ולומר לה שרק שם היא יכולה לישון...

ואולי גם לשאול אותה למה היא מגיעה אלייך בלילה. אולי בתשובה שלה תוכלי למצוא התחלה של פתרון...

וכשהיא באה אלייך ואת לא שמה לב אז את יכולה כשכן שמת לב להעביר אל השמיכה או המזרן.

אצלי זה עד כל כך שהילד היה פשוט מביא את הכרית והשמיכה שלו, נשכב על הפוך שפרוש על הרצפה לידי אפילו בלי להעיר אותי. המשיך גם כשהיה תינוק בחדר ולא הפריע לי בכלל. והפסיק מעצמו באיזה שהוא שלב, לא זוכרת אבל זה היה תקופה לא ארוכה.

ומוכנים לספוג כמה לילות עם פחות ישנה

לעשות לה הכנה

לדבר איתה..דרך הצגה או סיפורים

אבל ברגע שזה כלל אז הז כלל

מתעוררת- באים אליה מציעים לה מים או משהו שמרגיע אותה

אפשר לשיר לה..וכו

וגם אם בוכה מסבירים בנעימות אבל בבטחון שכל הילדים ישנים במיטה 'להם..ושגם  היא ישנה במיטה שלה והז הכי נעים ואמא תעזור לך להתרגל

מנסיון לש כל הרגל הם מפנימים

אבל צריך התמדה

ואמון

ולשדר בטחון

אם תכנעי לה הז לא יעבוד

ואגב לילדים הבאים- אמלי נגיד אין מצב בעולם

ישלד ישן איתי בחדר

לא בנויה לזה

עד גיל שנה אם י ש צורך ספציפי זה יקרה

מאז והלאה פשוט מעולם לא אופציה

הם לא מעלים בדעתם אפילו אופציה כזאת מ4וב שזה מוחלט אצלי

אז הכי טוב בעיני להבא- לא לאפשר אף פעם

אם י שלילה חריג שחולים או משהו כזה אני אשכב לידם בחדר לשהם ולא להפך

ולא לישון בלילה זה לא אופציה בסוף הריון..

במיוחד שבכל מקרה זה לא יעזור כי אני לא אחכה לה ערה שהיא תבוא... והיא מגיעה וישנה לידי לוקח הרבה זמן עד שאני שמה לב שהיא שם.

אם היא מגיעה כשאני עוד ערה היא בלי בעיה הולכת לחדר שלה ונותנת לי לשבת לידה

בגלל סמיכות הזמנים של המילואים והלידה.

האם בעלך היה לאחרונה במילואים או שהוא עכשיו יוצא?

אם עד עכשיו הוא היה בבית ולא חל שיפור מעם כלביא, מאוד יכול להיות כשהוא יצא היא לא תהיה בנויה לתהליך של לא לבוא אליכם לחדר.

וגם מיטה פנויה זה קורץ..

תנסי מזרון כמו שהציעו, וכשהוא במילואים שיהיו דברים על המיטה, שלא יהיה לה פיזית מקום לידך.

אם איכשהו הוא לא יצא למילואים בסוף, אז ממש כדאי שהוא יקח אחריות על התהליך.

כל פעם שהיא באה הוא מחזיר אותה ויושב לידה בחדר שלה עד שהיא נרדמת.

אמא ביום, אבא בלילה. חודשיים לפני לידה זה ממש הזמן.

אבל אם הוא כן יצא למילואים אז תנסי בטוב בחודש הקרוב, אם יעבוד הרווחת.

יש לכם ספונת?

אצלנו אחרי לידה עם הפרשים דומים, התינוק במטחברת, האח/ אחות בספונת.

ככה יש להם את המקום שמוגדר שלהם, אבל הוא לא באמת נוח, אז כשהם בשלים להישאר במיטה הם פחות ופחות באים אלינו.

אין ספונת..  

אבל המזרון נשמע באמת רעיון טוב וננסה לממש אותו

רק צריכה לברר איפה שמתי את הסדינים של המזרן הקטן, העפתי את הרוב כשהעברתי אותה למיטת אחים ומסרתי את המיטב מעבר

לק"י

(בנוסף לבן 2.9.... אבל הוא עוד הקטן פה).

אני התחלתי איתה מבצע, שכל לילה שהיא ישנה במיטה שלה- היא מקבלת מדבקה. אחרי מספר מדבקות היא תקבל הפתעה.

מקווה שיעזור לה להתרגל לישון במיטה שלה. כי נראה לי שהיא פשוט מתעוררת ובאה. לא מנסה להירדם במיטה שלה.

וגם אני לא מתעוררת תמיד כשהיא באה.

נראה מה יהיה ואיך יהיה 😀

אני מרגישה שמגיעה כם כוח לסבב הזה כי מאז סוף תשרי היה לנו חופש מהמילואים..

ובעיניי אם אני מחליטה על משהו שהוא לא, אז אחרי דיבור חוזר ונשנה אני מתחילה להציב גבולות חדים יותר ועוזרת לילד ליישם... אנחנו ביחד מול הכלל... 

ועוזר לי לישון טוב יותר זה מבורך.. עד גיל שנה לגמרי ישנים איתי וגם אחרי באים לינוק בלילה וממשיכים בלינה משותפת.

ברגע שזה מפריע יותר מדי אז עוצרת את זה.

עם שני הגדולים בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי כבר היה תינוק קטן יותר. איתה גם בגלל שלא היה עוד תינוק עדיין וגם בגלל המלחמה שכל פעם הרגיש לי זמן לא טוב לשים גבול (או שלא הפריע לי כי המיטה הייתה כולה שלי אז היה מספיק מרחב לשתינו) איכשהו הגענו לגיל 3 וחצי וזה עוד לא קרה..

הבטוח הזה..

הגדול בקושי בקושי מגיע, רק אם היה לו חלום ממש רע.

השני מגיע לעיתים רחוקות מאוד. אבל זה ממקום שהוא התבגר מעצמו וכבר לא צריך את זה. ולא אני כיוונתי לשם.. ( כן ניווטתי, אבל לא ממש כיוונתי, והוא עשה את זה מעצמו)

לנעול כדי שהיא תדפוק ונלך איתה למיטה שלה.

אבל מרגיש לי שזה יהיה לה מקום לא טוב..

השארתי לה הלילה מזרון, ודיברתי איתה והסברתי לה למה מפריע לי שהיא באה.. נראה מה יהיה ואיך יהיה.

באמת עד הלידה ממש התקשיתי לאכוף את זה... כששמתי לב כן ניסיתי להעביר חזרה או לבקש שתחזור אבל האמת שלא רבתי אם זה דרש יותר מ10 דקות.

אחרי הלידה בשבוע הראשון פשוט אמרתי לה- התינוק פה תתני לו נשיקה אין מקום את יכולה לישון במיטה של אבא או במיטה שלך.

יום 1 אמרתי לה שתביא את הספה הקטנה הנפתחת שלה (עד הלידה היא ממש לא הסכימה)

אחרי הלידה השינה שלי קלה יותר ושמתי לב ברגע שהיא הגיעה לחדר...

אחר כך התחיל עם כלביא וישנו יחד בממ"ד אחריו נתתי להן יומיים במיטה של בעלי כשהוא היה במילואים ואז הסברתי להם שהוא חוזר לשבת וצריך מיטה אז כל אחת בשלה

זה עבד בזכות איך שהיא קיבלה את התינוק במלא אהבה ולא בקנאה. אם היה אחרת כנראה זה לא היה מוצלח

בת כמה היא?

כי זה ממש יכול להיות טריגר להרגשה שהתינוק לקח לה את המקום..

גם אצלי היא ממש מחכה ללידה בכיליון עיניים😍

הילדים שלי יותר רגישים וכמעט כולם עברו שלב שהגיעו כל לילה למיטה שלי. מבחינתי זה צורך שלהם, ולא היה לי לב לשלול לבד לחדר, וגם לא היה לי כוחות ללכת לשכב לידם.

אז פשוט ככה זה נשאר, לאט לאט רובם הפסיקו, ומי שלא מאמינה שיפסיק בקרוב, זה לא נמשך לנצח.

מבינה שזה לא מתאים לכולם, אצלנו זה רוב הזמן היה בסדר גמור ונתן לי לישון יותר טוב.

(הילדים שלי לא דברנים גדולים ולא בנויים לחפירות אז הרגשתי ככה אני מאפשרת להם מקום בטוח בלי לשאול שאלות או לבקש בקשות, נכנסים למיטה וזהו ומרגישים בבית)

זו באמת הסיבה שלא הצבתי פה גבול נוקשה עד עכשיו.

מרגיש לי שזה מרחב בטוח עבורם.

אבל מה עשית כשנולד עוד תינוק אם הגדול עוד לא היה בשל לזה?

מקווה שבאמת הפתרון של המזרון יהיה פתרון מוצלח.

אצלי קצת יותר חמור - אותו סיפור עם שני ילדים - בני שלוש ושש.

צריכה ללדת בקרוב, ואצלי יש הרבה תכונה בחדר השינה לאחר הלידה (התינוקות שלי ערים בלילה).

ממש לא נראה לי שייך שהמצב יימשך ואנחנו מתקשים לעשות את השינוי, אבל נראה שזה באמת נצרך.

לעשות את השינוי לאחר הלידה נראה לי פחות מוצלח - ככה יקשרו את לידת האח החדש לזה שהם "מפסידים" שינה עם אבא ואימא.

עוקבת אחר ההצעות שיש כאן ומקווה שנצליח למצוא פתרון❤️

אני מבינה את הצורך שלו בבטחון ובקרבה 

מצד שני זה ממש יכול להפריע לי לישון

מה שעוזר זה אני סוגרת/ נועלת את החדר

ואז כשהוא מגיע אני אומרת לו שהוא יכול להיכנס אבל לישון על שמיכה/ מזרון ליד המיטה ולא לעלות על המיטה עד הבוקר 

(צריך להיות איתו ברורים כי זה הרגל שהוא עושה מתוך שינה )....

ואז בהמשך אפשר גם להשאיר מראש פתוח שברור לו שהוא רק על השמיכה ולא עולה....

זה מקל עלי...

מקווה שבעתיד הוא יתרגל גם לישון לילה שלם במיטה שלו

אבל זה מעל לכוחותי לקום להחזיר אותו ולשכב איתו במיטה שלו...

לא כתבת בן כמה הוא אבל אני ממש בנחת איתה בגלל שאני יודעת שיבוא יום וזה יעבור לה.. כמו שעבר לשני הגדולים.

רק עכשיו רוצה לתת לה דחיפה קטנה לשם אז 😉

הוא בן 4.5 

זה צורך מובן והגיוני שלה

וזה גם מובן שלא מתאים לך

אבל עוד רגע מילואים, אני לא הייתי מצליחה להחזיק ככה תהליך.

בהנחה וכרגע זה סביר לך שבזמן המילואים היא תבוא אליך, אז הייתי מרפה מזה

מבינה את החשש מה יהיה אחרי הלידה, אבל אחרי הלידה תתמודדו עם מה שהיה אחרי הלידה

לנו דווקא היה פעם שחששנו מה יהיה אחרי הלידה, אבל בגלל שהפרדנו מיטות אחרי הלידה הבן שלי הבין שזה לא אפשרי והיה יותר קל לעשות איתו תהליך...

מציעה כן לשים עכשיו מזרון, לומר שעכשיו אבא לא נמצא אז אפשר במיטה, ואחרי שיהיה לנו תינוק היא תוכל לבוא למזרון, כי במיטה לא יהיה מקום.

כמובן אם כן מתאים לך לעשות כרגע תהליך אז מעולה, זה פשוט ידרוש ממך, ומבחינתי לפחות סוף הריון ומילואים זה לא זמן לתהליכים, אבל אם אצלך זה אחרת אז תעשי את זה כבר עכשיו.

מילואים לבד וסוף הריון לבד אולי הייתי עושה משהו אבל השילוב של שניהם ביחד גורם לי להרגיש שתהליכים גדולים עלי,במיוחד תהליכים שכרוכים בחוסר שינה.

נשמע לי שבאמת הכי הגיוני שאעבוד בשיטה שאת מתארת.. שהיא כבר תכיר את המזון והוא יהיה המקום שלה ומצד שני כן אהיה גמישה...

להבין עכשיו שהמזרון בשבילה מאשר להעביר אותה רק בהמשך.

תנסי כמה ימים רצוף גם אם יהיה טיפה קשה, זה לא שהיא לבד. את איתה, מלטפת הכל,

פשוט לא באותו מפלס.

כשאבא לא יהיה בבית..

בכל מקרה הבוקר זה עבד מעולה.

מבחינתה זה המקום שלה. היא כעסה על האח שהעז להתקרב😅

כלומר שהיא לא תצטרך לעבור מהמיטה שלך למזרון בגלל אבא ובגלל התינוק, שזה לא יהיה פרס ניחומים מקום שלישי,

אלא מלכתחילה שתהיה מבסוטה על זה.

בכל אופן בהצלחה בכל החלטה!

בעיניי תינוק חדש זו פחות הבעיה.. הבעיה הגדולה זה הזוגית.

ולכן אני לא מאפקרת להתחיל את הלילה במיטה איתי, אלא רק באמצע הלילה/ בבוקר לבוא

ויש לי תינוק קטן, והחמוד שמעליו מגיע באמצע הלילה ויודע לישון בצד השני...

בסופו של דבר אני מרגישה שיש בזה משהו עוטף, אוהב וקרוב שנותן אהבה

ילד בן 3.5 שמאוד מאוד אוהב לישון איתי במיטה ולי מאוד לא נח.

היו תקופות שיותר הרשיתי כי אני מרגישה שזה צורך מאוד חזק

אבל מתישהו הבנתי שזה ממש לא אפשרי כי אני ישנה גרוע איתו

דיברנו איתו והסברנו שעם אמא אפשר לבוא לישון רק בבוקר כשיש אור

ובאמת הרבה בקרים הוא בא לישון איתי (לצערי לפעמים זה גם שש בבוקר כי כבר יש אור...)

אם מגיע באמצע הלילה אז אנחנו לא מרשים לו ומלווים אותו למיטה שלו.

אם את לא מתעוררת כשהיא מגיעה ונשכבת איתך, אני מציעה לנעול את הדלת כמה לילות.

תדברו איתה קודם, תסבירו לה שזה מאוד לא נח לאמא וקשה לה לישון איתה אז אתם מרשים נגיד רק בבוקר.

או מרשים רק חיבוק ונשיקה בלילה וחוזרים לישון במיטה.

היא הביעה הבנה ובגרות והייתה נורא חמודה🙂

בפועל הלילה היא הרגישה לא טוב וקמה כמה פעמים אבל בגלל שזאת הייתה התעוררות מלאה של שתינו היא חזרה למיטה שלה כל פעם.

בבוקר היא באה ושכבה יפה ממש במזרון. נראה מה יהיה הלילה 😀

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!