אני זוכרת את מה שכתבת לפני תקופה.

לפי מה שאת מתארת- חצית גבול. גבול אדום.

נראה שאת רוצה שבעלך יתגרש ממך כדי "להיענש" על ידו ולנקות מעט את המצפון שלך.

ואני אגיד לך ת'אמת...

גם מעשה כזה לא ירגיע אותך... אלא ידרדר את המצב הנפשי שלך.

קחי את עצמך בידיים וגשי לטיפול/ ייעוץ.

אל תעשי שום דבר נמהר ללא ייעוץ והכוונה.

אני לא חושבת שתקשיבי למה שאני כותבת, אבל שווה לי לנסות.

(אני מכירה לא מעט סיפורים של נשים כמוך, ותדעי שיש דרך להתגבר ולגדול מהסיטואציה- רק כשלוקחים אחריות ומכניסים אשת מקצוע לעניין)

אז זהו שאני לא רוצה לפרק את הבית

אבל נקלעתי למקום שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו

אם את בקטגוריה של אנשים רגישים שלוקחים הכל "ללב" יש פורום שלם כדי להתחיל לעשות עם עצמך עבודה רגשית. לבכות לא יועיל לך ולהתגרש בטוח לא כמו שכתבה האישה החכמה שמעליי..

ולגשת לטיפול מחר!

שום עבודה לא שווה את הבית שלך!

לא את הדמעות של הילדים שלך ותלב של בעלך

תעזבי ותפתחי דף חדש. יכול להיות שלא תספרי לבעלך וזה לא סוף העולם. אבל להמשיך לעבוד עם ההוא שאין לו בעיה ללכת עם אשת איש - זה הדבר החמור!!!

בהנחה ואת בחרטה עמוקה כמו שנשמע תעצרי הכל מיד.

תחתכי את הקשר בכל צורה שהיא.

כולל לעזוב את העבודה

בשלב השני והמיידי לפנות לטיפול ועזרה

כנראה גם הקשר הזה הגיע מחוסר שהיה לך ואת צריכה למלא אותו עם בעלך, זה דורש עבודה 

לגמרי לחתוך כמה שיותר מהר את הקשר כולל לעזוב את העבודה

הבית שלך חשוב יותר מכל עבודה!!!

ודברים כאלה אם לא חותכים בקאט אחד נורא קשה להפסיק

עורכת עכשיו כי זה נשמע שבאתי להטיף לך אבל זאת לא הכוונה.

אני באמת חושבת שזה מה שחסר לך פה. את צריכה להחליט מה את רוצה ומה את עושה, לא הניסיונות ולא ההוא מהעבודה וגם לא בעלך.
 

כשתחליטי מה את רוצה את כנראה תדעי מה לעשות כדי לממש את זה.

תסתכלי רחוק איפה את רוצה את החיים שלך, ועל מי את משפיעה בדרך

אבל עברת גבול "לא תקרבו לגלות ערווה", שאם לא תתפסי אותו עכשיו תעברי כבר על איסורי כרת וסקילה.
 

אם את לא רוצה שהחיים שלך יתפרקו, 

את בשלב שאת צריכה כאן ועכשיו בלי רחמים עצמיים ובלי להסתבך, להתפטר סופית ולנתק כל קשר מהגרוש ההוא מטוב ועד רע.

פשוטות.

ולעבוד על הרצון.

אין מנוס מעבודה קשה.

בגדתי באשתי פעמים רבות בשנים הראשונות של הנישואים וגם אני כמוך שנאתי את עצמי על זה.

בכל פעם שהחלטתי להפסיק זה החזיק מעמד כמה ימים או שבועות לכל היותר, בסוף תמיד חזרתי לזה. בהתחלה זה היה עם נשים שונות אבל בסוף זאת הייתה אשה מסוימת שממש הרגשתי שאני מתאהב בה וזה נמשך כמה שנים.

היו לי ממש חיים כפולים בשנים האלה ובכל הזדמנות חיפשנו איך להיפגש בזמן שאשתי חושבת שאני בעבודה או בתפילה או בקניות או כל דבר אחר...

עד שהחלטתי ללכת לטיפול בשביל להבין את עצמי טוב יותר ולהבין למה אני עושה את זה ולמה אני לא מצליח להפסיק. הטיפול מאוד עזר ואם את כנה עם עצמך ובאמת רוצה להפסיק אז לדעתי את חייבת את זה לעצמך ולילדים שלך.

כותבת כמובן באופן כללי ועקרוני, ולא על אף אחד ואף אחת ספציפיים.

רק התייחסות עקרונית לאותו סיפור שהתפוצץ בהופעה של קולדפליי,

שבעיקר מדבר על מציאות של בגידה (בהווה או בעתיד חלילה בעיקר, וגם בעבר אם לא נעשתה תשובה אמיתית מול אדם למקום ומול אדם לחברו, כל מקרה ואיך שנכון ומדויק לו כמובן).

[תקציר למי שלא יודע במה מדובר: לפני כמה ימים, במהלך הופעה של להקת "קולדפליי", נצפו  על המסך הגדול בהופעה זוג – גבר ואישה – שהיו נראים מחובקים. ברגע שראו שהם מוצגים, הם נבהלו, הסתירו את פניהם ועזבו את המסך במהירות.

(בהמשך זוהו הגבר כמנכ"ל חברת Astronomer  והאישה כמנהלת משאבי אנוש באותה החברה – שהסתבר שניהלו רומן אחד עם השניה בעוד שניהם נשואים (ולא אחד לשנייה כמובן)]. 

יצא לי לחשוב שסיפור כזה שהתפוצץ בכזה סדר גודל מזמין אולי התבוננות עומק של כל אחד ואחת מאיתנו.

להבין רגע, באמת,

ממש להפנים זאת לעומק

מה זו באמת בגידה.

שכמו שאותו הזוג שהוקרן על מסך ענק מול עשרות אלפי (ואח"כ מיליוני) צופים,

על אותו המשקל אדם שעשה דבר נורא כזה יכול לצפות לראות עצמו במסך-על אחרי ה120, כאשר יראו לו את כל חייו... והפעם הצופים יהיו הוא, כל משפחתו אחרי ה120 (וגם לפני אם גילו לפני), כל המלאכים וכל הדורות הבאים שלו. 

ואיך שאותו הזוג הרגיש שם – זה פרומיל ממה שאותו אדם עלול להרגיש בעולם האמת. שלא לחינם נקרא *האמת*. שם אין שום שקר, שום הסתרה, רק אמת טהורה.

ואיך אותו הזוג שנראו רק לפני שנייה שמחים וזורחים יחד – בשנייה שהבינו שהמצלמה עליהם פניהם התעוותו והם ממש ברחו מהמסך. ללמדנו שכל ה"אושר" הזה הוא רק רגעי. שקרי. לא אמיתי. מזויף.

אם הם היו כ"כ מאושרים ומאמינים במה שהם עושים – מדוע בשנייה שהבינו שהם מצולמים נבהלו כ"כ וברחו?

ללמדנו שבשנייה שיש טיפה של מציאות וטיפה של אמת – האדם עצמו נבהל ונגעל מעצמו. בורח. לא מוכן להראות עצמו כך. מבין עד כמה זה חמור.

זה לא אושר. זה לחץ, סטרס, גועל, ביזיון, שפל.

והלוואי שנבין שכמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי "יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", וכמו בסיפור המפורסם על רבי עמרם שצעק "אש בבית עמרם" - נבין שאנו צריכים להיות יראים מהקב"ה בורא העולם שמלוא כל הארץ כבודו ולא רק ממה אנשים יגידו אם יתפסו אותנו.

וכמו שאנו משקשקים מפחד מהסביבה, כמו אותו זוג שמיד ברח, שככה נשקשק מעצם החטא, מעצם הפגיעה, נשקשק מפחד מפני הקב"ה, מפני הפגיעה באשתי/בעלי, מפני הפגיעה בילדים.

וכמובן נפחד *טרם* החטא, כדי שלעולם לא נגיע אליו וגם לא קרוב אפילו.

וכל זה עוד בלי לדבר על מי שאותו אדם שבגד פגע בו. זה עוד רק על עצמו בלבד. כמה פגיעה הוא פגע בעצמו.

וכאשר מבינים עד כמה סובלים גם הילדים של אותו הזוג שצולם – שרואים מול הפרצוף את הסכין בלב שההורה שלהם מסובב בהם, עד כמה האישה/האיש הנבגדים שלהם נשרפים מבפנים, עד כמה הם הכאיבו במו ידיהם ליקר להם – מבינים שזה חל על כל איש ועל כל אישה שבוגדים.

הלב הנשרף והכאב החד שהם יותירו באישה/באיש שלהם ובילדים שלהם הוא וודאי.

גם אם איכשהו הצליחו להסתיר במהלך ה120 (שלרוב זה לא קורה, ומוקדם או מאוחר זה מתפוצץ לכולם בפרצוף, גם אם הסתירו שנים) – אז אחרי ה120 ודאי ידעו כל אלו וירגישו את כאב הפגיעה במוחשי. אי אפשר לברוח מהאמת. אי אפשר לברוח מעולם האמת, שכל כולו אמת.

וה"צילום" הזה שקרה בהופעה הזו הוא רק כפרומו להבנה שאכן כל מעשיו של האדם בספר נכתבים. מצולמים. בורא עולם רואה אותנו. את כולנו. צופה בנו ומביט עד סוף כל הדורות. כל מעשינו מתועדים. כל חטאינו מתועדים. עתידים חלילה להראות במלוא עוזם ולפגוע פגיעה אנושה בכל הנוגעים בדבר.

בגידה זה לא "אושר". אפילו לא רגעי.

בגידה היא פגיעה אנושה.

באדם עצמו, בנשמתו, במוסריותו,

בילדיו, 

באשתו/בבעלה

ובכל הסביבה.

בגידה היא בריחה, הסתרה, שקר, חיים כפולים, לא אושר לא שלווה לא שלמות לא רוגע לא הרמוניה, לא ישוב הלב.

בגידה היא רעה לכאן ועכשיו ורעה לטווח הרחוק. רעה לעולם הזה ורעה לעולם הבא. 

רעה גם אם היא בעולם השקר וההעלם ורעה גם בעולם האמת.

זו אף פעם ולעולם לא הדרך הנכונה שילך בה האדם. אף פעם.

והלוואי שלפחות מהסיפור הזה שהתפוצץ אפילו בית אחד ינצל, אפילו נפש של ילד אחד טהור שלא תיפגע. וכמובן לא של האדם עצמו ואף אחד אחר.

(ומעניין שהיא לא, קראתי ברשת שהיא כן, אבל מילא... עדיין שרפה את הנשמה של האישה והילדים שלו וזה לא פחות עליה... כמו שהיא עצמה הרגישה כאשר ברחה מהמסך בשנייה שהבינה שמצולמת)

(שוב, לא שזה משנה לעצם העיקרון והפגיעה האנושה בכל הנוגעים בדבר,

אבל מסתבר שהיא אכן נשואה, וגם הספיקה להתפטר מהחברה גם היא מאז...

מה שנקרא הפסידו את העולם הזה וגם את העולם הבא)

ובהסתכלות הכללית על העניין הציבורי כדאי לכולנו ללמוד מכך שכ"כ הרבה הפסד יש בדרך הזו, בעולם הזה ובעולם הבא,

לעצמי ולאחרים,

ושטוב לא באמת יכול לצאת מזה, אפילו ב"הנאה" הרגעית אין שלמות אלא רק פחד חשש הסתרה ועוד שלל מרעין בישין

אז הסיפור הזה הוא חתיכת מראה לעומק של הדברים

של עולם השקר מול עולם האמת

של ידיעה מול הסתרה

ושאכן כל מעשינו בספר נכתבים, ומתועדים

הלוואי שנתחזק כולנו בכך ושיהיה לתועלת ולבנייה ב"ה)

---

ובהקשר שהוא לגמרי ההיפך מאותו הסיפור -

כמה נחת רוח יש בלראות למשל חתן וכלה מתועדים ומצולמים תחת החופה

או כל זוג נשוי אחר לדוגמא שצולם או נראה מחובק או אוהב

כמה מרגישים שם את השייכות

את האמת

כמה הם מחויכים גם תוך כדי ולאחר הגילוי והצילום

כמה אין להם כלל שום הסתרה וחשש שיגלו אותם

גם בסיפור הזה של ההופעה של קולדפליי,

ממש כמה ימים לאחר מכן הראו באותה מצלמה זוג נשוי מחובק בהופעה, ולאחר שהמצלמה נתפסה עליהם הם פשוט המשיכו לחייך ולהיות מאושרים.

כמה שלווה ומקום ובית וטוב ואור ואמת יש במקום הזה של הנאמנות והשייכות הזוגית.

שהם הפסידו גם את העולם הזה וגם את העולם הבא?

את יודעת בדיוק מה הם עשו?

הם הפסידו את המשפחה שלהם (אשתו של מנכ"ל החברה עזבה אותו עם הילדים, ולגבי האישה פורסם שנראתה ללא טבעת הנישואין שלה ושיש משבר מן הסתם...

והילדים של שניהם ראו במעשה הכיעור של ההורה שלהם בפומבי והיחס ושבירת הלב בהתאם לצערנו)

הם הפסידו גם את מקום העבודה שלהם (שניהם התפטרו)

ואת המעמד שלהם בפני העולם כולו בגילוי 

וכל זה בזמן מאוד קצר

וב. בלבל שלא נראה לעין:

אני מאמינה בעולם הבא כמובן ושלכל מעשה של האדם יש השלכות, וודאי שמעשה כזה בעולם הבא ללא תשובה שלמה האדם יתן עליו את הדין...

קולדפליי

וממש רגע לעצור ולראות את המהות שם

כלומר לקחת את זה כל אחד מאיתנו לעצמנו ולהתחזק בכיוון הטוב והישר והאמת 

דרך סיפור כזה פומבי וגדול - לקחת רגע לעצמנו מה אנחנו לומדים מזה ואיך אנחנו מתחזקים מזה,

כמו מבט-על על כל המהות הזו וכל הרע שיש בבגידה וחוסר נאמנות

ועל חיזוק הנאמנות והבלעדיות בברית הנישואין

בהתחלה עוד היו געגועים עזים לחטא אבל למדתי לשלוט בזה

היום גם זה כבר לא קיים

הרווחתי את החיים שלי ואת המשפחה שלי במתנה

חוצפה שכזאת.

שהאישה תבשל ותכבס ותדאג לילדים שלך.

ואתה תרעה זונות.

אתה אומר את זה בקטע פסיכולוגי ובלי טיפת אשמה כלפיי אשתך הנבגדת.

היה מגיע לך מזונות מטורפים, ושהילדים ידעו טוב טוב מה עשית.

כמה כיעור בהודעה אחת. לא נרגעת מזה.

לפחות תרגיש אשמה.לפחות!

שבה אין אשמים, יש רק הבנה עמוקה למניעים הפסיכולוגיים שלי.

בולשיט.

כשאדם מרגיש אשמה לפחות משהו אצלו בריא, חי.

כשאדם מחפש ללטף את עצמו הוא לא מתחיל להבין בכלל את עומק העוון שעשה. כלפי ה' שנתן לו אישה בכלל.

עומק הרשעות כלפיי אשתו שדואגת לו.

עומק כפיות הטובה, החמס, החלל שהותיר בנפש ילדיו.

העיקר שהןא מבין לעומק את מניעיו האנוכיים.

בבית

במקרה שלך באמת היו גירושין

אבל יש נשים עמוקות יותר שרואות לנשמה ומבינות את סיפור הסבל.

בן אדם כותב א', ואתה אומר לו ''זה כאילו אומר ב' ''.

במקום לחשוב מה זה ''כאילו אומר'', עדיף לקרוא מה הוא *באמת אומר*.

עצם זה שהוא מרשה לעצמו לכתוב על הבגידות שלו זה מנרמל אותם, אמנם מסתתר מאחורי האנונימי ובצדק.

אם מישהו יכתוב שקשה לו לקום בבוקר, זה מנרמל?

אם מישהו יכתוב שהוא מכור לפורנו, זה מנרמל?

אם מישהו יכתוב שהוא היה מכור לסמים אבל הצליח לצאת מזה, והוא יכתוב למכור אחר שיש פתרון וכדאי ללכת על הפתרון הזה - זה מנרמל?

אני לא מצליח להבין איך כתיבה שכל כולה ניסיון לעזור לאדם אחר *להפסיק לבגוד*, מנרמלת בגידות.

במקרה של האנונימי זה לא קרה והוא הצליח לשקם את עצמו עם טיפול, זה לא אומר שהפותחת תקבל גם אפשרות שיקום או מי מהבוגדים שקוראים את השרשור הזה.

ולכן כשמישהו כותב שהוא ניסה להפסיק ולא הצליח, שנא את עצמו וכו', ובסוף טיפול פסיכולוגי הצליח לעזור לו - אני שמח מכך שהוא משתף אחרים ביידע הזה.

למה בעשרת ימי תשובה מוסיפים לתפילה דווקא את ''שיר למעלות ממעמקים קראתיך ה'?''

יש בפרק הזה פסוק משונה:

''כי עמך הסליחה, למען תיוורא''

מה זאת אומרת כי עם הסליחה למען תיוורא?

לכאורה זה אמור להיות הפוך:

''כי עמך העונש למען תיוורא''

או ''כי עמך הנקמה למען תיוורא''

כלומר בגלל העונש יש יראה, בגלל הנקמה יש יראה, למה דווקא הסליחה מוזכרת שם? הסליחה גורמת ליראה? אפשר להגיד שלהפך, הידיעה שהוא סלחן יכולה לגרום לחוסר יראה, כי ממילא הוא יסלח.

אלא שבני אדם אנחנו, כולנו חוטאים, כולנו זקוקים לתשובה.

אם מראש היינו יודעים שאין אפשרות לעשות תשובה, אז זה היה ''קרב אבוד'', לא היה לנו סיכוי להצליח להיות יהודים טובים, ולכן היינו מראש מתייאשים ולא מנסים.

אם יש אבא שבכל יום מרביץ לילדיו גם אם הם יתנהגו יפה, אז הם פשוט לא יתנהגו יפה כי חבל על המאמץ. הם ממילא יחטפו מכות.

אם כשאדם עושה דיאטה הוא יידע שגלידה אחת תחזיר אותו 25 ק''ג למעלה, הוא אפילו לא ינסה. כי חבל על המאמץ, אין סיכוי להצליח אם אין דרך לתקן נפילות.

לכן דווקא *בזכות הסליחה* יש יראה. בזכות הידיעה שהאל רחמן וסולח, אנחנו מצליחים להתיירא ולנסות להשתפר.

כלומר הידיעה שאפשר לעשות תשובה לא אמורה להחליש אותנו או את הבוגדים או כל אחד אחר, להפך - היא מחזקת ומזרזת את הרצון לחזור למוטב.

שאני אבין את השליטה העצמית המינימלית הנדרשת פה.

לבגוד זה לא כזה פשוט.

כדי לבגוד צריך להתאמץ לקבוע פגישה, להסתיר אותה, לבדוק שהאישה לא תדע, להגיע לפגישה עצמה.

הוא לא ניסה להפסיק ולא הצליח- הוא פשוט לא רצה.

בהנחה שהוא לא מכור למין, הוא עשה את זה מתוך מודעות ושליטה עצמית. כי נדרשת שליטה עצמית חזקה בבגידה.

בואו נהיה רק כנים עם עצמנו.

הוא בן אדם שכלי ותבוני. 

אבל בהחלט יש אנשים שמנסים להפסיק לעשות דברים רעים והם נכשלים בזה.

צריך הרבה אומץ להגיד "אני לא יכול לבד" וללכת לטיפול.

בוא נראה כמה אתה תהיה סלחן כלפי מי שיגנוב ממך פעם אחר פעם
מתוך מודעות
ומתוך שליטה עצמית והבנת הצער שנגרם לך.

גם מי שנכשל פעם אחת הוא צריך להתבייש בזה עד עומקי נשמתו.

אז רומן?!?

באיזה עולם בן אדם כותב על רומן עם מישהי אחרת ואומרים שהוא באמת ניסה להפסיק, ופשוט היה קשה לו?

יש אנשים שנמשכים לזה

לא מצדיקה את המעשה כמובן. אבל יש מאחורי ה- לא הצלחתי להפסיק הגיון מסוים, אם תרצי, גם אם אנחנו לא מבינים או חווינו אותו או נסכים איתו

עדיין אין דבר כזה לא יכולתי להפסיק.

זה בדיוק המקום שבו מוסרת האשמה והאחריות.

זה גדול ממני, זה חזק ממני, זה הטבע שלי- מה אתה רוצה שאני אעשה?
אתה נתת לי משיכה לריגושים - אז אתה עוד מאשים אותי?!

אני חושבת שהצדקות לחולשות זה משהו שהיום מאוד מאוד הולך.

אין בעיה שבן אדם יכיר בחולשה שלו, יש בעיה רצינית אם הוא מרע לאחרים בעקבות החולשה הזאת.

הוא אמר "אני לא מצליח לבד ולכן אלך לאיש מקצוע שיעזור לי".

זאת האמאמא של הלקיחת אחריות, בדיוק ההפך מאיך שאת מציגה את זה.

נכון שלקח לו הרבהההה מאוד זמן לקחת אחריות, הוא מתאר שזה לקח שנים.

אני לא בא להצדיק את מעשיו, אבל סוף סוף הבנאדם לקח את עצמו בידיים וקיבל עזרה בשביל לצאת מזה, ועכשיו הגיע לחזק ולעזור למישהי אחרת.

אין לפרסם

ועליהן נאמר אשרי נשוי פשע - כסוי חטאה

פרק ל"ב: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה

14 בנוב' 2020

אומר דוד המלך בפרקנו: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה. אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה" (תהילים ל"ב, א-ב). הגמרא (יומא פו בשם המדרש מצביעה על קושי בפסוק א': "כסוי חטאה" - משמע שיש לאותו אדם חטא אך מסתירים אותו, ואילו שלמה המלך אומר "מכסה פשעיו לא יצליח!" (משלי כ"ח, יג). משיבה הגמרא שאין כאן קושי: "כאן בעבירות שבין אדם למקום, כאן בעבירות שבין אדם לחברו". כלומר - בעברות שבין אדם לחברו יש דרישה מהאדם לא לכסות על פשעו אלא ללכת לחברו ולרצות אותו בפני אנשים. לעומת זאת, מי שחטא לבורא, מספיק שיהיה "כסוי חטאה" ולא יספר על כך ברבים אלא ישאיר התשובה בינו לבין בוראו ודי לו בכך. יש דעה נוספת בגמרא האומרת שההבדל בין הפסוקים הוא האם החטא פורסם ברבים או לא, שאם החטא כבר פורסם - אל לו לאדם לכסותו, אלא עליו לגלותו ולעשות עליו תשובה, ואילו אם החטא לא פורסם - זכה אותו אדם שלא נתגלה סרחונו ברבים. ועוד דרשו בהקשר זה: "אשרי נשוי פשע" - אשריו לאדם שהוא גבוה (מתנשא) מפשעו ולא פשעיו גבוהים ממנו. אדם כזה, הפשע "קטן עליו" והוא יכול בנקל לגבור עליו. וכן דרשו (ילקטו שמעוני סימן תשי"ח): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון": אמר רבי יוסי לרבי יהודה: שאם עשה תשובה שלמה, שלבו עקור עליו - הקב"ה מוחל לו. ואין ברוחו רמיה - שלא תהא תפילתו רמיות ותורתו רמיות". עלינו לקחת הדברים לתשומת לבנו, שלא תהיינה חלילה תפילתנו, תורתנו או תשובתנו של רמיות.

למרות שאמרת ששנאת את עצמך וגם סבלת במובן מסוים.

דבר ראשון שהצגת את זה כאפשרי, ולא רק אפשרי גם עם סוף טוב.
 

ולמי שעומד להיכשל זה יכול להיות בעיה.

כמו אדם רעב שעומד בפני מאפייה עם ריר, ועומד לידו אדם חטוב ורזה ואומר, טעמי מהכל, נהנתי, ואז הרגשתי רע מכל זה ועשיתי כושר ונהייתי ככה חטוב.

אותו אדם עם ריר כנראה שיסיק מאותו סיפור- שאני יכול לאכול עכשיו ואחרי זה אעבוד על עצמי אטפל בהשלכות (שלא כאלה חמורות ופתירות לגמרי)

אבל עכשיו אני מורעב.

ונכון שסיפרת שעבדת קשה, אבל אפשר גם להסיק מזה שאפשר ליהנות, לא להיתפס ולצאת מזה בקלות.

ובכלל כתבת דברים קשים בקלילות.

את צודקת

זו אבחנה חשובה

מה את רוצה שיקרה?!

מסכימה איתך שזה מזעזע וממש לא אמור לקרות.

אבל להסתכל אחורה, למרות שהוא כבר עשה תשובה ולומר לו כמה זה מגעיל ונוראי- מה המטרה בעצם? הוא לא נרמל כלום. הוא עשה משהו מאוד מזעזע וחזר בתשובה.

עכשיו המבט צריך להיות קדימה ולא אחורה כי זה לא יועיל לאף אחד בכלום...

שיתבייש.

שלא יספר כמה קל היה לו לחזור לתלם וכמה בזול הוא יצא שלא נזרק גרוש לרחוב ונדרש לשלם מזונות ולטבוע בייסורי מצפון עד סוף חייו, בלי יכולת להיפגש עם ילדיו וגם אם יש מפגשים בלי יכולת להסתכל בעיניהם.

שלא יספר שהטיפול הצליח.

שלא ישלה בסיפוריו את הבוגדים הפוטנציאלים הבאים שאפשר לצאת מבגידה בכיף וחפיף.

שלא יכתוב הודעה על קלותה של תשובה סטייל ההינדיק.

שלא ינטרל את יראת העונש.

שלא ינרמל בגידות.

זה בערך

צריך למנוע מחוטאים את הידיעה שאפשר לחזור בתשובה,

צריך למנוע מבוגדים את הידיעה שאפשר לתקן,

צריך למנוע מאנשים את הידיעה שטיפול יכול להועיל...

לדעתי אתה זה שמנטרל את יראת העונש, כי כמו שכבר כתבתי (בעצם דוד המלך כתב) - אם אין תשובה אין יראה (''כי עמך הסליחה למען תיוורא''). אם אתה מונע מאדם שחוטא את האפשרות לשוב, יראת החטא תיעלם.

דרך אגב, למה כ"כ מפריע לך שאשתו סלחה לו?

למה זה מזעזע בעיניך?

הרבה מאוד זוגות שרדו בגידות, זה לא משהו שהוא אמור להתבייש בו.

בפרט בוגדים פוטנציאלים.

בוודאי.

צריך למנוע בכל תוקף לדמיין שאין דין ואין דיין ויש מסלול vip לחיים אחרי הבגידה שהיא מעשה לא מוסרי בעליל, שאמור לזרוק אותך גרוש לרחוב עם מזונות ובלי יכולת להפגש עם ילדיך ואם תיפגש איתם לא תוכל להסתכל בעיניהם.

בהחלט.

חד משמעית.

הוא פנה לאשה בוגדת ושכנע אותה שהיא יכולה לצאת מזה

וגם אם כן זה רע, כי לא בטוח שהסוף הורוד שלו יהיה כמו הסוף שלה וגם לא סביר בכלל, יותר סביר תרחיש נורמלי כמו מה שתיארתי.

הוא הציע לה דרך לתיקון וכתב שאצלו זה עבד.

(כמעט) כל קבוצות הדיאטה של חלי ממן מועברות על ידי שמנות לשעבר.

(כמעט) כל המדריכים במרכזי גמילה הם מכורים לשעבר.

כשאדם שבאמת מבין את המקום שבו אתה נמצא, אומר לך שהוא כבר יצא מזה - זה נותן כוח.

אתה אומר שלא בטוח יהיה לה סוף ורוד, ואתה צודק.

אבל אתה יודע מתי *בוודאות* לא יהיה לה סוף ורוד?

אם היא תראה איך אנשים כמוך יתייחסו אל מי שחטא ושב.

מי שמייאש

ורק מטיף

אלה בדרך כלל אנשים שלא עמדו בניסיון כזה

אם תעלים ממנה את האפשרות של תיקון, 

כבר לא יהיה את מה ואת מי להציל

מה הסיכוי שגם אצלה זה יקרה? מה הסיכוי שהדרך הסוגה בשושנים שלו היא זו שתיקרא בדרכה, עדיף לומר לה את האמת, את נכנסת לגהנום עלי אדמות בדלת הראשית ואולי גם לגהנום בעולם הבא, בהצלחה לך.

מה שהוא אמר לה זה איום ונורא.

רק שהוא אמר לי את זה עוד לפני שבכלל חטאתי...

כבר כתבתי מספר פעמים, שבפעם הראשונה שדיברנו על ענייני נטייה מינית וכו', הוא אמר לי משהו כמו "זה יכול לגרום לך לעשות מעשים שהולכים בגללם לגיהינום".

וואו כמה תקווה זה נתן לי

בהבדל בין הגישות,

להגיד לחוטאת "את נכנסת לגהנום עלי אדמות בדלת הראשית ואולי גם לגהנום בעולם הבא" לבין להגיד לה "אני הייתי בטיפול והצלחתי לצאת מזה", אני חד משמעית מעדיף את הגישה השנייה, ולשמחתי אני רואה שזו גם הגישה של רוב המגיבים.

לא כי זה יותר חמודי ופוצי מוצי, אלא כי פרקטית זאת הדרך שתעזור לה לעשות תשובה, להציל את עצמה ואולי את משפחתה.

זה ידוע שקל לשפוט מהצד

מצויין.

תשובה שיעשה בבית בין אשתו ובין ילדיו ובין קונו ולא יספר לכולם כמה קל היה לצאת מהטינופת ההיא שהוא הכניס את עצמו מידיעה אליה.

מחבק.

שמגייסים את מידת הרחמים לטובת עצמם, ולעוד ליטוף עצמי סטייל אני פה המסכן.
אלו שלא באמת מאמינים שיש דין אמת בעולם הזה, הכל לפי הנוחות הפרטית.

התשובה אולי עוזרת להמתקת הדין, אבל יש דין.
רחמים בדין ניתנים רק לאלו שעשו תשובה גמורה לפני ה' ולפני האדם שחטאו כלפיו.
מי יכול לפסוק האם התשובה אמתית? כנראה שרק זה שהוא חודר כליות.

אבל לא לנפנף בתשובה כאילו היא איזה מסלול קל ונוח שמאפשר יציאה מחובות.

להצליח בתהליך כזה, דורש הרבה מאוד עבודה נפשית.

אני ממש לא בוחן כליות ולב, אבל אם מחפשים דוגמא למה צריך לעשות בעל תשובה - נראה לי שזו הדוגמא המובהקת.

אחד הדברים הכי קשים זה ללכת לטיפול. עוד יותר קשה זה להצליח בטיפול.

אדם שהשקיע והלך לטיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על חטאיו, הוא אדם שעבד מאוד קשה כדי להשתחרר מהמקום החוטא וראוי להערכה על כך.

כך גם לגבי הגברת הפותחת, היא עשתה מעשים מאוד חמורים. היא פתחה את השרשור ב"בא לי למות".

רק שאנחנו מאמינים שאפשר לעשות תשובה וכדאי לעודד אותה לחיות ולעשןת תשובה. זו תשובה מאוד קשה אבל אפשרית. בנתיים, כמה שהתשובה שלה קשה - עוד אפשר להציל את הבית. אם תמשיך לייאש אותה, כבר לא יהיה את מה ואולי גם את מי להציל.

אני באמת לא מבין אתכם. מה אתם מנסים להשיג? מבחינתך את מנסה לשכנע את הפותחת שהיא אבודה ואת ממליצה לה לבצע את הכותרת של השרשור?!

מי שלא מאמין בתשובה לא מאמין ביהדות.

בלי טיפת אשמה?!

מה לדעתך גרם לי לשנוא את עצמי, להודיע שאני מפסיק, ללכת לטיפול כששוב ושוב נכשלתי?

מה את יודעת על מה מגיע לי? מה את יודעת על התהליך שעברנו ביחד? מה את יודעת על הילדים שלי או על אשתי?

איזה מזל שלא הקשבתי לאנשים רעים כמוך אלא הקשבתי למי שהאמין בי וביכולת שלי לצאת מזה, כולל אשתי.

אני בא לאשה שבוגדת בבעלה לא כדי להגיד לה איזה כיף לך ואיזה יופי לך אלא כדי להגיד לה שאפשר לצאת מזה ולהגיד לה איך לצאת מזה! מתוך הניסיון שלי!

מה לדעתך יותר יעזור לה? הודעות תומכות של ''חיבוק'' או הודעות רעות או הודעות כמו שלי? של מי שהיה שם ויצא מזה והיום יש לו משפחה מאושרת. 

התגובות שלה הן תגובות של פחד

אני לא יודע מה הזוגיות שלה 

אבל בטוח שאין שם אמון ברמה שאחד מהצדדים יכול ליפול או לחטוא

אני אוהבת אותך כל עוד זה נוח לי

הסיפור שלך הוא השראה

אתה בעל תשובה

ועליך נאמרו כל מה שאמרו חכמים

כל טועני הנרמול פה הם צרי אופק שאם היה בידם היו כבר מעמידים אותך ואותי ושכמוך על הגרדום מזמן

מזל שאלוהים לא הם.

ממש לא דומה למה שעכשיו.

בהודעה הראשונה לא הופיעה אשמה.

הפוך, אתה תיארת את זה כמשהו שבא לאחר יד כזה.

התרגלות.

נעשה לו כהיתר מה שנקרא. צרם לי מאוד שלא באת חשבון עם אשתך. שהיית בסידור הנוח הזה של אשתי מטפלת בהכל בעוד אני הולך עם אחרות.

דבר כזה הוא אנוכיות לשמה.

הוא באמת באמת רשעות כלפיי הזולת.

כשהזולת פה הוא אשתך והילדים.

ולא הרגשתי בכלל שיש פה איזו הכרה בעומק הפגיעה הבלתי נסבלת שעוללת לה.

בהודעתך היה הרבה אני.

כביכול אתה הוא הסובל, כי אתה חי בפיצול.

וזה משהו שהוא נוגד את המוסר.

אתה יודע מה עוזר לצאת מבגידה?

לא להבין את המניע שגורם לי להתחיל עם אחרות,

כי הבנת המניע היא חלשה ומתבטלת מעוצמת היצר.

מה שעוזר לצאת מזה זו ההבנה של הדי הפגיעה, מעגלי הפגיעה,

שאך ורק אתה הבאת על עצמך.

לקחת אחריות גמורה ושלמה על כל מעגלי ומעגלי-מעגלי הפגיעה המטורפת הזאת.

זה להכיר בחטא.

להכיר בזה שהרסת בשורש.

כשאתה מכיר בזה שהרסת בשורש ומתחלחל מההפסד המזעזע

אז הנפש מתעוררת לתשובה ולתיקון

כל עוד זה רובד פסיכולוגי

של להבין מאין באתי ולמה אני כזה, ומה בילדות שלי הוביל אותי לרדיפת השמלות העכשווית שלי

זה לא יחזיק ברגע של חולשה+ פיתוי חזק.

בין מכור למין למי שבוגד סתם.בשניהם התוצאה היא הרסנית, אבל במקרה הראשון אולי האישה יכולה להבין ואפילו לתמוך בתהליך.

זה לא משנה שאשתך כנראה מיוחדת מאוד שהייתה מוכנה להישאר איתך למרות הכל.

משנה להבין לעומק מה זה אומר בגידה.

משנה זה שבגידה זה משהו בלתי הפיך.

לשחק באש זרה

ולמה ברובד הפסיכולוגי זה לא יחזיק?

לא מסכימה שדבר כזה הוא עניין של פיתוי חזק.

קשה לקרוא אותך, ב'ה מראה שאין לך ניסיון בזה,

אבל גם באמת שאני מבינה את המקום שלך. זה באמת דבר מאוד מפחיד שקיים במציאות.

ואולי באמת זה מעלה בספק את הרלוונטיות של שאלות כאלה ברשת.

תוכן שלא כולם רוצים להיחשף אליו...

ברמה הכי הכי רגישה של הדברים.

זה לא סתם ראיתי מישהי והיה לי קשה,

זה הרובד הגלוי אולי.

ברובד הסמוי זה לכרות את הנשמה שלך מנשמת אשתך.

זה מה שאומר להיות אדם אחד. נשמה אחת.

איש ואישה זה שלמות רוחנית, אע"פ שיש מחלוקות וקשיים.

זה לפגום בשלמות הזאת בצורה העמוקה ביותר שיש.

כשאיש ואישה כורתים ברית זו שלמות שממנה יורדת השפע לצאצאים,לדורות הבאים.

זה נשמות שנוצרות מהזיווג הזה.

כשאדם בוגד

זה לא רק שהוא מצער את אשתו צער נורא ואיום

הוא כרת את עצמו, את נשמתו, מהשלמות שהייתה להם.

כרת את עצמו מהשכינה.

כרת את שורש השפע.

לו וגם לילדיו. זה פגם עמוק ורציני מאוד.

בשמירת שבת למשל, זה פגם בשלמות האישית של הבנת קדושת השבת.

אבל זו השלמות של האדם בעצמו לבד.

לבין עבירה אחרת.

אני בקושי מבין את השאלה.

האשה מטפלת בבית. והוא הולך עם אחרות?

ומה עם זה שהוא מפרנס?

זו לא הנקודה זה שהיא מטפלת בבית

כי התשובה לזה זה שהוא מפרנס.

עול הפרנסה עליו.

לזה אתם לא מתייחסים

לק"י

בסך הכל רוצים להגיד שאשתו עושה בשבילו דברים.

(האמת שגם אם היא לא עושה בשבילו, זו לא סיבה לבגוד. לזה התכוונת?)

ואם יש ביניהם חלוקת עבודה בבית, אז מותר להם לבגוד?!

זה בכלל לא חלק מהדיון

ואת קובעת שזה לא באמת מה שיעזור לו, ושהוא ייפול שוב ברגע של פיתוי.

בנוסף,

אני לא פסיכולוג או פסיכיאטר כמובן,

אבל...

אם יש נניח בחורה אנורקסית, מה שעוזר לה לצאת מזה זה להבין שהיא פוגעת בעצמה?

בטיפול במחלקה הסגורה אומרים לה שוב ושוב ''את הורסת את עצמך'' או שכן מדברים איתה על מה שהוביל אותה לזה ועל איך למצוא דרכים אחרות לתעל את מה שהוביל אותה לזה?

אם יש מישהו עם השמנה חולנית, בטיפול פסיכולוגי אומרים לו כמה הוא מכוער וכמה הוא עומד למות צעיר, או שגם כאן - מבררים למה הוא הגיע למצב הזה כדי לפתור את שורש הבעיה?

אני לא יודע למה את קובעת בכזו נחרצות שהבנת המניע וטיפול במניע זה פתרון גרוע שלא יעמוד במבחן הזמן.

את עוצמת הפגיעה הוא כנראה הבין, אחרת בכלל לא היה מנסה להפסיק.

בגידה זה לא משהו כפוי או חולי להתמודד אתו.

בגידה קשורה ברצון.

על בגידה בהחלט אפשר לשלוט.

בגידה היא הרס של אחרים למען הנאה עצמית אנוכית.

בגידה קשורה *למוסר* בעוד השמנה או אנורקסיה *לא קשורות למוסר*
 

ודי, פשוט די להפוך את הבוגד למסכן.

אנורקסית היא מסכנה,
הבוגד הוא פושע שהופך אחרים למסכנים.

אבל כשהוא הלך וטיפל בעצמו כדי להפסיק עם זה, אני שולח לו ח.ח. ולא יורד עליו.

אם מה שהוא אומר נכון, שהוא שנא את עצמו וניסה להפסיק אבל לא הצליח, אני יוצא מנקודת הנחה שכך היה.

אם נניח שהוא משקר, אז בכלל אין טעם להתייחס למה שכתב בשום צורה.

אחרת היא לא היתה מגיבה ככה

היית נותן לו ח"ח?

אתה מבין שזה הרבה יותר חמור?

הפגיעה שפגע באשתו - רק היא יכולה לסלוח לו או לא לסלוח לו.

בלי שום קשר לשאלה אם היא סלחה או לא, מגיע בנאדם וכותב לאשה שבגדה, שהוא היה שם ויצא מזה. הוא לא ביקש מאיתנו פרחים, לא ביקש שנספר לו כמה הוא בנאדם מדהים, לא ביקש שנגיד לו שהוא קדוש. הוא רצה לעזור לאשה במצב שהוא מכיר, ויכול להיות שזה נתן לה תקווה ומוטיבציה.

על זה - מגיע לו ח.ח. גם אם אשתו לא סלחה לו. זה בכלל לא קשור לשאלת הסליחה.

אדם שיושב בכלא ולא משנה על איזה פשע, אם הוא חזר לחיות חיים טובים ורגילים אז אנחנו צריכים לעודד אותו על החזרה למוטב ולא לרדת עליו בלי סוף ולהזכיר לו חטאיו הראשונים, גם אם  יש אנשים שנפגעו ממנו ולא סלחו לו, וגם אם אני עצמי נפגעתי ממנו ולא אסלח לו לעולם - זה לא אומר שהחזרה שלו למוטב לא משמעותית.

האישה פה גם ככה קשורה אל מושא התשוקה שלה וכבר הם נגעו זה בזו.

בא האיש ואומר, אני לא רק נגעתי, גם קיימתי יחסים. ולא עם אחת- עם כמה. ולא פעם אחת- שנים. ולא רק זה- גם ממש בתחילת הנישואין.

מה המחיר ששילמתי- הלכתי לפסיכולוג כי היה לי קשה עם עצמי.

מה האישה הזאת מבינה מזה-

אני לא לבד. אני בחברה טובה. כולם בוגדים- אז למה שלא אני?

הוא נכשל מאות פעמים ורק שילם לפסיכולוג.

אז אני אלך אתו רק פעם אחת- מה קרה?
הרי בסוף אני אעשה תושבה ואקבל אפילו ח"ח מפשוט אני.

מקסימום אשלם כמה מפגשים לפסיכולוג. מה זה לעומת חיבוק ונשיקה מאהובי? 

משתלם? ברור משתלם!

ולכן, כל עוד אנחנו לא מוקיעים מכל וכל את המעשה הנורא הזה,

וחוזרים על האמירה הפשוטה- מי שעושה את זה מתנהג ברשעות איומה.

ומי שעושה את זה- מגיע לו (!!!!!) לשלם מחיר גבוה מאוד בחייו האישיים
אז אנחנו בעצם לא מזהירים אותה מהחטא,

אלא מקרבים אותה אליו.

לא יודע איפה קראתם אחרת.

לא באה לקבל פידבק להמשיך להתנהג ככה,
אלא לבקש חבל הצלה שייתן לה כח ללכת מהמקום הזה.
בא האיש, והגיב באנונימיות ונתן עצה איך לקום ללכת ולהתמודד.
איך השרשור הפך לדיון מה העונש הראוי בעיננו לבוגד, האם זה שאשתו סלחה לו זה נפוץ או לא,
וכמה הוא נוראי בעיננו?
בגידות זה דבר שמעורר התנגדות רבה ובצדק אצל כולם ומפעיל אותנו ממקומות מאוד מסויימים,
אבל צריך לשים לב על מה השרשור נפתח,
ומי שרוצה לעזור להתייחס עניינית.
בא לך להשתלח בו? בא לך לשאת את משנתך ולכתוב מהו צדק בעינייך?
בכבוד, תפתחי שרשור, פוסט דעה עם מקורות, הפניות, כתיבת רגשות ומה שבאלך.
זה לא קשור לשרשור הנוכחי.
ובנימה אישית, ההשתלחות באדם שעשה תשובה (ורק הקב"ה ישפוט אותו אם התשובה אמיתית או לא) היא הפך היהדות. זה נפילה שלו וחטא שלו ואף אחד מאיתנו או בעולם הכללי שלא עמד במקומו לא יכול לשפוט אותו, נקודה. את רוצה להאיר ולהעיר על בגידות באופן כללי? להזהיר? בדיוק מה שהתייחסתי אליו למעלה...
אין מקום להשתלחות אישית, במיוחד שלדעתי אין פה גם על  מה.

היצר הרע לפני שחוטא -

אומר לבן אדם

כמה החטא לא נורא 

ואחרי החטא -

הוא אומר לבן אדם 

כמה החטא נורא , ושאין לו סיכוי

ומעניש אותו

והיצר הטוב הפוך

לפני הוא אומר

כמה החטא נורא

ואחרי הוא אומר

אפשר בכל אופן להסתדר ולהתיישר

ואולי תהיה לך מחילה

אותם טענות

רק כל אחד אומר אותם

בעיתוי שונה.

בפרט במקרה הזה שמדובר בסכנת נפשות

גם מוסרית, וגם דתית,

וגם בסכנה גדולה של פירוק משפחה.

כדאי לך להינצל מהחטא

והלוואי שתצליחי לעשות צעד

בלתי הפיך שיציל אותך

ואם תיפלי ליחסי אישות גם תהיי חלילה אסורה על בעלך. וכל זה, מעבר ליסורי המצפון והגועל שטמונים בבוגדנות.

גם המקרים שעלו למעלה של חיים כפולים הם לימוד כמה כדאי לך להיזהר ולא ליפול יותר. תאספי כוחות יקרה - אל תכנעי וברחי כל עוד נפשך בך מהקירבה לאותו אדם.

בהתחלה חשבתי שזו עזות פנים

ולכן הגמרא אומרת "אשרי.. כסוי חטאה "

ראיתי עכשיו בריפרוף מאמר בהרחבות לפניני הלכה

שממש נושא ונותן בעניין הזה באריכות

והתחלתי להחכים מעט (:
 

למתעניינים

ז – וידוי ברבים – הרחבות לפניני הלכה

יש סליחה על זה. אם הבנתי נכון

ושאף אחד לא יחשוב שזה מותר!

אני רק שואלת בהתאם למה שכתוב שם

לא יודעת מה לומר לך אבל חבל לי עלייך.

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