צמודה במוסד,

זה אתר לחלוטין מאדם שאנס וכפה רצונו על אחרים, או מאדם שלא חזר בתשובה. 

כלומר אדם חילוני שטוען להסכמה, אני אסבור שהוא חי בעולם מוסרי מעוות, אבל בעולם המעוות שלו - הוא נחשב בסדר, אז זה לא מעיד על חוסר שליטה.

אבל אצל אדם דתי וק"ו אצל רב, אמנם אם הוא כופה את עצמו הוא מוסיף חטא על פשע, אבל גם כשהדברים 'בהסכמה', זה אומר אחת משלוש אפשרויות שכל אחת יותר גרוע מהאחרות:

*או שהוא נותן לדחפים שלו להתגבר על העולם הערכי שהוא מאמין בו,

*או שהוא צבוע שבכלל לא מאמיןמבתורה וערכיה וכל החזות הרבנית שלו היא זיוף,

*או שהוא חי בדמיונות של 'רוח הקודש' שמכוונת אותו לעשות איסורים.

אין אפוטרופוס לעריות,

כלומר גם אדם גדול מאוד ומוסרי מאוד ומאמין מאוד וכו', יכול ליפול.

אני הייתי עושה הפרדה בין אדם שנפל והוא רואה בזה נפילה ומכה על חטא ודואג מעתה והלאה להתרחק ממה שהוביל אותו לכך (ואז לדעתי מה שכתבת בסעיף א' לא תקף לגביו),

לבין אדם שבהגדרה מאפשר לעצמו לעשות זאת.

אם נשווה זאת לאוכל - זה כמו ההבדל בין אדם שאוכל כמויות של פיצות, המבורגרים, בורקסים ועוגות והוא פשוט נהנה מזה,

לבין אדם שמנסה מאוד מאוד לשמור על תזונה ראויה אבל הייתה לו נפילה בגלל רגע שבו התאווה הייתה גדולה מאוד והוא לא עמד בפיתוי.

בשולי הדברים אגיד שבפועל לדעתי במרבית המקרים כאשר יש קשר שאינו הלכתי אבל כן חוקי, זה כלל לא מגיע לידיעת אנשים אחרים.

זה נעשה בחדרי חדרים ואם שני הצדדים הסכימו לכך אז לאף אחד מהם אין אינטרס להוציא זאת החוצה.

כלומר אנחנו לא באמת יכולים להחליט האם רב שעשה זאת ילמד את הילדים שלנו, פשוט כי אנחנו לא נדע...

ובשוליים השניים של הדף:

אם אדם עושה זאת, הייתי מצפה ממנו להיות הגון ולא להעמיד אף אחד בדילמה הזאת, ופשוט לא לעסוק ברבנות או בהוראה דתית.

אם למשל גבר הומו מקיים זוגיות עם גבר, שלא ינסה להתקבל לתפקידים שבהם הלקוחות שלו ינועו באי נוחות במקרה הטוב או ממש ידרשו לפטר אותו במקרה הרע. זה לא טוב לא עבורם ולא עבורו.

ב''ה יש הרבה מקצועות שאפשר להתפרנס בהם בכבוד ולתרום לעולם, גם בלי שמעשיך האישיים בבית יהיו רלוונטיים.

לגבי ד - הייתי מעדיף שיעשה תשובה

ולא ברור איזה תשובות את מצפה לשמוע ואילו לא אז ננסה בכנות.

א. אני לא זה שבוחר את המורים בבית הספר היסודי של הילדים שלי, אני בוחר בית ספר, מניח שהמנהל יודע את העבודה ויודע לסנן, שוב מדברייך לא ברור מה עשה אבל אם המנהל טוב הוא יודע להפעיל שיקול דעת, יש קצת הבדל בין מחנך למורה למדעים או אנגלית או ספרות אבל בסוף כל מורה הוא גם קצת מחנך וזה תלוי בעומק הריקבון שבמעשה ואני נותן למנהל בית הספר שאני בחרתי להפעיל שיקול דעת.

ב. שוב, מה המעשה? מה הנפילה? זה לא ברור מדברייך ובכללי בעיני באולפנה ובמדרשה צריך לצמצם למינימום את צוות ההוראה הגברי, נכון קשה להשיג מורים אבל תיכון של בנות צעירות זה לא מקום לגברים אלא אם כן הם מלאכים או שטנים, כל מה שבאמצע בעייתי מאוד.

ג. שוב תלוי מה עולל ובכללי אם יש לו תחלופה ראויה יותר עדיף, וכדאי גם לשאול את המבוגרים אם הם היו רוצים לקבל תורה מאדם כמוהו? האם מדובר בשיעור כללי או בשיעור בבית כנסת בין מנחה לערבית? מבוגרים שלומדים בכולל אמורים להיות בעלי דעה לגבי זה.

ד. שום דבר מהסוג הזה לא יכול להצדיק התאבדות, התאבדות היא בריחה מאחריות, מהמועקה שאדם לא רוצה לשאת, מעשה אגואיסטי להחריד כאשר אדם חושב למצוא מנוחה למצוקתו כשהוא פוגע בילדיו, אשתו וכל אוהביו, גם אם המעשה היה כל כך נורא שהיה צריך לפרוש מהציבור ולהסתגר בביתו לשארית ימיו אסור לו לפגוע בכל סביבתו כדי לדמות לעצמו שימצא שקט ובוודאי שלא נאמר פחות אחד יותר נחמד.

יחד עם זאת אפשר ללמד עליו זכות שלא יכל לסבול את המועקה והיא העבירה אותו על דעתו, זה רוב המקרים של המתאבדים.

קודם כל הייתי אומרת שהוא עשה מעשה טיפשי ומכוער לגמרי.

לא, שלא ילמד באף מקום חינוכי. ושגם לא יעביר שיעורים.

מי שכיער בסתר לא ראוי לחנך אחרים, גם לא להורות להם מוסר

הוא צריך לבוא לפניהם ככלי ריק

אם עשה תשובה אמיתית (רק הוא והקב"ה יודעים את האמת) שיעשה א-ג. אני מעדיף שהוא יהיה נשוי. בין אם אישתו סלחה לו או שהוא מצא אישה אחרת שמכונה לקבל אותו.

אם לא עשה תשובה. אז לא א-ג (אבל מי שואל אותי)

שיעשה תשובה.

על ג אפשר לדבר גם הוא בתהליך תשובה ועוד לא סיים אותו.

בכל מקרה שלא יתאבד.

זה לא יועיל בכלום.

שיחזור בתשובה.

המינימום שצריך כדי לאפשר לו קשר עם ציבור, וודאי ציבור שהוא בעמדת סמכות מולו - זה כמה שנות התרחקות מוחלטת + קבלת גדרים מחמירים מאוד שמבטיחים שלא יגיע שוב לסיטואציה + עדות של מטפל מקצועי, שהאדם עבר תהליך נפשי אמיתי. (ולא, רב גדול וצדיק ככל שיהיה, שמשוכנע שהאדם הזה נתן לו את מילתו, לא רלוונטי לעניין אם אין לו ידע מקצועי בנושא הספציפי).

אמנם האתיקה היום התקדמה מאז העולם העתיק/ ימי אבותינו

ובכל זאת נדמה פעמים שאין חמלה היום

ספציפית לא יודע האם ניתן במצבים כאלו לקבוע אלא כל מקרה לגופו

הבנות שלי באולפנות נטולות גברים. לא ראש אולפנה, לא רב אולפנה, ולא מחנך כיתה.

לדעתי אתה מגזים

99.99% מאנשי החינוך הם בסדר גמור

ולא רק מורות ומחנכות. כן אני יודע שאין ברירה ואין מספיק מורים בלי נשים. אבל זו צריכה להיות שאיפה.

נשים יכולות ללמד גברים לרוב

ולא הפוך…

אתה אומר שכל הרבנים שמלמדים במדרשות, וכל המורים באולפנות,

בעצם כל היום מסתובבים מגורים (מלשון התגרות) מהבנות שאותן הם מלמדים?

איכס. 

לי היו מלא מורים גברים,

וגם במדרשה שבה למדתי (מדרשת הרובע הסגורה)- כמעט כולם רבנים.

אולי מרוב שהם רואים בנות זה כבר לא מרגש?

זו המציאות

מורה מקצועי 'כל היום מהרהר בתלמידות שלו'?

רב במדרשה?

אבל אני לא מבינה מה הדחף ללכת ללמד בנות?
יש מקומות בהם הצניעות באמת נשמרת, הריחוק והכבוד (למשל אני למדתי בסמינר חרדי, הרב היה קורא לנו בשמות משפחה בלבד והיינו פונות בגוף שלישי, לעולם לא עולות במעלית או במדרגות ולעולם לא היה שיח אישי)
זה שונה ממחנך או רב אולפנא.
אני בעד שרב ילמד הלכה, השקפה בלי קשר אישי וזהו.
אבל זה תלוי מאיזה מקום, מה רמת הפתיחות והצניעות.

ואני מעדיפה להיות מגזימנית וללכת על הצד המחמיר מאשר לפחד מהטרדות של הבנות שלי. ושמענו ולא פעם אחת.

לא כל המורים,

ולא כל היום,

אבל מן הסתם כשיש עשרות מורים בכל אולפנה, לפחות חלקם יהיו מגורים או יתקשו לשמור על העיניים או ירגישו משיכה, לפחות חלק מהזמן.

תביא מספרים של סטטיסטיקות כמה מורות בבתי ספר דתיים הטרידו תלמידים 

לעומת מורים בבתי ספר דתיים שאנסו תלמידות.

דרך אגב- מכירה ממקור ראון לא מעט מקרים של הטרדה של תלמידים שהטרידו מורות. בישיבות תיכוניות (וגם זה לדעתי לא ראוי, מורות צעירות בבתי ספר של בנים בגיל ההתבגרות)

כי אף אחד לא מציף את זה.

למה? כי התפיסה של תלמידים (בנים) בגיל הנעורים היא שאם מורה תנסה ליזום איתו משהו מיני. זה מראה שהוא גבר גבר. תותח על חלל וכו'

אם מורה (אישה ) תתן לתלמיד הערה מינית. זה אפילו יכול להחמיא לו.

הוא לא ירגיש פגוע מזה כמו שתלמידה תקבל הערה מינית ממורה (גם מאישה. אבל בעיקר מגבר)

האם מורות לא הטרידו מינית תלמידים?

הטרידו וכנראה שבגלל שיש יותר נשים במערכת החינוך אני לא פוסל שיש מקרה שווה של הטרדות

אבל מתייסים שונה להטרדות.

תעשי לך תרגיל מחשבתי.

האם דעתך שווה בין שתי המקרים? (לא אונס. יחסי מרות ונגיד בהסכמה של התלמיד)

1. מורה (גבר) ששכב עם תלמידה שלו

2. מורה (אישה ) ששכבה עם התלמיד שלה

וכתבתי על כך.

ששני המינים תופסים את הדברים בצורה שונה לחלוטין.

יש גם יותר גברים רוצחים וגנבים מאשר נשים, זה לאו דווקא בעיה בתחום המיני.

ויחד עם זאת יש הרבה פחות גברים שיודו שנשדדו על ידי אישה

קל וחומר אם הוטרדו על ידי אישה.

וגם. מושג ההטרדה נתפס שונה אצל שני המינים עבור אותה הסיטואציה.

ילד בן 15 שבת כיתתו תתפוס אותו במסדרון ותנשק אותו בכוח ירגיש שונה לגמרי מאשר ילדה בת 15 שבן כיתתה יתפוס אותה בכוח וינשק אותה.

אותו המעשה בדיוק.

אבל תפיסת המציאות שונה בשני המקרים.

כך שבתחום המיני הגבולות האפורים הם מאוד שונים.

כך שקשה מאוד לקבל תמונת מציאות אמיתית להשוואה בין מורים גברים מטרידים ולבין מורות נשים מטרידות.

ניתן דוגמה נוספת להמחשת העניין.

בית ספר תיכון חילוני

מנהלת בית ספר עומדת בשער בית הספר ורואה תלמיד מגיע לבית הספר עם בגדים צמודים מאוד כך שכל אבריו המוצנעים בולטים.

זה נתפס לגיטימי שהיא תעיר לאותו תלמיד שיחזור הביתה ויחליף לבגדים צנועים יותר.

האם את חושבת שמנהל גבר יכול להעיר לתלמידה שלו באותה הסיטואציה? (ואני לא מדבר אם זה תפקידו או לא)

לדעתי זה לא יעבור לתלמידה והוריה בגרון ויש מצב גדול שאותו מנהל "יסתבך" מאותה אמירה.

שוב. אותה סיטואציה. תפיסת מציאות שונה 

לאסור על מורים ללמד בתיכון של בנות ומורות בתיכון של בנים?

מצויין.

שכוייח.

מאשר כאלה שאינם.

מה התועלת במורים גברים באולפנה?

מה העלות (כלומר מה המחיר שאנחנו משלמים על זה, בפגיעות מיניות או בקשרים לא הולמים וכיוצ"ב)?

אני לא יודע לכמת את זה במספרים או באחוזים, אבל ברור שיש תועלת כלשהי ויש עלות כלשהי.

יכול להיות שיש כאלה שיגידו שבשביל שלנערות תהיה דמות גברית בחיים אז זה שווה את הסיכון המאוד מאוד מאוד נמוך שיקרה משהו,

ויש כאלה שיגידו שכבר מספיק בנות נכוו ולכן עדין להיזהר גם בפושרים - ולא להכניס גברים לאולפנה.

עכשיו לא משנה מה העלות בגיל תיכון, ברור שבגיל יסודי ובגן העלות תהיה הרבה הרבה יותר נמוכה.

אז כן, יש היגיון להעדיף מורות על פני מורים באולפנה, וההיגיון הזה יהיה פחות חזק (ואולי לא קיים בכלל) ביסודי ובגן.

רק חשוב להזכיר בהקשר הזה - ביסודי ובגן אין קשר לשאלת המין של התלמידים.

ילדות וילדים מוטרדים ומותקפים מינית באותם האחוזים, פדופילים בדרך כלל נמשכים לילדים ולילדות באותה המידה.

הנה מקרה שזכור לרע מהשנים האחרונות:

עדויות מהאולפנות: קשר השתיקה נשבר

עדויות מהאולפנה | בפנים גלויות: תלמידה מעידה נגד הרב שהטריד אותה - כיפה

בקיצור, הכל שאלה של סבירות.

בסופו של דבר גם מורה בת יכולה להטריד תלמידות (למשל: כתב אישום בגין אונס נגד המורה באולפנת שעלבים - סרוגים)

וגם מורה בן יכול להטריד תלמידים (מישהו אמר מוטי אלון?).

ועדיין בכל הקשור לגיל תיכון, מורה בן שמלמד תלמידים ומורה בת שמלמדת תלמידות, זה כנראה המתכון הבטוח ביותר להימנעות מפגיעות מיניות.

בתנאי שתהיה הדרה שווה גם בישיבות תיכוניות

יש את הגישה שהביא @הסטורי, לפיה זה לא מתאים שתלמידים יסתכלו על מורה בת במשך שעות רבות.

הגיוני.

אבל אתה מדבר על משהו אחר אם אני מבין נכון, על מן הקבלה כאילו מורה בת מסוכנת לתלמידים בנים בדיוק כמו שמורה בן מסוכן לתלמידות בנות.

הבנתי נכון?

אכן גברים מבצעים יותר עבירות מין

אבל יש יותר נשים במערכת החינוך

לכן הסיכוי להפגע מגבר או מאישה די דומה.

לכן.

אם מחליטים להדיר גברים מהוראת תלמידות

נכון לעשות גם הפוך.

אתה מביא שתי טענות נכונות, שכשעושים מחקר מקיף צריך לקחת אותם בחשבון ולמנוע הטיות.

1. יש יותר נשים במערכת החינוך. (כאן נכנס שימוש באחוזים)

2. גברים פחות מתלוננים - או מבושה או שבמובן מסוים הם נהנים וזה מחמיא להם.

אוקיי, הטיות מחקר שצריך לקחת בחשבון.

איך הגעת למסקנה שהסיכון שווה.

(הוא לא)

לפי ההיגיון של הטיעון שלך, אפשר להגיע למסקנות אבסורדיות של ממש, למשל:

אכן יותר נהגים נהרגים בתאונות כשהם שיכורים,

אבל רוב הנהגים אינם שיכורים ולכן הסיכוי למות בתאונה שווה.

זה לא עובד ככה.

סטטיסטיקה לא עובדת ככה.

תלמיד אחד לא פוגש את כל המורות שיש בישראל, ולכן הסיכוי שלו אישית להיפגע ממורה בת לא משתנה בעקבות זה שיש יותר מורות ממורים במערכת החינוך.

אני אדם אינדבדואלי, ולכן הסיכוי האישי שלי למות בתאונה יגדל במאות אחוזים אם אעלה להגה כשאני שיכור. זה שיש עוד מיליוני נהגים שאינם שיכורים, לא משפיע בשום צורה על הסיכוי שלי כפרט. אז גם אם בסך הכל רוב ההרוגים אינם שיכורים, זה לא עוזר לי.

הטיעון ש"יש יותר נשים במערכת החינוך ולכן הסיכוי להיפגע ממורה גבר או אישה דומה" הוא כשל לוגי של בלבול בין הסתברות מותנית לסך המספרים באוכלוסייה. אתה מתעלם מהשאלה הקריטית: מה הסיכוי שתלמיד ייפגע ממורה, בהינתן שמדובר בגבר או באישה? מה שיעור הפוגעים מבין הגברים לעומת מבין הנשים?

מישהו יכול לטעון: "רוב הנהגים שנפגעים אינם שיכורים - אז להיות שיכור זה לא כזה מסוכן", אבל זו מסקנה אבסורדית כי בקרב נהגים שיכורים, הסיכון לתאונה גבוה בהרבה.

בדומה לכך: גם אם יש הרבה יותר נשים ממורים גברים, אם הסיכוי שמורה גבר יפגע מינית בתלמיד הוא גבוה פי עשרות או מאות מזה של מורה אישה - אז הסיכוי של תלמיד להיפגע דווקא ממורה גבר עדיין גבוה יותר.

האמת היא הפוכה לגמרי ממה שכתבת:

לא רק שלמרות שיש יותר מורות ממורים, עדיין מורה בת מסוימת תהיה פחות מסוכנת ממורה בן מסוים,

אלא שאפילו במספרים מוחלטים - יש יותר מורים שביצעו עבירות מין מאשר מורות.

כלומר הסיכון של מורים גברים כ"כ הרבה יותר גדול לעומת מורות בנות - עד שהם פוגעים יותר למרות מספרם הקטן.

(וכאמור אפילו אם זה באמת היה שווה בשווה, עדיין מורים בנים יותר מסוכנים כי בשביל להגיע לאותה התוצאה עם הרבה פחות משתתפים, זה אומר שהפרט הבודד הרבה יותר מסוכן. כמו נהגים שיכורים לעומת נהגים רגילים: אפילו אם רוב הנהגים שעוברים תאונות הם לא שיכורים, עדיין עבור הפרט הבודד לנהוג שיכור זה הרבה יותר מסוכן).
 

נ.ב.

עוד דוגמאות לכשל הלוגי הזה: 

*אמנם פיטבולים אחראיים ליותר תקיפות,

אבל רוב הכלבים אינם פיטבולים,

אז הסיכוי להינשך על ידי כלב רגיל או פיטבול דומה.

כמובן, אם אתה עומד ליד כלב בהנחה שהוא פיטבול, הסיכון להינשך גבוה יותר. גודל הקבוצה הכללית לא משנה.

זה אולי אפילו יותר דומה לדוגמה שאתה נתת, לפיה מורות מסוכנות כמו מורים רק כי יש יותר מורות.

*רוב המטוסים שהתרסקו בניו יורק לא הובלו בידי מחבלי אל קעידה, ולכן אם מחבל אל קעידה מטיס מטוס בניו יורק - זה לא יותר מסוכן מאשר אם מטיס אותו אדם אחר.

גם כאן יש בלבול בין מספרים אבסולוטיים לבין סיכוי סטטיסטי. 

במספרים אבסולוטיים אכן רוב המטוסים שהתרסקו לא היו בידי מחבלים של אל קעידה. אבל סטטיסטית, 100% מהמטוסים שהוטסו בידי מחבלים התרסקו, לעומת שברירי אחוזים של מטוסים אחרים שהתרסקו. 

אז בגלל שבמספרים מוחלטים התרסקו יותר מטוסים בלי מחבלים, זה אומר שהסיכון זהה?

סבבה. נגיד.

עדיין, גם אם נקח את ההטיה הזאת בחשבון, אין ספק שגברים מטרידים יותר.

בוא נעשה בדיקה פשוטה ולא אמינה בעליל.

מתוך האנשים בפורום.

כמה נשים הוטרדו מ-"פשיייי מה הייתי עושה לך" כשהיא סתם חצתה את הכביש, עד להטרדות חמורות ממש. (תן לי לנחש לך, כמעט כולן)

לעומת גברים.

אין ספק בכלל שגברים מטרידים יותר.

בפער.

גם אם ניקח את הטיה שאתה מדבר עליה בחשבון.

ובדיוק בגלל זה הדוגמה שהבאת בסוף מתאפשרת, גברים מטרידים הרבה יותר, לכן כל הערה שלהם נתפסת כחמורה יותר.

כמו שיש יותר גברים רוצחים וגנבים.

אני חושבת שאמנם יש מקרים שמעשים מצדן של נשים ייתפסו "איזה גבר אני" ויש מעשים שתמיד, מנכל צד ייחשבו הטרדה. כולל המנהלת בתיכון החילוני, לא יודעת כמה אתה מכיר, ממה שאני מכירה ומכירה לא מעט בחיים היא לא תעיר בטח שלא בגילאי תיכון.
אולי תשלח מורה או משהו.
בכל אופן דיון עקר, נקודות המוצא שלנו שונות.

גם הוא הגיע למסקנה שהוא צריך לכסות את העיניים, חסרים כיסויי עיניים יעודיים או סתם חתיכת בד? 

הסלוטייפ הזה בטח מרט לו את כל הגבות...

כל אדם רואה את העולם דרך העיניים שלו.

אני מאמינה שיש גברים שמסוגלים לשמור על יחס נקי *יחסית*.

ואני לא חושבת שזה ככ נורא אם זה לא סטרילי לגמרי, העולם לא סטרילי וצריך לדעת לחיות בו ולחנך את הילדים שלנו להתמודד איתו.

אבל כן חושבת שצריכה להיות יותר מודעות לפוגעים, וחינוך למוגנות ומיניות בריאה.

לו יכולת היית גם מפריד מקומות עבודה?

זה עלול להשימע כמו דמגוגיה.. אבל לא לכך התכוונתי.

ניסיתי רק להבין עד היכן הדברין מגיעים..

עבר את הגבול, בום טריקת דלת.

אולפנה, מדרשה, תיכון וישיבה פחות.

זו גם הסיבה המרכזית למה עד עכשיו רוב הרבנים בציבור הדת"ל מתנגד לשירות צבאי.

זה חמור! זה שאדם נפל במצווה מסוימת, או אפילו עשה משהו נגד המוסר הבסיסי (גם החילוני) ממש לא אומר שהתאבדות זה הפתרון.

אין אדם מישראל שהייתי אומרת עליו פחות אחד יותר נחמד כי הוא התאבד. גם לא חיים ולדר לצורך העניין.

אגב, אם עבירות עד כדי כך מערערות את האדם, אז להתאבד זה אסור מהתורה. לכן יש כרת.

ואם זה אתה, האברך/רב שנפל בקשרים עם נשים, וזו אופציה בעיניך, בבקשה בבקשה תגיד לסביבה שלך, תנסה למצוא טיפול, זה באמת חשוב. גם אם אתה חושב שאתה בתהום ואין איך לעלות, באמת שיש. באמת. בבקשה גש לקבל עזרה, או לפחות תיידע את הסביבה שלך כדי שהיא תדאג לך לעזרה. 

מה בין נפילה עם נשים לילדים בבית ספר יסודי?

א. אם עשה תשובה אמיתית מתוך אהבה, וזה לא נעשה אצלו כהיתר, והוא באמת במקום אחר, אז שילמד את הילדים שלי איך לעשות תשובה אמיתית.

ב. מה הדחף שלו להיות מורה מקצועי באולפנה של נשים? חושבת שאדם כמוהו צריך להיות צדיק יודע נפש בהמתו ולהתרחק מנשים באופן כללי.

ג. כן. למה לא?

ד. חבל מאוד.

אם יש התמכרות, לטפל בה, רוב הסיכויים שלא יעבור לבד.

לבדוק מה השורש.

ולהפסיק לשאוף להיות צדיקים גמורים.

מספיק להיות צדיקי אמת.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה