אני זוכרת את מה שכתבת לפני תקופה.

לפי מה שאת מתארת- חצית גבול. גבול אדום.

נראה שאת רוצה שבעלך יתגרש ממך כדי "להיענש" על ידו ולנקות מעט את המצפון שלך.

ואני אגיד לך ת'אמת...

גם מעשה כזה לא ירגיע אותך... אלא ידרדר את המצב הנפשי שלך.

קחי את עצמך בידיים וגשי לטיפול/ ייעוץ.

אל תעשי שום דבר נמהר ללא ייעוץ והכוונה.

אני לא חושבת שתקשיבי למה שאני כותבת, אבל שווה לי לנסות.

(אני מכירה לא מעט סיפורים של נשים כמוך, ותדעי שיש דרך להתגבר ולגדול מהסיטואציה- רק כשלוקחים אחריות ומכניסים אשת מקצוע לעניין)

אז זהו שאני לא רוצה לפרק את הבית

אבל נקלעתי למקום שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו

אם את בקטגוריה של אנשים רגישים שלוקחים הכל "ללב" יש פורום שלם כדי להתחיל לעשות עם עצמך עבודה רגשית. לבכות לא יועיל לך ולהתגרש בטוח לא כמו שכתבה האישה החכמה שמעליי..

ולגשת לטיפול מחר!

שום עבודה לא שווה את הבית שלך!

לא את הדמעות של הילדים שלך ותלב של בעלך

תעזבי ותפתחי דף חדש. יכול להיות שלא תספרי לבעלך וזה לא סוף העולם. אבל להמשיך לעבוד עם ההוא שאין לו בעיה ללכת עם אשת איש - זה הדבר החמור!!!

בהנחה ואת בחרטה עמוקה כמו שנשמע תעצרי הכל מיד.

תחתכי את הקשר בכל צורה שהיא.

כולל לעזוב את העבודה

בשלב השני והמיידי לפנות לטיפול ועזרה

כנראה גם הקשר הזה הגיע מחוסר שהיה לך ואת צריכה למלא אותו עם בעלך, זה דורש עבודה 

לגמרי לחתוך כמה שיותר מהר את הקשר כולל לעזוב את העבודה

הבית שלך חשוב יותר מכל עבודה!!!

ודברים כאלה אם לא חותכים בקאט אחד נורא קשה להפסיק

עורכת עכשיו כי זה נשמע שבאתי להטיף לך אבל זאת לא הכוונה.

אני באמת חושבת שזה מה שחסר לך פה. את צריכה להחליט מה את רוצה ומה את עושה, לא הניסיונות ולא ההוא מהעבודה וגם לא בעלך.
 

כשתחליטי מה את רוצה את כנראה תדעי מה לעשות כדי לממש את זה.

תסתכלי רחוק איפה את רוצה את החיים שלך, ועל מי את משפיעה בדרך

אבל עברת גבול "לא תקרבו לגלות ערווה", שאם לא תתפסי אותו עכשיו תעברי כבר על איסורי כרת וסקילה.
 

אם את לא רוצה שהחיים שלך יתפרקו, 

את בשלב שאת צריכה כאן ועכשיו בלי רחמים עצמיים ובלי להסתבך, להתפטר סופית ולנתק כל קשר מהגרוש ההוא מטוב ועד רע.

פשוטות.

ולעבוד על הרצון.

אין מנוס מעבודה קשה.

בגדתי באשתי פעמים רבות בשנים הראשונות של הנישואים וגם אני כמוך שנאתי את עצמי על זה.

בכל פעם שהחלטתי להפסיק זה החזיק מעמד כמה ימים או שבועות לכל היותר, בסוף תמיד חזרתי לזה. בהתחלה זה היה עם נשים שונות אבל בסוף זאת הייתה אשה מסוימת שממש הרגשתי שאני מתאהב בה וזה נמשך כמה שנים.

היו לי ממש חיים כפולים בשנים האלה ובכל הזדמנות חיפשנו איך להיפגש בזמן שאשתי חושבת שאני בעבודה או בתפילה או בקניות או כל דבר אחר...

עד שהחלטתי ללכת לטיפול בשביל להבין את עצמי טוב יותר ולהבין למה אני עושה את זה ולמה אני לא מצליח להפסיק. הטיפול מאוד עזר ואם את כנה עם עצמך ובאמת רוצה להפסיק אז לדעתי את חייבת את זה לעצמך ולילדים שלך.

כותבת כמובן באופן כללי ועקרוני, ולא על אף אחד ואף אחת ספציפיים.

רק התייחסות עקרונית לאותו סיפור שהתפוצץ בהופעה של קולדפליי,

שבעיקר מדבר על מציאות של בגידה (בהווה או בעתיד חלילה בעיקר, וגם בעבר אם לא נעשתה תשובה אמיתית מול אדם למקום ומול אדם לחברו, כל מקרה ואיך שנכון ומדויק לו כמובן).

[תקציר למי שלא יודע במה מדובר: לפני כמה ימים, במהלך הופעה של להקת "קולדפליי", נצפו  על המסך הגדול בהופעה זוג – גבר ואישה – שהיו נראים מחובקים. ברגע שראו שהם מוצגים, הם נבהלו, הסתירו את פניהם ועזבו את המסך במהירות.

(בהמשך זוהו הגבר כמנכ"ל חברת Astronomer  והאישה כמנהלת משאבי אנוש באותה החברה – שהסתבר שניהלו רומן אחד עם השניה בעוד שניהם נשואים (ולא אחד לשנייה כמובן)]. 

יצא לי לחשוב שסיפור כזה שהתפוצץ בכזה סדר גודל מזמין אולי התבוננות עומק של כל אחד ואחת מאיתנו.

להבין רגע, באמת,

ממש להפנים זאת לעומק

מה זו באמת בגידה.

שכמו שאותו הזוג שהוקרן על מסך ענק מול עשרות אלפי (ואח"כ מיליוני) צופים,

על אותו המשקל אדם שעשה דבר נורא כזה יכול לצפות לראות עצמו במסך-על אחרי ה120, כאשר יראו לו את כל חייו... והפעם הצופים יהיו הוא, כל משפחתו אחרי ה120 (וגם לפני אם גילו לפני), כל המלאכים וכל הדורות הבאים שלו. 

ואיך שאותו הזוג הרגיש שם – זה פרומיל ממה שאותו אדם עלול להרגיש בעולם האמת. שלא לחינם נקרא *האמת*. שם אין שום שקר, שום הסתרה, רק אמת טהורה.

ואיך אותו הזוג שנראו רק לפני שנייה שמחים וזורחים יחד – בשנייה שהבינו שהמצלמה עליהם פניהם התעוותו והם ממש ברחו מהמסך. ללמדנו שכל ה"אושר" הזה הוא רק רגעי. שקרי. לא אמיתי. מזויף.

אם הם היו כ"כ מאושרים ומאמינים במה שהם עושים – מדוע בשנייה שהבינו שהם מצולמים נבהלו כ"כ וברחו?

ללמדנו שבשנייה שיש טיפה של מציאות וטיפה של אמת – האדם עצמו נבהל ונגעל מעצמו. בורח. לא מוכן להראות עצמו כך. מבין עד כמה זה חמור.

זה לא אושר. זה לחץ, סטרס, גועל, ביזיון, שפל.

והלוואי שנבין שכמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי "יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", וכמו בסיפור המפורסם על רבי עמרם שצעק "אש בבית עמרם" - נבין שאנו צריכים להיות יראים מהקב"ה בורא העולם שמלוא כל הארץ כבודו ולא רק ממה אנשים יגידו אם יתפסו אותנו.

וכמו שאנו משקשקים מפחד מהסביבה, כמו אותו זוג שמיד ברח, שככה נשקשק מעצם החטא, מעצם הפגיעה, נשקשק מפחד מפני הקב"ה, מפני הפגיעה באשתי/בעלי, מפני הפגיעה בילדים.

וכמובן נפחד *טרם* החטא, כדי שלעולם לא נגיע אליו וגם לא קרוב אפילו.

וכל זה עוד בלי לדבר על מי שאותו אדם שבגד פגע בו. זה עוד רק על עצמו בלבד. כמה פגיעה הוא פגע בעצמו.

וכאשר מבינים עד כמה סובלים גם הילדים של אותו הזוג שצולם – שרואים מול הפרצוף את הסכין בלב שההורה שלהם מסובב בהם, עד כמה האישה/האיש הנבגדים שלהם נשרפים מבפנים, עד כמה הם הכאיבו במו ידיהם ליקר להם – מבינים שזה חל על כל איש ועל כל אישה שבוגדים.

הלב הנשרף והכאב החד שהם יותירו באישה/באיש שלהם ובילדים שלהם הוא וודאי.

גם אם איכשהו הצליחו להסתיר במהלך ה120 (שלרוב זה לא קורה, ומוקדם או מאוחר זה מתפוצץ לכולם בפרצוף, גם אם הסתירו שנים) – אז אחרי ה120 ודאי ידעו כל אלו וירגישו את כאב הפגיעה במוחשי. אי אפשר לברוח מהאמת. אי אפשר לברוח מעולם האמת, שכל כולו אמת.

וה"צילום" הזה שקרה בהופעה הזו הוא רק כפרומו להבנה שאכן כל מעשיו של האדם בספר נכתבים. מצולמים. בורא עולם רואה אותנו. את כולנו. צופה בנו ומביט עד סוף כל הדורות. כל מעשינו מתועדים. כל חטאינו מתועדים. עתידים חלילה להראות במלוא עוזם ולפגוע פגיעה אנושה בכל הנוגעים בדבר.

בגידה זה לא "אושר". אפילו לא רגעי.

בגידה היא פגיעה אנושה.

באדם עצמו, בנשמתו, במוסריותו,

בילדיו, 

באשתו/בבעלה

ובכל הסביבה.

בגידה היא בריחה, הסתרה, שקר, חיים כפולים, לא אושר לא שלווה לא שלמות לא רוגע לא הרמוניה, לא ישוב הלב.

בגידה היא רעה לכאן ועכשיו ורעה לטווח הרחוק. רעה לעולם הזה ורעה לעולם הבא. 

רעה גם אם היא בעולם השקר וההעלם ורעה גם בעולם האמת.

זו אף פעם ולעולם לא הדרך הנכונה שילך בה האדם. אף פעם.

והלוואי שלפחות מהסיפור הזה שהתפוצץ אפילו בית אחד ינצל, אפילו נפש של ילד אחד טהור שלא תיפגע. וכמובן לא של האדם עצמו ואף אחד אחר.

(ומעניין שהיא לא, קראתי ברשת שהיא כן, אבל מילא... עדיין שרפה את הנשמה של האישה והילדים שלו וזה לא פחות עליה... כמו שהיא עצמה הרגישה כאשר ברחה מהמסך בשנייה שהבינה שמצולמת)

(שוב, לא שזה משנה לעצם העיקרון והפגיעה האנושה בכל הנוגעים בדבר,

אבל מסתבר שהיא אכן נשואה, וגם הספיקה להתפטר מהחברה גם היא מאז...

מה שנקרא הפסידו את העולם הזה וגם את העולם הבא)

ובהסתכלות הכללית על העניין הציבורי כדאי לכולנו ללמוד מכך שכ"כ הרבה הפסד יש בדרך הזו, בעולם הזה ובעולם הבא,

לעצמי ולאחרים,

ושטוב לא באמת יכול לצאת מזה, אפילו ב"הנאה" הרגעית אין שלמות אלא רק פחד חשש הסתרה ועוד שלל מרעין בישין

אז הסיפור הזה הוא חתיכת מראה לעומק של הדברים

של עולם השקר מול עולם האמת

של ידיעה מול הסתרה

ושאכן כל מעשינו בספר נכתבים, ומתועדים

הלוואי שנתחזק כולנו בכך ושיהיה לתועלת ולבנייה ב"ה)

---

ובהקשר שהוא לגמרי ההיפך מאותו הסיפור -

כמה נחת רוח יש בלראות למשל חתן וכלה מתועדים ומצולמים תחת החופה

או כל זוג נשוי אחר לדוגמא שצולם או נראה מחובק או אוהב

כמה מרגישים שם את השייכות

את האמת

כמה הם מחויכים גם תוך כדי ולאחר הגילוי והצילום

כמה אין להם כלל שום הסתרה וחשש שיגלו אותם

גם בסיפור הזה של ההופעה של קולדפליי,

ממש כמה ימים לאחר מכן הראו באותה מצלמה זוג נשוי מחובק בהופעה, ולאחר שהמצלמה נתפסה עליהם הם פשוט המשיכו לחייך ולהיות מאושרים.

כמה שלווה ומקום ובית וטוב ואור ואמת יש במקום הזה של הנאמנות והשייכות הזוגית.

שהם הפסידו גם את העולם הזה וגם את העולם הבא?

את יודעת בדיוק מה הם עשו?

הם הפסידו את המשפחה שלהם (אשתו של מנכ"ל החברה עזבה אותו עם הילדים, ולגבי האישה פורסם שנראתה ללא טבעת הנישואין שלה ושיש משבר מן הסתם...

והילדים של שניהם ראו במעשה הכיעור של ההורה שלהם בפומבי והיחס ושבירת הלב בהתאם לצערנו)

הם הפסידו גם את מקום העבודה שלהם (שניהם התפטרו)

ואת המעמד שלהם בפני העולם כולו בגילוי 

וכל זה בזמן מאוד קצר

וב. בלבל שלא נראה לעין:

אני מאמינה בעולם הבא כמובן ושלכל מעשה של האדם יש השלכות, וודאי שמעשה כזה בעולם הבא ללא תשובה שלמה האדם יתן עליו את הדין...

קולדפליי

וממש רגע לעצור ולראות את המהות שם

כלומר לקחת את זה כל אחד מאיתנו לעצמנו ולהתחזק בכיוון הטוב והישר והאמת 

דרך סיפור כזה פומבי וגדול - לקחת רגע לעצמנו מה אנחנו לומדים מזה ואיך אנחנו מתחזקים מזה,

כמו מבט-על על כל המהות הזו וכל הרע שיש בבגידה וחוסר נאמנות

ועל חיזוק הנאמנות והבלעדיות בברית הנישואין

בהתחלה עוד היו געגועים עזים לחטא אבל למדתי לשלוט בזה

היום גם זה כבר לא קיים

הרווחתי את החיים שלי ואת המשפחה שלי במתנה

חוצפה שכזאת.

שהאישה תבשל ותכבס ותדאג לילדים שלך.

ואתה תרעה זונות.

אתה אומר את זה בקטע פסיכולוגי ובלי טיפת אשמה כלפיי אשתך הנבגדת.

היה מגיע לך מזונות מטורפים, ושהילדים ידעו טוב טוב מה עשית.

כמה כיעור בהודעה אחת. לא נרגעת מזה.

לפחות תרגיש אשמה.לפחות!

שבה אין אשמים, יש רק הבנה עמוקה למניעים הפסיכולוגיים שלי.

בולשיט.

כשאדם מרגיש אשמה לפחות משהו אצלו בריא, חי.

כשאדם מחפש ללטף את עצמו הוא לא מתחיל להבין בכלל את עומק העוון שעשה. כלפי ה' שנתן לו אישה בכלל.

עומק הרשעות כלפיי אשתו שדואגת לו.

עומק כפיות הטובה, החמס, החלל שהותיר בנפש ילדיו.

העיקר שהןא מבין לעומק את מניעיו האנוכיים.

בבית

במקרה שלך באמת היו גירושין

אבל יש נשים עמוקות יותר שרואות לנשמה ומבינות את סיפור הסבל.

בן אדם כותב א', ואתה אומר לו ''זה כאילו אומר ב' ''.

במקום לחשוב מה זה ''כאילו אומר'', עדיף לקרוא מה הוא *באמת אומר*.

עצם זה שהוא מרשה לעצמו לכתוב על הבגידות שלו זה מנרמל אותם, אמנם מסתתר מאחורי האנונימי ובצדק.

אם מישהו יכתוב שקשה לו לקום בבוקר, זה מנרמל?

אם מישהו יכתוב שהוא מכור לפורנו, זה מנרמל?

אם מישהו יכתוב שהוא היה מכור לסמים אבל הצליח לצאת מזה, והוא יכתוב למכור אחר שיש פתרון וכדאי ללכת על הפתרון הזה - זה מנרמל?

אני לא מצליח להבין איך כתיבה שכל כולה ניסיון לעזור לאדם אחר *להפסיק לבגוד*, מנרמלת בגידות.

במקרה של האנונימי זה לא קרה והוא הצליח לשקם את עצמו עם טיפול, זה לא אומר שהפותחת תקבל גם אפשרות שיקום או מי מהבוגדים שקוראים את השרשור הזה.

ולכן כשמישהו כותב שהוא ניסה להפסיק ולא הצליח, שנא את עצמו וכו', ובסוף טיפול פסיכולוגי הצליח לעזור לו - אני שמח מכך שהוא משתף אחרים ביידע הזה.

למה בעשרת ימי תשובה מוסיפים לתפילה דווקא את ''שיר למעלות ממעמקים קראתיך ה'?''

יש בפרק הזה פסוק משונה:

''כי עמך הסליחה, למען תיוורא''

מה זאת אומרת כי עם הסליחה למען תיוורא?

לכאורה זה אמור להיות הפוך:

''כי עמך העונש למען תיוורא''

או ''כי עמך הנקמה למען תיוורא''

כלומר בגלל העונש יש יראה, בגלל הנקמה יש יראה, למה דווקא הסליחה מוזכרת שם? הסליחה גורמת ליראה? אפשר להגיד שלהפך, הידיעה שהוא סלחן יכולה לגרום לחוסר יראה, כי ממילא הוא יסלח.

אלא שבני אדם אנחנו, כולנו חוטאים, כולנו זקוקים לתשובה.

אם מראש היינו יודעים שאין אפשרות לעשות תשובה, אז זה היה ''קרב אבוד'', לא היה לנו סיכוי להצליח להיות יהודים טובים, ולכן היינו מראש מתייאשים ולא מנסים.

אם יש אבא שבכל יום מרביץ לילדיו גם אם הם יתנהגו יפה, אז הם פשוט לא יתנהגו יפה כי חבל על המאמץ. הם ממילא יחטפו מכות.

אם כשאדם עושה דיאטה הוא יידע שגלידה אחת תחזיר אותו 25 ק''ג למעלה, הוא אפילו לא ינסה. כי חבל על המאמץ, אין סיכוי להצליח אם אין דרך לתקן נפילות.

לכן דווקא *בזכות הסליחה* יש יראה. בזכות הידיעה שהאל רחמן וסולח, אנחנו מצליחים להתיירא ולנסות להשתפר.

כלומר הידיעה שאפשר לעשות תשובה לא אמורה להחליש אותנו או את הבוגדים או כל אחד אחר, להפך - היא מחזקת ומזרזת את הרצון לחזור למוטב.

שאני אבין את השליטה העצמית המינימלית הנדרשת פה.

לבגוד זה לא כזה פשוט.

כדי לבגוד צריך להתאמץ לקבוע פגישה, להסתיר אותה, לבדוק שהאישה לא תדע, להגיע לפגישה עצמה.

הוא לא ניסה להפסיק ולא הצליח- הוא פשוט לא רצה.

בהנחה שהוא לא מכור למין, הוא עשה את זה מתוך מודעות ושליטה עצמית. כי נדרשת שליטה עצמית חזקה בבגידה.

בואו נהיה רק כנים עם עצמנו.

הוא בן אדם שכלי ותבוני. 

אבל בהחלט יש אנשים שמנסים להפסיק לעשות דברים רעים והם נכשלים בזה.

צריך הרבה אומץ להגיד "אני לא יכול לבד" וללכת לטיפול.

בוא נראה כמה אתה תהיה סלחן כלפי מי שיגנוב ממך פעם אחר פעם
מתוך מודעות
ומתוך שליטה עצמית והבנת הצער שנגרם לך.

גם מי שנכשל פעם אחת הוא צריך להתבייש בזה עד עומקי נשמתו.

אז רומן?!?

באיזה עולם בן אדם כותב על רומן עם מישהי אחרת ואומרים שהוא באמת ניסה להפסיק, ופשוט היה קשה לו?

יש אנשים שנמשכים לזה

לא מצדיקה את המעשה כמובן. אבל יש מאחורי ה- לא הצלחתי להפסיק הגיון מסוים, אם תרצי, גם אם אנחנו לא מבינים או חווינו אותו או נסכים איתו

עדיין אין דבר כזה לא יכולתי להפסיק.

זה בדיוק המקום שבו מוסרת האשמה והאחריות.

זה גדול ממני, זה חזק ממני, זה הטבע שלי- מה אתה רוצה שאני אעשה?
אתה נתת לי משיכה לריגושים - אז אתה עוד מאשים אותי?!

אני חושבת שהצדקות לחולשות זה משהו שהיום מאוד מאוד הולך.

אין בעיה שבן אדם יכיר בחולשה שלו, יש בעיה רצינית אם הוא מרע לאחרים בעקבות החולשה הזאת.

הוא אמר "אני לא מצליח לבד ולכן אלך לאיש מקצוע שיעזור לי".

זאת האמאמא של הלקיחת אחריות, בדיוק ההפך מאיך שאת מציגה את זה.

נכון שלקח לו הרבהההה מאוד זמן לקחת אחריות, הוא מתאר שזה לקח שנים.

אני לא בא להצדיק את מעשיו, אבל סוף סוף הבנאדם לקח את עצמו בידיים וקיבל עזרה בשביל לצאת מזה, ועכשיו הגיע לחזק ולעזור למישהי אחרת.

אין לפרסם

ועליהן נאמר אשרי נשוי פשע - כסוי חטאה

פרק ל"ב: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה

14 בנוב' 2020

אומר דוד המלך בפרקנו: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה. אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה" (תהילים ל"ב, א-ב). הגמרא (יומא פו בשם המדרש מצביעה על קושי בפסוק א': "כסוי חטאה" - משמע שיש לאותו אדם חטא אך מסתירים אותו, ואילו שלמה המלך אומר "מכסה פשעיו לא יצליח!" (משלי כ"ח, יג). משיבה הגמרא שאין כאן קושי: "כאן בעבירות שבין אדם למקום, כאן בעבירות שבין אדם לחברו". כלומר - בעברות שבין אדם לחברו יש דרישה מהאדם לא לכסות על פשעו אלא ללכת לחברו ולרצות אותו בפני אנשים. לעומת זאת, מי שחטא לבורא, מספיק שיהיה "כסוי חטאה" ולא יספר על כך ברבים אלא ישאיר התשובה בינו לבין בוראו ודי לו בכך. יש דעה נוספת בגמרא האומרת שההבדל בין הפסוקים הוא האם החטא פורסם ברבים או לא, שאם החטא כבר פורסם - אל לו לאדם לכסותו, אלא עליו לגלותו ולעשות עליו תשובה, ואילו אם החטא לא פורסם - זכה אותו אדם שלא נתגלה סרחונו ברבים. ועוד דרשו בהקשר זה: "אשרי נשוי פשע" - אשריו לאדם שהוא גבוה (מתנשא) מפשעו ולא פשעיו גבוהים ממנו. אדם כזה, הפשע "קטן עליו" והוא יכול בנקל לגבור עליו. וכן דרשו (ילקטו שמעוני סימן תשי"ח): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון": אמר רבי יוסי לרבי יהודה: שאם עשה תשובה שלמה, שלבו עקור עליו - הקב"ה מוחל לו. ואין ברוחו רמיה - שלא תהא תפילתו רמיות ותורתו רמיות". עלינו לקחת הדברים לתשומת לבנו, שלא תהיינה חלילה תפילתנו, תורתנו או תשובתנו של רמיות.

למרות שאמרת ששנאת את עצמך וגם סבלת במובן מסוים.

דבר ראשון שהצגת את זה כאפשרי, ולא רק אפשרי גם עם סוף טוב.
 

ולמי שעומד להיכשל זה יכול להיות בעיה.

כמו אדם רעב שעומד בפני מאפייה עם ריר, ועומד לידו אדם חטוב ורזה ואומר, טעמי מהכל, נהנתי, ואז הרגשתי רע מכל זה ועשיתי כושר ונהייתי ככה חטוב.

אותו אדם עם ריר כנראה שיסיק מאותו סיפור- שאני יכול לאכול עכשיו ואחרי זה אעבוד על עצמי אטפל בהשלכות (שלא כאלה חמורות ופתירות לגמרי)

אבל עכשיו אני מורעב.

ונכון שסיפרת שעבדת קשה, אבל אפשר גם להסיק מזה שאפשר ליהנות, לא להיתפס ולצאת מזה בקלות.

ובכלל כתבת דברים קשים בקלילות.

את צודקת

זו אבחנה חשובה

מה את רוצה שיקרה?!

מסכימה איתך שזה מזעזע וממש לא אמור לקרות.

אבל להסתכל אחורה, למרות שהוא כבר עשה תשובה ולומר לו כמה זה מגעיל ונוראי- מה המטרה בעצם? הוא לא נרמל כלום. הוא עשה משהו מאוד מזעזע וחזר בתשובה.

עכשיו המבט צריך להיות קדימה ולא אחורה כי זה לא יועיל לאף אחד בכלום...

שיתבייש.

שלא יספר כמה קל היה לו לחזור לתלם וכמה בזול הוא יצא שלא נזרק גרוש לרחוב ונדרש לשלם מזונות ולטבוע בייסורי מצפון עד סוף חייו, בלי יכולת להיפגש עם ילדיו וגם אם יש מפגשים בלי יכולת להסתכל בעיניהם.

שלא יספר שהטיפול הצליח.

שלא ישלה בסיפוריו את הבוגדים הפוטנציאלים הבאים שאפשר לצאת מבגידה בכיף וחפיף.

שלא יכתוב הודעה על קלותה של תשובה סטייל ההינדיק.

שלא ינטרל את יראת העונש.

שלא ינרמל בגידות.

זה בערך

צריך למנוע מחוטאים את הידיעה שאפשר לחזור בתשובה,

צריך למנוע מבוגדים את הידיעה שאפשר לתקן,

צריך למנוע מאנשים את הידיעה שטיפול יכול להועיל...

לדעתי אתה זה שמנטרל את יראת העונש, כי כמו שכבר כתבתי (בעצם דוד המלך כתב) - אם אין תשובה אין יראה (''כי עמך הסליחה למען תיוורא''). אם אתה מונע מאדם שחוטא את האפשרות לשוב, יראת החטא תיעלם.

דרך אגב, למה כ"כ מפריע לך שאשתו סלחה לו?

למה זה מזעזע בעיניך?

הרבה מאוד זוגות שרדו בגידות, זה לא משהו שהוא אמור להתבייש בו.

בפרט בוגדים פוטנציאלים.

בוודאי.

צריך למנוע בכל תוקף לדמיין שאין דין ואין דיין ויש מסלול vip לחיים אחרי הבגידה שהיא מעשה לא מוסרי בעליל, שאמור לזרוק אותך גרוש לרחוב עם מזונות ובלי יכולת להפגש עם ילדיך ואם תיפגש איתם לא תוכל להסתכל בעיניהם.

בהחלט.

חד משמעית.

הוא פנה לאשה בוגדת ושכנע אותה שהיא יכולה לצאת מזה

וגם אם כן זה רע, כי לא בטוח שהסוף הורוד שלו יהיה כמו הסוף שלה וגם לא סביר בכלל, יותר סביר תרחיש נורמלי כמו מה שתיארתי.

הוא הציע לה דרך לתיקון וכתב שאצלו זה עבד.

(כמעט) כל קבוצות הדיאטה של חלי ממן מועברות על ידי שמנות לשעבר.

(כמעט) כל המדריכים במרכזי גמילה הם מכורים לשעבר.

כשאדם שבאמת מבין את המקום שבו אתה נמצא, אומר לך שהוא כבר יצא מזה - זה נותן כוח.

אתה אומר שלא בטוח יהיה לה סוף ורוד, ואתה צודק.

אבל אתה יודע מתי *בוודאות* לא יהיה לה סוף ורוד?

אם היא תראה איך אנשים כמוך יתייחסו אל מי שחטא ושב.

מי שמייאש

ורק מטיף

אלה בדרך כלל אנשים שלא עמדו בניסיון כזה

אם תעלים ממנה את האפשרות של תיקון, 

כבר לא יהיה את מה ואת מי להציל

מה הסיכוי שגם אצלה זה יקרה? מה הסיכוי שהדרך הסוגה בשושנים שלו היא זו שתיקרא בדרכה, עדיף לומר לה את האמת, את נכנסת לגהנום עלי אדמות בדלת הראשית ואולי גם לגהנום בעולם הבא, בהצלחה לך.

מה שהוא אמר לה זה איום ונורא.

רק שהוא אמר לי את זה עוד לפני שבכלל חטאתי...

כבר כתבתי מספר פעמים, שבפעם הראשונה שדיברנו על ענייני נטייה מינית וכו', הוא אמר לי משהו כמו "זה יכול לגרום לך לעשות מעשים שהולכים בגללם לגיהינום".

וואו כמה תקווה זה נתן לי

בהבדל בין הגישות,

להגיד לחוטאת "את נכנסת לגהנום עלי אדמות בדלת הראשית ואולי גם לגהנום בעולם הבא" לבין להגיד לה "אני הייתי בטיפול והצלחתי לצאת מזה", אני חד משמעית מעדיף את הגישה השנייה, ולשמחתי אני רואה שזו גם הגישה של רוב המגיבים.

לא כי זה יותר חמודי ופוצי מוצי, אלא כי פרקטית זאת הדרך שתעזור לה לעשות תשובה, להציל את עצמה ואולי את משפחתה.

זה ידוע שקל לשפוט מהצד

מצויין.

תשובה שיעשה בבית בין אשתו ובין ילדיו ובין קונו ולא יספר לכולם כמה קל היה לצאת מהטינופת ההיא שהוא הכניס את עצמו מידיעה אליה.

מחבק.

שמגייסים את מידת הרחמים לטובת עצמם, ולעוד ליטוף עצמי סטייל אני פה המסכן.
אלו שלא באמת מאמינים שיש דין אמת בעולם הזה, הכל לפי הנוחות הפרטית.

התשובה אולי עוזרת להמתקת הדין, אבל יש דין.
רחמים בדין ניתנים רק לאלו שעשו תשובה גמורה לפני ה' ולפני האדם שחטאו כלפיו.
מי יכול לפסוק האם התשובה אמתית? כנראה שרק זה שהוא חודר כליות.

אבל לא לנפנף בתשובה כאילו היא איזה מסלול קל ונוח שמאפשר יציאה מחובות.

להצליח בתהליך כזה, דורש הרבה מאוד עבודה נפשית.

אני ממש לא בוחן כליות ולב, אבל אם מחפשים דוגמא למה צריך לעשות בעל תשובה - נראה לי שזו הדוגמא המובהקת.

אחד הדברים הכי קשים זה ללכת לטיפול. עוד יותר קשה זה להצליח בטיפול.

אדם שהשקיע והלך לטיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על חטאיו, הוא אדם שעבד מאוד קשה כדי להשתחרר מהמקום החוטא וראוי להערכה על כך.

כך גם לגבי הגברת הפותחת, היא עשתה מעשים מאוד חמורים. היא פתחה את השרשור ב"בא לי למות".

רק שאנחנו מאמינים שאפשר לעשות תשובה וכדאי לעודד אותה לחיות ולעשןת תשובה. זו תשובה מאוד קשה אבל אפשרית. בנתיים, כמה שהתשובה שלה קשה - עוד אפשר להציל את הבית. אם תמשיך לייאש אותה, כבר לא יהיה את מה ואולי גם את מי להציל.

אני באמת לא מבין אתכם. מה אתם מנסים להשיג? מבחינתך את מנסה לשכנע את הפותחת שהיא אבודה ואת ממליצה לה לבצע את הכותרת של השרשור?!

מי שלא מאמין בתשובה לא מאמין ביהדות.

בלי טיפת אשמה?!

מה לדעתך גרם לי לשנוא את עצמי, להודיע שאני מפסיק, ללכת לטיפול כששוב ושוב נכשלתי?

מה את יודעת על מה מגיע לי? מה את יודעת על התהליך שעברנו ביחד? מה את יודעת על הילדים שלי או על אשתי?

איזה מזל שלא הקשבתי לאנשים רעים כמוך אלא הקשבתי למי שהאמין בי וביכולת שלי לצאת מזה, כולל אשתי.

אני בא לאשה שבוגדת בבעלה לא כדי להגיד לה איזה כיף לך ואיזה יופי לך אלא כדי להגיד לה שאפשר לצאת מזה ולהגיד לה איך לצאת מזה! מתוך הניסיון שלי!

מה לדעתך יותר יעזור לה? הודעות תומכות של ''חיבוק'' או הודעות רעות או הודעות כמו שלי? של מי שהיה שם ויצא מזה והיום יש לו משפחה מאושרת. 

התגובות שלה הן תגובות של פחד

אני לא יודע מה הזוגיות שלה 

אבל בטוח שאין שם אמון ברמה שאחד מהצדדים יכול ליפול או לחטוא

אני אוהבת אותך כל עוד זה נוח לי

הסיפור שלך הוא השראה

אתה בעל תשובה

ועליך נאמרו כל מה שאמרו חכמים

כל טועני הנרמול פה הם צרי אופק שאם היה בידם היו כבר מעמידים אותך ואותי ושכמוך על הגרדום מזמן

מזל שאלוהים לא הם.

ממש לא דומה למה שעכשיו.

בהודעה הראשונה לא הופיעה אשמה.

הפוך, אתה תיארת את זה כמשהו שבא לאחר יד כזה.

התרגלות.

נעשה לו כהיתר מה שנקרא. צרם לי מאוד שלא באת חשבון עם אשתך. שהיית בסידור הנוח הזה של אשתי מטפלת בהכל בעוד אני הולך עם אחרות.

דבר כזה הוא אנוכיות לשמה.

הוא באמת באמת רשעות כלפיי הזולת.

כשהזולת פה הוא אשתך והילדים.

ולא הרגשתי בכלל שיש פה איזו הכרה בעומק הפגיעה הבלתי נסבלת שעוללת לה.

בהודעתך היה הרבה אני.

כביכול אתה הוא הסובל, כי אתה חי בפיצול.

וזה משהו שהוא נוגד את המוסר.

אתה יודע מה עוזר לצאת מבגידה?

לא להבין את המניע שגורם לי להתחיל עם אחרות,

כי הבנת המניע היא חלשה ומתבטלת מעוצמת היצר.

מה שעוזר לצאת מזה זו ההבנה של הדי הפגיעה, מעגלי הפגיעה,

שאך ורק אתה הבאת על עצמך.

לקחת אחריות גמורה ושלמה על כל מעגלי ומעגלי-מעגלי הפגיעה המטורפת הזאת.

זה להכיר בחטא.

להכיר בזה שהרסת בשורש.

כשאתה מכיר בזה שהרסת בשורש ומתחלחל מההפסד המזעזע

אז הנפש מתעוררת לתשובה ולתיקון

כל עוד זה רובד פסיכולוגי

של להבין מאין באתי ולמה אני כזה, ומה בילדות שלי הוביל אותי לרדיפת השמלות העכשווית שלי

זה לא יחזיק ברגע של חולשה+ פיתוי חזק.

בין מכור למין למי שבוגד סתם.בשניהם התוצאה היא הרסנית, אבל במקרה הראשון אולי האישה יכולה להבין ואפילו לתמוך בתהליך.

זה לא משנה שאשתך כנראה מיוחדת מאוד שהייתה מוכנה להישאר איתך למרות הכל.

משנה להבין לעומק מה זה אומר בגידה.

משנה זה שבגידה זה משהו בלתי הפיך.

לשחק באש זרה

ולמה ברובד הפסיכולוגי זה לא יחזיק?

לא מסכימה שדבר כזה הוא עניין של פיתוי חזק.

קשה לקרוא אותך, ב'ה מראה שאין לך ניסיון בזה,

אבל גם באמת שאני מבינה את המקום שלך. זה באמת דבר מאוד מפחיד שקיים במציאות.

ואולי באמת זה מעלה בספק את הרלוונטיות של שאלות כאלה ברשת.

תוכן שלא כולם רוצים להיחשף אליו...

ברמה הכי הכי רגישה של הדברים.

זה לא סתם ראיתי מישהי והיה לי קשה,

זה הרובד הגלוי אולי.

ברובד הסמוי זה לכרות את הנשמה שלך מנשמת אשתך.

זה מה שאומר להיות אדם אחד. נשמה אחת.

איש ואישה זה שלמות רוחנית, אע"פ שיש מחלוקות וקשיים.

זה לפגום בשלמות הזאת בצורה העמוקה ביותר שיש.

כשאיש ואישה כורתים ברית זו שלמות שממנה יורדת השפע לצאצאים,לדורות הבאים.

זה נשמות שנוצרות מהזיווג הזה.

כשאדם בוגד

זה לא רק שהוא מצער את אשתו צער נורא ואיום

הוא כרת את עצמו, את נשמתו, מהשלמות שהייתה להם.

כרת את עצמו מהשכינה.

כרת את שורש השפע.

לו וגם לילדיו. זה פגם עמוק ורציני מאוד.

בשמירת שבת למשל, זה פגם בשלמות האישית של הבנת קדושת השבת.

אבל זו השלמות של האדם בעצמו לבד.

לבין עבירה אחרת.

אני בקושי מבין את השאלה.

האשה מטפלת בבית. והוא הולך עם אחרות?

ומה עם זה שהוא מפרנס?

זו לא הנקודה זה שהיא מטפלת בבית

כי התשובה לזה זה שהוא מפרנס.

עול הפרנסה עליו.

לזה אתם לא מתייחסים

לק"י

בסך הכל רוצים להגיד שאשתו עושה בשבילו דברים.

(האמת שגם אם היא לא עושה בשבילו, זו לא סיבה לבגוד. לזה התכוונת?)

ואם יש ביניהם חלוקת עבודה בבית, אז מותר להם לבגוד?!

זה בכלל לא חלק מהדיון

ואת קובעת שזה לא באמת מה שיעזור לו, ושהוא ייפול שוב ברגע של פיתוי.

בנוסף,

אני לא פסיכולוג או פסיכיאטר כמובן,

אבל...

אם יש נניח בחורה אנורקסית, מה שעוזר לה לצאת מזה זה להבין שהיא פוגעת בעצמה?

בטיפול במחלקה הסגורה אומרים לה שוב ושוב ''את הורסת את עצמך'' או שכן מדברים איתה על מה שהוביל אותה לזה ועל איך למצוא דרכים אחרות לתעל את מה שהוביל אותה לזה?

אם יש מישהו עם השמנה חולנית, בטיפול פסיכולוגי אומרים לו כמה הוא מכוער וכמה הוא עומד למות צעיר, או שגם כאן - מבררים למה הוא הגיע למצב הזה כדי לפתור את שורש הבעיה?

אני לא יודע למה את קובעת בכזו נחרצות שהבנת המניע וטיפול במניע זה פתרון גרוע שלא יעמוד במבחן הזמן.

את עוצמת הפגיעה הוא כנראה הבין, אחרת בכלל לא היה מנסה להפסיק.

בגידה זה לא משהו כפוי או חולי להתמודד אתו.

בגידה קשורה ברצון.

על בגידה בהחלט אפשר לשלוט.

בגידה היא הרס של אחרים למען הנאה עצמית אנוכית.

בגידה קשורה *למוסר* בעוד השמנה או אנורקסיה *לא קשורות למוסר*
 

ודי, פשוט די להפוך את הבוגד למסכן.

אנורקסית היא מסכנה,
הבוגד הוא פושע שהופך אחרים למסכנים.

אבל כשהוא הלך וטיפל בעצמו כדי להפסיק עם זה, אני שולח לו ח.ח. ולא יורד עליו.

אם מה שהוא אומר נכון, שהוא שנא את עצמו וניסה להפסיק אבל לא הצליח, אני יוצא מנקודת הנחה שכך היה.

אם נניח שהוא משקר, אז בכלל אין טעם להתייחס למה שכתב בשום צורה.

אחרת היא לא היתה מגיבה ככה

היית נותן לו ח"ח?

אתה מבין שזה הרבה יותר חמור?

הפגיעה שפגע באשתו - רק היא יכולה לסלוח לו או לא לסלוח לו.

בלי שום קשר לשאלה אם היא סלחה או לא, מגיע בנאדם וכותב לאשה שבגדה, שהוא היה שם ויצא מזה. הוא לא ביקש מאיתנו פרחים, לא ביקש שנספר לו כמה הוא בנאדם מדהים, לא ביקש שנגיד לו שהוא קדוש. הוא רצה לעזור לאשה במצב שהוא מכיר, ויכול להיות שזה נתן לה תקווה ומוטיבציה.

על זה - מגיע לו ח.ח. גם אם אשתו לא סלחה לו. זה בכלל לא קשור לשאלת הסליחה.

אדם שיושב בכלא ולא משנה על איזה פשע, אם הוא חזר לחיות חיים טובים ורגילים אז אנחנו צריכים לעודד אותו על החזרה למוטב ולא לרדת עליו בלי סוף ולהזכיר לו חטאיו הראשונים, גם אם  יש אנשים שנפגעו ממנו ולא סלחו לו, וגם אם אני עצמי נפגעתי ממנו ולא אסלח לו לעולם - זה לא אומר שהחזרה שלו למוטב לא משמעותית.

האישה פה גם ככה קשורה אל מושא התשוקה שלה וכבר הם נגעו זה בזו.

בא האיש ואומר, אני לא רק נגעתי, גם קיימתי יחסים. ולא עם אחת- עם כמה. ולא פעם אחת- שנים. ולא רק זה- גם ממש בתחילת הנישואין.

מה המחיר ששילמתי- הלכתי לפסיכולוג כי היה לי קשה עם עצמי.

מה האישה הזאת מבינה מזה-

אני לא לבד. אני בחברה טובה. כולם בוגדים- אז למה שלא אני?

הוא נכשל מאות פעמים ורק שילם לפסיכולוג.

אז אני אלך אתו רק פעם אחת- מה קרה?
הרי בסוף אני אעשה תושבה ואקבל אפילו ח"ח מפשוט אני.

מקסימום אשלם כמה מפגשים לפסיכולוג. מה זה לעומת חיבוק ונשיקה מאהובי? 

משתלם? ברור משתלם!

ולכן, כל עוד אנחנו לא מוקיעים מכל וכל את המעשה הנורא הזה,

וחוזרים על האמירה הפשוטה- מי שעושה את זה מתנהג ברשעות איומה.

ומי שעושה את זה- מגיע לו (!!!!!) לשלם מחיר גבוה מאוד בחייו האישיים
אז אנחנו בעצם לא מזהירים אותה מהחטא,

אלא מקרבים אותה אליו.

לא יודע איפה קראתם אחרת.

לא באה לקבל פידבק להמשיך להתנהג ככה,
אלא לבקש חבל הצלה שייתן לה כח ללכת מהמקום הזה.
בא האיש, והגיב באנונימיות ונתן עצה איך לקום ללכת ולהתמודד.
איך השרשור הפך לדיון מה העונש הראוי בעיננו לבוגד, האם זה שאשתו סלחה לו זה נפוץ או לא,
וכמה הוא נוראי בעיננו?
בגידות זה דבר שמעורר התנגדות רבה ובצדק אצל כולם ומפעיל אותנו ממקומות מאוד מסויימים,
אבל צריך לשים לב על מה השרשור נפתח,
ומי שרוצה לעזור להתייחס עניינית.
בא לך להשתלח בו? בא לך לשאת את משנתך ולכתוב מהו צדק בעינייך?
בכבוד, תפתחי שרשור, פוסט דעה עם מקורות, הפניות, כתיבת רגשות ומה שבאלך.
זה לא קשור לשרשור הנוכחי.
ובנימה אישית, ההשתלחות באדם שעשה תשובה (ורק הקב"ה ישפוט אותו אם התשובה אמיתית או לא) היא הפך היהדות. זה נפילה שלו וחטא שלו ואף אחד מאיתנו או בעולם הכללי שלא עמד במקומו לא יכול לשפוט אותו, נקודה. את רוצה להאיר ולהעיר על בגידות באופן כללי? להזהיר? בדיוק מה שהתייחסתי אליו למעלה...
אין מקום להשתלחות אישית, במיוחד שלדעתי אין פה גם על  מה.

היצר הרע לפני שחוטא -

אומר לבן אדם

כמה החטא לא נורא 

ואחרי החטא -

הוא אומר לבן אדם 

כמה החטא נורא , ושאין לו סיכוי

ומעניש אותו

והיצר הטוב הפוך

לפני הוא אומר

כמה החטא נורא

ואחרי הוא אומר

אפשר בכל אופן להסתדר ולהתיישר

ואולי תהיה לך מחילה

אותם טענות

רק כל אחד אומר אותם

בעיתוי שונה.

בפרט במקרה הזה שמדובר בסכנת נפשות

גם מוסרית, וגם דתית,

וגם בסכנה גדולה של פירוק משפחה.

כדאי לך להינצל מהחטא

והלוואי שתצליחי לעשות צעד

בלתי הפיך שיציל אותך

ואם תיפלי ליחסי אישות גם תהיי חלילה אסורה על בעלך. וכל זה, מעבר ליסורי המצפון והגועל שטמונים בבוגדנות.

גם המקרים שעלו למעלה של חיים כפולים הם לימוד כמה כדאי לך להיזהר ולא ליפול יותר. תאספי כוחות יקרה - אל תכנעי וברחי כל עוד נפשך בך מהקירבה לאותו אדם.

בהתחלה חשבתי שזו עזות פנים

ולכן הגמרא אומרת "אשרי.. כסוי חטאה "

ראיתי עכשיו בריפרוף מאמר בהרחבות לפניני הלכה

שממש נושא ונותן בעניין הזה באריכות

והתחלתי להחכים מעט (:
 

למתעניינים

ז – וידוי ברבים – הרחבות לפניני הלכה

יש סליחה על זה. אם הבנתי נכון

ושאף אחד לא יחשוב שזה מותר!

אני רק שואלת בהתאם למה שכתוב שם

לא יודעת מה לומר לך אבל חבל לי עלייך.

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה