זה עובד כמו קסם.

הפספוסים לגמרי הגיוניים

היא התאפקה המון זמן

וזה נהדר כי זה מראה שהיא מסוגלת לשלוט בסוגריםץ

כעת נלמד אותה איך לשחרר, זה לפעמים אפילו מפחיד אותם.

כשפותחים זרם מים מולם זה פשוט גורם להם לשחרר.

אני ישבתי ליד ילדים שהתקשו לשחרר ושמתי ספר של גמילה באמבטיה וכל פעם שהלכנו לשירותים ישבתי והקראתי.

ילד אחד גם הבאתי סיר משחק ודובי והדובי ישב לידנו ו"עשה" גם...

בהצלחה

ניסיתי להדגיש שזה פשוט לא עובד במקרה הזה, לא מצליחים לגרום לה "לפספס" בתוך האמבטיה או בשירותים, לא עם מפעילים מים זורמים, לא עם קוראים לה סיפור...

ואני לא בטוחה שהיא מספיק מבינה שהדובי "עושה" גם (אומנם ממש בזמן האחרון התחילה לשחק עם בובות, אבל לא נראה לי שמספיק)

זה כן גורם לה לשחרר, פשוט צריך הרבה סבלנות.

התאומות שלי נגמלו בגיל 3 וחצי

ישבתי במשך שעות

אני לא מגזימה- שעות!!! באמבטיה

עד שלמדו לשחרר.

כי דווקא נשמע שהיא כן מודעת ושולטת.

ואני מסכימה עם מתואמת שלכתחילה ממש לא הייתי עושה גמילה במצב הזה.

אבל בגלל שכבר התחלתם- אולי לא כדאי לעצור. כי זה כשלעצמו עלול לגרום לנסיגה.

אני חושבת שהיא ממש בכיוון הנכון.

שלוליות בימים הראשונים של הגמילה זה הכי נורמטיבי וקלאסי שיש.

גם התחלתי אתמול גמילה ..

יכול להיות שלושה ימים רק של פספוסים, עד שהיא תלמד לשחרר, וזה תקין. אל תתיאשי..

אצלי גם הבעיה זה לשחרר, הכי קל לקחת למקלחון, להוריד תחתונים ולפתוח ברז.

אולי גם לתגמל אותה (במשהו סימלי- שוקולד צ'יפס אחד נגיד ) על כל פעם שהיא עושה, גם אם בורח לה, כדי להטמיע שזה חיובי לעשות פיפי.

והרבה סבלנות ומחמאות

כדי שלא תפחד מזה, ותבין שהרעיון זה לעשות פיפי.

ממש לומר ולשמוח: איזה כיף! עשית פיפי, הנה שוקולד, בפעם הבאה תעשי בשרותים.

בתקווה שדי מהר יהיה אפשר לעבור ללתגמל רק על עשיה במקום המתאים. 

ננסה את עניין התגמול גם על פספוסים.. נראה לי בפסח הרגשנו שזה לא מועיל, אבל אולי עכשיו גן.

אלא אם כן אתם באזור בלי אזעקות בכלל...

היא אמורה להיכנס לגן רגיל או מיוחד?

אם לגן מיוחד - אז הם עוזרים שם בגמילה. אז אין מה להילחץ מזה עכשיו...

כותבת לך כאמא לבת שלוש ורבע שעדיין עם טיטול... היא תלך בשנה הבאה לגן תקשורת בע"ה, ושם כבר יעזרו בגמילה שלה... (אולי בקיץ, אם הכול יהיה רגוע, כן ננסה לגמול אותה. כי תכל'ס היא כן מבקשת לעשות בשירותים. אבל היא גם מסוגלת לדחוף ידיים לשירותים המלוכלכים וכו', וזה לא מתאים לי...) 

יש אצלנו די הרבה אזעקות... אבל גם רוב השנה וחצי האחרונים

טפו טפו אני לא מרגישה בחרדה אבל, וגם יצא שככה שנינו בבית עם הילדים, אז אם כבר מרגישה יותר פניות.

בקשר לחנ"מ, כן מיועדת לגן שפתי.. אבל האמת שפשוט נמאס לי (!) מהחיתולים. ונראה לי שככה אני מצליחה להתניע הכי טוב תהליכים עם הילדים, במיוחד עכשיו שהיא דווקא כן רוצה (?), או מינימום זורמת, אז נראה לי כן מתאים..

בכל אופן, אצלנו הגמילה הכי מוצלחת הייתה כשקבענו תאריך לגמילה ופמפמנו אותו לילדה במשך תקופה - נגמלה חלק בלי פספוסים.

אבל היא הייתה ילדה חכמה מאוד בלי עיכובים בכלל, רק עם חרדה...

להתאפק ולשחרר.

את המיומנות הראשונה היא רכשה נהדר,

ועכשיו היא צריכה לרכוש את המיומנות השניה.

אין סיבה להתייאש, זה תהליך, והיא עוברת אותו יפה מאוד.

פשוט (או לא פשוט) צריך סבלנות.

כשהיא מפספסת - לומר לה בנעימות: איזה יופי, עשית פיפי! פיפי עושים בשירותים.

תצטיידי בסמרטוטים, ובבגדים נוספים, ובסבלנות,

ותחזרי לעדכן אותנו בעוד שלושה ימים 😊

שמה לי שעון ל 3 ימים

היא מצליחה מעולה

בסוף זה יצליח והיא תצליח לשחרר בשירותים

גם עם הבן שלי היה ככה

הוא למד אחרי כמה ימים לשחרר בישיבה

לקח לו עוד חצי שנה בערך להצליח גם לעשות בעמידה

אני בול ככה.. ובפסח בהתחלה היה נראה שמתקדם לכיוון טוב וכבר עשתה כמה פעמים ואז פתאום התחילה לצרוח כל פעם שהייתה צריכה לעשות, ולא הסכימה לשבת על האסלה.

שחררנו, לקחנו צעד אחורה.

בשבועות שוב ניסיתי וגם לא ככ הלך..

עכשיו אני במצב ביניים מחרפןןןן

היא יכולה לבקש מלא פעמים ללכת לשירותים- גם אם היא עם טיטול.. יושבת שתי שניות וקמה.. לא מסכימה יותר גם לא עם סיפור וכו. .

אבל כשהיא צריכה באמת לעשות היא מתחילה לצרוח בהיסטריה, לא מסכימה לשבת על האסלה או על הסיר וגם אם היא עומדת ומפספסת היא בוכה בהיסטריה.

בקיצור מתוסכלת.

מבחינתי לשחרר לגמרי ולחזור לזה עוד כמה חודשים אבל היא לא משחררת וכן מבקשת ללכת לשירותים😵‍💫😵‍💫

גם אני התחלתי עם ילד בן כמעט 3.

לא היו לי כמעט הזדמנויות שהיינו בבית שנינו ליותר מיומיים ועכשיו יש אז נראה לי הגיע הזמן בע"ה.

בינתיים בעיקר מפספס

האמת שלא החלטתי להתחיל. פשוו אין לי כח למצב ביניים המעצבן שאני נמצאצ בו כרגע. היא יכולה להקים אותי 5 פעמים בתוך 5 דקות כדי ללכת לשירותים, כשהיא עם טיטול, לשבת שתי שניות על האסלה ולקום.

אז מעדיפה להיות או כאן או כאן.

או טיטול לגמרי ושלא תדבר בכלל על שירותים, או שתגמל.

מצידי שתפספס פה כל היום. יש לי מליון סבלנות לפספוסים. רק שתזוז לאיזשהו כיוון

אבל היא רוצה שאבוא איתה, זה לא עוזר..

@שושנושי

הקב"ה סידר אותך...

בעיני זה ממש הסתכלות שגויה.

החיים המערביים לימדו אותנו שהכל צריך להיות אינסטנט, וגמילה אמורה להתרחש ביום, גג יומיים, ואם זה לא ככה אז זה "קשה" או לחילופין - הילד לא בשל...

אבל זה ממש לא נכון.

גמילה היא תהליך שבו ילד רוכש מיומנות חדשה, וזה לוקח זמן, וזה בסדר גמור וככה צריך להיות. ואנחנו רוצים להיות שם איתם ולאפשר להם ללמוד את זה בנחת, גם אם התהליך כרוך בקצת יותר עבודה מאיתנו.

ועדיין אני שייכת לתרבות הזאת

אז ככה שכן - התהליך הזה מאתגר אותי, קשה לי איתו.

אני לא חושבת שנכון לבוא ולומר לבנאדם איך נכון להרגיש. 

יש "קשה לי"

ויש "גמילה קשה".

הקטננ שלי כרגע בת תשעה חודשים וכל פעם שהיא אוכלת זה אומר שכל המטבח מתלכלך והיא צריכה מקלחת.

קשה לי? כן

האם האכילה שלה קשה? לא, היא מצויינת, היא עושה את התהליך נהדר.

כתבת שגם אצל אחרים יש גמילה קשה, אז כן אני חושבת שהמצב התודעתי משפיע, וגמילה יכולה להיות מאתגרת, ולדרוש, אבל גם משמחת אם מורידים ממנה את המחשבה שמשהו לא תקין, כשהכל תקין ומצויין.

לק"י

לצורך העניין כשילד לומד לאכול, זה הרבה פחות מפריע לי שכולו מתלכלך. אבל כשיש מליון פספוסים זה יותר יגרום לי לאבד סבלנות.

לא תמיד, אני חושבת שהרבה פעמים אני לא מתרגשת מזה. אבל יש פעמים שכן....

(ואני גם התלבטתי אם להתחיל גמילה בתקופה הזאת. אני צריכה דחיפה לזה האמת. וגם לפנות את הרצפה בבית😂 שיהיה לי יותר קל להתמודד עם שלוליות).

הייתי משחררת את עניין השירותים ועובדת על שחרור החרדה מהצרכים עצמם.

כרגע האתגר שלה זה לשחרר את הצרכים בנחת. השירותים יגיעו בשלב הבא.

שתעשה איפה שתעשה, גם אם "בורח" לה אתם שמחים איתה: "כל הכבוד, עשית פיפי! וואו, איזה יופי, מי עשה את הקקי הזה, זהבית? נהדר, עשית המון קקי!"

אם את רואה שהיא צריכה - לדעתי לא לרוץ איתה לשירותים או לסיר, ממש להוריד סטרס.

בנוסף לשחק משחקים משחררים, לצחוק הרבה, וספציפית כדאי לתת לה לעבוד עם חומרים שמדמים צרכים - למשל פלסטלינה בצבע חום.

אני לא הייתי שמה טיטול.

ובאמת באמת שתפספס מבחינתי בכיף כל היום.

הבעיה היחידה שלי זה שהיא משגעת אותי ללכת איתה לשירותים כל שתי דקות, יושבת שניה וחצי וקמה.

היום הייתה בלי טיטול כל היום, פספסה פעמיים אבל ממש קצת, לדעתי אפילו היא לא שמה לב לזה שהיא עושה ועוד פעם אחת עשתה בטיטול אחרי השנצ (אין לי סבלנות לכבס מצעים אז בשינה שמה עם טיטול)

תכלס, היא בקושי עשתה היום.. והיא כן שתתה הרבה. 

עם הבן שלי הייתה סיטואציה דומה שהוא היה מתאפק מלאאא עד לשלולית, מבקש ללכת לשירותים מאבד סבלנות אחרי שניה וקם ואחרי דקה היה בורח לו..

ואז אחרי איזה שבוע כזה

בשבת אחת פשוט עברתי איתו לשירותים במטרה להישאר שם כמה שעות..

בעלי היה בסלון וכל פעם אמרתי לו מה להביא לנו.. השקיתי את הבן שלי בכמויות של מיץ ושלוקים וקראנו ספרים ושיחקנו והכל רק רק רק בישיבה על הישבנון בלי לקום

ואז הוא שיחרר אחרי חצי שעה בערך

פעמיים ברצף

וזהו מאז היו לו מעט מאוד פספוסים. הוא פשוט למד איך משחררים גם.

מאז לא

הבעיה שגם כשניסיתי לשבת איתה עם סיפורים וכו היא לא מסכימה ומתחילה לצרוח

אחרי שבשישי אני הגעתי לסף שלי החלטתי לשחרר את זה עוד פעם לצערי.

מקסימום תגמל רק עוד שנה לקראת העליה לגן. גדול עליי כרגע במצב הזה

התחלתם גמילה אתמול ואת מצפה שהיא כבר תדע לשחרר?

חביבתי, שוואיה שוואיה

תני לה להתנסות

זה לוקח זמן.

(למרות שדוקא נשמע שהיא קולטת מהר אם אתמול בערב היא כבר ידעה להגיד שהיא צריכה פיפי ברגע שעשתה. זה יפה מאד!)

התחלנו ביום ראשון... עדין לא עשתה בשירותים, הצליחה כמה פעמים באמבטיה.
חוץ מזה ממשיכה להתאפק נפלא, עד השלולית.
אגב, היא לא מבקשת חיתול (בדכ). ממש מתלבטת אם להמשיך או לא :/

כל פעם אני רואה פה את התגובות בנושא, ושמחה שלא ראיתי לפני שהתחלנו את כל אלה שיומיים שלושה שבוע והם אחרי...

אנחנו גמלנו לאחרונה, שבוע ראשון רקק פספוסים בלי חשבון.

שבוע שני פעם אחת או פעמיים בשירותים

קקי רק אחרי חודש כמעט...

באמת אינסוף פספוסים

וזו היתה ילדה חכמה, גדולה, שרצתה להגמל,  וזה לקח זמן, מה לעשות.

ב"ה היום חודשיים אחרי, 100 אחוז, וזה כל כך, עושה אותה עצמאית ושמחה. מרגישה שזה בנה בה קומה של עצמאות בכל התחומים.

בקיצור, אתם במקום טוב... היא יודעת להתאפק וזה ממש שלב. תני עוד קצת זמן וזה יגמר בע"ה!

זה קשה אבל שווה, נשמע שממש אפשרי.

בהצלחה! אלופה 

התחלנו בתחילת שבוע ויש פיספוסים וכמעט התייאשתי היום..

בת כמה היא הייתה כשהתחלתם לגמול אותה? 

והיתה תקופה ארוכהה שהיה נראה שפשוט לא קורה כלום! עוד פספוס ועוד אחד ואחד...

היא היתה בת 2.8

אבל באמת קורה, הם לומדים, לאט לאט

זה המון למידה חדשה

שליטה בסוגרים שלפני כן לא היתה מודעת לקיומם בכלל

זיהוי תחושת דיעבד- אחרי הפספוס, להבין ולזכור את התחושה שקדמה.

זה ממש מורכב!

עד עכשיו, כשהיא כבר לא מפספסת- אני מרגישה שזה פלא זה שהיא מזהה, הולכת לשירותים, משחררת.. זה לא ברור מאליו, זו למידה וזה תהליך מיוחד ממש

אני זוכרת עם אחד הילדים שגם התלבטתי אם להתייאש ולהחזיר טיטול.

ואז שיתפתי חברה, והיא אמרה לי שאצלם תציב רואים שיפור חלקי אחרי שבוע, ושיפור משמעותי אחרי שבועיים.

וזה עזר לי להמשיך עם עוד קצת סבלנות, ובאמת אחרי שבוע של כמעט רק פספוסים, התחילו להיות גם הצלחות מדי פעם, ואחרי שבועיים כבר היינו באמת עם רוב הצלחות ומיעוט פספוסים...

אני זו שעובדת אבל מנסה גם וגם וגם

אני לא מצליחה לעבוד כל היום.

אני ובעלי שנינו על קוצים.

צורחים חצי מהיום

אוכלים מלא

עצבניים ותשושים

כבר אין לי סבלנות

ושאלתי את אמא שלי אם אפשר קצת לבוא. להחליף אווירה.

רמזה לי שלא.😥

סתם זהו

אני בספה ממתינה לשוקולד שלי מהמשלוח של רמי לוי.

ובעלי הנסיך לקחת 2 מתוך 3 לכולל ערב. הבטיח להם חטיפים וסיפורים. השלישי רואה סרט כרגע.

יום חדש מחר בע"ה

למרות שגם בעלי בבית בימים אלה...

פשוט יש לי לחץ מטורף מכיוון העבודה.

ואין מספיק מחשבים ניידים לכולנו (זומים כפול 3 פלוס אני שצריכה לעבוד מהבית)

אז קשה לי לתפעל את הכל ביחד פלוס לעמוד בהספקים של העבודה.

ממש קשוח לי.

מחר אנסה קצת לעשות סדר מוגדר יותר.

אולי אפילו ליסוע בעצמי לכמה שעות לעבודה וזהו.

לק"י

כמה ערבים וימי שישי בזום.

ובכל זאת אני כבר מתחרפנת לפעמים.

מה אמי מפספסת חח?

רואה שהרבה מתלוננים שזה מוסיף עומס.

אז למה?

אני מבינה למה צריך לבשל, לעבוד.

למה צריך להשתגע על הזומים?

גם אם זה מוסיף רק עוד קצת לחץ, את נשמעת שכל קצת הקלה תתקבל בברכה.

הזומים מהווים הקלה מבחינתי.

הבעיה היא שאין לי מספיק מחשבים🤦‍♀️

זה דווקא מכניס אותם לסדר מסוים.

וגורם להם קצת לשבת.

הבן שלי רק חיכה לרגע לשבת ולכתוב ולעשות שיעורים בחשבון בעברית.

וגם פוגשים את החברים דרך המסך. זה טוב להם.

הלחץ שלי הוא מכיוון העבודה.

אני לא מצליחה להכניס גם 8 שעות של עבודה

אצלנו יש גם זום וגם משימות

המשימות הן באתר של משרד החינוך.

10 דק בערך.

ויש גם שיעורי בית

לבנים שלי זה מעולה.

מאפס אותם קצת למסלול מסוים.

ממש משקיעים, רואים שמנסים. אבל באמת, עבור תלמידים שהם לא הכי מצטיינים בחומר, זה דורש המון תיווך של ההורים.

הבן שלי די צריך אותי צמוד

והוא היה לחוץ להספיק

אמרתי לו שעושים מה שאפשר, אני פוטרת אותו מהחובה הזו. מה שגורם ויש זמן, עושים.

מה שלא - לא.

כי זה באמת מאוד מאתגר.

לסתור, התכוונתי לחזק שזה באמת מאתגר❤️

וגם קצת לשתף 

לא יודעת..לא קיים

דואגת אחת לשבוע שיראו סרטון או זום אחד

ולא מעניין אותי אין לי טיפת מקום במח וגם לא רוצה שישבו מול מסך כל היום

אבל יש מצב לנסות לעשות קצת פעילות גופנית בבית? אפילו דרך מסך. קצת להוציא עצבים ואנרגיות דרך הספורט יכול קצת להפחית את העצבנות ולהגביר תחושה חיובית.

ממש לא רוצה להעמיס משהו נוסף רק להציע משהו שיכול לעזור, כמובן מוזמנת לדפדף

התכוונתי לילדים.

טוב שדייקת אותי...

לקחת יום חופש?

אני ממש מבינה את ההרגשה שלך.

המצב עכשיו ממש מאתגר!

ואנחנו כבר אחרי כמה שנים של חוסר יציבות מתמשך, אז קשה לשאוב עוד טיפת כוח שאין.

אני גם הילדים ובעלי עובד, באחד הימים התאפשר לו והוא לקח אותם ואני נשארתי לנוח בבית. זה פשוט הכניס לי אוויר

כי עם הילדים כל היום אני מרגישה שאין לי בעלות על המוח שלי

כל היום מטורטת בשאלות, שיתופים, משימות, הפעלות.

אז באמת למצוא אפשרות לפסק זמן זה חיוני להישרדות.

וגם על הילדים מאוד יקל אם הם יוכלו לצאת קצת ולהתאוורר

אני לא הייתי מוכנה לסידור הזה עם בעלי.

יולדת היא לא בחופשה ויולדת צריכה לנוח.

וכשיולדת נחה זו לא השגחה ראויה להשאיר ככה ילדים..

שיחשוב על פתרון.

אם היית לפני לידה ועוד עובדת הוא היב משאיר את הילדים לבד?

למה זה קו אדום, ולהשאיר איתך זה פתרון הגיוני?

מניחה שלא בדיוק נחת בשבוע וחצי האחרונים.

ובאמת לא אמורה לצאת עם כולם לטיולים ולרוץ למקלט כלשהו בזמן אזעקה

לדעתי בעלך חייב לקחת יום חופש בשבוע עד סוף המלחמה.

יעלה כמה שיעלה

אבל זה שווה את הכסף. אני לא מצליחה להבין בוסים שלא יבינו את המצב ויסרבו לכך. אין מצב.

כולם מגוייסים מכל הבחינות.

להתגייס זה לא רק ללכת ללבוש מדים ולהילחם. 

עם כל הכבוד לזה שהוא חוזר עייף. את. יולדת. את אמורה לנוחחח. אז אוקיי. לא ריאלי. אבל כשהוא מגיע את נחה. לא עושה כלום. ושהוא יוריד בעבודה וייקח חופש ככל הניתן. קריסה בשלב השיקום אחרי לידה תתנקם בכולכם בהמשך. דגל אדום הרגע. עזרה בתשלום. חייב. תעשי הכל.

חיבוק ענק

את חייבת לנוח, עוד שבועיים שלושה המצב יהיה אחרת לגמרי.

בבקשה תעשו הכל כדי שתנוחי עכשיו

וזה באמת משימה מאוד מאוד קשה במצב הזה אבל חייבים

אחרת המחיר לטוח הקצר והארוך הוא מאוד גבוה

אולי שבעלך יקח חופשת לידה? אפילו לשבועים בלבד

שהילדים,אפילו אחד או שניים ייסעו לחמותך?

אם לא אז שבעלך יבהיר למעסיק שאין אותך והוא עובר לעבוד שעות ספורות ביום וזהו. ובזמן הזה עזרה חיצונית.  סטודנטית,  נערה בתיכון שבחופש ולשלם גבוה

אין ברירה

ככה אי אפשר להמשיך אפילו לא יום אחד

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

מחובר

+ תיקון אוטומטי

חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך

והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד

תלוי

מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️

אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.

מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.

אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.

בהצלחה ומזל טוב!!

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..

אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה

אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה

חיבוק♥️

היה חוזה בתחילת שנה

שעל כל מקרה שבהנחיית פיקוד העורף/ משרד הבריאות/ כל גוף אחר אין מוסדות

התשלום הוא כרגיל

🤷‍♀️

על החודש הראשון.

אם זה ממשיך לחודש שני אז חצי

אם אני זוכרת נכון, בעם כלביא כן נתנו החזר על הימים. אבל אני לא בטוחה.

עד שיתברר כמה הנזק...

(היא עסק מדווח)

השנקל שלי

בעיקרון במלחמות הקודמות ובקורונה

עסקים שדווחו על ירידה בהכנסה קיבלו פיצויים

אז אם המטפלת עובדת בצורה חוקית- אין סיבה שההורים ישלמו מלא אם אפשר להוציא את זה מהמדינה

ואם היא לא עובדת חוקית- אז זה בעיה שלה... זה חלק מהסיכון שהיא לוקחת

וד.א.

משפחתונים פרטיים עם פחות מ7 ילדים שיש במבנה מרחב מוגן יכולים לעבוד כי זה נחשב עסק ולא מוסד חינוכי

ולכן אם המטפלת לא פותחת- אין שום סיבה לשלם לה

ואם היא פותחת והורה לא רוצה לשלוח-  אז שישלם

בנוסף, אם יש מטפלת עם פחות מ7 ילדים שיש לה גם את הילדים שלה בבית זה לא בדיוק מאפשר לעבוד. גם אם חוקית מותר לה..

המטפלות אצלנו היו ממש הוגנות.

והשנה גם מאמינה שיהיה ככה , אבל הפעם זה יותר פשוט כי אנחנו במעון של התמ"ת אז ההחלטה היא שלהם (וכמו שהיה בקורונה, מאמינה שנשלם באופן חלקי)

שאלתי אותה והיא אמרה שנחכה לראות מה קורה.

בתחילת שנה היא אמרה לנו שאפשר לשלם עד ה20 לחודש. אבל תמיד משלמים עד ה10.

והיא גם אמרה בתחילת שנה שבמקרה של מלחמה אז היא תנסה לקחת 50 אחוז או להחזיר ימים. מאמינה שהיא תיקח ממנו פחות כסף

אין לה שום הוצאות

והמחיר שלה גם ממש גבוה

והיא לא חושבת להתחשב בהורים שלא מקבלים משכורת על זמן שלא עובדים בו 😓

זה נקרא שהיא מדווחת?

דמי לידה למשל היא כן מקבלת

סתם מעצבן אותי

שהיא מראה לי משהו חדש שהיא קנתה לעצמה ב600 שקל

כשאני מתקמצנת על עצמי כדי לשלם לה על זמן שהילדה איתי בבית

היא לא אשמה אם סיכמתן על תשלום

אולי חוסר טקט, אבל אם סוכם אז סוכם

צריך לקחת בחשבון שהמדינה כמו שלנו - חוזה כזה ככל הנראה יתממש ולחשוב טוב על מה חותמים

אם היא עוסק פטור זה אומר שהיא מדווחת וככל הנראה תקבל החזר כלשהו

בגלל זה שילמתי

כי חתמתי על החוזה

סתם מבאס נורא

כשחתמתי כבר התבאסתי על זה

אבל אין ברירה אין פה יותר מידי אופציות

והמטפלות יודעות את זה

אני חייבת לשלוח אותה

אז גם המחיר מוגזם וגם אין התחשבות בסיטואציות כאלה 

משום מה קשה לי להאמין שאם היא תקבל החזר היא תחזיר משהו להורים🤦‍♀️

אולי אני סתם עצבנית עליה

בסוף היא חברה קרובה שלי

לבאסה כי יש ציפייה מעבר

בגלל זה אני לא ככ בעד ערבוב עסקים וחברים במקרים מסוימים, הרבה לא יודעים לעשות את ההפרדה ויש אי נעימויות

בכל מקרה חיבוק♥️ זו תקופה שתעבור

ההסתכלות לטווח רחוק, הלימודים ישתלמו ותוכלי בעז"ה להתפנק יותר

הורדה בהכנסות- כי שילמתם

ובשבילה- למה להתאמץ על ביוקרטיה של להגיש בקשות אם היא פשוט יכולה לקבל את הכסף ממכם

אם אתם ביחסים טובים ויש לה לב רחום

הייתי מנסה ללכת על שיטת - בואי נגנוב סוסים ביחד...

שזה אומר

אנחנו לא נשלם *כרגע*

את תנסי להוציא פיצויים מהמדינה

ואת הנפרש- אנחנו נשלים

היא לא תפסיד

ואתם תרוויחו משו

את הכסף עכשיו

כי ערב חג

והיא לא אוהבת בירוקרטיות כמה שאני מכירה אותה🤦‍♀️

אנחנו ביחסים ממש טובים

אבל דווקא בגלל זה אין לי כוח לריב איתה

לא נורא ה' שולח מה שצריך

אז מי שעוסקת בזה, מנצלת את זה לטובתה, וזה קצת לא פייר.
גם באיזורנו זה ככה.
ומבאס עכשיו..

אבל אין מה לעשות כל כך.
 

מבינה אותך

נראה לי הבאסה היא מלכתחילה על להיכנס לחוזה כזה, כי לא הייתה לכם באמת ברירה.

ועכשיו התשלום הוא מחייב, כי חתמתם.

אבל תחושה מתסכלת של חוסר אונים וחוסר הוגנות, אפילו אם התחייבתם לזה.

כי היא לוקחת תשלום מלא

אני חושבת שעל זמן שאת לא עובדת בו הגיוני לקחת פחות

לא אמרתי לא לקחת בכלל

אבל יש כאלה שלוקחות 50% וכד'

תשלום מלא כשאת לא עובדת בכלל- לא מכירה הרבה עובדות שמקבלות

בעיני הז הכי פייר כי ככה שתינו סופגות חצי

כי בסוף זה סיטואציה שלא תלויה בנו וכולנו באותו המצב

ובעיני צריך איזושהי התייחסות והתחשבות הדדית וחצי חצי הז הכי הוגן

היא גם צריכה לחיות

וגם היא לא תכננה מלחמה

אז אשתדל לענות בעדינות ולכן גם מאנונימי לא לפגוע באף מטפלת שלי שמזהה את עצמה

כשאנחנו סופגים אנחנו סופגים חצי תשלום על ילד אחד, שתיים (למי יש 3 ילדים מתחת לגיל 3?)

כשמטפלת סופגת היא סופגת כפול מספר הילדים.

אני חיה במקום קהילתי וכולנו שואלים את רב הקהילה. מסבב לסבב ההורים מתבקשים לשלם יותר

(ההנחיה שאם המטפלת תקבל החזרים היא תחלוק אותם אם ההורים בכל מקרה, ונחשו מה- הרבה מטפלות מעדיפות לא להגיש כי זה מדי הרבה מאמץ בשביל מעט מדי תמורה.

ככה הסבירה לי המטפלת של הבת שלי שזה מראש לא הרבה אז אם זה מגיע חצי להורים כבר לא שווה לה!!))

בהתחלה זה היה חמישים אחוז, אח"כ 60.

זה מכעיס עוד יותר כשמודובר למשל בחודש ניסן שגם ככה משלמים בו על כלום, כי יש שבועיים וחצי חופש.

אז כמובן, משלמים כי משלמים על כל השנה. אבל כשבימי העבודה שלא עובדים היא מחזירה  לי 40 אחוז על 4 ימים (כי שאר הימים לא היתה אמורה לעבוד... אז כביכול לא 'הפסדנו')

אבל, תבדקו כאן כמה שרשורים יש של חוסר שביעות רצון וקושי אדיר למצוא מטפלות

זו עבודה קשה פיזית ונפשית ולא מוערכת מספיק

ולכן, זה חלק מהמחיר שאני משלמת

ואחרי שהבנתי את זה ממש נפתח לי הלב ומשלמת בכיף

אני פשוט יודעת שאם לא שנה הבאה לא תהיה לי מטפלת (גם ככה אין לי, חח, אבל נניח)

ובתמת לפי ההנחיות שלהם משלמים מלא

אז זה לא מופרך שגם מטפלות ירצו תשלום מלא...

אני מסכימה איתך לגמרי

אצלנו זה פשוט בחוזה, ושוב אין מטפלות

באמת משנה לשנה התנאים של המטפלות יותר ויותר לטובתם כי יש קצת ניצול של המציאות שהן קשות להשגה

לדוגמא לפני כמה שנים נראה לי תחילת המלחמה החזירו את הגנים ללא יום שישי ועד אחת כי היה להם מחסור בסייעות. המטפלת העתיקה את הקונספט ישירות ולא החזירה על זה תשלום! בגלל שהיא מוגדרת 'לפי משרד החינוך' לשיטתה.

האמת שעד היום אני כועסת על זה אבל בפשיטות אם אתעצבן, לא תהיה לי מטפלת

המעון באמת הוגן יותר ולא מחפף

עבדתי בזה בעבר, זאת עבודה קשה אבל לא מצדיקה את החיפוף...

התמת, אני לא יודעת איך זה עכשיו, אבל זכור לי שבקורונה כן קיבלנו החזר על הימים של הסגר.

אולי מאז דברים השתנו, אבל בעבר זה לא היה ככה.

לומר תודה שהן תכלס מגדלות לנו את הילדים ולשלם בשמחה

זה לא "סתם" צינון..

תרגישי טוב

אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.

אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....

תרגישי טוב!

עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר

אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,

לסירוגין לפי המינונים המותרים.

ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון

מה את ואיך את מתפקדת.

עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!

ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!

היה לי בתחילת החורף

ושבוע שכבתי בלי להזיז את הראש כי כל תזוזה כאבה לי

ואחר כך עוד שבוע בקושי תפקדתי כי האנטיביוטיקה החלישה אותי נורא

כאב לי השבוע בערב בעיקר..ומעט ביום

בחניכיים בצד אחד העליון. לא בשיניים .

בעצם הלסת

וכאבי ראש-רק בצד הזה

ואף סתום רק בצד ההוא. סוף צינון המון ליחה ונזלת דלקתית

בהתחלה נבהלתי שאולי שן שהיה לי בה טיפול שורש לפני כמה זמן עושה בעיות

אבל לא כאב לי בשן

רק בחניכיים ובלסת וכו

ולפי כל הסימנים וזה שזה בעיקר בערב ובלילה הצ'אט אמר לי שזה מהסינוס של האף שנסתם ודלקתי

יכל להיות?או שהוא המציא?

זה כבר די עבר ולא כואב ב''ה

כאב ליומיים בערך בעיקר בערב

הדלקת מקרינה כאב, וזה בדיוק המקומות שבדר"כ כואבים. במיוחד שזה בצד אחד זה אומר שכנראה פשוט הדלקת רק בצד הזה

ואם לא נחים מספיק זה לא עובר ומחמיר

לי יש את זה כרוני פעמיים בשנה לפחות ממש בהשבתה אין אותי.

לנוח לנוח לנוח ושוב לנוח

זאת התרופה

תנסי אינהלציה מי מלח

תה עם ג'ינג'ר דבש לימון וכדור לסינוסיטיס כמו פארמול כזה יש לזה מיוחד