אסור להדליק אש בשבת, זה אומר שהדלקת אש בשבת סותרת את טבע האדם?

לאכול פרה שחוטה זה מתאים לטבע האדם אבל לאכול פרה שחושמלה לא מתאים לטבע האדם?

אם כבר, התורה אומרת על טבע האדם משפט מאוד ברור:

כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

אם היינו עושים רק מה שבטבע שלנו, לא היינו אנשים טובים.

בנוסף, יש בשאלה שלך אנכרוניזם:

אתה מניח שבגלל שהיום גברים מתחתנים מתוך אהבה, אז גם בעבר הם התחתנו מתוך אהבה, ואם בעבר הם התחתנו עם כמה נשים אז כנראה הם אהבו כמה נשים.

ובכן, זה לא נכון.

בתקופה ההיא אנשים התחתנו משלל סיבות, אהבה לא הייתה אפילו בטופ 5.

חתונה עם מספר נשים לא הייתה בשביל שהגבר יוכל לגוון וכדי שיהיה לו עניין ופלפל בחיים, אלא מסיבות פרקטיות שמתאימות לתקופה ההיא.

אם היית שואל גבר שהתחתן עם 3 נשים, האם הוא מונוגמי או פוליגמי, הוא לא היה מבין מה אתה רוצה ממנו. הוא פשוט התחתן עם 3 נשים כדי שתהיה מי שתשמור על הילדים בזמן שהאשה הראשונה עסוקה בלהכין אוכל, כי האשה השלישית צריכה כל היום ללקט פירות וירקות למשפחה.

או שנדוניה מאשה אחת לא הספיקה בשביל לפרנס את המשפחה אז הוא הוסיף אשה חדשה עם נדוניה חדשה,

או שהוא היה צריך להתחתן עם בת של ראש השבט המתחרה כדי להגיע איתם להסכם שלום,

או שאולי פשוט נשארה לו בת דודה רווקה אז הוא התחתן איתה כדי שלא תישאר לבד...

בקיצור,

0 קשר לפוליגמיה.

נכון שהתורה לא אסרה ריבוי נשים, אבל בכל המקומות שמופיע בהקשר הלכתי, זה לאיסור אפליה - גם אדם שיש לו שתי נשים, לא יכול למנוע מהאשה הפחות רצויה שאר, כסות ועונה; גם אדם שיש לו שתי נשים, לא יכול 'לבכר' את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור.

המציאות הרגילה בתנ"ך היא של אשה אחת, המקרים שמוצאים שתי נשים, זה בעיקר אצל מלכים/מנהיגים, שם הנשים היו יצוגיות וסוג של 'סמל סטטוס' ובמקרים של עקרות, שאז במקום שאדם יגרש את אשתו וישא אחרת, הוא נושא עוד אשה בשביל להוליד בנים.

גם בדברי חז"ל יש המלצה לאדם שנשא אשה והוליד בנים ומתה, לישא אשה חדשה ולהוליד עוד בנים, אבל אין בשום מקום המלצה לשאת כמה נשים ביחד. יותר מזה בכתוב ובדברי חז"ל אשה שניה נקראת "צרה", אין יותר ברור מזה להביע כמה חז"ל מסוייגים מהעניין.

במציאות לא היה אסור, אבל בכל הש"ס יש רק מקרה אחד אמיתי עם שמות, של אדם מישראל שיש לו שתי נשים - אריסטון אפוטרופוס של אגריפס המלך וגם הן היו בערים שונות.

התורה לא מעודדת או לא לא מעודדת כלום.

זה מותר אל תהיה יותר צדיק מהאפיפיור

בין אם זה בקהילות שקיבלו חרם דרבינו גרשום ובין אם כמו שנפסק בשו"ע שבמקום שנהגו שלא לשאת שתי נשים - אסור והספרדים נשבעים על זה בתקיעת כף.

כמו שציינתי כאן:

התורה בשום מקום לא מעודדת ריבוי נשים - נשואים טריים

מדאוריתא מותר, אבל בשום מקום בתורה או בחז"ל זה לא מומלץ.

כל מיני דברים מאוחרים זה תוספות למי שירצה או יכול בטח לא הלכה.

מומלץ או לא לא יודע לא בדקתי

נכון שאת חרם דרבינו גרשום קיבלו רק האשכנזים, אבל גם השו"ע פוסק שבמקום שנהגו שלא לשאת אשה שניה אסור. אין שום ספק שארץ ישראל היום הוא מקום שנהגו לאסור. אדרבה, בנוסך הכתובות של הספרדים היום יש שבועה חמורה שלא לשאת אשה שניה - ככה שאשכנזי שנושא אשה שניה עובר רק על קבלת החרם של הקהילות שהוא כאיסור דרבנן וספרדי עובר על שבועתו שזה איסור דאוריתא.

מה שמוסכם על הראשונים והאחרונים לאיסור - להלכה הוא אסור. זה ממש לא משנה למעשה שלפי הגמ' זה מותר. התורה החיה כוללת את קבלת עם ישראל. אין שום הבדל מהותי בין 'קראי' של המקרא ל'קראי' של הגמ'. שניהם נצמדים להבנתם בטקסט מסויים, קדוש באמת, אבל מתעלמים ממסורת ישראל.

בהמון קהילות ואני קראי

טוב אחי, גגל את רשימת גדולי ישראל שנשו יותר מאשה אחת בדורות האחרונים ותראה למי אתה קורא קראים

השו"ע פסק: ”ר"ג החרים על הנושא את אשתו אבל ביבמה לא החרים וכן בארוסה ולא פשטה תקנתו בכל הארצות ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי”.

הרב שמואל די מדינהכתב שחרם רגמ"ה לא נתפשט אלא בין האשכנזים. וכן כתב הרדב"ז: "שבירושלים ובכל המקומות האלה לא נתפשטה גזרת רגמ"ה, ונהגו לישא כמה נשים ואין פוצה פה".

וכמו כן כתב המהר"ם אלשקר: "רוב הגליות כגון בגלילות ספרד ובמערב ובכל המזרח לא קבלו עליהם מעולם תקנת רגמ"ה"

רבי יוסף קולון כותב: ”תקנת רבנו גרשום לא ראיתי, ולא נתפשטה בכל הארצות, והדעת נוטה שלא גזר תקנתו בכל הנשים ובכל המגרשים, שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים וההוללים המעוללים בנשותיהן שלא כראוי, אבל לא יעלה על הדעת שנתפשטה תקנתו אפילו באותן שאמרו חכמים שיוציאו שלא בכתובה וגו'. כ"ש ששמענו שלא גזר אלא לזמן סוף אלף חמישי”.

גם אשכנזים נגד

ידועה דעת הגר"א שהתנגד בחריפות לחרם דרבינו גרשום, להלן מכתב שכתב רבי שמואל העליר אל רבי עקיבא יוסף שלזינגר ”והנני מעיד עלי שמים וארץ, כי כמה פעמים שמעתי מהגאון החסיד רבי ישראל משקלוב זצ"ל מחבר ספר פאת השלחן, ששמע מפי הגאון האמיתי החסיד רבינו אליהו מווילנא זיע"א, כי אילו היה עולה הדבר בידו היה מבטל תורה ותפלה ומסבב מעיר לעיר וממדינה למדינה לבטל החרם דר' גרשום בעניין איסור לשאת שתי נשים, כי על ידי ביטול החרם תהיה התקרבות הגאולה.”

היעב"ץ התנגד עקרונית לחרם דרבנו גרשום וראה בו תקנה זמנית ומקומית, ובאחת מתשובותיו הוא כותב: ”כל מה שרבינו גרשום אסר הוא רק מפני חילול השם בין הגויים מפני שאצל הנוצרים זה היה נחשב לדבר אסור וטמא”.

הרב עובדיה יוסף פסק להתיר נישואים עם שתי נשים לספרדים, ויצא נגד זה שבתי הדין אינם נותנים לבני ספרד לשאת שתי נשים, וכך כתב בשו"ת יביע אומר

וזה סתם מגיגול פשוט אז תעשה טובה אחי תלמד או שתענה לענין או שלא

1. תשובת הרשב"א לא רלוונטית לעניין. לא טענתי שום דבר על ספרד בתקופת הראשונים (וגם לא טענתי שבני ספרד בימינו מחוייבים *בגלל* חרם דרבינו גרשום).

