ההורים יודעים ב"ה
א. רוצה בקרוב לשתף את האחים בקבוצה המשפחתית בצורה מקורית למי שיש רעיון ....
ב. בעיה אחת,יש לי גיסה שהיינו חברות מאוד מאוד קרובות עד לפני שנתיים (אשתו של אחי)
ברמה שסיפרתי לה על הריונות לפני אחיות שלי
היום הקשר נותק,לא בריב,אלא פשוט נותק יחסית...
אני לא מרגישה צורך לשתף אותה ישירות
אך חוששת שתיפגע אם אכתוב רק בקבוצה המשפחתית (היא לא נמצאת בה,רק האחים)
מה דעתכן ?
בהריון הנוֹכחי לאחיות שלי התקשרתי ולאחים שלחתי הודעה
בהריון הראשון שאלתי את אמא שלי למי יש יומולדת בחודש איקס..
ואחרי שסיימה להגיד את כל מי שהכרנו, שאלתי אותה ומי עוד? לא יודעת
הנכד/ה שלך😍
אפשר לעשות חידון בקבוצה..
ואז ארחתי את כולם במסגרת שמחה משפחתית
ואז הם ראו ואמרתי שאני חודש רביעי
זכותך לספר דבר אישי שלך באיך שאת מרגישה נח
זה לא שאת סלקציה שלאחת כן ולשניה לא
אני זוכרת שפעם מישהי מהמשפחה שלנו סיפרה בקבוצה המשפחתית דרך זה שהיא שיתפה בתגובה החמודה של הילדים שלה על זה שסיפרה להם.
לדעתי זה היה חמוד ומקורי...
אני פשוט כותבת לאחים שלי שאני משמינה מסיבות טובות/ שב"ה אחיין נוסף בדרך
לובש פיג'מה שכתוב עליה "האח הכי טוב"
ומחזיק תמונה מהאולטרסאונד
יכולה לשלוח לך בפרטי...
לצד שלו בטלפון רגיל…
פשוט הצד שלו הם מליון בני דודים אז לא כזה מרגש עוד אחת בהריון.. אצלנו אין הרבה אז כל הריון זה וואו
אחותי היקרה והאהובה,
זה שחגגת יום נישואין ראשון בתור אימא לתינוק בן חודש, לא אומר שאצל כולם זה ככה. וגם זוגות שלא מונעים הריון בהתחלה, לא תמיד ההריון יגיע כל כך מהר.
ועכשיו, כשהאחיין שלנו התארס, וכל המשפחה שמחה ומתרגשת, באמת שאין צורך להזכיר כל רגע ש"עוד מעט יהיו לו ילדים", כי אולי זה באמת יקרה, ואולי לא, וזה לא ענייננו. אבל בכל פעם שאת כותבת משהו כזה בוואצאפ, כמו כשהאימא של החתן מסרה איזה משהו של תינוקות, ואת הגבת "תשמרי לנכדים", או שאת מברכת שבעוד שנה יהיו לאבא ואימא נינים, בכל פעם, זה מזכיר את מה שאין לי וצובט לי בלב. בבקשה תניחי לעניין הזה, תני לזוג לחיות את חייו, ותני לי להתמודד עם הקשיים שלי בשקט, בלי תזכורות כאלה.
באהבה, אחותך הקטנה, שתכף חוגגת יום נישואין רביעי, ועדיין מצפה להריון.
בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...
מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..
אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו
לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢
חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).
ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘
המקווה הכי קרוב הוא רבע שעה הליכה, מתוכה חמש דקות בשטח פתוח לגמרי בלי בניינים ובלי מרחב מוגן. איך עושים את זה?? אשמח ממש לכל טיפ או סתם דברי חיזוק. (ועוד אחר כך ישנים מחוץ לבית כדי להיות קרובים למקלט, וזה גם מלחיץ אותי... יהיה לנו פרטיות אבל הלחץ הזה שכל רגע יכולה להיות אזעקה... אמאל'ה נשמע לי סרט רע)
איזה תקופה משוגעת
כל יום של הרחקות הוא קשה, במיוחד במצב כזה שצריך לישון מחוץ לבית.
רואים שכמות השיגורים הולכת ופוחתת מיום ליום, וההסתברות שיהיה הזעקה בדיוק ב5 דקות שבשטח פתוח - מאוד נמוכה.
אני לא יודעת באיזה איזור בארץ את, אבל איפה שאני גרה, הזמן מאז האזעקה עד שצריך להיכנס למרחב המוגן הוא דקה וחצי, שזה פרק זמן שאפשר לרוץ איתו מרחק שבהליכה עושים 2.5 דקות.
וכמובן שטבילה לא תלויה ולא מחייבת שום דבר אחר כך.
במצב הנוכחי אין כל 5 דקות אזעקה..
זה לא מה שהיה שבת שעברה
ואגב לי היתה טבילה בערך אז🫣והלכתי גם ברגל כי אין לי רכב כרגע
אז מדברת גם מחוויה אישית
לא צריך להיות בכל רגע אולי אזעקה
אין לך שליטה מתי תהיה
תלכי כרגיל
אם תהיה- יש הנחיות מה עושים כשנמצאים בחוץ..או שאם יש בית שאפשר להכנס אליו
לא מבטלת את הקויש פשוט מציעה לא להחזיק כל הזמן בראש שאלות ללא מענה
אף אחד לא יודע
מתי ואם ואיך
אפשר להכנס לראש שיותר מנסה לתפקד כמה שניתן בתוך הקיים
בעז''ה
ואותי ממש ריגש לטבול בזמן מיוחד כזה
הרגשתי שאני ממש מוכנה להטהר לעלות לבית המקדש
משתפת כדי לחזק לראות את זה בעין אחרת
ואפשר גם אחרי למצוא את הזמן.. ובזכות ההתראות זה יותר בנחת
בעבר גרנו בדרום באזור שהיה ממש פחות מחצי דקה מהאזעקה וזה באמת איתגר את הארוע🫣
ממש תודה על הזוית הזאת! ריגשת
כל הדרך חשבתי על מה שכתבת
ב"ה שעבר בשלום ❤️
חח הוא חוזר מוצש למילואים...
כיף חיים
סטטיסטית, מה הסיכוי שבחמש דק' שאת בשטח פתוח תהיה אזעקה?
אני חושבת שצריך טיפה להרגיע מהלחץ .
תודה לאל שיש לנו מערכת כיפת ברזל, נכון שבנאדם צריך לעשות השתדלות אבל בחיים יש כל מיני סיטואציות שאין מה לעשות, הנה למשל, לחמוד שלי יש פריחה ממש כואבת בלחיים, מחר אני אסע איתו לרופא וכל הנסיעה אין שום מרחב מוגן, נסיעה של 20 דק'. מה לעשות? ה' שומר ולא צריך להיות קיצוניים. מתאונות דרכים נהרגים כל שבוע אנשים ואף אחד לא נמנע מנסיעות.
לק"י
אני גם בשבת רגילה לא הייתי רוצה לטבול. בטח אם עלולה לתפוס אותי אזעקה.
וגם שברי יירוט זה לא פיקניק.
(אם כן הולכים, ממליצה לשאול לגבי לקחת פלאפון- אם ואיך מותר).
לק"י
תהיתי לגבי ירידה למקלט בשבת. שנדע מתי לעלות.
בסוף היו שכנים (לא דתיים) שנשארו עד ההודעה שאפשר לעלות.
לק"י
בכל זאת, מקלט פתוח שכל אחד יכול להכנס אליו. וכבר היו פה גניבות.
(אבל אז זו באמת שאלה אם מותר לקחת בגלל זה).
קשוח לי
רק צריכה את הקפה של הבוקר בשקט
ואי אפשר לקום כל כך מוקדם ועוד לפני הילדים כי הם קמים ב6!!
אין לי מה לעשות מ5 בבוקר ערה
מנסה לסגור את הדלת בחדר שינה כדי לשתות בנח לכמה שניות והם דופקים ודופקים ובדיוק הכי רעבים והכי צמאים בעולםםםם (אחרי שאכלו עוגיות עם שוקו)
איך אתן בבוקר?
האמת שגם לי זה יכול לקרות אבל אני לא נחמדה אם לא שתיתי קפה..
אומרת להם שעכשיו אמא שותה קפה כדי להתעורר בנחת ושלא יפריעו. ואם הם ממשיכים אז כמו מנטרה - אני לא קמה עכשיו וזה מפריע לי
אבל תלוי בגילאים גם
עוגנים זה דבר נצרך, אבל סוג העוגן הוא לא תורה מסיני ואפשר לחליף עוגנים כשעוגן אחד לא מתקיים.
זה דורש גמישות מחשבתית וקשה בזמן שגם ככה הל הקרשים,
אבל מכיוון שעברו כבר כמה ימים מתחילת המלחמה ואין צפי סיום, כדאי לפנות מעט אנרגיה בשביל זה,
ובתמורה זה ימלא לך את הסוללה בהמשך.
ממליצה כל ערב או כל יומיים,
אחרי ההשכבות, במקום להתהלך כמו זומבי, או לגלול באופן חסר מעש, לחפש שיעורים/ הדרכות בדיוק בסגנון הזה שממלאות את המצברים.
קצת פחות משעה, חלקה הרפיה מודרכת וחלקה כמה טיפים וחיזוקים.
ככה לאט לאט צוברים שגרה בריאה ויותר כוחות.
אם תרצי שאחפש את המארגנות של הקבוצה הזו תגידי לי כי זה קצת לנבור כי יצאתי מהקבוצה כבר,
אבל אם זה יעזור לך או למישהי אחרת אז בשמחה.
במצבים כאלה אני פשוט נועלת את החדר ומתעלמת כי אחרת אשתגע . מתי שאני מרגישה שפויה יותר פותחת..
תנסי להעסיק אותם אולי בזמן הזה, להפעיל איזה סרט חינוכי במחשב או לתת להם איזה ממתק ....
אם הם אכלו עוגיות ושתו שוקו.
הם כנראה רעבים מבחינה נפשית.
הגיוני שילדים צריכים עזרה במעברים (בוקר/ ערב)
תנסי לא להילחם בזה, אלא לתת להם ביד רחבה.
לדוגמה להזמין אותם להתכרבל איתך במיטה כשהם עוד עם פיגמות.
קצת לדגדג, להתחבק,
אפשר להשמיע להם סיפור בפודקאסט תוך כדי שהם מנמנמים לילדך.
כשהאנרגיות עולות לשלוח אותם להתארגן בזמן שאת שותה קפה, אפשר במרפסת אם יש. קצת לעמעם רעש.
או לתת להם את העוגיות והשוקו במטבח בזמן הזה.
מושלם? לא.
אפשרי? כן.
זמן יותר סביר לקפה בשקט זה סביב 12:00 בצהריים כזה.
תנסי לבנות סדר יום ריאלי עם זמני אוורור.
לא כדאי להתקבע על קפה שקט על הבוקר אם לא ריאלי.
באופן כללי, טיפ.
יותר ישים ללמד ילד לבוא להורה באופן שמתאים להורה, מאשר לגרום לו לא להגיע בכלל.
ככה שאם יש ילד בן שנתיים/ שלוש שמצליח "לברוח" אליך בזמן שהגדרת כשקט, יותר יעיל ללמד אותו לבוא בשקט, לשים ראש עלייך.
או רק לעמוד לידך או אם במרפסת להסתכל על הרחוב, ואז זה לא מפריע
מאשר להחזיר אותו, לכעוס, או לנעול את הדלת.
נכון שאם נותנים לאחד זה יכול לגרום לתגובת שרשרת, אבל לפעמים זה לא גורם.
במיוחד אם קיבלו לפני רגע מנה גדושה של ביחד, אם אין תחושה של נמאסתם עלי, גם בילדים מגיבים בשחרור וחוסר תלות.
כמו שאם ילש בן שנתיים בה כשאמא שלו מניקה, אם עושים לו תנאי אתה יכול לבוא ולשבת ליד ולקחת תעסוקה מקופסת תעסוקות,
זה הרבה יותר יעיל מאשר לנסות להסביר לו שעכשיו הוא לא יכול לבוא לאמא כי היא מניקה.
אז על אותו עיקרון.
ככה לימדתי ילדים פיצים ממש לבוא אליך לא בוכים בתקופה שהייתי רגישה מאוד לרעשים ובכי היה עושה לי מגרנה ומשבית אותי.
צורך בקרבה לאמא הם קיבלו ונרגעו.
פורקן דרך בכי הם לא קיבלו.
העדיפו ככה מאשר לא לבוא אלי בכלל וזה לגמרי עבד.
יש לי עוד דוגמאות שככה זה עבד הרבה יותר טוב.
נגיד עוד אחד שאני זוכרת.
כשנכנסו אלי לשירותים, עשינו משחקים מצידי הדלת
למשל אני עושה סדרת נקישות והם אחרי.
או שעושים ציור על הדלת וצריך לנחש.
(לא באמת יש דרך לנחש, כן? הם לא קלטו את זה)
כשגדלו קצת למדו לשחרר מעצמם.
אם את איתם לבד בימים ובלילות, כדאי להזמין בייביסיטר שעתיים אחר"צ כל יום, שיהיה לך הפוגה יותר משמעותית.
הילדים שלי בני 12, 14 לא מפחדים בכלל.
אחלה תקופה לעשות כסף.
הצעתי לבן שלי לעבוד בניקיונות פסח, הזדמנות בשבילו לעשות כסף קל (עבורו)
כל הנוער אצלנו ברחובות או במרפסות רואים יירוטים.
לעשות מיני קייטנה של שעתיים שלוש זה כסף קליל.
ויש גם אוכלוסיית המתפרנסים שכר מינימום שהם הראשונים להיפגע כלכלית וישמחו לעשות קצת כסף.
בקיצור הקושי של האחד זו הזדמנות של השני.
ותנסי לא תפסידי.
הבני נוער בכלל לא מפחדים.
עושים אחלה כסף עכשיו.
עוזרים בבייביסיטר בניקיון בקיפולי כביסה
אצלי הולכים לישון בעשר או אחת עשרה בלילה
ואז קמים ב8-9
אבל עם הגדולים יותר בהחלט.
והקטן אני מבקשת ממנו לשכב לידי בזמן שאני נחה
כלומר
אני מכינה לי ולהם
לכל אחד כוס שוקו ועוגיה ולי קפה
רק כשהקפה שלי מוכן הם מקבלים את שלהם, יושבים איתו בשולחן ואני על הספה כמה דקות...
זה אמנם לא כמו קפה ממש לבד בשקט
אבל זה כן מאפשר לי לשתות את הקפה שלי בלי ילדים על הראש
הם יודעים שהם לא יקבלו שוקו בלעדיי...
יש לו מאות סיפורים לילדים ממש מעניינים וחינוכיים ותורנים
הילדים לשי ממש מכורים
וככה אני שמה להם ברצף כמה סיפורים כשא י צריכה זמן קצת שקט
תוך כדי שהם בונים במקנטים או צובעים דפי צביעה
או סתם ככה
או כתמריץ להתארגן מהר לשינה
לי זה ממש עוזר ובתקופה הזאת ש'ווה כל שקל 'של המנוי
או סיפורים אחרים כמובן 'יש לך
או
לתכנן מראש תעסוקה מוגדרת עבורם
נגיד סלסילה מיוחדת לש רמה חומרי יצירה 5ו משחק מיוחד שלא נגיש להם ומסקרן אותם ואת מביאה להם במיוחד בזמן הזה ואס מתפנה לקפה
אצלי קבועעעע מתחילת המלחמה כל פעם שמרתיחה מים לקפה בכל 'שעה- יש אזעקה חח
שמה להם את העוגיות ומסבירה -
חמודים, אמא עכשיו שותה קפה, תהיי לידם, ולא מבקשים ממני כלום עד שהקפה נגמר.
שילמדן להמתין, אף אחד לא ימות בחמש דקות האלה.
ואם הוא בוכה - אמאאא נשפך לי השןקוווו!
אוי מתוק. זה לא נעים, אני אסיים את הקפה ואעזור לך.
כשהם רואים את הקפה מול העיניים זה מסמל להם עוד כמה זמן בערך זה יקח, כשאת בחדר זה טיפה מלחיץ.
לא משנה מה קורה!! (אלא אם כן מישהו פתח את הראש) את לא עוצרת את הקפה באמצע לטובת ילד!
גם אם הוא צריך שינגבו לו בשירותים.
הילדים זוכים לקבל:
-הבנה ש גם לאמא יש צרכים.
סבלנות
- איפוק
כבוד לאמא.
אמא זוכה:
איפוס
טעינת אנרגיה
כמה רגעים של נחת
תעמדי על זה 3 ימים ותראי לאט לאט הם מפנימים.
אני לא מבינה איך מסתדרים ככה
זה ממש לא מובן ךי מאליו שאני צריכה לבא לכל המשרה כרגיל ולהשאיר תינוקות וקטנים ..לא יתאפשר ץמיד שבעלי יהיה- והוא גם בכוננות גיוס
זה נורמלי לקבל הקלות?
זה הגיוני להסתכן ולנסוע 30-40 דקות בשעות לילה מאוחרות בכבייש'ם לא אידאלים גם ככה?שאי אפשר לעצור בצד
מרגישה כאילו זה כזה מובן מאליו לכולם. ורק אני תוהה לעצמי איךך
בטח עם אפס שינה בלילה
אבל את רוב העובדים הטובים
רוצים לשמר
ואם לא
מקום העבודה הנ"ל לא ראוי להם
מה הציפייה ממני כמורה עם ילדים בבית
בזומים?
כשאין לילדים מעון,
נשמע לי מעיק...
אצלנו גם מאוד הופתעתי לשמוע מהגננת שאין לה כמעט תקציב לחומרי יצירה
והגננות צריכות להשלים מכיסן מפרטי כדי לקנות חומרי יצירה לילדים.
זה מעצבן ומכעיס מאוד מאוד.
וגם מתלבטת אם אתחרט שזה לא מאנונימי אבל יאללה.
כל המשחקים של בעלי עם הילדים כוללים השתוללויות - קפיצות, ריצות, מלחמות בכאילו, "מכות" בכאילו, דגדוגים.. אין לו כמעט אופציה של לשחק איתם בנחת.
המשחקים האלה עם קו עלילה די ברור: השתוללות > צחוקים > מישהו עובר את הגבול (או בעלי בטעות לא קולט שאחד הילדים מיצה או שאחד הילדים לא שם לב שעבר גבול) > הצד השני מרגיש שהוא באובדן שליטה על המצב > מתחילה השתוללות (או זאת שהתחילה מקודם בטעות או כהתגוננות) > המצב מידרדר > מישהו מתחיל לבכות, בעלי כועס עליהם שהם משתוללים ואני כועסת עליו שהוא התחיל את כל הדבר הזה בכלל.
יש עוד משחקים שאני כועסת עליו בגללם, נגיד שהוא משחקים בלצרוח. כן כן. פשוט צורחים להם לכיף.
הוא מבחינתו משחק איתם משחקים לגיטימיים. על משחקי הצרחות הוא בכלל לא מבין מה אני רוצה (זה עושה לי כאב ראש של החיים), ובמשחקי השתוללויות זה מבחינתו משחקי כיף, וההידרדרות זה ענין נקודתי שהיה יכול להימנע ורק במקרה לא נמנע, והוא בכלל לא שם לב שזה איכשהו כל פעם קורה.
ואם אני צועקת ומתעצבנת שיפסיק לפני הההידרדרות אז בכלללללל אין לו מושג מה אני רוצה. סתם משביתת שמחות שבאה להרוס את הכיף לכל בני הבית 🙄
לדבר בזמן רגוע - אין מה כי מבחינתו הם עושים כיף, מה אני רוצה? אין לו סבלנות לשבת לשחק לוטו (הוא עושה דברים כאלה לעיתים רחוקות)
ויוצא שעכשיו במלחמה, כל פעם שהוא בא לעזור לי אתם ולשחק איתם נגמרת בזה שאני כועסת עליו.
בקיצור אין לי שאלה, פשוט פרקתי. לא יודעת מה לעשות עם זה. הולכת להרגיע את שני הגדולים שהחליטו שמלחמת פירורי עוגה שנזרקים אחד על השני זה משחק לגיטימי 🥴
לא בצורה שאפילו מתקרבת לתחושת אי נעימות שלי או של הצד השני..
פעוט בן שנתיים שלא נוטה להתלונן בדרך כלל (כבר קיבל חתכים/כויות ובקושי בוכה)
שמתלונן מהבוקר לסירוגין על משהו ברגל- בין המותן לברך
סוחב קצת את הרגל, נראה שמנסה לא לדרוך עליה
כשאני מחתלת ממש בוכה
אמרתי לו תראה לי ביד איפה כואב לך- אמר
לא לא לא, לא כואב לי ביד. כואב לי פה- ומראה משהו מעורפל כזה.
כשאני מרימה בידיים מרגישה שהתנוחה שלו ברגל לא רגילה אבל לא יודעת להסביר.
(אל תשאלו אם נפל בימים האחרונים כי הוא מאד שובב וכל היום נופל. גם היום גם אתמול)
לא רואים כלוםםם. לא נפיחות לא שפשוף שומדבר.
כדאי נראה לי לנסות לתת לו כמה שיותר לנוח במהלך שבת, לחסוך ממנו לדרוך על הרגל בלי לעשות מזה עסק
ואם עד ראשון בבוקר עדיין כואב לו ללכת לבדיקת רופא
השאלה אם לדעתכן קריטי ומוצדק עכשיו
בעצם. ואם מטפלים מייד גומרים עם זה מהר. לרוב זב יהיה אנטביוטיקה דרך הוריד.
יתכן שיצטרכו לעשות מיפוי עצמות בשביל לזהות את הדלקת.
אל תתעכבי עם זה. סליחה אם מלחיצה אבל יש לנו לצערי נסיון משפחתי רב.....
חווינו גם לצערינו שלא עלו על דלקת כזו בזמן והילד היה ל"ע מורדם ומונשם ועבר ניתוחים רבים.
דבר נוסף
האם היה חולה לאחרונה
יש וירוס שמגיע אחרי מחלה ויראלית שגורם לכאב ברגל ולצליעה אצל ילדים
אבל כל זה זה אחרי בדיקות דם לוודא שזה לא חיידק
כמו שכתבו יכול להיות זיהום
שהייתי באשפוז עם הילד שלי היה ילדה שגם התחילה פתאום לצלע וב"ה בגלל שהגיעו מוקדם יחסית השתחררו מהר
כמה אבות שמרימים ילדים בני שנה+ מהיד, מחוסר ברירה,
כי צריכים לסחוב כמה ילדים למקלט למטה ובחזרה, אבל זה ככ ככ קשה לי. ממש לוקחים מהיד את הילד ומעלים אותו אליהם.
מה זה חוסר ברירה?
מה הבדל בין להרים ילד מהמותן לבין להרים מהיד?
אנשים מעדיפים להיות פסיביים מול המציאות ולהשתמש בתירוץ של חוסר ברירה.
מילא באזעקה ראשונה, שניה.
אח"כ שיתכננו איך לרדת בצןרה בטוחה.
כנראה הם לא חושבים שזה בעיה ומרימים כך גם לא במצבי חירום.
מנסה פשוט לא לשפוט אותם.
נכון.
לא נעים לי להעיר, אני יותר קטנה מהם
לפי התיאור שלך זה לא שהם גוררים את הילד ככה ביד, אלא רק מושכים אותו אליהם ואז מחזיקים אותו נורמלי, לא?
אם מחזיקים שני ילדים נניח זה הגיוני שאת השני (והגדול יותר) נרים בצורה פחות נוחה.
בשגרה ברןר שלא
אבל במצב חרום כמו חרוץ לאזעקה, נשמע לי לגמרי סביר.
יש זוית שעושים את זה יציב ובכלל לא גורם לפרןק יד..
אין כזה דבר חוסר ברירה, יש חוסר מודעות.
גם לי זה קשה לראות דברים כאלה
מהמקום.
זה כמובן לא אידיאלי
אבל אישה עם 3 קטנים שבעלה מגוייס ומרימה למקלט אחד בכל יד, נשמע לי הגיוני,
צריך לדעת לעשות את זה נכון
