ממש ממש

זכור לי סיטואציה ממש דומה

אני אחות אז היה לי יותר אומץ, והגבתי די בתקיפות.

חשוב לי להגיד שממש לא מסתפקים במה שנאמר בהעברת משמרת, זה לא תקין ולא אמור להיות ככה.

אני ישר עצרתי אותה ואמרתי לה שהיה לה את כל הלילה לפתוח את התיק ולקרוא ולהסתכל על הבדיקות ושזה לא סבבה. והאחות שקיבלה את המשמרת אני מאמינה שהיא כן פתחה וקראה. זה ממש לא בסדר.

בקשר לרופאים, את תמיד יכולה לבקש בלי סטודנטים, ואל תתביישי. הם לא מכירים ולא יכירו אותך וזה האוצר שלך שבידיים שלהם תשאלי הכל (בידיים של ה כמובן, אבל הם שליחים)

אני הגשתי תלונה אחרי האשפוז..

ההנחה שלי זה שהיא סיפרה את מה שכתוב בתיק, ואולי שם לא כתוב נכון (ולכן זה יותר מטריד אותי. כי זה מידע שהאחות לא חייבת לדעת, אבל כדאי שהרופא כן ידע בדיוק מה היה...).

זה לא משהו מוחלט של תוצאות בדיקה. יותר תיאור של מה קרה כשניסו להוריד לו את החמצן. והתיאור היה לא מדויק. ונראה לי שזה כן חשוב כדי להבין מה יש לו.

אני כן אסביר את זה לרופא כשיגיע מחר. אבל זה מתסכל שכל האחריות על העברת המידע כמו שצריך היא עלי.

ומתי לבקש שלא יהיו סטודנטים - כשהם מגיעים כולם עם הרופא? לבקש שלא יכנסו? לא חושבת שיהיה לי אומץ... (ואני כן בעד שסטודנטים ילמדו רפואה. ואני מבינה שככה לומדים. אבל אני מרגישה ככה שיותר מדברים מעלי מאשר איתי...)

הייתי שבוע באשפוז עם ילדה בגלל דלקת לא ברורה. הרגשתי שכל הזמן משהו מתפספס, המידע לא עובר כמו שצריך, אין תמונה שלימה של סימפטומים והאבחנות לא מדוייקות. מתסכל

רפואה שלימה

שלא הסבירו לי כלום. והעבירו מידע לא מדויק על התינוק

לא אמרו לי איזה בדיקות עשו והתייחסו בקוצר רוח.

עד שלא הגיע אחות ואמרה עד כאן התינוק הזה צריך טיפול נמרץ לא התייחסו מספיק ברצינות.

כואב שזה המצב.

אבל אני עם כל חוסר הנעימות ישבתי להם על הוריד ושאלתי שוב ושוב ודרשתי מידע.

פה אני כן יודעת מה קורה כי אני איתו כל הזמן.

נשמע ממש מתסכל כשאת אפילו לא יודעת מה בדקו.

אבל הבעיה אצלי זה שאני מרגישה שהצוות לא מספיק יודע מה איתו.

אז זה פחות לשאול שאלות, זה יותר להגיד להן 'נכון אמרתם שהיה כך וכך? אז זה לא בדיוק, אני יכולה להסביר לכן מה באמת היה?'. ולא נראה לי שאני אעשה את זה...

מחר לרופא אני כן אסביר כל מה שאני יודעת. תכלס הוא זה שבאמת צריך להבין את הסיפור. לא האחיות. מקווה שאני אצליח באמת להעביר הכל בצורה ברורה...

למשך כמה וכמה ימים. עזבתי רק לשירותים. ועדיין לא הבנתי מה קורה שם......

שיהיה בעז"ה בשורות טובות

רפואה שלמה ומהירה.

ובטח בלי תנאים בכלל.

🩵

בד"כ בכך מחלקה יש שעות מסוימות ביום שאפשר להתייעץ עם רופא בכיר באופן פרטני.

תבדקי מעכשו מה השעות שיהיו מחר

אפשר גם להתייעץ עם רופא מהקופה ולשמוע חוות דעת כמובן אם נדרשות תוצאות בדיקות/מדדים האחיות נותנות לך

בהצלחה

פשוט לשאול את האחיות מתי אפשר להתייעץ עם רופא? חוץ מהביקור רופאים שיש בבוקר?

אני אנסה לשאול מחר. אם באמת יש שירות כזה, למה לא אומרים מההתחלה?

ב2 ביח שונים ו2 מחלקות שונות

מקווה שגם אצלך

שהיה פה בלילה הראשון, שזה ממש רשלנות בעיני.

המכשיר שמנטר את הסטורציה מידי פעם צפצף שהוא לא מצליח למדוד. זה קורה לפעמים ואחר כך מסתדר לבד (ואם לא, אז אני הולכת לבקש שיסדרו).

אבל אז בלילה הוא צפצף שהסטורציה יורדת. ואף אחות לא באה.

אז הלכתי לקרוא להן. והגיעה אחות. והסבירה לי שזה כנראה כי המכשיר לא מצליח למדוד טוב. לפעמים זה קורה כשהוא בוכה וזז הרבה. והיא רואה לפי הפס שמודד את הדופק שלא מראה גלים יציבים שכנראה המדידה לא מדויקת כרגע, ועוד מעט זה יתייצב.

אז אחרי כל ההסבר היפה הזה היא יצאה. ואז ראיתי שהצינור שעליו בכלל לא מחובר לשום מקום. מסתבר שהחמצן התנתק בטעות, אולי כשהחלפתי לו קודם בגדים.

ובהתחלה לא הבנתי איפה הצד השני שצריך להתחבר לצינור שעליו (לא ידעתי איפה לחפש ומאיפה זה מחובר בקיר). אז לחצתי על הכפתור חירום של קריאה לאחיות. ואף אחת לא הגיעה. וניסיתי לצאת לקרוא להן, אבל לא היתה אף אחת בדלפק. בסוף מצאתי די מהר את הצינור של החמצן, ואחרי שחיברתי הסטורציה עלתה מיד.

אבל זה היה ממש רשלנות שהיא אפילו לא בדקה אם הוא מחובר, ורק האשימה את המכשיר שלא מדד כמו שצריך.

וגם זה שגם כשאני קוראת עם הכפתור חירום אף אחת לא מגיעה (ואפילו לא באו אחר כך לבדוק שהכל בסדר...) זה מעצבן. אז למה יש כפתור כזה בכלל?

איזה מתסכל זה כל הסיטואציות האלה שאנחנו דאוגות וחסרות אונים כל כך ואין מענה נורמלי מהצוות.

בעז"ה שתהיה רפואה שלמה ושיקרה נס והלילה ירגיש מצויין ותשתחררו הביתה!

בטח עם המצב עכשיו עוד יותר לא נעים להיות במקום שהוא לא הבית ורחוק מהמשפחה ❤️

אבל לא נראה שאנחנו בדרך להשתחרר...

ולא יודעת מה צריך לעשות לשבת. בעלי תכנן לנסוע להורים שלו עם הילדים. מרחק שעה נסיעה.לע נשמע לי חכם במצב הנוכחי...

אז להגיד להם להישאר בבית לשבת? ומה הם יאכלו? הוא לא יודע לבשל...

וממש מבאס שהוא צריך להיות עם הילדים לבד הסיטואציה הזו....

כי להורים שלו לפחות יש ממ"ד. אצלנו זה מקלט מחוץ לבית...

אבל מה יעשו אם יהיה משהו בדרך? ואם יתקעו שם לזמן ממושך יותר?

אני הייתי מעדיפה שיסעו, ובהקדם (לפני שתתחיל מתקפה עלינו)

גם שיהיה ממד וגם שתדעי שיש עוד מישהו עם הילדים, ושיש להם אוכל נורמלי.

אותי זה היה יותר מרגיע מלדעת שנשארו קרוב אבל עם אוכל מאולתר ובלי ממד

הסיכוי שיקרה משהו שיסכן אותם בדיוק באותה שעה

נמוך

עדיף לך שידעו שיהיו במקום בטוח

לגבי הסטורציה- הוא עם חמצן כל הזמן או רק בשינה?

גם אנחנו נוסעים עוד מעט, בעלי במילואים ותכננו מראש לנסוע, אין מצב שנשארת עם שלושה לבד בבית בשבת

כן הייתי מציעה להן לארוז קצת יותר בגדים

התלבטות אם לנסוע להורים שלו (מרחק שעה נסיעה, אבל יותר נוח לו אצלם בלעדי)

או להורים שלי (כחצי שעה, אבל יהיה לו פחות נוח להיות שם זמן ממושך בלעדי).

כנראה שבסוף יסעו להורים שלו.

מקווה שהדרך תעבור בשלום. לא יודעת מה יעשו אם באמת תהיה אזעקה באמצע הדרך...

וכנראה הוא במצב יציב שלא זקוק להשגחה צמודה

כן חשוב ללמוד לעקוב לבד אחרי החמצן/ סיטואציה / תרופות/ אינהלציות

תרגישו טוב 🙏

אבל עומס זה לא תירוץ.

האחות היתה פה, היא ראתה שהסטורציה יורדת. והיא לא חשבה לבדוק שהוא מחובר לחמצן... זה הדבר הראשון שצריך לבדוק! (עכשיו כבר למדתי לבדוק בעצמי. אבל בכל זאת זו אחריות שלה).

וכן הייתי מצפה שכשלוחצים על כפתור שאמרו לי שמטרתו הוא לבקש עזרה במצב חירום, מישהו יבוא...

גורם לחוסר ריכוז

ולאי מענה לכפתור חירום

זה לא תירוץ

זה מצב לא אופטימלי בבתי החולים

כשיש מצבי קיצון הם רצים לטפל

זה תעדוף כשאין מספיק כוח אדם

אבל כך זו ההתנהלות בבית חולים

התפקיד שלנו כהורים זה להשגיח כל הזמן שהטיפול שהילד מקבל יהיה מאה אחוז

וחוץ מזה שהם יעשו מה שצריך

ממש חשוב לצוות שהורה יעריך את עבודתו,כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

יחד עם זה שוב, יד על הדופק כל הזמן

מקווה שתשתחררו מהר מהר בעזרת ה' 🙏🙏🙏

הלוואי שבאמת הכל יסתדר בקרוב ונשתחרר כבר...

ואין לי בגדים. ואני מקווה שהרפידות הנקה שבעלי שלח לי יספיקו לי. כי זה נורא מבאס להיתקע בלי😬 ועכשיו אין לו איך לשלוח לי כי הם נסעו.

תכננו שהם יעברו פה להביא לי דברים, אבל כמובן ויתרנו על זה הבוקר.

אולי יוכלו איכשהו להעביר לך.

רק בריאות ומהר!

תמיד הבאתי לעצמי...

אבל אני אשאל, אולי יהיה להם בכל זאת.

ויש פה הרבה עומס על האחיות, אז לא נעים לי לבקש מהן לשמור עליו שאני אוכל ללכת לקנות לי. (עשיתי את זה באחד הלילות, כששכנה שלנו שעובדת פה העבירה לי חבילה אבל לא יכלה לצאת מהמחלקה שלה לתת לי, אז ביקשתי מהן להשגיח עליו כשהוא ישן, ורצתי מהר לקחת ולחזור. אבל זה היה לילה רגוע, עכשיו זה לא נראה כזה רגוע...)

אבל אני אשאל אותן מה אפשר לעשות. אולי יהיה להן איך לעזור. בינתיים זה לא ממש דחוף, כי בחבילה שבעלי שלח לי קודם הוא כן שם די הרבה. אבל זה מתכלה לאט לאט, ואני לא רוצה להגיע לשלב שאני נתקעת בלי... מנסה לפתור את זה מראש.

אם יש שכנה לחדר שיכולה לשמור על התינוק,

מבקרים של ילד אחר שיכולים ללכת לקנות לך,

מתנדבים/ בנות שרות שיכולים לעזור.

אם את לא מצליחה, תנסי לאלתר משהו במקום.

אולי להקש מהאחריות גסות לשים במקום רפידות, או לשאול אותן אם יש משהו אחר שיכול להתאים.

אלתור לא יעבוד אצלי. אני צריכה משהו שבאמת סופג, ואטום מהצד השני. אחרת כולי אירטב תוך הנקה אחת..

שכנות לחדר או בנות שירות זה רעיון. נבדוק את זה. מניחה שבמצב מלחמה אין פה מתנדבים (בעצם גם לא בטוחה לגבי בנות שירות). אבל נבדוק מי יוכל לעזור.

והיו בנות שירות ומתנדבות כרגיל. אולי עכשיו, בעקבות המתקפה על איראן, המצב כן השתנה... (ואולי בשישי-שבת גם ככה אין...)

וחיבוק! אשפוז עם תינוק זה ממש קשה

אנחנו התאשפזנו בשבת עצמה, אז גם הייתי בלי כלום איתי... אבל אנחנו גרים יחסית קרוב לבית החולים אז באמצע שבת בעלי בא להביא לי דברים.

ממש מקווה שתצליחי למצוא דרך להשיג צרכים בסיסיים בשביל עצמך, כי זה באמת חשוב בשביל שתהיי פנויה כמו שצריך לתינוק!

הרבה כוחות❤️

ניצלתי רגע שהוא ישן טוב, ביקשתי מהאח וגם משכן לחדר שישימו עליו עין, ורצתי מהר לקנות. ב"ה הוא לא התעורר...

והיתה פה הבוקר רופאה נחמדה שבאה בלי עדת סטודנטים (רק שני סטאז'רים שליוו אותה) אז יכולתי לשאול בנחת מה שרציתי.

עדיין מבאס להישאר פה לשבת. ולא כיף לי להיות בלי בגדי שבת בשבת. אבל באמת שזה לא נורא.

וב"ה אני מתרגשת מהתקיפה שלנו באיראן! גם אם זה פחות נוח לי אישית, ומנע מהמשפחה שלי לבקר ולהביא לי דברים שאני צריכה, עדיין זה הרבה יותר גדול ומרגש מאשר החוסר נוחות הפרטית שלי...

תמיד מזמינה מוולט גם דברים אישיים כאלה

שולחת לך מלא כוחות

מקווה שיהיה אשפוז קצר,זה קשוח. מניסיון ארוך

(כרגע לא צריכה לקנות עוד משהו, אבל זו אפשרות שכדאי להכיר, למקרה שאצטרך בהמשך...)

ומאוד מבאס גם התגובה של האחות שלא הקשיבה לך, זה ממש לא אמור להיות ככה.

מציעה מכל הלב לדבר אחכ עם האחות החדשה ולהסביר לה בדיוק מה כן נכון ומה לא נכון.

היא בע"ה תתקן את זה הלאה.

ובכל מצב.. אין תחליף ל"להיות על זה"... כל פעם מחדש לתקן מה שדרוש תיקון ולבדוק ולשאול כל מה שיש לך....

ואגב סטודנטים

אל תתביישי!

להפך, דווקא כשיש סטודנטים הם פנויים יותר להסברים כי חשוב להם שגם הסטודנטים יבינו....

היה שישי-שבת מתישים כי התינוק היה עצבני ולא רגוע ורצה רק ידיים.

אבל בסוף כן היו לי בגדים לשבת, שגיסתי שלחה לי. וגיסה אחרת באה ביום שישי להביא לי קצת דברים לשבת, וגם שמרה עליו שאני אוכל להתקלח.

והיום בעלי חזר הביתה לקחת דברים לילדים (שעדיין אצל סבא וסבתא), והביא גם לי עוד דברים מהבית.

ועכשיו התינוק כן רגוע יותר ב"ה. אז אני כמו כולם לא ממש ישנה בלילה בגלל האזעקות, אבל לפחות הוא כבר לא מתבכיין כל היום על הידיים, ואני מצליחה קצת יותר לנוח.

עכשיו אני בעיקר מתוסכלת מאנשי צוות שלא סוגרים אחריהם את הווילון (הם פותחים כשאני באמצע להניק, אומרים/שואלים/מביאים משהו, ואז או שמשאירים פתוח, או שסוגרים אבל לא באמת עד הסוף. ולא נוח לי לקום לסגור באמצע הנקה).

לא נורא, אבל זה לא כיף החוסר פרטיות הזה.

וגם קצת בלחץ כי מחר אמורים לעשות לו בדיקה בהרדמה, והוא צריך להיות בצום 3 שעות לפני, ואני באמת לא יודעת איך נסתדר עם זה אם הוא ירצה לינוק בזמן שאסור לו (הוא יונק לרוב בתדירות גבוהה יותר מכל שלוש שעות. אמרו שאפשר לתת לו נוזלים או מי סוכר, אבל לא יודעת כמה זה ירגיע אותו לאורך זמן).

מקווה שיעבור בשלום בעז"ה.

בעז"ה שיהיה לכם שפע שמחה, בריאות ושלווה.

לגבי הבדיקה-

עברתי את  זה לפני כמה חודשים עם הבייבי כשחששו לאיזה בעיה במערכת העיכול.

היה באמת מאד מאד קשוח.

פשו החזקתי אותו במשך 3 שעות,

הבאתי כל מוזיקה/משחק/רעשן חדש שעדיין לא ראה ויסיח את דעתו לעוד כמה שניות.

והם בסוף עמדתי עליהם שברגע שעובר 3 שעות אני הראשונה שנכנסת לבדיקה.

(הוא ינק אז כל שעה וחצי שעתיים)

באמצע הבדיקה הם נתנו לי להניק אותו כי המשך הבדיקה זה אחרי האוכל

היה קשוח אבל עבר ב"ה

שיהיה בשורות טובות

ועדיין לא קראו לנו.

וניסיתי להגיד לכל מי שאני יכולה שיכניסו אותנו בדיוק ב10 אבל הם אומרים שזה לי בידיים שלהם...

אני במחלקת ילדים, אמורים לקרוא לנו מאיפה שעושים את הבדיקה.

ביקשתי מכל מי שיכולתי שיתקשר אליהן לזרז אותם, הם לא מוכנים אפילו להתקשר. טוענים שאין איך לזרז.

עמדתי ליד הדלפק כדי שאולי כשהם גם ישתגעו מהבכי שלו הם יזרזו, אבל החזירו אותי לחדר...😖

מתוסכלת כל-כך😟

אישיות בפני עצמה

הוא כאילו נמדד אחרת.

וזה כ"כ קשה כשמדובר בבייבי קטן.

שולחת לך חיבוק ענק ענק

מתפללת עליכם שהבדיקה תחל בקרוב ויהיו תוצאות טובות בעז"ה

החלמה מהירה

באיחור של יותר משעה 😵‍💫

לפחות בינתיים הוא קצת נרדם לי בידיים.

מקווה שישרוד ככה עד הבדיקה...

תודה על השותפות והחיבוקים, זה עוזר♥️

אמרתי עליכם תהילים

כשהבן שלי היה תינוק, הוא עבר ניתוח בהקדמה מלאה.

היינו צריכים להגיע ב 13:00 בצום, אבל הניתוח היה רק ב 15:00. כשהגעתי אמרו לי שאפשר לתת לו מי סוכר עד שעתיים לפני הניתוח. שזה אומר מייד.

הבאתי לו מהפינת קפה שהיתה במחלקה, מים עם סוכר. אחר כך חשבתי שהייתי צריכה בכלל מים רתוחים. הם לא חשבו לתת לי משהו מתאים.

בסופו של דבר, הוא שרד יפה את הצום. רק לי נהיה גודש, כי לא היה לי מקום לשאוב.

מסכן קטן. הוא בסוף כבר היה רגוע, לא יודעת אם התייאש מלבכות או שכבר היה מותש...

מקווה שיעבור מהר ובקלות בעז"ה.

סורי שכותב

אבל לאחרונה חיכיתי עם הבן שלי עוד 3 שעות לבדיקה בצום,מעבר לזמן הרגיל. כך זה בבתי חולים לצערנו ולא עוזר לצעוק זה רק גורם לצוות לשנוא את ההורה

😵‍💫

שולחת מלא חיבוקים וכוחות!!!

בע"ה שתעברו את הכל במהירות ובבריאות ובקלות!!!!!

 מנסיון אשפוז עם ילדים

הדמויית היחידות שיכולות להחזיק את כל המידע הרפואי זה אתם ההורים. היחידים שנמצאים מהתחלה ועד השחרור. בעז"ה

ככה זה בבתי חולים

יש לי מלא גוגמאות

הצוותת עושין כמיטב יכלתם. אבל יש מלא חילופים

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

ושהצלחתן לענות

ושהצלחתי לראות🤣

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג...