ב את לא שוטר לא של אחותך ולא של בעלך

ג התמודדויות עלולות להיות עם מגוון אירועים ואנשים, ואין משמעות קריטית אם מדובר בקרוב משפחה, או קולגה , או הזדמנויות שונות

ד יכול להיות שלא יזיק לאחותך לקבל הערה זו התנהגות לאו דווקא מקובלת

שסותרת את עצמה

בנוגע ללהעיר או לא

ב נשמע שלא

ד נשמע שלמה לא

הקב"ה ברא לכם פה.

וציווה עליכם, הוכח תוכיח את עמיתך.

וזה בדיוק הרגע להשתמש בו.

ואם אתם ממשיכים להגיע

ולא להעיר לאדם פרוע

שמצפצף עליכם, בשם התאוות שלו

(גם ללא קשר לעבודת ה', וגם עם)

אני חושב שזה עלול להתפרש כשיתוף פעולה

והיא, וגם האמא, עלולה לפרש את זה כהנה,

הם לא רציניים, וגם להם לא איכפת

ובנתיים היא מזיקה ליראת השמיים שלכם,

ולזוגיות שלכם (מבחינה אנושית, גם אם הייתם גויים שלא מצווים על תוכחה)

"יראת ה' שנאת רע"

לא יתכן שיעבירו אתכם עבירות

ויאכילו אתכם באיסורי ראיה

ואתם לא תנידו עפעף ותמשיכו

להגיע ולא להעיר כלום.

לכל הפחות להעיר.

או להפסיק להגיע.

תחשבי שאחותך הייתה מאכילה

אתכם בדברים אסורים באכילה

ואתם באים ומשתדלים לא לעכל את המזון

שהיא מאכילה כי בא לה

ולא אומרים לה כלום.

לא הגיוני. לא מקובל.

וחצוף.

אתם חייבים להתנגד.

מה שהיא עושה גורם לכם נזק.

ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.

ולא תשא עליו חטא.

עכשיו האחות מאלצת אותה לשנא אותה.

ולכן היא חייבת להעיר במצב הזה

על פי תורה

וכל שאינו מוחה ממחה באנשי ביתו

נתפס על עוונות אנשי ביתו

ולגבי מה שאמר ר' עילא שציטטת

אין דבר יותר נשמע,

מלקבול על בן אדם שמזיק לך

להרגשה שלך, לזוגיות שלך, ול"חופש הדת" שלך

למרות שאני חסיד של mind your own business,

ודורש כובד ראש בהחלטות לגבי מניעים לפירוש אובייקטיבי שלי למציאות/ התנהגות של מישהו אחר,

אפשרי להעיר על התנהלות חריגה / חריגה בעליל. ויכול להיות שזו המציאות כאן. אגב , רשמתי בסעיף ד 'יכול להיות '

כמו כן יש מצבים של קשר אחים וכד', שנותן יותר מקום להערות 

היא לא מכבדת את בעלך

ולא אותך, עם כל הכבוד לאמפטיה לחוטאים המהוללים

היא מחטיאה אותכם.

מזיקה לזוגיות שלכם, והן ליראת השמיים שלכן ופוגעת בך.

ואפילו אם לא יתממש שום דבר ובן הזוג

יהיה צדיק,

וימשיך לחשוב רק עלייך בלבד.

את צריכה להיות נאמנה לעצמך 

ולא להשאר במצב שכ"כ מאיים 

ומפריע לך.

אתם חייבים להציב אולטימטום לאמא ביחד.

אם היא לא ממשיכה להחטיא ולהזיק לכם

אתם לא מגיעים יותר לשבת.

לפתור בעיות משפחתיות על ידי איומים זה הכי קל, אבל הנזק לטווח הרחוק הוא הכי גדול שיכול להיות. 

באיזו קלות אתה מציע לאשה שאינך מכיר לנתק את הקשר מההורים שלה. באיזו קלות אתה קובע שאחותה תקשיב להערות ולכן ''מצווה'' להעיר לה, תוך התעלמות מזה שהיא כתבה במפורש שאחותה לא מקבלת ביקורת.

אני קורא לפותחת - אל תתפתי ללכת בנתיב האיומים. אל תקשיבי למחרחרי מלחמה בתוך המשפחה. 

מדובר באיסור תורה.

כשהבעל לא יכול להגיע

בשל הימצאות של דברים האסורים בראיה לדידו.

מעבר לכל מה שציינתי מהבחינה האנושית

שלא לפי ההלכה, ועוד דברים כמו עישון בשבת, טלויזיות דלוקות וכו

כשהתחלנו להגיע כזוג להורים, היה ברור שטלויזיה בסלון או רדיו זה לא משו שיקרה כשאנחנו מגיעים (כשהייתי רווקה הייתי פשוט נסגרת בחדר או מבלה את השבת בחוץ, חברות, שיעורי תורה, תפילה וכד)

צניעות זה כבר עניין אחר. אבל ב"ה אחיות שלי לא מסתובבות ככה בבית הוריי. אבל מאז כבר הפסקנו לנסוע לשבתות מכל מיני סיבות וטוב לכולם

אני חושבת שכל עוד אחותך גרה עם ההורים, צריך להתנהל עם זה בעדינות. זה בכל זאת הבית שלה.

להסתובב חצי לא לבושה בבית ליד בני זוג של אחיות זה דבר שלא מקובל גם במגזר חילוני שבאתי ממנו

האם זה קרה שוב מאז אותה פעם?

אם כן, הייתי מדברת עם אמא שלך (אם היא מבינה עניין) ומבקשת ממנה שתגיד לה שזה לא מקובל חשתכסה את עצמה במרחב הציבורי עד שהיא יוצאת. ולא בגלל שלך זה מפריע. זה בכלל לא מקובל ליד אבא להתלבש כך ממה שאני יודעת אם זה לא בנופש או בים או בבריכה. גם אם זה בבית.

לגבי הבדלים במראה חיצוני, בעלך נשמע באמת צדיק ואני בטוחה שהוא מעריך ואוהב אותך על אף ולמרות השינויים. אני יודעת שלמרות שזה מפתה ועלול לגרות, בליבם גברים בזים לנשים שמתנהגות ככה ומעריכים טאוהבים אהבת נפש את נשותיהם הצדיקות ו'הפשוטות' שסיכנו את חייהן בשבילם וילדו להם ילדים, גם אם זה אומר שהגוף השתנה.

תמיד יש מישהי יותר יפה ורזה וצעירה ומתוחה, במיוחד היום ששינויים פלסטיים זה דבר נפוץ. וגם אחותי שילדה יותר ממני יותר רזה ממני, ובהריונות עולה 7 קילו ואני 30. וזה גםנראה הרבה יותר טוב עם בגדים לא צנועים. מה אעשה? אבל אני אני. ובעלי אוהב את הפנימיות שלי. את מה שהוא רואה בעיניים שלי. את מה שאני מביאה איתי שהוא לא רק חיצוניות ולא קיים אצל נשים אחרות.

תחזקי את הבטחון העצמי שלך בערך שלך ובפנימיות שלך. תחזקי את הקשר עם בעלך. וגם, אם יש משו שמפריע לך בחיצוניות, אני כן בעד ליזום שינוי אם אפשר. אבל בשביל התחושה הטובה שלך ולא במקום עבודה עצמית. 

אני חושב שאחרי שנות נישואין, באופן אובייקטיבי שני בני הזוג מאבדים מיופיים החיצוני.

נניח אצל גברים המשקל עולה, השיער נושר ומלבין, צומח שיער במקומות מוזרים, קמטים...

וגם אצל נשים כמובן יש שינויים.

מי שאוהב את אשתו, לא מתרגש מכל השינויים האלה. גם כשאשתי הייתה בת 25, קל וחומר כאשר היא בת 55, אז אני אפגוש בחיי הרבה נשים שבאופן אובייקטיבי על הנייר יהיו יפות ממנה. וגם היא תפגוש גברים יפים ממני.

אז מה?

אני אוהב אותה, היא אוהבת אותי, המראה החיצוני כבר לא משחק תפקיד כ''כ חשוב כמו שהוא היה בתחילת הדרך שלנו. אני פשוט מכיר אותה כל-כך טוב וחולק איתה כ''כ הרבה חוויות וכו', כך שהאהבה והמשיכה כבר לא תלויות באורך השיער או בנתון פיזי זה או אחר.

במילים אחרות, אני לא חושב שאת צריכה להיבהל מכך שיש עוד אשה יפה בסביבה, אפילו אם היא אחותך. בעלך לא נער בן 15 והוא לא מחפש דוגמנית בקטלוג, הוא בעלך והוא אוהב *אותך* בדיוק כמו שאת.

לא כמוה.

עד כמה שמובן מההודעה, היא עזבה כנראה לא רק את הלבוש המקובל, אלא בכלל את אורח החיים של הבית. בעלך רוצה אותך ואוהב אותך. הוא רוצה את דרך החיים שלך.

לגבי שני האירועים שציינת - נראה לי שבעלך בחר בפתרון הכי טוב, מצד אחד תפס מרחק, מצד שני לא גרם פרובוקציות. כל הכבוד לו.

מה שהפריע לי בהודעה שלך, שחזרת על זה שלא דיברתם. כדאי מאוד לדבר, לדעת שאתם שם בחזית אחת.

1. כלפי עצמי- לקחת את העיסוק שלה בנראות כהשראה.

אני רוצה להיות יפה יותר? אז יאללה. כבר השבוע לעשות משהו בנידון.כל אישה יכולה לשדרג את הנראות. העיקר הוא לפנות לזה זמן וכסף ורצון.

ההשקעה שלך בעצמך תחזק לך את הערך העצמי.

2. כלפי בעלי- יכול להיות שהוא נמשך, כמו כל גבר שרואה אישה מושכת. בסדר. זה לא ממשי ולא לאורך זמן. זה חולף. להאמין שהשכל שבו גובר על היצר שבו.

ועם זאת לא הייתי מרבה ללכת לשם בכלל. עם כל הכבוד לאחותך, זה בהחלט פוגע לכם בשלום בית.

3. כלפי אחותי- מדברת על זה איתה אם יש בינינו שיח פתוח, או מעבירה לה את המסר דרך אמא.

אם היא רוצה לא לקלוט- אז שוב למעט בהגעה.

ולהבין באופן מאוד מאוד עמוק שאישה חושפנית פוגעת לעצמה בסיכוי שגבר רציני ייקח אותה או ירצה בה. גבר אולי יראה בה אובייקט, אבל לא ירצה בה כאישה של חייו.

ככה שאולי היא נהנית ממבטים, אבל היא לא שמחה בזה באמת, כי אין לה משהו אמיתי ביד.

1. היחסים בין אחותך לביניכם, חוסר הכבוד שלה בצורה בה היא מתלבשת.

נושא גדול ומורכב שתלוי בכל כך הרבה נפשות אופי של כל אחד, שאני לא יודעת מה לומר לגביו.

2. הפחד שלך שבעלך יחשוב שהיא יותר יפה.

לענ''ד, מבלי שהייתי גבר, נראה לי שאין לך ממה לחשוש. נשמע ממה שתיארת שבעלך שומר על עצמו על הזוגיות שלכם, הוא משתדל ככל יכולתו להימנע מלראות דברים שהוא לא צריך לראות, וזה בהחלט ראוי להערכה.

ולגבי ההשוואות- די ברור שהוא רואה בך הרבה מעבר לגוף שלך. איתך הוא שותף לתפיסת העולם, ככל הנראה הוא מעריך את הצניעות שבך, ואת ההתמודדות הרפואית שעברת. הגוף שלך משקף עבורו את החיים שעברת עד היום, ואם אלו חיים טובים וראויים- תהיי גאה בעצמך על הסיפור שהגוף שלך מספר.

קשה לי להאמין שראייה של כמה שניות, שהביכה אותו עד מאוד, תגרום לו להימשך אליה במקום אל האישה איתה הוא חי ואותה הוא אוהב.

אם מתאים לך, בגלל שזה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, אולי כן כדאי לפתוח איתו את הנושא, ולשמוע מה יש לו לומר.

אני מאמינה שתופתעי מהתגובה שלו.

3. הקנאה שלך באחותך.

בעיניי זה הנושא שבו יש לך הכי הרבה יכולת השפעה והכי הרבה סיכוי ליצור תחושת הקלה.

נסי לחשוב עם עצמך- האם העובדה שמישהי יפה יותר, הופכת אותה לטובה יותר? אמרת שאת מרגישה 'קטנה' לעומתה- יכול להיות שאת שמה דגש גדול מדי על המראה החיצוני?

אני בטוחה שיש בך הרבה דברים טובים ונפלאים. האם את רואה אותם? את יכולה לשמוח בהם, ולאהוב את עצמך עליהם?

לא בהשוואה מול אחותך. רק בינך לבין עצמך.

עופי על עצמך ותאהבי את עצמך ותפנקי את עצמך כי את אישה נהדרת.

וזהו.

אין שום קשר לאחותך, ואין סיבה להשוואה.

את זו את. היא זה היא.

מניסיון אישי שלי בלבד

זה לא רק שהיא יותר "יפה" זה גם אורח חיים שונה

אחיות שלי אוהבת שומרת על קשר אבל הן לא שומרות

ברמה של מה שאת מתארת

הפעם האחרונה שבאתי להורים שבת היתה כאשר בקשי דרך אמא שיכבדו את זה ולא יבואו באמצע שבת ברכב

תכלס עשו מה שרצו ולא כבדו ואחת באה ברמה שאבא שלי היה צריך לכסות אותה עם מגבת

ובעלי נעל את עצמו בחדר

לא בקרתי שם יותר כדי למנוע חכוכים בעתיד

לשמחה שערכתי בשבת- מי שלא יכלה לשמור שבת אחת ולבוא אלי- לא באה (אף אחת לא באה)

זאת אומרת ברגע שזה מגיע אלי , לבית שלי למשפחה שלי מבקשת לכבד למשל ולא לבא לבקר באמצע שבת

אבל שאני באה להורים אז לוקחת בחשבון שהן לא מכבדות

קודם כל, קנאה זה דבר חשוב.

תמנפי אותה. למשל, אם את מרגישה שהיא מטופחת יותר, זה משהו שאת כנראה רוצה לעצמך, וזה מאוד יישים. תטפחי את עצמך יותר. זה יעשה לך רק טוב.

לצד זה,

אחותך חסרת ביטחון מהותי.

אולי הוא נראית לך נוצצת, אבל היא צריכה הרבה מאוד תשומת לב.

קודם כל תגידי תודה על זה שאת לא במקום שלה.

גם הצורך לעבור ניתוח קוסמטי, מעיד על כך.

בכל אופן, זה שהיא הולכת חשופה ליד בעלך, זה לא הופך אותה לשווה יותר.

כל אישה אחרת חשופה מהווה איזשהו אתגר, כל מה שלא שלי הוא יותר אטרקטיבי.

וזה דבר שבפני עצמו את צריכה לפתור עם אחותך,

תפעלי בחכמתך הנשית, ודברי אפילו לליבה.

אני בטוחה שלצד הצורך האקוטי שלה בתשומת לב, היא אוהבת אותך, ואם תגידי לה את המילים הנכונות, היא תתחשב בך לגמרי.

תעשי את זה מתוך אהבה ומתוך פגיעות, אין סיכוי שתשובי ריקם לדעתי.

כמו שאמרת לנו, תגידי לה.

סיכום:

גם את יכולה לטפח את עצמך, ורצוי שכך.

אחותך חסרת ביטחון, ואת במקום טוב יותר אפילו שנראה לך שלא, זה רק לכאורה.

אם בעלך - עוברים אצלו הרהורים - זה לא אישי, זה אבולוציוני.

בעלך מתמודד יפה מאוד, מגיעה לו על זה הערכה.

דברי לליבה של אחותך, לא מתוך מקום שהיא חייבת לך (גם אם נגיד שזה נכון - אני לא נכנסת לזה), וזהו.

יהיה טוב ❤️

כתבת שאם לבעלה יש הרהורים זה לא אישי אלא אבולוציוני

אם נדבר רגע על הטבע הנשי והטבע הגברי

יש לי הרגשה שמקבלים הרבה יותר בהבנה גבר שצופה ב*** באינטרנט

לעומת אשה שתצרוך מענה רגשי בחוץ.

אבל היי אם דיברנו על אבולוציה... אז נשים הרבה יותר מדברות בשפה של רגש.

איכשהו לגברים מותר מה שלנשים אסור.

זה עניין של התמודדות שונה.
 

לצורך העניין, אם תגידי לי על אישה שאישה לא רואה אותה וגבר אחר רואה אותה יותר, והיא מתמודדת מול תשומת הלב שלו - אני אומר שזו התמודדות טבעית.

בעלה במקרה הזה מתמודד יפה, הוא לא אשם בבחירות של אחותה.

ואם התפלק לו הרהור, מה אפשר לעשות?

זה לא הרהור שהוא הזמין, היא אשכרה באה מולו עם מה שמעורר באופן בלתי נשלט יצור זכרי.
 

ואם יש איזו טעות כזאת, לא הבנתי מה בדברים שלי גרם לחשוב ככה, אז שיהיה ברור, אני לא חושבת שלגברים מותר משהו שלנשים אסור. ממש לא.

בגלל המראה שלך והמבנה גוף שלך?!

מראה הוא דבר חשוב אבל ממש שולי

העיקר זה מה את בפנים ועושה רושם שהוא נגעל מההתנהגות של אחותך ואוהב אותך ומכבד אותך מאוד ואת הרגשות שלך!

את יודעת עם כמה דוגמניות יצאתי בחיים שלי ואף אחת לא שווה בעיניי כמו אשתי אפילו שהיא לא פסגת מודל היופי החיצוני בואי נגיד

יש יפות ממנה אך אין יפה כמותה!

תשמחי בבעל המתוק שלך שזכית

חייב לציין בתור אחד שגדל בחוף הים יותר מבבית

די הזוי להסתובב עם בגד ים בבית כאילו אתה בחוף הים🤷🏽‍♂️

וגם לא עולים ככה לרכב זה על גבול המגעיל(והמבין יבין)

את האחות המוצלחת יש לך בעל שממש אוהב אותך ולא נכנע לשום פיתוי, הוא כרוך אחריך. ויש לך ב''ה 4 ילדים.

איזה עשירה את!

והיא, היא יפה אבל נשמע שרק זה. שמשווים אחד מול השני ברור שאת המוצלחת יותר והיא עסוקה בלהראות את יופיה כי בכל פרמטר אחר את עוקפת אותה

ולגבי הטיפוח, אם זה מפריע לך תשקיעי- בגדים, תכשיטים, מטפחות, איפור ועוד... שתרגישי טוב עם עצמך, אבל בלי קשר אליה, רק אליך

כשקראתי חשבתי לעצמי שזה לא תפקיד שלכם לחנך אותה

אבל אז תיארת התנהגות שלא קשורה לדתיים או חילונים זה פשוט לא מכובד לצאת עם מגבת מהמקלחת.

וזה אולי להכעיס בכוונה? לא יודעת

הייתי רוצה לקוות שהיא לא עושה בכוונה.

יש לאשתי תאומה זהה שגם היא מתלבשת פחות צנוע מאשתי.

במקרה שלנו אין צורך ב"ה להתחבא בחדר או לצאת החוצה עם הילדים.

אז עדיין לא מדובר על רמות חוסר הצניעות שאת מדברת עליהם, שההתנהלות מולן לא קשורה לכך שהיא דומה לך.

מבחינת משיכה,

אל אשתי אני נמשך ואל האחות התאומה אני לא נמשך.

ממש לא מעניין אותי לעשות השוואה חיצונית כלשהי ביניהן,

כי המשיכה לא תלויה רק במראה החיצוני אלא בעיקר בחיבור הנפשי.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.