עם ילד בן שנתיים ולצערי גילתי דברים לא טובים הוצאתי אותו מהשפחתון.

באופן אישי ממליצה, אם תרצי טיפים איפה לשים, אפשר בפרטי.

יצא לי כמה פעמים לדבר עם אמא שלי על דברים אישיים כשהיו ילדים ויום אחד מצאנו מקליט... התביישתי נורא.

והדיבורים היו בזמן בסדר, כשהילדים ישנים וכזה, אבל המחשבה שמישהו חדר לפרטיות שלי ושמע משהו שכוון לאוזני אמא שלי בלבד...

אני מריצה שיחות טלפון, שיחות צוות ודברים שלא רלוונטיים. נגיד זמן חצר או אחרי שהילדים נרדמו ועד שמעירים אותם. גם ככה יש מלא שעות של הקלטה, לכי תשמעי עכשיו 6-8 שעות... לא מעניין אותי לשמוע את החיים של המטפלות, רק שהן מתייחסות טוב לילדים שלי.

ודרך אגב, ברור לי שאני מוקלטת בעבודה שלי (גם עם ילדים) ומאוד שמחה על זה.

אני מאד רציתי ותמיד פחדתי

שיתפסו את זה (איך לא תופסים?)

ואיך יתייחסו לילד שלי אם יתפסו ששמתי 

יש יותר פריטי לבוש להחביא בהם, אבל תלוי גם בכל מיני דברים, המבנה של הכיתה, אם תיקים ומעילים בפנים או בחוץ, אם הילד גמול (כי ילד לא גמול כשמחליפים לו מרגישים מקליט על הבגדים), כמה כוח יש לך להתחיל לטפל בפריט לבוש מסוים שיראה מושלם למרות שהכנת מקליט פנימה.

ויש גם מקליטים בצורות שלא נראות כמו מקליט.. 

מה הכוונה מרגיש מקליט על הבגדים?
זה תפוס על הבגד? אם זה על הילד,ברור שהמטפלת תרגיש, לא?
בתיק זה יותר טוב נראה לי.

או במגריה של הילד.

איפה שמים.

לא יודעת איך להגיב...

אם  זה כזה לגיטימי, למה לא לומר שמקליטים?

להכניס מקליט.

אני לא הייתי שולחת אם לא הייתה לי אופציה מתאימה.

או לא עובדת

או מחםפשת עבודה מהבית

או פותחת משפחתון בעצמי 

מזל שאני תמימה וגם כשעשיתי משפחתון וגם כשעבדתי בגני חנ"מ לא חשבתי שמקליטים אותי.

אם מגלים בהם משהו דרמטי מוציאים מהגן. אם לא - מפסיקים להקליט והיחסים ממשיכים כרגיל. אז אין סיבה לחרב אותם על תגובה של מישהי להקלטה...

"לא מוסרי" זה אולי אם ההקלטה כל יום...

שמחה שזה נשמע לך הגיוני... ההגיונות שלנו כנראה רחוקים מאד אחד מהשני

תמיד תהייה המחשבה שאוןלי דווקא היום הבן שלי יבכה מלא ולא יתיחסו אליו.

ולמישהי עם גישה כללית טובה יכול להתפלק פה ושם טעות אבל זה לא העיקרון.

העיקרון זה יחס חם. ומגלים את זה מהר.

את והניק מעלייך כנראה סוברות שמקליט זה אומר שאני מחפשת שלמות,

כשאני ואחרות סוברות שהמטרה היא לגלות מתחזות... ויחס רע של מתחזות מתגלה מהר)

רק לא מבינה איך שולחים תינוק או פעוט למישהי שנראית לך מתחזה או חשש מתחזה? או אולי מתחזה?

מלכתחילה לא שולחים למקום כזה. אם חלילה תגלי בהקלטה שהיא מתחזה?

אז?

הילד שלך כבר עבר משהו...נכווה.

תוציאי אותו ו"תצילי" אימהות אחרות ממנה, אבל בנך כבר עבר משהו ובגיל הזה התת מודע עובד חזק ודברים יכולים לצוף מתישהוא גם בבגרות.

מתחזה טובה לא יודעים מראש. לכן קל לה להתחזות...

איך אני אמורה לגלות בלי מקליט שהיא מתחזה?????? היאמהרי מצוקה וחמה וחיכמית בכמיסה וביציאה.

ואז היה את המקרה שח,הגננת המתעללת שילדים היו רצים אחיה בבוקר כי החביאה עבורם טופי. המצלמה רק רואה את הריצה אליה...

לכן מקליט

1)רק למעון מפוקח ומרושת, יש ריתמיקאית שמגיעה מבחוץ, יש מפקחת שמגיעה, מרפא בעיסוק, קלינאית-כבר יש נוכחות.

2)מעון עם יציבות של מטפלות שלא עוזבות כל שנה,ובטח לא במהלך השנה והן שם כעבודה באמת ולא כי לא מצאו עבודה.

ומנהלת- הכי חשוב, שהמעון הוא התינוק שלה וחשוב לה, והיא דורשת ומסתכלת ומעורבת והיא בעצמה אמא לקטנים.ומגיעה ולא מחסירה ונוכחת וגם מפנקתת ויודעת לגבש צוות- הרבה פעמים אחד הסימנים זה לראות איך המטפלת עם שאר הצוות בקבוצה- בכיתה, אם יש להן את הבדיחות שלהן, שיתוף פעולה,חלוקת תפקידים והפסקה יזומה לכל אחת לקפה, או אחר, תמיכה, עזרה אחת לשניה, נינוחות, לא קנאה ולא מריבות ביניהן זה מראה שטוב להן, יש להן יציבות משהו בוגר ובריא בנפשן- אם זה קיים בצוות הסיכוי למטפלת שתתעלל או תצעק סתם על התינוק שלך קלוש.

למנהלת יש תפקיד גדול בגיבוש והקמת צוות- גם להבטיח שטוב למטפלות, שלא מזלזלים בהן שמאמינים בהן (כן...גם בלי מקליט) יש אנרגיות טובות.
וגם להבטיח שהצוות ממשיך עוד שנה ועוד שנה.

כשרוב התנאים הללו התקיימו הסכמתי לשלוח את ילדיי למסגרת המעון מגיל שנה+

חושבת שהאימון נבנה גם דרך האמא, כשהאמא שולחת תינוק חולה על אקמול, או כאוב (והמטפלת לא מבינה למה לא נרדם, למה קשה לו, למה לא אוכל...) ההורים גם צריכים להיות ישרים ולא להביא ילד חולה, עם חום או כל דבר שעלול לפגוע בסדר היום שלו, והמטפלת עומדת חסרת אונים מה קורה היום...גם המטפלת צריכה להאמין בהורים שהם אומרים ומדווחים את האמת לגבי הילד.

ההדדיות והשיתוף פעולה הזה מאוד חשובים.

בלי עין הרע ממש

הצוות לא התחלף השנה בכלל וגם כמעט לא החסיר

לא יודעת מי ממשיכה שנה הבאה אבל הרבה מהצוות כבר שנים במעון 

ב"ה שיש מקומות כאלו

ויש פשוט צריך לחפש היטב, להתפלל, ולזרום אם לפעמים המרחק מעט גדול.

ואצלנו ספציפית גם קשה מאוד להתקבל

בכל מקרה המעון שאת מתארת נשמע מושלם אבל קשה למצוא כאלה ובטח כאלה שיש בהם מקום

חח עוזבת את השרשורפלצת הזה מהר

הכל תלוי מנהלת, זו המסקנה שלי.

לא אחשוף את איזור מגוריי, אבל זה קיים.

מעון מפוקח

מטפלת קבועה עם ניסיון של שנים

הבן שלי היה לא מאוד לא טוב שם

המטפלת תמיד דיברה במתק שפתיים רק אחרי שהכנסתי מקליט הבנתי כמה היא מפלצת 

ומבאס לחשמוע

לא היה לו מזל...

להכניס למעון בגדול זה סיכון, כן.

יש פיקוח

מנהלת מדהימה כלפי חוץ שלכי תדעי מה היא עושה או מה יודעת על מה שקורה בפנים

מעון עם ניסיון של 20 שנה

מטפלת כנל מנוסה וחנפנית

בתור חברה המטפלת מדהימה

בתור מטפלת לילדים קטנים - לא.

היא חברה ממש טובה של חמותי שגם עבדה במעון הזה ואגב עד היום חמותי לא מאמינה שהאישה הזאת התנהגה ככה באיומים עונשים וצרחות מול הילדים

זו מטפלת שיודעת לשחק אותה ממש טוב כשיש אנשים ליד

כשהיא לבד על הילדים מגלים משהו אחר

גיסתי שולחת למטפלת הזאת השנה והיא בגישה שזה יחשל את הילד להיות אצלה, שילמד להתמודד וכאלה

המעון הזה הוא בדיוק פסגת השאיפות של כל אמא. רק אחרי שמכניסים מקליט אפשר לשמוע מה באמת קורה.

שוב אני אומרת כחברה היא מתוקה ממש!!!!

בפעם הראשונה ששלחתי מקליט לא האמנתי, דנתי אותה

אמרתי בטח חד פעמי אחרי שזה קרה שוב ושוב ושוב הבנתי שיש פה דפוס בעייתי. 

חנפנות זה לא טוב.

איך גיסתך שולחת אליה ילד כשהיא יודעת שהיו עליה דברים?

אני בטוחה שאת מבינה למה אני מתכוונת. אחת חמודה חייכנית מספרת מלא דברים טובים.

אולי תופתעי למשוע אבל יש ילדים שבוכים בכניסה למעון ודקה אחרי שהאמא הולדת מאוד טוב להם. זה קורה וזה בסדר ככה שבלי המקליט לא הייתי מוציאה את הילד מהמעון. כי אולי באמת זה רק קושי להיפרד בבוקר, אולי באמת משבר סביב הלידה יכולות להיות מלא סיבות.

בעיניי אמא שלא שולחת מקליט בתחילת שנה לפחות ליום יומיים - בעיניי זו הפקרות.

סליחה שאני ככה, וואלה לא סומכת על אף אחת.

גיסתי בדיוק הפוכה ממני, היא בגישה שהיא מכירה את האישה הזאת כי היא חברה של המשפחה

והיא בגישה שאם לשפרה (שם בדוי) יש ניסיון של 20 שנה בתור גננת מי היא שתבוא ותוציא את הילד מהמטפלת האלופה הזאת בגלל בכי פה ושם

היא גם בגישה שילד בן שנתיים יכול להתמודד עם קושי פה ושם, זה מחשל אותו וכאלה

אני בגישה שהילד עוד כלכך קטן וגם ככה יש אתגרים בחיים לא יקרה כלום אם יחכה עוד איזה שנה שנתיים ויתמודד.

אני לא בעד מישהי שתחשל את הילדים בצעקות ואיומים

ואם אשמע ממך על מטפלץת שהיא ככה פשוט לא אשלח אליה

אשלח למטפלת שקיבלתי המלצות ושאני מרגישה שיש אווירה נעימה אצלה.

אגב לא מעניין אותי הרבה דברים שמעניינים אמהות אחרות כמו איזה פעילויות ואיזה אוכל ואיזה השקעות וכו'.. מעניין אותי חום ואהבה ושמחה.

שמחה חום ואהבה זה באמת הכי הכי חשוב!!

זה לא תינוק שצורח כל הזמן...

כשהיו לי קטנים, בתחילת דרכי כאמא, ממש האמנתי שלשלוח פעוט, בטח ובטח שתינוק רך- זו הפקרות. 

אבל כנראה יש הרבה רמות של הפקרות... כל אחת והרמה שלה.

לתחושה הפנימית שלי שאמרה לי להקליט.ולא להמשיך במצב שהיינו בו שהילד צורח!!!! בכל בוקר שנכנס והמטפלת מתחילה לספר לי על ילד עם קשיי הסתגלות

לוקחת אותו הביתה והילד שוב בוכה והמטפלת טוענת שנורא קשה לו סביב הלידה של התינוק

אני לא מזלזלת יש באמת ילדים שזה יהיה נורא קשה עבורם

אבל הרגשתי שיש משהו מעבר

פשוט נס שלא טמנתי ראש בחול עם התירוצים האלה

ניסים היו לנו!!!! לא יכולה לדמיין מצב שהייתי שולחת אותו שם עד סוף שנה וגם את הקטן למעון הזה 

אבל ילד צורח זה כבר סימן, עוד לפני המקליט.

אבל ממש מבינה אותך ששמת מקליט, לפעמים באמת מפחדים אולי הוא בוכה בגלל משהו אחר, והמקליט מוכיח אם יש משהו.

אני חושבת שבמקרה שלך זה טוב, כי אז יש הוכחה שאפשר להשמיע לאחרים ולהזהיר מפני המטפלת הזו, שאני מבינה שהיא עדיין עובדת וחבל.

והם נשארים עם אבא,

אז בכל זאת קצת קשה לדעת ככה, רק בגלל הבכי.

והפוך, בנות כבר כתבו שעל אחת מהמטפלות המתעללות, הילדים רצו אליה בשמחה אז גם על זה אי אפשר לסמוך... 

יש ילדים עם קשיי הסתגלות, יש ילדים עם קושי בפרידה מההורים

בכי בעיניי הוא לא סימן יחיד להתעלוות שבגללו אני מוציאה מהמעון. זה כן סימן לבדיקה אבל אם את כלכך מתנגדת למקליט איך תבדקי את זה?

אני מאז המקרה שלנו בגישה של מקדימה רפואה, שולחת מקליט וככה גם אם הילד בוכה יום יומיים (מותר לו לבכות, גם אני בוכה לפעמים) - אני יודעת בוודאות שבבסיס יש לו גננת אלופה עך סמך הוכחות מוקלטות ולא סתם דיבורים ושכנועים..

לנו ולאחרים היה נס ענק!!! מדובר בנפש של ילד לא בחתול רחוב 

לא מבינה מאיפה האומץ להשאיר ילד יום שלם בגן בלי לדעת מה קורה איתו

בלי לבדוק בתחילת שנה שהוא עם בנאדם סימפטי

המקליט עושה ניסים אצל עוד מלא גנים בהם יש התעללות וזו הייתה הדרך לעלות עליה

אגב, מאז שאני שולחת את הילד עם מקליט (איזה חצי שנה לא שלחתי כי גם לא רואה צורך)

אחרי ששלחתי ההערכה שלי מול הצוות עלתה במליון ואני גם דואגת ליידע אותן כל הזמן כמה אני מעריכה את העבודת קודש הזאת.

הן באמת אלופות (אני יודעת את זה ולא מדמיינת)

אנחנו בגישה שונה, אני לא שקטה ולא רגועה כשהילד שלי צורח, צורח זה לא בוכה.

לא יכולה לחשוב שהילד שלי צורח במעון, בלי קשר להתעללות או לא טוב לו, פשוט כי למה שיצרח? אני רוצה שיהיה איתי ויהיה לו טוב.

אין לי אומץ להשאיר ילד יום שלם במסגרת בלי לדעת מה קורה איתו, לכן במקרים כאלו הם היו איתי בבית פשוט, כי כן זה נפש של ילד, לא חתול רחוב.

כשידעתי ובטחתי והיה לי אמון במעון שגם הקטן שלי שם היום, הוא בן שנתיים ומדבר- אין לי בעיה.

ההורים יודעים את הקוד של המעון ואני יכולה להיכנס בכל רגע, אני קוראת אותו וכבר מכינה אותו נפשית שעוד מעט יפרד מ- המטפלת שהוא אוהב, שליוותה אותו בתהליך משמעותי השנה לגיל הזה, גמילה, בגרות, שיח ודיבור...כן, יש גם כאלה.

ןצר לי על מה שבנך עבר במעון, ב"ה שעכשיו הוא במקום טוב, ומעולה ששמת מקליט כהוכחה למה שקרה, רק חבל שהמטפלת הזו עוד עובדת עם ילדים...

ממטפלת שלא טוב לו.. בלי הקלטה פשוט אוציא

אני לא יכולה להישאר בבית כל היום, לא נפשית ולא כלכלית. לא יכולה. ויותר מזה לא מעוניינת.

ומי אומר שבאמת לא טוב לו? אולי זה רק קושי בפרידה כמו שהמטפלת מבטיחה? אולי רק קושי סביב הלידה? אולי קושי במעבר ממקום למקום (הסתגלותי)?

אלה סוגי קשיים שקיימים. זה לא שהיא המציאה אותם.

ככה היא סיבנה אותי שוב ושוב ו-שוב.

הרגשתי שמשהו שם לא טוב ולא נכון

הייתי יכולה לשכנע את עצמי בדברים האלה ולהמשיך הלאה

הייתי יכולה לשבור כלים להתפטר ולהעלות אבק בבית

בחרתי להקליט, להבין שהסיפור עם המגקום הזה נגמר ולשלוח למקום אחר (שם הקלטתי מייד, ב"ה החכמתי)

הילדים שלהן...
להפך, הן נהנות מהן. קשה לפעמים נכון.

אבל זה הכי שלהן. והכי נכון להן.

מי שאין לה סבלנות לגדל את התינוק שלה בבית, זה ברור ומובן ושתחפש מישהי שיש לה סבלנות לתינוק שלה, וב"ה יש כאלה...צריך למצוא אותן

וכיף לדעת שאת מצאת!

