דבר ראשון הורגים המון
מחבלים בעזה
טוחנים ת'מחבלים
דק דק דק
סבמבה
כןכןכן זו עזה
איזו מסיבמבה
בתנור זה מתנפח
יאו תראו איך זה צורח
אז חותכים למחבלונים
ומוסיפים קצת תבליניםם
כןכןכן זו עזה
כןכןכן זו עזה
של צה"ל!
דבר ראשון הורגים המון
מחבלים בעזה
טוחנים ת'מחבלים
דק דק דק
סבמבה
כןכןכן זו עזה
איזו מסיבמבה
בתנור זה מתנפח
יאו תראו איך זה צורח
אז חותכים למחבלונים
ומוסיפים קצת תבליניםם
כןכןכן זו עזה
כןכןכן זו עזה
של צה"ל!
סתתתתתתתתתתתתתתתתתתםםםםםםםםם
אין לי מושג מי המציא את זה
טוב נו אגלה לכם
זה השיר של במבה
תשמעו כשרוצים ואז ישר כשתקראו מה שאיגנוטוס שלח כאן, תבינו איך לקרוא.
<אזהרה חופר>
והגרסה הזו של השיר כבר בערך שנה…
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול