צמודה במוסד,

זה אתר לחלוטין מאדם שאנס וכפה רצונו על אחרים, או מאדם שלא חזר בתשובה. 

כלומר אדם חילוני שטוען להסכמה, אני אסבור שהוא חי בעולם מוסרי מעוות, אבל בעולם המעוות שלו - הוא נחשב בסדר, אז זה לא מעיד על חוסר שליטה.

אבל אצל אדם דתי וק"ו אצל רב, אמנם אם הוא כופה את עצמו הוא מוסיף חטא על פשע, אבל גם כשהדברים 'בהסכמה', זה אומר אחת משלוש אפשרויות שכל אחת יותר גרוע מהאחרות:

*או שהוא נותן לדחפים שלו להתגבר על העולם הערכי שהוא מאמין בו,

*או שהוא צבוע שבכלל לא מאמיןמבתורה וערכיה וכל החזות הרבנית שלו היא זיוף,

*או שהוא חי בדמיונות של 'רוח הקודש' שמכוונת אותו לעשות איסורים.

אין אפוטרופוס לעריות,

כלומר גם אדם גדול מאוד ומוסרי מאוד ומאמין מאוד וכו', יכול ליפול.

אני הייתי עושה הפרדה בין אדם שנפל והוא רואה בזה נפילה ומכה על חטא ודואג מעתה והלאה להתרחק ממה שהוביל אותו לכך (ואז לדעתי מה שכתבת בסעיף א' לא תקף לגביו),

לבין אדם שבהגדרה מאפשר לעצמו לעשות זאת.

אם נשווה זאת לאוכל - זה כמו ההבדל בין אדם שאוכל כמויות של פיצות, המבורגרים, בורקסים ועוגות והוא פשוט נהנה מזה,

לבין אדם שמנסה מאוד מאוד לשמור על תזונה ראויה אבל הייתה לו נפילה בגלל רגע שבו התאווה הייתה גדולה מאוד והוא לא עמד בפיתוי.

בשולי הדברים אגיד שבפועל לדעתי במרבית המקרים כאשר יש קשר שאינו הלכתי אבל כן חוקי, זה כלל לא מגיע לידיעת אנשים אחרים.

זה נעשה בחדרי חדרים ואם שני הצדדים הסכימו לכך אז לאף אחד מהם אין אינטרס להוציא זאת החוצה.

כלומר אנחנו לא באמת יכולים להחליט האם רב שעשה זאת ילמד את הילדים שלנו, פשוט כי אנחנו לא נדע...

ובשוליים השניים של הדף:

אם אדם עושה זאת, הייתי מצפה ממנו להיות הגון ולא להעמיד אף אחד בדילמה הזאת, ופשוט לא לעסוק ברבנות או בהוראה דתית.

אם למשל גבר הומו מקיים זוגיות עם גבר, שלא ינסה להתקבל לתפקידים שבהם הלקוחות שלו ינועו באי נוחות במקרה הטוב או ממש ידרשו לפטר אותו במקרה הרע. זה לא טוב לא עבורם ולא עבורו.

ב''ה יש הרבה מקצועות שאפשר להתפרנס בהם בכבוד ולתרום לעולם, גם בלי שמעשיך האישיים בבית יהיו רלוונטיים.

לגבי ד - הייתי מעדיף שיעשה תשובה

ולא ברור איזה תשובות את מצפה לשמוע ואילו לא אז ננסה בכנות.

א. אני לא זה שבוחר את המורים בבית הספר היסודי של הילדים שלי, אני בוחר בית ספר, מניח שהמנהל יודע את העבודה ויודע לסנן, שוב מדברייך לא ברור מה עשה אבל אם המנהל טוב הוא יודע להפעיל שיקול דעת, יש קצת הבדל בין מחנך למורה למדעים או אנגלית או ספרות אבל בסוף כל מורה הוא גם קצת מחנך וזה תלוי בעומק הריקבון שבמעשה ואני נותן למנהל בית הספר שאני בחרתי להפעיל שיקול דעת.

ב. שוב, מה המעשה? מה הנפילה? זה לא ברור מדברייך ובכללי בעיני באולפנה ובמדרשה צריך לצמצם למינימום את צוות ההוראה הגברי, נכון קשה להשיג מורים אבל תיכון של בנות צעירות זה לא מקום לגברים אלא אם כן הם מלאכים או שטנים, כל מה שבאמצע בעייתי מאוד.

ג. שוב תלוי מה עולל ובכללי אם יש לו תחלופה ראויה יותר עדיף, וכדאי גם לשאול את המבוגרים אם הם היו רוצים לקבל תורה מאדם כמוהו? האם מדובר בשיעור כללי או בשיעור בבית כנסת בין מנחה לערבית? מבוגרים שלומדים בכולל אמורים להיות בעלי דעה לגבי זה.

ד. שום דבר מהסוג הזה לא יכול להצדיק התאבדות, התאבדות היא בריחה מאחריות, מהמועקה שאדם לא רוצה לשאת, מעשה אגואיסטי להחריד כאשר אדם חושב למצוא מנוחה למצוקתו כשהוא פוגע בילדיו, אשתו וכל אוהביו, גם אם המעשה היה כל כך נורא שהיה צריך לפרוש מהציבור ולהסתגר בביתו לשארית ימיו אסור לו לפגוע בכל סביבתו כדי לדמות לעצמו שימצא שקט ובוודאי שלא נאמר פחות אחד יותר נחמד.

יחד עם זאת אפשר ללמד עליו זכות שלא יכל לסבול את המועקה והיא העבירה אותו על דעתו, זה רוב המקרים של המתאבדים.

קודם כל הייתי אומרת שהוא עשה מעשה טיפשי ומכוער לגמרי.

לא, שלא ילמד באף מקום חינוכי. ושגם לא יעביר שיעורים.

מי שכיער בסתר לא ראוי לחנך אחרים, גם לא להורות להם מוסר

הוא צריך לבוא לפניהם ככלי ריק

אם עשה תשובה אמיתית (רק הוא והקב"ה יודעים את האמת) שיעשה א-ג. אני מעדיף שהוא יהיה נשוי. בין אם אישתו סלחה לו או שהוא מצא אישה אחרת שמכונה לקבל אותו.

אם לא עשה תשובה. אז לא א-ג (אבל מי שואל אותי)

שיעשה תשובה.

על ג אפשר לדבר גם הוא בתהליך תשובה ועוד לא סיים אותו.

בכל מקרה שלא יתאבד.

זה לא יועיל בכלום.

שיחזור בתשובה.

המינימום שצריך כדי לאפשר לו קשר עם ציבור, וודאי ציבור שהוא בעמדת סמכות מולו - זה כמה שנות התרחקות מוחלטת + קבלת גדרים מחמירים מאוד שמבטיחים שלא יגיע שוב לסיטואציה + עדות של מטפל מקצועי, שהאדם עבר תהליך נפשי אמיתי. (ולא, רב גדול וצדיק ככל שיהיה, שמשוכנע שהאדם הזה נתן לו את מילתו, לא רלוונטי לעניין אם אין לו ידע מקצועי בנושא הספציפי).

אמנם האתיקה היום התקדמה מאז העולם העתיק/ ימי אבותינו

ובכל זאת נדמה פעמים שאין חמלה היום

ספציפית לא יודע האם ניתן במצבים כאלו לקבוע אלא כל מקרה לגופו

הבנות שלי באולפנות נטולות גברים. לא ראש אולפנה, לא רב אולפנה, ולא מחנך כיתה.

לדעתי אתה מגזים

99.99% מאנשי החינוך הם בסדר גמור

ולא רק מורות ומחנכות. כן אני יודע שאין ברירה ואין מספיק מורים בלי נשים. אבל זו צריכה להיות שאיפה.

נשים יכולות ללמד גברים לרוב

ולא הפוך…

אתה אומר שכל הרבנים שמלמדים במדרשות, וכל המורים באולפנות,

בעצם כל היום מסתובבים מגורים (מלשון התגרות) מהבנות שאותן הם מלמדים?

איכס. 

לי היו מלא מורים גברים,

וגם במדרשה שבה למדתי (מדרשת הרובע הסגורה)- כמעט כולם רבנים.

אולי מרוב שהם רואים בנות זה כבר לא מרגש?

זו המציאות

מורה מקצועי 'כל היום מהרהר בתלמידות שלו'?

רב במדרשה?

אבל אני לא מבינה מה הדחף ללכת ללמד בנות?
יש מקומות בהם הצניעות באמת נשמרת, הריחוק והכבוד (למשל אני למדתי בסמינר חרדי, הרב היה קורא לנו בשמות משפחה בלבד והיינו פונות בגוף שלישי, לעולם לא עולות במעלית או במדרגות ולעולם לא היה שיח אישי)
זה שונה ממחנך או רב אולפנא.
אני בעד שרב ילמד הלכה, השקפה בלי קשר אישי וזהו.
אבל זה תלוי מאיזה מקום, מה רמת הפתיחות והצניעות.

ואני מעדיפה להיות מגזימנית וללכת על הצד המחמיר מאשר לפחד מהטרדות של הבנות שלי. ושמענו ולא פעם אחת.

לא כל המורים,

ולא כל היום,

אבל מן הסתם כשיש עשרות מורים בכל אולפנה, לפחות חלקם יהיו מגורים או יתקשו לשמור על העיניים או ירגישו משיכה, לפחות חלק מהזמן.

תביא מספרים של סטטיסטיקות כמה מורות בבתי ספר דתיים הטרידו תלמידים 

לעומת מורים בבתי ספר דתיים שאנסו תלמידות.

דרך אגב- מכירה ממקור ראון לא מעט מקרים של הטרדה של תלמידים שהטרידו מורות. בישיבות תיכוניות (וגם זה לדעתי לא ראוי, מורות צעירות בבתי ספר של בנים בגיל ההתבגרות)

כי אף אחד לא מציף את זה.

למה? כי התפיסה של תלמידים (בנים) בגיל הנעורים היא שאם מורה תנסה ליזום איתו משהו מיני. זה מראה שהוא גבר גבר. תותח על חלל וכו'

אם מורה (אישה ) תתן לתלמיד הערה מינית. זה אפילו יכול להחמיא לו.

הוא לא ירגיש פגוע מזה כמו שתלמידה תקבל הערה מינית ממורה (גם מאישה. אבל בעיקר מגבר)

האם מורות לא הטרידו מינית תלמידים?

הטרידו וכנראה שבגלל שיש יותר נשים במערכת החינוך אני לא פוסל שיש מקרה שווה של הטרדות

אבל מתייסים שונה להטרדות.

תעשי לך תרגיל מחשבתי.

האם דעתך שווה בין שתי המקרים? (לא אונס. יחסי מרות ונגיד בהסכמה של התלמיד)

1. מורה (גבר) ששכב עם תלמידה שלו

2. מורה (אישה ) ששכבה עם התלמיד שלה

וכתבתי על כך.

ששני המינים תופסים את הדברים בצורה שונה לחלוטין.

יש גם יותר גברים רוצחים וגנבים מאשר נשים, זה לאו דווקא בעיה בתחום המיני.

ויחד עם זאת יש הרבה פחות גברים שיודו שנשדדו על ידי אישה

קל וחומר אם הוטרדו על ידי אישה.

וגם. מושג ההטרדה נתפס שונה אצל שני המינים עבור אותה הסיטואציה.

ילד בן 15 שבת כיתתו תתפוס אותו במסדרון ותנשק אותו בכוח ירגיש שונה לגמרי מאשר ילדה בת 15 שבן כיתתה יתפוס אותה בכוח וינשק אותה.

אותו המעשה בדיוק.

אבל תפיסת המציאות שונה בשני המקרים.

כך שבתחום המיני הגבולות האפורים הם מאוד שונים.

כך שקשה מאוד לקבל תמונת מציאות אמיתית להשוואה בין מורים גברים מטרידים ולבין מורות נשים מטרידות.

ניתן דוגמה נוספת להמחשת העניין.

בית ספר תיכון חילוני

מנהלת בית ספר עומדת בשער בית הספר ורואה תלמיד מגיע לבית הספר עם בגדים צמודים מאוד כך שכל אבריו המוצנעים בולטים.

זה נתפס לגיטימי שהיא תעיר לאותו תלמיד שיחזור הביתה ויחליף לבגדים צנועים יותר.

האם את חושבת שמנהל גבר יכול להעיר לתלמידה שלו באותה הסיטואציה? (ואני לא מדבר אם זה תפקידו או לא)

לדעתי זה לא יעבור לתלמידה והוריה בגרון ויש מצב גדול שאותו מנהל "יסתבך" מאותה אמירה.

שוב. אותה סיטואציה. תפיסת מציאות שונה 

לאסור על מורים ללמד בתיכון של בנות ומורות בתיכון של בנים?

מצויין.

שכוייח.

מאשר כאלה שאינם.

מה התועלת במורים גברים באולפנה?

מה העלות (כלומר מה המחיר שאנחנו משלמים על זה, בפגיעות מיניות או בקשרים לא הולמים וכיוצ"ב)?

אני לא יודע לכמת את זה במספרים או באחוזים, אבל ברור שיש תועלת כלשהי ויש עלות כלשהי.

יכול להיות שיש כאלה שיגידו שבשביל שלנערות תהיה דמות גברית בחיים אז זה שווה את הסיכון המאוד מאוד מאוד נמוך שיקרה משהו,

ויש כאלה שיגידו שכבר מספיק בנות נכוו ולכן עדין להיזהר גם בפושרים - ולא להכניס גברים לאולפנה.

עכשיו לא משנה מה העלות בגיל תיכון, ברור שבגיל יסודי ובגן העלות תהיה הרבה הרבה יותר נמוכה.

אז כן, יש היגיון להעדיף מורות על פני מורים באולפנה, וההיגיון הזה יהיה פחות חזק (ואולי לא קיים בכלל) ביסודי ובגן.

רק חשוב להזכיר בהקשר הזה - ביסודי ובגן אין קשר לשאלת המין של התלמידים.

ילדות וילדים מוטרדים ומותקפים מינית באותם האחוזים, פדופילים בדרך כלל נמשכים לילדים ולילדות באותה המידה.

הנה מקרה שזכור לרע מהשנים האחרונות:

עדויות מהאולפנות: קשר השתיקה נשבר

עדויות מהאולפנה | בפנים גלויות: תלמידה מעידה נגד הרב שהטריד אותה - כיפה

בקיצור, הכל שאלה של סבירות.

בסופו של דבר גם מורה בת יכולה להטריד תלמידות (למשל: כתב אישום בגין אונס נגד המורה באולפנת שעלבים - סרוגים)

וגם מורה בן יכול להטריד תלמידים (מישהו אמר מוטי אלון?).

ועדיין בכל הקשור לגיל תיכון, מורה בן שמלמד תלמידים ומורה בת שמלמדת תלמידות, זה כנראה המתכון הבטוח ביותר להימנעות מפגיעות מיניות.

בתנאי שתהיה הדרה שווה גם בישיבות תיכוניות

יש את הגישה שהביא @הסטורי, לפיה זה לא מתאים שתלמידים יסתכלו על מורה בת במשך שעות רבות.

הגיוני.

אבל אתה מדבר על משהו אחר אם אני מבין נכון, על מן הקבלה כאילו מורה בת מסוכנת לתלמידים בנים בדיוק כמו שמורה בן מסוכן לתלמידות בנות.

הבנתי נכון?

אכן גברים מבצעים יותר עבירות מין

אבל יש יותר נשים במערכת החינוך

לכן הסיכוי להפגע מגבר או מאישה די דומה.

לכן.

אם מחליטים להדיר גברים מהוראת תלמידות

נכון לעשות גם הפוך.

אתה מביא שתי טענות נכונות, שכשעושים מחקר מקיף צריך לקחת אותם בחשבון ולמנוע הטיות.

1. יש יותר נשים במערכת החינוך. (כאן נכנס שימוש באחוזים)

2. גברים פחות מתלוננים - או מבושה או שבמובן מסוים הם נהנים וזה מחמיא להם.

אוקיי, הטיות מחקר שצריך לקחת בחשבון.

איך הגעת למסקנה שהסיכון שווה.

(הוא לא)

לפי ההיגיון של הטיעון שלך, אפשר להגיע למסקנות אבסורדיות של ממש, למשל:

אכן יותר נהגים נהרגים בתאונות כשהם שיכורים,

אבל רוב הנהגים אינם שיכורים ולכן הסיכוי למות בתאונה שווה.

זה לא עובד ככה.

סטטיסטיקה לא עובדת ככה.

תלמיד אחד לא פוגש את כל המורות שיש בישראל, ולכן הסיכוי שלו אישית להיפגע ממורה בת לא משתנה בעקבות זה שיש יותר מורות ממורים במערכת החינוך.

אני אדם אינדבדואלי, ולכן הסיכוי האישי שלי למות בתאונה יגדל במאות אחוזים אם אעלה להגה כשאני שיכור. זה שיש עוד מיליוני נהגים שאינם שיכורים, לא משפיע בשום צורה על הסיכוי שלי כפרט. אז גם אם בסך הכל רוב ההרוגים אינם שיכורים, זה לא עוזר לי.

הטיעון ש"יש יותר נשים במערכת החינוך ולכן הסיכוי להיפגע ממורה גבר או אישה דומה" הוא כשל לוגי של בלבול בין הסתברות מותנית לסך המספרים באוכלוסייה. אתה מתעלם מהשאלה הקריטית: מה הסיכוי שתלמיד ייפגע ממורה, בהינתן שמדובר בגבר או באישה? מה שיעור הפוגעים מבין הגברים לעומת מבין הנשים?

מישהו יכול לטעון: "רוב הנהגים שנפגעים אינם שיכורים - אז להיות שיכור זה לא כזה מסוכן", אבל זו מסקנה אבסורדית כי בקרב נהגים שיכורים, הסיכון לתאונה גבוה בהרבה.

בדומה לכך: גם אם יש הרבה יותר נשים ממורים גברים, אם הסיכוי שמורה גבר יפגע מינית בתלמיד הוא גבוה פי עשרות או מאות מזה של מורה אישה - אז הסיכוי של תלמיד להיפגע דווקא ממורה גבר עדיין גבוה יותר.

האמת היא הפוכה לגמרי ממה שכתבת:

לא רק שלמרות שיש יותר מורות ממורים, עדיין מורה בת מסוימת תהיה פחות מסוכנת ממורה בן מסוים,

אלא שאפילו במספרים מוחלטים - יש יותר מורים שביצעו עבירות מין מאשר מורות.

כלומר הסיכון של מורים גברים כ"כ הרבה יותר גדול לעומת מורות בנות - עד שהם פוגעים יותר למרות מספרם הקטן.

(וכאמור אפילו אם זה באמת היה שווה בשווה, עדיין מורים בנים יותר מסוכנים כי בשביל להגיע לאותה התוצאה עם הרבה פחות משתתפים, זה אומר שהפרט הבודד הרבה יותר מסוכן. כמו נהגים שיכורים לעומת נהגים רגילים: אפילו אם רוב הנהגים שעוברים תאונות הם לא שיכורים, עדיין עבור הפרט הבודד לנהוג שיכור זה הרבה יותר מסוכן).
 

נ.ב.

עוד דוגמאות לכשל הלוגי הזה: 

*אמנם פיטבולים אחראיים ליותר תקיפות,

אבל רוב הכלבים אינם פיטבולים,

אז הסיכוי להינשך על ידי כלב רגיל או פיטבול דומה.

כמובן, אם אתה עומד ליד כלב בהנחה שהוא פיטבול, הסיכון להינשך גבוה יותר. גודל הקבוצה הכללית לא משנה.

זה אולי אפילו יותר דומה לדוגמה שאתה נתת, לפיה מורות מסוכנות כמו מורים רק כי יש יותר מורות.

*רוב המטוסים שהתרסקו בניו יורק לא הובלו בידי מחבלי אל קעידה, ולכן אם מחבל אל קעידה מטיס מטוס בניו יורק - זה לא יותר מסוכן מאשר אם מטיס אותו אדם אחר.

גם כאן יש בלבול בין מספרים אבסולוטיים לבין סיכוי סטטיסטי. 

במספרים אבסולוטיים אכן רוב המטוסים שהתרסקו לא היו בידי מחבלים של אל קעידה. אבל סטטיסטית, 100% מהמטוסים שהוטסו בידי מחבלים התרסקו, לעומת שברירי אחוזים של מטוסים אחרים שהתרסקו. 

אז בגלל שבמספרים מוחלטים התרסקו יותר מטוסים בלי מחבלים, זה אומר שהסיכון זהה?

סבבה. נגיד.

עדיין, גם אם נקח את ההטיה הזאת בחשבון, אין ספק שגברים מטרידים יותר.

בוא נעשה בדיקה פשוטה ולא אמינה בעליל.

מתוך האנשים בפורום.

כמה נשים הוטרדו מ-"פשיייי מה הייתי עושה לך" כשהיא סתם חצתה את הכביש, עד להטרדות חמורות ממש. (תן לי לנחש לך, כמעט כולן)

לעומת גברים.

אין ספק בכלל שגברים מטרידים יותר.

בפער.

גם אם ניקח את הטיה שאתה מדבר עליה בחשבון.

ובדיוק בגלל זה הדוגמה שהבאת בסוף מתאפשרת, גברים מטרידים הרבה יותר, לכן כל הערה שלהם נתפסת כחמורה יותר.

כמו שיש יותר גברים רוצחים וגנבים.

אני חושבת שאמנם יש מקרים שמעשים מצדן של נשים ייתפסו "איזה גבר אני" ויש מעשים שתמיד, מנכל צד ייחשבו הטרדה. כולל המנהלת בתיכון החילוני, לא יודעת כמה אתה מכיר, ממה שאני מכירה ומכירה לא מעט בחיים היא לא תעיר בטח שלא בגילאי תיכון.
אולי תשלח מורה או משהו.
בכל אופן דיון עקר, נקודות המוצא שלנו שונות.

גם הוא הגיע למסקנה שהוא צריך לכסות את העיניים, חסרים כיסויי עיניים יעודיים או סתם חתיכת בד? 

הסלוטייפ הזה בטח מרט לו את כל הגבות...

כל אדם רואה את העולם דרך העיניים שלו.

אני מאמינה שיש גברים שמסוגלים לשמור על יחס נקי *יחסית*.

ואני לא חושבת שזה ככ נורא אם זה לא סטרילי לגמרי, העולם לא סטרילי וצריך לדעת לחיות בו ולחנך את הילדים שלנו להתמודד איתו.

אבל כן חושבת שצריכה להיות יותר מודעות לפוגעים, וחינוך למוגנות ומיניות בריאה.

לו יכולת היית גם מפריד מקומות עבודה?

זה עלול להשימע כמו דמגוגיה.. אבל לא לכך התכוונתי.

ניסיתי רק להבין עד היכן הדברין מגיעים..

עבר את הגבול, בום טריקת דלת.

אולפנה, מדרשה, תיכון וישיבה פחות.

זו גם הסיבה המרכזית למה עד עכשיו רוב הרבנים בציבור הדת"ל מתנגד לשירות צבאי.

זה חמור! זה שאדם נפל במצווה מסוימת, או אפילו עשה משהו נגד המוסר הבסיסי (גם החילוני) ממש לא אומר שהתאבדות זה הפתרון.

אין אדם מישראל שהייתי אומרת עליו פחות אחד יותר נחמד כי הוא התאבד. גם לא חיים ולדר לצורך העניין.

אגב, אם עבירות עד כדי כך מערערות את האדם, אז להתאבד זה אסור מהתורה. לכן יש כרת.

ואם זה אתה, האברך/רב שנפל בקשרים עם נשים, וזו אופציה בעיניך, בבקשה בבקשה תגיד לסביבה שלך, תנסה למצוא טיפול, זה באמת חשוב. גם אם אתה חושב שאתה בתהום ואין איך לעלות, באמת שיש. באמת. בבקשה גש לקבל עזרה, או לפחות תיידע את הסביבה שלך כדי שהיא תדאג לך לעזרה. 

מה בין נפילה עם נשים לילדים בבית ספר יסודי?

א. אם עשה תשובה אמיתית מתוך אהבה, וזה לא נעשה אצלו כהיתר, והוא באמת במקום אחר, אז שילמד את הילדים שלי איך לעשות תשובה אמיתית.

ב. מה הדחף שלו להיות מורה מקצועי באולפנה של נשים? חושבת שאדם כמוהו צריך להיות צדיק יודע נפש בהמתו ולהתרחק מנשים באופן כללי.

ג. כן. למה לא?

ד. חבל מאוד.

אם יש התמכרות, לטפל בה, רוב הסיכויים שלא יעבור לבד.

לבדוק מה השורש.

ולהפסיק לשאוף להיות צדיקים גמורים.

מספיק להיות צדיקי אמת.

אולי עדיף לא להסתכל...

נשימה עמוקה

בתפילה לרוגע❤️

למרות שבעלי מעורב בנושא.
לא מעניין אותי.
מרגיש כאילו כל אחד מוכשר עכשיו לכתוב איזו זווית ראייה שלו, וכותבים לו "תודה שכתבת", ולפעמים זה לשה"ר ממש.
 

לא בגלל איך שיתנפלו עליי כאן כעדת כלבים מזי קצף - לזה אני לא רק רגיל אלא כבר מחוסן בפני הכלבת - אלא כמובן מפני שאתוייג מייד כבנטיסט מרעיל בארות, אוכל מוות [והפעם כמובן מהצד שמותר לכנותו כך...] והדיון יתמקד במה שלא שייך. אבל נו, שיהיה, הרי מאז ומתמיד תפקידי כאן זה להיות ההוא שמעז לדבר גם כשאף אחד לא במקום של לשמוע.
בקיצור נמרץ, הנקודה היא: היו הרבה שה"חג שמח" של האמא עשה להם טריגר שלא ברא השטן, אבל בפורום הזה נוח מאוד להתעלם, ולהציף רק כשפתאום יש איזה עניין שמסיבות מאוד מסויימות, ובכן, מציף.
סיימתי להפעם.

עריכה: בעצם לא, יש עוד דבר שחייבים לפרוק, אם כבר התחלנו. ההתקרנפות האיומה של וולדיגר. היא, מכל חברי וחברות כנסת הכתם הנורא, התיימרה להבין ולהיטיב עם התמודדות הנפש. לעסוק בזה, להיות לימין הציבור בזה. ועכשיו מה? ברגע האמת, רגע שבו הכרחי שתדפוק לבצלאל על השולחן ותכריח אותו להביט למציאות בעיניים, ולומר לאורית שעם כל הכבוד, היא לא יכולה לנהוג כאילו כלום ולהישאר בתפקיד שרה, חברת קבינט, חברת כנסת, בכירת מפלגה, בקרב הציבור. בטח כשמתיימרים לדבר בשם חברה שלמה, שאיפה גדולה. שתוכיח שהיא מבינה את חומרת המצב, את האש הבוערת, שתפרוש ותטפל בכאב מבית. שתתייצב באומץ ושתשמש דוגמא לציבור שנוהג אחרת מכולם, שיודע להתאבל ולשבת בקרן זווית ועימו אנוכי בצרה. זה ברור לגמרי שאורית לא איתנו, לא מסוגלת לקבל את ההכרח ותיאחז בקרן המזבח שאין לה בה כל שייכות עוד. אבל מה עושה מיכל? מתראיינת, צועקת בלחץ, מגוננת בציפוף שורות סובייטי על החונטה בצלאל והשותפים. זו חרפה מזעזעת, שבצלאל כנראה לא באמת קולט מה תעלה לו אלקטורלית באיזור שאיננו בכיסו, מהקו הירוק מערבה. אולי באמת הקו הירוק עדיין קיים - רק עבור הציונים הדתיים. עניין שבנפש.

אסור לה לפרוש. אם היא תפרוש זה ייפתח פה לשמועות שהיא באמת פגעה בביתה (שזה שטויות גמורות כמובן)

ייפרשו. רשעים ארורים.

כל מי שתמך בשקמה ברלסר ימ"ש

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

מה עם ההורים שלך?

בני משפחה אחרים?

כדאי מאד לקבל ליווי והכוונה ברמה הרגשית וברמה המעשית❤️

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית