שאלה על קורס ניהולימתכוונת

נשמות.. שאלה שלא קשורה להריון ולידה אבל אני אחרי לידה אז אולי אפשר 🫠 יש פה נשים חכמות..

בקצרה

אני מקרה קלאסי של אדם מומחה שהפך למנהל. הייתי טובה בתחום שלי אז קידמו אותי לתפקיד ניהולי, מה שלא בהכרח הולם את כישוריי. אני כן סהכ אוהבת את זה אבל מרגישה שצריכה המוןןןן כלים ודיוקים.

יש לי אפשרות ללמוד קורס בעניין

הבוסים שלי מוכנים לשלם אותו (הם חושבים שאני מנהלת סהכ טובה ושאשתפשף עם הזמן, אני מרגישה שכן רוצה ידע מקצועי) אני מתלבטת עוד אם לשלם בעצמי כדי לא להיות מחויבת מידי למקום העבודה שלי. שאם ארגיש עוד שנה שנתיים שרוצה ללכת הלאה לא יהיה לי לא נעים.

בקיצווור מה השאלה?

האם אתן מכירות קורס ממוקד שמלמד ניהול?

לא תואר שלם, משהו ממוקד, כלים ניהוליים.

אני אגיד שאני כן קוראת הרבה. אמנם רק בעברית אבל קוראת כמה שנים ספרי ניהול שונים. למדתי בעבר קורס של תקשורת מקרבת. אבל בפועל מרגישה שצריכה יותר מזה. מה שמתחדד לי שצריכה:

בעיקר עזרה בהצבת חזון, ניהול יעדים, והנעת עובדים.


יש לכן רעיונות או כיוונים? כמובן כמובן שעדיף משהו בזום אם יש דבר כזה. ואם לא אז אולי רעיון לפודקסט מוצלח.


תודה נשמות. ♥️

לדעתיכבתחילה

חלק ממה שכתבת אפשר להעזר בצ'אט גיפיטי- הצבת חזון, ניהול יעדים וכו'.. את ממש יכולה לבקש ממנו שיכין לך תוכנית עבודה שנתית לפי רבעונים ויעדים מדידים, ותקבלי טבלה מסודרת תוך כמה שניות.


לגבי הנעת עובדים אני מאמינה שזה עניין של חספוס. ככל שתהיי יותר זמן באינטראקציה ובתפקיד ניהולי ככה תהיי טובה יותר ויותר.

לכן, תמשיכי לקרוא ספרים, אפשר גם לשמוע פודקאסטים, אבל תני לזמן לעשות את שלו.


בקיצור פתרתי לך את הבעיה, את לא צריכה שום קורס

חחח נשמה אתמתכוונת

כן, גי'פי הוא אחד מידידיי הטובים ביותר 🤣 חד משמעית

ובכל זאת זה לא מספיק

אני בהחלט נעזרת בו לפתור כל מיני סוגיות בין אישיות (כפרה עליו, התייעצתי איתו איך להעביר ביקורת לעובדת חיה בסרט.. הוא שואל אותי, זה מספיק עדין או שאת רוצה אפילו יותר בעדינות? קיצור אני ממש יד ביד)

איכשהו זה לא מספיק לי.. אבל תודה יקרה!

לא מבינה בתחוםילדה של אבא

רק נראה לי שעדיף לך לשלם בעצמך אם זה סכום סביר.

 

גם אני לקחתי קורס בתחום העבודה שלי והעדפתי לשלם עליו בעצמי כדי לא להיות מחוייבת אח"כ לחברה

תודה! כן גם האיש שלי סובר ככהמתכוונת
תבדקימרגול
לעברית (האונ') יש כזה קורסי חוץ סוג של… אני אחפש לך איך קוראים לזה… קיצר שם הגיוני שיש כזה של ניהול. זה בדרכ חצי שנה-שנה נניח כמה שעות בשבוע…
תודה מותק!! אסתכל!!מתכוונתאחרונה
מה עושים עם ילדה שלא הולכת לישון?כורסא ירוקה

בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.

היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.

זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.

ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.


מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.

עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת. 

תנסי להוריד שנצ, זה הדבר היחיד שעזר אצלישופטים
אבל צריך לשים לב להשכיב מוקדם שלא תעבור את השעה
במלחמה היא לא כל יןם שונצת. זה לא עוזר..כורסא ירוקה
בלי שנצ, מתי את משכיבה?שופטים

אולי עברה את השעה?


אני לא טובה בהשכבות וב"ה הגיעו ימים טובים ובעלי נמצא להרדים אותם והולך הכי טוב עם ספר במיטה. אפילו בלי לקרוא לזה ללכת לישון.

ילדה בגילה בלי שנצ אמורה ב19 לנחות

בלי שנצ באזור 19כורסא ירוקה

עם שנצ 19 וחצי יש ימים ש20

ככה או ככה היא מתקשה לישון

הבן שלי בן שנתיים ושלושהשם שלי

אם הוא ישן בצהריים, הוא הולך לישון בסביבות 21:30.

בלי שנ"צ הוא יכול להירדם גם ב 18:00.

אז קשה לי להסביר למה בלי שנצ היא לא ישנה מוקדם יותכורסא ירוקה

אולי כי לפעמים היא נרדמת ל10-20 דק בנסיעה או סתם ככה וזה מטעין אותה עד הערב.

אבל לישון ב19:30 ביום רגיל אם היא באמת הולכת לישון אומר שהיא תקום באזור 6, אז זה הגיוני. אני צריכה שהיא תקום בשעה הזאת כדי להתארגן לגנים בזמן.. לא יכולה שהיא תלך לישון ותקום שעה שעתיים אחרי

מתי בפועל היא נרדמת?השם שלי

אם את משכיבה אותה ב 19:30, אבל לוקח לה שעות להירדם,

היא לא תישן פחות שעות אם תשכיבי אותה יותר מאוחר.

זה רק יחסוך לה ולכן את המאבק סביב ההרדמה.


הבן שלי רגיל לאכול איתי ועם בעלי ארוחת ערב, והוא יודע שאחרי זה הולכים לישון בלי בעיות.

9 וחצי - 10. אבל יש חריגיםכורסא ירוקה

היום היא עדיין ערה פה לידי.

ויש גם פוליטיקה.. האח שמעליה לא ילך לישון אם היא לא צריכה עדיין, והוא חייב את השינה הזאת.

ופרקטית זה בעייתי כי היא גם תעשה הכל כדי שהוא לא ישן ותנסה להעיר אותו כדי שישחק איתה. וגם תטריף אותנו כל הזמן הזה, לא נצליח לעשות כלום

אצלי לילדים שמעל אין בעיה ללכת לישון לפני הקטןהשם שלי

אולי יעזור לתת לה משהו רגוע לעשות במיטה.

ככה היא תוכל להיכנס למיטה ביחד עם האח, אבל תהיה לה תעסוקה עד שהיא תתעייף.

אצלנו עזרדרקונית ירוקה

להביא משחק וספר למיטה. זה הופך את המיטה למקום מזמין במקום למקום החשוך שבו "נפרדים" מהיום.

להקריא לה סיפור או לשיר שיר שהיא אוהבת

יש ימים שאני עושה את זהכורסא ירוקה
יותר ימים זה גורם דווקא יותר להתעורר (עוד שיר, עוד סיפור, אני רוצה לראות את התמונות בספר, הסיפור הזה לא טוב תחליפי, או שמתחילה לשיר) מאשר להירדם בנחת 
סיוט. מוכר ממשאוהבת את השבת

איך היא בכללי?

טיפוס רגיש?

איך היא במהלך היום?

לא הטיפוס שהיית מגדירה כרגישכורסא ירוקה

אבל כן. רגישה מאד.

במהלך היום מאיזו בחינה? 

פשוט אצלנואוהבת את השבת

הבת הרגישה שלי כל פעם לא הייתה נרדמת מסיבה אחרת...


בסוף מה שעזר זה חושך גמור, שקט גמור ולשבת לידה עד שנרדמת

כמובן נרדמת תמיד קק אחרי שכולם ישנים


אולי תנסי להאהיב עליה פודקאסט?

ואז תאזין לו ותרדם תוך כדי?

נגיד סנאי וארנב..


מה אם לסכם איתה במהלך היום מה דרך ההירדמות ?

סיכומים לא עובדים איתהכורסא ירוקה

והיא קופצנית מדי בשביל להקשיב לפודקאסט.  

אבל באמת לשבת לידה בדכ עוזר, אבל עדיין לוקח המון זמן.. עכשיו למשל היא נרדמה ממש עכשיו,רק כששנינו יושבים לידה ונותנים לה יד

חח שניכם זה כבר רמה גבוהה חחחאוהבת את השבת
הילדים שלי רק רמה גבוהה חחחחחחחחחחכורסא ירוקה
אולי טבלה? שיהיה לה תגמול ברור על הרגל חדשאוהבת את השבת

שיש בלוז השכבה

וחאטלאט עוד הרגלים


הכי חשוב לקבוע שלא יוצאים מהמיטה

כי זה הכי מוציא משינה..


לדבר איתה כמו גדולה. ממש

אנחנו יכולים לסכם הרבה דבריםכורסא ירוקה
ברגע האמת הכל עף מהחלון מבחינתה.. גם אין לי תגמול שאני יכולה לתת לה מיד כשהיא הולכת לישון יפה - כדי שלא תתעסק ותתעורר פתאום, וכשהיא נרדמת - היא ישנה.. אז התגמול יבוא רק בבוקר וזה לא יהי  לה מספיק מקושר להתנהגות בלילה אני חושבת
מתי את משכיבה אותה?שירה_11
יכול להיות שעברה לה השעה? 
שבע וחצי בערךכורסא ירוקה

לא נראה לי שהיא עוברת את השעה אבל אולי אני לא מזהה..

בכל מקרה במהלך השעות שאננו מנסים להרדים אני מזהה כמה פעמים את הסייקל של השינה וערות אבל גם בחלקים שהיא יותר "מוכוונת לשינה" היא לא נרדמת עד שהיא פשוט קורסת לשינה

לדעתי תנסי להתחיל מ6 וחצי ותראי איך הולךשירה_11

גם אחיין שלי בערך ככה ולהקדים לו את השעה דיי עזר.

ואחותי הייתה בטוחה שככל שהשעה תתאחר הוא יתעייף ויירדם יותר מהר מה שלא קרה כמובן

אבל גם כשהיא שונצת? או שלאחיין שלך הורידו את השנצ?כורסא ירוקה
כי בתקווה בגלגול הזה המלחמה תסתיים והיא עוד תחזור למעון ולישון שעתיים כל יום... אז לא יודעת אם הכי אפשרי להרגיל אותה לא לישון צהריים עכשיו
גם עם שנצ וגם בלישירה_11
וואלה. ננסהכורסא ירוקה
אל תשכיבי לשנצ בכלל, תשכיבי מוקדם בערב ללילהקופצת רגע

מוקדם זה שש... שש וחצי גג. 

 

ואם היא נרדמת לעשר דק' מתישהו אחרי 15:00 נניח, ברור שזה יכול להשפיע על שנת לילה. 

 

עם הגדולים שלך זה לא היה ככה? 

 

בכל מקרה הבכור שלי היה דומה מאוד למה שאת מתארת, התחיל גן טרום טרום כשהיה בן שנתיים ותשע - צעיר בשנתון - ואז הפסיק שנצ ונרדם הרבה יותר בקלות מוקדם בערב. 

 

19:00 אם לא ישנה בצהריים זה כבר מאוחר, אולי עוברת את השעה

אבל מה נעשה כשהיא תחזור למעון?כורסא ירוקה
אני לא יכולה להרגיל אותה עכשיו לזמנים אחרים ואז אחרי פסח כשזה יתקבע היא תחזור למעון ותצטרך לשנוצ שעתיים
בגיל הזה זכור לי שהיו לפעמים ככה ולפעמים ככהאוהבת את השבת
אפילו יום כן יום לא עם השנצ
יש לך עוד חודש או קצת יותר עד שתחזור למעוןקופצת רגע

תנסי לראות מה עובד עכשיו. אם זה יעבוד זה יהיה שווה לך וגם לה, הרבה יותר שקט ושלווה לכולם.

בע"ה אחרי פסח תוך כמה ימים תתרגל ללוז של המעון.

אם יראו שבאמת לא נרדמת אולי ישמרו עליה בחדר אחר או משהו. סה"כ היא באמת כבר די גדולה...

אז ננסהכורסא ירוקה

עונה גם ל @אוהבת את השבת

אולי זה באמת שווה נסיון. יש לה עוד חודש בערך בבית כנראה ואז 3 חודשים במעון. שיסתדרו שם מקסימום, אין לי איך להתמודד עם זה 

אין לי עצות. מזדהה איתך כל-כך!תוהה לעצמי
היום לא ישנה שנת, הלכה לישון בשש וחצי. היינו באורות. ואז בשמונה היא קמה כולה אנרגיות ולא נרדמה חזרה עד עכשיו😑
אבויכורסא ירוקהאחרונה
זה סיוט הסיוטים. מאחלת לך לילה שקט....
חייבת רגע איזון בחשיבה שלילאאא מובן לי

אבל לא מצליחה

לא מצליחה!!!

מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות

ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!

עכשיו באמת,

אני חיונית,

בעלי במילואים,

הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת

והגדולה אצל אחותי

אתם כבר מבינות את הלופ!

לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.

ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו

שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"

"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"

היה באמת כמה בודדים

אבל עדיין! עדיין!

ואוווו

קשה לי השיח הזה

וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית

אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים

או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת

אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.

למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?

הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים

וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם


מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?

יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????

זה שסבתא שלך טוענת שהם לא התלוננודיאן ד.

לא אומר שהם באמת לא התלוננו.

 

וברצינות, לא היה דור שנשים עבדו כ"כ הרבה מחוץ לבית ובתוך הבית.

פלוס הלחץ הנפשי, הכלכלי, החברתי וכן הלאה.

זה דור קשה עם הרבה לחצים ואנחנו דווקא מתמודדים איתם יפה מאוד.

 

אם הילדים בביתהשם שלי

ואני צריכה לתפעל להם למידה מרחוק.

וגם לעבוד תוך כדי.

ואנחנו גרים במקום שאין בו כמעט אזעקות.

אז אני מעדיפה שהילדים יהיו במסגרות.

אני לא יכולה לעשות הכל ביחד.


אין לי בעיה להיות עם הילדים בבית, אם זה באמת חופש.

שאני לא צריכה לעבוד, והיום לא סובב סביב הלמידה מרחוק.


בפועל אני כמעט ולא עובדת.

שבוע שעבר הלכתי לכמעט שעתיים, כשבעלי שמר על הילדים.

והיום הלכתי קצת לעבודה עם הילדים.

אני בעיקרון מוגדרת כעובד חיונית, אבל בפועל יש לי פחות עבודה כרגע.


אין לי כל כך אפשרות להיעזר בסבא וסבתא, כי הם לא גרים קרוב.


יכול להיות שבעבר ההורים היו יותר זמינים להיות עם הילדים בבית.

היו יותר אמהות שלא עבדו, ואולי סבים וסבתות יותר פנויים.

ולא היה למידה מרחוק בזמן שלא היו מסגרות.


הסבתא שלך התלוננהדיאט ספרייט

כמו הסבתא שלה וכמו הסבתא של הסבתא שלה וכמו כל הסבתות של הסבתות שלה בשושלת אחורה עד הסבתא שיצאה עם משה ממצרים והתלוננה לו שחבל שהיא יצאה ממצרים כי היא זוכרת את הדגה, את השומים ואת הבצלים 😆


מה שאני רוצה להגיד לך שטבע האדם הוא להתלונן ובאמת יחידות סגולה לא.

אח"כ כמה שנים קדימה, צובעים את הכל בצבעים רומנטיים, מתרפקים על העבר ושוכחים כמה באמת היה קשה וכמה התלוננו.

אם סבתא שלך לא התלוננה, זה לא אומר שהחברות שלה לא התלוננו, היא לא מייצגת את הדור ההוא כמו שאת עצמך לא מייצגת את הדור שלך.

ואם באמת זכית ואינך מתלוננת- אשרייך- תגידי מזמור לתודה גם בשמי 🤎

מצינת שגם בעבר לא היה היכן להביע רגש- שקשהממתקית

או להתלונן.
לא היה קבוצות וואטסאפ, רשתות חברתיות, פורום בשבע וכו להביע שקשה.
אז אף אחד לא דיבר על זה...

יכולה לומר לך רק על עצמימתואמת

שאפילו אצלי הייתה ירידת הדורות...

בקורונה הסתדרנו מצוין, עכשיו קשה נורא... טוב, יש גרוע מזה, ובאמת מצבנו טוב ששנינו בבית (מנסים לעבוד תוך כדי), והילדים שלנו לא ברמה קשה ביחס לילדים מיוחדים אחרים, אבל עדיין מאתגר נורא.

(ילדונת שמפילה את אחותה התינוקת, ילד שמפיל את הילדונת, נער שמנסה לפשר ביניהם אבל רק יוצר לעצמו אויבים, וכן הלאה...)

אז אני מפחדת מאוד מפני החזרה למסגרות, אבל מצד שני גם בבית מסוכן להם (ובסופו של דבר באמת אצלנו לא היו כמעט אזעקות בימים האחרונים...)

רוצה לענות מכיוון אולי אחראמא לאוצר❤

אני בעקרון ממש איתך

ממש אוהבת שהילדים איתי, אוהבת חופשים, שמחה שיש הזדמנויות להיות איתם יותר.. ותמיד ממש ממש חורה לי כשבחופשים קבועים מראש או פתאומיים בגלל מצב חירום או כל מיני דברים תמיד מרגיש שהורים רק רוצים להעיף את הילדים שלהם ואין להם כוח להיות איתם.. ואני ממש מזדהה עם מה שאת כותבת ובעיקרון זה ממש ממש חורה לי ומפריע לי וכואב לי ממש..

ספציפית במצב עכשיו גם אני ממש אשמח שיפתחו מסגרות, לדעתי זה שונה מסתם חופשים או מצבים אחרים..

בעלי במילואים וזה באמת טרפת, פסח באופק צריך להתחיל לנקות ואין לי שום סיכוי כשהילדים בבית ללא הפסקה ובעלי לא נמצא ..

הילדים מטולטלים וממש כמהים לאיזה שהוא עוגן או שגרה בתוך כל הטירוף הזה

ובעיני ספציפית עכשיו מסגרות יכולות לעשות טוב לכולם.

אז ממש מסכימה עם הכאב ומזדהה ועם השאלה באופן כללי לגמרי..

כן מסייגת שספציפית עכשיו אני חושבת שזה שונה והנואשות למסגרות הרבה יותר הגיונית בכל הטירוף שכולנו נמצאים בו

זה שונה ממשאיזמרגד1

קודם כל כמו שכתבו פה- זה מצב לא צפוי ולא יודעים מה קורה, הילדים הרבה יותר רגישים עם כל הבלגן של האזעקות ושעות שינה וכו'

אבל בלי קשר- להיות עם הילדים זה יכולת נרכשת לדעתי. כשהילדים במסגרות רוב הזמן ורק כמה שעות ביום איתנו, זה נהיה גבול היכולת שלנו וקשה לנו כשזה נהיה פתאום יותר. כשאת כל הזמן עם הילדים בבית, את מתרגלת ולומדת איך לעשות את זה בצורה הכי טובה שיש עם הזמן...

כי אין אופציה לעבוד בלי מסגרוצבוקר אור

מבינה שלך יש. לא לכולן

ודווקא סבבה לי להיות עם הילדים מידי פעם ובאיראן הקודם היה ממש כיף כשהייתי בחלד. זה לא קשור לאין או יש כוח

אז לא בכל מחיר אבל אם יש אזור שאין בו אזעקות ויש מרחבים מוגנים למה לא לפתוח?

וכן, את בהחלט נשמעת ביקורתית..

אי אפשר לצאת לגינת משחקיםמנגואית
יש פה אזעקות.

לי זה מקשה ממש להעביר את היום יום בלי לצאת לטבע  או לגינת משחקים


גם מרגישה לבד. לא פוגשת מבוגרים אחרים כמעט כי כולם סגורים בבתים 

אני אענהתקומה

לטובת מי שמה שכתבת עשה לה כווץ' בבטן.

דבר ראשון, מתחברת למי שכתבה כאן שהיכולת להיות עם הילדים לאורך זמן היא מיומנות נרכשת. אם בשגרה לא עושים את זה (כי יש בית ספר, גן, מעון), בשעת חירום זה קשה פי כמה.

דבר שני, זה גם תלוי אופי. יש אימהות שלהיות בבית עושה להן טוב מאוד, ויש כאלו שזה מביא אותן לקצה. זה לא הופך אחת לטובה יותר או פחות מאחרת, זה פשוט סגנון הורה שונה.


לנקודה הבאה - חוסר שגרה. אנחנו בחירום.

אם יש מישהי שהילדים שלה בחירום מתנהלים כמו בשגרה, אשריה וטוב לה. בהרבה מקרים הלחץ ושבירת השגרה משפיעים. ילד שרגיל בכל יום לצאת, לפגוש חברים, סדר יום קבוע בגן או בבית הספר, ופתאום מוצא את עצמו בבית עם אזעקות, ריצות למקלט ועם פחות יכולת לצאת ולהסתובב, לא מתנהג כמו ילד רגיל בחופש הגדול. וממילא כל זה משפיע גם על ההורים שצריכים להתמודד עם הלחץ בעצמם, וגם להרגיע את הילדים ולייצר סדר יום.


מבחינה טכנית - ילדים בבית דורשים הרבה התעסקות טכנית. מציאת תעסוקה, הכנת אוכל, תפעול זום, מטלות למידה. וכל זה בלי שהם רגע לא נמצאים ועם אפשרות להגיד להם "רגע חמוד, עכשיו אמא נחה שעה". אלו הרגלים מאתגרים בשגרה, קל וחומר בחירום.

מסכימה איתך. ממש ככהפרח חדש

אין שום סיבה שנרגיש לא טוב עם התחושות שלנו כלפי ההורות והשהיה עם הילדים בבית בתקופה הזאת.

בחופש עם כל האתגרים

אני מגיעה מוכנה, מתכננת את השבועות בהתאם

פה זה תקופה לא ידוע מראש, לא יודעים מתי זה יגמר

יחד עם ערב פסח שזה בכלל לחץ גדול גם בלי מלחמה..

מאוד מובן ולא רואה בזה שום ירידת הדורות

דווקא לך נשמע שיותר קלחולמת להצליח

כי הילדים שלך לא איתך כל היום בבית,

אני עם ארבעה ילדים והקטנה תינוקת,

צריכים לרדת למקלט באזעקות..

בעלי עובד חיוני,


אני צריכה להעסיק את הילדים,

לדאוג שלא יריבו,

לבשל להם אוכל,

לכבס,

לקפל כביסות,

לשטוף כלים,

לנקות

ועוד..

לי אישית קשה עם העומס הזה,

אם היו לי משפחה ששומרת על הילדים גם לי לא היה אכפת שיהיו בלי מסגרות..


אני דווקא לא מאלו שרצים לשלוח למסגרות אבל כן מבינה אותם כי זה מצב ממש לא קל.

ייתכן שכבר כתבו מעליימאמינה-בטוב

אבל באמת מה שיחודי בדור שלנו זה הגם וגם במיוחד אצל הנשים.

פעם התפקיד של הנשים היה להיות בבית עם הילדים.

כיום הנורמה החברתית היא שנשים יוצאות ללמוד ולעבוד וגם מגדלות על הדרך את הילדים.

אז אני לא חושבת שאפשר להשוות בכלל לסבתות שלנו, שגם אם הן עבדו זו כנראה לא היתה עבודה תובענית כמו היום.

סבתא שלך לא עבדה משרה מלאה אני מניחה, נכון?המקורית

אל תשכחי שבעבר - בימי הסבתא - כולם חיו במין קומונה ביחד

במלחמת המפרץ ב1991 לפני 34 שנים סהכ, אנשים שמו מסקינטייפ על החלונות וקיוו שיהיה בסדר. ממד היה מושג פחות מוכר בהרבה מהיום


פחות תקשורת, בטח ובטח שלא מסך סביב השעון ולא יודעים מה קורה בכל הארץ ובעולם בקיק, יש מבזק בטרנזיסטור כל שעה שעה עגולה ומהדורה ב20.00


להמשיך? יש עוד הרבה מה לכתוב על זה

אבל בפשטות, אנחנו דור אחר עם אתגרים אחרים

היום לגיטימי להתלונן, פעם "זה מה יש" היה בדיפולט. ממרחק של שנות סבתא כל אחת גם הייתה רוצה יותר ילדים ממה שיש לה באמת ובזמן האמת היא יכולה לתלוש שערות ולרצות לצרוח. ממרחק של זמן דברים מקבלים פרופורציות והזכרון מתעצב בצורה שונה ממה שהיה באמת בפועל. זה גם מוכח מחקרית


אני באופן אישי שמחה מאוד בשהות עם ילדיי בבית ואם היו פותחים ברביעי ממש לא הייתי שולחת, אבל גם לי כמו לכל בן אדם, עולה הסעיף מתישהו ורוצים קצת הפוגה ושקט. וזה בסדר. מותר לנו.


אני חושבתאוויר לנשימה

שאולי בגלל שהיום כולם משתפים בכל הרשתות מה בדיוק עובר עליהם, ומספרים כל מה שמרגישים ואולי מקצינים כדי להשיג כל מיני דברים אז זה שונה מפעם, שלא היו מדברים ומוציאים החוצה.

ולשאלתך-

אם הייתי עם הילדים כל היום ופנויה היה לי הרבה יותר קל. הייתי יכולה לצאת אתם החוצה להוציא אנרגיות (למרות שיש הרבה אזעקות), לשחק אתם, לנשום

עכשיו כשאני צריכה לתפעל את הילדים במקביל לעבודה מהבית כשבעלי לא נמצא זה מאתגר יותר. מודה. אין לי עזרה ואין לי איך לצאת להתאוורר (לפעמים לצאת לעבודה לבד זה מאוורר).

גם לזה מתחילה להתרגל וב"ה מצליחה לראות את המתיקות של הילדים.

עונה בשם עצמי בלבדמסע של החיים

אני לא יודעת להכליל אם בדור הזה קשה יותר לגדל את הילדים.

לי קשה לגדל את הילדים בתקופה הזו, ואני מאוהבת בהם אהבת נפש!

אולי את רואה את זה כחולשה של הדור...

אבל אם רגע מסתכלים מהצד-

אנחנו דור מוצף מאוד. דור שחווה כל כמה חודשים אירוע קיצוני אחר!

מגדלים ילדים לתוך מציאות הזויה שמלכתחילה לא היינו רוצים שהנפש של הילד תחווה את כל זה.

וחוץ מזה, אנחנו דור ששואף לגדל את הילדים ברמה אחרת של קשר- הרבה יותר מכיל, קשוב ורגשי מדורות קודמים.

וזה בלי להיכנס לזה שרובנו עובדות היום ולא נמצאות עם הילדים בבית.

אני יודעת שלסבתא שלי היה מאוד קשוח לגדל ילדים, והיא נקטה בשיטות חינוך שלעולם לא הייתי מנסה על הילדים שלי.

אני מתלוננת, ובוכה, ונשברת מלא בתקופה הזאת.

וממש מחכה שיחזרו המסגרות (לא בכל מחיר)

וממשיכה לחבק, לאהוב, לדבר על הרגשות ולהעניק לילדים שלי קשר של אמא שמגיע להם בכל מקרה. תמיד.


 

ועוד מילה- את אף פעם לא תוכלי לדעת עם מה מתמודדת זאת שמתלוננת שקשה לה. אף פעם, מנסיון.

מה הבדל בין מסגרת לסבתא?פילה
בכל מקרה הם לא בבית. 
בדיוק, היא כותבתחולמת להצליח
למה אתם מתלוננים על הילדים, אבל היא בעצמה לא נמצאת עם הילדים שלה כל היום אז איך היא יכולה להגיד את זה 
עכשיו רק שמה לב לזההמקורית

לא ברור מאיפה הגיע הרעיון לשרשור אם הפותחת לא חווה מה שאחרים חווים

וגם אם כן - בקריאה שנייה זה מאוד שיפוטי

לא ברור מה מטרת השרשור ככ

אני חושבת שזה מורכבמתיכון ועד מעון

בעבודה שלי אני רואה מגוון עצום של ילדים, כולל ילדים לא גדולים שנשארו לבד בבית בסבבים קודמים שומרים על אחים יותר קטנים כי ההורים שלהם עובדים חיוניים או בעיקר כי ההורים שלהם עובדי קבלן שחייבים את הכסף ואין להם יכולת כלכלית להביא בייביסיטר שתשמור על הילדים בזמן שהם חייבים לשמור על המשרה שלהם אחרת  יפטרו אותם או אחרת לא יהיה אוכל בבית, או ילדים שחיים בבית שמאוד מורכב נפשית לחיות בו והמסגרת החינוכית היא עוגן עבורם בה יש מורה שרואה אותם ועוד מקרים מורכבים כאלה.

לי לא קל בבית אבל ב''ה בהחלט מצליחים לנהל שגרה יחסית, אבל יש משפחות שלא...

זה לא בהכרח קשור ליכולת להיות עם הילדיםניגון של הלב

אצלנו מאז חמישי היתה אזעקה אחת, בשבת, ויש מרחבים מוגנים בכל הגנים ובתי הספר. אין שום סיבה בעולם שהילדים לא ילכו ללמוד בבית הספר אלא ישארו בבית. אם לא היה מצב חירום, גם היית כותבת פה על ההורים ששולחים תא הילדים שלהם לבית הספר כי הם לא מצליחים להיות איתם? חוץ מזה שזה שאת הצלחת למצוא סידור לילדים שלך לא אומר שכולן מצליחות, ממה שאני ראיתי הרוב לא כ"כ מסתדרות עם זה. וזה לא שהילדים בחופש, כן? מליון זומים ומטלות וניסיון ללמוד משהו מרחוק, מבינה למה במקומות שאין אזעקות ההורים מעדיפים שיחזרו ללמוד נורמלי בכיתה במקום שהם יצטרכו גם לתפקד כמורים במקביל לעבודה ולתפעעול של הבית

בדיוק דיברתי עם אמא שלישבעבום

שאמרה שהיא לא הייתה שורדת כמונו את התקופות הארוכות שהילדים לא במסגרות.

בכל השנים שאמא שלי גידלה ילדים הייתה את מלחמת המפרץ שנמשכה חודש!

אנחנו אמהות לביאות אחרי מה שעברנו בשש שנים האחרונות.

מותר לנו להתלונן 

לגמרי לביאותפרח חדש

ואנחנו ממשיכות לעבוד, לתפקד, להרות וללדת ילדים הכל תוך כדי המצבים הלא שגרתיים האלו!! לא להאמין כמה כוח יש לנו 

שימי לב שיש לך סידור כלשהו לילדיםפרח חדש

רוב האימהות צריכות להתמודד עם הכל לבד

אין להם איפה לשים את ששת ילדיהן לכמה שעות. זה 24/7 בלי ידיעה עד מתי כל הסיפור הזה. 

מתחברת למה שכתבו פה לפניואני שר

ובכל זאת רוצה לכתוב גם בעצמי

השיפוטיות שלך מכאיבה

כן קשה לי להיות עם הבת שלי שעות

מודה שזה מעסיק אותי גם לא בתקופה המשוגעת הזאת

האם זה עושה אותי אמא לא טובה?

רוצה להאמין שלא

בכל זאת הקב"ה בחר בי לגדל אותה


 

אבל כן קשה איתה שעות

בתור בכורה וקטנה

היא משועממת

קשה להעסיק אותה לאורך זמן

היא בוכה מלא וכל הזמן מחפשת להיצמד אלי ולינוק

ברור לי שגם לה עדיף להיות במסגרת שיש לה בה סדר וחברה וענין

כל מיני אתגרים שיש איתה בשגרה רק מועצמים במצב הזה של חוסר שגרה ומסגרת

ואני אמורה לעבוד!

הצורך להחזיק את הפיצול קשב הזה הופך את הכל לקשה במיוחד


 

אז אם לך זה כזה נחמד וקל

תגידי מיליון פעם תודה

ואל תשפטי אחרות שאת לא יודעת עם מה הן מתמודדות

 

תקשיבו נראה לי שזה טרולחולמת להצליח
יש רק הודעה אחת שלו 
אז בשלב של גמילה קצת מהפורוםאהבתחינם

ואם נכנסתי להגיב לך תביני כמה היה חשוב לי

ברור לי שלא רשמת ממקום רע, אבל חושבת שצריך לשים לב לסביבה שלנו..


אף אחת לא שונאת את הילדים שלה או לא רוצה להיות איתם.

אבל זה להיות איתם ועם עוד 20 דברים בו זמנית

והאמת לשפיות של הילדים תמיד טוב להיות עם חברים בזמנים כאלה..

בבית הכל מתעצם יותר.. הקושי, החרדה, הלחץ

זה לא מצב רגיל


חייבת לציין שהתגובות כאן גרמו לי להזיל דמעה

אנחנו באמת דור מיוחד! אמהות אלופותתתתתתתת ברמות.

שנלחמות שיהיה לכולם טוב וחפעמים שוכחות את עצמנו.

ואיך התגעגעתיאהבתחינם

בטח הלילה אשלים פה פערים של חודשים

מקווה שאזכור מי מה מו…

איזה כיף לראותך!!! את חסרה כאן ממש!!!אוהבת את השבת
לצערי היום זה לא כמו פעםאוהבת את השבת

הקשב מפוצל להרבה דברים

עצם העבודה בבית ובחוץ במקביל זה מתישששש

הכל יותר בהול, לחוץ, מהיר

אנחנו חיים רחוק מהטבע שמאוד מאזן ומרגיע


פעם גידול הילדים היה יותר שבטי, קבוצתי

והיום כל אחד מסוגר בבית שלו

גם לילדים וגם למבוגרים קשה בלי חברה

כי אנחנו יצורים חברתיים

וכי כשעושים ביחד הכל יותר קל

כי אחת מעסיקה את כללל הילדים

אחת מבשלת לכולם

ואחת מכבסת לכולם

ולא הכל במקביל כל הזמן.


ועוד משהו חשוב

שמתי לב שכשאני עובדת אין לי כוח להיות עם הילדים יום אחד אפילו

וכשאני בחלד או לא עובדת הרבה יותר סבבה לי גם תקופות ארוכות (עדיין מאתגר אבל יחסית סביר(

הפיצול קשב  מחרפן ממש!!! ממש!!


וזה ממש שונה כשאתה עושה משהו בדירה הוא יוצא ממנה

כבני אדם ממש קשה לנו שינויים

אכן. היום אין מסוגלות הורית לצערנו.באתי מפעם

ילדים היום במסגרות 7 וחצי עד ארבע , 90 אחוז מהילדים בצהרון אם לא יותר.

כל החופשים שהיו לילדים, חנוכה, פסח, חופש גדול - הכל קייטנות!

הילדים בקושי נמצאים עם ההורים.

החינוך היום קשה יותר מפעם, הילדים יותר דורשים.

יש פחות סמכות הורית, פחות יודעים להציב גבולות.

המון מסכים.

אכן, רק בתקופות כמו קורונה ומלחמה ההורים צועקים הצילו אחרי יומיים וחצי... הי, זה הילדים שלכם! מה נשמע?

כואב מאוד. 

זה הביצה והתרנגולתממתקית

הילדים פחות בבית (כל יום במסגרות)
אז הורים פחות נוכחים
אז יש פחות גבולות בבית, כי הם בקושי בבית

פחות סמכות ופחות גבולות כי, שוב, אין מי שיעקוף.
ואז כשיום שלם בבית- זה קשה ותר, מורכב יותר 
כאילו רגע, מה עושים איתם עכשיו
ונוסיף לזה מלחמה
ועבודה של הורים תוך כדי
וילדים שאיבדו את המסגרת והשגרה
 

 

הורים צועקים הצילו כי היוםפילה

יש ציפיות לא ריאליות מהורים ומהורות.

אם נמצאים שעתיים ביום עם ילד או כמה ימים בחופש עוד אפשר איכשהו לעמוד בציפיות האלו. אבל אם נמצאים עם ילדים רצוף הרבה זמן זה לא עובד.

לא חושבת שהורים צריכים להתנהל לפי ציפיות.ממתקיתאחרונה

ממי יש ציפיות ?
לא מרגישה שאני צריכה להתנהג בהתאם לציפיות של מישהו.

רק שעתיים ביום עם הילדים אפשר לעמוד בציפיות האלה? עם אילו ציפיות? שעתיים ביום עם הילדים זה כלום זמן, בשביל מה הבאנו אותם? מי אמור לגדל ולחנך אותם?
פותחת השרשור הביאה קיצוניות אחת
את מביאה קיצוניות שניה
לדעתי...

קודם כל מעריצה אותך, על היותך עובדת חיונית ובעל מגממתקית

מגוייס
כל הכבוד, מעריצה נשים כמוך!!!
ולשאלתך החשובה- אנסה להאיר את עינייך
את נעזרת בסבתות...
את לא חווה את הילדים בבית יום יום שעה שעה
את מפזרת אותם ויוצאת לעבוד, וחוזרת לאסוף.
כביכול לא השתנה אצלך משהו משמעותי מתקופת המסגרות, שמים במסגרות, יוצאים לעבוד, חוזרים לקחת חזרה, רק שאצלך הפעם הם אצל הסבתות ולא במסגרות (כמובן פרט לעובדה החשובה שבעלך מגויס, ואני משערת שאת נעזרת בסבתות לא רק בשמירה על הילדים כשאת עובדת אלא גם בארוחת צהריים, אולי גם ערב, מנוחה זה לא ברור מאליו)

אגב, לגבי סבתא שלך, תחשבי שפעם לא היה רשתות חברתיות כמו היום...תלא היה איפה להביע רגש כמו בדורנו. בקושי גם ככה יצאו מהבית ונפגשו עם חברה.
אז וודאי שאז לא הביעו תחושות קושי מילדים, כי לא היה היכן להביע.
גילוי נאות- הכותבת אוהבת להיות בבית עם ילדיה, חלק מילדייי גדלו בחינוך ביתי- ללא מסגרות!!!
עובדת כיום מהבית באחוז משרה מסוים ונהנית עם הילדים והכי מבינה הורים שקשה להם ורוצים כבר מסגרת, אין כמו השגרה.
וכשיחזרו המסגרות אני כנראה אהייה מהראשונים שאשלח לשם את ילדיי, לא כי אין לי כוח לילדיי חלילה, לא כי נמאס לי, פשוט כי זה שגרה ושגרה זה טוב...טוב לי גם איתם בבית, אבל תחשבי גם על אימהות בחופשת לידה, או במצב מאתגר מול אחד הילדים- התקופה הזו לא באה להן בטוב, כנראה שלך ולי זה בא יחסית בטוב, אבל יש כאלה שלא...ואין לך מה להשוות את מצבך הנחמד עם העזרה לאימהות אחרות...
 

אני נגד פתיחה של המסגרות ולא אוהבת אתואז את תראי

השיח הזה אבל רק תחשבי על זה שיכול להיות שמי שמדברת ככה אין לה סבתא כזאת וסבתא אחרת ואחות להשאיר שם את הילדים...

אז התסכול הוא גדול יותר.

חכמות הפורום- פריקה והתייעצות112233445566

עד עכשיו כל הסבבי מילואים, היו לי קשים אבל ממלאים, מספקים, ואפשריים.

בשבוע האחרון אני מרגישה על הקצה.

הילדים מוציאים אותי מדעתי!!!

עברתי איתם כבר מילואים בחופשים אבל עכשיו אני עמוק בקושי.

 

היום עברתי חוויה קשה בתחושות שלי

הרגשתי כבר ממש שאני שונאת אותם. אני מתביישת לומר אבל ממש ככה הרגשתי.

הרגשתי כאילו זה ריב עם אנשים בני גילי (והם בגילאי 6 ומטה)

הרגשתי שאין לי כח להיות נחמדה ומצחיקה ולהשתדל לבוא לכיוונם

 

וזה כבר כמה ימים של קושי שממש מתמשך על פני ימים שלמים\

ולא רק רגעים קשים אבל אחר נרגענו.

 

שאגתי עליהם ברמה שנהייתי צרודה וכואב לי הגרון

 

אני מתחרפנתתתתתת

 

מבינה בשכל שהם קטנים

ומאתגר

אבא במילואים

וחופש פתאומי

ואזעקות

וטילים

וחרדות

ואמא עצבנית ורחוקה

 

אבל קשה לי להיות המבוגר האחראיייי

אני כל כך כועסת

כל כך פגועה

מרגישה רמוסה שלא יכולה לנהל את הבית

 

מישהי מוכנה להזמין רווחה שיקחו לי את הילדים לאיזה שבוע שבועיים???

ובכרצינות- אשמח לעצות,

איך להצליח לתת להם קשר, וחום ואהבה,

אבל עם גבולות ברורים 

איך להוביל פה

אני מרגישה כל כך מושפלת שאין לי שום רעיון כבר מה לעשות כשהם לא שמים עליי

 

אשמח להכלה, חיבוק,

ועצות מועילות

 

וכל נשות המילואים שהיו תמיד על הקצה, חיבוק

פתאום אני מבינה שיש מצבים שזה באמת באמת קיצוני וקשה.

אנחנו פשוט אלופות וההסטוריה כולה עומדת עלינו

מקפיצה לי112233445566
קודם כל להוריד סטנדרטיםאיזמרגד1

אם עוד לא הורדת😅 לא נורא לילדים להתקלח פעם בכמה ימים, או לאכול שטויות במקום אוכל נורמלי, או כל הנקודות שגורמות פיצוץ ביניכם😬

מה בעצם הנקודות פיצוץ? איפה הקושי? כדאי לנסות לתכנן מראש איך את עוקפת את הנקודות האלו...

וסתם משהו שעוזר לי לפעמים- לתאר לגמיני את המצב ולבקש ממנו כמה אסטרטגיות מהירות להתמודדות. זה בדרך כלל קצת מאפס, ויש לו רעיונות טובים שכשאני על הקצה ממש קשה לי לחשוב עליהם לבד.

הורדתי סטנדרטיםם כבר בשגרה ובטח עכשיו112233445566

אבל אם מישהו נגיד מרביץ ואני מבקשת להפסיק ולא שמים עלי

או מבקשת ממישו להרים משו שזרק על הרצפה

או לתת לי יד בכביש

או להכנס למיטה

או לא לקשקש לאחותו

או לא לגזור שיער לאחותה

שם הקשיים

וואו נשמע קשוח ברמות🩷איזמרגד1

אני חושבת שקודם כל, אם זה משהו שאת עוד לא עושה זה לדאוג ממש לתעסוקה רציפה ומרגיעה, שיהיה להם טכנית פחות זמן ושעמום לעשות שטויות.

כמה שיותר להפחית את ההזדמנויות שלהם להתנגד- מה שלא קריטי לא לבקש מלכתחילה

להפוך כל דבר למשחק- לדוגמה של להרים משהו לפח זה תחרות קליעה למטרה, נגיד כניסה למיטה להגיד שאת מדליקה סיפור למי שנכנס... לא לבקש אלא להפוך את זה למשהו כיפי

כשמישהו מרביץ ולא מפסיק, או גוזר שיער וכו' דברים שהם קווים אדומים בעיני הייתי מפרידה פיזית, פשוט מרחיקה משם

מקווה שאחרות פה יתנו לך עוד רעיונות

תודה נשמה112233445566

את ממש צודקת

אבל כשאני כל כך עצבנית אני לאמצליחה להכניס שום משחקיות, מבינה?

 

ממש מבינה🩷איזמרגד1
כשאני במצב הזה אני מנסה לצאת מהלופ של העצבים. הפסקת נשנושים לי ולילדים, ללכת לנשום דקה בשקט אם אפשר, להוציא משחק או הפתעה שאני שומרת במיוחד לזמנים נואשים, וכמו שכתבתי להתייעץ עם בינה מלאכותית. זה אגב יכול להיות משחק בפני עצמו: בואו נשאל את הבינה איך הולכים לישון היום!
תודה אני באמת מתייעצת איתו לפעמים גם על זה112233445566

נאמץ אולי לעשות את זה משחק.

ממש תודה על הכתיבה והחשיבה

גילאי 6 ומטה ויותר מ2המקורית

זה גיל שמצריך התערבות פיזית לדעתי

אמירה בעלמא לא תמיד עוזרת. רק באגדות אולי


אם הם לא מסוגלים לשבת ולא לגזור אחד לשני שיערות - קחי תמספריים, שלא יהיו בהישג יד

מקשקשים אחד לשנייה? צרחיקי אותם כל אחד לאזור אחר עם נטושים שלו/ קחי תטושים

לא נותנים יד בכביש? תשקלי פעמיים אם להוציא אותם למטה, אולי כדאי רק עם עזרה/ עגלה

ובקיצור - תתאימי את הבית והפעילות לאוכלוסיית הגיל שאת מתמודדת איתה ותנמיכי ציפיות מהם. הם קטנטנים. הם חבורה. הם לא במצב שגרה.


במקום לבקש לאסוף תעשי מבצע שיר. שמים שיר ומי שאוסף הכי הרבה דברים מהרצפה למקום - משו מתוק נגיד (אפשר גם לתת לכולם המטרה היא שיהיה כיף ולא במלחמה)

ההובלה היא קודם בתכנון, לא רק בתגובה שלך

חיבוק♥️

נכון112233445566

אבל זה קשה

אני מתיישבת להניק

או סתם מתיישבת לשתות קפה

ואין לי כח כל היום כבר נגמר לי.

 

ולגבי לצאת, מה לעשות שהמקרר היה כבר ריק וגם אנחנו צריכים רמי לוי.

 

ולגבי המשחקיות אמרתי אני באמץ יודעת שזה הכי טוב עם ילדים אבל זה כל כך קשה לי כשאני ככה עצבנית.

 

אשמח מאד לטיפים ממי שיש לה איך מצליחים בתוך כל העצבים להוציא מעצמי משחקיות והומור וכו'.

 

לפעמים זה גם ממש דורש חזק

נגיד הבת שלי באה להרביץ לי והיא חזקה זה ממש לתפוס אותה חזק והיא מנסה להשתחרר ולהרביץ שוב

פשוט נעלתי את עצמי בחדר אמרתי לה שאני לא יכולה שמרביצים לי והיא ממש בכתה והתעצבנה

וזה גם לא הייתי רוצה לעשות לה החיא גם הרבה מפחדת ולא אוהבת להיות בלעדיי

אבל אני לא מוצאת פתרון אחר, זה הדבר הכי יעיל שהיה היום שנעלתי את עצמי בחדר

אין לך אפשרות למשלוח אונליין?המקורית

הייתי עושה משו כזה -

תגדירי שכל שעה וחצי את יושבת 10 דקות עם כוס קפה

לא לחכות שייגמר לך הכח ולהיות מותשת. תיזמי הפוגות קודם כל


דבר שני, עזרה. בתשלום.


דבר שלישי, חמלה כלפייך. את במצב חרום. מה שכתבתי זה בכללי להכניס למודעות את ההבדלים בין הציפייה ל- למעשה, זה לא מחייב אותך בפועל כל פעם. רק להעלאת מודעות ברגעים שכן אפשרי


לגבי איך להוציא הומור - מי שעושים מלימון לימונדה זה מי שיש להם גם חמוץ וגם מתוק

חמוץ - אתגר

מתוק - מילוי עצמי שמטעין אותך

את חייבת הפוגות לעצמך. חייבת

את נשמעת מותשת ועייפה. ובצדק. לבי ממש יוצא אלייך. אין לכם עזרה לנשות מילואים? מישהי לשלם לה שתתן לך כמה שעות הפוגה?

מנסיון, כשתהיה לך כזו ההתנהלות שלך תהיה שונה. זה העומס שמכריע אותך

חפשי אפילו בת של שכנים לשלם לה. העיקר שיהיה לך קצת אוויר

♥️

חיבוק ענק❤️בארץ אהבתי

אוף, הימים האלו מאתגרים לכולנו גם בלי מילואים.

לעבור את זה כשבעלך לא איתך, ואת צריכה להחזיק הכל, זה באמת קשוח ממש!!


לא יודעת אם יש לי עצות מועילות.

אבל רק רוצה להגיד שמותר גם להישבר. מותר להרגיש שזה גדול עלייך. מותר גם לטעות לפעמים ולריה עם הילדים כאילו אנחנו באותו גיל. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגעים כאלו.

וזה לא אומר שמה שהיה היום יהיה ככה כל יום.  לפעמים יש ימים שבהם אנחנו מגיעים לקצה של הקצה, וזה מרגיש שלא נצליח להתרומם משם. אבל אנחנו בסוף לא נשארים שם...


כמה דברים שאולי בכל שאת יכולים לעזור, קחי רק מה שרלוונטי ומתאים לך:

- הכי חשוב - להתפלל! כל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי מחדש, שהקב"ה מחכה לתפילות שלנו, וכשיש לנו קושי זה בדיוק הזמן להתפלל אליו. לא רק על הדברים הגדולים הלאומיים, גם על הקשיים הפרטיים שלנו. אפשר עכשיו לנצל את הזמן בלילה כשקצת יותר רגוע ולהתפלל לה' במילים שלך, לבקש שיעזור לך לעבור את הימים הבאים יותר בטוב. ואפשר גם תוך כדי סיטואציות קשות, לנסות לעצור רגע ולבקש מה' שיעזור לך (זה קשה לזכור תוך כדי. אבל בפעמים שאני זוכרת, זה הרבה פעמים כן עוזר לי).

- למצוא דברים שיעזור לך להתמלא. זה קשה, כי את המבוגר היחיד פה אז את צריכה להיות כל הזמן אחראית על הילדים. אבל אולי בערב את יכולה בכל זאת לעשות משהו שממלא אותך? אולי לקבוע עם חברה במהלך היום? אולי לשלם לבייביסיטר שתשחרר אותך לכמה זמן שבו תוכלי להשקיע קצת בעצמך? (לי היה יום קשה ביום חמישי שעבר. ובערב עשינו זום משפחתי אחרי שהילדים הלכו לישון, סתם להיפגש ולפטפט, וזה עשה לי ממש טוב וממש הרגשתי איך זה ממלא אותי עוזר לי לעבור את הימים הבאים יותר בטוב).

- אולי יש אפשרות לקבל עזרה מבחוץ? אם את גרה בישוב אז יש בטח רכזת קהילה שאפשר לפנות אליה ולבקש עזרה. ואפשר גם לחפש עזרה בתשלום - כל דבר שיעזור לך לעבור את הימים האלו יותר בטוב.

תודה רבה!!112233445566

לגבי תפילה זה באמת ממש עזר לי בפורים לנתב את הקושי לתפילה. כדאי עוד.

הקושי שלי הוןא שכבר משבת תכלס אני לא מצליחה לצאת מהסיוט עם הילדים. שבת התארחתי והיה סיוט למרות שהמארחים ניסו לעזור לי.

אבל כל לילה אני הולכת לישון נושמת מקווה שמתחילה מחר חדש, מרגישה תקווה- ולמחרת הכל אותו דבר.

 

אני גרה באיזור מבודד אז אם אני מוצאת בייביסיטר ממקום קרוב אני צריכה לדאוג גם להקפצה ..

 

וגם הרגשתי בימים האחרונים שלא בא לי לפגוש אנשים כלום אין לי כח לדבר פה עם האנשים שסוג של סביבי.. מן דכדוך כזה שדורם גם לרצות להתרחק מכולם...

יואו חיבוק ענק!!!אוהבת את השבת

ככ נגעת לי ללב!!!!

איזה קשהההההה


דבר ראשון רוצה להגיד לך שגם לי קרה להגיע לנקודת קצה כזו גם בלי מילואים

זה יכול לקרות

אל תיבהלי מזה מדי...

וחיבוק ענק כי זה גורם לנו למלא יסודי מצפון ואין צורך.

זה קורה!!


אני חושבת שהנפש שלך זועקת שהיא צריכה קצת מנוחה... יש סיכוי שתצאי לכמה שעות?

אולי לחפש בייביסיטר שתוכל במים הקרובים להגיע לשעתיים שלוש או ארבע כל יום , הילדים כבר יכירו ויאהבו?

את צריכה קצת הפוגה אין מה לעשות

על סוללה ריקה פשוט אי אפשר לעבוד.. כמו מצבר שמתרוקן אז הרכב לא נוסע... מטעינים אותו ואז הוא עובד מצויין..


עוד חיבוק ענק!!!!

את באמת גיבורה על טבעית

ותודה תודה תודה תודה בשם כל עםמישראל💓💓💓💓💓💓💓


ועולה לי.. ניסית לעשות לכם סדר יום עם תבנית מסודרת? שהם יודעים מראש מה השעת קימה, מתי ארוחות, מתי זמן עבודה במחשב, מתי זמן צפייה בסרט, אפילו שהרבה מסך, אם זה מובנה זה יותר תורם לסדר היום...


תודה רבה יקרה112233445566

יורד לי דמעות טובות מההודעה שלך.

האמת שלא נתתי להם בכלל מסך.

אני ממש מעדיפה להמנע ובעלי בכלל מעדיף למרות שהוא יבין כל בחירה שלי.

אולי באמת צריכה להתחיל לתת להם מסך מבוקר, זה ייתן לי קצת זמן רוגע.

 

מורכב בייבי סיטר. זה דורש שאני גם אסיע אותה. אבל אולי אנסה לראות אם יש אופציה.

אהןבה שאת!! חיבוק ענק וענק!!אוהבת את השבת

והאמת אנחנו בתקופה משוגעת..

לגמרי עדיף לדעתי מסך מאשר תחושת קצה שלך..

שזה הכי הגיוני שתגיעי אליה ובעקבותיך הילדים


 

אני גם בעיקרון נגד מסכים אבל שמה שכמרגישה שהגעתי לקצה שלי...

 

האמת לפעמים מגיעה לקצה שלי ולא שמה כי יש לי קצת אנטי לזה אבל בדיעבד מבינה שהיה עדיף שהייתי שמה..

 

ואם הם לרגילים לזה אז את יכולה לשים דברים ממש רכים והם עדיין יאהבו..

טיגי הטיגריס נגיד

זה סרטונים ממש מתוקים

אני אחשוב על עוד

 

אבל באמת שגם פסיכולוגים יגידו לך את זה שעדיףאמא רגועה מאשר אי חשיפה למסכים

 

מבינה את הדילמה אבל מעודדת אותך לשים

ועדיף באופן תחום מראש וגם להגיד להם רואיפ בשעה איקס לחצי שעה 

 

 

ואם בעלך מאודה נוקשה בעניין ולא יבין למה שמת זה עדיין בסדר שתשימי!!

הוא לא יכול להבין הכל...

 

חיבוקקקקק

חשבתי אולי נעשה מסך של ריקודים וכזה112233445566

ואז זה גם להוציא אנרגיות ולא רק ממגנט כזה של בטטות.

ואולי זה יצליח לעשות פה אווירה טובה.

בעזרת ה' לוקחת לי למחר..

תודה!

גם אבל גם שהם רןאים ואת בחדר בשקטטטטטאוהבת את השבת

זה קריטי לנפש שלך

לדעתי..

חיבוקפילה
את אנושית , יכול לקרות לכולם. 
תודה!112233445566
חיבוק ענקתוהה לעצמי

תאהבי את עצמך. באמת. את עושה משהו ענק. להיות עם הילדים לבד בשגרה זה קשה, בתחום ופה כזו זה נושק ללא אנושי.הערציתי.

הלוואי הלוואי שיש מישהו שאת יכולה להפיל עליו את הילדים מידי פעם, אם לא זה הזמן למצוא. הייתי ממש שמחה לקחת אלי את הילדים לכמה שעות מידי פעם אם זה רלוונטי

תודה רבה!112233445566
תודה לך אהובה על כל מה שאתם עושים למען עמ"י🙏❤️סטודנטית אלופהאחרונה
אני תוהה אם אני כמו גברים שלא מתפקדים מצינוןבעלת תשובה

העניין שזה סינוסיטיס אז יש לי כאב בסינוסים ובשיניים כל היום,

אני בקושי רב מצליחה לישון מעט מאוד כי האף סתום ולנשום ככה מעייף ומכאיב בגרון בינתיים טיפול לא עוזר (קונבנציונלי וטבעי ) וזה פשוט מלחיץ אותי עוד יותר

אני חסרת סבלנות לילדים מתקשה לתפקד ונעזרת בבעלי,

אז אני מרגישה אשמה שבניגוד לנשות החיל שמתפקדות גם עם חום גבוה וכו אני יותר כמו הבדיחות על גברים שמושבתים בגלל צינון..

אתן הייתן מתפקדות כרגיל ככה?

אני חושבתאיזמרגד1
שהאידיאלי זה להוריד הילוך משמעותית כשאת לא מרגישה טוב, ולנוח הרבה ולהיעזר במה שאפשר. ואני בהחלט משתדלת לנוח ולתפקד פחות במה שאפשר ולא קריטי כשאני לא מרגישה טוב, גם אם זה בקטנה יחסית.
בדיעבד אני חושבת שזאת הבעיהבעלת תשובה
שלא הורדתי הילוך..  אבל אני לא מרגישה לגיטימציה להוריד הילוך כש"רק לא מרגישה טוב" 
אז תתחיליאיזמרגד1
את חשובה מספיק בשביל לנוח כשהגוף שלך מאותת שזה מה שהוא צריך🩷
אצטרך להתחזק בזה באמת תודה!בעלת תשובה
אני לאפילה
אם אני לא מרגישה טוב אז אני לא מרגישה טוב. עושה רק מה דברים שממש חייבים
ואיך את מסתדרת עם הכל??בעלת תשובה
סינוסיטיס זה קשוח!!אחת כמוני

זה לא "סתם" צינון..

תרגישי טוב

סינוסים יכולים להשביתמאוהבת בילדי

אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.

אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....

 

תרגישי טוב!

חח וואו תודה על הנרמולבעלת תשובה
כן אני עם אנטיביוטיקה וסטרואידים לצערי כבר מנוסה בזה
אגב, אולי שווה לך לנסות דיקור סיניאחת כמוני
היתה לי תקופה ממש קשוחה עם סינוסיטיס שלא עבר ולא יכולתי לקחת תרופות מייבשות

עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר

וואו ב"ה .. אני ניסיתי בעבר ללא הצלחהבעלת תשובה
תודה על העצה!
את בהריון או מניקה?קופצת רגע

אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,

לסירוגין לפי המינונים המותרים.

ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון

בהריון ב"ה ולצערי אקמול לא עוזר לכאבבעלת תשובה
אז תפילות שהתרופות יעזרו 
כאב בסינוסים זה דלקתפרח חדש
ודלקת מחלישה את הגוף
זה ממש לא משנה מה אחרות, זה משנהרוח הריםאחרונה

מה את ואיך את מתפקדת.

עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!

ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!

שכירת בית (לא כלכך קשור להריום ולידה אבל פעיל פהאנונימית בהו"ל

ואני אוהבת אתכם אתן חכמות חח)


רקע:

אחרי החתונה השכרנו לשנה יחידת דיור שההורים שילמו לנו

אחרי שנה בהריון של הגדולה עברנו ליחידה של ההורים ואנחנו שם כבר תיכף ארבע שנים (בפסח)

עכשיו אנחנו רוצים לצאת

מצאנו בית חמוד ממש

בנין ליד ההורים שלי בשכונה טובה בנין לא חדש אבל לובי משופץ ודירה משופצת

המחיר לא מציאה אבל לא יקר (7k לחמישה חדרים עם מרפסת סוכה וחניה, זה גדול מבחינת הצורך שלנו כי רק שני ילדים אבל אין הבדל מחירים כלכך בין ארבע לחמש חדרים בכל מקרה)

אממה

הבעלת בית נראת לנו קצת עקשנית כזו

כשכתבתי לה שמאוד אהבנו את הבית ואנחנו רוצים שאבא שלי יבוא לראןת (כדי שיראו ביום ולא בלילה ואנחנו לא יכולים להגיע שוב) ושאלתי אם יש גמישות במחיר היא שאלה מתי רוצים להיכנס ולכמה זמן שכירות, אמרנו תחילת מאי (כי חשבנו שבספירת העוצר לא מחדשים בית) ולהיות לפחות שנתיים. ראתה מיד ונעלמה לא הגיבה

הבוקר שלחתי סימן שאלה כתבה לא מתאים לי שהבית יעמוד ריק עד מאי אפ אתקע בלי שוכרים אדבר איתכם (לא יכלת להגיד את זה אתמול? למה להעלם?)

אז כתבתי לה בדקנו, ספירת העומר זה בסדר אז אפשרי גם לפני, תחילת אפריל, אחרי החג.

אמרה שהבית כמעט גמור, רוצה לחתום לפסח, למה העקשנות למה לא לחכות לאחרי החג?… בלחץ… הבית גם ככה לא גמור יש להתקין כיור לעשות סיום של שפכטל וצבע וכזה

וניסינו לשאול על להתקין מזגן בממד ולהסתדר בתשלום- אין עם מי לדבר

אז זה מביא אותי לתהות האם זה כדאי


לא יודעת זה מקובל השכירות מהשנייה להשנייה?

אני פעם ראשונה בזה ואחים שלי כולם בבתים שלהם אז לא מכירה (גם לנן יש בית שתיכף יסיים בנייה ונרצה להשכיר אז שאדע גם לצד השני חח)

יש לך אופציה אחרת?המקורית
מה ההגיון לא לחכות עוד קצת בעצם עד שתשכירו את הדירה שלכם? מדובר בהוצאה לא מבוטלת שאתם כרגע מוסיפים
אני גם ככה משלמת משכנתא כבר שנתיים חחאנונימית בהו"ל

תראי אנחנו יכולים לחכות אמל ההורים עד שנשכיר את שלנו

אבל אני ב"ה מצאתי עבודה חדשה ומכניסה יפה מאוד ואנחנו יכולים סופסוף לעבור לבית משלנו (אצל ההורים זו לא בדיוק יחידה, זה הגג שלהם שיש בו חדר עם שירותים ומקלחת שאנחנו הפכנו לסלון, מטבחון קטן, וחדר שינה קטן ממש לנו שממנו יוצא חדרון לילדות. אז בעצם זה כזה חצי בבית של ההורים כי אותו כניסה וצפוף לנו שם גם כבר וחיכינו שאמצא עבודה כדי שנוכל לעבור)

העניין פה הוא לא הכסף של השכירות הוא האם שווה להיכנס לבית שנראה שבעלי הבית לחוצים…

לא כלכך חיפשנו מידי הרבה כי באיזור הזה דירות נחטפות מהר ואין יד2 זה פה לאוזן ושמענו עליה

אחרות בעיר שרחוקות יותר אותם מחירים בערך

הייתי מציעה לך לשבת איתה לפגישההמקורית

ורק אז להחליט

וכן הייתי שמה על השולחן הנחה על מזגן בממד

משם תראי מה את חושבת

התכתבות בוואצאפ זה פחות בעיניי


לגבי זה שהיא לחוצה - אני גרה באיזור ביקוש עם שכירות במחיר דומה. הגיוני שהיא רוצה לדעת אם לסגור, וכמה שיותר מהר, זו הכנסה בשבילה 

...מולהבולה

אם היא לחוצה זה הגיוני כי היא רוצה כבר להשכיר

רק צריך לבדוק לגבי מידת העקשנות והקמצנות שלה

אני נדפקתי עם זה חזק

^^כורסא ירוקה

זה שני דברים שונים. מאד מקובל שמשכירים מיידי, וגם זה שראתה ולא ענתה הגיוני בטח רצתה לחשוב על זה.

היא לא חייבת לשים מזגן בממד, אבל זה עלול להיות משמעותי לכם כי זה חדר שימושי.

זה כן דרך לדעת איך היא מתנהלת מול שוכרים, וגם כדאי לבקש לראות חוזה ולקרוא בעיון, לפעמים את מגלה ככה על הגישה של בעל הדירה

אם הדירות באזור נחטפות אז זו הסיבה שהיאקופצת רגע

'לחוצה' לסגור,

אם היא יכולה להרוויח יותר, ולקהל כסף גם על הזמן הקרוב, איזו סיבה עד לה לחכות?

את לא מבינה אותה? השכרת דירה זה עסק, כל אחד רוצה להרוויח הכי הרבה שהוא יכול.


לגבי ההתנהלות שלה, אם זו התנהלות לא נעימה אז באמת נשמע פחות טוב. כאילו למה לא כתבה לך את ישירות? אבל המוטיבציה שלה לגמרי ברורה והגיונית...


אין לי תובנות מעבר לזה. 

אני נגיד חושבת שאפ היה בא אלי שוכראנונימית בהו"ל

שנראה רציני ומוכן לשלם כמה שאבקש- אחכה לו שבועיים

כי טוב ציפור אחת ביד משתיים בעץ…

ואם יש לך כמה שוכרים שנראים לך רציניים?קופצת רגע
אז יותר שווה לקחת את מי שנכנס מוקדם
לא חושבת שיש להאנונימית בהו"ל
כי כשדיברנו על מאי היא אמרה לי אם לא יהיו שוכרים אדבר איתך
כן, זה מקובלרוני 1234

תחשבי שהיא מפסידה 14,000 שקל אם תכנסו במאי. זה סכום מאד גדול.

שווה לך דוקא להכנס לפני החג, ככה לא תצטרכי לעשות ניקיון לפסח.

יש לה 3 שבועות לתקן את מה שצריך בדירה (נשמע מספיק) ובמקביל אתם יכולים להתחיל לארוז.

אצטרך לעשות שם זה אחרי שיפוץ רציני הכל אבקק חחאנונימית בהו"ל
וגם בבית שלי כי לא אשאיר לאמא שלי הכל 
אבל זה ניקיון בלבד-איזה כיף זה!!!מולהבולה

אני מטורפת על ניקיון של בית חדש וריק ועוד להיכנס לפסח בכלל חלום

תחשבי שאין שם חמץ אלא הכל נקי לפסח רק אבק מהבניה

מלא מלא מים חומרים טובים ואת מתגבר. על זה ממש בכמה שעות

ומניסיון גם ככה לוקח לזה זמן לרדת גם אחרי הרבה שטיפות רצפה

ממליצה בחום לעבור לפסח 

מצטרפת למילים והממלצה!ממתקית

תחשבי שבפסח גם ככה תנקי ותסדרי את יחידת הדיור לחג...
למה להתאמץ פעמיים?
כבר תעברו ותסדרו ותנקו שם.
וואי זה מושלם.

זה אחריות בעלת הדירה לנקותכורסא ירוקה
ברור שאתם מקבלים בית נקי
לא תמיד הם עושים ניקיון יסודימולהבולה
לא יסודי, אבל היא לא תקבל בית עם אבקכורסא ירוקה
אין סיבה שהיא תשאיר לך אבקחילזון 123

היא צריכה להזמין נקיון מקצועי אחרי שיפוץ

אחרי החג או לפני זה בסך הכל שבוע הבדלעדיין טרייה

אם זאת דירה שמתאימה לכם הייתי משלמת על שבוע נוסף וסך הכל עוברת אחרי החג.

יותר קריטי שהיא באמת תסיים את כל השיפוץ. אם אין לה כוונה לשים מזגן בממד זה בעייתי. החלטה שלכם אם זה קריטי לכם. לגבי זה שלא ענתה בטח חשבה על זה והתייעצה... אבל באמת לא הייתה צריכה להשאיר אותך ככה באוויר בלי תגובה.

לא חושבת שהייתי נכנסת לזהשירה_11

עם בעלת דירה לחוצה ולא זמינה

וקחי בחשבון גם ארנונה גבוהה יותר אם לא חשבת על זה 

דיברת איתהתקומה

בהודעות או טלפונית?

נשמע שבהודעות

את האמת, שלא הייתי ממהרת להסיק מסקנות על סמך הודעות.

תמיד עדיף טלפון, ללכת לראות את בעלי הדירה ולראות את הדירה בעיניים. לדבר ממש ולא להתכתב.

לא ממליצהפצלשהריון

אם השיח עם בעל הבית לא זורם.

ודאי אם יש חשדות שמדובר במישהו עקשן/ וכו'. ממש לא כדאי. לא שווה את זה. מניסיון של כאב לב

האמת שהיא צודקת.ואז את תראי
למה היא צריכה להפסיד כסף אם יש לה שוכרים שרוצים להיכנס קודם?
טוב מעדכנת שאבא שלי הלך לראות וב"האנונימית בהו"ל

אמר שרוב הדברים בסדר

אז בעלי התקשר אליה

דיבר איתה אמרה על רוב הדברים שהעלה שהיא מודעת וזה יטופל עד לכניסה זה חלק מהשיפוץ

על המזגן אמרה שהיא מודעת לזה שזה חיסרון אבל כרגע זה המצב והיא לא רוצה להשקיע עוד הצענו שנתקין אנחנו אמרה שאין בעיה (גם ברכה)

ובעלי אומרת שנשמעה אישה מאוד נחמדה ונעימה ב"ה

חשוב שתשימי לב שהתקנה של מזגן בממ"דדיאט ספרייט

זה משהו קצת יותר מורכב וגם יותר יקר אני חושבת, אז שווה לברר את זה קודם. יש מצב גם שאני טועה. 

בהצלחה 

פשוט צריך התקן מאושרכורסא ירוקה
כל מתקין יכול לעשות את זה. אנחנו עשינו וזה עלה לדעתי כמה מאות יותר מהרגיל, לא פער משמעותי (ביחס למחיר המזגן וההתקנה סהכ) 
למה חשוב לך מזגן בממד?מנגואית

רוב השנה אין מלחמה... והחדר אצלנו זה לא חדר שינה

אולי מאוורר או מאוורר תקרה יספיק?

חשןב לי יותר במטבחאנונימית בהו"לאחרונה

בין המטבח לסלון יש קיר עם דלת בלי דלת חח, פתח בקיר

אז המרכזי לא מגיע לשם אז אני מניחה שבקיץ כשמבשלים חםםם שםםם

אתן אוכלות כל יום בשר? (עוף, דגים, בשר) וכמה שעותאלינור98
ישנות בלילה?
לא. תבלינים- בתנורהשקט הזה
השאר סיר או מחבת אפילו 
ערב טוב ובשורות טובות!אמא טובה---דיה!

שתי שאלות - 

 

א. מחפשת המלצה לטיולון קל משקל, עמיד וזול.

ראיתי ממש בזול טיולון טוויגי קופר. למישהי יש ניסיון איתו?

 

ב. אשמח להמלצות לגמילה מהנקת לילה לתינוק בן שנה (בעוד ארבעה ימים) שיונק כל הלילה ברצף.

אני לא מניקה בשכיבה, ואני מתחרפנת...

לא רוצה לגמול גם מהנקה ביום....

 

תודה רבה!

עונהמתיכון ועד מעון

1. היה לי טיולון פשוט ממש של איזי בייבי, וגם טיולון של אינפיניטי, קצת יותר יקר, שניהם היו אחלה.

2.מה שעזר אצלי, אבל בגיל טיפה יותר גדול זה סדרת חינוך של האבא שקם אל היונק בכל פעם שהוא התעורר, כעבור שבוע הפסיקו לקום בלילה

תודה רבה.אמא טובה---דיה!

בקשר ל-2 - באיזה גיל?

בגיל שנה וחצימתיכון ועד מעון

זה בד"כ קורה שלבעלי נמאס שהם קמים בלילה אז הוא לוקח על זה פיקוד וקם כמה לילות

ומה הוא עושה בעצם, האבא?כנה שנטעהאחרונה
התינוק לא צורח עד שנותנים לו? מנסה לגמול בעצמי ממטרנה בלילה ולא יודעת איך 
אני עשיתי את זה בגיל 10 חודשיםשמ"פ
אחרי כמה ימים הפסיק לקום 
אבל בעלי הציע בקבוקשמ"פ

וכמובן שסירב ... אם היה רעב היה לוקח ( המטפלת לקח בקבוק )

זה הגיע לשלב שהתעוררו ממש כל שעה לינוק זה ברור שזה לא מרעב 

שלי לא שותה מבקבוק בכלל...אמא טובה---דיה!
לאינפנטי יש טיולוןכורסא ירוקה

רויאל שהוא אחלה. וגם איזיווקר די זהה לו.

שניהם טובים קלים ומתקפלים קטן

אני גמלתי את הבת שליהשם שלי

מהנקה בלילה בגיל שנה וחצי בערך.


כמה שבועות לפני כן העברתי אותה חדר, שהיא לא תישן איתי. כי היא היתה באה אלי למיטה, והייתי נרדמת איתה, וככה לא יכולתי לעצור אותה.

אחרי שעברתי אותה חדר היא המשיכה לקום, אבל פחות.

ואז קבעתי זמן שבו היא מפסיקה לינוק בלילה. הכנתי אותה כמה ימים מראש.

כשהגיע הזמן, לקחו לה שלושה ימים להסתגל למצב החדש.

ביום הראשון לקח 3 שעות עד שהצלחנו להרדים אותה בחזרה. ביום השני זה ירד לשלושת רבעי שעה, וביום השלישי היא נרגעה כבר מהר.


בגיל שנה לא ניסיתי לגמול.

צריך לוודא שהוא לא באמת רעב במהלך הלילה, כשהוא אוכל מספיק טוב בערב.

לפעמים יותר קל לגמול בהדרגה, לרווח יותר את ההנקות וכל פעם להוריד עוד. ולפעמים דווקא יותר קל להוריד בבת אחת, שיהיה ברור מתי אי אפשר לינוק.

יש מצב שהוא רעב, אבל גם אם הוא רעבאמא טובה---דיה!

הוא לא צריך לינוק כל הלילה...

 

וזה חלק מההתלבטות... אם לוותר על חלק מההנקות או על כולן...

לגבי הנקת לילהאוהבת את השבת

לדבר על זה הרבה הרבה

שבחושך לא יונקים באור כן

בחושך ההנקה ישנה

וכו וכו

פשוט לדבר המוןןןן

אפשר נגיד 3 ימים לש הכנה

"עוד 3 ימים ,בשבת, ההנקה תפסיק להיות ערה בלילה ותישן בחושך ואנחנו נינק רק כשיש אןר בחוץ

וככה לחפור על זה כל הנקה

עוד יומיים

מחר

היום

ולהכין דברים שעוזרים להירגע בלי

ולהפריד הנקה משינה

וגם לשריין את הבעל שכמה לילות משהו כמו 3 הוא איתו על היידים

ולהתפלל על זה....


בהצלחה גדולה בע"ה

אבל הוא בן שנה, לא נראה לי שהוא מבין עד כדי כך...אמא טובה---דיה!
לא יודעת האמת.. לא זוכרת באיזה שלב הם בשלים לזהאוהבת את השבת

אולי באמת יותר בגיל שנה וחצי..


 

אבל האמת שיש מצב שהוא יהיה רעב בלילה בלי הנקה כמו שכתבו כאן אחרות..


 

אולי הוא ילמד לינוק בשכיבה? או לקחת בקבוק?

שנה זה באמת גבולי להסתדר בלי תזונה בלילה..

ומצד שני זה נשמע מאוד מתיש ככה...

 

אם את אוצה כן לנסות לגמול בלילה

אז לתת ארוחב ערב מאוד ממלאת כמו קווקר עפ מבושל במים עם סילון או דייסה כלשהי

 

ובלילה תכינו לכם שיהיה לבעלך ללילות הראשונים להציע לו דיסה דלילה לשתות מכוס או משהו כזה  למלא את הבטן 

וכמובן להרגיל אותו לשתות ככה בכללי...

 

עונה בערךשירה_11

1. גם אני מחפשת טיולון ושל אינפניטי שמעתי דברים טובים כנראה אקנה אותו בע"ה


2. אני תוהה למה צריך תהליך גמילה? הוא לא מוכן לקחת בקבוק?

שלי בן 8.5 חודשים והתחלתי להביא לו בקבוק אחד בתחילת הלילה אולי ככה לא יקום כל רגע

לא שותה מבקבוק בכלל...אמא טובה---דיה!
מקווה שזה לא אאוטינגהריון ולידה

צריכה את עזרתכן איך לתווך לבעלי את האירוע

אני דקה וחצי אחרי לידה עם כמה פיצים מתארחים. לא התאוששתי עדיין ואני מניקה את הניובורן 24/7, היום על שעתיים וחצי שעות שינה כשהכרחתי אותו בלילה להתמודד איתה בלילה כדי שיהיה לי את השעתיים האלה.

הוא חזר ללמוד בזום. אני שומרת על הילדים וזה סופר אינטנסיבי, מסדרת אחריהם, מבשלת להם, מגישה. מניקה מחתלת מחליפה בגדים ושומרת ש"הגדולים" לא יפגעו בה.

בעצמי אין לי ממש מה לאכול, היום ארוחצ הייתה לי שוקולד שקיבלתי במשלוח מנות הבודד שלי וקפה שלא הצלחתי לשתות. כי מתארחים וכשלפ פה כבר ואין מצרכים למרות שקונים.

גם לשתות לא ממש הצלחתי.

התאמצתי מאוד! וההוכחה-חוזרים לי כתמים חד פעמיים במקרים כאלה.

בעלי לא מבין אותי בהרגשה שלי. בגלל שיש זמנים שהוא מאוד נוכח עם הילדים הוא בטוח שזה לא מובן מאליו שהוא עוזר ושאני צריכה להגיד תודה ולשתוק. מבחינתו אני אמורה לתפקד כאחת האדם. אז מה אם אני ממלמלת שטויות על רצפת האגן ועל משכב לידה הוא חושב שזה חארטה. אין לו את ההבנה מה זה להיות אחרי לידה (לידה קשה!)

הוא ישר זורק הכל ואומר שאין בעיה אבל אני לא יכולה "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה" ושהוא יפסיק את הלימודים לאלתר.

אציין שהוא לא מאוד שמח בלימודים ורוצה לעשות משהו אחר גם ככה, אבל גם אילו היה מפסיק לחלוטין ללמוד (למה צריך?! יש הקלטות ויכול להשלים כשבא לו) הוא היה חופר לי לעשות את הדבר השני שרצה ולא באמת ישחרר אותי קצת לנשום 

וגם חסרה לי ההתעניינות הבסיסית, שלא תמיד הייתה כי הוא טיפוס כזה שצריך ללמד אותו מה אישה צריכה מגבר ולא תמיד אני פנויה בשיא כוחי לתווך גם את הצורך הזה

עייפה רעבה ועצבנית מהסיטואציה. 

ועוד הסביבה טורחת להגיד לי כל פעם כמה שאני ברת מזל שהוא ככה איתי ונוכח.

הלוואי שמישהי קראה אותי

שוב תודה לכולכן . שומרת לי את השרשור וקוראת כל יוםהריון ולידה

אולי יעניין אותך