בעלי לקח והחזיר כמעט שלושה שבועות אחרי.. וגם עכשיו חודשיים אחרי הוא עדיין מוציא אותם בבוקר

תנסי למצוא מישהי שלפחות אחד מהצדדים תעזור לך (אולי מישהי שהילדים שלה באותן מסגרות..)

בעלך לא גמיש קצת בשעות של העבודה?

ולנפש!!!!

אתם חייבים למצוא מישהו שיקח ויחזיר את הקטנים,

מישהו שיהיה איתך בבית אחה"צ ועזרה בבישולים, קניות וכביסות.

זה ממש קריטי בשבילך!!!!

אני מסכימה איתך שהאידיאלי זה שהבעל ישאר בבית, אבל זה לרוב לא אפשרי

לכן חובה להעזר גם אם זה יעלה כסף.

חייב למצוא פתרון, אם בעלך לא יכול אז מישהו בתשלום. 

אחרי שהם חוזרים מהגנים, בעלך נמצא בבית?

אולי שכנה שיכולה לעזור אולי בחורה בתשלום

ואם לא אז בעלך.

אני לא מסוגלת שבוע אחרי לידה לקחת ילדים לגנים בפרט שאני חייבת לקחת את הניו בורן כי לא יכול להישאר לבד בבית כמובן

אחרי שבוע נוסף, תראי מה הכוחות שלך. תהיי קשובה לגוף

אם עדיין קשה אז למשוך עוד שבוע ועוד שבוע

עד שתרגישי בעצמך שיש לך את הכוחות לצאת איתם

וגם אז רק צד אחד.

והלידה עברה חלק

חשוב חשוב חשוב מאוד לנוח..

לגוף, לשרירים...

שבוע אחרי לידה זה כלום ושום דבר...

ואת צודקת המציאות כאן לא מותאמת לבית עם ילדים ...

תמצאי נערה שתעזור לך, יש עכשיו הרבה בבית, החופש מתחיל להראות את אותותיו.

לבין שבוע אחרי לידה. זה בכלל לא אותה קטגוריה...

זה לא עניין של שינה/כושר/תזונה...יותר דומה להתאוששות אחרי ניתוח

ועניתי שלאחר שנתיים (התחלתי ליחשון טוב יותר, לחזור לעצמי מבחינת הכוחות)

קל וחומר לאחר לידה, ובטח שלאחר שבוע.

המודעות הזו ממש חשובה, ואצל הגדולים שלי כשהייתה פחות מודעות, חזרתי מהלידה ישר לתפקוד.

וזה לא טוב בכלל!!! לא ממליצה

ניתוח.
לידה זה הליך טבעי ונפלא של הגוף, כל עוד עבר טבעי ההחלמה היא נצרכת וחשובה, אבל לא כמו אחרי ניתוח

את חייבת לנוח יקירה.

אני חודש נחתי ממש! ועוד כמעט חודש עשיתי ממש מינימום הכרחי.

והיו לי כמה ילדים בבית שצריכים אוכל/ בגדים ומה לא...

עם הכל אפשר להסתדר אבל אם את עכשיו מתאמצת הנזק הוא בלתי הפיך.

בבקשה תשיגו נערה/ שכנה מישהי אפילו בתשלום. ולארגן אותם בישיבה ושיבואו אלייך להיעזר.

וכמובן ניקיון כביסות בישולים- להיעזר בתשלום מה שאפשר, ויכולה לגלות לך שאחרי הלידה היו ימים שהבית שלי היה נראה נורא! ואני אחת סופר מסודרת ונקיה, אבל עצמתי עיניים וטפחתי לעצמי על השכם שאני עושה את הדבר הנכון. אז רוצה לחזק אותך שתדאגי לעצמך, ככל שתנוחי עכשיו יותר וכלי אח’’כ לחזור יותר בקלות ובריאות לפעילות.

זה מאד מאתגר אבל חובה להתאמץ על זה ככל הניתן.

הרבה נחת ובהצלחה!💕

ובעלי מראש יודע את זה שחודש לפחות הוא לוקח ומחזיר אותם גם אם זה יורד לו מהשעות בעבודה אנחנו לוקחים הכל בחשבון

אחרי חודש+ אני מתחילה להחזיר אותם ואחרי חצי שנה אני חלק מהימים לוקחת גם בבוקר

אצלי לפני 6-8 שבועות אני עדיין מאד מאד חלשה ובעלי לוקח ומחזיר את הילדים, וכן זה ממש בעייתי מבחינת העבודה….😕

שהוא לא מצליח לסיים את כל השעות שלו. בעבודה שלו לא איכפת להם אם הוא מחסיר שעות. מבחינת המשכורת זה כן מורגש מאד כמובן.

אני לא לוקחת אותם בכלל עד שאני מרגישה שהגוף שלי יכול. הפעם היחידה שחזרתי להביא ולהחזיר בגיל 5 שבועות היה כשהוא היה במילואים. וממש הרגשתי איך רצפת האגן שלי סובלת מזה (ב"ה התייעצתי עם חברה פיזיותרפיסטית של רצפת האגן והיא אמרה לי שלא נעשה נזק מזה. אבל אני מאד סבלתי תוך כדי).

מבינה אותך זה ממש מורכב ולא תמיד יש ברירה……

אבל למען האמת - לי היה קל יותר אחרי הלידות האחרונות, מכיוון שהיו גם גדולים, שיכלו לעזור יותר...

(וטוב, גם הייתי אחרי קיסרי, אז *באמת* לא יכולתי לתפקד אני חושבת שאם מתייחסים לאחרי לידה - אולי לא שישה שבועות, אבל לפחות שבועיים-שלושה - כתקופה ש*אי אפשר* לתפקד בה, אז מוצאים פתרונות בכל הכוח...)

@הריונית2222, מציעה פתרונות אפשריים:

* שבעלך יאחר לעבודה וכך ייקח את הילדים בבוקר (ויחזור מוקדם יותר כדי לאסוף אותם ולהיות איתם).

* למצוא שכנים שיש להם ילדים במסגרות של ילדיכם, והם ייקחו ויחזירו (אולי גם כאלה שלא גרים ממש קרוב יסכימו לעזור בזה).

* למצוא בייביסיטריות - מישהי שתיקח איתם בבוקר, מישהי שתחזיר אותם, מישהי שתהיה איתם אחרי צהריים...

* במקרי חירום לעשות את השיקולים, ואולי להעדיף להשאיר את הילדים בבית (עם "בייביסיטר" בדמות סרטים וחטיפים🙊) מאשר לטרוח לקחת אותם למוסדות...

אחרי לידה זו תקופה קשה שדורשת התגייסות מהסביבה, אבל זה עובר בע"ה ונשאר אוצר של ילד נוסף למשפחה

מזל טוב!

שלא ישתמע אחרת ממה שאסייג עכשיו בדברי.

אני יודעת על עצמי ורואה סביבי נשים שיכולות להוציא ילדים לגן ולאסוף אותם סביב שבוע אחרי הלידה.

זה לנסר את עצמי מהמיטה ממש, אבל עשיתי את זה. ואחרי שהילדים יצאו אכלתי משהו וחזרתי לישון.

ויש לידות שהגוף היה צריך יותר זמן להתחזק (הרגשתי יולדת גם חצי שנה עד שנה) ויש לידות שהרגשתי שחזרתי לעצמי הרבה יותר מהר והיה הרבה פחות קשה להוציא ולהחזיר ילדים מהמסגרות.

אז שוב, אם יש לך איך להיעזר כדי שלא תצטרכי לצאת מהבית ולהסתובב בעצמך, ודאי שהרבה יותר נכון לנוח (ובעניין זה, אולי בעלך יכול לבקש פעמיים בשבוע מהמעסיק להגיע אחרי הפיזור של הילדים? זה ממש לא זניח, ואם המעסיק הוא בנאדם אז הוא אמור להבין את האתגר).

אבל למקרה שאין שום דרך כזאת, תדעי שאפשרי לעמוד בזה. ושלא תמיד המשוואה היא או לא לעשות כלום שישה שבועות או גוף מפורק לשנה, אלא ההתאוששות מהלידה תלויה בכל מיני משתנים ותקפידי על האחרים פלוס לסדר את הזמן שהוא כן בבית לתיפקוד מקסימלי שלו ומנוחה שלך ובעזרת ה' יהיה בסדר.

(למשל: מהרגע שבעלך חוזר מהעבודה, את הולכת לישון והוא עם הילדים כולל התינוק בין שתי ארוחות של התינוק. זה כבר משמעותי מאוד מאוד)

מזל טוב!! תהני מהתינוק, והלואי שתצליחי לקבל את הבלאגן שהוא מביא איתו בלב קל ומשוחרר, כי זה משבש את כל הסדר הרגיל עכשיו לתקופה. ❤️

כאן עובדים שכולם יכולים לאחר חודש ויותר....

אני מארגנת לבד את הילדים ויוצאת לפיזור שבוע אחרי לידה.

וכן, אני גם אוספת בסוף היום.

בעלי לא יכול להיעדר מהעבודה חודש.

ובהתחשב בעובדה שהוא מתחיל ב6 אז זה לא רלוונטי שכל יום יגיע ב8 כשאלה שעות דיי קריטיות בעבודה...

מאתגר מאוד אבל לא רואה אופציה אחרת.

הרבה כתבו שאפשר להיעזר בעוד מישהו.. בעלי באמת מפזר בבוקר ואני אוספת בדכ, אבל בשבועיים אחרי הלידה הוא עשה גם וגם.. ויצא לי להיעזר בבייביסיטר שתחזיר בשבילי את הילד..

ויצא לי גם הרבה להיעזר באמא של ילד מהמעון שתעלה לי אותו את מיליון המדרגות שיש מהמעון..

אבל בהחלט לא חודש

הקטנה נולדה בסוף אלול והודות לחגים זו פעם ראשונה שבעלי היה נוכח פה משמעותית בתקופה שאחרי הלידה (הקב"ה סידר לי את זה עם הנקה מאתגרת, כי הרי אין מנוחה לצדיקים בעולם הזה).

בלידות הקודמות בשבוע של הלידה הוא היה מפזר ואחר כך יוצא לעבודה, אבל איסוף וכל השאר כולל השכבות הייתי עושה לבד החל משלושה-ארבעה ימים אחרי, ובערך שבוע אחרי גם ארגון בבוקר ופיזורים. כלומר הכל. נעזרתי בשכנות ככל שהיה אפשר סביב האיסוף והפיזור.

לא שמחה בזה, לא חושבת שזה צריך להיות ככה, כן שמחה שהתאוששתי בקלות מהלידות וזה היה אפשרי.

אבל, אני עם שניים כלומר הייתי צריכה לקחת אחד

ועם רכב צמוד

באמת חיפשתי עזרה בתשלום ולא מצאתי כי אנחנו גרים באיזור אחר מהגן וילדתי בשיא החורף.. אז איכשהו עשיתי את זה בכל זאת וכל שאר היום נחתי. אין ברירה..

כן חושבת שצריך לחשוב איך אפשר לעשות את זה הכי פחות מורכב.

דונה? למצוא לחלק מהילדים חבר ללכת/לחזור?

לבקש ממישהו שיוצא מהגן שיוציא גם את שלך אלייך לאוטו?

לקחת מונית אם אין רכב, למצוא אנשים בתשלום שיקחו או יחזירו, אפילו רק חלק מהילדים(זה יכול להיות הורה אחר מהגן ויכול להיות ילדה/נערה מכיתה ה-ו ומעלה) או מישהו שיהיה בבית שלכם עם התינוק לרבע שעה של פיזורים/איסופים 

כל דבר שיכול להקל הוא חיוני.

לפחות בסביבה שלי רואה שרוב האנשים מתחילים לעבוד משמונה ואילך.. (בבית הכנסת ליד הבית המניין של 8 כל יום מאד פעיל, וזה לא בית כנסת של פנסיונרים).

אז לשים בגנים בשבע וחצי ולהמשיך לעבודה זה סביר לחלוטין..

מה גם שיש היום הרבה עבודות שאפשר לעבוד מהבית ואז הבוקר רגוע יותר או שזה מאפשר להגיע מאוחר ולצאת מוקדם ולהשלים שעות מהבית אחכ (יודעת למשל על אחי שעובד בהייטק שכשנשאר עם ילד חולה בבית הוא לא לוקח מחלה אלא יושב בערב להשלים את השעות..)

אבל מן הסתם יש גם כאלה שלא יכולים ואז או שמוצאים פתרונות כמו נערה שתיקח את הילדים, שכנים וכו' או שהיולדת יוצאת לפזר כי אין ברירה. 

כשגרים בחור ועובדים במרכז למשל, צריך לצאת לפני הפקקים ואז כן, יוצאים ב6-6:30 ומגיעים לעבודה באיזור 8-9

כדי לצאת אחרי 9 שעות ולהגיע הביתה כשהילדים עוד ערים

רוב המשפחות פה מתנהלות עם לפחות אחד מבני הזוג ככה והשני קרוב יותר(וגם אז קרוב יותר זה לא לצאת אחרי שמונה.. מי שעובד משרה מלאה זה פשוט לא אפשרי לו..)

הלחוצות בעבודה..

זה לא כזה נפוץ לפחות ממה שאני מכירה .

לצאת לפני פקקים זה סיפור אחר.. ובאמת תלוי במרחק בין מקום המגורים לעבודה

וכן בחודש שאחרי לידה עושים פחות שעות, לוקחים יותר ימי חופש ומחלה. יש ירידה מסויימת במשכורת באותו חודש וזה עדיין משתלם.

יש מקומות שבהגדרה נותנים כמה ימי חופש לרגל לידה אז בהמשך לוקחים כמה ימי מחלה, וכל השעות חוסר יורדות מהחופשה. וגם יש הרבה שעובדים היברידי חלק מהימים מהבית.

אחר"צ בד"כ יותר קל למצוא עזרה בלהחזיר לפחות חלק מהימים.

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אבל כשאני מסתכלת על התאומים היום אני אומרת שיש תקווה גם לשובבה הנוכחית...

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

אפשר לגמול ילדים שלא מדברים (גם ילדים מיוחדים)

צריך אורך רוח לפספוסים. הזמן משתנה מילד לילד אבל הם מבינים את הקטע לגמרי

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשמוע את הניסיון שלי

ממה זכור לי הגמילות המאוחרות אצלך גם לא היו פיקניק, אז מקסימום תופתעי לטובה.

כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק

הייתי מחכה שהרווח הכי ארוך יהיה 5 דקות למשך שעה. אלא אם הלידה הראשונה הייתה מהירה.

אצלי בלידה השלישית, היה יום שלם של צירים לא סדירים. אחר כך היו לי שעה וחצי של צירים סדירים כל 5 דקות, ואז חזר להיות לא סדיר.

במצב הזה הגעתי לפתיחה 5 והתפתחה לידה.

אם את קרובה הייתי מחכה ל5 דק' בין הצירים

לק"י

בהריון האחרון קרה לי כמה פעמים שהיו לי צירים כמה שעות, ואז הם נעלמו לגמרי.

וצירים צפופים.

נסענו ואני בחדר לידה ב''ה

בשורות טובות בע''ה וגמר חתימה טובה לכולם❣️

ובידיים מלאות

בבריאות ובשמחה

גמר חתימה טובה

איזו מתנה מתוקה לשנה חדשה

מתרגשת איתך ומתפללת

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

כדאי לבדוק מול הקופה במידה ויש ביטוח משלים

(לא מכירה את הרופא או את הנושא)

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

שתיה ואכילה זה בנפרד

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ט' בתשרי תשפ"ז 8:24

הרופא!! את ממש במצב חירום...

וגם לשאול מתי את רשאית להפסיק שיעורים ולשתות רגיל... נגיד לא הייתי מחכה ליותר מציר אחד במצב הזה. אם הרב לא קיבל תמונה ברורה מהרופא שווה לשאול שוב עם נתונים.

אני במצב קצת ביניים ושאלתי כמה רופאים כדי לקבל פסיקה שאני והרב נהיה שלמים איתה...

לגבי שתיה, תתארגני על כמה סוגים- נגיד מרק טחון, מיץ טבעי, משקה יוגורט, אפשר לטחון חלב שקדים ותמרים, כאלה. יש גם תמיסת מינרלים באבקה ששותים להתייבשות, את יכולה לקנות בבית מרקחת להכין ולשמור במקרר. לא הכי טעים אבל מועיל. וכמובן הרבה מים. יש דעות כמה צריך להמתין בין שיעור לשיעור. בין תשע דקות לדקה. אני לא סמכות (הכי טוב לשאול) אבל נראה לי שבמצב שלך אפשר ללכת על הכי מקל.... מצבי הרבה הרבה פחות דרמטי וזה התכנון... ושתי בעיקר מלא מים. זה הכי משפיע.

הרב הנחה אותי לשתות שתיה מזינה ולא לאכול. שתיה מזינה זה יוגורט נוזלי (אפשר גם פרילי, אקטימל וכו), מרק קר, מיצי פירות ועוד.

מה שכן, לי אמרו לשתות כרגיל ולא לשיעורין.

אבל נשמע באמת שהיא הבעייתית כאן...

הייתי מנסה לענות תגובה מתנצלת ואסרטיבית, בסגנון "אני מתנצלת שנפגעת, זו לא הייתה כוונתי, מאחלת לך המון הצלחה וברכה"

בלי להשאיר פתח להמשיך...

בן אדם בוגר תיקני לא שולח "אני עדין שונא אותך"

אני בכלל לא עונה לכל אדם שפונה אלי, גם ברחוב ולא רואה בזה שום בעיה.

לק"י

או שתלטנית.

ואם לא הכרתן במציאות בכלל, אז מוזר מצידה לנסות לכפות עלייך להפגש.

מסכימה עם מי שאומרת להתעלם.

ואני הייתי משתפת בסיפור מישהו קרוב שיתמוך בי ויחזק אותי.

בנוסף, הייתי חוסמת את המספר שלה בפלאפון שלי.

שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה!!

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים