בא לי לבכות- מרגישה שנגמר לי האוויראובדת חצות

הייתה לי סחרחורת פתאום לפני כמה דק

ומרגישה שזה נובע ממחנק

כמה זמן נהיה בסיטואציה שלא ישנים ומפחדים ואי ודאות ועוד להחזיק את כל הבית ?

אני לא אשת מילואימניק אני רק אשה פשוטה

שכבר לא יכולה להכיל את הסיטואציה!

כל השנים האחרונות והקושי הזה

וכל השנה הזו עם עבודה אינטנסיבית

וילדים שדורשים ולא פשוט ואין גבולות וסמכות וקושי וכל זה

ועד שאני בחופש! לנשום

ציפיתי לחופשה

ציפיתי לאוויר

לנסוע

לצאת

לדבר

לפרוק

להשתחרר

ובסוף כלום מזה לא אפשרי!

צריכה להיות איתם שבוע פלוס ועכשיו עוד שבוע בפתח.

פשוט מפחיד אותי וקשה לי.

ונגמרים לי הכוחות.

אמא שלי אצלנו וראתה כמה הם נהיו שובבים שיהיו בריאים וכמה קשה לנו. בוכים וכל רגע מישהו נעלב או כועס או בוכה או מתעורר בלילה וההרטבה ומריבות וחוסר גבולות ושטויות ולרדוף אחריהם . אני באמת לא בנויה להיות איתם ימים שלמים!!!!


ואין משיח עדיין

והמלחמה לא ברור

ומה יהיה עלינו מה?

נמאסאובדת חצות

שמנסים להרוג אותנו

ונמאס מפוליטיקה וחדשות

נמאס מזה שכל פעם יש מצב וכלום לא משתנה ולא זז

לפעמים אפילו יש דאונים שנהרגים אנשים לא עלינו

אבל מן מצב דשדוש וגועל כזה

הנפש צריכה חו"ל ואוויר ומסע והרפתקאות וחופש וחירות ונוף ויופי וחוויות ולא להיסגר ככה

ציפיתי לחופש כמו ילדה קטנה ולא ככה תיארתי אותו!

זה אנוכי אבל זה כל כך ככה.

דווקא עכשיו המצב הוא אחר לגמריסבב ולא סבבה

אנחנו הורגים ופוגעים בהם

אנחנו המובילים

מלא משתנה ומלא זז

וממש לא מדשדש

בשבוע צה''ל פעל בלי סוף

ועם כל הכאב- היו פה ניסים גדוליםםם


ואת הבאסה שיש לנו כרגע חופש אחר לגמרי והשתנה הכל

זה מובן ממממש

כולנו בסירה האזת

וכל אחת איפה שזה פגש. אותה


אז בזה נראה לי כולנו פשוט מזדהו.ת

ומותר ממש להתבאס


אבל חבל להיות תקועים בענת יאוש ודכאון כללי

ולפספס את כל הניסים והעוצמות שיש בזמן הזה 

אם תגידי לעצמך שאת לא בנויה לזה,. יהיה לך קשה להתמהמקורית

את אמא שלהם

השם נתן לך אותם

את מסוגלת

תאמיני בזה

ובמקביל, תנסי לחשוב מתי את יכולה לאפשר לעצמך הפוגה

גם במחיר של שעות עבודה של בעלך

אולי שעה פה ושם עם חברים אחרים..?

אל תחשבי על הבית שצריך להיות מתוקתק ומסודר

ותזמיני אוכל בחוץ אם צריך

כל מה שיכול להקל עלייך

שולחת חיבוק❤️

פשוט מתגלים מלא קשיים איתם לאחרונהאובדת חצות

פתאום הם נוטים למצבי רוח

ורבים ביניהם

ולא סופרים אותנו

המצב גם גורם להכל להקצין

וזה מבהיל אותי

איפה הילדים המתוקים שהיו פה לפני רגע?

וחשבנו על הדרכת הורים

ועדיין מרגישה כאוס 

נראה לי שאת פשוט צריכה להבין שככה זה ילדיםסבב ולא סבבה

לא שיש איתם בעיה

שזה מצב לא נורמלי


מבחוץ ילדים נראים רק מתוקים

כשמגדלים אותם מגלים שהם באמת הכי מתוקיםםם

אבל זה עסקת חבילה שכוללת עוד הרבה בתוכה


ואת באמת מנסה גם להחזיק הכל באותה הרמה שהיתה בעבר

משרה מלאה בית מתוקתק וכו וכו


אם מפסיקים לצפות ולתכנן כל כך

ולדרוש מעצמך שלמות


אז לאט לאט מוצאים גמישות..וכן אפשר גם לבחור מה יכל להקל עליך

להוריד מהאף הרגיל

בכל מיי אופנים


וכן זה מצב קשוח עכשיו


ולכולנו זה לקח את התוכניות וזה באמת קשה לקבל את זה


ממ שמבינה אותך


מסכימהאפונה

ועד שאתם מגיעים להדרכת הורים ממליצה לך לשמוע ולראות תכנים בגישה ההיקשרותית, על מצבי סטרס אצל ילדים

 

למשל זה

פרק 38- הורות בזמן המלחמה

החופש הפתאומי, חוסר השגרה, האזעקותשיפור
גורם למצבי רוח, בלגן, חוסר ויסות אצל כל הילדים. זה צפוי. זה נורמלי. זה הגיוני. אין מה להבהל.


זה קשה. זה מורכב. זאת התמודדות. זה משגע את השכל... אבל זה לא צריך להבהיל. 

חיבוק אהובה!דיאן ד.

אלו ימים לא פשוטים לכולנו

לחץ, מתח, הילדים משועממים בבית.

מי שעובדת מהבית צריכה להוסיף גם את זה

ואולי הבעל לא נמצא

בקיצור ימים מאתגרים.

 

 

תנסי כמה שיותר להקל מעלייך

אולי יש נערה בסביבה שתסכים לבוא לשמור עליהם שעתיים מחר?

 

יכולה לשתף שאצלנו הילדון בן 3 וחצי מאוד מאוד משועמם וכשמשעמם לו כל הזמן מציק לכולנו,

בחמישי הלכתי לחנות הכל בשקל, קניתי מלא מלא מלא פרסים קטנים

וכל דבר שאני רוצה שיעשה אני מבטיחה פרס, כמובן על הדרך עוד מלא דברים.

נגיד אחרי שתאסוף את המשחקים ותתקלח תקבל פרס. ואחרי המקלחת, מקבלים את הפרס כשלבושים בפיג'מה ומחכים לי במיטה...

 

ובאמת אני לא כ"כ אוהבת את הדרך חינוך הזאת אבל עכשיו זה פשוט מציל אותי.

 

חוץ מזה תדאגי שיהיה לך בבית משהו טעים שאת אוהבת (שוקולדים, טילונים וכו') לפצות את עצמך בסוף יום קשה.

 

ולדעת שזה יעבור, אלו ימים קשים אבל גם ימים גדולים שההיסטוריה תזכור.

ורואים כ"כ הרבה ניסים ונפלאות שזה פשוט מדהים!

 

 

ממש מאתגר... הכי הגיוני לרצות למלא מאגרים לבד בשקטיעל מהדרום
לק"י


אולי יש לך אפשרות לנסוע איתם קצת להורים?

זה לגמרי מובן, חופש עם ילדים קטנים זה תמיד מאתגרקופצת רגע

אבל כשזה מגיע ככה פתאום, ובמצב כזה שיש אזעקות ומפחיד לצאת ולא ישנים טוב אז בכלל קשה מאוד.

גם לילדים יכול להיות קשה ומלחיץ וזה יכול להחמיר ולהקצין התנהגויות שלהם.


אז קודם כל זה מאוד מובן והגיוני שקשה, שולחת חיבוק גדול,

ודבר שני כדאי לחשוב איך להקל עליכם, לראות מה אפשר להוריד כרגע כדי שיהיה כוחות לשאר הדברים:

אולי לשקול להחזיר חיתול בלילה?( בעיני אם ניסיתם כבר כמה שבועות ועדיין מרטיבים כל לילה, כדאי להחזיר טיטול ולנסות בזמן רגוע יותר, אין ממש מה להפסיד, זה לא כמו גמילה ביום),

לאכול בחד"פ, לקנות יותר אוכל מוכן, לחפש נערה לשחק איתם בבית כדי שאת תוכלי לנוח בחדר?

לצאת עם הילדים לאן שכן אפשר כדי שיוציאו מרץ בחוץ?

לקנות פרסים בשקל כמו שהציעו ולארגן 'מבצעים' שידרבנו אותם ויקלו קצת? לתת יותר מסכים? 

אני רק מזדהה 😭מולהבולהאחרונה
חייבת לפרוקאנונימית בהו"ל

אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.

אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.

אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם

ועוד משהו.. זה משכב לידה אז צריך לשכבאוהבת את השבת

אבל בשכיבה אפשר גם להיות על הספה בסלון

לספר סיפורים

להניק תוך כדי..


חשוב ישהיה לך הרבה זמני מנוחה ושינה

אבל כשלא

הילדים מאוד רעבים לנוכחות שלנו

ולכן לספר סיפור בשכיבה או לשחק איתם קצת טוקיו וכזה בשכיבה גם שומר עלינו וגם נותן להם הרבה..

על מה מגיע לך צל"ש היום?מכחול
יואו לגמרי!!! חיבוקקק ומזל טובבבבאוהבת את השבת
באמת שתהיה הרבה נחת!
אשמח לכל טיפ לניקוי תנורצלולה

מתביישת לחשוף כמה זמן לא עשינו ניקוי רציני לתנור🤭 אז המצב שלו די גרוע.

איך אתן מנקות את התנור? איזה חומרים צריך לקנות?

אשמח לשמוע מנסיונכן🤗

לא. בליהמקורית
החומר הוורוד זה אם בקיטורית לא תועיל
חייבת רגע איזון בחשיבה שלילאאא מובן לי

אבל לא מצליחה

לא מצליחה!!!

מנסה להיכנס לראש של אותן אמהות שבאמת מעודדות פתיחה של המסגרות

ועוד מדברות שצורה כל-כך לא נעימה לקרוא!

עכשיו באמת,

אני חיונית,

בעלי במילואים,

הילדים (6) אצל הסבתא הזאת והסבתא הזאת

והגדולה אצל אחותי

אתם כבר מבינות את הלופ!

לא מסוגלות לחשוב על פתיחת מסגרות.

ויש כאלה שאני מכירה זה שיח חזק אצלנו

שמדברות "שיפתחו כבר את המסגרות אין לי כוח אליהם"

"מי ישמע אין פה אזעקות בכלל"

היה באמת כמה בודדים

אבל עדיין! עדיין!

ואוווו

קשה לי השיח הזה

וסליחה אם אני נשמעת ביקורתית

אבל שמתי לב שבדור שלנו ממש אין כח לגדל את הילדים

או שאני טועה? הפעם השאלה ברצינות… ולא ממקום של ביקורת

אולי למישהי יהיה משהו לרשום לי שיפקס אותי.

למה כולנו מותשות מהילדים שלנו?

הרי היו מלחמות, וגם הסבתות שלנו גידלו כמות יפה של ילדים

וסבתא שלי מספרת לי שלא התלוננו על כלום אף פעם


מה שונה הפעם? למה זה קורה לנו? איפה זה התפספס?

יש מלחמה. מלחמה. למה כל מה שמעניין אותנו זה מסגרות????

ברורררר גם אני!שוקולד פרה.
הייתן שוכרות דירה עם ממ"ק לתקופהאנונימית בהו"ל

קצרה,

רחוקה מהבית שלכם והדירה פשוט ****ריקה****?

אין שם מקרר וגם לא מזרון.

אין לנו משפחה שם.


היתרון היחיד הוא שיש שם ממ"ק ונוכל ללכת לשם במקרה של אזעקה.

מצד אחד אין לי כבר כוח, פשוט לא יכולה יותר עם המצב הזה אבל תוהה אם לעבור לשם יעזור לי.

לא נוכל לבשל או לשמור במקרר, אין משחקים וכו וכמה כבר אפשר להביא ברכב שגם ככה יהיה עמוס במזרונים ואוכל.


משתגעת מרוב התלבטות.........

נמאס לי מהמצב הזה

מה האפשרות כרגע? יש מקלט?אחת כמוני
מה זה ממ"ק? זה כמו ממ"ד?מתואמת
אפשר להתייחס לזה כמו קמפינג... להביא כירת גז ניידת, אולי צידנית ובכל פעם לקנות קרחומים, שקי שינה ומזרני שטח או אפילו שמיכות פוך...
ממק זה מרחב מוגן קומתיהמקורית
אם ככה, אז זה באמת תלוי מה המצב עכשיומתואמת
אם אין בכלל-בכלל אפשרות להתמגן בבית הנוכחי, אז כן כדאי לשקול את המעבר הזה, לפחות לזמן קצר. אבל אם יש אפשרות כלשהי, אז זו יותר מדי טרחה בשביל משהו לא מספק עד הסוף...
בדיוק בגלל זה כתבתי שהייתי מחפשת משוהמקורית

אחר

יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'

חבל ללכת על האופציה הראשונה

עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?

כן? גם בתקופה זו קל למצוא סבלט עם ממ"ד?מתואמת
אשמח שתמצאי לי אנונימית בהו"ל

לא מוצאת כבר מעל שבוע.

המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע

תרשמי אזור, בשמחה אנסה לעזור לךהמקורית
מרכז או שרון, תודה!אנונימית בהו"ל
תסתכלי פההמקורית
סאבלטים - אזור רמת גן גבעתיים תל אביב ראשון ובת ים והמרכז | Facebook

כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר

לאהמקורית

תחפשי משו אחר

יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק

חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר

אני לא הייתי עושה את זה.ממתקית

עדיך לרדת למקלט בכל פעם

כנראה שאין להם מקלט זמין...ככה אני מבינהיעל מהדרום
הילדים לא יורדים למקלט ואני לא יכולה להרים את כולםאנונימית בהו"ל
גם לממק תצטרכי לסחוב אותם..טארקואחרונה

לא נשמע לי פתרון יעיל

הייתי עושה את זה רק בדירה עם ממד שאפשר להשכיב את הילדים שם ולא להצטרך להזיז אותם בכלל.

לא...שם פשוט
בע"ה תמצאו משהו טוב יותר❤️
לא חושבת. זה להחליף צרה בצרהאמאשוני

זה בלי סוף בלתמים.

עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)

במקום יחסית שקט בארץ.

לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.


שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך

ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.

וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.

הילדים לא מוכנים לרדת למקלטאנונימית בהו"ל
אני לאשלומית.

אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.

נשמע לי טירוף

כן, יש פה הרבה אזעקותאנונימית בהו"ל
הפיתרון האחר הוא לישון באופן קבוע במקלט ציבורי וזה כבר לא אפשרי
מה עושים עם ילדה שלא הולכת לישון?כורסא ירוקה

בת 2.8 וכל הרדמה איתה זה שעות.

היא עייפה, אבל שונאת לישון. היא בורחת, מתחבאת, קופצת, רוקדת, שרה, משתוללת. עד שלא תופסים אותה פיזית ומחזיקים אותה במיטה (בעדינות) היא לא מפסיקה לזוז, אבל אז היא מתחילה לבכות ולצרוח. אם עוזבים אותה היא מנסה להעיר את אחים שלה, לגנוב להם את השמיכות. וכשהיא מבינה שאין ברירה וצריך לישון חוזרת לבכות. שכן נהיה איתה, שלא נהיה איתה, שהיא רוצה שמיכה אחרת, שהיא רוצה את השמיכה הקודמת, שהיא רוצה דוקא את אבא, שהיא רוצה דוקא את אמא, או סתם לבכות באופן כללי, אבל בכי של צרחות.

זה החריף עכשיו במלחמה אבל זה תמיד היה ככה.

ההרדמה איתה לוקחת שעות על גבי שעות, אנחנו מסיימים כל ערב מותשים לגמרי.


מבחינת שנצ בכללי במעון היא שונצת כל יום אבל גם מתעייפת יותר, אז נראה לי שזה מתקזז.

עכשיו היא בבית, פחות שונצת ופחות מתעייפת. אבל הרבה הרבה יותר מעייפת. 

אצלי אם ישנים ב17:30, לרוב מתעוררים אחרי כמה שעותיעל מהדרום

לק"י


והבן שלי בן 3.5 לפעמים נרדם בצהרון, ועדיין יכול ללכת לישון בשמונה. זה משתנה.

אם היא עייפה בצהריים, אפשר לנסות להשכיב לשנ"צ בשעה מוקדמת.

בנות שנמעמנות מחלבי הנקה. ממה עוד אתן נמנעות?אוהבת את השבת

כי זה עוזר

אבל פתאום היום יש לו ממש כאבי בטן.. נראלי כי אכלתי אתמול מרק עדשים..

באסה לי אבל להימנע מקטניות כח אני ממש אוהבת וכי זה בריא..

אז תוהה אם זה יכול להיות באמת זה..?


סליחה יצא לי מבולגן..

אני מקפידה על קטניות ולא על חלבי, ניובורןחצי שני
לא נותן לערוךחצי שני

חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי

אני בדיוק עכשיו מנסה גם.אנונימית בהו"ל
נמנעת מחלבי כמעט הרמטי, וראיתי באופן ישיר שקטניות עושות מיד כאבי בטן (עדשים, פלאפל,  דברים שלא חשבתי..(
אני חושבת שקטניות כן משפיעמישהי מאיפשהו

וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).

מהדברים האלה נמנעתי

לא נמנעת אבלאפונה

שווה לנסות קטניות מונבטות

זה ממש פשוט וכיף להנביט.

מה את. מנביטה? ואיך?אוהבת את השבת
אני מנביטה רק עדשיםאפונה

כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)

ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.


איך מנביטים -

משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)

מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.

מכסים ומחכים בסבלנות.

בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).

עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.

כנסה.. תודה על ההסבר!אוהבת את השבת
תמיד מתעפש לי כי לא עשיתי במסננת.. אנסה במסננת באמת

מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..


ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?


אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..

בטחאפונהאחרונה
כל תינוק זה שונהשיפור
אצל אחד הילדים שלי קטניות עשו כאבי בטן. אז נמנעתי בערך חצי שנה.

מבואסתמולהבולה

מרגישה תינוקת שבכלל מתבאסת מזה

יש לנו יום נישואים היום לכבוד זה קמתי עם אנרגיות חיוביות,מה שלא היה אתמול למשל

בעלי מה זה לא מתייחס, עייף,מותש

אני מבינה שהחגיגה תהיה בקטנה-המצב מובן

כל שנה אני היוזמת ,גם בימי הולדת-אם לא אני, לא יהיה כלוםםםםם

השנה הבהרתי מראש שהוא יוזם

הזמנתי עוגה חלבית לערב ואני רואה שמצידו ממשיך בשגרה כרגיל

ורק מנגן על כך שאחרי פסח ושתיגמר המלחמה...שהוא רצה אבל פרצה מלחמה....

לפני המלחמה היו תירוצים אחרים...

זה מבאס אותי ברמות

זה אופי. אני מודעת לכך שהוא לא רומנטיקן עכשיו ולא יכולה לשנות אבל הוא יודע כמה ציפיתי למשהו פיצי אפילו ביוזמתו! זה מגיע אחרי מלא שיחות

מצפה לקצת יחס,אפילו שוקולד עם מכתב יכול לשמח אותי ממש

הצעתי שנזמין ארוחה חלבית שווה (זה היה התכנון שלי מלכתחילה אבל לא הסתדר)אז הוא אומר למה? זה יקר..אני אקנה בערב פיצה או טוסט וזהו


אני כבר מוכנה עם כרטיסי שיח שאני הכנתי,מכתב ארוך ועוגה שווה שהזמנתי ממעצבת עוגות

והכי חשוב-מצב רוח טוב בכוחחחחחח, וקשה לי ממש

זה מוריד לי את כל החשק למשהו

בא לי רק לישון ...

וואי...איזה מבעס שזה ככהיעל מהדרום

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אבל אני תמיד תוהה לעצמימולהבולה

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

מה זה "הוקלט"?יעל מהדרום
לק"י

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

הוא לאלפניו ברננה!

מחובר

+ תיקון אוטומטי


חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

אהה🤦‍♀️ יפה שהבנתיעל מהדרום
וואו ממש עבודת בילושאפרסקה
יפה לך 😅
בתור מישהי שאצלה לא חגגו כל דברבאתי מפעם

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

אפשר לומר משהופה משתמש/ת

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך


והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד


תלוי


מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

וואיתקומה

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️


אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.


מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.


אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

כן כן לגמרי שחררתימולהבולה

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

בזמנים לחוציםאמאשוני

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.


בהצלחה ומזל טוב!!

אני חושבתהמקוריתאחרונה

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..


אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה


אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה


חיבוק♥️


אולי יעניין אותך