ולפעמים זה לא עוזר להתקלח לפני בבית.. מה לעשות שקיץ ושמש בחוץ.

כמו שתציע בחורף להחליף בגדים לפני שעוצרים טרמפים בגשם שוטף

שמי שעומד הרבה זמן בהרבה טרמפיאדות, מטבע הדברים מזיע ומסריח.

אל תשכח שאתה לא הראשון ולא האחרון בדרך שלו לעיעד...

ואם הם מגיעים מגבעה, גם דאורדורנט לא יעזור

ישר "נוער הגבעות"... אם אתם רוצים אפשר לפתוח שרשור על חרדים בטרמפים ואז בכלל כל אחד יוכל לתת במה לאנטישמי הקטן שנמצא לו בלב...

וכן גבעונים, תתקלחו. חוץ ממכם בגיל מאוד מסויים, אף אחד לא נהנה מהסירחון הזה.

פה הועלה שזיוויק אוסף באזורים של גבעות.

בכללי חם מאוד,

אז זה כבר לא משנה מי עולה.. 

הגבעונים מוסרים נפש והם באמת מסריחים ולא אוכלים ובקושי ישנים (קורסים איכשהו אחרי יום עבודה מטורף בשמש), זו המעלה שלהם.

אני זוכר כשהיינו נוסעים לגבעות מהישיבה, היו חברה שאפילו פיזית היה להם קשה לשהות במקום בלי שירותים מסודרים (אם תסכימו אתי ששתי אבנים באמצע העולם, מסריחות מהשאריות שלך ושל קודמך ב5 שנים האחרונות, זה לא השירותים האידאלי), וחברה שהיו מגיעים לפינויים יומיים לפני החתונה שלהם ובונים ורבים ובקושי ישנים כשיש עוד סיכוי שהם ייעצרו ביום חתונתם...

אני עד היום מתרגש מהמסירות שהייתה לנו אז!

להיות בגבעה זה מצויין. ואני מרגישה שאני תורמת את חלקי כשיוצא לי להעלות טרמפיסט שאולי מגיע או נוסע לכזה מקום.

אמרו יש איזה קריפ שמתקלח בטרמפיאדות ומשתמש ב fairy.

פעם אחת הורדתי טרמפיסט. לא יכולתי לנהוג...

שגם הנהגים לא יעשנו כשהם אוספים אותנו

הנהג יעשה באוטו שלו כרצונו.

הוא עושה לך טובה. לא מתאים לך. רד.

אבל הנהג מעלה ביודעין נוסעים שמן הסתם לא יהנו מהעישון שלו. 

אבל למה הם מעלים נוסעים ואז גורמים להם לאי נעימות?

ואם אני אוהב מזגן על קור גם בשיא החורף?

אולי אבחר גם את הריחן לאוטו לפי בחירתם?

עד איפה זה מגיע?

שבו נגרמת אי נעימות ברורה לנוסע

לסיגריות, לא לשירת נשים שבזה יש הרבה פוסקים שמקלים וזה לא גרוע כל כך

חוצמזה הנקודה שלי היא לא ההלכה ומה מותר- אלא בין אדם לחבירו

אם משהו אסור אז הוא אסור, לא משנה מה יגיד רב זה או אחר.

רק כאשר יש התנגשות בין הלכות שלא יכולות להתקיים ביחד, או ערכים אחרים כמו כבוד הבריות או הפסד מרובה או דרכי שלום וכו' וכו', רב יכול להגיד האם במקרה הזה מותר לעשות כך וכך.

אבל כאשר אין שום התנגשות ושום צורך לעבור על איסור, איך אפשר להתיר?

אז יש מקום לדיון

בפועל אני רואה מסיבי המון שומרי תורה שמעשנים

לא רואה סביבי שומרי תורה שאוכלים שרצים או מחללים שבת

מכאן אני מסיק שהרב שלהם התיר להם

מה שאני טוען זה שההתרה הזאת לא שווה דבר. כמו שאם רב יגיד לי שמותר לאכול שרצים, זה עדיין יהיה אסור. אין להיתר הזה שום משמעות.

אם אתה מדבר בכזו החלטיות ונחרצות גם כנגד פסיקות של גדולי הדור

הרי זה ממש אסור. איך אפשר להקל במשהו שהוא אסור?!?!

בתור אחת שיצא לי לקחת טרמפיסטים, השתדלתי לצורך העניין לא לשים שירים של נשים כשהעליתי גברים. אבל זו היתה בחירה שלי. וכמובן מוזיקה בווליום סביר כדי שיהיה נעים. אבל גם אם הייתי בוחרת שלא לעשות את זה, זה שלי. 

זה כשעבדתי ליד הבית שלך וכיבדתי את החרדים שעבדו איתי.

(אני עדיין עובד שם, אבל כבר לא פיזית)

כשאני באוטו למה לי? אני הבוס. אם כי הרבה פעמים העבירו לי שירים מסיבות אחרות.

אנחנו משתדלים לכבד את הסביבה שלנו ומצפים מהסביבה לכבד אותנו.

בטרמפ יש עניין של טובה למישהו אחר. אנחנו עוזרים לו (או הוא לנו) אבל בסופו של דבר, *אנחנו* אלו שעוזרים. וצריך לזכור את זה. 

אם כי עם הכלי שאני מקפיץ עכשיו אז אין מקום לשים שירים בכלל

לכן אם הוא רוצה לעזור- שלא יגרום אי נעימות לנוסע(ויודיע מראש). לא הכרחתי אף אחד להפסיק לעשן. פשוט ליידע את הנוסע. לא נראה לי מסובך מדי לביצוע

זה שלך, אבל את גורמת חוסר נעימות לנוסעים, אז למה את מעלה אותם? זה כמו לארח מישהו בבית ולא לתת לו לישון כי את שמה בוקסה עם שירים בקולי קולות

אני לא גורמת להם חוסר נעימות. מי שרוצה לעלות על טרמפ, מודע לעובדה שהוא לא ברכב שלו ואי אפשר לעשות הכל כמו שהוא רוצה. עושים לו טובה. לא הפוך.

אתה לקחת טרמפיסטים? נתת להם לשגע אותך?

מעבר לזה, אני באמת לא מעלה הרבה טרמפיסטים. זה תלוי איזורים ותלוי במזג האוויר. אם ממש חם יותר סביר שאעלה. אני די משוכנעת שאנשים מעדיפים לעלות על טרמפ שאולי ישימו שיר שהם לא אוהבים או לא מתאים להם, מאשר להישאר בתחנה לחכות לאוטובוס או טרמפ אחר, ב35 מעלות… 
 

אולי תגיד גם שנהגי אוטובוס אמורים לא לשים רדיו??

אני לא מעשנת כמובן. ולא שמה שירים בווליום גבוה, למרות שאוהבת לעשות את זה כשלבד. וכשמעלה דברים אני משתדלת לא לשים שירים של זמרות. יש לך עוד תלונות???

אני מאוד מקווה שאתה לא עולה על טרמפים… מסכנים הנהגים. 

הם גם עובדים ולא עושים את זה כטובה.

אבל אתה לא יכול למנוע מהם לגמרי

לא מצד הנוסע. אין צורך להתפרע. אם את מעלה טרמפיסטים, אז לפחות אל תעשה פעולה שתגרום להם בוודאי להרגיש שלא בנוח(ואינני מדבר על הסכנה הבריאותית שבדבר, גם אם הנוסע הוא פסיבי). אני מדבר על עישון בלבד. שאר דברים שהם עניין של טעם וריח- זכותו המלאה של הנהג. כשאני בטרמפים אני לא מעז לפנות לנהג שמעשן, לכן חשוב לי לכתוב, כי יש נוסעים כמוני שלא נעים להם בכלל עם זה

ולא בעד שאנשים יעשנו בכללי בטח ובטח לא תוך כדי נסיעה.

אבל מכאן ועד לדרוש מנהג לא לעשן כי יש לו טרמפיסטים שלא אוהבים עישון?

זה גורם לאי נעימות מאחד הסוגים הגרועים ביותר, שלא לדבר על כך שהוא מסכן את בריאותם. הנהג מכניס נוסעים בלי שהם יודעים לתוך סיטואציה שהם לא היו רוצים להיות בה. אדם ירא שמים לא יעשה דברים כאלה(או יעשן בכלל, אבל זה נושא לפורום אחר)

כמובן שאינני יכול לכפות את דעתי על הנהג. לכן מן הראוי שיודיע מראש עקב אי הנעימות הכרוכה בדבר

יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם. 

כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.

כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.

אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו? 

לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח

אז כן

בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי 

זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא. 

רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.

רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי

מפרגנת להם

עבודה קשה

אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל 

כשזה מתאים

למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים

מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר

כדי לפרנס מקומיים

מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)

אפילו תוך גדי

 הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!

לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה

זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא

כאן, ליד הכיור, השיש....

השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני

אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך,  לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות

עם דעת  וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי,  Young man.......

א

אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים

במסגרת תורנית איזושהי,  אז בלי לשמוע משהו תורני, אני

מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ. 

הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי

ודומיו - יותר.  הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!

ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים

ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....

אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים

לציבור של בעלי תשובה, או אנשים

שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,

מלאי מחשבה, משהו!!

א גיט ווך!

לילמנוחה!

הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום... 

אין לי את האפשרות.   אבל נהנתי מאד 

גם את הצד המוזיקלי של הרב, בנוסף לכל שיעורי התורה המדהימים שלו ופרשה ב4 שהפכה מזמן ל10, 20 ויותר חחח

למי שלא מכיר, אני מדבר על זה: קישור

שלא אכשיל מישהו חס ושלום

בהחלט היתה משכיחה לי את האבל. 

אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?

זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....

הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.

שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:

אנחנו לא שופטים אף אחד.

מדהים. תודה!

תודה!!!

אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא

מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש

ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.

את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)

באמת קומה שניה, כי השיעורים

הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)

פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת

מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה

מופלא, כמה עמוק.....

מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.

אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים

המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)

להשפיע יותר.

עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא

פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו

מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם

שמרו מצוות).

ואולי אני טועה.

זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...

מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו. 

הרב אורי שרקי

הרב מיכאל אברהם

הרב אליהו זיני

הרב שמואל אליהו

הרב גיא אלאלוף

יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.

הרב יגאל לוינשטיין

הרב שניאור אשכנזי

הרב צבי בן פורת

הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)

כשיהיה זמן סוף סוף....

שיעורים על מצבי נפש  - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"

הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה

וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.

ממליץ עליהם חח
 

כדאי לשמוע

אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.

אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
 

אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)

השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.

האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?

אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי

החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.

והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.

כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..

לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.

לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל

זה תחום אומנותי

אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי

יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח

ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה

מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול 

עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.

זוועה.

הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.

שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם. 

אבל זה רווח לצערי

א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.

ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.