ולומר לה שרק שם היא יכולה לישון...

ואולי גם לשאול אותה למה היא מגיעה אלייך בלילה. אולי בתשובה שלה תוכלי למצוא התחלה של פתרון...

וכשהיא באה אלייך ואת לא שמה לב אז את יכולה כשכן שמת לב להעביר אל השמיכה או המזרן.

אצלי זה עד כל כך שהילד היה פשוט מביא את הכרית והשמיכה שלו, נשכב על הפוך שפרוש על הרצפה לידי אפילו בלי להעיר אותי. המשיך גם כשהיה תינוק בחדר ולא הפריע לי בכלל. והפסיק מעצמו באיזה שהוא שלב, לא זוכרת אבל זה היה תקופה לא ארוכה.

ומוכנים לספוג כמה לילות עם פחות ישנה

לעשות לה הכנה

לדבר איתה..דרך הצגה או סיפורים

אבל ברגע שזה כלל אז הז כלל

מתעוררת- באים אליה מציעים לה מים או משהו שמרגיע אותה

אפשר לשיר לה..וכו

וגם אם בוכה מסבירים בנעימות אבל בבטחון שכל הילדים ישנים במיטה 'להם..ושגם  היא ישנה במיטה שלה והז הכי נעים ואמא תעזור לך להתרגל

מנסיון לש כל הרגל הם מפנימים

אבל צריך התמדה

ואמון

ולשדר בטחון

אם תכנעי לה הז לא יעבוד

ואגב לילדים הבאים- אמלי נגיד אין מצב בעולם

ישלד ישן איתי בחדר

לא בנויה לזה

עד גיל שנה אם י ש צורך ספציפי זה יקרה

מאז והלאה פשוט מעולם לא אופציה

הם לא מעלים בדעתם אפילו אופציה כזאת מ4וב שזה מוחלט אצלי

אז הכי טוב בעיני להבא- לא לאפשר אף פעם

אם י שלילה חריג שחולים או משהו כזה אני אשכב לידם בחדר לשהם ולא להפך

ולא לישון בלילה זה לא אופציה בסוף הריון..

במיוחד שבכל מקרה זה לא יעזור כי אני לא אחכה לה ערה שהיא תבוא... והיא מגיעה וישנה לידי לוקח הרבה זמן עד שאני שמה לב שהיא שם.

אם היא מגיעה כשאני עוד ערה היא בלי בעיה הולכת לחדר שלה ונותנת לי לשבת לידה

בגלל סמיכות הזמנים של המילואים והלידה.

האם בעלך היה לאחרונה במילואים או שהוא עכשיו יוצא?

אם עד עכשיו הוא היה בבית ולא חל שיפור מעם כלביא, מאוד יכול להיות כשהוא יצא היא לא תהיה בנויה לתהליך של לא לבוא אליכם לחדר.

וגם מיטה פנויה זה קורץ..

תנסי מזרון כמו שהציעו, וכשהוא במילואים שיהיו דברים על המיטה, שלא יהיה לה פיזית מקום לידך.

אם איכשהו הוא לא יצא למילואים בסוף, אז ממש כדאי שהוא יקח אחריות על התהליך.

כל פעם שהיא באה הוא מחזיר אותה ויושב לידה בחדר שלה עד שהיא נרדמת.

אמא ביום, אבא בלילה. חודשיים לפני לידה זה ממש הזמן.

אבל אם הוא כן יצא למילואים אז תנסי בטוב בחודש הקרוב, אם יעבוד הרווחת.

יש לכם ספונת?

אצלנו אחרי לידה עם הפרשים דומים, התינוק במטחברת, האח/ אחות בספונת.

ככה יש להם את המקום שמוגדר שלהם, אבל הוא לא באמת נוח, אז כשהם בשלים להישאר במיטה הם פחות ופחות באים אלינו.

אין ספונת..  

אבל המזרון נשמע באמת רעיון טוב וננסה לממש אותו

רק צריכה לברר איפה שמתי את הסדינים של המזרן הקטן, העפתי את הרוב כשהעברתי אותה למיטת אחים ומסרתי את המיטב מעבר

לק"י

(בנוסף לבן 2.9.... אבל הוא עוד הקטן פה).

אני התחלתי איתה מבצע, שכל לילה שהיא ישנה במיטה שלה- היא מקבלת מדבקה. אחרי מספר מדבקות היא תקבל הפתעה.

מקווה שיעזור לה להתרגל לישון במיטה שלה. כי נראה לי שהיא פשוט מתעוררת ובאה. לא מנסה להירדם במיטה שלה.

וגם אני לא מתעוררת תמיד כשהיא באה.

נראה מה יהיה ואיך יהיה 😀

אני מרגישה שמגיעה כם כוח לסבב הזה כי מאז סוף תשרי היה לנו חופש מהמילואים..

ובעיניי אם אני מחליטה על משהו שהוא לא, אז אחרי דיבור חוזר ונשנה אני מתחילה להציב גבולות חדים יותר ועוזרת לילד ליישם... אנחנו ביחד מול הכלל... 

