נשואה+2 כתבתי פה כבר לפני תקופה.
לצערי הרב מאוד התחברתי לבחור מהעבודה יחסית דיי מבוגר ממני, הוא גרוש.
היה ביננו חיבוקים ונשיקה.
ועכשיו אנייי אוכלת את עצמי לא יודעת מה עושים מכאן.
אם אני מספרת לבעלי הוא מתגרש ממני כבר אתמול.
אין לי מה להגיד , מה עושים תעזרו לי
אני זוכרת את מה שכתבת לפני תקופה.
לפי מה שאת מתארת- חצית גבול. גבול אדום.
נראה שאת רוצה שבעלך יתגרש ממך כדי "להיענש" על ידו ולנקות מעט את המצפון שלך.
ואני אגיד לך ת'אמת...
גם מעשה כזה לא ירגיע אותך... אלא ידרדר את המצב הנפשי שלך.
קחי את עצמך בידיים וגשי לטיפול/ ייעוץ.
אל תעשי שום דבר נמהר ללא ייעוץ והכוונה.
אני לא חושבת שתקשיבי למה שאני כותבת, אבל שווה לי לנסות.
(אני מכירה לא מעט סיפורים של נשים כמוך, ותדעי שיש דרך להתגבר ולגדול מהסיטואציה- רק כשלוקחים אחריות ומכניסים אשת מקצוע לעניין)
אז זהו שאני לא רוצה לפרק את הבית
אבל נקלעתי למקום שאני לא יודעת איך יוצאים ממנו
אם את בקטגוריה של אנשים רגישים שלוקחים הכל "ללב" יש פורום שלם כדי להתחיל לעשות עם עצמך עבודה רגשית. לבכות לא יועיל לך ולהתגרש בטוח לא כמו שכתבה האישה החכמה שמעליי..
ולגשת לטיפול מחר!
שום עבודה לא שווה את הבית שלך!
לא את הדמעות של הילדים שלך ותלב של בעלך
תעזבי ותפתחי דף חדש. יכול להיות שלא תספרי לבעלך וזה לא סוף העולם. אבל להמשיך לעבוד עם ההוא שאין לו בעיה ללכת עם אשת איש - זה הדבר החמור!!!
בהנחה ואת בחרטה עמוקה כמו שנשמע תעצרי הכל מיד.
תחתכי את הקשר בכל צורה שהיא.
כולל לעזוב את העבודה
בשלב השני והמיידי לפנות לטיפול ועזרה
כנראה גם הקשר הזה הגיע מחוסר שהיה לך ואת צריכה למלא אותו עם בעלך, זה דורש עבודה
לגמרי לחתוך כמה שיותר מהר את הקשר כולל לעזוב את העבודה
הבית שלך חשוב יותר מכל עבודה!!!
ודברים כאלה אם לא חותכים בקאט אחד נורא קשה להפסיק
עורכת עכשיו כי זה נשמע שבאתי להטיף לך אבל זאת לא הכוונה.
אני באמת חושבת שזה מה שחסר לך פה. את צריכה להחליט מה את רוצה ומה את עושה, לא הניסיונות ולא ההוא מהעבודה וגם לא בעלך.
כשתחליטי מה את רוצה את כנראה תדעי מה לעשות כדי לממש את זה.
תסתכלי רחוק איפה את רוצה את החיים שלך, ועל מי את משפיעה בדרך
אבל עברת גבול "לא תקרבו לגלות ערווה", שאם לא תתפסי אותו עכשיו תעברי כבר על איסורי כרת וסקילה.
אם את לא רוצה שהחיים שלך יתפרקו,
את בשלב שאת צריכה כאן ועכשיו בלי רחמים עצמיים ובלי להסתבך, להתפטר סופית ולנתק כל קשר מהגרוש ההוא מטוב ועד רע.
פשוטות.
ולעבוד על הרצון.
אין מנוס מעבודה קשה.
בגדתי באשתי פעמים רבות בשנים הראשונות של הנישואים וגם אני כמוך שנאתי את עצמי על זה.
בכל פעם שהחלטתי להפסיק זה החזיק מעמד כמה ימים או שבועות לכל היותר, בסוף תמיד חזרתי לזה. בהתחלה זה היה עם נשים שונות אבל בסוף זאת הייתה אשה מסוימת שממש הרגשתי שאני מתאהב בה וזה נמשך כמה שנים.
היו לי ממש חיים כפולים בשנים האלה ובכל הזדמנות חיפשנו איך להיפגש בזמן שאשתי חושבת שאני בעבודה או בתפילה או בקניות או כל דבר אחר...
עד שהחלטתי ללכת לטיפול בשביל להבין את עצמי טוב יותר ולהבין למה אני עושה את זה ולמה אני לא מצליח להפסיק. הטיפול מאוד עזר ואם את כנה עם עצמך ובאמת רוצה להפסיק אז לדעתי את חייבת את זה לעצמך ולילדים שלך.
כותבת כמובן באופן כללי ועקרוני, ולא על אף אחד ואף אחת ספציפיים.
רק התייחסות עקרונית לאותו סיפור שהתפוצץ בהופעה של קולדפליי,
שבעיקר מדבר על מציאות של בגידה (בהווה או בעתיד חלילה בעיקר, וגם בעבר אם לא נעשתה תשובה אמיתית מול אדם למקום ומול אדם לחברו, כל מקרה ואיך שנכון ומדויק לו כמובן).
[תקציר למי שלא יודע במה מדובר: לפני כמה ימים, במהלך הופעה של להקת "קולדפליי", נצפו על המסך הגדול בהופעה זוג – גבר ואישה – שהיו נראים מחובקים. ברגע שראו שהם מוצגים, הם נבהלו, הסתירו את פניהם ועזבו את המסך במהירות.
(בהמשך זוהו הגבר כמנכ"ל חברת Astronomer והאישה כמנהלת משאבי אנוש באותה החברה – שהסתבר שניהלו רומן אחד עם השניה בעוד שניהם נשואים (ולא אחד לשנייה כמובן)].
יצא לי לחשוב שסיפור כזה שהתפוצץ בכזה סדר גודל מזמין אולי התבוננות עומק של כל אחד ואחת מאיתנו.
להבין רגע, באמת,
ממש להפנים זאת לעומק
מה זו באמת בגידה.