בשבילך זה להיות מטונפת מזיעה, או להתענג מכל דקה של שפיכת פסטה על הרצפה 

או פשוט להתכרבל על הספה - הכל טוב.

כותבת בתור אמא שהייתה חצי שנה חלד בבית ונהנתי מכל רגע

עם זאת נהנתי גם לחזור לשגרה

הכי חשוב לכבד כל אחת בבחירות שלה (גם אם זה נשמע הזוי שאמא רוצה לצאת לעבוד חשוב להתייחס גם לתרבות שבה אנחנו חיים. טוב או לא זה עניין אחר. כרגע זו המציאות וחשוב להנות ממנה)

וכנראה לא לזה התכוונת,

אבל היה נראה שאת אומרת שאמהות שבוחרות להשאר עם הילדים בבית בהכרח מעלות אבק( שאני הבנתי שזה מתנוונות), שזה נקרא די ביקורתי כלפי אמהות לא עובדות.

אם התכוונת לומר שזה לא מתאים לך, זה מובן פשוט שימי לב שלפחות בעיני היה אפשר לקרוא את זה כביקורת. 

זה המשפט:

הייתי יכולה לשבור כלים להתפטר ולהעלות אבק בבית

נשמע שאני מדברת פה על השכנה דבורה?

כתבתי בגוף ראשון יחיד, צריך את זה ביותר מודגש.?

וואי סליחה שאני ככה 

פשוט מרגיש לי שמחפשים פה על קטנות

דיברתי על עצמי! על האישה המדהימה בעולם שנהנית בעבודה שלה. 

ששמחה לשלוח את הילד למטפלת מסורה במעון מעולה!

שמעדיפה להיות בעשייה של עבודה ולא לשבת בבית על הספה בסלון לספר למשך שעות סיפור למתוקי.. אבק וכו'

אז נכווןןןןןן צודקות יש עוד מלא מטלות סביב זה וממש לא מדובר רק ברביצה סליחה - בריצה!

הכי בעולם מכבדת תהנו מכל דקה

אני, שוב גוף ראשון יחיד לא בנויה לזה ולא מעוניינת.

שכנראה לא לזה התכוונת,

אבל אפשר גם לקרוא את זה מעליב,

הרי אני לא יודעת מה הנימת קול שלך.

את חושבת שגם מה שאני כותבת מעליב,

צר לי, זו לא הייתה כוונתי. 

כי ציינתי שעם חלק מילדיי הייתי בבית.

לא יכולה שלא לכבד אותך בבחירותיך, כי כרגע אני גם עם פעוט במעון...אז בהחלט מכבדת כל אמא בחלטותיה.

רק הערתי לגבי מה שרשמת על אמהות בבית, יש אצלנו בשכונה קבוצה כזו, זה נפלא ומבורך

הן מטופחות ויפות

ועובדות כעצמאיות חלקן
אני תמיד רואה אותן בגינה לידנו בבקרים, זה מקסים, ומקנא בילדים שלהן.

ונחת גדולה.(אפילו שהפסטה מרוחה על הרצפה, החיוך של הילד שווה את זה!)

אבל למה הפסטה מרוחה על הרצפה??

אם הילדים איתי בבית משתדלת מייד לנקות

ודווקא פסטה פחות מלכלכת לדעתי... 😅

וכן לפעמים הפסטה על הרצפה... לצערי.
על קוסקוס- שלא נדבר

אצלנו בכל מקרה זה ממש עשה טוב. 

נשמע גם בשרשור שיש תקציב, תרגישי בנוח לקנות לי עוד אחד מהמעשרות 😜

טוב חלילה, שלא נצטרך להגיע אף פעם לידי מתנת בשר ודם

אז יש עזרה, עוד לפני השואב. חחחח

בוכה צהריים שלמים כל דקה בגלל סיבה אחרת?

אם הייתי הולכת בגישה שלך אולי הייתי מוציאה

אבל לא - הקלטתי בתחילת שנה (שלו, הוא התחיל שם באמצע השנה)

אחרי שראיתי כמה ימים לאורך תקופה שהשיח שם נכון, שההתנהלות שם נעימה 

גם אם יש כמה ימי בכי אני לא נבהלת. מותר לו לבכות ואני יותר מהכל מאמינה בזה שהוא במקום מעולה. זו לא אמונה באוויר, האזנתי. אני יודעת שזה מקום מצוין.

אם לא הייתי מקליטה הייתי כנראה ממשיכה להסתובב סביב עצמי בתהיות של האן כן או אולי לא.. הקלטתי האזנתי אני מאמינה מכל הלב במקום הזה.

אם את שואלת ותוהה למה הוא בוכה,

בטח את יודעת איך זה בגיל 3

ב"ה ילד מתוק ממש שלומד את העולם.

וכן ברור שבוכים מלאא בגיל הזה.

גיל ההתבגרות

אני לא יודעת מה יותר גרוע 

שכל אחת תעשה מה שנראה לה אבל בבקשה אל תסתמכו על אף אחת!!!

זה הילד שלנו והוא הכי יקר בעולם!!!! 

לא בכל פגיעה אפשר לטפל

וזהו.

עם אבק בלי אבק

עם זיעה בלי זיעה

העיקר שלא שיהיה לו טוב ולא בגיל צבא פתאום נצטרך איזה פסיכולוג

לו טוב! 

מאמינה לא סתם בדיבורים והמלצות אלא מאמינה בהוכחות (עייני ערך הקלטות במעון)

לצד הדאגה לטובת הילד 

חשוב שכל אמא תזכור תמיד גם לדאוג לעצמה

אני אמא מודעת, אני יודעת מה עושה לי טוב.

אני מודעת לזה שעושה לי טוב לצאת לעבוד ודואגת שזה יקרה בתנאים הכי טובים (שוב, תנאים מוכחים ולא מדומיינים)

ושוב כמובן אני הכי מכבדת

כל האמהות אלופות מדהימות לביאות תותחיות

ועוד מלא!!!

כמוך כמוני

ומקנאה במי שמסוגלת לגדל בבית...זה המושלם בעיני

מקליט לא הופך הכל למושלם, אם בהקלטה שמעת שהיה משהו לבנך, עזרת לו והוצאת אותו והצלת אותו והצלת עוד ילדים.

אבל הבאסה זה שהוא כבר עבר את זה...מגלים אחרי ולא לפני.

ושואלת גם כאמא- המטפלות לא מנחשות או יודעות שמקליטים אותן בעיקר בהתחלה?

ואז שומרות על קור רוח יחסי? למרות שבעצם בסיפור שלך כתבת שעל ההתחלה גילית שהמטפלת הייתה לא נחמדה. 

אבל הן יכולות לשחק אותה בהתחלה לא?

בחייו של הילד

אבא אמא

הם אלו שיגדלו את הילד בשנותיו הראשונות.

ואם ובלית ברירה שולחים למשפחתון/מעון (יש כאלו עד שעה 4 בצהריים תינוק בן 4 חודשים שזה קשוח בעיניי ממש)

אז לקחת בחשבון שיש מצב שהילד יבכה יותר, יהיה מצוברח יותר.. זה לא רע... פשוט לשים לב. ויש היום כל מיני דרכים לעזור ריגשית לילדים שלנו...

נכון שאת יכולה ללמד אותם לחצות כביש במעבר חצייה בבטחה, ועדיין יש מי שנדרס במעבר חצייה. תקחי את הסיכון?

לפי מה שנשמע מכל התגובות שלך כאן זה שאת לא לוקחת סיכונים ואם יש ספק שיפגעו אז אין ספק והם לא יהיו שם.

אין לך ספק שאפשר להיפגע בכביש?

לומר את המשפט הזה, אני צריכה לשים מקליט.

ואני אומרת את זה אחרי נסיון מר ממקומות שבטחתי בהם וגיליתי שזו היתה טעות חמורה מאד.

אני באמת לא מצליחה להבין איך מטפלות לא מבינות את החשש של ההורים והרצון להקליט. מבינה את חוסר הנעימות, אבל על בסיס מה הציפיה לאמון מלא כל כך?

היית נותנת לבת שלך להתחתן אחרי פגישה של חצי שעה עם בנאדם ששמעת עליו המלצות רק ממי שלא פגש אותו פנים אל פנים? כי בעיני זה משול. כל עוד הורים אחרים לא הקליטו או צפו במטפלת אז הם נותנים המלצית על סמך תחושת בטן, אין להם מושג מה קורה אחרי שהדלת נסגרת.

ועוד פה מדובר בחסר ישע שלא מסוגל אפילו לספר מה קורה לו, גם אם הוא יודע לדבר כבר. 

ובפרט תינוק אצל מישהי שאין לך אימון בה, שיש לך חשש ממנה, ואין לך מושג מה יקרה אחרי שתטרקי את הדלת.

הפתרון זה לא לשים את הפעוט, בעיקר תינוק קטן במקום כזה ולהקליט שהכל בסדר.

אם התינוק עבר שם משהו, כשתישמעי את ההקלטה יהיה מאוחר מידי, זה כבר עבר וקרה לו.

מלכתחילה צריך למצוא מקום בטוח לתינוק, שיש אימון בסיסי ויחס חם. 

איך מוצאים כזה? חושבים ומבררים הכי טוב שיש, ואם לא מוצאים- לא שמים חסר ישע במקום שאת סוגרת דלת ולא יודעת מה יקרה איתו...

זו דעתי, כאמא, שאת חלק מילדיי שלחתי למסגרות, וחלק לא כי לא ידעתי ולא הכרתי ולא בטחתי במה שיקרה לילד שלי כשאסגור את הדלת.

אולי אני טועה בגישתי, אבל אני ממש חושבת כך, לא שמים תינוק במקום שאת לא בטוחה בו, לא בלי מקליט ולא עם מקליט.

אימון נבנה בדרכים אחרות לא רק דרך מקליט.

מה מבחינתי סימנים ראשוניים להבין ולחוש צוות של מעון.

של היכולת שלך לשפוט אופי,

אבל אוקיי.

אלא להתנהלות הכללית של הגן...

ההקלטה ארוכה גם ככה, ועל חלק המקטעים מדלגים...

אז לא בטוח שבגלל שמעו, וגם אם כן- קשה לי להאמין שהקשיבו.

אם הילדים ישנים, אז מה הבעיה לדבר על דברים אישיים?

וזמן של הפסקה של המטפלת

כשאין מה לעשות עם הילדים

זה לא הגיוני להגיד דבר כזה

מה שאני רוצה זה לדעת מה עובר על הילד שלי.

בכל אופן במידה ולא רוצים שישמעו בהקלטה אז אפשר להימנע מלדבר בזמן העבודה ולדבר אחר כך.

אין קשר לאיפה נמצאים

אין לך אימון בצוות המטפלות שלו?
איך את שולחת אותו למקום שאין לך אמון שם?

שיהיה לי אמון בה.

בטח לא כשמדובר בדבר הכי חשוב לי בעולםםםם

@קופצת כמה את חסרה....

שכל הנושא של מקליטים משבש אותנו איפה שהוא.. במקום ללמוד לטפח וסמוך על הקשר שלנו עם היחד, להוציא אותו כמה שיוצר מוקדם לדבר איתו להרגיש אותו לחוש אותו אנחנו מקצרים את הדרך אבל מפסידים משהו חשוב ויקר.. מיומנות חשובה... הרי לא תוכלי להקליט אותו עם חברים בהמשך החיים, כשהוא מבקר חבר וכו...

תצטרכי לבדוק שהכל בסדר דרך איך הוא יהיה ולהרגיש אותו...

כותבת בערך

היא ניסחה את זה טוב

לא אומרת שאסור להקליט או להימנע מזה וזה גרוע,

לא פוסלת

אבל יש פה *נקודה חשובה שכדאי שתהיה בראש*

אבל מנסיוני המר גיליתי שכשילד קטן והאופי שלו מתפתח יש דברים שקשה לדעת אם הם תוצר של חוויה חיצונית או שזה פשוט האופי שלו.

ורק אם חושדים ובודקים אפשר לגלות.

שלא נדע

זה בדיוק לדייק ולחדד את זה.

ולהבין על מה יושבת תחושה שהרגשתי ואם בכלל הרגשתי נכון.

ובכל מקרה ילד בן שנה למשל לא יצליח להעביר מה באמת קרה. יש גיל מינימום/התפתחות מינימלית לדברים שציינת.

תינוקות זקוקים לנו

אין להם יכולת לספר אם הרביצו להם או צעקו עליהם

ואני לא מצפה מהם להתמודד עם כלום, אני מצפה ממנו המבוגרים להיות מקום בטוח מוגן בשבילם

לצורך העניין ברור שיבאס אותי אם תהיה לילד שלי מורה שצועקת המון, אבל זה לא אסון בעיני, לא חושבת שיגרום לי להוציא אותו מהבית ספר

ילדים צריכים להתמודד גם עם דברים פחות נעימים, וזה חלק מלשחרר אותם לעולם.

תינוק אמור להיות עטוף ומוגן, וזה כן ממש לא טוב שתהיה לו מטפלת שצועקת המון, הוא גם לא יוכל לספר לי על זה.

לכל דבר יש את השלב שלו

תינוקות אנחנו אמורים לעטוף, ואחכ בתהליך הדרגתי ככל שהם גדלים לשחרר ולהאמין בהם

מוציאים אותו, לא לוקחים סיכון.

המכשיר הקלטה לא יפתור את הבעיות...הילד כבר יחווה צעקות גם אם אחר כך שמעת הקלטה.

ילד שמרגיש שלא טוב לו במסגרת, בגילאים הרכים, להוציא אותו מיידית, לא לקחת סיכון.

את אומרת שאם אני ארגיש שלא טוב לו, אז אוציא מיידית, וחבל שהוא יספוג צעקות כשמקליטה,

אבל במציאות זה הפוך ומקליט יחסוך את כמות הצעקות שיספוג עד להוצאה מהגן...:

הרי ברור שכל תחושה לא טובה תזדקק לסוג של כביכול "הוכחה" נוספת, זה יכול הרי להיות סתם יום שבו הילד עצמו טיפה לא הרגיש טוב, בלי להיות חולה או משהו, ואני בטוחה שהיו לילדך יום או יומיים כאלה גם במסגרות המעולות אליהן את שולחת. בכל מסגרת שאני מכירה יש קנס כלשהו על הוצאה מוקדמת, אז לא עושים את זה סתם.

ואז, אם באותו יום שבו לא הרגיש טוב, או כבר לפני היום הזה, היית כבר מקליטה - אז כבר היית *יודעת* מה המצב ולא נזקקת לעוד יום לשם בדיקה, יום שאולי יש בו צעקות

ולכן הוצאת אותו מהמסגרת, בהחלט חסכת לו את הצעקות בהמשך אם היה נשאר שם.

לזה התכוונת? הרי זה ברור.

זה לא במקום, זה בנוסף. זה מחזק את הכח של הרגש שלי כאמא.

אני מתחילת השנה לא הייתי רגועה לגבי הגן של הבן שלי.

לפני פורים החלטתי שאני אוזרת אומץ ושמה מקליט, ומתסבר שמאוד מאוד צדקתי ולא סתם הרגשתי שלא טוב לילד.

וזה ילד בן 4, שיודע לדבר מצויין, אבל לא משתף ואומר שהכל בסדר. ועדיין ראיתי שהילד שלי לא בסדר, שהוא לא שמח.

וכששאלתי את הצוות אז כמובן שהכל בסדר, הוא קצת לא מקשיב אבל הן מצליחות להשתלט על המצב.

וכשגיליתי איך, מאוד לא אהבתי את מה שגיליתי.

וגם במעון שלו לא הייתי רגועה, והשארתי כי אמרו לי שזה ילד ראשון ואני סתם חשדנית ולא סומכת על אף אחד, ושזאת מטםלת של שנים וגם הילדים שלה היו אצלה והיא בסדר גמור.

שנה אחרי, מישהי שמה לה מקליט והוציאו אותה מהמעון....

בקיצור,

צריך להמשיך להקשיב ללב אבל  כשיש צורך בהוכחות ברורות אז מקליט זאת דרך מעולה להשיג אותם.

ולא יודעים להסביר מה קרה להם.

ככה שזה לא שייך לדעתי הטיעון הזה.

ברור שלא אשלח מקליט לאוניברסיטה

@כורסא ירוקה

@ירושלמית במקור

@משתדלתלהיותאני

@אנונימית בהו"ל

אני לא באה להתווכח.. לא בא גם לשכנע

וגם לא אמרתי לא להקליט ולהימנע מזה חד וחלק

לא אמרתי

אבלללל...

לשים לב שזה מעודד אותנו לכבות את הרגישויות והחושים האימהיים במקום לפתח ולחדד אותם,

ברור לי שהם לא מדברים ולכן הרעיון עולה,

אבל עדיין אפשר להרגיש אותם

הרבה כאן רושמות שהן הרגישו שלא טוב אבל עד שלא שמעו הקלטה לא הוציאו,

זה קצת מעוות...

הרגשת- תבדקי עוד יותר ולכי עם הלב שלך.

אם לא נחדד עוד ועוד את היכולת והמסוגלות של החושים שלנו, נפסיד לכל החיים.

לא שאני סומכת על עצמי במאה אחוז, אבל זו נראלי כן הדרך...

