נראה לי שאני גם קצת קוטרית כזאת. יש לי אחים קצת כאלה וזה באמת פחות חינני בגבר D-:

כשהוא מקטר, מה זה דורש ממך מתחת לפני השטח? להביע אמפתיה? או להניח לו מבקשות? או לפנק אותו?

האם זה מה שהוא באמת רוצה או שזה הפרשנות שלך?

על חמותי זה ברור, אם היא לא עובדת קשה וקורעת את עצמה אז היא לא שווה

לכן ככל שהיא יותר מתלוננת וסובלת זה יותר הוכחה שהיא עובדת ומתאמצת וככה יותר כל הכבוד לה

ואני בדיוק הפוך, לא מתאמצת בכלל

חחח סתם

אבל אני עובדת לפי הקצב שלי והכוחות שלי ולא רואה שום גדולה בלקרוע את הצורה, להפך זה מרגיז אותי שאנשים עושים את זה, אין לי שום הערכה לזה.

אני חושבת שאצל בעלי זה גם משהו כזה, בכל זאת זה מסר סמוי מהבית וגם כי הוא מרגיש שרק ככה אני "אשחרר" אותו.

יש לנו חלוקת תפקידים די ברורה והוגנת לטעמי ואני די מצפה שהוא יעשה את חלקו...

זה בטוח יושב גם על זה

ובנוסף באמת לאחרונה נראה שהוא מרגיש פחות טוב, הוא עלה עוד במשקל והוא לא נהיה יותר צעיר.

וואי יצא לי ארוך

מבאס. ולא כיף.

מבינה את הבאסה סביב זה (אני יותר מהמתלוננות, לקח לי זמן להבין איך זה משפיע על הסביבה).

אבל רגע אם ניכנס פנימה, משהו שתפס אותי-

"יש לנו חלוקת תפקידים די ברורה והוגנת לטעמי ואני די מצפה שהוא יעשה את חלקו..."

נשמע מכאן שזה משהו שהוגדר, ויש כאן קצת היררכיה של את *מצפה* וממנו *מצופה* לעשות. יכול להיות שהוא מרגיש לא בנוח אם זה? שהוא מרגיש במבחן או במעקב האם הוא עושה?

ואם זה המצב, האם אפשר להגיע יותר למצב של הדדיות מאשר תחושה של בחינה וחלוקה "הוגנת". לפעמים בזוגיות צריך לצאת מהוגן / לא הוגן, ויותר לראות אחד את השני ואת הצרכים של כל אחד, גם אם זה לא יוצא "הוגן". אבל אדם שמרגיש שזה מגיע ממנו ומהלב שלו, עושה יותר מאשר מישהו שמרגיש שמנחיתים עליו (לא אומרת שזה המקרה, זה רק נשמע מבין השורות שמשהו שם לא זורם לו)

וגם מצטרפת לעניין הנפשי, כאבים יכולים להיות בגלל קושי או עומס. וזה מצריך גם מחשבה ותשומת לב לא פחות 

את חדה ממש!❤️

זה יושב על משהו יותר עמוק שאני לא יכולה לפרט בפורום אבל הכתיבה פה והתגובות חידדו לי את זה עוד יותר. והתגובה שלך בול.

זה באמת משהו שיושב בינינו, אבל אני לא מצליחה לשחרר גם את זה.

כן חייבת להגיד שכלום לא היה בהנחתה, הכל היה ממקום של שיח והחלטות משותפות ואיתם אנחנו רצים קדימה...

ושנינו עמוסים ועובדים קשה והורים נוכחים. משתדלים...

לגבי הסוף - לפעמים דינמיקה מסויימת נוצרת כתוצאה ממפגש של שני אנשים שונים. פשוט כי הם שונים, וה"התנגשות" או הקשר ביניהם, מדגישים את הפער ויוצרים מערכת יחסים מסויימת.

כל זה בשביל להגיד - שאין כאן עניין של אשמה או ביקורת, וגם לא מחשבה של חוסר שותפות.

ועדיין גם אם אף אחד לא "אשם", נוצרת דינמיקה שלא תמיד קל איתה (לשני הצדדים).

בעיניי זה מקל קודם כל להבין את זה, להכיר ב"חוסר" או הפער הזה. ואם יש ביניכם שיח (שזה מהמם), לנסות לברר את זה שוב ושוב, עד שירווח לשניכם.

יש אצלי מישהי בעבודה שכל הזמן מתלוננת שכואב לה פעם הגב, פעם הראש..

זה נראה לי סגנון של אנשים כאלו שאוהבים להתלונן.

אני לעומת זאת כשאני בעבודה גם אם כואב לי ממשיכ לעבוד ובדרך כלל לא אומרת כלום לעובדות איתי.

בעיקר בבית, האמת שזה אופי נרכש,

אני זוכרת את זה מאבא שלי.

חושבת שזה מין רצון לקבל יחס מהסביבה

וגם אולי אופי יותר פסימי.

חושבת שאם אעבוד על להגיד תודה כל יום זה יכול להשתפר..

אבל פעם ב

לאחרונה אין יום שמשהו לא כואב לו וחצי משבית אותו.

אני מתלוננת הרבה

בעיקר מול בעלי אבל לא רק

זה פשוט קורה לבד אני מרגישה כאב בטן אני ישר אומרת וואי כואב לי הבטן

יש לי פצע שמציק- אוטומטית אני משתפת שיש לי פצע..

אני אפילו לא בטוחה שזה כדי לקבל אמפתיה או הקלות כלשהן....

זה פשוט הדרך שלי להתמודד עם כאב

שמתי לב לזה בזמן האחרון שהיה לי אפטה מאוד כואבת וכל פעם שפתחתי את הפה זה כאב לי, ולא הפסקתי לדבר על זה. פשוט כי זה היה כל כך נוכח אצלי..

אחרי כמה ימים בעלי כנראה נדבק וסבל איזה שבועיים מ3 אפטות מאוד מציקות והוא האחרוןן שמתלונן...

ופתאום זה שיקף לי את עצמי שאני לא מפסיקה להתלונן ושזה יכול להראות אחרת וממש לקחתי את זה לתשומת ליבי...

בקיצור אני מנסה לומר שזה דרך התמודדות מסוימת ולא תמיד המתלונן קולט שזה משפיע על האנשים שמולו הוא בסך הכל מחפש לפרוק

מצד שני אם הוא הולך בדרכי אמא שלו אז אולי זה דפוס שהוא מכיר מהבית.

אני לא יודעת איך להתמודד עם זה, זה יוצר לי המון קושי

אותו

אבל לא בהכרח שזה רק זה

אנשים ובכלל גברים פורחים כשהם מרגישים חשובים, יעילים, פעילים, אהובים,משמעותיים

ונכון שבדור שלנו יש מסכים ויושבנות וכו, אבל עדיין זה מצליח לשמור על עצמו

אם בעלך לא מרגיש את כל מה שכתבתי למעלה, יכול להיות שהקולה זירו ממלאת לו צורך רגשי (כנל האכילה שגרמה לו להשמנה) או שהוא בדכאון אפילו

וכן, ברור שקשה לך ❤️

הוא מרגיש את כל זה

בבית זה מן גלגל, בגלל שזה יוצר לי קושי ואני מאוד לא מעריכה את ההתנהגות הזאת אוטומטית זה מכבה אותו קצת ואז הוא גם פחות פעיל..

גם האכילה זה קטע מהבית, הם כולם שמנים עם שום מודעות לאוכל בריא.

לא חושבת שהוא בדיכאון אבל עכשיו שאני קוראת את עצמי אני מבינה שאולי זה פשוט לופ שמזין את עצמו וצריך לעצור אותו.

(רק שבטוח לי שיש פה גם קטע פיזי לגמרי ושהוא באמת לא מרגיש טוב ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה).

במקום אינסוף הערות ופרצופים כל יום למשל, או חוסר הערכה בלב, תעשי קאט ותשבו לדבר

לא מה הוא לא בסדר

אלא מה את מרגישה כלפיו וכמה את אוהבת אותו ומה את מרגישה סביב כל זה.

ואומרת רגע עוד משו לפני שתחשבי על הרעיון הראשון אם זה בכלל באמת רלוונטי לך - לפעמים מה שמפריע לנו זה שהם כמו מראה עבורנו. קשובים לעצמם. זו גם נקודה למחשבה

העליתי את זה פעם אחת והוא אמר לי שגם הוא מבואס שהגוף שלו ככה והיה רוצה אחרת, אין לי ככ מה להגיד על זה.

אבל בטוחה שבשיחה ארוכה יכולות לצאת תובנות או החלטות שיהיו טובות יותר מהמצב העכשווי.

והאמת שזה בדיוק הפוך, אני סופר קשובה לעצמי, לא צריכה תירוצים של לא מרגישה טוב כדי לשכב על הספה ולנוח כמה דקות גם באמצע היום ואני מאוד מעריכה את עצמי על זה😉

לכאבים.

לבעלי היו בעיות ברכיים שנעלמו כשירד במשקל,

עכשיו לצערי העלה מעט שוב ומתחיל להרגיש את הברכיים.

לא יודעת כמה עודף משקל יש לו, אבל אולי לשאול רופא משפחה אם הוא יכול לקבל את הזריקות האלה,

זה יקר אבל ממה שאני רואה( במשפחה המורחבת, בעלי לא קיבל זריקות) זה יעיל מאוד

אבל אין עם מי לדבר.

הוא לא בקטע של לרזות, הוא לא מוכן להתאמץ בשביל זה אפילו לא קצת...

ממש יכול להיות קשור.

ממליצה לגשת לרופא משפחה לבדיקות מעמיקות ולהתחיל לדבר קצת על הבריאות....

אין לי איך להכריח אותו ואני גם לא מעוניינת להיכנס לזה, מספיק מורכב לנו סביב ההרגשות שלו.

הלוואי והיה לו חשק, אני ממש איתך!

אבל הוא לא בקטע אפילו ללכת לראות רופא

יכול להיות שזה דפוס שהוא לקח מבית שלו אבל יכול להיות שזה גם משהו אחר.

ממליצה שיעשה בדיקות כלליות וגם שתנסי לדבר איתו להבין אולי יש משהו שמפריע לו(נפשית/ רגשית) ובגלל זה הוא לא במיטבו.

יכול להיות שאם הוא ישמע מרופא שירידה במשקל תעזור לו זה יתן לו יותר מוטיבציה לרדת במשקל, הרבה פעמים כאבים מועצמים כשיש משקל עודף.

ועוד משהו בתור אחת שסובלת מכאב כרוני- יכול להיות שיש לו איזושהי בעיה שכואבת לו ומציקה לו/ החמרה של המצב האורתופדי שיש לו. לרוב כאב כרוני הוא לא גלוי. ולפעמים אולי זה נראה שמי שסובל ממנו ממציא, אבל זה אמיתי ומקשה מאד על התפקוד (ולכן כדאי ללכת לבדיקות כלליות ואולי שוב לאורתופד)

הלוואי שהכל יסתדר אצלכם🙏🏽❤️

אמן! גם לך❤️

אני בחרתי לטפל במקור הכאב ואני לא מהמתלוננים

הגיוני שמי שמתלונן על כאבים, פשוט חש אותם וזו הדרך שלו לתקשר אותם.

אם הדינמיקה ביניכם שאת 'משחררת' אותו מתפקידים או שלא, זה ברור שזה מפריע לך מעבר למה שזה אמור להפריע לך. אולי כדאי לשנות את הדינמיקה הזו, בלי קשר לכאבים.

1. כל אחד אחראי על התפקידים של עצמו

2. כל אחד עושה את המשימות כפי הבנתו ובזמן שהוא חושב לנכון

3. אם משהו לא עושה את תפקידו, בן/ בת הזוג יכולים לבחור להתעלם ולהכיל/ לעשות במקומו

שיח של למה לא עשית/ מתי תעשה כבר, לא עוזר לשום דבר, רק הורס את השיח ויוצר דינמיקה שלילית

של לורה דויל. בעקרון הוא מדבר על לשחרר שליטה.

לי הואני מאוד עזר לשחרר שליטה (ועד אני חשבתי שאני בכלל לא שתלטנית)

בעלי ממש עשה שינוי טוב מבחינת תזונה וספורט...היום הוא לא מוותר על אימונים שלו בשבוע כי בסוף זה גם מתגמל אותו, בדיוק דיברנו על זה איתו אתמול.

תכל'ס התפנית קרתה כששיחררתי, בעצמי התחלתי לעשות הליכות (הייתי קמה ממש מוקדם בבוקר בשביל זה), הוא היה רואה את הדוגמא שלי ואני חושבת שזה השפיע.

וכשהיה מתלונן לי , אצלו התלונות היו על מערכת עיכול שלו, הייתי אומרת ממש לא בתוכחה בלשון נעימה ואפס שיפוטיות שאולי יעזור לו הספורט, כי אצלי ממש יש קשר, ברגע שאני עושה , אז גם יש לי חשק לאכול בריא, אני מרגישה יותר אנרגיה ואז מוותרת על קפה או קולה (הצורך בהם נובע כי פשוט חסר לנו אנרגיה בגוף). זה דרש ממני סבלנות והרבה תפילות "פשוט לאהוב אותו כמו שהוא בלי רצון לשנות"  ובסוף זה חילחל.

חחחח זה מצחיק, דווקא היום הוא יותר מתמיד ממני. אני עכשיו בעצמי צריכה למצוא מוטיבציה.

עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה

איך אפשר ללמוד ככה

לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה

לק"י

בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.

לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).

באמצע מועדי ב'

שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו

והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר

שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.

נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן

אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח

אבל בטוח יש שם מרחב מוגן

רק לא בכיתות עצמן

אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט

אני צריכה לברר

צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.

לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...

בקורונה כן היה

אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל

אבל זה לא מה שמלחיץ אותי

אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן

אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע

לק"י

או שמראש המבחן יהיה שם.

אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦‍♀️

כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...

לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח

גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.

הייתי מבררת מראש מה הנוהל.

המצב שלי...

גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד

קשוח לבד עם הילדים בבית..

חיבוק גדול ♥️♥️

אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...

ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?

אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)

אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית

הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה

גם כשהוא שומר עליה

היא כל הזמן רוצה אותי

לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה

אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית

בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.

אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?

לפני המתקפה

אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא

ואמא שלי לא רלוונטי

משיין חודש לפני פורים ועוד לא הגיע

רק בגלל המלחמה, לא יודעת מתי יגיע.

הגיע תוך שבוע

מתלבטת אם להזמין עכשיו כי צריכה אבל מתבאסת אם לא יגיע בזמן

הגיע תוך שבועיים גג

הפעם התעכב מלאאא

ולא הגיע והזמנתי מלא דברים לפורים

שזה תלוי בעיקר בחברת שליחויות שמקבלת את זה פה בארץ

כי לפי המעקב אחרי ההזמנה זה נמצא בארץ מזמןןןן

ופשוט מתעכב איפשהו באיזה מחסן

קיבלתי הודעה שבעקבות המצב שה לא יישלח לפני ה30.3😅

אז נראלי פחות כדאי להסתמך על זה....

הכי גרוע אם לא יהיה לפסח יהיה להם לשבועות ולכל הקיץ.

מניחה שבדרום כבר יהיה חמים, אבל אצלנו בשומרון הרבה פעמים בפסח עדיין קר מדי בשביל בגדים קצרים, וככה למדתי מגיסתי, לקנות לשבועות ולא לפסח

לק"י

אני יכולה לקנות שרוול ארוך. מקסימום יישאר לאזור סוכות.

אבל אם לא יגיע, לא בטוח ששווה לי להזמין כרגע. אני אחשוב על זה.

כל הכבוד לך!

עסוקה בכל המשמרות שיש לי בעבודב ובשמירה על שפיות ונקיונות, בכלל לא חושבת בכיוון

ואני כרגע בחל"ד למזלי. כך שלפחות אין לי גם עבודה על הראש.

איזה התלבטויות קשות....

יש לכם הרבה התרעות?

אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת

לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות

אבל זו אני 

יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?

אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה 

אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..

בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות

חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר

אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה

לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.

ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.

או לעטוף את המנשא עם שמיכה.

מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.

אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..

וחיבוק ענק ענק!!!!

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

ללכת עם כולם לא רלוונטי

אם הם ישנים חזק והמקלט קרוב את יכולה לרדת רק עם הקטנה.

זה מעבר ליכולותיך, פשוט תניחי לזה

הסיכוי להפגע מטיל נמוך מהסיכוי להפגע בתאונת דרכים ובכל זאת אנשים נוסעים בכיף, גם למקומות לא חיוניים.

ואם כוכש רלוונטי לך מוזמנת לממ"ד שלנו באהבה!

על הודעה שלה משהו בסגנון:

הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.

אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.

אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.

יש אנשים טיפוסים..

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..

נשמע כואב מאד.. חיבוק..

כדאי נראה לי לנסות לתת לו כמה שיותר לנוח במהלך שבת, לחסוך ממנו לדרוך על הרגל בלי לעשות מזה עסק

ואם עד ראשון בבוקר עדיין כואב לו ללכת לבדיקת רופא

השאלה אם לדעתכן קריטי ומוצדק עכשיו 

בעצם. ואם מטפלים מייד גומרים עם זה מהר. לרוב זב יהיה אנטביוטיקה דרך הוריד.

יתכן שיצטרכו לעשות מיפוי עצמות בשביל לזהות את הדלקת.

אל תתעכבי עם זה. סליחה אם מלחיצה אבל יש לנו לצערי נסיון משפחתי רב.....

חווינו גם לצערינו שלא עלו על דלקת כזו בזמן והילד היה ל"ע מורדם ומונשם ועבר ניתוחים רבים.

