ולומר לה שרק שם היא יכולה לישון...

ואולי גם לשאול אותה למה היא מגיעה אלייך בלילה. אולי בתשובה שלה תוכלי למצוא התחלה של פתרון...

וכשהיא באה אלייך ואת לא שמה לב אז את יכולה כשכן שמת לב להעביר אל השמיכה או המזרן.

אצלי זה עד כל כך שהילד היה פשוט מביא את הכרית והשמיכה שלו, נשכב על הפוך שפרוש על הרצפה לידי אפילו בלי להעיר אותי. המשיך גם כשהיה תינוק בחדר ולא הפריע לי בכלל. והפסיק מעצמו באיזה שהוא שלב, לא זוכרת אבל זה היה תקופה לא ארוכה.

ומוכנים לספוג כמה לילות עם פחות ישנה

לעשות לה הכנה

לדבר איתה..דרך הצגה או סיפורים

אבל ברגע שזה כלל אז הז כלל

מתעוררת- באים אליה מציעים לה מים או משהו שמרגיע אותה

אפשר לשיר לה..וכו

וגם אם בוכה מסבירים בנעימות אבל בבטחון שכל הילדים ישנים במיטה 'להם..ושגם  היא ישנה במיטה שלה והז הכי נעים ואמא תעזור לך להתרגל

מנסיון לש כל הרגל הם מפנימים

אבל צריך התמדה

ואמון

ולשדר בטחון

אם תכנעי לה הז לא יעבוד

ואגב לילדים הבאים- אמלי נגיד אין מצב בעולם

ישלד ישן איתי בחדר

לא בנויה לזה

עד גיל שנה אם י ש צורך ספציפי זה יקרה

מאז והלאה פשוט מעולם לא אופציה

הם לא מעלים בדעתם אפילו אופציה כזאת מ4וב שזה מוחלט אצלי

אז הכי טוב בעיני להבא- לא לאפשר אף פעם

אם י שלילה חריג שחולים או משהו כזה אני אשכב לידם בחדר לשהם ולא להפך

ולא לישון בלילה זה לא אופציה בסוף הריון..

במיוחד שבכל מקרה זה לא יעזור כי אני לא אחכה לה ערה שהיא תבוא... והיא מגיעה וישנה לידי לוקח הרבה זמן עד שאני שמה לב שהיא שם.

אם היא מגיעה כשאני עוד ערה היא בלי בעיה הולכת לחדר שלה ונותנת לי לשבת לידה

בגלל סמיכות הזמנים של המילואים והלידה.

האם בעלך היה לאחרונה במילואים או שהוא עכשיו יוצא?

אם עד עכשיו הוא היה בבית ולא חל שיפור מעם כלביא, מאוד יכול להיות כשהוא יצא היא לא תהיה בנויה לתהליך של לא לבוא אליכם לחדר.

וגם מיטה פנויה זה קורץ..

תנסי מזרון כמו שהציעו, וכשהוא במילואים שיהיו דברים על המיטה, שלא יהיה לה פיזית מקום לידך.

אם איכשהו הוא לא יצא למילואים בסוף, אז ממש כדאי שהוא יקח אחריות על התהליך.

כל פעם שהיא באה הוא מחזיר אותה ויושב לידה בחדר שלה עד שהיא נרדמת.

אמא ביום, אבא בלילה. חודשיים לפני לידה זה ממש הזמן.

אבל אם הוא כן יצא למילואים אז תנסי בטוב בחודש הקרוב, אם יעבוד הרווחת.

יש לכם ספונת?

אצלנו אחרי לידה עם הפרשים דומים, התינוק במטחברת, האח/ אחות בספונת.

ככה יש להם את המקום שמוגדר שלהם, אבל הוא לא באמת נוח, אז כשהם בשלים להישאר במיטה הם פחות ופחות באים אלינו.

אין ספונת..  

אבל המזרון נשמע באמת רעיון טוב וננסה לממש אותו

רק צריכה לברר איפה שמתי את הסדינים של המזרן הקטן, העפתי את הרוב כשהעברתי אותה למיטת אחים ומסרתי את המיטב מעבר

לק"י

(בנוסף לבן 2.9.... אבל הוא עוד הקטן פה).

אני התחלתי איתה מבצע, שכל לילה שהיא ישנה במיטה שלה- היא מקבלת מדבקה. אחרי מספר מדבקות היא תקבל הפתעה.

מקווה שיעזור לה להתרגל לישון במיטה שלה. כי נראה לי שהיא פשוט מתעוררת ובאה. לא מנסה להירדם במיטה שלה.

וגם אני לא מתעוררת תמיד כשהיא באה.

נראה מה יהיה ואיך יהיה 😀

אני מרגישה שמגיעה כם כוח לסבב הזה כי מאז סוף תשרי היה לנו חופש מהמילואים..

ובעיניי אם אני מחליטה על משהו שהוא לא, אז אחרי דיבור חוזר ונשנה אני מתחילה להציב גבולות חדים יותר ועוזרת לילד ליישם... אנחנו ביחד מול הכלל... 

ועוזר לי לישון טוב יותר זה מבורך.. עד גיל שנה לגמרי ישנים איתי וגם אחרי באים לינוק בלילה וממשיכים בלינה משותפת.

ברגע שזה מפריע יותר מדי אז עוצרת את זה.

עם שני הגדולים בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי כבר היה תינוק קטן יותר. איתה גם בגלל שלא היה עוד תינוק עדיין וגם בגלל המלחמה שכל פעם הרגיש לי זמן לא טוב לשים גבול (או שלא הפריע לי כי המיטה הייתה כולה שלי אז היה מספיק מרחב לשתינו) איכשהו הגענו לגיל 3 וחצי וזה עוד לא קרה..

הבטוח הזה..

הגדול בקושי בקושי מגיע, רק אם היה לו חלום ממש רע.

השני מגיע לעיתים רחוקות מאוד. אבל זה ממקום שהוא התבגר מעצמו וכבר לא צריך את זה. ולא אני כיוונתי לשם.. ( כן ניווטתי, אבל לא ממש כיוונתי, והוא עשה את זה מעצמו)

לנעול כדי שהיא תדפוק ונלך איתה למיטה שלה.

אבל מרגיש לי שזה יהיה לה מקום לא טוב..

השארתי לה הלילה מזרון, ודיברתי איתה והסברתי לה למה מפריע לי שהיא באה.. נראה מה יהיה ואיך יהיה.

באמת עד הלידה ממש התקשיתי לאכוף את זה... כששמתי לב כן ניסיתי להעביר חזרה או לבקש שתחזור אבל האמת שלא רבתי אם זה דרש יותר מ10 דקות.

אחרי הלידה בשבוע הראשון פשוט אמרתי לה- התינוק פה תתני לו נשיקה אין מקום את יכולה לישון במיטה של אבא או במיטה שלך.

יום 1 אמרתי לה שתביא את הספה הקטנה הנפתחת שלה (עד הלידה היא ממש לא הסכימה)

אחרי הלידה השינה שלי קלה יותר ושמתי לב ברגע שהיא הגיעה לחדר...

אחר כך התחיל עם כלביא וישנו יחד בממ"ד אחריו נתתי להן יומיים במיטה של בעלי כשהוא היה במילואים ואז הסברתי להם שהוא חוזר לשבת וצריך מיטה אז כל אחת בשלה

זה עבד בזכות איך שהיא קיבלה את התינוק במלא אהבה ולא בקנאה. אם היה אחרת כנראה זה לא היה מוצלח

בת כמה היא?

כי זה ממש יכול להיות טריגר להרגשה שהתינוק לקח לה את המקום..

גם אצלי היא ממש מחכה ללידה בכיליון עיניים😍

הילדים שלי יותר רגישים וכמעט כולם עברו שלב שהגיעו כל לילה למיטה שלי. מבחינתי זה צורך שלהם, ולא היה לי לב לשלול לבד לחדר, וגם לא היה לי כוחות ללכת לשכב לידם.

אז פשוט ככה זה נשאר, לאט לאט רובם הפסיקו, ומי שלא מאמינה שיפסיק בקרוב, זה לא נמשך לנצח.

מבינה שזה לא מתאים לכולם, אצלנו זה רוב הזמן היה בסדר גמור ונתן לי לישון יותר טוב.

(הילדים שלי לא דברנים גדולים ולא בנויים לחפירות אז הרגשתי ככה אני מאפשרת להם מקום בטוח בלי לשאול שאלות או לבקש בקשות, נכנסים למיטה וזהו ומרגישים בבית)

זו באמת הסיבה שלא הצבתי פה גבול נוקשה עד עכשיו.

מרגיש לי שזה מרחב בטוח עבורם.

אבל מה עשית כשנולד עוד תינוק אם הגדול עוד לא היה בשל לזה?

מקווה שבאמת הפתרון של המזרון יהיה פתרון מוצלח.

אצלי קצת יותר חמור - אותו סיפור עם שני ילדים - בני שלוש ושש.

צריכה ללדת בקרוב, ואצלי יש הרבה תכונה בחדר השינה לאחר הלידה (התינוקות שלי ערים בלילה).

ממש לא נראה לי שייך שהמצב יימשך ואנחנו מתקשים לעשות את השינוי, אבל נראה שזה באמת נצרך.

לעשות את השינוי לאחר הלידה נראה לי פחות מוצלח - ככה יקשרו את לידת האח החדש לזה שהם "מפסידים" שינה עם אבא ואימא.

עוקבת אחר ההצעות שיש כאן ומקווה שנצליח למצוא פתרון❤️

אני מבינה את הצורך שלו בבטחון ובקרבה 

מצד שני זה ממש יכול להפריע לי לישון

מה שעוזר זה אני סוגרת/ נועלת את החדר

ואז כשהוא מגיע אני אומרת לו שהוא יכול להיכנס אבל לישון על שמיכה/ מזרון ליד המיטה ולא לעלות על המיטה עד הבוקר 

(צריך להיות איתו ברורים כי זה הרגל שהוא עושה מתוך שינה )....

ואז בהמשך אפשר גם להשאיר מראש פתוח שברור לו שהוא רק על השמיכה ולא עולה....

זה מקל עלי...

מקווה שבעתיד הוא יתרגל גם לישון לילה שלם במיטה שלו

אבל זה מעל לכוחותי לקום להחזיר אותו ולשכב איתו במיטה שלו...

לא כתבת בן כמה הוא אבל אני ממש בנחת איתה בגלל שאני יודעת שיבוא יום וזה יעבור לה.. כמו שעבר לשני הגדולים.

רק עכשיו רוצה לתת לה דחיפה קטנה לשם אז 😉

הוא בן 4.5 

זה צורך מובן והגיוני שלה

וזה גם מובן שלא מתאים לך

אבל עוד רגע מילואים, אני לא הייתי מצליחה להחזיק ככה תהליך.

בהנחה וכרגע זה סביר לך שבזמן המילואים היא תבוא אליך, אז הייתי מרפה מזה

מבינה את החשש מה יהיה אחרי הלידה, אבל אחרי הלידה תתמודדו עם מה שהיה אחרי הלידה

לנו דווקא היה פעם שחששנו מה יהיה אחרי הלידה, אבל בגלל שהפרדנו מיטות אחרי הלידה הבן שלי הבין שזה לא אפשרי והיה יותר קל לעשות איתו תהליך...

מציעה כן לשים עכשיו מזרון, לומר שעכשיו אבא לא נמצא אז אפשר במיטה, ואחרי שיהיה לנו תינוק היא תוכל לבוא למזרון, כי במיטה לא יהיה מקום.

כמובן אם כן מתאים לך לעשות כרגע תהליך אז מעולה, זה פשוט ידרוש ממך, ומבחינתי לפחות סוף הריון ומילואים זה לא זמן לתהליכים, אבל אם אצלך זה אחרת אז תעשי את זה כבר עכשיו.

מילואים לבד וסוף הריון לבד אולי הייתי עושה משהו אבל השילוב של שניהם ביחד גורם לי להרגיש שתהליכים גדולים עלי,במיוחד תהליכים שכרוכים בחוסר שינה.

נשמע לי שבאמת הכי הגיוני שאעבוד בשיטה שאת מתארת.. שהיא כבר תכיר את המזון והוא יהיה המקום שלה ומצד שני כן אהיה גמישה...

להבין עכשיו שהמזרון בשבילה מאשר להעביר אותה רק בהמשך.

תנסי כמה ימים רצוף גם אם יהיה טיפה קשה, זה לא שהיא לבד. את איתה, מלטפת הכל,

פשוט לא באותו מפלס.

כשאבא לא יהיה בבית..

בכל מקרה הבוקר זה עבד מעולה.

מבחינתה זה המקום שלה. היא כעסה על האח שהעז להתקרב😅

כלומר שהיא לא תצטרך לעבור מהמיטה שלך למזרון בגלל אבא ובגלל התינוק, שזה לא יהיה פרס ניחומים מקום שלישי,

אלא מלכתחילה שתהיה מבסוטה על זה.

בכל אופן בהצלחה בכל החלטה!

בעיניי תינוק חדש זו פחות הבעיה.. הבעיה הגדולה זה הזוגית.

ולכן אני לא מאפקרת להתחיל את הלילה במיטה איתי, אלא רק באמצע הלילה/ בבוקר לבוא

ויש לי תינוק קטן, והחמוד שמעליו מגיע באמצע הלילה ויודע לישון בצד השני...

בסופו של דבר אני מרגישה שיש בזה משהו עוטף, אוהב וקרוב שנותן אהבה

ילד בן 3.5 שמאוד מאוד אוהב לישון איתי במיטה ולי מאוד לא נח.

היו תקופות שיותר הרשיתי כי אני מרגישה שזה צורך מאוד חזק

אבל מתישהו הבנתי שזה ממש לא אפשרי כי אני ישנה גרוע איתו

דיברנו איתו והסברנו שעם אמא אפשר לבוא לישון רק בבוקר כשיש אור

ובאמת הרבה בקרים הוא בא לישון איתי (לצערי לפעמים זה גם שש בבוקר כי כבר יש אור...)

אם מגיע באמצע הלילה אז אנחנו לא מרשים לו ומלווים אותו למיטה שלו.

אם את לא מתעוררת כשהיא מגיעה ונשכבת איתך, אני מציעה לנעול את הדלת כמה לילות.

תדברו איתה קודם, תסבירו לה שזה מאוד לא נח לאמא וקשה לה לישון איתה אז אתם מרשים נגיד רק בבוקר.

או מרשים רק חיבוק ונשיקה בלילה וחוזרים לישון במיטה.

היא הביעה הבנה ובגרות והייתה נורא חמודה🙂

בפועל הלילה היא הרגישה לא טוב וקמה כמה פעמים אבל בגלל שזאת הייתה התעוררות מלאה של שתינו היא חזרה למיטה שלה כל פעם.

בבוקר היא באה ושכבה יפה ממש במזרון. נראה מה יהיה הלילה 😀

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.