אבל גם בלי זה, את משתפת שאת מרגישה שלא טוב לך, שהיית רוצה להוריד מהעומס, שאת מרגישה שזה פוגע במשפחה - אז מה זה משנה אם נניח לא היה מקובל לקחת את זה כשיקול לגבי בחירה תעסוקתית? הרי זו המסקנה האישית שהגעת אליה. אז זה שיקול עבורך. אני לא אומרת שזה בהכרח מה שאת צריכה לעשות, רק אומרת שבעיניי ברור שזה שיקול מאוד משמעותי בהחלטה!

לגבי מה להחליט, כמו שכתבתי בדיוק - אני לא יודעת מה ההחלטה הנכונה - גם אין לנו את כל הפרטים (כמו כמה בעלך מרוויח וההוצאות, לגבי העניין הכלכלי, למשל), וגם בסוף רק את יודעת כמה משקל יש לכל רכיב במשוואה. רק רוצה לציין שחוגים זה בעיניי הרבה פחות חשוב מאמא נינוחה ופנויה... זה דבר שהוא בכלל לא חובה וכמה קומות מעל לבסיס. 

מה יותר חשוב מהמשפחה שלנו?

ילדים לא צריכים את כל המותרות האלו, ואם אני זוכרת נכון שלך בני ארבע?

הם צריכים את אמא שלהם בנחת ופניות אליהם.

אני גם באותה התלבטות כמוך לגבי משרה. אבל ממה שכתבת זה נשמע שאת רוצה להוריד אבל פוחדת איך תתפסי בעיני החברה, וצריכה אישור חיצוני.

האישור הכי גדול זה הילדים שלך. 

והלוואי הלוואי שמורים כמוך היו מתוגמלים על עבודה כזו כמו שצריך. אבל אנחנו לא. וזה נראה לי פשוט מטורף לעבוד ככה בתור מורה. אם תלכי לעבוד בבי"ס פחות דורש ותעבדי את אוות מספר שעות, את תקבלי אותה משכורת בדיוק!

אני לא מבינה איך את יכולה להמשיך ככה?

אני ממש מרגישה שאלו השנים שלי להתרכז במשפחה, וזה שנים אינטנסיביות גם אם 'רק' מגדלים ילדים, אז כרגע אני ממש לא מתכוונת להעמיס בעבודה.

כי בתואר שלי- חינוך- זה בעיקר מה שמתאפשר, וזה בעיקר מה שאני רואה בדרושים שמתאים לתואר שלי,

אבל כל השנים לא רציתי

וגם עכשיו לא..

הייתי בבחירה עם הילדים כשהם היו קטנים, בין לבין עבדתי בעבודות קטנות כדי לשמור על שפיות.

ועכשיו אני מחפשת משרה 4 ימים בשבוע: או 5 אבל לסיים מוקדם: וחוץ מהוראה אני לא מוצאת כלום!!

אבל אווןף כמה עבודה את מתארת!!!

וזה בדיוק מה שאני לא רוצה!!

תודה לך על הפירוט הזה..

חשוב..

למה לא למדתי עבודה סוציאלית למשל.. רואה מלא משרות פנויות.. 

זה תלוי איזה מקצוע מלמדים, מה הציפיות של ביה"ס, תיכון מול יסודי וכו'.. 

כן יש תקופות מאוד ספציפיות שהן עמוסות יותר (כמו תקופת התעודות, או לאחר תקופת מבחנים) אבל גם זה לאט לאט מתאזן ככל שאני יותר מנוסה ולומדת לנהל את הזמן שלי *בבית הספר* בצורה נכונה. 
נשמע שהפותחת עובדת בבית ספר מאוד מאוד תחרותי ודוחף למצויינות ולא כל בתי הספר הם כאלו בכלל ..  כן יש מבחנים ועבודות אבל לא באינטנסיביות שהיא מתארת ואולי זה גם תלוי מקצוע. (למרות שגם אני מלמדת אחד ממקצועות הליבה - בתיכון ומגישה לבגרות )
וגם בתוך ההוראה יש בחירה האם לקחת חינוך - שזה הרבה יותר אינטנסיבי או לא. אני הייתי מורה מקצועית השנה אחרי כמה שנים כמחנכת וזה עוד יותר הוסיף לתחושת הרוגע. כשאת מחנכת הכל מופנה אלייך מצד כל המורים ובעיניי זה לא שווה את הכסף (אפשר לעשות קצת מילויי מקום ולהגיע בקלות לתוספת הזאת של השכר)  ובנוסף באיזה בית ספר עובדים - האם הצוות של המקצוע הוא משמעותי ? כי אם כן ויש רכזת שעושה את עבודתה זה חוסך המון עבודה. (כל מורה למשל בונה מבחן אחד במחצית בליווי הרכזת - הרבה יותר קל מלבנות הכל בעצמך) 
ועוד דבר שהבנתי שלצערי ככל הנראה בבתי ספר חילוניים מבינים הרבה יותר את הגבולות ומתייחסים אל העבודה כאל עבודה וזה בא לידי ביטוי בהפרדה בין החיים לעבודה ובציפיות ממך ולכן אני כרגע מאוד מרוצה.. אני אומרת לצערי כי ברור שכיף לעבוד במסגרת שמתאימה לאורח החיים שלך ורוב המורות כמוך .. אבל זה שווה את זה. 

נגיד לאנגלית..

ביסודי

דתי

וחילוני..

יש לי כמה חברות מורות, ולא כולן סובלות עד כדי כך. גם אחותי מורה, מחנכת גם, ולא מתארת כזו אינטנסיביות

זה נכון שיש עבודה מהבית, ומבחנים וכו,  אבל לא כל שנה צריך להמציא את כל מערכי השיעור מחדש. יש הרבה מורות שממחזרות פשוט, משתמשות בשעות השהייה, מנהלות זמן בצורה אחרת. ובכללי הרבה מזה תלוי באופי המורה

מי שהיא פרפקציוניסטית - תעשה מעל גבול הסביר, גם בעבודה אחרת, ותסבול גם שם.

לדעתי זה עניין של גישה לדברים ותעדופים בחיים.

שבה הפחתתי עומס בעבודה היתה בעיקר למידה של

הבחנה בין עיקר לטפל

תיעדוף משימות

תקשורת ברמה גבוהה מול בוס/ קולגות/ עובדים תחתי/ ספקים

אח"כ גם הפחתתי קצת שעות

הרבה אנשים נמצאים במרוץ שאת מתארת

עובדים קשה כדי לצרוך הרבה

המרוץ הזה מתיש בפני עצמו

הדרך לצאת ממנו היא קודם כל ללמוד לצרוך פחות מהיכולת הכלכלית

למצוא את האושר במקום אחר מכסף וצריכה

לאיזורי פריפריה/ יו"ש וככה לפנות תקציב.

לא קל אבל יכול לשנות חיים.

הייתי מתחילה מזה.

תפס אותי המשפט: "מעמיס גם עליו ועדיין באופן תמוה הוא מעדיף שאעבוד יותר".

הוא יודע את הרצונות שלך? שהיית רוצה להיות יותר נוכחת ופנויה לבית?

בסוף כל בעל נורמלי רוצה שאישתו תהיה מאושרת, אולי

הוא חושב שזה מה שעושה אותך מאושרת להיות כל כל כך הרבה בעשייה ובקריירה?

אבל קודם כל את צריכה בעצמך לברר מה הרצונות שלך ותתפלאי שבעלך יכול ממש לעזור לך להגשים אותם, את לא חייבת לקחת הכל על הכתפיים שלך.

בקיצור נראה לי זו נקודה מאוד חשובה.

אני עשיתי החלטות תעסוקתיות לא שגרתיות, אבל זה התאפשר לי רק בגלל שבעלי עמד לצידי. ואז גם הסביבה פחות הצליחה להשפיע עליי.

אבל אני חושבת שאת נמצאת בקצת מלכודת דבש- בגלל שמערכים ומייקרים אותך בעבודה...

זה עונה לך על צורך נפשי עמוק, אז קשה לך לוותר על זה.

אבל תחשבי שיהיה לך יותר זמן לעצמך, יותר פניות לחיים, תוכלי לחיות פחות במרדף יותר בהנאה מהרגע.

אם בעלך עובד במשכורת מכובדת שעונה לכם על הצרכים, למה לא בעצם?

לק"י

ובית הספר שלך נשמע חונק...

גם לצוות וגם לתלמידים.

את עם שני ילדים היית בחופשת לידה אחת,

בד"כ אחרי שני ילדים יש שתי חופשות לידה שמאפשרות להיכנס לזה יותר ברוגע, עם יוצר פסק זמן ותקופת למידה והתאקלמות להורות יותר מדורגת.

בנוסף שאלה חשובה, האם בעלך שותף בגידול הילדים?

אני אפשר להשוות מצב שהכל עלייך לעומת מצב שהעומס מתחלק.

ולמה את נעולה על 4 ימים בשבוע אם זה מה שמעמיס? הילדים במסגרות 5 ימים בשבוע כדאי לנצל את זה לאיזון נכון של כמות השעות כל יום. (תחשבי שאפילו אם תעבדי יום מקוצר של 4 שעות, זה יקצר לך שעה כל יום.

שעה לאיפוס בים העבודה לבית זה המון.

לגבי הכנה של דברים, אין לי ניסיון בהוראה, אבל בד"כ עם הזמן יש דברים מוכנים, יותר קל לאלתר, יש יותר ניסיון וביטחון שפחות צריך את הדברים המושקעים בשביל לתפוס כיתה.

אבל צריך לחתור לזה שההשקעה עכשיו תוריד מהעומס בהמשך.

השנה הזאת הייתה לי עמוסה נורא, עם ילד בן ארבע וילד בן שנה וחצי, לא מצאתי זמן לעצמי בכלל ולא הייתה לי סבלנות אליהם כמו שהייתי רוצה. שנה הבאה אני מורידה משמעותית אחוזי משרה, מורידה שליש מהמשרה שלי ושליש מהמשכורת. קודם כל בשביל עצמי, עוד לפני הילדים. ברור לי שהיחס שלי לילדים הוא תופעת לוואי של העומס עלי, ברגע שאני עם עצמי אהיה יותר בנחת ויותר בטוב אז גם אהיה אמא טובה יותר כמו שאני מכירה את עצמי מתקופות יותר רגועות.

וגם אנחנו לוקחים הדרכת הורים לא זולה ועוד טיפול לילד עם החזר חלקי מהקופה ואנחנו עם משכורת אחת, בעלי לא עובד... גרים במקום זול, חיים ברמת חיים לא גבוהה (אבל כן מספיקה בהחלט לכל צרכינו) וחסכנו הרבה מאז החתונה ככה. שנה הבאה אולי לא נצליח לחסוך, הקטן יהיה אצל מטפלת יקרה בטירוף (אין לי אופציה אחרת כרגע) ואני מורידה משמעותית אחוזי משרה, אבל נדאג לאזן את ההוצאות שלנו שלא ניכנס לגירעון. זה שווה לי את הנחת שלי אפילו אם למשל אני רק אחפש לילדים בגדים בחנות יד 2 ולא אהנה מהזמנות בגדים מתוקים בנקסט (סתם דוגמא לחיסכון).

מנסה לחשוב על שמות נחמדים לא יחודיים מדי

שירי, רוני, גילי, רננה, הלל, הללי, ציון, מוריה, הודיה

זה שמות עם משמעות ברורה

בהיבט היותר ייחודי אפשר ללכת על שמות שקשורים לטבע (עצים, פרחים, הרים בארץ, נחלים בארץ וכו):

ירדן, איילה, כרמל, שקד, גליל, יסמין, מורן, מרווה, צוף וכו'

ויש גם יישובים עם שמות מעלפים;)

חנה, דבורה, אביגיל, אסתר, רות, הדסה, יסכה, איילה, נועה, מילכה, תרצה.

יש הרבה שמות יפים בתנ"ך ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...

אני מבינה שהסביבה חסרת סבלנות, אז שידמיינו שהיא נולדה עוד חודש.

אנחנו קראנו שם בלחץ ואחכ עם כל ההורמונים של אחרי הלידה, למרות שאני בחרתי את השם היה לי ממש קשה עם השם ועם הילדה ולקח לי המון זמן להתחבר בחזרה. לא יקרה שום דבר אם היא תהיה בת חודש בלי שם.

תזכקי תמיד שבתקופת הגאונים היה את רב האי גאון - פשוט קראו לו "זה" אז זו גם אופציה 😉

לא מתחילים לעקוב רק מהשבוע הזה?

3 תנועות בחצי שעה.

אני חושבת שזה שלב שהם עוד קטנים, ואולי הוא שינה מיקום ולכן את לא מרגישה. דוקא נראה לי שבמוקד אחיות ידעו לכוון אותך, ולא לשלוח בוודאות להבדק.

עם עובר סופר פעיל שכנראה החליט לנמנם🤪

ודווקא במוקד האחות אמרה לי לעקוב במשך חצי שעה ואם אני מרגישה 4 תנועות אין צורך לדאוג. 

אצלי זה גרם לריקודים ששום מתוק אחר לא עשה

אנסה

ואעדכן בעז"ה 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

בגיל הזה לא מובן מאליו בכלל..

ב"ה שיש פירות 

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

לא נכון להתחתן בלי מציאת חן.

אבל אולי שווה להעמיק ולא לחשוב על זה תקופה ולחזור ולבחון אם זה עדיין שם אחרי העמקת הקשר.

כי לפעמים כשהלב נפתח גם מציאת החן קוראת. 

אבל מציאת חן לא בהכרח אומרת פרפרים לדעתי.

אבל ברור לגמרי שלא בלי משיכה, מציאת חן, רגשות וכו'

הלוואי עלי

אבל נתת לי יעד שבא לי להצליח בו

אמן השבוע אני אצליח גם

בזכותך אני אשתדל יותר השבוע להיות על זה

אין דבר יותר משמח מזה!

אני משתדלת/השתדלתי להתפלל כל יום מנחה.. עכשיו קצת פחות יוצא לי, מקווה בע"ה להתמיד יותר!