דבר נוסף

האם היה חולה לאחרונה

יש וירוס שמגיע אחרי מחלה ויראלית שגורם לכאב ברגל ולצליעה אצל ילדים

אבל כל זה זה אחרי בדיקות דם לוודא שזה לא חיידק

כמו שכתבו יכול להיות זיהום

שהייתי באשפוז עם הילד שלי היה ילדה שגם התחילה פתאום לצלע וב"ה בגלל שהגיעו מוקדם יחסית השתחררו מהר 

ב"ה כבר לא מתלונן ולא גורר רגל

כן עבר חיסון בחמישי

בגלל שאתן מלחיצות קצת עם הדלקת בעצם..

יכול להיות שהכאב עבר ולמרות זאת צריך להיבדק?

קצת מורב לי לצאת לרופא במצב הנוכחי...

כל יום של הרחקות הוא קשה, במיוחד במצב כזה שצריך לישון מחוץ לבית.
רואים שכמות השיגורים הולכת ופוחתת מיום ליום, וההסתברות שיהיה הזעקה בדיוק ב5 דקות שבשטח פתוח - מאוד נמוכה.
אני לא יודעת באיזה איזור בארץ את, אבל איפה שאני גרה, הזמן מאז האזעקה עד שצריך להיכנס למרחב המוגן הוא דקה וחצי, שזה פרק זמן שאפשר לרוץ איתו מרחק שבהליכה עושים 2.5 דקות.

וכמובן שטבילה לא תלויה ולא מחייבת שום דבר אחר כך.

במצב הנוכחי אין כל 5 דקות אזעקה..

זה לא מה שהיה שבת שעברה

ואגב לי היתה טבילה בערך אז🫣והלכתי גם ברגל כי אין לי רכב כרגע

אז מדברת גם מחוויה אישית

לא צריך להיות בכל רגע אולי אזעקה

אין לך שליטה מתי תהיה

תלכי כרגיל

אם תהיה- יש הנחיות מה עושים כשנמצאים בחוץ..או שאם יש בית שאפשר להכנס אליו

לא מבטלת את הקויש פשוט מציעה לא להחזיק כל הזמן בראש שאלות ללא מענה

אף אחד לא יודע

מתי ואם ואיך

אפשר להכנס לראש שיותר מנסה לתפקד כמה שניתן בתוך הקיים

בעז''ה

ואותי ממש ריגש לטבול בזמן מיוחד כזה

הרגשתי שאני ממש מוכנה להטהר לעלות לבית המקדש

משתפת כדי לחזק לראות את זה בעין אחרת

ואפשר גם אחרי למצוא את הזמן.. ובזכות ההתראות זה יותר בנחת

בעבר גרנו בדרום באזור שהיה ממש פחות מחצי דקה מהאזעקה וזה באמת איתגר את הארוע🫣

ממש תודה על הזוית הזאת! ריגשת

כל הדרך חשבתי על מה שכתבת

ב"ה שעבר בשלום ❤️

חח הוא חוזר מוצש למילואים...

כיף חיים

סטטיסטית, מה הסיכוי שבחמש דק' שאת בשטח פתוח תהיה אזעקה?

אני חושבת שצריך טיפה להרגיע מהלחץ .

תודה לאל שיש לנו מערכת כיפת ברזל, נכון שבנאדם צריך לעשות השתדלות אבל בחיים יש כל מיני סיטואציות שאין מה לעשות, הנה למשל, לחמוד שלי יש פריחה ממש כואבת בלחיים, מחר אני אסע איתו לרופא וכל הנסיעה אין שום מרחב מוגן, נסיעה של 20 דק'. מה לעשות? ה' שומר ולא צריך להיות קיצוניים. מתאונות דרכים נהרגים כל שבוע אנשים ואף אחד לא נמנע מנסיעות.

לק"י

אני גם בשבת רגילה לא הייתי רוצה לטבול. בטח אם עלולה לתפוס אותי אזעקה.

וגם שברי יירוט זה לא פיקניק.

(אם כן הולכים, ממליצה לשאול לגבי לקחת פלאפון- אם ואיך מותר).

לק"י

תהיתי לגבי ירידה למקלט בשבת. שנדע מתי לעלות.

בסוף היו שכנים (לא דתיים) שנשארו עד ההודעה שאפשר לעלות.

לק"י

בכל זאת, מקלט פתוח שכל אחד יכול להכנס אליו. וכבר היו פה גניבות.

(אבל אז זו באמת שאלה אם מותר לקחת בגלל זה).