האם ההפרעה מנהלת אותה או לא. כמה אנרגיה ומאמץ היא צריכה להשקיע בהתמודדות עם ההפרעה. אני חושבת שמישהי עם הפרעת אכילה פעילה שלוקחת לה הרבה אנרגיה, צריכה קודם להיות מסוגלת להכיל את עצמה לפני שתהיה מסוגלת להכיל מישהו נוסף. 
לגבי מתי לספר, אני חושבת שזה תלוי מה המצב שלה כרגע. לדעתי אם זה כבר בשלבי החלמה מתקדמים אז אפשר לחכות עם לספר. אם כי לדעתי עדיף לבחורה עצמה לחכות עד שהיא תרגיש מספיק בטוחה בעצמה ובגוף שלה ותהיה מסוגלת לחיות מאוזן לפני שתצא.

ואגב עוד נקודה, תלוי כמה רוצים הבנה מהבחור. יש זוגות שפחות פתוחים ומשתפים, אז גם פחות מצפים לקבל תמיכה רגשית. אם רוצים לקבל אותה- הוא צריך לדעת בזמן…

ואני אישית בעד לספר מוקדם אבל לא מדי. כשכבר כן מתחילים להכיר באיכויות של השני. בדיוק כמו שלא מספרים את כל הדברים הרעים בהתחלה…

(לא עניתי כגבר אמנם, אבל כן כאחת שהתמודדה עם זה…)

כמו שהכותבת הגיבה מעלי זה תלוי בכל כך הרבה פרמטרים. 
יש אנשים שיסכימו ויש אנשים שיסרבו.
אני מאמינה איתך שיש אחד יחיד ומיוחד שמחכה לך ואולי עוד אחרים בדרך אליו. 

מה שחשוב זה איך ניגשים מבחינתך לסיפור ומה מביאים איתך לקשר 

עכשיו לשאלות שלך- 

כמו כל התמודדות- אם הדברים גלויים (שניתן לראות אותם / שיש תופעות שמושפעות מזה / שיש סיכוי סביר שהצד השני ישמע על זה לא ממך) ומשפיעים ביום יום כדאי לספר מראש.
לגבי גילוי מאוחר- ללא קשר להתייחסות מול ההתמודדות הזו? תחשבי איך את היית מגיבה אם היית מגלה דבר משמעותי שמשפיע על הצד השני בשלב מאוחר יותר? 

גם כאן אני חושבת שזה תלוי איך זה משפיע על החיים שלך עכשיו ואיך זה עלול להשפיע על החיים שלך בעתיד וכן על החיים הזוגיים. 

וחיזוק לך בדרך! 

שיהיה בהצלחה  

בחיים.. זו ההמלצה שלי.

בסוף את צריכה לאהוב את עצמך בלי תנאי..

אל תתעסקי באם יאהבו אותך .. מי שיאהב יהיה בלי שום קשר למה יש לך או אין לך.. יש מלא אנשים עם התמודדויות כאלה או אחרות .. או בהמשך החיים יהיה להם .. ירצו או לא

בהצלחה מאמי

הן גילו לי בערך מתי שהן ראו שזה לכיוון רציני

תכלס אם הייתי מגלה מלכתחילה לא נראלי שהייתי פוסל

נגיד  בתור דוגמא:  בחור או בחורה שמאובחנים על הרצף האוטיסטי האם נכון שהם יספרו בפגישה הראשונה?  הם צריכים לתווך לצד השני את המשמעות של זה האם כבר בפגישה הראשונה זה יהיה נכון?  

אנשים עם הפרעות אכילה הם רגילים לכל דבר חוץ מהקטע של האוכל והכל סביב זה..

זה לא מוגבלות מולדת

ממליצה לך לקרוא קצת על זה..

יש לך כאן משהו כמו ארבעה דברים לא נכונים בתגובה של שלוש שורות

אבל לגמרי ממליצה לך לקרוא קצת על זה, בעיקר על אוטיזם אבל כדאי שתקראי קצת גם על הפרעות אכילה

אין ככ הרבה בנות שסובלות מהפרעות אכילה

אולי יש לך שליחות בעניין ..

אבל יש הרבה שיש להן התנהגויות של הפרעות אכילה, זתומרת הן איפשהו על הרצף אפילו אם זה לא באותה רמת חומרה

בקיצור לדעתי יש יחסית הרבה כי אין מישהי שלא מכירה לפחות מישהי אחת שסובלת מזה...

אבל באמת מעניין @כְּקֶדֶם 

@משה תמונה חמודה ממש!

קשה לדעת...

הייתי פוסל מישהי כזה, אבל אם הייתה אומרת קצת יותר מאוחר לאורך הקשר, הייתי מקבל אותה, אם הכל היה סבבה חוץ מזה.

בהנחה שלא מדובר בבולמית הקאות, ולא במקרה קיצון של אנורקסיה או התקפי זלילה. שעליהם יש פסילה אוטומטית בכל שלב.

אז זו לא ההפרעת אכילה שאני מדברת עליה

אם אני שואלת אני מדברת על מצב כזה ולא על המצבים הקלים שאתה מתאר (שדרך אגב יש להרבה בנות)

זה ממש לא פשוט.

צריך להיות בנוי מפלדה כדי להכיל את זה וזה לא בהכרח קשור ליראת שמים.

בדרך כלל הפרעות אכילה מגיעות על בסיס דברים מסויימים ועם עוד איזה שהן תופעות נלוות.

אני מאמין שצריך להתייחס לכל מקרה לגופו כי כל עוד זה הפרעה כזאת שמפריעה לתפקוד השוטף בחיי היום יום זה יכול להטריד לא מעט.

ולא לא אגיד שזה פשוט, אבל, אני מכיר גם לא מעט בחורי ישיבות שעל גבול האנרוקסיה רק ש...זה פשוט לא מפריע להם להתנהל ביום יום או הופך אותם לאובססיביים.

הדבר היחיד שזה משפיע עליהם זה שהם לא אוכלים הרבה ושהם לא מלאי אנרגיה ביום יום.

נו, אז אמרת את דעתך.

ועכשיו מי שמעוניין לקרוא יקרא ויחשוב על מה שכתבתי.

כמו שנאמר "כפטיש יפוצץ סלע".

תת משקל ואנורקסיה לא בהכרח קשורים אחד לשני.

יש אנורקטיות שהן לא בתת משקל, ויש בנות בתת משקל שלא אנורקטיות.

העניין הוא בעיקר כמה המחלה מנהלת את האדם.

כן יש הגדרה קלינית לאנורקסיה אבל זה יותר שולי מאשר מה יש לבד שם

כולל הורדת פרופיל בצבא על זה, אבל אין קשר להפרעת אכילה שאף פעם לא הייתה לי ב"ה

אני מגיל 13-14 בערך בתת משקל...ילדתי כבר 3 לידות ואני עדיין בתת משקל

זה פשוט גנים

וזה קורה הרבה.

מאד תלוי במבנה גוף, חילוף חומרים, גנטיקה…

הם פשוט רזים בלי הרבה תיאבון.

הפרעה היא משהו אובססיבי שמן הסתם מלווה אותך כל היום

לא כל מי שבתת משקל הוא אנורקטי אין קשר בין שני הדברים (הרזון הוא התוצאה של המחלה הנפשית שנקראת אנורקסיה)

כמה שאין מודעות בכלל להפרעות אכילה.

הבורות שנמצאת כאן בנוגע לנושא הזה מכאיבה.

פשוט תסבירי מה זה כדי שמי שלא מכיר יבין 

בולימיה ואנורקסיה הן הפרעות אכילה חמורות, כלומר, הן לא רק "בעיות עם אוכל", אלא מצבים נפשיים מורכבים המשפיעים מאוד על הגוף. אלה מצבים שבהם לאנשים יש עיסוק אובססיבי במשקל, בצורת הגוף ובאוכל, והם מנסים לשלוט בהם בדרכים לא בריאות.

אנורקסיה נרבוזה

במילים פשוטות: אדם עם אנורקסיה מפחד מאוד להשמין ולכן מרעיב את עצמו או אוכל מעט מאוד, גם אם הוא כבר תת-משקל קיצוני. הוא רואה את עצמו שמן גם כשהוא רזה מאוד, ולכן ממשיך לאכול מעט או כמעט לא לאכול. זה מוביל לנזקים בריאותיים חמורים מאוד לגוף.

בולימיה נרבוזה

במילים פשוטות: אדם עם בולימיה חווה התקפי אכילה בלתי נשלטים שבהם הוא אוכל כמויות גדולות מאוד של אוכל בזמן קצר (בולמוסים). לאחר מכן, הוא מרגיש אשמה, בושה ופחד עצום מהשמנה, ולכן הוא מנסה "לפצות" על הבולמוס באמצעות התנהגויות מפצות לא בריאות כמו הקאה יזומה, שימוש במשלשלים, פעילות גופנית מוגזמת או צום. המשקל של אנשים עם בולימיה יכול להיות תקין, נמוך או גבוה.

בשתי ההפרעות הללו, העיסוק באוכל ובמשקל הופך למרכז החיים, משפיע על היכולת לתפקד, ועלול לגרום לבעיות רפואיות ונפשיות קשות. חשוב לזכור שאלו לא בחירות, אלא מצבים רפואיים המצריכים טיפול מקצועי.

כשמתעלמים מגורמים גנטיים, סביבתיים, טראומות, הפרעות נפשיות אחרות, ומזה שיש הפרעות אכילה שהן לא אנורקסיה, למרות שאתן מתעלמות מזה כאן באופן עקבי

אז כן. הפרעות אכילה נוצרות בגלל בעיות בדימוי גוף

רק כתבת כותרות, גנטיים, סביבתיים, טראומות ואת כל אלו אני מפרש בקלות כדימוי גוף.

מה גם שזה הגיוני, אם אני שלם עם הגוף שלי ומרגיש טוב איתו למה שאנסה להוריד במשקל או להקיא?

עכשיו כל הבנים יחשבו שכל בחורה שלא אוכלת בדייטים מתמודדת עם הפרעות אכילה

והם בכ"ז רוצים להשמין

ז"א הן רוצות להחלים התופעות עדיין ממשיכות אבל מצד שני רוצות להשמין אז לכן לא מצליחות

הגורמים הגנטיים, הסביבתיים 

אין גורם אחד להפרעות אכילה, בד"כ ההפרעה מגיעה בשילוב כמה גורמים.

מה שאני מתכוונת לומר שזה ככה:

שילוב של כמה גורמים  מובילים לבעיה חמורה בדימוי גוף- שמוביל להפרעות אכילה.

אם הייתי רוצה לדעת מראש? זה לא ממש עניין אותי פשוט היה חבל על כל כך הרבה מסעדות ובתי קפה ששילמתי ביוקר סתם, היו לה גם הפרעות אחרות יותר קריטיות לקשר, הבולימיה לא היתה ממש אישיו אז.

לא היה קורה כלום אם היתה מגלה לי את זה בתוך חודש, ההפרעות האחרות דווקא כן.

חבל ששילמת ביוקר?!

האישה סובלת מהפרעת אכילה ונאלצת להקיא ומה שכואב לך זה ששילמת ביוקר?
 

הוא לא אמר שהוא לא מצטער בשבילה או משהו. אני בטוחה שהוא דאג לה.

והוא אמר שמצידו- זה ככ לא הפריע לו ברמה של הקשר, כאילו זה לא גרם לנקודה לשלילה או משהו, אז מה הדבר היחיד שהפריע שם? הקטע של סתם לשלם הרבה במסעדות.

אם אני הייתי אומרת את זה? לא סביר.

אם אני מבינה אותו? בהחלט כן.

שמקל עלינו להרחיק מאיתנו אנשים שנתפסים כ"רעים".

ואנשים טובים (או כאלה שהשתדלו...) לא בקטגוריה.

מצד שני, בחור שהוא "זהב טהור" אבל לא, זה אומר שהוא בעצם הפך לידיד שלך. אחרת היית רוצה להתחתן איתו. כלומר הוא לא מה שאת מחפשת. אם הוא היה כותב את הפוסט היה לי כמה תשובות לא חוקיות להגיד לו. אבל הוא לא. זה את. אז אולי הצלחתי להסביר משהו.

אם ידיד... ( פחות בקטע של ידיד היום אני מבינה שכל ידיד שאי פעם היה לי שווה טעות) אי אפשר להשוות קשר זוגי לידיד.. היה היה שם משהו מיוחד בדייטים

אבל כן אתה צודק בהחלט העניין עם האנרגיה נכון בהחלט

יש ציור בראש לבחור ואין לך עוד יכולת לצייר ציור חדש וזה קשה. לבטל את הרגשת הלב. או להתגבר זה לא קל

תודה אהבתי את הביטוי מדויק לי

אישית אני חושב שנכון לקחת תקופה קצרה (עד 10 ימים נראה לי זה אידיאלי) שבה את מנסה לעבד את הדברים כדי להתחיל לצייר ציור חדש

ש10 ימים יעזרו לי

ואיך חברה שלי אומרת אף פעם זה לא הרגע המתאים ..

כל אחד ואיך שנכון לו, העיקר לצייר ציור חדש וללמוד מהקשר שהיה

זה שאת יצאת איתו לדייט עדיין לא אומר שהוא הפעיל אותך כמו שבן זוג אמור להפעיל. כלומר זה שקראת לזה "דייט" לא הופך אותו למשהו אחר מאשר ידיד. לא כי את רוצה (וגם לא כי הוא רצה). פשוט כי זה מה שהיה שם.

אם הבחור היה פה בפורום היה לי הרבה מה לכתוב לו. אבל הוא לא. ומנקודת המבט שלך - הוא צריך ללכת.

(מותר לשאול למה את חושבת ככה?)

(כי עם כמה שזה היה מיוחד טהור וטוב היה חסר לי משהו שמאוד חשוב לי)

אולי יעזור למישהו אחר.

זה עניינים של משיכה בקשר. יש משהו מתוק בקשר "ידידי" שמוריד הרבה מהעול על הגוף של קשר עם מתח מיני. אבל בסוף אנחנו צריכים להתחתן. לא לצאת לדייטים. יותר כיף לצאת לדייטים עם ידידה במובן מסויים מאשר עם אישה שנמשכים אליה ורוצים אותה. זה יותר פשוט.

בטח לאנשים דתיים ששומרים הרחקות ולפעמים יש להם קונפליקט פנימי עם מתח ו/או מתח מיני.

הרבה גברים (במיוחד דוסים, ועוד יותר מזה - דוסים רגישים) נמצאים במקום שהגוף המופעל מחרפן אותם. זה בתורו גורם להם להעדיף "ידידות" (גם אם הוא יוצא איתה לדייט ומגדיר אותה רשמית כ"חברה", היא בפועל ידידה) על פני מתח רצוי. יש עבודה שאפשר לעשות עם הנושא הזה, קודם כל בפנים ואחר כך בחוץ.

בעולם הדתי זה לא מדובר מספיק. בעולם החילוני יש המון חומר על זה בגלל ששם המטרה יותר קצרת טווח ויש יותר מודעות איך להגיע לשם.

מילא ביום יום. אבל בדייט? שלא מסוגלים להישיר מבט או בכלל להיות שם?

הוא לא נשוי לך!

הם רגישים ולכן הם מכבדים באמת את הבחורה.

לגבי דוסים רגילים מסכים איתך זה באמת דפוק

רגישות זה לא בהכרח לכבד את מי שסביבי. זה אומר שהמנגנון שלי מוצף יותר. ואדם שהמנגנון שלו מוצף יותר לא יכול להיות רגיש לאנשים סביבו (או לרגשות שלהם שמשוקפים אצלו בגוף).

לא כי הוא אדם רע, כי הוא בהצפה.

ואדם בהצפה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, כדי לצאת ממנה. זה סבל נוראי וסיוט.

יש הרבה מה לעשות עם הצפה. ובכלל עם אתגרים רגשיים.

לא רואה את זה ככה

או שיש סוגים שונים פשוט

לא מסכים עם המסקנה של הנ"ל. בלשון המעטה.

אני לא יודע כמה זמן אתה נשוי ובאיזה גיל התחתנת.

כשההמתנה מתארכת והגילאים עולים זה עלול להביא למקומות מאוד לא טובים. וד"ל.

אתה מתכוון לזה שהגוף שהקב"ה ברא אותך איתו פועל ועושה את מה שהוא אמור לעשות?

יש משהו עדין עם שמירת נגיעה וכל החברים שלה. אנחנו אמורים לרצות ולחשוק ולעצור את עצמנו. אם השלב הראשון לא מופעל, אז אנחנו שומרי הלכה ועיניים ומחשבה אבל זה לא מביא לשום דבר בריא. גם אם יש חופה באמצע.

איך אפשר להגיד על מישהו שהוא המכלול הזה

"טוב שזה ביי?"

מה מלחיץ בלקבל מישהו ממש טוב?? שאשכרה רוצה אותך

יאללה כבר

כמות הבנות שהכירו אןתי ואמרו לי בדיוק את זה. "ומי שתתחתן אותך תזכה ממש כי אתה משהו אחר" אבל תכלס בסוף כולן ללא יוצא מן הכלל כמעט העדיפו לסיים

כאילו אני מתחיל להבין שבנות (טובות ממש) יעדיפו להתחתן עם מישהו ממוצע מינוס או אולי אפילו עם נטייה לנרקיסיסט על פני מישהו "זהב טהור"

@משה

כתב את זה מפורש, וגם הסביר למה זה קורה. בשכל באמת אפשר להתחרפן כי זה קשר שבמובנים מסויימים עבד מעולה אבל בסוף יש סיבה למה הוא לא עובד.

מה זו התגובה הזו? אם יש לך טיעון ענייני אשמח לשמוע. אם המטרה היא רק לעקוץ, נראה לי שאפשר לוותר.

את בעמך מודה שהבחור מושלם ושהוא רוצה אותך

אז למה לא להתחתן פשוט

ואני לא אומר אצ זה רק עלייך

קחי את הזמן כעת לעכל.

ואם זה לא עובר, שווה לחשוב שוב אם החלטת נכון.

אם לדעתך החלטת נכון, ממרחק השנים את תשמחי שכך החלטת למרות הקושי, לא יודע אם זה מנחם.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת