פשוט מסבירה להם שממש קשה לכם לישון בחדרים הקטנים ולכן למרות הרצון לפגוש אותם אתם מעדיפים להגיע כשהם לא נמצאים.

להפוך אץ זה למתואם, לנסביר שזה לא בא מטינה או כעס אלא פשוט ברמה הטכנית זה מה שמתאים לכם.

אם יותר חשוב להם לפגוש אתכם מאשר לישון בחדר שלהם - אז הם יפנו לכם אותו (אבל לא הייתי בונה על זה. זו לא המטרה לדעתי)

(ואגב אני די ותיקה פה אבל שכחתי את הסיסמה פה ולא הצלחתי לשחזר אז פתחתי ניק חדש 😊)

מי את?)

אני בעד לדבר בכנות ובכבוד.

לרוב יוצא מזה רק טוב

אני גם חווה סיפור דומה

ולצערי ניסיתי לדבר, אבל המצב מורכב וסבוך ולא הייתה הבנה, אז בהחלט ממעטת בביקורים

ופשוט מזמינה אלי יותר.

אולי באמת ננסה לדבר ישירות, מקווה שלא יגרום לאי נעימות.

אין לנו מקום לארח בבית. והרבה פעמים אנחנו מגיעים דווקא כי אין כוח להכין שבת. ובעיניי ממש חבל שהורים שלי יהיו לבד (והם מתבאסים מזה) בגלל שאחים שלי רוצים שנעדכן מתי אנחנו מגיעים.

קודם כל כי יכול להיות שהם ישמחו להפגש אחרי צהריים, בחוהמ או באופן כללי בהזדמנויות שלא כוללות לינה. אבל יותר מזה, כמו שאומרים על ילדים "הם לא נגדך הם בעד עצמם", זה מקרה קלאסי כזה. זה לא כי לא חשוב להם להפגש עם האחים, אבל לא יודעת אם חווית את החוויה הזאת של לישון כולם צפופים על מזרונים שבקושי יש מקום לדרוך בחדר - זה יכול להוציא את הטעם מכל השבת ברמה של לא לרצות לבוא שןב. אז במקרה כזה - בכל מקרה הם לא יראו אותם כי פשוט לא יבואו.

הם בעצם אומרים - איתכם אנחנו לא ניפגש לשבת שכוללת לינה. או כי זה צפוף (ולא נבוא) או כי לא תהיו. אז בבקשה תנו לנו את ההזדמנות לפחות לפגוש את ההורים. 

אני פשוט חושבת שלמרות שהמילים של שתי המשפטים זהות, אין סימטריה ביניהן.

כלומר לא ממש מסכימה עם מה שכתבת שלהגיד "אם חשוב לכם להפגש תוותרו" זה זהה ל"לנו לא חשוב להפגש מספיק כדי לוותר", פשוט כי הוויתורים הם ברמה שונה.

ברמה הנפשית עבור שני הצדדים יש פה הקרבה. אבל ברמה הטכנית, אדם שישן לילה אחד בחדר אחר שיש לו בו מקום, גם אם לא ברווח, שונה מהותית ממשפחה שצריכים לישון בצפיפות גדולה. אז זה לא שלא חשוב להם מספיק אלא שבאמת יש פה מקרה שהגיעו מים עד נפש וזה כבר פשוט לא אפשרי

אם נראה לך שאחים שלך זה אנשים שאפשר לדבר איתם, הייתי אומרת דוגרי- מאוד מאתגר לנו להגיע ולהיות בחדר הקטן, לא משהו שמתאים לנו לעשות הרבה, אנחנו גם מבינים שאתם רוצים להיות בחדר שלכם ולא מתאים לכם לפנות אותו, אבל זה באמת גורם לזה שלמרות שאנחנו עוד נהנים להיות איתכם בשבת לא באמת מתאים לנו לעשות את זה הרבה ..

לא להגיד את זה ממקום של ביקורת, אלא זאת המציאות..

אולי הם מאוד ירצו להיות אתכם ויסכימו כן לפנות את החדר, והגיוני גם שלא, אבל זה יהיה מובן להם למה אתם לא מעדכנים מראש שתהיו...

מה שבטוח לא לעשות זה לא להמשיך להגיע בלי לעדכן בלי שהסברתם להם למה אתם לא מעדכנים, אחרי שתכלס הוא ביקש שכן תעדכנו..

ובנוסף כן הייתי פעם במלא זמן מעדכנת לוקחת בחשבון שתהיה שבת פחות נוחה..

דרך אגב, מה עם האופציה שאחד האחים יפנה את החדר שלו ויעבור לחדר הקטן? לא מושלם כי עדין תצטרכו להיות עם כל הילדים בחדר, אבל כן יהיה יותר מרווח, וגם בטח לאח שצריך לפנות זה פחות כיף, אבל כן הוא יהיה לבד ותהיה לו פרטיות

בקיצור לא מושלם בכלל אבל אולי זה כן פתרון ביניים..

לפעמים האחים הקטנים מרגישים שהקשר רק מצידם ולגדולים הוא פחות חשוב

אז הייתי מנסה לראות איפה כן אפשר להשקיע בקשר

אולי מפגשים באמצע שבוע, להזמין אליכם, בקשר לשבתות אז כן לנסות שתהיו ביחד עם אחד האחים כל פעם, ולוודא שזה לא תמיד אותו אחד...

אולי ננסה לדבר בכל זאת.

ובהחלט אנחנו עושים מדי פעם שבתות צפופות, פשוט היינו ככה יומיים של ליל הסדר ועוד איזה פעמיים בחצי שנה האחרונה, ולבעלי קצת נמאס.

וכל הנושא היה רק לבקש שאחד יעבור לחדר קטן. אפילו לא חשבתי לבקש שיהיו בחדר ביחד.

אצלנו הפתרון שתיאמנו בסוף הוא שהילדים מצטרפים על מזרונים כל פעם לאח אחר בחדר שלו, ואנחנו ישנים בחדר הצפוף, אבל בלי ילדים...

אולי יתאים לכם.

אופציה אחרת היא שהילדים ישנו על מזרונים בסלון או במרחב אחר שיש בבית, שוב אם זה מתאים לכם...

אבל הקטנים עדיין קמים בלילה ורוצים אותי. זה מאפשר שיהיה רצפה בגודל של מזרון קטן בפתח של החדר, אבל עדיין די צפוף.

.

אני ממש מבינה אותם שלא אוהבים לפנות, גמני בתור רווקה שנאתי לעזוב את החדר שלי לטובת הנשואים.

אנחנו ממעטים ביקורים בין היתר בגלל קושי עם מיטות לא נוחות, צפיפות בחדר, ומזגן שלא עובד כמו שצריך. מאמינה שאם היה לנו כיף שם, היינו עושים יותר השתדלות... אבל זו לא הסיטואציה.

בכל אופן, זה הרבה יותר קשוח ומאתגר כשמגיעה גיסה נשואה נוספת והיא עם הרבה ילדים והיא מקבלת את החדר הפרטי, הצפוף , המיטות הלא נוחות והמזגן הלא מתפקד, אבל לפחות יש פרטיות (זה בקומה נפרדת ועם שירותים צמודים) וכשהיא מגיעה שמים אותנו או בחדר מאוד צפוף, או אצל הסבתא עם כל הרווקים המרעישים עד מאוחר ולכן אנחנו פשוט לא מגיעים איתה. נקודה. אמנם זה מבאס את חמי וחמותי כי הם רוצים לראות את כולם יחד ושהנכדים יהיו יחד ויכירו את בני הדודים שלהם. אבל אנחנו פחות מעוניינים לסבול שבת שלמה. מתגמשים על זה פעם בשנה - ומבקשים שימצאו לנו דירה של שכנים אם חשוב להם שנגיע ביחד וזהו. מעבר לזה - רק חוהמ, חנוכה וכדו'. לא מוכנים שבתות משותפות כי זה באמת צפוף וקשה.

אני באה לומר שזה לגיטימי והגיוני, ואני דווקא הייתי מדברת עם ההורים ולא עם האחים. מנסה למצוא פתרון יצירתי, או משחררת את המצב כפי שהוא. בעיניי אם מסבירים שזה טכני, זה לא מעליב (גם אם מבאס) ומי שבוחר להעלב - זו בחירה שלו.

אנחנו כן עושים שבתות של כולם כמה פעמים בשנה, ואז גם באמת באים בראש של להתגמש בשביל הביחד.

הבעיה היא יותר כשסתם מתחשק לי לבוא לשבת ובעלי פחות בקטע אם לא יהיה לו נוח.

לפעמים יש air b&b, או איזו יחידת אירוח שאפשר לשכור לשבת.

לא בטוח שזה הפתרון, כי זו עלולה להיות הוצאה רצינית, אבל רק קחי בחשבון כאפשרות.

(ונתנו לך פה בשרשור המון אפשרויות לפתרונות. אני חושבת שעצם ההבנה שיש לך בחירה בתוך הסיטואציה יכולה לעזור. ברור שלכל בחירה יש את היתרונות והחסרונות שלה- וצריך לשקול רווח מול הפסד, אבל תזכרי שהבחירה היא שלך).

אין פתרון קסם, כל פתרון יבוא על חשבון משהו:

אתם יכולים להגיע פחות

אתם יכולים לישון בצפיפות בחדר הקטן

אתם יכולים לשים את ילד או שניים מחוץ לחדר

אתם יכולים לבוא יותר באמצ"ש

האח האחד יכול לעבור לחדר הקטן

האח השני יכול לעבור לחדר הקטן

שומו שמיים האחים יכולים לישון באותו חדר.

אפשר לבוא בשבתות שאחד האחים לא נמצא.

הכי טוב יהיה לשלב בין כל הפתרונות ולא להינעל על פתרון אחד.

בכנות, יש לכם (מבחינת: את בעלך ההורים שלך והאחים שלך) תנאים לוקסוס מבחינת הפתרונות האפשריים, השאלה כמה חשוב לכם למצוא פתרון וכמה כל אחד מוכן להתגמש על מנת למקסם את הפתרון.

יכול להיות שבפסח בחרתם פתרון לא מתאים לסיטואציה ולכן עכשיו אתם מנסים לחפש פתרון ששוב לא יתאים תמיד כי אי אפשר שתמיד יהיה את אותו אחד שמשלם את המחיר בחוסר נוחות.

פעם את תשלמי את המחיר ותשארי בבית רק בגלל זה

פעם בעלך ישלם את המחיר וישן בחדר הצפוף

פעם הילדים ישלמו את המחיר וישנו בפינה בבית ויבואו אליכם אם הם צריכים אתכם

פעם אח אחד ישלם את המחיר ויעבור לחדר הקטן

פעם אח שתיים ישלם את המחיר ויעבור לחדר הקטן

פעם אח אחד ישלם את המחיר ולא יראה אתכם

ופעם אח שתיים ישלם את המחיר ולא יראה אתכם

ואולי יהיו מצבים שבמקום שבת ההורים יבואו אליכם יותר באמצ"ש או אתם אליהם וגם לזה יש מחיר מסויים.

זה יוצא שאם נניח במצב אופטימלי אתם נוסעים פעם בחודש, אז כל אחד משלם את המחיר פעם בשנה כמעט, זה כמעט זניח ביחס לתועלת של קשרי משפחה (אם זה מספיק חשוב לכם)

סביר להניח שחוסר הנוחות המשמעותי יישאר רק סביב חגים ארוכים, וגם זה משהו שאפשר להתמודד איתו.

(אם כי מתבקש שהמחיר הכי פחות משמעותי במצב כזה זה שאחד האחים יעבור לחדר הקטן. ואם יש בעיה של מיטה לא נוחה או משהו כזה אז לגמרי לשתף את ההורים שעדיף לשדרג את החדר שיהיה נוח מספיק לאחים שזה לא יהווה שיקול)

הייתי מתחילה מלדבר עם בעלך ולהסביר לו שאי אפשר כל הזמן שהאחרים ישלמו את המחיר (אולי הוא הרגיש שרק הוא משלם מחיר עד עכשיו)

אם הוא איתך ברעיון של כל פעם ללכת על פתרון אחר, הייתי משתפת את ההורים ומציעה את כל הפתרונות האפשריים ושואלת לדעתם האם מהיכרות שלהם עם האחים זה יכול לעבוד,

ואחרי אור ירוק מהם פונה ישירות לאחים, שוטחת את האפשרויות השונות ושואלת בכנות האם בשביל שמדי פעם נוכל לעשות שבתות שכולם נמצאים, האם הם יהיו מוכנים להתגמש ולעבור לסירוגין לחדר הקטן.

אני בטוחה שאם מסבירים להם שמבינים שהם משלמים על זה מחיר מסויים, ולא מצפים מהם כל הזמן שרק הם ישלמו מחירים, אבל בגלל שהרצון להיות יחד שבתות הוא רצון משותף, לכן שואלים אם הם מוכנים לזה, אני חושבת שישמפה פוטנציאל לשיתוף פעולה.

אם הם מסרבים לגמרי, אז תגידי שאת מבינה את זה ולכן הפתרונות האחרים יבואו לידי ביטוי לעיתים קרובות יותר:

אתם תבואו פחות שבתות באופן כללי

ופחות שבתות ששניהם נמצאים, בפרט.

לא כהאשמה אלא כעובדה, זה מה שיוצא.

נשמע שהם בשלב שהם בכלל לא מודעים לחוסר נוחות שלכם אם כשהם שומעים שאתם באים הם מחליטים להישאר. ככה לא תצטרכו להסתיר יותר, ואולי להפך כשאחד האחים יודע שהוא לא נמצא, הוא יכול לעדכן אתכם מראש ולשמח אתכם, ואם הוא יכול לבוא מוצ"ש ואתם יכולים להישאר עוד אז בכלל מעולה.

ואגב זה שאתם ישנים בחדר שלהם כשהם לא נמצאים, גם זה סוג של מחיר שהאחים משלמים, בין השאר בשיחה כדאי גם לשקף את זה ולהביע תודה והערכה.

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

היינו יוצאים קונים אוכל ותמיד יצא שנשארתי רעבה.

בעלי התחיל טיפול במונגרו.

היום סלט אנחנו לא מסיימים במסעדה.

הויא ירד 15 קילו תוך חודשיים.

גם כי נכנס לזה ברצינות ממש והוריד פחמימות מהתפריט, עושה ספורט וזה...

יש מרפאות ייעודיות להפרעת אכילה

שיתחיל בפנייה לרופא משפחה

שם גם יאבחנו אם זה הפרעת אכילה ואיזה טיפול צריך

חיבוק לך❤️ נשמע שאת מתמודדת עם זה הכי טוב שאפשר

אמיתית ומאובחנת זה מקום שונה מהתמודדות זוגית רגילה, וכדאי להתייעץ עם איש מקצוע שמומחה לתחום איך להגיב ולהתנהל עם זה. איך להיות המסגרת תמיכה שלו ולא להחמיר את המצב...

מסכימה שיש פה אכילה לא בריאה רגשית וכזה אבל לא נראה לי חריג ולא נראה לי ברמת הפרעה אלא ברמה נורמטיבית... וואללה לא הייתי מתערבת בכלום.. אמרת את שלך. אם ירצה עזרה יבקש ממך.. אם לא הכל בסדר יאכל יאכל עד שישמין עוד יותר ויחליט לעשות אולי משו ואולי לא.... אבל בעיני אם יותר מדי תשפטי אותו על זה (גם בלי מילים) זה סתם יהפוך למאבק....

מכירה את זה על עצמי יש לי תקופות כאלו וברור שזה מאד מאד רגשי אבל אם בעלי יתחיל לשפוט אותי זה יהיה ממש לא כיף....

מציעה לשחרר את זה לגמרי

אם זה מפריע לו תציעי לו דיאטנית , אגב יש פסיכולוגיות תזונאיות. שעושות בעצם שילוב של תזונה עם פסיכולוגיה.

אבל לדעתי זה יותר שלו. נכון שזה מבאס אבל בטח אם לא מפריע לך חיצונית אז חבל שתיכנסי למקום כזה שאחראי עליו.

תהיי איתו יחד ולא כמפקחת.

אצלנו סביב דברים אחרים אני הבנתי שאין לי שום שליטה ואחריות ושזה לגמרי שלו. אז לפעמים מבאס אותי אבל עובדת על עצמי. וראיתי שבסוף הוא זה שמבין בעצמו שלא מיטיב איתו הרגלים מסויימים עובד לבד לשנות אותם

את ההתמודדות הספציפית

אבל חייבת לכתוב לך שמתוך המילים שלך רואים כמה את אישה טובה ומיוחדת!!

אין לי ניסיון בתחום

אם הייתי במקומך הייתי מנסה לקרוא על זה כדי להבין אותו יותר.

וכנראה להימנע מהערות פרקטיות, אם זאת הפרעת אכילה זה נפשי, וצריך מענה נפשי ולא רק פרקטי.

ובאופן כללי אנשים יודעים איך להרזות, זה די ברור, אולי אפילו זה מטרגר אותו אם הוא קיבל המון הערות בעבר.

תנסו לדבר על זה בפן הרגשי, מתי זה התחיל, מה הוא מרגיש בקשר לזה, מה הוא מרגיש אחרי שהוא אוכל.

זה כנראה מה שהייתי עושה אם הייתי בנעליים שלך❤️

לא הערתי לו פרקטית גם כשדיברנו, אלא אמרתי לו מה אני רואה ושאני חושבת שכדאי שיחזור לטיפול

הוא לא אוהב לדבר על זה, אז זה היה ממש קצר. פחות מ 5 דק שיח כי באמת זה שלו.

גם לפעמים הוא זורק הערות על התחושות שלו סביב זה.

ושהוא כל היום במחשבות סביב אוכל. או מה רוצה לאכול או שמתבאס על עצמו שאכל כמות/דברים לא טובים.

אני ביומיום ממש לא מעירה לו על כלום בקשר לזה.

ברור שהוא יודע איך לרזות ומה תזונה נכונה וכמה ספורט כדאי שיעשה

הבעיה שלי היא אפילו לא שהוא אוכל דברים מאוד לא בריאים, אלא שזה בלי הכרה.

נניח יש הבדל בין לאכול כל פעם שורה של חבילת שוקולד כמה פעמים ביום, לבין לקחת שוקולד לנשנש ואחרי 20 דקות להסתכל סביבך ולקלוט שאכלת 2-3 חבילות.

כאילו… תקום תמלא את הצלחת כמה פעמים שתרצה, אבל אל תקח מראש תבנית כאילו היא צלחת אישית…

שזה איזה הפרעה קיצונית

כן 2 לאפות זה הרבה יוסית, אבל גברים אוכלים הרבה.

בעלי לא שמן ואין לו בעיה לאכול 2 פיתות שווארמה בלי בעיה. האמת גם אני מסוגלת לפעמים 🫣

וכן זה הרבה גבינצ , אבל לפעמים יש הרגשה קיצונית של רעב וקשה להפסיק

נכון שיותר בריא לחיות אחרת אבל אני לא חושבת שאת צריכה ''לעשות משהו'' בנידון

אני לדוגמא אוהבת שוקולד ומתוק ויש ימים שאני מסוגלת לטרוף את כל הארון.

כדי לא להגיע לזה אני ממש לא צריכה שבעלי יבדוק מה אכלתי ולמה

זה לא מה שיגרום לי להפסיק

ואם הוא יתחיל להעיר זה רק יגרום לי לאכול עם עצמי בלי לעדכן אותו, אין לי כח להטפות מוסר

של קופות חולים או בבתי חולים

אבל בעלי גם מסוגל לאכול 2 לאפות שווארמה

והוא רזה מאוד מאוד

הוא לא קונה שניים רק כי זה יקר

ואני מסוגלת לדמיין סיטואציה שאני רעבה ואין לי מה לאכול

אז מכרסמת חבילת גבנצ....

את מכירה אותו הכי טוב ויודעת אם זה באמת הפרעה או סתם רעב

אני רק מנרמלת שהמקרים האלה לא נראים לי הזויים...

בעלי אוכל כמו מתבגר, הרבה יותר ממני..ולא רואה סיטואציה שהוא יאכל שתי לאפות שווארמה (זה גם ממש לא אותו דבר כמו שתי פיתות) ועוד אוכל.. בטח לא להזמין מראש

וחבילה שלמה של גבינה צהובה.. נשמע לי המון גם לאדם מאוד רעב

לפותחת- אין לי המלצות, אבל בהצלחה בהתמודדות❤️

גם הבת שלי לפעמים אוכלת שתי פיתות

אבל לא מפוצצות בשווארמה וסלטים

(ובלי קשר היא לדעתי לא באמת צריכה את זה לרוב ואוכלת עם העיניים)

באמת לא מספיק כתבתי מובן.

אבל גם זה אני רואה ילדים סביבי שאוכלים חצי פיתה, ואצלי גם ילדה בת שנתיים אוכלת 2 פיתות שלמות.

האם היא חייבת? לא בטוח. זו המציאות

וככה גם מבוגרים אני לפעמים אוכלת כמויות פסיכיות. האם זה בריא? לאמפה עד להפרעת אכילה הדרך ארוכה מאד בעיניי

וכשאני מורעבת או עצבנית אני בהחלט יכולה לאכול 2 לאפות

לא מומחית בזה..

רק מופתעת שיש בנות שכותבות שזו לא כמות קיצונית. אולי אני טועה, אבל לא מכירה אנשים שאוכלים בכמויות האלה בטח לא יותר מפעם ב.. ואני מכירה אנשים שאוכלים כמויות שונות על סקאלה די רחבה נראה לי

אני מגדירה את זה כאילו שמנים יותר באופי (ואני לגמרי שם לפעמים והרבה גם מהמשפחה שלי וגם משל בעלי...) בגלל זה הגבתי לנרמל את הכמויות...

ברור שזה לא בריא ולא אידיאלי (על הגבנץ בעיקר.. הלאפות סבבה)

אבל בעיני ממש לא הפרעה

הם דוחסים לך שם מלא בשר וכאלה. זה מגיע לרמה שזה יותר דומה לכדור מאשר לפיתה

גם אני יכולה לנשנש שתי פיתות ריקות או עם ממרח קל.

ולאפה שווארמה זה יותר גדול מפיתה

ובאמת הבעיה של להזמין מראש. זו מנה גדולה, בטח עם צ'יפס גדול ושתיה. תשב בנחת תאכל. תרצה תקנה עוד אחת.

הבעיה היא שהוא כבר שם/קונה לעצמו (תלוי אם בבית או בחוץ), ואז הוא אוכל כל מה שיש בלי לשים לב. גם אם אחרי חצי שעה תכאב לו הבטן מרוב הכמות…

וההפרעת אכילה זה דבר ידוע, זה לא אני אבחנתי. היה על זה בטיפול אצל אנשי מקצוע.

גם הוא בעיקר מתאר שהוא כל הזמן חושב על נושא האוכל…

בעיקר מרגיש לי שהוא בחרדה שלא יהיה מספיק אוכל (אז מכין/לוקח הרבה)

ואז הוא אוכל את כל מה שיש ולא משנה מה הכמות…

(וזו היתה חבילת גבנ"צ כפולה בתכלס)

אז זה בכלל לא משנה הכמות.. זה התפיסה בראש

והפרעת אכילה היא לכל החיים

הוא רוצה טיפול?

בטיפול הוא צריך להתמסר לתהליך.

וזה גם קשה ליישם בפועל

וגם זה להודות עוד יותר בזה שיש הפרעה ומצבו עם האוכל לא תקין

אני ממש מבינה את הקושי.

הוא גם הגיש פניה לבירור על טיפול באותו יום שדיברנו

אחכה לראות מה קורה כמובן

אבל נראה לי שהוא צריך את הדחיפה הקטנה לטיפול, אבל גם ממש לא רוצה להיות זאת שנותנת אותה כי זה להכניס את זה בינינו…

השאלה מה הוא עושה אחרי שאוכל? זה מפריע לו? הוא מדבר על זה?

כותבת בכוונה מאנונימי כי אני חוששת שאני במצב דומה לא בכמויות כי אני אישה

אבל דומה

חיבוק.

קודם כל אני לא יודעת בוודאות כמובן, אבל ממה שיודעת הוא לא מרוקן את עצמו אחרי בדרכים לא בריאות.

מבחינת תחושות:

הוא מתאר שהוא כל הזמן חושב על זה. או על האוכל או על השמנה, או על זה שהוא אוכל כמו חזיר (מילים שלו)

קם בבוקר חושב מה יאכל, מכין אוכל או שאני או שמוצא מה לאכול, כל לילה במיטה חושב על זה. מרגיש רע עם עצמו

מתאר שתמיד יש תחושות רעות עם האוכל

בגלל שכתבת שאת אולי במצב דומה:

בעיניי, ואני לא אשת מקצוע, הפרעת אכילה זה לאו דווקא השמנה או כמות האוכל שאוכלים, כמו שזו מערכת יחסים בעייתית עם אוכל.

שאוכל לוקח לך מקום גדול מדי בחיים, ובסופו של דבר מפריע לחיים השגרתיים שלך.

וכמובן שהפרעת אכילה יכולה לבוא אצל אנשים ונשים בכל משקל וצורה.

מעודדת אותך לפנות לטיפול או עזרה בנושא. אפשר להתחיל אצל אשת מקצוע מהתחום הרגשי, ואפשר גם ללכת לרופאת משפחה ולהתייעץ.

אל תישארי עם זה לבד❤️

תתחילי מזה זאת לא אוסרת עליו דברים כי זה בדיוק זה

אני מבינה שזה נראה לך חריג אבל כמו שכתבו פה - ייתכן וזה לא

בנאדם רעב אוכל גם עם העיניים ולא סתם אומרים לא ללכת לסופר רעבים, כי קונים יותר

אז הוא רצה להזמין 2 לאפות.לא בטוח שהיה אוכל את שתיהן. תחושת שובע מגיעה רבע שעה עשרים דקות אחרי האכילה. הכי הרבה היה לומד את זה בכאב בטן + פחות כסף בכיס

גם לגבי הגבנצ. לא חריג לדעתי לגבר רעב. לא בריא אבל לא חריג. זה לא מאוד משביע בפני עצמו.

נשמע שבעלך אוכל לא בריא ושהרגלי האכילה שלו לא נכונים אבל לא בטוח שזו איזו הפרעה

אני חושבת ששוב, את צריכה להתייחס אליו כאאדם בוגר ולא לנהל את האוכל שלו/ להעיר/ לאסור. התנהלות כזו ביחס לכמעט כל דבר בזוגיות היא התנהלות של אמא מול ילד אז אם חשוב לך לא להיות שם כדאי לשים לב

הכי הרבה את יכולה לומר בעיניי - הרגלי האכילה שלך לא בריאים וזה מדאיג אותי. ולשאול אותו אם זה מפריע לו ומה הוא רוצה לעשות עם זה

היום יש הרבה דרכים לטפל בהשמנה ובנאדם שרוצה בכך יגיע לשם בסוף, גם אם ייקח לו זמן

חיבוק♥️

לא הצלחתי… זה לא היה עניין העוד כמה עשרות שקלים, אלא שידעתי שאם הוא מזמין הוא גם יאכל ולא משנה כמה הוא שבע.

ובשיחה בעיקר אמרתי לו שאני רואה שלאחרונה הוא אוכל ונראה שבלי לשים לב, שאני חושבת שזה לא בריא, שממה שאני שומעת ממנו זה מפריע לו גם רגשית. שמבחינתי זה בכלל לא עניין של המשקל או הנראות, אלא של הרגלי אכילה בריאים. שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו בכל משקל וזה לא מה שמפריע לי. שאפילו אם לא יאכל רק בריא, וגם אם יאכל פסטות ושוקולדים, שאני חושבת שצריך שהגישה לאכילה תהיה בריאה.

הוא אמר שהוא מסכים איתי.

ובזה סיימנו את השיחה. היא ארכה דקות ספורות ולגמרי העברתי לו את המושכות…

באמת הבעיה שלי היא לא עם ההשמנה (ברור שזה כשלעצמו לא בריא, אבל כרגע זה לא העניין כי גם כשאורח החיים שלו היה בריא לאורך תקופה הוא לא הגיע למשקל תקין)

הבעיה היא שזה באמת כאילו כשהוא אוכל משהו מתנתק משאר הגוף.

זה כאילו הוא בחוסר שליטה כשהוא אוכל. מהרגע שהרים את המזלג המוח נכבה בכל מה שקשור לאם הוא רעב או שבע, והוא ידלק שוב רק כשהצלחת (והתבנית) יהיו ריקות. הוא אפילו לא מתלבט אם בא לו עוד או לא. זה לא עובר בראש. זה כמו מכונה- יש אוכל אז אוכלים עד שנגמר.

בעלי גם עם עודף משקל, אוכל לא מסודר, ומסוגל לנשנש כמויות של אוכל בלי לשים לב בכלל.

בחודשים האחרונים לוקח זריקות להרזיה, החליף סוג, בעידוד שלי, בזריקות עם פחות תופעות לוואי, והשחרור שהוא לא מרגיש כל הזמן רעב ולא חושב על אוכל כל הזמן עושה לו ממש טוב. לגלות שעבר יום והוא אכל כמות ממש קטנה ולא נשנש.

שווה לברר את הכיוון הזה, אולי גם עבורו זה יהיה משחרר

שמדברת על זה,שיש שחרור מההתעסקות באוכל עם הטיפול הזה

שיש אנשים שסובלים ממעין "רעש רקע" תמידי של מחשבות על אוכל והתרופות עוזרות לזה מאוד. אולי באמת כדאי לנסות

מבחינת איפה יהיה יותר טוב לתינוק, אז בעיני יחס אישי זה הכי טוב, עכשיו חברה לא מעניינת אותו בכלל, וגם בסוף שנה בגיל שנה הוא לא באמת יצטרך חברה, עוד תינוקת אחת זה נחמד אבל גם רק הוא ומבוגר זה אחלה בגיל הזה.

וגם מנסיון בגיל שנה וחצי כשכבר כן יותר מחפשים חברה היה לבן שלי מושלם עם חבר אחד (שמרתי עליהם יום בשבוע, אז ראיתי מקרוב, הוא ממש לא היה צריך יותר מזה)

וכשיש הרבה פיציים אצל מטפלת אחת אז יש לו פחות מענה, מכורח המציאות ולא כי היא יותר טובה או פחות, פשוט תינוקות בוכים במקביל והמטפלת לא יכולה לטפל בכולם במקביל.

יכול להיות שיקול לטובת המטפלת המנוסה שאולי יש לה נסיון בלהאכיל סרבני בקבוק. וגם העניין הכספי הוא שיקול...

שיהיה החלטות טובות!

עד גיל שנה חברה אחת זה בסדר

יש עם מי לשחק ולא צריך יותר מזה

ויהיה לו שם הרבה יותר יחס אישי

יחס אישי יותר שווה בהחלט את הפער. בכזה גיל חבר אחד זה מספיק בהחלט.

רטלין עזר

ללימודים והתנהגות בכיתה

אבל אצלנו מוקסו יצא מובהק קשב וריכוז

עוזר ממש. הציונים עלו מאוד.

היא התחילה לקחת בכיתה ז‘.

כפסיכולוגית מנסיוני יש בעיה עם המוקסו שהו בעיקר בודק חלקים מסויימים ולא אחרים בקשב....

עזר מאוד גם בהשמנה שהייתה, כי תופעת לוואי זה חוסר תיאבון.

בנוסף בהתחלה היו הרבה כאבי ראש חלף אחרי חודש.

לוקחת כבר 4 שנים, כיום לוקחת גם בסופי שבוע, כי יותר אוהבת את עצמה ככה.

עזר להתנהגות בכיתה

לימודי לא היה צורך אז לא יודעת

גם יצא גבולי במוקסו ועכשיו אובחן עם אוטיזם

התחלתי רק לאחרונה,

התופעות כמובן משתנות מאדם לאדם.

ריטלין LA הרגשתי יותר מידי תחושה שאני חייבת להיות בפעילות קוגניטית. הפכתי להיות סופר יעילה, אבל לא הצלחתי להירדם עד 1 כי המוח רצה להיות כל הזמן בפעילות.

בנוסף, ירדתי עם זה יפה במשקל, ברמת עילפות בגלל שלא אכלתי כמעט.

ניסיתי מינון יותר נמוך, וזה הרדים אותי.

עברתי לאטנט, כדור יותר יקר. לא לוקחת כל יום אלא רק בימים שיודעת שצפוי עומס, אני מרוצה.

אקמול זה לא רק לחום. אם תינוק סובל אני בעד לתת, אין סיבה שיסבול סתם.

ויש גם משחה לחניכיים שעוזרת, טיג'ל או ג'נג'יג'ל, לא זוכרת בדיוק.

ולמה לך היום אפשר להביא נשכנים שהיו במקרר או במקפיא או דברים כמו חתיכות של גזר שאפשר לנשוך וזה יקל.

יש לנו משחה אבל היא לא מספיק עוזרת אולי פעם הבאה באמת אתן לה אקמול

ולשים קובית קרח בנגיסון סיליקון (זה ששמים בתוכו פירות)

יש משהו מומלץ? עוד לא יצא לי לקנות כזה

מנסיוני יותר יעיל ויותר נעים לתינוק למצוץ

אין לה שום אפשרות תזוזה בגלל התופסנים שיש לשתי המיטות יחד. פטנט פשוט פשוט וגאוני.

והרווח כמעט לא מורגש. כן מרגישים שזה שני מזרנים.

אולי זה תלוי מזרן .קנינו את היקר יחסית ומרגישים קצת את המעברים של המזרונים שזה סך הכל הגיוני, אבל בלי רווח בכלל.

מה שכן היא גבוהההה

בחכמתי לקחתי רק מידות אורך ורוחב ומדדתי את החדר. לא חשבתי על הגובה. ולפחות במקרה שלנו היא גבוהה משמעותית ממיטה סטנדרטית.

כותבת רק כדי שתקחי בחשבון, מאמינה שיש כאלו שלא יפריע להם. ויכול להיות גם שתוכלי לבחור מראש מזרונים שונים או רגליים בגובה שונה לפי מה שיתאים לך.

יש להם מזרוניים ממש גבוהים

אנחנו עם מיטות משם ומזרונים לא משם והמיטה יחסית גבוהה

והמיטה טיפה גבוהה

אבל מתרגלים

היא אכן גבוהה אבל לנו זה לא מאד מפריע.

המזרונים מעולים נוחים מאד.

המיטה יציבה ולא זזה, גם כשאין את התופסנים מלמטה.