אצלנו זה בדיוק כמו כתם ואפילו קל יותר, כל עוד אין שטף עם עוד תסמינים ברורים שזה מחזור, התקן נחשב דם מכה.

אבל זו פסיקה מסוימת של חלק מהרבנים ואחרים פוסקים אחרת לגמרי.

תצטרכי לבדוק מה הפסיקה אצלכם.

עם מירנה יתכנו כתמים הרבה יותר משמעותיים.

אם זה עת בד כהה, למה ההשוואה לגודל מטבע רלוונטית?

ממליצה לך ממש ללמוד היטב שוב דיני כתמים או לבקש מרב הדרכה ברורה לא רק על מה שראית,

אלא בעיקר על מה שיהיה.

שימי לב שההגדרה לכתם אוסר היא מצטברת,

גם גוון אוסר, גם על לבן וגם גודל גדול מגריס.

ברגע שאחד התנאים לא מתקיים, משמע הכתם לא אוסר.

לא מתקיים פיג'מה לבנה= הכתם לא אוסר.

אם יש לך פיג'מות או תחתון לבן (והמלצה חמה שלי גם סדין או ציפה לבנה) או מגבות גוף לבנות,

להעלות אותם למדף עליון, שלא יהיה נגיש בכלל.

מגן מזרון לכבס עם בד מוריד צבע

ואם יש כתם על סדין כהה, לא לבדוק אם עבר למגן מזרן,

להוציא את שניהם יחד לתוך מכונת הכביסה בכביסה כהה.

אם את אוהבת לבן נקי, עוד חצי שנה/ שנה תקני חדש.

שימי לב בעיקר בחופשות

או בגד ים אם יש לך בד לבן מבפנים

ודברים מהסוג הזה.

לא מרגישה כמות של מחזור, אבל כן רטיבות

וגם לא אמורה לקבל בהנקה מלאה.

אבל קצת כואב לי האיזור

ולא רוצה לשים פד לבדוק כי אצלנו זה אוסר

שונאת את החוסר וודאות הזה

התייעצתי עם אחות עם כל הפרטים והיא אמרה שזה הכל כתוצאה מהסתגלות וזה חד משמעית לא נשמע ווסת, קצת מרגיע

גם אני עברתי תקופת הסתגלות עם כתמים. תקוךה די ארוכה.

נזהרתי מאוד והייתי בקשר עם רב ולא נאסרתי.  

היום כמעט שנה אחרי הכל שקט ורגוע ב"ה

שימי פד שחור

זה פותר את הבעיה 

דימום בין ווסתי במשך כמה ימים?

פשוט שוב קמתי בבוקר עם כתם באותו מקום אז יודעת שזה משהו מתמשך כרגע,

השאלה אם זה מתמשך אם דורש שאלת רב…

פשוט אין לנו רב לזה ואין לנו מושג איפה להשיג מישהו רגיש ולא מחמיר

גדולים

ונמשך כמה ימים. נעצר ושוב חזר.. ככה תקופה.

לצורך העניין הייתי עם אותו הפד יום שלם. כלומר לא ברמה שדורש להחליף כל כמה שעות.

גם אם אני יודעת וודאית שיש כרגע דימום שהוא לא ווסת אלא תופעה של ההתקן, ואני לא רואה את זה על לבן נמנעת מלהסתכל בניגוב וכולי

לא אמורים להאסר בעצם?

מבינה נכון שכל תופעה של ההתקן לא אמורה לאסור כל עוד לא מתקיים תנאים של ראיה?

ההגדרה שאת כתבת

''דימום שהוא לא ווסת אלא תופעה של ההתקן''

זה קצת בעייתי

כי לא זה מה שקובע אם אוסר או לא.

באופן כללי,

כל עוד מדובר בכתמים, גם אם הם גדולים מגריס

אבל מופיעים על בגד צבעוני,

או שראית בניגוב לא בניגוב עמוק, ואחרי כ15 שניות ממתן שתן

אז זה לא אוסר.

אם ראית כתם גדול מגריס בבגד לבן

או על הגוף

גם אם את יודעת שזה כתוצאה מההתקן,

זה יכול להיות אוסר (אבל לא להאסר  בלי לשאול רב קודם!)

פשוט מתקשה להגדיר את זה, בגלל הכמות

שזה מרגיש קצת מתמשך רצוף.

אז לא יודעת אם זה נשאר בהגדרת כתם או שזה אבוד…

עדיין נמנעת מאוד מלהסתכל, אבל בתחושה מרגיש לי שיוצא הרבה אופ.

מחכה בערב לדבר עם נשמת…מקווה לטוב

1. מתי כתם אוסר

2. מתי הדימום הוא בהגדרת זרם ולא כתמים, וממילא אין משמעות לצבעוני וכו'.

זה רעיון טוב לדבר עם נשמת ולעשות סדר בדברים.

בעיקרון כתמים עם התקן מירנה יכולים ללוות אותך חודשים כל יום רצוף או עם הפסקות מדי פעם.

בהתחלה זה מלחיץ ומבלבל, אבל בסוף מתרגלים.

רק אל תתפתי לבדוק או להסתכל או לאמוד את הכמות מבלי שאת מתייעצת קודם, שלא תכניסי את עצמך לצרות שיהיה קשה לצאת מהן.

כל עוד לא נאסרתם, להתאפק מלנסות לחקור את הדימום על בוריו.

בסוף בטעות תראה כתם על הגוף או משהו וזה כבר בעיה הרבה יותר גדולה.

כתבת שפד הוא לא פתרון עבורך, האם הכוונה כולל פד בצבע שאינו לבן?

כשיש דימום של מחזור, לא משנה מה צבע הפד, קשה מאוד לטעות בו.

הרבה זמן לא קיבלת ווסת רגילה אז קשה לך לחשוב על זה, אבל כשיש ווסת יודעים את זה.

אי אפשר לעבור יום שלם/ לילה בלי לשים לב שזה ווסת גם אם לא מסתכלים על כמות הדימום. בסוף מרגישים את הצורך הגדול להחליף במהלך היום.

מעודדת אותך שזה ממש יכול להשתפר בהמשך

הן מהממות. סבלניות. עזרו לי ממש לא להאסר מכתמים בעקבות אמצעי מניעה.

אז מי שזו לא הפסיקה הקבועה שלהם, שתבדוק אם זו הפסיקה הנכונה להם ולבית שלהם.

דיברתי עם יועצת נשמת,

הסבירה לי את ההלכה. אמרה שבמצב שלי זה לא עניין הכתם אלא כמות הדם. אמרה לי לבדוק כמות דם על פד שיוצא בפעם אחת- אם דורש החלפה לטמפון גולש ומלכלך ולא מספיקה תחתונית אז זה יכול לאסור. ואם בכמות פחות אז להתייחס כאל כתמים (להבנתי כתמים שהצטברו?)

בכל מקרה ניתקתי, בדקתי פד שמשמיים שמתי בבוקר ויצא ממש גבולי.

התייעצתי עם בעלי וניסינו לרדת לדקויות של מה שאמרו לנו, נגיד שזה מה שיוצא בפעם אחת (ולא ביום אחד בעצם…?) ושאני אישית כן הייתי מסתדרת עם כמות כזו רק בתחתונית אחת…

ואחרי שהוצאתי את הפד למרות הכמות לא הרגשתי צורך לשים אחד חדש…

אז אמרנו לאור זאת אנחנו בסדר…

אבל אני לא רגועה! מפחדת שהגבולי הזה היה דווקא לצד השני של חלילה אסורים…מפחדת שאני מכשילה אותנו.

ובכלל שזה ממשיך אז כאילו להתעלם ולא להסתכל בלבן נשמע לי קצת לעבוד על עצמנו, אוף לא יודעת.

מקווה שדברים יתבהרו ולא תהיו מבולבלים

כתוב על זה בגמרא לא זוכרת את הלשון

שאחד הדברים הקשים זה ספק אשתו נדה או לא..

רק שימי לב לא ללבוש בגד לבן כי זה לגמרי משנה את התמונה

אם לאסור את עצמנו ליתר ביטחון, מבטיחה לך

אני לא שקטה בכלל

פשוט לא הגיוני לי, דימום אדום מטפטף שממלא מגן תחתון ביום, כמה ימים ברצף, ועדיין מותר?

בא לי לבכות.

כדאי לך כן להתקשר ולהיות רגועה... לי היה פעם מקרה כזה של התלבטות והייתי כ"כ עצבנית ולחוצה שבסוף כששאלנו (וזה כן אסר רק שהיה בשבעה נקיים אז מלכתחילה עוד היינו אסורים) זה היה ההקלה הכי גדולה שהרגשתי אי פעם בכל הנושא הזה למרות שזה בעצם 'דפק' את השבעה נקיים, להיות באי וודאות זה נוראי וכל הרגשה קטנה מריצה אותך לשירותים וזה פשוט סרט...

תגידי לבעלך שזה מטריד אותך כל ההתעסקות הזאת ואת מבקשת הפסקה של כמה ימים להתאפס קצת.

אחרי כמה ימים אם זה מתפתח לדימום אוסר את תדעי, ואם זה ממשיך באותה רמה תוכלי להיות יותר רגועה או להתקשר שוב.

מותר לפעמים להרפות זה ממש בסדר 🤗

הרגשתי כמוך במצבים דומים

מה שזכור לי זאת התחושת הקלה שהיתה לי אחרי כל שיחה עם הרב

והוא היה אומר 'את טהורה'

וואו רציתי לקפוץ לשמיים

זה לא שהתחושה המוזרה נעלמה, כי הבנתי בדיוק ממה אני חוששת והייתי מפרטת לרב לפרטי פרטים מה נראה לי מוזר (בעיקרון אמרתי לבעלי והוא דיבר עם הרב)

פשוט אמרתי לעצמי זה עליו וזהו.

יש לו ידע וסמכות לפסוק ואני צריכה להאמין בכוח הזה שיש לו

אני לא יודעת מאיפה להתחיל לחפש רב… (גם לבעלי אין מושג)

כל מי שהתייעצנו בעבר היו מאוד מחמירים. פסקו לי שפד כן מקבל טומאה, כשהיה חשד לכתם אמרו לי תבדקי רגע עם עד נראה מה יוצא, אמרו לי שרטיבות נחשבת כ"הרגשה"… את לא מבינה איזה סרטים. מאז אני כל כך בטראומה לשתף רבנים, פשוט לא מתייעצים כבר בענייני טהרה… מקסימום מחכה עוד יום יומיים בשבעה נקיים וכאלה.

טראומה. ממש.

ופחות עניין של מחמיר/ לא מחמיר

אבל בשביל זה יש את הפיתרון לשים פד שחור. טוב שהמציאו את הדבר הזה.

אני קניתי פדים מכותנה בצבע שחור, רב פעמי

הלכתי עם זה קבוע יום יום

גם בלי קשר לכתמים אני אוהבת ללכת עם זה

סופר פארם

לפני כמה שנים הזמנתי לי רב פעמי מעליאקספרס 

למרות שהייתה לך חוויה לא טובה ממכון פועה,

לבקש מהמזכירה שתעביר לרב שמקל בזה כמה שיותר

נכון פועה אמרו לי גורף שאין היום הרגשה עקרונית

ושפד לא אוסר

אז לא בטוחה שבמקרה הזה הם הכתובת אם היא אומרת שהיא נכוותה בעבר והפסיקות היו להם קשות מידי.

מציעה בזהירות גם, את הרב זכריה בן שלמה. הוא רב גדול עם כתפיים רחבות אבל כן יש הרבה שחולקים על דעתו. מצד שני אם האלטרנטיבה היא לא לשאול רב אני מאמינה שהוא עדיף, וגם יש הרבה שכן סומכים על דעתו כמובן.

החמרה/הקלה שקשורה להתקן?

כי ממה שאני מכירה יש פסיקות שונות בקשר להתקנה ומה שרואים סמוך ממש להתקנה.

אבל פה היא כבר כמה שבועות עם ההתקן, לא בטוחה שיש פה מה לתלות בהתקן ולפי זה לפסוק. נראה לי שזה כמו כל דימום שיוצא מהרחם וצריך להתייחס לפי כללי הכתמים.

~מבקשת לא לפתוח דיון על עצם הפסיקה~

ממש רעיון לא טוב בכלל.

אתם יכולים להחליט להתנזר עד שתצברי ביטחון ותדעי לזהות, אבל בלי שזה יהיה מוגדר כאסורים,

להיטהר עם כתמים כל הזמן זה הרבה יותר קשה.

לא ידעת שמירנה כרוכה בהרפתקת דימומי הסתגלות תקופה ארוכה?

אם זה רק פריקה של הלם ראשוני אז חכי כמה זמן עד יעבור זעם, אבל אם זה ממש מנהל אותך ורת לא בנויה לזה גם בהמשך את צריכה לשקול אם זו מניעה שמתאימה לך.

מבחינה הלכתית את יכולה לצלוח את זה כי כמות של מגן תחתון ביום זה כלום, גם אם זה יום אחרי יום חצי שנה (האמת שיותר קשה כשזה בא והולך חח) אבל לא כולן בנויות לזה נפשית.

כי זה כן מפתח קצת אובססיה כל הזמן להיות עם יד על הדופק. צריך ממש יכולת ניהול עצמי לא להישאב לזה יתר על המידה. (מדברת על ההמשך ברור שבהתחלה זה פשוט שוק)

לא נשמע בעייתי בכלל

תחשבי שזה מהבוקר עד עכשיו הגיע למצב שזה גבולי

מלאמלא שעות

רק תחשבי רגע אם זה היה דימום אמיתי ולא רק כתמים, יש סיכוי שהיית מסתפקת בפד מהבוקר ועוד מתלבטת לגביו? אצלי לפחות אין שום סיכוי כזה..

לאסור אתכם יסבך ממש ממש.. כי אח"כ כדי להיטהר צריך בדיקות פנימיות וזה יותר מסובך

וגם לא נשמע שיש למה..

לק"י

אולי צריך להגיד בפה, שזה לא שאוסרים.

לא יודעת...

לק"י

כי לשים פד זה לקחת סיכון להיאסר בגללו🤦‍♀️ (למי שזה אוסר).

כי אז אם יש כתם בגודל גריס, על משטח לבן ובצבע שאוסר, זה יאסור....

(אולי לך זה לא רלוונטי. אבל לנשים אחרות- כן. תמיד לברר איך לנהוג לפי הפסיקה שלכם).

עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה

איך אפשר ללמוד ככה

לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה

לק"י

בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.

לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).

באמצע מועדי ב'

שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו

והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר

שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.

נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן

אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח

אבל בטוח יש שם מרחב מוגן

רק לא בכיתות עצמן

אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט

אני צריכה לברר

צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.

לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...

בקורונה כן היה

אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל

אבל זה לא מה שמלחיץ אותי

אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן

אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע

לק"י

או שמראש המבחן יהיה שם.

אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦‍♀️

כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...

לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח

גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.

הייתי מבררת מראש מה הנוהל.

המצב שלי...

גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד

קשוח לבד עם הילדים בבית..

חיבוק גדול ♥️♥️

אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...

ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?

אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)

אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית

הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה

גם כשהוא שומר עליה

היא כל הזמן רוצה אותי

לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה

אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית

בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.

אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?

לפני המתקפה

אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא

ואמא שלי לא רלוונטי

משיין חודש לפני פורים ועוד לא הגיע

רק בגלל המלחמה, לא יודעת מתי יגיע.

הגיע תוך שבוע

מתלבטת אם להזמין עכשיו כי צריכה אבל מתבאסת אם לא יגיע בזמן

הגיע תוך שבועיים גג

הפעם התעכב מלאאא

ולא הגיע והזמנתי מלא דברים לפורים

שזה תלוי בעיקר בחברת שליחויות שמקבלת את זה פה בארץ

כי לפי המעקב אחרי ההזמנה זה נמצא בארץ מזמןןןן

ופשוט מתעכב איפשהו באיזה מחסן

קיבלתי הודעה שבעקבות המצב שה לא יישלח לפני ה30.3😅

אז נראלי פחות כדאי להסתמך על זה....

הכי גרוע אם לא יהיה לפסח יהיה להם לשבועות ולכל הקיץ.

מניחה שבדרום כבר יהיה חמים, אבל אצלנו בשומרון הרבה פעמים בפסח עדיין קר מדי בשביל בגדים קצרים, וככה למדתי מגיסתי, לקנות לשבועות ולא לפסח

לק"י

אני יכולה לקנות שרוול ארוך. מקסימום יישאר לאזור סוכות.

אבל אם לא יגיע, לא בטוח ששווה לי להזמין כרגע. אני אחשוב על זה.

כל הכבוד לך!

עסוקה בכל המשמרות שיש לי בעבודב ובשמירה על שפיות ונקיונות, בכלל לא חושבת בכיוון

ואני כרגע בחל"ד למזלי. כך שלפחות אין לי גם עבודה על הראש.

איזה התלבטויות קשות....

יש לכם הרבה התרעות?

אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת

לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות

אבל זו אני 

יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?

אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה 

אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..

בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות

חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר

אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה

לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.

ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.

או לעטוף את המנשא עם שמיכה.

מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.

אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..

וחיבוק ענק ענק!!!!

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

על הודעה שלה משהו בסגנון:

הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.

אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.

אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.

יש אנשים טיפוסים..

בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...

מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..

אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו 

לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢

חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).

ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘

אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..

נשמע כואב מאד.. חיבוק..

מה הסגנון שם? מה המחירים?

אני לא חושבת שהאוטובוסים מגיעים עד לשם

בכל אופן לא מכירה מקרוב

תחבצ לאיפה? לאריאל?

מה הסגנון של השכונת קראוונים? יודעת להגיד לי מחירים? 

מחפשים או מקום זול ואז נהיה עם רכב או יקר ועם תחבצ סביר. 

יודעת מה הסגנון?

יודעת מחירים?

אם תדעי אשמח

גם שכונת קרוואנים.

לא בטוחה איך האופי שלה היום אבל שווה לבדוק..

שם קראוונים?

סגנון יותר פתוח.

תנסי גם ב-

קרית נטפים

רחלים

תפוח

נופי נחמיה- בלי תחבצ

בשילה יש שכונת קראוונים צעירה ונחמדה.

אני חושבת שבכל ישוב יש שכונת קראוונים.

לא ממש תורני אבל יש גם תורניים

היתרון שזה ממש קרוב לאריאל ויחסית לא מאוד יקר 

האמת שגם לי זה יכול לקרות אבל אני לא נחמדה אם לא שתיתי קפה..

אומרת להם שעכשיו אמא שותה קפה כדי להתעורר בנחת ושלא יפריעו. ואם הם ממשיכים אז כמו מנטרה - אני לא קמה עכשיו וזה מפריע לי

אבל תלוי בגילאים גם

עוגנים זה דבר נצרך, אבל סוג העוגן הוא לא תורה מסיני ואפשר לחליף עוגנים כשעוגן אחד לא מתקיים.

זה דורש גמישות מחשבתית וקשה בזמן שגם ככה הל הקרשים,

אבל מכיוון שעברו כבר כמה ימים מתחילת המלחמה ואין צפי סיום, כדאי לפנות מעט אנרגיה בשביל זה,

ובתמורה זה ימלא לך את הסוללה בהמשך.

ממליצה כל ערב או כל יומיים,

אחרי ההשכבות, במקום להתהלך כמו זומבי, או לגלול באופן חסר מעש, לחפש שיעורים/ הדרכות בדיוק בסגנון הזה שממלאות את המצברים.

קצת פחות משעה, חלקה הרפיה מודרכת וחלקה כמה טיפים וחיזוקים.

ככה לאט לאט צוברים שגרה בריאה ויותר כוחות.

אם תרצי שאחפש את המארגנות של הקבוצה הזו תגידי לי כי זה קצת לנבור כי יצאתי מהקבוצה כבר,

אבל אם זה יעזור לך או למישהי אחרת אז בשמחה.

במצבים כאלה אני פשוט נועלת את החדר ומתעלמת כי אחרת אשתגע . מתי שאני מרגישה שפויה יותר פותחת..

תנסי להעסיק אותם אולי בזמן הזה, להפעיל איזה סרט חינוכי במחשב או לתת להם איזה ממתק ....

אם הם אכלו עוגיות ושתו שוקו.

הם כנראה רעבים מבחינה נפשית.

הגיוני שילדים צריכים עזרה במעברים (בוקר/ ערב)

תנסי לא להילחם בזה, אלא לתת להם ביד רחבה.

לדוגמה להזמין אותם להתכרבל איתך במיטה כשהם עוד עם פיגמות.

קצת לדגדג, להתחבק,

אפשר להשמיע להם סיפור בפודקאסט תוך כדי שהם מנמנמים לילדך.

כשהאנרגיות עולות לשלוח אותם להתארגן בזמן שאת שותה קפה, אפשר במרפסת אם יש. קצת לעמעם רעש.

או לתת להם את העוגיות והשוקו במטבח בזמן הזה.

מושלם? לא.

אפשרי? כן.

זמן יותר סביר לקפה בשקט זה סביב 12:00 בצהריים כזה.

תנסי לבנות סדר יום ריאלי עם זמני אוורור.

לא כדאי להתקבע על קפה שקט על הבוקר אם לא ריאלי.

באופן כללי, טיפ.

יותר ישים ללמד ילד לבוא להורה באופן שמתאים להורה, מאשר לגרום לו לא להגיע בכלל.

ככה שאם יש ילד בן שנתיים/ שלוש שמצליח "לברוח" אליך בזמן שהגדרת כשקט, יותר יעיל ללמד אותו לבוא בשקט, לשים ראש עלייך.

או רק לעמוד לידך או אם במרפסת להסתכל על הרחוב, ואז זה לא מפריע

מאשר להחזיר אותו, לכעוס, או לנעול את הדלת.

נכון שאם נותנים לאחד זה יכול לגרום לתגובת שרשרת, אבל לפעמים זה לא גורם.

במיוחד אם קיבלו לפני רגע מנה גדושה של ביחד, אם אין תחושה של נמאסתם עלי, גם בילדים מגיבים בשחרור וחוסר תלות.

כמו שאם ילש בן שנתיים בה כשאמא שלו מניקה, אם עושים לו תנאי אתה יכול לבוא ולשבת ליד ולקחת תעסוקה מקופסת תעסוקות,

זה הרבה יותר יעיל מאשר לנסות להסביר לו שעכשיו הוא לא יכול לבוא לאמא כי היא מניקה.

אז על אותו עיקרון.

ככה לימדתי ילדים פיצים ממש לבוא אליך לא בוכים בתקופה שהייתי רגישה מאוד לרעשים ובכי היה עושה לי מגרנה ומשבית אותי.

צורך בקרבה לאמא הם קיבלו ונרגעו.

פורקן דרך בכי הם לא קיבלו.

העדיפו ככה מאשר לא לבוא אלי בכלל וזה לגמרי עבד.

יש לי עוד דוגמאות שככה זה עבד הרבה יותר טוב.

נגיד עוד אחד שאני זוכרת.

כשנכנסו אלי לשירותים, עשינו משחקים מצידי הדלת

למשל אני עושה סדרת נקישות והם אחרי.

או שעושים ציור על הדלת וצריך לנחש.

(לא באמת יש דרך לנחש, כן? הם לא קלטו את זה)

כשגדלו קצת למדו לשחרר מעצמם.

אם את איתם לבד בימים ובלילות, כדאי להזמין בייביסיטר שעתיים אחר"צ כל יום, שיהיה לך הפוגה יותר משמעותית.

הילדים שלי בני 12, 14 לא מפחדים בכלל.

אחלה תקופה לעשות כסף.

הצעתי לבן שלי לעבוד בניקיונות פסח, הזדמנות בשבילו לעשות כסף קל (עבורו)

כל הנוער אצלנו ברחובות או במרפסות רואים יירוטים.

לעשות מיני קייטנה של שעתיים שלוש זה כסף קליל.

ויש גם אוכלוסיית המתפרנסים שכר מינימום שהם הראשונים להיפגע כלכלית וישמחו לעשות קצת כסף.

בקיצור הקושי של האחד זו הזדמנות של השני.

ותנסי לא תפסידי.

הבני נוער בכלל לא מפחדים.

עושים אחלה כסף עכשיו.

עוזרים בבייביסיטר בניקיון בקיפולי כביסה

אצלי הולכים לישון בעשר או אחת עשרה בלילה

ואז קמים ב8-9

אבל עם הגדולים יותר בהחלט.

והקטן אני מבקשת ממנו לשכב לידי בזמן שאני נחה

כלומר

אני מכינה לי ולהם

לכל אחד כוס שוקו ועוגיה ולי קפה

רק כשהקפה שלי מוכן הם מקבלים את שלהם, יושבים איתו בשולחן ואני על הספה כמה דקות...

זה אמנם לא כמו קפה ממש לבד בשקט

אבל זה כן מאפשר לי לשתות את הקפה שלי בלי ילדים על הראש

הם יודעים שהם לא יקבלו שוקו בלעדיי...

יש לו מאות סיפורים לילדים ממש מעניינים וחינוכיים ותורנים

הילדים לשי ממש מכורים

וככה אני שמה להם ברצף כמה סיפורים כשא י צריכה זמן קצת שקט

תוך כדי שהם בונים במקנטים או צובעים דפי צביעה

או סתם ככה

או כתמריץ להתארגן מהר לשינה

לי זה ממש עוזר ובתקופה הזאת ש'ווה כל שקל 'של המנוי

או סיפורים אחרים כמובן 'יש לך

או

לתכנן מראש תעסוקה מוגדרת עבורם

נגיד סלסילה מיוחדת לש רמה חומרי יצירה 5ו משחק מיוחד שלא נגיש להם ומסקרן אותם ואת מביאה להם במיוחד בזמן הזה ואס מתפנה לקפה

אצלי קבועעעע מתחילת המלחמה כל פעם שמרתיחה מים לקפה בכל 'שעה- יש אזעקה חח

שמה להם את העוגיות ומסבירה -

חמודים, אמא עכשיו שותה קפה, תהיי לידם, ולא מבקשים ממני כלום עד שהקפה נגמר.

שילמדן להמתין, אף אחד לא ימות בחמש דקות האלה.

ואם הוא בוכה - אמאאא נשפך לי השןקוווו!

אוי מתוק. זה לא נעים, אני אסיים את הקפה ואעזור לך.

כשהם רואים את הקפה מול העיניים זה מסמל להם עוד כמה זמן בערך זה יקח, כשאת בחדר זה טיפה מלחיץ.

לא משנה מה קורה!! (אלא אם כן מישהו פתח את הראש) את לא עוצרת את הקפה באמצע לטובת ילד!

גם אם הוא צריך שינגבו לו בשירותים.

הילדים זוכים לקבל:

-הבנה ש גם לאמא יש צרכים.

סבלנות

- איפוק

כבוד לאמא.

אמא זוכה:

איפוס

טעינת אנרגיה

כמה רגעים של נחת

תעמדי על זה 3 ימים ותראי לאט לאט הם מפנימים. 

אולי דווקא אם תשתי שהם רואים אותך ולא בלחץ שנסגרת להם עכשיו בחדר לבד? ואז אמנם זה לידם אבל לא ידפקו?

אם את חייבת שקט אז אולי בזמן שהם שותים/ אוכלים גם את יכולה? או אפיךו כמה דקות של מסך?

ועוד אנקדוטה קטנה, במשך מעל 20 שנות הורות הייתי חייבת את הקפה על הבוקר, עד שעשיתי פעם תוכנית לניקוי רעלים ובתוכנית הזו על הבוקר שותים כוס מים עם מיץ לימון, ובאמת החיים שלי השתנו, כבר לא חייבת את כוס הקפה. כן מבינה את הצורך בשקט קצת במהלך היום שממש חשוב ליצור