היום היית מרגישה חרטה

אני חושבת שזה נחלת כל הזוגות

יבואו עכשיו ויתנגדו

זה בסדר

זה טיבו של דיון ציבורי

אם מישהו עדיין לא התחרט זה בגלל שהוא לא הגיע לשלב הזה

אין לי בעיה לעבוד.

באמת שלא.

הפוך לגמרי מאמינה בזה ומבינה.

אבל כשאין בסיס, מכנה משותף

או כשבמהלך החיים את מבינה שאת משתנה באופן מהותי,

או הפוך, אמיצה סוף סוף להיות מי שאת באמת

וזה רחוק כל כך מהמציאות

2 קווים מקבילים.

זו לא שחיקה של זוגיות.

זו הרגשה של חוסר התאמה מה שמוביל אותי שוב לסוגיית האמונה, אני מאמינה בלב שלם שלא סתם השם שם אותי פה.

סביר להניח שהרבה אנשים היו רוצים שבן הזוג שלהם יהיה יותר כזה או פחות כזה. זה עדיין לא אומר שהם מרגישים חרטה על עצם הנישואים לו.

אותה האמונה שאומרת שזה מה' גם אומרת לא ליפול להלקאה עצמית כי (למרות שנדמה לנו שהחלטות /מעשים שהיו תלויים בנו הם מאיתנו), האמונה אומרת שלאחר מעשה, גם מה שכביכול באחריות האדם- הוא משמים!

הרב ארוש בספר "בגן האמונה" מדגיש שוב ושוב שליפול לייסורי מצפון על משהו שהיה , גם זה חוסר אמונה, כי אם הקב"ה היה רוצה, הוא היה נותן לך את הדעת שכרגע יש לך, כבר אז.

עד מעשה האחריות על האדם לבחור בטוב ובנכון, להתפלל על כך . לאחר משעשה- לדעת שזה היה רצון השם וגם זה ממנו יתברך.

יודעת 100 אחוז שזה רצון השם.

אין לי על זה שאלה

מה שיש לי עליו שאלה הוא הרצון, הרגש והיכולת שלי.

המקום שלך כאישה זה לא להילחם בעיניי

זה להיות מי שאת, ולקבל מהאיש שלך בהתאם, ולכוון אותו למה שהלב שלך צריך ממקום נכון

אין באמת דבר כזה זוג מתאים לאורך זמן, יש זוג מותאם.

הרבה פעמים משתנים במהלך החיים, וזה דורש התאמות בזוגיות..זה נורמלי ממש. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת טווח, נבנים מהקושי גם אם הוא מבהיל בהתחלה.

וגם, זה יפה שהשתנית ואת מוכנה להיות את סוף סוף, והגיוני שעשית בעבר בחירות שהתאימו למי שהיית אז כי כאמור כולנו משתנים, אבל זה לא אומר שאת חייבת להיות מאוד לא גמישה כלפי בן הזוג או שאין לו דרך לעבור

הכל עובר דרך תקשורת וסבלנות..זוגיות היא מסע שלם בנבכי החיים והשינויים שמגיעים איתם.

לפעמים המלחמה מוציאה דברים מאולצים ולא טובים ולא טבעיים. ולפעמים גם גורמת לריצוי, שזה הכי רחוק ממה שאנחנו באמת, כי יש מטרה מסוימת ואנחנו חייבות להגיע אליה.

מה את חושבת, שהוא לא צריך אהבה? שהוא לא רוצה קרבה? שהוא לא רוצה שתהיו בטוב ותהיי שמחה?

אני לא יודעת, מלחמה זה מושג קשה שלא שייך בנושאים האלה בעיניי

אני אומרת - לשחרר וסבלנות. כשדוחקים, זה גם נראה בהתאם.

תשמרו על תקשורת ושיח טובים, תכבדי אותו, ברור, אבל בשום אופן לא לרדוף. זו דעתי

אולי לא עד הסוף.

צריכה לשחרר שליטה.

הוא רוצה, אין אצלו את מה שאני רוצה.

יש בו המון באמת והוא מתנה.

זו לגמרי אני..

וחסר לי.

תמיד היה...

אישה כשרה עושה רצון בעלה?.

זה לא סתם

אם תביעי את עצמך בצורה הנכונה, תוכלי לכוון אותו למה שאת צריכה ורוצה

זה לא יבוא מהשמיים בלי תיאום ציפיות, הוא לא נביא, הוא צריך ללמוד מה עושה לך טוב ומה נוגע בך, ועלעיך המחויבות להביע אחרת איך הוא יידע?

ואת צריכה להגיב בפרופורציה ובהערכה לכך שהוא רוצה לשמח אותך גם אם זה לא מדויק. כי זה דבר שלוקח זמן. וגם ללמוד לקבל ממנו צה שהוא יודע לתת ולהעריך, כי מי שנותן ודוחים אותו, זה סוגר אותו ולא עושה חשק להמשיך.

זה תהליך

וזה בסדר

אבל ככה נראית בנייה. בסבלנות,בעין טובה, במוכנות לקבל, בלימוד זכות, ולא מתוך אילוץ ומלחמה.

את יכולה לגשת לייעוץ בעניין זה יכול לעזור

אבל לא הייתי מתייאשת מראש

יש חוסר התאמה שמחייבת גירושים, גם בלי שיש אלימות!

גם לאישה יש נפש והקב"ה דורש גם את נפשה

ולכן גירושים הם גם מצווה אחת מ 613

האישה יכולה לכוון, ולבקש ולעשות אלף ניסיונות לתקן את המצב

ו - הלו? מישהו פה?  מישהו שומע??

השיח הוא על שני קווים מקבילים לחלוטין ולא מאכיל את הנפש של האישה

אז - היא צריכה להעביר את החיים ברעב רגשי??

לא. אני לא מאמינה שזה רצון ה'!

אני מאוד מאמינה במה שכתבתי. 

תנסי לקרוא את זה בטון אחר. אולי כואב...

אני ממש לא כועסת!

סליחה שכך זה התקבל

מאמינה שכואב לך.

אבל לתת עצות ממקום כואב זה קצת 'טריקי'. אף אחד לא אמר לפותחת אסור לך להתגרש

הצענו כיווני חשיבה סהכ, כל אחד ומה שהוא מאמין שיעזור.

וקורה שיש דינמיקה לקויה בזוגיות.אבל זה לא אומר שאין מצב לתקן. אולי כן ואולי לא. 

שוב, סליחה!

האמת שבד"כ ממליצים על טיפול זוגי, אבל אצלך הייתי ממליץ קודם כל על טיפול אישי. להבין מי את ומה את באמת רוצה ואיך את הופכת את הבית שלך למקום מלא אהבה ואחווה ושלום וריעות.

אפשר ליצר אהבה גדולה גם אחרי החתונה. תחפשי בכ.א. של @נגמרו לי השמות, יש מאמר שהיא כתבה עם הכותרת הזאת.

בגדול צריך להיזהר עם הטענה של 'רצון ד''. כלומר וודאי שכל מה שמתרחש זה רצונו, אם זה מקדם אותך לפעול ולהיטיב, זה מצויין. אבל אם את מתבוססת ב'רצון ד'' וזה נותן לך להרגיש קרבן, שום דבר טוב לא יצא מזה לא לך לא לבעלך ולא לילדים שיגדלו בבית מלא תסכול.

גם האפשרות של גירושין, היא לפעמים רצון ד' - עובדה, הוא נתן בתורה מצווה כזאת. אני ממש לא ממליץ להתגרש, אבל כן ממליץ לקחת אחריות ולא להתבוסס בקורבנות.

נראה שאת נלחמת על העבודה שלו.

זה מצב לא אידיאלי, מבחינת שתיכם.

אני למדתי שאו שאני לוקחת אחריות, או שאני משחררת.

למה זה מפריע לך? 

אם בגלל הפן הכלכלי, אז אולי לתת לו להיות אחראי על החשבון בנק.

 (לא מכירה אתכם, יכול להיות שמתאים ויכול להיות שפחות)

אבל בכל מקרה לא לקחת אחריות על זה, את לא יכולה לגרום לבנאדם לעבוד אם הוא לא רוצה בזה מספיק.

אולי עד היום לא מצא עבודה שאהב, ושגרמה לו להישאר בה יותר מידי- אז אפשר לנסות אבחון תעסוקתי,

לא ממקום שלוקח אחריות עליו, אלא ממקום שרוצה לעזור לו להיות משמעותי, ולעבוד במשהו שהוא אוהב.

חיבוק ובהצלחה.

כמעט תמיד אפשר לתקן ולהוסיף טוב.

מהיכן אתם? יש מטפלים טובים

קיבלנו חדר אוכל פרטי

היה נגישות (אם זה נדרש)

יש מרחבים למשחק בחוץ עם דשא

מהדרין (אם נדרש)

בנוסף יש פינת חי נחמדה (לא הייתי מגדיר גדולה. אבל נחמדה) בקיבוץ עם כניסה חופשית. (רצוי לברר אם עדיין קיים)

אפשר ללכת לבקר ברפת ובחליבה שם.

לא שאלתי במפורש לגבי הרפת והחליבה. אבל לא נראה לי שזה הפריע למישהו.

בית כנסת יש מרכזי. לא פרטי.

אבל אם אתם מניין משל עצמכם. אולי תוכלו לקיים את רוב התפילות בחד"א שתקבלו. בררו זאת מראש.

יתרון שזה בית מלון דתי

כך שיש אווירת שבת גם בלובי.

אין לי מושג לגבי מחירים.

מניח שלא זול

יש להם בית כנסת מרכזי, ובית כנסת נוסף לאירועים פרטיים.

יכול להיות שבאותה שבת הייתה קבוצה נוספת שכבר סגרה את הבית כנסת ההוא.

(למיטב זכרוני אין אפשרת לחדר אוכל פרטי) 

קשת

חיספין

לא יודעת לגבי צליאק צריך לשאול כל מקום מה הם מציעים בעניין, לי לא מובן מאליו שיהיה להם מענה

רק שהסביבה מופתעת

לק"י

גם אנחנו לא תמיד חוגגים. לפעמים יוצאים לאכול ביחד, ולא באותו תאריך. מתי שמסתדר...

אני בעד לציין ולחגוג, אבל זה עניין אישי. היומיום יותר חשוב מאיך מציינים את יום הנישואים.

אנשים מופתעים מכל מיני דברים שהפכו להיות נורמות. 

רצוי לקחת מדפסת לייזר.

טונר אחד יספיק לך להרבה יותר דפים ממה שנראה לך.

וממש מומלץ מדפסת אלחוטית 

כך אפשרי להדפיס ישירות מהטלפון 

אני זוכרת את מה שכתבת לפני תקופה.

לפי מה שאת מתארת- חצית גבול. גבול אדום.

נראה שאת רוצה שבעלך יתגרש ממך כדי "להיענש" על ידו ולנקות מעט את המצפון שלך.

ואני אגיד לך ת'אמת...

גם מעשה כזה לא ירגיע אותך... אלא ידרדר את המצב הנפשי שלך.

קחי את עצמך בידיים וגשי לטיפול/ ייעוץ.

אל תעשי שום דבר נמהר ללא ייעוץ והכוונה.

אני לא חושבת שתקשיבי למה שאני כותבת, אבל שווה לי לנסות.

(אני מכירה לא מעט סיפורים של נשים כמוך, ותדעי שיש דרך להתגבר ולגדול מהסיטואציה- רק כשלוקחים אחריות ומכניסים אשת מקצוע לעניין)

אז זהו שאני לא רוצה לפרק את הבית

אבל נקלעתי למקום שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו

אם את בקטגוריה של אנשים רגישים שלוקחים הכל "ללב" יש פורום שלם כדי להתחיל לעשות עם עצמך עבודה רגשית. לבכות לא יועיל לך ולהתגרש בטוח לא כמו שכתבה האישה החכמה שמעליי..

ולגשת לטיפול מחר!

שום עבודה לא שווה את הבית שלך!

לא את הדמעות של הילדים שלך ותלב של בעלך

תעזבי ותפתחי דף חדש. יכול להיות שלא תספרי לבעלך וזה לא סוף העולם. אבל להמשיך לעבוד עם ההוא שאין לו בעיה ללכת עם אשת איש - זה הדבר החמור!!!

בהנחה ואת בחרטה עמוקה כמו שנשמע תעצרי הכל מיד.

תחתכי את הקשר בכל צורה שהיא.

כולל לעזוב את העבודה

בשלב השני והמיידי לפנות לטיפול ועזרה

כנראה גם הקשר הזה הגיע מחוסר שהיה לך ואת צריכה למלא אותו עם בעלך, זה דורש עבודה 

לגמרי לחתוך כמה שיותר מהר את הקשר כולל לעזוב את העבודה

הבית שלך חשוב יותר מכל עבודה!!!

ודברים כאלה אם לא חותכים בקאט אחד נורא קשה להפסיק

עורכת עכשיו כי זה נשמע שבאתי להטיף לך אבל זאת לא הכוונה.

אני באמת חושבת שזה מה שחסר לך פה. את צריכה להחליט מה את רוצה ומה את עושה, לא הניסיונות ולא ההוא מהעבודה וגם לא בעלך.
 

כשתחליטי מה את רוצה את כנראה תדעי מה לעשות כדי לממש את זה.

תסתכלי רחוק איפה את רוצה את החיים שלך, ועל מי את משפיעה בדרך

אבל עברת גבול "לא תקרבו לגלות ערווה", שאם לא תתפסי אותו עכשיו תעברי כבר על איסורי כרת וסקילה.
 

אם את לא רוצה שהחיים שלך יתפרקו, 

את בשלב שאת צריכה כאן ועכשיו בלי רחמים עצמיים ובלי להסתבך, להתפטר סופית ולנתק כל קשר מהגרוש ההוא מטוב ועד רע.

פשוטות.

ולעבוד על הרצון.

אין מנוס מעבודה קשה.

לדעתי זה המון ממש

אולי תלכו לבקר אותם בימי שישי ותחזרו הבייתה לשבת

ככה אנחנו עושים לפעמים

גם אם בשוגג.

אם לא גורמים בינכם לבעיות בשלום בית,

אז לא יזיק לו לסבול קצת פעם בחודש, חודש וחצי כדי שאת תהי שמחה יותר.

בסוף הדרישות שלך לא מאוד גבוהות.
 

אפשר במסגרת האפשר להתחשב, לאפשר לו למשל לצאת לנוח בחדר כשיש רעש וצהלולים.

אבל לא רואה סיבה שתרגישי לא בנח.

רק מוסיפה שיתכן שהוא נפגע ממשהו (שקשור למשפחה) ולא מרגיש בנח לשתף אותך בזה.

אז תנסי לגשש ואם צריך, גם לפתור את זה...

זה בסדר גמור שתצפי שיבוא לקראתך גם אם זה דורש ממנו קצת להשקיע.

אני שומעת אותך ויש רושם שאת מאוד מתחשבת ודואגת לו. וזה יפה מאוד, תמשיכי ככה.

אל תחיי עם רגשות אשם על זה שמידי פעם את צריכה שיעשה מאמצים בשבילך.

שוב, אם אפשר להתחשב בו במסגרת האפשר, תתחשבי.

קשר משפחתי זה דבר חשוב.

כל עוד לא פוגעים בו או בזוגיות שלכם, אין סיבה שתוותרי על הצרכים שלך. במיוחד כאישה שרגילה לבקר בבית אמה.

תמצאו פתרון, אבל אל תוותרי על עצמך.

והבית שלך כן זה שהקמת קודם ואת צריכה להשקיע בו יותר זה דעתי

ואם היה כזה, שברתי שמאלה חזק

לא היינו אצל הנורים שלי שבת כבר כמה שנים וטוב לנו

להורים של בעלי הולכים מדי כמה חודשים לסעטדה וחוזרים לבית

מניחה שזה לא התשובה שאת מחפשת לשמוע🤭

תשבו תדברו תבואו אחד לקראת השנייה.אולי יש שבתות פחות עמוסות ותוססות עם פחות אנשים? כדאי לנסות ללכת אז

ולכן בגלל שלדעתי שלום בית זה דיני נפשותאם אין משהו חכם לומר ממש עדיף לא לומר וזהו בעזרת ה' מאחל לכם שתמצאו את הפתרון הנכון לשניכם על הצד הטוב ביותר

תנסו להגיע להסדר שעובד בשביל שניכם.

מצידך אולי אפשרי לנסוע לבד בימי השבוע עם הילדים.

מצידו להשתדל לבוא לקראתך כמה שהוא יכול, אם זה חשוב לך.

אצלנו יש אחים שמגיעים בקושי פעם בשנה להורים, אחרים פעם בחודש ואחרים כל שבת.

כל אחד ומה שמתאים לו.

הם באים אלינו.

הם הגיעו לשלב שמגיע להם להפסיק לטרוח, ולקבל נחת מהילדים והנכדים...

את יכולה לנסות לדייק את התיאור הזה? כי זה ממש לא ברור מה את מחפשת.

גילאים זה מדיד,

רמה דתית ושות' אני ממליץ לא להתייחס מדיי . אם זה מדי טוב אז זה קבוצת סיכון, אם זה על הפנים אז זה אתגר לשיקול דעת.

כל המנעד באמצע עם הכל ניתן להסתדר בסוף כולם בני אנוש

ולא חסר דוסים שהם נוראיים בין אדם לחברו וכו

תבדקו בגוש עציון, יש כל מיני פרוייקטים חדשים

אולי אפרת למרות שלא ממש יישוב