אתם עובדים גם בימי שישי?

בני כמה הילדים? הםלא לוקחים חלק בתחזוק הבית?

אבל שנינו לא עובדים

הילדים בני 10, 7, 5, 2.5

לא לוקחים חלק כמעט, רק קצת כשמפצירים בהם.

ולבזר סמכויות. זה קודם כל.

אם כל ילד יודע שהוא אחראי על דבר מסוים, חוץ מפעוט בן 2.5,  אפשר להפעיל אותם יופי

הילדים שלי בני 6 ו7 וכבר מגיל 4 עוזרים עם כביסות. אני מקפלת, הם מפזרים

לפנות צלחות מהשולחן ולהעביר ניגוב

לסדר חדרים וחלל מרכזי, בהנחייתנו ואיצנו

היום הם גם עוזרים בשטיפה

חבל לא לנצל את כח האדם הזמין הזה.זה גם עניין של חינוך בעיניי

מעבר לזה, אני לפחות בימי שישי מאפסת דברים שלא הספקתי בבית כי אני לא עובדת.

אבל האמת היא,שהעדיפות היא לשים סטופר חצי שעה ארבעים דקות כל ערב ופשוט לעשות.

מעבר לכך, בעניין הכלכלי, זה באמת קשה.

יש צפי להגדלת הכנסות? מתי אתה מסיים ללמוד?

הפעוט עולה שנה הבאה לגן עירייה? 

מסיים ללמוד עוד שנתיים וקצת אם הכל ילך חלק.

קיבלתי העלאה קלה החודש החודש, אשתי עובדת מדינה אמורה להשתדרג בעוד חודשיים בשכר קצת.

בהוצאות בקרוב. כי בכל מקרה תצטרכו שוב לשלם למעון

אני קוראת שאתם לא במינוס, זה כבר טוב

מצד שני, בכל זאת הייתי יושבת על הכנסות הוצאות לראות מאיפה אפשר בכל זאת לנסות להוריד.

וגם, הייתי סוכמת את העלות של האוכל בחוץ.

זהיכול להסתכם בלא מעט כסף

ועוד משו, אם יורשה לי

אם בסוף הלימודים לא צפויה עלייה בשכר וזה רק סימון וי מקצועי, אז הייתי מקפיאה אותם. זה לא שווה בעיניי אם זה בא על חשבון הבית והעזרה לאישה, על חשבון הזמן עם הילדים, עולה כסף בפני עצמו, ומצריך הוצאה של אוכל בסוף.

אבל זו דעתי 

סך האוכל בחוץ שלי בחודש קצת פחות מאלפיים שקל.

פרנסה מהשמיים אבל הלימודים האלה ספציפית אמורים לפתוח לי דלתות רבות ואפשרויות תעסוקה שונות בפרט עם הניסיון שאני צובר.

3 חודשים לא בתשלום אז אין הכנסה אחת

חודשיים בפעוטון ואז מעון. ההוצאה לא יורדת

או שאני לא מבינה נכון..?

ההוצאות על אוכל אסטרונומיות בעיניי. ושים לב במאמר מוסגר שאם אתה לא נמצא הרבה בבית, אז ממילא הוא יהיה פחות מסודר כי אתה לא שותף. 

ל6 חודשים?

אתם צריכים לעשות תוכנית כלכלית מדוייקת אחרת בכלל לא בטוח שהכרית ביטחון שלכם תספיק לחופשת לידה יותר סביר שתסיימו את החופשת לידה במינוס.

אמרת ממש נכון

צריך להיות זהירים

אם יש צפי ריאלי לעליה משמעותית בשכר בהמשך

תתיעץ עם מישהו שמבין בפיננסים

או לחלופין- יכול להיות שהכסף "נוזל" לכם במקומות הלא נכונים ויש דך לחסוך גם עכשיו

יש אנשים שמומחים לעזור בזה

לפעמים חסכון בכמה מקומות ספציפיים (קניות,מגורים, רכב) יכול לעשות שינוי משמעותי שיפנה כסף

כנ"ל בתחזוקה של הבית - צריך לסגל כמה הרגלים חשובים, לפעמים השקעה מסוימת אבל שנותנת תמורה גדולה (מדיח,מייבש)

לפעמים שינויים כמו לפזר כביסה בסלסלה במקום לקפל ודברים דומים

וכמו שכתבו- להעביר מטלות לילדים

נשמע שאתם טובעים

אבל עומס כזה ובלאגן זה מעגל שלילי שמזין את עצמו

לפעמים צריך קצת יעוץ מבחוץ

לפעמים מספיק לעצור ולקבל כמה החלטות אמיצות

אבל צריך לשבור את המעגל ולהפוך אותו

בהצלחה 

שהבית הוא העיקר

אמנם מותר ואף רצוי ליהנות מהעבודה והלימודים, אבל זה טפל ביחס לבית.

אם אתם בעשירון 8 (כלומר הכנסות נטו של מעל 23K למשפחה) ונמצאים בגירעון חודשי של 3000 ש"ח, אז משהו בהתנהלות הכלכלית ובתכנון הפיננסי ממש לא נכון.

ממליץ ללכת ליועץ לכלכלת משק הבית או לפנות לארגון "פעמונים".

בהתנהלות נכונה, תוכלו לחסוך מספיק וגם לשכור עוזרת (ו/או לקנות רובוט שואב-שוטף), כך שזה אמור לפתור את רוב מה שהצגת כאן.

וזה עוד לפני השינויים ש-@המקורית הציעה כאן, שהם מעולים ונכונים אך דורשים עבודה לטווח יותר ארוך..

אנחנו כמעט לא משלמים מס הכנסה גם, 4 ילדים, אחת מהן בעלת מוגבלות קלה, גם אני בעצמי נכה 50 אחוז.

חלק מהעניין שאין אפשרות למס הכנסה שלילי או החזרי מס כי אנחנו כמעט לא משלמים.

של 3000 כל חודש כי זה מאוד לא סביר אם אתם מרוויחים יפה!

וממשיכה אחרי שטיפלתם בזה בלקחת עזרה חיצונית פעמיים בשבוע.

בנוסף איפוס קטן בסוף כל יום משנה את התמונה

מלבד זה שאני אוכל מלא שטויות בחוץ בין העבודה ללימודים, חלק מהעניין שאני כמעט ולא בבית.

כשהתזרים הוא שלילי זה כבר בעייתי.

שטויות יכול להצטבר גם לכמה אלפים.

כל עוד אין טבלה מסודרת של הוצאות קשה ממש לדעת איפה אפשר לקצץ.

כי זה מעגלי בשביל שהבית יהיה מקום נעים אתה צריך להיות בבית ולהשקיע בסדר/ניקיון במיוחד שאשתך בהריון ואומרת שהיא לא מצליחה להחזיק את הבית לבד.

אבל הנושא העיקרי זה אשתך והבית.

אחלה פתרון לברוח מהבית.

אשתך אוכלת בכלל? כשאתה עובר בין לימודים ועבודה וקונה לעצמך אוכל…

יש לה גם את האופציה לברוח מהבית כשקשה לה ולחזור רק להתקלח ולישון?

מצטערת על התקיפות אבל זה אכזרי ממש

ואשתך צדיקה ענקית שהיא מסכימה שתתקלח ותישן ובזה תם הקשר לבית לאישה.

תוריד מהעבודה! תוריד מהלימודים!! תתחיל לבוא הביתה ולהוריד עומס . לקחת את הילדים לרופאים/ לתקן דברים שבורים בבית

מסכנה זה מה שיש לי להגיד עליה אם אתה מרגיש עומס ומחנק מה היא מרגישה. שלא תתמוטט 

כן יש שנים שיש בהם עומס מאוד גדול פיזית וריגישית אבל לברוח זה לא פתרון

וכי הוא לא יכול 'לנוח' בבית אז הוא נמרח במקום אחר.

זה לא בסדר. אפילו ממש לא בסדר. אבל ככה זה עובד כרגע וצריך להבין את זה בשביל לשנות.

באמת עשית טובה ענקית שלקחת ילד לבטרם.

משהוא לנפנף. לקחת ילד לבטרם זה המינימום של המינימום של המינימום שקיים .

זה לא משהוא שבכלל צריך להעלות אותו על דל שפתיך

מה חשבת ? שאולי היא בהריון תשב עם ילד בבטרם? וגם תשאיר ילדים לבד כדי ללכת או תשבור את הראש לביביסיטר

ומה קורה עם דברים שאתה לא יודע לתקן? אתה אחראי להזמין טכנאי מהר ולטפל? תנור שבור זה צריך טיפול דחוף

אני לפעמים רואה גברים ברכבים בשעה שבע בערב נשארים באוטו מסתכלים בנייד.

זה אכזרי מבחינתי. אתה יודע שאשתך מתמודדת כעת עם מקלחות/ ארוחת ערב הורגת את עצמה

הכי נח לשבת במזגן באוטו לנוח

זה מוזר

קח איתך את אחד הילדים לפי העניין. אתה עדיין בחוץ אבל הורדת עומס מהבית והילדים קיבלו זמן אבא.

עשיתי את זה לא מעט בחופשים. הבכור כשהיה קטן יותר הלך איתי לחוות שרתים ואולפני רדיו וכל מיני פינות מעניינות.

כשהורה הולך למקום שהוא מעוניין בו, או עושה דבר לטעמו ולא כי צריך לשעשע את הילדים, גם הילדים מרוויחים.

מהניסיון שלי זה תמיד יוצא יותר טוב מאשר "לשמור עליהם" או להעסיק אותם. 

ההכנסות שלכם מאוד גבוהות

בתלם לא אמור לתקוע אתכם ככ

ההתנהלות שלכם לא נכונה איפו שהוא וחשוב שתבדקו דחוףף איפה כי במשכורות כאלה אתם אמורים לחיות ברווחה ועם חסכונות נוספים לילדים ולעתיד

תשקלו אולי ליווי מקצועי/ טבלת אקסל (ככה אנחנו עובדים) כל חודש רושמים הוצאות הכנסות ומקצים כמה יש לביזבוזים ועומדים בתקציב ששמנו

ובנימה אמונית אתם מקפידים על מעשרות? אולי שווה לנסות

וזה בסדר שירד כסף מ"כרית הביטחון" בשביל לעבור את ההריון המבורך ואת הכמה חודשים אחריו עד שהיא תתאושש.

נשמע שאתם מוצפים

העובדה שהוספת שאשתך בהריון אחרת היתה מצליחה להשתלט חשובה מאוד

ועם כל זה, להיות עם הכנסות גבוהות כאלה ולהיכנס למינוס ככ גדול דורש בדיקת התנהלות וחישוב מסלול (בתקווה שאחרי איזון כספי תוכלו לקחת עוזרת בתשלום).

משהו לא מסתדר? יש חובות עבר?

צריך לקחת יום/כמה ימים להתאפס על הבית ולאחריו לנסות לשמור על המצב כמה שאפשר.

לרתום את הילדים, כל אחד לפי גילו כמובן להיות חלק.

ואנחנו גם לא במינוס.

יש כרית ביטחון 19 אלף שקל, פעם היו 30.

כן אפשר ללמוד להסתדר עם זה אבל זה דורש לדעת לצמצם איפה שצריך.

אתם עושים מעקב על ההוצאות (טבלה/אפליקציה)?

אני מניחה שאם אתה לומד זה אומר שיש צפי לשיפור השכר? 

בגלל כל הבתלמים צריך ממש להשתדל להיות בתזרים חיובי כלשהו ולא על מאזן 0 שיפצה על חודש מסויים שבו יש בלתמים.

בנוגע לבית ברור שאם אישתך בהריון זה מקשה על התחזוקה.

אני גם לא אלופה בתחזוקת הבית אבל כן יש שיפור עם השנים. 

מה שהכי השפיעה על רמת התחזוקה זה להכניס משימות לרוטינה מסויימת למשל כל יום מקדישים 40 דקות ל:

סידור סלון מטבח הכנסת מדיח הכנסה של 2 מכונות כביסה וקיפול של 2 מכונות כביסה.

יוצא שיום מסויים לא מספיקים (בעיקר אם אני עובדת עד מאוחר באותו יום) אבל גם אם מדלגים על יום יומיים זה משאיר את הבית ברמת תחזוקה סבירה +.

זה לא חייב להיות 40 דקות ברצף זה יכול להיות מפוזר לכל מהלך הערב. 

ופעם בשבוע (שישי או חמישי) הבית עובר סדר שכולל את כל החדרים זה כן דורש שמשהו אחד יהיה יותר על הבישולים ומשהו אחד יותר על הסדר כי די קשה לעשות גם וגם.

46 נטו למשפחה זה כבר עשירון עליון

אבל זה תלוי גם בניסיון בעיקר בתחום הזה.

הלימודים זה לפתוח דלתות וואפשאויות תעסוקה.

תנוח דעתך. הבלגן שלנו בבית  במשך תקופות מסויימות היה יותר גדול. אם אני בעבודה אז הבית נשאר בלגן. במידה רבה ימים שהבית תפקד היה כי לא הצלחתי להתרכז ליד המחשב הזה (וקמתי לעבודה פיזית) וזה היה סימן לא טוב בכלל.

כתבת שאתה לומד - זה לימוד מקצועי? האם יש לזה תאריך יעד שבו זה יגמר?

(לחילופין, בקיץ לא לומדים בדרך כלל)

אין לימודים בין אוגוסט לאוקטובר.

אמור להגמר עוד שנתיים.

כלומר, אתה יכול לתת דחיפה (גם בעבודה וגם בבית) בחודשים שאין לימודים ולהכניס יותר כסף לקופת חרום (כן! ככה נכון לעבוד). בסוף אתה מנסה לתכנן את העתיד שלך עם הלימודים האלה אז לא בטוח שזה  כל כך נורא.

גם בחגים אפשר למצוא כל מיני עבודות זמניות למינהם. אפילו לעבוד בשבת בדברים שההלכה מתירה ויש לא מעט כאלה (ראיתי פעם מחקר שטוען שכ-30% מהעובדים בשבת עובדים במשרות שזה מותר על פי ההלכה).

הייתי גם בודק את ניהול הזמן שלך כשאתה לומד. אפשר למשל  להקשיב לשיעורים ולחומר טכני בזמן שאתה עושה עבודות בית (לי זה עושה טוב ממש). אם זה מתאים לך, אז סבבה. אם לא, זה גם בסדר.

אתם חייבים לסדר במדוייק ממש את ההוצאות, לפי סעיפים ותתי סעיפים ולהיות במודעות כמה מוציאים על כל דבר. אפשר לעשות זאת לבד בטבלת אקסל פשוטה ואם מתקשים - שווה לעשות מנוי לרייזאפ. לנו יש ואנחנו חוסכים בזכות זה, הרבה יותר ממה שמשלמים להם.

אוכל בחוץ באופן קבוע, זה אם כל חטאת. גם יקר ומצטבר בלי ששמים לב וגם ממש לא בריא. כדאי מאוד לפתח את ההרגל לקחת מהבית סנדוויץ'/טוסט+פרי/ירקות חתוכים. זה דקות בודדות של הכנה ויש לך אוכל יותר זול משמעותית ויותר בריא משמעותית לכל היום.

מעבר לזה - ללמד את הילדים להשתתף בסידור הבית, כל אחד לפי יכולתו. זה דורש סבלנות להדריך אותם, אבל משתלם. אגב, אשתך יכולה להדריך אותם גם כשהיא יושבת בספה.

בהצלחה רבה.

רק חוזר ומדגיש, אוכל בחוץ יכול להגיע לכמה אלפים, מנסיון,

ובדרך כלל זה ביצה ותרנגולת, הבית לא מסודר אז בטח גם המטבח לא, ואז אין כוח להכין אוכל במצב הזה, קונים אוכל, חוסר כספי וחוזר חלילה,

לי היה הרגל רע בלימודים לאכול מבחוץ, כמו מאפים וכדו, אחרי חישוב זה יצא מאות ואולי אלפי שקלים,

היום קונה בחוץ אבל פעם בשבוע נגיד, כך חוסך...

ובכללי שהבית מבולגן קשה לחסוך בכסף... צריך פעם אחת לסדר הכל ולשמור על זה (יוצא כביסה מהמייבש מייד לקפל, זה בדיוק 5-10 דק, השתמשתם בכלים לארוחת ערב, מייד לשתוף, גג 5 דק, וכן הלאה והלאה בכל דבר בבית)

לא באקסל אלא במחברת נייר.

אני יכול לפרט לך כמעט כל חודש 11.5 שנים אחורה ברמת האגורה.

כמעט ברור לי שיש לכם במה להוריד.

ווצאפ אחד ברגע חסכתי 800 שקל בחודש.

ברור לי שאפשר לקצץ.

חוגים - לך, לאשתך, לילדים - אפשר לקצץ וזו הורדה משמעותית. חוגים לדעתי זה אקסטרא.

רכב - האם יש רכב? אחד/שניים? האם אפשר להוריד רכב?

אוכל בחוץ/הזמנות אוכל מוכן - חסכון עצום אם מתנהלים נכון. גם אם לא נמצאים כל היום בבית - אפשר להביא אוכל מהבית, הכל עניין של הרגל (אני מכינה קופסאות לילדים שלי ולעצמי, נדיר שקונה בחוץ, גם לרוב יותר בריא). אפילו אם תיקח רק ארוחה אחת כבר חסכת. אם תקח שתיים - חסכת משמעותית יותר.

חודש ספציפי שיש הרבה בלתמי"ם לא הייתי מכניסה לחשבון. אבל ככלל - מאוד תלוי כמה משכנתא יש ומה הוצאות החינוך, אבל לרוב אפשר לדעתי לחסוך מ23 אלף, ואז גם אם יש בלתמים זה מהחיסכון.

היתרון מבחינתי (כנראה שאני הרבה פחות מסודר ממך, בזמנו ניסינו להחזיק מחברת כזאת, עבד זמן קצר...) של הרייזאפ זה לא רק הרשימה אלא שהוא גם עושה לנו את החשבון - כמה יצא בכל סעיף וכמה אפשר עוד להוציא ובמיוחד כמה נשאר להוצאות משתנות, אם יצא יותר או נכנס יותר (החודש המשכורת שלי היתה טיפה יותר גבוהה, לא בדקתי עדיין למה, אבל לפעמים גם מקבלים צ'ק מסבא) זה מתעדכן אוטומטית .

כך שאפשר להכנס פעם ביום או כשמתלבטים האם הוצאה מסויימת רלוונטית עכשיו, רואים מה רשום ולפי זה מחליטים.

וכמובן, צריך להחליט שזה חשוב - אם אתה בתזרים שלילי, לא קונים אוכל בחוץ (או שקונים במכולת הקרובה לחם וגבינה). בהצלחה רבה

לנו עולה בערך חצי. כולל פירות יקרים בסופר.  כנראה שמה שיקר באמת זה 2 מכוניות ודברים מסביב.

רובם חבורה של בכיינים לא מודעים

חושבים שהם זכאים לתואר אבירות על זה שהם משלמים את צרכיהם ועל זה שהם לא משלמים מה שהם לא יכולים (במקרה שהם באמת לא משלמים, ולא קונים מאיפה שאין להם כי "מגיע להם")

תחושה שהם חיים ביקום מקביל ממש

רק לראות את הכותרות של הפרקים

"דוחים טיפולי שיניים ולא טסים לחו"ל" כאילו אין הבדל

"מצמצמים דמי כיס לילדים ומכינים אוכל בבית" 

וואלה, לא נשבר לי הלב 

איך בני זוג שמרוויחים בין 22 ל-25 עם שני ילדים (אפילו לא תינוקות במעון) ורכב אחד, מרגישים חנוקים באופן כלשהוא ("לחשוב אם לקנות לילד תפוח פינק ליידי שהוא מבקש").

משהו נראה לי ממש לא סביר שם. או שזה משהו שאני פספסתי מאוד? מישהו יכול להסביר לי? 

אבל יש הרבה מאוד כמוהם...

יש אינסוף דברים שאפשר לבזבז עליהם כסף, ומי שלא יודע לשמוח בחלקו מרגיש חנוק שהוא לא יכול לקנות ולבזבז בלי סוף.

ברור שיש להם מספיק כסף לתפוח, הם פשוט מבזבזים את הכסף על דירה יקרה במרכז/חופשות/בילויים וכו'.

הילדים שם אוכלים פירות שאצלנו אוכלים רק בשבת, ורק עכשיו כשיש לנו יותר שפע.

פעם לא קנינו פירות כאלה בכלל.

ובכלל - היא אמרה שזה נורא להגיד לילד לא בסופר - אני חושבת שזה בכלל לא נורא. זה חינוך. 

לא קונים כי זה יקר, נקנה במקום אחר/בעונה/פרי פחות יקר - זה חינוך פיננסי, וחינוך לאיפוק ודחיית סיפוקים מגיל צעיר.

נכנסתי בשבועיים האחרונים לכמה סופרים ושפשפתי את העיניים כשהסתכלתי על המחירים של השוקולדים למשל

אבל עוני, בינינו, זה לא לא להצליח לתת יותר מ2 חוגים לילדים

 אנשים קצת מאבדים את הפרופורציות  

אם תופסים מותרות כבסיס, אז כשאין את המותרות מרגישים מחנק של מחסור שמנותק מהמציאות.

אם מרוויחים המון ומוציאים יותר מ10,000 מעל ההנכסות כל חודש...

ממילא כל הנקודת מוצא שלהם היא אחרת לחלוטין

זה לא סתם במה לחסוך 

זה איך הם  מסתכלים על חיסכון 

מה נחשב חיסכון אצלם 

וניסיתי לעשות את החישוב..

תפוחי פינק ליידי זה לא דבר כזה יקר, אפילו אנחנו קונים לפעמים כאלה ואנחנו מוציאים הרבה פחות מהם (אצלנו זה עולה 3 שקלים יותר לקילו מהתפוחים הרגילים)

משהו בחישוב שם נשמע לי לא הגיוני גם אם אני לוקחת בחשבון שכירות יחסית גבוהה ושני רכבים 

וזה ממש עצוב כי היא מרגישה באמת חנוקה ו"בעוני", וכשאומרים לה שההכנסות שלהם נחשבות גבוהות היא בהלם ו"יש לה דמעות בעיניים". זה לא הצגה, זו התחושה האותנטית שלה.

אבל נראה שכל כך אין סיבה, אז אוף, זה מסתכל, כואב לי בשבילה. אא"כ יש להם הוצאות חריגות על דברים רפואיים או משהו דומה שלא סיפרו שם (ואז אין כאן דוגמא מייצגת), אז נראה שיש הוצאות גבוהות על דברים שעבור הרבה אנשים נורמטיביים ושמחים הם מותרות, אבל סובייקטיבית עבורם מרגישים הכרחיים...

שזוגות חילוניים שמתבססים כלכלית לפני שמגיעים ילדים מתרגלים לרמת חיים מסויימת ואז כשמגיעים ילדים קשה לרדת ברמת חיים. לעומת זוגות שמתחתנים צעירים לפני שמתבססים כלכלית ומתרגלים לחיות בצמצום יחסי ואז ההגעה של הילדים היא תוך כדי ההתבססות ואין את הירידה המשמעותית הזאת ברמת החיים.

זה באמת הרבה יותר קשה לרדת ברמת חיים מאשר מראש לא לעלות.

אני חושבת שזה קשור הרבה גם למה אתה רואה כמטרה בחיים.. הרבה יותר קל לחיות בפשטות כשיש לך מטרות גבוהות יותר בשבילם אתה מוכן לוותר על חלק מהכסף (לימוד תורה, גידול ילדים, התיישבות, נגישות לעם ישראל, חיים בשפיות ובנחת ועוד). 

לק"י

הלוואות וחובות?🤦‍♀️

אני בעד להנות מהחיים ולא רק לעבוד קשה, אבל אפשר להנות מהחיים גם בצורה צנועה יותר.

בציבור הדתי (לפחות בחלקו) יש תרבות של "לחתן את הילדים" שבסופו של דבר מתרגמת לכסף.

זוג חילוני יממן לעצמו את החתונה, ישתמש בצ'קים לכיסוי ההוצאות ולא תמיד יקבל עזרה מההורים לקניית בית.

זוג דתי יתחתן על חשבון ההורים, ישתמש בצ'קים כהון ראשוני לקניית בית ונראה לי שיותר מקובל גם לקבל עזרה בקניית הבית (שוב, ברור שלא כולם אבל נראה לי שזה יותר מקובל).

 בכלל, הם מביאים כל הזמן בתכניות האלה את ה"לא סבירים" ואת הקצוות בעיניי

בפרק הראשון הביאו זוג שמשלם משכנתא של כמעט 13.5K. שזה מפלצתי ממש. 

עכשיו הביאו זוג עם הכנסה של 25 נטו ואני לא מבינה על מה הם מדברים בכלל מבחינת תחושת עוני וחנק כי אנחנו גם עומדים על הכנסות דומות ב"ה עם 2 ילדים. 

הכותרת זה מחזיקים מעמד, והוא בעצם רוצה להראות שהם לא מחזיקים מעמד.

הוא תמיד טורח לשאול אם הם יעזבו את הארץ, וכולם עונים לו שזה אופציה.

אם הוא היה לוקח משפחות שבאמת רלוונטיות לכתבה, למשל בפרק של החד הוריות לא קשה למצוא גרוש עם מזונות או גרושה עם ילדים שבאמת חווים את הקושי הכלכלי - הוא לא היה מקבל את התשובה שהם יעזבו לתאילנד. זה לא תשובה של אנשים קשי יום, אלא תשובה של אנשים עם רווחה כלכלית ואופציות בראש במקרה הטוב, ובמקרה הרע מפונקים.

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.