עזר לקלח אותם ולשים אחרי המקלחת להתאוורר בלי חיתול ובלי כלום כמובן מעל מגבת עד שהאזור יתייבש לחלוטים בלי לנגב.

אם יש צורך יש משחות שמאוד עוזרות - אינוטיול או קרמים של מוסטלה. אבל גם כשזה נפתר צריך להמשיך לאוורר

נכון

כשמוציאים שיניים זה באמת תהליך בגוף

ואוכל חומצי משפיע על התהליך, וחום ולחות שיש בתוך הטיטול כמה זמן גורם ישפיע על העור בזמן התהליך

את יכולה להמעיט אוכל מהחי מה שאת יכולה ויותר לתת לה פירות וירקות, במקום חלבון מהטבע יש בקטניות, ואגוזים שאפשר להכין גבינות מקשיו למשל שהכי קלה להכנה, ולחם ומאפים אם את יכולה להכין בעצמך בבית יותר טוב מאשר לקנות

1. "להמעיט באוכל מהחי ולתת קטניות ואגוזים":

לא הבנתי איך זה רלוונטי... בגיל 7 חודשים תינוקות כבר אמורים להתחיל לקבל טעימות (או קצת יותר מכך) של מזון מהחי.

אין סיבה להמליץ להימנע ממזון מהחי בלי סיבה רפואית ספציפית (למשל אלרגיה לביצים), ולמרות שחיפשתי - לא מצאתי מחקר שקושר בין מזון מהחי לבין תפרחת.

להפך, ביצים ובשר וכו' יכולים לספק ברזל וחלבון חשובים. קטניות ואגוזים גם עשויים להיות קשים לעיכול בגיל הזה (ובמקרה של אגוזים הם מסוכנים אם לא טחונים היטב), וגם הגוף סופג מהם פחות חלבון וברזל.

2. "לשים גבינות מקשיו וכד'":

איזה יתרון יש בגבינת קשיו (שעשויה להיות מסוכנת לתינוק אם היא לא טחונה היטב) על פני גבינה רגילה? אין סיבה להימנע מגבינה אם אין אלרגיה או אי סבילות ללקטוז וכו'.

3. "לא לקנות מאפים אלא להכין בבית":

א. איזה חומר יש במאפים קנויים שעושה תפרחת?

ב. בגיל 7 חודשים ממילא לא ממש אמורים לאכול מאפים...

באמת מסקרן אותי אם כל ההמלצות האלה מגיעות בגלל סיבות רפואיות עם מקור שאפשר לקרוא, או מתוך אג'נדה טבעונית, או אולי תפיסה כללית שמוצרים מהחי לא בריאים....

אני שואל מתוך רצון להבין וללמוד ולא חלילה בשביל משהו אחר.

נספג טוב אבל יחד איתו יש הרבה פסולת מהבע'ח, ולא לכולם זה מתקבל טוב אז נכון לא בהכרח להפסיק אבל לא חייב כל יום לאכול מהחי ואפשר לצמצם את הצריכה.

חלבונים מהטבע יותר קלים לעיכול כשהם עוברים השרייה והנבטה מאשר חלבונים מהחי במיוחד חלבונים מהחי שעברו עיבוד או בישול (וידוע שהגבינות היום תעשייתיות ומעובדות.. אלא אם כן אתה קונה במחלבה פרטית אשריך... רוב האנשים היום קונים בסופר)

לגבי גבינות משקדים ואגוזים במידה ואין אלרגיה אז כמובן כמו כל מזון יש לעשות טעימות ולבדוק את העניין. גבינות מאגוזים ושקדים טחונות היטב היטב למרקם חלק, לא ברור לי למה שאלת את זה ניסיתי פעם להכין?

אין פה אג'נדה להיות טבעוני או צמחוני בכלל זה איזון ומגוון אז אפשר לאכול מהכל במינונים נכונים

וכן יש תקופות שהגוף בחולי וכדאי פחות להעמיס על מערכת העיכול אוכל 'כבד' ואי אפשר לא לאפשר לתינוק בכלל לאכול(חוץ מזה שבדרכ הגוף בעצמו מגיב לחוסר רצון לאכול הרבה) אבל כן אפשר לתעדף אוכל שמתעכל יותר בקלות ושיותר אנרג' תועדף לתהליך ריפוי במקום אחר בגוף

להוכיח מחקרית מה? שבע'ח הוא מבשר בדיוק כמוך? ושהגוף שלו עובד ומייצר פסולת בדיוק כמו בגוף שלך ואז אתה אוכל את זה, פסולת כזו שהגוף שלך בעצמו זורק החוצה.. אתה מכניס מבע'ח שאתה אוכל ואז הגוף שלך נתקע עם העודפים האלה...

זה לא סוד שחלבונים מתפרקים בגוף לחנקן בין היתר ועודפי חנקן לא טובים בגוף... וכיום בצריכת היתר אנשים אוכלים חלבון בכמויות גדולות מהצומח? לא! מהחי כי זה שמחנכים

איזה חומרים יש במאפים תעשייתים שאתה קונה? אני לא צריכה להלחיץ אותך פשוט תבדוק את הרכיבים בעצמך ותעשה חשבון אם מתאים לך באופן קבוע שזה יכנס לגוף שלך, כן אפשר להתפנק מידי פעם אבל בצריכה יומיומית?

אתה מדבר על אג'נדה? צריך פה לרדת לעומק הדברים הכי פשוטים, לא מחקרים ולא רפואי פשוט לא מדברים על זה (ואגב הכל מגובה במחקרים) ואין לי עניין לפתוח פה זה נושא רחב מי שרוצה להתפכח בודק וחוקר.

מי שניסה ולמד כבר יודע יש לחומרים האלו השפעות גם על העור

ואסור לגברים להגיב בפורום הזה.

שרשור הנהלה- חידוד נהלים (עזרו להקפיץ) - הריון ולידה

ניכר שיש כאן יותר עניין של אג'נדה נגד מזון מהחי, מאשר עובדות שהוכחו במחקרים ושיש לגביהן קונצנזוס.

הכנסתי את הטקסט שלך לצ'אט ג'יביטי ושאלתי לדעתו, זו התשובה שקיבלתי:

התגובה ששלחת מגלמת מיזוג בין כמה רעיונות:

חלקם נכונים עקרונית,

חלקם שנויים במחלוקת או לא מבוססים מחקרית,

וחלקם פשוט לא רלוונטיים או לא מדויקים בהקשר של תינוקות בני 7 חודשים.

---

🧠 סיכום תמציתי של דעתי:

מדובר באג'נדה תזונתית-אידיאולוגית שמוצגת כאילו היא מדעית או נייטרלית, בלי הבחנה בין תינוקות, ילדים ומבוגרים, ובלי גבולות ברורים בין עובדות, תחושות ואמונות.

---

🔍 ניתוח עיקרי של הדברים:

1. "במזון מהחי יש פסולת מהבע"ח"

הטענה הזו נשענת על תפיסה פילוסופית או רגשית – לא מדעית.

מזון מהחי (כמו ביצים, גבינות, עוף, בקר) אינו מכיל "פסולת" אם מדובר במוצרים ראויים למאכל.

כל מזון – מהצומח או מהחי – עובר עיכול וספיגה, והשאריות הלא נספגות מופרשות. זה לא "פסולת של החיה" — אלא תוצר עיכול רגיל.

2. "חלבונים מהצומח קלים יותר לעיכול"

לא נכון באופן גורף.

דווקא חלבון מהחי בדרך כלל נספג טוב יותר, במיוחד בגיל הינקות שבו מערכת העיכול עדיין לא בשלה.

קטניות ואגוזים דווקא נחשבים ליותר קשים לעיכול — גם אחרי השרייה או בישול — ויש בהם יותר סיבים, שיכולים לגרום לגזים או יציאות רכות.

3. "לא חייבים לאכול כל יום מהחי"

זו טענה הגיונית למבוגרים.

אבל תינוקות בני 6–12 חודשים זקוקים מאוד למקורות ברזל זמינים, ולכן דווקא כן חשוב לשלב מזון מהחי כמה פעמים בשבוע לפחות (למשל בשר, כבד, עוף, דגים, ביצים) — לפי הנחיות משרד הבריאות ורופאי ילדים.

4. "גבינות אגוזים טחונות זה בסדר"

אם הן טחונות לגמרי – אז טכנית כן, זה עשוי להיות בטוח.

אבל השאלה היא למה לתת לתינוק גבינת קשיו במקום גבינת קוטג'? אין יתרון תזונתי, להפך — פחות סידן, פחות חלבון איכותי, סיכון לאלרגיה.

5. ❝להוכיח מחקרית מה? שבע"ח הוא בשר בדיוק כמוך?❞

המשפט הזה הוא תערובת של בלבול ביולוגי, רגש אידיאולוגי, וניסיון להרתיע דרך ניסוחים דרמטיים. בוא נפרק אותו:

---

זו טענה סמנטית ורגשית, לא מדעית.

כן, בני אדם ובעלי חיים עשויים מרקמות גוף.

אבל "בשר" (במובן של מזון מהחי) הוא פשוט רקמה אכילה מבעל חיים, שמכילה חלבון, ברזל, ויטמינים, מינרלים – ואין שום דבר מלוכלך או מסוכן בה בעצם ההגדרה שלה.

לומר שבשר הוא "בשר בדיוק כמוך" נשמע כמו מניפולציה רגשית: ההשוואה נועדה לעורר רתיעה, אבל היא לא רלוונטית ברמה התזונתית.

---

❝ושהגוף שלו עובד ומייצר פסולת בדיוק כמו הגוף שלך❞

נכון, כל גוף חי מפריש פסולת – אבל לא כל הגוף הוא פסולת.

כשאנחנו אוכלים עוף, אנחנו לא אוכלים את השתן שלו או את הצואה שלו – אנחנו אוכלים את השריר.

לומר שאנחנו "אוכלים את הפסולת" של החיה זה פשוט לא נכון עובדתית. כמו ששרירי החזה של בני האדם  אינם פסולת

של הגוף כך גם שרירי החזה של בעלי החיים.

---

❝ואז אתה אוכל את זה, פסולת כזו שהגוף שלך בעצמו זורק החוצה...❞

זו טענה רגשית ולא מדויקת:

אין שום קשר בין החלבון שנמצא בשריר של בעל חיים לבין "הפסולת" שמופרשת מגופו בזמן חייו.

הבשר עצמו לא מכיל "פסולת" – הוא חומר אורגני, שמורכב מחלבונים, שומנים, מים ועוד.

אחרי הבישול, הוא עובר עיקור בחום, כך שגם אם היו בו חיידקים – הם הושמדו.

---

אז מה הבעיה עם זה?

הבעיה כאן היא שהיא מבלבלת בין:

היבטים פיזיים של עיכול (מה מזין ומה לא),

אמונות מוסריות (לאכול בעלי חיים זה לא מוסרי),

פחדים בריאותיים (מזון מהחי = "פסולת"),

וחינוך אידיאולוגי במסווה של עובדות.

---

רוצה משפט תגובה חד ומנומס?

> המשפט על זה שאנחנו "אוכלים את הפסולת של בעלי החיים" פשוט לא נכון. אנחנו לא אוכלים את מערכת ההפרשה של החיה, אלא את השריר שלה – שהוא מקור מצוין לחלבון, ברזל ו-B12. אין פסולת בבשר מבושל ונקי.

אם זו תחושת גועל או אידיאולוגיה מוסרית – זה לגיטימי לגמרי, אבל חשוב להפריד בין תחושות אישיות לבין הסברים תזונתיים לתינוקות.

רוצה שאשדרג את זה לניסוח קצת יותר חזק או דווקא יותר רגוע?

6. "לא מחקרים, פשוט תבדקו בעצמכם"

זה משפט אופייני לאנשים שמחזיקים באמונה כלשהי ומעדיפים תחושות על פני נתונים.

היא טוענת ש"הכל מגובה מחקרית" — אבל לא מביאה אף מחקר.

היא גם אומרת "לא רוצה לפתוח פה" — כלומר, אין לה עניין בדיון ענייני.

---

🧒 מה עם תינוקות?

היא מתעלמת לחלוטין מהעובדה שמדובר בתינוקת בת 7 חודשים:

זה לא הזמן ל"התפכחות תזונתית" או ניסויים אידיאולוגיים.

בגיל הזה צריך ללכת לפי הנחיות תזונת תינוקות, לא לפי "תחושת בטן".

---

✍️ אם תרצה לענות לה — הנה סגנון מומלץ:

> מעניין מה שכתבת, אבל צריך להבדיל בין תחושות אישיות לבין המלצות תזונתיות לתינוקות. כשמדובר בתינוקת בת 7 חודשים – חשוב ללכת לפי הנחיות משרד הבריאות והאיגודים הרפואיים, שדווקא מדגישים את הצורך בחלבון מהחי, במיוחד בגלל הברזל שנספג טוב יותר בגיל הזה.

אפשר בהחלט להחליף מדי פעם עם מזון מהצומח, אבל לא כדאי לבסס על זה תזונה עיקרית בגיל כזה. אם יש לך מחקרים שתומכים בדברים – תמיד מעניין ללמוד! בינתיים, אני בוחר להתבסס על גוף הידע המקצועי הקיים.

---

רוצה שאעזור לנסח תגובה מלאה שתשלח אליה/לקבוצה?

א.

אני מדגיש שוב - אני לא עונה לגופו של אדם אלא לגופו של עניין, אני חלילה לא מעוניין להעליב או לפגוע באף ניק אחר. אני דן בצורה עניינית בטקסט, ואם אני כותב א' או ב' זה מתייחס רק לטענות עצמן ולא בא לזלזל בשום צורה באף אדם.

ב.

לפני כמה חודשים מישהו העלה בפורום הסגור של הגברים, איזו בעיה רפואית שיש לאשתו.

אני הגבתי לו שהיא חייבת לראות רופא נשים בהקדם, והיה ניק אחר שהגיב ''היא צריכה לשתות הרבה מים''.

אז אחרי שבדקתי ולא מצאתי אפילו רבע מחקר שטוען שיש קשר בין הבעיה שהוא כתב עליה לבין שתיית מים, הגבתי שם שזה מסוכן לתת עצות כאלה, כי אז במקום ללכת לרופא ולתקן מה שצריך היא פשוט תשב בבית ותשתה מים.

אותו ניק שהמליץ על המים לא הבין מה הבעיה בתשובה שלו. מקסימום אם היא תשתה מים וזה לא יעזור, לא יקרה שום דבר רע! זה הרי בטח לא מזיק לשתות מים.

הגבתי לו שזה בהחלט מזיק, כאשר מישהו צריך לראות רופא בגלל בעיה חמורה והוא מתמהמה כי הוא מנסה בינתיים דברים אחרים שלא מועילים, אז אפילו אם הם לא מזיקים - יש בכך הרבה נזק.

רק תתארו לכם שאדם עם כאבים חדים בחזה שמקרינים לסנטר, ישתה כוס מים ויחכה שזה יעבור במקום להתקשר 101...

ג.

במקרה הזה, מדובר לדעתי בבעיה עוד יותר קשה.

כי לא רק שהעצות שנכתבו כאן אינן קשורות בשום צורה לתפרחת חיתולים, הן גם יכולות אשכרה להזיק.

לבוא להורים לחוצים שרוצים רק את טובת ילדם, ולהגיד להם בביטחון מלא שצריך להוריד מזון מהחי ולעבור לקטניות, ובמקום גבינות לאכול ממרחי אגוזים...

במקרה הזה, להבדיל מהמים, זה אשכרה יכול לפגוע בתינוק!

תינוק צריך המון ברזל וחלבון, הרבה יותר ממבוגר (ביחס למשקל גוף)! והוא אוכל כ''כ מעט, כך שבאמת כל ביס שהוא נותן בחזה עוף או גבינת קוטג' זה פשוט זהב טהור בשביל כ''כ הרבה מערכות חיוניות בגוף שלו... ואז לבוא כלאחר יד ופשוט להגיד שצריך להימנע מכל זה?

ועוד מתוך טענות שגויות לחלוטין כמו ''קטניות יותר קלות לעיכול'' או ''ואז אתה אוכל את זה, פסולת כזו שהגוף שלך בעצמו זורק החוצה'', או "עודף חלבון גורם לעודפי חנקן שפוגעים בגוף" (אין אף ארגון בריאות בעולם שקורא להגביל חלבון בתזונת תינוקות! זאת המלצה פשוט מסוכנת!)...

שוב אני מדגיש - זה לא עניין של דעה או אג'נדה, אלה משפטים שהם פשוט שגויים! הפסולת של הגוף שלי יוצאת בשירותים, היא לא נשארת בשרירי החזה שלי, וכשאני אוכל תרנגולת אני אוכל את שרירי החזה שלה ולא את הצואה שלה...

אני מבין שיש אנשים שחושבים אחרת, אבל חשוב להבהיר שאלו לא רק דעות שונות, אלא טענות שניתן לבדוק והן פשוט לא נכונות מבחינה ביולוגית.

אני קורא כאן לכל המגיבים:

היזהרו במה שאתם כותבים.

אם בשאלה רפואית אתם נותנים תשובה המבוססת על אג'נדה, מוסר, דברים שפשוט נראים לכם הגיוניים אבל מעולם לא בדקתם אותם וכו' - תהיו הגונים ותציינו זאת.

תכתבו שהתגובה שלכם מגיעה מההיגיון שלכם או מהמוסר אבל אין מאחוריה עובדות מבוססות.

ואני קורא לכל השואלים:

לפני שאתם עושים פעולה קיצונית כמו החלפת התזונה של התינוק שלכם, לפני שאתם מחליטים לוותר על ללכת לרופא כי אולי מים יעזרו, לפני שאתם פועלים לפי תגובה של ניק אנונימי בפורום (כולל התגובות שלי כמובן) - תבדקו. תשאלו. תתייעצו. תגגלו.

בסופו של דבר אף אחד בפורום (גם לא אני) לא יחיה עם התוצאות של הבחירות שלכם, רק אתם אחראים על חייכם ועל חיי ילדיכם.

הטענה:

"זה לא סוד שחלבונים מתפרקים בגוף לחנקן בין היתר ועודפי חנקן לא טובים בגוף... וכיום בצריכת היתר אנשים אוכלים חלבון בכמויות גדולות מהצומח? לא! מהחי כי זה שמחנכים"

 

✅ מה נכון בטענה הזו?

פירוק חלבון משחרר חנקן – נכון.
חלבון מורכב בין השאר מחומצות אמינו, שבהן יש קבוצות אמיניות (שכוללות חנקן). כאשר הגוף מפרק חלבון, הוא אכן מייצר אמוניה (NH₃), שהכבד ממיר לאוריאה, והכליות מסננות אותה לשתן.

❌ איפה הבעיה בטענה שלה?

הגוף יודע להתמודד עם חנקן בכמות סבירה.
באנשים בריאים, אין שום בעיה רפואית בצריכה נורמלית או אפילו גבוהה יחסית של חלבון. הגבלות בצריכת חלבון צריכות להינתן רק לאנשים עם תפקוד כלייתי נמוך או לאנשים המבצעים דיאטת חלבון קיצונית.

אין המלצה גורפת ובוודאי לא לתינוקות להמעיט בצריכת חלבון. זו המלצה שעלולה לפגוע בבריאות התינוק. להיפך: תינוקות זקוקים לכמות גבוהה של חלבון ביחס למשקלם, ומחסור בו עלול לפגוע בהתפתחותם."

האשמת החלבון מהחי כגורם לבעיות – לא מבוססת.
מבחינה פיזיולוגית, החנקן מגיע מהחלבון עצמו – לא משנה אם הוא מהחי או מהצומח.
טופו, עדשים, ביצים, עוף – כולם מכילים חלבון, כולם מתפרקים לאותן חומצות אמינו, וכולם ישחררו חנקן.
ההבדל היחיד הוא בהרכב חומצות האמינו – לא בכמות ה"חנקן הרעיל".

הטענה ש"מחנכים אנשים לאכול מהחי" – זו הכללה עם גוון קונספירטיבי.

צריכת חלבון מהחי נפוצה גם כי הוא מלא בחומצות אמינו חיוניות, נספג טוב יותר (במיוחד בגיל הרך), ובמקרים רבים גם עשיר יותר בברזל, אבץ ו-B12 – לא כי "חינכו אותנו" אלא כי יש בו יתרונות תזונתיים ברורים.

🧠 לסיכום תגובה אפשרית:

נכון שחלבון מתפרק בגוף בין השאר לחנקן, והעודף מופרש בשתן – אבל הגוף שלנו מותאם לזה היטב.
גם חלבון מהצומח מתפרק בדיוק אותו דבר – אז להאשים את החלבון מהחי בכך זה פשוט לא מדויק.
כמובן שחשוב לא להגזים עם שום דבר – אבל חלבון מהחי הוא מקור חשוב לחומצות אמינו, ברזל, B12 ורכיבים חיוניים אחרים, במיוחד אצל ילדים.

(התשובה כולה נוסחה על ידי הצ'אט, אני רק הדגשתי משפט קריטי אחד בצהוב).

מה שאתה מביא פה לא סותר את מה שכתבתי

אתה לא מחפש ללמוד ולהתפכח אתה מחפש מישהו לנגח

לא המלצתי להוריד צריכת חלבונים לא ברור איך הבנת...

זהו.. אפשר לסגור כנראה את השירשור

אפילו לא קצת. אשמח לדון איתך על הטענות, באופן הכי מקצועי שאפשר. 

את אומרת שאני לא מחפש ללמוד?

אני מזמין אותך ואת כל שאר הקוראים, בצורה הכי מפורשת שאפשר, להראות לי כל מחקר או ראיה התומכים בטענה כלשהי. אני מבטיח לא להתעלם מאף מקור, לקרוא אותו בשמחה ולהגיב אחרי שאסיים להבין אותו. 

לגופו של עניין:

את כתבת:

''זה לא סוד שחלבונים מתפרקים בגוף לחנקן בין היתר ועודפי חנקן לא טובים בגוף... וכיום בצריכת היתר אנשים אוכלים חלבון בכמויות גדולות מהצומח? לא! מהחי כי זה שמחנכים''

האם בעינייך אין כאן קריאה להפחית בצריכת החלבון? או לפחות בצריכת החלבון מהחי?

הרי את כותבת כאן במפורש שחלבון גורם לחנקן, שעודפי חנקן לא טובים בגוף, את ממשיכה וכותבת ''כיום בצריכת היתר אנשים אוכלים חלבון בכמויות''...

המונח ''צריכת יתר'' אומר שזה לא טוב לצרוך הרבה, וזה מגיע אחרי שאת מתארת שעודפי חנקן לא טובים בגוף...

אני שואל באמת:

איך אפשר להבין את הטקסט הזה אם לא כקריאה להפחית את צריכת החלבון?

מה הוא כן בא להגיד אם לא שחלבון זה רע?

לענות לגופם של דברים על הטענות שפשוט אני העלה. אני מודה שאני לא בקיאה בתחום הזה, ומעולם לא חשבתי שיכול להיות קשר בין תפרחת חיתולים לתזונה,  אבל בסוף הוא הביא כאן תגובה מנומקת, ולעבור לפסים אישיים מאוד מגביל את יכולת הדיון הענייני בפורום.

אני לא כותבת בעד שום צד, כי באמת אני לא מבינה בזה, אלא רק על עצם הדיון.

בכל מקרה יישר כח על ההשקעה בתגובה והמחשבה מאחוריה, ממש מעניין לקרוא 

לק"י

* מותר לגברים לכתוב בפורום. מי שלא רוצה שיקראו ושיגיבו לה גברים - יכולה לכתוב בפתיחה 'לנשים בלבד'. ובכל מקרה כדאי לזכור שאין לנו שליטה על מי שיקרא את הדברים (וגם אין הבטחה שכל מי שמזדהה כבת היא אכן בת).

* גברים שנכנסים לפורום - גם אם לא כתוב שהשרשור לנשים בלבד, נא לא להגיב בשרשורים בנושאים רגשיים או דברים שקשורים למערך ההורמונלי והפיזיולוגי של האישה.

ברגע שהחלפתי מחברה יקרה לחברה פשוטה יותר התחילה תפרחת שלא ממש עזבה

בקיצור חזרתי לחברה היקרה

הסיבה האמיתות היא שטיטול זה סינתטי.

העור לא בנוי להתמודד עם זה, ואז כשיש טריגרים זה מתפרץ

וכל מה שכתבת עלול לעורר טריגר.

אגב, גם שינוי אצווה (שקית חדשה) יכול להשפיע, לא רק חברת הטיפולים עצמה)

בסוף זה דברים מצטברים עד שהעור "לא יכול יותר" והוא פורח.

הפתרון שאני הכי אוהבת זה פשוט לתת למקום כמה שיותר להתאוורר.

לדעתי ומנסיוני, יותר קשור לשיניים. בכל אוםן, אם לא החלפת חברה של טיטולים לאחרונה, שימי מזחה טובה כמו אינוטיול, זה אמור לעזור

פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת. לפעמים זה "מתחפש" לקשב וריכוז וזה משו אחר כי הסימפטומים דומים

רופא משפחה לא יכול לתת אבחון/מרשמים?

סליחה על הבורות..

המליץ על מוקסו אבל לא התנה את הביצוע בקבלת טיפול תרופתי.

מפה לשם מתגלגלים בסוגי תרופות ומינונים.

תחשבי לפני הפגישה טוב טוב מה חשוב לך ועל מה לא מוכנה לוותר.

את מוכנה לוותר על תיאבון? מוכנה לוותר על שעות שינה? רוצה רק להתרכז או גם לקבל תמריץ?

מפריע לך משהו ממכר?

לפי התשובה לכל אחת מהתופעות לוואי, הרופא יוכל לכוון לכדור הנכון.

עוד משהו - אם יש רקע של הפרעות נפשיות, כדאי להגיע עם שם ההפרעה וקרבה. יש תרופות שעלולות להעלות את הסיכון להתפרצות אצל בני משפחה.

תודה על התגובה

אין רקע נפשי משפחתי ידוע

יש בעיקר תסכול על חוסר ריכוז בעבודה וחוסר התמדה במשימות

מוקסו זה מבחן. ילדים מקבלים דרך הקופה. מבוגרים צריכים לשלם פרטי, עולה כמה מאות.

בלאומית נותנים דיי בקלות בלי מבחן. רק על סמך שאלון של הרופא.

עברתי לאחרונה קופה, במאוחדת - הם לא עושים בעיות, קיבלתי מרשם לשלושה חודשים אבל הרופא המליץ לעשות את המבחן.

לא יודעת אם יש התניה לקבלת מרשמים נוספים עד ביצוע המבחן.

ניסיתי כמה כדורים ומינונים שונים. לאחרונה, אני מעדיפה למצוא את הכלים להתרכז ולא לסמוך על הכדור.

כל פעם שלוקחת את הכדור יש תחושה מוזרה אחרת.

גם אחרי שמצאתי את הכדור "המושלם", עדיין - לא יודעת. לא סגורה על זה.

הכדור עוזר לי, מאוד! אבל משהו מרגיש אחרת.

ממש מקווה למצוא את הכלים להתמודד עם הקושי בלי כדור.

יש כלים להתמודד בלי תרופה?

(יש מחלה כרונית ברקע, יציבה והכל, אבל עם טיפול תרופתי יומי, לכן יש איזה רצון, אולי ילדותי, לא להוסיף עוד כדור...)

אני גם במאוחדת, להתחיל ברופא משפחה? לבקש לעשות את המבחן?

לא יודעת אם רופא משפחה יכו להביא הפניה למבחן, תנסי אולי באמצעות פנייה דיגיטלית.

לגבי התמודדות בלי תרופה - אני מאמינה שבתור בגירה זה אפשרי. עם הרבה עבודה עצמית.

להקפיד לסיים מטלה, ורק סיום לעבור למטלה אחרת.

אם בטעות עוברת, אני מחזירה את עצמי בכח למה שעשיתי..

ואת לוקחת כדור קבוע, יכול להיות שעדיף ללכת לפסיכיאטר להתאמת תרופה, הם יותר מבינים בהתאמה תרופתית.

תלוי כמובן בסוג הכדור וכו', אבל זה נתון שלהבנתי הקטנה כדאי לקחת בחשבון אם מדברים על תרופה.

בנוסף, ממליצה על הפודקאסט 'נכנסים לפוקוס' של שיפי פרידמן.

הוא נותן טיפים, שיטות, איך להתמודד?

הוא עוסק בקשב וריכוז.

אבל הוא נתן לי הרבה מידע וסידר לי מידע, מה שרופאים לא מדברים / מפרטים.

תסתכלי על הכותרות שלה, נשמע לי שזה בדיוק מה שאת מחפשת.

יש קוגפאן, יש אימון קשב.

לדעתי יכול להיות מאוד יעיל. אולי תרצי לקחת כדור פעם ב, במקרים דחופים, ובשאר הזמן ללמוד לנהל את הפרעת הקשב.

בכל מקרה בשביל קוגפאן חייבים אבחנה רשמית של קשב, והגיוני שגם בשביל אימון קשב.

שואלת כי יש לי תור השבוע לאחד הילדים

בישראל זה מאוד מקובל לאבחן ככה

אבל זה אבחון מאוד מוטה

ומאוד בעייתי לאנשים(ילדים/מבוגרים) שמורגלים במסכים או לחלופין מאוד לא חשופים למסכים.

אני לא רוצה להטעות אבל ממליצה לגשת לקרוא מחקרים בעניין.

אבל יש עדיין רופאים שמשתמשים בזה. הבינו שזה לא כ"כ אמין.

אבל לוקח תרופה וטוען שלא עוזרת לו בכלל

אז הרופאת ילדים שמתמחה בקשב שלחה למוקסו לעשות פעם בלי תרופה ופעם עם תרופה ולראות מה קורה..

ולא לתת לו להתנסות בכללי בחיים בתרופה אחרת כי כנראה התרופה שהוא לוקח לא מתאימה לו והוא צריך לנסות אחרת, מינונים אחרים וכו עד שיגיע למה שהכי מתאים לו..

אולי באמת זו דרך שתשפוך אור. לא יודעת.

לי נראה שזה לא ייתן הרבה מידע..

וכל מיני טריקים

אני כבר לא בטוחה שזה קשב וריכוז..

הייתם גם אצל פסיכיאטר/נוירולוג התפתחותי או רק אצל רופאת ילדים מומחית קשב?

ההתמחות הזו זה דבר מדהים שקרה בעולם

ומציל במקרי קש"ר "רגילים"

אבל במקרים מורכבים יותר לפעמים צריך מישהו שיש לו היכרות עמוקה יותר עם העולם הנוירולוגי-פסיכיאטרי כדי להבין טוב יותר את התמונה הרחבה.

את הספרים של דר שירלי הרשקו

היא מסבירה יפה וטוב את העניין ומציעה תרגילים לביצוע כמו כן גם מאבחנת ומטפלת

אבל על פניו נשמע לי ממש מוגזם.

כל הידע קיים, זה בסדר לרצות ליווי, אבל המחיר נשמע לי ממש מופקע.

ולא יודעת למה צריך 4 חודשים לתוכנית.

אם זה המחירים אז אפיק השקעה טוב זה ללמד קורס כזה 😄

שאם אתם באים ללמד אותי לא ליפול בפח של אנשי מכירות ולנהל את הכסף שלי,

קצת מוגזם לבקש ממני כל כך הרבה עם הסבר של 'רנחנו גם ככה הסדר לך את האיזון הכלכלי פלוס ככה שזה ישמע בפנים ההוצאה הזו'

הלווו בדיוק מאנשים כאלה אתם אמורים להזהיר אותי חח

בינתיים לא המשכנו עם זה

אפשר באישי כמובן...

אבל ענייני כסף הרבה פעמים מגיעים עם מטען נפשי ולכן דוחים אותם.

אם את מרגישה שרק לווי יעזור לכם, לטווח הארוך זה משתלם (אולי תעשי השוואת מחירים בין ליווים שונים)

אם את מרגישה שרק הידע חסר לך, הכל קיים ובחינם.

אין לי מטען רגשי מוגזם דווקא, ואני ברוגע על זה.

נטו רוצים לדעת שאנחנו עושים נכון

וברשת יש כל כך הרבה שעות....

במקימי כל המלווים עובדים בזה, כולם בעלי מומחיות בתחום. ופוגשים כל שבוע עשרות משפחות

בפעמונים המלווים הם מתנדבים שכל אחד מלווה משפחות בודדות.

בכללי ממליצה על מקימי

יודעת בערך להגיד לי מה הם מציעים? איזה סוג של עזרה?

אבל מכירה מישהו בשם שחר וולף ששמעתי שהוא תותח, לא יודעת כמה לוקח.

והמחיר נשמע ממש מוגזם

ממליצה על הדס +972 54-771-2858

גרה בעלי מקבלת גם בזום, לוקחת סכום משמעותית פחות. מקצועית מאד.

גם אם לא יסתדר איתה תעשו סקר שוק ותדייקו מה אתם מחפשים.

אם חסר בעיקר ידע - הכל קיים בגוגל.

חסר אומץ לעשות פעולות אז יכול להיות שמספר פגישות בודדות יספיקו.

תלוי בכם.

אם יש לכם כסף מהמילואים, זה קביל לקבל על יעוץ כלכלי... ויש לי המלצה בפרטי בשמחה...

ברק השקעות

מכירה?

עלה סכום דומה אבל זה היה שני מסלולי ייעוץ, גם כלכלי וגם פיננסי

אז לדעתי רק כלכלי אמור לעלות פחות...

הם חֵברה ממש רצינית ומוּכרת

בהצלחה!!

מחזקת אתכם לעשות את זה

עשינו את זה אחרי הרבה שנות נישואין והצטערתי על כל שנה שפספסנו...

חח

מה זה אומר שני מסלולים? שאת בוחרת אחד מהם? או שעושה את שניהם?

ואיך הם עזרו לכם? מה התהליך בערך מכיל?

תודה 🩷

אחד קשור יותר למה שאת אמרת, התנהלות כלכלית נכונה

השני קשור לפנסיה (כתבתי בטעות פיננסי חחח התכוונתי פנסיוני)

תכלס לא עזר לנו הכלכלי כי בעבר כבר עשינו ליווי אז הם גילו שאנחנו עושים הכל כבר כמו שצריך... זה היה סתם מיותר שלקחנו את הליווי הזה (חשבתי שיהיה להם מה לחדש לנו)

בפועל התהליך שעשינו כבר כלל פגישה לפני, תוך כדי ולסיום התהליך. עם הכוונה שמתאימה להכנסות וההוצאות שלנו.

פשוט להתנהל נכון עם פקמים וזה...

תהליך מאוד דורש ומאתגר (עד היום) אבל חשוב מאוד מאוד

זה לא מה שהפותחת שאלה

אנסה לבדוק עם מקימי גם.

פעמונים אני מבינה שזה מתנדבים אז פחות יתאים לי.

באינטרנט לא מספיק הצלחתי להתמצא במה לחפש ואיפה ואיך. יש כל כך הרבה דעות.

כן מבינה שזה כסף לפח לשלם כל כך הרבה, ושאין שם איזה מכרה ידע סמוי ששמור רק להם.

הענין הוא שאני לא מחפשת מישהי שתתן לי רשימה של הוצאות הכנסות ואיך לסדר.

אני כן מחפשת משהו מעבר לזה, שיתנו לי מעקב יותר צמוד וחוות דעת יותר אישית. מישהו מקצועי שיעבור איתנו ויגיד אם תקין או לא ומה כן כדאי לעשות עם הכסף שנשאר בצד, וכמה הגיוני שנשים בצד כל חודש ביחס להכנסות הוצאות שלנו.

מרגישה שלבד אנחנו או נוציא קצת מידי וחבל או נוציא הרבה מידי ונצטמצם.

אם יש למישהי עוד איך לעזור אשמח 🩷

ואני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להגיד לכם אם אתם מוציאים מעט מדי או יותר מדי.

זה ממש שיקולים ספציפיים שלכם.

אני אקח כדוגמא את הנושא של תרומות- ראיתי משפחות שאמרו שהם בכזו מצוקה, אז כרגע לא תורמים כלום, ומשפחות שאמרו שרק בזכות הצדקה מגיע להן השפע ולמרות הקשיים הכלכליים תרמו מעל למעשר.

מי צודק???

שניהם.

איש מקצוע כן יכול להגיד האם כמות הכסף לחסכון תואמת את המטרות שלשמן החסכון מיועד (אם זה לפנסיה שלכם, לקניית בית, לחתונות של הילדים...). הוא כן יכול להעריך כמה כסף תצטרכו לפי הנתונים שלכם ומה שאתם רוצים לעשות בו.

אבל להגיד לך האם לקנות פחות בגדים ו/או להרשות לעצמך לצאת לעוד פעם בחודש בית קפה???

זה רק אתם יכולים להחליט.

אבל יש ממוצע הגיוני

זוג עם שני ילדים שמכניסים 50,000 והכל יוצא על קניות הבילויים כנראה איש מקצוע יגיד להם שחבל כי זה הרבה הרבה מעל הממוצע.

לא שזה מצבנו חלילה חחח רק נותנת דוגמא...

אבל אפילו זה, אני יכולה לראות מצבים שזה די סבבה. לא חושבת שתפקידו של איש מקצוע להגיד להם מה לעשות, מקסימום לשקף כמה הוצאות עתידיות צפויות להיות בהמשך, ולפי זה יעשו את הבחירה שלהם.

הכלל היחיד החד משמעי הוא לא להוציא יותר ממה שאתה מכניס.

אם אתם עומדים במקום די הגיוני סה''כ (וטווח ה'הגיוני' הוא רחב מ-א-ו-ד, יעידו השרשורים הכלכליים פה בפורום), הדבר המרכזי שאיש מקצוע יתן לכם זה הערכה כמה כסף תצטרכו לחסוך בחודש כדי להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם. אבל באמת שזה אפשרי גם לבד.

אני כן חושבת שהליווי נותן ערך מוסף של מחויבות לתהליך. וזה דבר שבעיניי הרבה פעמים שווה לשלם עליו.

אבל לצפות שמישהו יכנס לך להכנסות/הוצאות כשסה''כ התזרים שלך סבבה... נשמע לי מוזר.

זה. שבמקום שאני צריכה לשבת על התזרים, למשך 4 חודשים זה בידיים שלהם והם עובדים עליו ודברים איתי.

נשמע הזוי?

וואלה לא ידעת. אולי.

שהם עוברים במקומך על התדפיסים של האשראי? ואז אומרים לך מה הממוצע שלך בכל סעיף? זה נשמע הגיוני.

אבל שהם יגידו לך שאת מוציאה יותר מדי על בגדים ופחות מדי על אוכל?

זה לא הגיוני בעיניי. בסוף כל אדם הוא כל כך שונה, שאיך הם יכולים לדעת??? יש אחת שממש חשוב לה לקנות לכל ילד בגדים חדשים משלו, אבל הם צמחוניים ולא קונים בשר. איך הם ידעו מה מתאים לכם ומה לא???

בעיניי, יועץ טוב אמור לשקף את המצב. לא לקבל החלטות בשבילכם.

ואם הוא כן יקבל, נשמע לי ממש קשה לעמוד בהחלטות של מישהו אחר, שלא מכיר אתכם לעומק ולא מבין את הצרכים הייחודיים שלכם.

אבל אולי כן אפשר לתת רעיונות ולפתוח את הראש לגבי אזורים שבהם ההוצאות גבוהות יותר.

תכל'ס, אני לא מכירה.

אנחנו עוברים עם המשפחה ביחד, חושבים כמה צריך להוריד, נותנים לבני הזוג לבחור מאיפה להוריד.

ומסיבים את תשומת ליבם לדברים שבד''כ נוטים לשכוח מהם (כמו בלת''מים של תיקוני רכב או החלפת מכשירי חשמל).

לא שיגידו לי שקניתי מידי הרבה בגדים .

ולא צריך לשלם על ליווי

אם כבר ליווי אז בשביל השקעות וכד

וגם - יש חברות אשראי שמציגות את הפילוח לבד באתר

שעוזרת לאנשים להגיע למצב הזה של הוצאות יותר קטנות מהכנסות. ממה שהיא כותבת נשמע שהיא עוזרת להם לתכנן תקציב של הוצאות בכל תחום כולל חסכונות ובלתמים, ואם צריך אז לחשוב איתם איפה אפשר להוריד הוצאות או להעלות הכנסות.

קוראים לה בתיה סוכי והיא נשמעת מאוד מקצועית ונעימה.

את היית אצלה בליווי? מענין אותי מה היא מציעה.

אולי אנסה ליצור איתה קשר באמת.

שווה כל שקל!!!!

חוש הריח מתחדד ומפרש כל דבר כמסריח

תקופה מעצבנת ברמות

מבינה אותך ממש

זה עובר סביב שבוע 14

שיהיה בשעה טובה❤️🙏🙏

איף. זה מעצבן

בכלל ההריון הזה ממש שונה מקודמיו

אולי זה מעיד שסוף סוף יש לנו מהמין השני 😜

זה בלתי נסבל

כל נשימה זה משב ריח לא נעים

חייבת שזה יעבור בקרוב חח

אבל בהריון הראשון לא הבנתי מה פגום בי שזה לא עובר כמו שכולם אומרים, ורק בשבוע 36 הרופא במיון יולדות אומר לי באגביות שזה נפוץ מאוד שזה לא עובר

מאז אני מקפידה להניח את האופציה הזו על השולחן חח

היה לי בהריון ראשון.

הרגשתי שאני חיה בתוך פח זבל מהלך.

וכלום לא עוזר.

סבונים - ריח מסריח

מרכך כביסה - עוד יותר מסריח

בישולים - אל תתקרבו אלי

הכל הכל הכל היה מגעיל ברמות.

ולקח לי זמן להבין שזה לא שהבית לא נקי או שלא מאוורר מספיק אלא האף שלי פשוט מקולקל

הדבר היחיד שעזר לי זה להתאמן על לנשום מהפה ולסבול. זהו.

יש סיכוי שזה יעזור?

לק"י

ובשעה טובה🤩

בעבודה שלי יש משהי שמביאה כל יום אוכל עם ריח מאוד חזק

ואני משתגעת לשמוע אותה אוכלת..

כאילו הריח יחד עם הרעש של הסכום שנוגע בקופסת אוכל עושה לי חלחלההה מזעזעת וזה בלי להיות בהריון

אני כבר יודעת שבבוא היום בעז"ה כשאני אהיה שם בהריון אני לא אחזיק מעמד

ולא יודעת באמת אני יעשה

זאת אישה מבוגרת מאוד, ופעם כשהיתה שם עובדת אחרת שמאוד סבלה מהקאות בתחילת הריון היא היתה אומרת שזה כי היא מפונקת

יותר נשמע שכמות המשימות עלתה וגם כמות הפניות שפונים אלייך בו זמנית.. טבעי עם האימהות והשנים.. וזה באמת יוצר תחושת עומס גדולה ממש. מזדהה עם התחושה..

כשפונים אליי כמה ביחד או כשאת באמצע משהו, תרגישי בנוח להגיד "רק רגע אני רק גומרת לשמוע אותו הוא היה באמצע להראות לי את הציור או "רק שניה אני רק גומרת לכוון את המכונת כביסה ואוכל להקשיב לך". אין ברירה.. זה יותר נכון ככה.

ומבחינת משימות והרגלים זה עוזר לעשות רשימות ולשבץ ביומן כדי לא לשכוח..

אכן החיים נהיים עמוסים עם האימהות..

למה אני רושמת כל דבר שהיא אומרת

אז אמרתי לה: אני עם טפשת פוסטפרטום כבר 8 שנים

וציפיות גבוהות משגרה עמוסה

שמספיק ואת מתמידה מהטיפול בהם!

היש יותר מזה?

רוצה להגיד לך שאת מלכה ואת לא צריכה בכלל להרגיש אשמה שאת לא עושה דברים אחרים

מה שכן כן הייתי מנסה לקחת לעצמך יותר זמן אישי זה חשוב

נשמע שכמעט כל אמא עמוסה חווה ככה

ולא תמיד מצליחה לשמוע הכל מתי שהם היו רוצים שאשמע...

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.

רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש

לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.

אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.

אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.

מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.

בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.

איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,

לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי

לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.

לא על התוצאה שנעשתה..

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו

אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..

זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.

אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק

מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים

לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.

אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.

כל ר"ח מעדכנים תפקידים.

וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?

כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי

גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.

כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..

קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..

בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.

הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?

אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה

עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.

מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע

או שאל תבקשי ממנה מראש

אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.

ולא לבצע.

לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.

משהו ולא לבצע אותו?

ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)

במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור

שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח

אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..

הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.

ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )

וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..

בכל אופן יש כאן שני עניינים.

גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.

אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.

מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..

ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..

אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..

משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.

אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).

וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..

ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.

בהצלחה! 🤍

לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.

והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,

לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..

מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..

מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?

האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...

כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...

לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית

אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו

אם ילד עושה ושותף זה נהדר

אם לא אז לא

אצלי זה רשות בלבד

אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול

אבל גם עוזר בשטר כשצריך)

שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות

מעצמו

השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו

אני בסדר עם זה

נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו

לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-

בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות

כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות

בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור

מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים

אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)

ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"

ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים

תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה) מאשר לעזור אצלם.

אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור

וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...

את ממש צודקת.

מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן

ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.

קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו

ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"

בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.

זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.

אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)

ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.

בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)

גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.

ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)

אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.

אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.

אמא שלי יותר הבינה והכילה

ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.

האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית

ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב

היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה

אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)

אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17

בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.

לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב

אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.

כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

אז כבר מציעה לבדוק גם באחת הספריות העירוניות שקרובה ליולדת. או אלייך.

חחח סתם

יאללה מחכה להמשך

מסתיים המוניטור, מחכים לסניטר ועולים, בדרך יש לי איזה כמה ושוב אני עושה קולות אבל גם נושמת ומרגישה את עצמי ובעלי מבין שזה מה שאני צריכה אז בעיקר מחזיק לי את החלל ונותן לי להיות מרוכזת בי 

נכנסים לחדר מיילדת חמודה ממש מתשאלת מה שצריך ואז שואלת אם לבדוק אם אני חושבת שהתקדמתי אני עונה שניראלי שכן וישר מסייגת אבל לא יודעת אולי לא אני לא בטוחה היא אומרת לי הכל טוב מותר לך, בודקים- 6! אני נרגעת שלידה תהיה פה היום חח

עדיין לא רוצה אפידורל כי אני מרגישה שאני באמת עוד לא בצירים ה'כואבים' (כאב חי למות אבל זכרתי מהלידה הקודמת כאבים של באמת איבוד שליטה וחיים אז אמרתי אני בסדר בינתיים ופחדתי לקחת אפידורל)

היא מציעה לי לעלות על המיטה עם ראש מוגבה ולעמוד על הברכיים אני עולה זה עוזר כי גם יש לי לאן להיתפס בציר 

כל ציר אני ממש מרגישה שיש לי פיפי כאילו השק ממש ממש 'רוצה להיפקע' אחרי כמה צירים הוא באמת נפקע

המיילדת נכנסת ואומרת שהמשמרת שלה מסתיימת וזו המיילדת החדשה אנחנו אומרים שהמים פקעו ובין ציר לציר בודקים שוב פתיחה (אני הצהרתי שאם זה פחות מ8 אני לוקחת) שבע 'טובים' ובשנייה שאני מתרוממת שוב מגיע ציר מהגהינוםםםםםםם אני זזה כמו חיה פצועה גם משו במדבקה של הטנס זז ואני ממש מרגישה את הציר וצועקת באמת על הםנים ואני שומעת את המיילדת אומרת שאחרי הציר הזה כנראה אני כבר לא שבע וזה עלה

היא יוצאת ואני נשארת עם החדשה. היא לא עוזבת את החדר לשנייה (יאמר ממש ממש לזכות איכילוב, הזמן שהייתי בלי מיילדת בחדר הוא ממש קצרצר!!! גם הראשונה וגם השנייה היו כל הזמן איתי עשו עיסויים הרגיעו דיברו, מדהימות ממש!)

וגם ממש כיף לשמוע על חויה טובה מאיכילוב

יצא לך להיות שם שבת או רק יום חול?

היא שואלת אם אני ריצה אפידורל ואני לא מצליחה לחשוב אם אני רוצה (או בכללי לחיות אבל לא משנה) אחרי שני צירים אני אומרת לה תקשיבי אני צריכה ללחוץ ( אני עדיין עומדת על הברכיים אוחזת את משענת המיטה) היא אומרת לי אוקיי בואי נעשה נסיון תלחצי ואני אעזור לך למרות שאת לא פתיחה מלאה

ציר הבא אני מנסה ללחוץ וקורה משו מוזר אני לא מצליחה  ונלחצת וצועקת שאני מפחדת ואני לא יכולה, אני מאבדת את זה

היא אומרת לבעלי שהיא הולכת להביא מישהי שתעזור ושלא אלחץ, קוראת למישי מהדלת ונכנסת עם מיילדת נוספת מבוגרת יותר (שהייתה בביבי בום וכבר שם אהבתי אותה חח אז כשנכנסה כזה סמכתי עליה) היא אומרת לי לשכב על הגב ואני צועקת שאני מפחדת היא אומרת שככה תוכל לעזור לי ואני צועקת שאני רוצה אפידורל היא שואלת אם אוכל לשבת בלי לזוז כדי לקבל אותו ואני צועקת לאאאאאא😭

איכשהו אני עוברת לגב ושתיהן מתחילות לשפוך עליי שמן ולהגיד לי מתי ואיך ללחוץ 

המבוגרת מעודדת אותי כאילו זה שיעור ספורט בכיתה ג (איזה יולדת אלופה מאיפה הבאתם כזו מדהימה??? אין את נהדרתתתתת😅אבל וואלה עזר לי חח) אני משתדלת להיות קשובה 

אחרי איזה שתי דקות שאין לי מושג מה הן עשו שם המבוגרת יוצאת והצעירה אומרת לי לא ללחוץ היא שומרת שלא אקרע וזה קשההההה בעלי מדבר איתי ואני מתרכזת בקול שלו כדי להתגבר על הצורך המטורף הזה 

ואז פתאום, בגלל התנוחה הפעם (לידות קודמות הייתי ממש על הגב חצי שכובה, היה טוב אבל לא ראיתי כלום, עכשיו אני אמנם על הגב אבל ממש תופסת את הרגליים שלי ומקופלת כמו עובר כזה) פתאום אני רואה אותו יוצאאאא ואני אומרת למיילדת אמא הוא יוצאאאאא 

וזהו

הוא עליי

19 דק אחרי ירידת המים

שעה בערך ועשר דק אחרי שנכנסנו לחדר לידה

אגב לדעתי אם לא מיילדות ככ מקצועיות הייתי נקרעת ממש, יצאתי בלי תפרים ברוך ה'

אגב שתיים הטנס הוא נס גדול מאוד ואני חושבת שכמו שיש בחדר לידה אפידורל וגז צחוק ומקלחת- צריך גם אותו

ואגב שלישי- לידה היא נס ופלא עצום וכל לידה הנס הזה גודל

איזה סיפור מקסים

בשעה טובה ❤️❤️ כמה הוא נולד? תזכירי איזה שבוע?

אגב לידות קודמות היו תפרים?

הוא נולד 3430 (הקודמות 2600) בשבוע 39.1

לידה ראשונה עם תפרים שנייה לא

אבל עכשיו הייץי בטוחה שאני נקרעת כשלחצתי..,, ברררר אמאלה

ולגבי שבת- לידה קודמת

היתה בשבת, בגלל שזה חדר לבד אז במחלקה היה אחלה, בחדר לידה כן מוזר קצת מחשב חתימות וכזה… אבל איך עושים המקומות אחרים אני לא יודעת

הקרעים הכי מפחידים אותי 🥴

לגבי שבת פשוט המלונית שלהם לא כשרה. זה ממש מבאס אם לא מקבלים חדר לבד וצריכים להיות שבת.

כיף לשמוע שהיתה חוויה טובה תגדלו אותו בנחת ובבריאות שלמה 🧡

אבל כל החדרים שלהם זה ליולדת אחת אז מבחינה זו אולי עדיף

את כותבת מדהים ובאמת יולדת אלופה!

איזה כיף שכתבת❤️

תודה ששיתפת,

הרבה נחת והתאוששות קלה!!

גיבורה! איזה מרגש!

ואיזה נס שנכנסתי לקרוא אחרי שלושת הפרקים כי הייתי משתגעת מהמתנה מפרק לפרק..

המון מזל טוב ונחת!

מלא מזל טוב

התאוששות קלה

אני ממש חוויתי איתך את ההריון🤭

אז ממש מרגש לקרוא את הסוף הטוב שלו

תודה יקרה❤️

אני זאת שנמצאת פה הרבה יותר מידי

וקוראת הכל

ואת נכנסת לי ללב💕