כך גם שאר הפוסקים שציינת שבמקומם לא פשט חרם דרבינו גרשום, לא טענתי שהספרדים מחוייבים בגלל חרם דרבינו גרשום.

2. לגבי השולחן ערוך מה שהבאת זה חצי אמת גרוע משקר.

אכן באבן העזר סימן א' סעיף י' כותב את מה שהבאת. אבל בסעיף ט' (כלומר הסעיף הקודם!!!) כותב שבמקום שנהגו שלא לשאת שתי נשים אינו רשאי לשאת. כפי שציינתי (ותשאל כל ילד ברחוב) בארץ ישראל בדור הזה, המנהג הפשוט וממילא ההלכה גם לפי השולחן ערוך היא שאינו רשאי לשאת שתי נשים.

3. כפי שציינתי (והתעלמת לגמרי כשהגבת רק על חרדר"ג) נוסח הכתובה של הספרדים הנהוג כיום ומדורות רבים בארץ ישראל כולל שבועה חמורה בתקיעת כף, על כך שלא ישא אישה נוספת.

ממילא זה חמור עוד יותר מחרד"ג.

4. כל דברי הרב עובדיה (וגם בזה רבים מגדולי הדיינים לא הסכימו איתו) הם לא להתיר פוליגמיה חופשית (כנ"ל סעיפים 2 ו3. הרב עובדיה לא יכול לחלוק על כך) אלא שבמקרים הספציפיים בהם בית דין מתירים לשאת עוד אשה כגון כשהאשה מחוייבת לקבל גט ומסרבת או כשהיא במצב צמח וכד' - שהרב עובדיה טען שאין להצריך ספרדים בפרוצדורה הארוכה של 'היתר מאה רבנים', אלא להסתפק בהיתר בית דין שמתירים את השבועה.

לגבי אשכנזים

נכון שיש שמועה מכלי שלישי בשם הגר"א ש"אילו היה עולה בידו וכו" בפועל לא עלה בידו ובפועל גם הוא לא חלק שעד שלא יסכימו גדולי ישראל להתיר - הקהילות שנהגו כך כדבר פשוט, כפי שמציין שם הרמ"א בסעיף י' וכל פוסקי אשכנז - מחוייבות בזה.

לגבי היעב"ץ איני מכיר את המקור בשלמותו ובהקשרו וממילא לא יכול להתייחס.

באופן כללי, היעב"ץ היה קול חריג בהרבה סוגיות ובכל המקומות שחלק על המנהג דעתו לא התקבלה על גדולי הדורות שאחריו ועד ימינו.

בפשטות, גם היום אם דתיים יתחילו עם פוליגמיה, יהיה חילול ד' גדול במושגים החברתיים של היום.

להגיד "הכל לא רלוונטי" לא מוציא אותך בצורה טובה... עדיף להגיב עניינית.

ולכן,

כאשר ניק מקבל הערה על כך שהוא יורד לפסים אישיים ולא מגיב עניינית,

ואז אחרי ההערה הניק כותב תגובה נוספת של גידופים,

ואחרי שמנהל מוחק את התגובה וכותב לניק באישי שהתגובה שלו נמחקה כי היא הכילה העלבות אישיות,

הניק בוחר במקום ללמוד ולתקן לתקוף באופן אישי ולהמשיך בהעלבות,

לצערי אין ברירה אלא לחסום את הניק.

אחרי שנה וחצי של ניהול - חסימה שנייה. אז לכל מי שחושב שאני נהנה מזה או שהיד קלה על ההדק, זה רחוק מלהיות נכון.

הערתי, מחקתי, כתבתי למה מחקתי, כתבתי באישי, ושוב נאלצתי למחוק...

זה לא נעים.

שכוייח וכל טוב.

כי אם היית באמת קורא את מה שכתבתי וגם מבין את מה שאתה קורא, לא היית מגיב כך.

רק לצורך ההבהרה, בשום מקום לא טענתי שכל מי שהתיר לאורך הדורות לשאת שתי נשים הוא קראי. 

כל מה שטענתי הוא שמי שטוען ש*בדור שלנו הלכה למעשה מותר לגבר לשאת כמה נשים סתם כי בא לו* בלי היתר ספציפי מבית דין שניתן רק בנסיבות מאוד ספציפיות ועל מנת להצדיק את עמדתו הוא מצטט כל מיני מקורות, תוך התעלמות ממסורת הפסיקה ומהנוהג המקובל היום בכל קהילות ישראל - נופל באותה נפילה של הקראים.

לא אגיב, מוזמן להמשיך לכנות בשמות מי שחושב אחרת ממך גם גדולים ממך ותמשיכו להחמיא אחד לשני זה די משעשע סך הכל.

😉

אי אפשר להשליך הנהגות ואורח חיים של לפני אלפי שנים על החיים שלנו במציאות הנוכחית

לזכור גם שבתקופה ההיא היתה קיימת מציאות של עבדים שפחות בבית, הן עבדים ושפחות יהודיים והן נוכריים. מאוד סביר שעל מנת להתמודד הלכתית עם מצב של חיים משותפים עם עוד אישה/נשים בבית, הפתרון היה להתיר נישואין עם יותר מאישה אחת.

סעיף ד לפי שמצינו שהימין היא חשובה בתורה: לענין עבודה, ולענין בהן יד ובהן רגל של מילואים, ושל מצורע, ולענין מצות חליצה; לכן בלבישה וכן בשאר דברים, לעולם יקדים של ימין לשל שמאל, ובחליצת המנעלים ושאר בגדים, יחליץ של שמאל תחלה (שזהו כבודה של ימין). ואך לענין קשירה, השמאל חשובה יותר, מפני שקושרין עליה את התפילין; ולכן כשצריך לקשור, יקשור של שמאל תחלה, כגון מנעלים שיש בהם קשירה, נועל של ימין ואינו קושרו, ונועל את של שמאל וקושרו, ואחר כך קושר של ימין, וכן בשאר בגדים.

לא חשוב אם היא מתחילה עם יד ימין או שמאל

העיקר שתהיה במטבח

תבשל ותנקה את הבית 

קוק יהינו להקל במצוות תורתנו הקדושה מטעמי נוחות גרידא.

מה קרה, קצת חם אז מזרוחניקים?

בוא אלינו במקלך ותרמילך לבני ברק ביולי אוגוסט וסגי לכו ריח ניחוח לה' של זיעת קדושים בציצית צמר, סירטוק, ספודיק וגערטל.

או בסרקזם....

(אגיב אחרת: זה שהתורה מביאה כל מיני כיווני מחשבה, סוגי אנשים, סיטואציות- היא לא מכלילה שככה יצאים לכל אדם באשר הוא. יש גברים שהיצר שלהם גדול יותר- ולכן ניתנה האפשרות עבורם להרבות נשים. כמו שהתורה נתנה את האפשרות לתת גט . כי יש מצבים שצריך לתת פיתרון למצב קיצון. )

האם כל האנשים הם בעלי אותן נטיות, חלומות, מחשבות? -לא.

יש כאלה שזה יכול להועיל להם שלא לחטוא.

לגיטימי היום?

- לא. יש לנו חוק והוא לא נכתב סתם.

אני לא הולכת להרחיב יותר בנושא.

יש היקפיות רבה לכל כך הרבה סוגי אנשים.. שלפעמים זה הזוי 

גם לאכול בלי הפסקה עד שמתפוצצים זה התנהגות טבעית, והתורה לא אסרה אותה, אבל זה לא אמור שזה "לגיטימי כיום".

הייתי ממליצה למי שמתעניין בזה לדאוג שהוא יכול להחזיק קשר עם אישה אחת, לפני שהוא חושב להוסיף עוד נשים.

שמתאימה לרוב בני האדם.

לא חקרתי את הנושא, אבל אם נסתכל על הבוגדים, אני משערת שלא מדובר בצורך בריבוי נשים, אלא חוסר עם בת הזוג הקיימת. (חוסר נפשי לא רק מיני).

יש אחוז קטן שבשבילם זה לא מתאים.

אם נשים את התורה בצד ונסתכל רגע רק על המוסר החברתי, בעיניי אין בזה בעיה מוסרית במידה וזה מוסכם על שני בני הזוג.

דעה לא פופולארית-

אשה וגבר שונים בתכלית העניין,

אני חושבת שנשים לא יכולות להבין עד הזוך את הצורך בפוליגמיה או קשר עם אופי פוליגמי אצל חלק, לא כולם מהגברים.

והיחס -בהתאמה שונה...

 האם הם יכולים להבין? או שגם הם לא יכולים לעכל את הרעיון של גבר שרוצה לבגוד באשתו? (עלק "קשר עם אפיק פוליגמי")

אם יש לזוג בעיות הם צריכים ללכת לטיפול, ואם זאת בעיה שאי אפשר לפתור אז להתגרש.

הטרנד החדש שכובש את העולם "נישואים פתוחים" הוא הרס כל מושג הנישואים והזוגיות.

גבר שאומר לאשתו שהיא לא מספיקה לו והוא רוצה "להוסיף" מישהי אחרת (בואו נודה על האמת בעיקר כדי לספק את התאוות שלו) לא מגיע לו להישאר נשוי. בעולם שבו נישואים מתבססים על קשר רגשי ומחויבות, אי אפשר פשוט להכניס עוד מישהי למשוואה בלי למוטט את כל היסודות של הקשר הראשון.

הרעיון הזה שייך לתקופה שמלאה באילוצים ושיקולים שלא קשורים לזוגיות בריאה בשום מובן שהוא. ובשום מקור בתורה או בחז"ל לא מתואר מקרה שהסידור הזה התנהל בצורה מוצלחת לרצון כל הצדדים.

הבחור לא שאל האם זוגיות פוליגמית מתנהלת לרצונה של האשה.
הוא שאל דבר אחר.
בעולם מנותק ממוסר של תורה ויהדות, דעתי האישית בלבד היא שכן.
גם במערכות יחסים "כשרות" כששני הצדדים מסורים, והולכים בדרך התורה ואוהבים ועובדי על הזוגיות לא תמיד שני הצדדים מרוצים. אז מה נגיד שזו לא האמת?

ברור שלא.
השאלה היא עקרונית בלי נפקא מינא ומדברת רק לצד הגברי.
זה שונה במהות בנפש הגבר בנושנה מנפש של אשה.
זה מורכה קיצור,
זו דעתי.

אי אפשר להתעלם ממציאות של הנהגות ואורח חיים שהיו מקובלים לפני אלפי שנים וכיום לגמרי לא מקובלים, בשום חברה ועם תרבותי.  

גם היו עבדים ושפחות, גם התורה מתירה לאב למכור את בתו לאמה.

כל מה שהיה מקובל לפני אלפי שנים - אומר שזה בסדר?

כמו שכתבו לך למעלה, הצורך לא היה פוליגמי כמו היום למטרות הנאה.

היו אינטרסים כלכליים, משפחתיים, הולדה, וכו'.

ריבוי נשים למטרות גיוון והנאה.

הביתר להתחתן עם יותר מאשה אחת הוא מגיע ממקום אחר שפירטו פה.

הפוך, מלך ישראל אסור שתהיינה לו הרבה נשים וכו'...

הוא היה מרוצה מכך שהנשים שלו קבעו עסקאות על דודאים מי תהיה איתו הלילה?

כמו שאמרתי קודם, בזוגיות מסורה ואוהבת שיש בה בעיות צריך לטפל ולפתור את הבעיות האלו. כשיש בסיס אוהב ומכבד המערכת הזאת יכולה לעבוד. לא מתואר שום מקרה בתנ"ך של ריבוי נשים שלא מלא בתככים מריבות ואפליות. 

גם מהצד הגברי, גבר מוסרי שתופס את אשתו כיותר מחתיכת בשר טעימה שכדאי לגוון מידי פעם עם חתיכה אחרת לא יהיה מרוצה ברמה הנפשית גם אם יציעו לו הרמון מלא בכל הנערות הבתולות המטופחות של אחשווראש.

ולהגיד שהתורה הכירה בצורך הזה זה כמו לומר שהיא הכירה בצורך בעבדים. 

ב. אני לא הולכת להסתכל על סיפורי האבות הקדושים, שכל מעשיהם היו לשם שמיים ואין לנו רשות לשפוט אותם בעיניים שלנו בכלל ולומדת על איך באלי לחיות. את מתארת את סה בתור איזה טלנובלה מלאת אקשן, החיבור היה שם נשמתי, נשות יעקב הקדושות רחל ולאה, כמהו בכל ליבן ונפשן להיות אלה שזוכות ללדת את שבטי ישראל הקדושים.
ג. את מדברת במבט של אשה אחותי. חתיכת בשר. אומרת לך, לכי תשאלי את בעלך האהוב. 
גבר יכול, לאהוב מאוד את אשתו ולרצות מאוד להיות עם אשה אחרת.
האם זה אידיאלי? האם זו דוגמא למערכת נישואין מוצלחת ומושלמת, האם זו רוח ההלכה?

תשובה על כולם לא.
אל תערבבי רגש.
בשכל- כן. גבר יכול לפי תכונות נפשו להיות עם כמה נשים נקודה.
יכול או לא זה הכל.
האם צריך טוב רצוי בלה בלה בלה? לא.
אצל אשה זה אחרת במהות.

שאני חושב שלאחדשה מתארת את הצד הגברי בצורה הרבה יותר טובה מרוב הגברים פה חח...

אני חושב שזה יושב על ההבדל בין 'שכל' ל'רגש'. אני צודק?

אלא של דעה מסוימת ששניכם חולקים.

שוב, לא טענתי שגבר לא יכול לעשות את זה ברמה היצרית- טכנית. כמו שהוא יכול לאכול כמות של אוכל ולהשמין וכמו שהוא יכול לפעול בהתאם לכל יצר אחר. אבל להגיד ש"גבר יכול לעשות זה" משאיר את זה ברמה אובייקטיבית לכאורה ולא בגינוי חריף שכמעט כל גבר, אישה, ורב בימינו ידרשו.

וגם זה לא מסביר איך קיימות בעולם גם נשים שבוגדות ומתנהלות בהפקרות אם זה כל כך נוגד את המהות שלהן.

זה חוזר לנקודה העיקרית שלי: מה שנמצא בטבע, במהות, בפנימיות או מה שזה לא יהיה, לא משנה אם זה לא עומד בכללי ההלכה ודרך ארץ. אנחנו לא חיות ותפקידנו לרסן את היצרים שלנו בהתאם למה שהקב"ה מצפה מאיתנו. 

יהיה קל מאוד לבדוק בפרויקט השות למשל,

כמה פעמים המילה יעקב מוזכרת במשנה, בגמרא, בכל אחד מספרי הרמב"ם, ברש"י... אני בטוח שהמונח "יעקב אבינו" יהיה מאוד מאוד נדיר ביחס למספר האזכורים של "יעקב".

גם בתפילות שלנו יעקב מוזכר מספר פעמים (למשל בברכת אבות), אני לא זוכר שבאחת מהן הוא מוזכר כ"יעקב אבינו".

כמובן אין כל רע להגיד "יעקב אבינו", אבל גם אין שום חובה כזאת. כמו שלא חובה להוסיף למשה את התואר רבנו, וליוסף את התואר הצדיק... הם מספיק קדושים גם בלי העזרה שלנו.

חוץ מזה, אני לגמרי מסכים עם "חושבת בקופסה" - המשפחה של יעקב בפירוש לא מוזכרת בתורה בתור משפחה אידיאלית. נשים שמקנאות זו בזו, נלחמות זו בזו, ילדים שבהמשך מנסים להרוג את האח הקטן כי אותו אהב אביו כי הוא נולד מהאשה שהוא הכי אהב... 

את רוצה להתעלם מזה ולהגיד שהתורה התבלבלה כשהיא כתבה את כל זה? זכותך כמובן, אבל אל תתקפי את מי שכן לומד ממה שכתוב בתורה...

הוא ענה לך בצורה עניינית, סעיף סעיף, לכל מה שכתבת - נשואים טריים

אני אשה לא מבינה במקורות
אני מבינה במתכונים וטיפים להוציא כתמים מהכביסה

אפילו לקרוא פשט חומש לא יודעת

חוק פו 

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי

שלנו הוא נחווה כירידה,

אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.

כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,

וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...

בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,

הירידות האלה,

אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה, 

ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.

עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.

ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,

על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,

על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,

ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,

אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.