כתבתי אותו בתחילת מלחמת חרבות ברזל

ואנו ממש במלחמה בתוך מלחמה

אז נכון גם לעכשיו ממש...

אבל רק תראו כמה עברנו!

וכמה אנו גם צמחנו

ויכולנו, בעיקר בעיקר יכולנו לזה.

איך גם המלחמה הזו מגיעה אחרי שאנו כבר "מיומנים". מיומנים בהתמגנות, בלמידה מרחוק, בעזרה לאחר, בכלים לגוף ולנפש, בעזרה הדדית, בהתמודדות עם חוסר ודאות.

זה גם משהו, החוסן שלנו. החוזק שלנו. זה לא מגיע לנו פתאום משום מקום אלא מתוך חוסן שצמח ונבנה עוד ועוד ועוד כבר יותר משנה וחצי.

ואנו רואים בחוש ניסים עצומים. ישועות עצומות.

שבעזרת ה' יתברך רק ילכו ויתעצמו עוד ועוד. בטוב גלוי וברחמים עצומים ב"ה. 🙏

***

כמה כלים וטיפים לימי המלחמה:

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

- להקשיב לגוף 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

----------------------------------------------

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

------------------------------------

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר כרמי אומרו, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה 🙏

שהביאה @עוד מעט פסח היקרה

ורוצה לצרף אותה גם כאן כי באמת כל מילה פנינה:

הגוף שלנו התעורר באמצע הלילה למנת יתר של אדרנלין וקורטיזול - מתוך שינה.

המוח נכנס לכוננות-על, הלב דופק, הנשימה קצרה, והגוף כולו נכנס שוב למצב מלחמה . הגוף שלנו ושל יקירנו עובד עכשיו שעות נוספות ומייצר קורטיזול בכמויות גבוהות. זה טבעי, זה הישרדותי אבל חשוב לדעת איך לעזור לעצמנו להרגיע את המערכת 💙

אלה הדרכים המוכחות להפחית קורטיזול:

🫶 להתחבר לאהובים שלנו – שיחה על מה שעובר עלינו, חיבוק, ליטופים, מילה טובה, קשר עין, משחקים משותפים. אוקסיטוצין, הורמון הקשר, מנטרל קורטיזול.

🌬 נשימות איטיות – נשיפה ארוכה במיוחד (פי 2 מהשאיפה) מאותתת למוח: אנחנו בטוחים.

💌 לכתוב יומן מחשבות - כתיבה מסייעת לעבד רגשות, מפעילה את האונה המצחית קדמית ומווסתת את המוח הרגשי. רצוי גם יומן תודות.

🥗 ארוחות בריאות– חלבון (טריפטופאן), אומגה 3 ו-6, ויטמין C מגנזיום. לשים לב גם למה שאנחנו אוכלים (בלי ג'אנק) – וגם לאיך שאנחנו אוכלים (לא מול הטלפון).

🚶‍♀️ הליכות שמש – 20 דק' ביום של אור טבעי + תנועה זה שילוב מנצח. מורידים קורטיזול ומעלים סרוטונין, הורמון השמחה.

🧘 מדיטציה / מיינדפולנס – אפילו 5 דקות ביום משנות את תגובת הסטרס העצבית.

🛁 אמבטיות חמימות – מדליקות את עצב הואגוס מרגיעות את המוח, ומרפות את השרירים.

😌 להוקיר את הטוב – הכרת תודה יומית משנה דפוסי חשיבה ומפעילה אזורי שלווה במוח.

😴 שינה איכותית – הגיינת שינה קריטית דווקא בזמני סטרס. שעה לפני השינה מנתקים מגע עם מסכים, שעתיים לפני אוכל לא נכנס לגוף, 5 שעות קפה לא נכנס.

🌤 לטפח תקווה – גם כשהעתיד לא ברור – מציאת משמעות, תקווה ואופטימיות שומרים על ויסות עצבי.

אנחנו עם הנצח, יש לנו את הצבא הטוב ביותר בעולם

נשלח תפילה לחיילינו שישובו בשלום

עם ישראל חי

זכרו: בזמנים קשים, להיות עדינים עם עצמכם זה לא מותרות - זה הכרח. כל פעולה קטנה שאתם עושים למען הרגעה עצבית היא מעשה של אמפתיה עצמית ומגבירה את החוסן

יש המון טיפים וכלים להתמודדות עם המצב:

נט"ל - כלים להתמודדות עם לחץ וחרדה בשעת חירום

את דבריה הנפלאים והמחזקים של @בארץ אהבתי היקרה מהפורום הסמוך:

"כבר כתבתי את זה בשרשור אחר, אבל שמה גם פה, כי זה מתאים גם לכאן...

דברים שכתבתי בהשראת השיעור על פרשת בהעלותך (השבת האחרונה) של הרב ראובן ששון. שמעתי ביום חמישי ממש לפני התחלת המלחמה עם איראן. אבל הדברים מאוד התחברו אחר כך למציאות שהתחדשה עלינו).

כשאנחנו רוצים להזכיר ניסים גדולים, בסדר גודל שאין מה להתווכח עליו, בדרך כלל נדבר על יציאת מצרים.

חומשים שמות ובמדבר מתארים לנו את התקופה שבה הקב"ה הלך עם עמ"י יד ביד, והתגלה להם בניסים גדולים ועצומים - במכות מצרים, בקריעת ים סוף, במתן תורה, וגם לאורך כל השנים של הנדודים במדבר ובניסים שליוו אותם לאורך השנים - המן שירד מהשמים כל בוקר, עמוד הענן שיישר לפניהם את הדרך, הבגדים שלא היו צריכים להחליף, באר מרים שליווה אותם, ועוד…
 

אבל החוויה של עמ"י ביציאת מצרים לא תמיד היתה קלה. בפרשת בהעלותך, שקראנו בשבת האחרונה, אנחנו רואים שהמסעות במדבר כללו הרבה חוסר וודאות, והסתגלות לשינויים לא צפויים.

התורה מאריכה בתיאור הזה, שמספר איך עמ"י נסעו על פי הענן -

"וּלְפִ֞י הֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכׇּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ עַל־פִּ֣י יְ-הֹוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כׇּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְ-הֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃ עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְ-הֹוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃" (במדבר ט', י"ז-כ"ג).
 

והרמב"ן מפרש את הפסוק ומרחיב עוד על המורכבות והטורח שזה הביא על עמ"י -

"לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם… וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד (פסוק כא) כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אע"פ שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם, ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך או יומים…" (פירוש רמב"ן לבמדבר ט', י"ט).
 

גם אנחנו היום בימים שמזכירים קצת את החוויה הזו. מצד אחד - ניסים גדולים ועצומים. ניסים שאנחנו מרגישים את יד ה' איתנו, לא רק פועלת מלמעלה כמו ביציאת מצרים, אלא ניסים שבהם הקב"ה 'נותן לנו כוח לעשות חיל' ועוזר לנו לנצח את האיום הכי גדול שהיה על עמ"י, ובגדול…

אבל מצד שני - זה גם פוגש אותנו בחיים הפרטיים עם חוסר נוחות, פחד, חוסר וודאות, יציאה מהשגרה, ועוד הרבה התמודדויות פרטיות, כל אחד עם הסיפור שלו.

אבל חשוב בתוך הקושי, לראות את הדברים במבט רחב. להבין שאנחנו בתוך פרק משמעותי בגאולת עמ"י, בתוך ימים היסטוריים שייזכרו לדורות.

ומעל הכל חשוב לזכור שכל מה שקורה לנו זה ברצון ה' - "עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ", גם הניסים הגדולים, וגם התמודדויות האישיות והטורח שנגרם לנו בתוך המציאות הזו.

שנזכה לעוד הרבה טוב, ושנזכה להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא עושה איתנו…"

זה באמת לא פשוט מה שאנחנו עוברים

קשה מאוד מאוד 

כל יום, וכל שעה,

והלב והגוף קשה להם להכיל 

ובתוך תוך כל זה מנסה להחזיק את הגם וגם הזה,

כתבה את זה נפלא סיוון רהב מאיר אתמול וחשוב לי להביא לכאן את דבריה הנפלאים:

"בכל המפגשים שעשיתי אתמול בזום, חזרה על עצמה אותה שאלה בצ'אט: המצוקות האישיות מול הסיפור הגדול. ברור לנו שקורה כאן משהו ענק, שלוקח אותנו קדימה בעזרת השם - אבל ביומיום, פשוט קשה.

שמעתי אתמול עצה טובה של מנחת ההורים מיכל שניאור: 

"אל תשתיקו את הכאבים האישיים בגלל הסיפור הגדול. 

אל תשתיקו את הסיפור הגדול בגלל הכאבים האישיים.

 קוראים לזה להכיל את המורכבות. 

קוראים לזה יהדות." 

זה לא אגואיסטי. חשוב מאוד לדאוג לשקט הנפשי ולחוסן שלנו. באמת יש מקום לכל החלקים שבתוכנו. אפשר להתפלל גם על הצרות ה"קטנות" וגם על העניינים הגדולים, והכול חלק מאותו סיפור. אלוקים איתנו בכל התהליך הזה. בספר תהילים מוסבר שאלוקים אומר על עם ישראל: "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". בכל צרה. 

אבל זה לא רק שילוב של "שני חלקים" מנותקים. הסיפור הגדול גם נותן כוח להתמודדות האישית. חכמינו מלמדים שמה שעם ישראל עובר זה חבלי לידה. אנחנו לא במחלקת החולים הסופניים אלא בחדר לידה. הכאב של הצירים בוודאי כואב, אבל הוא מוליד בסוף משהו טוב וגדול יותר, שנותן משמעות וכוח לכאב שבדרך."

אז מנסים, מנסה להחזיק את הגם וגם הזה. כפי שהיטיבה לתאר גם מיכל שניאור וגם סיוון רהב מאיר בדברים הנ"ל.

לפעמים זה קשה וכל מה שאפשר זה רק לנשום את הנשימה הבאה. וזהו. מעבר אי אפשר פיזית לראות ולחשוב כלום מרוב שקשה ולחוץ ומאיים.

ממש אנחנו באיום קיומי.

בהישרדות.

רק לשרוד.

רק לנשום.

רק לעבור את היום הבא, את הרגע הבא.

כמה המוח לא מרוכז, לא עובד, 

כמה הלב כבד כבד כבד

כמה בילבול

כמה פחד

כמה חשש

כמה חוסר אונים

כמה עייפות

כמה תסכול

כמה...

ובתוך כל זה -

כמה ניסים גלויים!!!

כמה ישועות!

כמה עוצמות!

כמה טוב וחסד גלוי גלוי!

זה לא נתפס

באמת לא נתפס

מרגישה שאני מתבוננת על קריעת ים סוף ואף עוברת ביבשה בתוך הים

שאני חלק ממעמד הר סיני עכשיו

שאני צופה בגאולה בעיניי ממש

רק השם של המלחמה הזו "מלחמת ישראל ואיראן"

מה? איך? אנחנו? נלחמים באיראן?

אנחנו הקטנים?

משמידים להם ביום אחד, בכמה שעות, כמות מטורפת של בכירים, של נשק, של הכור, של כל המעצמה הענקית הזו?

כן!

עם כלביא

ממש ממש ממש

פשוט לחיות את הגאולה זה מה שקורה

לא נתפס

ותודה לך ה' הטוב

תודה

ורוצה לצרף גם סיכום ההישגים המטורפים במלחמה הזו, שנכתב אתמול ומאז יש עוד המון הישגים, ממש כל שנייה עוד הישג מדהים

ועוד אחד. ועוד. ועוד.

כל שנייה!!!!

ברמה של נס גלוי. אחד אחרי השני.

הסיכום הבא מובא מתוך אתר רוטר (כמדומני ע"י ניק בשם "דיווח מיוחד"), מהקישור הזה:

https://rotter.net/forum/scoops1/904674.shtml

ממליצה להיכנס ולראות בו את כל הגרפים המדויקים והכל בצורה שלמה.

ההישגים עד כה לישראל במערכה עם כלביא / מתקני גרעין שהותקפו ומדענים שחוסלו. בסיסים שהותקפו. האיום הבליסטי. משטר ותשתיות  

 
‏כפי שהבטחנו, בהמשך לרשימת ההישגים שפרסמנו לפני 48 שעות, הנה רשימה מעודכנת הכוללת את 48 השעות האחרונות.
בשקפים נוסף שקף רביעי (ימים שלישי/רביעי השבוע)
הישגי המערכה עד כה – 13-18.6.2025 (6 ימים)

גרעין
מתקנים שהותקפו ומדענים שחוסלו:

נטנז - אתר העשרת האורניום הגדול ביותר באיראן ובו מרחב תת קרקעי המכיל אולם העשרה בעל מספר קומות ובו צנטריפוגות, חדרי חשמל ותשתיות תומכות נוספות.

איספהאן - אתר הגרעין של המשטר האיראני במרחב איספהן ובו תשתיות לטובת תהליך המרה חוזרת, המרה חוזרת של אורניום מועשר לצרכים צבאיים מובהקים.

טהרן - תשעה מדענים ומומחים בכירים בפרויקט הגרעין האיראני כולל פרידון.
עבאסי - מומחה להנדסה גרעינית.
פורדו - תקיפה מוגבלת
טהרן - ידיעות לא רשמיות על חיסול 4 מדענים נוספים בעזרת מכוניות נפץ
מבנים לייצור צנטריפוגות באזור טהרן
מעבדות לפיתוח נשק גרעיני באזור טהרן
אתר למחקר ופיתוח של חומרים כימיים באזור טהרן.

מטה משרד ההגנה האיראני, מטה SPND (מטה פרויקט הגרעין) ומטרות נוספות
מבנים לייצור צנטריפוגות באזור טהרן
מעבדות לפיתוח נשק גרעיני באזור טהרן
אתר למחקר ופיתוח של חומרים כימיים באזור טהרן.

מטה משרד ההגנה האיראני, מטה SPND (מטה פרויקט הגרעין) ומטרות נוספות
הותקף אתר לייצור צנטריפוגות בטהראן, שנועדו לאפשר למשטר האיראני להרחיב את היקף וקצב העשרת האורניום שלו לצורך פיתוח נשק גרעיני.

צבא
בסיסים שהותקפו וקצינים שחוסלו

תשתיות לשיגור כלי טיס בלתי מאוישים
המדאן וטבריז - בסיסים צבאיים של חיל האוויר האיראני
בסיס "טבריז" הושמד כתוצאה מהתקיפה.
מחמד חסין באקרי - הרמטכ"ל
חסין סלאמי - מפקד משמרות המהפכה
ח'אתם-ע'לאם עלי רשיד - מפקד מפקדת החירום

אמיר עלי חאג'י-זאדה - מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה לצד בכירים נוספים
בסיס צבאי בסמוך לפארצ'ין

שדה התעופה מהראבאבד בטהרן
תקיפה במטה משמרות המהפכה בכרמנשאה

ראש אגף המודיעין של הכוחות המזוינים
מפקד מערך טילי הקרקע-קרקע של משמרות המהפכה

חיל האוויר תקף והשמיד זוג מטוסי F14 איראניים בשדה תעופה בטהראן
הותקף בסיס האוויר והחלל של בסיס משה"מ בח'וג'יר, בדרום מזרח טהראן
חיל האוויר זיהה ותקף חמישה מסוקי קרב בבסיס צבאי במרחב כראמנשה

בפעם השנייה: צה"ל חיסל את את עלי שאדמאני, רמטכ"ל המלחמה, המפקד הצבאי הבכיר ביותר והאיש המקורב ביותר למנהיג האיראני עלי חמינאי.

האיום הבליסטי

מערב איראן - עשרות מכ"מים ומשגרי טילי קרקע-אוויר

כרמנשאה (מערב איראן) - עשרות משגרים, אתרי אחסון טילי קרקע-קרקע ואתרים צבאיים נוספים
עשרות מטרות בהן תשתיות טילי קרקע-אוויר במרחב טהרן
משגרי טילים מוכנים לשיגור לעבר העורף הישראלי במערב איראן
אתר תת-קרקעי במערב איראן ובו מנהרות אחסון טילי קרקע-קרקע, טילי שיוט ופירי שיגור רבים.

בסיס הטילים אלע'דיר בפרברי טהראן
ציד משאיות עם טילים ומשגרים בכבישים
חיל האוויר תקף עשרות תשתיות לאחסון ולשיגור טילי קרקע-קרקע, אתרים לאחסון כטב"מים ומשגרי טילי קרקע-אוויר במערב איראן.

דיווחים על תקיפה ישראלית משמעותית בבסיס הטילים הגדול בכאשאן.
הושמדו יותר מ-70 סוללות טילי הגנה אווירית של איראן
אתר לייצור חומרי גלם ורכיבים להרכבה של טילי הקרקע-קרקע
הותקפו אתרי ייצור מערכות ורכיבים לטילי קרקע - אוויר שנועדו לפגיעה במטוסים.

משטר ותשתיות

תקיפת מאגר נפט גדול במערב טהרן

תקיפת מתקן זיקוק בדרום טהרן

תקיפת מתקני הזיקוק בתבריז בצפון איראן.

אתר אחסון של גז נוזלי/מתקן הזיקוק "פג'ר ג'אם" בשדה פארס במחוז בושהר
מטה משמרות המהפכה בטהרן
מטה משרד ההגנה בכיכר נובוניאד
משרד החוץ האיראני בטהרן
רשות השידור של משמרות המהפכה
פיצוץ אדיר בשדרות סבאי באזור אנדרגזו במרכז טהרן.

דיווחים על תקיפת מתקני הזיקוק באספהאן
מקורות איראנים מדווחים שכל סניפי הבנק בטהרן ובערים נוספות סגורים - האזרחים לא יכולים למשוך את כספם.
הותקף בסיס משמרות המהפכה באספהאן
האוניברסיטה הצבאית אלאמאם אלחסין במזרח טהרן - אונ' זו קשורה למשמרות המהפכה האיראנים.
שלושה מטוסים של ממשלת איראן נמלטו לעומאן.
מטוסי חיל האוויר השמידו את מפקדת ביטחון הפנים של המשטר האיראני

@עוד מעט פסח היקרה, גם כן בפורום הסמוך, וחשוב לי לצרפו גם לכאן:

"מי שרוצה להתחיל להבין את גודל השעה

שיעור מומלץ של נתנאל אלינסון, שמקשר בין מגילת אסתר לימינו-"

שאמר בשיעור נתנאל אלינסון,

כמה שחשוב להודות ולהלל ולהודות לקב"ה על כל הניסים העצומים האלה!

מצרפת הודעה שקיבלתי בוואסאפ:

קריאה היסטורית לכל עם ישראל

– יום חמישי, 19 ביוני | כ”ג בסיוון תשפ”ה

רגע שההיסטוריה לא תשכח.

אנו חיים בימים שמעבר לכל דמיון.

ימים שבהם המציאות מדביקה את הנבואה.

ימים שבהם ריבונו של עולם מגלה את כוחו וחסדו לעינינו.

השמים מעל איראן, שפעם נראו בלתי חדירים, נפתחים כעת לפני טייסינו כמו דרכים שמימיות.

אתרים גרעיניים קורסים. טילים נעלמים. ועם ישראל מוגן בניסים שמעל לכל הבנה.

אבל…

האם הודינו לה’ באופן שמתאים למה שהוא עושה עבורנו?

הרבי אמר לאחר מלחמת המפרץ:

“אם היינו מודים באמת, ייתכן שכבר הייתה באה הגאולה האמיתית והשלמה.”

– יום חמישי, 19 ביוני – זהו בדיוק כ”ג בסיוון —

היום שבו המלך אחשוורוש נענה לבקשת אסתר, והתיר לכל היהודים להגן על עצמם מפני אויביהם.

זה היה תחילתה של מהפכת הנס של פורים.

וביום הזה ממש, בדור שלנו – אנו שוב רואים את השמיים נפתחים לטובת ישראל.

לכן אנו קוראים לכל יהודי, בכל מקום בעולם, להתאחד בקריאת תודה:

היום בדיוק בשעה 18:00 (שעון ישראל),

נקרא יחד:

נשמת כל חי

תהילים פרק ק’ – מִזְמוֹר לְתוֹדָה

הפיצו את ההודעה הזו בכל מקום!

בכל עיר, בכל בית, בכל לב.

אל נוותר על הרגע הזה. אל נשאר בשתיקה.

שישמע העולם את תודתנו – וייפתחו שערי השמים עוד יותר.

זמן ההתכנסות – 18:00 (שעון ישראל)

מדינות / ערים – שעות מקומיות:

פריז – 17:00

בריסל / ז’נבה – 17:00

ניו יורק – 11:00

מונטריאול / טורונטו – 11:00

לונדון – 16:00

סאו פאולו – 12:00

בואנוס איירס – 12:00

יוהנסבורג – 17:00

מוסקבה – 18:00

איסטנבול – 18:00

לוס אנג’לס – 08:00

סידני – 01:00 (יום שישי, 20 ביוני)

טוקיו – 00:00 (יום שישי, 20 ביוני)

שתפו את ההודעה עם כמה שיותר אנשים.

שהכ”ג בסיוון הזה יהיה לנקודת מפנה בהיסטוריה של עמנו,

ושיהיה זה היום שבו אחדות, אמונה ותודה – יפתחו את שערי הגאולה.

תהילים פרק ק

א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל־הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא־עָשָׂנוּ, ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ־לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי־טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד־דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

נִשְמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶך גוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה.

אֱלוֹהֵי הָרִאשוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בְּכָל (יש גורסים: בְּרֹב) הַתִּשְבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיהוָֹה עֵר, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים, וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, (יש גורסים: מְחַיֵּה מֵתִים וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים) הַמֵּשִׂיח אִלְּמִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וְהַסּוֹמֵך נוֹפְלִים, וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלוּ פִינוּ מָלֵא שִירָה כַיָּם, וּלְשוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ.

מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ, וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ, וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח.

עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם, יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי כָל-פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשוֹן לְךָ תִּשָּׁבַע, וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה, יְהוָֹה מִי כָמוֹךָ, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. מִי יִדְמֶה לָּךְ, וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ, וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ, וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ. כָּאָמוּר, לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִי אֶת יְהוָֹה, וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשוֹ.

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ. הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ: הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּא.

שוֹכֵן עַד, מָרוֹם וְקָדוֹש שְמוֹ. וְכָתוּב, רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְהוָֹה, לַיְשָרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמַם: וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדַּשׁ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהָדֵּר, וּלְנַצֵּחַ, לְבָרֵךְ, לְעָלֶה, וּלְקָלֵס, עַל כָּל דִבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָוִד בֵּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ.

וּבְכֵן יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שִיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹש, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.

לא נתפס

לא נתפס

כמות הישועות העצומות

הניסים הגלויים

הגאולה המתרחשת לנגד עינינו

גם בהתקפה חסרת התקדים של ארה"ב את מתקני הגרעין של איראן ובתקווה השמדתם כליל

אנחנו עדים לדברים שלא חלמנו עליהם אפילו

"היינו כחולמים"

"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"

רק לומר תודה תודה תודה לך ריבונו של עולם

על כל החסדים העצומים שאתה גומל עמנו יום יום שעה שעה

הכל שלך

הכל מאיתך

הכל בידך

ת ו ד ה

תהילים פרק ק

א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל־הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא־עָשָׂנוּ, ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ־לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי־טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד־דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

צורך זה מושג חמקמק, אנחנו אף פעם לא באמת יודעים להעריך מי צריך כמה.

אולי יש ילד הייטקיסט עם ילד אחד, וילד אחד עובד סוציאלי עם 8 ילדים.

אבל מי יודע, אולי דווקא ההיטקיסט יצטרך מאות אלפי שקלים כדי לטפל במחלה קשה ח"ו לא עלינו, וזו אולי דוגמה קיצונית אבל בחיים כמו בחיים יכולים להיות איספור סיפורים.

לכן הכי טוב בשביל לא לפגוע, לא לגרום לטינה, מריבות, כעסים, מרמור... לתת לכולם את אותו הדבר.

ועם זאת, אצלי יש סייג קטן:

אני מקבל מביטוח לאומי אלפי שקלים בכל חודש, בתור קצבת נכות לילד עם אוטיזם.

בגלל שזה כסף שהתקבל מהמדינה ספציפית עבורו, והוא עובר דרכי רק כי החוק לא מאפשר למדינה לשלם ישירות לקטין, אז בצוואה כתבתי שהכסף הזה יעבור ישירות אליו ולא יהיה חלק מההון שיתחלק שווה בשווה בין האחים.

חריג נוסף שחשבתי עליו ממש עכשיו תוך כדי הכתיבה:

אם יהיה ילד שיצטרך הרבה כסף לא בגלל בחירה שהוא בחר בחייו (כמו מקצוע או מקום מגורים או מספר ילדים) אלא בגלל משהו שלא בשליטתו, למשל ילד שלא מסוגל לפרנס את עצמו מסיבות רפואיות או אוטיזם וכו' והוא יהיה תלוי כל חייו ברווחה, או שהוא בעצמו אבא לילד מאוד חולה ולכן לא יכול לעבוד אלא רק לדאוג ולטפל בילדו החולה וכיוצ"ב, אז אני כן בעד לתת לו יותר מאשר למי שיכול לדאוג לעצמו בכוחות עצמו.

אבל אני מדגיש שזה רק במצב שמדובר בהכרח, לא כאשר בגלל בחירות שהוא בחר הוא צריך יותר כסף.

מחולקת הכל לבן הזוג ואחר כך כל ילד רבע.

רק שהסביבה מופתעת

חמודה והכל אבל הגזימה😂

אל תקחי אותה קשה. הכל טוב. אנחנו מזיזים תאריכים חופשי. 

אני מאד מעריכה את המחווה שלה.

וכן, יצא לה מוזר שכל הילדים שלה נורא בעניין ואנחנו היחידים שלא.

ואז יש כאלה שמוזר להם שיש כאלה שלא יוצאים... ולא מבינים שלא לכולם זה מתאים- לא הזמן, לא עם העבודה, ולא כלכלתית. וזה לגמרי נורמלי.

סתם דוגמה שאני נתקלת בה בימים אלה.

שבו אנשים לא אוהבים להתערב בעניינים של אחרים..

לאנשים בעבודה שלי נראה מאוד לגיטימי לשאול אותי אם אנחנו מתכננים עוד ילדים, כמה אנחנו מתכננים, מתי...

לק"י

גם אנחנו לא תמיד חוגגים. לפעמים יוצאים לאכול ביחד, ולא באותו תאריך. מתי שמסתדר...

אני בעד לציין ולחגוג, אבל זה עניין אישי. היומיום יותר חשוב מאיך מציינים את יום הנישואים.

אנשים מופתעים מכל מיני דברים שהפכו להיות נורמות. 

בשנים לא מעוברות

התכוונתי שהתחתנו ב-י"ב בלילה אחרי השקיעה.

קיבלנו חדר אוכל פרטי

היה נגישות (אם זה נדרש)

יש מרחבים למשחק בחוץ עם דשא

מהדרין (אם נדרש)

בנוסף יש פינת חי נחמדה (לא הייתי מגדיר גדולה. אבל נחמדה) בקיבוץ עם כניסה חופשית. (רצוי לברר אם עדיין קיים)

אפשר ללכת לבקר ברפת ובחליבה שם.

לא שאלתי במפורש לגבי הרפת והחליבה. אבל לא נראה לי שזה הפריע למישהו.

בית כנסת יש מרכזי. לא פרטי.

אבל אם אתם מניין משל עצמכם. אולי תוכלו לקיים את רוב התפילות בחד"א שתקבלו. בררו זאת מראש.

יתרון שזה בית מלון דתי

כך שיש אווירת שבת גם בלובי.

אין לי מושג לגבי מחירים.

מניח שלא זול

יש להם בית כנסת מרכזי, ובית כנסת נוסף לאירועים פרטיים.

יכול להיות שבאותה שבת הייתה קבוצה נוספת שכבר סגרה את הבית כנסת ההוא.

(למיטב זכרוני אין אפשרת לחדר אוכל פרטי) 

קשת

חיספין

לא יודעת לגבי צליאק צריך לשאול כל מקום מה הם מציעים בעניין, לי לא מובן מאליו שיהיה להם מענה

גם כפר עציון לא רלוונטי?

סגרנו בעין צורים, מקווים שיהיה טוב.

תודה 🙏🏼

אתה רק כתבת שהיית שם,

הייתה זו @אור123456 שכתבה שזה מקום יפה

כמובן בצחוק!

תודה רבה לך על ההמלצה 🌷

למדתי מזה שצריך להיות יותר עשיר במילים …

רצוי לקחת מדפסת לייזר.

טונר אחד יספיק לך להרבה יותר דפים ממה שנראה לך.

וממש מומלץ מדפסת אלחוטית 

כך אפשרי להדפיס ישירות מהטלפון 

אני זוכרת את מה שכתבת לפני תקופה.

לפי מה שאת מתארת- חצית גבול. גבול אדום.

נראה שאת רוצה שבעלך יתגרש ממך כדי "להיענש" על ידו ולנקות מעט את המצפון שלך.

ואני אגיד לך ת'אמת...

גם מעשה כזה לא ירגיע אותך... אלא ידרדר את המצב הנפשי שלך.

קחי את עצמך בידיים וגשי לטיפול/ ייעוץ.

אל תעשי שום דבר נמהר ללא ייעוץ והכוונה.

אני לא חושבת שתקשיבי למה שאני כותבת, אבל שווה לי לנסות.

(אני מכירה לא מעט סיפורים של נשים כמוך, ותדעי שיש דרך להתגבר ולגדול מהסיטואציה- רק כשלוקחים אחריות ומכניסים אשת מקצוע לעניין)

אז זהו שאני לא רוצה לפרק את הבית

אבל נקלעתי למקום שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו

אם את בקטגוריה של אנשים רגישים שלוקחים הכל "ללב" יש פורום שלם כדי להתחיל לעשות עם עצמך עבודה רגשית. לבכות לא יועיל לך ולהתגרש בטוח לא כמו שכתבה האישה החכמה שמעליי..

ולגשת לטיפול מחר!

שום עבודה לא שווה את הבית שלך!

לא את הדמעות של הילדים שלך ותלב של בעלך

תעזבי ותפתחי דף חדש. יכול להיות שלא תספרי לבעלך וזה לא סוף העולם. אבל להמשיך לעבוד עם ההוא שאין לו בעיה ללכת עם אשת איש - זה הדבר החמור!!!

בהנחה ואת בחרטה עמוקה כמו שנשמע תעצרי הכל מיד.

תחתכי את הקשר בכל צורה שהיא.

כולל לעזוב את העבודה

בשלב השני והמיידי לפנות לטיפול ועזרה

כנראה גם הקשר הזה הגיע מחוסר שהיה לך ואת צריכה למלא אותו עם בעלך, זה דורש עבודה 

לגמרי לחתוך כמה שיותר מהר את הקשר כולל לעזוב את העבודה

הבית שלך חשוב יותר מכל עבודה!!!

ודברים כאלה אם לא חותכים בקאט אחד נורא קשה להפסיק

עורכת עכשיו כי זה נשמע שבאתי להטיף לך אבל זאת לא הכוונה.

אני באמת חושבת שזה מה שחסר לך פה. את צריכה להחליט מה את רוצה ומה את עושה, לא הניסיונות ולא ההוא מהעבודה וגם לא בעלך.
 

כשתחליטי מה את רוצה את כנראה תדעי מה לעשות כדי לממש את זה.

תסתכלי רחוק איפה את רוצה את החיים שלך, ועל מי את משפיעה בדרך

אבל עברת גבול "לא תקרבו לגלות ערווה", שאם לא תתפסי אותו עכשיו תעברי כבר על איסורי כרת וסקילה.
 

אם את לא רוצה שהחיים שלך יתפרקו, 

את בשלב שאת צריכה כאן ועכשיו בלי רחמים עצמיים ובלי להסתבך, להתפטר סופית ולנתק כל קשר מהגרוש ההוא מטוב ועד רע.

פשוטות.

ולעבוד על הרצון.

אין מנוס מעבודה קשה.

לדעתי זה המון ממש

אולי תלכו לבקר אותם בימי שישי ותחזרו הבייתה לשבת

ככה אנחנו עושים לפעמים

גם אם בשוגג.

אם לא גורמים בינכם לבעיות בשלום בית,

אז לא יזיק לו לסבול קצת פעם בחודש, חודש וחצי כדי שאת תהי שמחה יותר.

בסוף הדרישות שלך לא מאוד גבוהות.
 

אפשר במסגרת האפשר להתחשב, לאפשר לו למשל לצאת לנוח בחדר כשיש רעש וצהלולים.

אבל לא רואה סיבה שתרגישי לא בנח.

רק מוסיפה שיתכן שהוא נפגע ממשהו (שקשור למשפחה) ולא מרגיש בנח לשתף אותך בזה.

אז תנסי לגשש ואם צריך, גם לפתור את זה...

זה בסדר גמור שתצפי שיבוא לקראתך גם אם זה דורש ממנו קצת להשקיע.

אני שומעת אותך ויש רושם שאת מאוד מתחשבת ודואגת לו. וזה יפה מאוד, תמשיכי ככה.

אל תחיי עם רגשות אשם על זה שמידי פעם את צריכה שיעשה מאמצים בשבילך.

שוב, אם אפשר להתחשב בו במסגרת האפשר, תתחשבי.

קשר משפחתי זה דבר חשוב.

כל עוד לא פוגעים בו או בזוגיות שלכם, אין סיבה שתוותרי על הצרכים שלך. במיוחד כאישה שרגילה לבקר בבית אמה.

תמצאו פתרון, אבל אל תוותרי על עצמך.

והבית שלך כן זה שהקמת קודם ואת צריכה להשקיע בו יותר זה דעתי

ואם היה כזה, שברתי שמאלה חזק

לא היינו אצל הנורים שלי שבת כבר כמה שנים וטוב לנו

להורים של בעלי הולכים מדי כמה חודשים לסעטדה וחוזרים לבית

מניחה שזה לא התשובה שאת מחפשת לשמוע🤭

תשבו תדברו תבואו אחד לקראת השנייה.אולי יש שבתות פחות עמוסות ותוססות עם פחות אנשים? כדאי לנסות ללכת אז

ולכן בגלל שלדעתי שלום בית זה דיני נפשותאם אין משהו חכם לומר ממש עדיף לא לומר וזהו בעזרת ה' מאחל לכם שתמצאו את הפתרון הנכון לשניכם על הצד הטוב ביותר

תנסו להגיע להסדר שעובד בשביל שניכם.

מצידך אולי אפשרי לנסוע לבד בימי השבוע עם הילדים.

מצידו להשתדל לבוא לקראתך כמה שהוא יכול, אם זה חשוב לך.

אצלנו יש אחים שמגיעים בקושי פעם בשנה להורים, אחרים פעם בחודש ואחרים כל שבת.

כל אחד ומה שמתאים לו.

הם באים אלינו.

הם הגיעו לשלב שמגיע להם להפסיק לטרוח, ולקבל נחת מהילדים והנכדים...