אולי  הוא קטן מדי?

כך היה לי עם הבכורה שלי.. לא הצליחה לינוק ולעלות במשקל. במשך חצי שנה שאבתי כל שלוש שעות, הייתי כל כך מרעלת הנקה, שאיבדתי כל רצון או חשק למשהו אחר.

עם הבן השני שלי, סיפור אחר לגמרי.. את מה שעברתי, לא הייתי מוכנה לעבור שוב! הנקתי טיפה כשזרם לי, בחודש הראשון,  וזהו! היה תמ"ל בבית מהיום הראשון, והכול בסדר, גדל יפה ברוך השם!!

סליחה אם הדעה שלי נחרצת, ובטח שלא הדעה הרווחת פה בפורום, אבל אני לא מבינה את שגעון ההנקה הזה.. אם זה לא זורם, למה???

יכול להיות שאני מדברת מהטראומה שלי... כל הזמן דאגתי שתעלה במשקל, שתקבל מספיק, הייתי פשוט מחוברת כל היום למשאבה הזאת... סיוט!!! זה לקח ממני כל כך הרבה!

אמא לחוצה, דואגת, מתוסכלת, ותינוק ניזון מחלב אם

או

אמא רגועה, נינוחה, שלווה, נהנית מגידול התינוק, הניזון מתמ"ל:

חד משמעית האפשרות השנייה!!! בלי לחשוב פעמיים!!!

הנקה זה חשוב ממש, אבל לא יותר מהבריאות הנפשית שלי

וב"ה הילדים שלי גדלו יפה עם תמ"ל

ובקשר לשאלה שלך אם לא היה תמ"ל, היו נשים מיניקות שזאת היתה העבודה שלהן😉 כמו פעם

אני בדיעה שלך לגמריי

וזורמת עם לשלב תמל וברור לי שיהיה לי גם תמל בבית

לא מתאים לי המרדף הזה

מה שעדיין מציק לי זה הסימן שאלה התמידי הזה

כלומר - שאני כל הזמן צריכה קודם לנסות לתת הנקה ורק אחרי כמה שעות שאני לא מבינה למה הוא לא רגוע לנסות תמל

ממש לא מסכימה איתך.  תחליפי חלב למינהם הם אוכל מעובד לכל דבר ועניין. נכון שזה פיתרון אבל זה לא האידיאל .

ושלא תחשבי שאני רושמת סתם, מניקה כעת את בן ה4 חודשים שהייתי עם סתימות כל יום!!!! במשך החודשיים הראשונים. כאבי תופת, הייתי בוכה את חיי מכאבים.  וכמה פעמים חשבתי להפסיק להניק אבל מטרנה היא לא אופציה מבחינתי כי בדקתי וקראתי על ההשלכות, ומבחינתי זה היה פשוט לא.

גדלוו להיות בריאים, חכמים ומקסימים.

אישית, קשה לי להבין את שגעון ההנקה הזה, בטח כשזה עולה לאמא במחיר נפשי.

אבל כל אחת ודרכה, כמובן

אין מה להשוות בכלל, לדעתי.

ומי שעשה את המחסור בחלב הוא זה שגם ברא את התמ"ל והוא גם זה שידאג לבריאות התינוקות של בעלות המחסור בחלב.

יש ה' בעולם ויש גבול להשתדלות שצריך לעשות.

*וזה בלי קשר להודעה של הפותחת, שלא ברור בכלל שזה המקרה כאן כי היא ממש בתחילת הדרך…

מי שברא את התמ"ל הוא זה שגרם למחסור בחלב (לפחות בחלק מהמקרים).

על החתום

אני, מיניקה בלבד בכיף תינוקת מתוקה ושמנמנה בת תשעה חודשים, שלא הצליחה לינוק בהתחלה והייתי צריכה לעבוד מאד קשה כדי ללמד אותה לינוק ובמקביל לתחזק כמויות חלב. ב"ה זה הצליח.

סיכוי נמוך שהיינו מצליחות לו הייתי מוסיפה לה בזמנו תמ"ל.

אני אישית לא הצלחתי להתמיד בשאיבה ובהאכלה בצינורית, ושילבתי תמ"ל למשך כחודשיים. וברגע שעלתה על הגל במשקל - הפסקתי עם התמ"ל והיא עברה להנקה בלעדית, בלי שום בעיה...

אז מן הסתם זה תלוי בכל אישה לגופה ובכל תינוק בפני עצמו, אבל אני מציעה בעיקר להיות קשובה לנפש, ולא "להרוג" את עצמנו בשביל ההנקה, כמה שהיא חשובה...

בכל אופן, הפותחת לגמרי נמצאת בשלב של ההתחלה, ואין מה להתייאש עדיין❤️

בהחלט, הפותחת נמצאת בשלב של ההתחלה וחבל לקלקל.

יש נשים שניסו כנראה לא פחות ממך, ואולי אפילו יותר, וזה לא צלח להן. בשביל אותן נשים הגבתי.

אני לא מעודדת חוסר השתדלות, פשוט צריך לדעת  שגם אם משתדלים - לא תמיד מצליחים. וגם יש גבול כמה בריאות נפשית צריך להשקיע בזה .

ממני, שניסתה להיניק חמישה ילדים במסירות נפש, שאבה חלב כמה שנים במצטבר, האכילה בצינוריות, לא ישנה, הייתה כאובה (עדיין עם צלקת), הוציאה אלפי שקלים על ליווי, משאבות ועוד, מכירה את כל השיטות - ועדיין לא הצליחה.

לא מזלזלת חלילה אבל זה שמעט ניסו ולא עלתה בידם - זה אומר שלכל השאר כדאי להתייאש מראש?

הפותחת כתבה את הפוסט שניה אחרי לידה, בכלל לא ברור שיש שם בעיה בהנקה, יכול להיות שהכל בסדר איתה, בשימוש התוספות תמ"ל יכול לא רק לא לפתור אלא ליצור את הבעיה שלא היתה.

וגם בהודעה השנייה כתבתי שאני לא מעודדת חוסר השתדלות.

פשוט מציינת שצריך איזונים בחיים. וכל אחת צריכה להרגיש מתי היא הגיעה לקצה גבול היכולת שלה (ואצל כל אחת זה מגיע בזמן אחר).

כמה חודשים עם כאבים איומים ביחד עם עוד ילדים ובית

אם עבד לך ועדיין היית שפויה ושמחה אז מעולה!!

לא יודעת אם זה הוראה לרבים (לרבות יותר נכון😊)

קראתי פה מגוון תגובות. אני אישית לא מסוגלת בנושא זה להגיד עם סימני קריאה או הוראה.

יש נשים כאלה ונשים כאלה

אף אחת לא מסכנת את התינוק שלה בנתינת תמל אן הנקה עם שעות או הנקה לפי דרישה

וכל אחת עם השיטה שעובדת לה.

כל אחת עם התנאים שלה , מספר ילדים, סבילות לכאב לאחר לידה קלה/קשה

יש כאלה עם מחסור בשינה שפשוט אין אותן. אין.

יש כאלה שהכאבים המטורפים בפטמות מביאין אותן על סף דכאון(אהלן)

ולפותחת היקרההההה

אמא אלופה שכמותך.. כל שרשור שכזה נוגע בכל אחת ודרכה ואין אחת שהיא בטוח צודקת ואפחת פה לא כתבה תורה מסיני(במחילה מכל המנוסות פה . עדיין אתן זה לא היא או מישהי אחרת)

את מחפשת וודאות..

לכי עם הלב. תתייעצי עם מי שאת מתחברת אליה, ובעיקר תמיד תזכרי שלא מתחתנים עם העיצה או השיטה.

את יכולה לנסות כזה ואז להמשיך אחרת. ולבחון כל שבועיים מחדש.

ועכשיו את באמת בהתחלה ואולי עוד יומיים אחרת. ואם כעת שילוב בקבוק אחד יתן נשימה בשבילך אז תעשי מה שנראלך. ובלי שום מצפון בין אם הבאת ובין אם לא.

את ככ טובה לתינוק שלך כמו שאת. אחרת אלוקים לא היה מביא אותו אלייך.. היה מביא אותו לזאת שמניקה לפי דרישה וכו'. היבא לך. את הכי טובה לו

שתהיה לשניכם החלמה הכי טובה ויפה שיש❤️

אם ממילא שאבת, יכלת לשלב תמל אצל הבכורה כי זה לא משפיע על דרישת ייצור החלב.

ואין מה להשוות לדעתי בין שאיבה להנקה ממש מבחינת התחושה,

אז לא יודעת מה גרם לך להתאמץ עם שאיבה, אבל אם הנק יכולה להצליח, זו באמת חוויה אחרת,

ואחרי הקושי של החודשיים הראשונים,

זה גם יותר קל במובן מסויים.

תמשיכי להציע ולהביא גם בקבוק אחרי

ותבקשי עזרה תמידית מהיועצות שפ

יותר רלוונטי לקיסרי

אבל זה רק לידה שניה, הגיוני שעד שלושה ואפילו ארבעה ימים אחרי הלידה עד שהחלב האמיתי מגיע

בקישור שירוש, אל תתייאשי עדיין, חכי עוד קצת ותמשיכי מה שאת עושה בינתיים כל עוד כוחך בך

גודל של דובדבן!!

באיזה בקבוק את משתמשת??

רוב הסיכויים שהוא מסיים 30 מל בסוף אחרי הנקה יום כי זה קל לו, זה פשוט נשפך לו בקלות בפה

ולא בגלל שהוא רעב או צריך את זה.

יש מקרים של נשים שלא מיצרות חלב

הם די נדירים

לרוב זה יותר ניהול הנקה לא תקין

פעם כשלא היתה אופציה אחרת זמינה כמו תמ"ל וברבוקים אז פחות מיהרו למצוא פתאונות מה שנתן חהנקה יותר סיכוי

ובאותם מקרים נדירים השתמשו במינקת

זה השלב שהבייבי כל הזמן שוכב על הציצי עד שמגיע החלב, זה מממש עוד רגע צפוי להגיע.

בסחיטה ידנית לא אמור לצאת לך חלב, בסחיטה של הפטמה ממש חזק ייצאו כמה טיפות קולסטרום..

כמובן אחרי הכל תעשי מה שנראה לך לנכון

רק לגבי ההנקה חשוב לי שתדעי שזה תהליך וזה לוקח זמן 

אני עם פטמת הנקה וזה דיי פותר את כל הבעיות של התפיסה

אני עם פטמת הנקה בגלל פטמה שטוחה אצלי

מישהי במלון יולדות גם השתמשה בזה כי התינוק נולד קטן ולא היה מסוגל לתפוס את כל הפטמה כדי לינוק. כאב לה ברמות כל הנקה ובגלל זה עברה להנקה עם פטמת סיליקון, היא הצהירה שזה יהיה רק להתחלה. לא ידוע מה קרה בהמשך.

את יכולה לנסות לשאול את האחות במחלקה, אם לדעתה זה יכול לעזור היא תביא לך מהמלאי שלהן

אל תתני בקבוק

אלא במקרים אקוטיים שאין שתן ואין יציאות

בשלב הזה צריך לעקוב אחרי חיתולים אבל ממש לא צריך בקבוק הוא לא צריך כמות כזו גדולה

פשוט להניק כל הזמן. החלב מגיע אחרי יומיים שלושה 

אגב לתינוק שלי הפעם היה גם קשה לינוק בהתחלה וסחטתי לו את הקולוסטרום בהנקה ממש לתוך הפה כדי שלא יצטרך ממש לתפוס

הם מתשו את הבקבוק ברעב כי זה קל ונגי ש

ודוקא זה מה שעלול לפגוע בלמידת יניקה שלהם

את נשיה אחרי לידה

הם בקושי אוכלים מצד הכמות- זה תקין

הוא יונק רוב היום

הגוף מקבל איתות ליצר חלב

אחרי 3 ימים רק החלב מגיע

אז אין מה להלחץ..פשוט תמישכי ככה

הז לא זמן להחליט אם י שלך חלב או אין

כמה שינק יותר י שיותר סיכוי שיווצר יותר

לילה שני אחרי הלידה זו קפיצת הגדילה הראשונה והתינוק פשוט גר עלייך באותו לילה.

פחות או יותר אחרי הלילה הזה, בטווח ה-24 שעות שאחרי הגוף כבר יתחיל לייצר חלב ולא קולסטרום.

בגדול- צאי מנקודת הנחה שלרוב הנשים יש מספיק חלב בשביל הילד שלהן, והגוף מייצר לפי הדרישה של התינוק.

ככל שתהיי קשובה לדרישה שלו ותניקי, הגוף שלך ילמד לייצר את הכמות הזו.

יש נשים שלא מצליחות לייצר מספיק ואז ב"ה שיש תמ"ל, אבל אצל הרוב זה לא המקרה ודווקא הנתינה של התמ"ל ממשיכה את הלופ הזה כי הגוף לומד לא לייצר את כל הכמות שהתינוק צריך.

מה יכול לעזור?

קודם כל נחת. תאמיני בעצמך שיש לך מספיק. הסטרס לא טוב לגוף

דבר שני, שינה- לישון כל זמן שאת יכולה. כשהתינוק ישן, את ישנה. זה חשוב לייצור של החלב.

דבר שלישי, אוכל. לדאוג לעצמך, לא לשכוח לאכול, לא לדלג על ארוחות ולהשתדל שיהיו כמה שיותר מזינות.

יש גם דברים שמגבירים חלב כמו שיבולת שועל וכו', אפשר להעזר בהם.

ברור שאין חלב עכשיו כי זה רק קולסטרום, והיא צריכה כרגע ביממה השניה בין 10 ל15 מ"ל קולסטרום

והקולסטרום- כל טיפה שנכנסת לפה שלה כרגע שווה זהב!!!!!!!

ובטח יותר כיף לה הבקבוק, זה נשפך לה לתוך הפה בקלילות.

אם את מעוניינת בהנקה, עם ייעוץ טוב ומקצועי זה יעבוד נהדר. (ממליצה גם לבדוק לשון קשורה)

יכולה להגיד לך מהנסיון שלי עם תאומות קטנטנות ופגות שבוודאות היה להן את הפה הכי קטן ביקום.

(ויש מצב שלאמא שלהן יש את החזה הגדול ביקום....)

זה אפשרי לחלוטין!!!!

בגלל שהן היו פגות וחלשות אז לא יכלו למצוץ, גם לא את הבקבוק, אז בהתחלה ניזונו מזונדה, כשהתחזקו קצת עברו לבקבוקים

ומגיל חודש עברנו להנקה מלאה ובלעדית. (ינקו עד שנתיים ורבע...)

אז ב"ה שהקב"ה הביא לעולם את היכולת לפתח משהו כ"כ קרוב לחלב אם

אבל זה עדיין רק קרוב, תינוקות גדלים חכמים ומפותחים עם תמ"ל. וזה חלילה לא כשלון או בעיה.

ואם תצליחי אפילו רק לשלב, אפילו רק ל3 חודשים הראשונים, את נותנת לילדה שלך מתנה ענקית

בהצלחה יקרה

רק בריאות ונחת תמיד

מזל טוב!!!!!

אבל איך מצליחים להניק תאומים?

בגיל חודשיים שלוש לא מצאת את עצמך יושבת כל הזמן על הספה ומניקה?

אחת רוצה לינוק ב 10, עד שמסיימת השנייה מתחילה

וואי נשמע לי מטורף!!!!! זה מרגיש ממש כמו הנקה אחת אינסופית

אני הכי בעולם מאמינה בהנקה ואת פשוט אלופה שהצלחת!!!!

מבינה איך עשיתי את זה....

מראש הבנתי שאני כנראה לא יניק למרות שאת כל הגדולים הנקתי עד כשנה וחצי

אבל השאיבות ושטיפת הבקבוקים גמרו עלי, הרגשתי שההנקה הרבה יותר קלה לי.

בהתחלה הנקתי כל אחת בנפרד ובאמת הייתי סביב השעון בהנקה.

בערך מגיל 4 חודשים הן כבר קצת גדלו והצליחו לינוק ולהתחבר לבד

אז התחלתי להניק את שתיהן ביחד

זה היה פשוט חלום

לאט לאט למדתי איזו תנוחה הכי נוחה לי ונעזרתי בכרית הנקה גדולה.

אבל- הייתי חייבת להסתגר בחדר כי זה היה לא צנוע בעליל.

כתבתי את זה אחרי שהוג ניסה לינוק ופשוט לא יצא כלוםםםם והוא מרח עד שהכנסתי לו בקבוק אכל 30 וישןןןןן טובב

אני יודעת שזה קולסטרום ולא חלב ומניקה לפי דרישה

שזה בערך כל רגע כי הוא נרדם עליי בשניות הראשונות.

המטרה שלי היא להיות עם יותר וודאות ולא לפתוח אינסוף שרשורי הנקה

וההתחלה מאוד מאוד מאוד מאוד מאתגרת.

אני אישית נותנת קצת תמ"ל בימים הראשונים כי הבייביס שלי פוצעים אותי נורא בהתחלה וממש קשה לי להניק

אבללללל הכי הכי הכי חשוב זה לשמר כמויות חלב בהתחלה.

הכי טוב להציע לינוק כמה שיותר ואם לא אז לשאוב כדי לאותת לגוף שיש דרישה.

בהתחלה התינוקות כ"כ קטנים וחלשים שבאמת קשה להם לינוק והפה כ"כ פיצי

אבל מהר מאוד הם לומדים איך לינוק ובעיניי חבל בגלל השבועות הקצרים האלו לפספס הנקה.

ממש ממליצה להיעזר ביועצת הנקה טובה, אצלי זה הציל את ההנקה אצל הראשון אחרי שכבר התייאשתי.

וגם לנשום עמוק, לא קורה כלום מבקבוק תמ"ל אחד.

בעז"ה הוא עוד יינק לתפארת.

ואת גם יכולה לסחוט את הפיטמה עצמה לתוך מזרק ואז כן יצא לך קולסטרום.

אני תמיד עושה את זה בלידות כי לתינוק קשה למצוץ וזה גם מאוד מאוד סמיך.

לפג שלא יכל לינוק.

בשעות הראשונות סחטתי, אבל די מהר עברתי לשאיבות.

היועצת הנקה אמרה שעדיף לסחוט את הקולסטרום ביד, אבל במקביל להתחיל לשאוב כדי שהגוף ייצר חלב.

אצלך זה שונה, כי את מניקה.

אבל הרעיון דומה- הפעולה של היניקה/ השאיבה גורמת לגוף לייצר חלב, וזה מה שיאפשר הנקה בהמשך.

תסחטי לכפית/כוסית קטנה ותביאי לה במזרק.

זו היתה ההמלצה שקבלתי מיועצת הנקה אחרי כמה לידות עם קטנטנים שהתקשו למצוץ.

מבחינתי ככה זה בימים הראשונים

אני לא מביאה בקבוק ולא מודדת כמה יןנקים

ולשאוב לא יוצא לי טיפה בשלב הזה

המדד זה לראות שהוא בולע כשהוא יונק ולא רק ישן

ושהטיטולים -יש מספיק רטובים

סבבה גם לתת בקבוק אם את רוצה לישון וזה עוזר לך

אבל לדעתי לא צריך להכנס לסרטים ולחץ זה עצמו לא מעודד ייצור חלב

ההנקה עצמה מתבססת לאט לאט

ועד היום הלשישי זה באמת כמות מיניאטורית וככה הז

לא יודעת כמה האחיות מומחיות, או שלמדו משהו קצר שייתן להן כיוון.

הבת שלי ינקה מהרגע שיצאה עד שהשתחררנו מהבית חולים

הנקתי אותה תוך כדי צחצוח שיניים בבתי חולים

אם ביועצות הנקה ראו שיש חיבור, אין ירידה גדולה מדי במשקל, חיתולים מלאים

אז זה פשוט צורך בקרבה וקפיצת גדילה

זה ממש קשוח אבל ממש עובר

תחשבי שלפני יומיים העובר הזה היה בבטן שלך

ועכשיו הוא בחוץ אבל הוא עדיין קצת עובר

סליחה שנופלת עלייך

אבל סתם ככה חייבת לציין שכשיש מטרנה פתאום אין צורך בקרבה?

(אני בעד הנקה כן שלא יובן לא נכון... פשוט לדעתי יש הרבה סיבות ללמה בהנקה התינוק בהתחלה 24/7 על האמא... שבמטרנה זה ממש לא ככה... וזה לא רק צורך בקרבה... שהוא טבעי ומובן כמובן)

בתקופה שהבן שלי קיבל תמ"ל הוא היה המון על הידיים או במנשא.

בשתי הפעמים בהנקה חוסר רגיעה וכל היום ועם תמ"ל  רוגע וישנים כל היום...

תבדקי כמה תינוקות צריכים לישון בהתחלה-המון

מאמץ... וגם לפעמים הזרימה של החלב אצל האמא איטית. בקיצור יש מלא סיבות.

אצלי מה ששבר אותי שהיה לה גזים מטורפים מההנקה ומהתמ"ל רוגע ושקט. כאילו הפוך על הפוך.. 

בלי קשר ממה הוא ניזון.

זה תורם להתפתחות המוח ולהיקשרות בטוחה יותר.

תורם לרוגע של התינוק ושל האם.

וכל היום על הידיים זה לא רק בגלל זה יש עוד סיבות שקשורות בהנקה ובתינוק...

לנסות להאכיל עם צינורית?

זה מאוד יעיל כי את התוספת את נותנת בהנקה וזה ממש חשוב שהתינוק יינק ממך כדי לייצר ביקוש לחלב

ועוד דבר יש משהו בתזונה שעלול לייבש את החלב? בדרכ יש חליטות עלים כמו נענע,מרווה ,פטרוזיליה וכד' שעוצרות את החלב מלייצר אותו

מוסיפה שלא ציינת בן כמה התינוק בימים הראשונים עד 5 ימים זה תקין שהמצב כך

אחרי כל הנקה את יכולה לשאוב 5 דק' גם אם לא יוצא כלום זה בסדר העיקר לעודד ייצור (עד חצי שעה מהנקה עם התינוק הגוף מייצר חלב) ולאחר מכן לסחוט ידנית גם יוצא מעט אם בכלל לא להתייאש

זה מה שאני עשיתי בהדרכה עם יועצת הנקה

עכשיו כבר שבוע שלישי בהנקה וכבר שואבת כמויות בין 15-60 מ'ל בלי קשר להנקה של התינוק

צריך סבלנות ולא להתייאש

והמדד הכי חשוב שאת שומעת שהתינוק בולע בזמן שהוא יונק וגם עושה טיטולים עם פיפי ויציאות

אגב אני רואה שהתינוק לא רגוע ובסוף זה בכלל לא היה מאוכל, או שהיה לו גרעפס או טיטול או בכלל עשיתי לו עיטוף והוא פשוט נרגע ונרדם וכאילו זה נראה שהוא רעב אבל דווקא הוא היה צריך את האיסוף הזה כדי לישון טוב יותר

יש נשים שלא כל כך הולך להן על ההתחלה

ושזה באמת סיוט.

גם אני חוויתי בדיוק מה שאת מתארת

לא יוצא בשאיבה גם אחרי הרבה ימים ולא רק בימים הראשונים והיא היתה כל היום עליי... ונרדמת קצת אחרי... וכשמתנתקת בוכה צרחות אימים... והיו גם גזים לא מוסברים...

ולא יעזור שום יועצת הנקה. כי הנה עושים הכל לפי כל הכללים ועדיין.... זה כנראה פשוט לחכות ולסבול, עד אז אין לזה פיתרון אחר.

עובדה שיש נשים שיותר קל להן. ששומעים בליעות כשהתינוק יונק, שיוצא להו משו בשאיבה, שהתינוק יונק מה שצריך ונרדם וכו וכו. לא כולם חוות שם סבל של ימים ולילות...

גם לי ההתחלה מאד קשה.

לוקח זמן עד שהתינוק לומד להתחבר טוב.

יש תינוקות קטנים מאד שבהתחלה מתקשים למצוץ.

ועוד ועוד

עם הבייבי שלי היתה התחלה נוראית כי היה בפגייה והשאיבה הייתה לי קשה.

אז הייתי צריכה במשך שעות לסחוט

זה ממש לא קל ופשוט גם לחובבות הנקה מושבעות

הלוואי והיו בי כוחות להתמודד עם השלכות של חוסר שינה קריטי... זה הרסני אצלי לגוף... אחרת יש מצב באמת עוד יום עוד שבוע וזה היה מתחיל להסתדר...

(לגבי השאיבה אני אומרת כמה זה מקל.. שמעתי כאלו שכבר ביום השני יוצא להן כמות יפה של 20 מ"ל... זה מקל ברמות שאפשר להיעזר קצת בשאיבה ושלא כל הזמן רק אני אחראית על התינוק כל היום כל הלילה... זה לא אנושי, גם לאמא יש צרכים בטח אחרי לידה. מי שמצליחה ואוו ענק) 

להבין שזה לא בשבילי וזה בא על חשבון דברים אחרים....

מעריכה מאד!

הצער על הפסד ההנקה עדיין קיים אבל בתנאים שלי לא היתה ברירה.

אולי בילדים הבאים בע"ה אזכה

אמן.

ההנקה הלכה מעולה

וההתחלה הייתה ממש קשה

זה נותן לי את המרווח להתאושש, לאכול טוב כדי שיהיה לי חלב וכוחות להניק ולהתאושש מלידה שזה לא פחות חשוב.

עוד מעט יגיע החלב ותוכלי לוותר על התוספת,

הכל בסדר.

כל דבר בעיתו. אם את מניקה לאורך כל היום, אז הגוף לומד את הדרישה.

כלומר נגיד יותר בלילה או דווקא במהלך היום

הקטע עם השילוב זה רעיון טוב... 

מרגישה כבר מרוקנת ממש מכל היום של ההנקה, ורוצה גם להיות מסוגלת לישון קצת רצוף בלי בכי.

אז בקבוק נותן את הפער הזה,

בלילה אני כן מניקה שוב.

זה ממש ביממות הראשונות עד שמגיע החלב, אח"כ דווקא יש לי גודש אז אין צורך בתמל.

שילוב בקבוקים בהתחלה לא גורם לפחות חלב בהמשך, אלא בכל מקרה אני סובלת מעודפים וגודש כשמגיע החלב לפני שהוא מתאזן לפי ביקוש והיצע.

אז כל אחת ואיך שהגוף שלה מגיב.

מניקה הרבה במהלך היום כי אין לי בייה של גודש אלא ההפך..

ובלילה לפעמים אני מביאה בקבוק ואז אני יכולה לישון נורמלי כמה שעות

הצלה ממש 

וזו היתה הצלה. ההנקה שהכי זרמה לי מכולם, בזכות התוספת בימים הראשונים.

אני הוספתי פעם - פעמיים ביום, כשראיתי בסוף הנקה ארוכה שהתינוקת עדיין לא רגועה

שזו הסיבה, כנראה, הסיבה שחברות תמל דוחפות תמל מיד אחרי לידה כדי שיגדל הסיכוי שהנשים תצטרכנה תמל

חוויתי את זה בדיוק

זוועות עולם. לא נורמלי.

לקחתי אותו לאוסטאופט, הוא עשה לו עיסוי לשחרר שרירים

ומסתבר שהשרירים שלו היו חלשים מאוד בפה (מהלידה, לידת ואקום)

ואז זה הסתדר

אז כן תיקחי קצת זמן להבין מה המצב

אבל אל תשכחי את האופציה הזו

את ההנקה אצלי הוא הציל (ובעיקר את הילד שלי שסוף סוף היה שבע)

אוכל לשלוח לך בפרטי את המספר שלו

כמובן שזה ממש ההתחלה ופתאום יכול להיות לך גודש שלא תדעי מאיפה זה מגיע. עכשיו הגוף לומד את הכמות חלב שהוא צריך לייצר על פי הביקוש, לכן כל עוד יש לך כח הייתי ממליצה לנסות להניק. אם לא מסתדר בהמשך כדאי לבדוק לשון קשורה, רגישות לתזונה ואוסטואופתיה.

מזל טוב!! הנקה זה אשליה, נראה שכולן עם זה בטבעי והכל טוב, אבל כמו כל דבר איכותי בחיים זה בא עם הרבה עמל ואהבה.

אני הלכתי רק בגיל חודש עם הגדול, גם אחרי לידה ארוכההההההה מה שעשה משהו בשרירים

הוא היה ילד שלא הפסיק לבכות וגם לא הסכים להיצמד

רק בגיל חודש הלכתי וממש התחרטתי שלא הלכתי לפני

כי אחרי הטיפול אצלו הילד התחיל לינוק, אבל בגלל שהתרגלתי לשאיבות + בקבוק = היה לי קשה לחזור אחרוה להנקה. עד היום ממש ממש מתחרטת על זה

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

תודה על הזווית ראיה

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לא יודעת לגבי הדגם

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

עזרת לי מאוד

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ומעניין באמת איך זה קרה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...

בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.