ועוזר לי לישון טוב יותר זה מבורך.. עד גיל שנה לגמרי ישנים איתי וגם אחרי באים לינוק בלילה וממשיכים בלינה משותפת.

ברגע שזה מפריע יותר מדי אז עוצרת את זה.

עם שני הגדולים בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי כבר היה תינוק קטן יותר. איתה גם בגלל שלא היה עוד תינוק עדיין וגם בגלל המלחמה שכל פעם הרגיש לי זמן לא טוב לשים גבול (או שלא הפריע לי כי המיטה הייתה כולה שלי אז היה מספיק מרחב לשתינו) איכשהו הגענו לגיל 3 וחצי וזה עוד לא קרה..

הבטוח הזה..

הגדול בקושי בקושי מגיע, רק אם היה לו חלום ממש רע.

השני מגיע לעיתים רחוקות מאוד. אבל זה ממקום שהוא התבגר מעצמו וכבר לא צריך את זה. ולא אני כיוונתי לשם.. ( כן ניווטתי, אבל לא ממש כיוונתי, והוא עשה את זה מעצמו)

לנעול כדי שהיא תדפוק ונלך איתה למיטה שלה.

אבל מרגיש לי שזה יהיה לה מקום לא טוב..

השארתי לה הלילה מזרון, ודיברתי איתה והסברתי לה למה מפריע לי שהיא באה.. נראה מה יהיה ואיך יהיה.

באמת עד הלידה ממש התקשיתי לאכוף את זה... כששמתי לב כן ניסיתי להעביר חזרה או לבקש שתחזור אבל האמת שלא רבתי אם זה דרש יותר מ10 דקות.

אחרי הלידה בשבוע הראשון פשוט אמרתי לה- התינוק פה תתני לו נשיקה אין מקום את יכולה לישון במיטה של אבא או במיטה שלך.

יום 1 אמרתי לה שתביא את הספה הקטנה הנפתחת שלה (עד הלידה היא ממש לא הסכימה)

אחרי הלידה השינה שלי קלה יותר ושמתי לב ברגע שהיא הגיעה לחדר...

אחר כך התחיל עם כלביא וישנו יחד בממ"ד אחריו נתתי להן יומיים במיטה של בעלי כשהוא היה במילואים ואז הסברתי להם שהוא חוזר לשבת וצריך מיטה אז כל אחת בשלה

זה עבד בזכות איך שהיא קיבלה את התינוק במלא אהבה ולא בקנאה. אם היה אחרת כנראה זה לא היה מוצלח

בת כמה היא?

כי זה ממש יכול להיות טריגר להרגשה שהתינוק לקח לה את המקום..

גם אצלי היא ממש מחכה ללידה בכיליון עיניים😍

הילדים שלי יותר רגישים וכמעט כולם עברו שלב שהגיעו כל לילה למיטה שלי. מבחינתי זה צורך שלהם, ולא היה לי לב לשלול לבד לחדר, וגם לא היה לי כוחות ללכת לשכב לידם.

אז פשוט ככה זה נשאר, לאט לאט רובם הפסיקו, ומי שלא מאמינה שיפסיק בקרוב, זה לא נמשך לנצח.

מבינה שזה לא מתאים לכולם, אצלנו זה רוב הזמן היה בסדר גמור ונתן לי לישון יותר טוב.

(הילדים שלי לא דברנים גדולים ולא בנויים לחפירות אז הרגשתי ככה אני מאפשרת להם מקום בטוח בלי לשאול שאלות או לבקש בקשות, נכנסים למיטה וזהו ומרגישים בבית)

זו באמת הסיבה שלא הצבתי פה גבול נוקשה עד עכשיו.

מרגיש לי שזה מרחב בטוח עבורם.

אבל מה עשית כשנולד עוד תינוק אם הגדול עוד לא היה בשל לזה?

מקווה שבאמת הפתרון של המזרון יהיה פתרון מוצלח.

אצלי קצת יותר חמור - אותו סיפור עם שני ילדים - בני שלוש ושש.

צריכה ללדת בקרוב, ואצלי יש הרבה תכונה בחדר השינה לאחר הלידה (התינוקות שלי ערים בלילה).

ממש לא נראה לי שייך שהמצב יימשך ואנחנו מתקשים לעשות את השינוי, אבל נראה שזה באמת נצרך.

לעשות את השינוי לאחר הלידה נראה לי פחות מוצלח - ככה יקשרו את לידת האח החדש לזה שהם "מפסידים" שינה עם אבא ואימא.

עוקבת אחר ההצעות שיש כאן ומקווה שנצליח למצוא פתרון❤️

אני מבינה את הצורך שלו בבטחון ובקרבה 

מצד שני זה ממש יכול להפריע לי לישון

מה שעוזר זה אני סוגרת/ נועלת את החדר

ואז כשהוא מגיע אני אומרת לו שהוא יכול להיכנס אבל לישון על שמיכה/ מזרון ליד המיטה ולא לעלות על המיטה עד הבוקר 

(צריך להיות איתו ברורים כי זה הרגל שהוא עושה מתוך שינה )....

ואז בהמשך אפשר גם להשאיר מראש פתוח שברור לו שהוא רק על השמיכה ולא עולה....

זה מקל עלי...

מקווה שבעתיד הוא יתרגל גם לישון לילה שלם במיטה שלו

אבל זה מעל לכוחותי לקום להחזיר אותו ולשכב איתו במיטה שלו...

לא כתבת בן כמה הוא אבל אני ממש בנחת איתה בגלל שאני יודעת שיבוא יום וזה יעבור לה.. כמו שעבר לשני הגדולים.

רק עכשיו רוצה לתת לה דחיפה קטנה לשם אז 😉

הוא בן 4.5 

זה צורך מובן והגיוני שלה

וזה גם מובן שלא מתאים לך

אבל עוד רגע מילואים, אני לא הייתי מצליחה להחזיק ככה תהליך.

בהנחה וכרגע זה סביר לך שבזמן המילואים היא תבוא אליך, אז הייתי מרפה מזה

מבינה את החשש מה יהיה אחרי הלידה, אבל אחרי הלידה תתמודדו עם מה שהיה אחרי הלידה

לנו דווקא היה פעם שחששנו מה יהיה אחרי הלידה, אבל בגלל שהפרדנו מיטות אחרי הלידה הבן שלי הבין שזה לא אפשרי והיה יותר קל לעשות איתו תהליך...

מציעה כן לשים עכשיו מזרון, לומר שעכשיו אבא לא נמצא אז אפשר במיטה, ואחרי שיהיה לנו תינוק היא תוכל לבוא למזרון, כי במיטה לא יהיה מקום.

כמובן אם כן מתאים לך לעשות כרגע תהליך אז מעולה, זה פשוט ידרוש ממך, ומבחינתי לפחות סוף הריון ומילואים זה לא זמן לתהליכים, אבל אם אצלך זה אחרת אז תעשי את זה כבר עכשיו.

מילואים לבד וסוף הריון לבד אולי הייתי עושה משהו אבל השילוב של שניהם ביחד גורם לי להרגיש שתהליכים גדולים עלי,במיוחד תהליכים שכרוכים בחוסר שינה.

נשמע לי שבאמת הכי הגיוני שאעבוד בשיטה שאת מתארת.. שהיא כבר תכיר את המזון והוא יהיה המקום שלה ומצד שני כן אהיה גמישה...

להבין עכשיו שהמזרון בשבילה מאשר להעביר אותה רק בהמשך.

תנסי כמה ימים רצוף גם אם יהיה טיפה קשה, זה לא שהיא לבד. את איתה, מלטפת הכל,

פשוט לא באותו מפלס.

כשאבא לא יהיה בבית..

בכל מקרה הבוקר זה עבד מעולה.

מבחינתה זה המקום שלה. היא כעסה על האח שהעז להתקרב😅

כלומר שהיא לא תצטרך לעבור מהמיטה שלך למזרון בגלל אבא ובגלל התינוק, שזה לא יהיה פרס ניחומים מקום שלישי,

אלא מלכתחילה שתהיה מבסוטה על זה.

בכל אופן בהצלחה בכל החלטה!

בעיניי תינוק חדש זו פחות הבעיה.. הבעיה הגדולה זה הזוגית.

ולכן אני לא מאפקרת להתחיל את הלילה במיטה איתי, אלא רק באמצע הלילה/ בבוקר לבוא

ויש לי תינוק קטן, והחמוד שמעליו מגיע באמצע הלילה ויודע לישון בצד השני...

בסופו של דבר אני מרגישה שיש בזה משהו עוטף, אוהב וקרוב שנותן אהבה

ילד בן 3.5 שמאוד מאוד אוהב לישון איתי במיטה ולי מאוד לא נח.

היו תקופות שיותר הרשיתי כי אני מרגישה שזה צורך מאוד חזק

אבל מתישהו הבנתי שזה ממש לא אפשרי כי אני ישנה גרוע איתו

דיברנו איתו והסברנו שעם אמא אפשר לבוא לישון רק בבוקר כשיש אור

ובאמת הרבה בקרים הוא בא לישון איתי (לצערי לפעמים זה גם שש בבוקר כי כבר יש אור...)

אם מגיע באמצע הלילה אז אנחנו לא מרשים לו ומלווים אותו למיטה שלו.

אם את לא מתעוררת כשהיא מגיעה ונשכבת איתך, אני מציעה לנעול את הדלת כמה לילות.

תדברו איתה קודם, תסבירו לה שזה מאוד לא נח לאמא וקשה לה לישון איתה אז אתם מרשים נגיד רק בבוקר.

או מרשים רק חיבוק ונשיקה בלילה וחוזרים לישון במיטה.

היא הביעה הבנה ובגרות והייתה נורא חמודה🙂

בפועל הלילה היא הרגישה לא טוב וקמה כמה פעמים אבל בגלל שזאת הייתה התעוררות מלאה של שתינו היא חזרה למיטה שלה כל פעם.

בבוקר היא באה ושכבה יפה ממש במזרון. נראה מה יהיה הלילה 😀

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר