בבסיס-

סיפוק המצרכים זה תפקיד הגבר

הכנת האוכל זה תפקיד האישה.

לא רק באוכל, בעיני לגבר יש יכולת לספק ידע, כסף, חומרי גלם ועוד. והכח הנשי הוא לקחת את מה שהיא קבלה מהבעל, לעבד, ולהפיק מזה משהו.

ונחזור למטבח, כמובן שאם הגבר נהנה מהתחום או רוצה לסייע זה יפה ולמה לא.. (: 

התחברתי למה שכתבת

נראה לי זה תלוי מאוד.

אני מכירה זוג חרדים חוזרים בתשובה שהבעל הוא שף במסעדה וגם אוהב את זה ולכן הוא זה שמבשל בבית.

ועוד זוג שהוא "סוג של" חרדים שהאשה פחות מתה על המטבח והבעל או קונה או מכין בעצמו את האוכל לכולם..

כלל יש את היוצא מין הכלל.

אני בטוח שיש חרדים מודרנים שמעדיפים בכלל לאכול בחוץ...

הרעיון הוא הנורמה

תהיה לנו בעיה - אני לא ניהנת מזה, אין לי בעיה לבשל מדי פעם, אבל הצפיה היא שגם הוא ידע להתחלק איתי, לא חייב 50:50, מצידי לפעמים 70:30 60:40 .

אבל אני כן אתבאס אם הוא לא ישתתף (כמו אבא שלי) בהכנות לשבת, קצת בבישולים וגם בניקיון.

היום גם נשים עובדות , רובינו לא בבית כל היום , אני כמובן מייחלת לבשל לו ולהכין לו אוכל באהבה , אבל באותו זמן, הייתי רוצה שזה לא יהיה לו מובן מאליו- שזה התפקיד שלי להכין לו, והייתי שמחה שהוא גם יכין בשבילי ואיתי לפעמים.

עוד משהו שעלה לי - מה הכוונה ב"לנהל" ? שהאשה עושה הכל או שהיא אחראית על המטבח? כלומר אין לי בעיה שהוא ישאל אותי מה לבשל, או אם הוא לא יזכור בדיוק לאיזה ארון שייך כל כלי (למרות שהזכרון שלי זוועה, נצטרך לסמן 😂)

לי קווים ברורים למילה ניהול בהקשר הזה.

בכולל שבו אני נמצא מרבית האברכים יענו בצורה ברורה לשאלה, האם אתה מבשל בבית?

בתשובה של "אני אוכל".

הוא יעשה קניות והכל ואולי יכין בבוקר סנדוויץ זריז לילדים לפני שמפזרים את כולם בגנים וכו'

אך כשזה מגיע לבישול ארוחות זה כבר ברור להם מי יעמיד את הסירים.

(בעל שלא יבשל לאשתו מידי פעם לא חושב שעונה להגדרה של בעל)...נראה לי שדגים מועילים לזכרון, ושמן זית

אם בשידוך היה אומר כזה דבר ממקום של אין מצב שאני נותן יד

הייתי פוסלת מעיקרון שאני לא מאמינה באדם שמשליך עלי תפקידים אני מאמינה באדם שקם ולקוח אחריות כשצריך ואם לא אספיק לבשל יקח תמושכות כי הוא מבין שאנחנו זוג

לי ויכוח עם אחת האחיות שלי כשהיא רק התחילה את תהליך התשובה שלה

ואמרה שהיא לא מקבלת את מה שהנורמה הדתית מכתיבה

 ושהבעל שלה יבשל לה כל יום והיא תשב בסלון (כיום היא מכינה סעודות שבת למופת וזה עוד לפני שהכירה את הארוס שלה)

לענייננו, אמרתי לה שלא סתם בורא עולם ברא את הנשים מניקות ולא את הגברים,

נראה שטבע האישה הוא לדאוג לאחר, להיות רגיש לאחר וגם החשק להאכיל.

כך שאם מישהו ישליך או השליך עלייך תפקיד זה יהיה הבורא ולא הגבר, לא?

ואני אכן המבשלת בבית אבל גבר שבא ואומר לך בשידוך שמבחינתו זה תפקיד האישה זה אומר סיי מסויים שיש לו תבנית בראש של זה אני עושה ובזה אני לא נוגע

וזה לא עובד ככה בזוגיות

בזוגיות אנחנו יחד כיחידה אחת ואם לא הספקתי לבשל ואתה בבית אז אתה יכול להפשיל שרוולים ולקחת אחריות

בחור שמדבר על תפקידים כנראה עוד לא התחיל להבים מהי זוגיות

טת יודעת כמה מצבים היו לנו לאורך השנים שיצאתי מתיפקוד בגלל לחץ בעסק/ מצב רפואי בהריונות ובעלי לא חיפש של מי התפקיד! הוא הפשיל שרוולים ועשה כביסות ובישל וסידר את הבית אפילו שביום יום זה באחריותי המלאה

אפילו בלי מצבי קיצון ברגע שהוא רואה שזהסל כביסה מתמלא הוא ישר לוקח דף ועט שואל הוראות איך למיין כביסה ויושב למיין לסלים

זה גבר שבנוי ואפשר לחיות איתו

לא אחד שכבר בדייטים מדבר על 'תפקידים'

היא מילה שגויה לדעתי

אין תפקידים לאף אחד אנחנו יחד בהכל

אז אם המצב הכלכלי דוחק אני לא אגיד לבעלי זה תפקיד שלך אלא אני יוסיף שעות בעבודה

ואם נגיע למצב שיותר נוח שהוא יפזר תילדים אז הוא יפזר המשימות ביננו מתחלפות ומתחלקות כל הזמן בהתאם לצרכים ולנןחות של הבית

בזמן השידוכים לא רואים את זה, אבל יש המון מצבים שלאישה קשה לנהל את המטבח

הריון/ אחרי לידה/ שילוב של ילדים ועבודה/ חולשות כאלה ואחרות

הייתי מבררת קצת יותר לעומק איך הוא מתייחס למצבים כאלה.

אם הוא היה אומר עדיין שזה תחום האחריות הבלעדי של האישה, מודה שזה היה גורם לי כנראה לחשוב פעמיים. לא כי זה שוניביסטי,כי זה לא מתחשב ומקובע

להכנס לפרטי פרטים

ברור שלא מדובר על עבדות, בכל זאת זו האישה שלך

האהבה שלך שותפה שלך חצי שלך, אם ילדיך, וכו'.

ברמה הכי פשוטה ויומיומית, כמו שאני יודע שאם לתקן דלתות מטבח או להחליף ברז במקלחת אני זה שקופץ לטמבוריה הקרובה ומטפל במה שצריך

האם גם האישה צריכה לדעת שהיא זו שקופצת למטבח וכו' (כמובן כשאנחנו בריאים ויכולים והכל)

אם כל אחד מונח במקומו, לא רואה בזה בעיה.

אישה אחראית למה קונים (מזון) לבית. אחראית לרשימת הקניות. (לאו דווקא לקניה בפועל, אלא מה יכנס הביתה)
אישה אחראית לבישולים בסופשבוע. זה לא אומר שהיא לא יכולה לבקש עזרה מהגבר "תקלף לי תפוחי אדמה" "תחתוך לי בצל".

לגבי אמצע השבוע -כל בישול = בונוס. שאף אחד לא יבנה על זה. 

אין אוכל מבושל באמצע השבוע ? הילדים והגבר צריכים ללמוד להסתדר. להכין לעצמם כריכים או חביתה , סלט וכו'.

אם האישה בישלה -בכיף- גם באמצע השבוע. אז כמובן שהיא מפנקת את המשפחה שלה וכולם מרויחים והיא תרויח מזה גם בחזרה. אין שום ספק. אוכל=שמחה.
אוכל של אמא = שמחה כפולה. זה כח אדיר לאמא שהיא מבשלת אוכל לבעלה ולילדים. 

בשידוכים, לא הייתי ממליץ לאף  בחורה לומר "אני לא אוהבת לבשל", אם היא בכל מקרה, מתכוונת לבשל בסופישבוע. אין בזה שום הגיון.
יש לנושא הזה משקל ריגשי אצל גברים. משהו שקשור לאמהות. עדיף לא לומר כזה משפט. ככה אני חושב.

בראש טוב.

יש מי שיאמץ את האידיאל הזה כאידיאולוגיה

ככה זה הטבע.

פעם חשבתי אחרת, אבל ככל שגדלתי והכרתי את עצמי ואת הנפשות הפועלות הבנתי שזה לא סתם ככה עד היום.

באמת שלהיות בבית ולגדל ילדים זה יותר מתאים לאישה ולצאת החוצה לעבוד ולהביא כסף הביתה יותר מתאים לגבר. כמובן שזה לא חד משמעית ולא מתאים מאה אחוז לכולם, אבל סה"כ ככה הנפש שלנו עובדת.

ולדעתי כמעט כל אישה שתשאל תעדיף היא לבשל לבד ושלא יפריעו לה ויתרוצצו לה בין הרגליים. 

בדיחה ישנה.

גבר נשאל מה הוא עושה כשהמדיח בבית מתקלקל?

תשובה. מתגרש ומביא אישה חדשה.

(:

היא עיקר הבית

אין על זה חולק.

לא לחינם בגמרא היא נקראת בית

(האישה היא הבית ובעלה הוא בעל הבית)

אז סייגתי את דבריך ואמרתי שהוא לא סתם זוכה לתואר בעלה, זה בא יחד עם חובות לדאוג לאשתו וכו'

גם אצלי זה לא עובר חלק.

שרצתה לקרוא לבעלה לעתיד אישי ולא בעלי ובסוף היא התחתנה עם מישהו שקוראים לו "ישעי", (זה נשמע "אישי".)

לשאלתך אני אקרא לו בעלי אבל לא מתוך המחשבה על המשמעות של הבעלות.

הרוב המוחלט מחכות לקרוא ככה לבעל שלהן. על השאר אני מרחם. 

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי."

הושע ב', יח'

אבל בתכלס אין לי בעיה לקרוא לו "בעלי" כל עוד הוא באמת ראוי לתואר הזה ומן הסתם שאם אני אתחתן איתו הוא יהיה ראוי.

מבין שאין פה מבט חרדי, לאומי.

הרוב באותה תפיסה כל זמן שיש הבנות במקרים מסויימים

אני מבשלת ובעלי אופה ושוטף כלים.

פחות או יותר אמרתי לו מה החלקים השנואים עליי בעבודות הבית והוא לקח אותם על עצמו.

הוא טוען שעדיין יוצא בסוף שאני עושה יותר ממנו, אבל זה באמת כבר לא משנה לי. אחד הדברים שרציתי לעשות אחרת בבית שלי זה לוותר על הסצנה של אמא שקורעת עצמה במטבח ומתחננת לעזרה מכל הילדים, כשהאבא נמרח על הספה בנוחות ואין עם מי לדבר.

זה לא קשור לפמיניזם, זה פשוט לא הגיוני שבמציאות שבה שני בני הזוג נמצאים מחוץ לבית שהעול יפול רק על אחד מהם. גם לא הייתי אומרת שמלאכות הבית טבעיות יותר לנשים. יש כאלו שזה בא להן בקלות, וכאלו שישרפו כל חביתה. הבעיה היא שאנחנו לא נותנים לרוב הבנים לנסות בכלל את הדברים האלו ואוטומטית מפילים את זה על בנות, וככה חושבים שזה עניין מולד במהות האישה או משהו.

אולי גם כיבוס ביד בנהר במשך שעות זה חלק ממהות האישה? אין שום סיבה להעתיק בלי מחשבה מה שביה בדורות הקודמים. צריך לחשוב מה הנסיבות שהם היו שגרמו למצב הזה, ומה דומה ומה שונה בין אז להיום.

כמו שאמרו לפני, בחור שקובע עובדות לבחורה בדייטים, אפילו לא משנה באיזו נושא, הוא באמת מקובע, לא מתחשב ואפילו די עצלן. אדם בוגר שלא יכול לשרוד ברמה הבסיסית בלי אישה שתבשל לו, תכבס לו, תארוז לו תיק לנסיעות ותקבע לו תורים לרופא, נשמע לי די פאטתי, כמו ילד קטן שמחפש אמא.

כתבתי שהבחור קובע עובדות?

אני מבין מה שאת כותבת ואולי אפילו מבין מהיכן זה בא לך 

אך זה לא כזה קרוב לשאלות שלי, בעיקר לא לשאלה השנייה.

בסופו של דבר, יש כאן הרבה תגובות, כתבתי את שלי רק אחרי שקראתי את כולן.

ואם אכן נתיחס לשאלה השניה שלך, אם חברה שלי תספר שהיא יוצאת עם בחור שזה ה"חיסרון" היחיד שלו, אני בהחלט אנסה לשכנע אותה לא לפסול אותו, אחרי שהיא תברר למה בדיוק כמו מתכוון באמירה הזאת ואם היא חושבת שהיא מוכנה לאורח החיים הזה.

הניסוח שכתבת "ברור שמי שמנהל את המטבח זו האישה" בהחלט יכול להיתפס כהנחתת עובדה מגבוה. כמו בחורה תגיד ש"ברור לה שהגבר מפרנס" ולכן היא לא מתכוונת לעבוד בכלל גם אם הם יהיו חנוקים כלכלית, והגבר צריך להסתדר.

נכון שהפרשנות הספציפית הזאת לאמירת ה"ברור ש" לא מחייבת, אבל גם לא מחייב שזאת בהחלט לא הכוונה.

שים לב בלשון הדיבור בימינו אף אחד לא אומר שאישה "עוזרת" לגבר עם הפרנסה. גם במקומות שמרניים שאומרים שתפקיד הגבר לפרנס (דוקא בישראל הקבוצות השמרניות ביותר מטילות את הפרנסה על האישה) עדיין ברור שכשאישה משתתפת בפרנסה היא שותפה לכל דבר ועניין והאחריות שלה על הנושא לא פחותה משל הגבר, גם אם בפועל היא מרוויחה פחות או עובדת פחות שעות ממנו.

אז למה אנחנו אומרים שגבר "עוזר" לאישה במטלות "בית? זה הבית שלו בדיוק כמו שהוא שלה. הוא ירוויח בדיוק כמוהה מארוחה חמה, כלים נקיים, כביסה נקייה מקופלת בארון וכל אחת ואחת ממטלות הבית. אז למה השותפות של הגבר נחשבת "עזרה"? 

גם כשאני עובדת ושותפה לפרנסה, מבחינתי אני לא אחראית לה

ואני באמת חיה ככה מבחינה תודעתית ולדעתי זה מה שנכון מבחינה נפשית גם

מאוד מעניינת.

זה מבלבל אותי ויבלבל אותי יותר אם את לאומית

ואני בין העולמות, יותר לכיוון חרדי

למה זה משנה בעצם..?

זה לא משנה

העניין הוא שהתגובה שלך קרובה לסגנון החרדי שנתקלתי בו

ויצאתי מתוך נק' הנחה שאת לאומית, לכן זה בלבל אותי

זה לא עניין של השקפה חרדית בכלל, ולא ביררתי את זה גם האמת, אבל זה לא מסתדר לי עם זה שנשים חרדיות הרבה פעמים הן המפרנסות היחידות

זו תפיסה שהשתנתה אצלי הרבה אחרי שהתחתנתי והבנתי שלא נכון לי נפשית להתעסק בדאגות פרנסה. זה מרחיק אותי מהמקום שאני רוצה להיות בו

אגב, גם גדלתי בבית כזה שבו האבא הוא המפרנס העיקרי

כל העניין של לשאלה הזו היא בכדי להבין אם מצד ההשקפה הלאומית

יש גם עניין שבו במילים עדינות האישה תהיה במטבח והאבא יהיה חוטב עצים

מה שכן תוך כדי התגובות עלתה בי שאלה נוספת

כיום נשות האברכים הן אלו שמפרנסות ובד בבד הן אלו שגם בעיקר במטבח

תוהה מה הסיבה לכך...

זה בדיוק מתייחס לשאלה הראשונה שלי לגבי העמדה בציבור החרדי

אע"פ שמצד האמת כפי שציינת מי שמפרנס זו האישה, היא זו שבפועל יוצאת לעבוד

והבעל יושב בכולל ומקבל מלגה אלא אם כן מדובר על רב/בעל תפקיד כזה או אחר שגם מביא משכורת

אך כך או כך על פי רוב מי שמנהלת את המטבח זו האישה, האם זה נכון או לא, זה לא עניין שלי ולא נוגע בזה

השאלה שלי הייתה ללאומיות שכאן ובתוכן את ושמח לקבל את התגובה שלך

(:

אשאל אותך שאלה ספציפית, הדעה שלך באה מנק' מבט שלך אישית או שיש כאן עניין גם מצד ההשקפה?

(כמו אצל אותם "שמרנים" כפי שרשמת)

של פרנסה וגם של עבודות הבית והגברים חיים במעין עולם הבא בלי טרדות העולם הזה, ורק מתפלפלים במשך שנים שסוגיות בגמרא עיון בלי לצאת עם שום נפקה מינא מעשית בשום מובן בכלל.

אבל זה לא הנושא של הדיון, אז לא ניכנס לזה.

מבחינה "השקפתית" כללית אני חושבת שכל זוג צריך למצוא סידור ששניהם מרוצים ממנו. הנחת היסוד שלי היא שעבודות הבית פשוט צריכות להעשות, לא משנה על ידי מי.

אם למישהי מתאים לקחת על עצמה את כל עבודות הבית והגבר יפרנס באופן בלעדי וגם הוא מרוצה מהסידור, אז שיהנו להם.

באותה מידה אין בעיה עם חלוקה שיוונית מדוקדקת. כל עוד שני הקצוות האלו וכל מה שבינהם נעשים באמת ברצון טוב, שלא מתוך קביעה מהותנית שאינה נינתנת לשינוי בעתיד כלשהו בהתאם לדרישות המציאות המשתנה.

אולי עקרת הבית המסורה תחליט אחרי אחרי כמה שנים שהיא רוצה לצאת לעבוד חלק מהזמן ותרצה שהוא ישתתף בחלק מהמטלות?

זה גם לא חייב להיות שינוי עד כדי דרסטי, כל עוד יש לשני הצדדים רצון טוב אחד כלפי השני והערכה כלפי מה שהם עושים, הכל טוב.

בנוסף, לדעתי בגלל שבאמת אנחנו לא יודעים באילו סיטואציות ניתקל בחיים, אני חושבת שכדאי שלכל אישה תהיה יכולת מינמלית להתפרנס במקצוע שהיא יכולה לסבול, ולכל גבר צריכה להיות יכולת מינמלית לדאוג לצרכיו וצרכי ילדיו ברמה בסיסית.

אני אפרט לגבי מטלות בית כי זה הנושא: להכיר אילו כלים בבית הם בשרים או חלביים, לדעת לעקוב אחרי מתכון פשוט ברשת שהוא לא רק חביתה, להצליח להפעיל מכונה בלי להרוס לחלוטין את כל הבגדים, לזכור מה המקום של הגרביים של הילדים (וגם הגרביים של עצמו) וכולי.

חלק מהדברים האלו משפיעים על תפקוד יום יומי בסיסי בבית, וחלקן יהיו רלוונטיים לתקופה שהאישה לא נמצאת, למשל אשפוז אחרי לידה. (או סתם כשהוא רואה שהיא גמורה היום והוא מציע להכין ארוחת ערב.   )

בתור אחת שגדלה בבית כזה, שמי שנמצא בבית עושה - אבא גם שוטף כלים ומבשל, וגם אמא, ושניהם על הניקיון.

הם מאהבה יכינו אוכל אחד לשניה ולהפך , זה האידיאל שלי 🙏

מה הילדים עושים?

אם אשתי לעתיד יודעת מה טוב לה היא תרחיק אותי מסקווטש וכלים אלא אם כן היא רוצה טעם 

של אורז וסבון כלים מבישול קודם בתבשיל החדש, גרוע בזה ברמה של יאוש.

בישולים בכיף, שתכין לעצמה משקל צמוד והאופני כושר במרפסת(:

גם אמא וגם אבא שלי לא היו מצויינים כמו היום בניקיון ובבישול.

אמרו שזה תהליך למידה, גם היום יש תפקידים שכל אחד קצת יותר טוב בהם, אבל השני מסוגל להם בהחלט.

ולגבינו- ברור שהילדים עוזרים בבית, ולמדנו המון מההורים, אני מתפללת שאזכה (אמנם לא מתנה את העתיד שלי בכך) לבית כמו שגדלתי בו. 

אם כבר אתה בודק בדשא החרדי 😂

אני בודק בדשא הלאומי תורני

ויש סיבות טובות לכך(:

אצל הציבור התורני לאומי, זה דומה מאד לדתי לאומי ומעורבב איתו כחלק מהמגזר עם הגיוון שלו, כך שאין מה להשוות לחרדים חחח

וחוץ מזה, לא באמת משנה אם היא רק דת"לית או תורנית, לפחות בעיניי 

אז בוא ותאמר לי מה העמדה שלהן?

חדש לי אחינו(:

כולל העמדה שכתבתי בצחוק, שגם לזה יש להם פתרון בדמות הסכם יששכר וזבולון, וכן מעשרות

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?