צמודה במוסד,

זה אתר לחלוטין מאדם שאנס וכפה רצונו על אחרים, או מאדם שלא חזר בתשובה. 

כלומר אדם חילוני שטוען להסכמה, אני אסבור שהוא חי בעולם מוסרי מעוות, אבל בעולם המעוות שלו - הוא נחשב בסדר, אז זה לא מעיד על חוסר שליטה.

אבל אצל אדם דתי וק"ו אצל רב, אמנם אם הוא כופה את עצמו הוא מוסיף חטא על פשע, אבל גם כשהדברים 'בהסכמה', זה אומר אחת משלוש אפשרויות שכל אחת יותר גרוע מהאחרות:

*או שהוא נותן לדחפים שלו להתגבר על העולם הערכי שהוא מאמין בו,

*או שהוא צבוע שבכלל לא מאמיןמבתורה וערכיה וכל החזות הרבנית שלו היא זיוף,

*או שהוא חי בדמיונות של 'רוח הקודש' שמכוונת אותו לעשות איסורים.

אין אפוטרופוס לעריות,

כלומר גם אדם גדול מאוד ומוסרי מאוד ומאמין מאוד וכו', יכול ליפול.

אני הייתי עושה הפרדה בין אדם שנפל והוא רואה בזה נפילה ומכה על חטא ודואג מעתה והלאה להתרחק ממה שהוביל אותו לכך (ואז לדעתי מה שכתבת בסעיף א' לא תקף לגביו),

לבין אדם שבהגדרה מאפשר לעצמו לעשות זאת.

אם נשווה זאת לאוכל - זה כמו ההבדל בין אדם שאוכל כמויות של פיצות, המבורגרים, בורקסים ועוגות והוא פשוט נהנה מזה,

לבין אדם שמנסה מאוד מאוד לשמור על תזונה ראויה אבל הייתה לו נפילה בגלל רגע שבו התאווה הייתה גדולה מאוד והוא לא עמד בפיתוי.

בשולי הדברים אגיד שבפועל לדעתי במרבית המקרים כאשר יש קשר שאינו הלכתי אבל כן חוקי, זה כלל לא מגיע לידיעת אנשים אחרים.

זה נעשה בחדרי חדרים ואם שני הצדדים הסכימו לכך אז לאף אחד מהם אין אינטרס להוציא זאת החוצה.

כלומר אנחנו לא באמת יכולים להחליט האם רב שעשה זאת ילמד את הילדים שלנו, פשוט כי אנחנו לא נדע...

ובשוליים השניים של הדף:

אם אדם עושה זאת, הייתי מצפה ממנו להיות הגון ולא להעמיד אף אחד בדילמה הזאת, ופשוט לא לעסוק ברבנות או בהוראה דתית.

אם למשל גבר הומו מקיים זוגיות עם גבר, שלא ינסה להתקבל לתפקידים שבהם הלקוחות שלו ינועו באי נוחות במקרה הטוב או ממש ידרשו לפטר אותו במקרה הרע. זה לא טוב לא עבורם ולא עבורו.

ב''ה יש הרבה מקצועות שאפשר להתפרנס בהם בכבוד ולתרום לעולם, גם בלי שמעשיך האישיים בבית יהיו רלוונטיים.

לגבי ד - הייתי מעדיף שיעשה תשובה

ולא ברור איזה תשובות את מצפה לשמוע ואילו לא אז ננסה בכנות.

א. אני לא זה שבוחר את המורים בבית הספר היסודי של הילדים שלי, אני בוחר בית ספר, מניח שהמנהל יודע את העבודה ויודע לסנן, שוב מדברייך לא ברור מה עשה אבל אם המנהל טוב הוא יודע להפעיל שיקול דעת, יש קצת הבדל בין מחנך למורה למדעים או אנגלית או ספרות אבל בסוף כל מורה הוא גם קצת מחנך וזה תלוי בעומק הריקבון שבמעשה ואני נותן למנהל בית הספר שאני בחרתי להפעיל שיקול דעת.

ב. שוב, מה המעשה? מה הנפילה? זה לא ברור מדברייך ובכללי בעיני באולפנה ובמדרשה צריך לצמצם למינימום את צוות ההוראה הגברי, נכון קשה להשיג מורים אבל תיכון של בנות צעירות זה לא מקום לגברים אלא אם כן הם מלאכים או שטנים, כל מה שבאמצע בעייתי מאוד.

ג. שוב תלוי מה עולל ובכללי אם יש לו תחלופה ראויה יותר עדיף, וכדאי גם לשאול את המבוגרים אם הם היו רוצים לקבל תורה מאדם כמוהו? האם מדובר בשיעור כללי או בשיעור בבית כנסת בין מנחה לערבית? מבוגרים שלומדים בכולל אמורים להיות בעלי דעה לגבי זה.

ד. שום דבר מהסוג הזה לא יכול להצדיק התאבדות, התאבדות היא בריחה מאחריות, מהמועקה שאדם לא רוצה לשאת, מעשה אגואיסטי להחריד כאשר אדם חושב למצוא מנוחה למצוקתו כשהוא פוגע בילדיו, אשתו וכל אוהביו, גם אם המעשה היה כל כך נורא שהיה צריך לפרוש מהציבור ולהסתגר בביתו לשארית ימיו אסור לו לפגוע בכל סביבתו כדי לדמות לעצמו שימצא שקט ובוודאי שלא נאמר פחות אחד יותר נחמד.

יחד עם זאת אפשר ללמד עליו זכות שלא יכל לסבול את המועקה והיא העבירה אותו על דעתו, זה רוב המקרים של המתאבדים.

קודם כל הייתי אומרת שהוא עשה מעשה טיפשי ומכוער לגמרי.

לא, שלא ילמד באף מקום חינוכי. ושגם לא יעביר שיעורים.

מי שכיער בסתר לא ראוי לחנך אחרים, גם לא להורות להם מוסר

הוא צריך לבוא לפניהם ככלי ריק

אם עשה תשובה אמיתית (רק הוא והקב"ה יודעים את האמת) שיעשה א-ג. אני מעדיף שהוא יהיה נשוי. בין אם אישתו סלחה לו או שהוא מצא אישה אחרת שמכונה לקבל אותו.

אם לא עשה תשובה. אז לא א-ג (אבל מי שואל אותי)

שיעשה תשובה.

על ג אפשר לדבר גם הוא בתהליך תשובה ועוד לא סיים אותו.

בכל מקרה שלא יתאבד.

זה לא יועיל בכלום.

שיחזור בתשובה.

המינימום שצריך כדי לאפשר לו קשר עם ציבור, וודאי ציבור שהוא בעמדת סמכות מולו - זה כמה שנות התרחקות מוחלטת + קבלת גדרים מחמירים מאוד שמבטיחים שלא יגיע שוב לסיטואציה + עדות של מטפל מקצועי, שהאדם עבר תהליך נפשי אמיתי. (ולא, רב גדול וצדיק ככל שיהיה, שמשוכנע שהאדם הזה נתן לו את מילתו, לא רלוונטי לעניין אם אין לו ידע מקצועי בנושא הספציפי).

אמנם האתיקה היום התקדמה מאז העולם העתיק/ ימי אבותינו

ובכל זאת נדמה פעמים שאין חמלה היום

ספציפית לא יודע האם ניתן במצבים כאלו לקבוע אלא כל מקרה לגופו

הבנות שלי באולפנות נטולות גברים. לא ראש אולפנה, לא רב אולפנה, ולא מחנך כיתה.

לדעתי אתה מגזים

99.99% מאנשי החינוך הם בסדר גמור

ולא רק מורות ומחנכות. כן אני יודע שאין ברירה ואין מספיק מורים בלי נשים. אבל זו צריכה להיות שאיפה.

נשים יכולות ללמד גברים לרוב

ולא הפוך…

אתה אומר שכל הרבנים שמלמדים במדרשות, וכל המורים באולפנות,

בעצם כל היום מסתובבים מגורים (מלשון התגרות) מהבנות שאותן הם מלמדים?

איכס. 

לי היו מלא מורים גברים,

וגם במדרשה שבה למדתי (מדרשת הרובע הסגורה)- כמעט כולם רבנים.

אולי מרוב שהם רואים בנות זה כבר לא מרגש?

זו המציאות

מורה מקצועי 'כל היום מהרהר בתלמידות שלו'?

רב במדרשה?

אבל אני לא מבינה מה הדחף ללכת ללמד בנות?
יש מקומות בהם הצניעות באמת נשמרת, הריחוק והכבוד (למשל אני למדתי בסמינר חרדי, הרב היה קורא לנו בשמות משפחה בלבד והיינו פונות בגוף שלישי, לעולם לא עולות במעלית או במדרגות ולעולם לא היה שיח אישי)
זה שונה ממחנך או רב אולפנא.
אני בעד שרב ילמד הלכה, השקפה בלי קשר אישי וזהו.
אבל זה תלוי מאיזה מקום, מה רמת הפתיחות והצניעות.

ואני מעדיפה להיות מגזימנית וללכת על הצד המחמיר מאשר לפחד מהטרדות של הבנות שלי. ושמענו ולא פעם אחת.

לא כל המורים,

ולא כל היום,

אבל מן הסתם כשיש עשרות מורים בכל אולפנה, לפחות חלקם יהיו מגורים או יתקשו לשמור על העיניים או ירגישו משיכה, לפחות חלק מהזמן.

תביא מספרים של סטטיסטיקות כמה מורות בבתי ספר דתיים הטרידו תלמידים 

לעומת מורים בבתי ספר דתיים שאנסו תלמידות.

דרך אגב- מכירה ממקור ראון לא מעט מקרים של הטרדה של תלמידים שהטרידו מורות. בישיבות תיכוניות (וגם זה לדעתי לא ראוי, מורות צעירות בבתי ספר של בנים בגיל ההתבגרות)

כי אף אחד לא מציף את זה.

למה? כי התפיסה של תלמידים (בנים) בגיל הנעורים היא שאם מורה תנסה ליזום איתו משהו מיני. זה מראה שהוא גבר גבר. תותח על חלל וכו'

אם מורה (אישה ) תתן לתלמיד הערה מינית. זה אפילו יכול להחמיא לו.

הוא לא ירגיש פגוע מזה כמו שתלמידה תקבל הערה מינית ממורה (גם מאישה. אבל בעיקר מגבר)

האם מורות לא הטרידו מינית תלמידים?

הטרידו וכנראה שבגלל שיש יותר נשים במערכת החינוך אני לא פוסל שיש מקרה שווה של הטרדות

אבל מתייסים שונה להטרדות.

תעשי לך תרגיל מחשבתי.

האם דעתך שווה בין שתי המקרים? (לא אונס. יחסי מרות ונגיד בהסכמה של התלמיד)

1. מורה (גבר) ששכב עם תלמידה שלו

2. מורה (אישה ) ששכבה עם התלמיד שלה

וכתבתי על כך.

ששני המינים תופסים את הדברים בצורה שונה לחלוטין.

יש גם יותר גברים רוצחים וגנבים מאשר נשים, זה לאו דווקא בעיה בתחום המיני.

ויחד עם זאת יש הרבה פחות גברים שיודו שנשדדו על ידי אישה

קל וחומר אם הוטרדו על ידי אישה.

וגם. מושג ההטרדה נתפס שונה אצל שני המינים עבור אותה הסיטואציה.

ילד בן 15 שבת כיתתו תתפוס אותו במסדרון ותנשק אותו בכוח ירגיש שונה לגמרי מאשר ילדה בת 15 שבן כיתתה יתפוס אותה בכוח וינשק אותה.

אותו המעשה בדיוק.

אבל תפיסת המציאות שונה בשני המקרים.

כך שבתחום המיני הגבולות האפורים הם מאוד שונים.

כך שקשה מאוד לקבל תמונת מציאות אמיתית להשוואה בין מורים גברים מטרידים ולבין מורות נשים מטרידות.

ניתן דוגמה נוספת להמחשת העניין.

בית ספר תיכון חילוני

מנהלת בית ספר עומדת בשער בית הספר ורואה תלמיד מגיע לבית הספר עם בגדים צמודים מאוד כך שכל אבריו המוצנעים בולטים.

זה נתפס לגיטימי שהיא תעיר לאותו תלמיד שיחזור הביתה ויחליף לבגדים צנועים יותר.

האם את חושבת שמנהל גבר יכול להעיר לתלמידה שלו באותה הסיטואציה? (ואני לא מדבר אם זה תפקידו או לא)

לדעתי זה לא יעבור לתלמידה והוריה בגרון ויש מצב גדול שאותו מנהל "יסתבך" מאותה אמירה.

שוב. אותה סיטואציה. תפיסת מציאות שונה 

לאסור על מורים ללמד בתיכון של בנות ומורות בתיכון של בנים?

מצויין.

שכוייח.

מאשר כאלה שאינם.

מה התועלת במורים גברים באולפנה?

מה העלות (כלומר מה המחיר שאנחנו משלמים על זה, בפגיעות מיניות או בקשרים לא הולמים וכיוצ"ב)?

אני לא יודע לכמת את זה במספרים או באחוזים, אבל ברור שיש תועלת כלשהי ויש עלות כלשהי.

יכול להיות שיש כאלה שיגידו שבשביל שלנערות תהיה דמות גברית בחיים אז זה שווה את הסיכון המאוד מאוד מאוד נמוך שיקרה משהו,

ויש כאלה שיגידו שכבר מספיק בנות נכוו ולכן עדין להיזהר גם בפושרים - ולא להכניס גברים לאולפנה.

עכשיו לא משנה מה העלות בגיל תיכון, ברור שבגיל יסודי ובגן העלות תהיה הרבה הרבה יותר נמוכה.

אז כן, יש היגיון להעדיף מורות על פני מורים באולפנה, וההיגיון הזה יהיה פחות חזק (ואולי לא קיים בכלל) ביסודי ובגן.

רק חשוב להזכיר בהקשר הזה - ביסודי ובגן אין קשר לשאלת המין של התלמידים.

ילדות וילדים מוטרדים ומותקפים מינית באותם האחוזים, פדופילים בדרך כלל נמשכים לילדים ולילדות באותה המידה.

הנה מקרה שזכור לרע מהשנים האחרונות:

עדויות מהאולפנות: קשר השתיקה נשבר

עדויות מהאולפנה | בפנים גלויות: תלמידה מעידה נגד הרב שהטריד אותה - כיפה

בקיצור, הכל שאלה של סבירות.

בסופו של דבר גם מורה בת יכולה להטריד תלמידות (למשל: כתב אישום בגין אונס נגד המורה באולפנת שעלבים - סרוגים)

וגם מורה בן יכול להטריד תלמידים (מישהו אמר מוטי אלון?).

ועדיין בכל הקשור לגיל תיכון, מורה בן שמלמד תלמידים ומורה בת שמלמדת תלמידות, זה כנראה המתכון הבטוח ביותר להימנעות מפגיעות מיניות.

בתנאי שתהיה הדרה שווה גם בישיבות תיכוניות

יש את הגישה שהביא @הסטורי, לפיה זה לא מתאים שתלמידים יסתכלו על מורה בת במשך שעות רבות.

הגיוני.

אבל אתה מדבר על משהו אחר אם אני מבין נכון, על מן הקבלה כאילו מורה בת מסוכנת לתלמידים בנים בדיוק כמו שמורה בן מסוכן לתלמידות בנות.

הבנתי נכון?

אכן גברים מבצעים יותר עבירות מין

אבל יש יותר נשים במערכת החינוך

לכן הסיכוי להפגע מגבר או מאישה די דומה.

לכן.

אם מחליטים להדיר גברים מהוראת תלמידות

נכון לעשות גם הפוך.

אתה מביא שתי טענות נכונות, שכשעושים מחקר מקיף צריך לקחת אותם בחשבון ולמנוע הטיות.

1. יש יותר נשים במערכת החינוך. (כאן נכנס שימוש באחוזים)

2. גברים פחות מתלוננים - או מבושה או שבמובן מסוים הם נהנים וזה מחמיא להם.

אוקיי, הטיות מחקר שצריך לקחת בחשבון.

איך הגעת למסקנה שהסיכון שווה.

(הוא לא)

לפי ההיגיון של הטיעון שלך, אפשר להגיע למסקנות אבסורדיות של ממש, למשל:

אכן יותר נהגים נהרגים בתאונות כשהם שיכורים,

אבל רוב הנהגים אינם שיכורים ולכן הסיכוי למות בתאונה שווה.

זה לא עובד ככה.

סטטיסטיקה לא עובדת ככה.

תלמיד אחד לא פוגש את כל המורות שיש בישראל, ולכן הסיכוי שלו אישית להיפגע ממורה בת לא משתנה בעקבות זה שיש יותר מורות ממורים במערכת החינוך.

אני אדם אינדבדואלי, ולכן הסיכוי האישי שלי למות בתאונה יגדל במאות אחוזים אם אעלה להגה כשאני שיכור. זה שיש עוד מיליוני נהגים שאינם שיכורים, לא משפיע בשום צורה על הסיכוי שלי כפרט. אז גם אם בסך הכל רוב ההרוגים אינם שיכורים, זה לא עוזר לי.

הטיעון ש"יש יותר נשים במערכת החינוך ולכן הסיכוי להיפגע ממורה גבר או אישה דומה" הוא כשל לוגי של בלבול בין הסתברות מותנית לסך המספרים באוכלוסייה. אתה מתעלם מהשאלה הקריטית: מה הסיכוי שתלמיד ייפגע ממורה, בהינתן שמדובר בגבר או באישה? מה שיעור הפוגעים מבין הגברים לעומת מבין הנשים?

מישהו יכול לטעון: "רוב הנהגים שנפגעים אינם שיכורים - אז להיות שיכור זה לא כזה מסוכן", אבל זו מסקנה אבסורדית כי בקרב נהגים שיכורים, הסיכון לתאונה גבוה בהרבה.

בדומה לכך: גם אם יש הרבה יותר נשים ממורים גברים, אם הסיכוי שמורה גבר יפגע מינית בתלמיד הוא גבוה פי עשרות או מאות מזה של מורה אישה - אז הסיכוי של תלמיד להיפגע דווקא ממורה גבר עדיין גבוה יותר.

האמת היא הפוכה לגמרי ממה שכתבת:

לא רק שלמרות שיש יותר מורות ממורים, עדיין מורה בת מסוימת תהיה פחות מסוכנת ממורה בן מסוים,

אלא שאפילו במספרים מוחלטים - יש יותר מורים שביצעו עבירות מין מאשר מורות.

כלומר הסיכון של מורים גברים כ"כ הרבה יותר גדול לעומת מורות בנות - עד שהם פוגעים יותר למרות מספרם הקטן.

(וכאמור אפילו אם זה באמת היה שווה בשווה, עדיין מורים בנים יותר מסוכנים כי בשביל להגיע לאותה התוצאה עם הרבה פחות משתתפים, זה אומר שהפרט הבודד הרבה יותר מסוכן. כמו נהגים שיכורים לעומת נהגים רגילים: אפילו אם רוב הנהגים שעוברים תאונות הם לא שיכורים, עדיין עבור הפרט הבודד לנהוג שיכור זה הרבה יותר מסוכן).
 

נ.ב.

עוד דוגמאות לכשל הלוגי הזה: 

*אמנם פיטבולים אחראיים ליותר תקיפות,

אבל רוב הכלבים אינם פיטבולים,

אז הסיכוי להינשך על ידי כלב רגיל או פיטבול דומה.

כמובן, אם אתה עומד ליד כלב בהנחה שהוא פיטבול, הסיכון להינשך גבוה יותר. גודל הקבוצה הכללית לא משנה.

זה אולי אפילו יותר דומה לדוגמה שאתה נתת, לפיה מורות מסוכנות כמו מורים רק כי יש יותר מורות.

*רוב המטוסים שהתרסקו בניו יורק לא הובלו בידי מחבלי אל קעידה, ולכן אם מחבל אל קעידה מטיס מטוס בניו יורק - זה לא יותר מסוכן מאשר אם מטיס אותו אדם אחר.

גם כאן יש בלבול בין מספרים אבסולוטיים לבין סיכוי סטטיסטי. 

במספרים אבסולוטיים אכן רוב המטוסים שהתרסקו לא היו בידי מחבלים של אל קעידה. אבל סטטיסטית, 100% מהמטוסים שהוטסו בידי מחבלים התרסקו, לעומת שברירי אחוזים של מטוסים אחרים שהתרסקו. 

אז בגלל שבמספרים מוחלטים התרסקו יותר מטוסים בלי מחבלים, זה אומר שהסיכון זהה?

סבבה. נגיד.

עדיין, גם אם נקח את ההטיה הזאת בחשבון, אין ספק שגברים מטרידים יותר.

בוא נעשה בדיקה פשוטה ולא אמינה בעליל.

מתוך האנשים בפורום.

כמה נשים הוטרדו מ-"פשיייי מה הייתי עושה לך" כשהיא סתם חצתה את הכביש, עד להטרדות חמורות ממש. (תן לי לנחש לך, כמעט כולן)

לעומת גברים.

אין ספק בכלל שגברים מטרידים יותר.

בפער.

גם אם ניקח את הטיה שאתה מדבר עליה בחשבון.

ובדיוק בגלל זה הדוגמה שהבאת בסוף מתאפשרת, גברים מטרידים הרבה יותר, לכן כל הערה שלהם נתפסת כחמורה יותר.

כמו שיש יותר גברים רוצחים וגנבים.

אני חושבת שאמנם יש מקרים שמעשים מצדן של נשים ייתפסו "איזה גבר אני" ויש מעשים שתמיד, מנכל צד ייחשבו הטרדה. כולל המנהלת בתיכון החילוני, לא יודעת כמה אתה מכיר, ממה שאני מכירה ומכירה לא מעט בחיים היא לא תעיר בטח שלא בגילאי תיכון.
אולי תשלח מורה או משהו.
בכל אופן דיון עקר, נקודות המוצא שלנו שונות.

גם הוא הגיע למסקנה שהוא צריך לכסות את העיניים, חסרים כיסויי עיניים יעודיים או סתם חתיכת בד? 

הסלוטייפ הזה בטח מרט לו את כל הגבות...

כל אדם רואה את העולם דרך העיניים שלו.

אני מאמינה שיש גברים שמסוגלים לשמור על יחס נקי *יחסית*.

ואני לא חושבת שזה ככ נורא אם זה לא סטרילי לגמרי, העולם לא סטרילי וצריך לדעת לחיות בו ולחנך את הילדים שלנו להתמודד איתו.

אבל כן חושבת שצריכה להיות יותר מודעות לפוגעים, וחינוך למוגנות ומיניות בריאה.

לו יכולת היית גם מפריד מקומות עבודה?

זה עלול להשימע כמו דמגוגיה.. אבל לא לכך התכוונתי.

ניסיתי רק להבין עד היכן הדברין מגיעים..

עבר את הגבול, בום טריקת דלת.

אולפנה, מדרשה, תיכון וישיבה פחות.

זו גם הסיבה המרכזית למה עד עכשיו רוב הרבנים בציבור הדת"ל מתנגד לשירות צבאי.

זה חמור! זה שאדם נפל במצווה מסוימת, או אפילו עשה משהו נגד המוסר הבסיסי (גם החילוני) ממש לא אומר שהתאבדות זה הפתרון.

אין אדם מישראל שהייתי אומרת עליו פחות אחד יותר נחמד כי הוא התאבד. גם לא חיים ולדר לצורך העניין.

אגב, אם עבירות עד כדי כך מערערות את האדם, אז להתאבד זה אסור מהתורה. לכן יש כרת.

ואם זה אתה, האברך/רב שנפל בקשרים עם נשים, וזו אופציה בעיניך, בבקשה בבקשה תגיד לסביבה שלך, תנסה למצוא טיפול, זה באמת חשוב. גם אם אתה חושב שאתה בתהום ואין איך לעלות, באמת שיש. באמת. בבקשה גש לקבל עזרה, או לפחות תיידע את הסביבה שלך כדי שהיא תדאג לך לעזרה. 

מה בין נפילה עם נשים לילדים בבית ספר יסודי?

א. אם עשה תשובה אמיתית מתוך אהבה, וזה לא נעשה אצלו כהיתר, והוא באמת במקום אחר, אז שילמד את הילדים שלי איך לעשות תשובה אמיתית.

ב. מה הדחף שלו להיות מורה מקצועי באולפנה של נשים? חושבת שאדם כמוהו צריך להיות צדיק יודע נפש בהמתו ולהתרחק מנשים באופן כללי.

ג. כן. למה לא?

ד. חבל מאוד.

אם יש התמכרות, לטפל בה, רוב הסיכויים שלא יעבור לבד.

לבדוק מה השורש.

ולהפסיק לשאוף להיות צדיקים גמורים.

מספיק להיות צדיקי אמת.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר