האם ההפרעה מנהלת אותה או לא. כמה אנרגיה ומאמץ היא צריכה להשקיע בהתמודדות עם ההפרעה. אני חושבת שמישהי עם הפרעת אכילה פעילה שלוקחת לה הרבה אנרגיה, צריכה קודם להיות מסוגלת להכיל את עצמה לפני שתהיה מסוגלת להכיל מישהו נוסף. 
לגבי מתי לספר, אני חושבת שזה תלוי מה המצב שלה כרגע. לדעתי אם זה כבר בשלבי החלמה מתקדמים אז אפשר לחכות עם לספר. אם כי לדעתי עדיף לבחורה עצמה לחכות עד שהיא תרגיש מספיק בטוחה בעצמה ובגוף שלה ותהיה מסוגלת לחיות מאוזן לפני שתצא.

ואגב עוד נקודה, תלוי כמה רוצים הבנה מהבחור. יש זוגות שפחות פתוחים ומשתפים, אז גם פחות מצפים לקבל תמיכה רגשית. אם רוצים לקבל אותה- הוא צריך לדעת בזמן…

ואני אישית בעד לספר מוקדם אבל לא מדי. כשכבר כן מתחילים להכיר באיכויות של השני. בדיוק כמו שלא מספרים את כל הדברים הרעים בהתחלה…

(לא עניתי כגבר אמנם, אבל כן כאחת שהתמודדה עם זה…)

כמו שהכותבת הגיבה מעלי זה תלוי בכל כך הרבה פרמטרים. 
יש אנשים שיסכימו ויש אנשים שיסרבו.
אני מאמינה איתך שיש אחד יחיד ומיוחד שמחכה לך ואולי עוד אחרים בדרך אליו. 

מה שחשוב זה איך ניגשים מבחינתך לסיפור ומה מביאים איתך לקשר 

עכשיו לשאלות שלך- 

כמו כל התמודדות- אם הדברים גלויים (שניתן לראות אותם / שיש תופעות שמושפעות מזה / שיש סיכוי סביר שהצד השני ישמע על זה לא ממך) ומשפיעים ביום יום כדאי לספר מראש.
לגבי גילוי מאוחר- ללא קשר להתייחסות מול ההתמודדות הזו? תחשבי איך את היית מגיבה אם היית מגלה דבר משמעותי שמשפיע על הצד השני בשלב מאוחר יותר? 

גם כאן אני חושבת שזה תלוי איך זה משפיע על החיים שלך עכשיו ואיך זה עלול להשפיע על החיים שלך בעתיד וכן על החיים הזוגיים. 

וחיזוק לך בדרך! 

שיהיה בהצלחה  

בחיים.. זו ההמלצה שלי.

בסוף את צריכה לאהוב את עצמך בלי תנאי..

אל תתעסקי באם יאהבו אותך .. מי שיאהב יהיה בלי שום קשר למה יש לך או אין לך.. יש מלא אנשים עם התמודדויות כאלה או אחרות .. או בהמשך החיים יהיה להם .. ירצו או לא

בהצלחה מאמי

הן גילו לי בערך מתי שהן ראו שזה לכיוון רציני

תכלס אם הייתי מגלה מלכתחילה לא נראלי שהייתי פוסל

נגיד  בתור דוגמא:  בחור או בחורה שמאובחנים על הרצף האוטיסטי האם נכון שהם יספרו בפגישה הראשונה?  הם צריכים לתווך לצד השני את המשמעות של זה האם כבר בפגישה הראשונה זה יהיה נכון?  

אנשים עם הפרעות אכילה הם רגילים לכל דבר חוץ מהקטע של האוכל והכל סביב זה..

זה לא מוגבלות מולדת

ממליצה לך לקרוא קצת על זה..

יש לך כאן משהו כמו ארבעה דברים לא נכונים בתגובה של שלוש שורות

אבל לגמרי ממליצה לך לקרוא קצת על זה, בעיקר על אוטיזם אבל כדאי שתקראי קצת גם על הפרעות אכילה

אין ככ הרבה בנות שסובלות מהפרעות אכילה

אולי יש לך שליחות בעניין ..

אבל יש הרבה שיש להן התנהגויות של הפרעות אכילה, זתומרת הן איפשהו על הרצף אפילו אם זה לא באותה רמת חומרה

בקיצור לדעתי יש יחסית הרבה כי אין מישהי שלא מכירה לפחות מישהי אחת שסובלת מזה...

אבל באמת מעניין @כְּקֶדֶם 

@משה תמונה חמודה ממש!

קשה לדעת...

הייתי פוסל מישהי כזה, אבל אם הייתה אומרת קצת יותר מאוחר לאורך הקשר, הייתי מקבל אותה, אם הכל היה סבבה חוץ מזה.

בהנחה שלא מדובר בבולמית הקאות, ולא במקרה קיצון של אנורקסיה או התקפי זלילה. שעליהם יש פסילה אוטומטית בכל שלב.

אז זו לא ההפרעת אכילה שאני מדברת עליה

אם אני שואלת אני מדברת על מצב כזה ולא על המצבים הקלים שאתה מתאר (שדרך אגב יש להרבה בנות)

זה ממש לא פשוט.

צריך להיות בנוי מפלדה כדי להכיל את זה וזה לא בהכרח קשור ליראת שמים.

בדרך כלל הפרעות אכילה מגיעות על בסיס דברים מסויימים ועם עוד איזה שהן תופעות נלוות.

אני מאמין שצריך להתייחס לכל מקרה לגופו כי כל עוד זה הפרעה כזאת שמפריעה לתפקוד השוטף בחיי היום יום זה יכול להטריד לא מעט.

ולא לא אגיד שזה פשוט, אבל, אני מכיר גם לא מעט בחורי ישיבות שעל גבול האנרוקסיה רק ש...זה פשוט לא מפריע להם להתנהל ביום יום או הופך אותם לאובססיביים.

הדבר היחיד שזה משפיע עליהם זה שהם לא אוכלים הרבה ושהם לא מלאי אנרגיה ביום יום.

נו, אז אמרת את דעתך.

ועכשיו מי שמעוניין לקרוא יקרא ויחשוב על מה שכתבתי.

כמו שנאמר "כפטיש יפוצץ סלע".

תת משקל ואנורקסיה לא בהכרח קשורים אחד לשני.

יש אנורקטיות שהן לא בתת משקל, ויש בנות בתת משקל שלא אנורקטיות.

העניין הוא בעיקר כמה המחלה מנהלת את האדם.

כן יש הגדרה קלינית לאנורקסיה אבל זה יותר שולי מאשר מה יש לבד שם

כולל הורדת פרופיל בצבא על זה, אבל אין קשר להפרעת אכילה שאף פעם לא הייתה לי ב"ה

אני מגיל 13-14 בערך בתת משקל...ילדתי כבר 3 לידות ואני עדיין בתת משקל

זה פשוט גנים

וזה קורה הרבה.

מאד תלוי במבנה גוף, חילוף חומרים, גנטיקה…

הם פשוט רזים בלי הרבה תיאבון.

הפרעה היא משהו אובססיבי שמן הסתם מלווה אותך כל היום

לא כל מי שבתת משקל הוא אנורקטי אין קשר בין שני הדברים (הרזון הוא התוצאה של המחלה הנפשית שנקראת אנורקסיה)

כמה שאין מודעות בכלל להפרעות אכילה.

הבורות שנמצאת כאן בנוגע לנושא הזה מכאיבה.

פשוט תסבירי מה זה כדי שמי שלא מכיר יבין 

בולימיה ואנורקסיה הן הפרעות אכילה חמורות, כלומר, הן לא רק "בעיות עם אוכל", אלא מצבים נפשיים מורכבים המשפיעים מאוד על הגוף. אלה מצבים שבהם לאנשים יש עיסוק אובססיבי במשקל, בצורת הגוף ובאוכל, והם מנסים לשלוט בהם בדרכים לא בריאות.

אנורקסיה נרבוזה

במילים פשוטות: אדם עם אנורקסיה מפחד מאוד להשמין ולכן מרעיב את עצמו או אוכל מעט מאוד, גם אם הוא כבר תת-משקל קיצוני. הוא רואה את עצמו שמן גם כשהוא רזה מאוד, ולכן ממשיך לאכול מעט או כמעט לא לאכול. זה מוביל לנזקים בריאותיים חמורים מאוד לגוף.

בולימיה נרבוזה

במילים פשוטות: אדם עם בולימיה חווה התקפי אכילה בלתי נשלטים שבהם הוא אוכל כמויות גדולות מאוד של אוכל בזמן קצר (בולמוסים). לאחר מכן, הוא מרגיש אשמה, בושה ופחד עצום מהשמנה, ולכן הוא מנסה "לפצות" על הבולמוס באמצעות התנהגויות מפצות לא בריאות כמו הקאה יזומה, שימוש במשלשלים, פעילות גופנית מוגזמת או צום. המשקל של אנשים עם בולימיה יכול להיות תקין, נמוך או גבוה.

בשתי ההפרעות הללו, העיסוק באוכל ובמשקל הופך למרכז החיים, משפיע על היכולת לתפקד, ועלול לגרום לבעיות רפואיות ונפשיות קשות. חשוב לזכור שאלו לא בחירות, אלא מצבים רפואיים המצריכים טיפול מקצועי.

כשמתעלמים מגורמים גנטיים, סביבתיים, טראומות, הפרעות נפשיות אחרות, ומזה שיש הפרעות אכילה שהן לא אנורקסיה, למרות שאתן מתעלמות מזה כאן באופן עקבי

אז כן. הפרעות אכילה נוצרות בגלל בעיות בדימוי גוף

רק כתבת כותרות, גנטיים, סביבתיים, טראומות ואת כל אלו אני מפרש בקלות כדימוי גוף.

מה גם שזה הגיוני, אם אני שלם עם הגוף שלי ומרגיש טוב איתו למה שאנסה להוריד במשקל או להקיא?

עכשיו כל הבנים יחשבו שכל בחורה שלא אוכלת בדייטים מתמודדת עם הפרעות אכילה

והם בכ"ז רוצים להשמין

ז"א הן רוצות להחלים התופעות עדיין ממשיכות אבל מצד שני רוצות להשמין אז לכן לא מצליחות

הגורמים הגנטיים, הסביבתיים 

אין גורם אחד להפרעות אכילה, בד"כ ההפרעה מגיעה בשילוב כמה גורמים.

מה שאני מתכוונת לומר שזה ככה:

שילוב של כמה גורמים  מובילים לבעיה חמורה בדימוי גוף- שמוביל להפרעות אכילה.

אם הייתי רוצה לדעת מראש? זה לא ממש עניין אותי פשוט היה חבל על כל כך הרבה מסעדות ובתי קפה ששילמתי ביוקר סתם, היו לה גם הפרעות אחרות יותר קריטיות לקשר, הבולימיה לא היתה ממש אישיו אז.

לא היה קורה כלום אם היתה מגלה לי את זה בתוך חודש, ההפרעות האחרות דווקא כן.

חבל ששילמת ביוקר?!

האישה סובלת מהפרעת אכילה ונאלצת להקיא ומה שכואב לך זה ששילמת ביוקר?
 

הוא לא אמר שהוא לא מצטער בשבילה או משהו. אני בטוחה שהוא דאג לה.

והוא אמר שמצידו- זה ככ לא הפריע לו ברמה של הקשר, כאילו זה לא גרם לנקודה לשלילה או משהו, אז מה הדבר היחיד שהפריע שם? הקטע של סתם לשלם הרבה במסעדות.

אם אני הייתי אומרת את זה? לא סביר.

אם אני מבינה אותו? בהחלט כן.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?