להתעלם כי זה דם מכה.

לא יודעת אם יש עדיפות כלשהיא לעיתוי. רק לא בווסת.

כן תקחי מולטיויטמין, בי12, ותבדקי חוסרים נוספים כי זה יכול לשפר את המצב אבל זה ממש נורמלי!!

ואם הגוף מבקש לנוח זה פשוט כי יש לו סיבה מעולה, הוא צריך כוחות להצמיח בתוכו פלא קטן , גוף לנשמה מיוחדת שבדרך לעולם🥰

כל ההריונות * 9 חודשים

החיים עצרו מלכת

בקושי שרדתי ללכת לעבודה ומעבר לזה כמעט בלי עשייה נוספת

בעיניי זה אחד הנושאים הכי מיוּפים במקום שתהיה הבנה אמיתית לסבל ולקושי שנשים עוברות

יש ציפייה שהחיים ימשיכו כרגיל או כמעט כרגיל 

שיש נשים שחוות את זה אחרת

לא כולן סובלות ככה

אני רוב ההריון ממשיכה בחיים כרגיל

רק נחה קצת יותר 

פשוט כי תודה לה' אני בסדר מרגישה טוב 

אבל יש נשים שכן סובלות ועדיין ממשיכות הלאה

והציפייה היא כללית מנשים

למרות שחלק נכבד סובל

לפחות  חלק מההריון

זה אולי נשים מרצות או שבטוחות שהעולם יקרוס בלעדיהן

כמו אישה שחולה בשפעת תחליט לעבוד כרגיל ויש אלו שיתנו לעצמן את המנוחה הנדרשת.

כן לפעמים טכנית זה מסובך לאישה לעצור את התחום המקצועי בגלל ההריון.

הלוואי אישה היתה יכולה לשכב כל היום ורק לשמור על ההריון ועל עצמה!!!

זה עדיין לא אומר שהן עושות את זה כי זאת הצפייה מהן.

אני בטוחה שאם טכנית וכלכלית אישה יכולה לא לעבוד בהריון בלי השפעה על העתיד המקצועי והכלכלי שלה, אז הרבה נשים היו עושות את זה.

מה לעשות שבחיים יש מורכבויות... 

ואני חושבת שזה פשוט כל הכבוד לנשים של היום

ממשיכות להביא חיים לעולם עם כל המורכבויות כי הם יודעות בסופו של דבר מה הכי חשוב בחיים

אין לך אפשרות לקחת חופשת מחלה בשליש הראשון בלי שזה יפגע באפשרויות התעסוקה שלך .

באופן כללי הציפייה מהאישה היא לתפקד כרגיל בזמן ההריון (לא אכפת להם שתגידי שאת עייפה וסובלת זה מתקבל בהבנה כל עוד את מתפקדת בכל המישורים והם לא נפגעים מהחוסר תפקוד הזה)

ולא רק שליש ראשון

יש כאלו כל ההריון

וגם כאלו שלא

גם השליש השלישי יכול לאתגר

אין ספק שיש ציפייה מנשים בעולם התעסוקה שהכל (כמעט) ימשיך כסדרו

אבל יש גם תחומים נוספים

כמו הבנה בסיסית של גברים

איזה גבר מבין שאשתו חולה 9 חודשים (או פחות) ולא אמורה לתפקד

לא מכירה גברים כאלה

גיסים שלי באמת לא מבינים את זה, כי הגיסות שלי מתפקדות היטב גם בהריון, הם לא צריכים להבין את זה...

עולם התעסוקה הוא באמת קשוח, אני מגרדת את עצמי בכוח לתת איזושהי תפוקה בעבודה. ואני בטוחה שתמיד הבינו שאני בהריון ושתקו, כי ממש לא נתתי את מלוא התפוקה.

מבין את זה וכל פעם זה מפתיע אותי חדש

אבל כן זה מה שכתבתי הציפייה היא שהאישה תמשיך כרגיל בכל המישורים ולא רק בעבודה 

יותר מאחד

חמי בזמן ההריונות של חמותי נתן לה להיות במיטה כמעט כל הזמן

בעלי נותן לי בכל רגע שאני רק מרגישה צורך

יש לי כמה וכמה חברות עם היפראמזיס שכל השליש הראשון הבעל הוא גם אבא וגם אמא

ועוד חברה שבלי היפראמזיס אבל הייתה עכשיו בהריון והיה לה קשה

וראיתי את בעלה עם הילדה הגדולה כלללל הזמן

וגם עכשיו אחרי שהיא ילדה הוא שומר על שניהם כדי לתת לה לנוח והיא כבר 4 חודשים אחרי

זה ממש לא נכון מה שאת אומרת

לא כל הגברים מצפים מהנשים לתפקוד רגיל

אולי יש כאלה שיותר צריכים להסביר להם

כי נגיד אמא שלהם כן תפקדה רגיל אז הם לא מכירים סיטואציה אחרת

ועדיין בעלי מממממששש לא חושב שאני אמורה לתפקד רגיל

מכריח אותי לנוח, ולהתפנק

ויש עוד הרבה מאוד גברים כאלו

וכל מה שאני כן עושה זוכה להרבה מאוד הערכה והתפעלות

גם בהריון/הנקה וגם סתם ביום יום

והוא חד משמעית עושה יותר ממני בבית, הוא חרוץ יותר ויוזמתי יותר

שמבינים משהו שהרבה נשים לא מבינות

יפה 🙂

רק השאלה באיזה מצב הנשים

האם מדובר בחוסר תפקוד 9 חודשים

או משהו בקטנה

זה פער משמעותי 

בגלל זה נתתי דוגמאות סביבי

ולא את בעלי

כי הוא באמת מבין ונותן הכל

אבל אני ב"ה בסדר בהריונות

מכירה כל כך הרבה נשים שסובלות כל ההריון והבעל איתן בזה במאה אחוז

כשהם מחליטים מתי להביא עוד ילד הם בודקים כמה הוא יכול לקחת אחריות על הבית

מרגיש כמו עלילת שווא על הגברים

שיש סביב ההריון

(הריון ראשון זה קצת אחרת כי הכל חדש) והן מוכנות להתאמץ בשביל המטרה

אני לא חושבת שיש בעיה להתאמץ בשביל משהו שחשוב לך.

הנקודה הבעייתית טמונה באישה עצמה

שלא עוצרת איפה שזה כבר יותר מידי עבורה ולא שמה גבולות וזה כבר לא קשור לסביבה. אפשר להאשים תמיד את הבעל את הילדים את הבוס 

בסוף אישה היא אדון לעצמה 

בהריון ראשון לא מודעות לקושי. הן נכנסות בדרך כלל צעירות ויחסית מהר אחרי החתונה ומקבלות כאפה

אחרי זה בהחלט יש מודעות שנובעת מהניסיון אבל עדיין ברגע שהציפייה מהחברה היא לתפקד כרגיל מאוד קשה לשים את הסטופ ולהגיד אני לא ככה או לתת לעצמך בכלל את האפשרות לעשות סטופ כי את רואה מסביבך את כל הנשים בהריון ומתפקדות יחסית יפה.

אז כן ברור שבסוף זאת אחריות של האישה אבל היא תלויה בגורמים חיצוניים

דווקא מנסיון שלי, ועברתי 5 הריונות במצבים שונים בחיים

תוך לימודי תואר

בעבודות במקומות שונים

ואפילו תקופות שלא עבדתי בכלל והייתי בהריון

מעולם לא קיבלתי התרשמות שהכל כרגיל. ממש לא. 

הארכת זמן אפשרות למועד ג

בעבודה יש שעות לבדיקות

בבית בעלי עזר והוריד ממני הרבה עול

שאר הדברים אישה צריכה לבחור אם לעצור את התחום המקצועי /כלכלי ולהקל על ההריון או להמשיך למרות זאת.. זאת בחירה של האישה

כמו שזה גם החלטה שלה להביא ילד לעולם ולעבור הריון

זה לא תלוי אישה
זה תלוי הריון...
גם הריונות אצל אותה אישה יכולים להיות שונים, בהריון אחד כל היום למיטה
בהריון אחר- היפרית ומתפקדת כרגיל
יש הריונות המוגדרים כהיפרמאזיס- הם הריונות שאי אפשר לתפקד איתם, לא כי האישה רוצה לרצות את העולם, זה באמת בלתי אפשרי.
מי שלא עברה כזה הריון, לא מכירה.
והלוואי ובעתיד תהייה הכרה מלאה בנשים עם היפרמאזיס ובהתחשבות במצבן. 
אני עברתי הריונות עם היפרמאזיס והריונות רגילים עם בחילות פה ושם- הבדל שמים וארץ
עם היפרמאזיס- הייתי כבויה במיטה ולא עניין אותי כלום, גם לא מקום העבודה.

לא אמרתי שנשים שקשה להן זה לא אמיתי.

נשים שמתפקדות וכמעט "מתות" מרוב שהתפקוד קשה, זה אולי נובע מזה שהן רוצות לרצות את הסביבה, וגם זה לא בטוח ורק בודדות. כי הסביבה מתחשבת וגם רוב הבעלים. אני לא חושבת שנשים קורסות מהקושי כי לא מבינים אותן. אלא כי פשוט המצב קשה מאוד. וגם כשעושים את המינימום שבמינימום זה קשה ומה לעשות שיש דברים שבסוף רק האישה יכולה לעשות כי זאת המציאות..

שיש להן מצפון אם הן שוכבות במיטה

גם במצבים מוצדקים לגמרי

לא מצליחות לשחרר

אפילו שהסביבה משחררת אותן

אני לפעמים כזאת

צריכה ללמוד להרפות

אף אחד לא מצפה ממני לתפקד כרגיל ובכל זאת כשאני לא מצליחה יש לי לפעמים מצפון

אצל האישה עצמה

ללמוד לקבל את עצמה חלשה, נזקקת ופחות מצליחה.

במיוחד כשהיא ממלאת תפקיד ככ מיוחד וחשוב של גידול חיים בתוך עצמה.

רק הסברתי את מה שאת כתבת 

אלא אם כן יש שמירת היריון והאישה לא עובדת בכלל.

ובבית, הבעל עובד כרגיל ממילא האחריות על הילדים והבית נשארת די אותו דבר...

אני ברוך ה' מרגישה די בסדר לרוב, אבל ככה זה נראה מבחוץ ברוב הבתים שאני מכירה מלבד מצבים של היפרמאזיס או סימפי קשה

האמת שבשליש הראשון אני החלטתי לעצור אחרי שלושה ילדים, כשהוא עבר גם ההחלטה עברה אבל כן, זה קשוח ממש! לא זוכרת עד כמה רק זוכרת שהייתי נורא מופתעת מכמה זה נוראי ושאלתי את עצמי למה בכלל רציתי עוד הריון?! אחר כך זה עבר ורציתי מאוד את ההריון הזה והתינוק המופלא הזה

בעיקרון גם אצלי זה המצב בהריונות

חולשה קשה

לוקחת בונגסטה לבחילות וזה קצת עוזר

זה לא נורמלי לתפקד רגיל כשלא מרגישים טוב

אישית ההריונות שלי יחסית קלים אז מתפקדת, לא לגמרי כרגיל כי בכל זאת מרגישה קצת בחילות.

תבדקי מה מצב הברזל כי זה מאוד יכול להשפיע.

ב"ה מרגישה די טוב מבחינת בחילות וכו

אבל מותשת 100% מהזמן, ואני ברגיל שלי הכי פעילה בעולם והבית מסודר ונקי, ועכשיו הכל קורה לאט לאט או שלא קורה. הרבה יותר זמן מסך לילדים והכלים נערמים ליותר זמן בכיור. כביסות מרכזת פעם בכמה ימים כשיש לי קצת יותר כוחות (ואז קורסת)

הריון ראשון שאני ככה מותשת וחלשה ומקווה מאוד שישתפר בשליש השני.

בהריון עם היפראמזיס-גם עבודה אין כרגע

בהריונות שהיו עם פחות תופעות אז ממש לפי הקושי-

ברוב מוחלט הלכתי לעבודה, באחד הצלחתי לתפקד גם בבית אבל בשאר לא תמיד.

הכל לפי הקושי. 

כמו שאמרו קודמותי כדאי מאוד לעשות בדיקות דם ולוודא שאין חוסרים. ויטמינים מאוד יכולים לאושש אותך

כמו בי12,ברזל,סידן ,ויטמין סי

בידיים מלאות בע"ה

בס"ד

שלב קשוח...

בשעה טובה!!!❤️

את כנראה תשמחי יותר, או לפחות תשלימי עם העובדות
ויש לך סיבה לשמוח... זו מתנה נדירה, אם כי נכון שזו מתנה שלוקחת כוחות, אבל שווה את זה.
ודווקא כשקראתי את ההתחלה שלך, שפתאום מצאו דופק, דמיינתי לעצמי שאם זה היה קורה לי הייתי מתרגשת מדמעות. יש לך עוד עובר חי...

@אמהלה שיש לה תאומות ותמיד מדברת בשבח הדבר

חיבוק על הקושי, אם ה' שלח לך את זה כנראה שיש לך כוחות להתמודד עם זה גם אם מרגיש לך שלא 

קיבלת מתנה שלא כולם זוכים לה, נבחרת.

הם בחרו בך, השם יתברך בחר בך, כן כן בך להיות אמא שלהם.

אני יכולה להבין את הרגשות שאת חווה. זה בסדר, תני להם את המקום שלהם, בנחת.

אני באמת חושבת שאם לא היית מסוגלת לזה, לא היית מקבלת את זה. ככה פשוט.

אני כן יכולה להגיד לך שזו זכות שמלאה בקשת של רגעים ורגשות, את הולכת להינות מהכל.

קודם כל מאחלת לך הריון תקין, עוברים בריאים ושלמים ולידה קלה בעתו ובזמנו בידיים מלאות.

אני ילדתי תאומים בנים לפני כחמישה חודשים, זאת אהבה מדהימה ואחרת. חוויה כל כך שונה מאחד ,מכל הבחינות. אלינו הם הצטרפו לעוד 4 ילדים וגם אני הרגשתי כמוך בהתחלה, איך אני יפצל את עצמי לכל כך הרבה? האם אני יצליח? איזה אמא אני אהיה להם ולשאר? איך אצליח לתפקד בלילות בלי שינה? איך תהיה הלידה והיריון וכו וכו וכו.

אני אישית ניהלתי יומן שבו אני כותבת את כל מה שאני מרגישה, את התפילות והרצונות שלי ,את הפחדים והבקשות. ממש התבודדות עם השם דרך כתיבה.  יכולה להגיד שזה הקל עליי מאוד, תבחרי את את הדרך שלך שתקל מעלייך את כל המחשבות .

התפללתי המון על הכל, מההתחלה ועד הסוף, ביקשתי מהשם לפרטי פרטים את כל מה שאני רוצה ולא רוצה שיהיה בהריון ובלידה הזו, וברוך שומע תפילה. מעבר לציפיות .

תתכנני סמוך ללידה מי לוקח את הילדים(אם יש) לכמה ימים שתוכלי להיות רגועה.  אני ביקשתי מאמא ומחמותי לבשל לי והם הביאו לי כל יום אוכל טרי וחם ולילדים . בעלי תפס את הכביסות, אמא שלי קיפלה, חמותי שמרה על הילדים מדיי פעם. לקחנו מלונית לכמה ימים (חובה חובה לגוף ולנפששש) . תתפלאי לראות איך יש אנשים שנרתמים לעזרה עם כל הלב כשמבקשים.  חיבוק ענק ובהצלחה ואם תצטרכי להתייעץ באישי באהבה

בשורות טובות!!!

אין לי מי שיעזור. אמא נפטרה בגיל צעיר, גם אצלי זה לא הריון ראשון ולא שני.ואין חמות בתמונה.

בעל מדהים שעוזר. אבל זה הענין, אני לא טיפוס שמסוגל לצאת בלי הילדים אף פעם לא יצאתי בליעדיהם.  אני פה בשבילם הכי בעולם.

וזה בדיוק מה שמאד מקשה עלי הפחד הנוראי הזה שלא אוכל להיות כאן בשבילם. שהבית יאבד את היציבות.

שאהיה בשמירה חס ושלום והכי נורא שלא אהיה בבית איתם. אני ממש בחרדה מזה

ברור שזה יכול לקרות גם בהריון רגיל.

אבל יש לי סיבה למה מבחנתי תאומים לא באופציה היתה בחיים כאילו ,ברור שלי תאומים לא יהיה.

ונכון שאם נבחרתי אז כנראה אני מסוגלת.

אבל זה מחשבה שכרגע אני לא מסוגלת לקבל.

אני ממש לא יודעת מה אני רוצה, אבל כרגע אני ממש במצב קשה.

קודם כל מצטערת לשמוע על אמך.❤️

וזה רק מחזק את דעתי כל מה שאת כותבת.

מהמילים שלך עולה כמה אהבה ומסירות יש לך לילדים שלך וכמה חשוב לך להיות שם בשבילם .

המציאות החדשה בתחילה לא תאפשר את מלוא תשומת הלב מכורח המציאות. לא כי את לא אמא טובה ,תצטרכי את הזמן כדי להתאושש פיזית וזה הכי מובן שיש .

אם את גרה באזורים קהילתיים אני בטוחה שיש הרבה מתנדבות שיוכלו לסייע במטלות הבית ולהוריד ממך קצת. אפשר לעשות תורנות עם הבעל שהוא יהיה עם התאומים ואת תפני לגדולים את הזמן שלך איתם. יש שירות של אחיות לילה בתשלום שיכולות לעזור לך לטפל בהם כשאת משלימה שעות שינה.

אני עשיתי יציאה עם כל ילד פעם בשבוע אחרי חודשיים בערך שהתחזקתי וזה ממש מילא אותם ואותי אחרי כל הזמן הזה .

אני גם קצת דחקתי הצידה את תשומת הלב לשאר הילדים ואחרי כמה חודשים זה מתאפס, אל תדאגי. את תדעי למצוא את השביל לכל אחד מהם,בדרכך ובזמנך.

לגבי שמירה,לא כולן צריכות .

אבל בהחלט ממליצה. אני יודעת שמגיע לך אוטומטית מביטוח לאומי החל משבוע 24 בצירוף מסמכים שעליהם חותמת הרופאת נשים שלך. אני אמנם לא יצאתי לשמירה, אבל המשכתי באישור מיוחד לעבוד מהבית ,בעיקר כדי לא להשתגע ולחכות ללידה. זה נתן לי הרבה כוח מנטלי וגם מנוחה פיזית .

תסמכי על השם שהוא סומך עלייך.

תודה על זה.

יש לי כל כך הרבה בלאגן בראש

נשמההה קודם כל הלחץ שלך מובן , הכל בסדר זה הגיוני וזה נורמלי

תכילי את עצמך 🩷

ותסמכי על השם 🩷 הקב"ה יישלח לך את הכי טוב בשבילך.

גם הריון עם עובר אחד יכול להיות בעייתי מסוכן ומאתגר פי כמה מהריון תאומים אחר

הכל ברצון השם

תאמיני שהקב"ה מביא לך רק טוב

את לא מבינה איך זה משנה חיים חיבוק 

אני חושבת שהכי חשוב עכשיו זה לתת לעצמך זמן לעכל

ולתת מקום לתחושות

מותר לך להרגיש שזה גדול עלייך

זה בסדר 

נכון שזו מתנה אבל היא בהחלט מביאה איתה קושי גדול ומותר לך להרגיש אותו

תעכלי לאט לאט

יש לך עוד זמן

בעזרת ה' יהיה טוב

הקב"ה ילווה אתכם במסע הזה

לקבל את עצמך ולעבור רגע שלב אחרי שלב.

להתרכז בכאן ועכשיו, מה את צריכה כרגע לעשות?

לקבוע תורים?

תעשי את זה. קחי את זה מיום ליום.

ממש מבינה אותך. גם מבחינתי זו לא אופציה רצויה. זה ממש לא החלום של כולן.  

בכל מקרה, לרוב הכל מסתיים בסדר למרות תוספת הסיכון.

וזה בהחלט קשההה לתקופה. אבל זה קושי זמני עד שגדלים קצת. מכירה מקרוב. יש בזה קסם בסוף.

שיעבור בבריאות ובידיים מלאות!

ברגע שאני מסתכלת על הבטן וחושבת שיש שם שתים עולה לי תחושות ממש לא נעימות.

תחושות שאני לא מכירה, ההריון היה רצוי ומתוכנן ,התרגשתי ממנו והתחברתי אליו ממש

ובכל זאת זכיתי בתאומים בהפתעה מוחלטת.

הייתי בהלם, אבל נראה לי שאצלך לקחת את זה קשה ברמה גדולה יותר...

ולכן אני חושבת שכדאי לך לבדוק קודם כול אם מדובר בדיכאון, כי במצב כזה התגובות באמת נעשות מוקצנות.

בכל אופן, אספר לך על החוויה שלי, אולי זה יעודד אותך:

ההיריון היה אמנם כבד יותר, אבל לא היו לי בחילות יותר משאר ההיריונות (והיו לי בעצם היריונות מבוחלים יותר אח"כ). ההיריון היה תקין לגמרי! בלי שום בעיה ב"ה. יותר בדיקות, אבל מלבד זה התנהלתי די כרגיל. הפסקתי לעבוד בגלל הכבדות (עשיתי צהרון בבית באותה תקופה), אבל לא מעבר.

הלידה הייתה אמנם קצת מוקדמת, בשבוע 34, אבל הם היו בפגייה שבוע ושבוע ויומיים בלבד (אחד השתחרר יומיים קודם השני). הברית הייתה כשהיו בני שלושה שבועות, וההתפתחות שלהם הייתה תקינה בהתאם לגיל המתוקן.

בלמידת השפה היה להם עיכוב והם היו בגן שפה, אבל בבית הספר למדו ולומדים במסגרת רגילה, והם נחשבים חכמים מעל הממוצע.

היום הם נערים מקסימים בני 14, וזה ממש כיף שבבת אחת נהיה לנו כוח עזר גברי משמעותי! הם באמת עושים לנו נחת, ב"ה

וגם כשהיו קטנים היה משהו מאוד כיף במבטים שהם משכו מכולם

מאחלת לך שתצאי מהבור השחור שאת נמצאת בו עכשיו, ושיהיה לך היריון קל ובריא❤️

לא ,אני לא בדכאון, אני אישה שמחה ומאושרת בחיים.

תודה על הדברים

קןראת כל תגובה כמה פעמים בתקווה שמשהו יחדור לי ללב

אשמח לדעת אם יש איזשהו ארגון שיוכל אולי לחזק איכשהו

את מרגישה חולשה בכל הגוף/חום/צמרמורות? כי אם כן אז ודאי צריך אנטיביוטיקה.

אולי תנסי לעסות את המקום (אני לא זוכרת אם במים חמים או קרים) ולדאוג שלא תהיה שם סתימה. מהנסיון שלי גם אם לא לקחתי כלום והיתה הקלה לכמה ימים אז הדלקת חזרה ולקחתי אנטיביוטיקה.

תרגישי טוב!!! 

מנסיון...

גם לי אמרו שחייבים אבל עד שהשגתי אנטיביוטיקה כבר היה שיפור אז לא לקחתי. ובפעם השניה כבר הבנתי את הקטע...

על הפטמה נהיה איזה פצע כזה לבן מהחלב שנסתם בצינורית וגרם לכאב בשד עצמו

הייתי אצל רופאת משפחה והיא אמרה שאין מה לעשות בגדול ולהמשיך להניק רגיל ויעבור לבד

זה באמת עבר לבד תוך כמה ימים

הייתי הולכת להיבדק כדי לראות שזה משהו שחולף מעצמו ולא מצריך טיפול.

גם לי כאב למטה בשד מהצד כזה

אבל כדאי לבדוק כדי להיות רגועה בכל מקרה

משחרר כמעט כל צינורית סתומה.

ואם מתחיל חום- ללכת למוקד, עלול להתפתח מהר לדלקת חריפה..

תרגישי טוב

ולא למוקד רגיל, והרופא כן בדק את השד.

התורים לכירורג שד בדרך כלל ארוכים ולא מתאים לחכות עם דלקת.

לכן כתבתי רופא נשים...

גם בזה.

לרוב זה לא.

ויש לכירורגים תורים למקרים דחופים.

אישית, הספיק לי ללכת לרופא משפחה.

אני אף פעם לא לקחתי אנטיביוטיקה לדלקות והיו לי כמה וכמה פעמים שזה גרם לי גם לחולשה כללית, צמרמורות וכו'.

מה לעשות?

עיסויים במקלחת כדי לשחרר

קומפרסים קרים אחרי המקלחת, אפשר לשים עלי כרוב קרים אבל להחליף אותם כל כמה זמן.

להניק בתנוחות שונות כמו פוטבול כדי לשחרר את הסתימה שגורמת לדלקת

משככי כאבים אנטי דלקתיים כמו אדוויל, נראה לי נורופן גם נחשב אנטי דלקתי.

אם בכל זאת ממשיך אז לפנות לרופא לקבל אנטיביוטיקה. אבל אפ תופסים את זה בהתחלה ומטפלים אפשר להצליח גם בלי אנטיביוטיקה

זה היה בילד הראשון ולא העלתי בדעתי אנטיביוטיקה אבל ממש עלה לי החום וצמרמורות והכל ועבר תוך יממה מאז שטיפלתי בגודש

הנקתי רגיל
כאב
עבור ביום וחצי כזה.

כשמניקים לעסות את האיזור תוכדי.

להיכנס למקלחת חמימה. לעסוץ את המקום, ולסיים עם מים קרים.

ולקחת נורופן כי הוא אנטי דלקתי.
 

פעם קראתי גם לשים צמר גפן עם אלכוהול באיזור. לא זוכרת אם זה עוזר או לא.

בעצת יועצת הנקה מומחית.

לפני הנקה לחמם את השד עם מטליות רטובות במים חמים. (לא רותחים אבל ממש חמים). החום עוזר להזרים את החלב בצינורות.

להניק כמה שיותר ולסחוט את השד תוך כדי.

אחרי הנקה לעסות את הצד אחורה בכיוון הפוך מסחיטה לושים פד קפוא על השד ולהישאר איתו כמה שיותר זמן. (זה גורם שלא יווצר גודש שוב. מושך את הנוזלים בצינורות הלימפה אחורה אבל לא פוגע בחלב) 

בזמנו

התחיל לי דלקת

התחלתי לשתות כורכום עם מים בכפית, כמה פעמים ביום וזה עזר ולא המשיך אח"כ.

בדרך כלל הייתי צריכה אנטיביוטיקה..

אבל כרוב זה ממש עוזר על השד.

זה אנטי דלקתי, זה מייבש את החלב ועוזר לגודש. חוץ מזה כמובן עיסויים והנקות וסחיטות.

לשתות הרבה מים

ולמקם את הסנטר של התינוק בכיוון שאדום בשד, ככה הוא בעצמו עושה עיסוי תוך כדי הנקה ושואב מהאזור הבעייתי. ובכללי לגוון במנחים. 

הרגישות גבוהה באזורים האלה ולא בכל הריון יש את אותם תופעות

אבל אם זה מרגיש לך משהו שצריך בדיקה ,תקבעי תור לרופאת משפחה או נשים 

לא כמו סכינים, 

פשוט כואב מציק

אם יש כאבים בשד. שיבדוק ידנית או ישלח ל.א.ס

לא יודעת בת כמה את או מתי נבדקת בפעם האחרונה, אבל אם יש כאב כזה הייתי הולכת לבדוק. 

זה יכול להיות מחזור, אבל אם בד"כ הגוף שלך מגיב אחרת בהנקה,  כדאי לשלול את האופציה של שארית שליה.

(לא היו תורים פנויים בטווח של חודשיים.. )

יש סיכוי לשארית גם אם אין שום סימנים אחרים?

הכי בולט לזה...

שזה לא שאריות שיליה

זה נזיל (3 ימים מפקודת מכירה עד שזה בעו"ש) סולידי ושואף לריבית בנק ישראל (4%)

אז ממליצה להשקיע לטווח ארוך במדדים כמו s&p500

זה מתאים לתקופה ארוכה

כמו איזה 10 שנים 

קרן כספית - זה יותר לשמור על הערך, פחות להרוויח

לטווח ארוך יותר - שוק ההון... צריך ללמוד את זה קצת ולהחליט איפה להשקיע, אפשר גם לפתוח קופת גמל או תיק מנוהל בבית השקעות, יש עמלות אבל לא צריך להתעסק הרבה בהחלטות.

בכל מקרה אין בטוח בהשקעות.

כגודל הסיכוי גודל הסיכון.

המליצו לנו על btb.

לטווח ארוך יותר הכי מומלץ זה להשקיע דרך בית השקעות, אבל זה דורש קצת הבנה.

(אני לא מבינה בזה, אבל ככה בני משפחה שלי שמבינים בזה אומרים)

לפי מה שהבנתי יש להם מסלול נזיל ומסלול פחות נזיל.

ושמענו עליהם הרבה המלצות, גם על האמינות, ביחס לאחרים.

מישהי שאני מכירה עשתה את המסלול לתעודת הוראה בחנמ במכללת תלפיות בחולון. אגב היא עשתה את זה בשנתיים של חצי שבתון אז אולי זו אופציה בשבילך גם קצת לאוורר את השנים של הלימודים...

לא יודעת לענות על שאר השאלות.

1. לא בדיוק יודעת. בגדול צריך תואר ראשון בחינוך מיוחד. לפעמים אם לא מוצאים מורה מוכנים לקחת מישהי שעשתה רק קורס ה. מתקנת אבל אז אין גמול חינוך מיוחד

2. כל בית ספר לגופו. בגדול כן, יש הרבה טפסיידה, ועדות וכו'. קחי בחשבון שמכניסים אותך למילויי מקום

3. תעודה בחינוך מיוחד מספיקה

תופעות לוואי- אני חושבת שזה השפיע לי על מצב הרוח והחשק למרות שנורא קשה לדעת, כי זאת גם ככה תקופה מורכבת מהבחינות האלו עם הנקות, חוסרים בשינה וכו'

לא קיבלתי מחזור וגם לא דימומי הסתגלות.

באחת הפעמים היה דימום של יומיים פעם בכמה חודשים אחרי שקצת צמצמתי הנקות.

היה לי שלב כלשהו שהתחיל דימומים, הרופא אמר לקחת כל 12 שעות במקום כל 24.

כמובן שפיצוף הורמונלי אבל שרדתי את זה יפה. העדפתי לדעת שאני רוגעה בלי כתמים כמעט.

גם עם 2 ב24 שעות כן היה מידי פעם כתמונים בל ההנחיה מהרב לא להסתכל ועם פד שחור והתקדמתי.

לא ממש התעסקתי בזה כנראה כי אין לי מידי טראומה וכשאני חושבת על זה אחורה זה נשמע לי נורא חח.

כנראה שהחשק שלילא היה בשמים, אבל גם ככה זה תקופה לא הכי פורה בנושא.

עצבים בגדול אבל סבילים אז המשכתי לקחת.

לא קיבלתי מחזור אבל אי אפשר לדעת נראלי אם זה בגלל הגלולות או בגלל ההנקה, לא?

כמה ימים אחרי שהתחלתי לקחת התחיל דימום הסתגלות, כתמים ואולי קצת יותר אבל לא עכשיו מחזור.. זה הפסיק אחרי כמה ימים לבד אם אני זוכרת נכון

לא הצלחתי לשים לב לתופעות לוואי האמת, אבל לא יודעת מה היה אם לא הייתי לוקחת

לא קיבלתי מחזור עד שכמעט הפסקתי להניק ולא היו דימומי הסתגלות

א. סרזט

ב. מצב רוח ירוד וחוסר חשק. *אבל* בדיעבד אולי היה קשור לדברים אחרים..

ג. לא קיבלתי ווסת, הנקתי מלא.

ד. כן. נראה לי התחילו תוך 5- 7 ימים. כתמים דיי משמעותיים שיישמתי הנחיות  של רב כדי לא להיאסר. נראה לי הפסיקו אחרי 5 ימים

לקחתי סרזט.

לא היו תופעות לוואי.

לא קיבלתי מחזור. וגם כשהפסקתי ההנקה עוד המשיכה למנוע.

היה דימום הסתגלות בערך שבוע אחרי שהתחלתי. בהתחלה היו כתמים, אך כך נהיה יותר ונאסרנו. אחרי כמה ימים זה הפסיק. לא עשיתי משהו בשביל זה.

היה זוועה,

עשה לי עצבים בטירוף, בכיתי בלי הפסקה.

ידעתי שזה קשור לגלולות אבל היה בלתי נשלט.

רבתי עם כל הסביבה שלי שזה הכי הכי לא אני בדר"כ.

אבל שבועיים זרקתי את הגלולות לפח ושלום על ישראל.

זה היה ממש קצר ובמילא הנקתי אז הייתי בלי דימומים.

תופעות לוואי

חוסר מצב רוח. כאילו דכדוך תמידי כזה. והקצנה של מצבי רוח אחרים- נניח אני עצבנית בלי קשר אז עפ הגלולות זה קיצוני יותר.

בקיצור יימח שם הגלולות האלה. אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם (כן, אני יודעת שיש אופציות אחרות. כרגע במכלול השיקולים זו האופציה הרלוונטית)

לא קיבלתי איתם מחזור

כתמים בערך משבוע לאחר ההתחלה למשך שבוע בערך.

לא עשיתי כלום חוץ מפרקטיקות הלכתיות כדי לא להאסר (ניגוב, תחתונים צבעוניות/ שחורות וכו')

עשה לי דיכאון ועצבנות ברמה קיצונית-הפסקתע אחרי חודשיים.

היה איזשהו כתם קל ורוד כזה לאיזה יומיים שלושה ונעלם  ואז היה שקט.

צריך לפעמים לנסות כמה סוגים עד שמגיעים לנכון לך. בהצלחה...

לא היו לי תופעות לוואי ולא דימום הסתגלות

כשההנקות ממש ירדו בסביבות גיל שנה, היו לי כתמים שלא אסרו מידי פעם עד שנמאס לי ועברתי לגלולות משולבות 

לא ידוע לי על תופעות לוואי

לא קיבלתי מחזור, שנה וחצי בערך

דימום הסתגלות היה משהו קטן, הפעם האחרונה היתה מזמן אז לא זוכרת כמה ימים לקח, נראה לי הגיע אחרי 3-4 ימים משהו כזה. לא עשיתי כלום 

ב. בהתחלה היו לי כתמים, לקחתי שבועיים מינון כפול וזה עבר )פירק אותי מבחינה הורמונלית)

ופשוט פלטה מבחינת חשק וכו' כאילו נהייתי סופר יציבה מבחינת הורמונים, אבל זה כלל גם את הורמון החשק וזה באסה.

ג.לא

פעם הבאה מתכננת דיאפרגמה ודי

אבל אני מהמוזרות שאוהבות מצוות נידה

כאילו לא שנהנת מההרחקות, אבל מאוד אוהבת את היתרונות שזה מביא איתו.

כי הרופאה שלי טענה שזה עם פחות תופעות לוואי נפשיות.

ב. לא יודעת להגיד מה באמת היה כי אני טיפוס קצת דיכאוני בלי קשר... חיכיתי לגלות את האנרגיות והחשק מחדש כשאני אפסיק, בפועל לא מרגישה הבדל גדול מידי.

כן שמתי לב שצורת הדימום הייתה שונה, בפועל לקח לי עוד יום יומיים להגיע להפסק (יום 6-7) לעומת הדימום הטבעי שלי (5).

ג. קיבלתי כל חודשיים בערך.

ד. דיממתי אחרי שבוע, כמה ימים, התנהלתי כמו מחזור רגיל...

א. דיאמילה סרזט ופמינט

ב. לא היו לי תופעות

ג. עם דיאמילה וסרזט לא (לפעמים גם אחרי סיום הנקה לא היו כתמים לתקופה ארוכה לפעמים די מהר התחילו כתמים. כל עוד הנקתי לא היה כלום). עם פמינט תקופה ארוכה חיברתי 3 חפיסות ורק בסוף החפיסה השלישית לפעמים היו כתמים. בפעפ אחרת שהתחלתי לקחת לא הצלחתי לחבר יותר מ2 חפיסות בלי כתמים.

ד. באף אחד מהגלולות לא היו דימומי הסתגלות

דימום הסתגלות כמו ווסת לכמה ימים .אחרי עשרה ימים מלקיחת גלולות. אח''כ לא היה דימום כלל

גרם להמון מצבי רוח

סרזט- זוועה דימומים לא נגמרים

עברתי למשהו שלא קיים, פמולן. אח''כ הפך לנורידיי. ביבוא אישי קניתי ממישהי באזור חרדי בהמלצת רופאה. לא לתקופה ארוכה. עברתי אח''כ המשולבות בסוף ההנקה.

נורדיי מההתחלה- חוסר חשק קיצוני. עברתי להתקן.

מיקרולוט עד שהפסיקו אותן. מעבר לדיאמליה להרבה זמן.

בכללי תמיד עושה קצת חוסר חשק, צריך לשים לב כמה אפשר לחיות איתו ואם זה כבר מוגזם. בהתחלה נראה לי כתמים או מעט דימום עם כולן. כבר היה מאוד מזמן. חוץ מהפעם הראשונה, עם הסרזט שמאוד הסתבכתי ונאסרנו נצח, אח''כ תמיד לקחתי רק אחרי טבילה והרבה שחור ועיניים עצומות ועבר בשלום. אח''כ לרוב שקט. אולי ממש לפעמים מעט הכתמות.