שכמו שאותו הזוג שהוקרן על מסך ענק מול עשרות אלפי (ואח"כ מיליוני) צופים,
על אותו המשקל אדם שעשה דבר נורא כזה יכול לצפות לראות עצמו במסך-על אחרי ה120, כאשר יראו לו את כל חייו... והפעם הצופים יהיו הוא, כל משפחתו אחרי ה120 (וגם לפני אם גילו לפני), כל המלאכים וכל הדורות הבאים שלו.
ואיך שאותו הזוג הרגיש שם – זה פרומיל ממה שאותו אדם עלול להרגיש בעולם האמת. שלא לחינם נקרא *האמת*. שם אין שום שקר, שום הסתרה, רק אמת טהורה.
ואיך אותו הזוג שנראו רק לפני שנייה שמחים וזורחים יחד – בשנייה שהבינו שהמצלמה עליהם פניהם התעוותו והם ממש ברחו מהמסך. ללמדנו שכל ה"אושר" הזה הוא רק רגעי. שקרי. לא אמיתי. מזויף.
אם הם היו כ"כ מאושרים ומאמינים במה שהם עושים – מדוע בשנייה שהבינו שהם מצולמים נבהלו כ"כ וברחו?
ללמדנו שבשנייה שיש טיפה של מציאות וטיפה של אמת – האדם עצמו נבהל ונגעל מעצמו. בורח. לא מוכן להראות עצמו כך. מבין עד כמה זה חמור.
זה לא אושר. זה לחץ, סטרס, גועל, ביזיון, שפל.
והלוואי שנבין שכמו שאמר רבי יוחנן בן זכאי "יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם", וכמו בסיפור המפורסם על רבי עמרם שצעק "אש בבית עמרם" - נבין שאנו צריכים להיות יראים מהקב"ה בורא העולם שמלוא כל הארץ כבודו ולא רק ממה אנשים יגידו אם יתפסו אותנו.
וכמו שאנו משקשקים מפחד מהסביבה, כמו אותו זוג שמיד ברח, שככה נשקשק מעצם החטא, מעצם הפגיעה, נשקשק מפחד מפני הקב"ה, מפני הפגיעה באשתי/בעלי, מפני הפגיעה בילדים.
וכמובן נפחד *טרם* החטא, כדי שלעולם לא נגיע אליו וגם לא קרוב אפילו.
וכל זה עוד בלי לדבר על מי שאותו אדם שבגד פגע בו. זה עוד רק על עצמו בלבד. כמה פגיעה הוא פגע בעצמו.
וכאשר מבינים עד כמה סובלים גם הילדים של אותו הזוג שצולם – שרואים מול הפרצוף את הסכין בלב שההורה שלהם מסובב בהם, עד כמה האישה/האיש הנבגדים שלהם נשרפים מבפנים, עד כמה הם הכאיבו במו ידיהם ליקר להם – מבינים שזה חל על כל איש ועל כל אישה שבוגדים.
הלב הנשרף והכאב החד שהם יותירו באישה/באיש שלהם ובילדים שלהם הוא וודאי.
גם אם איכשהו הצליחו להסתיר במהלך ה120 (שלרוב זה לא קורה, ומוקדם או מאוחר זה מתפוצץ לכולם בפרצוף, גם אם הסתירו שנים) – אז אחרי ה120 ודאי ידעו כל אלו וירגישו את כאב הפגיעה במוחשי. אי אפשר לברוח מהאמת. אי אפשר לברוח מעולם האמת, שכל כולו אמת.
וה"צילום" הזה שקרה בהופעה הזו הוא רק כפרומו להבנה שאכן כל מעשיו של האדם בספר נכתבים. מצולמים. בורא עולם רואה אותנו. את כולנו. צופה בנו ומביט עד סוף כל הדורות. כל מעשינו מתועדים. כל חטאינו מתועדים. עתידים חלילה להראות במלוא עוזם ולפגוע פגיעה אנושה בכל הנוגעים בדבר.
בגידה זה לא "אושר". אפילו לא רגעי.
בגידה היא פגיעה אנושה.
באדם עצמו, בנשמתו, במוסריותו,
בילדיו,
באשתו/בבעלה
ובכל הסביבה.
בגידה היא בריחה, הסתרה, שקר, חיים כפולים, לא אושר לא שלווה לא שלמות לא רוגע לא הרמוניה, לא ישוב הלב.
בגידה היא רעה לכאן ועכשיו ורעה לטווח הרחוק. רעה לעולם הזה ורעה לעולם הבא.
רעה גם אם היא בעולם השקר וההעלם ורעה גם בעולם האמת.
זו אף פעם ולעולם לא הדרך הנכונה שילך בה האדם. אף פעם.
והלוואי שלפחות מהסיפור הזה שהתפוצץ אפילו בית אחד ינצל, אפילו נפש של ילד אחד טהור שלא תיפגע. וכמובן לא של האדם עצמו ואף אחד אחר.
(ומעניין שהיא לא, קראתי ברשת שהיא כן, אבל מילא... עדיין שרפה את הנשמה של האישה והילדים שלו וזה לא פחות עליה... כמו שהיא עצמה הרגישה כאשר ברחה מהמסך בשנייה שהבינה שמצולמת)
(שוב, לא שזה משנה לעצם העיקרון והפגיעה האנושה בכל הנוגעים בדבר,
אבל מסתבר שהיא אכן נשואה, וגם הספיקה להתפטר מהחברה גם היא מאז...
מה שנקרא הפסידו את העולם הזה וגם את העולם הבא)
ובהסתכלות הכללית על העניין הציבורי כדאי לכולנו ללמוד מכך שכ"כ הרבה הפסד יש בדרך הזו, בעולם הזה ובעולם הבא,
לעצמי ולאחרים,
ושטוב לא באמת יכול לצאת מזה, אפילו ב"הנאה" הרגעית אין שלמות אלא רק פחד חשש הסתרה ועוד שלל מרעין בישין
אז הסיפור הזה הוא חתיכת מראה לעומק של הדברים
של עולם השקר מול עולם האמת
של ידיעה מול הסתרה
ושאכן כל מעשינו בספר נכתבים, ומתועדים
הלוואי שנתחזק כולנו בכך ושיהיה לתועלת ולבנייה ב"ה)
---
ובהקשר שהוא לגמרי ההיפך מאותו הסיפור -
כמה נחת רוח יש בלראות למשל חתן וכלה מתועדים ומצולמים תחת החופה
או כל זוג נשוי אחר לדוגמא שצולם או נראה מחובק או אוהב
כמה מרגישים שם את השייכות
את האמת
כמה הם מחויכים גם תוך כדי ולאחר הגילוי והצילום
כמה אין להם כלל שום הסתרה וחשש שיגלו אותם
גם בסיפור הזה של ההופעה של קולדפליי,
ממש כמה ימים לאחר מכן הראו באותה מצלמה זוג נשוי מחובק בהופעה, ולאחר שהמצלמה נתפסה עליהם הם פשוט המשיכו לחייך ולהיות מאושרים.
כמה שלווה ומקום ובית וטוב ואור ואמת יש במקום הזה של הנאמנות והשייכות הזוגית.
שהם הפסידו גם את העולם הזה וגם את העולם הבא?
את יודעת בדיוק מה הם עשו?
הם הפסידו את המשפחה שלהם (אשתו של מנכ"ל החברה עזבה אותו עם הילדים, ולגבי האישה פורסם שנראתה ללא טבעת הנישואין שלה ושיש משבר מן הסתם...
והילדים של שניהם ראו במעשה הכיעור של ההורה שלהם בפומבי והיחס ושבירת הלב בהתאם לצערנו)
הם הפסידו גם את מקום העבודה שלהם (שניהם התפטרו)
ואת המעמד שלהם בפני העולם כולו בגילוי
וכל זה בזמן מאוד קצר
וב. בלבל שלא נראה לעין:
אני מאמינה בעולם הבא כמובן ושלכל מעשה של האדם יש השלכות, וודאי שמעשה כזה בעולם הבא ללא תשובה שלמה האדם יתן עליו את הדין...
קולדפליי
וממש רגע לעצור ולראות את המהות שם
כלומר לקחת את זה כל אחד מאיתנו לעצמנו ולהתחזק בכיוון הטוב והישר והאמת
דרך סיפור כזה פומבי וגדול - לקחת רגע לעצמנו מה אנחנו לומדים מזה ואיך אנחנו מתחזקים מזה,
כמו מבט-על על כל המהות הזו וכל הרע שיש בבגידה וחוסר נאמנות
ועל חיזוק הנאמנות והבלעדיות בברית הנישואין
בהתחלה עוד היו געגועים עזים לחטא אבל למדתי לשלוט בזה
היום גם זה כבר לא קיים
הרווחתי את החיים שלי ואת המשפחה שלי במתנה
חוצפה שכזאת.
שהאישה תבשל ותכבס ותדאג לילדים שלך.
ואתה תרעה זונות.
אתה אומר את זה בקטע פסיכולוגי ובלי טיפת אשמה כלפיי אשתך הנבגדת.
היה מגיע לך מזונות מטורפים, ושהילדים ידעו טוב טוב מה עשית.
כמה כיעור בהודעה אחת. לא נרגעת מזה.
לפחות תרגיש אשמה.לפחות!
שבה אין אשמים, יש רק הבנה עמוקה למניעים הפסיכולוגיים שלי.
בולשיט.
כשאדם מרגיש אשמה לפחות משהו אצלו בריא, חי.
כשאדם מחפש ללטף את עצמו הוא לא מתחיל להבין בכלל את עומק העוון שעשה. כלפי ה' שנתן לו אישה בכלל.
עומק הרשעות כלפיי אשתו שדואגת לו.
עומק כפיות הטובה, החמס, החלל שהותיר בנפש ילדיו.
העיקר שהןא מבין לעומק את מניעיו האנוכיים.
בבית
במקרה שלך באמת היו גירושין
אבל יש נשים עמוקות יותר שרואות לנשמה ומבינות את סיפור הסבל.
בן אדם כותב א', ואתה אומר לו ''זה כאילו אומר ב' ''.
במקום לחשוב מה זה ''כאילו אומר'', עדיף לקרוא מה הוא *באמת אומר*.
עצם זה שהוא מרשה לעצמו לכתוב על הבגידות שלו זה מנרמל אותם, אמנם מסתתר מאחורי האנונימי ובצדק.
אם מישהו יכתוב שקשה לו לקום בבוקר, זה מנרמל?
אם מישהו יכתוב שהוא מכור לפורנו, זה מנרמל?
אם מישהו יכתוב שהוא היה מכור לסמים אבל הצליח לצאת מזה, והוא יכתוב למכור אחר שיש פתרון וכדאי ללכת על הפתרון הזה - זה מנרמל?
אני לא מצליח להבין איך כתיבה שכל כולה ניסיון לעזור לאדם אחר *להפסיק לבגוד*, מנרמלת בגידות.
במקרה של האנונימי זה לא קרה והוא הצליח לשקם את עצמו עם טיפול, זה לא אומר שהפותחת תקבל גם אפשרות שיקום או מי מהבוגדים שקוראים את השרשור הזה.
ולכן כשמישהו כותב שהוא ניסה להפסיק ולא הצליח, שנא את עצמו וכו', ובסוף טיפול פסיכולוגי הצליח לעזור לו - אני שמח מכך שהוא משתף אחרים ביידע הזה.
למה בעשרת ימי תשובה מוסיפים לתפילה דווקא את ''שיר למעלות ממעמקים קראתיך ה'?''
יש בפרק הזה פסוק משונה:
''כי עמך הסליחה, למען תיוורא''
מה זאת אומרת כי עם הסליחה למען תיוורא?
לכאורה זה אמור להיות הפוך:
''כי עמך העונש למען תיוורא''
או ''כי עמך הנקמה למען תיוורא''
כלומר בגלל העונש יש יראה, בגלל הנקמה יש יראה, למה דווקא הסליחה מוזכרת שם? הסליחה גורמת ליראה? אפשר להגיד שלהפך, הידיעה שהוא סלחן יכולה לגרום לחוסר יראה, כי ממילא הוא יסלח.
אלא שבני אדם אנחנו, כולנו חוטאים, כולנו זקוקים לתשובה.
אם מראש היינו יודעים שאין אפשרות לעשות תשובה, אז זה היה ''קרב אבוד'', לא היה לנו סיכוי להצליח להיות יהודים טובים, ולכן היינו מראש מתייאשים ולא מנסים.
אם יש אבא שבכל יום מרביץ לילדיו גם אם הם יתנהגו יפה, אז הם פשוט לא יתנהגו יפה כי חבל על המאמץ. הם ממילא יחטפו מכות.
אם כשאדם עושה דיאטה הוא יידע שגלידה אחת תחזיר אותו 25 ק''ג למעלה, הוא אפילו לא ינסה. כי חבל על המאמץ, אין סיכוי להצליח אם אין דרך לתקן נפילות.
לכן דווקא *בזכות הסליחה* יש יראה. בזכות הידיעה שהאל רחמן וסולח, אנחנו מצליחים להתיירא ולנסות להשתפר.
כלומר הידיעה שאפשר לעשות תשובה לא אמורה להחליש אותנו או את הבוגדים או כל אחד אחר, להפך - היא מחזקת ומזרזת את הרצון לחזור למוטב.
שאני אבין את השליטה העצמית המינימלית הנדרשת פה.
לבגוד זה לא כזה פשוט.
כדי לבגוד צריך להתאמץ לקבוע פגישה, להסתיר אותה, לבדוק שהאישה לא תדע, להגיע לפגישה עצמה.
הוא לא ניסה להפסיק ולא הצליח- הוא פשוט לא רצה.
בהנחה שהוא לא מכור למין, הוא עשה את זה מתוך מודעות ושליטה עצמית. כי נדרשת שליטה עצמית חזקה בבגידה.
בואו נהיה רק כנים עם עצמנו.
הוא בן אדם שכלי ותבוני.
אבל בהחלט יש אנשים שמנסים להפסיק לעשות דברים רעים והם נכשלים בזה.
צריך הרבה אומץ להגיד "אני לא יכול לבד" וללכת לטיפול.
בוא נראה כמה אתה תהיה סלחן כלפי מי שיגנוב ממך פעם אחר פעם
מתוך מודעות
ומתוך שליטה עצמית והבנת הצער שנגרם לך.
גם מי שנכשל פעם אחת הוא צריך להתבייש בזה עד עומקי נשמתו.
אז רומן?!?
באיזה עולם בן אדם כותב על רומן עם מישהי אחרת ואומרים שהוא באמת ניסה להפסיק, ופשוט היה קשה לו?
יש אנשים שנמשכים לזה
לא מצדיקה את המעשה כמובן. אבל יש מאחורי ה- לא הצלחתי להפסיק הגיון מסוים, אם תרצי, גם אם אנחנו לא מבינים או חווינו אותו או נסכים איתו
עדיין אין דבר כזה לא יכולתי להפסיק.
זה בדיוק המקום שבו מוסרת האשמה והאחריות.
זה גדול ממני, זה חזק ממני, זה הטבע שלי- מה אתה רוצה שאני אעשה?
אתה נתת לי משיכה לריגושים - אז אתה עוד מאשים אותי?!
אני חושבת שהצדקות לחולשות זה משהו שהיום מאוד מאוד הולך.
אין בעיה שבן אדם יכיר בחולשה שלו, יש בעיה רצינית אם הוא מרע לאחרים בעקבות החולשה הזאת.
הוא אמר "אני לא מצליח לבד ולכן אלך לאיש מקצוע שיעזור לי".
זאת האמאמא של הלקיחת אחריות, בדיוק ההפך מאיך שאת מציגה את זה.
נכון שלקח לו הרבהההה מאוד זמן לקחת אחריות, הוא מתאר שזה לקח שנים.
אני לא בא להצדיק את מעשיו, אבל סוף סוף הבנאדם לקח את עצמו בידיים וקיבל עזרה בשביל לצאת מזה, ועכשיו הגיע לחזק ולעזור למישהי אחרת.
אין לפרסם
ועליהן נאמר אשרי נשוי פשע - כסוי חטאה
פרק ל"ב: אשרי נשוי פשע כסוי חטאה
14 בנוב' 2020
אומר דוד המלך בפרקנו: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה. אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה" (תהילים ל"ב, א-ב). הגמרא (יומא פו
בשם המדרש מצביעה על קושי בפסוק א': "כסוי חטאה" - משמע שיש לאותו אדם חטא אך מסתירים אותו, ואילו שלמה המלך אומר "מכסה פשעיו לא יצליח!" (משלי כ"ח, יג). משיבה הגמרא שאין כאן קושי: "כאן בעבירות שבין אדם למקום, כאן בעבירות שבין אדם לחברו". כלומר - בעברות שבין אדם לחברו יש דרישה מהאדם לא לכסות על פשעו אלא ללכת לחברו ולרצות אותו בפני אנשים. לעומת זאת, מי שחטא לבורא, מספיק שיהיה "כסוי חטאה" ולא יספר על כך ברבים אלא ישאיר התשובה בינו לבין בוראו ודי לו בכך. יש דעה נוספת בגמרא האומרת שההבדל בין הפסוקים הוא האם החטא פורסם ברבים או לא, שאם החטא כבר פורסם - אל לו לאדם לכסותו, אלא עליו לגלותו ולעשות עליו תשובה, ואילו אם החטא לא פורסם - זכה אותו אדם שלא נתגלה סרחונו ברבים. ועוד דרשו בהקשר זה: "אשרי נשוי פשע" - אשריו לאדם שהוא גבוה (מתנשא) מפשעו ולא פשעיו גבוהים ממנו. אדם כזה, הפשע "קטן עליו" והוא יכול בנקל לגבור עליו. וכן דרשו (ילקטו שמעוני סימן תשי"ח): "אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון": אמר רבי יוסי לרבי יהודה: שאם עשה תשובה שלמה, שלבו עקור עליו - הקב"ה מוחל לו. ואין ברוחו רמיה - שלא תהא תפילתו רמיות ותורתו רמיות". עלינו לקחת הדברים לתשומת לבנו, שלא תהיינה חלילה תפילתנו, תורתנו או תשובתנו של רמיות.
למרות שאמרת ששנאת את עצמך וגם סבלת במובן מסוים.
דבר ראשון שהצגת את זה כאפשרי, ולא רק אפשרי גם עם סוף טוב.
ולמי שעומד להיכשל זה יכול להיות בעיה.
כמו אדם רעב שעומד בפני מאפייה עם ריר, ועומד לידו אדם חטוב ורזה ואומר, טעמי מהכל, נהנתי, ואז הרגשתי רע מכל זה ועשיתי כושר ונהייתי ככה חטוב.
אותו אדם עם ריר כנראה שיסיק מאותו סיפור- שאני יכול לאכול עכשיו ואחרי זה אעבוד על עצמי אטפל בהשלכות (שלא כאלה חמורות ופתירות לגמרי)
אבל עכשיו אני מורעב.
ונכון שסיפרת שעבדת קשה, אבל אפשר גם להסיק מזה שאפשר ליהנות, לא להיתפס ולצאת מזה בקלות.
ובכלל כתבת דברים קשים בקלילות.
את צודקת
זו אבחנה חשובה
מה את רוצה שיקרה?!
מסכימה איתך שזה מזעזע וממש לא אמור לקרות.
אבל להסתכל אחורה, למרות שהוא כבר עשה תשובה ולומר לו כמה זה מגעיל ונוראי- מה המטרה בעצם? הוא לא נרמל כלום. הוא עשה משהו מאוד מזעזע וחזר בתשובה.
עכשיו המבט צריך להיות קדימה ולא אחורה כי זה לא יועיל לאף אחד בכלום...
שיתבייש.
שלא יספר כמה קל היה לו לחזור לתלם וכמה בזול הוא יצא שלא נזרק גרוש לרחוב ונדרש לשלם מזונות ולטבוע בייסורי מצפון עד סוף חייו, בלי יכולת להיפגש עם ילדיו וגם אם יש מפגשים בלי יכולת להסתכל בעיניהם.
שלא יספר שהטיפול הצליח.
שלא ישלה בסיפוריו את הבוגדים הפוטנציאלים הבאים שאפשר לצאת מבגידה בכיף וחפיף.
שלא יכתוב הודעה על קלותה של תשובה סטייל ההינדיק.
שלא ינטרל את יראת העונש.
שלא ינרמל בגידות.
זה בערך
צריך למנוע מחוטאים את הידיעה שאפשר לחזור בתשובה,
צריך למנוע מבוגדים את הידיעה שאפשר לתקן,
צריך למנוע מאנשים את הידיעה שטיפול יכול להועיל...
לדעתי אתה זה שמנטרל את יראת העונש, כי כמו שכבר כתבתי (בעצם דוד המלך כתב) - אם אין תשובה אין יראה (''כי עמך הסליחה למען תיוורא''). אם אתה מונע מאדם שחוטא את האפשרות לשוב, יראת החטא תיעלם.
דרך אגב, למה כ"כ מפריע לך שאשתו סלחה לו?
למה זה מזעזע בעיניך?
הרבה מאוד זוגות שרדו בגידות, זה לא משהו שהוא אמור להתבייש בו.
בפרט בוגדים פוטנציאלים.
בוודאי.
צריך למנוע בכל תוקף לדמיין שאין דין ואין דיין ויש מסלול vip לחיים אחרי הבגידה שהיא מעשה לא מוסרי בעליל, שאמור לזרוק אותך גרוש לרחוב עם מזונות ובלי יכולת להפגש עם ילדיך ואם תיפגש איתם לא תוכל להסתכל בעיניהם.
בהחלט.
חד משמעית.
הוא פנה לאשה בוגדת ושכנע אותה שהיא יכולה לצאת מזה
וגם אם כן זה רע, כי לא בטוח שהסוף הורוד שלו יהיה כמו הסוף שלה וגם לא סביר בכלל, יותר סביר תרחיש נורמלי כמו מה שתיארתי.
הוא הציע לה דרך לתיקון וכתב שאצלו זה עבד.
(כמעט) כל קבוצות הדיאטה של חלי ממן מועברות על ידי שמנות לשעבר.
(כמעט) כל המדריכים במרכזי גמילה הם מכורים לשעבר.
כשאדם שבאמת מבין את המקום שבו אתה נמצא, אומר לך שהוא כבר יצא מזה - זה נותן כוח.
אתה אומר שלא בטוח יהיה לה סוף ורוד, ואתה צודק.
אבל אתה יודע מתי *בוודאות* לא יהיה לה סוף ורוד?
אם היא תראה איך אנשים כמוך יתייחסו אל מי שחטא ושב.
מי שמייאש
ורק מטיף
אלה בדרך כלל אנשים שלא עמדו בניסיון כזה
אם תעלים ממנה את האפשרות של תיקון,
כבר לא יהיה את מה ואת מי להציל
מה הסיכוי שגם אצלה זה יקרה? מה הסיכוי שהדרך הסוגה בשושנים שלו היא זו שתיקרא בדרכה, עדיף לומר לה את האמת, את נכנסת לגהנום עלי אדמות בדלת הראשית ואולי גם לגהנום בעולם הבא, בהצלחה לך.
מה שהוא אמר לה זה איום ונורא.
רק שהוא אמר לי את זה עוד לפני שבכלל חטאתי...
כבר כתבתי מספר פעמים, שבפעם הראשונה שדיברנו על ענייני נטייה מינית וכו', הוא אמר לי משהו כמו "זה יכול לגרום לך לעשות מעשים שהולכים בגללם לגיהינום".
וואו כמה תקווה זה נתן לי 
בהבדל בין הגישות,
להגיד לחוטאת "את נכנסת לגהנום עלי אדמות בדלת הראשית ואולי גם לגהנום בעולם הבא" לבין להגיד לה "אני הייתי בטיפול והצלחתי לצאת מזה", אני חד משמעית מעדיף את הגישה השנייה, ולשמחתי אני רואה שזו גם הגישה של רוב המגיבים.
לא כי זה יותר חמודי ופוצי מוצי, אלא כי פרקטית זאת הדרך שתעזור לה לעשות תשובה, להציל את עצמה ואולי את משפחתה.
זה ידוע שקל לשפוט מהצד
מצויין.
תשובה שיעשה בבית בין אשתו ובין ילדיו ובין קונו ולא יספר לכולם כמה קל היה לצאת מהטינופת ההיא שהוא הכניס את עצמו מידיעה אליה.
מחבק.
שמגייסים את מידת הרחמים לטובת עצמם, ולעוד ליטוף עצמי סטייל אני פה המסכן.
אלו שלא באמת מאמינים שיש דין אמת בעולם הזה, הכל לפי הנוחות הפרטית.
התשובה אולי עוזרת להמתקת הדין, אבל יש דין.
רחמים בדין ניתנים רק לאלו שעשו תשובה גמורה לפני ה' ולפני האדם שחטאו כלפיו.
מי יכול לפסוק האם התשובה אמתית? כנראה שרק זה שהוא חודר כליות.
אבל לא לנפנף בתשובה כאילו היא איזה מסלול קל ונוח שמאפשר יציאה מחובות.
להצליח בתהליך כזה, דורש הרבה מאוד עבודה נפשית.
אני ממש לא בוחן כליות ולב, אבל אם מחפשים דוגמא למה צריך לעשות בעל תשובה - נראה לי שזו הדוגמא המובהקת.
אחד הדברים הכי קשים זה ללכת לטיפול. עוד יותר קשה זה להצליח בטיפול.
אדם שהשקיע והלך לטיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על חטאיו, הוא אדם שעבד מאוד קשה כדי להשתחרר מהמקום החוטא וראוי להערכה על כך.
כך גם לגבי הגברת הפותחת, היא עשתה מעשים מאוד חמורים. היא פתחה את השרשור ב"בא לי למות".
רק שאנחנו מאמינים שאפשר לעשות תשובה וכדאי לעודד אותה לחיות ולעשןת תשובה. זו תשובה מאוד קשה אבל אפשרית. בנתיים, כמה שהתשובה שלה קשה - עוד אפשר להציל את הבית. אם תמשיך לייאש אותה, כבר לא יהיה את מה ואולי גם את מי להציל.
אני באמת לא מבין אתכם. מה אתם מנסים להשיג? מבחינתך את מנסה לשכנע את הפותחת שהיא אבודה ואת ממליצה לה לבצע את הכותרת של השרשור?!
מי שלא מאמין בתשובה לא מאמין ביהדות.
בלי טיפת אשמה?!
מה לדעתך גרם לי לשנוא את עצמי, להודיע שאני מפסיק, ללכת לטיפול כששוב ושוב נכשלתי?
מה את יודעת על מה מגיע לי? מה את יודעת על התהליך שעברנו ביחד? מה את יודעת על הילדים שלי או על אשתי?
איזה מזל שלא הקשבתי לאנשים רעים כמוך אלא הקשבתי למי שהאמין בי וביכולת שלי לצאת מזה, כולל אשתי.
אני בא לאשה שבוגדת בבעלה לא כדי להגיד לה איזה כיף לך ואיזה יופי לך אלא כדי להגיד לה שאפשר לצאת מזה ולהגיד לה איך לצאת מזה! מתוך הניסיון שלי!
מה לדעתך יותר יעזור לה? הודעות תומכות של ''חיבוק'' או הודעות רעות או הודעות כמו שלי? של מי שהיה שם ויצא מזה והיום יש לו משפחה מאושרת.
התגובות שלה הן תגובות של פחד
אני לא יודע מה הזוגיות שלה
אבל בטוח שאין שם אמון ברמה שאחד מהצדדים יכול ליפול או לחטוא
אני אוהבת אותך כל עוד זה נוח לי
הסיפור שלך הוא השראה
אתה בעל תשובה
ועליך נאמרו כל מה שאמרו חכמים
כל טועני הנרמול פה הם צרי אופק שאם היה בידם היו כבר מעמידים אותך ואותי ושכמוך על הגרדום מזמן
מזל שאלוהים לא הם.
ממש לא דומה למה שעכשיו.
בהודעה הראשונה לא הופיעה אשמה.
הפוך, אתה תיארת את זה כמשהו שבא לאחר יד כזה.
התרגלות.
נעשה לו כהיתר מה שנקרא. צרם לי מאוד שלא באת חשבון עם אשתך. שהיית בסידור הנוח הזה של אשתי מטפלת בהכל בעוד אני הולך עם אחרות.
דבר כזה הוא אנוכיות לשמה.
הוא באמת באמת רשעות כלפיי הזולת.
כשהזולת פה הוא אשתך והילדים.
ולא הרגשתי בכלל שיש פה איזו הכרה בעומק הפגיעה הבלתי נסבלת שעוללת לה.
בהודעתך היה הרבה אני.
כביכול אתה הוא הסובל, כי אתה חי בפיצול.
וזה משהו שהוא נוגד את המוסר.
אתה יודע מה עוזר לצאת מבגידה?
לא להבין את המניע שגורם לי להתחיל עם אחרות,
כי הבנת המניע היא חלשה ומתבטלת מעוצמת היצר.
מה שעוזר לצאת מזה זו ההבנה של הדי הפגיעה, מעגלי הפגיעה,
שאך ורק אתה הבאת על עצמך.
לקחת אחריות גמורה ושלמה על כל מעגלי ומעגלי-מעגלי הפגיעה המטורפת הזאת.
זה להכיר בחטא.
להכיר בזה שהרסת בשורש.
כשאתה מכיר בזה שהרסת בשורש ומתחלחל מההפסד המזעזע
אז הנפש מתעוררת לתשובה ולתיקון
כל עוד זה רובד פסיכולוגי
של להבין מאין באתי ולמה אני כזה, ומה בילדות שלי הוביל אותי לרדיפת השמלות העכשווית שלי
זה לא יחזיק ברגע של חולשה+ פיתוי חזק.
בין מכור למין למי שבוגד סתם.בשניהם התוצאה היא הרסנית, אבל במקרה הראשון אולי האישה יכולה להבין ואפילו לתמוך בתהליך.
זה לא משנה שאשתך כנראה מיוחדת מאוד שהייתה מוכנה להישאר איתך למרות הכל.
משנה להבין לעומק מה זה אומר בגידה.
משנה זה שבגידה זה משהו בלתי הפיך.
לשחק באש זרה
ולמה ברובד הפסיכולוגי זה לא יחזיק?
לא מסכימה שדבר כזה הוא עניין של פיתוי חזק.
קשה לקרוא אותך, ב'ה מראה שאין לך ניסיון בזה,
אבל גם באמת שאני מבינה את המקום שלך. זה באמת דבר מאוד מפחיד שקיים במציאות.
ואולי באמת זה מעלה בספק את הרלוונטיות של שאלות כאלה ברשת.
תוכן שלא כולם רוצים להיחשף אליו...
ברמה הכי הכי רגישה של הדברים.
זה לא סתם ראיתי מישהי והיה לי קשה,
זה הרובד הגלוי אולי.
ברובד הסמוי זה לכרות את הנשמה שלך מנשמת אשתך.
זה מה שאומר להיות אדם אחד. נשמה אחת.
איש ואישה זה שלמות רוחנית, אע"פ שיש מחלוקות וקשיים.
זה לפגום בשלמות הזאת בצורה העמוקה ביותר שיש.
כשאיש ואישה כורתים ברית זו שלמות שממנה יורדת השפע לצאצאים,לדורות הבאים.
זה נשמות שנוצרות מהזיווג הזה.
כשאדם בוגד
זה לא רק שהוא מצער את אשתו צער נורא ואיום
הוא כרת את עצמו, את נשמתו, מהשלמות שהייתה להם.
כרת את עצמו מהשכינה.
כרת את שורש השפע.
לו וגם לילדיו. זה פגם עמוק ורציני מאוד.
בשמירת שבת למשל, זה פגם בשלמות האישית של הבנת קדושת השבת.
אבל זו השלמות של האדם בעצמו לבד.
לבין עבירה אחרת.
אני בקושי מבין את השאלה.
האשה מטפלת בבית. והוא הולך עם אחרות?
ומה עם זה שהוא מפרנס?
זו לא הנקודה זה שהיא מטפלת בבית
כי התשובה לזה זה שהוא מפרנס.
עול הפרנסה עליו.
לזה אתם לא מתייחסים
לק"י
בסך הכל רוצים להגיד שאשתו עושה בשבילו דברים.
(האמת שגם אם היא לא עושה בשבילו, זו לא סיבה לבגוד. לזה התכוונת?)
ואם יש ביניהם חלוקת עבודה בבית, אז מותר להם לבגוד?!
זה בכלל לא חלק מהדיון
ואת קובעת שזה לא באמת מה שיעזור לו, ושהוא ייפול שוב ברגע של פיתוי.
בנוסף,
אני לא פסיכולוג או פסיכיאטר כמובן,
אבל...
אם יש נניח בחורה אנורקסית, מה שעוזר לה לצאת מזה זה להבין שהיא פוגעת בעצמה?
בטיפול במחלקה הסגורה אומרים לה שוב ושוב ''את הורסת את עצמך'' או שכן מדברים איתה על מה שהוביל אותה לזה ועל איך למצוא דרכים אחרות לתעל את מה שהוביל אותה לזה?
אם יש מישהו עם השמנה חולנית, בטיפול פסיכולוגי אומרים לו כמה הוא מכוער וכמה הוא עומד למות צעיר, או שגם כאן - מבררים למה הוא הגיע למצב הזה כדי לפתור את שורש הבעיה?
אני לא יודע למה את קובעת בכזו נחרצות שהבנת המניע וטיפול במניע זה פתרון גרוע שלא יעמוד במבחן הזמן.
את עוצמת הפגיעה הוא כנראה הבין, אחרת בכלל לא היה מנסה להפסיק.
בגידה זה לא משהו כפוי או חולי להתמודד אתו.
בגידה קשורה ברצון.
על בגידה בהחלט אפשר לשלוט.
בגידה היא הרס של אחרים למען הנאה עצמית אנוכית.
בגידה קשורה *למוסר* בעוד השמנה או אנורקסיה *לא קשורות למוסר*
ודי, פשוט די להפוך את הבוגד למסכן.
אנורקסית היא מסכנה,
הבוגד הוא פושע שהופך אחרים למסכנים.
אבל כשהוא הלך וטיפל בעצמו כדי להפסיק עם זה, אני שולח לו ח.ח. ולא יורד עליו.
אם מה שהוא אומר נכון, שהוא שנא את עצמו וניסה להפסיק אבל לא הצליח, אני יוצא מנקודת הנחה שכך היה.
אם נניח שהוא משקר, אז בכלל אין טעם להתייחס למה שכתב בשום צורה.
אחרת היא לא היתה מגיבה ככה
היית נותן לו ח"ח?
אתה מבין שזה הרבה יותר חמור?
הפגיעה שפגע באשתו - רק היא יכולה לסלוח לו או לא לסלוח לו.
בלי שום קשר לשאלה אם היא סלחה או לא, מגיע בנאדם וכותב לאשה שבגדה, שהוא היה שם ויצא מזה. הוא לא ביקש מאיתנו פרחים, לא ביקש שנספר לו כמה הוא בנאדם מדהים, לא ביקש שנגיד לו שהוא קדוש. הוא רצה לעזור לאשה במצב שהוא מכיר, ויכול להיות שזה נתן לה תקווה ומוטיבציה.
על זה - מגיע לו ח.ח. גם אם אשתו לא סלחה לו. זה בכלל לא קשור לשאלת הסליחה.
אדם שיושב בכלא ולא משנה על איזה פשע, אם הוא חזר לחיות חיים טובים ורגילים אז אנחנו צריכים לעודד אותו על החזרה למוטב ולא לרדת עליו בלי סוף ולהזכיר לו חטאיו הראשונים, גם אם יש אנשים שנפגעו ממנו ולא סלחו לו, וגם אם אני עצמי נפגעתי ממנו ולא אסלח לו לעולם - זה לא אומר שהחזרה שלו למוטב לא משמעותית.
האישה פה גם ככה קשורה אל מושא התשוקה שלה וכבר הם נגעו זה בזו.
בא האיש ואומר, אני לא רק נגעתי, גם קיימתי יחסים. ולא עם אחת- עם כמה. ולא פעם אחת- שנים. ולא רק זה- גם ממש בתחילת הנישואין.
מה המחיר ששילמתי- הלכתי לפסיכולוג כי היה לי קשה עם עצמי.
מה האישה הזאת מבינה מזה-
אני לא לבד. אני בחברה טובה. כולם בוגדים- אז למה שלא אני?
הוא נכשל מאות פעמים ורק שילם לפסיכולוג.
אז אני אלך אתו רק פעם אחת- מה קרה?
הרי בסוף אני אעשה תושבה ואקבל אפילו ח"ח מפשוט אני.
מקסימום אשלם כמה מפגשים לפסיכולוג. מה זה לעומת חיבוק ונשיקה מאהובי?
משתלם? ברור משתלם!
ולכן, כל עוד אנחנו לא מוקיעים מכל וכל את המעשה הנורא הזה,
וחוזרים על האמירה הפשוטה- מי שעושה את זה מתנהג ברשעות איומה.
ומי שעושה את זה- מגיע לו (!!!!!) לשלם מחיר גבוה מאוד בחייו האישיים
אז אנחנו בעצם לא מזהירים אותה מהחטא,
אלא מקרבים אותה אליו.
לא יודע איפה קראתם אחרת.
לא באה לקבל פידבק להמשיך להתנהג ככה,
אלא לבקש חבל הצלה שייתן לה כח ללכת מהמקום הזה.
בא האיש, והגיב באנונימיות ונתן עצה איך לקום ללכת ולהתמודד.
איך השרשור הפך לדיון מה העונש הראוי בעיננו לבוגד, האם זה שאשתו סלחה לו זה נפוץ או לא,
וכמה הוא נוראי בעיננו?
בגידות זה דבר שמעורר התנגדות רבה ובצדק אצל כולם ומפעיל אותנו ממקומות מאוד מסויימים,
אבל צריך לשים לב על מה השרשור נפתח,
ומי שרוצה לעזור להתייחס עניינית.
בא לך להשתלח בו? בא לך לשאת את משנתך ולכתוב מהו צדק בעינייך?
בכבוד, תפתחי שרשור, פוסט דעה עם מקורות, הפניות, כתיבת רגשות ומה שבאלך.
זה לא קשור לשרשור הנוכחי.
ובנימה אישית, ההשתלחות באדם שעשה תשובה (ורק הקב"ה ישפוט אותו אם התשובה אמיתית או לא) היא הפך היהדות. זה נפילה שלו וחטא שלו ואף אחד מאיתנו או בעולם הכללי שלא עמד במקומו לא יכול לשפוט אותו, נקודה. את רוצה להאיר ולהעיר על בגידות באופן כללי? להזהיר? בדיוק מה שהתייחסתי אליו למעלה...
אין מקום להשתלחות אישית, במיוחד שלדעתי אין פה גם על מה.
היצר הרע לפני שחוטא -
אומר לבן אדם
כמה החטא לא נורא
ואחרי החטא -
הוא אומר לבן אדם
כמה החטא נורא , ושאין לו סיכוי
ומעניש אותו
והיצר הטוב הפוך
לפני הוא אומר
כמה החטא נורא
ואחרי הוא אומר
אפשר בכל אופן להסתדר ולהתיישר
ואולי תהיה לך מחילה
אותם טענות
רק כל אחד אומר אותם
בעיתוי שונה.
בפרט במקרה הזה שמדובר בסכנת נפשות
גם מוסרית, וגם דתית,
וגם בסכנה גדולה של פירוק משפחה.
כדאי לך להינצל מהחטא
והלוואי שתצליחי לעשות צעד
בלתי הפיך שיציל אותך
ואם תיפלי ליחסי אישות גם תהיי חלילה אסורה על בעלך. וכל זה, מעבר ליסורי המצפון והגועל שטמונים בבוגדנות.
גם המקרים שעלו למעלה של חיים כפולים הם לימוד כמה כדאי לך להיזהר ולא ליפול יותר. תאספי כוחות יקרה - אל תכנעי וברחי כל עוד נפשך בך מהקירבה לאותו אדם.
בהתחלה חשבתי שזו עזות פנים
ולכן הגמרא אומרת "אשרי.. כסוי חטאה "
ראיתי עכשיו בריפרוף מאמר בהרחבות לפניני הלכה
שממש נושא ונותן בעניין הזה באריכות
והתחלתי להחכים מעט (:
למתעניינים
יש סליחה על זה. אם הבנתי נכון
ושאף אחד לא יחשוב שזה מותר!
אני רק שואלת בהתאם למה שכתוב שם
לא יודעת מה לומר לך אבל חבל לי עלייך.
פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה
בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע
כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..
מרגישה שאני הולכת על ביצים
תוך רגע מגיעים למריבה
וזה ממש ממש מבאססס
ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור
אבל זה לא ממש שינה משהו
זה ממש מתסכל אותי
זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה
אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..
תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.
זה הבסיס לדעתי.
בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה
מכאן זה עולם ומלואו.
לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.
תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי
ברור שכל אחד מההשקעה שלו
וכן למרות שזה כללי
זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו
מה זה זוגיות תקינה
מצד שני
עולה לי חשש עכשיו
שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו
בזמן שכן תקין אצלו
בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות
כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.
בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
אדם פרו
מגיב ממש טוב
(:
אני מגיב סבבה
עיינו ב200 תגובות
אחרונות (:
תודה ממש הייתי צריך את העידוד
מידי פעם נוהגים לחבוט בי
בפורום זה או אחר.
הבעיה היחידה שיש בי,
שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"
אני חושב שחבר טוב
שנמצא ועבר דברים דומים,
אם כי לא זהים.
הוא הכתובת לתמיכה.
כי הוא יבין אותך
יודע לתת לך עצה מהזוית שלך
וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני
אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו
הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים
שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים
אותך.
אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30
אבל לא נורא אני אתעודד ממך
אם אתה מתעקש
אנשים כותבים בפורום
לא כדי שיגידו להם: טיפול.
אגב אני בטיפול רגשי
ועדיין
השיחה עם אנשים על בסיס חופשי
כמו בפורום או עם חברות
יש להם איכות אחרת
טיפול רגשי הוא חשוב מאוד
יחד עם זאת
זה לא הדבר היחיד שעוזר.
הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.
אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.
ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.
אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.
אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.
טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.
והמסקנה שלי
באופן מכליל
ואני ממש לא מומחית
בהכללה גסה מאוד
אני משערת
שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר
ככה גם מתרחקים
וקשה להסביר איך הריחוק התחיל
זה יושב על הרבה דברים
זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.
למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.
יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)
בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.
רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות
אבל אני לא כאן כדי להתווכח
וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.
ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.
מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.
ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך
על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.
וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.
כאב עצום ממש
תודה על הארת העיניים
מלהגיד טיפול טיפול טיפול
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.
במה מפעיל אותך.
היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.
תאמין, ותלך בצדקת דרכך.
האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,
סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.
ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.
תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.
אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.
ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.
בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
