כשאתה מבין שלא תתחתןלא שלם,משתלם
קרה לי עם טליתאחד איש
חיבוקכמאז
כנ"לבחור עצוב
נתקלתיכל קול קן כן
לא מזמן בחבר ריאלי שלא ראיתי אותו מתקופת הישיבה,
אחד שנמנע משידוכים זמן רב (רצה להתחזק יותר וללמוד מקצוע)
סיפר לי שהתחתן ותוך חודש מאז הפגישה הראשונה הכל סגור וזה רק היה למצוא תאריך וחופה
מי אמר שלא תתחתן בקרוב?
זה יכול לקרות אלא אם כן תחליט שלא
מזה נעלי שבת?הפי
רדבק😅לא שלם,משתלם
עור הפוך- שבת
עור רגיל- יום חול..
חחחח משלנו אתההפי
מזה אומר ישובניקים?JusT BoY
כולם מהגבעות? 
אני מתחיל לשקול קניית טליתנקדימון
חחלא שלם,משתלם
טלית זה כיף בכללי בלי קשר לפדיחהאחד איש
ביום כיפור זה כנראה תענוגנקדימון
בזמן שאני קופא למוות, אפילו עם גופיה וסוודר עלי. טלית נראית לי פינוק
אז שים טלית עגולה ללא 4 כנפות ביום כיפורקעלעברימבאר
זה מצווה גם לפניארץ השוקולד
ובארצות אחרות לא היו עניים?קעלעברימבאר
במרוקו למשל
כל אחד תעדף כלכלית אחרתארץ השוקולד
אז זה לא בגלל העוני, אלא בגלל טעם אחרקעלעברימבאר
והעוני הוא רק סיבה נלווית (כנ"ל לכל התפתחות מנהג)
הרב אברמסקי טען שהמנהג הגיע מהעוניארץ השוקולד
האם הוא טען שזה הטעם ואין בלתו?קעלעברימבאר
באופן כללי גם אם מנהג מתפתח מסיבה גשמית כלשהי, אפשר לשאול למה דווקא אותו מנהג התפתח ו1000 מנהגים אחרים לא? התשובה היא כי יש טעמים אחרים חוץ מזה. (הרי אם זה העוני, אז המון דברים ייתכן שהיו מקלים בהם בגלל דוחק כלכלי, ועובדה שלא הקלו בהם)
כך שמעתי משמו (לא ראיתי כתוב ולא שמעתי ממנו)ארץ השוקולד
וכאן זה קולא פשוטה, כי סוף סוף אין חובה במצווה אם אין בגד כזה.
יש המון הידורים שבני פולין עשוקעלעברימבאר
שהיה ניתן לוותר עליהם כלכלית, עובדה שלא וויתרו
כמו?ארץ השוקולד
למה הם תיעדפו דווקא את זה?קעלעברימבאר
לא יודעארץ השוקולד
לטווח ארוך בדרך כלל יש סיבה וזה לא מיקריקעלעברימבאר
זה כמו שתאמר שהדולפינים התפתחו להראות כמו דגים בגלל אוסף אקראי של מוטציות.
או כמו שאומר המהר"ל - המקרה לא יתמיד
עוני זה לא סיבה מקרית, אלא תעדוףארץ השוקולד
וכתב תלמיד חכם אחד בשרשור שאליו הפניתי סיבה שתפתיע אותך יותר.
במקום לצטט מהר"ל ודרווין, כדאי שתכיר שבמציאות סיבות מקריות השפיעו לפעמים.
למשל, היו דורות ומקומות בהם לא הניחו תפילין , למשל בארץ בתקופת הגאונים (ראה תשובת רב שרירא גאון בנושא האומר שאין בעיית יוהרה להניח תפילין ואמורים להניח), האם זה כי הרומאים אסרו להניח תפילין וזה נמשך גם אחרי מכח האנרציה?
סיבות מיקריות כמעט תמיד לא משפיעות לטווח ארוךקעלעברימבאר
זה נוגד סטטיסטיקה.
ולמה יהודים מסרו את הנפש דורות על מצוות אחרות ועל תפילין לא? וכי לא היו מצוות אחרו תשהרומאים אסרו?
אם באמת הרומאים אסרו רק תפילין- אתה צודק. אבל בטלית זה לא הוכחה, שהרי כל הידור מצווה עולה כסף
לא יודע אם טענתך נכונה על מקריותארץ השוקולד
אבל מאות שנים יהודים רבים לא הניחו תפילין.
ורב שרירא גאון שנשאל בנושא לא הכיר סיבה לגיטימית לאי הנחת תפילין בזמנו על ידי יהודי ארץ ישראל.
אבל זה לא מנהג שהתקבלקעלעברימבאר
אבל וודאי זה שיש מצווה שיהודים מוסרים עליה את הנפש מאות שנים, ויש מצווה שרופפת בידם - זה לא מקרי.
לא סיקרן אותך למה כל היהודים בארץ שומרים ברית מילה וליל סדר? וזה לא כי הם קראו את הפסוק כל ערל לא יאכל בו
מה לא מנהג שהתקבל?ארץ השוקולד
לא להניח תפיליןקעלעברימבאר
הסטורית זה שרד מאות שניםארץ השוקולד
מימי הגאונים ועד ימי הסמ"ג ובמקומות רבים,
כך שיש מצב שזה מנהג ששרד יותר זמן מאי התעטפות בטלית לפני החתונה
אבל חזרו להניח תפילין עקב מסעות החזרה בתשובהארץ השוקולד
ורעידת אדמה גדולה בספרד שגרמה לאנשים לחזור בתשובה ולשוב להניח תפילין כל יום.
פורטל הדף היומי: מסעו של הסמ"ג לחיזוק מצוות... (שבת מט ע"א)
מסעות החזרה בתשובהקעלעברימבאר
היו תמיד, וכן צרות היו תמיד. זה רק תמריץ למנהג או הסרתו, לא הסיבה המהותית
העניין הוא שהמנהג של אי הנחת תפיליןארץ השוקולד
שרד מאות שנים,
כמה שנים המנהג של אי התעטפות בטלית לפני החתונה קיים?
אבל אי הנחת תפילין זה לא מנהג אלא עבירהקעלעברימבאר
גם עם ישראל עבד אלילים 900 שנה
ומנין לך שאי התעטפות בטלית זה מנהג ולא אי קיוםארץ השוקולד
כי לזכרוני יש חובה להניח תפילין פעם ביום מהתורהקעלעברימבאר
אתה זוכר נכון, לכן אמרתי שזה אי קיום מצווהארץ השוקולד
ולא עבירה.
השאלה היא האם אין מצווה בכל אחד מהם?
ההבדל הואמתחדש מחודש
שרווק שלא שם טלית לא עובר עבירה.
מי שלא מניח תפילין עובר עבירה. כך שזה לא מנהג לא להניח תפילין
אז כנראה שיש סיבה למהקעלעברימבאר
מסרו נפשם על מצווה מסוימת ועל תפילין לא. ייתכן סיבה גשמית מהותית (אם נראה שתפילין עולות כסף הרבה יותר מכל מצווה אחרת, דבר שאכן אפשר לומר על 4 המינים בפולין, אבל לא על טלית). ותתכן סיב רוחנית-נפשית מהותית למה ע תפילין לא מסרו את הנפש ואילו על שחיטה או מקווה כן מסרו (סתם דוגמא) ואפשר להציע כל מיני הצעות - אולי החשש הגדול שהפתח בגלות שאנו לא ראויים לתפילין כי צריך גוף נקי הוא זה שיצר את זה, עד שהחשש התמתן עם הזמן, או סיבה אחרת.
בכל מקרה לא להניח תפילין זה לא מנהג אלא תופעה , אבל כבר אמרה הגמרא שאפילו שיחת חולין של עמי הארצות בארץ ישראל צריכה לימוד. כי תופעות חברתיות גם רעות לא מתפתחות סתם.
קל וחומר לדבר שנתפס באומה כמנהג קדוש, כמו המנהג לא לשים טלית, שגם הרבה רבנים נהגו בו. בעוד שלא להניח תפילין פשוט היה חיפוף ועבירה
אתה בכלל מכיר את הסיפור של אי הנחת תפיליןארץ השוקולד
כי אתה מעלה פה השערות בלי להכיר את הנאמר במהלך התקופה.
המנהג בארץ ישראל היה לא להניח בזמן הגאונים, להבנתם לא היה מדובר בעבירה, רב שרירא גאון (גאון הבבלי) נשאל אם מותר להניח תפילין בארץ ישראל או במקום שלא מניחים תפילין או שיש בכך יוהרא ויוצא בשצף קצף נגד המנהג הזה שלא מניחים תפילין. אבל השאלה מלמדת שמבחינת אלה שלא הניחו זה היה מנהג, וגם פה זה כלל רבנים חשובים.
(לא שונה מהותית מהסיפור של המנהג לא להתעטף בטלית לפני החתונה, ההבדל שכן קיים הוא מה שציינת בניק האחר שיש חובה להניח תפילין בעוד טלית זו מצווה אם מתעטפים אבל אין חיוב בכך)
טוב אז מדבריך עולה שזה מנהגקעלעברימבאר
אבל בסוף האומה הכריעה נגד המנהג, כמו שהכירע נגד לאכול עוף בחלב או להכין סכין מילה בשבת וכו', יש מנהגים שלשעתם טובים אבל אחרי זמנם כבר לא. אם רבנים גדולים סברו שאין חובה להניח תפילין וזו היתה דעה לגיטימית בהלכה - אז אל ואלו דברי אלוקים חיים ואין הלכה כמותם בסוף. יכול להיות שעוד 200 שנה כל האשכנזים ישימו טלית, אלא שאופן פסיקת ההלכה כיום שונה מתקופת הגאונים. (אבל כיום המנהג הוא לא לשים טלית, מה יהיה המנהג עוד 200 שנה לא רלוונטי)
דיברתי על העקרון, לא מכיר את עניין התפילין
אז אתה מחכה להכרעה היסטורית של האומה?ארץ השוקולד
לא, אין לך אלא שופט שבימיךקעלעברימבאר
אבל האומה כאומה לא נוהגת כךארץ השוקולד
וכל עדה הולכת לפיה מנהגיה, עד שהמצב ישתנהקעלעברימבאר
סיבות מקריות משפיעות רק לטווח קצר.קעלעברימבאר
לטווח ארוך זה סיבה מהותית.
הרי גם אותן סיבות מקריות היו יכולות לשלול/ליצור מנהגים אחרים, ועובדה שלא קרה זאת
אולי, אני לא יודע איך מדדתארץ השוקולד
זה נכון לרוב הדפוסיםמתחדש מחודש
הטיעון שלך הוא טיעון לוגי מוזרארץ השוקולד
זה שבמקום מסוים ויתרו על קיום מצווה קיומית בשל עוני, לא אומר שבמקום אחר בשל עוני ויתרו על קיום אותה מצווה.
באופן דומה, זה שאנשים מסוימים עלו לארץ למרות המחיר הכלכלי לא אומר שאין כאלה שלא עולים בשל המחיר הכלכלי.
השאלה למה פתאום בפולין כולם קיבלו את זה על עצמםקעלעברימבאר
זה שטלית זה כך אבל מצווה אחרת לא, אומר דורשני.
מנהגים לא מתפתחים סתם כך
למה החסידות התקבלה בפולין ולא במרוקו?ארץ השוקולד
אגב, המשנה ברורה שהפניתי אליה בשאלה לרב ליאור יצא נגד המנהג.
בגלל אופי העדהקעלעברימבאר
באשכנז ת"ח היו מרוחקים יותר מהציבור, ולכן האדם הפשוט הרגיש ריק רוחני והחסידות מילאה זאת. בארצות המזרח הת"ח היו מעורים יותר בציבור.
בארצות המזרח הקבלה היתה נוכחת יותר בחיים, ואילו באשכנז היתה בחדרי חדרים, והחסידות מילאה ריק זה
כלומר, היו הבדלים בצורת החיים וההשקפהארץ השוקולד
אז אם קהילת קודש שלימהקעלעברימבאר
מוותרת על טלית לרווקים בעוד שמוסרת את הנפש על הידורים אחרים - זה אומר שלפי המנטליות היהודית באשכנז טלית זה פחות לרווקים, ומנטליות אצל חצי מעם ישראל באלף שנה לא מתפתחת סתם כך, כי בכל עם מנטליות לא מופיעה סתם
זה לא אלף שנהארץ השוקולד
הרבה פחות מזה, כדאי לדייק ולא להמציא מספרים.
אני מאתגר אותך למצוא מתי בחורים הפסיקו להתעטף בטלית לפני החתונה.
דיברתי על מנטליות אשכנזיתקעלעברימבאר
שהתפתחה במשך אלף שנה
שהיא?ארץ השוקולד
קשה להגדירקעלעברימבאר
מן הסתם צריך לכתוב על זה ספר שלם.
לזכרוני החיד"א אומר שאשכנז נוהגים לפי מידת הדין וספרד לפי הרחמים (ולכן אולי אשכנז מחמירים יותר, ואפשר לראות זאת בהרבה דברים נוספים)
מענייןארץ השוקולד
אתה טוען שהמנהג הוא בגללקעלעברימבאר
מקרה.
זה נכון לאדם אחד, לא לעדה שלימה שמנהג התקבל עליה מאות שנים, שהרי המקרה לא יתמיד (שאל את דרווין)
המקרה של העוני התמשך מאות שניםארץ השוקולד
עוני היה בכל העולם מאות שניםקעלעברימבאר
זה כמו שתאמר לי להבדיל שהנאציזם התפתח בגלל משבר כלכלי, העניין הוא שמשבר כלכלי היה בכל העולם
לא נכון, בגרמניה היו פחות ענייםארץ השוקולד
אבל בשאר הארצות היו יותר ענייםקעלעברימבאר
חוץ מזה אני לא בטוח שבגרמניה היו פחות עניים. היקים שלפני האמנציפציה ותקופת ההשכלה האירופאית לא היו משכילים, והיו להם פחות זכויות מאשר מה שנתן מלך פולין. אבל אולי המצב הכלכלי בגרמניה היה יותר טוב כללי, לא יודע, צריך לבדוק. על יהודי צ'כיה למשל היו גזרות מחמירות יותר מפולין
יתכן והרב טועה ויתכן ששמעתי לא נכוןארץ השוקולד
אבל דע לך שתלמידי חכמים יצאו נגד המנהג,
המשנה ברורה למשל.
ורב אחר כתב בשרשור שאליו הפניתי הסבר של אהבת טקסים.
ברור, יש צדדים לכאן ולכאן, מסכים איתך,קעלעברימבאר
אבל אי אפשר להתעלם מחכמי ישראל שלא יצאו נגד המנהג, ואי אפשר להתעלם מהסיבות שנתנו למנהג זה.
זה שלמרות השיקולים בעד ונגד מוכרע באשכנז בעד- זה לא במקרה
התכוונת לייקים עם הטליתקעלעברימבאר
או לגרמניה הנאצית?
לייקים עם הטליתארץ השוקולד
like לא מקבלים על טלית😅קעלעברימבאר
והרב ליאור אומר שבוודאי אין איסורארץ השוקולד
לא אמרתי שיש איסורקעלעברימבאר
רק אמרתי שזה שיש מנהג זה לא סתם
באופן כללי זה כלל לרב המנהגיםקעלעברימבאר
שמנהגי ישראל תורה הם. והנח להם לישראל שאם לא נביאים הם בני נביאים. וכשההלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר.
כמובן יש חריגים ויש מנהג שהוא אותיות גהנ"ם
מסכים עם הכללארץ השוקולד
אנחנו חכמים יותר מרוב חכמי פוליןקעלעברימבאר
אם הם עשו זאת מצורך של עוניארץ השוקולד
האם אתה מקפיד על ירקות בלי חרקים למרות שהאחרונים והראשונים לא הקפידו על זה?
האם אתה לא מדליק את האור ביום טוב למרות שרבים מגדולי צפון אפריקה התירו? אתה חכם מהם?
כי כך נפסקעל ידי גדולי הפוסקיםמתחדש מחודש
המנהג נמשך גם כשלא היו עניים
האמת בתור אשכנזיJusT BoY
למרות שזה לא נעים שכולם מסביבך עם טלית ורק אני לא, עדיין מקפיד להיות תמיד בלי טלית כי לא לוקח תפקידים שלא נועדו לי בשלב זה חחח
ביחס לשאלה שהשירשור מקושר אליה:שאלה.אחת
ממש בא לי לענות:
כלב.
אבל בוא נשמור על מסתוריות התשובה לגבי קיומו של הכלב הזה.
הפוך😅 לא בטוח שאשתך תסכים לגדל כלב אחרי החתונהיעל מהדרום
ילד כן וכלב לא?!שאלה.אחת
ברור שזה שונה...אני מגדלת ילדיםיעל מהדרום
לק"י
ולא מוכנה להכניס לפה כלב.
לא שיפזר שיערות וייגע בדברים, ואצטרך למצוא לו סידור כל פעם שנרצה לצאת מהבית.
ואני גם לא אוהבת חיות בבית. מסתפקת בלהסתכל עליהן בחוץ.
החלטה שלך, אולי לא תדעי כמה זה מספקשאלה.אחת
לא כולם אוהבים חיות. זה בסדר....יעל מהדרום
לא מבינה למה זה נשמע כאילו זה משהו מוזר לא לרצות לגדל חיות.
זה לגמרי בסדר, לגיטימישאלה.אחת
אנחנו הפיתוח האולטימטיבינקדימון
כן. אבל עדיין רובנו יותר דומים לחיות מאשר למלאכיםשאלה.אחת
והפער הזה בין המדבר לחי, הוא הפך להיות כל כך גדול, ולכן קל לנו לתפוס את עצמנו כאולטימטיבי, בגלל שהרבה שלבים אבולוציוניים בינינו לבין בע"ח פשוט נכחדו, אולי אפילו ע"י האדם.
בעבר הרחוק, שהיו כמה מינים שונים של אדם, היה קשה יותר להכריע מי האולטימטיבי.
כמו כמה מינים של יונקים ממשפחת החתוליים: צ'טה, פומה, פנתר.
לאדם יש נשמהנקדימון
הצ'יטה יכולה לרוץ כמה שהיא רוצה, אבל אין לה בחירה חופשית, אין לה מוסר, ואין לה פוטנציאל לנבואה.
האדם הוא הפיתוח האולטימטיבי.
אכן יש אנשים שמבזבזים את המורכבות ועושים את עצמם דומים לחיות, נו ו..? הם אכן צריכים לתקן ולהשתנות, והם גם יכולים לעשות את זה, בשונה מחיה שלא.
אתה מדבר רוחנית. מיסטית, אם תרצהשאלה.אחת
זה לא רק מיסטית, אלא פסיכולוגיתקעלעברימבאר
גם לחיות יש פסיכולוגיהשאלה.אחת
ושכל לא חייב להיות מופשט.
ואפשר לטעון שגם לבע"ח יש שכל, אלא שהוא מצומצם יותר משכל האדם.
שוב, בהתייחסות ביולוגית.
דיברתי על שכל במובן הרמב"מי שלו (או המהר"לי)קעלעברימבאר
לא על שכל במובן המודרני שזה אינטלקט ויכולת ניתוח שיש גם לבעלי חיים.
נכון שלחיות יש פסיכולוגיה, רק אמרתי שצלם אלוקים של האדם ניכר גם פסיכולוגית, ולא רק מיסטית
אז כאמור, אתה מתייחס באופן מיסטי לשכל האדםשאלה.אחת
לעומת סימוכין שכן מצינו לשכל כיכולת אנליטית משוכללת?
איך צלם אלוקים ניכר גם פסיכולוגית, לאור העובדה שפסיכולוגיית האדם היא לא דבר מחודש אלא משוכלל אבולוציונית?
זה לא רק מיסטי (אלא אם כן ההגדרה שלך למיסטי שונה)קעלעברימבאר
זה פשוט קיים.
זה עניין טרמינולוגי, שכל בלשון הראשונים זה תפיסה מופשטת, ולכן המלאכים מתוארים כשכלים. בעברית מודרנית שכל זה אינטלקט.
האינטלקט של האדם נובע הן מיכולת עיבוד מידע שיש גם לקופים, והן מהתפיסה המופשטת היכולה לפשט דברים ולעזור לעבד את המידע יותר טוב.
לא כל פסיכולוגיית האדם זה דבר משוכלל אבולוציונית, עובדה שאת התפיסה המופשטת האבולוציה לא יודעת להסביר (זה נכון שזה מקנה ייתרון אבולוציוני, בדיוק שגם למלאך בעולמינו יההי ייתרון אבולוציוני, אבל אין לו שום קשר לדפוסים הקודמים האבולוציונים).
איך זה קרה היסטורית? לא יודע, כנראה שיום אחד נולדו או הופיעה תפיסה מופשטת אצל הומוספיינס (שמעתי כמדומני לזכרוני מהרב קלנר שייתכן שהאדם שזה קרה אצלו בפעם הראשונה הוא מה שאנו מכנים "האדם הראשון" וכנ"ל חווה). (מבלי להכנס כעת לסוגיית מה קרה באמת בעבר של העולם).
פסיכולוגית האדם היא תמהיל של התפיסה המופשטת (שהיא לא אבולוציונית) עם החושים,הרגשות, הדמיון התאוות והאינטלקט שהם אבולוציונים. בתמהיל זה לעיתים נבודד דבר חייתי (כמו רחמנות) ונסביר את ייתרונו האבלוציוני, ולעתים נבודד דבר מלאכי (כמו אמפתיה) שם האבולוציה לא נכנסת. כמובן אי אפשר לבודד באמת והכל תמהיל אחד מעורבב.
לא הבנתי את השאלה, סימוכין טרמינולוגים או סימוכין שזה כך במציאות?
טרמינולוגית שכל בלשון הרמבם לעיתים זה אינטלקט אך בדרך כלל זה תפיסה מופשטת (למשל השכל הפועל המתחבר לשכל האדם). הרמבם אומר שהשכל (במובנו המלאכי) הוא הצלם אלוקים, ובלשון המקובלים נשמה.
מציאותית אנו חווים שיש לנו תפיסה מופשטת.
מיסטי הוא כוח שמעל הטבעשאלה.אחת
גם תפיסה בעיניינים "מופשטים" היא לא מעל הטבע, שכן האדם יכול לתפוס באופן "מופשט" רק מה שהוא יכול לדמות לו מן העולם הטבעי והשפה.
בן אדם יכול לתפוס בשכלו עניינים שסותרים את הטבע (צורות רוחניות), רק כי הוא מבין בצורה מסויימת בלתי מופשטת את הטבע, ומתוך כך מדמיין דבר הנעלה עליה וחסר שייכות אליה.
אבל בן אדם לא יכול לתפוס בשכלו מתמטיקה שסותרת את חוקי הטבע, או לדמיין צבע חדש שלא קיים, או כי הוא לא מסוגל בשכלו הטבעי הבלתי מופשט, להעלות על דעתו מה שהוא מכיר בו בטבעו: אקסיומות מתמטיות, וקשת צבעים מוגבלת לעין.
לכן "שכל מופשט" הוא רק הגדרה לאנליטיות גבוהה שנמצאת בצד האחד של הספקטרום, אך אינה שונה במהותה מה"שכל הטבעי".
גם מה שאתה מכנה "בידוד דבר מלאכי" אינו אלא על הצד המתחכם יותר בספקטרום השכל הטבעי. ואם לאורך ההיסטוריה "בידוד אותו דבר מלאכי" התקיים, ולא התנוון, למשל כמו הזנב של האדם, משמעות הדבר שהיה לו יתרון אבולוציוני. למשל: בחינוך הילדים לטוב ולא לרע.
סימוכין *מדעיים*. ועם כל מה שאומר הרמב"ם על השכלים המופשטים, אפשר לומר שהאדם קיבל בנקודה מסויימת בהוויה בו את מתנת ה"שכל המופשט", וזה כאמור היה עם המהפכה הלשונית (וכלשון התרגום: ויהי לרוח ממללא).
תאיר את עיניי למקור ברמב"ם שכותב, שהשכל המופשט אינו כפי שהתבאר לעיל, שכלול על ספקטרום של שכלים נחותים ממנו, אלא מציאות אחרת בפני עצמה.
ואף בלשון המקובלים "נשמה" שבוודאי ישנה באדם, אך אינה ישנה בחיות, אלא הנפש החיונית שבהן (הנמצאת גם באדם), היא קומה של האדם מעל החיות, אך אין מניעה לומר שאותה קומה היא לא דבר הנפרד מהנפש החיונית (למשל: הנשמה נמצאת במוח), אלא שכלול שלה.
תגדיר כוח שמעל הטבעקעלעברימבאר
בגדול היכולת המופשטת של האדם אכן מעל הטבע, מצד שני אם אתה מגדיר טבע כדפוסי המציאות אז זה לא נס (ולכן גם נבואה זה לא נס).
נכון שאנו לא יכולים לתפוס דבר מופשט נטו כי השכל שלנו הוא בתמהיל עם הנפש הבהמית (חוץ ממשה בסוף הפרשה שתופס ללא כוח מדמה והוא כמו מלאך ללא נפש בהמית דמיונית). לכן אנו זקוקים תמיד לדמיון חושי כדי לתאר בנפשינו תכנים מופשטים. ועדיין אלו תכנים מופשטים רק מולבשים בדימויים חושיים. חיה לא יכולה לעשות זאת.
לדוגמא - חיה לא יכולה לחוש אהבה לא התאהבות. אבל גם אני שאני מתאר אהבה כקשר בין 2 נפשות אני מוכרח לצייר בדמיוני 2 נפשות כ2 עצמים חושיים הקרובים זה לזה במרחב גיאוגרפי, אבל אנ ייוד עשזה רק דימוי ולא האהבה עצמה.
נכון שתפיסתנו המופשטת אחרי שנמהלה עם הנפש הבהמית כלואה בחוקי הלוגיקה, והדמיון המלביש את התכנים המופשטים מוגבל בגבולות 5 החושים (אני לא יכול לדמיין מרחב עם 5 מימדים או צבע אולטא סגול). אבל עדיין זו תפיסה מופשטת שכלואה בתוך נפש בהמית.
השכל הטבעי לא יכול לתפוס מה זה נפש זולת שונה ממני עצמי, עצם זה שאנו שואלים האם קיימת כזה דבר זה עובדה שיש לנו תפיסה מופשטת בשונה מחיות שלהן אין (כנראה אבל לא בטוח).
גם אם יש לייתרון המלאכי ייתרון אבולוציוני, הוא לא קשור לדפוסי הנפש הבהמיים, לכן לא מוסב רכיצד התפתח באבולוציה. אבל זה גם לא כזה משנה, עובדה שהוא קיים כיום, ואילו לחיות נראה שאין.
המהפכה הלשונית מצריכה יכולת מוקדמת מופשטת. ייתכן שהיסטורית זה קרה בו זמנית, אני לא עוסק מתי זה קרה אלא עצם זה שכיום יש לנו את זה. (גם בלשון צריך להבדיל בין שפה מופשטת לבין הצמדת תווית חוש-רגש, שיכולה להיות גם לחיות. כך שתתכן שפה שמכילה מיליון מילים אבל אינה מופשטת כי היא רק שמות עצם ושמות רגשות).
הרמבם כותב זאת רבות במורה נבוכים, אבל הנ דוגמא קטנה משמונה פרקים פרק א שם הרמבם מחלק מפורשות בין החלק השכלי (אינטלקט) לבין השכל (המימד המופשט), כאשר שהחלק השכלי בא אחרון מתיאור : (כך אני זוכר אבל לא בטוח שכאן זאת הכוונה):
"ואשוב אל כוונתנו בחלקי הנפש, ואומר:
- החלק הזן - ממנו הכח המושך, והמחזיק, והמעכל, והדוחה המותרות, והמגדל, והמוליד הדומה, והמבדיל הליחות עד שיפריש מה שראוי להיזון בו ומה שראוי לדחותו. והדברים על אלו השבעה כוחות, ובמה יפעלו, ואיך יפעלו, ובאילו איברים פעולתם יותר נראית ויותר גלויה, ומה מהם נמצא תמיד, ומה יכלה מהם בזמן קצוב - זה כולו קשור למלאכת הרפואה, ואין צורך בו במקום הזה.
- והחלק המרגיש - ממנו הכוחות החמשה, המפורסמים אצל ההמון: הראיה, והשמיעה, והטעם, והריח, והמישוש, והוא נמצא בכל שטח הגוף, ואין לו איבר מיוחד כמו שיש לארבעת הכוחות.
- והחלק המדמה - הוא הכח אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם עם קצתם, ויפריד קצתם מקצתם. ולפיכך ירכיב זה הכח מן הדברים אשר השיגם - דברים שלא השיגם כלל, ואי אפשר להשיגם, כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר, ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ, וחיה בעלת אלף עינים, על דרך משל, והרבה מאלו הנמנעות, ירכיבם הכח המדמה וימציאם בדמיון. וכאן טעו 'המדברים' הטעות המגונה הגדולה, אשר בנו עליה פינת הטעייתם בחלוקת המחוייב והאפשר והנמנע. שהם חשבו, או הביאו בני אדם לחשוב, כי כל מדומה - אפשר, ולא ידעו שזה הכח ירכיב דברים שמציאותם נמנעת, כמו שזכרנו.
- והחלק המתעורר - הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה, או ימאסהו. ומזה הכח יבואו פעולות הבקשה והבריחה, ובחירת דבר מה או ההתרחקות ממנו, והכעס וההתרצות, והפחד והעוז, והאכזריות והרחמנות, והאהבה והשנאה, והרבה מאלו המקרים הנפשיים. וכלי אלו הכוחות - כל איברי הגוף, ככח היד על התפישה, וכח הרגל על ההליכה, וכח העין על הראיה, וכח הלב על העוז או הפחד. וכן שאר האיברים, הנסתרים והנראים, אמנם הם וכוחותיהם כלים לזה הכח המתעורר.
- והחלק השכלי - הוא הכח הנמצא לאדם, אשר בו ישכיל, ובו תהיה ההתבוננות, ובו יקנה החוכמות, ובו יבחין בין המגונה והנאה מן הפעולות. ואלו הפעולות, חלק מהן מעשי, וחלק עיוני. והמעשי, ממנו מלאכתי, וממנו מחשבתי. והעיוני, הוא אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות כפי מה שהן, ואלו הן אשר יקראו 'חכמות' סתם. והמלאכתי, הוא הכח אשר בו נלמד המלאכות, כמו הנגרות, ועבודת האדמה, והרפואה והספנות. והמחשבתי, הוא אשר בו יתבונן בדבר אשר ירצה לעשותו בעת אשר ירצה לעשותו, האם אפשר לעשותו אם לא, ואם אפשר - איך צריך שיעשה.
זה שיעור מה שראוי שיזכר מענין הנפש הנה.
ודע, שזאת הנפש האחת, אשר קדם סיפור כוחותיה, או חלקיה, היא כחומר, והשכל לה צורה. ואם לא תיקנה לה הצורה - תהיה מציאות ההכנה שבה לקיבול הצורה ההיא לבטלה, וכאילו היא מציאות הבל. והוא אומרו: (משלי יט, ב) גם בלא דעת נפש לא טוב, רצונו לומר, שמציאות נפש שלא תיקנה לה צורה, אלא תהיה נפש בלא דעת - לא טוב. אמנם הדיבור על הצורה והחומר, והשכלים כמה הם, והיאך יושגו - אין זה מקומו, ולא נצטרך לו במה שנרצה לדבר על המדות, והוא יותר נאות לספר הנבואה אשר זכרנו. וכאן אפסיק זה הפרק, ואתחיל באחר."
נ.ב: נראה שכאן ניכרת מחלוקת רמבם ומקובלים, לרמבם לתינוק שנולד בן יומו אין שכל, וזה רק פטנציאל (שכל בכוח) כלי ריק שעם קנייתו תכנים מופשטים אז הוא ממלא את הכלי בשכל בפועל. המקובלים אומרים שלתינוק יש כבר שכל מופשט שנולד.
עיין גם מורה נבוכים חלק א פק א ופרק מא.
(עיינתי עכשיו בפירוש הרב שרקי על שמונה פרקים שם הוא טען שלפי הרמבם החלק השכלי הוא צלם אלוקים בכוח ואילו השכל הוא בפועל) אם כן לפי זה אז החלק השכלי הוא גם צלם אלוקים וייחודי מהחיות. אז צריך לעיין.
כוח שהפוך ומנגד לחוקי המציאותשאלה.אחת
"חוקי המציאות" מתרחבים וכוללים יותר ויותר לאורך היסטורייית התגליות המדעיות והבנתן. מה שמכניס את מה שהוגדר כ"על טבעי" ל"טבעי", כי יש לנו חוקים פיזיקליים לתאר אותם במציאות.
אבל זה נעשה באופן *מדעי* מדויק - לא חוויתי.
חיה לא יכולה לדמיין, להגיע לשכל מופשט, אני מבין, אוקיי. בן אדם יכול. -- זה עדיין יכול להישאר בחוקי הטבע, וברור שנעדיף את זה, על פני להמציא מושגים שלא עומדים בחוקי המציאות כמו "שכל מופשט במובן רוחני" או "מלאכים", כדי להסביר את התופעה, בימינו.
עם זאת, הטענה שאי אפשר לקשר מציאות מדומיינת של מלאכים או שכלים מופשטים, לחיים בהמיים/ טבעיים, היא לא נכונה. ונתתי דוגמא, חיים בהמיים, הכוללים תאוות, לאור אמונה באלוקים/ מלאכים/ וכד' מטילים יראה על האנשים, שלא לעשות רע איש לרעהו.
ומכך גם "עובדה שקיים היום" - לא אומרת כלום. וכל שכן "עובדה שלא קיים בחיות" - גם לא אומרת כלום.
אתה חוזר על הוכחה "מעצם היום יש לנו שפה שמבטאת שכל מופשט", אבל זוהי אי הבנה בתהליכים האסולוציוניים הפרה היסטוריים. מה בכך שיש לנו את כל אלו היום? אם אנחנו יכולים לטעון, ולחזור ולטעון, שאלו רק תוצאות של אותם תהליכים על פני מליוני שנים, ותו לא?
אני מודה שלא קראתי את כל הרמב"ם, אבל ממה שאני מכיר מהציטוטים: הרמב"ם אכן הולך בדרך הפילוסופים לטעון שיש שכל מושכל ומשכיל, וכולם אחד בבחינות שונות, גם מחלק בין האדם לא-ל, אך עכ"פ אי אפשר להתווכח שמכיר במציאות שלולה מכל גשמיות ביחס לשכל האדם.
אני לא מנסה ליישב כאן את דברי הרמב"ם, אף שמתחילת הדיון בא לידי שימוש המושג שלו "שכל מופשט". למעשה, להפך, אני מנסה לטעון, שעל פי כל דת, שרואה את האדם כ"נזר הבריאה" המובדל במהותו מהחיות, אין בסיס מדעי. וההסברים הטבעיים, מייתרים את ההסברים המציבים את האדם כמעל לטבע באיזה צורה שתהיה.
ותעשה לי טובה, אל תכניס כאן את מחלוקת הרמב"ם והמקובלים, לפני שאצטרך ליישב אותה שוב מדעתי, ואחרי כל כך הרבה הודעות שהודיתי שיש בהן מן הכפירה, זה לא יתקבל הכי טוב.
ואם יש חוק מציאותקעלעברימבאר
שמי שחי בתרבות מסויימת והגיע לזוך נפשי מסויים אז הוא יגיע לנבואה - האם זה נכלל בתוך חוקי המציאות?
המדע מתאר את חוקי 5 החושים, הוא לא מתאר את כל התצפית על נפשינו פנימה.
מי אמר שנבואה לא נמצאת בחוקי הטבע? תגדיר חוקי טבע שוב. דבר יכול להיות רוחני ולהכנס למסגרות של טבע-רוחני. הרמבם למשל לא רואה נבואה כנס. אבל כן כמימד מטא-פיסי המתעלה מעל העולם הזה.
לא אמרתי שאי אפשר לקשר בין תאוות למופשט, ברור שיש קשר אבל אילו 2 דברים שונים.
זה לא משנה אם המופשט הוא תוצאה היסטורית של תהליך כזה או אחר. עצם זה שכיום יש לנו לדוגמא אהבה, שקימת ללא תלות במנגנון השרדותי, מראה שהחוויות המופשטות כיום לא מוכפפות למסגרת אבולוציונית, יהיה התהליך ההיסטטורי אשר יהיה.
איזה הודעות שכתבת יש בהן מהכפירה? לומר שחיות חוות מופשט זה לא כפירה
גם ביולוגיתנקדימון
עוד לא נמצאה החיה שיצרה ציווילזציה, טכנולוגיה, פילוסופיה, ושאר יצירות אנושיות. האדם התחיל מעלי תאנה והגיע עד נחיתה על הירח. אין אף חיה אחרת שבאופן יזום ומודע עשתה דבר דומה.
לא צריך להרחיק. עוד לא נמצאה חיה שמדברתקעלעברימבאר
האדם הוא שילוב של מלאך וחיהקעלעברימבאר
התמהיל הזה יצר נפש עשירה מורכבת ועמוקה בצורה אינסופית (כמותית)
ראה ההודעה למטהשאלה.אחת
השאלה אםקעלעברימבאר
למינים האחרים שהוגדרו ביולוגית על ידי המדע בסוג "אדם" היה תפיסה מופשטת, כלומר צלם אלוקים
תפיסה מופשטת היא לא דבר שיש לך או אין לךשאלה.אחת
דווקא לא.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ז בסיוון תשפ"ה 1:26
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ז בסיוון תשפ"ה 1:26
כי תפיסה מופשטת היא דבר שונה לגמרי מכל תפיסה נפשית אחרת. נכון שאדם יכול להגביר את שכלו (במובן הרמב"מי. שכל=תפיסה מופשטת) על נפשו הבהמית, אבל השכל כשלעצמו הוא קבוע ולא ספקטרום, הוא לא רק כשרון, אלא מהות נפשית בסיסית.
כמו תודעה, או שאין לך או שיש, זה לא ספקטרום. גם ליצור הכי פחות בעל תודעה (לא יודע מי זה, נגיד לצורך הדוגמא תולעת, למרות שלא יודע באמת) יש תודעה כמו שלאדם יש תודעה, אלא שתודעתו של היצור מאוד דלה ומכילה רבדים נפשיים מצומצמים מאוד, בניגוד לתודעת הקוף שהרבה יותר עשירה.
נ.ב : שכל בשונה מתודעה- תודעה יכולה להכיל המון מימדים, ולכן יש תודעה עניה או עשירה. ואילו שכל הוא דבר אחד וזהו. לכן אין שכל עשיר ועני (שכל במובן של תפיסה מופשטת). מה שכן כשהשכל מתערבב עם הנפש הבהמית אצל האדם בפועל, אז יש אדם יותר נשמתי ויש אדם פחות.
שוב: לא מתעמת עם התפיסה הרמב"מיתשאלה.אחת
ובכל זאת, דווקא לפי הרמב"ם קל להגיד שהשכל *שבאדם* הוא ספקטרום!
מכאן אם נשים על אותו ציר לדוגמא על דרך קבלת התרכבות האדם גם מנפש בהמית שהיא על דרך "לעומת זה" מול הנפש האלוקית, וגם לה יש בחינת "שכל" משלה,
נקבל שהשכל הבהמי, והשכל האלוקי, אינם מנגדים זה לזה, אלא ההבדל בגסות השכל ויכולתו לסבול עניינים רוחניים.
הנה הצעה.
אתה אומר בדבריך לגבי תודעה דבר והיפוכו, ודעה אחרונה שהיא עיקר, עולה ממנה שגם לדידך תודעה היא ספקטרום. ("אלא שתודעתו של היצור מאוד דלה ומכילה רבדים נפשיים מצומצמים מאוד, בניגוד לתודעת הקוף שהרבה יותר עשירה." = משמע, יכולות להיות כמה סוגי תודעה זו למעלה מזו, אף שלכולם אנו קוראים באותו שם, אין זה הופך אותם לשווים).
איך ה"שכל מתערבב עם הנפש הבהמית אצל האדם בפועל" אם אין לו כל שייכות אליה כלל? ועוד שאתה אומר שזה יוצר אדם עם יותר שכל (בלשונך נשמה) ואדם עם פחות. והוא על דרך מה שכתבתי בתחילת התגובה שקל לומר לפי הרמב"ם.
משמע, אף בשכל *בפועל* יש כמה מעלות זו למעלה מזו, ולא מן הנמנע לשייך ולייחס למדרגות אף שכל נפש הבהמית.
ככלו של דבר: ניתן לומר בעליל (בניגוד לדברי הרמב"ם, או עם יישובם), שתודעת האדם כמו שכל האדם, הוא במוחו, והוא הפעילות החשמלית הסינפסית והחיווטים השונים הנעשים במוח. ובעוד האדם בשכלו יכול להגיע לידיעות גדולות ביותר, הרי שגם מוח הבהמה והחיות בסיסו פועל באופן דומה.
מכאן, שכל האדם דומה באופן פעולתו לשכל החיה, הטענה המסתברת ביותר הוא שיש ביניהם קשר התפתחותי.
שכל האדם "המופשט" ושכל האדם "החומרי" אינו אלא אחד, הנתון לחוקי הטבע.
ליישוב הרמב"ם והמקובלים גם יחד - שורש נשמתו של אדם הוא גבוה מעל גבוה בעולמות הרוחניים (המקובלים), וייתכן שדווקא שם על פי הרמב"ם שמתקיים השכל המופשט (ויאה לומר כך כי הרמב"ם אומר כי השכל והשכלתו והמושכל אחד, דבוק בהשי"ת, וזה קשה לומר שמתקיים כפשוטו אם השכל אין בו גם חלק בהעליונים, כי דווקא שם יכולה להיות השכלת המושכל לשכל). לעומת זאת כל עוד האדם חי בעולם הזה, עיקר שכלו הוא חומר המוח ופעילותו.
קיום תודעה זה 0 או 1קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט בסיוון תשפ"ה 17:59
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט בסיוון תשפ"ה 17:59
או שיש או שאין. אחרי שיש, אפשר לדון עד כמה אותה תודעה מורכבת ועשירה, אבל ההבדל בן התודעה הכי דלה לבין חוסר תודעה הוא הבדל שמים וארץ, לא כמו ההבדל בין מספרים.
פה השכל שונה מתודעה - לא שייך לדבר על שכל _במובן הרמבמי) עשיר או דל, כי שכל הוא דבר פשוט ולא מורכב, לעומת התודעה.
לגבי השאלה איך שכל מתערבב עם נפש בהמית. זה לא שאין להם כלל שייכות, אלא הם שני דברים שונים היכולים ליצור תמהיל, תסתכל לתוך נפשך ותראה שאתה לא מסוגל לבטא תכנים מופשטים ללא דמיונות חושי בכוח המדמה, ושאי אפשר לחלוטין להפריד בין שכל לרגש.
זה לא אדם עם יותר שכל או פחות, אלא עד כמה מתגבר שכלו ומשפיע על נפשו הבהמית, ועד כמה לא.
השכל הוא מימד פשוט ואילו הסינפסות הן מורכבות, לכן הקשר היחיד היכול להיות בניהין הוא שיש סינפסה או דבר אחר המאפשר חלות שכל, כמו קוד המאפשר פתיחת תכנה.
שכל לא נתון לחוקי הטבע- אני מודע לתודעות אחרות ואוהב אותן ואמפתי להן בין אם יש חומר כימי או ללא. חומרים כימיים רק מסוגלים להסיר חסמים שמונעים המופשט לבוא לידי ביטוי (אדם בדכאון לא ירחוש אמפתיה כי הדכאון חוסם לו את זה, לא כי לא מסוגל לרחוש אמפתיה. משל לאדם שמאוד כואב לו אז הוא לא עסוק כרגע בלאהוב אלא בכאב).
אני לא חושב ככה. זה נובע מהגדרתך "תודעה"שאלה.אחת
אבל ההגדרה האינטואיטיבית שלי, בהחלט אומרת שתודעה היא לא 0 או 1. אלא מרחב. ואני חושב שמדעי המוח, ממה שכן למדו, נוטים להסכים עם זה.
באמת שהתלבטתי אם להוסיף את השורות האלה בהודעה הקודמת, אבל אמרתי, נו, הוא בטח מבין.
הגדרת תודעה:קעלעברימבאר
עצם ה"אני" שלי. אני שם לב שאני חווה חווית כמו חושים, תאוות, רגשות, מחשבות, זכרונות, חוויות מופשטות וכו'. אני שם לב שיש דבר אחד החווה את כל אלו ואני קורה לו "האני" שלי או תודעה.
אני משליך קיום תודעות אחרות על גופים המתנהגים באופן דומה לשלי. מכיוון שהאבן לא מתנהגת כך, אני מניח שאין לה תודעה.
מדעי המוח לא חוקרים תודעה אלא חוקרים מוח. הם כן יכולים לשער כמה מורכבות עצבית צריכה להיות כדי שתודעה תחול על אותו מוח, אבל מוח זה לא תודעה. ה"אני" שלי זה דבר פשוט ולא מורכב (בניגוד למוח) ולכן הוא או קיים או לא 0 או 1, וגם אם כוחות הנפש שלי מורכבים, כולם מתייחסים ל"אני" הפשוט שלי. כוחות הנפש יכולים להיות עשירים או דלים.
לכן אדייק - קיום ה"אני" הוא 0 או 1, קיום חוויות הנפש הן ספקטרום, מהנפש הפשוטה ביותר המכילה רק סיפוק והשתוקקות לדבר אחד(נניח נפש תולעת), עד לנפשות עשירות מאוד.
כל זה על תודעה לבדה.
אם נכניס את השכל(הרמבמי) אז השכל גם הוא פשוט ולא מורכב, ולכן לא שייך לדבר על ספקטרום עליו. השכל הוא גם חוויה של "האני" אבל הוא חוויה פשוטה ולא מורכבת כמו רגשות. היא הופכת להיות מורכבת רק כשהיא נמהלת עם הנפש הבהמית על רגשותיה ודחפיה וכו'.
נ.ב - מה חשבת שאני בטח מבין? אני פשוט לא משליך ממדעי המוח על תודעה, כי זה לא קשור
אבל קיום ה"אני" הוא לא דבר בפני עצמושאלה.אחת
הוא עצמו מורכב מכל אותן חוויות, חושים, זיכרונות, מחשבות, שהמוח מכיל. הפעילות החשמלית שבו.
שכל אלה, חוויות ממפגש עם העולם החיצון.
אז כן, אנחנו יודעים ממה מורכבת תודעה, פשוט לא הצלחנו להגיע לגבול בו היא תישווה לתודעה של אדם, בגלל המורכבות שלה. אבל אין פה 0 ו-1.
השכל מתלבש בנפש, בתודעה. ללא לבושי הנפש, הוא לא היה קיים כמו שאנחנו אומרים שהנפש קיימת. אלא מעל להבנתנו (באופן מובנה - כי אנחנו אדם).
נ.ב. - אין שום תחום שיותר קשור לתודעה ממדעי המוח, ידידי, את זה חשבתי שאתה מבין.
קודם כל לשם הבירור:קעלעברימבאר
האם אתה סובר כדעה המוטעת שהתודעה היא עצמה החומר הכימי, או שאתה סובר שהתודעה תלויה אך ורק בחומר כימי, אך היא לא עצמה חומר כימי? אם אתה סובר כדעה הראשונה, אז אני אצטרך לכתוב הוכחה ארוכה למה זה לא נכון. אם אתה סובר כשניה- זה יחסוך לי הרבה מלל.
ה"אני" הוא לא אוסף החוויות, עובדה שיש דבר אחד שחווה כמה חוויות בו זמנית (נגיד שמיעה, שמחה, ורעב) הדבר האחד הזה הוא "האני". עובדה שכשהחוויות האלו חולפות ונכנסות חויות חדשות, ה"אני" נשאר אותו אני, כלומר הוא לא החויות עצמן אלא מי שתופש אותן.
תגדיר "עולם חיצון". אם כבר עולם החושים.
אין 1 0 במורכבות חוויות הנפש, יש 1 0 בזה שהאם יש תודעה או אין. ההבדל בין אבן לדג הוא אינסופי (בדימוי), לאבן פשוט אין תודעה.
השאלה למה אתה קורא תודעה. אעשה סדר - יש את ה"אני", יש את חוויות הנפש הבהמית המורכבות שהאני חווה, ויש את השכל שהאני חווה.
נכון שאנו לא יכולים לתפוש מה זה שכל ללא התלבשותו בנפש, אבל כשאנו מפעילים את המופשט עצמו, אנו מזהים שהנפש מורכבת מתמהיל של שכל ונפש בהמית, כשם שאני לא יכול לדמיים ריבוע חסר צבע או כחול חסר צורה, ועדיין אני מזהה בריבוע כחול שיש לו 2 דברים נפרדים -צבע וצורה.
מדעי המוח סך הכל בוחנים הצורה הנגלית ל5 החושים את הסינפסות וכו' במוח. בחינת הנפש עצמה מתו ךהיסתכלות בנפשינו פנימה (השייכת אקדמית למחלקה לפילוסופיה וחלקית לפסיכולוגיה) היא הדרך הכי טובה לבחון את הנפש, ואילו מדעי המוח זה תחום צדדי שרק עוזר מהצד. את הנפש יכלו בני אדם לאפיין בצורה מאוד טובה עוד לפני בכלל שידעו שהמוח בכלל משחק תפקיד.
זה היה לשם הבירורקעלעברימבאר
אין אדם שדומה לחיהקעלעברימבאר
כי לכל אדם יש תפיסה מופשטת בניגדו לחיה. כל אדם מודע לכך שיש עוד נפשות חוץ ממנו, ואילו גם הקוף הכי חכם לא יהיה מודע לנפשות חוץ ממנו, אלא רואה אותם כאובייקטיבים החיים בעולמו שלו. לכן לחיות אין אמפתיה, אלא רק אינסטינקט רחמנות (שיש גם לאדם מלבד האמפתיה)
התפיסה המופשטת מקורה במהפכה שעבר האדםשאלה.אחת
היא המהפכה הלשונית.
אך הוא היה קיים גם קודם, וגם שנים אחר כך, מבלי לדעת להשתמש בשפה לתיאור מושגים שמעבר להשגת חושיו.
ובזה היה דומה מאוד לחיה, שגם לה יש שפה משלה, לאזהרת הלהקה מפני תוקף וכד'.
התפיסה המופשטת שלאדם בניגוד לחיה אינה *בניגוד* לחיה, אלא שיכלול, אכן רציני, שלה.
מודעות האדם לנפשות סובייקטיביות מחוץ לנפשו, היא לא דבר שבשכל, ולא דבר שאפשר להוכיח, אלא רק השלכה או תחושה. מעולם לא חשת שאולי אתה האדם היחיד *שבאמת* קיים בעולם?
לכן הקוף החכם שרואה את החיצוניים לו כאובייקטים, אי אפשר להוכיח שהוא טועה.
ובמבט אבולוציוני: התחושה של האדם להזדהות עם סובייקטיביים ולהרגיש שהם כמוהו, אינה אלא מנגנון ביולוגי הישרדותי משוכלל המתאים לו, בדיוק כמו התחושה של הקוף לראות בכל הסובבים אותו אובייקטיביים היא מנגנון ביולוגי הישרדותי המתאים לו.
ובאופן דומה תיישב את האמפתיה, ואינסטינקט הרחמנות.
גם ללא שפה יש לו תפיסה מופשטתקעלעברימבאר
עצם זה שהוא יודע שיש תודעות אחרות חוץ ממנו, גם אם לא קורה להם בשם, אז זה תפיסה מופשטת. היכולת לדבר היא ביטוי של התפיסה המופשטת ולא ההפך.
לדוגמא אנשים (בדרך כלל זקנים) שאינם אילמים אך לא מצליחים לבטא מחשבותיהם במילים ויכולת הדיבור שלהם מושבתת כמעט למרות שהם צלולים.
תפיסה מושפטת היא לא שכלול של החיה, היא דבר אחר לגמרי, זר לעולם החושי-רגשי, זה יכולת מלאכית.
לא דיברתי על ההוכחה הפילוספוית שיש תודעות חוץ ממני, אלא על עצצם זה שאדם שואל עצמו האם יש תודעות חוץ ממנו סימן שמודע לזה. חיה אפילו לא מודעת לזה, בעלי הכלב מבחינ תהכלב הוא כמו עצם משמחת במיוחד.
אתה מערבב בין רחמנות לאמפתיה. אמפתיה נובעת מההבנה הפשוטה שיש עוד נפשות חוץ ממני בעולם, רחמנות נובעת מאינסטינקט רגשי הנוצר על ידי 5 החושים ולכן יהיה חזק אצל חוש מעורר רחמנות (לדוגמא תינוק או הומלס), ואילו אמפתיה היא קבועה בנפש (כנל ההבדל ביו התאהבות לאהבה, הראשונה אינסטינקט, האחרונה חוויה מופשטת)
אם שפה היא הביטוי של השכל המופשטשאלה.אחת
אבל לא יותר מכך, למה שלא תעשה את את אותה הנחה על קופים או קרנפים, שיש להם שכל מופשט והם מבינים הכל יופי יופי כמו האדם, אלא שהם לא יכולים להגיד את זה כי אין להם שפה.
והדוגמא שלך לאנשים זקנים, הנה אדרבא, מה מונע ממך להקביל אותה לחיות?
לא רק שתפיסה מופשטת היא שכלול של החיה, אלא כל תכונות האדם הם שכלול של תכונות החיה, על כל האינסטינקטים החיייתים שלה.
אני לא מסכים שחיה לא מודעת לזה. אלא שהיא אינה מודעת לזה באופן שהאדם מודע לזה. גם זה ספקטרום, ולא מבנה בינארי. ותיקח לדוגמא את המודעות של תולעת לגבי זה, מול המודעות של סוס לגבי זה, ותמצא גם אותם לא זהים, אף ששניהם חיות.
אמפתיה, שאתה טוען שקיימת רק באדם, ובין רחמנות, שלאו דווקא, היא כמו כל תכונה אחרת באדם, היא שכלול תכונה שקיימת כבר בבעלי חיים (רחמנות אם תרצה), המקנה לו יתרון אבולוציוני. האדם אמפתי כלפי חברו, לא מתוך שכלו המופשט, אלא כי היא נותנת לו יתרון הישרדותי. אמפתיה/ רחמנות מאפשרת לחיות בקבוצות גדולות, מה שבטוח יותר.
ולא, גם פה "התאהבות ואהבה" אין באמת קו מפריד מבדיל, מלבד היתרון ההישרדותי. בני אדם שורדים יותר בשל שהם אוהבים ולא רק מתאהבים.
יש לך הוכחה שלקופים יש תפיסה מופשטת?קעלעברימבאר
אולי. אבל התנהגותם מראה שהם מתנהגים בפולסים אינסטינקטיבים, ואילו אדם שמדבר אני יודע מדיבורו שנפשו היא לא רק אינסטינקט אלא גם תפיסה מופשטת (נגיד אדם אומר לי אני ריחמתי עליך אתמול, אז מדיבורו אני שומע שיש לו תפיסה מופשטת של "אני" , "מרחם" ו"עליך" "אתמול"). השפה אצל בעלי חיים היא סימן המקשר רגש או חוש לרגש וחוש אחרים פשוט, לא מופשט.
כל תכונות האדם נובעות מהתמהיל בין השכל(התיפסה המופשטת) לכוחות הבהמיים, שיוצרים דבר ייחודי. וחוץ מזה יש את הבחירה החפשית שהיא דבר נבדל משניהם.
אמפתיה היא לא שכלול רחמנות, כי אמפתיה נובעת ממודעת לכך שאני לא היחיד בעולם, ואילו רחמנות נובעת מדחף צורך להיטיב לאובייקט מסויים, כמו שיש דחף לאכול. תאורטית אפשר להרגיש רחמנות לעץ, אם כשאראה אותו ארגיש דחף עז להשקות אותו. אני לא יכול לרכוש אמפתיה לעץ (אלא אם כן אני משכנע את עצמי שיש לו נפש).
לצורך העניין, תדמיין בנפשך מרחם על הומלס מסכן ועל סתם אדם רגיל. בשניהם יש לך אמפתיה הנובעת ממודעת שיש כאן מישהו שסובל וצריך עזרה ורצון לעזור לו ולהשתתף בצערו ולהיטיב לו. אבל להומלס מתלווה גם דחף לא מוסבר לעזור לו , כשם יש דחף לא מוסבר לאכול שוקולד כשרואים אותו.
כנל התאהבות ואהבה. התאהבות היא אופוריה כשרואים מישהו, תאורטית אדם יכול להתאהב באבן. אהבה היא מודעת חוויתית לקשר בין נפשות
יש לך הוכחה שלא? כי נקודת ההנחה הביולוגיתשאלה.אחת
שלכל היצורים החיים יש אב קדמון משותף.
כיוון שאנחנו רואים רק אורגניזמים חיים, ולא יצורים מיסודות א-ביוטיים חיים. כמו איש הפח או הדחליל.
אם כולם התפתחו בסדר וצורה מסויימת, הכוללת ברירה טבעית, ומוטציות גנטיות המספקות יתרון הישרדותי,
לא עליי חובת ההוכחה אלא עליך.
שוב אתה מגדר את התפיסה המופשטת בצד אחד, ואת התפיסה ה"בלתי מופשטת" בצד שני, כשאני מסביר לך שזה לא המצב, לא מדובר בניגודים אלא בנקודות שונות על אותו הספקטרום.
לא רואה צורך לחזור על עצמי בנוגע לתכונות האדם. ובנוגע ל"בחירה חופשית" היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לא רק שלא תצליח להגדיר בחירה חופשית גם במאה עמודים, לא תצליח להוכיח שהיא קיימת, וגם אם תצליח להוכיח שהיא קיימת, לא תצליח להוכיח שהיא לא קיימת בחיות.
גם לגבי אמפתיה ורחמנות, התאהבות ואהבה, לא אחזור על עצמי, תרצה תקבל, לא תרצה - לא.
אבל לפחות תהיה מודע לכך שאתה מדבר לגמרי מיסטיקה.
ביולוגיה לא יכולה להוכיח על כל הפסיכולוגיהקעלעברימבאר
(כשאכתוב שכל אני מתכוון שלתפיסה המופשטת)
זה שיש לנו יכולת מופשטת זה עובדה הידועה מתוך מבט על הנפש. אם נקבל את ההנחה הביולוןגית שלכולם יש מוצא משותף אז המסקנה שעולה היא שהיכולת המופשטת שלנו קיימת אצלינו בלי קשר לאבולוציה (שברור שצריך מוח בעל יכולת עיבוד מידע כמותי גדול כדי שהמושפט יכול עליו, על מוח דג כנראה המושפט לא יכול לחול), ולכן הקשר האבוולוציוני היחיד הוא המצע עליו השכל חל (כשם שהתודעה עצמה היא לא חומרית ולכן לא אבוליציונית-ביולוגית, אבל צריך מערכת עצבים כדי שהתודעה תחול על בעל חיים, ותודעה לא חלה על עצים).
העובדה שיש לנו יכולת מופשטת ואילו קופים מתנהגי בפולסים-אינסטינקטיבים היא הוכחה די טובה לכך שלקופים איו תפיסה מושפטת, כמובן היא לא הוכחה וודאית (ואם אני טועה, יוצא שגם לקופים יש צלם אלוקים). אבל לנו (או באופן פרטי כל אדם רואה על עצמו) וודאי מאה אחוז שיש תפיסה מופשטת, אנו פשוט חווים זאת.
אתה מנסה לאמת את הנתונים הביולוגים עם העובדה הנפשית הקיימת, מקסימום אם אתה צודק אז גם לחיות יש תפיסה מופשטת, אז גם אצלם זה לא התפתח אבולוציונית (אלא אם כן יגלו מולקולה במוח שנוכחותה מאפשרת חלות של שכל-מופשט, ואז תהיה שאלה איך אבולוציונית היא התפתחה, אבל זה לא השכל עצמו, דבר אפשרי אבל סביר שיש רק לאדם).
לא מדבר כרגע על הבחירה החפשית.
אמפתיה מול רחמנות, התאהבות מול אהבה- תבחן בנפשך פנימה ותראה שאלו 2 דברים שונים לחלוטין ודומים כדמיון הזבוב אל הציפור (כלומר דימיון צורני חיצוני ותו לא).
אדם יכול לרחם או לאתאהב באבן. אדם לא יכול לרכוש אמפתיה או לאהוב אבן במובן החוויתי-מופשט.
התאהבות היא סך הכל אופוריה מתלוות לדבר, אהבה היא הרבה יותר מזה. כל אחד יכול לבחון בנפשו ולדעת זאת. (כמובן אהבה והתאהבות בדרך כלל מגיעים באותו זמן אבל 2 דברים שונים).
אני לא מדבר מיסטיקה אלא פסיכולוגיה פשוטה. אלא אם כן אתה מגדיר מיסטיקה שונה
בהחלט כן. ביסוד הפסיכולוגיה, אלו אינם אלאשאלה.אחת
תהליכים ביולוגיים שהמוח והגוף עובר, ואפשר לתאר כל תופעה פסיכולוגית גם באופן ביולוגי.
בפסקה הראשונה אתה טוען טענה מיותרת לחלוטין: 1. השכל המשפט לא קשור באבולוציה. 2. הוא רק קשור בשכל אליו הוא יכול להידבק.
לא עדיף לנו ללכת על פי התהליך ההתפחותי העיקבי, על פני מליוני שנים, שכמו ששכלל זרועות הרגליים מתוך אותו דג, שכלל "שכל מופשט"?
והרי אתה לא טוען שלזרועות ולידיים לא קשורות באבולוציה, אלא רק חיכו לייצור המתאים להיקשר אליהם.
כל חווית השכל המופשט מתוך מבט אל הנפש - הן מילים שלא אומרות כלום, גם אם לא אתווכח איתך לגבי קיום שכל מופשט, הן בוודאי לא מרמזות דבר על מקורו. והדבר ההגיוני ביותר יהיה ללכת אחרי אותה לוגיקה אבולוציונית שיצרה אצל מינים שונים בבעלי חיים, וגם אצל האדם שינויים מהקצה אל הקצה, אף שמקורם באותו אב קדמון. ולומר, שגם מה שמייחד את השכל האנושי הוא רק תכונה משוכללת באדם, ולא מציאות על טבעית שירדה עליו (כמו שבאותה מידה יכלה לרדת על קרנפים), כך משום מקום.
שוב "אהבה והתאהבות". למה אתה נתפס על זה? אתה חושב שזו דוגמא טובה? אתה חושב שזה מאפיין את האדם באופן שונה מהשכללות תכונות בעלי חיים?
יש לאדם עוד אלף ואחד תכונות שלא מאפיינות אותו כשונה בתכליתו מבעלי חיים, אלא אפילו להיפך.
"אהבה" היא תכונה אבולוציונית משוכללת הקיימת אצל האדם, המקנה לו יתרון הישרדותי, לעומת בעלי חיים שרק "מתאהבים". וזו אחת מהסיבות שהאדם הוא השורד האולטימטיבי, והצייד האולטימטיבי.
אם היא לא הייתה כזאת, היא לא הייתה מתקיימת בברירה הטבעית, כמו אלף תכונות אחרות.
העניין אצלך, ולא רק אצלך, זה שרואים אדם, ורואים בעלי חיים, ומבחינים בהבדל שמיים וארץ. אז מה שעושים זה מאדירים את האדם בעל טבעי, ומגשימים את החיות בטבע בלבד.
ובעולם כמו שהתגלגל אלינו זה מובן, כיוון שיש אלפי חוליות חסרות בין האדם לבעל החיים הכי קרוב אליו.
אבל בעולם שהחוליות האלו לא היו חסרות, היה ברור שהאדם אינו אלא עוד בעל חיים ותו לא.
ולדוגמא אפשר לקחת שני מינים קרובים: סוס וחמור. האם למישהו יש ספק שהם קרובי משפחה? לא. כי בקושי יש חוליות חסרות. ואפילו יכולים להעמיד צאצא.
"פסיכולוגיה פשוטה" לא קשורה בעל טבעי. היא קשורה בתורת ההתנהגות של בני האדם, שדרך אגב נלמדת הרבה מהאדם הפרה היסטורי, ומהתנהגותם של בעלי חיים אחרים. "מיסטיקה" היא ההתיימרות לקשר תחושות פסיכולוגיות לעל טבעי.
אין לנו כיום הוכחה שכל התהליכים הפסיכולוגיםקעלעברימבאר
יש להם מקבילה מוחית. מה שיודעים על המוח במדעי המוח הוא רק קצה הקרחון, אחרת היה אפשר לרפא את כל הבעיות הנפשיות באמצעים פסיכיאטרים.
ייתכן שיש מולקולה שקיומה מאפשר חלות שכל מופשט, אבל לא היא השכל המופשט. מכיוון שהוא דבר פשו טולא מורכב, ואילו מולקולה היא מורכבת.
בכל מקרה השאלה הכרונולוגית פחות חשובה. כיום יש לנו שכל מופשט. ונראה מתצפית על חיות שאין להן. כמובן ייתכן שאני טועה וגם לחיות יש, מכיוון שמעולם לא היינו חיות אז אין לנו דרך וודאית לדעת זאת. מה שוודאי שלנו יש חוויות מופשטות.
תגדיר "על טבעית".
עצם זה שאני יכול לתפוס את האפשרות שיש תודעות זולת חוץ ממני זה חוויה מופשטת. זה לא רק מילים ריקות (בלי להכנס לשאלה מנין לי שבאמת הן קיימות).
אני לא יכול באופן וודאי לשלול אהבה אצל חיות.
אבל באופן וודאי אני רואה שיש הבדל אדיר בין התאהבות לאהבה. התאהבות היא אופוריה המתלוות לאוסייקט מסוים. אהבה היא חווית קשר נפשי, לאו דווקא הקשטורה לאופוריה.
נראה שאהבה, אמפתיה, משמעות וחווית קדושה הן דוגמאות פשוטות לחוויות מופשטות הקיימות בנפשינו. (למרות שלגבי משמעות זה מורכב יותר).
זה שזה נותן ייתרון אבולציוני זה כלל לא משנה שזה מופשט. 4 החוויות שהזכרתי קיימות מעצם קיומו המופשט של האדם, אני מודע לתודעות אחרות ואוהב אותן בין שזה היה נותן ייתרון הישרדותי ובין שלא. כשם ש1+1=2 בין שזה ייתרון או לא.
כמובן ייתכן שגם חיות חוות את המופשט, אני רק אומר שמתצפית רגילה עליהן זה לא ניכר.
פסיכולוגיה פשוטה - כוונתי למה שאנו יודעים מתוך הסתכלותינו פנימה על נפשינו - לא מתוך תצפית ב5 החושים.
לא מושלמת, לא לכל מצב, אכן. אבלשאלה.אחת
באופן טיפולי, כימי, יש הבנה בסיסית שמוכיחה את עצמה. מה עוזר - ומה לא.
הבנת המוח כיום אפילו קצה הקרחון - היא כמו הר לעומת הבנת המוח לפני 70 שנה.
מאיפה לך לדעת מה השכל המופשט הוא במהותו? רק ע"פ דברי הרמב"ם שהוא ממשיך להתקיים גם לאחר המוות?
יכול להיות שיש צורה לשכל המופשט בעולם הזה (ובחקר המוח כיום זה הולך חזק), ולאחר המוות הוא פושט צורה זאת.
ייתכן שאתה טועה לא בגלל שמעולם לא היינו חיות, אלא בגלל שאתה מתעקש להבין את יחס אדם-חיה בצורה מסוימת. כשאין, לאורך כל דבריך, הוכחה מספקת או סימוכין להבחנה שלא ניתנת להסבר באופן טבעי בין אדם לחיה.
מנין לך שלחיות (וככל שמפותחות יותר) אין חוויות שכאלו?
וגם אם יש לך מנין, מנין לך שלכל החיות שנכחדו בין החיה הקרובה ביותר לאדם כיום לבין האדם, לא היו חוויות שכאלו?
ובכל, אני לא רואה בזה חוויה מופשטת בכלל, אלא רק חוויה חושית טבעית.
ונלך בדרכך, ניתפס על אהבה, ונגיד שיש לה הבדל תהומי לעומת התאהבות - מניין לך שאין זה אלא מנגנון הישרדותי נוסף לאדם? כפי שאפשר להסביר באופן טבעי, שמייתר את הצורך במושגים מופשטים על טבעיים.
על אותה הדרך שאר הדוגמאות שלך, אם יש אפשרות להסביר אותן באופן תהליכי טבעי פשוט, לא שהוא מכחיש את הרוחני והעל טבעי, אלא שהוא מייתר אותו.
בהתפתחות בת מליוני שנים, במוטציות ובברירה טבעית, החלקים המועילים לצורך קיום חיים נשארים, ואלו שלא מתנוונים.
אין לנו שום סיבה להגיד שהתכונות שהזכרת הן מופשטות, יותר מהסיבה להגיד שהעובדה שיש לנו עצבים רבים בקצות האצבעות היא תכונה מופשטת - אתה מבין את זה? אתה מתייחס יותר מדיי לחוויה שלך, ותופס אותה כייחודית אולי כי היא ממלאת אותך באופן שאתה לא רואה אלא אצל בני אדם - אבל זה לא מספיק לטעון שהיא עדות למופשטותה.
פסיכולוגיה היא מדע, ומדע הוא אמפירי. החושים שלנו לא מספיק מדויקים כדי ליצור תורה כוללת שכזאת, קל וחומר "הסתכלות פנימה אל נפשנו"
ועדיין הבנת המוח היא קצה הקרחון כיום.קעלעברימבאר
אני יודע שיש תפיסה מופשטת, עקב הסתכלות על הנפש פנימה.
אם יש לחיות חוויות שכאלו אז גם הן (לפי ההגדרה הזאת) גם צלם אלוקים.
כנ"ל לשאר סוגי האדם, זה לא משנה כי כרגע יש רק סוג אדם אחד.
בזה שאתה לא רואה את התפיסה המופשטת כמופשטת זו טעות גדולה, כי עצם המודעת של האדם לתודעות אחרות זה חוויה מופשטת היוצאת מהכלא המנטלי של עצמי-אינסטינקטים-דחפים-חושים-רגשות ותו לא.
כמו שאמרתי, אהבה ואמפתיהנ למשל יהיו קיימות בנפש האדם גם ללא ייתרון אבולוציוני, עצם זה שאני מודע שיש תודעות אחרות חוץ ממני והן סובלות ומאושרות, גורם לי לרחוש להן אמפתיה. בין זה ייתרון השרדותי בין לא. זה שבמקרה זה ייתרו ןהשרדותי זה בגלל שהן האבולוציה והן המופשט מושתתים על חוקי הלוגיקה.
דוגמא לזה - האהבה הרומנטית זוגית המופשטת בנפש האדם קיימת כי אהבה לזולת אחד חזקה יותר מלהרבה זולתים (או כמו שאומר המהרל אין אהבה לשניים). במקביל - אבולוציונית הדחף המיני יוצר זוגיות כי יש ייתרון השרדותי להתרבות על ידי שיתוף גנים עם עוד יצור, והדרך הכי יעילה היא שיתוף עם יצור אחד אחר ולא עם כמה.
המכנה המושתף הלוגי של המופשט והאבולוציוני - המספר 2 הוא מספר הריבוי הכי נמוך, ולכן כל ייתרון הנובע משיתוף עם הזולת (ייתרון מופשט או השרדותי) יהי הכי מרוכז ב 2 ולא ביותר.
הסתכלות פנימה לתוך נפשינו היא מדוייקת - היא פשוט רואה מה אנו חווים
תסלח לי אבל זה שטויותשאלה.אחת
כל מה שאתה מסתמך עליו "הסתכלות על נפשנו פנימה".
אתה לא יכול להתייחס למין שלם (אדם) בצורה כזאת, אלא לכל היותר לעצמך לתודעתך ולתפיסת עצמך בלבד.
אם אתה בא להבחין את עצמך מכל המציאות - אוקיי, לפחות לעצמך יש על מה להתבסס.
אבל אין שום מכנה משותף בשם שכזה "הסתכלות פנימה" אפילו רק לשני תודעות נפרדות, קל וחומר שלמין שלם.
אני לא ממשיך בדיון הזה, זה חסר טעם, לא מבין איך נפלת לכל השטויות האלה
עריכה: ולא טרחתי אפילו לקרוא את כל התגובה, וגם לא את התגובה האחרת שלך. "תגדיר מדע" - זה מגוחך. תעשה גוגל אם אתה רוצה.
אז אתה סוברקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט בסיוון תשפ"ה 17:56
שרק אני תופס שיש עוד תודעות חוץ ממני, ושאר האנשים הם רק חיות שמתנהגים כאילו הם בני אדם? ממש לא סביר, לאור העובדה שאנשים כולם מדברים איתי בשפה המעידה שהם מודעים לתודעות אחרות, וגם שאלתי אנשים וברור שהם אמרו לי שהם מודעים לכך שיש עוד תודעות חוץ מהם (אני בכלל לא מדבר על השאלה הפילסופוית של וודאות האם יש עוד מישוה חוץ ממני. עצם זה שישנה שאלה כזאת, זה כבר מראה על המופשט).
לכן מעצמי אני משליך על אחרים. איך אתה יודע שאנשים מחייכים ואומרים "אני שמח" זה שהם שמחים? כי אתה מרגיש רגש כשאתה מחייך ומשליך אותו על אחרים שמתנהגים באותה צורה.
נראה לי שאתה מתמקד יותר בשאלה הפילוספוית מניין לנו שיש עוד תודעות אחרות (שיש עליה תשובה) ואילו אי דיברתי על כך שהמודעות ל*אפשרות* לתודעות אחרות (שיש או אין) היא עצמה חוויה מופשטת.
הבנת הנפש מתוך הסתכלות פנימה היא א ב ולא שטויות, היא הדבר הראשוני שאנו פוגשים והוא וודאי לנו. אחר כך אנו משליכים את הרגשות שלנו על התנהגות ודיבור לשוני זהה על אנשים אחרים. ורק אחר כך בוחנים את הנפש לפי הכימיה המוחית במעבדה.
אני סבורשאלה.אחת
שאתה היחיד שיכול להיות בטוח לגבי קיום תודעה, והתודעה היחידה שאתה יכול להיות בטוח לגביה היא תודעתך שלך בלבד.
זאת הטענה.
כל ההבנות האחרות שלך נובעות ממפגש התודעה שלך עם העולם החיצון, על ידי החושים.
תשובהקעלעברימבאר
א. גם אם תאורטית אין תודעות אחרות באמת, זה שאני יכול להעלות את השאלה האם יש תודעות אחרות חוץ ממני כבר מראה על חוויה מופשטת
ב. בפועל אנו חיים את החיים בצורה של וודאות שיש עוד אנשים חוץ ממני. האם ביום יום אתה מטיל באמת ספק בקיומם של אחרים, או רק בתיאוריה? אמנם יש גם הסברה פילוסופית המוכיחה קיום תודעות אחרות אבל זה ארוך, אולי אכתוב בהמשך (כתבתי אותה באמצע איזה שרשור בפורום עבודת ה בתחילת אדר).
ג. כמו שאתה מטיל ספק בתודעות אחרות, אתה יכול להטיל ספק באותה מידה בקיומו של חומר חיצוני, ובין השאר בסינפסות וכו', ולהטיל ספק בעבר של העולם, ובין השאר באבולוציה וכו'
תשובהשאלה.אחת
ב. נו, אז אנחנו חיים ככה. נכון. אני גם נוהג באוטו בלי להבין איך הוא עובד. השאלה היא מהן האמונות שאנחנו גוזרים מהשאלות האלו, שברמת המאקרו אכן מעצבות את חיינו. ברמת המיקרו כולנו מתנהגים מאוד דומה.
ג. אמת. אמת. אמת. ומה בכך?
כשאני אומר מופשטקעלעברימבאר
אני מתכוון לחוויה שמתעלה על המסגרת של האני-אינסטינקיט-רגשות. עצם החוויה שלי להיות מודע לאפשרות קיום תודעות אחרות היא מופשטת כי היא לא איסטינקט או רגש ותו לא. תחשוב שייתכן שיש תודעות (נגיד של דגים) שכנראה לא מודעים לתודעות אחרות, וכל מה שיש להם זה רגש ודחף (אני טוען שגם כלב הוא כזה, אתה טוען שכלב הוא כמו אדם).
ב. אתה באמת מטיל ספק בקיום תודעות אחרות? אכתוב על זה בהמשך גם על ראיה פילוסופית לקיום תודעות אחרות
ג. אמרת פשוט שהשכל שלנו זה סך הכל סינפסות, אז כמו שהטלת ספק בתודעות שאלתי מניין לך בכלל שיש חומר חיצוני וסינפסות , או מה בכלל ההגדרה של חומר חיצוני (ויש מה להאריך בעניין, אבל זה לא הנושא)
הבנתי למה אתה מתכווןשאלה.אחת
למה אתה לא מבין שזה לא יכול להתקיים בפני עצמו? זה לא רעיון מקורי, חידוש מרהיב, שאנחנו יכולים לזהות רק ממקור אחד, שונה וייחודי במאפיינים נוספים. אלא זה נטו עוד חוויה, תובנה, מחשבה, הכרה במציאות על פי חושים, כמו עוד אלף ואחת אחרות כמוה שאתה לא מתרגש מהם בכלל, למרות שבפרמטרים מסויימים הם הרבה יותר מרשימים. כאילו, אחי, תעשה לי טובה, גם עצם החוויה שלי כשאני חושב על החתול של סבתא שלי היא מופשטת כי היא בטח לא אינסטיקט והיא גם לא רגש (אתה יכול לטעון שהיא מעוררת רגש, בדיוק כמו שאני יכול לטעון על ההגדרה השרירותית הזאת שאין לי מושג מאיפה הבאת "החוויה שלי להיות מודע לאפשרות קיום תודעות אחרות").
אני לא טוען שכלב הוא כמו אדם, אני טוען שאדם הוא כמו כלב. אולי ככה תבין אותי יותר.
בהתאם למורכבות המוח שלך, פשוט קיימים שלל החוויות, החושים, הזכרונות, המחשבות, וכו' וכו' כל מה שהזכרנו. אצל דג זה יהיה נגיד איקס ואצל בן אדם זה יהיה מליון איקס. אין שום קשר למודעות לתודעות אחרות, זה בסך הכל גם עוד מחשבה, חוויה, אולי משמעותית, אבל לא המגדירה תודעה. הדג יכול להיות מודע להמון דברים. תדמיין לעצמך דג, שמודע לכל הדברים בעולם, חוץ מקיומן של תודעות אחרות, הדג הזה, יש לו יותר תודעה מבן אדם.
ב. בהחלט. ואין שום ראיה פילוסופית לקיום תודעות אחרות, ואחרי הרבה הרבה הרבה חקירות הגיעו לאקסיומה אחת: " אני חושב, משמע אני קיים".
ג. תחלק את זה לשני מובנים: המובן החזק, והמובן החלש (משתמשים בדימוי לכל מיני תיאורים פיזיופילוסופיים). במובן החלש- התודעה הפשוטה שלי הקולטת את הדברים בהם היא צופה, וחוקרת אותם, אני מכיר בכך שיש חומר, שיש סינפסות, אקסונים, פעילות כימית וחשמלית במוח שהיא תמצית כל ההוויה של אדם. במובן החזק- כל זה נקלט על ידי התודעה המוגבלת שלי. בהחלט יכול להיות שזה רק איך שאני תופס את העולם ולא איך שהוא מצד עצמו. בהחלט יכול להיות שאני לא יותר מקוד שרץ במטריקס, במקרה הטוב. וכל העולם הזה הוא רק התפיסה הסובייקטיבית של התודעה שלי לקיום, בעוד קיימים אינסוף אחרות עם אינסוף כללים סותרים.
חווית תודעות אחרות שונהקעלעברימבאר
מהותית מרגש או אינסטינקט. רואים את זה מבחינה בתוך נפשינו.
אני לא מתכוון מופשט לוגית או מופשט בקטע המלאכי, אלא מופשט בקטע המתעלה מעל האני-אינסטינקט-רגשות.
כשאתה בוחן את נפשך, באמת אתה מזהה את האמפתיה שלך זהה לדחף שלך לאכול? (לא רק מבחינה כמותית).
זה שזה עוד הכרה ותפיסה לא שולל את היותה מופשטת. הכרות יכולות להיות מופשטות.
איזה עוד דבר מרשים יש יותר מאהבה, אמפתיה, משמעות, חווית קודש ודומיהם? 5 החושים הם החלק הכי נמוך בנפש, אינסטינקטים(דחפים) קצת מעליהם, ורגשות מעליהם. חוויות מופשטות זה החלק הכי עליון בנפש.
כשאתה חושב על החתול שלך זה לא מופשט, זה כוח מדמה, אתה מדמיין באחד או יותר מ5 החושים את החתול. אם אתה מתכוון למופשטות לוגית, ייתכן שזה מופשט, אך זה לא בעוצמה כמו חוויה הזולת או האמפתיה. (ואני לא בטוח שכלבים יכולים לחשוב על "מושג" החתול" אבל לא על זה דיברתי).
אולי אנו מגדירים "מופשט" באופן שונה ומכאן אי ההבנה, לא יודע.
אם היית טוען שכלב הוא כמו אדם הייתי אומר שאולי אתהצודק וגם לכלב יש מופשט. אבל לומר שאדם הוא סך הכל חיה ללא מופשט זה לא נכון.
זה העניין - חווית האמפתיה שלי היא לא מיליון חוויות דגים, אלא משהו שונה. ייתכן שבשביל שיחול המופשט על המוח צריך מיליון סינפסות, אם כן זה כמו קוד בן מיליון ספרות ליציאה מהכלא, אבל העולם שמחוץ לכלא לא זהה לאותו קוד.
מעולם לא טענתי שהגדרת התודעה היא המודעות לתודעות אחרות. רק אמרתי שמודעות לתודעות אחרות היא דוגמא מובהקת לחווית המופשט הקיימת אצל תודעת האדם, לעומת תודעות בע"ח שהן אמנם תודעות אך ללא המופשט.
זהו שלא, הדג אולי יש לו יותר תודעה כמותית מבן אדם שהוא יודע המון דברים, אבל הוא מעולם לא יצא מהכלא המנטלי של האני-דחף-רגש לעבר המופשט.
ב. יש ראיה פילוסופית לתודעת אחרות, כתבתי לך בפרטי. אך לא על זה שאלתי, שאלתי כאן האם *באמת* אתה מטיל ספק בקיום תודעות אחרות? כלומר אם יענו מישהו ליידך אז תהיה חצוי בדעתך האם הוא סובל או שמא זה רק אשליה?
ג. "אתה מכיר בכך שיש חומר" תגדיר חומר חיצוני מעבר להגדרה על פי 5 החושים. אתה לא מודע לזה שיש סינפסות - אתה מודע לכך שראית במיקרוסקופ מראה בחוש ראייתך של סינפסות (או בכל אמצעי מדעי אחר), או שאתה מודע שראית שכשמזריקים לאדם חומר מסוים אז הוא מרגיש אחרת.
לגבי קיום ה"אני" הוא וודאי. לגבי קיום החוווית של האני ותדועו תאחרות - גם הן וודאיות. לגבי קיום חומר חיצוני , אין מה לשאול אם הוא וודאי או לא, כי אין איך בכלל להגדיר חומר חיצוני (ובזה שונה האידיאליזם של ברקלי מהסוליפסיזם שהאחרון שיטה מוטעת)
הו, די, "מבחינה בתוך נפשינו."שאלה.אחת
תבחר לך שביל ותהיה נאמן אליו, אתה רוצה לומר שזה "מופשט בקטע המתעלה מעל האני-אינסטינקט-רגשות" תהיה מוכן לפחות להתעמת עם העובדה שבכל פרמטרים קונקרטיים שתציב, היא לא הגדרה שמייחדת את התיאוריה שלך על תודעות האחרים.
אם אתה רוצה לומר על דרך השלילה שפשוט כל דבר אחר אינו "מופשט בקטע המתעלה מעל האני-אינסטינקט-רגשות", תהיה מוכן לפחות להתעמת עם זה שזו קביעה שרירותית חסרת בסיס.
לא אכפת לי איך תגדיר מופשט - זה לא ישבור את המעגל הדרמינסטי. תכניס אליו תודעות מלאכיות, אלוהיות, טרנסצנדטיות, בבקשה, זה הכל הגדרות שאני אחר כך יוכל לקרוא להן "מטריאליזם", אבל לטעון שיש פה שבירה של חוק, או אם תרצה להגדיר זאת חוק בפני עצמו, (טרימינולוגיה, לא חשוב): ששמה את האדם בצד אחד, ואת כל המציאות בצד אחר, בבסיס הטענות שלך - לא שווה להקדיש לזה את כל המחשבה שהקדשתי.
אין עולם שמחוץ לכלא. ההבדל בין העולם שבתוך הכלא לעולם שמחוץ לכלא הוא מספר הספרות. לא פרמטר שאתה מביא לי מצד אחר, שלא קשור בכלל לכללי היציאה מהכלא. ובנמשל, אתה לא מסתפק לומר שמוח של אדם, בהיותו אורגניזם מפותח יותר ממוח של דג הוא סיבת ומהות קיום תודעתו ושלילתה מדג - אם כך היית אומר, לא הייתי נתפס לקטנות, בבקשה. אתה מכניס פרמטר לא קשור למשוואה. פרמטר קיים, אוקיי, נגיד שממורכבות מסוימת של המוח, כן, הוא יוכל לתפוס תודעות קיום אחרות, למה שלעזאזל זה יהיה הפרמטר שמעיד לנו על תודעת העל של האדם ביחס לכל שאר היצורים?
ב. זה לא נמדד ככה. "האם *באמת*". לעומת "האם אני חי ככה". הרי אתה *באמת* מאמין שאתה יכול למות מהתקף לב בשניה הבאה, האם אתה חי את החיים שלך ככה?
ג. תקרא את פסקת ה"לא אכפת לי" ותבין.
ד. קיום ה"אני" הוא הודאי היחיד. - אתה רוצה להיכנס פה לשאלה מהו בעצם ה"אני"? - כי גם אני למעשה טענתי, שהתודעה היא שלל החוויות החיצוניות שהאדם חווה. מכאן לכאורה - אם יש אדם, יש חיצון לו. לכן אני לקחתי, גם בתגובה שלי אליך במסר, במובן ה"חזק" את קיום ה"אני" כקיום כלשהו. יש אני, אני לא יודע באמת מה אני, אבל אני יודע שאני קיים. זה כל מה שאני יודע על המציאות, יש משהו אחד שקיים בה. זה מהות חוויית ה"אני חושב משמע אני קיים". אתה מרחיק לכת עם זה, באופן שחוצה את הלוגיקה הזאת. אתה אומר "אני חושב - משמע אני ואתה קיימים". בעוד שהמסתבר הוא שמעולם, לא הייתה ולא תהיה לך חוויה שמתקרבת במאית לחווית הקיום של מישהו אחר. אלא רק ההשלכה על פי החושים. אז די, תישאר שם, אל תפליג.
זה לא, יש הבדל עצום בין גידול ילדים לגידול חיותארץ השוקולד
אני מסכימה עם זה.יעל מהדרום
ברור, מי שרואה חיה תחליף לילד זה שגעוןקעלעברימבאר
לאכל קול קן כן
יודע איך הגיע מי שהגיע
להכניס גידול ילד באותו משפט והשוואה כהחזקת חיה לא משנה איזה סוג של חיה
אך זה מצריך חשבון פנימי עמוק
אתה לא מגדל חיה אתה מחזיק חיה. מצד האמת ודרך הטבע החיה לא זקוקה לך
הילד כן.
עצוב מי שחושב שניתן להשוות בין הדברים
מסכים איתךארץ השוקולד
הכי הגיוני שאפשר - ילד, בניגוד לכלב, גודל,פ.א.
מתבגר, עם הזמן נהיה עצמאי יותר ויותר
כלב - לעולם נשאר תינוק שלא גודל ומתפתח, ברמת והיקף הטיפול היומיומי הנדרש להשקיע
לאחד זה יתרון ולאחר זה חיסרוןשאלה.אחת
כמו כל דבר בחיים - הכל יחסיפ.א.
ילד אוהב אותך, כלב בכלל לא מודעקעלעברימבאר
לקיום אישיות נפרדת חוץ מעצמו, כך שהוא אוהב אותך בדיוק כמו את העצם
תתשאל בעלי כלביםשאלה.אחת
כלב, אחת החיות החכמות ביותר, עבר אלפי שנים של ביות על ידי האדם, במהלכן התפתחו אצלו רגשות שאפשר בהחלט לקרוא להם בשם אהבה ונאמנות לבעלים שלו.
כלבים שבויתו מזן של זאבים, שחיו הלהקות, מודעים היטב לקיום ישויות נפרדות מהן, ומודעים למקומם בהיררכיה הלהקתית.
כלב אוהב את העצם מתוך ההתחקות אחורה אחר שורשיו האבולוציוניים, כפי שהזאבים אהבו את העצם ולא היו מבויתים לאדם. לעומת זאת, כלב אוהב אותך, לאחר שנים של התפתחות אבולוציוניות (מעורבת על ידי האדם) שבמהלכה למד שאהבתו זאת, לאדם ולא לעצם, מתגמלת הרבה יותר.
על איזו תפיסות אבולוציוניות אתה מבסס את הדברים שלך?
הכלב שלהם לא אוהב אותםקעלעברימבאר
הוא מרגיש פשוט שמחה כשהם ליד.
אדם אמנם גם מרגיש שמחה, אבל יחד עם זה יש גם קשר בין 2 נפשות, מה שאצ כלב אין, כי הכלב לא מודע לזה שיש נפשות חוץ ממנו.
הכלבים לא מודעים לנפשות חוץ מהן, יש להם פשוט אינסטינקט לשרת דמות הנחוות ב5 החושים, כשם יש ציפורים שיש להם אינסטינקט לטפל בגוזל, אבל אם הגוזל יצא סנטימטר מהקן האינסטנקט ידעך, ואם יחזור - האינסטנקט יופעל עוד פעם.
אין צורך בתפיסה אבולוציונית, כל אדם רואה מתוך נפשו שהוא מודע לנפשות אחרות חוץ ממנו, ושיש לו אמפתיה שהיא מעבר לאינסטינקט. לחיה אני לא יכול להוכיח חד משמעית שאין, אבל לפי התנהגותו נראה שהיא עובדת בפולסים של אינסטינקטים ותו לא. אחת ההוכחות לזה שתינוק בן חצי שנה צוחק מדברים מצחיקים ומפתיעים (דומה לבדיחות אבל תינוקיות), ואילו קוף הכי חכם (שיש לו יותר איי.קיו מתינוק בן חצי שנה) לא צוחק ולא מביע שום רגש הדומה לצחוק. צחוק מראה על פריצת הדפוס הנפשי הבנוי רק על עונג-סיפוק מול סבל, שיש אצל בעלי חיים. כי צחוק זה לא שמחה אלא משהו אחר, דבר הפורץ את סקלת העונג-סבל שבעלי חיים מתנהגים אך ורק על פיה
למה קשה לך לקבל שקיימת אהבה במינים שאינם אדם?שאלה.אחת
אני לא מסכים עם הקביעות האלה לגבי כלב.
אני במקומך הייתי טוען ההפך לגמרי, הכלב עצמו אינו מודע לעצמו, אין לו את התודעה המפותחת לזה, אך הוא כן מודע לנפשות הסובבות אותו - ולזה לגמרי מספיק חמישה חושים, לא שכל מופשט. הרבה יותר הגיוני.
ובאופן דומה לציפורים. חמישה חושים כדי לחוות ולהתייחס אינסטינקטיבית לסובב אותו, אך לא להבין את עצמו.
בעל חיים שמודע לעצמו, יכול להתנהג הפך טבעו - וזה לא מצאנו כלל בעולם בע"ח. לעומת זאת אם כל קליטתו היא את הסביבה, הוא כבשה אחרי העדר, מתנהג כמו כולם, בלי להבין, אלא רק מתוך החושים.
ושוב החזרה הבלתי פוסקת הזאת לגבי האדם, שאם כבר הייתי מבין שהחידוש בו שהוא מודע לעצמו, לא לסביבה ובניגוד לחיות.
וכמה מיסקונספציות שכתבת אחר כך: *כדי להסביר את התופעה* שאתה כל כך נואש לחזור עליה, והיא הרגשתו הטבעית של האדם למודעות הסובבים אותו - אבולוציה מוכרחת בהחלט. אחרת, מאיפה זה בא?
וכל התכונות האחרות שאתה מתקשה להוכיח שהם שייכות באופן בלעדי לאדם - אמפתיה, "פריצת סקלת העונג-סבל", אהבה, וכדומה. - יכולות להיות מתוארות על ידי האבולוציה המורכבת ביותר שעבר יצור חי - הוא האדם. ולאמיתו של דבר כולן משרתות אותו כאמצעים ולא כמטרות. אמפתיה עושה את זה, אהבה עושה את זה, לידת תינוק כשהוא תלוי לגמרי בהוריו עושה את זה.
ומה שבטוח "סקלת העונג-סבל" לא נפרצת כלל, היא רק מקבלת מורכבות נוספת אצל האדם, כך שהיא לא נראית לעין מיד כמו אצל אינסטינקטיים חייתים. אבל למעשה, היא עדיין עומדת בשורשו. - ובהבנה פסיכולוגית וביולוגית של האדם ניתן לראות זאת הרבה יותר ברור.
אולי יש, אך זה לא נראה כך.קעלעברימבאר
כל עוד הכלב לא ידבר אלי, אין לי סיבה לא להניח שהוא שמח בי כמו דהוא שמח על העצם. ובעצם האהבה שלו זה התאהבות.
איך 5 חושים יכולות לראות תודעות זולת? הכלב מודע לכתמים בצורת אדם שהוא רואה בעיניו יחד עם תחושה שהכתמים קיימים כמו המזון לכלבים שלו. איך זה קשור לתודעות זולת?
בתודעה אני לא מתכוון לגוף ,אלא לתודעה, ל"אני" של היצור.
כמובן הוא לא "מודע" לעצמו במובן האינטלקטואלי , הוא פשוט חי את עצמו בלי להפתח לקיום תודעת זולת.
נראה שאנו מדברים על שני דברים שונים.
אני מתכוון לכך שאדם יכול לצאת מהכלא המנטלי של נפשו ולנפתח לכך שיש עוד תודעות. הכלב כלוא בתוך נפשו , כמובן הוא לא מודע אליה באופן אינטלקטואלי, הוא פשוט חי אותה ורק אותה.
גם אם לצחוק יש מרכיב אבולוציוני, הוא מראה על מורכבות מהותית שאין בחיות. כמובן זה לא הוכחה. ולא אמרתי שהצחוק עצמו זה חוויה מופשטת, אלא אינדיקציה לכך שאצל התינוק יש משהו מורכב שאין אצל הקוף בעל האיי קיו יותר ממנו. אם כך - מן הסתם כבר לתינוק בן חצי שנה יש שכל מופשט (אבל זה השערה)
אם שופטים לפי הנראה - זה בהחלט נראה ככהשאלה.אחת
כלב - כולו לב. אתה לא יכול להשוות אותו בכפיפה אחת עם תרנגולת מחמד שרואה אותך ומגיבה לך.
אני לא מקבל לכתחילה את החילוק הזה בין "אהבה" ל"התאהבות" - שלא מובן לשומע שההבדל היחידי הוא יתרון אבולוציוני. לא משנה אם מדובר בתרנגלות, או בבן אדם הכי רומנטי.
אצל תרנגולת ההתאהבות היא המנגנון, אצל האדם, אם תרצה - האהבה.
על כל פנים, גם זה ספקטרום. מעורב קצת מזה וקצת מזה. התרנגולת אולי נמצאת הרחק לצד ההתאהבות, אבל הכלב, "חברו הטוב של האדם", שכלל את המנגנון ושילב בו גם אהבה, גם נאמנות, גם צייתנות, כלפי הבעלים שלו. אין בזה ספק.
לכן כלבים יותר פופולריים מתרנגולות, ועונים על צרכים אחרים - ריגשיים.
הכלב קולט את גם את העצם, וגם את הבעלים שלו, באותה צורה, באותם חושים. אבל לעצם שלו הוא לא מביע רגשות כמו שהוא מביע לבעלים (ואל תגיד לי שכן).
יש בו הבנה שהעצם היא לא הבעלים ולהיפך. יש לו תודעת זולת יותר מפותחת מתולעת, ופחות מפותחת מאדם. מסתדר לך? אבל לשלול שיש לו תודעת זולת? זה בלתי סביר בעליל.
המושג תודעה לא מספיק מוגדר, והניסיון שלך להגדיר אותו בצורה כל כך עמוקה, עושה לו עוול. אני בתור בן אדם לא צריך להבין את ה"אני העצמי" של מי שעומד מולי בשביל להבין שהוא בעל תודעה, מספיקים לי חמשת החושים, על פיהם אני מחליט כמה מי/מה שעומד מולי הוא אכן תודעתי.
כלב לא רחוק מזה. הוא אפילו טוב בזה. מאיפה שצריך שכל מופשט כדי לזהות תודעה?
החוויה שאתה מתאר לאנושות "יציאה מהכלא המנטלי ע"י הכרת תודעות נוספות" לא מקובלת כייחודית לאנושות בכלל. להפך, היא חוויית חיים מאוד בסיסית, שאני מעז לומר שיש לא מעט חיות שחשות אותה באופן טבעי בלי שכל.
לא מבין למה נתפסת דווקא לזה.
הכלב שמח ומתלהב כשמביאים לו עצםקעלעברימבאר
רמת השמחה וההתלהבות גדולה מאוד כשהבעלים לידו, יותר מעצם. לא מראה על מודעות של הכלב לתודעה אחרת, מעבר לכך שצורת אדם בחוש הראיה וריח אדם וכו' גורמים לו עונג והתלהבות. (אבל כמובן זה לא הוכחה מוחלטת שלכלב אין מופשט).
לאדם יש הוכחה מוחלטת שיש לו מופשט.
ללא שכל מופשט אתה כלוא בתוך ה"אני" שלך ומקסימום יש 5 חושים שיוצרים לך פולסים של רגשות ודחפים. הכלב מזהה כאן משהו מיוחד שגורם לו עונג יותר מעצם, אבל הוא לא מזהה "תודעה" נפרדת ממנו.
כל עוד חיה לא דיברה איתנו ואמרה לנו שהיא מודעת לתודעות אחרות, אין לנו דרך להוכיח שאכן חיות מודעות לזה. אנשים אומרים את זה יום יום.
נראה אבל שאנו מדברים על 2 דברים שוניםקעלעברימבאר
ואולי מכאן חוסר ההבנה
אתה רואה עליונות באדם לעומת החישאלה.אחת
שלמעשה לא קיימת באופן מהותי. האדם אינו עשוי מזהב למשל, בעוד החיות עשויות בשר.
זה הבדל בטבע שאי אפשר להתעלם ממנו, יצירה מאלמנטים שונים. אבל למעשה אינו אלא אוסף דרמיניסטי של צירופי מקרים, דרכו התפתחו החיים בכל צורותיהם. יחד עם הפער הנראה לעין בין האדם לחיות, ומבלבל אנשים כל כך רבים.
לא עליונות, אלא ייחודיות של האדםקעלעברימבאר
לא מתווכח אם זה לאשאלה.אחת
תגדיר מדעקעלעברימבאר
גם אתאיסטים חלקם מודים שיש הבדל מהותי בין אדם לחיה. זה פשוט נובע מהסתכלות על נפשינו פנימה, לעומת המשוער מהסתכלות חושית על התנהגות החיות. מכיוון שתחום מדעי המוח הוא החיתוליו עדיין, למדע אין מה לומר על חוויה מופשטת. מלבד היפוטזות פרועות.
אגב זה לא מקובל מדעית כהוכחהקעלעברימבאר
אלא רק כהיפותזה. אין שום מדען שהצליח להוכיח שהמודעות שלי לתודעות אחרות תלויה אך ורק בחומר כימי כלשהו במוח, אלא שנוכחות חומרים מסירה מניעות, אבל היא לא הגורם היחיד.
כשאמרתי "תגדיר מדע" התכוונתי שבראש ובראשונה אנו יודעים על נפשינו מהסתכלות פנימה בתוכה, ורק אחר כך אנו יודעים עובדות עליה ניסויים במעבדה
ברור שלא. אני בספק אם זה אפשרישאלה.אחת
בנושאים האלה המדע הופך להיות יותר ויותר פילוסופי ממדעי, וכאן נכנס פרמטר הסבירות או שיקול הסיכוי.
ובעוד זו היפותזה. היא כלל לא "היפותזה פרועה בלבד" כמו שהגדרת את זה. היא יותר מוסמכת מלא מוסמכת, זה כבר משהו.
ואני ממש חולק. ההצבעה של "לדעת על נפשנו מתוך הסתכלות פנימה אל תוכה" כהיכרות הראשונית עם עצמי, היא חסרת משמעות. אין לי איך לתאר, לשער, להשוות, להבין, את הנפש בשום פרמטר. זה כמו להסתכל פנימה בשעת שינה ללא חלום, או בזמן חוסר הכרה.
הכל ריק, שחור.
רק על רקע המפגש שלנו עם העולם, אנחנו לומדים להכיר את עצמינו. כמו השאלה הפילוסופית: עץ שנופל באמצע יער שכוח אל, בלי אדם קרוב בכלל - האם הוא משמיע רעש? התשובה היא - לא. כי רעש הוא הגלים שנכנסים לאוזן ומתורגמים במוח.
תחשוב על תודעה כמו קרן שמש, אתה יכול לראות קרן שמש? לא. אם תטוס אל עבר השמש תראה כוכב בוער? לא. כי האור הוא רק הקרן שחוזרת מן האובייקט אל העין, ומתפרשת במוח.
באמת, חשבתי שכבר מיצינו את זה.
אי אפשר לדבר בצורה מדעיתקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט בסיוון תשפ"ה 21:55
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך י"ט בסיוון תשפ"ה 21:55
מה הסיכוי שיש תודעה. אפשר לדבר מה הסיכוי שיש תודעה לייצור מסויים עם מערכת מוחית מוסיימת (נגדי הסיכוי שלתולעת יש תודעה הוא נמוך, אבל לדג הוא גבוה. לפי בחינת המערכת המוחית שלהם).
ההיפותזה שחוויה מופשטת תלויה *אך ורק* בחומר, נפרכת מיסודה על ידי בחינת האני עצמי שלי, שם אני רואה שאהבה או האמפתיה שלי לא תלויה בשום גורם חיצוני מלבד האהבה ואמפתיה עצמה והידיעה שיש מישהו לאהוב ולאמפת. חומר כימי יכול ליצור רגש/דחף שיחסום את האהבה או האמפתיה, כמו שאם אכאיב לאדם מסויים לא יהיה לו פנאי לאהוב כי יההי עסוק בכאב. כך שגם אם נמצא חומר כימי שקיים תמיד בנוכחו תאהבה (לא התאהבות) ולא קיים כשאינה, או שנמצא חומר כימי שמזריקים לפסיכופת ואז הוא רוחש אמפתיה, אז חומר כימי זה רק מסיר מניעות מהחוויה המופשטת, ולא הוא זה שיוצר אותה. מכאן שהמדע יכול להסיק רק על חסמים/מסירי חסמים של חוויות מופשטות, ולא על החוויות עצמן.
אין לי צורך להשוות, אני יודע שאני מופשט (ומכאן צלם אלוקים) באופן וודאי מהסתכלות על חוויותיי.
עכשיו אני רק משליך על יצורים המתנהגים ומדברים בשפה כמוני ומדווחים שהם גם מרגישים כך, כלומר בני אדם. אם הם אומרים את המשפט "אני אוהב אותך" אין לי שום סיבה לא להניח שהם מרגישים מה שאני מרגיש.
לגבי שאלה על העץ ביער- עיין בשיטה הפילוסופית של ברקלי , דיויד יום , וקאנט. אין לנו איך להגדיר עץ שאנו לא תופשים ב 5 החושים, בעוד תודעה אחרת יש לנו.
נדמה ששיטתך מזכירה את שיטתו המוטעת של לייבניץ (נדמה לי) בדבר המונדות (נדמה לי) שאי אפשר לעולם להפתח לתודעה אחרת.
אכתוב בתגובה הבאה את ההוכחה הפילוספית לקיום תודעות אחרות ולכך שאנו יכולים לתפוש אותן
נו, שאלת חכם חצי תשובהשאלה.אחת
לא מדברים על הסיכוי שיש תודעה. מדברים על הסיכוי שתודעה שלך באה מהזרת של כף הרגל או מתאי העצב במוח. והתשובה האחרונה היא המסתברת. לכן לא שלתולעת יש פחות סיכויי תודעה, אלא יש בה פחות "מחומר" התודעה, ממה שיוצר תודעה. וזה סקאלה. וגם אין סיבה שהאדם הוא באחד הקצוות שלה.
אתה חוזר על עצמך, ואני לא מתכוון להתייחס למה שכבר התייחסתי. אתה שולל את הסקת המדע על "החוויות עצמן", ובה בעת אתה רואה בהן אבסולוט שמפריך מטריאליזם, על חוסר ביסוס מוחלט ומשווע של בחירת "החוויות עצמן" בתור מושא להתייחסות. זה בדיוק כמו שאני אגיד לך שחווית המפרק השמאלי שלי, מצד "חוויתו עצמו", הוא הפרכה מוחלטת למטריאליזם.
אז א. לא רק שלמדע יש מה להגיד בעניין והוא אומר זאת נכוחה, ב. כל ההגדרה שלך של "חוויות מופשטות" היא רעיון כוזב מצד עצמו. וכנראה שבך הוא נדבק חזק. אתה לא מכיר את כל הטריקים והתמונות האלה שמראים לך איך המוח יכול לשטות בך? עכשיו תחשוב את זה ביחס לחילוק האפשרי רק בדיעבד להסתכל על חוויות וגם על שכל, כמופשט וכנפרד מהאיש החווה אותן על ידי החומר בו הוא חווה אותן באותה שעה בה הוא חווה אותן. זה לא אמיתי. אין כזה דבר. מאיפה הבאת את הרעיון הזה?
תשליך על בני אדם כמה שתרצה, ואף אם אתה לא רוצה המוח שלך עושה את זה, כל ההוכחה מה"אני אוהב אותך" שאתה רוצה לומר יש "אני" יש "אוהב" ויש "אותך", היא חסרת משמעות. אין "אני אוהב" בלי "אותך", אין "אוהב אותך" בלי אני. ובטח שאין "אוהב" בלי אני או אותך.
לפני שאכתוב תשובה, לשם הבירורקעלעברימבאר
האם אתה חושב שהתודעה היא חומר במוח, או שהיא לא חומר אבל תלויה בקיומו של חומר במוח?
אני חושב ששתי האפשרויות אפשריות באותה מידהשאלה.אחת
ואני לא יודע
שלחתי לך בפרטי את ההוכחהקעלעברימבאר
וואי, אני גם בהתלבטות על זה עכשיוPaslash
לא מאמיןלא שלם,משתלם
שעשו מזה כותרת
סאת הייתה בדיחה!
אשתי עוד שנייה מגיעה
טבעת זהבפופניק2
פחות חשוב מתיadvfb
חשוב כשתתחתן זה יהיה בטוב ולא חלילה ברע
ואני מבין שאת הגיל 30 אחגוג בקרובJusT BoY
ללא בתזוג 
אז איך חוגגים? חחח
בתפילהכל קול קן כן
שבת הזוג שלך לא תחגוג את יום ההולדת הבא שלה לבד
ותמצא אותה(:
אמן ואמן!JusT BoY
לא קראתי תגובותהמקורית
אבל - אני בעד לקנות מה שצריך בכל מקרה
ואני לעצמי, לפעמים עובדת בשיטת ה"זימון מציאות"
כשהייתי רווקה, לקחתי מתנות מהעבודה שהיו נותנים לחגים לבית כמו סירים ומחבתות, מכשירי חשמל למטבח והם באמת משמשים אותי עד היום. וכמובן, תפילות השתדלות וכו
כנל במציאת עבודה. אחרי תקופה ארוכה בבית, נורא רציתי להתחיל עבודה בתחום שאין בו הרבה ביקוש בלי ניסיון. אז השתדלתי בזימון מציאות.
קניתי בגדים, תיק חדש וכו. שישמשו אותי בעבודה. התפללתי על זה. השתדלתי. ובאמת זמן לא ארוך אחרכך מצאתי את העבודה הנוכחית שלי שהיא ממש "זכייה בפיס" לטירונית שכמותי דאז.
בקיצור, תקנה.
כשאתה מזדהה עם הכותרת.בחור עצוב
מחזורים חדשים לימים נוראים ורגליםכינור יהודי
לוח שנה עיתים לבינה
מצות יד לפסח
כל מיני מכשירים למטבח (לא חשמליים ואף חשמלי)
אה, ותכשיטים לחגים...כינור יהודי
וגם סידור חדש...כינור יהודיאחרונה
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה
ככה...
השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור
בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות
והיא הייתה שם עוד לפני
עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..
מה שקצט מנע ממני לפעול..
כלאחר מעשה..
לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה
ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..
ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?
כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..
האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?
מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?
האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?
האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?
על המשפט האחרוןעיונית
הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?
הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...
אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה
לא נעים או מביך..
וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..
אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..
יכול להיותנתקהאחרונה
שהוא שלח לי אותה
בשביל שאולי כשאפגוש את האחת
אדע מה לעשות...
אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא
יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.
אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.
יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).
שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.
בהצלחה.
תודה חחנתקה
הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי
שהכירו ככה
אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן
זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb
באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.
בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון
הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג
לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?
דרך אגב.
אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה
לא טרמפידה. יותר הזוי
אבל גם מפגש מקרי
לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+
הוא שלח אותך עד אליה
ולא עשית דבר.
עייף גם עשיו היה עייף
זה לא מנע ממנו לבקש אוכל
עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.
אתה סתם מקשקשקעלעברימבאר
מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך
בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם
אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת
השניה זו האקסית של פעם
וההכי הכי זו האקסית האחרונה
היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים
והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון
כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו
וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע
שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי
מה לדעתך בעצם גורם זה?
האופי שליכְּקֶדֶם
מה בו?טאבי
בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.
אנימה
ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?
זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם
היי מה קורה?
הרמוניה
תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.
תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.
אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.
זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.
(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")
דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.
חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.
אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.
הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח
הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏
אני שומרכְּקֶדֶם
אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים
כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק
ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות
ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?
..הרמוניה
כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.
יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)
הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.
ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור
איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב
(:הרמוניה
תתחיל להתפקסהפי
ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..
אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.
אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.
ואני בן גרוע ביותר 😂
בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.
חחחחהרמוניה
זהו זה הענייןכְּקֶדֶם
הדינמיקה.
בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.
מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל
יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי
תוכלי להרחיב בזה?ישי2
לדעת
וואלה לא לימדו אותי את זה..
מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא
אשמח ממש להרחבה בנושא
בהצלחה רבה!advfb
אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני
תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם
אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר
אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה
גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.
לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה
בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"
ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"
ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם
מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם
היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..
בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל
ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה
אבל אם יש בסיס של משיכה
זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך
את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי
אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..
זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה
אצל נשים זה שונה מאוד
לא נכון מניסיוןטאבי
וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש
תראה אם הוא ראה אותההפי
פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי
יש בזה משהו אבל במקרהטאבי
שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי
התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה
ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם
וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל
אולי תנסה למצוא מכנה משותף בין השלוש האלונוגע, לא נוגעאחרונה
אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.
בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.
יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.
כללי, ספציפיטאבי
מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.
מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,
לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?
חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.
אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.
שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?
בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.
מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.
לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.
זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …
קודם כלפצל"פ
יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות
אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי
אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים
יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת
לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך
ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם
ברוטאבי
דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע
גיל
רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.
יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)
אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.
יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.
לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.
"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי
"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"
כאילו...
התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע
בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה
ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.
יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג
ישהפי
לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.
הבחורה גם אמרה כן ..
אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?
אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?
אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.
כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..
התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .
לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .
ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב
( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)
יש בהחלט עוד מקרים כאלה
אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)
האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי
ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),
לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).
האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.
(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).
מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,
ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.
בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.
אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.
כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.
אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,
ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.
ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,
רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.
ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.
בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר
באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.
נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.
אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.
ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.
אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים
מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי
זה הפסד שלו.
ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...
אז שה' יתן שכל - וגם לנו.
לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.
ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב
אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.
אריק מהדרום
העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.
לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא
אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.
יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות
לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.
פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.
אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.
גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.
מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb
מאוד תופסת מקום בעיני,
גזע, למי אכפת?
לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר
יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.
זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת
מה?הפי
יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.
בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.
הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה
אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.
לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק
אותן..
צודקת.קעלעברימבאר
דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.
פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה
למה שטות גמורה?רודף מצוות
אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.
אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).
זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:
בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),
אך גם פערים בנושאים אחרים:
ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,
נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,
עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.
אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.
נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.
נמחקרודף מצוות
חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb
גם לפי דבריך,
העדה היא סימן - לא סיבה!
סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות
לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.
לא לאadvfb
אתה צודק בזה:
גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים
אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.
לפעמים שלא מכירים יש חשש.
לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.
לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות
בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?
או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?
בוודאי שיש!
זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅
אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.
אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.
טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות
אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.
בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.
כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.
בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.
אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.
נכון אין מחלוקת בינינוadvfb
חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.
אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות
שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין
העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.
לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.
הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.
הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.
גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.
בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).
איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,
אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.
יכולה להיות לגיטימיתadvfb
שמדובר בחשש לגיטימי ;)
מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.
הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.
כן,טאביאחרונה
אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.
ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.
ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות
הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.
הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.
מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"
אבל הוא רוב הזמן משקר.
ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן
להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?
והתחלתי רק להביט.
פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.
המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."
הטלפון שלך.
המסך.
המסיח.
שכל הזמן גורם לי להיסח.
באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.
אתה הטלפון שלי.
אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.
ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.
וכולכם באתם אליי לשם מה?
איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?
אני רוצה לזכור שקודם העיקר.
ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.
אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.
פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.
אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"
ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?
וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.
פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.
אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?
למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?
ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."
ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.
כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד
ולא יצרנית
מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?
ואיפה כל היצרנים שבנו?
אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.
נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...
אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?
אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?
אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.
אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.
"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".
ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"
ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.
המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.
והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים
אין ריכוז
אין בהירות
אין פניות
אין צלילות הדעת
אין ישוב הדעת
יש הסחה
יש בילבול
יש מיסוך
מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים
וגם מסיחים מהחיים עצמם
וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר
כי "מה עכשיו אני מפספסת"?
אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום
כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.
אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"
כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל
אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!
אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.
אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.
ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.
אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:
קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!
ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?
ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?
ורק אחרי בירור כל הרצון
ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם
ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -
רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.
אז לפחות להיום, אנסה את זה.
כי זה חשוב.
כי אני רוצה בעצם להיות בעדי
ולא נגדי.
כהתחלהנגמרו לי השמות
לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.
א. לקחתי לי את ברכת המזון.
ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.
ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.
ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.
ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.
כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!
איזה כיף לחיות באמת
את החיים עצמם 😊
אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא
האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"
תודה,נגמרו לי השמות
לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?
אנסה להסביראביעד מילוא
הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)
ואפשר גםנגמרו לי השמות
לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:
"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)
"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)
וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו" 
יישר כח יפה מאודצמר-ארד
וואוו זה באמת יפה מאוד !!!
בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה
יישר כח
תודה רבהנגמרו לי השמות
יש כמה צדדים למסךמשה
עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.
רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....
בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות
ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה 
נכון,
כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.
ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."
כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.
וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.
כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.
(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).
כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.
וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.
פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).
עכשיו הגבתי לך גם שם
משה
אבל הנושא שם אחר מפה.
הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....
אז מה את רוצה?shindov
מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.
אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות
לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.
זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.
ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה" 
מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי
ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.
אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות
כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.
האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).
והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.
ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.
אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏
זה לגבי העניין הזה.
ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:
א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.
אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.
ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.
זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.
וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.
ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.
את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏
וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"
כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).
ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.
זה בדיוק הקטע ..הפי
אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.
לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק
לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר
צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...
ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.
בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את
השנייה.
זה יותר עניין של דיוק
רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה
לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.
הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.
שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.
הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות
אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה
אבל בסדר 
(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).
נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות
אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?
(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)
מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי
זאת, קבלו את התנצלותי
אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי
).
כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.
נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.
יש כמה ימים בין דייט לדייט.
וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.
אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).
מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...
השאלות הן:
האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?
מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?
ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.
אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב
אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.
אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).
לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.
אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.
בהצלחה!
למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ
כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד
ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.
ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין
אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת
כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.
אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי
היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.
עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅
קיצור יש ויש;)
נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא
איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.
לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.
לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...
תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי
והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).
אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.
בהצלחה רבהארץ השוקולד
אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.
זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb
בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.
המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.
כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.
וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.
ושתי טיפים -
א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.
ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)
נכוןהפי
תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירות
מחדש נעוריי
זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?
מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...
אבל זה מה שיש כנראה...
זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא
אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.
אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.
אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.
תודה, אני גבר
, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי
לשאלתך, היא די פמניסטית
, אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...
מה הכוונה?הפי
מה אתה מרגיש שאתה לא יודע
( לא נציגה של אף אחת )
בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי
את כל היזומה בשלבים הראשונים?
ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...
הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?
מה הכוונה הכל?הפי
אני לא מבינה
את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי
שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.
עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...
בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא
זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.
אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.
בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.
למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).
אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.
בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.
אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb
דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..
אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.
מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.
חח התקבלתהפי
ישששadvfb
מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.
אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.
תודה תודה.
הישיבה נעולה.
עונהקל"ת
כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.
בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.
מעניין, תודהמחדש נעוריי
זאת בנורמה לרובדרייב
הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.
שים לב לנקודה חשובה:
נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.
לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.
דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.
תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי
בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb
ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.
זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.
נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.
מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי
כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?
כנראה גםחושבת בקופסא
ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.
מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?
לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.
לקבוע בעצמי!!!!!הפי
ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!
זה חייב לעבור בידוק שלי חח
וואלהחושבת בקופסא
אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.
לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.
נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת
לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.
אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.
לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.
פשוט תיהיה מי שאתה
נכוןהפי
אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד
לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb
וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.
זה הכי טוב לא?
ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.
כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'
מסכן הבחורהפי
מזה זה סיוט
מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה
פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb
ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.
מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.
בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.
גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.
הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.
בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.
איזה שטויות נוהפי
אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום
יכול להיותadvfb
אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום
שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף
התלמיד העייף
אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב
קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.
אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.
בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.
אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)
אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.
ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:
לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.
אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!
לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה
לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.
בהצלחה!ברוקולי
אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה
קראתי הכל
ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר
ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