דיברתם על זה שבהמשך הם מדברים, נכון, אבל כמה ילדים מספרים לנו באמת? כמה ילדים שלא נדע עברו דברים קשים ובדיעבד אמרו שהייתה הרגשה אבל הם לא אמרו כלום או שיקרו..

בקיצור, מקווה שהבנתן את הנקודה שלי, אני לא כ"כ טובה בלהסביר ובכל מקרה קטונתי ושכל אחת תעשה מה שנראה לה נכון....

אפשר גם להרגיש ועדיין לא להיות בטוחים. זה לא שקל למצוא היום מעון טוב.

מחט בערימת שחת!

הן בטח לא יודו בזה

ולדעתי חייב לשים מקליט

המציאות רחוקה מלהיות אידאלית. ילד בן שנה שלא מדבר - מי ישמור עליו?

לי באופן אישי אין שום בעיה עם הקלטות וגם שמתי ולא מצטערת על זה בכלל ולא מרגישה שזה הקהה את החושים האימהיים שלי בכלל. וב"ה זה לא היה מתוך חשש רק רצון לוודא שהכל בסדר

לדעתי מי שמתנגדת - זה קצת לטמון את הראש בחול במציאות של היום

לא שמים מקליט.
מוציאים אותו !!
כל יום כזה שעובר על הילד עלול להשפיע עליו לא טוב במהלך חייו. תינוקות צוברים סיטואציות וזה צף בתת מודע.

אם יש ספק? שלום
הילד לא מגיע למעון

וזה הזמן לדבר עם המנהלת, להפתיע במעון, לראות לברר לבדוק.

ורק כשמרגישים שבטוח- להכניס אותו חזרה.

נכון יש עבודה ולא תמיד אפשר להפסיד, אבל נפש הילד חשובה יותר.

במציאות כל כך קשה למצוא מסגרת שמתאימה לכם ומתאימה לילד, לא בכל מקום יש הרבה חלופות, כמעט בכל מקום תצטרכי לשלם גם קנס של חודש נוסף כהתראה על העזיבה - כלומר תשלום כפול בחודש הראשון שלו במקום אחר (במידה ותמצאי), ההסתגלות לוקחת זמן וגם מציאת מקום חדש ככה שתפסידי הרבה ימי עבודה בזמן הזה, ובאופן כללי אחרי שהוצאת ממקום אחד שהיה רע, קשה מאד להיות רגועה לגבי מקום חדש.

זה לא שלא שווה להוציא לפעמים, אומרת כמי שפעמיים הוציאה ילדים ממסגרות בגלל חוויות בעייתיות והפסדתי המון עבודה וכספים,אבל הילדים שלי שווים יותר. ועם זאת, לא ארוץ להוציא בלי להבין שבאמת יש פה בעיה. 

מתכוונת לקטנים ממש... מבינה שהיום זה סיכון לשים תינוקות רכים במעון.

עם הקלטה בלי הקלטה

יש ספק אין ספק

לוותר על עבודה, למען הילדים שלנו אנחנו עושים הכל, כנראה זה גם הכרחי, וחוסך שורה תחתונה להורים הרבה כאב ראש.

הקלטה הרי היא פעם אחת, לא מבינה האמת את הטענה שלך... אם כבר חזק יותר טיעון אחר שלך, שקשור אולי לסוג של מוסריות כלפי הצוות, אבל אין האמת מה לטעון כנגד יעילות ההקלטה. סליחה שאני אולי חריפה פה

אבל החיים שלי מתנהלים לפי המצוי, לא לפי הרצוי..

לא יודעת כמה בעלך מרוויח שזו החלטה כל כך קלה להישאר עם הילדים בבית, כשאנחנו חשבנו שאצטרך להישאר עם הילדים לתקופה ארוכה היה ברור לנו שהמחיר הוא שבירת מעט חסכונות שהיו לנו וקיצוץ בדברים בסיסיים. אז שוב,,במקרה הצורך נעשה את זה, אבל כן נעשה מה שאפשר כדי להימנע.

וזה בכלל בלי לפתוח את הנושא של מה קורה לנפש של אמא שלא מותאמת להישאר עם ילדים בבית כל היום. זכית וכנראה אין לך גם את הבעיה הזאת

כי היו לי חששות לגבי המעון, לא אשלח אותם למקום כזה ואקליט לוודא שטוב להם.

בחרתי להישאר בבית שיגדלו בטוב ובבריאות הנפש.

לא היו לי חסכונות לפתוח, היינו זוג צעיר יחסית.אז חסכנו בהרבה דברים וקניתי הכל ביד 2, גם מטפחות.

הכל טוב, גדלו שמחים ומאושרים
מאז ילדתי עוד
עברנו למקום אחר, הכנסתי את שאר ילדיי למסגרות וחזרתי לשוק העבודה.

ברור שמי שלא מותאמת להישאר עם ילדיה בבית, כדאי שלא תעשה את זה, לי זה היה סבבה ב"ה.

האמת אני די מתפעלת מאנשים שמצליחים. לא ברור לי איך עושים את זה.

אנחנו משלמים על הדירה סכום נמוך באלפיים שח מהאזור, בגדים רק יד2 או מסירה לילדים, לעצמנו לא קונים כמעט (רק בהריון נגיד קניתי או בעלי נקרע לו המכנס אז קנה חדש), אוכלים אוכל די בסיסי, הוצאות תחבורה לא גבוהות. ועדיין אין מצב שנצליח לממן הכל מהמשכורת של בעלי. דברים מצטברים לסכומים גבוהים. אולי בעלי מרויח מעט יחסית (מרויח פחות מהממוצע) אבל עדיין הוא לא מרויח מינימום אז לא מבינה איך אפשרי למי שכן עושה את זה אם הבעל לא מרויח המון

ובנוסף העבודה העיקרית שלו...

בונוסים וכו. אין ספק שהיה צריך לתת מעצמו יותר, וגם אני

ולוותר על הרבה דברים, אין נופש, אין מה שרוצים, אין פינוקים.

יודעים שבוחרים הכי טוב לילד, הוא גדל ומשתקמים.

אגב, אולי לא תאמיני לי כי אין לי דרך להוכיח, התקופות שגידלתי ילדים בבית- הן היו התקופות הכי טובות שלנו, משהו שם מסתדר לו לבד מבחינה כלכלית.

שמעתי כמה אמהות שמדווחות על זה, אולי זה גם ההורדת מדרגה בדרישות ובציפיות שלנו.

אין לי שום סיבה לא להאמין.

הדברים שצינת כמו נופש ופינוקים הם גם ככה דברים שאנחנו לא עושים. אם אנחנו מקצצים - זה מהבסיס.. אצלנו גם אין בונוסים אז מניחה שזה פער משמעותי. אבל לא משנה זו לא הנקודה. ממש שמחה בשבילכם שעבד לכם!

לצערי לנו זה לא עבד בתקופות דומות ונאלצנו למצוא פתרונות

עובדים.

יש תקופות כאלו

גם לנו היה ככה כזוג צעיר ממש.

היום כבר עם גדולים ונוער ופעוט שובב, יש יותר זמן ומצב כלכלי ב"ה בטוח יותר.

תופעה שהולכת וגדלה...

בגינה אצלנו בשכונה, יש כמה אמהות עם ילדים בכל בוקר.

זו לא רק אני מלפני 19 שנה, זה קיים גם היום ותופס תאוצה.

ומימילותיי אפשר להבין שאני חושבת שזה מאוד חכם (חושבת, אבל לצערי כרגע לא עושה את זה עם הקטן...)

לא כל מי שבבית יש לה משענת כלכלית מההורים.

לא מה שאני רואה, אני לא שואלת לא נעים לי, אבל אני יודעת שרובן עובדות בשישי כשהבעל בבית, או בעסק עצמאי שזה בשעות הנוחות להן (למשל, אחת עושה עיצובים בפירות, אחת מקיימת סדנאות מחמצת לנשים)

אם ההורים היו מסייעים להן מאמינה שהיו מוותרות על עבודה עם ילד בבית.

ומי שהוריה עוזרים לה כלכלית, אדרבה ואדרבה, אין לה שום סיבה לשלוח למעון, היא מרוויחה והוא מרוויח. החיים הטובים.

אפשר בלי משענת כלכלית מההורים

אפשר בלי הון בצד

אפשר בלי משכורת גבוהה לבעל

אפשר בלי לקבל כל מיני הטבות/קצבאות/הנחות

אבל אי אפשר גם וגם וגם וגם.

אז כנראה שלפחות אחד הדברים מתקיים אצלם.

חייבת לומר שלאורך השרשור את מניחה כל מיני הנחות, אבל אם אני מבינה נכון הן לא מבוססות כל כך על עובדות שבדקת אלא על תחושות בטן שלך ועל מה שנראה מבחוץ. לצערי מהיכרות עם קצת עובדות גם בתחום התעללויות במעונות וגם בתחום יוקר המחיה ששונה מאד ממה שהיה לפני 20 שנה, נדמה לי שאת טועה מאד.. 

גם אם יש לה את כל העזרה מסביב. קל וחומר אם אין לה את כל העזרה וההטבות מסביב

הכי קל (לי בכל אופן) לשים במעון ולצאת לעבוד. כותבת כמי שעשתה את שני הדברים - עם חלק בבית, ועם חלק יצאתי לעבוד ושמתי במעונות.

צודקת הכל השתנה מלפני 20 שנה, אבל אני חושבת שהקו שלי שלא לשים תינוק-פעוט במסגרת אם לא מרגיש לי בטוח, אפילו אם הרגשה בקטנה, מלווה אותי גם היום כאמא וגם אז לפני שנים רבות כשהייתי צעירה יותר. 

אמרתי שלא לכולם יש בכלל את הפריווילגיה לבדוק אם זה מתאים להם. יש כאלה שכן, אשריהם. יש כאלה שעושים את זה למרות הקושי, מעריכה מאד.

מה שאמרתי היה שבלי מקור כלכלי זה לא אפשרי, למרות שהצגת את זה כאופציה לכל אחד.

לכן כנראה הבנת לא נכון שהצגתי שיש את זה לכל אחד... אולי אני לא ברורה מספיק. סורי.

אלה שעושים למרות הקושי- להעריץ אותם, אין ספק.

יוקר המחיה היה שונה משמעותית, אז לא היו חייבים להרוויח המון כדי להסתדר עם משכורת אחת.

לא שאני חושבת שזה היה כיף גדול, ואני בטוחה שעשית ויתורים למען הבחירה הזאת. מעריכה את זה מאד. אבל בשנים האחרונות זה לא "אתגר" אלא ממש בלתי אפשרי אם אין עוד מקור מימון

אבל עם אחת לפניו... הייתי עם שניים מילדיי בבית, כל אחד בתקופה שונה
אני לא כזאתי זקנה

לא לכל אחת אפשר ככה, זה באמת לוותר וצריך להיות ממש שלמה עם זה, אחרת חבל.

שרוב המגויסים הם אבות למשפחות צעירות ונבנות או למשפחות גדולות ומבוגרות יותר, באמת לא פשוט. 

באמת מהבחינה הזו זה לא כמו שהיה פעם ולא כמו שהיה לפני כמה שנים. המלחמה שינתה הכל, זו באמת נקודה למחשבה

לא מסוגלת לצאת לעבוד כשבעלי במילואים זה מאתגר לי מדי.

הבנתי שיש המון מילואים ונכון לי לעזוב את העבודה.

מודה שגם הפרנסה התייצבה כי לפני היה מרוויח 7-8, ועכשיו 8-9. (את כל המענקים אני חוסכת ולא משתמשת).

את מוצאת איך את עושה את זה.

אני מבינה שאת כן מודעת לבחירות שלך ולא אחת שמתמסכנת על המצס בכלכלי ובטוחה שמי שמסביבך מליאנית

אבל כשאנשים אומרים לי שיש לי את הפריווילגיה זה ממש מכעיס אותי

אני לא מקבלת עזרה מההורים וממש לא מליאנית ובוחרת בחירות שמאפשרות לי.

וגם אם אבחר עכשיו לעבוד תקופה שבה לא אמצא את הדרך

זו תהיה בחירה לתקופה, שבה אני חושבת איך אני בונה את העתיד הקרוב כך שאוכל.

לצורך הדוגמא, בנאדם על כיסא גלגלים ברוחב 80 סמ, לא יכול לשכור בית שהמסדרון שלו ברוחב 70. נכון? זה לא אומר שאנשים שהולכים בהכרח יש להם כל מיני דברים, אבל כן, יש להם את הפריבילגיה לבחור באיזה בית לגור. צר ככל שיהיה.

וגם אם האדם על כיסא הגלגלים יסמן לעצמו כמטרה להפוך לצר יותר זה אולי יגרור כל מיני נסיונות שיסבו לו סבל, אבל ככל הנראה לא יפתור את הבעיה.

אז אני חושבת שצריך להבין שלכל אדם יש מגבלות שונות, חלק מהם תלוי בבחירות שלו וחלק לא. ציינת בתגובה אחרת כמה בעלך מרוויח ושאת לא עובדת - כשהיתה תקופה שזה הסכום שהרווחנו אכלנו חסכונות כל הזמן. לא יודעת מה ההוצאות שלכם, אבל זה סכום מאד מאד נמוך. רק ההוצאות שלנו על מסגרות החינוך הן מעל 5000 שח בחודש, ובנוסף לזה יש גם דיור, חשבונות, אוכל, תחבורה, הוצאות רפואיות ובלתמים שבשום צורה לא מסתכמים ל4000 שח. אז אם אתם חיים מ9000 שח בלי להשתמש בשום מקור הכנסה פסיבי/קצבאות/הנחות/עזרה חיצונית אני מורידה בפניכם את הכובע. אין לי מושג איך אתם עושים את זה. 

ומדברת כאילו יש אמת אחת.

נכון, יש כאלה שנמצאות עם הילדים בבית וזה טוב להן ולילדים.

ויש כאלה שיוצאות לעבוד גם כשיש להן עזרה כלכלית או כשאין להן צורך רציני בכסף, וזה טוב להן וטוב לילדים שלהן שיש להם אמא שמחה שעושה מה שטוב לה.

אז זה לא שמי שיש לה עזרה כלכלית "אין לה שום סיבה לשלוח למעון" כי בריאות נפשית היא סיבה מספיק טובה לשלוח למעון ולצאת לעבוד, לטובת הילדים.

ואין לך שום מושג מה קורה אצל נשים שנשארות בבית, יכול להיות שיש עזרה ויכול להיות שאין. יכול להיות שזה מרצונן ויכול להיות מחוסר ברירה.

בקיצןר, חושבת שאפשר להיות קצת פחות החלטית ולזכור שלא הכל אנחנו יודעים ומבינים ושאין דרך אחת צודקת לכולם אלא לכל אישה/זוג יש את הדרך הנכונה עבורם לגדל את הילדים שלהם.

אני הייתי עם הבן שלי שנתיים בבית

ואלו היו השנים הכי קשות שלי.

ואני אמא טובה שיודעת ליהנות ולבלות יפה עם הילדים שלי.

אבל חוץ מאמא יש בי עוד הרבה צדדים שאני רוצה להביא לעולם.

וכשאני עובדת בעבודה שאני אוהבת (ובשעות שפויות) אני אמא הרבה יותר שמחה וטובה.

מצד שני לי חברות שמאוד מאושרות מחינוך ביתי.

כל אחת שונה ואין דרך אחת נכונה.

עד שנה- שנה וחצי זה הגילאים הפיציים שצריך אמא, או מישהי שתכיל ותתן אהבה וחום.

עד גיל שנתיים בבית, להוריד בפנייך את הכובע, בפרט שזה באמת לא פשוט, גם אם יש עזרה כלכלית, טכנית, בונוסים וכו.

והם לא מקבלים 10 אחוז ממה שהילד שלי מקבל בקצת זמן שאנחנו ביחד.

זה לא רק עניין של כמות יש פה חלק משמעותי נוסף של האיכות.

אני חושבת שיש משהו באמא שעובדת שיודעת לנצל את השעות שהיא עם הילדים כדי להיות לגמרי איתם

לעומת זאת אמא שנמצאת עם הילד כל היום - יש לי חברה כזאת והילד שלה ממש אומלל. היא עובדת איתו ביחד מהבית מתהדרת בזה שהוא איתה אבל וואלה - לא יודעת, אני לא מבינה גדולה בתחום אבל נראה ששניהם לא מסתדרים בסידור הזה.

מרוב שהיא איתו פיזית כל היום אני לא זכיתי לראות את הנוכחות האימהית..

זה לא הכל או כלום

צריך לדעת לנגן את זה נכון.

אני לא מדברת על מקרי קיצון, תסתכלי סביבך תראי את הנשים האלה שבוחרות להיות  עם הילד בבית - תבדקי טוב טוב כמה מהן באמת מאושרות בבחירה הזאת. כמה באמת ביחד מרוויח מזה. 

עדיף שיהיה במסגרת.

לא גם עובדים וגם מגדלים ילד בבית.
(אני בדוגמה שהבאתי התכוונתי לאמא שעובדת בשישי כשהאבא עם הילד בבית (בכל זאת...גם היא זקוקה לקצת אוויר)

או שעובדת בערב, כשהקטנים שלה ישנים, אורזת מתנות, עיצובי מגשים, בלונים...

ילדים קטנים גם ישנים צהריים- בוקר, אז זה כבר מרווח זמן לניצול נכון.

צריך ניצול נכון של זמן, מי שלא יודעת לנצל נכון והילד איתה בבית, ירוויח אם המעון מעפן, יפסיד אם המעון מסגרת מעולה, תומכת ואוהבת.

את החברה שלך לא מכירה, כך היא בחרה, בהצלחה לה.

אם יש ספק לגבי המסגרת- אין ספק ולא שולחים!! גם אם צריך לעזוב עבודה ולהישאר איתו בבית, זו דעתי המוצקה.

וברור שאין דרך צודקת אחת, וחיים של כל אחת דינאמיים לכיוון שלה, אצלי יש דעה אחת מוצקה- אם יש חשש במסגרת, שלום! לא מתקרבת אפילו ולא מסתמכת על מקליטים, פשוט מראש לא מתקרבת לשם!

יכול להיות שממש היום הבן שלך עבר התעללות במעון ואת מעולם לא נכחת בחדר כדי לשמוע את זה קורה.

ילד שחווה התעללות לא תמיד תראי את זה בבית. לא תמיד יש סימנים וגם לא תמיד הסימנים יופיעו מייד.

איך את יכולה לקבוע אם יש לך חשש במעון של הבן שלך?

רק על סמך מתק שפתיים של המטפלת? המלצות (שגם על המטפלת של הבן שלי קיבלתי לרוב)?

יכול להיות גם להפך שממש היום המטפלת התייחסה לילד שלך בצורה כל-כך טובה וחמה

שאם רק היית מאזינה לזה היית יכולה להיות רגועה פי מליון.

אין מרגיע בעולם כמו לשמוע מטפלת שמטפלת בבן שלי בצורה חמה ואוהבת. לדבר איתי בדלת של המעון ולספר לי כמה היא אוהבת אותו - זה לא מספק אותי. 

אין לי שום חשש לגבי הבן שלי במעון, ולא בגלל המלצות או מתק שפתיים של המטפלת.

לא צריכה לשמוע במקליט את המילים החמות לילד שלי, יודעת שזה קיים בבטחון מלא ללא ספק.

המקצוע שלי מסייע לי מאוד לדעת מה קורה, איך כמה ולמה בוודאות.

לכן שולחת אותו למעון, כשהיה לי ספק, לא שלחתי, אני לא לוקחת סיכונים גם עם מקליט.

בכל מה שקשור לילדים שלי אני לא מתיימרת לנחש

שולחת ותולה את האמון שלי בהוכחות

דווקא המתעללות יודעות לשחק אותה הכי טוב שיש. למטפלת מתעללת אין קרניים.

בכל מקרה בהצלחה שיהיה לך, תמיד!

כרגע הבן שלי במסגרת, עוד שניה נכנס לגן.מדבר לרוב, בגיל הזה אני יודעת מה לשאול אותו, והוא מספר הכל!!

כפי שציינתי אני יודעת בוודאות כל מה שעובר עליו, אני במקצוע שיש לי אפשרות כזו...אז כן יש לי מזל, והוא גם מדבר אז בכלל...

ועדיין, כשהיה לי ספק- לא שלחתי למעונות, בטח לא תינוק שעדיין לא מדבר, לא מוכנה לקחת סיכון גם עם מקליט, לא מוכנה שיעבור משהו לא נעים אפילו ליום אחד, כשאשמע את המקליט, אם חלילה קרה משהו, זה כבר קרה לו, הוא עבר את זה,גם אם זה היה רק לשעה, לא מוכנה שיעבור על התינוק-פעוט שלי משהו לא נעים ואין כמו טיפול של אמא.

אגב, קראתי עכשיו קצת על מעודה, שימי לב שהורים רבים מהתביעה עם ייסורי מצפון, איך הבכי בלילות לא הדליק נורה אדומה, איך לא שמנו לב למה שהילד שידר לנו, היינו תמימים. כנראה שיש סימנים וצריך לעקוב ולהיות עירני, למרות העומס בחיים. 

אבל מקבלת את זה תכלס לשים מקליט, אם כבר מעון ועומס ושמא לא נשים לב, אולי באמת עדיף לשים מקליט מראש ולהיות הכי שקטים ורגועים בעבודה.

כנראה שאם ההורים אצל מעודה היו שמים מקליט או תשומת לב יתרה לסימנים מסביב היו עולים על זה מוקדם יותר, סיפור עצוב!!!

כשאמא בוחרת להישאר עם התינוק-פעוט שלה בבית, זה לא בשביל זמן איכות, עוד סיפור עוד משחק. זה באמת לתת לילד שלך את המקום הכי מוגן והכי נכון לו, סביבה בטוחה ונעימה ללא שום ספקות- אמא. כמובן מי שמתאים לה...ושאין לה מסגרת בטוחה אחרת.

זה שאין לך ספק לא אומר שהכל בסדר.

זה פשוט אומר שיש מצב שאת צודקת ויש מצב שאת טועה אבל לא תדעי לעולם כי את לא שמה סימני שאלה בכלל.

אני אישית לא סומכת על אף אחד במאה אחוז כשזה נוגע לטיפול בילדים שלי.

אני תמיד עם יד על הדופק.

אם יש שאלה (ספק) אני מבררת ובודקת ולא מיד מוציאה מהמסגרת (גם כי זה חשוב לטיפול בילד, אם קרה משהו אז כדאי שהילד יטופל).

ובכלל, כל התגובות שלך בנושא מרגישות לי מאוד שופטות את האמהות שכן שולחות כשיש ספק.

גם פה אין דרך אחת נכונה.

לא לכולן יש 10 אופציות למסגרת, לא כולן מתקבלות למסגרת שרוצות, לא כולן יכולות להישאר עם הילד בבית כל היום מבחינה נפשית, לא כולן יכולות להישאר מבחינה כלכלית.

ולא. אין שום דרך לברר באמת מה קורה בתוך המסגרת (מעון, גן) בלי מקליט.

ואם יש, אני מאוד אשמח לדעת מה היא.

דרך לדעת מה קורה במסגרת

זה תלוי נטו במטפלת

אם היא מתאימה לתפקיד ועושה אותו באהבה

הוא יבוצע כראוי

הדרך לדעת אם היא מתאימה ועושה באהבה

היא לתשאל

לשאול שאלות מתקילות

לראות איך היא מגיבה

מי שמגיבה בכנות באחריות באדיבות ובלי התלהבות יתר

מתאימה לתפקיד

במעון זה יותר בעייתי כי יש תחלופה

והסיכוי שהמטפלת מתאימה לתפקידה לא גבוה (בגלל השכר והתנאים)

איך את מסתדרת עם x ילדים?

זה לא קשה לך?

זה לא מדי הרבה ילדים?

ליצור שיחה קצת לוחצת ולראות מה יוצא

ככה בחרתי (ופסלתי) מטפלות וגננות פרטיות 

זה לא בחירה שלה. זה החלטות מלמעלה (מדברת על גן ילדים, אני לא שמה במעון כרגע)

לא יודעת, לא מבינה איך כמה שאלות יוכיחו לי שהיא גננת/סייעת/מטפלת ראויה להיות עם הילדים שלי.

על מטפלת וגננת שזה העסק שלהן ואין מעליהן מישהי

הן מחליטות כמה ילדים לקחת/ על סדר היום/ דרך טיפול וכו

אני לא מקשיבה רק לתוכן התשובות אלא לכל המכלול של השיחה

בשיחה קצרה אני יכולה להתרשם מטיב של בנאדם וממילא מטיב עבודתו 

לא הייתי מביאה ילדים (חלילה)

אבל צודקת...

חייבת לציין שמעולם לא שמתי תינוק קטן אצל מטפלת, אבל אם מצאת מישהי טובה שאת בטוחה בה- זכית.

שינוי מגורים

וויתור על רכב

לא יודעת מה ההוצאות שלך אבל כמעט תמיד יש מה להוריד אם בוחרים

רק אגיד שישבנו עם מי שרלוונטי להבין אם יש שינויים שאפשר לעשות, אולי משהו לא נכון בהתנהלות הכלכלית, ואני יודעת שזה נשמע הזוי, אבל לא היה מאיפה להוריד. שינויים עלולים להגדיל לנו את ההוצאות. יש שינוי אחד שאולי אולי אולי יעזור אבל יותר ברמת הרווחה הנפשית, לא בהוצאות, ובשביל לעשות אותו יש לנו כל מיני דברים שאנחנו תלויים בהם  אז מחכים. אנחנו חיים בסדר גמור שלא תביני לא נכון. יש לנו קורת גג, לחם לאכול ובגד ללבוש. אנחנו לא חסרים דבר מהבסיס.

אבל זה מה שיש לנו, הבסיס. ברוך ה' על מה שיש

לי היה מוזר לקרוא ש"טוב פשוט נלבש יד 2" כשרק בשביל דירה אוכל חשמל ארנונה צריך כבר יותר ממשכורת אם הבעל לא מרוויח משכורת גבוהה

בהרבה בתים באמת צריך את המשכורת של האישה

וזה כבר חסכון של דירה וכו

אני בוחרת לא לעבוד או לעבוד ממש ממש מעט ויש לנו 4 ילדים וחיים יפה ממשכורת של 8-9 אלף. 

שאני הראשונה שמודעת לבחירות שלנו וכבת לאבא מתנדב בפעמונים גם מאוד מודעת לאיפה אפשר לחסוך

אבל יש שני דברים עיקריים שצריך לקחת בחשבון

א. לא כולם עם אותם תנאים כמוכם.. מבחינת סכום שהגיעו איתו לחתונה/מצב רפואי/מקום שיכולים לגור וכו'.. ולכן זה ממש לא תמיד אפשרי לכולם

ב. הבחירות האלה לא תמיד (לפעמים כן) לוקחות בחשבון מצב עתידי.. חתונות ולימודים לילדים/פנסיה/מצב רפואי שיצריך סכום רציני וזה משהו שחשוב לשים אליו לב ולא רק האם סוגרים את החודש או לא..

ולכן טם יש את האופציה זה נהדר אבל לא תמיד יש ולכן מאוד הגיוני שיהיה צורך בעבודה של שני בני הזוג..

(זו תגובה גם ל@ממתקית על הקרוון.. מה שמתאים כזוג צעיר לא בהכרח מתאים בהמשך למשפחה עם ארבעה ילדים.. שלא לדבר על זה שלא לכולם מתאים בכלל לגור ביישוב מבחינה תרבותית/דתית וכו'

וגם קרוון ומיסי יישוב והכל עולים יותר מ1500 שקל..)

שווה את החיים שאני מאמינה בלהיות עם הילדים כמה שיותר.

ועכשיו שולחת למעון.

הכל עניין של תקפות, והרה תנאים כמו שציינת.

ואז הקראוון עלה לנו גרושים...חחח באיזו גבעה.

עם פעוט ותינוק בבית

תקופה מהממת

סיפוק אדיר

אבל אני האמת פשוט מאד עם אמון בעולם ולשלוח למטפלת שנשמעת טובה זה ההשתדלות המספקת בעיני.

אלא על רצון לוודא שהכל בסדר עם התינוק שלי. עוד לפני הספק אפילו

בגלל שהרגשתי לא טוב הקלטתי וגם לא היתה לי דרך אחרת לבדוק .

בעלת המשפחתון לא נתנה להיכנס לבפנים קיבלה את ההורים מחוץ לדלת.

הילד בא לשם כל פעם צורח, עד ששמעתי בהקלטה מה קורה והבנתי שהרגשות שלי לא טעו.

עוד לפני המקליט

זה שהיא לא נותנת להיכנס, זה לא קביל בעיניי.

שיש דרכים לבדוק גם בלי מקליט

את כתבת כאן שאם הרגשתן לא טוב אז תבדקו עוד יותר.

תנו דרכים מעשיות, איך לבדוק?

לשאול את הילד לא עוזר

לשאול את הצוות גם לא יעזור כמובן

מה כן?

לא טוב לו. 

לא משנה אם יש התעללויות רשמיות או לא..

בפועל לא היה לי משו כזה..

אמא שמקליטה לעיתים קרובות יחסית ואפילו רחוקות, זה מראה על חוסר אמון בצוות.

ואיך אפשר לשים את התינוק שלך אצל מי שאין לך אימון בה?
 

חלילה אם קורה משהו, כתישמעי את ההקלטה יהיה מאוחר מידי.

כמובן לא אומרת כביקורת, אבל הלחץ הזה שמשדרים לתינוק, הוא קולט את מה שאת מרגישה...
בתקופות שהמעון אצלנו לא תפקד, עזבתי עבודה שווה וגידלתי את התינוק בבית עד גיל גן,לא אקח סיכון על הילדים שלי. את השאר כן שלחתי למעון כשאני יודעת ובטוחה וסומכת.

לא שולחים תינוק למקום שאין לי אמון בו.

סתם נקודה למחשבה...

מגיעה למעון לפעמים באמצע היום (כי יש צורך, לא סתם ככה.. להביא משהו ששכחתי בבוקר, לקחת ילדה חולה וכו') ויכולה ללמוד מזה הרבה

החששות קיימים אצלי (אמנם ברמה נמוכה כי הצוות טוב) דווקא בגלל שלא הקלטתי מעולם...

ואני מקבלת הוכחה לתחושות שלי מדי פעם אז זה מחזק שהכי טוב לסמוך על עצמי..

וכמובן גם מגיעה לפעמים באמצע היום כמו שכתבת כי ילד שכח משהו / חולה / צריך לצאת מוקדם ..

לא שולחת באובססיה כל שבוע

שולחת בתחילת שנה ובמהלך השנה אם מרגישה צורך

הגדול שלי היה אצל מטפלת שדיברה תמיד במתק שפתיים והרגיש לי הכי בטוח שיש. אחרי סימנים חשודים אצל הילד שלחתי מקליט והוצאתי אותו משם. כואב לי בעצמות על התקופה שניה שם ולא פקחתי עיניים, לא דמיינתי שקורה משהו.

הקטן התחיל מעון לפני מספר חודשים, שלחתי פעמיים כזה, לא יותר.

אצלי בעבודה אגב אני לא עובדת עם ילדים ואני יודעת שאני מוקלטת

שיחות אישיות עושה בחוץ.. 

כל מקום עם מידע רגיש יש בו הקלטות וצילום במעגל סגור

יש שילוט בכניסה שכל מי שנכנס צריך לקחת בחשבון שהאזור מצולם ומוקלט

זה ממש לא מרגיש לי חריג
 

אני שמעתי מחברה שעובדת בפיתוח תוכנה שהמחשב שהיא עובדת עליו עם היוזר האישי שלה - מנוטר. זה כבר מרגיש לי יותר מוגזם ועדיין קיים. 

תמיד מגיעה באמצע היום, מקשיבה מבחוץ

כשהיה לי חשש דיברתי ישירות עם המנהלת מעון..

וקיבלתי מענה שהרגיע אותי.  

אותי ואת הצוות שלי הקליטו,

ההורים רצו להוציא את הילד מהגן

אחרי שיחה איתם יחד עם האחראית שלי, ושמיעת ההקלטות ההורים הבינו שאין שום דבר בעייתי. הסייעת הרימה את הקול כי היה צורך ביטחותי לכך.

והוא לא קיבל עידוד כי באותו זמן היה במקום אחר לעבודה פרטנית בה קיבל המון עידוד ואת זה לא שומעים בהקלטה...

אמרו להם שהם יכולים לבקש שיבוץ לגן אחר

והם החזירו אותו אחר כבוד לגן...

נשמע שהגבת כמו שצריך והלוואי שכולן היו מגיבות ככה

בהתחלה באופן יומיומי

אח''כ אחת לשבוע

ועכשיו כבר בכלל לא...

לא הכרתי את המעון, ועל אף שהיה נראה משפחתי ומקצועי, לא יכולתי לסמוך על מישהי שפגשתי פעמיים.

במקום להיות בחשדות כל הזמן, העדפתי להקליט ולהיות רגועה.

ב''ה שמעתי רק דברים טובים.

אם מבחינה משפטית ללא צו שופט מותר לעשות את זה?

זוכרת עוד מימי לימודי שכל עוד את לא צד בשיחה אסור להקליט "שיחה" של 2 אנשים אחרים

קשור לזה שאת לא חלק בפועל בשיחה

אם מדובר בחסר ישע במוסד טיפולי, ויש חשד סביר לביטחונו, אפשר להקליט.

במציאות של היום, כשכל שבוע מתפרסמת פרשה אחרת, כל הכנסה למעון היא עם חשד סביר.

(ד''א, רוב מקרי האלימות נחשפו בזכות מקליטים)

אם זה משפחתון בבית של המטפלת זה בסדר?

מתייגת גם את @ואילו פינו

אם המקליט על הילד הוא שותף לשיחה. אם המקליט לא הילד פיזית אלא בתיק אז הוא לא נחשב שותף לשיחה וזה נחשב האזנת סתר. זה אסור חוקית.

זה לא משנה אם זה מעון, מטפלת פרטית או גן.. 

שרוצה לראות

טובת הילד והגנה על הילד גוברת על זכות המטפלת בפרטיות 

פסיקה תקדימית: הקלטה בגן ילדים אינה האזנת סתר

של משרד החינוך בדק לי לפני כמה חודשים.. 

שכל אחת תעשה כראות עיניה.. 

רק תזהרו.. 

וגם לך @המקורית

עכשיו נשאר לחשוב אם אני מעיזה לעשות את זה גם אם יקרה ואתפס..

אולי אפתח שרשור נפרד בהמשך

או אם לחלופין המטפלת עלתה על זה, אבל לא מעדכנת אף אחד שיודעת.. (תכלס זה הכי שווה כי אז היחס שלה לילד יהיה כל הזמן מושלם, כי היא יודעת שהיא מוקלטת
אבל אז אם מפסיקים ההקלטה, זה מעט חשש, כי היא תקלוט שכבר אין הקלטה.

היחס לילד שמקליט הופך להיות הכי מנוכר, אף אחת לא תצעק עליו ולא תרביץ לו, אבל גם לא תחבק יותר מדי ולא תתקרב יותר מדי ולא תרצה להיות זאת שמטפלת בו.

ואני ממש ממש נגד הקלטות במסגרות, מהצד המוקלט, זה מאוד מעליב, פוגע באמון בין הצוות וההורים ומשפיע כמו שכתבתי על היחס לילד.

למה להתנכר לילד?

מה הוא אשם שהוריו מקליטים?

וזה באמת לא נעים להיות מוקלטת, אבל מאוד הגיוני שלאור כל הסיפורי התעללות הלא פשוטים, הגיוני שהורים שלא מכירים את המטפלת אישית ירצו לשמוע מה קורה ולהיות רגועים להמשך השנה

ואם מטפלת בגלל זה לא מתקרבת לילד ומחבקת, אז זה עצוב ומוכיח כמה יש באמת לחשוש מלשלוח ילד

אני גם לא מבינה את התגובה של המטפלות פה.

המטפלות עצמן הן אלו שצריכות לשמוח שיש מקליט ושיש מצלמה, כך שאם חס וחלילה קורה משהו - ילד נופל, ילד ננשך, ילד טוען שהמטפלת הרביצה לו - דברים שלגמרי קורים. זה הביטחון שלהם להוכיח שלא הייתה להן יד ורגל בדבר.  

את לא מבינה את המטפלות, זה עוד יותר בעיה שאת מקליטה.

וסליחה שזה לא פופולרי להגיד את זה.

אבל הכל כאן מוצג בשרשור כשחור או לבן.

תוך התעלמות מוחלטת מהזכות של מטפלות לפרטיות, ובכלל מהשאלה האם זה חוקי.

האם אני מבינה את מי שאומרת שהיא דואגת?

אני מבינה.

אבל לצייר את זה כאילו זה הכי לגיטימי להקליט, זה לא נכון.

לפעמים הבחירה בחיים זה לא בין טוב לרע.

זה בין אופציה לא מוצלחת אחת, לאופציה לא מוצלחת אחרת.

וההצגה כאן בשרשור כאילו הקלטת מטפלות זה הדבר הכי טוב שיש, וזה עוד לטובתן! אז למה הן לא אומרות תודה...

אם מישהי מקליטה, שלפחות תבין את המורכבות של זה.

שתבין את הפגיעה באמון ובפרטיות.

תחליטי בסוף להקליט בכל אופן? סבבה. אולי אני יכולה להבין.

אבל יש מחיר לצעד הזה, וצריך להבין את זה כשבוחרים לעשות אותו ולא לצייר את זה כאילו זכות בסיסית שלנו כהורים לילדים ומה אתם לא מבינים ומתעצבנים.

זה מורכב

זה לגמרי לגיטימי שמטפלת תיפגע, תעלב ותיקח קשה אם תגלה שמקליטים אותה.

והמינימום שהייתי מצפה מהורים שמחליטים להקליט, זה להבין את זה ולא להתייחס לה בכזו קלות ראש.

את מנהלת המעון שאני מקליטה, כך שבמקרה שלי אין כאן פגיעה באמון.

לעניין הצורך בהקלטה, אני אתן לך כמה דוגמאות:

אדם עבד במכולת ובסוף היום היה חסר בו סכום משמעותי. כיוון שלא היו מצלמות, הוא לא הצליח להוכיח את חפותו דבר שהעכיר את היחסים עם המנהלת שלו והבירור עצמו גרם לו לתחושת חוסר נעימות.

אדם נתן שירות ללקוח במוקד של גדול, לאחר מכן נשלחה תלונה לפניות הציבור של החברה ובה הלקוח התלונן כי נותן השירות צעק עליו וניתק לו את השיחה. זו התלונה השניה שהתקבלה לגבי העובד הזה השבוע ובשניהם העובד טוען שלא היו דברים מעולם.

עובד במשרד גדול, יושב עם עובדת במשרד. העבודת התלוננה שהעובד נגע בה וגרם לה לתחושת אי נוחות שמגיעה לכדי הטרדה מינית.

כל העובדים הללו (המקרים ממוצאים) היו שמחים אם היו להם הכלים שבאמצעותם יוכלו להוכיח את חפותם.

ולכן אני, בתור עובדת ובתור מנהלת, שמחה שיש לי האמצעים שמאפשרים לי לנתר את פעילות העובדים שלי, ושמחה שמעקב כזה מתבצע גם אחרי כדי להסיר מעלי כל חשד.

אגב, אם דאגתך לגבי פרטיות היא דאגה כנה, כאזרחית כדאי לך להיות פעילה במקומות בהם המדינה עוקבת, שומרת ומאחסנת מידע אודותייך.

לדוגמה:

מערכת  עין הנץ משמשת את משטרת ישראל לאיתור אזרחים באמצעות מעקב על לוחיות רישוי. יש שוטרים שהשתמשו במערכת זו שלא כדין. שוטר אחד איתר נהג משאית שפגע ברכב שלו והיכה אותו נפש.

הרשות להגנת הפרטיות התריעה וממשיכה להתריע בנוגע לשימוש במערכת זאת, כאזרחית האם זה מדאיג אותך?

הרשות להגנת הפרטיות ופעילים חברתיים התריעו בעניין פגיעה בפרטיות עם המעבר לשימוש בתעודת זהות ביומטרית.

האם כאזרחית הרגשת צורך להפגין? להתריע? לפנות לחברי כנסת ולדבר על ליבם?

מדינת ישראל ממשיכה להשתמש באמצעים הללו מתוך הבנה שרב החיובי על השלילי ובמעון כמו גם ברחוב מצלמות ומכשירי הקלטה הם אמצעים מרתיעים, מפחיתים פשיעה ולכל הפחות מאפשרים ענישה הוגנת.

ולא דברים טובים.

מאוד חמור שמטפלת תתנכר לילד כתוצאה מהוריו. לא הורים שמקללים אותך, לא הורים שצועקים עלייך, אלא פשוט הורים מפוחדים.

מבוהלים.

מניסיון או שלא.

אבל בכל מקרה, פחד מבוסס ואמיתי.

מה הילד אשם?

את נעלבת מכך שהורה אחראי לדאוג לשלומו של בנו הרך מפעיל אמצעים חוקיים למנוע את זה?

עכשיו אני עוד יותר מודאגת.

לכתוב 'לא תחבק יותר מדי ולא תתקרב יותר מדי ולא תרצה להיות זאת שמטפלת בו.'

זה כואב לקרוא, ילד זקוק לחיבוקים וקרבה, ממש כמו שזקוק לאוכל והחלפה

פגיעה בילד זה לא רק אם הרביצו לו, פגיעה זה גם יחס מנוכר ולא מספיק חם

ושוב מדגישה, זה באמת לא נעים להיות מוקלטת, וגם אני פעם עבדתי תקופה במעון וזה מאוד הציק לחשוב שיש מצב ששומעים כל מילה שלי, אבל דווקא גם בגלל שעבדתי שם וראיתי כמה העבודה קשה ולא פשוטה (ולא עבדתי בתור מטפלת, אבל ראיתי את העבודה הקשה שלהן) הבנתי גם את הצורך של ההורים לדעת שלמרות הקושי, המטפלת סבלנית וחמה ולא מתעללת חלילה.

כל השרשור עד אתמול לא הגבתי, כי זה באמת מורכב וכל צד איפשהו צודק

ההורים בדאגה, והמטפלות בחוסר פרטיות ואמון (למרות שהחוסר אמון די מובן לי מצד ההורים, אבל יכולה להבין גם את המטפלות) אבל ההודעה הזאת על יחס מנוכר הקפיצה אותי, זה מדאיג מאוד אם זה המצב

זה כמו שהורה שנודניק וכל היום רק מתלונן אני אעדיף לא להתעסק עם הילד שלו לטוב ולמוטב כי גם ככה לא יהיה מרוצה ורק יתלונן.

גם הידיעה שהורה מקליט יכולה לגרום לא לרצות להתעסק עם הילד מטוב ועד רע, הגיוני מאוד. כי יש את החשש של איך זה יתפרש ומה יגידו על כל אמירה שלי.

היה כאן דיבור על הקלטה, שזה הגיוני שהורים ירצו לבדוק מה קורה כשעדיין לא מכירים

ובעיניי, זאת לא סיבה לא לחבק ילד

אפשר להבין את שני הצדדים הצד המוקלט שלא נעים לו להיות מוקלט

והצד המקליט שחושש לדבר שהכי יקר לו ורק רוצה לוודא שהוא בעיה טובות

הורים מציקים שרק מחפשים על מה לתפוס את הצוות, זה דיון אחר וזה באמת לא נעים ולא ראוי

אבל בעיניי כמו שמובן למה לא כייף הורים נודניקים ולמה זה משפיע על היחס לילד (מה הילד אשם שההורים שלו קרציות?), מובן לי למה גם הקלטה יכולה להשפיע על היחס לילד.
 

והגבתי רק כי זה הרגיש לי ממש תוקפני, שופט ולא נכון להגיד שזה מראה על אופי לא טוב של האנונימית שאמרו לה את זה.

ויכאב לי אם יתייחסו אליו לא יפה בגלל זה, אבל הכעס על הקלטה כזאת יותר מובנת לי כתגובה אנושית, אף אחד לא אוהב או מרגיש בנוח ש'מחפשים' אותו על כלום..

הגבתי באמת כי התגובה הראשונה של האנונימית דווקא הרגישה מאוד כועסת על ההורים ומשליכה על הילד, ולא מבינה את הצד השני

בהמשך שהסבירה באיזה הורים מדובר הכעס שלה מובן (לא שאני מסכימה עם הכל, אבל יכולה להבין)

אבל אם את מסתכלת על זה כהורים רגילים שפעם ראשונה שמים במקום לא מוכר, אפשר להבין ולא לקחת קשה ולהבין שעוד כמה ימים כבר לא יהיה שום מקליט

זה המקום שממנו הגבתי, איך שזה המשיך זה הסיט לגמרי את הנושא והעניין ופתח עניין נוסף

ובעיני אחרים הגיוני להיות נודניקים.

אנושי שהיחס לילד מושפע גם מרמת הסימפטיה שלנו להורים.

אם הורים היו מקליטים אותי ברור שהיה לי מאד קשה עם הילד שלהם!

ברור שהייתי מנסה להתגבר, ועדיין

מזל שמכל האימהות שאני עובדת עם הילדים שלהן רק שתיים היו כמוכן...

אני רק אבהיר שאף אחת לא עושה שום דבר רע לילד, לא עם הקלטה ולא בלי. אבל כשאני יודעת שההורים מקליטים אותי (וזה הורים שגם הגישו תלונות שווא במשטרה על אנשי חינוך) זה אוטומטית גורם לי לא לרצות להתקרב לילד הזה יותר ממה שהכרחי, לא בתור עונש אלא בתור תגובה טבעית, מה לעשות שהיחס של ההורים לאנשי החינוך מאוד משפיע על הרגשות ועל החיבה של המטפלות לילדים, זאת תכונה אנושית.

רק מאוד צרם לי המשפט "תכלס זה הכי שווה כי אז היחס שלה לילד יהיה כל הזמן מושלם, כי היא יודעת שהיא מוקלטת" כי הוא הכי מעיד על חוסר אמון וחוסר הבנה. אני מתייחסת יפה ומקסים לכל הילדים גם כשלא מקליטים אותי, אם את צריכה שהמטפלת תדע שהיא מוקלטת כדי שהיא תתנהג יפה לילד שלך אז תעבירי אותו מסגרת, זה לא חום ואהבה שילד צריך.

וזהו, התנתקתי מהאנונימי והלכתי מהשרשור אז אין צורך לענות.

רק באמת מזל שרוב ההורים לא כאלה...

זה אומר שהם עדיין לא מכירים אותך ורוצים לוודא שהילדים שלהם בידיים טובות

אחרי הקלטה או שניים, (אין לי מושג כי מעולם לא הקלטתי, שלחתי למטפלת פרטית שאני מכירה אישית) הם ישמעו שאת מהממת ויהיו רגועים ויהיה אמון מלא

ככה אני רואה את הדברים בכל אופן, וזה המקום שממנו הגבתי

ממש לא התכוונתי לפגוע חלילה, עכשיו את כותבת דברים קצת אחרת, על הורים המתלוננים לשווא וזה בכלל דיון אחר שאני לא נכנסת אליו

הגבתי נטו מהמקום של הבנה להורים שמקליטים כדי לוודא שהכל טוב

באמת תהיתי מה קורה אם המטפלת מגלה שהוקלטה.

אז מה המטרה של האמא?שעכשיו המטפלת תתייחס טוב יותר כי תחשוש מההקלטה?
סתם תהיתי... מה מטרת ההקלטות. בפרט שיש היום מצלמות וכו.
והדגשתי שאולי מטפלות פרטיות זה שייך יותר.

ולדעתי שורה תחתונה הכי נכון וטוב להישאר עם הילד בבית, מי שיכולה בהתאם לאופי שלה(כלכלית- על זה הייתי מוותרת, ולא רואה כשיקול..)

אבל לא מתוך חרדה

העולם טוב, והמטפלות גם טובות

אלא פשוט כי הכי טוב לתינוק להיות עם אמא שלו

תודה על הצד הזה שהבאת לכאן.

אם הוא לא על הילד זה עבירה פלילית כי זה להקליט בלי שהילד צד בשיחה.. אלא מקליט את כולם.

אם המקליט בתיק, בסוודר שתלוי בכניסה לגן זה אסור וזה עבירה פלילית.

בדקתי את זה לעומק. 

אני מאמינה בטוב של העולם ושסיפורי ההתעללויות הם בקצה.

ומאמינה גם שלפעמים המטפלת מרימה את הקול וזה בסדר בדיוק כמוני שגם לי לפעמים עולה הסעיף.

בעיניי זה ממש מזעזע סתם ככה לשלוח הקלטות.

ברגע שאני בוחרת לשלוח את הילדים שלי אני בוחרת לתת אמון בצוות.

יש מחיר גבוה גם לחוסר האמון הזה בעולם, ונראה לי שזה גם משהו שמגיע לילדים ופוגע בהם.

זה לא מגיע מתוך חוסר אמון בצוות, אלא מתוך צורך לוודא את מה שאין לי דרך אחרת לדעת. וכן, יצא לי לשמוע גם הרמות קול וגם דיבור לא הכי נעים ובחרתי לקבל את זה ולהבין שקורה.

האמת, אני לא הכי מבינה את טיעוני הנגד... שואלת באמת ולא בשיפוטיות.

נכון התעללויות הם מקרי קצה. גם לרוב אם תסעי עם ילד לא חגור לא יקרה כלום, ובכל זאת אני לא מוכנה לקחת את הסיכון שיקרה משהו. בעיני זה אמצעי בטיחות דומה.

האם מישהי מוכנה להסתכן בזה שהתינוק שלה יעבור (חס ושלום לא על אף אחת) התעללות פיזית או מילולית, רק כי היא סמכה על זה שהיא קוראת מספיק טוב את הילד שלה? אני זוכרת באחת מפרשיות ההתעללות הגדולות, שאמרו שהגננת היתה "מרביצה ומחבקת" וזה גרם לילדים לאהוב אותה ולרוץ אליה ופשוט לקבל את המכות כחלק לגיטימי ורגיל. וככה הרבה ילדים לא הביעו בכלל שלא טוב שם ולקח הרבה שנים לעלות עליה.

איך אפשר להסתכן בזה? שואלת באמת...

אני מקפידה ממש על חגורות בטיחות וכל הכללים וכו' כמובן! זה לא קשור בעיניי.

אני לא יודעת מה הסיפור עם המרביצה ומחבקת ואני גם משתדלת לא להחשף לכל הסיפורים האלו כי זה פשוט מפחית את האמון בעולם.

אבל נשמע לי שאם אין אמון אז אל תשלחי תשארי איתם בבית.

לשלוח ילד למטפלת שראיתי אותה והייתי כמה פעמים איתו, זה בעיני לחגור כבר חגורת בטיחות,

מפה והלאה אין לזה סוף. 

להתייחס למקליט כאילו זה בייסיק זה בעיני להאמין שהעולם מלא ברע יותר מטוב, וממש חסר אמון.

חוץ מזה שבעיניי זה ממש לא יפה מול המטפלת להקליט אותה, זה ממש חדירה לפרטיות...

ועוד נושא זה גם הציפייה של אמהות שהמטפלות יהיו יותר מושלמות מהן..גם מפריע לי

אם יש משו  לא תקין, חשדות רציניים, אז אולי  רלוונטי.

וגם הייתי מעדיפה אחרת.

כמובן מקפידה לשלוח למטפלות שיש לי בהן אמון. הייתי, ראיתי, נכחתי כמה שהתאפשר (נשמע שהיית יותר ממה שאפשרו בכלל אצלנו). אבל אף פעם לא ראיתי איך היא מתנהגת לתינוקות שלא בנוכחותי, וזה מה שתכלס חשוב.

(ספציפית אני הייתי רוצה להישאר איתם בבית ואולי עוד אעשה את זה יום אחד אבל כרגע לא מתאים לנו כמשפחה. וזה בכללי לא מתאים לכל אחת).

העולם יותר טוב מרע. ועדיין אני נועלת את הדלת מפני גנבים ופושעים ומלמדת את הילדים שלי כללי זהירות ומוגנות. לא מבינה במה זה שונה מבחינת חוסר אמון בעולם מלהקליט.

הציפיה של אמהות שמטפלות יהיו מושלמות- לא ראיתי התייחסות כזו בשרשור הזה. מסכימה שבתור אמא צריך לדעת איך להקשיב להקלטות ולא להיבהל מכל בכי.

ומציינת שאני די בטוחה שהוקלטתי בעבודה (ילדי חנ"מ שאינם מדברים), זה מדובר בצוות ואני מאוד שמחה על זה.

ולא חשבתי שהוקלטתי חח אני תמימה כנראה.

גם לאחים שלך תשלחי מקליט אם תשלחי את הילדים?

או להורים? 

או לחברה שלך?

אני בעד להזהר ומוגנות אבל הקלטה נראית לי צעד אחרי המוגנות.

אני אלמד את הילדים שהגוף שלהם ברשותם וכו', אבל לא אחשוב עכשיו שכל אבא של חבר שהם הולכים מטריד אותם...

מעדיפה להיות תמימה כי גם לזהירות באובר יש מחיר

סתם בקטע של כבדהו וחשדהו

אבל לא סומכת סתם ככה לפני שאני בודקת מה שביכולתי.. אבל הילדים שלי עוד קטנים...

ובכללי, אני ראיתי את ההורים / משפחה / חברות קרובות שומרים על תינוקות שאינם שלי ואני יודעת סה"כ איך היחס שלהם לתינוקות. אז כן נגיד נמנעתי מלשלוח לסבתא שלי תינוק כי אני יודעת איך היא שומרת על תינוקות (שתהיה בריאה ובכוחות עד 120 בע"ה), אבל לא נמנעתי לתת לאמא שלי ב"ה.

אני לא חושדת בכל אבא של חבר, ועדיין חשוב לי שהילדים ידעו לשמור על עצמם במקרה שכן. אגב כשאני מדברת איתם על מוגנות אנחנו מדברים גם על בני משפחה שאני סומכת עליהם 100%, זה מאוד חשוב בעיני. אני יכולה לשדר שאני מאוד סומכת על בנאדם ומצד שני שאנחנו לומדים לשמור על עצמנו. אותו דבר בהקלטות בעיני.. אני יכולה לשדר אמון בצוות ויחד עם זה לוודא שהכל בסדר. לא סותר🙃

 פער במנטליות או משו כזה בינינו..

כי אני עדיין לא מצליחה ממש להבין.

אבל מבינה שכנראה יש פשוט פער שאני לא מבינה😅

את ההורים שלי אני מכירה וסומכת. כך גם על אנשים מהמשפחה.

את המטפלות- לא. לא מכירה. אנשים שהיו זרים עד כה...

כשילכו לחברים הם כבר יהיו גדולים יותר וידעו לומר מה קרה.

הכנסתי את התינוק שלי בגיל 4 חודשים. מאיפה לי לדעת מה הולך במעון בשניה שהדלת נסגרת?

שאת לא יודעת מה קורה שם ברגע שהדלת נסגרת?

מותר לך להפתיע, לבוא, להרגיש, לבדוק. וזו זכותך.

את לאט צריכה לחיות בחוסר רוגע וחוסר וודאות.

כל המילים שאמרת ("להפתיע לבוא להרגיש לבדוק") זה בעיני הרבה יותר חוסר רוגע וחוסר וודאות...

ולצאת מוקדם מהעבודה זה הרבה יותר מסובך לי. וזה לא ייתן את המידע שיש ביום או יומיים של הקלטה

וזה לא המצב אם לא עולה אינדיקציה בעייתית מההקלטה הראשונה...

אל תשכחי שמראש בחרנו מקום שלפי כל הסימנים מעורר מספיק אמון, יותר מהאחרים. אז זה האמון שאת מחפשת שייהיה לנו בצוות.

אחרי שניתן האמון ורשמתי לגן הספציפי הזה - אני אשמח לבדוק ביום או יומיים של הקלטה מה באמת קורה כשהדלת נסגרת לאורך כל היום. זה לא צריך להיות מושלם, כמו שאמא לא מושלמת, אבל זה צריך להיות בסטנדרטים סבירים לטיפול בתינוק של מישהו שזו עבודתו ואמור להחליף את הדמות ההיקשרותית, לצורך יצירת ביטחון.

ששאלתי לפני שקראתי...

את מקליטה כל הזמן?

הכנסתי תינוק קטן שלא מדבר, ורציתי לוודא שהוא במקום טוב. בהמשך הקלטתי פעמיים בשבוע, ולאט לאט ירדתי.

עכשיו אני כבר לא מקליטה, יש לי אמון בצוות- וזה בעיקר בזכות ההקלטות.

זה שמגיעים להפתיע (וזה בלי קשר) לא פותר את הצורך במקליט. גם כשאני מפתיעה, אני עדיין נמצאת שם.

אז באתי, האזנתי, הפתעתי וגם הקלטתי.

מבטיחה לך שמההקלטות יותר התרשמתי מאשר ההאזנה מבחוץ ומהלהפתיע.

פיציים. חצי שנה וכו...

אי אפשר ללמד אותם.

אבל מסכימה שלהקליט כל הזמן זה מוגזם.

עזבי אם הקלטתי או לא ומה אני חושבת על הקלטות

בשני מקרים שאני מכירה מקרוב, פעוטות של בני משפחה/חברות

גנים שנסגרו ומטפלות שהורשעו(אחת מהן זו כרמל מעודה)

הפעוטות היו סביב גיל שנתיים.

אצל אחת ההורים התגרשו בתחילת אותה שנה במעון אז כל התנהגות חריגה תלו הזה, רק סביב פסח הזמינו את ההורים למשטרה לצפות במצלמות שרואים בהן התעללות בילדה שלהם....

לא תמיד אפשר לזהות

לא כל קושי אפשר לתלות בגן

הנה הבת שלי כבר כמעט חודשיים איתי בבית, ובשבוע וחצי האחרונים היא נהייתה הרבה יותר חשדנית לזרים וחשדנית באופן כללי, גם למקלחות ועוד כל מיני..

בגלל שהיא איתי כמעט 24/7 אני מזהה שזה פשוט שלב התפתחותי, יש לי כמה ניחושים למה עכשיו אולי, אבל בגדול לא מתרגשת.. אבל אם היא הייתה במעון אולי הייתי חוששת.. מצד שני אין קשר. והיא בת 1.5..

של הגננת ולחיים הפרטיים שלה...

לי זה נשמע ממש ממש ממש לא סבבה!

עד עכשיו דיברתי על העמדה הנפשית, אבל אני פתאום חושבת על אשכרה אם הקליטו אותי בגן, וואי זה ממש חשוף ולא סבבה!

מזל שאין לי משימה כזאת חחחח אני לא עומדת במשימות הפשוטות

זה סיכון שהילד שלך יעבור התעללות פיזית או מילולית.
למה את מביאה אותו לשם???

לא ברור לי למה להביא תינוק למקום שאת יודעת שחל עליו סיכון כלשהו של התעללות?

יש חשש? להעביר אותו מקום, להיות איתו בבית, גם אם כרוך בעזיבת עבודה

היום התופעה הזו של גידול ילדים בבית עד גיל 3 אני רואה שזה גדל וגדל
באיזורנו בכל אופן.

וממש מובן לי למה, עם כל האסונות שיש היום.
הקטן שלי במסגרת של משפחתון, ואין לי שום חשש לגביו, אני מפתיעה, אני שומעת, רואה איך הוא חוזר ואיך הוא הולך. זה מספיק לי (האמת הוא פעוט, לא תינוק, ויכול לומר לי ולהדגים לי אם מישהו הרביץ לו).

ובלי קשר, נפגשתי במהלך גידול ילדיי עם מטפלות מהממות שבאות כשליחות, ועם יראת שמיים.

צריך לחפש אותן ולעודד אותן שימשיכו.

לא לכולם יש את הפריבילגיהמלשבת בבית עד גיל 3.

אז כמובן ששולחים למקום שנראה לנו תקין וטוב. אבל כשאין היכרות אישית עם הצוות- אי אפשר באמת לסמוך עד הסוף.

היו התעללויות גם במקומות עם כל האישורים הרלוונטיים, וצוות של שנים. ואיך גילו על ההתעללות? עם הקלטות.

בעקבות ההקלטות אני רגועה לשים את הקטני שלי בבוקר במעון. אני יודעת שטוב לו, אני יודעת שאוהבים אותו ודואגים לו.

זה כמו אוויר לנשימה.

לחם ומים ממש.

לא קריירה.

אז מה, אין לנשים כאלו הזכות להביא ילדים לעולם?

אם רצה המזל שלי ויש רק מעון פנוי אחד ואני רוצה חייבת לחזור לעבודה, אני אשים מקליט.

לא רואה בזה בעיה.

ועשיתי את זה בעבר.

עם פיקוח של תמ"ת וגם התראתי מראש בפני המנהלת שאני שולחת ילדים עם מקליט. 

גם אני ורבות כמוני שמו ילדים במסגרת ויצאו לעבוד, אין רע בזה, זה ברכה וסיפוק מעבר לפרנסה.

אבל אם יש ספק במקום בו התינוק או הפעוט נמצא, אם הוא בסכנה, אין ספק בכלל וצריך להוציא אותו, זו דעתי!
למה להכניס את הילד שהבאת לעולם לתוך מקום שלא טוב לו? כל הפרנסה, האוויר לנשימה הלחם והמים שיש לך, לא שווה לך אם בנך סובל.

אם הוא במקום טוב ובטוח- אדרבה...כן ירבו

ספק ולכן אשים מקליט.

אני לא מחכה לסימנים.

שמתי בעבר, אשים גם בעתיד.

מדגישה שמדברת על מעונות ולא על מטפלות פרטיות שגם ככה לא שולחת.

"זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך"

מחתלת, מאכילה, מרדימה, מרימה ומרגיעה.

היא מגדלת את בנך עד שעות מאוחרות של אחר הצהריים, ולך אין אימון בה.

בפרט במהלך השנה שאת כבר מכירה אותה ועדיין האמון שלך בה לא תקין, לדעתי.

אבל נראה לי שירדתי לסוף דעתך.

אני, אגב, לא ציינתי באיזה שלב של השנה אני מתקינה מקליט.

בכל מקרה, לא אני לא סומכת, כי יש לי ניסיון רע מאוד עם מעונות.

מי שנכווה ברותחין וכו'.

אם לי זה נותן שקט נפשי ורוגע, למה זה כ"כ מטריד אותך? 

אני שומעת סיפורים וכואב לי, אין להם יכולת התנגדות.

ברור שאם נכווית תהיא הכי עירנית לילד שלך, מקווה שיהיה הכי מוגן ושמור בכל מקום ושלא תחווי שוב חוויה כזו עם ילדך.
(לי אישית בהרגשה שלי, נראה מעט לא פייר כלפי מטפלת שהיא לא יודעת שהיא מוקלטת לאורך יום שלם, יש מטפלות מקסימות ואם הן היו יודעות שלמרות זאת בודקים אותן, זה לדעתי מעט לא נעים. פעם ב...סבבה, אבל לאורך תקופה לדעתי קצת לא נעים כלפי המטפלת כאדם.

מבינה מפה שיש הרבה הקלטות במקומות עבודה, וזה קיים ובסדר, ועדיין כנראה חוסר האימון הזה פחות נעים לדעתי האישית, לי יש הערכה גדולה כלפי מטפלות של ילדיי, הן אשכרה מגדלות אותן אפילו יותר ממני.

באמצעות מקליט

וחשוב לי לומר זאת

אני הקלטתי כמה פעמים כדי לוודא שהכל בסדר (אולי 2-3 ככה בימים שונים) והערכתי מאוד ופינקתי אותה במתנות ובאקסטרה כסף בחגים. זה לא סותר.

כבדהו וחשדהו. יש מושג כזה.

מקרי התעללות צצים לרוב.

סיפורים קשים מאוד מאוד.

ובחלקם הילדים רצו למטפלת בשמחה, וחיבקו ונישקו אותה.

מה יש לך להגיד על זה?

איך ציפית שהאמא תדע שקורה משהו?

אם לא הייתה שם את האמא האמיצה והחכמה ששמה מקליט, במקום שהמטפלת תשב אחרי סורג ובריח היא הייתה ממשיכה להתעלל בילדים.

מטמינת ראש בחול לא יוצא שום דבר טוב.

מלדאוג לילדים שלנו בדרכים אקטיביות יוצא הרבה טוב.

שמים מקליט

ומעריכים מאוד את העבודה הקשה

ומודים במילים ובמעשים

וישנים טוב בלילה שבדקנו ככל יכולתנו והילד בידיים טובות

המעון.

אם היא בוחרת לומר את זה לעובדות שלה או לא-  זה כבר שלה.

זה לא סותר את זה שאני מרימה במילים טובות, מפנקת בדברים טעימים ובמתנות.

בעיקרון עדיף לתינוק להיות עם אמא בבית עד גיל 3, אם אני זוכרת נכון זה גם מגובה מחקרית. האם זה אומר שזה מה שנעשה? יש מכלול של שיקולים בבחירה אם להשאר עם ילד בבית או לצאת, וכל אחת עושה את השיקולים שלה לטובת עצמה, המשפחה והילד הספציפי.

יש סיכון בלנסוע ברכב, אז אני לא אסע עם הילד בכלל? יש סיכון שהילד יפגע מאנשים חולי נפש אז לא אשלח אותו לבי"ס / חברים / לגינה לשחק עם חברים? אעשה אתכל אלה אבל עם אמצעי בטיחות. 
 

אחרי ההחלטה להוציא תינוק מהבית, לדעתי כמעט תמיד יש חשש כלשהו. לצד זה שבחרתי את המטפלת שנראית לי הכי טובה ומיטיבה, עדיין קיים חשש כלשהו כי לא ראיתי את המטפלת הזאת עם התינוקות בלעדיי. החלטה של כל אמא לוודא איך היא בודקת שטוב לילד שלה.

ב"ה נפגשתי עם מטפלות מדהימות והקלטות ששמחתי מהן מאוד. וגם עם הקלטות שפחות אהבתי וגרמו לי לחשוב פעמיים על המעון. אני יודעת שרוב הסיכויים שלתינוק שלי טוב במעון אבל חושבת שמחובתי לוודא את זה, ולא מבינה למה זה אומר שאני צריכה לוותר על מעון לילד או על יציאה לעבודה.

זה גיל שזקוק לחברה, זה גם טוב להם לצאת מהבית.

קראיי שוב ותביני שתגובתי לגבי פעוטות ששולחים למקום עם ספק, או מקום מושלם שנראה שלא טוב להם, אז למה לעשות להם את זה? לשנות מקום או להיות איתו בבית, עד שמוצאים חלופה שטובה לילד.

אם לתינוק טוב במעון , אדרבה, מה רע פה?
אם לא טוב לו להרגשתך, זה כבר שאלה ושיקול שצריך לקחת בחשבון להוציא אותו, על כל המחירים המשתמעים מכך, מחיר לתינוק או פעוט שלא טוב לו במסגרת זה הדבר האחרון שכל אמא תרצה לבנה, עוד לפני המחיר של הפסד עבודה וכו...

ובמקרים שהיו התעללויות היה נראה שטוב לילדים בחלק מהמקומות

סליחה שאני אומרת, אבל אינטואיציה אימהית לא מספיקה כי יש הרבה דרכי תגובה להתעללויות שאפשר להסביר במיליון דרכים

ואני שלחתי גם בלע שום אינדיקציה להתעללות, רק כדי לבדוק את השטח

לגבי אם טוב לילד או לא להישאר בבית עם אמא, זה דיון אחר ומקבלת.

אני לא שולחת למקומות שיש לי ספק. אני שולחת למקום שלפי מה שאני רואה הוא טוב לילד, למטפלת שנראית טובה ומקצועית ורגישה. *ולמרות כל זה*, למרות שהאינטואיציה שלי אומרת לי שטוב שם ושהמטפלת טובה, עדיין יש הרבה מטפלות שנתנו הרגשה כזו להורים והיו מתעללות בילדים ואני מרגישה חובה לוודא שטוב לילד אחרי שהדלת נסגרת. בהרבה מקרים של התעללות הילדים היו מגיעים בשמחה לגן, זה לא אומר הרבה. ולהפך- הבת שלי היתה אצל מטפלת מעולה (מגובה בהקלטות...) אבל היתה לה שנה ראשונה קשה כי היא לא רצתה בקבוק וסבלה הרבה מדלקות אוזניים. לקח לה המון זמן להגיע בשמחה למטפלת, וגם אז זה לא היה עקבי. אבל המטפלת היתה פשוט מדהימה ועשינו ביחד הכל כדי להקל על הקטנה עד שהצלחנו. אם לא הייתי יודעת שהמטפלת טובה הייתי עלולה להוציא אותה ולחפש מטפלת אחרת מה שלא היה פותר את הבעיות שהיו ומן הסתם רק מחמיר עם התחלה נוספת חדשה.

אני ח"ו לא שמה את הילד במקום שאני חושבת שמתייחסים אליו לא טוב! אני שמה במקום שאני חושבת שטובים אליו, ומוודאת את זה בעזרת הקלטה.

עבדתי בעבר עם סייעת (בגן חנ"מ). כל ההורים בגן עפו עליה!!! היא היתה כ"כ חמה ושידרה כזאת אמהות כלפי ילדי הגן. *אבל* כשהיא היתה מתעצבנת, כשהיה נגמר לה הפתיל, היא כמעט הגיעה לאלימות (במקרים בודדים גם החזיקה בכוח ילדים וקצת משכה אותם). זה לא היה ממש פלילי ולא היה מה לדווח מעבר לשיחות עם הגננת אבל בהחלט לא הייתי רוצה שהיא תטפל בילדים שלי. ולא היה להורים שום דרך לדעת את זה!! כי הילדים בגן הראו שהם אוהבים אותה, והיא היתה מקבלת את הילדים כל בוקר בחיבוקים ונשיקות. פשוט היא היתה שחוקה.

מצד שני עבדתי עם סייעת יותר רגועה ופחות חמה, שהיתה פשוט לב זהב עם הילדים בעדינות ורגישות. ועליה ההורים פחות עפו כי היא לא הקצינה את הרגשות מולם. (ודרך אגב, כשנמצא מכשיר הקלטה בתיק של אחד הילדים, נחשי מי לקחה את זה קשה ומי קיבלה את זה ברוגע...) 

מקווה שהובנתי...

ולכל אני מקליטה- כי מאיפה לי לדעת אם זה הקצה?

וכתבתי למעלה שהיו הקלטות טובות אצלנו. ובכן- היו בהקלטות הטובות האלו גם הרמות קול, והיה בכי צרחות של הבן שלי. האזנתי במקומות האלו טוב-טוב, משמעתי שכל פעם שהרימו את הקול זה כי עשו מעשה מסוכן/הרביצו לילד והמטפלות אמרו להפסיק. כשהן שלי בכה שמעתי שמנסים להרגיע ולבדוק מה יש לו.

אני לא סומכת על אף אדם זר עם תינוק בן פחות מחצי שנה. הגיוני סה''כ.

ברגע שהרגשתי שאני סומכת בלב שלם גם הפסקתי להקליט. יצרנו אמון עם הצוות, שמעתי בהקלטות כמה הן אוהבות את הילדים, את המילים הטובות, את הרגישות, את סדר היום. ככה יוצרים אמון. לא על עיוור...

כשמדובר בילד שלי, לא אקח סיכון.

לצערי זה ממש לא מקרי קיצון, אני לא מדברת רק על התעללות חמורה, פשוט יחס לא הולם או מעט מאוד תשומת לב. זה ממש לא נדיר.

מדובר בחסר ישע שלא יודע להתלונן ולא תמיד רואים סימנים חיצוניים.

כמעט כל מקום עבודה מצולם ומפוקח 24/7.

גנים ומעונות מפוקחים מצולמים תמיד.

לא רואה סיבה שכאן לא.

אני גם מאמינה בטוב בעולם אבל כשמדובר בילד שלי , אשתמש בכל אמצעי הזהירות או שאשלח מפוקח.

מעון מפוקח זה אחלה לדעתי, אי אפשר לשלוח למעון מפוקח, עם מצלמות, להיות בחשד כל הזמן, לחשוש, להקליט,לבדוק, לעקוב לצפות להכי טוב ברמת תשומת לב של אמא

כבר עדיף להישאר עם הפעוט בבית.

כשאני שמה את הילד במעון אני יוצאת מנקודת הנחה שיחס של אמא לא יהיה לו לצערי. 

שייתכן ויבכה ולא יקבל מיד מענה

שאולי עייף ולא ישימו אותו לישון כי זה לא בסדר יום (יש זמנים, ואצלנו המטפלות מאוד מקפידות, הן לא ישימו ילד עייף במיטה שישן שלא בשעה הקבועה, זה מבאס)

שאולי ילד ינשך אותו ויכאב לו ולא בטוח שיקבל חיבוק

שאולי ירצה עוד אוכל אבל יגמר.

הרב עם משפחה תגיע וחברות ומבינה שיש שתי עמדות בטווח- אלה שנחרצים וחושבים שלהקליט זה בייסיק חובה הורית

ואלה שחושבים שזה לא מוסרי

אני איפושהוא  באמצע ועוד לא גיבשתי עמדה, אבל מניחה שכן אזמין מקליט עד שיקבל החלטה

תודה שבת שלום 

אף אחת לא רוצה לעבוד תחת האזנה 24/7

וכל אחת רוצה שיהיה בהצלחה אמון בסיסי.

לילדים שלכם עוד כמה שנים כבר לא יהיו מטפלות. או שתצטרכו לשלם הון עתק בשביל זה...

האמון הוא בסיסי בעיני.

כשיש בעיה או חשד עושים בירור. ויש דרכים לעשות בירור גם בלי להקליט...

השרשור הזה ממש מעציב אותי בתור עובדת בחינוך, עם גיל הרך (חינוך מיוחד ולכן יכולים להיחשב 'חסרי ישע' )

אם אין מצלמות והקלטות והורים חושדים, אין דרך.

איך ההורים במשפחתון של מעודה היו מגלים?

התגלו גם התעללויות משותפות של מטפלות, יותר מאחת במקום

בלי הקלטה לא שרק שאין דרך, גם לא יעמידו אותן לדין והן פשוט יוכלו לחזור לעבוד

אז עם כל הכבוד לאמון, יש גבול

אם לא היו כאלה - לא היה צריך לגלות אותן בהקלטות

לפני שהפרשייה הראשונה נחשפה, כולן סמכו ואז הבינו שלא כולן ראויות לאמון הזה

יש דברים שלא סומכים בהם על כל אחד.

אני מורה, ואין לי בעיה שיקליטו אותי...

אני יודעת שאני עושה מלאכותי נאמנה. יכול להיות שיש ימים שאני לא במיטבי, אבל גם אז- זה לגיטימי.

וד''א- יעידו עלי גם הגננות והמטפלות שאני אחת האמהות שהכי מעריכה ומפרגנת. אבל בהתחלה האמון צריך להיבנות. וכשאני מכניסה תינוק בן פחות מחצי שנה למסגרת- אני רוצה לוודא שמי שהפקדתי אותו בידיה מתנהגת איתו בצורה טובה נעימה ומקצועית.

אני רואה מטפלות טובות וחמות שאומרות בפה מלא שלא אכפת להן שיקליטו אותן. בעיני אם אין לך מה להסתיר אז למה לפחד כל כך מהקלטות?

לדעתי חסרות מטפלות כי היחס בין השכר לכמות העבודה לא מספק, וכי המקצוע פחות "נחשב" בחברה. כמו מורים.

אני גם עובדת עם חנ"מ חסרי ישע. בטוחה שהוקלטתי בשנים האחרונות, זה גם מדובר בצוות ולא ראיתי שמישהי נרתעה. אני מאוד שמחה מזה. אני חושבת שהורים ששלחו מקליט עשו נכון ושמחה שהם יכלו לשמוע את המסירות והאהבה שלנו לילדים שלהם.

כבר עדיף לגדל בבית...

אבל באמת שזה קשה, בפרט כשעובדים

זה האידיאל מבחינתי, הלוואי ונזכה!!!

לסמוך על אישה שאני לא מכירה.

אני מוקלטת כל יום בעבודה שלי והכל בסדר, פשוט תניחו שאתן מוקלטות.

תתפלאי שיש מעונות שיודעים שמקליטים אותם ומאפשרים ללא שום בעיה.

יש לי במשפחה מנהלת מעון, ואני יודעת עד כמה לא פשוט לצוות ולהנהלה של המעונות, כמה הם נמצאים בתנאים לא תנאים מבחינת שכר+ חוסר אמון משווע מצד חלק מההורים וזה ממש עצוב...

זה מרגיש כמו מעגל שמזין את עצמו

- אין אמון בצוות (הרבה בגלל התקשורת)

- שולחים מקלטים וחושדים בדברים סתם

- צוות טוב עוזב

- נשאר צוות פחות טוב

- עוד יותר חושדים בצוות (ואולי בצדק)

- שולחים מקלטים וחושדים ומאשימים

-הצוות עוד יותר בורח

- ושוב

- ולא נשאר צוות במעון...

-סוגרים כיתות....

ברגע ששמעתי כמה הקלטות, שמעתי כמה הצוות פשוט מדהים ומסור

רמת ההערכה שלי אליהן ממש עלתה 

מי שלא מתאים לב שיקליטו אותה כנראה לא מתאימה לעבודה הזו באמת.

למי שאין מה להסתיר לא יפריע שמקליטים אותה.

וממש מסתקרנת ,

האם מי ששמה מקלט חיה בעיר?

האם מי שלא שמה מקלט חיה בישוב?

מסקרן אותי אם זה אכן כך. 

ותתפלאי לשמוע שגם ביישובים יש מטפלות מתעללות

וד.א. אני גם עובדת עם הגיל הרך ואין לי בעיה שיקליטו אותי.

אלא בגלל שבישוב אנחנו כאילו מכירות את המטפלות, אז יש תחושה שכאילו, למה שאני אקליט אותה? זאת שפרה מהרחוב ממול! זאת חנה, אמא של... הילדים שלנו יחד בבית הספר או זאת הודיה שכולן מכירות שהיא הכי חברהמנית שיש וברור שאני סומכת עליה...

זה כביכול מרגיש לי לא מוסרי להקליט... לא יודעת מה אני חושבת על השרשור הזה. 
 

בעיר, זו יכולה להיות דמות שבחיים לא פגשת ולא ראית ואין לך שום רקע עליה אז החשש הטבעי גדול יותר. 

הן מהיישוב השכן (איפה שאחת החברות גרה)

באופן כללי הן נראות מתוקות העדינות (וגם עולות חדשות, לכן התקשרתי להאמין) אבל בכל זאת לפי המקליט היו דברים..

פתחתי את השרשור. אנחנו גרים ביישוב

חברה אחת בעיר וחברה אחרת ביישוב גדול (מועצה / עיריה אם נדייק).

שתיהן שמו מקליט ושתיהן שמעו דברים שלא אהבו לשמוע. אחת שמעה את התינוק צורח במיטה כמעט חצי שעה ואף אחת לא ניגשה אליו עד שנרדם

והשניה שמעה שאחת המטפלות מקללת את התינוקות

ואמרתי לעצמי טוב ביישוב קטן זה לא יקרה או יש פחות סיכויי

זוועה.

ברור ששמעתי על כל מקרה האלימות שיש, בגלל זה הנושא כאוב אצלי ממש.

אני יודעת שיש מצלמות מרושתות בכל מעון, מנהלת שצופה (רק לא מזמן מישהי מפה שעובדת במעון סיפרה שהמנהלת צפתה בה בשיחה בטלפון והעירה לה על זה, מקווה שזה בסדר שכתבתי פה.)

לגבי פרטיים- לא יודעת מה קורה שם.

כשהכל מצולם, המטפלות אני חושבת כבר עם יד על הדופק. האמת זה משכנע ונחמד להציב מקליט, ופירטו לי כבר בפרטי איך עושים את זה, אבל לא אעשה את זה על בסיס קבוע למטפלת של הבן שלי, לא חושבת שיש לי את הזכות לחדור גם לשם, בפרט שהכל מרושת בימינו. אני גם מעריכה מאוד את עבודתה, ומביאה מתנות בחגים וסוף שנה, אבל גם להקליט? נראה לי שאם היא תגלה היא תרגיש פגועה, מן הרגשה של "לא מדבשך ולא מעוקצך"(אל תקליטי אותי כל יום ואל תביאי לי מתנות חיוכים ונשיקות).

שוב, מעונות פרטיים אולי שם באמת החשש קיים. אבל עם פיקוח של תמת, לא רואה סיבה להחדיר מקליט כל הזמן,יש עניין גם של אימון בצוות.

הרעיון של ההקלטה הוא שאם מגלים כבר בהתחלה שלא טוב, מוציאים.

כתבת גם "על בסיס קבוע", וכתבת גם "כל הזמן" - אז נשמע שאת מבינה אותנו בסך הכל, ושמהצד השנח - החששות שלך לשווא ואף אחת לא מקליטה אותך הרבה זמן.

כתבו לך פה שזה לא סביר ולא הגיוני להקליט כל הזמן. את יודעת מה זה להקשיב מותשת בלילה ליום אחד בלבד של הקלטה? זה ים שעות... הרי זה לא שאני שומעת את זה סימולטנית כשאני בעבודה...

אז לא עושים זאת יותר מהמינימום ההכרחי של הבדיקה הראשונית, כל טחת וכמה זמן שהבדיקה הראשונית לוקחת לה (אא"כ עולה חשד ואז אחרי עוד מקסימום כמה ימים לוודא אומרים שלום לגן או לחילופין שלום למקליט).

אגב, אני לא מטפלת במעון
זה לא חששות שלי...רק העליתי נקודה למחשבה.

הבן שלי במעון ולא מתכוונת להקליט שם (תמת, יש מצלמות, מנהלת זמינה ודורשת(

כל הזמן צופה בה במצלמות...

מכאן אני מבינה שזה זמין ופתוח, כנראה לא כל מנהלת רוצה בכך.

אם זה גן פרטי שבו המצלמות הן אונליין ויש הרשאה להורים לצפות כל הזמן אז ברור שיש גם למנהלת

מנסיוני- גם כשהכל מצולם זה לא אומר כלום. אני עובדת עכשיו בבי"ס חנ"מ והיה לא מזמן מקרה של אשת צוות שאחזה תלמיד בצורה חזקה עד כדי סימן בזרוע (!) בלי סיבה מוצדקת. סיפור שהגיע למשטרה והכל. הכל מצולם, יש תיעוד של זה, הצוות יודע שהמסדרונות מצולמים והכל משודר ישירות למנהלת. אבל נו בסדר, כמה כבר היא מסתכלת ויורדת לפרטים... אגב אני חושבת שהסיפור הזה התגלה בעקבות ערנות של ההורים (לא זוכרת אם מהקלטה או מזה שראו את הסימן ודרשו לבדוק מצלמות).

וגם, לא כל מנהלת מעון היא טובה ותסכים לפטר מטפלת, עם מצוקת המטפלות. כבר שמעתי גם על מנהלות מעון שטייחו. ועובדה שיש תיעודים רבים מצולמים של התעללויות, המטפלות ידעו על המצלמות וזה לא הפריע להן.

אני האמת לא מרגישה צורך להקליט כל יום, אבל כן מדי פעם. בתחילת שנה בוודאי כדי להיות בטוחה שהמטפלת טובה, ואז לפי הרגשה וצורך במהלך השנה. לוודא שהכל תקין. (אני כן חושבת שכדאי בהמשך השנה כי השחיקה מקצרת את הסבלנות לילדים, רואה את זה בהקלטות שעשיתי השנה. אבל יותר חשוב לי בתחילת השנה).

בסוף, מי יבדוק שטוב לילד שלי אם לא אני...

אצלנו לא.

לא אצטער על זה, אין לי מה לחלשוש או להצטער, ואני מההיסטריות והחששניות.

שניים מילדי גידלתי בבית עד גיל 3 כי היה לי ספק, ואני מאוד ביקורתית ולכן גידלתי בבית, מראש כדי לא להצטער על זה.

שבה הוא נמצא?
 

את בטוחה שהמנהלת צופה?

אני יודעת שרק אם יש חשש אז אפשר לפתוח את המצלמות וגם זה אנשים מאוד מסויימים בתהליך מסויים

כלומר גם במעונות מצולמים יש בעיות, וגם באזורים המצולמים.

היתרון במצלמות הוא לא מניעה של אלימות אלא מתן אפשרות להורים לגלות את זה

וכל הזמן יש מקרים חדשים שנתפסים.

אני חושבת (ככה גם למדתי בשיטות מחקר באוניברסיטה לגבי נבדקים מוקלטים) שאחרי פרק זמן מסוים האדם פשוט "שוכח" שהוא מצולם ומתנהג כרגיל. אחרת זה גדול מדי על הנפש

לא בגלל חוסר הרתעה

אלא בגלל חוסר התאמה לתפקיד

ככל שעובר הזמן

הצוות במעונות פחות ופחות מתאים (בגלל חוסר בכוח אדם)

ולכן הפגיעות ימשיכו ואולי יתרחבו

כמובן. יש גם תחום אפור

אם נניח שמעתן שהתינוק בוכה הרבה עד שמקבל יחס?

או שהמטפלות מדברות בינהן בשפה שלהן? ולא בעברית?

(ככה היה בהקלטה באחד המעונות שחברה שלי הקליטה), בסוף אחרי שהיא השמיעה לאישה שדוברת את השפה, התברר שהמטפלות ירדו על אחד התינוקות וקיללו אותו... בקיצור מה אתן עושות עם המידע שאתם מקבלות מההקלטה?

זה שמדברים לילדים, שרים להם/משחקים איתם.

לשמוע בזמן האוכל איך היחס וההתנהלות- שלא דוחפים אוכל או צועקים על לכלוך (שמעתי נגיד ''לא לזרוק, לא זורקים אוכל''), וגם בזמן ההשכבה לישון- שלא משכיבים בכח (אצלנו שמעו אווירה רגועה).

מן הסתם שיש בכי.

אני שמעתי המון בכי. הכנסתי תינוק קטן מאוד. כשהוא בכה שמעתי שמדברים עליו, המטפלת של הקבוצה ליד שאלה למה הוא בוכה, ניסו להרגיע... לא התעלמו ממנו.

לי היה מפריע אם היו מדברים המון בשפה זרה מעל לראש שלהם. זה גיל חשוב להתפתחות שפתית, וצריך לדבר עם הילדים.

זה נורמלי? כי הבנתי שככה זה במעונות. הציפייה שירדמו לבד בכל גיל

וגם דרישה לשבת במפגש בכיתת הפעוטים והגמולים. חברה שמעה ממש לחץ סביב ענין הישיבה על כיסא ואי קימה במשך זמן המפגש

שואלת ממה שחברות מספרות

אבל לא נורמלי שיבכו עד שנרדמים, זה דבר שצריך לשים לב אליו...

במפגשים אצל הבוגרים, מבקשים אצלנו לשבת, אין לקום, זה בסדר גמור מכינים אותם לגן.

המטפלות לא יכולות לקיים מפגש כשכל הילדים מסתובבים וקמים. 

יש סדר יום והילדים צריכים ללמוד להיצמד אליו, זה מינוס במעון, אבל מניסיון עםפ ילדיי הם מסתגלים מאוד מהר.

ממהרות לנקות ולסדר ולשתות קפה ואין להן זמן להרדים תינוקות

וחברות שלי שמעו קבוע שתינוקות בכו עד שנרדמו

המעודד זה שלקח כמה ימים וזהו לא בכו יותר ההרדמות ולמדו להרדם עצמאית 

עבדתי בשני מעונות שונים

המטפלת נשארת צמוד לילדים ולא זזה עד שכל הילדים ישנים

כן, היא לא מרדימה אותם בידיים

אבל הם לא נשארים לבד לבכות בזמן שהמטפלת מנקה ומסדרת ושותה קפה..

רק אחרי שהילדים ישנים היא הולכת לעשות את זה.

הן נדנדו אותו בלול עד שנרדם...

ואצלי, זה מאוד עזר לו להירדם לבד גם בבית.

ולא בסדר שתינוק בוכה עד שנרדם, ברור שבסוף ירדם לבד, הוא הבין שאף אחד לא יגש אליו ולא יעזור לו שיבכה עד השמיים.

עצוב ממש.

לא זזנו עד שכולם נרדמו

כן בכו לפעמים אבל לא הלכנו ונתנו להם לבכות לבד

אם הילד בוכה, אבל הגננת לידו- זה עניין אחד

אם היא נותנת לו לבכות והולכת- זו בעיה בעיני.

(בד''כ בקבוצה אין אופציה כזו, כי ילד אחד יעיר את השאר)

בנוגע למפגש-

תלוי איך זה נעשה. אם צועקים על ילד שישב ולא יעז לקום, זו בעיה. אם מבקשים ממנו לשבת וחןזרים על זה שוב ושוב עד שיושב- אז אין בעיה.

וכמובן הכל קשור גם לאווירה הכללית נשמעת במעון

כן קורה במיוחד בתחילת שנה שיש ילד שקשה לו אז הוא יבכה עד שנרדם גם אם המטפלת יושבת לידו ונותנת לו מענה פיזי ורגשי.. כי המענה הרגשי שהוא באמת רוצה זה את אמא/הנקה וכדומה.

אבל שינויים שונים יכולים לגרום לילד גם באמצע שנה פתאום להתקשות בהירדמות, לבכות. מטפלת צריכה לדעת מצד אחד לתת חום ואהבה ומצד שני להציב גבולות בנועם ולהיות אסרטיבית.

אם את שומעת מטפלת קוראת לילד לחזור לשבת זה סבבה. יש פה מסגרת והילדים צריכים להתאים את עצמם אליה. בגיל שנה זה כבר שלב שהגיוני להתחיל ללמד את הילד גבולות. שוב, השאלה היא איך הגבולות מוצבים.

אני מקשיבה כמובן שאין התעללות ברורה כמו קללות או "בומים" שאחריהם מגיע בכי.

כששומעת בכי, בודקת פחות או יותר כמה זמן עובר עד שהוא נרגע ועד שהתייחסו אליו, מצפה לדקות בודדות.

צעקות- מצפה לשמוע רק לדברים חשובים כמו להפסיק הרבצות או למנוע סכנה. אם שומעת צעקות מעבר לזה אז צריך להפעיל שיקול דעת.. כמה נשמע מוגזם וכמה בגדר הסביר. עונשים לילדים כמו לשבת כמה דקות בצד- גם צריך להפעיל שיקול דעת, מתי זה נשמע שהעונש מגיע מעצבים של המטפלת ומתי ממקום חינוכי וכגישה (נגיד כדי ללמד לא לנשוך).

מתמקדת בזמני ארוחות והרדמות שאלו שעות יותר קשות ומנסה לשמוע שדברים מתנהלים בנעימות.

בכללי אני יותר מקשיבה לטון שדברים נאמרים מאשר לתוכן. נגיד אני לא אוהבת שהן אומרות לילדים לא לבכות כשהם רוצים את אמא, אבל שומעת שזה נעשה ממקום טוב ומבינה שזה פשוט מחוסר ידע.

לגבי השאלות הספציפיות שלך, תינוק שבוכה הרבה עד שמקבל יחס- תלוי כמה זמן אבל זה כן קריטי בעיני. מטפלות שמדברות בשפה שלהן- הייתי מקבלת סה"כ. אחרי שגילתה שהן מקללות את הילדים הייתי חושבת שוב כי זה מביע על היחס לילדים.

בכי עד שנרדם... אבל מניחה שיש אמהות שבסדר עם זה, קצת עניין אישי.. זאת אחת הסיבות שבגיל קטן אני מעדיפה מטפלת פרטית ולא מעון, אם כי יכול להיות שיש מעונות שזה לא ככה וכדאי לשאול על זה.

דרישה לשבת במפגש- אני לא אוהבת את עצם הדרישה, אבל זה מסוג הדברים שאני מקשיבה לאיך אומרים ולא לתוכן. כי אני מבינה שלפעמים זאת הגישה במעון, ואם המטפלות מביעות את הדרישה בנעימות וברוגע זה יכול להיות בסדר, לעומת אם הן כועסות וצועקות ומביעות לחץ סביב זה. אגב זה גם משהו שאפשר לשאול לפני הכניסה למעון, אם זאת ציפיה שלהן.

להתפתחות של הילד,

אבל אם הדמות חמה גם אם העברית שלה לא וואו זה מפצה.

יש לי אחיינים דוברי אנגלית שלמדו את העברית בעיקר במעון, בכוונה תחילה... ככה שזה לא סוף העולם גם אם מדובר בשפה פחות נפוצה כמו ספרדית או לא יודעת מה..

התוכן של מה שכתבת יותר מטריד אותי. זה מעיד על יחס לא הולם, מזלזל...

וזה גם אם אין אלימות של ממש היה גורם לי לחשוב להוציא את הילד מהמעון כי זה לא היחס שמגיע לו.

מקליט קול מיני דק וקטן במיוחד 4-32GB דיקטל מקצועי עם הפחתת רעשים והקלטה של 8GB נגן MP3 - AliExpress 44

יכולה להבין את הסיבה שמטפלת נפגעת מזה, אבל זה לא מוצדק בעיניי.

כמעט בכל עבודה, משרד, יש מצלמות שמפקחות.

אני עבדתי עם מכשירים יקרי ערך והייתי מצולמת ומוקלטת 24/7.

מה יקר ערך יותר מהילדים שלנו?

כל גן ומעון מפוקח, מצולמים ומוקלטים.

את אף אחד לא מעניין שיחת החולין שעשית עם הבת שלך בהפסקה או את ערימת הכביסה שלא הספקת לקפל. העבודה שהמעון בבית פרטי ולא במוסד רק מעלה את הצורך בהקלטה ובפיקוח וכל אחת שעושה מעון ביתי צריכה לקחת בחשבון שהיא מוקלטת ולא לקחת את זה באופן אישי.

שלחי מקליט בלי להסתיר אם זה כל כך לגיטימי

עדיף לומר ושתדע שהיא מוקלטת.

השאלה אם מטפלות יזרמו עם זה

שהכל בסדר.

אז אין טעם לומר את זה כי עד שלא הקשבת להקלטה את לא יןדעת שהיא בסדר ושהיא תגיב לך בסדר לאמירה על ההקלטה...

ובשביל יומיים הקלטה זה לא שווה את זה. אם הייתי מקליטה פעם בחודש הייתי בטח אומרת לה משהו אחרי חודשיים

אבל בעצם עונה לכל מי שאומרת שזה לטובת המטפלות.

בעיניי צריך להפריד 2 דברים:

1. מצלמות מול הקלטה. במקומות שאני מכירה של מצלמות במעגל סגור המצלמה מצלמת ללא סאונד! ולפחות בתחושה שלי יש כאן הבדל ענק, צילום הוא הרבה פחות חודר לפרטיות מאשר הקלטה, אולי אני מוזרה אבל גם לדוג' אם מישהו זר קורה לי בשמי הפרטי זה מרגיש לי יותר מידי.. ולהגיד אני לא מקשיבה לשיחות אישיות לא מוריד כהוא זה מתחושת החדירה לפרטיות של המוקלטת. כי התחושה יכולה להתבטא גם בזה ששמעת אותה שרה לילדים והיא חושבת על עצמה שהיא מזייפת קשות..

2. מצלמות במקום עבודה זה משהו שאת יודעת עליו מראש, רואה אותם ומתכוונת אליהם, לעומת הקלטה שזה חשאי, ללא הודעה מוקדמת ונכנס גם לפינות שאת ממש לא מתכוונת אליהן. זה דומה בעיניי לביקורת פתע שנערכת בארגונים או דמיינו שקורית אצלכם בבית, הרבה מאיתנו לא יעברו ביקורות פתע, וזה בסדר שצריך לבצע אותם אבל לפחות להבין שזה מאוד לא נעים לנבדק...

אומרת בתור עובדת שמצולמת בעבודה בכל פינה אפשרית, ועוד יותר מזה-בארגון שאני עובדת בו יש כמה וכמה משרות מלאות שתפקידם לצפות במצלמות ולהעריך את העובדים..  

לא נעימה לנבדק

סימן שיש לו מה להסתיר

אני משתדלת לעשות את עבודתי בעבודה ובבית בצורה טובה

בין אם היא מתועדת וניתנת לבדיקה ובין אם לא (תכלס כל דבר בעבודה שלי ניתן לבדיקה)

כי חשוב לי לעשות דברים כמו שצריך 

ואת "מושלמת"

אני ממש לא. עובדת אבל לא קרובה לאיך שאת מציגת את עצמך.

אני לא מסתירה

אבל בהחלט לעתים לצערי אני מאבדת אץ עצמי בבית וצורחת ולא מוצאת פתרון לקשיים עם הילדים

או שהבית מג'וייף

או שאפילו  כשאני בטוב עם הילדים לפעמים יביך אותי שיראו אותי רוקדת ומתחרפנת איתם.

אני מתנהגת בידיעה שלא רןואים אותי ולא שיש לי מה להסתיר

אבל שלמה עם עצמי

למה בבית את מאפשרת לעצמך לצרוח ובעבודה לא?

את לא מאבדת את עצמך

יש לך שליטה על התזמון

את בוחרת להתנהג ככה

מכל מני סיבות

אבל אם תחליטי שאת רוצה אחרת ותצרי מציאות אחרת

היא תתקיים 

אני עובדת על עצמי ומשתדלת ואני לא שם.

בעבודה אני אסופה מספר שעות מוגבל, ובכללי עם הקרובים אלינו הכי קשה.

אולי זה גם קשור לבחירות שונות ממך כמו ילדים צפופים, בעל במילואים וכו, מגורים בבית קטן וכו'.

אבל לא רק, באופי שלי יש הרבה דברים שקשים לי ואני עובדת עליהם, אני גם מבולגנת ואת מתוקתקת.. כנראה אנחנו שונות פשוט.

מאמינה גם שיש ייתרונות לאופי שלי שיש סיכוי שלך אין.. אבל זה לא העניין

שלכל אחד יתרונות וחסרונות

יש לי מלא חסרונות 😉

זה אכן תלוי

בבחירות

בסדרי עדיפויות

בתכנון החיים

במודעות למידה אימון ויישום

בעיניי זה אחד הדברים הכי חשובים בחיים

וכל אחד יכול להגיע לזה

בכל אופי

אם זה מספיק חשוב לו

ועדיין לא תמיד אהיה במושלם שלי, יהיו לי נפילות  גם אם לא צרחות נפילות קטנות יותר,או בכל תחום אחר שעבדתי והתקדמתי אמשיך ליפול

ולא יהיה נעים אם מישהו בהפתעה צופה בי.

אני לא עושה דברים שאני מתביישת בהם

לא עם עצמי

לא עם הילדים

לא עם בעלי

אז אין מצב שמישהו מפתיע אותי

לפעמים אני טועה  ומתביישת בעצמי על הטעות

אבל לא צריכה שמישהו יראה כדי להבין שטעיתי ולהשתדל לתקן לפעם הבאה

אני לא צריכה אותו כדי להבין, אני פשוט מובכת מקיומו

יכולות להביך אותי אבל רק קצת

אני רואה בהן הזדמנויות למידה ולומדת מהן

מי שרגיל ללמוד מטעויות לא מפחד מהן ופחות מתפדח מהן 

אלא שבאותם נקודות של הייתרונות שלך, או של החסרונות שלי, יש לי ייתרונות שאין לך

לדוגמא יכול להיות שאת כל כך בשליטה ומאורגנת על ההתנהגות ועל החיים שלך, ובסיטואציות שמצריכות זרימה בגלל זה את לא מצליחה לתפקד. (ממציאה כמובן בסטיגמה לפי התכונות אופי המדוברות)

פשוט מתמקדת במה שחשוב לי ולא רק בתכונות הטבעיות שלי

אז עובדת על חסרונות שנוגעים לדברים חשובים

השאר שישארו בחסרונם 

יש זמנים שאני מתביישת בעצמי ובאיך שהגבתי. יפה לך שאת שלמה עם עצמך תמיד.

ממש לא מסכימה עם הקביעה שאם הביקורת לא נעימה לנבדק זה מעיד שיש לו מה להסתיר.

אין שום קשר בעיניי.

וגם אני עובדת נאמנה ויסודית בלי שום קשר אם בודקים אותי או לא. סבבה שאת לא מרגישה שום טיפת אי נעימות עם ביקורות פתע, עדיין רוב האנשים שאני מכירה, לא נעים להם שבודקים אותם ללא שום התרעה, אפילו שיודעים שעובדים כמו שצריך ואין להם שום דבר להסתיר.

ושוב בעיניי יש הבדל משמעותי בין מצלמות להקלטה מבחינת תחושת החדירה לפרטיות

אצל בני המטפלת שמה שירים בטלפון לצערי...(הם לא רואים, רק שומעים.

זה לטובת הילד

היו פה טיעונים על הזכות לפרטיות של הגננת,

שמירה על הרגשות של הנטפלת שלא תפגע,

על תפיסת עולם של ההורים שנכון לתת אמון באנשים וחבל לחיות בחשדות

ואף טיעון שאומר שזה מזיק לילד

ולא, איך המטפלת תתנהג אחכ אחרי שנפגעה זה לא טיעון- כי זה בחירה שלא איך לראות את הדברים

אני מצפה מהמטפלות של הילדים שלי להבין שטובת הילד היא מעל הכל, זו צריכה להיות מטרה משותפת לשתינו

ואני ממש לא נגדה

אני בעד הילד

ואם בכל תחום אחר בחיים שלי אני נוהגת לפי תפיסת עולם של 'הוא זכאי עד שהוכח אחרת,

בכל הנוגע לטיפול בילדים שלח זה 'אין לי מושג מי אתה ואתה לא יכול להתקרב לילדים שלי עד שלא וידאתי שאתה זכאי'

נותנת לילדים המון,

ולהפך, תפיסת עולם של חשדות, הורסת.

אני גם אתן אמון אגב בסתם אנשים בהתאם למצב,

נגיד נכנסתי עם הבן שלי לצילום, והשארתי את התינוק בחוץ עם המזכירה. 

קולט מזה אי אמון במטפלת

ודרך אגב יש הבדל בין אמון ללסמוך

לסגור את השרשור מבחינתי

(רואה שהוא קצת גולש למקומות מעט אישיים ולא נעימים, ומאוד מובן גם למה. כי הילדים שלנו זו הבטן הרכה...

תודה לכל מי ששיתפה ועזרה לי לקבל החלטה

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר