תקשיבו ללב שלכם. הוא זועק לביטחון מכם. תגידו יחד תהלים, הוא רוצה להרגיש אתכם, אתם מקור הביטחון שלו בעולם....

ואם אתם לא רוצים לישון איתו בחדר, אז תשנו איתו בספה בסלון? משהו שלא יהיה כזה נוח לו שזה יחזור כל ערב ומצד שני כן לתת לו מענה ממש מתבקש... הוא כולה בן 6! נשמה טהורה ורכה ועדינה שצריך אתכם איתו....

(מדברת מהזדהות עם יותר גדולה) 

תודה שעזרת לי לראות יותר את הצורך שלו.

עשיתי איתו עכשיו שיחה קצרה וטובה.

ובסוף הסכמנו שאני אשב על המיטה שלו (בדרך כלל יושבת על המיטה של אחותו, קצת יותר רחוק ממנו...).

נראה לי שהוא כבר נרדם. היה עייף באמת...

הרבנית מיכל שרים... ושמחה לשמוע שהיתה שיחה טובה...

בהצלחה בהמשך. אתם תעזרו לו כמו גדולים והוא רק יצמח מזה 

יש לך אפשרות להשיג בשבילו תמציות פרחי באך...?

אפשר להביא למעברים והסתגלות למצבים חדשים, לפחדים ולתחושת עטיפה ולביטחון...

הבאתי בדיוק לבת שלי והיא נרדמה רגועה בלי לבכות כבר יומיים ב"ה בדכ יש לה איזשהו פחד כזה של ללכת לישון... 

אבל ב"ה הפעם כבר הסתדרנו.

אולי נשקול לקנות בשביל פעמים אחרות.

מבינה אותך ממש, אנחנו עם אותו סרט עם בת 8.

מציעה לך לצאת משתי נקודות הנחה:

1. הצורך של הילד בעזרה שלכם הוא צורך אמיתי לגמרי.

2. הביטוי איך הצורך הזה בא לידי ביטוי (חושך מוחלט, חלון פתוח/ סגור, לשכב איתו במיטה) הוא לא צורך שאין עליו עוררין. כלומר אפשר ללמד אותו גמישות יחד עם עמידה על שלכם שצורת הביטוי הזו לא באה בחשבון תהא הסיבה אשר תהא.

בין שתי האקסיומות האלו יש מרחב פעולה של ניסוי וטעייה מה נכון לכם ולו.

לגבי איך להוציא אותו מהעקשנות, אני חושבת שצריך לדבר על זה לא בזמן אמת שהוא עייף וחרד, אלא במהלך היום, כמו שדיברתם איתו אז על גמישות.

להסביר לו שהוא לפעמים זקוק לעזרה ואתם רוצים לעזור לו ומבינים את הצורך שלו, אבל הוא גם צריך לעשות צעד אחד של גמישות על מנת שתוכלו לעזור לו. להעלות לו את יותר למודעות.

ואז כשהוא מבקש עוד סיפור לומר לו: אתה זוכר שדיברנו שאתה זקוק לעזרה? אז עכשיו אני מזהה שהבקשה לסיפור היא כי אתה זקוק לעזרה במעבר בין ערות לשינה.

אני מבינה שקשה לך ואני רוצה לעזור לך.

לצערי לא מתאפשר עכשיו לספר עוד סיפור, אבל אולי יעזור לך סיפור בספוטיפיי. מוכן שננסה?

או כשהוא מבקש שתישנו לידו במיטה לומר:

אני מזהה שאתה זקוק שישנו איתך, לא מתאפשר לי לשיום איתך במיטה שלך, בוא ננסה להירדם יחד בספה.

עוד משהו, העקשנות הזאת היא מה שנותן לו יציבות. הוא ננעל על משהו כי הוא לא מסוגל להתמודד יותר. אבל אם תצליחו לתפוס את זה רגע לפני, ולקחת את המושכות בידיים שלכם, הוא ירגיש את הביטחון ובאופן טבעי פחות יצטרך להינעל ויהיה יותר קל לתמרן איתו.

לא תמיד אפשרי לתפוס את זה בזמן, אבל בפעמים שתצליחו זה יקל עליכם.

יש לו אחים גדולים?

אני בשלב מסויים במלחמה דיברתי עם הגדולים ככה שיחה של בוגרים והסברתי להם שאחותם היא ילדה רגישה. הרבה זמן שאני קוראת לה ילדת לב הזהב, רק שלב של ילד רגיש הוא מדהים לזולת, אבל הוא גם פגיע וצריך הרבה חיזוקים.

וביקשתי מהם שיעזרו לי בזה. שיגידו לה כמה הם אוהבים אותה ויתנו לה יחס אישי.

הייתי צריכה את העזרה הזאת מהם על רקע המילואים, אבל למשל היום כשיצאתי עם הגדולה שלי, ונשארה פיצה אז אמרתי לה שתשמור לה למחר, היא אמרה מעצמה שכבר אין לה חשק לפיצה ומחר היא תביא לאחותה כי הלב שלה צריך קצת חיזוק ❤️

אז אם יש אחים בפער גילאים שמאפשר לילד לקבל מהם, אז אפשר לנסות להיעזר בזה.

כדאי להתחיל את התהליך לא ממש בסוף היום אלא לפחות שעה לפני. שהאח הגדול יבוא מיוזמתו לאותו ילד ויגיד לו כמה הוא אוהב אותו ורוצה לספר לו סיפור.

או לצייר איתו משהו, או סתם לדבר. או לשבת לידו, או לשכב איתו במיטה.

לאחים יש כח השפעה מדהים.

זה מזכיר לי לפני כמה זמן שהבת שלי פחדה לפתוח את הארון, אז הבן הגדול (13) בא אליה וחיבק אותה ואמר לה שביחד הם הכי חזקים והם ינצחו את כל מה שמפחיד בארון, וביחד הם פתחו את הארון ושאגו לתוכו, ולא ממש שמתי לב מה עוד הוא עשה איתה, אבל הילדה הייתה מאושרת והפסיקה לפחד מהארון מאותו יום.

עוד משהו ששמתי לב לגבי הבת שלי ואולי יהיה גם לכם רלוונטי, התחושה של הביחד ממש מפיעה עליה.

לא להרגיש לבד.

זה מתחבר לי לזה שהוא רוצה שישנו איתו. אולי אפשר לגרום לו להרגיש שאתם ביחד איתו על ידי זה ששניכם מחזיקים משהו ביחד בזמן שאת יושבת לידו או כל רעיון אחר שיגרום לו להרגיש ביחד.

עוד משהו לבדוק, האם המיטה שלו לא גדולה מדי. ילדים רגישים צריכים עיטוף, לא מרחב. להקטין את השטח פחות מאיים ויותר נותן ביטחון.

מקווה שמשהו יעזור מתוך זה. בהצלחה!

רק שכדאי לבדוק יותר לעומק מה הגורם לעקשנות,

לכל ילד זה יכול לשבת על מקום אחר, וצריך לתת מענה למה שעומד מאחורי ההתנהגות של העקשנות.

האם הוא זקוק לביטחון עצמי, האם הוא חושש להתמודד עם כשלונות או יכול להיות כל מיני דברים מתחת לפני השטח.

כלומר מציעה לשאול למה בעצם הוא זקוק ליציבות? מה היה שם קודם שגרם ליציבות שלו להתערער.

יכול להיות שזה המצב הכללי, אבל לא בטוח וכדי לא לפספס דברים כדאי לחשוב על זה יותר לעומק.

שני כלים שמאוד מאוד עוזרים לי זה גישת תקשורת מקרבת, אני כל הזמן קוראת ולומדת עוד, זה שפה שמבחינתי היא עולם ועם הזמן לומדים איך לרדת לרבדים יותר עמוקים של הדינמיקה,

וכלי נוסף זה הקשבה לשפת גוף. לא למדתי את זה ממקור מסויים, סוג של גדלתי לתוך תרבות שבה יש הרבה מקום לקליטת שדר שהוא לא במילים.

אבל אפשר לנסות להקשיב למה שמתרחש מולנו כל הזמן ולנסות להבין את העולם בשדר אחר.

למה הכלי הזה כל כך חזק עם ילדים? כי אצל ילדים יש שילוב מצד אחד של אותנטיות חזקה עם יכולת התבטאות שפתית מוגבלת מצד שני (אמנם מתפתחת עם הזמן אבל לא תמיד הם מצליחים לבטא באמת את מה שהם רוצים)

ודרך שפת הגוף, אפשר ללמוד הרבה על מה שעובר עליהם ומה שבאמת מציק להם. הרבה פעמים כשלא "מקשיבים" לשפת גוף שלהם מפספסים את ההזדמנות המתאימה וככה מגיעים למשברים והתנגדויות.

זה יכול להיות דברים קטנים כמו ילד שתוקע מבט בכמות הקטשופ שאחיו שם בצלחת ולא אומר כלום,

וזה יכול להיות דברים גדולים יותר כמו קושי בכניסה לגן או כל חוסר שיתוף פעולה אחר.

בד"כ, ממש רוב מוחלט של הפעמים בדיעבד היה שם סימן מקדים. לא תמיד מזהים אותו מראש טוב בסדר, אנחנו לומדים את שפת הגוף, אבל אחרי זיהוי בדיעבד, זה יעזור לנו בפעמים הבאות לזהות מראש.

אני אוהבת לישוב על זה כמו וויז שבכל רגע נתון מחשב מסלול מחדש.

תארי לך אפליקציית ניווט, שרק כשהיא מגיעה למחסום/ פקק בדרך היא קולטת שצריך לבצע חישוב מסלול מחדש, זה אפשרי, בסוף נגיע ליעד, זה עדיף כמובן מאשר להישאר תקוע מול המחסום,

אבל זה מייגע.

חישוב מסלול מחדש כל הזמן גורם לנסיעה להיות הרבה יותר זורמת, לפעמים אפילו הנוסעים לא שמים לב שבוצע פה מסלול מחדש (הנוסעים במשל הם הילדים וההורה הוא הנהג)

מבחינתי להקשיב לשפת גוף מאפשר לי לזהות חסימות הרבה לפני שמגיעים אליהם, ולאפשר להגיב אליהם בזמן לפני שהילד שם לב שבעצם יש שם חסימה.

לדוגמה עם הקטשופ, את אני רואה ילדים רגיש ש"נתקע" לו המבט על הצלחת של אח שלו,

יכול להיות שאציע לו עוד קטשופ לפני שהוא בכלל מבקש.

כי לחכות שהוא יבקש, זה אחרי מלחמה שלמה שמתרוצצת לו בראש:

הוא קיבל יותר

אוהבים אותו יותר

לא אוהבים אותי

רע לי בחיים.

עכשיו יכול להיות שהפתרון לא יהיה לתת לו עוד קטשופ, יכול להיות שהפתרון יהיה להציע לו סיפור מיד אחרי האוכל למרות שהתכנון מראש היה שהם יעסיקו את עצמם.

כשאני מציעה סיפור במקרה כזה אני בעצם אומרת לילד:

אני מתייחסת אליך

אני אוהבת אותך

טוב לך בחיים.

כלומר יש פה שיח שלם שלא נאמרה בו אף מילה מעל פני השטח.

לפעמים לא אוכל לספר לו סיפור.

אבל אם ראיתי את המבט על הקטשופ

וראיתי את הקווצ שנהרס הציור

וראיתי את התסכול שהיא לא מוצאת משהו שחיפשה,

יכול להיות שבשלב הזה ידלקו לי שלוש נורות אזהרה.

ועכשיו אני אעצור הכל, ידבר איתה, יעודד, יעזור לה לחפש את מה שאיבדה.

אתן לה את ההרגשה שאנחנו איתה.

כל זה עוד לפני שהיא בכלל ביקשה או הביעה את התסכול שלה.

כשמו שהקדמתי, לא תמיד ניתן לזהות קודם, לפעמים הקשב שלנו במקום אחר, אבל גם בדיעבד אם יש שם התפרצות/ התעקשות/ בכי/ אמירה קשה כגון אף פעם לא.. ודברים מהסוג הזה,

צריך לא לשקוע שם רגשית מצד אחד, מצד שני כן לנסות לשחזר איפה ומה היו הסימנים קודם. 99% הם היו שם. זה בסדר שפספסנו, אנחנו אנושיים, אבל זה עוזר לנו ההורים ולהם הילדים, כשההורה משתפר בזיהוי המוקדם.

זה עוזר עם כל הילדים, זה עוזר פי כמה עם ילדים רגישים.

שני הכלים האלו מאוד מסייעים לי בהורות ואני ממליצה לכולם לאמץ.

ובנוסף גם להבין שהורות זה לא משהו שלומדים בקורס, מקבלים תעודה ועכשיו אני מומחית בהורות.

הורות זה משהו שלומדים כל יום מחדש מהרגע שנולד הבכור ועד תמיד.

גם אנחנו משתנים, גם הילדים וגם המצבים.

אין יום שדומה לקודמו. כל יום לומדים עוד ועוד.

גם אני למדתי מהשרשור הזה הרבה.

ובתקופה האחרונה בכלל השקעתי המון בללמוד עוד כי הרגשתי שחסר לי קצת כלים.

אתמול נתקלתי בפוסט בהקשר של הורות אחרי מלחמת עם כלביא, וזה ממשיך ללכת איתי.

כלומר חוץ משני הכלים שכתבתי הטיפ הנוסף, זה להבין שאנחנו כל הזמן בלמידה, כל יום משהו מתחדש/ מתחזק/ מתחדד.

הורות זה שליחות.

בע"ה שנזכה כולנו להיות שליחים נאמנים ולגדל בטוב ככל יכולתנו את הדור הבא של העם הקדוש שלנו.

לכבות את ההתרעות הללו

בזמנים שאין מלחמה פעילה עם אירן

התועלת שלהן אפסית

והנזק עצום

אם הייתה אפשרות לשנות את הצליל אז זה משהו שבהחלט הייתי עושה.

וההתראה אפשרה לנו את הקצת זריזות הזאת ככה שהאזעקה תפסה אותנו כשהבנות כבר נכנסו למיטות (החדר שלהן הוא ממד) ולא באמצע המדרגות של הבניין.

וגם מבחינה רגשית אני רואה שהן יותר רגועות כשאני אומרת להן מראש שתכף תהיה אזעקה מאשר כשפתאום יש אזעקה.

@לפניו ברננה! אני הורדתי את אפליקצית צבע אדום (לדעתי בהמלצת @בארץ אהבתי) ושם אפשר לגמרי לבחור את הצליל, ואפשר לבחור שזה יהיה על רטט אם הפלאפון על שקט. מבורך מאד בעיני

הוא מיורט בוודאות כמעט מוחלטת

הסיכוי שמישהו יפגע פיזית הוא מזערי

מיליוני אנשים וילדים נכנסים לסטרס מההודעות והאזעקות הללו

המחירים הנפשיים הרגשיים וההתנהגותיים גבוהים

זה נהיה מובן מאילו שנוצרות בעיות אצל ילדים

אבל זה מושפע ישירות מההתנהלות ההורית סביב האזעקות וההודעות הללו

אפשר לגדל ילדים גם בתקופה הזו בלי לפתח בעיות מיוחדות

אם שמים דגש גבוה על התנהלות מותאמת לילדים 

בעיני אני צריכה לעשות את ה-100% השתדלות שלי שמתאפשרת לי באותו רגע, ואם יש לי אפשרות נוחה ומהירה להגיע לממד אני אעשה את זה. (+זה שהממד הוא החדר של הבנות שלי אז הוא מרגיע אותן מעצם היותו המרחב הבטוח שלהן בלי קשר לאזעקות)

ב. בשניה שבה התקבלה ההתראה לא הייתה לי דרך לדעת מאיפה הטיל וזה לא כזה מופרך בעיני שאיראן תחזור לתקוף.

ג.לבנות שלי ממש לא אכפת אם זו אזעקה מתימן או מאיראן. ואני גפ לא מצפה מבנות מבנות 4 ושנתיים להתחיל לעשות חישובים אם זו אזעקה שמצריכה כניסה לממד או אזעקה שהסיכוי לפגיעה ממנה אפסית.

ד. לא רואה שום בעיות שנוצרות אצל הבנות שלי מההתנהלות שלי. להפך, בעיני אני משדרת להן ביטחון, והן מרגישות בטוחות כשהן יודעות שכשיש אזעקה הולכים בנחת לחדר שלהן ויושבים שם כמה דקות. העובדה שאני מתמגנת לא אומרת שאני משפריצה חרדה לכל עבר.

כשהבנות שלי משחקות באזעקה וממד (אחת עושה אזעקה ואז שתיהן רצות מתחת למתקן כביסה) אני תוהה לעצמי לאיזה מציאות הזויה אני מגדלת את הבנות שלי, אבל יחד עם זה מבינה שהן לוקחות את זה למקום בריא, שאלו החיים. חיים שיש בהם אזעקות ויש נוהל מסויים שעושים כשיש אזעקה.

לא שונה בעיני מהמשחק שלהן שאחת מהן חולה והולכים ל'רופא'

עם 100% השתדלות להגן על הנפש?

כשאין מלחמה פעילה עם אירן הסיכוי לטיל שחומק מיירוט הוא מזערי

אפשר לעשות הפרדה בין האזעקות להסבר שלפעמים צריך ממד ולפעמים לא

תמיד יש הורה שיגיד אם צריך או לא

לא דברתי כמובן על הבנות שלך אלא באופן כללי על נושא השרשור וההתייחסות שעלתה

ובטח זה שמנעת מהן את הצליל שמעורר סטרס

זה עוזר להן להיות יותר רגועות

אבל רוב האנשים עם ההודעות מקבלים את צליל הבעייתי ובהכרח יוצרים סטרס שיוצר בעיות

מבינה את הדעה שלך שהיא הרווחת אצל אנשים

אני כותבת את שלי לא בשביל לשכנע

אלא להציג שוב דרך התנהלות שמונעת בעיות שמוצגות כבלתי נמנעות בשעה שניתן למנוע אותם

המצב הזה לצערנו ממשיך

אולי לזמן ממושך ואולי גם ידרדר שוב

כדאי תמיד לחשוב ולבדוק שוב שפועלים בדרך מיטבית לגוף ולנפש

לא רואה גם הסתירה.

או אפילו יש קשר. כשאני יודעת שיש מצב שהוא עם סיכוי מסויים לפגיעה בגוף (וזה לא משנה שהטיל מיורט. במקום שבו אני גרה נפלו כמה פעמים שברי יירוט של הטילים מתימן, ואם הייתי עומדת בחוץ הייתי עלולה, אמנם בסיכוי קטן אבל עדיין תרחיש אפשרי- להפגע), אבל יש לי את הדרך להתגונן מהמצב הזה, זה מגן גם על הנפש שלי. כמו שאני לא מפחדת להוציא אוכל חם מהתנור כי יש לי כפפה, אני גם לא מפחדת להפגע מטיל/ שברי יירוט/ רסיס כי יש לי ממד. 

וגם הצליל המבהיל יכול להפוך ללא מבהיל כשאנחנו מתווכים נכון את הסיטואציה.

גם צליל של אמבולנס שעובר ברחוב הוא מבהיל, רובינו לא מפתחים שריטות ממנו כי אנחנו יודעים לייצר אצלנו את ההפרדה בין הצליל הלא נעים לבין המשמעות שלו. 

קשה לי עם ההקשר שלך שלהשמע לאזעקה זה בהכרח לשרוט את הנפש

כל צליל גם אם היה נעים כנראה היה מתפרש במערכת כלא נעים בגלל שיש את ההתניה לאירוע מאיים בסמוך אליו.

לגבי הטילים מתימן, אם אין ממד בבית ונדרשת השתדלות מיוחדת, לא הייתי עושה אותה במצב הנוכחי שהסיכויים להפגע אפסיים ממש. גם שהיתה להם נטיה לשלוח טילים לפנות בוקר ובשעות הזויות, חצי מדינה מתעוררת ממשהו שלבסוף הוא דיי כלום... אז אני מבינה את האחריות של המדינה להתריע על כך לכולם לפני, אבל לפי הנתונים הנוכחיים לא רואה עניין להתמגן מתוך מאמץ מיוחד.

(בלי קשר שלפעמים אני חושבת שאולי זה לא מופרך כל התיאוריות הקונספרטיביות שישראל זורקת על עצמה את הטילים. אבל ימים יגידו...)

הרבה כתבות בזמן המלחמה על הקונפליקט של הסטרס מול הגנה פיזית מפני הטיל

הם כתבו שהצליל הזה בהכרח גורם לסטרס

הוא גם נועד לזה (לא לטילים אלא ליצירת סטרס בעקבות רעידת אדמה או צונאמי או משהו בסגנון

הוא ממש לא נועד לטילים

למרות שזה השימוש שנעשה פה בארץ)

ההתרעה עם הצליל הצורם היתה רק מול איראן. אתמול ההתרעה המקדימה היתה עם צליל הרבה פחות מלחיץ.

עצם הסיטואציה של טילים זו מציאות מלחיצה. אבל בעיני לשמוע ישר אזעקה זה יותר מלחיץ.

הבעיה העיקרית זה שלפעמים יש התרעה מקדימה בלי אזעקה אחר כך (אצלנו זה אפילו יותר פעמים מאשר עם אזעקה), ואז זה לחץ באמת מיותר.

מתלבטת מה נעשה להבא. נחשוב על זה...

לא רואה איך להתעלם מאזעקה או התראה יכול להרגיע

אפשר להכנס לממד ברוגע ובכיף בלי משקעים 

היא שהוא מגיע בזמנים שגם לנו כהורים קשה בהם...

בלילה, כשאנחנו כבר גמורים מעייפות ורק רוצים כבר שקט, ובבוקר, כשאנחנו בלחץ כבר להתחיל את יום העבודה ושהילדים יגיעו בזמן למוסדות הלימוד...

אז קבלי את הזדהותי הכנה, קודם כול (אנחנו גם חווים את זה עם בת באותו גיל).

אני מודה שלי בלילה אין כוח, ואני לא נענית לה בדרך כלל. (אצלנו היא מתוחכמת, ולעולם לא תודה בפירוש שהיא מפחדת. אבל כן תצא מהמיטה בלי סוף ותסרב לכל הבטחה שלנו. אצלנו זה גם לאו דווקא סביב טריגר ממשי שמעורר פחד, אלא פחד שמלווה אותה באופן כללי וצף בעיקר לפני השינה)

הדבר היחיד שעוזר לפעמים הוא שאני אומרת לה שהיא לא חייבת לישון, רק חייבת להיות במיטה (אצלה הפחד הוא מעצם ההירדמות, כנראה). כמובן יש לה מנורת לילה ליד המיטה (ואם אחותה מתלוננת על האור אני שולחת את האחות לישון בחדר אחר), ואני אומרת לה שהיא יכולה לצייר או "לקרוא" (היא יודעת מעט לקרוא) במיטה.

אנחנו הרבה פעמים כן יושבים לידה ושרים שירים ומספרים סיפורים (היא הכי אוהבת שאנחנו מספרים סיפורים על עצמנו כשהיינו קטנים, אז לפעמים אני מנסה לבחור סיפורים על פעמים שהיו לי פחדים מכל מיני סוגים - אבל צריך לעשות את זה בחוכמה, כדי שהיא לא תבין שאני רוצה לתת לה מסר, כי היא מתעצבנת מזה). אבל האמת היא שאנחנו יושבים בחדר בעיקר בגלל אחותה הקטנה, שאם לא ישבו לידה היא פשוט לא תבין שהיא צריכה להישאר במיטה. לא יודעת אם היינו עושים את זה רק בשבילה🙈

עוד קושי במעברים ששמתי לב אליו אצלה הוא כשחוזרים מהגן. באופן טבעי אני שואלת ילד שאני אוספת אותו איך היה היום בגן, ואצלה זה גורם לה להתקפד נורא. אז למדתי לא לשאול אותה, כמה שזה קשה... ואז לפעמים בהמשך אני מעלה את השאלה הזו כבדרך אגב - אם נגיד היא חזרה עם פרס, אז אני שואלת אם היה יום הולדת, וכו'.

גם אצלכם הוא סיים גן חובה?

כי אחד הדברים שמלחיצים אותי אצלה זה כיתה א'... מבחינה לימודית לגמרי לא דואגת, כי היא חכמה מאוד, אבל מבחינה רגשית אני דואגת מאוד... (גם חברתית - היא נפגעת בקלות מחברות, וגם התנהלותית - איך היא תצליח להירדם ולקום בזמן עם הקושי שלה במעברים ואיך היא תשרוד את הדרך הארוכה לבית הספר...)

אנחנו גם לקחנו אותה לטיפול רגשי, אבל לצערי הוא לא היה מוצלח כל כך, ובשלב מסוים היא פשוט סירבה להמשיך ללכת (היא חכמה מאוד, כאמור, אז מבינה היטב את העובדה שמנסים "לטפל" בה).

כרגע אנחנו חושבים להתייעץ בעצמנו עם מנחת הורים (התחלנו ליווי של הדרכת הורים בשביל הילדונת שלנו, שאובחנה לאחרונה על הרצף. אז אמנם זו פסיכולוגית שמתמחה דווקא בילדי תקשורת, אבל בסופו של דבר יש מאפיינים דומים בין ילדי תקשורת לבין ילדים רגישים, אז מניחה שהיא תוכל לעזור לנו גם איתה).

טוב, בסוף יצא שפרקתי פה גם בעצמי🤭

מתפללת גם עליכם שתצליחו לעזור לו (בלי עייפות......) ושהוא יתקדם למקום טוב! בסופו של דבר רגישות גבוהה (שאני מכירה אותה גם מעצמי) היא גם מתנה...❤️

קטן בשנתון. דווקא בכיתה הסתדר ממש בסדר, הקשיים מתבטאים יותר בבית (לפעמים גם בבוקר בהליכה לבית הספר, כשיש איזה טריגר כמו איחור או חזרה מחופש...).

אנחנו בדרך איתו לטיפול רגשי. מקווה שיהיה מוצלח וכן יעזור לו.

ותודה על ההזדהות ועל העצות.

בהצלחה רבה גם עם האחות שלה🩷🩷🩷

אצלנו אני מוצאת שדברים שלמדתי דרך הטיפול בילד שעל הרצף הועילו גם בהתמודדות עם אחיו.

בהצלחה במסע!

(במיוחד שנדיר לאבחן בגיל הזה, ועוד בנות, כשלא מדובר בתפקוד נמוך)

אמנם לא נחמד לנו לדעת שהקשיים הם כאן כדי להישאר, אבל אנחנו כן שמחים שיש הגדרה, מה שאומר שאנחנו לא סתם "ממציאים" או "לוקחים אותה קשה", וכמובן - שסוף סוף אנחנו יודעים באילו כיוונים לעזור לה...

היא כרגע בגנון פרטי רגיל, ושנה הבאה עולה לגן ותהיה בגן תקשורת בע"ה.

תודה

בין השורות שלך בתקופה האחרונה.

חיבוק גדול. מאוד לא קל לעיכול.

בהצלחה ענקית! 

בהצלחה רבה במסע יקרה!!

🩷🩷🩷

שולחת חיבוק וחיזוק וכוחות ❤️

שאצלנו המטפלת הרגשית של הילד בדיוק אמרה לנו לפני יומיים, שמלא ילדים 'הפוכים' עכשיו, במיוחד הרגישים יותר, שגם אם נראה שעברו את 'עם כלביא' בסדר גמור השינויים המהירים האלה משגרה לרק כולם בבית ובבת אחת שוב שגרה, ובטח כשזה מגיע אחרי יותר משנה וחצי של שגרה שהיא בעצם מלחמה, זה מתיש ושוחק וקשה, ורגרסיות וחרדות הן צפויות, וכמאמר הידוע אך הנכון, 'זו תגובה נורמלית למצב שהוא לא נורמלי'. 

היא אמרה גם שאצל כל ילד הרגרסיות מופיעות בתחומים המאתגרים שלו, והדפוסים שהיו מוכרים גם קודם, למשל המנעות/התרסה/חרדה וכו' צצים ומתגברים יותר עכשיו. אבל שההישגים שהושגו לפני המלחמה לא נעלמו, הילד כבר יודע אותם והשיג אותם והם עוד שם והילד יחזור אליהם שוב( לא בקטע שלא צריך להתייחס ולטפל עכשיו, החרדה אמיתית והקושי אמיתי, אבל לא להיות חרדים ומתוסכלים שכל ההתקדמות שהושגה נאבדה). 

אותי זה הרגיע, מקווה שהצלחתי להעביר חלק מתחושת הרוגע הלאה... 

ואני בהחלט מבינה את זה שקשה לו.

זה באמת מצב לא נורמלי שהגיוני להגיב אליו ככה.

מקווה שנצליח לעבור את זה בטוב באתגרים הבאים, ושנחזור לשגרה רגועה יותר בקרוב...

וואי, לפני המלחמה סוף סוף הצלחתי ללמד את הבת שלי להירדם בכוחות עצמה וזה היה הקלה עצומה לכולנו.

בן ה4 היה נרדם בקלות, והיא עוד שעה מתקשה להירדם וזה פשוט גמר עלי כי על היום אני איתם והייתי חייבת את הערב לעשות דברים ולשבת לידה שעה כבר לא היה סיכוי לחזור באותו מרץ.

והיה תהליך שהיא עמדה בו בגבורה, ולמדה להירדם בקלות תוך דקות בודדות, ודיברנו שזה הפרס האמיתי שלה וגם לה יותר קל וכיף בחיים

ולא הספקנו לקצור את הפירות כי מלחמה ורגרסיה.

אז ממש מעודד לשמוע שהתהליך לא ירד כולו לטמיון. אכן הייתי מתוסכלת מזה.

אני כן מתכוננת נפשית שנצטרך פה תהליך נוסף,

אבל ממש עודדת אותי שבע"ה יהיה יותר קל, כי בכל זאת משהו מהתהליך נשאר גם אם כרגע זה נראה שחזרנו לנקודת ההתחלה.

בע"ה שנצליח כולנו.

שאלה לגבי הטיפול הרגשי, איזה טיפול אתם עושים ואיך מתחילים את הפרוצדורה? צריך הפנייה מרופא ילדים?

אני לא עשיתי שום דבר חוץ מלתמרץ אותה.

הבטחתי לה שאם שבוע שלם היא נרדמת בכוחות עצמה היא מקבלת פרס.

אבל קדם לזה הרבה הכנות ודיבורים וניסיונות חוזרים ונשנים להתמודד עם זה.

אני מנסה להיזכר מה היה שם שבעצם גרם לי ולה להבין שעכשיו הגיע הזמן לפתור את זה לתמיד, אבל לא ממש זוכרת.

בפועל בימים הראשונים היה לה קשה וכמעט נשברנו אבל היא הייתה חזקה מספיק לנסות עוד, ובלילות האחרונים של אותו שבוע זה בא לה די בקלות, נרדמה תוך דקות בודדות.

ואז דיברנו על זה שבזכות שהיא נרדמת בקלות היא תוכל לישון אצל סבא וסבתא (חלום חייה)

ולהזמין חברה לישון אצלה (התגשם דווקא במלחמה) ואז אפילו לא הספקנו לקנות את הפרס והתחילה המלחמה ונסגרו החנויות.

בלילות הראשונים של המלחמה היא נרדמה בקלות כי ישנתי איתם בממד, עם הזמן היו כל מיני קשיים,

וגם עם אח שלה היה בעיות מה שגרם לנו להיות יותר בחדר שלהם מה שהקשה על כולם כי ההרגל לא נטמע מספיק זמן.

היום למשל היא סיפרה לי שאחד הטיפים שעוזר לה זה לדמיין טעמים של גלידה וזה עושה אותה שמחה וכמובן היא יותר רגועה.

אגב, קניתי לה פעם בובה נושמת וזה מאוד עזר לה, רק שהיא התקלקלה די מהר.

הרעיון הוא שהבובה נושמת נשימות עמוקות, וכשישנים איתה הנשימות מסתנכרנות,

ונשימות זה דרך לשחרר לחץ ולהירגע.

ועוד יותר מעניין המבצע - כשהוא נגמר היא המשיכה לישון יפה? או שבעצם המלחמה שיבשה הכול?

(עשיתי לבת שלי כמה מבצעים של שינה או קימה. בזמן המבצע זה עבד מצוין לרוב. ברגע שנגמר היא חזרה למה שהייתה...)

אולי 200 לא זוכרת, אבל נראה אפשר להזמין מאליאקספרס בשליש מחיר.. ובסוף גם התקלקל אז לא ממליצה לקנות את מה שקניתי, אבל אולי יש מציאות באתרים הסיניים ששווה את הניסיון.

היו לנו מלא ניסיונות למבצעים שכשלו,

אני לא זוכרת מה בדיוק הייתה התחושה שהפעם גם אני וגם היא הולכים על זה באמת.

היא מאוד מאוד רצתה להצליח אבל פחדה לנסות, אז ברגע שהתגברה על הפחד הראשוני ובעצם הצליחה להירדם עצמאית זה היה כ"כ משמעותי לה ששום סיום מבצע לא יכל לקלקל את זה.. (רק דברים כמו מלחמה בתוך מלחמה..)

היום היא חזרה ממש בסדר מהקייטנה ואפילו הכריזה שהלב שלה חזק (בטח, גם העליבה את אחותה על הדרך)

אז הצעתי לה שהיום ננסה שוב והיא קצת חששה לנסות, בשלב מסויים היו לה משיכות אף,

שאלתי אותה אם היא בוכה או מתחרטת,

היא אמרה שלא, ובאמת ב"ה הצליחה להירדם תוך דקות.

לפני כן היא הייתה יכולה לנסות מעל שעה ללא ההצלחה.

היא גם יודעת להגיד לי שבזכות זה שהיא נרדמת מהר אז המחשבות הרעות לא מספיקות לבוא ולהפחיד אותה.

היא מהצד שלה הייתה מאוד בשלה לזה רק לא ידעה איך.

רק מדגישה שהיא בת 8, (7.5 ליתר דיוק)

בכל זאת זה הבדל משמעותי מבחינת הבשלות להבין באמת שזה לטובתה לעומת גיל 6 שהייתה תלויה בנו לחלוטין ולא הייתה לה שום מוטיבציה אפילו לנסות.

אף שמדובר בהפרש של קצת יותר משנה ביניהן.

כי הבת שלי, כמה שהיא חכמה, לא יודעת לתמלל את הרגשות שלה כמו שאת מתארת את הבת שלך.

זה מעודד אותי לשמוע שעם הגיל זה יכול להשתפר (כי עד עכשיו הייתי בטוחה שהיא פשוט לא מוכנה להודות בקושי שלה, אף שיודעת אותו).

סתם בדקתי עכשיו בגוגל

אני קניתי את זה:

FurryBuddyil - בובה נושמת המקורית

ומיד גודל הביא לי פרסומות מאליאקרס וטמו:

קואלה נושמת עם צליל אור שינה לתינוק וחבר משחק קואלה צעצוע ממולא מוסיקלי לתינוק חדשני נוח חושי מתנות לתינוק - AliExpress 26

https://www.temu.com/ul/kuiper/un9.html?subj=goods-un&_bg_fs=1&_p_jump_id=894&_x_vst_scene=adg&goods_id=601099632345605&sku_id=17592645417726&adg_ctx=a-1be55c2a~c-ca1dd790~f-87488a75&_x_ads_sub_channel=shopping&_p_rfs=1&_x_ns_prz_type=-1&_x_ns_sku_id=17592645417726&_x_ns_gid=601099632345605&mrk_rec=1&_x_ads_channel=google&_x_gmc_account=5089574704&_x_login_type=Google&_x_ns_gg_lnk_type=adr&_x_ads_account=4833500095&_x_ads_set=21734204132&_x_ads_id=167013787919&_x_ads_creative_id=714432449946&_x_ns_source=g&_x_ns_gclid=CjwKCAjwsZPDBhBWEiwADuO6y3r0dUAEEwNLqyZLipsgyegqACC1Tdj6sDtRQl3I9TeiZ00UtDDGexoCUR8QAvD_BwE&_x_ns_placement=&_x_ns_match_type=&_x_ns_ad_po‎sition=&_x_ns_product_id=5089574704-he-17592645417726&_x_ns_target=&_x_ns_devicemodel=&_x_ns_wbraid=%7Bwbraid%7D&_x_ns_gbraid=0AAAAAo4mICGXi6vdQFTcMBXe-Lp1pe33C&_x_ns_targetid=pla-2411182411865&gad_source=1&gad_campaignid=21734204132&gbraid=0AAAAAo4mICGXi6vdQFTcMBXe-Lp1pe33C&gclid=CjwKCAjwsZPDBhBWEiwADuO6y3r0dUAEEwNLqyZLipsgyegqACC1Tdj6sDtRQl3I9TeiZ00UtDDGexoCUR8QAvD_BwE

ומבצעים נכון לשלב שלנו, הם מתקשים להירדם ואומרים שזה בגלל חלומות רעים.

אז בינתיים אני כן יושבת איתם ונראה לי שזה חלק מהסגירה של היום וזה חשוב להם.

אבל זה מאוד מאוד מאתגר לי בשלב הזה של היום, בעלי ואני מתחלקים לפי ימים ועדיין זה לפעמים ממש מביא אותי לקצה.

לכן מצד אחד רציתי לחפש דרך שתעזור להם להירדם עצמאית אבל לא בטוחה שזה כיוון שיתאים לנו

אם מתאים לך, את יכולה לשתף סביב מה היה הקושי שלה בהירדמות?

אני מדגישה שזה לא הפרס שהוביל את המבצע,

הפרס הוא מה שנתן לה את גושפנקת האומץ לקפוץ למים ולנסות. מה שעזר לה להתגבר על ההימנעות. היא מאוד רצתה להיות מסוגלת להירדם עצמאית אבל פחדה מהתהליך.

וגם זה נתתי לה את הזמן שלה.

בעיני יש הבדל ממש גדול בין גיל 6 לגיל 8

ויש הבדל גדול בין לפני מלחמת עם כלביא לבין אחריה. סתם שיתפתי כי שאלת, לא כי אני ממליצה לעשות את זה.

צריך מאוד להיזהר שלא יתפרש כחוסר תמיכה בילד.

זה לא כמו לדרבן להיכנס להתקלח ודברים כאלה..

לגבי מה ששאלת,

אני חושבת שהיה לה קושי בשליטה במחשבות (אני רואה את זה לאורך כל היום)

וכשיש משהו מטריד ולא מצליחים להניח את המחשבה בצד, לא מצליחים להירדם.

ואז החרדה מעצם העובדה שהיא לא נרדמת (גם ההשפעה על מחר שלא תקום בזמן, וגם המחשבה אם לא נרדמתי עד עכשיו, מה כבר יביא לי את השינה) גורמת לה לעוררות, והעוררות מגבירה את החרדה.

ואז זה לופ שקשה להרגיע.

וניסינו נשימות, ולזמן מחשבות טובות, ולהגיד משהו טוב שקרה היום, וטקס לילה ולחבק, ולהיות איתה מלא מלא מלא זמן, ורק במגע הייתה נרדמת.

תלות מוחלטת.

כן היה שלב שהיא רצתה לנסוע לשבת לסבא וסבתא עם הגדול,

ואמרתי לה שהיא לא יכולה עדיין כי סבתא לא יכולה להישאר איתה לפני השינה והיא מאוד מאוד רצתה ובאופן כללי יש לה אחים גדולים שמהווים דוגמה אישית ובאופן טבעי יש רצון להידמות להם. הם בשלב שיש להם חדרים בקומה נפרדת והיא בחדר לידי עם הקטן,

וגיל 8 זה כבר ממש תחילת גיל ההתבגרות (נקרא זריחת ההתבגרות) יש קפיצה ברצון לעצמאות.

והכל ביחד הוביל לזה שהיא הייתה מגוייסת להצלחה.

(אני לא בטוחה אם היא שהציעה את המבצע או שזה בא ממני)

בכל אופן זה בא על קרקע פוריה, זה לא שהפרס זה מה שגרם לקרקע להיות מוכנה.

תודה רבה על הפירוט! עוזר לי מאוד

והם קטנים יותר ... 6 ו4.5

וזה באמת החמיר אחרי עם כלביא ככה שנראה לי שנמשיך בינתיים כרגיל

( שזה אומר שהם לא נרדמים לפני 9! )

כי זה האבחון אצלנו.

זה פרטי, לא דרך הקופה,

ולמען האמת גם פרטי לא היה קל למצוא, בעיקרון חיפשנו פסיכולוגית ופשוט המומלצות בסביבה לא היו פנויות, בסוף קיבלנו המלצה חמה על המטפלת הזו, ונראה לנו שדי מתאים.

גם אצלנו חלק מהרגרסיה זה קושי בהירדמות אחרי שהגענו כבר להירדמות עצמאית... 

זה מה שחשבתי לחפש לה.

בהצלחה גם לכם ותודה על השיתוף!

הבן שלי בן 7

כשאני רואה שהם חורגים ממנהגי השינה ומגלים פחדים, אני מאפשרת לישון אצלנו בחדר

לפעמים זה רק להירדם ואנחנו מעבירים, לפעמים זה לישון ברצפה לידינו.

הם עדיין קטנטנים בעיניי בשביל להתמודד עם כל מה שעברנו בתקופה האחרונה

אם לי כבוגרת היה קשה,אני מבינה שגם הם מתערערים וצריכים אותנו יותר

אתמול אגב גם פה הייתה התראה ללא אזעקה, וזה הפחיד אותם נורא. אמרתי לבעלי לכבות אותה האמת. אנחנו קוראים חדשות רוב היום, אם היה משו רציני - היינו מחזירים. (לא יודעת אם הוא הקשיב לי האמת, אבל זה מה שהיה נראה לי נכון. גם אותי זה הקפיץ והמתח הזה לא טוב לי)

כן הייתי איתו בחדר עד שנרדם, אבל לא היו לו דרישות חדשות.

ומן הסתם עזר לו שלפני כן סיפרתי לו סיפור כשהוא יושב לידי בחיבוק, וקצת פטפטנו על התכנונים לחופש.

בעז"ה שנמשיך ככה...

כיף לשמוע גם על הצלחות ב"ה, גם מהצד שמקל עליכם וגם מהצד שיותר קל לו להתמודד.

מקודם כתבת על סגולת הפורום, לא יודעת כמה ברצינות/ בהומור זה נכתב,

אז רגע בנימה רצינית,

הרבה פעמים כשלנו יש בהירות לגבי הדרך, פחות חוסר אונים ויותר תחושת מסוגלות להכיל את האירוע,

הילד מעצמו מרגיש שהתחזקנו וזה מקל עליו לסמוך עלינו וממילא לא צריך לדרוש אותנו בדרך אחרת.

כלומר, זה לא רק יישום הפתרון, אלא הידיעה שיש מוצא.

בכל אופן בהצלחה והלוואי ויהיה קיץ שקט ורגוע מלא לילות של שינה עריבה.

בגיל צעיר השינוי המשמעותי בטיפול בעיני הוא הרבה יותר דרך הדרכת הורים ופחות בטיפול ממוקד בילד, ממליצה לשקול את האפיק הזה לפני שלוקחים אותו לטיפול

לא כולל הדרכת הורים בילד- אין?

בכל הטיפולים שהיו לי עם ילדים בגיל הזה, הטיפול כלל נוכחות לכל אורך המפגש, עם תרגול הורה-ילד תחת צפייה של המטפלת, עם דגשים וש"ב להורים.

(אין לי ניסיון טיפולים רגשיים אלא טיפולים מסוג אחר)

חלק מהרעיון בטיפול רגשי שיש לאדם מרחב פרטי מול המטפל, וההורה לכאורה עלול להפריע בזה.

(עוד לא החלטתי מה דעתי המדויקת על כך. לצערי פעמיים כשהיינו עם ילדים בגיל הזה בטיפול רגשי הוא לא היה מוצלח, ואני לא יודעת אם זה קשור לסוג הטיפול או למטפלת... בכל אופן, מה שכן למדתי - מטפל שלא קובע מפגש חודשי קבוע עם ההורים כדי לדווח על התקדמות ולתת כלים לעבודה בבית - הוא ודאי לא מטפל טוב.)

אבל בעיני מנסיון אישי שלי מול מטופלים שלי שהיו ילדים צעירים בעיקר בגיל גן או כיתה א', טיפול שכלל רק הדרכת הורים מדי שבוע לעומת טיפול שכלל מפגשים עם הילד והדרכת הורים פעם בחודש. השינוי היה מהיר ומשמעותי יותר שההורים היו בהדרכה אינטנסיבית מאשר בעבודה עם הילד. בגיל צעיר לוקח זמן ליצור קשר עם הילד, לרכוש אמון. וסוכני השינוי העיקריים הם ההורים שהרבהפעמים מגוייסים לרצון לשינוי יותר מהילד

ואיפה אפשר לקבל את השירות הזה, כלומר אצל איזה בעל מקצוע?

אני צריכה לחפש טיפול רגשי ולשאול אם הם עושים הדרכת הורים?

זה תקף גם לטיפול מסוג cbt?

מה ש @מתיכון ועד מעון כתבה זה שעדיף ללכת להדרכת הורים על פני טיפול רגשי.

אין לי מושג לגבי CBT.

 כי הקושי הוא רגשי אז גם הדרכת הורים תעסוק בעבודה רגשית התפתחותית ולכן אני ממליצה על פסיכולוגים (או עו''ס במידה ומוכשרים לגיל הרך)

יש שרותים פסיכולוגים בהם ניתנות הדרכות הורים קצרות טווח בעלות מופחתת דרך תוכנית שנקראת "דלת פתוחה"

לגבי CBT זה טיפול בעיקר חלקו המשמעותי בתירגול, דווקא בגיל צעיר ילדים יתקשו לעשות את התרגילים לבד וזקוקים לתמיכה של ההורים ולכן טיפול בילד כ''כ צעיר מחייב מעורבות אינטנסיבית של ההורה.

אני יכולה לשתף שבתקופת הקורונה העברתי קבוצה בזום להורים לילדים חרדות ולימדנו אותם טכניקות CBT וזה היה יעיל מאוד 

Cbt זה הכשרה נוספת. אני לא יודעת מי רשאי לעשות את הקורס. מכירה כוסית שעשתה רציני מאוד בהדסה, אבל אולי יש מקומות נוספים שפתוחים לכולם? לדעתי הייתי הולכת למטפלת עם תואר שעשתה את הקורס ולא לסתם מישהי שעשתה בלי רקע יותר מעמיק על הנפש... 

אבל נשמנ שהילד שלך זקוק להרגשה של בטחון קרבה וקשר.

ככל שתזמי אותו הוא פחות יחפש אותו 'בכח' וירגיש בטוח ומוגן.

בנוסף  כדאי לשוחח אותו, לשאול מה ואיך היה היול ולעזור לו לאסוף את היום, אם יש משהו שמפחיד אותו ממש לתת לו להגיד ולהוציא את זה,

ולא לגמד את הפחדים או לנסות להרגיע בזה שזה לא הגיוני, אלא לתת לו תוקף ולהגיד שזה באמת מגיש נניח להרגיש לא מוגן, או חוסר ודאות.

שהטיפול המונע לא מספיק טוב

כדאי לכם לחזור לרופא ריאות

וללכת אליו קבוע עד שמשתפר

משאפים קיבל מכל הסוגים ולא עזר, אבל עדיין ממשיכים

אזניל קבוע מקבל

אין עוד משהו שלא ניסינו

סינגולייר גם לא עזר לו, אנהלציות במקום משאפים גם

אצלנו זה מה שגם ריפא לגמרי

עם אירובנט

ובמקום אזניל יכול להיות שמוקסיפן יותר טוב

היתה לנו תקופה בעבר עם מוקסיפן מניעתי

מוקסיפן מניעתי לא עזר בכלל בכלל עם אזניל זה ככה ככה

אבדוק על המי מלח 7% לא ניסיתי. יש לנו 3% וגם זה עושה לו ליחה סמיכה שגורם עוד יותר לחסימה

אירובנט גם אנהלציה גם משאפים יש לנו כי המשאף עם ריח לא נעים עבורו אז לא מסכים

במי מלח אמור לטפל בליחה

3% זה נמוך לבעיות בריאות

אבל מה שהכי חשוב זה ללכת באופן סדיר לרופא ריאות

הוא אמור לדאוג שההתקפים יהיו פחותים

היתה תקופה שהלכנו פעם בשבוע למרפאת ריאות בבית חולים עד שהמצב השתפר

יש הרבה מעבר מה לעשות

פיזיו לנשימה

שאיבת ליחה ועוד

אל תשארו עם זה לבד

לרפואה יש הרבה מה להציע

אנחנו מטופלים בבי"ח שיבא ועכשיו שיש התפרצות חזקה אני רוצה להגיע שהרופא יראה אותו בזמן אמת ואין תורים, התור שלנו שהיה מלכתחילה הוא לעוד כשבועיים עד אז הוא יסיים עם המחלה ונלך שהוא כבר בסדר ונושם טוב אז לא עשינו פה כלום.

רופא בקופה לא מבין בזה אז גם לא הולכת ומטפלת לבד בבית, רופא ריאות מתכתב איתי במייל בזמן אמת אבל זה לא כמו שהוא רואה ובודק אותו

לפני הרבה שנים

קובעים סדרת תורים פעם בשבוע

זה לא משנה אם הילד חולה או לא

עוקבים אחריו באופן רציף

ואם הוא לא חולה זה מעולה

ואם זה חוזר כל הזמן אז התורים יפלו גם על מחלה פעילה

פעם ראשונה שומעת על זה, ביקורים כאלה הכי יעילים כי הם עוקבים באופן רציף אחריו

כל פעם אצל אותו רופא?

גם המליצו ברונכו אבל כל רופא אומר לי משהו אחר אז לא יודעת אם זה נצרך בכלל

מרפאה שלמה עם צוות רופאים ואחיות

והיו שם הרבה מטופלים שהגיעו קבוע

את יכולה לשאול את הרופא ריאות שלך

הוא בטוח יודע

עשינו בזמנו ברונכוסקופיה והיא יצאה תקין

שזה עושה לו מלא מלא ליחה ואז מגיע שיעול ליחתי שתקוע לו אז עברנו משיעול מצפצף ונבחני לשיעול טורדני של ליחה

זה הבעיה באנהלציה

היא מכייחת אותה

כשהליחה תקועה בריאות או בדרכי הנשימה

נהיה דלקת והתקף

אנשים שסדרה של זריקות B12 העלימה להם את האסתמה.

אני הייתי עם אסטמה, עם צרות אין סוף בנשימה, ממש מנע ממני לעשות דברים, בסוף רופא ריאות טוב, עם הרבה סבלנות לנסות את כל השילובים של משאפים וכדורים עד הטוב ביותר - הגעתי למצב ממש מאוזן, כמעט בלי התקפים, כושר טוב ובלי לפיד לזוז.

צריך סבלנות אבל זה אפשרי

חיבוק! איזה קשה זה...

האמת.שגם אנחנו היינו בסיפור הזה כשהבן שלי היה קטן, הדבר היחיד שעזר לנו בסוף היה שהלכנו לרפואה משלימה... גיסתי היא הומיאופתית, אז עשינו אצלה טיפול וזה מה שעזר...

מציעה לך לשקול גם. בהצלחה!

בכלל, חוץ מכסף (והרבה) שהלך לפח לא ראיתי שיפור- בעניין אחר. לכן סקפטית בנושא. מה גם שגם בזה צריך לעיתים להחליף תרופות עד שמגיעים למה שמתאים עבורו ואני ככ מותשת איתו שאין לי סבלנות גם לרוץ אחרי זה

אני טועה?

אני בכלל לא כזאת שמאמינה ברפואה משלימה וכל זה, אבל אחרי שראיתי כמה זה עזר לו, המשכתי עם הומיאופתיה גם למשהו אחר שנה לבת שלי, וגם שם ראינו ישועות..

זה נכון שזה הרבה כסף , אבל דווקא מבחינת התרוצצויות, אצלנו היא שולחת את זה לסופר פארם לידינו אז זה ממש סבבה...

תעשי מה שטוב לך

עייפתי ורק מלחשוב על התקופה הקרובה אני נכנסת לייאוש

הוא בקוצר נשימה?

או השיעול עצמו מטריף אותך?

כי אני דיברתי עם הרופא ריאות אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. נגמר שיעול יש כמה ימי חסד ושוב חוזר הניגון

הוא אומר לי כל עוד הוא לא מצפצף אין מה לעשות

זה מערכת חיסונית חלשה שתופסת כל וירוס שזז.

גיהינום.

זה התקף אסתמה...רופא ריאות אומר שזה אסתמה בדרגת חומה קשה, רופא ילדים שראה אותו בזמן אמת אמר שזה סטרידור , רופא אחר אמר ברוכיוליטיס..

בנתיים הוא משתעל נבחני ושורק כל כמה שניות, בשינה זה בכלל בלתי אפשרי , בטניזול במינון הרגיל -3 כדורים לפי במשקל שלו לא עוזר לו בכלל ומינון כפול שאני נותנת עוזר אבל לא ממש גם, כמה כדורים גוף כזה קטן יכול לקחת?

אז כל פעם שאני שומעת שיעול הבטן מתכווצת ואני חסרת אונים, בלילה ממש בכיתי כי לא היה לי איך לעזור לו

רופא ילדים הקשיב לו בשיעול האחרון?

גם הבן שלי היה עם סטרידור בהתקף שיעול האחרון מלפני שבועיים.

תקחי אותו שיקשיבו לו.

ובאמת מאד מפחיד כמויות הכדורים. אוף אני כ"כ מבינה אותך

אני בחרדות מזה לוקחת ציפרלקס.

זה היה אחרי 4 ימים של בטניזול , 4 ימים של אזניל משאפים מלאים ולא היה שיפור אז הלכנו, אמר שהוא בהתקף סטרידור האמת שנבהל אבל אחכ ציין שאם הכדורים לא עוזרים לו אז להפסיק כי אין טעם לקחת סתם , וגם לא לקוחים יותר מ 3 ימים. (לנו רופא ריאות אמר 5 ימים - וגם זה עוזר לשעה שעתיים והכל חוזר אז מה עשינו פה) אמר שהוא לא מצפצף אבל השיעול כן היה נשמע ככזה

אחרי כמה ימים עבר לו ליומיים , ואז התחיל שוב ככל שעברו הימים זה החמיר עד אתמול שכבר התפוצץ הכל

אולי להחליף רופא ריאות

חייב למצוא פתרון.

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

ולא היה לי בו צורך מאז. כן היו חולים והצלחנו לקבוע תור לרופא

קניתי אחרי כמה פעמים שביאר פתאום כאבו האוזניים ועוד..

אז אולי זה סגולה..

בכל מקרה שמעתי המון המלצות..

לא יודעת אם הייתי אומרת במקום מיון אבל כן במקום רופא, לפחות במקום רופא כשאין תור זמין.

האמת שהשתמשנו מלא פעמים וברוב המקרים לא הלכנו לרופא אחכ בכלל.

אחרי כמה פעמים זה כבר לא מסובך לבדוק וזה אחד הדברים הכי משתלמים שקנינו, ממליצה לכל מי שיש לו ילדים.

קודם כל בשביל למדוד חום,

הרבהההה יותר פשוט מאשר לדחוף לילד חולה ועצבני מדחום לפה.

חוץ מזה, בעלי השתמש כמה פעמים כתחליף לביקור אצל הרופא.

גם לילדים וגם לעצמו.

זכור לי פעם אחת כשלבעלי היה כאב גרון מאוד חזק והיה בבית אנטיביוטיקה מדלקות גרון קודמות

הוא חשש לקחת ואז אחרי ביקור אונליין בטייטו קיבל מרשם לאנטיביוטיקה והתחיל לקחת מיד.

זה היה ממש משמעותי (אני לא זוכרת אם זה היה סופ"ש אבל תור אצל רופא פיזי לא היה זמין ביומיים שלאחר מכן).

אני אישית קצת פחות מתחברת ולא ניסיתי ביקור רופא דרך הטייטו.

יש דברים שאני מרגישה שצריך רופא פיזי, להרגיש את הילד.

אבל הרבה פעמים רק צריך מרשם או לשלול משהו והמרפאה לא נוחה או לא זמינה. אנחנו משתמשים פעמים בודדות בשנה, אבל בסך הכל כבר השתמשנו כ15 פעמים.

לא רוצה להעיק אז לא עונה אחת אחת.....

@ואילו פינו@יהלום נוצץ@דיאן ד.@יראת גאולה

@עלמא22@אמא לאוצר❤@ברונזה@אנונימית מאושרת@התייעצות הריון

אני רואה שהרוב כן מרוצות

בישוב שלנו אין לי קופ"ח והרופא של היישוב לא תמיד זמין כך שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי במיון רק בשביל שיאשרו לי דלקת באוזן וכד'....

אני עכשיו רואה שזה לא כזה יקר, אז חושבת שאזמין, גם אם זה יחסוך לי פעמיים/3 בשנה זה כבר שווה

תודה רבה לכן!!!

אולי תתייעצי עם מוקד נשים של הקופה דרך הטלפון?

אני בכללית, ממה שידוע לי יש מוקד אחיות ומוקד רופא משפחה אונליין..

לא משהו של נשים..

ובמוקד נשים שהייתי, חיכיתי שעתיים בשביל שהרופאה תגיד לי שהייתי צריכה לחזור לבית החולים (זה כשבאתי אחרי הניתוח)

רופא משפחה יעזור לך כאן באמת...

אולי יש אופציה להתקשר למיון נשים בבית חולים שבו נותחת?

אני מניחה שזה כתובת הגיונית לפנות אליה...

מקפיצה לעוד רעיונות...

ותתקשרי לשם

היום הכאב ממש נרגע, כנראה זה היה אתמול בגלל מאמץ...

יש מי שחווה את זה יותר קל ויש מי שיותר קשה

בע"ה יהיה לך קל....

אני זוכרת אותך מאיזה שבוע 10....

אם זה שורט אותך תלכי לבדוק.

אבל אם אין לך עצבים אז תנוחי תשתי ותראי מה קורה. אם זה רק בעמידה זה לא נשמע צירים אבל אולי אני טועה.

תודה לה' על הרגע הזה ועל הכל

ואני גם מנסה להרגיע את עצמי שאם בשכיבה לא כואב אז כנראה זה ממאמץ פיזי כי באמת הגזמתי ביומיים האחרונים ביחס למה שמותר.

כי גם אין לי אפשרות לנסוע למיון כי בעל במילואים, אז יש עוד סיבה לנוח ולהתפלל ולקוות שזה סתם

מידי פעם מתפללת עלייך שהכל יהיה כשורה

אבל בגלל הרקע הרפואי אני כן הייתי הולכת למוקד או למיון.

יש לך אפשרות להשיג בייביסיטר?

כל כך לא מובן מאליו ואנחנו אפילו לא מכירות

המון תודה ה' ישמור אותך

אני חושבת שיש לי פחד שיאשפזו אותי. כרגע אני מפעילה את הילדים ואני שוכבת כל הזמן כמו בתחילת ההריון. ואני מרגישה שיפור תודה לה'

לא יודעת לשאלתך. אבל חיבוק על המילואים עם הכל. קשוח...

שזה יותר במפרק/בעצמות עצמן

תנסי לחשוב יותר מדוייק, מתי מתגבר, מה עוזר, מה סוג הכאב - שורף, דוקר, לוחץ, הכל יחד :-/

ביומיים האחרונים אני אוכלת הרבה הרבה פחות, אז אולי הגוף חלש. הבנתי שצריך לצרוך כ2250 קלוריות ביום בערך ואני מגיעה בקושי ל1080 לפי הערכה גסה .

ודבר נוסף התאמצתי הרבה יותר ממה שמותר לי- אני בהריון בסיכון וכל התקופה שכבתי. ומקסימום קמתי להכין אוכל זריז.

ואתמול הייתי חייבת לכבס אז התכופפתי והרמתי וכל מה שכלול בזה.. ואולי זה עונש שכיבסתי בראש חודש למרות שגיליתי על זה רק עכשיו מהפורום🙈

תתגברי שתייה ואם לא עוזר את צריכה ללכת להיבדק

ולאכול יותר!

בלי נדר

וכמובן לשתות

תודה רבה!!

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

זה מה שבעלי נוהג.

כי לא חטאו בחטא העגל

הלכה ז - מנהג נשים בהימנעות ממלאכה בראש חודש | פרק א - ראש חודש | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

לא על אי עשיית מלאכה לנשים.

בערך על מה זה עומד

תודה רבה על הפירוט🙏🙏

המנהג שלא לגזור ציפורניים בראש חודש מקורו בצוואת רבי יהודה החסיד, אחד מחכמי אשכנז שחי לפני כ־800 שנה.

בצוואתו, בסעיף מ"ח, הוא כתב:

> "לא יגלח אדם לא הראש ולא הזקן בראש חודש, וכן לא יטול הציפורניים בראש חודש".

אבל למה?

ההימנעות היא משום חשש סכנה, כלומר אזהרה שנמסרה בצוואתו של רבי יהודה החסיד. לא מדובר באיסור שמופיע בתורה או בגמרא, ואין לנו הסבר חד-משמעי לסיבת החשש. לימודי יהדות באור החסידות +1

האם זה מחייב את כולם?

* יש קהילות ומנהגים, בעיקר בקרב חלק מהאשכנזים והחסידים, שמקפידים שלא לגזור.

* מנהג הספרדים הוא בדרך כלל להקל ולגזור ציפורניים גם בראש חודש.

* מעיקר הדין אין איסור הלכתי מוסכם לגזור ציפורניים בראש חודש. אתר ישיבה +2

אגב, יש הבדל בין גזיזת ציפורניים לתספורת, ויש פוסקים שמחמירים בתספורת יותר מאשר בציפורניים.

כלומר, זו הנהגה שמקורה בצוואת רבי יהודה החסיד ולא איסור כללי לכל עם ישראל. ❤️

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

כי מכונת כביסה זה לא טורח

החכמתי מקישור שהעלו פה

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

התאוששות קלה ומהירה