לא קשור לתוכן

גם הוא אמר שנים לשא זקוק ומבחינתו מספיק לו מה שיש

וגם אותי זה שיגי והעליב. אבל למה אתה מתנגד ואומר 'זה לא אני זה מאולץ'

מי לא רוצה מזן כיף עם אשתו? איך לך לא חסר  קצת?

לא הבנתי

אבללל לא חייב באמת לצאת לדייט ולהכריז על ערב זוגי

ולא חייב סדנאות ומסעדות וקלפים וכו

השאלה המהותית- זה מה כן יש בינכם במרחב הזוגי שלכם?

איך נראה ערב בבית ? איך השיח התקשורת השיתוף?

בעלי נגיד מסתפק בלשתף ולדבר.לפעמים מה היה לו היום ולפעמים שיחות עמוקות יותר

ולא מחפש את הצדדים שאני מחפשת שהז קצת קלילות ואיוורור ופשוט כיף יחד ורומנטיקה

מלמדת את עצמי

שיש לו פשוט צורך מסוג אחר

אבל לא שלא רוצה אותי או את הזוגיות

וגם.. באמת המהותי זה מה כן י שביננו

ואם שם יש מקומות שצריכים ברור אז שווה לברר אותם

סדנא או ערב זוגי לא יפתרו את זה

מבחינת ערב בבית זה לא זורם בקטע זוגי, רק בקטע טכני ביתי משפחתי... הילדים נרדמים והוא ישר הולך לישון גם. אז אין זמן של שנינו לבד בכלל בכלל.

זה תמיד אני עם עצמי עד שהולכת לישון…

ונגיד ואצלו זה מתבטא בדרך אחרת, הזמן של הביחד.

למה לבטא זמן זוגי רק בדרך שהוא מתחבר אליה ואיך שהוא אוהב?

מה עם רצונות שלי ודברים שאני אוהבת והצורה שבה גם אני רוצה לבטא את הקשר?

כי באמת

לכל אחד יש צורות לבטא אהבה

וצורך מסוג אחר מה גורם לו להרגי שאותה

אבל

אתם יחד

ונכון

לשניכם מגיע מקום❤️

באמת זוגיות לא יכולה להתבסס רק על זמן יחד..

כמו שלא רק על לשבת ולדבר בערב על הספה

זה באמת אמור להיות גם וגם

ולשיח יחד יש מי ד מאוד חושב - ככה נהיחם חברים ושותפים לא רק טכנית אלא נפשית

מתערבבים בעולם אחד של השני, מכילים וקשובים אחד לשני

זה באמת צורך כל כך מובן ונכון שלך

מאחר ואנחנו ושמעות רק אותך ולא אותו- מה הוא מרגיש וכו

אז קהש להגיד משהו מוחלט

אבל בהחלט נמשע שכדאי ממש לכוון ללכת יחד לטיפול

לפתוח את זה יחד

כן זה יציף את הכאב אולי

אבל זה גם יאפשר ךך לקבל מקום

ולכם ךמצוא דרך יחד..ולהעמיק את היחד שלכם 

שאנחנו ממש לא חברים טובים

זורם לנו בחיים ביחד, מאוד. טוב לנו בכללי, אוהבים אחד את השניה. אני יודעת.

אבל כנות ופתיחות וזרימה וצחוקים ושחנשים… לא קורה. הכל נורא כבד ביננו וזה מבאס נורא.

אני רוצה כבר תקופה ללכת שוב ליעוץ שממש עזר לנו אבל הוא מוחה בכל תוקף… אומר שזה בזבוז זמן וכסף. חבל לי, מקווה שיסכים…

הוא ישן מספיק?

הייתה לי תקופה שבעלי רצה זמן זוגי ואני הרגשתי שהוא רוצה לשפוך או לדבר אותו דבר ופשוט לא היה לי כוח. ולא כיף.

למה לא לראות סרט? נשמע לי נחמד , אפשר גם לדבר תוך כדי על הדמויות. משחק מנדלות לי אישית מרגיש מתאים רק למי שמאוד אוהב את זה.

נשמע שבעלך עייף ואין לו כוח.

יכול להיות גם שהוא צריך קצת זמן לבד לעצמו. כולנו צריכים את זה. קורה לנו שאני צופה בסדרה והוא צופה כדורגל. הוא אוהב כדורגל ואני לא . אני אוהבת סדרות על סינים עתיקים והוא לא מבין את הקטע.

הוא ישן מעולה חחח הלוואי עלי

רואים פה ושם סרט, אבל זה לא מחבר באמת כי בסוף כל אחד רואה בראש שלו עם עצמו וזהו… אין תקשורת. מלא פעמים ניסיתי אחרי סרט לדבר על העלילה וכו והוא לא בקטע של לנתח סרטים. נגמר הסרט ביי שלום.

זהו שכן יש לו זמן לעצמו ביום, וגם יוצא עם חברים לפחות פעם בשבוע ושם יש לו מלאאא מה לעשות.

אבל כשזה מגיע לזמן עם אישתו אז תופס מרחק

מתחילה לחשוב שבאמת משהו דפוק אצלי שלא נעים לו בקרבתי.

על מה דיברתם בתקופת דייטים? לפני הילדים?

מה לגבי אינטימיות?

האם את יוצאת עם חברות? יש נושאים שגברים פחות מבינים , חייבים שיחה עם חברה...

גם לא היה כל כך דייטים… כל אחד בעבודה שלו רוב הזמן היה.

לאחרונה קשה לי קצת להפתח באינטימיות בגלל שאני לא מקבלת את הצורך הרגשי שלי וגם כל המצב מלחיץ… אבל לפני כן סבבה בקטע הזה

לעיתים רחוקות יוצאת עם חברות… אבל אין לי חברה ברמה שאפשר ממש לדבר איתה עמוק ואישי, כולן כזה היי ביי שיחות כלליות.

כן זה חסר לי, הלוואי הייתה לי חברה טובה ככה לשיחות כיפיות.

לפעמים יש קושי זוגי והבן זוג לא מוכן ללכת לייעוץ זה הפתרון שמציעים...

וזה יכול לעזור או לקגם אפילו רק אותך באופן אישי

שתהיי יותר שלימה עם מי שאת, תעבדי על דברים שאת רוצה לעבוד עליהם ותהיי יוצר בלימות עם נה שקורה ומי יודע אולי זה עזיז דברים גם בזוגיות ואם לא לפחות תהיי בפני עצמך יוצר בשלווה ושמחה ופחות מוטרדת מזה...

נשמע ממה שאת כותבת שזו מועקה של שנים ואין למה לחכות שייפתר מעצמו..

וחיבוק מותק!! כשמורכב בזוגיות הכל יותר כבד... מקווה ומתפללת שתראו ישועה בקרוב❤️❤️

ב. אם את מדברת איתו על העבודה שלו באריכות באמת מתעניינת ומשתפת את דעתך בנושאים שעולים לא תתפתח מזה שיחה?  אפילו קצת של נושא אחד שגלשתם אליו מהשיחה על העבודה?

להסביר לו שזה צורך שלך מהזוגיות הזו

זה יותר משמח אותך מאשר לקנות לך תכשיטים וכו'

וזה מה שיעשה אותך מאושרת

את יכולה גם לארגן יציאה ולהגיד לו שקבעת עבורכם זמן זוגי וזה מאוד ישמח אותך שהוא יצטרף כי את צריכה את הביחד כדי להתאושש

וייתכן שכשהוא ירגיש בהשפעה של היציאה הזו עלייך הוא יבין את המשמעות כי זה יתבטא בעוד הרבה מרחבי חיים

או שאת למשל יכולה לנצל זמן מיוחד כמו יומולדת שלך ולבקש ממנו כמתנה בשבילך לצאת לטיול/סדנה ביחד איתו וזה כבר ייצור פתח להמשיך לעוד יציאות בהמשך

גם בעלי לא אוהב דברים מהסוג שכתבת...

ממש ממש לא אוהב

פעם באף פעם הוא מוכן לזרום רק בשבילי- ואז שנינו סובלים חחח ודי לא רוצה לעשות את זה שוב.

הוא אוהב להיות בשקט בבית.

בלי דרמות. בלי אטרקציות, בטח לא כאלו שמוגדרות "זוגיות"..

לשבת לאכול ארוחת ערב ולדבר כמה דקות על החיים, איך היה היום בעבודה וכו.

מצד שני הוא מוכן לשמוע את מה שיש לי להביא על החיים.... ההתלבטויות שלי. הקונפליקטים שאני נמצאת בהם. מה שעובר עלי....

ואני כן מבקשת לשמוע את דעתו על זה... ואז זה מספק אותי מבחינת העומק והשותפות שלנו ברמות עמוקות יותר...

כן אציין שהוא זורם איתי על לצאת לבית קפה או לטיולים בטבע (מסלול, או סתם סיבוב עם הרכב למקום שמעניין את שנינו) אבל בשום פנים ואופן לא לדבר יותר מידי😅 ואני טיפוס שמאודד אוהבת לדבר..

יכול להיות שאת רוצה שתדברו/תעשו דברים מסויימים?

שאת מצפה ממנו לרמת שיתוף או שיח מסויים?

יכול להיות שיש לך בראש שאם אתם לא עושים "זמן זוגי" אז זה אומר שהזוגיות שלכם לא טובה?

ומה באמת קורה בזוגיות שלכם?

את חושבת שאת באמת לא מעניינת אותו? שאת מעיקה עליו? שחברתך לא נעימה לו?

אם כן

תנסי שניה לחשוב למה...?

ואם לא.. אז למה את ככ רוצה את הדברים האלה?

האם יכול להיות שיש לך צורך עמוק יותר שקיים פה

שאת מלבישה אותו על "זמן זוגי" אבל באמת באמת הוא יכול להתבטא בעוד דרכים ובעלך יהיה מוכן לספק אותו בדרכים אחרות?

למשל

להרגיש שאני מעניינת. לא בהכרח מתבטא בלעשות איתי דברים. יכול גם להתבטא בלהקשיב לי.. להתייעץ איתי. לשתף אותי.

או למשל להרגיש שאני אהובה. יכול להתבטא גם בדיבורי אהבה. מעשי אהבה.

יש אלף ואחת דרכים, והגברים שלנו ממש טובים בלמצוא דרכים נוספות יצירתיות וטובות לספק לנו את הצורך.

אולי אם תזהי מה בדיוק הצורך תוכלי לשתף אותו והוא ימצא דרך אחרת שתספק אותך...

בכלל, גברים, אבל גם נשים לא אוהבים שמכניסים אותם לתבניות של "ככה אמור להיות"

הם רוצים להרגיש שהם רצויים ואהובים וטובים כמו שהם

גם בלי להכנס לשבלונה של ככה צריך להיות...

ומצד שני מאוד רוצים לספק צרכים של בת זוג ושתהיה שמחה... אבל הם רוצים *לבחור* איך לשמח. לא להיות מוכרחים בדרך אחת.

אני לא אומרת שאת פועלת ככה כמובן❤️

אבל מניחה רגע למחשבה..

זה נראה שאת עסוקה בפתרון המעשיהשלך יתן מענה רגשי אבל האם הוא מודע לעומק הדברים

שכשאת אומרת לו 'בא נעשה משהו ביחד' זה בעצם 'תראה לי שאתה אוהב אותי'

הוא מודע לזה שאת מרגישה ריחוק ממנו? לא במעשים, אלא בלבבות

שזה כם מקשה עליך להיפתח אינטימית?

וטם הוא מודע לכל

ועדין לא מתחבר לפתרונות שאת מציעה

מה הוא מציע???

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?