אם תפרטי על הטלטלות, יהיה יותר קל לענות...

יש לנו רצון מאוד גדול שהזוגיות הזו תצליח, אבל התחלנו אותה לא הכי ממקום טוב ומרגיש שכל דבר הכי קטן מחזיר אותנו לתחושות האלו. 

אני אפרט יותר- בין האירוסים לחתונה חוויתי פחד מאוד גדול מכל הקשר הזה ולא ידעתי מה אני מרגישה ובכל זאת הלכתי על זה ושיתפתי אותו בהכל, היום נראה שאנחנו סובלים מהשלכות של זה

אולי לא כל אחד חווה את הדבר הזה ספציפית אבל השאלה עד כמה זוגות טריים מתמודדים עם קשיים אחרי חתונה ומה נחשב ללגיטמי וסביר או שהכל ל"אבי דאבי" אחרי חתונה ומאוהבים עד הגג

חזק אצלי, השכל יותר מוביל 

פשוט יש כמה דברים ספציפיים בנושא הזה שרלוונטיים לרגישים באופן כללי שחווים רגשות ודברים בעוצמה.

נדוש אבל שווה להתייעץ עם איש מקצוע...

מאוד מאתגרת

לכל הזוגות

בסוף יש פה שני אנשים שמתחילים לנהל ביחד חיים משותפים, הם שונים רק מזה שהיא אישה והוא גבר וכמובן שיכולים להיות עוד הרבה הבדלים וגם פערים.

אל תתייאשו אחרי חודשיים וגם לא הרבה מזה.

אל תהססו לקחת ייעוץ

תלמדו, כי אף אחד לא נולד זוגי.

גם הזוגות הותיקים ביותר יכולים ללמוד דברים ולקבל כלים אחרי הרבה שנים.

את יודעת לשים את האצבע על הבעיות ומשם תתמקדו

מאוד חשוב, איך התקשורת ביניכם? 

תקשורת טובה מאוד - מדברים הכי פתוח ויש רצון מאוד להצליח

זה בסיס מאוד טוב וחשוב

תדברו

התייעצו

תהיו ביחד בזה

והרצון מעולה

תלמדו להקשיב (אתם יודעים?), תתרגלו לוותר, תהיו שם זה לזו והפוך, וללמוד, כל הזמן ללמוד ולהשאיר אש גלויה

זה הכי טבעי.

אהבה זו רק ההתחלה, צריך הרבה מעבר. שותפות, ויתור, כבוד, הקשבה, הכלה ותמיכה יחד עם מלאות עצמית ותחושת הגשמה.

כל אלו ועוד פרמטרים מרכיבים את חיי הנישואין.

יש הרבה יותר שונה בינכם מאשר המשותף, גם אם אתם אוהבים, נמשכים ורוצים האחד את קרבת השניה.

לומדים את זה, לא להילחץ...

טיפ אחד, כל עוד לא אמרת את המילה, הכח בידיים שלך. יש דברים שכשאומרים אותם בכעס לא באמת מתכוונים אבל הם פוגעים ומשאירים צלקת לנצח.

תמיד עדיף לחכות מעט, ואם אחרי כמה שניות את עדיין ממש רוצה לומר, למצוא את הניסוח הכי פחות פוגע במהות האדם. תמיד לדבר על המעשה ולא על תכונות אופי כהגדרה- נגיד, אתה ממש משאיר בלאגן, ולא אתה בנאדם כזה מבולגן. מקווה שמובן!

כי פתאום רואים פגמים חסרונוצ ודברים שלא שמנו לה אליהם

לא צריך להיבהל צריך לבנות את הזוגיות בריא ונכון ובע"ה תראו פירות מהממים בהמשך

זוגיות זה עבודה

ויש מלא לזוז

ולהתקדם

אני נושאה 6 שנים וכשאני מסתכלת אחורה ווואוווווו

דרך ארוכהההההה

אם יש לכם רצון וכח לעבוד הכל פיקס

מלא לתקשר בינכם ולאט לאט תלמדו ותכירו ותתקדמו

בהצלחה!!

להתחתן זה תמיד מפחיד, לא משנה עם מי ומתי.

ואם אתם לא זוג אדישים ש"חיים אחד ליד השני" אלא חיים ומתקשרים ומתחככים הרבה-הגיוני שיהיו "טלטלות",

אבל נראה לי זה ממש תלוי בנקודת מבט ובהתייחסות לדברים, אצלנו יש הרבה דברים שיכלו להיות

אירוע קשה ומטלטל ומרחיק, אבל שנינו עם עין טובה ובאנו לעבוד ולבנות את הזוגיות שלנו, 

לכן זה היה ברור לנו שהשוני ביננו יתגלה, אבל רובו התגלה בתקשורת טובה, כשהרגש במקום טוב ומאוזן,

ואז זה רק מקרב כי כל אחד מכיר טוב יותר את השני וגם יודע יותר איך ומה לתת לו ולקבל ממנו.

וגם יש לנו מבט כזה על נישואים, שלפני שמתחתנים זה "בחירה", אחרי זה זה כבר "אני" 

ועם זה אני עובד, מפה אני מתקדם עם הכלים שיש לי=לנו. לא משנה עם מי מתחתנים תמיד יהיה עבודה.

ממש ממליץ על הספר "בניה עדי עד" של הרב אליהו האיתן. קצר וקולע. 

ואם מבינים את הרעיון הוא בכללי טוב לחיים, גם לרווקים.

שיהיה בהצלחה! הכל טוב, הכל חדש ולומדים, תבואו ללמוד ביחד והכל יראה פתאום אחרת!

חוסר הבנה? מעולה! מעכשיו נוכל להבין! 

מה שעשיתי מפריע לך? מעולה, תודה שלימדת אותי עוד דרך לשמח אותך!

לא הולך בקשר הפיזי? בוא נלמד אחד את השני ואת עצמנו, זה חדש והגיוני שלא יתחיל מושלם!

חשוב לשוחח, הרבה. לשים לב שמקשיבים באמת אחד לשני, לא רק שכל אחד שופך את הטענות שלו. לפני שמגיבים לשני, במיוחד בשיחות 'טעונות' על פערים וציפיות - לתת שיקוף: "את/ה טוען/נת כך וכך וכך, האם הבנתי אותך נכון?" אם התשובה היא "כן", אז אפשר להיגיב את דעתי (ואח"כ השני ישקף לפני שעונה וחוזר חלילה) אם התשובה היא: "לא"/"בערך", לבקש ממנו להסביר שוב (במילים אחרות!) את דבריו ושוב לשקף ורק אחרי שברור שהטיעון מובן, יש מה להגיב עליו.

זה קצת חופר, אבל מאפשר שיח אמיתי ועמוק ולא שמדמינים שמשוחחים ובאמת יש פינג-פונג של ססמאות.

בהצלחה רבה

צורך זה מושג חמקמק, אנחנו אף פעם לא באמת יודעים להעריך מי צריך כמה.

אולי יש ילד הייטקיסט עם ילד אחד, וילד אחד עובד סוציאלי עם 8 ילדים.

אבל מי יודע, אולי דווקא ההיטקיסט יצטרך מאות אלפי שקלים כדי לטפל במחלה קשה ח"ו לא עלינו, וזו אולי דוגמה קיצונית אבל בחיים כמו בחיים יכולים להיות איספור סיפורים.

לכן הכי טוב בשביל לא לפגוע, לא לגרום לטינה, מריבות, כעסים, מרמור... לתת לכולם את אותו הדבר.

ועם זאת, אצלי יש סייג קטן:

אני מקבל מביטוח לאומי אלפי שקלים בכל חודש, בתור קצבת נכות לילד עם אוטיזם.

בגלל שזה כסף שהתקבל מהמדינה ספציפית עבורו, והוא עובר דרכי רק כי החוק לא מאפשר למדינה לשלם ישירות לקטין, אז בצוואה כתבתי שהכסף הזה יעבור ישירות אליו ולא יהיה חלק מההון שיתחלק שווה בשווה בין האחים.

חריג נוסף שחשבתי עליו ממש עכשיו תוך כדי הכתיבה:

אם יהיה ילד שיצטרך הרבה כסף לא בגלל בחירה שהוא בחר בחייו (כמו מקצוע או מקום מגורים או מספר ילדים) אלא בגלל משהו שלא בשליטתו, למשל ילד שלא מסוגל לפרנס את עצמו מסיבות רפואיות או אוטיזם וכו' והוא יהיה תלוי כל חייו ברווחה, או שהוא בעצמו אבא לילד מאוד חולה ולכן לא יכול לעבוד אלא רק לדאוג ולטפל בילדו החולה וכיוצ"ב, אז אני כן בעד לתת לו יותר מאשר למי שיכול לדאוג לעצמו בכוחות עצמו.

אבל אני מדגיש שזה רק במצב שמדובר בהכרח, לא כאשר בגלל בחירות שהוא בחר הוא צריך יותר כסף.

מחולקת הכל לבן הזוג ואחר כך כל ילד רבע.

רק שהסביבה מופתעת

חמודה והכל אבל הגזימה😂

אל תקחי אותה קשה. הכל טוב. אנחנו מזיזים תאריכים חופשי. 

אני מאד מעריכה את המחווה שלה.

וכן, יצא לה מוזר שכל הילדים שלה נורא בעניין ואנחנו היחידים שלא.

ואז יש כאלה שמוזר להם שיש כאלה שלא יוצאים... ולא מבינים שלא לכולם זה מתאים- לא הזמן, לא עם העבודה, ולא כלכלתית. וזה לגמרי נורמלי.

סתם דוגמה שאני נתקלת בה בימים אלה.

שבו אנשים לא אוהבים להתערב בעניינים של אחרים..

לאנשים בעבודה שלי נראה מאוד לגיטימי לשאול אותי אם אנחנו מתכננים עוד ילדים, כמה אנחנו מתכננים, מתי...

לק"י

גם אנחנו לא תמיד חוגגים. לפעמים יוצאים לאכול ביחד, ולא באותו תאריך. מתי שמסתדר...

אני בעד לציין ולחגוג, אבל זה עניין אישי. היומיום יותר חשוב מאיך מציינים את יום הנישואים.

אנשים מופתעים מכל מיני דברים שהפכו להיות נורמות. 

בשנים לא מעוברות

התכוונתי שהתחתנו ב-י"ב בלילה אחרי השקיעה.

קיבלנו חדר אוכל פרטי

היה נגישות (אם זה נדרש)

יש מרחבים למשחק בחוץ עם דשא

מהדרין (אם נדרש)

בנוסף יש פינת חי נחמדה (לא הייתי מגדיר גדולה. אבל נחמדה) בקיבוץ עם כניסה חופשית. (רצוי לברר אם עדיין קיים)

אפשר ללכת לבקר ברפת ובחליבה שם.

לא שאלתי במפורש לגבי הרפת והחליבה. אבל לא נראה לי שזה הפריע למישהו.

בית כנסת יש מרכזי. לא פרטי.

אבל אם אתם מניין משל עצמכם. אולי תוכלו לקיים את רוב התפילות בחד"א שתקבלו. בררו זאת מראש.

יתרון שזה בית מלון דתי

כך שיש אווירת שבת גם בלובי.

אין לי מושג לגבי מחירים.

מניח שלא זול

יש להם בית כנסת מרכזי, ובית כנסת נוסף לאירועים פרטיים.

יכול להיות שבאותה שבת הייתה קבוצה נוספת שכבר סגרה את הבית כנסת ההוא.

(למיטב זכרוני אין אפשרת לחדר אוכל פרטי) 

קשת

חיספין

לא יודעת לגבי צליאק צריך לשאול כל מקום מה הם מציעים בעניין, לי לא מובן מאליו שיהיה להם מענה

גם כפר עציון לא רלוונטי?

סגרנו בעין צורים, מקווים שיהיה טוב.

תודה 🙏🏼

אתה רק כתבת שהיית שם,

הייתה זו @אור123456 שכתבה שזה מקום יפה

כמובן בצחוק!

תודה רבה לך על ההמלצה 🌷

למדתי מזה שצריך להיות יותר עשיר במילים …

רצוי לקחת מדפסת לייזר.

טונר אחד יספיק לך להרבה יותר דפים ממה שנראה לך.

וממש מומלץ מדפסת אלחוטית 

כך אפשרי להדפיס ישירות מהטלפון 

אני זוכרת את מה שכתבת לפני תקופה.

לפי מה שאת מתארת- חצית גבול. גבול אדום.

נראה שאת רוצה שבעלך יתגרש ממך כדי "להיענש" על ידו ולנקות מעט את המצפון שלך.

ואני אגיד לך ת'אמת...

גם מעשה כזה לא ירגיע אותך... אלא ידרדר את המצב הנפשי שלך.

קחי את עצמך בידיים וגשי לטיפול/ ייעוץ.

אל תעשי שום דבר נמהר ללא ייעוץ והכוונה.

אני לא חושבת שתקשיבי למה שאני כותבת, אבל שווה לי לנסות.

(אני מכירה לא מעט סיפורים של נשים כמוך, ותדעי שיש דרך להתגבר ולגדול מהסיטואציה- רק כשלוקחים אחריות ומכניסים אשת מקצוע לעניין)

אז זהו שאני לא רוצה לפרק את הבית

אבל נקלעתי למקום שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו

אם את בקטגוריה של אנשים רגישים שלוקחים הכל "ללב" יש פורום שלם כדי להתחיל לעשות עם עצמך עבודה רגשית. לבכות לא יועיל לך ולהתגרש בטוח לא כמו שכתבה האישה החכמה שמעליי..

ולגשת לטיפול מחר!

שום עבודה לא שווה את הבית שלך!

לא את הדמעות של הילדים שלך ותלב של בעלך

תעזבי ותפתחי דף חדש. יכול להיות שלא תספרי לבעלך וזה לא סוף העולם. אבל להמשיך לעבוד עם ההוא שאין לו בעיה ללכת עם אשת איש - זה הדבר החמור!!!

בהנחה ואת בחרטה עמוקה כמו שנשמע תעצרי הכל מיד.

תחתכי את הקשר בכל צורה שהיא.

כולל לעזוב את העבודה

בשלב השני והמיידי לפנות לטיפול ועזרה

כנראה גם הקשר הזה הגיע מחוסר שהיה לך ואת צריכה למלא אותו עם בעלך, זה דורש עבודה 

לגמרי לחתוך כמה שיותר מהר את הקשר כולל לעזוב את העבודה

הבית שלך חשוב יותר מכל עבודה!!!

ודברים כאלה אם לא חותכים בקאט אחד נורא קשה להפסיק

עורכת עכשיו כי זה נשמע שבאתי להטיף לך אבל זאת לא הכוונה.

אני באמת חושבת שזה מה שחסר לך פה. את צריכה להחליט מה את רוצה ומה את עושה, לא הניסיונות ולא ההוא מהעבודה וגם לא בעלך.
 

כשתחליטי מה את רוצה את כנראה תדעי מה לעשות כדי לממש את זה.

תסתכלי רחוק איפה את רוצה את החיים שלך, ועל מי את משפיעה בדרך

אבל עברת גבול "לא תקרבו לגלות ערווה", שאם לא תתפסי אותו עכשיו תעברי כבר על איסורי כרת וסקילה.
 

אם את לא רוצה שהחיים שלך יתפרקו, 

את בשלב שאת צריכה כאן ועכשיו בלי רחמים עצמיים ובלי להסתבך, להתפטר סופית ולנתק כל קשר מהגרוש ההוא מטוב ועד רע.

פשוטות.

ולעבוד על הרצון.

אין מנוס מעבודה קשה.

לדעתי זה המון ממש

אולי תלכו לבקר אותם בימי שישי ותחזרו הבייתה לשבת

ככה אנחנו עושים לפעמים

גם אם בשוגג.

אם לא גורמים בינכם לבעיות בשלום בית,

אז לא יזיק לו לסבול קצת פעם בחודש, חודש וחצי כדי שאת תהי שמחה יותר.

בסוף הדרישות שלך לא מאוד גבוהות.
 

אפשר במסגרת האפשר להתחשב, לאפשר לו למשל לצאת לנוח בחדר כשיש רעש וצהלולים.

אבל לא רואה סיבה שתרגישי לא בנח.

רק מוסיפה שיתכן שהוא נפגע ממשהו (שקשור למשפחה) ולא מרגיש בנח לשתף אותך בזה.

אז תנסי לגשש ואם צריך, גם לפתור את זה...

זה בסדר גמור שתצפי שיבוא לקראתך גם אם זה דורש ממנו קצת להשקיע.

אני שומעת אותך ויש רושם שאת מאוד מתחשבת ודואגת לו. וזה יפה מאוד, תמשיכי ככה.

אל תחיי עם רגשות אשם על זה שמידי פעם את צריכה שיעשה מאמצים בשבילך.

שוב, אם אפשר להתחשב בו במסגרת האפשר, תתחשבי.

קשר משפחתי זה דבר חשוב.

כל עוד לא פוגעים בו או בזוגיות שלכם, אין סיבה שתוותרי על הצרכים שלך. במיוחד כאישה שרגילה לבקר בבית אמה.

תמצאו פתרון, אבל אל תוותרי על עצמך.

והבית שלך כן זה שהקמת קודם ואת צריכה להשקיע בו יותר זה דעתי

ואם היה כזה, שברתי שמאלה חזק

לא היינו אצל הנורים שלי שבת כבר כמה שנים וטוב לנו

להורים של בעלי הולכים מדי כמה חודשים לסעטדה וחוזרים לבית

מניחה שזה לא התשובה שאת מחפשת לשמוע🤭

תשבו תדברו תבואו אחד לקראת השנייה.אולי יש שבתות פחות עמוסות ותוססות עם פחות אנשים? כדאי לנסות ללכת אז

ולכן בגלל שלדעתי שלום בית זה דיני נפשותאם אין משהו חכם לומר ממש עדיף לא לומר וזהו בעזרת ה' מאחל לכם שתמצאו את הפתרון הנכון לשניכם על הצד הטוב ביותר

תנסו להגיע להסדר שעובד בשביל שניכם.

מצידך אולי אפשרי לנסוע לבד בימי השבוע עם הילדים.

מצידו להשתדל לבוא לקראתך כמה שהוא יכול, אם זה חשוב לך.

אצלנו יש אחים שמגיעים בקושי פעם בשנה להורים, אחרים פעם בחודש ואחרים כל שבת.

כל אחד ומה שמתאים לו.

הם באים אלינו.

הם הגיעו לשלב שמגיע להם להפסיק לטרוח, ולקבל נחת מהילדים והנכדים...