צמודה במוסד,

זה אתר לחלוטין מאדם שאנס וכפה רצונו על אחרים, או מאדם שלא חזר בתשובה. 

כלומר אדם חילוני שטוען להסכמה, אני אסבור שהוא חי בעולם מוסרי מעוות, אבל בעולם המעוות שלו - הוא נחשב בסדר, אז זה לא מעיד על חוסר שליטה.

אבל אצל אדם דתי וק"ו אצל רב, אמנם אם הוא כופה את עצמו הוא מוסיף חטא על פשע, אבל גם כשהדברים 'בהסכמה', זה אומר אחת משלוש אפשרויות שכל אחת יותר גרוע מהאחרות:

*או שהוא נותן לדחפים שלו להתגבר על העולם הערכי שהוא מאמין בו,

*או שהוא צבוע שבכלל לא מאמיןמבתורה וערכיה וכל החזות הרבנית שלו היא זיוף,

*או שהוא חי בדמיונות של 'רוח הקודש' שמכוונת אותו לעשות איסורים.

אין אפוטרופוס לעריות,

כלומר גם אדם גדול מאוד ומוסרי מאוד ומאמין מאוד וכו', יכול ליפול.

אני הייתי עושה הפרדה בין אדם שנפל והוא רואה בזה נפילה ומכה על חטא ודואג מעתה והלאה להתרחק ממה שהוביל אותו לכך (ואז לדעתי מה שכתבת בסעיף א' לא תקף לגביו),

לבין אדם שבהגדרה מאפשר לעצמו לעשות זאת.

אם נשווה זאת לאוכל - זה כמו ההבדל בין אדם שאוכל כמויות של פיצות, המבורגרים, בורקסים ועוגות והוא פשוט נהנה מזה,

לבין אדם שמנסה מאוד מאוד לשמור על תזונה ראויה אבל הייתה לו נפילה בגלל רגע שבו התאווה הייתה גדולה מאוד והוא לא עמד בפיתוי.

בשולי הדברים אגיד שבפועל לדעתי במרבית המקרים כאשר יש קשר שאינו הלכתי אבל כן חוקי, זה כלל לא מגיע לידיעת אנשים אחרים.

זה נעשה בחדרי חדרים ואם שני הצדדים הסכימו לכך אז לאף אחד מהם אין אינטרס להוציא זאת החוצה.

כלומר אנחנו לא באמת יכולים להחליט האם רב שעשה זאת ילמד את הילדים שלנו, פשוט כי אנחנו לא נדע...

ובשוליים השניים של הדף:

אם אדם עושה זאת, הייתי מצפה ממנו להיות הגון ולא להעמיד אף אחד בדילמה הזאת, ופשוט לא לעסוק ברבנות או בהוראה דתית.

אם למשל גבר הומו מקיים זוגיות עם גבר, שלא ינסה להתקבל לתפקידים שבהם הלקוחות שלו ינועו באי נוחות במקרה הטוב או ממש ידרשו לפטר אותו במקרה הרע. זה לא טוב לא עבורם ולא עבורו.

ב''ה יש הרבה מקצועות שאפשר להתפרנס בהם בכבוד ולתרום לעולם, גם בלי שמעשיך האישיים בבית יהיו רלוונטיים.

לגבי ד - הייתי מעדיף שיעשה תשובה

ולא ברור איזה תשובות את מצפה לשמוע ואילו לא אז ננסה בכנות.

א. אני לא זה שבוחר את המורים בבית הספר היסודי של הילדים שלי, אני בוחר בית ספר, מניח שהמנהל יודע את העבודה ויודע לסנן, שוב מדברייך לא ברור מה עשה אבל אם המנהל טוב הוא יודע להפעיל שיקול דעת, יש קצת הבדל בין מחנך למורה למדעים או אנגלית או ספרות אבל בסוף כל מורה הוא גם קצת מחנך וזה תלוי בעומק הריקבון שבמעשה ואני נותן למנהל בית הספר שאני בחרתי להפעיל שיקול דעת.

ב. שוב, מה המעשה? מה הנפילה? זה לא ברור מדברייך ובכללי בעיני באולפנה ובמדרשה צריך לצמצם למינימום את צוות ההוראה הגברי, נכון קשה להשיג מורים אבל תיכון של בנות צעירות זה לא מקום לגברים אלא אם כן הם מלאכים או שטנים, כל מה שבאמצע בעייתי מאוד.

ג. שוב תלוי מה עולל ובכללי אם יש לו תחלופה ראויה יותר עדיף, וכדאי גם לשאול את המבוגרים אם הם היו רוצים לקבל תורה מאדם כמוהו? האם מדובר בשיעור כללי או בשיעור בבית כנסת בין מנחה לערבית? מבוגרים שלומדים בכולל אמורים להיות בעלי דעה לגבי זה.

ד. שום דבר מהסוג הזה לא יכול להצדיק התאבדות, התאבדות היא בריחה מאחריות, מהמועקה שאדם לא רוצה לשאת, מעשה אגואיסטי להחריד כאשר אדם חושב למצוא מנוחה למצוקתו כשהוא פוגע בילדיו, אשתו וכל אוהביו, גם אם המעשה היה כל כך נורא שהיה צריך לפרוש מהציבור ולהסתגר בביתו לשארית ימיו אסור לו לפגוע בכל סביבתו כדי לדמות לעצמו שימצא שקט ובוודאי שלא נאמר פחות אחד יותר נחמד.

יחד עם זאת אפשר ללמד עליו זכות שלא יכל לסבול את המועקה והיא העבירה אותו על דעתו, זה רוב המקרים של המתאבדים.

קודם כל הייתי אומרת שהוא עשה מעשה טיפשי ומכוער לגמרי.

לא, שלא ילמד באף מקום חינוכי. ושגם לא יעביר שיעורים.

מי שכיער בסתר לא ראוי לחנך אחרים, גם לא להורות להם מוסר

הוא צריך לבוא לפניהם ככלי ריק

אם עשה תשובה אמיתית (רק הוא והקב"ה יודעים את האמת) שיעשה א-ג. אני מעדיף שהוא יהיה נשוי. בין אם אישתו סלחה לו או שהוא מצא אישה אחרת שמכונה לקבל אותו.

אם לא עשה תשובה. אז לא א-ג (אבל מי שואל אותי)

שיעשה תשובה.

על ג אפשר לדבר גם הוא בתהליך תשובה ועוד לא סיים אותו.

בכל מקרה שלא יתאבד.

זה לא יועיל בכלום.

שיחזור בתשובה.

המינימום שצריך כדי לאפשר לו קשר עם ציבור, וודאי ציבור שהוא בעמדת סמכות מולו - זה כמה שנות התרחקות מוחלטת + קבלת גדרים מחמירים מאוד שמבטיחים שלא יגיע שוב לסיטואציה + עדות של מטפל מקצועי, שהאדם עבר תהליך נפשי אמיתי. (ולא, רב גדול וצדיק ככל שיהיה, שמשוכנע שהאדם הזה נתן לו את מילתו, לא רלוונטי לעניין אם אין לו ידע מקצועי בנושא הספציפי).

אמנם האתיקה היום התקדמה מאז העולם העתיק/ ימי אבותינו

ובכל זאת נדמה פעמים שאין חמלה היום

ספציפית לא יודע האם ניתן במצבים כאלו לקבוע אלא כל מקרה לגופו

הבנות שלי באולפנות נטולות גברים. לא ראש אולפנה, לא רב אולפנה, ולא מחנך כיתה.

לדעתי אתה מגזים

99.99% מאנשי החינוך הם בסדר גמור

ולא רק מורות ומחנכות. כן אני יודע שאין ברירה ואין מספיק מורים בלי נשים. אבל זו צריכה להיות שאיפה.

נשים יכולות ללמד גברים לרוב

ולא הפוך…

אתה אומר שכל הרבנים שמלמדים במדרשות, וכל המורים באולפנות,

בעצם כל היום מסתובבים מגורים (מלשון התגרות) מהבנות שאותן הם מלמדים?

איכס. 

לי היו מלא מורים גברים,

וגם במדרשה שבה למדתי (מדרשת הרובע הסגורה)- כמעט כולם רבנים.

אולי מרוב שהם רואים בנות זה כבר לא מרגש?

זו המציאות

מורה מקצועי 'כל היום מהרהר בתלמידות שלו'?

רב במדרשה?

אבל אני לא מבינה מה הדחף ללכת ללמד בנות?
יש מקומות בהם הצניעות באמת נשמרת, הריחוק והכבוד (למשל אני למדתי בסמינר חרדי, הרב היה קורא לנו בשמות משפחה בלבד והיינו פונות בגוף שלישי, לעולם לא עולות במעלית או במדרגות ולעולם לא היה שיח אישי)
זה שונה ממחנך או רב אולפנא.
אני בעד שרב ילמד הלכה, השקפה בלי קשר אישי וזהו.
אבל זה תלוי מאיזה מקום, מה רמת הפתיחות והצניעות.

ואני מעדיפה להיות מגזימנית וללכת על הצד המחמיר מאשר לפחד מהטרדות של הבנות שלי. ושמענו ולא פעם אחת.

לא כל המורים,

ולא כל היום,

אבל מן הסתם כשיש עשרות מורים בכל אולפנה, לפחות חלקם יהיו מגורים או יתקשו לשמור על העיניים או ירגישו משיכה, לפחות חלק מהזמן.

תביא מספרים של סטטיסטיקות כמה מורות בבתי ספר דתיים הטרידו תלמידים 

לעומת מורים בבתי ספר דתיים שאנסו תלמידות.

דרך אגב- מכירה ממקור ראון לא מעט מקרים של הטרדה של תלמידים שהטרידו מורות. בישיבות תיכוניות (וגם זה לדעתי לא ראוי, מורות צעירות בבתי ספר של בנים בגיל ההתבגרות)

כי אף אחד לא מציף את זה.

למה? כי התפיסה של תלמידים (בנים) בגיל הנעורים היא שאם מורה תנסה ליזום איתו משהו מיני. זה מראה שהוא גבר גבר. תותח על חלל וכו'

אם מורה (אישה ) תתן לתלמיד הערה מינית. זה אפילו יכול להחמיא לו.

הוא לא ירגיש פגוע מזה כמו שתלמידה תקבל הערה מינית ממורה (גם מאישה. אבל בעיקר מגבר)

האם מורות לא הטרידו מינית תלמידים?

הטרידו וכנראה שבגלל שיש יותר נשים במערכת החינוך אני לא פוסל שיש מקרה שווה של הטרדות

אבל מתייסים שונה להטרדות.

תעשי לך תרגיל מחשבתי.

האם דעתך שווה בין שתי המקרים? (לא אונס. יחסי מרות ונגיד בהסכמה של התלמיד)

1. מורה (גבר) ששכב עם תלמידה שלו

2. מורה (אישה ) ששכבה עם התלמיד שלה

וכתבתי על כך.

ששני המינים תופסים את הדברים בצורה שונה לחלוטין.

יש גם יותר גברים רוצחים וגנבים מאשר נשים, זה לאו דווקא בעיה בתחום המיני.

ויחד עם זאת יש הרבה פחות גברים שיודו שנשדדו על ידי אישה

קל וחומר אם הוטרדו על ידי אישה.

וגם. מושג ההטרדה נתפס שונה אצל שני המינים עבור אותה הסיטואציה.

ילד בן 15 שבת כיתתו תתפוס אותו במסדרון ותנשק אותו בכוח ירגיש שונה לגמרי מאשר ילדה בת 15 שבן כיתתה יתפוס אותה בכוח וינשק אותה.

אותו המעשה בדיוק.

אבל תפיסת המציאות שונה בשני המקרים.

כך שבתחום המיני הגבולות האפורים הם מאוד שונים.

כך שקשה מאוד לקבל תמונת מציאות אמיתית להשוואה בין מורים גברים מטרידים ולבין מורות נשים מטרידות.

ניתן דוגמה נוספת להמחשת העניין.

בית ספר תיכון חילוני

מנהלת בית ספר עומדת בשער בית הספר ורואה תלמיד מגיע לבית הספר עם בגדים צמודים מאוד כך שכל אבריו המוצנעים בולטים.

זה נתפס לגיטימי שהיא תעיר לאותו תלמיד שיחזור הביתה ויחליף לבגדים צנועים יותר.

האם את חושבת שמנהל גבר יכול להעיר לתלמידה שלו באותה הסיטואציה? (ואני לא מדבר אם זה תפקידו או לא)

לדעתי זה לא יעבור לתלמידה והוריה בגרון ויש מצב גדול שאותו מנהל "יסתבך" מאותה אמירה.

שוב. אותה סיטואציה. תפיסת מציאות שונה 

לאסור על מורים ללמד בתיכון של בנות ומורות בתיכון של בנים?

מצויין.

שכוייח.

מאשר כאלה שאינם.

מה התועלת במורים גברים באולפנה?

מה העלות (כלומר מה המחיר שאנחנו משלמים על זה, בפגיעות מיניות או בקשרים לא הולמים וכיוצ"ב)?

אני לא יודע לכמת את זה במספרים או באחוזים, אבל ברור שיש תועלת כלשהי ויש עלות כלשהי.

יכול להיות שיש כאלה שיגידו שבשביל שלנערות תהיה דמות גברית בחיים אז זה שווה את הסיכון המאוד מאוד מאוד נמוך שיקרה משהו,

ויש כאלה שיגידו שכבר מספיק בנות נכוו ולכן עדין להיזהר גם בפושרים - ולא להכניס גברים לאולפנה.

עכשיו לא משנה מה העלות בגיל תיכון, ברור שבגיל יסודי ובגן העלות תהיה הרבה הרבה יותר נמוכה.

אז כן, יש היגיון להעדיף מורות על פני מורים באולפנה, וההיגיון הזה יהיה פחות חזק (ואולי לא קיים בכלל) ביסודי ובגן.

רק חשוב להזכיר בהקשר הזה - ביסודי ובגן אין קשר לשאלת המין של התלמידים.

ילדות וילדים מוטרדים ומותקפים מינית באותם האחוזים, פדופילים בדרך כלל נמשכים לילדים ולילדות באותה המידה.

הנה מקרה שזכור לרע מהשנים האחרונות:

עדויות מהאולפנות: קשר השתיקה נשבר

עדויות מהאולפנה | בפנים גלויות: תלמידה מעידה נגד הרב שהטריד אותה - כיפה

בקיצור, הכל שאלה של סבירות.

בסופו של דבר גם מורה בת יכולה להטריד תלמידות (למשל: כתב אישום בגין אונס נגד המורה באולפנת שעלבים - סרוגים)

וגם מורה בן יכול להטריד תלמידים (מישהו אמר מוטי אלון?).

ועדיין בכל הקשור לגיל תיכון, מורה בן שמלמד תלמידים ומורה בת שמלמדת תלמידות, זה כנראה המתכון הבטוח ביותר להימנעות מפגיעות מיניות.

בתנאי שתהיה הדרה שווה גם בישיבות תיכוניות

יש את הגישה שהביא @הסטורי, לפיה זה לא מתאים שתלמידים יסתכלו על מורה בת במשך שעות רבות.

הגיוני.

אבל אתה מדבר על משהו אחר אם אני מבין נכון, על מן הקבלה כאילו מורה בת מסוכנת לתלמידים בנים בדיוק כמו שמורה בן מסוכן לתלמידות בנות.

הבנתי נכון?

אכן גברים מבצעים יותר עבירות מין

אבל יש יותר נשים במערכת החינוך

לכן הסיכוי להפגע מגבר או מאישה די דומה.

לכן.

אם מחליטים להדיר גברים מהוראת תלמידות

נכון לעשות גם הפוך.

אתה מביא שתי טענות נכונות, שכשעושים מחקר מקיף צריך לקחת אותם בחשבון ולמנוע הטיות.

1. יש יותר נשים במערכת החינוך. (כאן נכנס שימוש באחוזים)

2. גברים פחות מתלוננים - או מבושה או שבמובן מסוים הם נהנים וזה מחמיא להם.

אוקיי, הטיות מחקר שצריך לקחת בחשבון.

איך הגעת למסקנה שהסיכון שווה.

(הוא לא)

לפי ההיגיון של הטיעון שלך, אפשר להגיע למסקנות אבסורדיות של ממש, למשל:

אכן יותר נהגים נהרגים בתאונות כשהם שיכורים,

אבל רוב הנהגים אינם שיכורים ולכן הסיכוי למות בתאונה שווה.

זה לא עובד ככה.

סטטיסטיקה לא עובדת ככה.

תלמיד אחד לא פוגש את כל המורות שיש בישראל, ולכן הסיכוי שלו אישית להיפגע ממורה בת לא משתנה בעקבות זה שיש יותר מורות ממורים במערכת החינוך.

אני אדם אינדבדואלי, ולכן הסיכוי האישי שלי למות בתאונה יגדל במאות אחוזים אם אעלה להגה כשאני שיכור. זה שיש עוד מיליוני נהגים שאינם שיכורים, לא משפיע בשום צורה על הסיכוי שלי כפרט. אז גם אם בסך הכל רוב ההרוגים אינם שיכורים, זה לא עוזר לי.

הטיעון ש"יש יותר נשים במערכת החינוך ולכן הסיכוי להיפגע ממורה גבר או אישה דומה" הוא כשל לוגי של בלבול בין הסתברות מותנית לסך המספרים באוכלוסייה. אתה מתעלם מהשאלה הקריטית: מה הסיכוי שתלמיד ייפגע ממורה, בהינתן שמדובר בגבר או באישה? מה שיעור הפוגעים מבין הגברים לעומת מבין הנשים?

מישהו יכול לטעון: "רוב הנהגים שנפגעים אינם שיכורים - אז להיות שיכור זה לא כזה מסוכן", אבל זו מסקנה אבסורדית כי בקרב נהגים שיכורים, הסיכון לתאונה גבוה בהרבה.

בדומה לכך: גם אם יש הרבה יותר נשים ממורים גברים, אם הסיכוי שמורה גבר יפגע מינית בתלמיד הוא גבוה פי עשרות או מאות מזה של מורה אישה - אז הסיכוי של תלמיד להיפגע דווקא ממורה גבר עדיין גבוה יותר.

האמת היא הפוכה לגמרי ממה שכתבת:

לא רק שלמרות שיש יותר מורות ממורים, עדיין מורה בת מסוימת תהיה פחות מסוכנת ממורה בן מסוים,

אלא שאפילו במספרים מוחלטים - יש יותר מורים שביצעו עבירות מין מאשר מורות.

כלומר הסיכון של מורים גברים כ"כ הרבה יותר גדול לעומת מורות בנות - עד שהם פוגעים יותר למרות מספרם הקטן.

(וכאמור אפילו אם זה באמת היה שווה בשווה, עדיין מורים בנים יותר מסוכנים כי בשביל להגיע לאותה התוצאה עם הרבה פחות משתתפים, זה אומר שהפרט הבודד הרבה יותר מסוכן. כמו נהגים שיכורים לעומת נהגים רגילים: אפילו אם רוב הנהגים שעוברים תאונות הם לא שיכורים, עדיין עבור הפרט הבודד לנהוג שיכור זה הרבה יותר מסוכן).
 

נ.ב.

עוד דוגמאות לכשל הלוגי הזה: 

*אמנם פיטבולים אחראיים ליותר תקיפות,

אבל רוב הכלבים אינם פיטבולים,

אז הסיכוי להינשך על ידי כלב רגיל או פיטבול דומה.

כמובן, אם אתה עומד ליד כלב בהנחה שהוא פיטבול, הסיכון להינשך גבוה יותר. גודל הקבוצה הכללית לא משנה.

זה אולי אפילו יותר דומה לדוגמה שאתה נתת, לפיה מורות מסוכנות כמו מורים רק כי יש יותר מורות.

*רוב המטוסים שהתרסקו בניו יורק לא הובלו בידי מחבלי אל קעידה, ולכן אם מחבל אל קעידה מטיס מטוס בניו יורק - זה לא יותר מסוכן מאשר אם מטיס אותו אדם אחר.

גם כאן יש בלבול בין מספרים אבסולוטיים לבין סיכוי סטטיסטי. 

במספרים אבסולוטיים אכן רוב המטוסים שהתרסקו לא היו בידי מחבלים של אל קעידה. אבל סטטיסטית, 100% מהמטוסים שהוטסו בידי מחבלים התרסקו, לעומת שברירי אחוזים של מטוסים אחרים שהתרסקו. 

אז בגלל שבמספרים מוחלטים התרסקו יותר מטוסים בלי מחבלים, זה אומר שהסיכון זהה?

סבבה. נגיד.

עדיין, גם אם נקח את ההטיה הזאת בחשבון, אין ספק שגברים מטרידים יותר.

בוא נעשה בדיקה פשוטה ולא אמינה בעליל.

מתוך האנשים בפורום.

כמה נשים הוטרדו מ-"פשיייי מה הייתי עושה לך" כשהיא סתם חצתה את הכביש, עד להטרדות חמורות ממש. (תן לי לנחש לך, כמעט כולן)

לעומת גברים.

אין ספק בכלל שגברים מטרידים יותר.

בפער.

גם אם ניקח את הטיה שאתה מדבר עליה בחשבון.

ובדיוק בגלל זה הדוגמה שהבאת בסוף מתאפשרת, גברים מטרידים הרבה יותר, לכן כל הערה שלהם נתפסת כחמורה יותר.

כמו שיש יותר גברים רוצחים וגנבים.

אני חושבת שאמנם יש מקרים שמעשים מצדן של נשים ייתפסו "איזה גבר אני" ויש מעשים שתמיד, מנכל צד ייחשבו הטרדה. כולל המנהלת בתיכון החילוני, לא יודעת כמה אתה מכיר, ממה שאני מכירה ומכירה לא מעט בחיים היא לא תעיר בטח שלא בגילאי תיכון.
אולי תשלח מורה או משהו.
בכל אופן דיון עקר, נקודות המוצא שלנו שונות.

גם הוא הגיע למסקנה שהוא צריך לכסות את העיניים, חסרים כיסויי עיניים יעודיים או סתם חתיכת בד? 

הסלוטייפ הזה בטח מרט לו את כל הגבות...

כל אדם רואה את העולם דרך העיניים שלו.

אני מאמינה שיש גברים שמסוגלים לשמור על יחס נקי *יחסית*.

ואני לא חושבת שזה ככ נורא אם זה לא סטרילי לגמרי, העולם לא סטרילי וצריך לדעת לחיות בו ולחנך את הילדים שלנו להתמודד איתו.

אבל כן חושבת שצריכה להיות יותר מודעות לפוגעים, וחינוך למוגנות ומיניות בריאה.

לו יכולת היית גם מפריד מקומות עבודה?

זה עלול להשימע כמו דמגוגיה.. אבל לא לכך התכוונתי.

ניסיתי רק להבין עד היכן הדברין מגיעים..

עבר את הגבול, בום טריקת דלת.

אולפנה, מדרשה, תיכון וישיבה פחות.

זו גם הסיבה המרכזית למה עד עכשיו רוב הרבנים בציבור הדת"ל מתנגד לשירות צבאי.

זה חמור! זה שאדם נפל במצווה מסוימת, או אפילו עשה משהו נגד המוסר הבסיסי (גם החילוני) ממש לא אומר שהתאבדות זה הפתרון.

אין אדם מישראל שהייתי אומרת עליו פחות אחד יותר נחמד כי הוא התאבד. גם לא חיים ולדר לצורך העניין.

אגב, אם עבירות עד כדי כך מערערות את האדם, אז להתאבד זה אסור מהתורה. לכן יש כרת.

ואם זה אתה, האברך/רב שנפל בקשרים עם נשים, וזו אופציה בעיניך, בבקשה בבקשה תגיד לסביבה שלך, תנסה למצוא טיפול, זה באמת חשוב. גם אם אתה חושב שאתה בתהום ואין איך לעלות, באמת שיש. באמת. בבקשה גש לקבל עזרה, או לפחות תיידע את הסביבה שלך כדי שהיא תדאג לך לעזרה. 

מה בין נפילה עם נשים לילדים בבית ספר יסודי?

א. אם עשה תשובה אמיתית מתוך אהבה, וזה לא נעשה אצלו כהיתר, והוא באמת במקום אחר, אז שילמד את הילדים שלי איך לעשות תשובה אמיתית.

ב. מה הדחף שלו להיות מורה מקצועי באולפנה של נשים? חושבת שאדם כמוהו צריך להיות צדיק יודע נפש בהמתו ולהתרחק מנשים באופן כללי.

ג. כן. למה לא?

ד. חבל מאוד.

אם יש התמכרות, לטפל בה, רוב הסיכויים שלא יעבור לבד.

לבדוק מה השורש.

ולהפסיק לשאוף להיות צדיקים גמורים.

מספיק להיות צדיקי אמת.

אלא רק רכישה באינטרנט 

לא יודע איך אנשים רוכשים מזרון באינטרנט בלי להתנסות ולשכב עליו קודם בחנות.  

כל גוף והצרכים האישיים של הנוחות. לפעמים אפילו לשני בני הזוג במיטה יהודית נדרשים מזרונים שונים ברכות/קשיות לפי הנוחות האישית

בחברות הגדולות והמפורסמות- למשל עמינח, יש הרבה, קרוב ל 20 לדעתי, סוגי מזרונים ורק כשמתנסים בחנות חשים בהבדלים הדקים בין מזרונים.  

אחרי חודש החלפנו לסוג אחר ללא עלות.

מרוצים מאוד. מזרונים נוחים מאוד ואין רווח ביניהם

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

מעניין איך הגעת למסקנה

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."

יש לך -תכתוב-

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

כלומר, "לך לטיפול" זה אומר שאתה יכול לקבל עזרה בקושי הספציפי שלך. לא צריך להילחם לבד  בלי שיש לך מושג  איך זה פועל.

אבל לפעמים אנשים אוהבים לשמוע את חכמת ההמונים...

יש בזה משהו אחר מהטיפול

לטיפול זה גם טוב

אני חושבת שזה לא סותר

אז אני אסביר את עצמי

כי אכן לא הסברתי את עצמי בצורה מובנת

לשם כך אביא דוגמה:

דו שיח בין אשה לחברה

1)

האשה: בעלי כל כך מיוחד.

חברה: כל הבעלים הם מיוחדים.

האם החברה חיזקה את דברי האשה או ביטלה אותם?

2)

האשה: בעלי הוא כל כך מיוחד.

חברה: אף בעל לא מיוחד.

האם יש הבדל?

בשני המקרים גם בהכל וגם בכלום.

הצד השווה שבהם,

הוא התעלמות/ ביטול/ אי מתן מענה

אי האזנה - למשפט שנאמר.

יפה, אחרי שהדגמנו את זה

שאין הרבה הבדל בין הכל לכלום.

כך גם התכוונתי בעניין שלשלוח לטיפול, 

שזה אומר 0 יחס למה שנכתב כתב

ואי מתן קרדיט שהוא יכול לעזור לעצמו.

למרות שהוא ביקש עזרה / תמיכה בפורום.

שווה בצד מה ללכתוב למישהו להתגרש

שזה דומה במסר של מצבך / מצבכם די אבוד

אין לי ציפיה ממך שתקרא את מה שייעצו לך.

בשני המקרים

לא הייתה תגובה וכבוד

והאזנה למה שבפועל נכתב

כשנשלפו פתרונות הקסם ה- שכחתי את המילה

טיפול, וגירושין.
 

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה