אני זוכרת את מה שכתבת לפני תקופה.

לפי מה שאת מתארת- חצית גבול. גבול אדום.

נראה שאת רוצה שבעלך יתגרש ממך כדי "להיענש" על ידו ולנקות מעט את המצפון שלך.

ואני אגיד לך ת'אמת...

גם מעשה כזה לא ירגיע אותך... אלא ידרדר את המצב הנפשי שלך.

קחי את עצמך בידיים וגשי לטיפול/ ייעוץ.

אל תעשי שום דבר נמהר ללא ייעוץ והכוונה.

אני לא חושבת שתקשיבי למה שאני כותבת, אבל שווה לי לנסות.

(אני מכירה לא מעט סיפורים של נשים כמוך, ותדעי שיש דרך להתגבר ולגדול מהסיטואציה- רק כשלוקחים אחריות ומכניסים אשת מקצוע לעניין)

אז זהו שאני לא רוצה לפרק את הבית

אבל נקלעתי למקום שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו

אם את בקטגוריה של אנשים רגישים שלוקחים הכל "ללב" יש פורום שלם כדי להתחיל לעשות עם עצמך עבודה רגשית. לבכות לא יועיל לך ולהתגרש בטוח לא כמו שכתבה האישה החכמה שמעליי..

ולגשת לטיפול מחר!

שום עבודה לא שווה את הבית שלך!

לא את הדמעות של הילדים שלך ותלב של בעלך

תעזבי ותפתחי דף חדש. יכול להיות שלא תספרי לבעלך וזה לא סוף העולם. אבל להמשיך לעבוד עם ההוא שאין לו בעיה ללכת עם אשת איש - זה הדבר החמור!!!

בהנחה ואת בחרטה עמוקה כמו שנשמע תעצרי הכל מיד.

תחתכי את הקשר בכל צורה שהיא.

כולל לעזוב את העבודה

בשלב השני והמיידי לפנות לטיפול ועזרה

כנראה גם הקשר הזה הגיע מחוסר שהיה לך ואת צריכה למלא אותו עם בעלך, זה דורש עבודה 

לגמרי לחתוך כמה שיותר מהר את הקשר כולל לעזוב את העבודה

הבית שלך חשוב יותר מכל עבודה!!!

ודברים כאלה אם לא חותכים בקאט אחד נורא קשה להפסיק

עורכת עכשיו כי זה נשמע שבאתי להטיף לך אבל זאת לא הכוונה.

אני באמת חושבת שזה מה שחסר לך פה. את צריכה להחליט מה את רוצה ומה את עושה, לא הניסיונות ולא ההוא מהעבודה וגם לא בעלך.
 

כשתחליטי מה את רוצה את כנראה תדעי מה לעשות כדי לממש את זה.

תסתכלי רחוק איפה את רוצה את החיים שלך, ועל מי את משפיעה בדרך

אבל עברת גבול "לא תקרבו לגלות ערווה", שאם לא תתפסי אותו עכשיו תעברי כבר על איסורי כרת וסקילה.
 

אם את לא רוצה שהחיים שלך יתפרקו, 

את בשלב שאת צריכה כאן ועכשיו בלי רחמים עצמיים ובלי להסתבך, להתפטר סופית ולנתק כל קשר מהגרוש ההוא מטוב ועד רע.

פשוטות.

ולעבוד על הרצון.

אין מנוס מעבודה קשה.

בגדתי באשתי פעמים רבות בשנים הראשונות של הנישואים וגם אני כמוך שנאתי את עצמי על זה.

בכל פעם שהחלטתי להפסיק זה החזיק מעמד כמה ימים או שבועות לכל היותר, בסוף תמיד חזרתי לזה. בהתחלה זה היה עם נשים שונות אבל בסוף זאת הייתה אשה מסוימת שממש הרגשתי שאני מתאהב בה וזה נמשך כמה שנים.

היו לי ממש חיים כפולים בשנים האלה ובכל הזדמנות חיפשנו איך להיפגש בזמן שאשתי חושבת שאני בעבודה או בתפילה או בקניות או כל דבר אחר...

עד שהחלטתי ללכת לטיפול בשביל להבין את עצמי טוב יותר ולהבין למה אני עושה את זה ולמה אני לא מצליח להפסיק. הטיפול מאוד עזר ואם את כנה עם עצמך ובאמת רוצה להפסיק אז לדעתי את חייבת את זה לעצמך ולילדים שלך.

כותבת כמובן באופן כללי ועקרוני, ולא על אף אחד ואף אחת ספציפיים.

רק התייחסות עקרונית לאותו סיפור שהתפוצץ בהופעה של קולדפליי,

שבעיקר מדבר על מציאות של בגידה (בהווה או בעתיד חלילה בעיקר, וגם בעבר אם לא נעשתה תשובה אמיתית מול אדם למקום ומול אדם לחברו, כל מקרה ואיך שנכון ומדויק לו כמובן).

[תקציר למי שלא יודע במה מדובר: לפני כמה ימים, במהלך הופעה של להקת "קולדפליי", נצפו  על המסך הגדול בהופעה זוג – גבר ואישה – שהיו נראים מחובקים. ברגע שראו שהם מוצגים, הם נבהלו, הסתירו את פניהם ועזבו את המסך במהירות.

(בהמשך זוהו הגבר כמנכ"ל חברת Astronomer  והאישה כמנהלת משאבי אנוש באותה החברה – שהסתבר שניהלו רומן אחד עם השניה בעוד שניהם נשואים (ולא אחד לשנייה כמובן)]. 

יצא לי לחשוב שסיפור כזה שהתפוצץ בכזה סדר גודל מזמין אולי התבוננות עומק של כל אחד ואחת מאיתנו.

להבין רגע, באמת,

ממש להפנים זאת לעומק

מה זו באמת בגידה.

שכמו שאותו הזוג שהוקרן על מסך ענק מול עשרות אלפי (ואח"כ מיליוני) צופים,

על אותו המשקל אדם שעשה דבר נורא כזה יכול לצפות לראות עצמו במסך-על אחרי ה120, כאשר יראו לו את כל חייו... והפעם הצופים יהיו הוא, כל משפחתו אחרי ה120 (וגם לפני אם גילו לפני), כל המלאכים וכל הדורות הבאים שלו. 

ואיך שאותו הזוג הרגיש שם – זה פרומיל ממה שאותו אדם עלול להרגיש בעולם האמת. שלא לחינם נקרא *האמת*. שם אין שום שקר, שום הסתרה, רק אמת טהורה.

ואיך אותו הזוג שנראו רק לפני שנייה שמחים וזורחים יחד – בשנייה שהבינו שהמצלמה עליהם פניהם התעוותו והם ממש ברחו מהמסך. ללמדנו שכל ה"אושר" הזה הוא רק רגעי. שקרי. לא אמיתי. מזויף.

אם הם היו כ"כ מאושרים ומאמינים במה שהם עושים – מדוע בשנייה שהבינו שהם מצולמים נבהלו כ"כ וברחו?

ללמדנו שבשנייה שיש טיפה של מציאות וטיפה של אמת – האדם עצמו נבהל ונגעל מעצמו. בורח. לא מוכן להראות עצמו כך. מבין עד כמה זה חמור.

זה לא אושר. זה לחץ, סטרס, גועל, ביזיון, שפל.

והלוואי שנבין שכמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי "יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", וכמו בסיפור המפורסם על רבי עמרם שצעק "אש בבית עמרם" - נבין שאנו צריכים להיות יראים מהקב"ה בורא העולם שמלוא כל הארץ כבודו ולא רק ממה אנשים יגידו אם יתפסו אותנו.

וכמו שאנו משקשקים מפחד מהסביבה, כמו אותו זוג שמיד ברח, שככה נשקשק מעצם החטא, מעצם הפגיעה, נשקשק מפחד מפני הקב"ה, מפני הפגיעה באשתי/בעלי, מפני הפגיעה בילדים.

וכמובן נפחד *טרם* החטא, כדי שלעולם לא נגיע אליו וגם לא קרוב אפילו.

וכל זה עוד בלי לדבר על מי שאותו אדם שבגד פגע בו. זה עוד רק על עצמו בלבד. כמה פגיעה הוא פגע בעצמו.

וכאשר מבינים עד כמה סובלים גם הילדים של אותו הזוג שצולם – שרואים מול הפרצוף את הסכין בלב שההורה שלהם מסובב בהם, עד כמה האישה/האיש הנבגדים שלהם נשרפים מבפנים, עד כמה הם הכאיבו במו ידיהם ליקר להם – מבינים שזה חל על כל איש ועל כל אישה שבוגדים.

הלב הנשרף והכאב החד שהם יותירו באישה/באיש שלהם ובילדים שלהם הוא וודאי.

גם אם איכשהו הצליחו להסתיר במהלך ה120 (שלרוב זה לא קורה, ומוקדם או מאוחר זה מתפוצץ לכולם בפרצוף, גם אם הסתירו שנים) – אז אחרי ה120 ודאי ידעו כל אלו וירגישו את כאב הפגיעה במוחשי. אי אפשר לברוח מהאמת. אי אפשר לברוח מעולם האמת, שכל כולו אמת.

וה"צילום" הזה שקרה בהופעה הזו הוא רק כפרומו להבנה שאכן כל מעשיו של האדם בספר נכתבים. מצולמים. בורא עולם רואה אותנו. את כולנו. צופה בנו ומביט עד סוף כל הדורות. כל מעשינו מתועדים. כל חטאינו מתועדים. עתידים חלילה להראות במלוא עוזם ולפגוע פגיעה אנושה בכל הנוגעים בדבר.

בגידה זה לא "אושר". אפילו לא רגעי.

בגידה היא פגיעה אנושה.

באדם עצמו, בנשמתו, במוסריותו,

בילדיו, 

באשתו/בבעלה

ובכל הסביבה.

בגידה היא בריחה, הסתרה, שקר, חיים כפולים, לא אושר לא שלווה לא שלמות לא רוגע לא הרמוניה, לא ישוב הלב.

בגידה היא רעה לכאן ועכשיו ורעה לטווח הרחוק. רעה לעולם הזה ורעה לעולם הבא. 

רעה גם אם היא בעולם השקר וההעלם ורעה גם בעולם האמת.

זו אף פעם ולעולם לא הדרך הנכונה שילך בה האדם. אף פעם.

והלוואי שלפחות מהסיפור הזה שהתפוצץ אפילו בית אחד ינצל, אפילו נפש של ילד אחד טהור שלא תיפגע. וכמובן לא של האדם עצמו ואף אחד אחר.

(ומעניין שהיא לא, קראתי ברשת שהיא כן, אבל מילא... עדיין שרפה את הנשמה של האישה והילדים שלו וזה לא פחות עליה... כמו שהיא עצמה הרגישה כאשר ברחה מהמסך בשנייה שהבינה שמצולמת)

(שוב, לא שזה משנה לעצם העיקרון והפגיעה האנושה בכל הנוגעים בדבר,

אבל מסתבר שהיא אכן נשואה, וגם הספיקה להתפטר מהחברה גם היא מאז...

מה שנקרא הפסידו את העולם הזה וגם את העולם הבא)

ובהסתכלות הכללית על העניין הציבורי כדאי לכולנו ללמוד מכך שכ"כ הרבה הפסד יש בדרך הזו, בעולם הזה ובעולם הבא,

לעצמי ולאחרים,

ושטוב לא באמת יכול לצאת מזה, אפילו ב"הנאה" הרגעית אין שלמות אלא רק פחד חשש הסתרה ועוד שלל מרעין בישין

אז הסיפור הזה הוא חתיכת מראה לעומק של הדברים

של עולם השקר מול עולם האמת

של ידיעה מול הסתרה

ושאכן כל מעשינו בספר נכתבים, ומתועדים

הלוואי שנתחזק כולנו בכך ושיהיה לתועלת ולבנייה ב"ה)

---

ובהקשר שהוא לגמרי ההיפך מאותו הסיפור -

כמה נחת רוח יש בלראות למשל חתן וכלה מתועדים ומצולמים תחת החופה

או כל זוג נשוי אחר לדוגמא שצולם או נראה מחובק או אוהב

כמה מרגישים שם את השייכות

את האמת

כמה הם מחויכים גם תוך כדי ולאחר הגילוי והצילום

כמה אין להם כלל שום הסתרה וחשש שיגלו אותם

גם בסיפור הזה של ההופעה של קולדפליי,

ממש כמה ימים לאחר מכן הראו באותה מצלמה זוג נשוי מחובק בהופעה, ולאחר שהמצלמה נתפסה עליהם הם פשוט המשיכו לחייך ולהיות מאושרים.

כמה שלווה ומקום ובית וטוב ואור ואמת יש במקום הזה של הנאמנות והשייכות הזוגית.

שהם הפסידו גם את העולם הזה וגם את העולם הבא?

את יודעת בדיוק מה הם עשו?

הם הפסידו את המשפחה שלהם (אשתו של מנכ"ל החברה עזבה אותו עם הילדים, ולגבי האישה פורסם שנראתה ללא טבעת הנישואין שלה ושיש משבר מן הסתם...

והילדים של שניהם ראו במעשה הכיעור של ההורה שלהם בפומבי והיחס ושבירת הלב בהתאם לצערנו)

הם הפסידו גם את מקום העבודה שלהם (שניהם התפטרו)

ואת המעמד שלהם בפני העולם כולו בגילוי 

וכל זה בזמן מאוד קצר

וב. בלבל שלא נראה לעין:

אני מאמינה בעולם הבא כמובן ושלכל מעשה של האדם יש השלכות, וודאי שמעשה כזה בעולם הבא ללא תשובה שלמה האדם יתן עליו את הדין...

קולדפליי

וממש רגע לעצור ולראות את המהות שם

כלומר לקחת את זה כל אחד מאיתנו לעצמנו ולהתחזק בכיוון הטוב והישר והאמת 

דרך סיפור כזה פומבי וגדול - לקחת רגע לעצמנו מה אנחנו לומדים מזה ואיך אנחנו מתחזקים מזה,

כמו מבט-על על כל המהות הזו וכל הרע שיש בבגידה וחוסר נאמנות

ועל חיזוק הנאמנות והבלעדיות בברית הנישואין

בהתחלה עוד היו געגועים עזים לחטא אבל למדתי לשלוט בזה

היום גם זה כבר לא קיים

הרווחתי את החיים שלי ואת המשפחה שלי במתנה

חוצפה שכזאת.

שהאישה תבשל ותכבס ותדאג לילדים שלך.

ואתה תרעה זונות.

אתה אומר את זה בקטע פסיכולוגי ובלי טיפת אשמה כלפיי אשתך הנבגדת.

היה מגיע לך מזונות מטורפים, ושהילדים ידעו טוב טוב מה עשית.

כמה כיעור בהודעה אחת. לא נרגעת מזה.

לפחות תרגיש אשמה.לפחות!

שבה אין אשמים, יש רק הבנה עמוקה למניעים הפסיכולוגיים שלי.

בולשיט.

כשאדם מרגיש אשמה לפחות משהו אצלו בריא, חי.

כשאדם מחפש ללטף את עצמו הוא לא מתחיל להבין בכלל את עומק העוון שעשה. כלפי ה' שנתן לו אישה בכלל.

עומק הרשעות כלפיי אשתו שדואגת לו.

עומק כפיות הטובה, החמס, החלל שהותיר בנפש ילדיו.

העיקר שהןא מבין לעומק את מניעיו האנוכיים.

בבית

במקרה שלך באמת היו גירושין

אבל יש נשים עמוקות יותר שרואות לנשמה ומבינות את סיפור הסבל.

בן אדם כותב א', ואתה אומר לו ''זה כאילו אומר ב' ''.

במקום לחשוב מה זה ''כאילו אומר'', עדיף לקרוא מה הוא *באמת אומר*.

עצם זה שהוא מרשה לעצמו לכתוב על הבגידות שלו זה מנרמל אותם, אמנם מסתתר מאחורי האנונימי ובצדק.

אם מישהו יכתוב שקשה לו לקום בבוקר, זה מנרמל?

אם מישהו יכתוב שהוא מכור לפורנו, זה מנרמל?

אם מישהו יכתוב שהוא היה מכור לסמים אבל הצליח לצאת מזה, והוא יכתוב למכור אחר שיש פתרון וכדאי ללכת על הפתרון הזה - זה מנרמל?

אני לא מצליח להבין איך כתיבה שכל כולה ניסיון לעזור לאדם אחר *להפסיק לבגוד*, מנרמלת בגידות.

במקרה של האנונימי זה לא קרה והוא הצליח לשקם את עצמו עם טיפול, זה לא אומר שהפותחת תקבל גם אפשרות שיקום או מי מהבוגדים שקוראים את השרשור הזה.

ולכן כשמישהו כותב שהוא ניסה להפסיק ולא הצליח, שנא את עצמו וכו', ובסוף טיפול פסיכולוגי הצליח לעזור לו - אני שמח מכך שהוא משתף אחרים ביידע הזה.

למה בעשרת ימי תשובה מוסיפים לתפילה דווקא את ''שיר למעלות ממעמקים קראתיך ה'?''

יש בפרק הזה פסוק משונה:

''כי עמך הסליחה, למען תיוורא''

מה זאת אומרת כי עם הסליחה למען תיוורא?

לכאורה זה אמור להיות הפוך:

''כי עמך העונש למען תיוורא''

או ''כי עמך הנקמה למען תיוורא''

כלומר בגלל העונש יש יראה, בגלל הנקמה יש יראה, למה דווקא הסליחה מוזכרת שם? הסליחה גורמת ליראה? אפשר להגיד שלהפך, הידיעה שהוא סלחן יכולה לגרום לחוסר יראה, כי ממילא הוא יסלח.

אלא שבני אדם אנחנו, כולנו חוטאים, כולנו זקוקים לתשובה.

אם מראש היינו יודעים שאין אפשרות לעשות תשובה, אז זה היה ''קרב אבוד'', לא היה לנו סיכוי להצליח להיות יהודים טובים, ולכן היינו מראש מתייאשים ולא מנסים.

אם יש אבא שבכל יום מרביץ לילדיו גם אם הם יתנהגו יפה, אז הם פשוט לא יתנהגו יפה כי חבל על המאמץ. הם ממילא יחטפו מכות.

אם כשאדם עושה דיאטה הוא יידע שגלידה אחת תחזיר אותו 25 ק''ג למעלה, הוא אפילו לא ינסה. כי חבל על המאמץ, אין סיכוי להצליח אם אין דרך לתקן נפילות.

לכן דווקא *בזכות הסליחה* יש יראה. בזכות הידיעה שהאל רחמן וסולח, אנחנו מצליחים להתיירא ולנסות להשתפר.

כלומר הידיעה שאפשר לעשות תשובה לא אמורה להחליש אותנו או את הבוגדים או כל אחד אחר, להפך - היא מחזקת ומזרזת את הרצון לחזור למוטב.

שאני אבין את השליטה העצמית המינימלית הנדרשת פה.

לבגוד זה לא כזה פשוט.

כדי לבגוד צריך להתאמץ לקבוע פגישה, להסתיר אותה, לבדוק שהאישה לא תדע, להגיע לפגישה עצמה.

הוא לא ניסה להפסיק ולא הצליח- הוא פשוט לא רצה.

בהנחה שהוא לא מכור למין, הוא עשה את זה מתוך מודעות ושליטה עצמית. כי נדרשת שליטה עצמית חזקה בבגידה.

בואו נהיה רק כנים עם עצמנו.

הוא בן אדם שכלי ותבוני. 

אבל בהחלט יש אנשים שמנסים להפסיק לעשות דברים רעים והם נכשלים בזה.

צריך הרבה אומץ להגיד "אני לא יכול לבד" וללכת לטיפול.

בוא נראה כמה אתה תהיה סלחן כלפי מי שיגנוב ממך פעם אחר פעם
מתוך מודעות
ומתוך שליטה עצמית והבנת הצער שנגרם לך.

גם מי שנכשל פעם אחת הוא צריך להתבייש בזה עד עומקי נשמתו.

אז רומן?!?

באיזה עולם בן אדם כותב על רומן עם מישהי אחרת ואומרים שהוא באמת ניסה להפסיק, ופשוט היה קשה לו?

יש אנשים שנמשכים לזה

לא מצדיקה את המעשה כמובן. אבל יש מאחורי ה- לא הצלחתי להפסיק הגיון מסוים, אם תרצי, גם אם אנחנו לא מבינים או חווינו אותו או נסכים איתו

עדיין אין דבר כזה לא יכולתי להפסיק.

זה בדיוק המקום שבו מוסרת האשמה והאחריות.

זה גדול ממני, זה חזק ממני, זה הטבע שלי- מה אתה רוצה שאני אעשה?
אתה נתת לי משיכה לריגושים - אז אתה עוד מאשים אותי?!

אני חושבת שהצדקות לחולשות זה משהו שהיום מאוד מאוד הולך.

אין בעיה שבן אדם יכיר בחולשה שלו, יש בעיה רצינית אם הוא מרע לאחרים בעקבות החולשה הזאת.

הוא אמר "אני לא מצליח לבד ולכן אלך לאיש מקצוע שיעזור לי".

זאת האמאמא של הלקיחת אחריות, בדיוק ההפך מאיך שאת מציגה את זה.

נכון שלקח לו הרבהההה מאוד זמן לקחת אחריות, הוא מתאר שזה לקח שנים.

אני לא בא להצדיק את מעשיו, אבל סוף סוף הבנאדם לקח את עצמו בידיים וקיבל עזרה בשביל לצאת מזה, ועכשיו הגיע לחזק ולעזור למישהי אחרת.

אין לפרסם

ועליהן נאמר אשרי נשוי פשע - כסוי חטאה

פרק ל"ב: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה

14 בנוב' 2020

אומר דוד המלך בפרקנו: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה. אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה" (תהילים ל"ב, א-ב). הגמרא (יומא פו בשם המדרש מצביעה על קושי בפסוק א': "כסוי חטאה" - משמע שיש לאותו אדם חטא אך מסתירים אותו, ואילו שלמה המלך אומר "מכסה פשעיו לא יצליח!" (משלי כ"ח, יג). משיבה הגמרא שאין כאן קושי: "כאן בעבירות שבין אדם למקום, כאן בעבירות שבין אדם לחברו". כלומר - בעברות שבין אדם לחברו יש דרישה מהאדם לא לכסות על פשעו אלא ללכת לחברו ולרצות אותו בפני אנשים. לעומת זאת, מי שחטא לבורא, מספיק שיהיה "כסוי חטאה" ולא יספר על כך ברבים אלא ישאיר התשובה בינו לבין בוראו ודי לו בכך. יש דעה נוספת בגמרא האומרת שההבדל בין הפסוקים הוא האם החטא פורסם ברבים או לא, שאם החטא כבר פורסם - אל לו לאדם לכסותו, אלא עליו לגלותו ולעשות עליו תשובה, ואילו אם החטא לא פורסם - זכה אותו אדם שלא נתגלה סרחונו ברבים. ועוד דרשו בהקשר זה: "אשרי נשוי פשע" - אשריו לאדם שהוא גבוה (מתנשא) מפשעו ולא פשעיו גבוהים ממנו. אדם כזה, הפשע "קטן עליו" והוא יכול בנקל לגבור עליו. וכן דרשו (ילקטו שמעוני סימן תשי"ח): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון": אמר רבי יוסי לרבי יהודה: שאם עשה תשובה שלמה, שלבו עקור עליו - הקב"ה מוחל לו. ואין ברוחו רמיה - שלא תהא תפילתו רמיות ותורתו רמיות". עלינו לקחת הדברים לתשומת לבנו, שלא תהיינה חלילה תפילתנו, תורתנו או תשובתנו של רמיות.

למרות שאמרת ששנאת את עצמך וגם סבלת במובן מסוים.

דבר ראשון שהצגת את זה כאפשרי, ולא רק אפשרי גם עם סוף טוב.
 

ולמי שעומד להיכשל זה יכול להיות בעיה.

כמו אדם רעב שעומד בפני מאפייה עם ריר, ועומד לידו אדם חטוב ורזה ואומר, טעמי מהכל, נהנתי, ואז הרגשתי רע מכל זה ועשיתי כושר ונהייתי ככה חטוב.

אותו אדם עם ריר כנראה שיסיק מאותו סיפור- שאני יכול לאכול עכשיו ואחרי זה אעבוד על עצמי אטפל בהשלכות (שלא כאלה חמורות ופתירות לגמרי)

אבל עכשיו אני מורעב.

ונכון שסיפרת שעבדת קשה, אבל אפשר גם להסיק מזה שאפשר ליהנות, לא להיתפס ולצאת מזה בקלות.

ובכלל כתבת דברים קשים בקלילות.

את צודקת

זו אבחנה חשובה

מה את רוצה שיקרה?!

מסכימה איתך שזה מזעזע וממש לא אמור לקרות.

אבל להסתכל אחורה, למרות שהוא כבר עשה תשובה ולומר לו כמה זה מגעיל ונוראי- מה המטרה בעצם? הוא לא נרמל כלום. הוא עשה משהו מאוד מזעזע וחזר בתשובה.

עכשיו המבט צריך להיות קדימה ולא אחורה כי זה לא יועיל לאף אחד בכלום...

שיתבייש.

שלא יספר כמה קל היה לו לחזור לתלם וכמה בזול הוא יצא שלא נזרק גרוש לרחוב ונדרש לשלם מזונות ולטבוע בייסורי מצפון עד סוף חייו, בלי יכולת להיפגש עם ילדיו וגם אם יש מפגשים בלי יכולת להסתכל בעיניהם.

שלא יספר שהטיפול הצליח.

שלא ישלה בסיפוריו את הבוגדים הפוטנציאלים הבאים שאפשר לצאת מבגידה בכיף וחפיף.

שלא יכתוב הודעה על קלותה של תשובה סטייל ההינדיק.

שלא ינטרל את יראת העונש.

שלא ינרמל בגידות.

זה בערך

צריך למנוע מחוטאים את הידיעה שאפשר לחזור בתשובה,

צריך למנוע מבוגדים את הידיעה שאפשר לתקן,

צריך למנוע מאנשים את הידיעה שטיפול יכול להועיל...

לדעתי אתה זה שמנטרל את יראת העונש, כי כמו שכבר כתבתי (בעצם דוד המלך כתב) - אם אין תשובה אין יראה (''כי עמך הסליחה למען תיוורא''). אם אתה מונע מאדם שחוטא את האפשרות לשוב, יראת החטא תיעלם.

דרך אגב, למה כ"כ מפריע לך שאשתו סלחה לו?

למה זה מזעזע בעיניך?

הרבה מאוד זוגות שרדו בגידות, זה לא משהו שהוא אמור להתבייש בו.

בפרט בוגדים פוטנציאלים.

בוודאי.

צריך למנוע בכל תוקף לדמיין שאין דין ואין דיין ויש מסלול vip לחיים אחרי הבגידה שהיא מעשה לא מוסרי בעליל, שאמור לזרוק אותך גרוש לרחוב עם מזונות ובלי יכולת להפגש עם ילדיך ואם תיפגש איתם לא תוכל להסתכל בעיניהם.

בהחלט.

חד משמעית.

הוא פנה לאשה בוגדת ושכנע אותה שהיא יכולה לצאת מזה

וגם אם כן זה רע, כי לא בטוח שהסוף הורוד שלו יהיה כמו הסוף שלה וגם לא סביר בכלל, יותר סביר תרחיש נורמלי כמו מה שתיארתי.

הוא הציע לה דרך לתיקון וכתב שאצלו זה עבד.

(כמעט) כל קבוצות הדיאטה של חלי ממן מועברות על ידי שמנות לשעבר.

(כמעט) כל המדריכים במרכזי גמילה הם מכורים לשעבר.

כשאדם שבאמת מבין את המקום שבו אתה נמצא, אומר לך שהוא כבר יצא מזה - זה נותן כוח.

אתה אומר שלא בטוח יהיה לה סוף ורוד, ואתה צודק.

אבל אתה יודע מתי *בוודאות* לא יהיה לה סוף ורוד?

אם היא תראה איך אנשים כמוך יתייחסו אל מי שחטא ושב.

מי שמייאש

ורק מטיף

אלה בדרך כלל אנשים שלא עמדו בניסיון כזה

אם תעלים ממנה את האפשרות של תיקון, 

כבר לא יהיה את מה ואת מי להציל

מה הסיכוי שגם אצלה זה יקרה? מה הסיכוי שהדרך הסוגה בשושנים שלו היא זו שתיקרא בדרכה, עדיף לומר לה את האמת, את נכנסת לגהנום עלי אדמות בדלת הראשית ואולי גם לגהנום בעולם הבא, בהצלחה לך.

מה שהוא אמר לה זה איום ונורא.

רק שהוא אמר לי את זה עוד לפני שבכלל חטאתי...

כבר כתבתי מספר פעמים, שבפעם הראשונה שדיברנו על ענייני נטייה מינית וכו', הוא אמר לי משהו כמו "זה יכול לגרום לך לעשות מעשים שהולכים בגללם לגיהינום".

וואו כמה תקווה זה נתן לי

בהבדל בין הגישות,

להגיד לחוטאת "את נכנסת לגהנום עלי אדמות בדלת הראשית ואולי גם לגהנום בעולם הבא" לבין להגיד לה "אני הייתי בטיפול והצלחתי לצאת מזה", אני חד משמעית מעדיף את הגישה השנייה, ולשמחתי אני רואה שזו גם הגישה של רוב המגיבים.

לא כי זה יותר חמודי ופוצי מוצי, אלא כי פרקטית זאת הדרך שתעזור לה לעשות תשובה, להציל את עצמה ואולי את משפחתה.

זה ידוע שקל לשפוט מהצד

מצויין.

תשובה שיעשה בבית בין אשתו ובין ילדיו ובין קונו ולא יספר לכולם כמה קל היה לצאת מהטינופת ההיא שהוא הכניס את עצמו מידיעה אליה.

מחבק.

שמגייסים את מידת הרחמים לטובת עצמם, ולעוד ליטוף עצמי סטייל אני פה המסכן.
אלו שלא באמת מאמינים שיש דין אמת בעולם הזה, הכל לפי הנוחות הפרטית.

התשובה אולי עוזרת להמתקת הדין, אבל יש דין.
רחמים בדין ניתנים רק לאלו שעשו תשובה גמורה לפני ה' ולפני האדם שחטאו כלפיו.
מי יכול לפסוק האם התשובה אמתית? כנראה שרק זה שהוא חודר כליות.

אבל לא לנפנף בתשובה כאילו היא איזה מסלול קל ונוח שמאפשר יציאה מחובות.

להצליח בתהליך כזה, דורש הרבה מאוד עבודה נפשית.

אני ממש לא בוחן כליות ולב, אבל אם מחפשים דוגמא למה צריך לעשות בעל תשובה - נראה לי שזו הדוגמא המובהקת.

אחד הדברים הכי קשים זה ללכת לטיפול. עוד יותר קשה זה להצליח בטיפול.

אדם שהשקיע והלך לטיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על חטאיו, הוא אדם שעבד מאוד קשה כדי להשתחרר מהמקום החוטא וראוי להערכה על כך.

כך גם לגבי הגברת הפותחת, היא עשתה מעשים מאוד חמורים. היא פתחה את השרשור ב"בא לי למות".

רק שאנחנו מאמינים שאפשר לעשות תשובה וכדאי לעודד אותה לחיות ולעשןת תשובה. זו תשובה מאוד קשה אבל אפשרית. בנתיים, כמה שהתשובה שלה קשה - עוד אפשר להציל את הבית. אם תמשיך לייאש אותה, כבר לא יהיה את מה ואולי גם את מי להציל.

אני באמת לא מבין אתכם. מה אתם מנסים להשיג? מבחינתך את מנסה לשכנע את הפותחת שהיא אבודה ואת ממליצה לה לבצע את הכותרת של השרשור?!

מי שלא מאמין בתשובה לא מאמין ביהדות.

בלי טיפת אשמה?!

מה לדעתך גרם לי לשנוא את עצמי, להודיע שאני מפסיק, ללכת לטיפול כששוב ושוב נכשלתי?

מה את יודעת על מה מגיע לי? מה את יודעת על התהליך שעברנו ביחד? מה את יודעת על הילדים שלי או על אשתי?

איזה מזל שלא הקשבתי לאנשים רעים כמוך אלא הקשבתי למי שהאמין בי וביכולת שלי לצאת מזה, כולל אשתי.

אני בא לאשה שבוגדת בבעלה לא כדי להגיד לה איזה כיף לך ואיזה יופי לך אלא כדי להגיד לה שאפשר לצאת מזה ולהגיד לה איך לצאת מזה! מתוך הניסיון שלי!

מה לדעתך יותר יעזור לה? הודעות תומכות של ''חיבוק'' או הודעות רעות או הודעות כמו שלי? של מי שהיה שם ויצא מזה והיום יש לו משפחה מאושרת. 

התגובות שלה הן תגובות של פחד

אני לא יודע מה הזוגיות שלה 

אבל בטוח שאין שם אמון ברמה שאחד מהצדדים יכול ליפול או לחטוא

אני אוהבת אותך כל עוד זה נוח לי

הסיפור שלך הוא השראה

אתה בעל תשובה

ועליך נאמרו כל מה שאמרו חכמים

כל טועני הנרמול פה הם צרי אופק שאם היה בידם היו כבר מעמידים אותך ואותי ושכמוך על הגרדום מזמן

מזל שאלוהים לא הם.

ממש לא דומה למה שעכשיו.

בהודעה הראשונה לא הופיעה אשמה.

הפוך, אתה תיארת את זה כמשהו שבא לאחר יד כזה.

התרגלות.

נעשה לו כהיתר מה שנקרא. צרם לי מאוד שלא באת חשבון עם אשתך. שהיית בסידור הנוח הזה של אשתי מטפלת בהכל בעוד אני הולך עם אחרות.

דבר כזה הוא אנוכיות לשמה.

הוא באמת באמת רשעות כלפיי הזולת.

כשהזולת פה הוא אשתך והילדים.

ולא הרגשתי בכלל שיש פה איזו הכרה בעומק הפגיעה הבלתי נסבלת שעוללת לה.

בהודעתך היה הרבה אני.

כביכול אתה הוא הסובל, כי אתה חי בפיצול.

וזה משהו שהוא נוגד את המוסר.

אתה יודע מה עוזר לצאת מבגידה?

לא להבין את המניע שגורם לי להתחיל עם אחרות,

כי הבנת המניע היא חלשה ומתבטלת מעוצמת היצר.

מה שעוזר לצאת מזה זו ההבנה של הדי הפגיעה, מעגלי הפגיעה,

שאך ורק אתה הבאת על עצמך.

לקחת אחריות גמורה ושלמה על כל מעגלי ומעגלי-מעגלי הפגיעה המטורפת הזאת.

זה להכיר בחטא.

להכיר בזה שהרסת בשורש.

כשאתה מכיר בזה שהרסת בשורש ומתחלחל מההפסד המזעזע

אז הנפש מתעוררת לתשובה ולתיקון

כל עוד זה רובד פסיכולוגי

של להבין מאין באתי ולמה אני כזה, ומה בילדות שלי הוביל אותי לרדיפת השמלות העכשווית שלי

זה לא יחזיק ברגע של חולשה+ פיתוי חזק.

בין מכור למין למי שבוגד סתם.בשניהם התוצאה היא הרסנית, אבל במקרה הראשון אולי האישה יכולה להבין ואפילו לתמוך בתהליך.

זה לא משנה שאשתך כנראה מיוחדת מאוד שהייתה מוכנה להישאר איתך למרות הכל.

משנה להבין לעומק מה זה אומר בגידה.

משנה זה שבגידה זה משהו בלתי הפיך.

לשחק באש זרה

ולמה ברובד הפסיכולוגי זה לא יחזיק?

לא מסכימה שדבר כזה הוא עניין של פיתוי חזק.

קשה לקרוא אותך, ב'ה מראה שאין לך ניסיון בזה,

אבל גם באמת שאני מבינה את המקום שלך. זה באמת דבר מאוד מפחיד שקיים במציאות.

ואולי באמת זה מעלה בספק את הרלוונטיות של שאלות כאלה ברשת.

תוכן שלא כולם רוצים להיחשף אליו...

ברמה הכי הכי רגישה של הדברים.

זה לא סתם ראיתי מישהי והיה לי קשה,

זה הרובד הגלוי אולי.

ברובד הסמוי זה לכרות את הנשמה שלך מנשמת אשתך.

זה מה שאומר להיות אדם אחד. נשמה אחת.

איש ואישה זה שלמות רוחנית, אע"פ שיש מחלוקות וקשיים.

זה לפגום בשלמות הזאת בצורה העמוקה ביותר שיש.

כשאיש ואישה כורתים ברית זו שלמות שממנה יורדת השפע לצאצאים,לדורות הבאים.

זה נשמות שנוצרות מהזיווג הזה.

כשאדם בוגד

זה לא רק שהוא מצער את אשתו צער נורא ואיום

הוא כרת את עצמו, את נשמתו, מהשלמות שהייתה להם.

כרת את עצמו מהשכינה.

כרת את שורש השפע.

לו וגם לילדיו. זה פגם עמוק ורציני מאוד.

בשמירת שבת למשל, זה פגם בשלמות האישית של הבנת קדושת השבת.

אבל זו השלמות של האדם בעצמו לבד.

לבין עבירה אחרת.

אני בקושי מבין את השאלה.

האשה מטפלת בבית. והוא הולך עם אחרות?

ומה עם זה שהוא מפרנס?

זו לא הנקודה זה שהיא מטפלת בבית

כי התשובה לזה זה שהוא מפרנס.

עול הפרנסה עליו.

לזה אתם לא מתייחסים

לק"י

בסך הכל רוצים להגיד שאשתו עושה בשבילו דברים.

(האמת שגם אם היא לא עושה בשבילו, זו לא סיבה לבגוד. לזה התכוונת?)

ואם יש ביניהם חלוקת עבודה בבית, אז מותר להם לבגוד?!

זה בכלל לא חלק מהדיון

ואת קובעת שזה לא באמת מה שיעזור לו, ושהוא ייפול שוב ברגע של פיתוי.

בנוסף,

אני לא פסיכולוג או פסיכיאטר כמובן,

אבל...

אם יש נניח בחורה אנורקסית, מה שעוזר לה לצאת מזה זה להבין שהיא פוגעת בעצמה?

בטיפול במחלקה הסגורה אומרים לה שוב ושוב ''את הורסת את עצמך'' או שכן מדברים איתה על מה שהוביל אותה לזה ועל איך למצוא דרכים אחרות לתעל את מה שהוביל אותה לזה?

אם יש מישהו עם השמנה חולנית, בטיפול פסיכולוגי אומרים לו כמה הוא מכוער וכמה הוא עומד למות צעיר, או שגם כאן - מבררים למה הוא הגיע למצב הזה כדי לפתור את שורש הבעיה?

אני לא יודע למה את קובעת בכזו נחרצות שהבנת המניע וטיפול במניע זה פתרון גרוע שלא יעמוד במבחן הזמן.

את עוצמת הפגיעה הוא כנראה הבין, אחרת בכלל לא היה מנסה להפסיק.

בגידה זה לא משהו כפוי או חולי להתמודד אתו.

בגידה קשורה ברצון.

על בגידה בהחלט אפשר לשלוט.

בגידה היא הרס של אחרים למען הנאה עצמית אנוכית.

בגידה קשורה *למוסר* בעוד השמנה או אנורקסיה *לא קשורות למוסר*
 

ודי, פשוט די להפוך את הבוגד למסכן.

אנורקסית היא מסכנה,
הבוגד הוא פושע שהופך אחרים למסכנים.

אבל כשהוא הלך וטיפל בעצמו כדי להפסיק עם זה, אני שולח לו ח.ח. ולא יורד עליו.

אם מה שהוא אומר נכון, שהוא שנא את עצמו וניסה להפסיק אבל לא הצליח, אני יוצא מנקודת הנחה שכך היה.

אם נניח שהוא משקר, אז בכלל אין טעם להתייחס למה שכתב בשום צורה.

אחרת היא לא היתה מגיבה ככה

היית נותן לו ח"ח?

אתה מבין שזה הרבה יותר חמור?

הפגיעה שפגע באשתו - רק היא יכולה לסלוח לו או לא לסלוח לו.

בלי שום קשר לשאלה אם היא סלחה או לא, מגיע בנאדם וכותב לאשה שבגדה, שהוא היה שם ויצא מזה. הוא לא ביקש מאיתנו פרחים, לא ביקש שנספר לו כמה הוא בנאדם מדהים, לא ביקש שנגיד לו שהוא קדוש. הוא רצה לעזור לאשה במצב שהוא מכיר, ויכול להיות שזה נתן לה תקווה ומוטיבציה.

על זה - מגיע לו ח.ח. גם אם אשתו לא סלחה לו. זה בכלל לא קשור לשאלת הסליחה.

אדם שיושב בכלא ולא משנה על איזה פשע, אם הוא חזר לחיות חיים טובים ורגילים אז אנחנו צריכים לעודד אותו על החזרה למוטב ולא לרדת עליו בלי סוף ולהזכיר לו חטאיו הראשונים, גם אם  יש אנשים שנפגעו ממנו ולא סלחו לו, וגם אם אני עצמי נפגעתי ממנו ולא אסלח לו לעולם - זה לא אומר שהחזרה שלו למוטב לא משמעותית.

האישה פה גם ככה קשורה אל מושא התשוקה שלה וכבר הם נגעו זה בזו.

בא האיש ואומר, אני לא רק נגעתי, גם קיימתי יחסים. ולא עם אחת- עם כמה. ולא פעם אחת- שנים. ולא רק זה- גם ממש בתחילת הנישואין.

מה המחיר ששילמתי- הלכתי לפסיכולוג כי היה לי קשה עם עצמי.

מה האישה הזאת מבינה מזה-

אני לא לבד. אני בחברה טובה. כולם בוגדים- אז למה שלא אני?

הוא נכשל מאות פעמים ורק שילם לפסיכולוג.

אז אני אלך אתו רק פעם אחת- מה קרה?
הרי בסוף אני אעשה תושבה ואקבל אפילו ח"ח מפשוט אני.

מקסימום אשלם כמה מפגשים לפסיכולוג. מה זה לעומת חיבוק ונשיקה מאהובי? 

משתלם? ברור משתלם!

ולכן, כל עוד אנחנו לא מוקיעים מכל וכל את המעשה הנורא הזה,

וחוזרים על האמירה הפשוטה- מי שעושה את זה מתנהג ברשעות איומה.

ומי שעושה את זה- מגיע לו (!!!!!) לשלם מחיר גבוה מאוד בחייו האישיים
אז אנחנו בעצם לא מזהירים אותה מהחטא,

אלא מקרבים אותה אליו.

לא יודע איפה קראתם אחרת.

לא באה לקבל פידבק להמשיך להתנהג ככה,
אלא לבקש חבל הצלה שייתן לה כח ללכת מהמקום הזה.
בא האיש, והגיב באנונימיות ונתן עצה איך לקום ללכת ולהתמודד.
איך השרשור הפך לדיון מה העונש הראוי בעיננו לבוגד, האם זה שאשתו סלחה לו זה נפוץ או לא,
וכמה הוא נוראי בעיננו?
בגידות זה דבר שמעורר התנגדות רבה ובצדק אצל כולם ומפעיל אותנו ממקומות מאוד מסויימים,
אבל צריך לשים לב על מה השרשור נפתח,
ומי שרוצה לעזור להתייחס עניינית.
בא לך להשתלח בו? בא לך לשאת את משנתך ולכתוב מהו צדק בעינייך?
בכבוד, תפתחי שרשור, פוסט דעה עם מקורות, הפניות, כתיבת רגשות ומה שבאלך.
זה לא קשור לשרשור הנוכחי.
ובנימה אישית, ההשתלחות באדם שעשה תשובה (ורק הקב"ה ישפוט אותו אם התשובה אמיתית או לא) היא הפך היהדות. זה נפילה שלו וחטא שלו ואף אחד מאיתנו או בעולם הכללי שלא עמד במקומו לא יכול לשפוט אותו, נקודה. את רוצה להאיר ולהעיר על בגידות באופן כללי? להזהיר? בדיוק מה שהתייחסתי אליו למעלה...
אין מקום להשתלחות אישית, במיוחד שלדעתי אין פה גם על  מה.

היצר הרע לפני שחוטא -

אומר לבן אדם

כמה החטא לא נורא 

ואחרי החטא -

הוא אומר לבן אדם 

כמה החטא נורא , ושאין לו סיכוי

ומעניש אותו

והיצר הטוב הפוך

לפני הוא אומר

כמה החטא נורא

ואחרי הוא אומר

אפשר בכל אופן להסתדר ולהתיישר

ואולי תהיה לך מחילה

אותם טענות

רק כל אחד אומר אותם

בעיתוי שונה.

בפרט במקרה הזה שמדובר בסכנת נפשות

גם מוסרית, וגם דתית,

וגם בסכנה גדולה של פירוק משפחה.

כדאי לך להינצל מהחטא

והלוואי שתצליחי לעשות צעד

בלתי הפיך שיציל אותך

ואם תיפלי ליחסי אישות גם תהיי חלילה אסורה על בעלך. וכל זה, מעבר ליסורי המצפון והגועל שטמונים בבוגדנות.

גם המקרים שעלו למעלה של חיים כפולים הם לימוד כמה כדאי לך להיזהר ולא ליפול יותר. תאספי כוחות יקרה - אל תכנעי וברחי כל עוד נפשך בך מהקירבה לאותו אדם.

בהתחלה חשבתי שזו עזות פנים

ולכן הגמרא אומרת "אשרי.. כסוי חטאה "

ראיתי עכשיו בריפרוף מאמר בהרחבות לפניני הלכה

שממש נושא ונותן בעניין הזה באריכות

והתחלתי להחכים מעט (:
 

למתעניינים

ז – וידוי ברבים – הרחבות לפניני הלכה

יש סליחה על זה. אם הבנתי נכון

ושאף אחד לא יחשוב שזה מותר!

אני רק שואלת בהתאם למה שכתוב שם

לא יודעת מה לומר לך אבל חבל לי עלייך.

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)