מי עם הילדים ומי במיטה נח או ישן

(לדתיים בחו"ל יש פתרון נפלא של ראשון חופשי לפעילויות פנאי

אבל גם יום טוב שני של גלויות …. )

אני חושבת שגם ככה הבוקר ביום ראשון עד השעה 10 הוא מבוזבז

גם להורים וגם לילדים...

בעיני ההצעה שלך (גם אני חשבתי עליה כבר כמה פעמים;)) ראויה להצעת חוק

פעם אחרת לירושלים, לכותל (גרים בדרום)

וגם לים, לרפת

אבל זה כי אנחנו עם הילדים

חלום שלי שנוכל לצאת לבד יום אחד

או משפחה/ חברה

חובה לצאת גם לבד לפעמים

זה באמת קשה למצוא בייביסיטר טובה קבועה

אבל שווה לחפש

שווה את המאמץ ואת הכסף

אצל ההורים שלי יוצאים אחרי המוסדות

בבוקר מבשלים כשהם במוסדות וכשחוזרים יוצאים וחוזרים באזור 4 -5 ומקלחות 

הכל מוכן בחמישי

לשישי משאירה חמין ועריכת שולחן

ולשים פלטה, מיחם ונרות

אבל עם עוד שני קטנים, ושני הגדולים שמצטרפים אלינו ב2

אז לא באמת מספיקה משהו איתם במהלך היום
 

אני ובעלי עושים הכל ברביעי בערב וחמישי בערב.

אני גם הרבה דברים מכינה כמות ומקפיאה ואז זה חוסך עבודה לשבתות הבאות

הלוואי שהיה יום כזה בלי מטלות של התארגנות לשבת. גם אנחנו משתדלים לצאת בשישי אבל באמת תמיד יש לחץ לחזור לבשל לשבת.

מצד שני יש לי חברה לא דתיה בעבודה שתמיד כל שבוע שוברת את הראש מה הם יעשו בשבת הקרובה, כי חייבים לנסוע לאנשהו עם הילדים. בתחושה שלה אי אפשר פשוט לנוח בבית והיא משתגעת מזה. אז נכון ששבת זה לא ממש יום חופש במובן שאפשר לנסוע ולעשות מה שרוצים, אבל יש גם צד שזו באמת מנוחה כשלא חייבים לחפש מה לעשות כל שבוע, אפשר פשוט להיות בבית בנחת, בלי מסכים, בלי תוכניות מיוחדות, פשוט להיות...

ככה התחלנו לעשות עם סוכות, בעקבות הקורונה. לשחרר את הצורך בלעשות משהו מימי החופש, ופשוט להיות בסוכהההה….

(ועדיין הייתי שמחה כל-כך על יום מנוחה נוסף בשבוע…)

של שינוי סטטוס בחיים

לאט לאט יש כל מיני גילויים כאלה ..שפתאם זה שיש יותר ילדים פתאם מגלה לנו שמעכשיו שבת לדוגמא נראית אחרת

שבת כזוג צעיר  זה באמת לנוח להתפלל לקרוא להרפות

עם ילדים- וכן זה בדר''כ מהילד השני והלאה

זה פשוט שבת אחרת ...

זה נכון שבפועל זה מבאס

אבל תחשבי רגע על זה כחלק ממכלול

גם הבקרים נראים אחרת מפעםהרי פעם יכלתי לקום בנחת להתאושש בנחת להתארגן בשקט לשתות קפה...

ועם ילדים - זה אחרת

וגם כל דבר בעצם

החיים מתשנים

ונכון זה לא קל לקבל את השינוי

אבלל

זה לא אומר להפרד לגמרי

מה חסר לך בשבת של פעם?

זמן לקרוא/לנוח? תשבו ותחשבו איך אתם מחלקים את הזמן ככה שיהיה לכל אחד גם זמן לנחת והרפיה..נכון הז לא יהיה כל השבת

אבל זה יקבל מקום

חסר לך לנסוע - תמצאו זמן אחת ל.. אולי בשישי בבוקר

הרעיון הז לאט לאט להפנים ולקבל שדברים הם אחרת

אבל מצד שני לא להיות בפסיביות

למצוא איך כן מוצאים מקום למה שחסר

ואיך גם מוצאים מקומות אחרים שעושים טוב גם במצב הנוכחי

אבל סתם ככה זה נשמע לך הגיוני שבני אדם עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, כלומר עד שקיעה?

ואת הימי חופש שנותנים אפשר לספור על אצבע, וגם בצמצום של הצמצום, בדחילו ורחימו, צריך לחשוב אלף פעם איך ומתי לנצל אותם... 

כי הם כל כך מעטים.

בעיניי זה לא הגיוני בכל אופן שעובדים כל כך הרבה, זה יוצר הרבה בעיות...

בכל אופן, שבת זה מנוחה, לצאת ולנסוע זה סוג של כיף שאנשים מסוימים יכולים לאהוב, אבל בהגדרה זה לא כל כך מנוחה... 

וגם יש בשבת עניין רוחני, שיש עונג יותר גדול אם זה מהשינה, מהאוכל, מהאווירה מסביב, זה חלק מהמתנות של השבת...

אז הייתי אומרת שבאסה שהעולם לא בנוי למציאות של יותר חופש, פחות עבודה... 

ושבת היא שבת. זה משהו אחר. 

היא אוכל ןמנוחה לנשמה ,

אבל חופש מהעבודה הוא גשמי, הוא מנוחה לגוף ולנפש,

אני מציעה דבר כזה:

חופש בראשון ,

עבודה בשני שלישי ורביעי,

חופש בחמישי להתארגן בכיף לשבת מי שרוצה,

שישי כמובן חופש,

ושבת מנוחה. 😁

יש קונים?

קשה שהכל משתנה לך..

הייתי מחפשת דרכים להפוך את השבת לנעימה וקלה יותר..

סתם דוגמאות שאולי יעזורו לך למצוא את הכיוון שלכם:

1. סעודת שבת מינימלית! לדוגמא חלות+ ממרחים (קנויים או מוכנים שהקפאת ולהוציא כל פעם קופסא) ורק דג או רק מרק

ואז זה להכין רק מאבל אחד..

2. להשכיב את הילדים מוקדם בשבת (סעודה שלידית מוקדמת ואז השכבה ואז נשאר זמן רק שלכם..)

3. לחלק את היום בצורה שתקל עליכם. לדוגמא לעשות סעודה יחסית מאוחר ואז זה מחלק את היום ל2. אולי יציאה בבוקר לגינה או תפילת ילדים ואז אחד ישן ובצהרים הפוך וכו.. (אם שתי הילדודים ישנים בוקר אז לעשות שינה איתם אחרי קידוש טוב ואז ארוחה מאוחרת..

ופדוט לחשוב מה יקל עליכם😀 בהצלחה ממש! שבת קיץ זה באמת סיוט😅

ילדים קטנים העומס גדל בזמנים שהם בבית שישי- שבת חגים וחופשים

טבעי שקשה

כשהם גדלים השבת חוזרת להיות יום מנוחה

אצלנו כשהם היו קטנים הינו עושים חלוקה שכל אחד יוכל לישון ולנוח 

3 ילדים, חודשיים אחרי לידה.

מה שאני עושה-

מחלקים משימות קבועות וברורות ביני לבין בעלי לקראת שבת, מתחילים חלק בחמישי בערב.

סלטים אני קבוע קונה מקייטרינג (130₪ לשבת)

מכינה רק את העיקרית ואת הפשוטות יותר, לא עכשיו מנות שף .

ולגבי מנוחה בעלי נותן לי לנוח בבוקר, ואני נותנת לו בצהריים.

יוצאים לגינה אחרי השעות החמות, בדרך כלל עם מישהו נוסף לתת יד.

אפילו דברים גדולים יותר מיום חופש נוסף בשבוע😉

ממש. מנסיון!

תמיד אפשר לפתוח את הראש ולחשוב .

אוקיי אז יש אפשרות שתהיה הצעת חוק שתאפשר יום חופש נוסף בשבוע (שזה סיכוי קלוש))

מה עוד יכול לאפשר את זה?

אולי הורדת אחוז משרה? או לעשות צעדים ולהיות עצמאית בתחום שלך?

אין דבר העומד בפני הרצון, לא צריך לפחד לרצות ואז דברים פשוט קורים🙂

סתם לצורך דוגמא זוכרת כשרק התחתנו בעלי חלם שיהיו לנו בקרים פנויים שנשתה קפה ביחד או שיעשה ספורט ואז זה היה כל כך רחוק מאיתנו (שמינו התחלנו ממש מוקדם לעבוד) והיום זה קורה

זה מתיש ואינטנסיבי, ואין לי כח לעמוד על הרגליים 3 שעות ברצף וגם אני עובדת וגם אמא.

הפטנט שלי שממש ממש עוזר -

להתחיל להכין שבת מתחילת השבוע. זה ישמע מצחיק, אבל זה מעולה בשבילי. יום אחד חלות עוגה, עוטפת היטב ומקפיאה, יום אחד סלטים מבושלים (מטבוחה, חצילים) ואז אני גם עושה כמות כפולה ומקפיאה מסודר. גם דגים ובשרי אני הרבה פעמים מכפילה כמויות וזה מאוד מקל עליי לשלוף תבנית דגים לפני שבת. ביום שישי בעלי מכין חמין, או אני, ומעמידה איזה אורז ושעועית ירוקה צ'יק צ'ק. 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..