לחץ החיים גובר והמטלות נערמות מבלי להיגמר ואני טובעת בבלאגן ובכללי בכאב שמסביב. המלחמה והחיילים שנופלים פה כל יום לא תורמים לי לשמחה ולשלווה.
אשמח לטיפים..
לחץ החיים גובר והמטלות נערמות מבלי להיגמר ואני טובעת בבלאגן ובכללי בכאב שמסביב. המלחמה והחיילים שנופלים פה כל יום לא תורמים לי לשמחה ולשלווה.
אשמח לטיפים..
יותר נכון ... מכל מה שאפשר ולא הכרחי. לעשות לך זמנים של שקט נפשי, פחות להיות מעורבת איפה שלא צריך..
עבודה, קריירה, לימודים, תחביבים, לצאת לבילויים עם חברים/בן זוג - כאשר הראש עסוק בדברים חיוביים, מעניינים, שלא משעמם לך לרגע, באופן טבעי לא שמים לב לדברים האחרים שעשויים להטריד ולהפריע
יש לך מטלות שנערמות בלי להיגמר - לעשות רשימות של עדיפות וחשיבות, ולהתנהל לפי רשימות
כבר חצי דרך
את מפנה לעצמך זמנים, אפילו ממש קטנים להרפיה מהעומס והרעש, לחזרה לעצמך, לשקט פנימי?
בעיני זו ממש הדרך לשמחה, היום יום וכל מה שקורה הוא באמת מערבב ואפשר בקלות לטבוע בו, לבנות עוגנים ביום של שקט, נשימות, עבודה עם הגוף, או כל דבר אחר שמחזיר אותך אל עצמך זה פתח גדול לשמחה בעיני
ולהגיד שאת ה' עובדים בשמחה
ולא משנה מה קורה
לא ניתן לזה מקום להשפיע
כי צורץ עבודת ה' התקינה היא בשמחה.
אנחנו פה עם מטרות, לא באנו מהאום.
ולא איכפת לנו מהאמת.
מה דעתך?
זאת באמת תקופה קשה וכואבת.
יום אחד איום איראני, יום אחרי ציפייה לחזור לשגרה. כבר תקופה ארוכה.
בנוסף, כל אחד וחייו הפרטיים והמורכבים.
זה מאוד נורמלי שקשה לעבור מכאב לשמחה ושגרה בכזאת קלות. (למי שלא הוא כנראה בהדחקה ,שזו גם דרך התמודדות )
אז כשאת בכאב, תני לעצמך לכאוב, באמת.
מי שמצליח להרגיש כאב באמת, יכול להצליח גם לשמוח באמת.
לחוות רגשות עד הסוף. לעזור לעצמך בכל דרך שאת יכולה (לנוח, להוריד עומס, לכתוב את מה שאת מרגישה) ולתת לגל הזה לעבור.
ואחרי זה. להימנע מכל מה שמדכא מידי ולהוסיף במה שמשמח וממלא.
פוליטיקה, חדשות נונסטופ, כל מה שמחליש אותך - אאוט.
ולצאת לטבע, העולם בחוץ מהמם, בתוך ארבע קירות ושגרה קשה לראות את זה.
להיאחז בחדשות טובות (יש המון, יותר מרעות, פחות נותנים להם מקום).
חברות, תינוקות, אנשים שעושים לך טוב.
פעילות גופנית, כתיבה, קריאה, כל דבר שעושה לך טוב, תעשי ממנו יותר.
(אבל טוב באמת, דברים שממלאים אותך, כי פלאפון וג'אנק מרוקנים אחרי שמסיימים איתם)
אם את רואה שאת נשאבת ללמטה, רואה הכל שחור בתדירות גבוהה מידי, שקשה לך רוב הזמן לראות את הטוב, אולי מדובר בדיכאון מסוים.
ברגע שזה לא כאב שלך .. את סתם מאמצת לעצמך כאב של אנשים אחרים .. כי הכי נוח להיות עצובים.
אדם עצוב זה אדם שיש לו משבר מתמשך בחיים כל עוד אין לך ..אין לך סיבה להיות עצובה.
אולי התשובה שלי לא פוליטיקלי קורקט, אבל אם את לוקחת על עצמך צער של אחרים וזה משפיע על שמחת החיים שלך ואת נשאבת, לדעתי צריך לעשות עבודה על מיקוד בחיים שלך וראיית הטוב שבהם
פרופורציות בין הפנים לחוץ
חשיבה האם ההתעסקות בדברים שבחוץ מקדמת אותך, ומה המטרה של ההתערבבות בצער של אחרים משרתת אצלך
אצל הרבה אנשים ובעיקר נשים, יש נטייה להישאב לעצבות. לקושי. כאילו אם נשמח, זה מעיד עלינו שאנחנו לא בסדר כי יש הרבה צער בחוץ. האמנם.?
ועוד סיבה - זה קל יותר. כי יש מלא צער בחיים ואת השמחה צריך לחפש עם פנס, או למצוא אותה בדברים שהם כביכול בנאליים וסף הריגוש שלנו נשחק
לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש! עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י
טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.
אפילו תוך גדי
הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!
לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה
זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא
כאן, ליד הכיור, השיש....
השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני
אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך, לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות
עם דעת וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי, Young man.......
א
אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים
במסגרת תורנית איזושהי, אז בלי לשמוע משהו תורני, אני
מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ.
הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי
ודומיו - יותר. הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!
ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים
ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....
אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים
לציבור של בעלי תשובה, או אנשים
שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,
מלאי מחשבה, משהו!!
א גיט ווך!
לילמנוחה!
הרבנות מבטלת את החלטת המנכל

זה כמו המעבר מהצד לעולם האימון והטיפול בעולם הדתי
מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד וחולמים להגביר לאט לאט למקסימום
זה תחום אומנותי
אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי
יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח
ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה
מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול
עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.
זוועה.
הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.
שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם.
אבל זה רווח לצערי
א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.
ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.
אני מחפש את הניקית "הדובדבן שבקצפת"
הייתה פעילה פה לפני כמה שנים, אם יש כאלה שמכירים את הניק הנוכחי שלה
ויוכלו להגיד לה או משהו
איך אתם עם זה שאתם מתגייסים לצבא שיש בו פריצות ואידיאולוגיה גויית מובהקת של לתעדף את חיי האויב על פניך?
כשאני הייתי שומר בלילות בחדר לידי היה זוג שהתאמן במצוות פרו ורבו מדי לילה והיו לי מפקדים שמצביעים למרץ והולכים למסיבות גייז
לעצם העניין, ברור שחסרים חיילים.
אגב, אם הרמטכ"ל לא היה עבד של הפרוגרס, הוא היה דואג שלחרדים שכן מתגייסים היה מסגרת באמת מתאימה, כדי למשוך עוד חרדים להתגייס, במקום לרוץ לתקשורת ולהצהיר הצהרות על גיוס חרדים.
כמו שוינטר אומר-הצבא לא באמת רוצה חרדים.
(אין בדברים הצדקה לההתנהלות החרדית. זה לא הדיון).
למה יש את זה בכלל? למה לא מספיק מסרים?
זה ממש מיותר.
מי שמסכים איתי שיצטרף לעצומה...
סתם צוחק בקשר לעצומה, אבל נראה לי זה ממש מיותר.
שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.
אה וגם שאין הקלטות.
זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ
אני זוכר נכון?
כלומר, הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.
אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.
ארץ השוקולדותראה.
זה השיר השני שלי כאן.
(ע"פ ההיתרים של הרב אוירבך והרב יצחק יוסף לשמוע שירים שקטים בשלושת השבועות)
הכנתי אתמול בAI, מבוסס ברובו על הקינה "למי אבכה".
מה דעתכם?
לדעתי החצי דקה האחרונה הכי יפה.
אם מצא חן בעיני אחד שטוב ביצירת וידאו, מוזמן... אני טוב מוזיקה ולא בוידאו
לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה,
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלַמִּקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים
שֶעוֹרבִים וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
[Chorus]
וסוֹד תּוֹרָה, הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה?
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
זְכֹר הַשֵּׁם, ואָחוֹר אַל תְּשִׁיבֶנּוּ
קְרַע אֶת הַשָּׁמַיִם וּבוֹא אֵלֵינוּ
בִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים. אַף עַל פִּי כֵן הַכּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע. כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת לא נִבְרְאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁכָּל מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה וְהוּא מִתְחַזֵּק כְּנֶגְדּוֹ. עַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּמוֹ כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר כָּל תְּנוּעָה בְּעָלְמָא, שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹזְרוֹ לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ"
לומר לך את האמת הפנימית שלי אני לא קונה.
כאילו אוקיי יש יצר הרע יש תאוות יש קשיים. אבל אני ממש לא מקבל את זה כמהות האדם ומהות מציאותו בעולם.
לא יודע איני חסיד של "תורת המאבק".
יש אמנם מאבק אבל ככל שלעשות ממנו "שואו" ככה מתעסקים אך בתהליך גירוד הקליפה במקום במהות פנימית הרבה יותר שהרי "נשמה שנתת בי טהורה היא" ומהות האדם היא גבוהה מעל גבוה.