אולי  הוא קטן מדי?

כך היה לי עם הבכורה שלי.. לא הצליחה לינוק ולעלות במשקל. במשך חצי שנה שאבתי כל שלוש שעות, הייתי כל כך מרעלת הנקה, שאיבדתי כל רצון או חשק למשהו אחר.

עם הבן השני שלי, סיפור אחר לגמרי.. את מה שעברתי, לא הייתי מוכנה לעבור שוב! הנקתי טיפה כשזרם לי, בחודש הראשון,  וזהו! היה תמ"ל בבית מהיום הראשון, והכול בסדר, גדל יפה ברוך השם!!

סליחה אם הדעה שלי נחרצת, ובטח שלא הדעה הרווחת פה בפורום, אבל אני לא מבינה את שגעון ההנקה הזה.. אם זה לא זורם, למה???

יכול להיות שאני מדברת מהטראומה שלי... כל הזמן דאגתי שתעלה במשקל, שתקבל מספיק, הייתי פשוט מחוברת כל היום למשאבה הזאת... סיוט!!! זה לקח ממני כל כך הרבה!

אמא לחוצה, דואגת, מתוסכלת, ותינוק ניזון מחלב אם

או

אמא רגועה, נינוחה, שלווה, נהנית מגידול התינוק, הניזון מתמ"ל:

חד משמעית האפשרות השנייה!!! בלי לחשוב פעמיים!!!

הנקה זה חשוב ממש, אבל לא יותר מהבריאות הנפשית שלי

וב"ה הילדים שלי גדלו יפה עם תמ"ל

ובקשר לשאלה שלך אם לא היה תמ"ל, היו נשים מיניקות שזאת היתה העבודה שלהן😉 כמו פעם

אני בדיעה שלך לגמריי

וזורמת עם לשלב תמל וברור לי שיהיה לי גם תמל בבית

לא מתאים לי המרדף הזה

מה שעדיין מציק לי זה הסימן שאלה התמידי הזה

כלומר - שאני כל הזמן צריכה קודם לנסות לתת הנקה ורק אחרי כמה שעות שאני לא מבינה למה הוא לא רגוע לנסות תמל

ממש לא מסכימה איתך.  תחליפי חלב למינהם הם אוכל מעובד לכל דבר ועניין. נכון שזה פיתרון אבל זה לא האידיאל .

ושלא תחשבי שאני רושמת סתם, מניקה כעת את בן ה4 חודשים שהייתי עם סתימות כל יום!!!! במשך החודשיים הראשונים. כאבי תופת, הייתי בוכה את חיי מכאבים.  וכמה פעמים חשבתי להפסיק להניק אבל מטרנה היא לא אופציה מבחינתי כי בדקתי וקראתי על ההשלכות, ומבחינתי זה היה פשוט לא.

גדלוו להיות בריאים, חכמים ומקסימים.

אישית, קשה לי להבין את שגעון ההנקה הזה, בטח כשזה עולה לאמא במחיר נפשי.

אבל כל אחת ודרכה, כמובן

אין מה להשוות בכלל, לדעתי.

ומי שעשה את המחסור בחלב הוא זה שגם ברא את התמ"ל והוא גם זה שידאג לבריאות התינוקות של בעלות המחסור בחלב.

יש ה' בעולם ויש גבול להשתדלות שצריך לעשות.

*וזה בלי קשר להודעה של הפותחת, שלא ברור בכלל שזה המקרה כאן כי היא ממש בתחילת הדרך…

מי שברא את התמ"ל הוא זה שגרם למחסור בחלב (לפחות בחלק מהמקרים).

על החתום

אני, מיניקה בלבד בכיף תינוקת מתוקה ושמנמנה בת תשעה חודשים, שלא הצליחה לינוק בהתחלה והייתי צריכה לעבוד מאד קשה כדי ללמד אותה לינוק ובמקביל לתחזק כמויות חלב. ב"ה זה הצליח.

סיכוי נמוך שהיינו מצליחות לו הייתי מוסיפה לה בזמנו תמ"ל.

אני אישית לא הצלחתי להתמיד בשאיבה ובהאכלה בצינורית, ושילבתי תמ"ל למשך כחודשיים. וברגע שעלתה על הגל במשקל - הפסקתי עם התמ"ל והיא עברה להנקה בלעדית, בלי שום בעיה...

אז מן הסתם זה תלוי בכל אישה לגופה ובכל תינוק בפני עצמו, אבל אני מציעה בעיקר להיות קשובה לנפש, ולא "להרוג" את עצמנו בשביל ההנקה, כמה שהיא חשובה...

בכל אופן, הפותחת לגמרי נמצאת בשלב של ההתחלה, ואין מה להתייאש עדיין❤️

בהחלט, הפותחת נמצאת בשלב של ההתחלה וחבל לקלקל.

יש נשים שניסו כנראה לא פחות ממך, ואולי אפילו יותר, וזה לא צלח להן. בשביל אותן נשים הגבתי.

אני לא מעודדת חוסר השתדלות, פשוט צריך לדעת  שגם אם משתדלים - לא תמיד מצליחים. וגם יש גבול כמה בריאות נפשית צריך להשקיע בזה .

ממני, שניסתה להיניק חמישה ילדים במסירות נפש, שאבה חלב כמה שנים במצטבר, האכילה בצינוריות, לא ישנה, הייתה כאובה (עדיין עם צלקת), הוציאה אלפי שקלים על ליווי, משאבות ועוד, מכירה את כל השיטות - ועדיין לא הצליחה.

לא מזלזלת חלילה אבל זה שמעט ניסו ולא עלתה בידם - זה אומר שלכל השאר כדאי להתייאש מראש?

הפותחת כתבה את הפוסט שניה אחרי לידה, בכלל לא ברור שיש שם בעיה בהנקה, יכול להיות שהכל בסדר איתה, בשימוש התוספות תמ"ל יכול לא רק לא לפתור אלא ליצור את הבעיה שלא היתה.

וגם בהודעה השנייה כתבתי שאני לא מעודדת חוסר השתדלות.

פשוט מציינת שצריך איזונים בחיים. וכל אחת צריכה להרגיש מתי היא הגיעה לקצה גבול היכולת שלה (ואצל כל אחת זה מגיע בזמן אחר).

כמה חודשים עם כאבים איומים ביחד עם עוד ילדים ובית

אם עבד לך ועדיין היית שפויה ושמחה אז מעולה!!

לא יודעת אם זה הוראה לרבים (לרבות יותר נכון😊)

קראתי פה מגוון תגובות. אני אישית לא מסוגלת בנושא זה להגיד עם סימני קריאה או הוראה.

יש נשים כאלה ונשים כאלה

אף אחת לא מסכנת את התינוק שלה בנתינת תמל אן הנקה עם שעות או הנקה לפי דרישה

וכל אחת עם השיטה שעובדת לה.

כל אחת עם התנאים שלה , מספר ילדים, סבילות לכאב לאחר לידה קלה/קשה

יש כאלה עם מחסור בשינה שפשוט אין אותן. אין.

יש כאלה שהכאבים המטורפים בפטמות מביאין אותן על סף דכאון(אהלן)

ולפותחת היקרההההה

אמא אלופה שכמותך.. כל שרשור שכזה נוגע בכל אחת ודרכה ואין אחת שהיא בטוח צודקת ואפחת פה לא כתבה תורה מסיני(במחילה מכל המנוסות פה . עדיין אתן זה לא היא או מישהי אחרת)

את מחפשת וודאות..

לכי עם הלב. תתייעצי עם מי שאת מתחברת אליה, ובעיקר תמיד תזכרי שלא מתחתנים עם העיצה או השיטה.

את יכולה לנסות כזה ואז להמשיך אחרת. ולבחון כל שבועיים מחדש.

ועכשיו את באמת בהתחלה ואולי עוד יומיים אחרת. ואם כעת שילוב בקבוק אחד יתן נשימה בשבילך אז תעשי מה שנראלך. ובלי שום מצפון בין אם הבאת ובין אם לא.

את ככ טובה לתינוק שלך כמו שאת. אחרת אלוקים לא היה מביא אותו אלייך.. היה מביא אותו לזאת שמניקה לפי דרישה וכו'. היבא לך. את הכי טובה לו

שתהיה לשניכם החלמה הכי טובה ויפה שיש❤️

אם ממילא שאבת, יכלת לשלב תמל אצל הבכורה כי זה לא משפיע על דרישת ייצור החלב.

ואין מה להשוות לדעתי בין שאיבה להנקה ממש מבחינת התחושה,

אז לא יודעת מה גרם לך להתאמץ עם שאיבה, אבל אם הנק יכולה להצליח, זו באמת חוויה אחרת,

ואחרי הקושי של החודשיים הראשונים,

זה גם יותר קל במובן מסויים.

תמשיכי להציע ולהביא גם בקבוק אחרי

ותבקשי עזרה תמידית מהיועצות שפ

יותר רלוונטי לקיסרי

אבל זה רק לידה שניה, הגיוני שעד שלושה ואפילו ארבעה ימים אחרי הלידה עד שהחלב האמיתי מגיע

בקישור שירוש, אל תתייאשי עדיין, חכי עוד קצת ותמשיכי מה שאת עושה בינתיים כל עוד כוחך בך

גודל של דובדבן!!

באיזה בקבוק את משתמשת??

רוב הסיכויים שהוא מסיים 30 מל בסוף אחרי הנקה יום כי זה קל לו, זה פשוט נשפך לו בקלות בפה

ולא בגלל שהוא רעב או צריך את זה.

יש מקרים של נשים שלא מיצרות חלב

הם די נדירים

לרוב זה יותר ניהול הנקה לא תקין

פעם כשלא היתה אופציה אחרת זמינה כמו תמ"ל וברבוקים אז פחות מיהרו למצוא פתאונות מה שנתן חהנקה יותר סיכוי

ובאותם מקרים נדירים השתמשו במינקת

זה השלב שהבייבי כל הזמן שוכב על הציצי עד שמגיע החלב, זה מממש עוד רגע צפוי להגיע.

בסחיטה ידנית לא אמור לצאת לך חלב, בסחיטה של הפטמה ממש חזק ייצאו כמה טיפות קולסטרום..

כמובן אחרי הכל תעשי מה שנראה לך לנכון

רק לגבי ההנקה חשוב לי שתדעי שזה תהליך וזה לוקח זמן 

אני עם פטמת הנקה וזה דיי פותר את כל הבעיות של התפיסה

אני עם פטמת הנקה בגלל פטמה שטוחה אצלי

מישהי במלון יולדות גם השתמשה בזה כי התינוק נולד קטן ולא היה מסוגל לתפוס את כל הפטמה כדי לינוק. כאב לה ברמות כל הנקה ובגלל זה עברה להנקה עם פטמת סיליקון, היא הצהירה שזה יהיה רק להתחלה. לא ידוע מה קרה בהמשך.

את יכולה לנסות לשאול את האחות במחלקה, אם לדעתה זה יכול לעזור היא תביא לך מהמלאי שלהן

אל תתני בקבוק

אלא במקרים אקוטיים שאין שתן ואין יציאות

בשלב הזה צריך לעקוב אחרי חיתולים אבל ממש לא צריך בקבוק הוא לא צריך כמות כזו גדולה

פשוט להניק כל הזמן. החלב מגיע אחרי יומיים שלושה 

אגב לתינוק שלי הפעם היה גם קשה לינוק בהתחלה וסחטתי לו את הקולוסטרום בהנקה ממש לתוך הפה כדי שלא יצטרך ממש לתפוס

הם מתשו את הבקבוק ברעב כי זה קל ונגי ש

ודוקא זה מה שעלול לפגוע בלמידת יניקה שלהם

את נשיה אחרי לידה

הם בקושי אוכלים מצד הכמות- זה תקין

הוא יונק רוב היום

הגוף מקבל איתות ליצר חלב

אחרי 3 ימים רק החלב מגיע

אז אין מה להלחץ..פשוט תמישכי ככה

הז לא זמן להחליט אם י שלך חלב או אין

כמה שינק יותר י שיותר סיכוי שיווצר יותר

לילה שני אחרי הלידה זו קפיצת הגדילה הראשונה והתינוק פשוט גר עלייך באותו לילה.

פחות או יותר אחרי הלילה הזה, בטווח ה-24 שעות שאחרי הגוף כבר יתחיל לייצר חלב ולא קולסטרום.

בגדול- צאי מנקודת הנחה שלרוב הנשים יש מספיק חלב בשביל הילד שלהן, והגוף מייצר לפי הדרישה של התינוק.

ככל שתהיי קשובה לדרישה שלו ותניקי, הגוף שלך ילמד לייצר את הכמות הזו.

יש נשים שלא מצליחות לייצר מספיק ואז ב"ה שיש תמ"ל, אבל אצל הרוב זה לא המקרה ודווקא הנתינה של התמ"ל ממשיכה את הלופ הזה כי הגוף לומד לא לייצר את כל הכמות שהתינוק צריך.

מה יכול לעזור?

קודם כל נחת. תאמיני בעצמך שיש לך מספיק. הסטרס לא טוב לגוף

דבר שני, שינה- לישון כל זמן שאת יכולה. כשהתינוק ישן, את ישנה. זה חשוב לייצור של החלב.

דבר שלישי, אוכל. לדאוג לעצמך, לא לשכוח לאכול, לא לדלג על ארוחות ולהשתדל שיהיו כמה שיותר מזינות.

יש גם דברים שמגבירים חלב כמו שיבולת שועל וכו', אפשר להעזר בהם.

ברור שאין חלב עכשיו כי זה רק קולסטרום, והיא צריכה כרגע ביממה השניה בין 10 ל15 מ"ל קולסטרום

והקולסטרום- כל טיפה שנכנסת לפה שלה כרגע שווה זהב!!!!!!!

ובטח יותר כיף לה הבקבוק, זה נשפך לה לתוך הפה בקלילות.

אם את מעוניינת בהנקה, עם ייעוץ טוב ומקצועי זה יעבוד נהדר. (ממליצה גם לבדוק לשון קשורה)

יכולה להגיד לך מהנסיון שלי עם תאומות קטנטנות ופגות שבוודאות היה להן את הפה הכי קטן ביקום.

(ויש מצב שלאמא שלהן יש את החזה הגדול ביקום....)

זה אפשרי לחלוטין!!!!

בגלל שהן היו פגות וחלשות אז לא יכלו למצוץ, גם לא את הבקבוק, אז בהתחלה ניזונו מזונדה, כשהתחזקו קצת עברו לבקבוקים

ומגיל חודש עברנו להנקה מלאה ובלעדית. (ינקו עד שנתיים ורבע...)

אז ב"ה שהקב"ה הביא לעולם את היכולת לפתח משהו כ"כ קרוב לחלב אם

אבל זה עדיין רק קרוב, תינוקות גדלים חכמים ומפותחים עם תמ"ל. וזה חלילה לא כשלון או בעיה.

ואם תצליחי אפילו רק לשלב, אפילו רק ל3 חודשים הראשונים, את נותנת לילדה שלך מתנה ענקית

בהצלחה יקרה

רק בריאות ונחת תמיד

מזל טוב!!!!!

אבל איך מצליחים להניק תאומים?

בגיל חודשיים שלוש לא מצאת את עצמך יושבת כל הזמן על הספה ומניקה?

אחת רוצה לינוק ב 10, עד שמסיימת השנייה מתחילה

וואי נשמע לי מטורף!!!!! זה מרגיש ממש כמו הנקה אחת אינסופית

אני הכי בעולם מאמינה בהנקה ואת פשוט אלופה שהצלחת!!!!

מבינה איך עשיתי את זה....

מראש הבנתי שאני כנראה לא יניק למרות שאת כל הגדולים הנקתי עד כשנה וחצי

אבל השאיבות ושטיפת הבקבוקים גמרו עלי, הרגשתי שההנקה הרבה יותר קלה לי.

בהתחלה הנקתי כל אחת בנפרד ובאמת הייתי סביב השעון בהנקה.

בערך מגיל 4 חודשים הן כבר קצת גדלו והצליחו לינוק ולהתחבר לבד

אז התחלתי להניק את שתיהן ביחד

זה היה פשוט חלום

לאט לאט למדתי איזו תנוחה הכי נוחה לי ונעזרתי בכרית הנקה גדולה.

אבל- הייתי חייבת להסתגר בחדר כי זה היה לא צנוע בעליל.

כתבתי את זה אחרי שהוג ניסה לינוק ופשוט לא יצא כלוםםםם והוא מרח עד שהכנסתי לו בקבוק אכל 30 וישןןןןן טובב

אני יודעת שזה קולסטרום ולא חלב ומניקה לפי דרישה

שזה בערך כל רגע כי הוא נרדם עליי בשניות הראשונות.

המטרה שלי היא להיות עם יותר וודאות ולא לפתוח אינסוף שרשורי הנקה

וההתחלה מאוד מאוד מאוד מאוד מאתגרת.

אני אישית נותנת קצת תמ"ל בימים הראשונים כי הבייביס שלי פוצעים אותי נורא בהתחלה וממש קשה לי להניק

אבללללל הכי הכי הכי חשוב זה לשמר כמויות חלב בהתחלה.

הכי טוב להציע לינוק כמה שיותר ואם לא אז לשאוב כדי לאותת לגוף שיש דרישה.

בהתחלה התינוקות כ"כ קטנים וחלשים שבאמת קשה להם לינוק והפה כ"כ פיצי

אבל מהר מאוד הם לומדים איך לינוק ובעיניי חבל בגלל השבועות הקצרים האלו לפספס הנקה.

ממש ממליצה להיעזר ביועצת הנקה טובה, אצלי זה הציל את ההנקה אצל הראשון אחרי שכבר התייאשתי.

וגם לנשום עמוק, לא קורה כלום מבקבוק תמ"ל אחד.

בעז"ה הוא עוד יינק לתפארת.

ואת גם יכולה לסחוט את הפיטמה עצמה לתוך מזרק ואז כן יצא לך קולסטרום.

אני תמיד עושה את זה בלידות כי לתינוק קשה למצוץ וזה גם מאוד מאוד סמיך.

לפג שלא יכל לינוק.

בשעות הראשונות סחטתי, אבל די מהר עברתי לשאיבות.

היועצת הנקה אמרה שעדיף לסחוט את הקולסטרום ביד, אבל במקביל להתחיל לשאוב כדי שהגוף ייצר חלב.

אצלך זה שונה, כי את מניקה.

אבל הרעיון דומה- הפעולה של היניקה/ השאיבה גורמת לגוף לייצר חלב, וזה מה שיאפשר הנקה בהמשך.

תסחטי לכפית/כוסית קטנה ותביאי לה במזרק.

זו היתה ההמלצה שקבלתי מיועצת הנקה אחרי כמה לידות עם קטנטנים שהתקשו למצוץ.

מבחינתי ככה זה בימים הראשונים

אני לא מביאה בקבוק ולא מודדת כמה יןנקים

ולשאוב לא יוצא לי טיפה בשלב הזה

המדד זה לראות שהוא בולע כשהוא יונק ולא רק ישן

ושהטיטולים -יש מספיק רטובים

סבבה גם לתת בקבוק אם את רוצה לישון וזה עוזר לך

אבל לדעתי לא צריך להכנס לסרטים ולחץ זה עצמו לא מעודד ייצור חלב

ההנקה עצמה מתבססת לאט לאט

ועד היום הלשישי זה באמת כמות מיניאטורית וככה הז

לא יודעת כמה האחיות מומחיות, או שלמדו משהו קצר שייתן להן כיוון.

הבת שלי ינקה מהרגע שיצאה עד שהשתחררנו מהבית חולים

הנקתי אותה תוך כדי צחצוח שיניים בבתי חולים

אם ביועצות הנקה ראו שיש חיבור, אין ירידה גדולה מדי במשקל, חיתולים מלאים

אז זה פשוט צורך בקרבה וקפיצת גדילה

זה ממש קשוח אבל ממש עובר

תחשבי שלפני יומיים העובר הזה היה בבטן שלך

ועכשיו הוא בחוץ אבל הוא עדיין קצת עובר

סליחה שנופלת עלייך

אבל סתם ככה חייבת לציין שכשיש מטרנה פתאום אין צורך בקרבה?

(אני בעד הנקה כן שלא יובן לא נכון... פשוט לדעתי יש הרבה סיבות ללמה בהנקה התינוק בהתחלה 24/7 על האמא... שבמטרנה זה ממש לא ככה... וזה לא רק צורך בקרבה... שהוא טבעי ומובן כמובן)

בתקופה שהבן שלי קיבל תמ"ל הוא היה המון על הידיים או במנשא.

בשתי הפעמים בהנקה חוסר רגיעה וכל היום ועם תמ"ל  רוגע וישנים כל היום...

תבדקי כמה תינוקות צריכים לישון בהתחלה-המון

מאמץ... וגם לפעמים הזרימה של החלב אצל האמא איטית. בקיצור יש מלא סיבות.

אצלי מה ששבר אותי שהיה לה גזים מטורפים מההנקה ומהתמ"ל רוגע ושקט. כאילו הפוך על הפוך.. 

בלי קשר ממה הוא ניזון.

זה תורם להתפתחות המוח ולהיקשרות בטוחה יותר.

תורם לרוגע של התינוק ושל האם.

וכל היום על הידיים זה לא רק בגלל זה יש עוד סיבות שקשורות בהנקה ובתינוק...

לנסות להאכיל עם צינורית?

זה מאוד יעיל כי את התוספת את נותנת בהנקה וזה ממש חשוב שהתינוק יינק ממך כדי לייצר ביקוש לחלב

ועוד דבר יש משהו בתזונה שעלול לייבש את החלב? בדרכ יש חליטות עלים כמו נענע,מרווה ,פטרוזיליה וכד' שעוצרות את החלב מלייצר אותו

מוסיפה שלא ציינת בן כמה התינוק בימים הראשונים עד 5 ימים זה תקין שהמצב כך

אחרי כל הנקה את יכולה לשאוב 5 דק' גם אם לא יוצא כלום זה בסדר העיקר לעודד ייצור (עד חצי שעה מהנקה עם התינוק הגוף מייצר חלב) ולאחר מכן לסחוט ידנית גם יוצא מעט אם בכלל לא להתייאש

זה מה שאני עשיתי בהדרכה עם יועצת הנקה

עכשיו כבר שבוע שלישי בהנקה וכבר שואבת כמויות בין 15-60 מ'ל בלי קשר להנקה של התינוק

צריך סבלנות ולא להתייאש

והמדד הכי חשוב שאת שומעת שהתינוק בולע בזמן שהוא יונק וגם עושה טיטולים עם פיפי ויציאות

אגב אני רואה שהתינוק לא רגוע ובסוף זה בכלל לא היה מאוכל, או שהיה לו גרעפס או טיטול או בכלל עשיתי לו עיטוף והוא פשוט נרגע ונרדם וכאילו זה נראה שהוא רעב אבל דווקא הוא היה צריך את האיסוף הזה כדי לישון טוב יותר

יש נשים שלא כל כך הולך להן על ההתחלה

ושזה באמת סיוט.

גם אני חוויתי בדיוק מה שאת מתארת

לא יוצא בשאיבה גם אחרי הרבה ימים ולא רק בימים הראשונים והיא היתה כל היום עליי... ונרדמת קצת אחרי... וכשמתנתקת בוכה צרחות אימים... והיו גם גזים לא מוסברים...

ולא יעזור שום יועצת הנקה. כי הנה עושים הכל לפי כל הכללים ועדיין.... זה כנראה פשוט לחכות ולסבול, עד אז אין לזה פיתרון אחר.

עובדה שיש נשים שיותר קל להן. ששומעים בליעות כשהתינוק יונק, שיוצא להו משו בשאיבה, שהתינוק יונק מה שצריך ונרדם וכו וכו. לא כולם חוות שם סבל של ימים ולילות...

גם לי ההתחלה מאד קשה.

לוקח זמן עד שהתינוק לומד להתחבר טוב.

יש תינוקות קטנים מאד שבהתחלה מתקשים למצוץ.

ועוד ועוד

עם הבייבי שלי היתה התחלה נוראית כי היה בפגייה והשאיבה הייתה לי קשה.

אז הייתי צריכה במשך שעות לסחוט

זה ממש לא קל ופשוט גם לחובבות הנקה מושבעות

הלוואי והיו בי כוחות להתמודד עם השלכות של חוסר שינה קריטי... זה הרסני אצלי לגוף... אחרת יש מצב באמת עוד יום עוד שבוע וזה היה מתחיל להסתדר...

(לגבי השאיבה אני אומרת כמה זה מקל.. שמעתי כאלו שכבר ביום השני יוצא להן כמות יפה של 20 מ"ל... זה מקל ברמות שאפשר להיעזר קצת בשאיבה ושלא כל הזמן רק אני אחראית על התינוק כל היום כל הלילה... זה לא אנושי, גם לאמא יש צרכים בטח אחרי לידה. מי שמצליחה ואוו ענק) 

להבין שזה לא בשבילי וזה בא על חשבון דברים אחרים....

מעריכה מאד!

הצער על הפסד ההנקה עדיין קיים אבל בתנאים שלי לא היתה ברירה.

אולי בילדים הבאים בע"ה אזכה

אמן.

ההנקה הלכה מעולה

וההתחלה הייתה ממש קשה

זה נותן לי את המרווח להתאושש, לאכול טוב כדי שיהיה לי חלב וכוחות להניק ולהתאושש מלידה שזה לא פחות חשוב.

עוד מעט יגיע החלב ותוכלי לוותר על התוספת,

הכל בסדר.

כל דבר בעיתו. אם את מניקה לאורך כל היום, אז הגוף לומד את הדרישה.

כלומר נגיד יותר בלילה או דווקא במהלך היום

הקטע עם השילוב זה רעיון טוב... 

מרגישה כבר מרוקנת ממש מכל היום של ההנקה, ורוצה גם להיות מסוגלת לישון קצת רצוף בלי בכי.

אז בקבוק נותן את הפער הזה,

בלילה אני כן מניקה שוב.

זה ממש ביממות הראשונות עד שמגיע החלב, אח"כ דווקא יש לי גודש אז אין צורך בתמל.

שילוב בקבוקים בהתחלה לא גורם לפחות חלב בהמשך, אלא בכל מקרה אני סובלת מעודפים וגודש כשמגיע החלב לפני שהוא מתאזן לפי ביקוש והיצע.

אז כל אחת ואיך שהגוף שלה מגיב.

מניקה הרבה במהלך היום כי אין לי בייה של גודש אלא ההפך..

ובלילה לפעמים אני מביאה בקבוק ואז אני יכולה לישון נורמלי כמה שעות

הצלה ממש 

וזו היתה הצלה. ההנקה שהכי זרמה לי מכולם, בזכות התוספת בימים הראשונים.

אני הוספתי פעם - פעמיים ביום, כשראיתי בסוף הנקה ארוכה שהתינוקת עדיין לא רגועה

שזו הסיבה, כנראה, הסיבה שחברות תמל דוחפות תמל מיד אחרי לידה כדי שיגדל הסיכוי שהנשים תצטרכנה תמל

חוויתי את זה בדיוק

זוועות עולם. לא נורמלי.

לקחתי אותו לאוסטאופט, הוא עשה לו עיסוי לשחרר שרירים

ומסתבר שהשרירים שלו היו חלשים מאוד בפה (מהלידה, לידת ואקום)

ואז זה הסתדר

אז כן תיקחי קצת זמן להבין מה המצב

אבל אל תשכחי את האופציה הזו

את ההנקה אצלי הוא הציל (ובעיקר את הילד שלי שסוף סוף היה שבע)

אוכל לשלוח לך בפרטי את המספר שלו

כמובן שזה ממש ההתחלה ופתאום יכול להיות לך גודש שלא תדעי מאיפה זה מגיע. עכשיו הגוף לומד את הכמות חלב שהוא צריך לייצר על פי הביקוש, לכן כל עוד יש לך כח הייתי ממליצה לנסות להניק. אם לא מסתדר בהמשך כדאי לבדוק לשון קשורה, רגישות לתזונה ואוסטואופתיה.

מזל טוב!! הנקה זה אשליה, נראה שכולן עם זה בטבעי והכל טוב, אבל כמו כל דבר איכותי בחיים זה בא עם הרבה עמל ואהבה.

אני הלכתי רק בגיל חודש עם הגדול, גם אחרי לידה ארוכההההההה מה שעשה משהו בשרירים

הוא היה ילד שלא הפסיק לבכות וגם לא הסכים להיצמד

רק בגיל חודש הלכתי וממש התחרטתי שלא הלכתי לפני

כי אחרי הטיפול אצלו הילד התחיל לינוק, אבל בגלל שהתרגלתי לשאיבות + בקבוק = היה לי קשה לחזור אחרוה להנקה. עד היום ממש ממש מתחרטת על זה

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

אמרה שהוא ידאג לנו.

היא גם הרשתה לעצמה לאכול משהו בטענה שזה טבעוני, אני לא חושבת שהיתה אוכלת אם היתה יודעת שהוא אוכל טרף

בסוף הוא יודע הכל

מבינה שציפיתי יותר מידי

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

האמת אני חושבת שצריך לדבר איתו ברחל בתל הקטנה. בסוף הוא גדל כדתי והוא מכיר את ההלכות. אז נראה לי בסיסי שאם הוא מארח את המשפחה הדתית שלו הוא יתחשב.

(אצלינו במשפחה גם יש דתל"ש שמארח ודואגים שהכל יהיה כשר... אולי ההבדל הוא שהוא דתל"ש כבר מעל 30 שנה ועבר מזמן את הקטע של לעשות דווקא.)

וזה בלי לדבר על הקטע של להתארח אצל זוג לא נשוי אבל זה כבר עניין שלכם...

קיצור, אני חושבת שאפשר לדבר איתו כאדם בוגר בתקוה להבנה

בסוף כשבעלי אמר לו שיש בעיה עם זה שהוא מחמם בתנור הוא נעצר, אבל זה היה מאוחר מידי.

אני לא חושבת שזה היה דווקא כמו פשוט חוסר מחשבה עלינו.

ולגבי זה שהם זוג לא נשוי- יש דברים מורכבים בין משפחות...

יש צפרדעים שבולעים

בואי, גם זה שהיא קונסרבטיבית זה לא מציאה, אפילו שהיא חמודה ממש

וזה שהיא מסיתה אותו שמאלה שמאלה שמאלה

מצב קשוח.

ומנסים לאזן, די למען כיבוד הורים/חמים

ולתזכר אותו ....

ובאמת נשמע מצב מאתגר, בהצלחה!!

לק"י

למשפחה קרובה מן הראוי לדאוג.

זה גם לא מישהו בודד ששומר כשרות. מן הסתם שהיו לא מעט.

לק"י

לי יש אחות טבעונית, אז הכי הגיוני שאני אדאג לה לאוכל באירועים. לא חייבים שיהיה לה הכל, אבל שיהיה מה.

היא משפחה קרובה, לא איזה סבתא של הבת דודה מהצד השני.

ותחשבי שהייתי במצבים כאלו עם ילדים שצריך לומר להם לא לגעת בכלום

למדתי להאכיל את כולם לפני (קונה להם פיצות אז הם מאושרים)  ולשמוח ביחד המשפחתי

גם אצלינו נושאי שיחה זה קשוח ביותר בטח מאז הבלאגנים של הרפורמה ועוד יותר מאז המלחמה בעזה, אני מנסה למצוא נושאי שיחה לא נפיצים, להחמיא על מה שאפשר, לשתוק הרבה גם כששומעת דברים כואבים וללכת הביתה בידיעה שעשיתי מה שיכולתי.

משערת שגם לצד השני יש מה לומר עלינו כי כל אחד רגיש לדברים אחרים.

ולבקש להתחשב או להגיע שבעים או להביא פיצה בעצמכם

אצלנו השיח במשפחה על הכשרות פתוח, לא אוכלים טרפות ב"ה אבל לא ברמה שלנו אז מדברים על מה כן ומה לא, כשברור לנו שזה שיח לגיטימי

אתם התחשבתם עם האקדח, לגיטימי שיתחשבו בדברים אחרים שחשובים לכם. לא רואה סיבה להשאיר את זה לא פתור ולצבור מרמורים

אצלנו אחרי תקופה קצת מתוחה בהתחלה פתחתי שיח ומאז עובר בטוב והכל בסדר

מה נשמע עם אנשים.

בחיים לא הייתי מכבדת בקשה כזו. אני לא אגיד לך אפילו לבוא עם חולצה עם שרוול ולא גופיה.

על האקדח אתה בא עלי??

לק"י

(חולצה עם שרוולים, לא מחשוף גדול, מכנסיים לא קצרים).

לא מבקשת אולי, אבל כן ברור לי שאמורים לכבד. למרות שמאנשים שמבקשים ממני לא לבוא עם אקדח, בהחלט אפשר לבקש לבוא עם לבוש מכבד. מבחינתם זה כנראה ממש דת, הפציפזם הזה (לא שאני מסכימה איתם כמובן. אבל יש מצבים שעדיף לכבד כדי לשמור על יחסים תקינים. בטח אם מדובר בביקור של פעם ב...).

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

או לעשות במסעדה שיש בה אופציה

או להזמין מגשי אירוח שיש בהרבה קייטרינגים, ואז לעשות בופה יפה ומכובד

או מסעדה שעושה משלוחים

ולפעמים יש גם קייטרינג שעושים דברים קטנים, בעיקר מתחילים וכאלה.

מזל טוב!!!

אולם של בית כנסת

קיטטרינג עשו לנו 30 מנות ויש פה הרבה שעושים ככה. זה מגיע בתבניות גדולות וצריך להגיש.

קנינו שתייה וחד פעמי

צלם ממש לא ראינו צורך

יצא בין 2000-3000

והיה ממש מכובד בעיני

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

אבל באמת זו סוגיה ביניכם.

אם תלכו את תרגישי רע ושמתייחסים אלייך לא יפה וזה טינה שכבר נצברה ותיצבר עוד.

אם לא תלכו אז בעלך יהיה זה שיצבור טינה.

אם תעשו פעם ככה פעם ככה מתוך שמחה - זה יכול להיות פתרון, אבל אם זה יבוא מתוך מרמור ותסכול ותחושת אין ברירה - בסוף שניכם תרגישו רע.

לדעתי כדאי לכם ללכת ליעוץ זוגי ממוקד על זה, גם כי זה פער שמתרחב ביניכם ביחס למצב, וגם אם יש דפוס של ריצוי שפוגע בזוגיות אז חשוב להאיר את זה ולראות מה ניתן לעשות.

הם ישמחו אם תבואו?

אתם תשמחו להגיע?

זה נשמע שגם אתם וגם הם לא ממש שמחים להיפגש, אז למה לטרוח? 

מרחק, תינוק, להגיע מאוחר ועוד עם משהו שצריך להביא.. מה ההנאה פה בדיוק?

לא יודעת, אם לא זורם אז לא בעיניי

שבעלך ייסע לבד עם הילדים 

היה לי בעבר מצב כזה מול חמותי

לא אפליה אלא שהיא לא היתה מבינה את הקושי שלנו בלהגיע

הם גרים בחור

היינו בלי רכב

יכלה להתקשר במוצש אנחנו מתישבים למלווה מלכה אולי תגיעו? כאילו הם גרים בפינת הרחוב... ולא נעים לסרב

ואנחנו נחפזים לצאת מטרטרים ומגיעים כשמפנים את השולחן.

עברנו הרבה מים בנהר סביב זה.

בסוף הבנתי- שזה לא טוב לאף אחד.

אני לא באה כשאין בצד השני מי שמעריך את המאמץ להגיע.

להורים שלי אין מצב שלא נבוא, כי תמיד נקבל יחס טוב, יכול להיות שיש להם פחות יכולות/תנאים לאירוח, אבל אנחנו מרגישים רצויים.

אצל חמותי לפעמים החויה היא קצת מנותקת. כאילו מזמינה מלא אבל לא מדברת איתי.

גיסה אחרת אמרה לי בגילוי לב שמרגישה שבעצם היא מזמינה אותנו כדי לראות את הנכדים אבל לא רוצה להיות מחויבת לבייביסיטר.

מאז ששחררנו, וזה היה עבודה משותפת שלי ולש בעלי- אנחנו באים רק כשזה בכיף לנו.

כן זה מאמץ, אבל אנחנו באים ממקום של רצון.

הבנו את החשיבות לש זה בשבילנו ועושים צה שטוב לנו.

מה אגיד לך, עשה פלאים למערכת.

קודם כל היום היא מזמינה הרבה יורת בנעימות )מסיבת חנוכה ביום שלישי, נשמח שתבואו. זה היום שמתאים ךי ואני מבינה שיכול להיוץ זה לא יתאים לכולם( לעומת פעם שגיסה מאושפזת היא חשבה שצריכה לחתום שיוצאת ערב!!! כי איך מפספסים כזה אירוע.

וכאמור גרים בחור אף פעם לא הצעה להקפצה אפילו לצומת קרובה או משהו...

היום יש הערכה ואוירה יותר טובה כשמגיעים

ובעיקר אנחנו לא מרגישים מחוקים.

והיום רואה הרבה יותר את הטוב שבה.

היא שומרת לי על הילדים אחרי לידה

היא סבתא טובה.

נכון אני אפפעם לא אהיה ידידת נפש שלה כנראה, אבל לצאת מהמקןם המרצה עה ממש טוב.

אגב אצלינו זה כן קשור אליה כי כל הכלות עברו את התהליך הזה )אין לה בנות( כל אחת בקצב שלה...

זה באמת מאמץ מיותר להגיע רק לקינוח כשזה נסיעה רחוקה ככ

יותר הגיוני לצאת מוקדם, או להגיד מראש שלא מסתדר לכם ולחסוך את הטירחה

עם הנרות לפני שיוצאים מהבית. ואם הם מדליקים בצאת הכוכבים+נסיעה למקום רחוק זה הגיוני מאד.

@מולהבולה היקרה

כשלנו קרה שהגענו לסעודת פורים של המשפחה לקינוח, או יותר מדויק לזימון.... אחרי 3 וחצי שעות נסיעה בפקקים

וכל זה כי היו צריכים להתחיל מוקדם כי לירושלמים יש קריאת מגילה וצריכים לחזור בזמן הביתה

ודווקא לנו שזה היה מצוה לאכול סעודה לא חיכו.

אז הודעתי לבעלי שבזה נגמר הסיפור

והתחלנו לחגוג פורים בבית.

אותו דבר בחנוכה ובכל זמן אחר

יש שלב שזה כבר נהיה לא הגיוני לסחוב את כל המשפחה, במיוחד כשאת אחרי לידה.

ובמיוחד בחנוכה שהכל כ"כ פקוק ויש הדלקה

ממש לא הייתי נוסעת

הייתי מבקשת שינסו לעשות במקום קרוב יותר או מזמינה אלי את כולם

או שפשוט הייתי מתארגנת על מסיבה חילופית לילדים בבית.

חנוכה שמח ושיהיה לכם רק טוב

להדליק כשחוזרים

לכתחילה זה בצאת כוכבים, אבל לא אסור להדליק אחרי.

אישית אנחנו נוסעים להדלקה אחת אצל ההורים שלי כל חנוכה ויוצאים מוקדם. בעלי מדליק אצלנו בבית שחוזרים. לא לכתחילה,אבל זה בהחלט יגרום לנו לפספס אם לא נצא מוקדם וחשוב לנו לפגוש אותם. אפשר להתגמש כשצריך 

לק"י

להשתתף בכסף או שהם מוותרים.

או להביא חנוכיה ולהדליק שם גם (אם זה אפשרי מבחינת המנהגים. לא יודעת).

אז יוצאים ככה שיגיעו בערך בחמש ומדליקים בבית כשחוזרים.

ואם אין מצב לא להדליק בבית, אז מראש מודיעים שלא נגיע... לא רואה איפה החוסר התחשבות פה...

אם כבר, אז הם אלו שלא מוכנים להתגמש ולא מתחשבים. אולי יש דברים קודמים שמעכירים את האוירה וכו'. אבל ככה סתם רק המקרה הזה, לא בטוחה איפה החוסר התחשבות פה.

אגב גם במקרה שלכם של פורים

לא יודעת, נניח יש 3-4 משפחות שמחכות למשפחה אחת שנתקעה בפקקים. מה הציפיה? שלא יאכלו שעתיים שלוש וישבו סתם ויחכו עם כל הילדים?

אני הייתי מתקשרת מהדרך ואומרת אל תחכו לנו, תשמרו לנו אוכל.

ואם זה כזה טירחה באמת להבא זכותכם להחליט שיותר נח לחגוג בבית ולא להטרטר בחג בפקקים, האמת לגיטימי.

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!!