מה שבייניש פתוח מדבר עליו הוא אירועים מפתיעים, או אפילו מדהימים. מה הופך אירוע למדהים? אירוע שא-פריורי היינו נותנים לו הסתברות נמוכה הוא מדהים.
מה שאני מבינה שבייניש רוצה לומר הוא: קורים דברים מדהימים.
מה שאתה עונה הוא: נכון, זה שהם קרו לא סותר את זה שהם מדהימים.
איפה הויכוח?
(ואולי זה לא מה שבייניש רוצה לומר או שכן, אבל אתה הבנת אחרת. שניכם מוזמנים לתקן אותי.)
בעצם יש אצלך עוד משהו. במשתמע אולי אתה לא מקבל את העובדה שאירוע בעל הסתברות נמוכה שקרה הוא מדהים. אבל אני חושבת שזה בגלל שאתה מערב נקודות מבט על אירוע ספציפי מול נקודת מבט על אירוע כללי יותר המכיל את האירוע הספציפי.
העניין הוא שהאירוע שתא זרע ספציפי יפרה ביצית, הוא לא אירוע שמעניין אותנו, אנחנו בכלל לא חושבים עליו ולכן אנחנו גם לא חושבים שהוא מדהים אחרי שהוא קרה, כי גם אחרי שהוא קרה הוא ממש לא מעניין. מה שמעניין אותנו בכל הסיפור בדוגמא הזו (=המאורע שעליו אנחנו מסתכלים כשאני אומדים את הסבירות של מה שהתרחש) הוא האם תא כלשהוא מתוך רבים הפרה, וההסתברות לזה לא כל כך נמוכה.
ברור שאם האירוע המדובר, תא ספציפי, היה מעניין אותנו, והיינו בוחנים את המציאות לאור, היינו אכן נדהמים אם זה היה מתרחש, ובצדק.
כנ"ל לגבי התרחשות מאוד *ספציפית* במהלך יום שגרתי. אם מישהו היה מספר לי מראש שיהיה לי פנצ'ר בגלגל, ובדיוק כשאני אגיע לפנצ'ריה אני אפגוש שם את המורה שלי למתמטיקה, והיא תספר לי שלפני שבוע היא פגשה את דודו מהכיתה שלי, ודודו אמר לה שהוא מתכוון לעבור לגור ליפן - זה לגמרי ידהים אותי (בין היתר כי אין לי מכונית, ולא למדתי עם שום דודו בכתה 
)
לעומת סיום של יום שגרתי שבו איננו נדהמים מכך שהמאורע: "אפשרות-כלשהיא-מבין-אפשרויות-רבות-אכן-קרתה" קרה
