ממש לא ברור ומלחיץ 

בכל מקרה לא מתכוונת להגיב יותר, ההודעה שלי נועדה רק לתת להן חיבוק אחרי הכאפה הלילה (שממנה יהיו סטטיסטית משפחות שלא יתאוששו), ככה שלא חלמתי שאצטרך גם להסביר את המהלך מחלל השם הזה עצמו. 

אבל לא כולן רואות ככה את הדברים

ואם מדובר על חוק הגיוס

אז מחילה אני ממש חושבת שלכל אחת דעה שונה

אני מאוד בעד שכולם יתגייסו ומאוד מכעיס אותי שלא לפעמים

אבל לא מסכימה באופן הזה

וגם מעורבב פה ים פוליטיקה ושנאה לחרדים כי יש לא פחות משתמטים בציבור החילוני וזה מושתק

זה לא מצדיק

אבל זה לא שחור לבן

כל אחת ודעתה שלה ואין לי בכלל עניין להתדחים על זה

רק שהאופן בו כתבת מאוד לא הגיוני בעיני

(מופנה לפותחת)

אה

ובעלי מגוייס ..ולגמרי חסר להם כח אדם אז זה לא שאין לי רצון שיתגייסו כל מי שרק יכל..

מצד שני זה חלק מאוד נחוץ מהצבא.

אם כבר הלהקה הצבאית וגלי צה"ל הרבה יותר מתסכל

כשאת כותבת חיבוק ביום הקשה הזה אנחנו מבינות שקרה משהו נורא אז אנחנו קודם כל נלחצות. אין פה הגיון ורק אח"כ מגיעות המחשבות של על מה בעצם היא כתבה את זה. מה שנקרא אזהרת טריגר, כשאת כותבת קשה הקונוטציה הראשונה והיחידה היא של מקרה טרגי, מוות של הרבה חיילים, ודברים בסגנון הזה בלבד. אם את לא מתכוונת לזה, רצוי להוסיף כמה מילים לפני שאת גורם לעשרות נשים לפחות להילחץ בטירוף.

גדול מתחילות לעבור שמועות כי קשה להימנע מזה. ובהרבה מעגלים לא מתקבלות ההודעות הקבועות של "כולם בסדר" ולוקח זמן עד שיש הותר לפרסום.

זה הזמן הכי מורט עצבים שיש. וגם בסוף זה לא שיש שמחה או הקלה זה כאילו לחכות לחכות ולחכות ואז לבכות על מישהו שאת לא מכירה מרוב מתח שהצטבר וגם קצת אשמת ניצולים וסולידריות של משפחות מגוייסות ודאון של איך ממשיכים מפה לתמוך בו ללכת שוב לאותם מקומות פעם אחרי פעם.

אז כשזה קורה אני חושבת שכולנו זקוקות לחיבוק גדול וענק על הטלטלה וההצפה ביום קשה כזה.

מצד שני, כשבעלי נמצא שם בשטח, ממש לא מזיז לי כל מיני דיונים שקרו הלילה בממשלה. אין לי כוחות לא לשמוע חדשות לא להבין מה הולך ולא להרגיש כלום לגבי זה.

משתפת כי שאלת מה יכול להלחיץ אז מסבירה איך אני חוויתי את זה ועל מה זה יושבת בעצם החרדה הזאת שמחברת בין משפחות מגוייסים לימים קשים באמת.

רואה את זה כמשהו עד כדי כך חסר תקדים כי זה מה שהיה עד עכשיו ממילא

אני חושבת שציבורים שלא התגייסו עד כה אכלו אותה במהלך שהם עשו לצערי הם כרגע במצב שהקרקע נשמטה תחת רגליהם וזהו גם מאיתנו המגוייסים הם כבר לא יקבלו תמיכה, הכלה, והבנת הזולת שאם הייתה עד כה וחבל...

וכן בימים האחרונים עלו לי מחשבות על הציבורים הלא מגוייסים שנשותיהם בכזו קלות פוגשות אותי ואומרות לי וואו איזו לביאה ואיזו חזקה וגיבורה!! וואו וואו אז יש לי מה להגיד על זה אדם שהוא כזה גיבור ויש לו כוחות התמודדות הרבה היו רוצות כוחות כמו 'שלי' לעבור תקופות כאלו מורכבות של סבבים אז למה לא שיתחלפו איתי שגם הם יהיו אלופות ולביאות וגיבורות!!! ככה!!

אבל באמת אני יותר מרחמת עליהם מאשר עלינו כמגוייסים ופעם הייתי כועסת עליהם היום כבר אין כעס רק רחמים על ההתנהלות שלהם שכבר אין לי מושג לאן היא תביא אותם, אבל אני אופטימית כל משבר מוליד צמיחה וגאולה

זה כבר ממש עובר לידינו... נמאס לנו לצפות... יש דברים אחרים שהרבה יותר מלחיצים כמו מחשבות על התחממות בגזרות וכו'.

זה ממש לא הסיפור שלנו כרגע, רובנו משאירות את המלחמה הזו לאחרים

אגפת לי לשא נכנע לחמאס ולא נאמץ גישה שמאלנית בהכל ולא נחיה לפי מדינת בג''ץ בכל מה שקשור תדת

מעדיפה את המילואים כבר

אצלי הבן בגיל 4 כל הזמן עסוק עם צבעים ודפים

קניתי לו חוברות צביעה היה בעננים

לפעמים מגוון עם מדבקות מכל הסוגים.

הקטנה בת שנתיים משחקת הרבה במגנטים

עכשיו הזמנו לה במשנת יוסף בימבה, בטח זה גם יעסיק אותה מלא.

אה והגדול שלי ירד היום לשביל ליד הבית עם השכנים

והם ציירו על המדרכה עם גירים, הוא היה מאושר.

חידות עם ציורים במעטפות, כל ציור מראה על המקום בו מוחבאת המעטפה הבאה, ובסוף מקבלים הפתעה כלשהי.

מסלול מכשולים

לנסות לעשות לו"ז שייתן להם עוגן וגם לך יעשה סדר.

ארוחת בוקר

תפילה וקצת שירים

פעילות תנועה

משחק לבד

ארוחת עשר

סרט / משחק במחשב

יצירה

ארוחת צהריים

משחק לבד

הפעלה שלך (חפש ת'מטמון, חבילה עוברת, מסלול מכשולים וכו')

מקלחת ארוכה (אמבטיית משחקים משותפת, צבעי ידיים במקלחת וכו')

ארוחת ערב

משחק לבד

סיפור לפני השינה

לישון

אבל באמת הארת את עיני שאין לנו סדר יום מסודר

כי אין יום ולילה .. אבל אולי צריך באמת לעשות משהו כמו לו"ז יומי שכן אפשרי

יש מצב שהוא חוזר יום אחד יותר מוקדם?

כדי באמת ללכת להביא קצת תעסוקה (אותי זה מציל פה)

האמת שאפשר לנקות איתם ביחד לפסח

שלי מגיל 3 מרוקנים מגירות ומנגבים, מביאים לי דברים

שימי להם מוזיקה קצת

אנחנו עושים הרבה משחקי ספורט

חלק מול יוטיוב- רועיקי מצחיקי וכאלה

היום בנינו מסלולי מכשולים וקפצנו בינהם

זה כל מה שלוקח את הזמן

אחלה תעסוקה 

היה יום מעיק ומתיש

לבעלי יש איזה פרויקט מטורף בעבודה אז הוא עבד כמעט 24 שעות ברצף מצאת שבת, חזר באמצע הצהריים ל3 שעות לישון אבל בגדול זהו

כמעט חיכיתי לאזעקות כדי שאראה אותו לחמש דקות.. ולא מספיק הבנתי שזה הולך להיות ככה...

ובמקביל יום ראשון הוא יום שתמיד מורכב לי

מלא אזעקות והתראות ושיבושים

והילדים מחורפנים ואו שהם רבים או שהם בוכים או שהם משתוללים לי על הראש

ולקינוח ניסיתי להכין ארוחת ערב שווה ושיהיה לנו קצת זמן ביחד

והתחרבש לי הלוז

ובעלי הלך לישון(באופן מוצדק, כאמור הוא היה ער מעל 24 שעות ואז ישן 3 שעות...)

ונשארתי לבד עם אוכל שווה אבל חמוץ לי בלב לאכול לבד.....

ואין אופק

ומחר יהיה שוב קשה.

יש פה פרחח קטן שעדיין ער!

אנחנו לא בבית משבת שעברה

הילדים הפוכים

התינוק רק רוצה ידיים

ובנוסף אני תמיד מתחלקת עם בעלי בחופשת הלידה ובגלל שאני יוצאת רק לחודש וחצי לא מביאים לי מחליפה

ואני בעבודה סופר חיונית והייתי אמורה לחזור בעוד שבוע ובעלי מגוייס

אז המנהלת שלי לוחצת בצדק אבל אין לי מה לעשות ומהבוקר אני עצבנית וזה כמובן משפיע על כולם ואז הכח מעצבן

היו פה איזה 4 אזעקות,

חזרנו במוצ"ש אחרי שבוע כמעט אצל המשפחה,

לרדת כל פעם עם ארבעה ילדים ובינהם תינוקת למקלט,

לכבס, לנקות את הבית, לקפל בגדים ועוד.

ילד שמאוד מאתגר אותי וכעסתי עליו הרבה,

וגם להיות איתם לבד בלי בעלי שעובד מחוץ לבית.

היה ממש לא פשוט..

מקווה לימים יותר רגועים 

עשיתי תחרות צרחות עם בת שנתיים

והיה מביך ונורא ואיבדתי שליטה והלקיתי את עצמי וחוזר חלילה

בסוף ישבנו שתינו במיטה וחלקנו שקית דוריטוס דוחה שהיא מצאה והביאה לי

תזכורת למחר - רסקיו סביב השעון 

בזמן האחרון מאוד השתדלתי לעשות יותר ספורט

לפחות פעם בשבוע הליכה רצינית ועוד פעם אחת ספורט בבית.

ועכשיו פשוט לא מסוגלת, לצאת להליכה אני קצת חוששת

למרות שאין פה כמעט אזעקות אבל עדיין.

ולעשות ספורט בבית עם הילדים אין לי חשק.

ובא לי ממש לקנות לי ערימה של חבילות שוקולד...

אוףףףףף וזה ממש ממש ממש מבאס אותי

ועדיין לא גורם לי לעשות משהו באופן שונה.

היה יום סביר. למרות שהבעל מגויס והלמידנ מרחוק התחרבשה.

אבל בלילה האחרון היה קשוח אש. הילד בכה איזה 3 שעות (ב2 פעמים) והקטנה גם קמה הרבה. כמעט לא ישנתי.

ועכשיו זה חוזר על עצמו שוב. צרחות עד לב השמיים

חיבוק גדול.

הלוואי שיש משהו שיכול לעזור 

לקרוא עיתון מטופש, קצת לבזבז זמן במחשב.

הלוואי כולנו נרגיש מחר טוב יותר ונזכה ממש מהר לראות את ביאת הגואל.

(ואז אהיה פנויה לכל העבודה שמחכה לי 😅)

קמנו כולנו מאזעקה ואני שונאת לקום עם הילדים ביחד תמיד קמה לפניהם

צללתי לעבודה במחשב בזמן שהם אוכלים תראש מסכנים

אכלתי מלא שטויות

עד שבאה הישועה - באתי לשים ראש רגע כמעט נרדמת - אזעקה😵‍💫

מפה לשם אני ערה עד עכשיו

הבית ג'וחה, לא הספקתי כלום לפסח, אפילו כביסות לא סיימתי לקפל ואני שוב פה גוללת..מחר יום חדש😑

ניקיונות, לימודים עם הילדים...

בפועל, כאבי תופת בבטן ואני מושבתת במיטה מתה מכאבים. 

אם אני הייתי עם ניו בורן ועוד שני קטנטנים בבית וכולם בסוף יום בחיים אוי ואבוי למי שיעיז לתת לי בראש על משהו, חייו יהיו בסכנה.

את רק ילדת, שום חוברות וקריאה עכשיו😅

לך

או שאפשר להקדים ולהגיד לאיזו תגובה את מצפה

להגיד או לכתוב- אני משתפת כי אני רוצה שתדעו

אבל בבקשה בלי חיבוקים שאלות או ניחומים

כתבתי לחברה אחת, והוספתי שאני לא רוצה שאלות ולא חיבוקים ולא שום דבר.

רק שתהיה.

והיא היתה..

תמיד יש כתבות כאלה על כמה תגובות של אנשים היו לא במקום במצבים כואבים

אבל חייבת להגיד שכשאני הייתי בסיטואציה שום תגובה לא היתה לי נוחה...

וכן בשביל זה צריך חברה ממש טובה שאפשר לומר לה

אני רוצה לשתך אותך אבל אין לי כח לתגובות

ואם תתעלמי אני אתעצבן עליך

והיא עושה את זה בשבילך באהבה

זה חלק מהדברים הטובים בקהילה המהממת פה

מה את רוצה לשמוע וישמיעו לך

אני באמת מודה על המקום הזה לנתייעץ לשתף לקבל

חבל שאני לא יכולה לתייג את כולן

תודה עליכן🩷🩷🩷

ואם חשוב לך מול אנשים במציאות

אז אולי יש לך חברה מספיק קרובה שאת יכולה להגידלה שאת משתפת אותה אבל לא מעוניינת לקבל תגובות מסוג מסוים 

רק שתהיה שם בשבילך 

חיבוק 

כי פוחדת שאני לא אנונימית... אולי מתישהו מאנונימי

אבל באמת שיתפתי וכתבתי שאולי לא אענה להודעות או לשיחות כי אין לי כל כך כוח כרגע להתמודד וזה התקבל טוב

נראה לי שבחרתי נכון למי לכתוב.

אז לפחות בשלב הזה זה בסדר

(חוץ ממישהי אחת שהייתי חייבת לשתף כדי לקבל את העזרה שלה דווקא היא האחרונה שרציתי לשתף. גם ברור לי שזה יופץ לאנשים שאני לא רוצה שיידעו אבל זה מחיר שאני אצטרך לשלם על העזרה ואני מקבלת את זה)

ותודה לכן

עצם זה שכתבתי כאן אפילו שלא כתבתי מה כבר נתן לי כוח

באמת קהילה מהממת יש כאן

ומי שהיית חייבת לשתף זה באמת מרגיז שאת זקוקה לעזרה של מישו והיית שמחה לדלג על זה

ץ❤️❤️❤️

וה' יאיר ויצליח דרכך וראיתי ברכה בכל!!

עוד חיבוק וכוחות בע"ה 🫂🫂

חיבוק גדול!

אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?

יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם? 

שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.

אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.

באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.

אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...

(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).

להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית

אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת

מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️

ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..

לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן

אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...

או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה

ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.

נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..

ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.

בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..

וחיבוק ענק ענק!!!!

גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!

בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!

@ואילו פינו גם לך אהובה!!!

פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?

ללכת עם כולם לא רלוונטי

אם הם ישנים חזק והמקלט קרוב את יכולה לרדת רק עם הקטנה.

זה מעבר ליכולותיך, פשוט תניחי לזה

הסיכוי להפגע מטיל נמוך מהסיכוי להפגע בתאונת דרכים ובכל זאת אנשים נוסעים בכיף, גם למקומות לא חיוניים.

ואם כוכש רלוונטי לך מוזמנת לממ"ד שלנו באהבה!

הכי הרבה הגרב תיקרע אבל אפשר

אין גשם עכשיו

אתם בבניין עם מעלית? אולי לקנות עגלול כזה ולשים בו את כולם ולהסיע אותם לממד?

לא זוכרת אפילו פעם אחת שנכנסה זכוכית..הם פשוט אוהבים וכל עוד זה לא ללכת מרחקים הכל בסדר .

פשוט נראה לי שזה קצת לא הגיוני להתעקש על נעלים מחשש מאוד רחוק תכלס..

יש מקומות שבהם זכוכיות בדרך למקלט זה חשש קרוב,

אם חייב נעליים אולי אפשר לשים כפכפים/סנדלים שיותר מהר לשים.

אני חושבת שאם לך זה הכרחי נפשית לרדת למקלט

אז אני בניגוד למה שכולם כתבו פה-

היתי בלי קשר אוספת את כולם מסבירה להם שכשאמא אומרת שצריך לרדת למקלט  אז חובה לרדת איתה וזה לא נתון לדיון מסבירה להם שלהיות בבית כשיש אזעקה זה סכנת חיים ואפשר להפצע מאוד קשה וכואב. ולכן את לא מוכנה יותר להתוכח עם אף אחד.

בעיני קצת להפחיד אותם במובן של להבין שזה לא בדיחה ושמדובר פה במצב סכנה זה הכרחי.

ולא ברור לי כל כך מה ההתרחשות בסיטואציה-אבל בעיני לא צריך להתארגן בכלל ..רק לרדת . ככה עם פיג'מה ובלי נעליים..למה צריך נעליים?🫣

וכדי לא להתעסק רק בלשכנע היתי פשוט קונה תיבת הפתעות מיוחדות שיורדת איתך למקלט והילדים יודעים שמי שיורד יפה מקבל. אפשר גם משחק מיוחד שמחכה שם

שלא קמים בלילה?

זה אחרת באמת

כמה ילדים ובני כמה?

בעלך לא בבית?

היתי מבקשת משכן שיכל להכנס ולרדת איתך

אחרת ואין פתרון -אז התשובה היא להאמין בהשגחה פרטית

אני אגב נוהגת ככה כל המלחמה כמעט כי המקלט זה לנסוע ולאו דוקא להגיע בכלל

וכשבעלי היה מגוייס וגם עכשיו כשפה לא מסוגלים לחיות ככה להעיר ולסחוב אותם ..הם לא מעט ואין יכולת כזאת ..ורוב הסיכויים למצוא את עצמינו באוטו בזמן שאחרי האזעקה

אז יש ים כרגיל בבית וזהו

אבל בעיני המפתח זה שאם זה מה יש -אז לשנות גישה פנימית וללמד את עצמינו להיות ברוגע כמה שניתן

אם עשית את כל ההשתדלות אז אפשר לתת לה' את השאר

זאת דעתי 

היא אם אתם מצליחים לשמור על ההנחיות

כרגע נראה שלא, מטעמים מובנים

מה מכאן?

לאבד את זה?

שקלתם לישון כבר במקלט מראש? כי אם לא זה, או לעבור מחר לדירה עם ממד, אני תוהה מה את משיגה מכל הלחץ הזה כרגע

לצאת מהבית אחרי שהאזעקה נגמרת זה גם מסוכן..

שואלת באמת כדי להבין מה אפשר להציע מלבד פתרון פרקטי שכרגע לא הולך ככ..♥️

אני חושבת שתנסי למצוא מישהו שאת יכולה לעבור לגור אצלו לשבוע הקרוב

תתחילי מהמשפחה הקרובה: הורים שלך, שלך בעלך, אחים אחיות שלכם, דודים שלכם.

ממש להרים טלפון לספר מה המצב אצלכם ולבקש לבוא להיות אצלם תקופה.

יכולה גם לכתוב בקבוצות של העבודה, שכנים, חברים שאתם מחפשים מקום להתארח אצלו כמה ימים.

אני בטוחה שתמצאו בסוף.

ואפשר אחרי כמה ימים לעבור למקום אחר כדי לא להרגיש שאתם נטל על מישהו מידי הרבה זמן.

נכון זה לא נעים ולא נח בכלל.

אבל בעיניי זה נשמע ממש בלתי אפשרי

להורים שלנו אין ממ"ד

אין אחים או אחיות נשואים

ובעבודה או חברים לא יכולים לארח משפחה גדולה ברוך ה'

יש הרבה קבוצות

מקווה שתהיה תועלת♥️

וז המצב

הייתי פשוט נשארת בבית במקום הכי מוגן שלו

ומתפללת

נגיד מצפה רמון?

ראיתי פרסומים על צימרים שם

ואין שם כמעט אזעקות