אתם עובדים גם בימי שישי?

בני כמה הילדים? הםלא לוקחים חלק בתחזוק הבית?

אבל שנינו לא עובדים

הילדים בני 10, 7, 5, 2.5

לא לוקחים חלק כמעט, רק קצת כשמפצירים בהם.

ולבזר סמכויות. זה קודם כל.

אם כל ילד יודע שהוא אחראי על דבר מסוים, חוץ מפעוט בן 2.5,  אפשר להפעיל אותם יופי

הילדים שלי בני 6 ו7 וכבר מגיל 4 עוזרים עם כביסות. אני מקפלת, הם מפזרים

לפנות צלחות מהשולחן ולהעביר ניגוב

לסדר חדרים וחלל מרכזי, בהנחייתנו ואיצנו

היום הם גם עוזרים בשטיפה

חבל לא לנצל את כח האדם הזמין הזה.זה גם עניין של חינוך בעיניי

מעבר לזה, אני לפחות בימי שישי מאפסת דברים שלא הספקתי בבית כי אני לא עובדת.

אבל האמת היא,שהעדיפות היא לשים סטופר חצי שעה ארבעים דקות כל ערב ופשוט לעשות.

מעבר לכך, בעניין הכלכלי, זה באמת קשה.

יש צפי להגדלת הכנסות? מתי אתה מסיים ללמוד?

הפעוט עולה שנה הבאה לגן עירייה? 

מסיים ללמוד עוד שנתיים וקצת אם הכל ילך חלק.

קיבלתי העלאה קלה החודש החודש, אשתי עובדת מדינה אמורה להשתדרג בעוד חודשיים בשכר קצת.

בהוצאות בקרוב. כי בכל מקרה תצטרכו שוב לשלם למעון

אני קוראת שאתם לא במינוס, זה כבר טוב

מצד שני, בכל זאת הייתי יושבת על הכנסות הוצאות לראות מאיפה אפשר בכל זאת לנסות להוריד.

וגם, הייתי סוכמת את העלות של האוכל בחוץ.

זהיכול להסתכם בלא מעט כסף

ועוד משו, אם יורשה לי

אם בסוף הלימודים לא צפויה עלייה בשכר וזה רק סימון וי מקצועי, אז הייתי מקפיאה אותם. זה לא שווה בעיניי אם זה בא על חשבון הבית והעזרה לאישה, על חשבון הזמן עם הילדים, עולה כסף בפני עצמו, ומצריך הוצאה של אוכל בסוף.

אבל זו דעתי 

סך האוכל בחוץ שלי בחודש קצת פחות מאלפיים שקל.

פרנסה מהשמיים אבל הלימודים האלה ספציפית אמורים לפתוח לי דלתות רבות ואפשרויות תעסוקה שונות בפרט עם הניסיון שאני צובר.

3 חודשים לא בתשלום אז אין הכנסה אחת

חודשיים בפעוטון ואז מעון. ההוצאה לא יורדת

או שאני לא מבינה נכון..?

ההוצאות על אוכל אסטרונומיות בעיניי. ושים לב במאמר מוסגר שאם אתה לא נמצא הרבה בבית, אז ממילא הוא יהיה פחות מסודר כי אתה לא שותף. 

ל6 חודשים?

אתם צריכים לעשות תוכנית כלכלית מדוייקת אחרת בכלל לא בטוח שהכרית ביטחון שלכם תספיק לחופשת לידה יותר סביר שתסיימו את החופשת לידה במינוס.

אמרת ממש נכון

צריך להיות זהירים

אם יש צפי ריאלי לעליה משמעותית בשכר בהמשך

תתיעץ עם מישהו שמבין בפיננסים

או לחלופין- יכול להיות שהכסף "נוזל" לכם במקומות הלא נכונים ויש דך לחסוך גם עכשיו

יש אנשים שמומחים לעזור בזה

לפעמים חסכון בכמה מקומות ספציפיים (קניות,מגורים, רכב) יכול לעשות שינוי משמעותי שיפנה כסף

כנ"ל בתחזוקה של הבית - צריך לסגל כמה הרגלים חשובים, לפעמים השקעה מסוימת אבל שנותנת תמורה גדולה (מדיח,מייבש)

לפעמים שינויים כמו לפזר כביסה בסלסלה במקום לקפל ודברים דומים

וכמו שכתבו- להעביר מטלות לילדים

נשמע שאתם טובעים

אבל עומס כזה ובלאגן זה מעגל שלילי שמזין את עצמו

לפעמים צריך קצת יעוץ מבחוץ

לפעמים מספיק לעצור ולקבל כמה החלטות אמיצות

אבל צריך לשבור את המעגל ולהפוך אותו

בהצלחה 

שהבית הוא העיקר

אמנם מותר ואף רצוי ליהנות מהעבודה והלימודים, אבל זה טפל ביחס לבית.

אם אתם בעשירון 8 (כלומר הכנסות נטו של מעל 23K למשפחה) ונמצאים בגירעון חודשי של 3000 ש"ח, אז משהו בהתנהלות הכלכלית ובתכנון הפיננסי ממש לא נכון.

ממליץ ללכת ליועץ לכלכלת משק הבית או לפנות לארגון "פעמונים".

בהתנהלות נכונה, תוכלו לחסוך מספיק וגם לשכור עוזרת (ו/או לקנות רובוט שואב-שוטף), כך שזה אמור לפתור את רוב מה שהצגת כאן.

וזה עוד לפני השינויים ש-@המקורית הציעה כאן, שהם מעולים ונכונים אך דורשים עבודה לטווח יותר ארוך..

אנחנו כמעט לא משלמים מס הכנסה גם, 4 ילדים, אחת מהן בעלת מוגבלות קלה, גם אני בעצמי נכה 50 אחוז.

חלק מהעניין שאין אפשרות למס הכנסה שלילי או החזרי מס כי אנחנו כמעט לא משלמים.

של 3000 כל חודש כי זה מאוד לא סביר אם אתם מרוויחים יפה!

וממשיכה אחרי שטיפלתם בזה בלקחת עזרה חיצונית פעמיים בשבוע.

בנוסף איפוס קטן בסוף כל יום משנה את התמונה

מלבד זה שאני אוכל מלא שטויות בחוץ בין העבודה ללימודים, חלק מהעניין שאני כמעט ולא בבית.

כשהתזרים הוא שלילי זה כבר בעייתי.

שטויות יכול להצטבר גם לכמה אלפים.

כל עוד אין טבלה מסודרת של הוצאות קשה ממש לדעת איפה אפשר לקצץ.

כי זה מעגלי בשביל שהבית יהיה מקום נעים אתה צריך להיות בבית ולהשקיע בסדר/ניקיון במיוחד שאשתך בהריון ואומרת שהיא לא מצליחה להחזיק את הבית לבד.

אבל הנושא העיקרי זה אשתך והבית.

אחלה פתרון לברוח מהבית.

אשתך אוכלת בכלל? כשאתה עובר בין לימודים ועבודה וקונה לעצמך אוכל…

יש לה גם את האופציה לברוח מהבית כשקשה לה ולחזור רק להתקלח ולישון?

מצטערת על התקיפות אבל זה אכזרי ממש

ואשתך צדיקה ענקית שהיא מסכימה שתתקלח ותישן ובזה תם הקשר לבית לאישה.

תוריד מהעבודה! תוריד מהלימודים!! תתחיל לבוא הביתה ולהוריד עומס . לקחת את הילדים לרופאים/ לתקן דברים שבורים בבית

מסכנה זה מה שיש לי להגיד עליה אם אתה מרגיש עומס ומחנק מה היא מרגישה. שלא תתמוטט 

כן יש שנים שיש בהם עומס מאוד גדול פיזית וריגישית אבל לברוח זה לא פתרון

וכי הוא לא יכול 'לנוח' בבית אז הוא נמרח במקום אחר.

זה לא בסדר. אפילו ממש לא בסדר. אבל ככה זה עובד כרגע וצריך להבין את זה בשביל לשנות.

באמת עשית טובה ענקית שלקחת ילד לבטרם.

משהוא לנפנף. לקחת ילד לבטרם זה המינימום של המינימום של המינימום שקיים .

זה לא משהוא שבכלל צריך להעלות אותו על דל שפתיך

מה חשבת ? שאולי היא בהריון תשב עם ילד בבטרם? וגם תשאיר ילדים לבד כדי ללכת או תשבור את הראש לביביסיטר

ומה קורה עם דברים שאתה לא יודע לתקן? אתה אחראי להזמין טכנאי מהר ולטפל? תנור שבור זה צריך טיפול דחוף

אני לפעמים רואה גברים ברכבים בשעה שבע בערב נשארים באוטו מסתכלים בנייד.

זה אכזרי מבחינתי. אתה יודע שאשתך מתמודדת כעת עם מקלחות/ ארוחת ערב הורגת את עצמה

הכי נח לשבת במזגן באוטו לנוח

זה מוזר

קח איתך את אחד הילדים לפי העניין. אתה עדיין בחוץ אבל הורדת עומס מהבית והילדים קיבלו זמן אבא.

עשיתי את זה לא מעט בחופשים. הבכור כשהיה קטן יותר הלך איתי לחוות שרתים ואולפני רדיו וכל מיני פינות מעניינות.

כשהורה הולך למקום שהוא מעוניין בו, או עושה דבר לטעמו ולא כי צריך לשעשע את הילדים, גם הילדים מרוויחים.

מהניסיון שלי זה תמיד יוצא יותר טוב מאשר "לשמור עליהם" או להעסיק אותם. 

ההכנסות שלכם מאוד גבוהות

בתלם לא אמור לתקוע אתכם ככ

ההתנהלות שלכם לא נכונה איפו שהוא וחשוב שתבדקו דחוףף איפה כי במשכורות כאלה אתם אמורים לחיות ברווחה ועם חסכונות נוספים לילדים ולעתיד

תשקלו אולי ליווי מקצועי/ טבלת אקסל (ככה אנחנו עובדים) כל חודש רושמים הוצאות הכנסות ומקצים כמה יש לביזבוזים ועומדים בתקציב ששמנו

ובנימה אמונית אתם מקפידים על מעשרות? אולי שווה לנסות

וזה בסדר שירד כסף מ"כרית הביטחון" בשביל לעבור את ההריון המבורך ואת הכמה חודשים אחריו עד שהיא תתאושש.

נשמע שאתם מוצפים

העובדה שהוספת שאשתך בהריון אחרת היתה מצליחה להשתלט חשובה מאוד

ועם כל זה, להיות עם הכנסות גבוהות כאלה ולהיכנס למינוס ככ גדול דורש בדיקת התנהלות וחישוב מסלול (בתקווה שאחרי איזון כספי תוכלו לקחת עוזרת בתשלום).

משהו לא מסתדר? יש חובות עבר?

צריך לקחת יום/כמה ימים להתאפס על הבית ולאחריו לנסות לשמור על המצב כמה שאפשר.

לרתום את הילדים, כל אחד לפי גילו כמובן להיות חלק.

ואנחנו גם לא במינוס.

יש כרית ביטחון 19 אלף שקל, פעם היו 30.

כן אפשר ללמוד להסתדר עם זה אבל זה דורש לדעת לצמצם איפה שצריך.

אתם עושים מעקב על ההוצאות (טבלה/אפליקציה)?

אני מניחה שאם אתה לומד זה אומר שיש צפי לשיפור השכר? 

בגלל כל הבתלמים צריך ממש להשתדל להיות בתזרים חיובי כלשהו ולא על מאזן 0 שיפצה על חודש מסויים שבו יש בלתמים.

בנוגע לבית ברור שאם אישתך בהריון זה מקשה על התחזוקה.

אני גם לא אלופה בתחזוקת הבית אבל כן יש שיפור עם השנים. 

מה שהכי השפיעה על רמת התחזוקה זה להכניס משימות לרוטינה מסויימת למשל כל יום מקדישים 40 דקות ל:

סידור סלון מטבח הכנסת מדיח הכנסה של 2 מכונות כביסה וקיפול של 2 מכונות כביסה.

יוצא שיום מסויים לא מספיקים (בעיקר אם אני עובדת עד מאוחר באותו יום) אבל גם אם מדלגים על יום יומיים זה משאיר את הבית ברמת תחזוקה סבירה +.

זה לא חייב להיות 40 דקות ברצף זה יכול להיות מפוזר לכל מהלך הערב. 

ופעם בשבוע (שישי או חמישי) הבית עובר סדר שכולל את כל החדרים זה כן דורש שמשהו אחד יהיה יותר על הבישולים ומשהו אחד יותר על הסדר כי די קשה לעשות גם וגם.

46 נטו למשפחה זה כבר עשירון עליון

אבל זה תלוי גם בניסיון בעיקר בתחום הזה.

הלימודים זה לפתוח דלתות וואפשאויות תעסוקה.

תנוח דעתך. הבלגן שלנו בבית  במשך תקופות מסויימות היה יותר גדול. אם אני בעבודה אז הבית נשאר בלגן. במידה רבה ימים שהבית תפקד היה כי לא הצלחתי להתרכז ליד המחשב הזה (וקמתי לעבודה פיזית) וזה היה סימן לא טוב בכלל.

כתבת שאתה לומד - זה לימוד מקצועי? האם יש לזה תאריך יעד שבו זה יגמר?

(לחילופין, בקיץ לא לומדים בדרך כלל)

אין לימודים בין אוגוסט לאוקטובר.

אמור להגמר עוד שנתיים.

כלומר, אתה יכול לתת דחיפה (גם בעבודה וגם בבית) בחודשים שאין לימודים ולהכניס יותר כסף לקופת חרום (כן! ככה נכון לעבוד). בסוף אתה מנסה לתכנן את העתיד שלך עם הלימודים האלה אז לא בטוח שזה  כל כך נורא.

גם בחגים אפשר למצוא כל מיני עבודות זמניות למינהם. אפילו לעבוד בשבת בדברים שההלכה מתירה ויש לא מעט כאלה (ראיתי פעם מחקר שטוען שכ-30% מהעובדים בשבת עובדים במשרות שזה מותר על פי ההלכה).

הייתי גם בודק את ניהול הזמן שלך כשאתה לומד. אפשר למשל  להקשיב לשיעורים ולחומר טכני בזמן שאתה עושה עבודות בית (לי זה עושה טוב ממש). אם זה מתאים לך, אז סבבה. אם לא, זה גם בסדר.

אתם חייבים לסדר במדוייק ממש את ההוצאות, לפי סעיפים ותתי סעיפים ולהיות במודעות כמה מוציאים על כל דבר. אפשר לעשות זאת לבד בטבלת אקסל פשוטה ואם מתקשים - שווה לעשות מנוי לרייזאפ. לנו יש ואנחנו חוסכים בזכות זה, הרבה יותר ממה שמשלמים להם.

אוכל בחוץ באופן קבוע, זה אם כל חטאת. גם יקר ומצטבר בלי ששמים לב וגם ממש לא בריא. כדאי מאוד לפתח את ההרגל לקחת מהבית סנדוויץ'/טוסט+פרי/ירקות חתוכים. זה דקות בודדות של הכנה ויש לך אוכל יותר זול משמעותית ויותר בריא משמעותית לכל היום.

מעבר לזה - ללמד את הילדים להשתתף בסידור הבית, כל אחד לפי יכולתו. זה דורש סבלנות להדריך אותם, אבל משתלם. אגב, אשתך יכולה להדריך אותם גם כשהיא יושבת בספה.

בהצלחה רבה.

רק חוזר ומדגיש, אוכל בחוץ יכול להגיע לכמה אלפים, מנסיון,

ובדרך כלל זה ביצה ותרנגולת, הבית לא מסודר אז בטח גם המטבח לא, ואז אין כוח להכין אוכל במצב הזה, קונים אוכל, חוסר כספי וחוזר חלילה,

לי היה הרגל רע בלימודים לאכול מבחוץ, כמו מאפים וכדו, אחרי חישוב זה יצא מאות ואולי אלפי שקלים,

היום קונה בחוץ אבל פעם בשבוע נגיד, כך חוסך...

ובכללי שהבית מבולגן קשה לחסוך בכסף... צריך פעם אחת לסדר הכל ולשמור על זה (יוצא כביסה מהמייבש מייד לקפל, זה בדיוק 5-10 דק, השתמשתם בכלים לארוחת ערב, מייד לשתוף, גג 5 דק, וכן הלאה והלאה בכל דבר בבית)

לא באקסל אלא במחברת נייר.

אני יכול לפרט לך כמעט כל חודש 11.5 שנים אחורה ברמת האגורה.

כמעט ברור לי שיש לכם במה להוריד.

ווצאפ אחד ברגע חסכתי 800 שקל בחודש.

ברור לי שאפשר לקצץ.

חוגים - לך, לאשתך, לילדים - אפשר לקצץ וזו הורדה משמעותית. חוגים לדעתי זה אקסטרא.

רכב - האם יש רכב? אחד/שניים? האם אפשר להוריד רכב?

אוכל בחוץ/הזמנות אוכל מוכן - חסכון עצום אם מתנהלים נכון. גם אם לא נמצאים כל היום בבית - אפשר להביא אוכל מהבית, הכל עניין של הרגל (אני מכינה קופסאות לילדים שלי ולעצמי, נדיר שקונה בחוץ, גם לרוב יותר בריא). אפילו אם תיקח רק ארוחה אחת כבר חסכת. אם תקח שתיים - חסכת משמעותית יותר.

חודש ספציפי שיש הרבה בלתמי"ם לא הייתי מכניסה לחשבון. אבל ככלל - מאוד תלוי כמה משכנתא יש ומה הוצאות החינוך, אבל לרוב אפשר לדעתי לחסוך מ23 אלף, ואז גם אם יש בלתמים זה מהחיסכון.

היתרון מבחינתי (כנראה שאני הרבה פחות מסודר ממך, בזמנו ניסינו להחזיק מחברת כזאת, עבד זמן קצר...) של הרייזאפ זה לא רק הרשימה אלא שהוא גם עושה לנו את החשבון - כמה יצא בכל סעיף וכמה אפשר עוד להוציא ובמיוחד כמה נשאר להוצאות משתנות, אם יצא יותר או נכנס יותר (החודש המשכורת שלי היתה טיפה יותר גבוהה, לא בדקתי עדיין למה, אבל לפעמים גם מקבלים צ'ק מסבא) זה מתעדכן אוטומטית .

כך שאפשר להכנס פעם ביום או כשמתלבטים האם הוצאה מסויימת רלוונטית עכשיו, רואים מה רשום ולפי זה מחליטים.

וכמובן, צריך להחליט שזה חשוב - אם אתה בתזרים שלילי, לא קונים אוכל בחוץ (או שקונים במכולת הקרובה לחם וגבינה). בהצלחה רבה

לנו עולה בערך חצי. כולל פירות יקרים בסופר.  כנראה שמה שיקר באמת זה 2 מכוניות ודברים מסביב.

רובם חבורה של בכיינים לא מודעים

חושבים שהם זכאים לתואר אבירות על זה שהם משלמים את צרכיהם ועל זה שהם לא משלמים מה שהם לא יכולים (במקרה שהם באמת לא משלמים, ולא קונים מאיפה שאין להם כי "מגיע להם")

תחושה שהם חיים ביקום מקביל ממש

רק לראות את הכותרות של הפרקים

"דוחים טיפולי שיניים ולא טסים לחו"ל" כאילו אין הבדל

"מצמצמים דמי כיס לילדים ומכינים אוכל בבית" 

וואלה, לא נשבר לי הלב 

איך בני זוג שמרוויחים בין 22 ל-25 עם שני ילדים (אפילו לא תינוקות במעון) ורכב אחד, מרגישים חנוקים באופן כלשהוא ("לחשוב אם לקנות לילד תפוח פינק ליידי שהוא מבקש").

משהו נראה לי ממש לא סביר שם. או שזה משהו שאני פספסתי מאוד? מישהו יכול להסביר לי? 

אבל יש הרבה מאוד כמוהם...

יש אינסוף דברים שאפשר לבזבז עליהם כסף, ומי שלא יודע לשמוח בחלקו מרגיש חנוק שהוא לא יכול לקנות ולבזבז בלי סוף.

ברור שיש להם מספיק כסף לתפוח, הם פשוט מבזבזים את הכסף על דירה יקרה במרכז/חופשות/בילויים וכו'.

הילדים שם אוכלים פירות שאצלנו אוכלים רק בשבת, ורק עכשיו כשיש לנו יותר שפע.

פעם לא קנינו פירות כאלה בכלל.

ובכלל - היא אמרה שזה נורא להגיד לילד לא בסופר - אני חושבת שזה בכלל לא נורא. זה חינוך. 

לא קונים כי זה יקר, נקנה במקום אחר/בעונה/פרי פחות יקר - זה חינוך פיננסי, וחינוך לאיפוק ודחיית סיפוקים מגיל צעיר.

נכנסתי בשבועיים האחרונים לכמה סופרים ושפשפתי את העיניים כשהסתכלתי על המחירים של השוקולדים למשל

אבל עוני, בינינו, זה לא לא להצליח לתת יותר מ2 חוגים לילדים

 אנשים קצת מאבדים את הפרופורציות  

אם תופסים מותרות כבסיס, אז כשאין את המותרות מרגישים מחנק של מחסור שמנותק מהמציאות.

אם מרוויחים המון ומוציאים יותר מ10,000 מעל ההנכסות כל חודש...

ממילא כל הנקודת מוצא שלהם היא אחרת לחלוטין

זה לא סתם במה לחסוך 

זה איך הם  מסתכלים על חיסכון 

מה נחשב חיסכון אצלם 

וניסיתי לעשות את החישוב..

תפוחי פינק ליידי זה לא דבר כזה יקר, אפילו אנחנו קונים לפעמים כאלה ואנחנו מוציאים הרבה פחות מהם (אצלנו זה עולה 3 שקלים יותר לקילו מהתפוחים הרגילים)

משהו בחישוב שם נשמע לי לא הגיוני גם אם אני לוקחת בחשבון שכירות יחסית גבוהה ושני רכבים 

וזה ממש עצוב כי היא מרגישה באמת חנוקה ו"בעוני", וכשאומרים לה שההכנסות שלהם נחשבות גבוהות היא בהלם ו"יש לה דמעות בעיניים". זה לא הצגה, זו התחושה האותנטית שלה.

אבל נראה שכל כך אין סיבה, אז אוף, זה מסתכל, כואב לי בשבילה. אא"כ יש להם הוצאות חריגות על דברים רפואיים או משהו דומה שלא סיפרו שם (ואז אין כאן דוגמא מייצגת), אז נראה שיש הוצאות גבוהות על דברים שעבור הרבה אנשים נורמטיביים ושמחים הם מותרות, אבל סובייקטיבית עבורם מרגישים הכרחיים...

שזוגות חילוניים שמתבססים כלכלית לפני שמגיעים ילדים מתרגלים לרמת חיים מסויימת ואז כשמגיעים ילדים קשה לרדת ברמת חיים. לעומת זוגות שמתחתנים צעירים לפני שמתבססים כלכלית ומתרגלים לחיות בצמצום יחסי ואז ההגעה של הילדים היא תוך כדי ההתבססות ואין את הירידה המשמעותית הזאת ברמת החיים.

זה באמת הרבה יותר קשה לרדת ברמת חיים מאשר מראש לא לעלות.

אני חושבת שזה קשור הרבה גם למה אתה רואה כמטרה בחיים.. הרבה יותר קל לחיות בפשטות כשיש לך מטרות גבוהות יותר בשבילם אתה מוכן לוותר על חלק מהכסף (לימוד תורה, גידול ילדים, התיישבות, נגישות לעם ישראל, חיים בשפיות ובנחת ועוד). 

לק"י

הלוואות וחובות?🤦‍♀️

אני בעד להנות מהחיים ולא רק לעבוד קשה, אבל אפשר להנות מהחיים גם בצורה צנועה יותר.

בציבור הדתי (לפחות בחלקו) יש תרבות של "לחתן את הילדים" שבסופו של דבר מתרגמת לכסף.

זוג חילוני יממן לעצמו את החתונה, ישתמש בצ'קים לכיסוי ההוצאות ולא תמיד יקבל עזרה מההורים לקניית בית.

זוג דתי יתחתן על חשבון ההורים, ישתמש בצ'קים כהון ראשוני לקניית בית ונראה לי שיותר מקובל גם לקבל עזרה בקניית הבית (שוב, ברור שלא כולם אבל נראה לי שזה יותר מקובל).

 בכלל, הם מביאים כל הזמן בתכניות האלה את ה"לא סבירים" ואת הקצוות בעיניי

בפרק הראשון הביאו זוג שמשלם משכנתא של כמעט 13.5K. שזה מפלצתי ממש. 

עכשיו הביאו זוג עם הכנסה של 25 נטו ואני לא מבינה על מה הם מדברים בכלל מבחינת תחושת עוני וחנק כי אנחנו גם עומדים על הכנסות דומות ב"ה עם 2 ילדים. 

הכותרת זה מחזיקים מעמד, והוא בעצם רוצה להראות שהם לא מחזיקים מעמד.

הוא תמיד טורח לשאול אם הם יעזבו את הארץ, וכולם עונים לו שזה אופציה.

אם הוא היה לוקח משפחות שבאמת רלוונטיות לכתבה, למשל בפרק של החד הוריות לא קשה למצוא גרוש עם מזונות או גרושה עם ילדים שבאמת חווים את הקושי הכלכלי - הוא לא היה מקבל את התשובה שהם יעזבו לתאילנד. זה לא תשובה של אנשים קשי יום, אלא תשובה של אנשים עם רווחה כלכלית ואופציות בראש במקרה הטוב, ובמקרה הרע מפונקים.

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה