מאכזב שחוזרים לשגרה, איפה המשיח?

תוסיפי גם חג ארוך הכל הפוך (כלים, אוכל שונה) כולם בבית, נגמר בהתעלות של נס קריעת ים סוף

ואז במוצאי שביעי של פסח מה עושים?

מתארגנים לשגרה.

זה כזה מוריד ומבאס. המימונה באה לפתור את זה.

חגיגה עם חמץ ומוזיקה לתוך הלילה כאקט של ציפייה לגאולה.

גם עכשיו מרגיש לי כאילו לא סגרנו את הסיפור הזה.

אוקי היה פה אירוע ענק ברמה הלאומית עם קושי לוגיסטי מטורף ברמה הפרטית,

אבל מה עכשיו? מכינים תיקים למחר וזהו, ככה זה נגמר?

יצאתי מקודם לקנות לילדים לחמניות למחר, והרגשתי צורך לקנות כזה דברים שווים, לעשות סיום.

בא לי לצאת לאיזה מסיבה טובה כזאת.

😁

"אבל מה עכשיו? מכינים תיקים למחר וזהו, ככה זה נגמר?"

שובר את הלב.

מרגיש שוב כמו בקורונה בפסח, כאילו פספסנו עוד מועד.

ברמה האישית התקשיתי להתעלות לגודל השעה ולהתפעל מהניסים, יותר התבאסתי ונלחצתי והתקשיתי לעבור את התקופה.

אבל ברור שהיינו פסע מגאולה וכולם דברו על זה.

ועכשיו מה, פשוט לחזור לשגרה?

אני חושבת שאנחנו מתקדמים בצעדי ענק לעבר גאולה.

ואני חושבת שהבעיה שלנו זה שלימדו אותנו לחכות למשיח שיגיע בבת אחת, ובית המקדש ירד מהשמיים, והכל יהיה כמו נס פתאומי כזה שקורה בבת אחת ולכולם ברור שזו הגאולה.

ואז כשקורים דברים שהם ממש חלק מהגאולה עצמה, כל עוד לא הגענו לשלב הסופי הזה אז אנחנו מרגישים ש'בסוף לא קרה כלום', או ש'פספסנו'.

ובעיני זו ממש טעות.

גם גאולת מצרים לקחה זמן. 10 המכות התרחשו במשך כשנה. בסוף היה לילה של שיא של היציאה ממצרים במכתב בכורות, אבל גם אז עוד היו קשיים בהמשך, הרבה רגעים של פחד וגם רצון לחזור אחורה, ושאלות כמו "לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר?"

גאולה היא לא 'זבנג וגמרנו'. ובמיוחדלא הגאולה האחרונה, שבה הקב"ה רוצה שנהיה שותפים ממש בגאולה (לעומת גאולת מצרים, שהיתה יותר מלמעלה).

ונכון שזה לפעמים מרגיש כבר ארוך, ואנחנו חסרי סבלנות ורוצים להגיע כבר לסוף.

ונכון שלפעמים גם ברגעים שהם באמת גדולים, החוויה האישית שלנו היא של קושי, כי בכל שאת זה דורש מאיתנו להתמודד עם מציאות פרטית לא פשוטה.

אבל אנחנו כבר עמוק בתוך תהליך של גאולה. ועכשיו היה לנו עוד 'פיק' של התקדמות משמעותית.

ואנחנו ממשיכים להתקדם. הקב"ה עדיין איתנו, וממשיך לסובב את גלגלי ההיסטוריה לעבר גאולה שלמה.

ואנחנו פה בתפקיד, אנחנו צריכים להיות חלק מהתהליך הזה. גם בעשיה, וגם בהודאה על מה שהקב"ה כבר נתן לנו וקידם אותנו (שזה מה שהיה חסר אצל חזקיה המלך, שלא אמר שירה על הנס שנעשה לו, ולכן לא נהיה משיח...)

אני גם מזדהה עם הקושי של הבוקר, הנחיתה ישר לתוך שגרה.

ומימונה בהחלט היתה יכולה להתאים פה🙂 (למרות שבאופן אישי אני לא חגגתי אף פעם מימונה, ואחרי השיא של פסח רגילה רק לחזור לשגרה ולארגן את המטבח בחזרה...).

אבל אני כן חושבת שלא צריך להתאכזב מזה שחוזרים לשגרה כאילו פספסנו משהו. אנחנו ממשיכים להתקדם...

אנחנו עדיין

זה קירב אותנו

עוד קצת ואנחנו שם

גם בקומונה לא פספסנו כלום

זה היה עוד ציר מהצירי לידה

אז תעשי! תעשי סעודת הודיה כיפית עם הילדים, את יכולה להזמין גם חברים, שימי מוזיקה כיפית.

באמת אנחנו חווים פה את הגאולה סביבנו, זה באמת מרגש ומשמח.

ובחזרה לשגרה תקועה לחלוטין 😅

מתחילת המלמה, החזקתי לבד את המוראל ואת התפקוד בבית, וכל הזמן להיות זאת שמובילה ומייצרת וודאות, ביטחון וחוסן.

בא לי שמישהו יעשה ויזמין אותי 😉

בעלי יוצא היום לאפטר, אז אולי נצא לאנשהו אם הוא יהיה בקטע. (רוב הסיכויים שהוא פשוט ירצה לישון, אבל נחמד לפחות לדמיין שיש מצב שנצא 😐)

שימחת ממש,

שבזכות הרצון, תהיה לך הזכות כמעשה.

באמת שימחת אותי 😄

מוצאי שביעי, משיח בן דוד בא!

כאילו ברור, אחרי שביעי של פסח מה שנשאר זו גאולה שלמה!

לא מכירה את עניין הכשרות.

אצלנו המרוקאים תמיד היה כשר אצל כולם עוד ממרוקו, לא היה עניין של שומר כשרות או לא שומר כשרות. מעניין.

אני זוכרת כילדה הייתה תחושה באוויר של התרוממות, ממש שיא השיאים, הטופ של החג.

זה לא רק מוזיקה ואוכל, זה באמת שמחה אמיתית וחיבור לקדושה.

אלא לכל משפחה יש את המנהגים שלה אפילו בתוך מרוקו יש הבדלים בכל מיני דברים (קטניות ירוקות, יבשות, אורז וכו' - וזה רק מה שאני מכירה אישית, אולי יש עוד הבדלים)

וכדי שכל אחד ישמור על מנהגיו, אז במשך שבעת הימים נוהגים לאכול בביתך ולא להתארח אצל אחרים... 

אני חושבת שזה מאוד חשוב לא לעבור על האירועים האלו לסדר היום וכן לעצור ולהודות על הניסים המדהימים שהיינו עדים להם

ובעז"ה מתכננת כנראה שבוע הבא אירוע קטן אצלי בבית, עם כמה דברים מתוקים. אזמין בעז"ה קצת משפחה וחברות

מאוד רוצה שנגיד יחד נשמת אבל אולי זה יהיה ארוך מידי, אז לפחות להגיד ביחד מזמור לתודה

והכי חשוב העצירה הזאת וההפסקה בחיים ולהגיד לד' פשוט תודה!

יואו איזה תזמון, נתת פה רעיון!

אפשר גם מחר בערב חח

האמת שזה אחלה להצמיד את זה לראש חודש

גמגום עד גיל 6 זה גמגום שיש לו סיכוי רב לחלוף.

את מתארת ילד צעיר מאוד שמדבר משפטים מורכבים לגילו, וזה בהחלט יכול להסביר את התוצאה של הגמגום.

אם הוא נתקע במילה אחת, אפשר לנסות להחליף אותה במילה אחרת, למשל לקרוא לעצמו בגוף ראשון:

במקום אני רוצה מים, לומר איציק רוצה מים.

אבל יכול להיות שהוא ממש צעיר לטריקים האלו וחבל לסבך אותו.

פשוט להיות איתו בתסכול. לשים לו יד על הכתף ולעבור את זה איתו.

אם הוא מתעצבן לתמלל לו ולתת לגיטימציה לרגשות שזה מעלה בו וזהו, לקוות שהוא יתגבר על זה מהר בע"ה.

על הגמגום מציע לך לקרוא בצורה מסודרת באתר של אמב"י זה יעשה לך סדר.

וגם כשלך יהיה ביטחון, זה יחזק גם אותו בהתמודדות מול התופעה.

נכנסתי לאתר של אמב"י - זה בדיוק מה שחיפשתי!

עושה לי טוב לקרוא ולהבין יותר. תודה!!!

אצלנו לא היה גמגום היה משהו אחר, לקחנו לקלינאית תקשורת שאמרה שאצל רוב הילדים זה עובר לבד עד גיל 8, ובמילא לא מטפלים בגיל הזה רק במצבים ממש קשים.

בכל מקרה,

זוכרת שכתבת שהוא מחונן וחכם מאד לגילו.

הרבה פעמים זה מגיע ביחד..

גם מבחינת זה שהמוח חושב מהר יותר ממה שהוא מצליח לדבר ואז יוצא מין גמגום כזה.

וגם יצא לי לראות אצל כמה מחוננים שיש בעיות גמגום.

אבל אני לא אשת מקצוע, לכן הייתי מתחילה בתהליך אצל התפתחות הילד. זה במילא לוקח המון זמן ובינתיים תוכלי לעקוב ולראות אם משתפר/מחמיר. 

כן יכולה להגיד שהוא ילד מאוד עדין ורגיש.

הגננת מתארת שהוא מפחד מהילדים הגדולים, לא מתעמת איתם, ומעדיף לשחק רק עם השניים שלושה הילדים העדינים האחרים בגן.

הוא היה הכי קטן בגן השנה, ילדים ילידי ספטמבר עד מרץ.
כל ילידי ספטמבר עד דצמבר יעלו לגן גיל 3, הוא עובר יחד עם עוד 2 מפספסי שנתון לקבוצה של הגדולים בפעוטון.

הוא אכן מוכשר וחכם בצורה יוצאת דופן. גם בתקשורת שלו, גם במודעות הרגשית שלו, וגם בהתפתחות הקוגנטיבית שלו.

בבית ובסביבת המשפחה הקרובה כולם דלוקים עליו, הוא ילד באמת מתוק במיוחד.

הוא בא בשבת להתיישב על חמי, ורגע לפני שהוא טיפס עליו הוא שאל אותו "זה נעים לך שאני יושב עליך?"

יום אחד הוא בכה בחדר ונכנסתי אליו, והוא אמר לי "אמא אני לא עצוב, אני רק בוכה"
והוא יודע את כל האותיות באנגלית ובעברית, מרכיב פזאלים של 24 חלקים לבד ובקלות, ושר המון שירים עם קצב מאוד יפה.

אני כן רואה אצלו קשיים אחרים. כמו לדוגמא בגינה, הוא מאוד מפחד מהמתקנים ולא רוצה בכלל לעלות עליהם. מסתפק בלשבת על הרכב הגדול ולנסוע בהגה, לשבת על הדשא, ולרוץ בין המתקנים.

פעם היה מתגלש במגלשות הנמוכות, לאחרונה אפילו את זה לא רוצה.

אחיו הצעיר בן 11 חודשים, כבר מטפס במרץ את המגלשה מלמטה, ונהנה מאוד...

את יכולה לפרט לי מה זה אומר התפתחות הילד? זה דרך הטיפת חלב או קופת חולים?\

ממש מעריכה את התגובה!

הייתי מתארת בדיוק מה שאת כותבת לרופא ילדים ומבקשת הפנייה לריפוי בעיסוק ו/או קלינאית תקשורת.

התפתחות הילד זה דרך הקופה. בירושלים זה לפי שכונות.

אני במאוחדת אם עוזר לך אני אשלח מיילים.

בכל מקרה במזכירות של הסניף שלך אמורים לדעת ולתת לך את פרטי ההתקשרות.

אפשר גם להגיש בקשה אונליין באפליקציה.

בהצלחה!

אלופה ששמה לב ומטפלת!

תודה!

התחיל לגמגם פתאום. לא רק במילה אחת , בכל משפט שרוצה להוציא מהפה, לרוב בתחילת משפט זה יפגוש אותו

הןא ממש מתעצבן מזה זה ניכר עליו, מקווה שיעבור לו מהר

בניגוד לבן שלך, אצלינו יש עיכוב התפתחותי בכל התחומים וגם בדיבור אז עכשיו עוד יותר קשה להבין אותו

רופאת ילדים אמרה לי שזה תואם גיל , אני בכל מקרה מחכה ברשימת המתנה לקלינאית תקשורת (כבר שנה...) 

לא יודעת איזו קופה

אבל בכללית בעיקרון אחרי 3 חודשים ניתן ללכת לפרטי ולקבל החזר.

ואמרו לי עכשיו שזה ככה רק עד ספטמבר שאז משנים את הכלל וכבר לא יהיה ניתן ללכת לפרטי.

אז אולי אל תחכי עם זה יותר 

250 ש"ח לטיפול. וקבלתי החזר 213 ש"ח. ככה עולה גם טיפול בקופה.

(לאומית)

והקופה חייבת לממן לך פרטי אם בגיל כזה לא נותנים לך מענה מיידי. יש לזה חוקים.

אני כרגע הייתי עם 4/7 מילדיי בטיפולים פרא רפואיים כל אחד מסיבותיו.

קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה. כשחיכיתי זמן רב מדי הם אשרו לי מיידי החזר לפרטי

70-80% רק לכן ירדתי מזה די מהר

אולי אני טועה? 

עם תשלום של 35 שקלים השתתפות עצמית,  ככה תשלמי גם בקופה.

את צריכה לבדוק רק כמה המטפלת הפרטית לוקחת, אם היא לוקחת יותר מתעריף משרד הבריאות ההחזר באמת יכסה פחות

צריך לחכות בסבלנות ולתת לו להשלים את המשפט. ולהסביק לסביבה את המצב, כדי שגם הם יהיו סבלניים.

אם הוא נלחץ מזה, אפשר להרגיע אותו שזה בסדר קורה להרבה ילדים. ואולי שינסה להחליף את המילה שהוא נתקע בה.

קודם כל שולחת חיבוק.

הבן שלי אוטיסט ובהחלט יש לו תקשורת בין אישית.

מי אמר לך את זה?

האם עבר אבחון?

איך את רואה את הילד?

שולחת הרבה כוחות וחיזוקים

התחלנו לו טיפול ושם הציעו לנו שיחה עם היועץ של המקום. השיחה הסתמכה על שאלון שאני והגננת מילאנו, ושיחה של ההורים עם היועץ שבסיומה זה מה שאמר.

היועץ לא פגש את הילד מעולם ולא דיבר עם המטפלת של הילד.

לילד יש קושי זה בטוח, אבל לא חשבתי שזה קושי חריג אלא משהו שעם עזרה והכוונה הוא יוכל להתגבר עליו.

הוא היה בגן שלדעתי השנה לא היה לו שם טוב. כשראיתי שההתנהגות שלו משתנה ושאני לא רגועה לגבי הגן הוצאתי והשארתי בבית וחשבתי שכשנסיים עם הגן הזה הוא יחזור לעצמו, לצערי לא קורה.

ואני מודה שאחרי האמירה הזאת של היועץ ממש השפיעה עליי, פתאום זה נראה לי בלתי אפשרי לעזור לו

לא מאבחנים ככה ילד בלי לראות אותו.

מציעה לך לפנות להתפתחות הילד ולעשות אבחון מקצועי. דוקא ילדים אוטיסטים שמקבלים טיפול נכון יכולים להתקדם מאד (אגב יש חשיבות לאבחון מוקדם ככל הניתן).

ומצד שני גם ילדים לא אוטסטים שמתנהגים בדרך לא מתאימה, זה לא עוזר "להסביר" להם. בדרך כלל צריך טיפול כלשהו- רגשי/התנהגותי/תרופתי (במקרה של קשב וריכוז למשל).

הוא אמר שיש לו חוסר בתקשורת בין אישית, משהו שאי אפשר לשנות אלא רק לבקש מאלוקים ושלא יעזור כמה שנסביר ונדבר הוא פשוט לא מבין.

הוא בטיפול רגשי.

לק"י

זו נשמעת לי אמירה מאוד קיצונית.

אני בטוחה שרוב האנשים מסוגלים ללמוד ולהתקדם בתקשורת בין אישית, גם אם הם רגשית מתקשים להבין, יש דברים שאפשר להבין דרך השכל.

חיבוק לך!!

לכי למישהו שאת סומכת עליו. או להתפתחות הילד דרך הקופה (תירשמי כבר עכשיו להתפתחות הילד בקופה, יש תורים, מקסימום תבטלי).

איך בכלל אפשר להגיד משהו כזה בלי לראות את הילד? רק על סמך השאלונים? אמורים לעשות בדיקות יותר מקיפות - להיפגש עם הילד וכו.

אולי אולי אפשר להסכים עם היועץ שמי שקשה לו חברתית, תמיד יהיה לו יחסית קשה חברתית. וגם זה אולי. לא מבינה בתחום. מכאן ועד להגיד שצריך להתפלל לאלוהים כי אין מה שיעזור - יש פער עצום

ואת אמא מהממת. 

זה באמת מה שאמרתי לבעלי מהרגע הראשון, שלא מבינה איך מאבחנים בכזאת נחרצות ילד בן 4 (בקרוב יחגוג 5) שעוד לומד את העולם וברור לנו שגם עבר משהו בגן שבטח השפיע. וכל זה בלי לראות אותו בכלל.

מוסיפה שגם המטפלת כששמעה שזה מה שהוא אמר אמרה לי שאסור לה לומר את זה אבל שגם לה זה נשמע יותר מידי והיא לא הייתה לוקחת את זה יותר מידי ברצינות ושהיא רואה איך הילד השתנה מאז שנגמר הגן אז שניתן לו את הזמן שגם הטיפול ישפיע ויהיה בסדר.

זה יועץ של המרכז שבו הוא מקבל טיפול @יעל מהדרום

אבל..

אם זה על סמך חוו"ד של גננת שהיה לו ממש לא טוב איזה עד כדי שהוצאת אותן מהגן,

ובכלל בלי לראות את הילד

זה לא מקצועי בכלל.

חיבוק לך

הייתי כן הולכת איתו לאבחון מסודר ומקצועי. ואולי בודקת אם יש איך ולמי להתלונן על היועץ הזה..

שיחה של שעה וחצי עם ההורים וקריאת שאלונים, זה מה שהיה שם

מתלבטת אם ללכת לאבחון או לתת הזדמנות לטיפול לעזור.

בעיקר דואגת מאיך יסתדר בגן עם החברים שנה הבאה

יועץ לא יכול לאבחן.

תקבעי תור לאבחון, גם ככה מחכים חצי שנה בתור, לבטל את תמיד יכולה. ולו בשביל השקט הנפשי שלך.

חיבוק גדול!!

זה בדרך כלל קורה במקביל.

וכמעט שאין דבר כזה קושי שאי אפשר להסביר ולעבוד ולקדם.

לדעתי תמחקי מהראש שלך כמה שאפשר את כל מה שהיועץ הזה אמר בלי להכיר את הילד. תמשיכי את הטיפול הרגשי אם נראה שזה מתאים ועושה טוב. ותתחילי תהליך מול התפתחות הילד, גם ככה התורים נורא ארוכים. מקסימום תבטלי את התור אם כבא לא יהיה צורך.

יועץ זו מילה כללית, מה המקצוע של הבנאדם?

ככל שאת כותבת עליו יותר, כך הוא נשמע יותר חסר מקצועיות.

לא רציני בכלל.

מה שהורים רואים ומורים רואים זה בנוסף למה שמאבחן מקצועי רואה.

השלמה, לא במקום אבחון מלא, מקצועי ותקין.

ובכל מקרה, קושי בתקשורת קיים גם אצל אנשים ללא אוטיזם וגם במקרים של הרצף האוטיסטי הדבר נרכש הרבה פעמים.

הכי נכון זה לקבוע תור להתפתחות הילד ולהתקדם משם.

קודם לבדוק, אחר כך להסיק מסקנות ורק אחר כך לחשוב איך פותרים ואיזה כלים נותנים.  

מי אמר לך את זה? האם הוא עבר אבחון מסודר?

בכל אופן, השלב הראשון בכל בשורה כזו הוא הלם ואחר כך הכחשה. רק אחר כך אפשר לעכל אותה ולראות איך מטפלים ואיך עוזרים לילד.

ב"ה יש הרבה אפשרויות לטפל בילדים עם אוטיזם, רק צריך למצוא את המטפלים הנכונים.

אם קשה לך לפרט את הכול על גבי הפורום את מוזמנת לאישי, ואנסה לעזור לך מניסיוננו הטרי יחסית...❤️

מצטרפת למחזקות ללכת לאבחון מסודר בקופת החולים, ואז להקשיב רק להם ולא לאף אחד אחר, מקצועי יותר או פחות.

הרבה כוח!

אבל גם אנחנו הגענו לשירות מסויים שהמאבחן ראה רק אותנו ההורים בשיחה עשה לנו שאלון והחליט מה שהחליט... ברור לנו שזה היה בזבוז זמן וחוסר רצינות

משם פנינו לאבחונים פרטיים רציניים עם הילדה

אז אם יש לך ספק, אל תתלבטי בכלל תנסי גם בכיוונים אחרים עד שתרגישי שנגעו בנקודות הנכונות והטיפול תואם ורואים שיפור

תתחילי בהתפתחות הילד

קודם כל, הילד שלך הוא הילד שלך.

לא משנה איזו תווית ישימו עליו ואיך יגדירו אותו- הוא נשאר אותה נשמה מדהימה שהקב''ה בחר לתת לך. זה לא משתנה לעולם!

חוץ מזה, אין דבר כזה שאי אפשר לקדם ילד. גם ילדים אוטיסטים אפשר לקדם, והרבה מאוד. פשוט בדרכים שונות.

ודבר אחרון-

הוא נשמע סתם מאבחן לא מקצועי בכלל בכלל!

כדי לאבחן אוטיזם, צריך שני אנשי מקצוע, אחד פסיכולוג ואחד רופא (כלומר, המאבחנים צריכים להיות עם מינימום תואכ שני/דוקטורט), ולפגוש את הילד ואת ההורים לסדרה של פגישות. פנים אל פנים. מעולם לא שמעתי על אבחון אוטיזם בטלפון. חלק קריטי מהאהחנה זה לראות את הקשר עין של הילד, ואת תנועות הגוף והג'סטות שהוא עושה.

לא לעבור על כמה שאלונים ואז לחרטט בביטחון...

(ואם כבר, מהתיאור הקצר שלך שההתנהגות השתנתה בעקבות חוויות קשות בגן, זה ממש מפחית סיכוי שהנקודה היא אוטיזם).

קודם כל שולחת לך חיזוקים והזדהות.

הילד שלי כנראה על הרצף, ואני לא אומרת אוטיסט כי בעיני לא כל מי שעל הרצף האוטיסטי הוא אוטיסט (אולי זה הכחשה, תקראו לזה איך שבא לכם). אנחנו בתהליך אבחון ולידל שלי בהחלט יש קושי בתקשורת בין אישית, ובאמת להסביר לו שההתנהגות שלו לא מתאימה זה לא תמיד עוזר אפילו שהוא ילד מאוד חכם כי זאת אינטליגנציה אחרת. אבל! זה ממש לא אומר שאין מה לעשות עם זה ואיך לקדם אותו! פשוט הוא צריך ללמוד, ולאט לאט הוא לומד, להבין את האחר, ליצור יותר קשר, להיות מסוגל לחשוב על האחר ולהבין מה יכול להיות נעים או לא נעים לאחר. הוא לומד את זה! לאט לאט ולא כמו ילדים אחרים בגילו.

מה את אמורה לעשות כדי לעזור לו?

זאת שאלה ענקית, אנחנו התלבטנו המון המון אם לקחת אותו לאבחון, דווקא בגלל שהוא ילד בתפקוד גבוה ובדרך כלל מסתדר. מה שגרם לנו להחליט על אבחון היה המסגרת החינוכית, במסגרת הוא צריך עזרה, גם עם גננת מדהימה ומכילה, היה לו שם קושי משמעותי, ובמסגרת אין לנו כהורים שום דרך לעזור לו בלי אבחון (אם הוא לא היה ילד כל כך חכם, אולי היה אפשר להכניס לו עזרה בתחום החברתי עם אבחון של קושי שפתי נניח, אבל אצלו באמת הקשיים של התקשורת זה הקשיים היחידים) גם אם נשלם את כל הכסף שבעולם, לא נוכל להכניס לו סייעת אישית לגן או כל דבר אחר בלי אבחון. לכן הלכנו על זה.

מה עוד עשינו? קודם כל למדנו על הנושא, הלכנו להדרכת הורים, לשתי הדרכות, אחת לכמה מפגשים בודדים לעזור לנו לעכל את המצב, לשקול את הנתונים, להתאפס על הרגשות שלנו ועל היחס לילד. (בהתחלה זה היה לי כאילו זה ילד אחר ולא הילד שאני מכירה, פתאום כל התנהגות שלו נבחנה במשקפיים של אוטיזם, קצת הזכיר לי את הלילה שאחרי החלאק'ה שהוא הגיע אלי למיטה והיה את הרגע הזה ש"מי זה הילד הזה?", אז אחרי החלאק'ה לקח לזה דקה להבין ולהרגיש שזה הילד שלי שאני מכירה מצויין, אחרי הבשורה הראשונית על החשש ללקות תקשורת זה לקח איזה שבוע).

הדרכת הורים נוספת נתנה לנו כלים לעזור לו בבית, להתמודד עם הקושי בגמישות, לעזור לו לפתור בעיות, להביע רגשות, להיות שותף.

ועכשיו עוד לפני האבחון אנחנו לוקחים אותו לטיפול של אשת מקצוע, שממש ממוקד בתקשורת שלו, בשלבים המאוד ראשוניים של יצירת קשר, אינטראקציה והנאה משותפת, הרחבה של משחק משותף, הדדיות.

אבל לקח לנו חצי שנה שבה לאט לאט צעד אחרי צעד התקדמנו. כיום ברור לי שהוא על הרצף, אני מקווה שהזיהוי המוקדם יקדם אותו כמה שיותר ומנסה בסך הכל להמשיך להסתכל עליו כמו ילד רגיל עם קושי מסויים כי זה מה שהוא.

הוא לא מקצועי מספיק בעיניי האמת

תמיד יש מה לעשות ואיך לקדם ילד

וגם, לייאש זה פשוט ככ לא תואם את האג'נדה הרפואית היום 

מי שמעביר כזו פסימיות, ועוד בכזו שטחיות, בעיניי מדבר שטויות וזהו. בטח בלי לפגוש את הילד

הייתי שוכחת ממה שהוא אמר והולכת לאבחון מסודר אם צריך. חיבוק

מה אני אומרת לה? שקשה לו להתנהג יפה ולשחק עם האחים אז רוצה ללכת לאבחון? ככה זה הולך?

אני לא רוצה להביא הגדרות מעצמי ואני רוצה שתיתן הפנייה להתפתחות הילד

ולבקש הפניה לאבחון מקיף בהתפתחות הילד.

רק מזהירה מראש שזה לוקח זמן, אז תיקחי נשימה ארוכה...

אבל מדובר על כמה אלפי שקלים...

אם את בכל זאת רוצה, אני יכולה לתת לך טלפונים בפרטי (אזור ירושלים, בנימין והשומרון).

על ביטוח משלים.

בפרטי ממש, זה יקר מאוד (אבל מיידי).

3 וחצי - 5 וחצי אלף.

אם האבחון היה פותר את הבעיות - יש היגיון לשלם כדי לעשות את זה כמה שיותר מהר,

אבל הוא לא.

הוא רק מקדם וממקד את אפשרויות הטיפול.

לכן טוב מאוד שאתם בינתיים בטיפול, בעז"ה הטיפול יקדם ויעזור, ואם את מרגישה שזה לא מספיק - אפשר לחפש כיווני טיפול נוספים.

ואז אצטרך שאלון של הגננת, איך אביא להם?

לא באלי להביא מהגננת שהייתה וגם אין לי איך להגיע אליה וזה בטח גם יקח לה זמן

גם בשבוע יותר מתקדם.

האמת שלא ניסיתי לשאול רב.

שתיתי הרבה לפני, בתשעה באב עצמו לא זזתי מהמזגן והשתדלתי כמה שיותר לנוח וב"ה עבר בטוב.

כמובן שבעלי עזר בכל מה שהיה צריך.

אבל מודה שזה לא גורם שהפעם לא אדאג מתשעה באב שמתקרב 😅

אבל את מכירה את עצמך בצומות, מכירה את מצב ההריון שלך, את יכולה להתייעץ עם הרופא ואז ללכת לרב ולשאול אותו.

בעיקרון מתחילים לשתות איזה יומיים שלושה לפני, אבל ממש לשתות. 3 ליטר ביום בערך.

השנה הצום יוצא מוצש אז אפשר לאכול סעודה שלישית טובה, אפילו בשרית אם רוצים.

לאכול פירות- אבטיח, ענבים..

וכמובן בצום עצמו להיות במזגן, לא להתאמץ ולהיות קשובה לגוף שלך, אם יש צורך לשבור את הצום. 

אלא אם יש סיבה שלא.

ואם במהלך הצום יש קושי, יש אפשרות לשבור את הצום.

כדאי כמה ימים לפני להתכונן עם הרבה שתייה.

ולהתייעץ עם רב כדי לדעת כמה לצום ובאיזה שלב להפסיק.

אני צמתי תמיד ההריונות, עבר בשלום.

גם לא בכיפור

אני לא יכולה לצום בהריונות

כי גם בלי צום אני מרגישה גרוע

(הקאות וחולשה/ צירונים מוקדמים)

צום ט באב הוא יחסית קל להקלות בהריון

אני אהיה בחודש תשיעי שהבנתי שבו פחות מקלים

כמובן שאשאל רב, אבל אשמח לשיתוף ממישהי שחוותה

תעשי שאלת רב. כי יש בזה הרבה הנהגות.

בכ"א אם כן תצומי-

לא מתייבשים כ"כ  מהר...

שותים הרבה לפני

מתכוננים כראוי

נמצאים כל היום במזגן ואח"כ משלימים....

כמובן אם לא מרגישים טוב/לא מרגישים תנועות וכד' מיד שותים. זה לא יום כיפור

ביום כיפור האחרון הייתי כמה ימים לפני התאריך

צמתי את כל הצום כאילו אני בחורה צעירה

ממש בשעה האחרונה של הצום היו לי טיפ טיפה צירים שעברו ברגע ששתיתי

ילדתי 3 שבועות אחרי....

די בהתחלה עוד בלילה

כי התחילו לי צירים

תשאלי רב

תהיי במנוחה

וקשובה לגוף שלך

שום צום בשום שלב בהריון.

יש רבנים שמקלים יותר יש רבנים שמחמירים יותר.

כמו הרבה נושאים תלוי את מי תשאלי.. 

ויש שפוסקים שנשים בהריון לא צריכות לצום כלל צום נדחה

תבדקי מול הרב שלך

(אני באופן גורף לא צמה בהריונות בגלל קרישות...)

כמובן שצריכים להתכונן היטב לפני כן ..

ובצום עצמו לנוח בחדר ממוזג עד כמה שניתן.

כשאני הייתי בהריון אחרי קיסרי ורופא אמר לי שעדיף שאשתה..

שאלנו רב והרב אמר לבעלי שהוא יהיה אחראי על הילד הגדול וייתן לי לנוח בחדר ממוזג.

אם לא ארגיש טוב חלילה- אז לשתות.

אבל צמתי במון פעמים בהריון בתשעה באב וביום כיפור. גם בחודש תשיעי וגם באמצע הריון וגם בתחילה.

החכמה היא להכין את הגוף בייומיים לפני כן, לשתות המון מים, לאכול ענבים

והמלצה שלי: לשתות מיץ ענבים של קידוש (תירוש). עוזר מאוד. והשנה אפשר לשתות כי ערב תשעה באב זה בשבת אז אין איסור בשבת לשתות מיץ ענבים..

ובצום עצמו לנוח כמה שיותר בחדר ממוזג.

(יותר קשה זה לצום כשאת מניקה. במיוחד כשמדובר בתינוק קטן שרק יונק.

ועברתי את זה גם כמה פעמים כם תינוק בן חודשיים. זה מאתגר ומחליש ממש.

אבל גם כאן למדתי להתכונן טוב לפני כן...)

בהצלחה ובשורות טובות

לפי הפסיקה שלנו צמים. אל תתכנני לעשות כלום חוץ מלשכב במזגן.

אם יש חולשה קיצונית, הקאות או צירים אז יש פעמים שצריך להפסיק את הצום. אני צמתי פעמיים, עבר סביר במנוחה מוחלטת. הייתי חלשה ממש אבל לא נגרם נזק להריון.

אם את ב"ה לא בהריון בסיכון.
הריחון בסיכון- זה משהו אחר.
לא מתייבשים ממחסור של שתיה ביום וחצי... צריך גם לדעת להיערך בהתאם לפני הצום...
ב"ה צמתי בהצלחה ברוב ההריונות שלי, גם כיפור. לא קיבלתי היתרים כי הריונותיי ב"ה היו תקינים (כמובן צמתי רק יוה"כ ו9 באב, לא צומות קטנים...)

לפחות שלושה ימים לפני, להרוות את הגוף בנוזלים - אפשר ממש לעשות טיימר כל 30-45 דקות, וכשהוא מצפצף אז לשתות ולכוון אותו מחדש.

לי זה עזר מאוד במקומות שצמתי (ובכל זאת היה לי יו"כ אחד שהתחילו לי צירים לקראת הסוף אז כן שתיתי).

גם אני קצת בלחץ מהצום. עם תינוק בהנקה מלאה (שיונק הרבה...) ועוד גדולה יותר שגם עוד מתפנקת לפעמים עם הנקה (אצלה אפשר יותר לצמצם, אבל יום שלם זה עשוי להיות קשה).

לק"י

(תירוש). זה גם יכול לעזור.

ובצום לנוח במזגן כל היום. אם יש ילדים- לדאוג להם מראש לאוכל שיוכלו לקחת לבד (או שמבוגר אחר ייתן להם), ברבוקי מים, משחקים זמינים.

וממליצה גם לשאול רב עם הפרטים שלך (אם יש הקאות/ בחילות/ ברזל נמוך וכו').

ואם הוא אומר לצום, תשאלי באיזה מקרים צריך לשבור את הצום.

ואמרתי לרופאה שמרגישה מעט כאבי גב עשתה אורך צוואר ללא מוניטור

לא כדאי להסתמך על זה ??

עושים משבוע 27 או 28

ככה אמרו לי לפני כמה שבועות.

אבל אם את עדיין באזור אולי כדאי לחזור ולשאול את האחיות?

הייתי עם הילד שלי לכן כל כך הזדרזתי ועכשיו ממש מתחרטת

כי זה מתחזק 😓

אבל גם לא שתיתי היום כל כך

ליתר ביטחון הייתח מתייעצת עם המוקד ומדגישה את תוצאות בדיקות האולטרסאונד+ העובדה שלא שתית

מהניסיון שלי- ההוראה הייתה לשתות הרבה ולנוח ולפנות למיון אם לא עובר תוך × שעות (לא זוכרת בדיוק כמה)

מה הסיכוי שמשהו השתנה? האורך צוואר היה תקין לחלוטין לפני שעתיים

ואני בשיא הערב עם הילדים,כרגע היה אבל מרגישה התכווצויות

תקין

אבללל הם כמעט ולא כואבות, רק מידי פעם. וגם עם היסטוריה שלך הייתי נזהרת יותר. ממליצה לעצור הכל לשתות המון ולנוח, ואם לא נרגע אז ללכת להיבדק שוב.

חזרתי מביקורת האורך צוואר היה תקין (יחסית) אבל סבלתי מצירים כאלה כמו שאת מתארת, נסעתי באותו ערב למיון ובאמת ראו צירים במוניטור, בהמשך הצוואר התקצר עוד, הצוואר הוא מאוד דינאמי

קיבלתי סלצטון , נוזלים וזריקה להרגיע את הצירים שהכל נרגע שוחררתיבגלל ההסטוריה שלך לא הייתי מזלזלת 

אבל רק אומרת (מניסיון) שהרבה פעמים בשבועות מוקדמים מוניטור לא מזהה צירים בכל מקרה, הרבה פעמים דווקא מזהים את זה בא"ס (שהרחם מתכווצת) ולא במוניטור

בעיני, לשחרר.

תהני מהמתנה, תשמחי.

תני לו לנהל את הפן הכלכלי ותורידי ממך את העולם הזה, מה גם שב"ה המצב טוב פלוס, אז תודה לאל, תני לו לפרגן לך.

אני מאוד מכירה את המקום הזה שקשה לבזבז ולהוציא הוצאות מוגזמות. אבל .... לדעתי מה שנכון לזוגיות זה לשחרר ולקבל באהבה. 

וברוך ה' אין בעיה כלכלית, אז לא רואה פה בעיה.

הגיוני שהוא גם ירגיש צורך לפנק בצורה מוגזמת, תשחררי הפעם, ותנהלו על זה שיח בפעם אחרת קבלי קשר לסיטואציה מסוימת. זה מבאס לפנק מישהו ואז הבן אדם השני מוריד אותך...

בעיניי גם לא להגדיר את זה כבזבזן, אלא תקציב המותרות שלו הוא אחר משלך, ואפשר בנפרד, בלי קשר למתנה או קנייה ספציפית , לשבת לשיח של תקציב ולהגדיר תקציב מותרות שמתאים לשניכם.

יש אנשים שעבורם מותרות זה בסיסי לרווחה הנפשית

נראה לי אין יותר מבאס מאשר לתכנן לקנות מתנה לבן זוג, לחשוב להתלבט ואולי גם לסגור

ואז לשמוע מהבן זוג שהוא עלה עלייך ובעצם לא רוצה.

ויכול להיות שגם הוא עושה את כל החישובים שלך ובסוף יקנה את הדגם הפחות יקר (ואז את תתבאסי שהוא מתקמצן עלייך 😂)

מגיע לך

לגמרי.

בתור נשיםקשה חנו לפרגן לעצמנו 

מותר לשתות מים

לי יש סינר ממש מוצלח אחרי כמה נסיונות מצאתי אותו ואז יותר קל לי לחבר איתו וגם ממש נח להשאר איתו אבל זה לבחוץ בעיקר

בנוסף

יש חולצות בית להנקה/חלוקי הנקה ללבוש בבית שאז את ממש מכוסה מכל כיוון חוץ מאולי בשניות הראשונות וגם נח לחבר ככה

אני משקיעה בכמה בגדים כאלו זה שווה לי את הרוגע

אמנם אין לי בנים גדולים אבל אחרי לידה הרבה פעמים מביאה עזרה של בנות צעירות שישחקו עם הגדולים יותר ונוח לי לשבת להניק לידם בצניעות במקום ללכת לחדר

חולצות הנקה יש לך באתרים בשיין ראיתי פעם. יש בארץ יותר יקרות אבל נוחות מאוד

בליידיס

לטיפה

אולי לאורדמן ולנינה רוקה יש גם חולצות(אני ראיתי חלוקים וכותנות)

כדי שיהיה לי שקט

להם ולי

מנסה להתארגן על זה מראש שלא יהיו בלתמים בלתי צפויים

לדעתי עד גיל 7 זה ממש סבבה להניק לידם, זה טבעי.

מעל גיל 9 לא שייך, בין לבין תלוי.

אני הייתי מניקה בחדר עם דלת חצי פתוחה כדי לשמוע מה קורה בבית.

כשהבן היה צריך אותי, היה דופק, הייתי שמה חיתול בד או שמיכה, ורק כשהייתי אומרת לו שהוא יכול להיכנס, היה נכנס ואומר מה הוא צריך.

עם כפתורים או דרך אחרת לפתוח מלמעלה כלפי מטה, ואז רק החזה מגולה ורק ברגע החיבור וברגע הניתוק, כי בזמן ההנקה אני מכסה בחולצת הבסיס. כשמחברת ומנתקת משתדלת לראות שהילדים לא מסתכלים או לכסות את עצמי לרגע בשמיכה או בחיתול.

אבל חולצות הנקה זה יותר נוח, נראה לי (זה פשוט יקר...)

ללבוש גופיית ספגטי ומעלייה זה לא משנה

ואם את שמה שמלה את יכול ללבוש חצאית בסיס ואז להרים אפילו את כל השמלה והכל צנוע

אם אני מניקה בסלון אז שמה שמיכה או טטרה

לרוב רק כשאני מניקה מחוץ לבית אני משתמשת בסינר הנקה שכמייה

עם חצאית וחולצה מניקה ממש בצניעות

לא מעסיק אותי או אותם (ואני מקווה שאת אף אחד) אם רואים לי קצת מהגוף..

יש טעם ללכת להיבדק עדיין?

איך עלו על זה שנשארו שאריות?

ביקורת לוודא שהכל בסדר.

אצלי בהתחלה לא היה דימום בכלל, אח"כ דימום מוזר...

ואז הלכתי לבדיקה שגרתית כמה שבועות אחרי הגרידה ורק אז גילו שיש שאריות, ממש גדולות🥵

ואז הוא היה כימי

ואחרי זה עוד אחד כימי

ואז הריון שהסתיים בידיים מלאות

בת כמה את?

אם מעל 30- חצי שנה זה מספיק כדי ללכת לבדוק

והייתי קובעת כבר תור עכשיו

היו לי כמה כאלה

וזה הכי הרבה שהמתנתי (שנה וחודשיים)

מאחלת לך הריון עגול ומשעמם🙏🏽