תקשיבו ללב שלכם. הוא זועק לביטחון מכם. תגידו יחד תהלים, הוא רוצה להרגיש אתכם, אתם מקור הביטחון שלו בעולם....

ואם אתם לא רוצים לישון איתו בחדר, אז תשנו איתו בספה בסלון? משהו שלא יהיה כזה נוח לו שזה יחזור כל ערב ומצד שני כן לתת לו מענה ממש מתבקש... הוא כולה בן 6! נשמה טהורה ורכה ועדינה שצריך אתכם איתו....

(מדברת מהזדהות עם יותר גדולה) 

תודה שעזרת לי לראות יותר את הצורך שלו.

עשיתי איתו עכשיו שיחה קצרה וטובה.

ובסוף הסכמנו שאני אשב על המיטה שלו (בדרך כלל יושבת על המיטה של אחותו, קצת יותר רחוק ממנו...).

נראה לי שהוא כבר נרדם. היה עייף באמת...

הרבנית מיכל שרים... ושמחה לשמוע שהיתה שיחה טובה...

בהצלחה בהמשך. אתם תעזרו לו כמו גדולים והוא רק יצמח מזה 

יש לך אפשרות להשיג בשבילו תמציות פרחי באך...?

אפשר להביא למעברים והסתגלות למצבים חדשים, לפחדים ולתחושת עטיפה ולביטחון...

הבאתי בדיוק לבת שלי והיא נרדמה רגועה בלי לבכות כבר יומיים ב"ה בדכ יש לה איזשהו פחד כזה של ללכת לישון... 

אבל ב"ה הפעם כבר הסתדרנו.

אולי נשקול לקנות בשביל פעמים אחרות.

מבינה אותך ממש, אנחנו עם אותו סרט עם בת 8.

מציעה לך לצאת משתי נקודות הנחה:

1. הצורך של הילד בעזרה שלכם הוא צורך אמיתי לגמרי.

2. הביטוי איך הצורך הזה בא לידי ביטוי (חושך מוחלט, חלון פתוח/ סגור, לשכב איתו במיטה) הוא לא צורך שאין עליו עוררין. כלומר אפשר ללמד אותו גמישות יחד עם עמידה על שלכם שצורת הביטוי הזו לא באה בחשבון תהא הסיבה אשר תהא.

בין שתי האקסיומות האלו יש מרחב פעולה של ניסוי וטעייה מה נכון לכם ולו.

לגבי איך להוציא אותו מהעקשנות, אני חושבת שצריך לדבר על זה לא בזמן אמת שהוא עייף וחרד, אלא במהלך היום, כמו שדיברתם איתו אז על גמישות.

להסביר לו שהוא לפעמים זקוק לעזרה ואתם רוצים לעזור לו ומבינים את הצורך שלו, אבל הוא גם צריך לעשות צעד אחד של גמישות על מנת שתוכלו לעזור לו. להעלות לו את יותר למודעות.

ואז כשהוא מבקש עוד סיפור לומר לו: אתה זוכר שדיברנו שאתה זקוק לעזרה? אז עכשיו אני מזהה שהבקשה לסיפור היא כי אתה זקוק לעזרה במעבר בין ערות לשינה.

אני מבינה שקשה לך ואני רוצה לעזור לך.

לצערי לא מתאפשר עכשיו לספר עוד סיפור, אבל אולי יעזור לך סיפור בספוטיפיי. מוכן שננסה?

או כשהוא מבקש שתישנו לידו במיטה לומר:

אני מזהה שאתה זקוק שישנו איתך, לא מתאפשר לי לשיום איתך במיטה שלך, בוא ננסה להירדם יחד בספה.

עוד משהו, העקשנות הזאת היא מה שנותן לו יציבות. הוא ננעל על משהו כי הוא לא מסוגל להתמודד יותר. אבל אם תצליחו לתפוס את זה רגע לפני, ולקחת את המושכות בידיים שלכם, הוא ירגיש את הביטחון ובאופן טבעי פחות יצטרך להינעל ויהיה יותר קל לתמרן איתו.

לא תמיד אפשרי לתפוס את זה בזמן, אבל בפעמים שתצליחו זה יקל עליכם.

יש לו אחים גדולים?

אני בשלב מסויים במלחמה דיברתי עם הגדולים ככה שיחה של בוגרים והסברתי להם שאחותם היא ילדה רגישה. הרבה זמן שאני קוראת לה ילדת לב הזהב, רק שלב של ילד רגיש הוא מדהים לזולת, אבל הוא גם פגיע וצריך הרבה חיזוקים.

וביקשתי מהם שיעזרו לי בזה. שיגידו לה כמה הם אוהבים אותה ויתנו לה יחס אישי.

הייתי צריכה את העזרה הזאת מהם על רקע המילואים, אבל למשל היום כשיצאתי עם הגדולה שלי, ונשארה פיצה אז אמרתי לה שתשמור לה למחר, היא אמרה מעצמה שכבר אין לה חשק לפיצה ומחר היא תביא לאחותה כי הלב שלה צריך קצת חיזוק ❤️

אז אם יש אחים בפער גילאים שמאפשר לילד לקבל מהם, אז אפשר לנסות להיעזר בזה.

כדאי להתחיל את התהליך לא ממש בסוף היום אלא לפחות שעה לפני. שהאח הגדול יבוא מיוזמתו לאותו ילד ויגיד לו כמה הוא אוהב אותו ורוצה לספר לו סיפור.

או לצייר איתו משהו, או סתם לדבר. או לשבת לידו, או לשכב איתו במיטה.

לאחים יש כח השפעה מדהים.

זה מזכיר לי לפני כמה זמן שהבת שלי פחדה לפתוח את הארון, אז הבן הגדול (13) בא אליה וחיבק אותה ואמר לה שביחד הם הכי חזקים והם ינצחו את כל מה שמפחיד בארון, וביחד הם פתחו את הארון ושאגו לתוכו, ולא ממש שמתי לב מה עוד הוא עשה איתה, אבל הילדה הייתה מאושרת והפסיקה לפחד מהארון מאותו יום.

עוד משהו ששמתי לב לגבי הבת שלי ואולי יהיה גם לכם רלוונטי, התחושה של הביחד ממש מפיעה עליה.

לא להרגיש לבד.

זה מתחבר לי לזה שהוא רוצה שישנו איתו. אולי אפשר לגרום לו להרגיש שאתם ביחד איתו על ידי זה ששניכם מחזיקים משהו ביחד בזמן שאת יושבת לידו או כל רעיון אחר שיגרום לו להרגיש ביחד.

עוד משהו לבדוק, האם המיטה שלו לא גדולה מדי. ילדים רגישים צריכים עיטוף, לא מרחב. להקטין את השטח פחות מאיים ויותר נותן ביטחון.

מקווה שמשהו יעזור מתוך זה. בהצלחה!

רק שכדאי לבדוק יותר לעומק מה הגורם לעקשנות,

לכל ילד זה יכול לשבת על מקום אחר, וצריך לתת מענה למה שעומד מאחורי ההתנהגות של העקשנות.

האם הוא זקוק לביטחון עצמי, האם הוא חושש להתמודד עם כשלונות או יכול להיות כל מיני דברים מתחת לפני השטח.

כלומר מציעה לשאול למה בעצם הוא זקוק ליציבות? מה היה שם קודם שגרם ליציבות שלו להתערער.

יכול להיות שזה המצב הכללי, אבל לא בטוח וכדי לא לפספס דברים כדאי לחשוב על זה יותר לעומק.

שני כלים שמאוד מאוד עוזרים לי זה גישת תקשורת מקרבת, אני כל הזמן קוראת ולומדת עוד, זה שפה שמבחינתי היא עולם ועם הזמן לומדים איך לרדת לרבדים יותר עמוקים של הדינמיקה,

וכלי נוסף זה הקשבה לשפת גוף. לא למדתי את זה ממקור מסויים, סוג של גדלתי לתוך תרבות שבה יש הרבה מקום לקליטת שדר שהוא לא במילים.

אבל אפשר לנסות להקשיב למה שמתרחש מולנו כל הזמן ולנסות להבין את העולם בשדר אחר.

למה הכלי הזה כל כך חזק עם ילדים? כי אצל ילדים יש שילוב מצד אחד של אותנטיות חזקה עם יכולת התבטאות שפתית מוגבלת מצד שני (אמנם מתפתחת עם הזמן אבל לא תמיד הם מצליחים לבטא באמת את מה שהם רוצים)

ודרך שפת הגוף, אפשר ללמוד הרבה על מה שעובר עליהם ומה שבאמת מציק להם. הרבה פעמים כשלא "מקשיבים" לשפת גוף שלהם מפספסים את ההזדמנות המתאימה וככה מגיעים למשברים והתנגדויות.

זה יכול להיות דברים קטנים כמו ילד שתוקע מבט בכמות הקטשופ שאחיו שם בצלחת ולא אומר כלום,

וזה יכול להיות דברים גדולים יותר כמו קושי בכניסה לגן או כל חוסר שיתוף פעולה אחר.

בד"כ, ממש רוב מוחלט של הפעמים בדיעבד היה שם סימן מקדים. לא תמיד מזהים אותו מראש טוב בסדר, אנחנו לומדים את שפת הגוף, אבל אחרי זיהוי בדיעבד, זה יעזור לנו בפעמים הבאות לזהות מראש.

אני אוהבת לישוב על זה כמו וויז שבכל רגע נתון מחשב מסלול מחדש.

תארי לך אפליקציית ניווט, שרק כשהיא מגיעה למחסום/ פקק בדרך היא קולטת שצריך לבצע חישוב מסלול מחדש, זה אפשרי, בסוף נגיע ליעד, זה עדיף כמובן מאשר להישאר תקוע מול המחסום,

אבל זה מייגע.

חישוב מסלול מחדש כל הזמן גורם לנסיעה להיות הרבה יותר זורמת, לפעמים אפילו הנוסעים לא שמים לב שבוצע פה מסלול מחדש (הנוסעים במשל הם הילדים וההורה הוא הנהג)

מבחינתי להקשיב לשפת גוף מאפשר לי לזהות חסימות הרבה לפני שמגיעים אליהם, ולאפשר להגיב אליהם בזמן לפני שהילד שם לב שבעצם יש שם חסימה.

לדוגמה עם הקטשופ, את אני רואה ילדים רגיש ש"נתקע" לו המבט על הצלחת של אח שלו,

יכול להיות שאציע לו עוד קטשופ לפני שהוא בכלל מבקש.

כי לחכות שהוא יבקש, זה אחרי מלחמה שלמה שמתרוצצת לו בראש:

הוא קיבל יותר

אוהבים אותו יותר

לא אוהבים אותי

רע לי בחיים.

עכשיו יכול להיות שהפתרון לא יהיה לתת לו עוד קטשופ, יכול להיות שהפתרון יהיה להציע לו סיפור מיד אחרי האוכל למרות שהתכנון מראש היה שהם יעסיקו את עצמם.

כשאני מציעה סיפור במקרה כזה אני בעצם אומרת לילד:

אני מתייחסת אליך

אני אוהבת אותך

טוב לך בחיים.

כלומר יש פה שיח שלם שלא נאמרה בו אף מילה מעל פני השטח.

לפעמים לא אוכל לספר לו סיפור.

אבל אם ראיתי את המבט על הקטשופ

וראיתי את הקווצ שנהרס הציור

וראיתי את התסכול שהיא לא מוצאת משהו שחיפשה,

יכול להיות שבשלב הזה ידלקו לי שלוש נורות אזהרה.

ועכשיו אני אעצור הכל, ידבר איתה, יעודד, יעזור לה לחפש את מה שאיבדה.

אתן לה את ההרגשה שאנחנו איתה.

כל זה עוד לפני שהיא בכלל ביקשה או הביעה את התסכול שלה.

כשמו שהקדמתי, לא תמיד ניתן לזהות קודם, לפעמים הקשב שלנו במקום אחר, אבל גם בדיעבד אם יש שם התפרצות/ התעקשות/ בכי/ אמירה קשה כגון אף פעם לא.. ודברים מהסוג הזה,

צריך לא לשקוע שם רגשית מצד אחד, מצד שני כן לנסות לשחזר איפה ומה היו הסימנים קודם. 99% הם היו שם. זה בסדר שפספסנו, אנחנו אנושיים, אבל זה עוזר לנו ההורים ולהם הילדים, כשההורה משתפר בזיהוי המוקדם.

זה עוזר עם כל הילדים, זה עוזר פי כמה עם ילדים רגישים.

שני הכלים האלו מאוד מסייעים לי בהורות ואני ממליצה לכולם לאמץ.

ובנוסף גם להבין שהורות זה לא משהו שלומדים בקורס, מקבלים תעודה ועכשיו אני מומחית בהורות.

הורות זה משהו שלומדים כל יום מחדש מהרגע שנולד הבכור ועד תמיד.

גם אנחנו משתנים, גם הילדים וגם המצבים.

אין יום שדומה לקודמו. כל יום לומדים עוד ועוד.

גם אני למדתי מהשרשור הזה הרבה.

ובתקופה האחרונה בכלל השקעתי המון בללמוד עוד כי הרגשתי שחסר לי קצת כלים.

אתמול נתקלתי בפוסט בהקשר של הורות אחרי מלחמת עם כלביא, וזה ממשיך ללכת איתי.

כלומר חוץ משני הכלים שכתבתי הטיפ הנוסף, זה להבין שאנחנו כל הזמן בלמידה, כל יום משהו מתחדש/ מתחזק/ מתחדד.

הורות זה שליחות.

בע"ה שנזכה כולנו להיות שליחים נאמנים ולגדל בטוב ככל יכולתנו את הדור הבא של העם הקדוש שלנו.

לכבות את ההתרעות הללו

בזמנים שאין מלחמה פעילה עם אירן

התועלת שלהן אפסית

והנזק עצום

אם הייתה אפשרות לשנות את הצליל אז זה משהו שבהחלט הייתי עושה.

וההתראה אפשרה לנו את הקצת זריזות הזאת ככה שהאזעקה תפסה אותנו כשהבנות כבר נכנסו למיטות (החדר שלהן הוא ממד) ולא באמצע המדרגות של הבניין.

וגם מבחינה רגשית אני רואה שהן יותר רגועות כשאני אומרת להן מראש שתכף תהיה אזעקה מאשר כשפתאום יש אזעקה.

@לפניו ברננה! אני הורדתי את אפליקצית צבע אדום (לדעתי בהמלצת @בארץ אהבתי) ושם אפשר לגמרי לבחור את הצליל, ואפשר לבחור שזה יהיה על רטט אם הפלאפון על שקט. מבורך מאד בעיני

הוא מיורט בוודאות כמעט מוחלטת

הסיכוי שמישהו יפגע פיזית הוא מזערי

מיליוני אנשים וילדים נכנסים לסטרס מההודעות והאזעקות הללו

המחירים הנפשיים הרגשיים וההתנהגותיים גבוהים

זה נהיה מובן מאילו שנוצרות בעיות אצל ילדים

אבל זה מושפע ישירות מההתנהלות ההורית סביב האזעקות וההודעות הללו

אפשר לגדל ילדים גם בתקופה הזו בלי לפתח בעיות מיוחדות

אם שמים דגש גבוה על התנהלות מותאמת לילדים 

בעיני אני צריכה לעשות את ה-100% השתדלות שלי שמתאפשרת לי באותו רגע, ואם יש לי אפשרות נוחה ומהירה להגיע לממד אני אעשה את זה. (+זה שהממד הוא החדר של הבנות שלי אז הוא מרגיע אותן מעצם היותו המרחב הבטוח שלהן בלי קשר לאזעקות)

ב. בשניה שבה התקבלה ההתראה לא הייתה לי דרך לדעת מאיפה הטיל וזה לא כזה מופרך בעיני שאיראן תחזור לתקוף.

ג.לבנות שלי ממש לא אכפת אם זו אזעקה מתימן או מאיראן. ואני גפ לא מצפה מבנות מבנות 4 ושנתיים להתחיל לעשות חישובים אם זו אזעקה שמצריכה כניסה לממד או אזעקה שהסיכוי לפגיעה ממנה אפסית.

ד. לא רואה שום בעיות שנוצרות אצל הבנות שלי מההתנהלות שלי. להפך, בעיני אני משדרת להן ביטחון, והן מרגישות בטוחות כשהן יודעות שכשיש אזעקה הולכים בנחת לחדר שלהן ויושבים שם כמה דקות. העובדה שאני מתמגנת לא אומרת שאני משפריצה חרדה לכל עבר.

כשהבנות שלי משחקות באזעקה וממד (אחת עושה אזעקה ואז שתיהן רצות מתחת למתקן כביסה) אני תוהה לעצמי לאיזה מציאות הזויה אני מגדלת את הבנות שלי, אבל יחד עם זה מבינה שהן לוקחות את זה למקום בריא, שאלו החיים. חיים שיש בהם אזעקות ויש נוהל מסויים שעושים כשיש אזעקה.

לא שונה בעיני מהמשחק שלהן שאחת מהן חולה והולכים ל'רופא'

עם 100% השתדלות להגן על הנפש?

כשאין מלחמה פעילה עם אירן הסיכוי לטיל שחומק מיירוט הוא מזערי

אפשר לעשות הפרדה בין האזעקות להסבר שלפעמים צריך ממד ולפעמים לא

תמיד יש הורה שיגיד אם צריך או לא

לא דברתי כמובן על הבנות שלך אלא באופן כללי על נושא השרשור וההתייחסות שעלתה

ובטח זה שמנעת מהן את הצליל שמעורר סטרס

זה עוזר להן להיות יותר רגועות

אבל רוב האנשים עם ההודעות מקבלים את צליל הבעייתי ובהכרח יוצרים סטרס שיוצר בעיות

מבינה את הדעה שלך שהיא הרווחת אצל אנשים

אני כותבת את שלי לא בשביל לשכנע

אלא להציג שוב דרך התנהלות שמונעת בעיות שמוצגות כבלתי נמנעות בשעה שניתן למנוע אותם

המצב הזה לצערנו ממשיך

אולי לזמן ממושך ואולי גם ידרדר שוב

כדאי תמיד לחשוב ולבדוק שוב שפועלים בדרך מיטבית לגוף ולנפש

לא רואה גם הסתירה.

או אפילו יש קשר. כשאני יודעת שיש מצב שהוא עם סיכוי מסויים לפגיעה בגוף (וזה לא משנה שהטיל מיורט. במקום שבו אני גרה נפלו כמה פעמים שברי יירוט של הטילים מתימן, ואם הייתי עומדת בחוץ הייתי עלולה, אמנם בסיכוי קטן אבל עדיין תרחיש אפשרי- להפגע), אבל יש לי את הדרך להתגונן מהמצב הזה, זה מגן גם על הנפש שלי. כמו שאני לא מפחדת להוציא אוכל חם מהתנור כי יש לי כפפה, אני גם לא מפחדת להפגע מטיל/ שברי יירוט/ רסיס כי יש לי ממד. 

וגם הצליל המבהיל יכול להפוך ללא מבהיל כשאנחנו מתווכים נכון את הסיטואציה.

גם צליל של אמבולנס שעובר ברחוב הוא מבהיל, רובינו לא מפתחים שריטות ממנו כי אנחנו יודעים לייצר אצלנו את ההפרדה בין הצליל הלא נעים לבין המשמעות שלו. 

קשה לי עם ההקשר שלך שלהשמע לאזעקה זה בהכרח לשרוט את הנפש

כל צליל גם אם היה נעים כנראה היה מתפרש במערכת כלא נעים בגלל שיש את ההתניה לאירוע מאיים בסמוך אליו.

לגבי הטילים מתימן, אם אין ממד בבית ונדרשת השתדלות מיוחדת, לא הייתי עושה אותה במצב הנוכחי שהסיכויים להפגע אפסיים ממש. גם שהיתה להם נטיה לשלוח טילים לפנות בוקר ובשעות הזויות, חצי מדינה מתעוררת ממשהו שלבסוף הוא דיי כלום... אז אני מבינה את האחריות של המדינה להתריע על כך לכולם לפני, אבל לפי הנתונים הנוכחיים לא רואה עניין להתמגן מתוך מאמץ מיוחד.

(בלי קשר שלפעמים אני חושבת שאולי זה לא מופרך כל התיאוריות הקונספרטיביות שישראל זורקת על עצמה את הטילים. אבל ימים יגידו...)

הרבה כתבות בזמן המלחמה על הקונפליקט של הסטרס מול הגנה פיזית מפני הטיל

הם כתבו שהצליל הזה בהכרח גורם לסטרס

הוא גם נועד לזה (לא לטילים אלא ליצירת סטרס בעקבות רעידת אדמה או צונאמי או משהו בסגנון

הוא ממש לא נועד לטילים

למרות שזה השימוש שנעשה פה בארץ)

ההתרעה עם הצליל הצורם היתה רק מול איראן. אתמול ההתרעה המקדימה היתה עם צליל הרבה פחות מלחיץ.

עצם הסיטואציה של טילים זו מציאות מלחיצה. אבל בעיני לשמוע ישר אזעקה זה יותר מלחיץ.

הבעיה העיקרית זה שלפעמים יש התרעה מקדימה בלי אזעקה אחר כך (אצלנו זה אפילו יותר פעמים מאשר עם אזעקה), ואז זה לחץ באמת מיותר.

מתלבטת מה נעשה להבא. נחשוב על זה...

לא רואה איך להתעלם מאזעקה או התראה יכול להרגיע

אפשר להכנס לממד ברוגע ובכיף בלי משקעים 

היא שהוא מגיע בזמנים שגם לנו כהורים קשה בהם...

בלילה, כשאנחנו כבר גמורים מעייפות ורק רוצים כבר שקט, ובבוקר, כשאנחנו בלחץ כבר להתחיל את יום העבודה ושהילדים יגיעו בזמן למוסדות הלימוד...

אז קבלי את הזדהותי הכנה, קודם כול (אנחנו גם חווים את זה עם בת באותו גיל).

אני מודה שלי בלילה אין כוח, ואני לא נענית לה בדרך כלל. (אצלנו היא מתוחכמת, ולעולם לא תודה בפירוש שהיא מפחדת. אבל כן תצא מהמיטה בלי סוף ותסרב לכל הבטחה שלנו. אצלנו זה גם לאו דווקא סביב טריגר ממשי שמעורר פחד, אלא פחד שמלווה אותה באופן כללי וצף בעיקר לפני השינה)

הדבר היחיד שעוזר לפעמים הוא שאני אומרת לה שהיא לא חייבת לישון, רק חייבת להיות במיטה (אצלה הפחד הוא מעצם ההירדמות, כנראה). כמובן יש לה מנורת לילה ליד המיטה (ואם אחותה מתלוננת על האור אני שולחת את האחות לישון בחדר אחר), ואני אומרת לה שהיא יכולה לצייר או "לקרוא" (היא יודעת מעט לקרוא) במיטה.

אנחנו הרבה פעמים כן יושבים לידה ושרים שירים ומספרים סיפורים (היא הכי אוהבת שאנחנו מספרים סיפורים על עצמנו כשהיינו קטנים, אז לפעמים אני מנסה לבחור סיפורים על פעמים שהיו לי פחדים מכל מיני סוגים - אבל צריך לעשות את זה בחוכמה, כדי שהיא לא תבין שאני רוצה לתת לה מסר, כי היא מתעצבנת מזה). אבל האמת היא שאנחנו יושבים בחדר בעיקר בגלל אחותה הקטנה, שאם לא ישבו לידה היא פשוט לא תבין שהיא צריכה להישאר במיטה. לא יודעת אם היינו עושים את זה רק בשבילה🙈

עוד קושי במעברים ששמתי לב אליו אצלה הוא כשחוזרים מהגן. באופן טבעי אני שואלת ילד שאני אוספת אותו איך היה היום בגן, ואצלה זה גורם לה להתקפד נורא. אז למדתי לא לשאול אותה, כמה שזה קשה... ואז לפעמים בהמשך אני מעלה את השאלה הזו כבדרך אגב - אם נגיד היא חזרה עם פרס, אז אני שואלת אם היה יום הולדת, וכו'.

גם אצלכם הוא סיים גן חובה?

כי אחד הדברים שמלחיצים אותי אצלה זה כיתה א'... מבחינה לימודית לגמרי לא דואגת, כי היא חכמה מאוד, אבל מבחינה רגשית אני דואגת מאוד... (גם חברתית - היא נפגעת בקלות מחברות, וגם התנהלותית - איך היא תצליח להירדם ולקום בזמן עם הקושי שלה במעברים ואיך היא תשרוד את הדרך הארוכה לבית הספר...)

אנחנו גם לקחנו אותה לטיפול רגשי, אבל לצערי הוא לא היה מוצלח כל כך, ובשלב מסוים היא פשוט סירבה להמשיך ללכת (היא חכמה מאוד, כאמור, אז מבינה היטב את העובדה שמנסים "לטפל" בה).

כרגע אנחנו חושבים להתייעץ בעצמנו עם מנחת הורים (התחלנו ליווי של הדרכת הורים בשביל הילדונת שלנו, שאובחנה לאחרונה על הרצף. אז אמנם זו פסיכולוגית שמתמחה דווקא בילדי תקשורת, אבל בסופו של דבר יש מאפיינים דומים בין ילדי תקשורת לבין ילדים רגישים, אז מניחה שהיא תוכל לעזור לנו גם איתה).

טוב, בסוף יצא שפרקתי פה גם בעצמי🤭

מתפללת גם עליכם שתצליחו לעזור לו (בלי עייפות......) ושהוא יתקדם למקום טוב! בסופו של דבר רגישות גבוהה (שאני מכירה אותה גם מעצמי) היא גם מתנה...❤️

קטן בשנתון. דווקא בכיתה הסתדר ממש בסדר, הקשיים מתבטאים יותר בבית (לפעמים גם בבוקר בהליכה לבית הספר, כשיש איזה טריגר כמו איחור או חזרה מחופש...).

אנחנו בדרך איתו לטיפול רגשי. מקווה שיהיה מוצלח וכן יעזור לו.

ותודה על ההזדהות ועל העצות.

בהצלחה רבה גם עם האחות שלה🩷🩷🩷

אצלנו אני מוצאת שדברים שלמדתי דרך הטיפול בילד שעל הרצף הועילו גם בהתמודדות עם אחיו.

בהצלחה במסע!

(במיוחד שנדיר לאבחן בגיל הזה, ועוד בנות, כשלא מדובר בתפקוד נמוך)

אמנם לא נחמד לנו לדעת שהקשיים הם כאן כדי להישאר, אבל אנחנו כן שמחים שיש הגדרה, מה שאומר שאנחנו לא סתם "ממציאים" או "לוקחים אותה קשה", וכמובן - שסוף סוף אנחנו יודעים באילו כיוונים לעזור לה...

היא כרגע בגנון פרטי רגיל, ושנה הבאה עולה לגן ותהיה בגן תקשורת בע"ה.

תודה

בין השורות שלך בתקופה האחרונה.

חיבוק גדול. מאוד לא קל לעיכול.

בהצלחה ענקית! 

בהצלחה רבה במסע יקרה!!

🩷🩷🩷

שולחת חיבוק וחיזוק וכוחות ❤️

שאצלנו המטפלת הרגשית של הילד בדיוק אמרה לנו לפני יומיים, שמלא ילדים 'הפוכים' עכשיו, במיוחד הרגישים יותר, שגם אם נראה שעברו את 'עם כלביא' בסדר גמור השינויים המהירים האלה משגרה לרק כולם בבית ובבת אחת שוב שגרה, ובטח כשזה מגיע אחרי יותר משנה וחצי של שגרה שהיא בעצם מלחמה, זה מתיש ושוחק וקשה, ורגרסיות וחרדות הן צפויות, וכמאמר הידוע אך הנכון, 'זו תגובה נורמלית למצב שהוא לא נורמלי'. 

היא אמרה גם שאצל כל ילד הרגרסיות מופיעות בתחומים המאתגרים שלו, והדפוסים שהיו מוכרים גם קודם, למשל המנעות/התרסה/חרדה וכו' צצים ומתגברים יותר עכשיו. אבל שההישגים שהושגו לפני המלחמה לא נעלמו, הילד כבר יודע אותם והשיג אותם והם עוד שם והילד יחזור אליהם שוב( לא בקטע שלא צריך להתייחס ולטפל עכשיו, החרדה אמיתית והקושי אמיתי, אבל לא להיות חרדים ומתוסכלים שכל ההתקדמות שהושגה נאבדה). 

אותי זה הרגיע, מקווה שהצלחתי להעביר חלק מתחושת הרוגע הלאה... 

ואני בהחלט מבינה את זה שקשה לו.

זה באמת מצב לא נורמלי שהגיוני להגיב אליו ככה.

מקווה שנצליח לעבור את זה בטוב באתגרים הבאים, ושנחזור לשגרה רגועה יותר בקרוב...

וואי, לפני המלחמה סוף סוף הצלחתי ללמד את הבת שלי להירדם בכוחות עצמה וזה היה הקלה עצומה לכולנו.

בן ה4 היה נרדם בקלות, והיא עוד שעה מתקשה להירדם וזה פשוט גמר עלי כי על היום אני איתם והייתי חייבת את הערב לעשות דברים ולשבת לידה שעה כבר לא היה סיכוי לחזור באותו מרץ.

והיה תהליך שהיא עמדה בו בגבורה, ולמדה להירדם בקלות תוך דקות בודדות, ודיברנו שזה הפרס האמיתי שלה וגם לה יותר קל וכיף בחיים

ולא הספקנו לקצור את הפירות כי מלחמה ורגרסיה.

אז ממש מעודד לשמוע שהתהליך לא ירד כולו לטמיון. אכן הייתי מתוסכלת מזה.

אני כן מתכוננת נפשית שנצטרך פה תהליך נוסף,

אבל ממש עודדת אותי שבע"ה יהיה יותר קל, כי בכל זאת משהו מהתהליך נשאר גם אם כרגע זה נראה שחזרנו לנקודת ההתחלה.

בע"ה שנצליח כולנו.

שאלה לגבי הטיפול הרגשי, איזה טיפול אתם עושים ואיך מתחילים את הפרוצדורה? צריך הפנייה מרופא ילדים?

אני לא עשיתי שום דבר חוץ מלתמרץ אותה.

הבטחתי לה שאם שבוע שלם היא נרדמת בכוחות עצמה היא מקבלת פרס.

אבל קדם לזה הרבה הכנות ודיבורים וניסיונות חוזרים ונשנים להתמודד עם זה.

אני מנסה להיזכר מה היה שם שבעצם גרם לי ולה להבין שעכשיו הגיע הזמן לפתור את זה לתמיד, אבל לא ממש זוכרת.

בפועל בימים הראשונים היה לה קשה וכמעט נשברנו אבל היא הייתה חזקה מספיק לנסות עוד, ובלילות האחרונים של אותו שבוע זה בא לה די בקלות, נרדמה תוך דקות בודדות.

ואז דיברנו על זה שבזכות שהיא נרדמת בקלות היא תוכל לישון אצל סבא וסבתא (חלום חייה)

ולהזמין חברה לישון אצלה (התגשם דווקא במלחמה) ואז אפילו לא הספקנו לקנות את הפרס והתחילה המלחמה ונסגרו החנויות.

בלילות הראשונים של המלחמה היא נרדמה בקלות כי ישנתי איתם בממד, עם הזמן היו כל מיני קשיים,

וגם עם אח שלה היה בעיות מה שגרם לנו להיות יותר בחדר שלהם מה שהקשה על כולם כי ההרגל לא נטמע מספיק זמן.

היום למשל היא סיפרה לי שאחד הטיפים שעוזר לה זה לדמיין טעמים של גלידה וזה עושה אותה שמחה וכמובן היא יותר רגועה.

אגב, קניתי לה פעם בובה נושמת וזה מאוד עזר לה, רק שהיא התקלקלה די מהר.

הרעיון הוא שהבובה נושמת נשימות עמוקות, וכשישנים איתה הנשימות מסתנכרנות,

ונשימות זה דרך לשחרר לחץ ולהירגע.

ועוד יותר מעניין המבצע - כשהוא נגמר היא המשיכה לישון יפה? או שבעצם המלחמה שיבשה הכול?

(עשיתי לבת שלי כמה מבצעים של שינה או קימה. בזמן המבצע זה עבד מצוין לרוב. ברגע שנגמר היא חזרה למה שהייתה...)

אולי 200 לא זוכרת, אבל נראה אפשר להזמין מאליאקספרס בשליש מחיר.. ובסוף גם התקלקל אז לא ממליצה לקנות את מה שקניתי, אבל אולי יש מציאות באתרים הסיניים ששווה את הניסיון.

היו לנו מלא ניסיונות למבצעים שכשלו,

אני לא זוכרת מה בדיוק הייתה התחושה שהפעם גם אני וגם היא הולכים על זה באמת.

היא מאוד מאוד רצתה להצליח אבל פחדה לנסות, אז ברגע שהתגברה על הפחד הראשוני ובעצם הצליחה להירדם עצמאית זה היה כ"כ משמעותי לה ששום סיום מבצע לא יכל לקלקל את זה.. (רק דברים כמו מלחמה בתוך מלחמה..)

היום היא חזרה ממש בסדר מהקייטנה ואפילו הכריזה שהלב שלה חזק (בטח, גם העליבה את אחותה על הדרך)

אז הצעתי לה שהיום ננסה שוב והיא קצת חששה לנסות, בשלב מסויים היו לה משיכות אף,

שאלתי אותה אם היא בוכה או מתחרטת,

היא אמרה שלא, ובאמת ב"ה הצליחה להירדם תוך דקות.

לפני כן היא הייתה יכולה לנסות מעל שעה ללא ההצלחה.

היא גם יודעת להגיד לי שבזכות זה שהיא נרדמת מהר אז המחשבות הרעות לא מספיקות לבוא ולהפחיד אותה.

היא מהצד שלה הייתה מאוד בשלה לזה רק לא ידעה איך.

רק מדגישה שהיא בת 8, (7.5 ליתר דיוק)

בכל זאת זה הבדל משמעותי מבחינת הבשלות להבין באמת שזה לטובתה לעומת גיל 6 שהייתה תלויה בנו לחלוטין ולא הייתה לה שום מוטיבציה אפילו לנסות.

אף שמדובר בהפרש של קצת יותר משנה ביניהן.

כי הבת שלי, כמה שהיא חכמה, לא יודעת לתמלל את הרגשות שלה כמו שאת מתארת את הבת שלך.

זה מעודד אותי לשמוע שעם הגיל זה יכול להשתפר (כי עד עכשיו הייתי בטוחה שהיא פשוט לא מוכנה להודות בקושי שלה, אף שיודעת אותו).

סתם בדקתי עכשיו בגוגל

אני קניתי את זה:

FurryBuddyil - בובה נושמת המקורית

ומיד גודל הביא לי פרסומות מאליאקרס וטמו:

קואלה נושמת עם צליל אור שינה לתינוק וחבר משחק קואלה צעצוע ממולא מוסיקלי לתינוק חדשני נוח חושי מתנות לתינוק - AliExpress 26

https://www.temu.com/ul/kuiper/un9.html?subj=goods-un&_bg_fs=1&_p_jump_id=894&_x_vst_scene=adg&goods_id=601099632345605&sku_id=17592645417726&adg_ctx=a-1be55c2a~c-ca1dd790~f-87488a75&_x_ads_sub_channel=shopping&_p_rfs=1&_x_ns_prz_type=-1&_x_ns_sku_id=17592645417726&_x_ns_gid=601099632345605&mrk_rec=1&_x_ads_channel=google&_x_gmc_account=5089574704&_x_login_type=Google&_x_ns_gg_lnk_type=adr&_x_ads_account=4833500095&_x_ads_set=21734204132&_x_ads_id=167013787919&_x_ads_creative_id=714432449946&_x_ns_source=g&_x_ns_gclid=CjwKCAjwsZPDBhBWEiwADuO6y3r0dUAEEwNLqyZLipsgyegqACC1Tdj6sDtRQl3I9TeiZ00UtDDGexoCUR8QAvD_BwE&_x_ns_placement=&_x_ns_match_type=&_x_ns_ad_po‎sition=&_x_ns_product_id=5089574704-he-17592645417726&_x_ns_target=&_x_ns_devicemodel=&_x_ns_wbraid=%7Bwbraid%7D&_x_ns_gbraid=0AAAAAo4mICGXi6vdQFTcMBXe-Lp1pe33C&_x_ns_targetid=pla-2411182411865&gad_source=1&gad_campaignid=21734204132&gbraid=0AAAAAo4mICGXi6vdQFTcMBXe-Lp1pe33C&gclid=CjwKCAjwsZPDBhBWEiwADuO6y3r0dUAEEwNLqyZLipsgyegqACC1Tdj6sDtRQl3I9TeiZ00UtDDGexoCUR8QAvD_BwE

ומבצעים נכון לשלב שלנו, הם מתקשים להירדם ואומרים שזה בגלל חלומות רעים.

אז בינתיים אני כן יושבת איתם ונראה לי שזה חלק מהסגירה של היום וזה חשוב להם.

אבל זה מאוד מאוד מאתגר לי בשלב הזה של היום, בעלי ואני מתחלקים לפי ימים ועדיין זה לפעמים ממש מביא אותי לקצה.

לכן מצד אחד רציתי לחפש דרך שתעזור להם להירדם עצמאית אבל לא בטוחה שזה כיוון שיתאים לנו

אם מתאים לך, את יכולה לשתף סביב מה היה הקושי שלה בהירדמות?

אני מדגישה שזה לא הפרס שהוביל את המבצע,

הפרס הוא מה שנתן לה את גושפנקת האומץ לקפוץ למים ולנסות. מה שעזר לה להתגבר על ההימנעות. היא מאוד רצתה להיות מסוגלת להירדם עצמאית אבל פחדה מהתהליך.

וגם זה נתתי לה את הזמן שלה.

בעיני יש הבדל ממש גדול בין גיל 6 לגיל 8

ויש הבדל גדול בין לפני מלחמת עם כלביא לבין אחריה. סתם שיתפתי כי שאלת, לא כי אני ממליצה לעשות את זה.

צריך מאוד להיזהר שלא יתפרש כחוסר תמיכה בילד.

זה לא כמו לדרבן להיכנס להתקלח ודברים כאלה..

לגבי מה ששאלת,

אני חושבת שהיה לה קושי בשליטה במחשבות (אני רואה את זה לאורך כל היום)

וכשיש משהו מטריד ולא מצליחים להניח את המחשבה בצד, לא מצליחים להירדם.

ואז החרדה מעצם העובדה שהיא לא נרדמת (גם ההשפעה על מחר שלא תקום בזמן, וגם המחשבה אם לא נרדמתי עד עכשיו, מה כבר יביא לי את השינה) גורמת לה לעוררות, והעוררות מגבירה את החרדה.

ואז זה לופ שקשה להרגיע.

וניסינו נשימות, ולזמן מחשבות טובות, ולהגיד משהו טוב שקרה היום, וטקס לילה ולחבק, ולהיות איתה מלא מלא מלא זמן, ורק במגע הייתה נרדמת.

תלות מוחלטת.

כן היה שלב שהיא רצתה לנסוע לשבת לסבא וסבתא עם הגדול,

ואמרתי לה שהיא לא יכולה עדיין כי סבתא לא יכולה להישאר איתה לפני השינה והיא מאוד מאוד רצתה ובאופן כללי יש לה אחים גדולים שמהווים דוגמה אישית ובאופן טבעי יש רצון להידמות להם. הם בשלב שיש להם חדרים בקומה נפרדת והיא בחדר לידי עם הקטן,

וגיל 8 זה כבר ממש תחילת גיל ההתבגרות (נקרא זריחת ההתבגרות) יש קפיצה ברצון לעצמאות.

והכל ביחד הוביל לזה שהיא הייתה מגוייסת להצלחה.

(אני לא בטוחה אם היא שהציעה את המבצע או שזה בא ממני)

בכל אופן זה בא על קרקע פוריה, זה לא שהפרס זה מה שגרם לקרקע להיות מוכנה.

תודה רבה על הפירוט! עוזר לי מאוד

והם קטנים יותר ... 6 ו4.5

וזה באמת החמיר אחרי עם כלביא ככה שנראה לי שנמשיך בינתיים כרגיל

( שזה אומר שהם לא נרדמים לפני 9! )

כי זה האבחון אצלנו.

זה פרטי, לא דרך הקופה,

ולמען האמת גם פרטי לא היה קל למצוא, בעיקרון חיפשנו פסיכולוגית ופשוט המומלצות בסביבה לא היו פנויות, בסוף קיבלנו המלצה חמה על המטפלת הזו, ונראה לנו שדי מתאים.

גם אצלנו חלק מהרגרסיה זה קושי בהירדמות אחרי שהגענו כבר להירדמות עצמאית... 

זה מה שחשבתי לחפש לה.

בהצלחה גם לכם ותודה על השיתוף!

הבן שלי בן 7

כשאני רואה שהם חורגים ממנהגי השינה ומגלים פחדים, אני מאפשרת לישון אצלנו בחדר

לפעמים זה רק להירדם ואנחנו מעבירים, לפעמים זה לישון ברצפה לידינו.

הם עדיין קטנטנים בעיניי בשביל להתמודד עם כל מה שעברנו בתקופה האחרונה

אם לי כבוגרת היה קשה,אני מבינה שגם הם מתערערים וצריכים אותנו יותר

אתמול אגב גם פה הייתה התראה ללא אזעקה, וזה הפחיד אותם נורא. אמרתי לבעלי לכבות אותה האמת. אנחנו קוראים חדשות רוב היום, אם היה משו רציני - היינו מחזירים. (לא יודעת אם הוא הקשיב לי האמת, אבל זה מה שהיה נראה לי נכון. גם אותי זה הקפיץ והמתח הזה לא טוב לי)

כן הייתי איתו בחדר עד שנרדם, אבל לא היו לו דרישות חדשות.

ומן הסתם עזר לו שלפני כן סיפרתי לו סיפור כשהוא יושב לידי בחיבוק, וקצת פטפטנו על התכנונים לחופש.

בעז"ה שנמשיך ככה...

כיף לשמוע גם על הצלחות ב"ה, גם מהצד שמקל עליכם וגם מהצד שיותר קל לו להתמודד.

מקודם כתבת על סגולת הפורום, לא יודעת כמה ברצינות/ בהומור זה נכתב,

אז רגע בנימה רצינית,

הרבה פעמים כשלנו יש בהירות לגבי הדרך, פחות חוסר אונים ויותר תחושת מסוגלות להכיל את האירוע,

הילד מעצמו מרגיש שהתחזקנו וזה מקל עליו לסמוך עלינו וממילא לא צריך לדרוש אותנו בדרך אחרת.

כלומר, זה לא רק יישום הפתרון, אלא הידיעה שיש מוצא.

בכל אופן בהצלחה והלוואי ויהיה קיץ שקט ורגוע מלא לילות של שינה עריבה.

בגיל צעיר השינוי המשמעותי בטיפול בעיני הוא הרבה יותר דרך הדרכת הורים ופחות בטיפול ממוקד בילד, ממליצה לשקול את האפיק הזה לפני שלוקחים אותו לטיפול

לא כולל הדרכת הורים בילד- אין?

בכל הטיפולים שהיו לי עם ילדים בגיל הזה, הטיפול כלל נוכחות לכל אורך המפגש, עם תרגול הורה-ילד תחת צפייה של המטפלת, עם דגשים וש"ב להורים.

(אין לי ניסיון טיפולים רגשיים אלא טיפולים מסוג אחר)

חלק מהרעיון בטיפול רגשי שיש לאדם מרחב פרטי מול המטפל, וההורה לכאורה עלול להפריע בזה.

(עוד לא החלטתי מה דעתי המדויקת על כך. לצערי פעמיים כשהיינו עם ילדים בגיל הזה בטיפול רגשי הוא לא היה מוצלח, ואני לא יודעת אם זה קשור לסוג הטיפול או למטפלת... בכל אופן, מה שכן למדתי - מטפל שלא קובע מפגש חודשי קבוע עם ההורים כדי לדווח על התקדמות ולתת כלים לעבודה בבית - הוא ודאי לא מטפל טוב.)

אבל בעיני מנסיון אישי שלי מול מטופלים שלי שהיו ילדים צעירים בעיקר בגיל גן או כיתה א', טיפול שכלל רק הדרכת הורים מדי שבוע לעומת טיפול שכלל מפגשים עם הילד והדרכת הורים פעם בחודש. השינוי היה מהיר ומשמעותי יותר שההורים היו בהדרכה אינטנסיבית מאשר בעבודה עם הילד. בגיל צעיר לוקח זמן ליצור קשר עם הילד, לרכוש אמון. וסוכני השינוי העיקריים הם ההורים שהרבהפעמים מגוייסים לרצון לשינוי יותר מהילד

ואיפה אפשר לקבל את השירות הזה, כלומר אצל איזה בעל מקצוע?

אני צריכה לחפש טיפול רגשי ולשאול אם הם עושים הדרכת הורים?

זה תקף גם לטיפול מסוג cbt?

מה ש @מתיכון ועד מעון כתבה זה שעדיף ללכת להדרכת הורים על פני טיפול רגשי.

אין לי מושג לגבי CBT.

 כי הקושי הוא רגשי אז גם הדרכת הורים תעסוק בעבודה רגשית התפתחותית ולכן אני ממליצה על פסיכולוגים (או עו''ס במידה ומוכשרים לגיל הרך)

יש שרותים פסיכולוגים בהם ניתנות הדרכות הורים קצרות טווח בעלות מופחתת דרך תוכנית שנקראת "דלת פתוחה"

לגבי CBT זה טיפול בעיקר חלקו המשמעותי בתירגול, דווקא בגיל צעיר ילדים יתקשו לעשות את התרגילים לבד וזקוקים לתמיכה של ההורים ולכן טיפול בילד כ''כ צעיר מחייב מעורבות אינטנסיבית של ההורה.

אני יכולה לשתף שבתקופת הקורונה העברתי קבוצה בזום להורים לילדים חרדות ולימדנו אותם טכניקות CBT וזה היה יעיל מאוד 

Cbt זה הכשרה נוספת. אני לא יודעת מי רשאי לעשות את הקורס. מכירה כוסית שעשתה רציני מאוד בהדסה, אבל אולי יש מקומות נוספים שפתוחים לכולם? לדעתי הייתי הולכת למטפלת עם תואר שעשתה את הקורס ולא לסתם מישהי שעשתה בלי רקע יותר מעמיק על הנפש... 

אבל נשמנ שהילד שלך זקוק להרגשה של בטחון קרבה וקשר.

ככל שתזמי אותו הוא פחות יחפש אותו 'בכח' וירגיש בטוח ומוגן.

בנוסף  כדאי לשוחח אותו, לשאול מה ואיך היה היול ולעזור לו לאסוף את היום, אם יש משהו שמפחיד אותו ממש לתת לו להגיד ולהוציא את זה,

ולא לגמד את הפחדים או לנסות להרגיע בזה שזה לא הגיוני, אלא לתת לו תוקף ולהגיד שזה באמת מגיש נניח להרגיש לא מוגן, או חוסר ודאות.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....

טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

לק"י

חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.

ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.

אני מועכת הכל במזלג.

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו