היה פה שרשור כזה 5בל אני לא מוצאת אותו
ואני מחפשת משהו מטימו או עליאקספרס
אני עם טייצים קצרים כל הסמן ולא יכולה לשלם 100 ליחידה לפריט שמחליפה לפחות פעם ביום, זא רוצה לקנות 8 יחידות...
וכמה שיותר כותנה
ענין היופי פחות חשוב, אני ממילא עם חצאית או שמלה מעל.
זה נטו לנוחות.
לי היה נוח לשים את הגומי מתחת לבטן.
כמובן גומי עדין ולא לוחץ. את יכולה למדוד ואם כן אז זה זול יחסית לטייצים. נגיד חבילה של 5 ב80 בדלתא.
שם יכל להיות מהשו זול ובד נעים
בכלל הייתי בדרך לבייסיקיו ונעצרתי שם.
הוא בדיוק הוציא טייצים קצרים ב15 שקל. מידות גדולות (קניתי מידה 4 ומידה 5- ה5 קצת גדול)
המתוק בן תשע חודשים, התחיל לזחול על הגחון לפני בערך חודשיים, זוחל מעט מאוד, הוא ממש אוהב לזחול על המיטה שלנו או על הספה (אני שומרת עם הגוף שלי שהוא לא יפול) אהל על הרצפה הוא לא זוחל הרבה. הוא למד להתיישב די מהר אחרי זה ולא ידע לרדת מישיבה לזחילה, אז היה תקוע בישיבה ולא התאמן על זחילה כל כך.
לאחרונה הוא התחיל ללמוד לזחול על שש, אבל זוחל ממש לאט, מסורבל ומרחקים נורא נורא קצרים, הוא למד לרדת מישיבה לזחילה אבל רגל אחת שלו כאילו נשארת מקופלת.
היום שמתי לב שהוא זוחל על שש הוא מתקדם עם הידיים, מקדם רגל אחת והרגל השניה כאילו נגררת אחריו, וזה ככה גם אם הוא ירד מישיבה (ואז היא תקועה מתחתיו) וגם אם אני הנחתי אותו והוא שוכב סימטרי.
לחכות שיסתדר או שזה מצריך בירור? הוא זוחל על שש רק שבוע שבועיים, לא המון.
עוד משהו, הוא כבר מנסה להיעמד, מישיבה הוא עובר לעמידת ברכיים והיום גם הצליח להיעמד על הכפות רגליים כשהוא מחזיק. אז מפחיד אותי שהוא ידלג על השלב של הזחילה.
שלוקח בערך שבועיים ממתי שהתינוק לומד לעשות משהו עם יד/רגל אחת ועד שהוא לומד לעשות את זה עם השניה. לפי זה זה נשמע תקין לגמרי. אם הוא ממשיך לא להשתמש ברגל גם אחרי שעובר הרבה זמן, אז כאי לבדוק
שמש בשמייםאז אני אמשיך לעקוב אבל בנחת
לחכות עוד קצת לראות אם הוא מסתדר עם הרגל השנייה, ואם זה ממשיך לפנות לבירור.
אני חושבת שזה תקין לדלג על השלב של הזחילה.
אם הוא זוחל גחון, זה לא שהוא לא זוחל בכלל
אבל הגיוני שגם אם הוא מתחיל להיעמד, הוא עדיין יזחל, כי יכול לקחת זמן עד שמתחילים ללכת.
היום היה אמור להיוצ לנו תור לטיפת חלב ושכחתי מזה, קבענו לאחרי סוכות, ולכאורה זה קלאסי לשאול פשוט את האחות טיפת חלב את השאלה הזאת במקום כאן, אבל הבאסה זה שהיא ממש לא הכתובת, אני ממש לא אוהבת להגיע אליה, היא נותנת תחושה כל כך לא נעימה ולא מקצועית, והיו כמה מקרים ממש לא מקצועיים איתה שאני באמת לא סומכת עליה. אין כאן אחות אחרת.
לשני הגדולים הייתה לי אחות אחרת בטיפת חלב והיא הייתה ממש טובה וזה הבדל כל כך משמעותי ומבאס. הייתן עוברות לסניף אחר של טיפת חלב, רחוק יותר? בכלל יקבלו אותנו בסניף אחר?
באמת בהתפתחות אני צריכה לסמוך על הזיכרון שלי מהגדולים כי היא לא בודקת בכלל, אבל מדדים פיזיים בכל זאת צריך ואם כבר אז בא לי מישהי מקצועית ונחמדה ולא אותה...
אגל את ההערות והעצות מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה.
זה באמת מה שאני אעשה...
אז מחר יש לו ראיון למקום שלבתים חכמים
לא בדיוק תכנות לא בדיוק טכנאי, משו משולב, עבודה לא במשרד- בשטח, עם רכב
ואני מצד אחד לא רוצה לפתח ציפיות
מצד שני מצפה
מצד שלישי יודעת שהוא לא עכשיו מת על עבודה פיזית מאומצת
מצד שלישי יודעת שהוא כנראה ילך על זה אם יתקבל
מצד רביעי מה השעות??? מה עכשיו יהיה תפוס שמונה שש??
מצד חמישי מה זה עדיף מה ישלך תתאפסי
אני יכולה להפסיק מתי שאני רוצה חחח
בקיצור אני דיי לא יודעת מה לחשוב
זה גם מאוד פתאומי חח
ניסנו עם הצט מייל שיכול להתאים למשרות בחברות דל בית חכם, ושלחנו דרך המייל שמצאנו ברשת לתמיכה טכנית…
הם ענו ממש מהר עם סכום ואם זה מצאים אמרנו שכן, זימנו לראיום מחר
אז כזה המוח מבולבל לי
ועוד לא ראיתי את בעלי ואני מניחה שגם הוא לחוץ וזה הראיון הראשון שלו בחייו חמוד שלי
מבינה ממש את כל החששות שלך, זה הכי מובן בעולם
בע"ה ימצא עבודה מושלמת מכל הבחינות ( בין אם זה המשרה הזאת או משהו אחר ) שתתאים לכם ויעשה לו טוב
בעלי תקופה היה בבית וזה היה לו ממש לא טוב
עכשיו באמת מחוץ לבית הרבה שעות ( וגם אני, ולכן ממש קשוח ) אבל הרבה יותר טוב לו, לגברים ממש חשוב לעבוד
בהצלחה לכם !
אל דאגה זה שהוא הסכים להתראיין לא אומר שאם יתקבל הוא צריך להגיע ולעמוד בכל התנאים שלהם.
לאט לאט
יתראיין, בע"ה יתקבל, ישמע מה כל התנאים, ואז תחליטו יחד
שיקשיב גם למה עושים בעבודה בפועל, וגם לתנאים טכניים יותר
בהצלחה!!!
(וגם אם המקום הזה לא יתאים- תנועה זה מבורך. ותגיעו למקום מתאים)
הוא מגיע לזה ממקום של 'אני צריך כסף אני מסכן אני פוחד להיתקע שם שנים בתפקיד לא טוב רק כי משלמים'
וזה מציק לי כי זה אולי נכון
אבל תנסה להגיע בראש פתוח!!!
למה מראש זה עבודה לא טובה?? חכה תשמעעע
והוא צריך כסף
ולכן הוא יוצא לעבוד (כמו רוב העולם)
כי בסוף זו לא עבודת חלומותיו הרי
אבל לא מחיב שבזה הוא יתקע עכשיו
ולא מחייב שזה יתאים לכם בכלל.
מה שמשנה זה התנועה שזה יוצר
הוא יבין איזה פריווילג הוא היה עד עכשיו, הוא "ינחת" לשוק התעסוקה ויקבל פרופורציה (גם אם לא יתחיל לעבוד), אולי זה ייתן לו מוטיבציה לצאת מהמיטה ולהגשים את עצמו מקצועית ולדחוף.לשם יותר
ככה או ככה זה לא רע לדעתי
ומצטרפת לזה שאת אישה מהממת♥️ בטוחה שבגלל שאת שומרת על השלום בית שלך ועל ההערכה שלך כלפיו השם יברך אתכם בכל טוב
הפירוט משרה זה כן יותר סיזיפי ממה שהוא תכנן ורצה
אני מבינה את זה
פשוט מרגיש לי שזה מקום שיכול לקדם אז יאללה קצת לנשוך לשון…
נראה בכלל מה יגידו לו מחר ומה הציפייה ושעות וכו
לפעמים עוזר לי לחלק את הדאגות. לעלות שלב שלב.
קודם לראות מה יהיה הראיון.
אחר כך לבדוק את השעות.
אחר כך להדוק השפעה על הבית.
ככה זה מקל אצלי על הלחץ.
ולדעת שאת עושה את המעשה הנכון- תשנני לעצמך למה הצעד הזה חכם ולמה הוא טוב.
המון המון הצלחה, את נשמעת אישה מדהימה ומיוחדת, ואשריו שזכה בך!!
ככה אני מאמינה. גם בדרך שלי וגם של בעלי.
כשמגיע משהו לפתחנו זה כנראה יעשה טוב בדרך כלשהיא. השם מפנק אותנו.
אם לא יהיה תפקיד ממש בכיר,אז הכסף, או ההרגשה, או ההכרות עם אנשים בתחום, יש מליון דרכים שזה יועיל ויהיה טוב...
תאמינו שזה כן טוב.
וכמו שאמרו פה, את נשמעת אישה ממש טובה לבעלה ומאמינה,
וכל הכבוד לך!
אני אומרת לו לך בראש חיובי תבדוק
לא אמרתי תחתום חתונה קטולית
אבל לך בראש טוב לא ממקום אומלל
הוא אומר למה שלא אהיה? זה לא מה שרציתי…
נכון שלא אבל אז מה נעשה נבכה?
תשלטי על איך את מול זה שהוא הולך.
אם את בטוב ומאמינה שזה יביא טוב ושזה בטוח יפתח כיוונים אז אחלה.
הוא בעז"ה ידבק ממך ויתקדם לשם גם
אז הוא מרגיש לחץ ממני ללכת
ואני לא רוצה את ההגשה הזו
שאני דוחפת
ואני רוצה
והוא חייב בגללי
את יותר מידי בתוך הקישקע של הסיפור,
תתרחקי קצת ואני לו להיות עם זה,
את לא צריכה לדעת באיזה שעה זה,
ולא לדבר איתו מה כדאי או לא כדאי להגיד בראיון, או מה כדאי להרגיש ולחשוב,
תני לך להרגיש שזה שלו... וזהו.
תחשבי על דברים אחרים זה☺️
הוא יודע שהוא צריך תעסוקה ועבודה
זה מה שהעליתם בחכתכם כרגע
ונשמע שיכול להתאים לכשרונות הנוכחיים שלו
אל תהיי אחראית על התחושות שלו ואל תתני לו אישור לדחות או לקבל את ההצעה
תני לו שיחליט (כמובן תהיי חלק מהשיקולים כי זה משפיע עלייך)
זה חלק מהתהליך של היפוך התפקידים חזרה. הוא צריך להתמודד עם קבלת החלטות ולא לסמוך עלייך שתחליטי עבורו או תתני לו אישור כזה או אחר.
אם זה נראה לך תגידי שנראה לך
ואם לא נראה לך ויעמיס עלייך יותר אז תשקלי
אבל "לא בא לי" זה פחות שיקול לגבר כשהחלופה היא לשבת בבית
** ושימו לב שהוא סוגר שחול המועד הוא יוכל לעבוד חלקית או לא לעבוד כלל כדי לא להכביד עלייך שאת עם הילדות בבית עובדת
בתקשורת או בהבנה חברתית, ולכן הילדה לא משתלבת טוב?
מדובר בילדה בת עשר. היא שכנה שלנו ובגיל של הבת שלי. היא נראית ומתנהגת כילדה צעירה יותר, מאז שהיתה קטנה היתה נראית לי קצת חריגה, אבל לא משהו שאפשר לשים עליו את האצבע. היא לומדת בכיתה עם הבת שלי ואני יודעת שמקבלת הרבה שיעורים פרטניים וכו', למדה לקרוא באיחור וכדו'. לי אין בעיה עם זה, אבל הבת שלי לרוב לא אוהבת לשחק איתה ואני לגמרי מבינה את זה. זה כמו שהבת שלי לא מעוניינת לשחק עם ילדות מכיתה א'-ב'. היא יכולה לומר דברים לא קשורים, לצחוק מבדיחות שכבר לא מצחיקות את הבנות בגיל הזה, היא כאילו לא מבינה את הדינמיקה. אגב אני כן רואה אותה משחקת עם ילדים צעירים יותר לפעמים.
הבת שלי בדרך כלל סבלנית ונעימה ואני שומעת עליה מחמאות, בעבר למשל המורה אמרה לה לשבת ליד הילדה הזו, ולהיות בת זוג שלה בעבודה בזוגות, כדי לעזור לה, וגם היתה תקופה שהבת שלי הזמינה אותה להצטרף למשחק קבוצתי בהפסקות.
אבל בזמן האחרון הבת שלי פחות ופחות רוצה איזשהו קשר איתה. ואמא שלה כתבה לי לא מזמן שלדעתה הכיתה לא מגובשת ויש קבוצות בכיתה, ויש ילדות שאמרו לבת שלה שהיא לא יכולה לשחק איתן. והיא חושבת שצריך לעשות פעילויות גיבוש לילדות.
עכשיו, אני באמת לא יודעת מה לעשות. אני מבינה שזה כואב לילדה לא למצוא חברות בנות גילה בכיתה, וכמובן כואב לאמא. אבל מה אני אמורה לעשות בתור אמא לילדה באותו גיל שגרה קרוב? אני כמובן כל הזמן אומרת לבת שלי שחושב לשים לב למי אין עם מי לשחק, וחשוב מאוד לא להעליב ולפגוע. אבל בתכל'ס נשמע לי לגיטימי שהבת שלי בוחרת חברות שיש לה איתן יותר במשותף.
האמא מנסה להשקיע ולהזמין בנות לפעילויות שוות, כשיש עוד בנות שבאות הבת שלי גם שמחה להצטרף. אבל לא יודעת כמה זה עוזר כי היא לא מעוניינת להמשיך לשחק איתה אחר כך לבד.
אני חושבת שאולי כדאי לנסות לקדם את הילדה מבחינה חברתית, אולי קבוצה חברתית, אני באמת לא יודעת. אבל תוהה האם יש טעם לדחוף לזמן משותף כשבאמת נראה שבבסיס הן פחות מתאימות?
מה אני אמורה לעשות?
בנוסף, נראה שהילדה מטופלת, מניחה שכבר היתה באבחונים שונים( למרות שלא שאלתי ישירות), יש טעם לומר משהו בכיוון לאמא? או שהיא ממילא יודעת כבר...
אם נראה שהילדה מטופלת אז אין צורך להוסיף
ומחילה גם אם היא לא מטופלת, לדעתי לא תפקידו של מישהו חיצוני
שהוא לא בן משפחה להעלות את זה בפני ההורים.
פעילויות גיבוש לבנות. זאת אומרת כאילו מתייעצת איתי או משתפת אותי בתוכניות. בתכל'ס לא בטוחה שזה מה שיעזור לבת שלה, כי בעיני עיקר הבעיה זו הילדה עצמה ולא המצב החברתי הכללי בכיתה.
סתם ככה אם לא היתה אומרת לי כלום או מצפה ממני למשהו, ברור שלא הייתי חושבת לומר כלום. העניין הוא שהיא כאילו מתייעצת ומצפה שהבת שלי תצטרף לפעילויות עם הבת של וכו'.
אבל בכללי אני חושבת שנכון ובמקום להאיר (אם יש ביניכן פתיחות ובצורה מכובדת).
אני כאמא הייתי שמחה שיאירו את עיניי במה שאני כאמא לא רואה מתוך אהבתי לילדים.
אם היא מקבלת עזרה בבית הספר כנראה מאובחנת ומטופלת.
לבת שלך הייתי משקפת בכנות, שנראה שזו ילדה עם קושי ויש מקום לחמלה כלפיה. לילדה שמסתדרת טוב חברתית זה בעיני בסדר לומר לתת מקום לחברות אחת פחות שוויונית. לבת שלי יש סיפור דומה מאד, היא ילדה מוקפת חברות ב"ה ויש ילדה עם קשיים כאלה ואחרים שמאוד מחפשת את חברתה. מניחה שזו לא הגישה של כל ההורים אבל אנחנו הבהרנו לה מבחינתנו היא קיבלה מתנה שהיא חברותית ואהובה ואין מצב שיש לה יכולת לשנות את החוויה הקיומית לילדה אחרת והיא מוותרת עליה (קצת דרמטי, אבל ההבדל בין להיות דחויה או מוזמנת בגיל הזה הוא דרמטי).
דבר ראשון היא למדה להזמין את הילדה הזו למפגשים של כמה חברות יחד. ככה היא נהנית בכל מקרה והילדה נהנית מעצם היותה מוזמנת, וכל חבורת החברות למדה לפתח חמלה ואכפתיות. בעיני זה מבורך ולא פוגע בבת שלי בשום צורה. אגב לפעמים הילדה הזו מבקשת לבוא לשחק איתה לבד וזה מרגיש לבת שלי כבד, אז חשבנו מה היא יכולה לעשות איתה שנעים לה בכז, שתיהן אוהבות לצייר נניח, אז מוציאות צבעי מים ושמות פודקאסט ברקע, וככה הן ביחד והאינטראקציה לא מעיקה מידי. וגם מראש תוחמת בזמן, אומרת מראש שיכולה נניח שעה.
בקיצור, מבחינת הבת שלי השקעה מאד קטנה, מבחינת הילדה השניה עולם.
לראות גם את הזולת ולהעביר את זה גם לילדים שלנו זו תכונה נאצלת ❤️
כל הכבוד לך. באמת גם אני אמרתי לבת שלי דברים דומים בעבר, עכשיו נראה שפחות עובד.
גם הבת שלי באמת ב"ה מסתדרת יפה ונהנית, אבל היא לא מרכז העניינים בכיתה או משהו כזה. תוהה האם באמת אני צריכה לדרוש ממנה משהו דומה. צריכה לחשוב על זה.
אם הקשר ביניכן טוב ראוי בצורה מכובדת ובעדינות להסב את תשומת לב האם.
אצלי פעם שכנה הסבה את ליבי לגבי אחד מילדיי, נעים או לא נעים, אני עד היום מודה לאישה הזו!!!!
שהיא לא צריכה לשחק רק איתה אבל שזה חסד לשחק איתה ושתמצא הזדמנויות לשתף אותה במשחקים. וגם בהפסקות.
במידה שהילדה מטופלת דרכם, יוכלו להכניס גם את הסעיף הזה לדברים הצריכים טיפול,
ובמידה שההורים לא שמו לב לעניין החברתי, זו דרך יותר עדינה שהמידע יגיע לאמא..
אחרת ולא על הבת שלי.
לשתף את המורה/ היועצת במקום ובמצוקה של הבת שלך מול הסיטואציה. אולי גם לומר שאת קצת חסרת אונים מה לענות לאמא..
והן בחכמתן יקחו את המידע וינתבו הלאה..
בע'ה הצלחה גדולה.
לספר שיש ילדה בשכונה בכיתה של הבת שלך ושהאמא מנסה לארגן מפגשים והבת שלך פחות מרגישה איתה שפה משותפת כי היא קצת ילדותית וכו
ולשאול מה נכון לעשות לגבי הבת שלך ומה לענות לאמא..
את יכולה להוסיף שלדעתך עוד בנות בכיתה מרגישות את הפער הזה
(לא יודעת כמה זה רלוונטי לציין את זה, אבל אפשרי)
זה עדיין לא כמו להגיד, שומעת רציתי לדבר איתך על ילדה מהכיתה של הבת שלי...
בעדינות, לומר לה ששמת לב לנקודות האלה וחשוב לך שהילדה תהיה מטופלת גם בכיוונים האלה.
ותבקשי מהמורה שלא תאמר לך אם הילדה מטופלת בכיוון הזה או לא, כדי לשמור על הפרטיות שלה.
ככה אם היא מטופלת - אז הכול טוב. ואם לא - אז המורה כבר תדאג להעביר הלאה את הצורך בזה.
ומבחינת הבת שלך - אני לא יודעת מה לומר... עמדתי (וכנראה אעמוד) משני צדי המתרס, וזה באמת מורכב.
תנסי לשבח אותה על כל פעם שהיא כן מצליחה להתחבר לאותה בת, אבל אל תתעקשי איתה, כי זה רק עלול ליצור לה התנגדות גדולה יותר...
היא נשמעת מקסימה ממש!
ואבחנה לא כל כל משנה מבחינת ההתנהגות של הבת שלך ובנות אחרות.
ואם היא נותנת לבת שלה את המענה מאחורי הקלעים ונשמע שכך, נראה לי מובן ההשקעה שלה גם ביוזמות חברתיות.
נראה לי שזה מה שכולנו היינו עושות במצבה, לא?
זה באמת מורכב, צריך למצוא עם הבת שלך את האיזון בן חסד לבין הילדות שלה בעצמה.
אולי להזמין אותה שגם ככה מזמינים ילדות נוספות ואז היא נספחת והדגש לא עליה.
אולי לשתף את הבת שלך שקשה לה וכשהיא מסוגלת, לשתף גם אותה במשחקים.
אחת על אחת זה באמת מורכב יותר.
וגם התייעצתי על זה, ובחרתי לא לפתוח את הנושא.
מה שקרה, שהבנות הפסיקו להיפגש אחר"צ (לא לומדות באותו ביה"ס) למשל שנה וחצי-שנתיים
ועכשיו הן חזרו להיפגש מדי פעם (לא באותה תדירות)
ואני שמחה גם על ההפסקה וגם על החזרה.
אני חושבת שאחרי שיחה עם האמא היא הייתה פחות רוצה לשלוח אותה כשיש עליה "תווית"
למרות שבמקרה שלנו האמא רמזה בעצמה שיש לבת שלה קשיים.
בקיצור אני חושבת שלא לדבר עם האמא,
כן לדבר עם הבת שלך מה המינון שמתאים לה.
ואם לא, אז לא.
בעיני הדרך לעשות חסד עוברת דרך היכרות עם הגבולות וההעדפות שלנו והדרך לחנך לחסד היא ע"י דוגמה אישית ולא ע"י להשאיר אותה עם חברות שטומנת בה חוסר נעימות.
מאנונימי כי התייעצתי הרבה בסביבה
יש לי ילד מתוק בן שנתיים עגול, וסיוט השינה איתו הוא שגרה אינסופית שמפרקת אותנו. הוא מגיע לסך הכל של אולי 5–6 שעות שינה בממוצע בלילה, למרות שבפועל הוא שוהה במיטה סביב 10–12 שעות.
בצהריים הוא ישן בדרך כלל שעה בערך, קצת יותר (למשל מ-11:45 עד 13:00), ובערב ההרדמות פשוט בלתי נגמרות. הוא יכול לשכב שעתיים רצוף במיטה עד שהוא נרדם, ואנחנו מנסים הכל בסבלנות, בלי כעס ובלי מאבקים, אבל המוח שלו פשוט מסרב להיכבות. הוא מפריע נורא לאחיו הגדול להירדם. הבית פיצי, להפריד לא עוזר..
החלק שהכי שובר אותנו קורה באמצע הלילה – מעבר לזה שהוא מתעורר המון פעמים (חופשי 20 פעמים), יש לילות שבהם הוא מתעורר, שוכב ער לגמרי איזה 20 דקות, מבקש בקבוק (שותה רק מים) או שישבו איתו, ולאט לאט זה מידרדר להתקף צרחות היסטרי. הוא נכנס למין אמוק כזה, רץ בהיסטריה במיטה מצד לצד, צורח בלי הפסקה, דוחה כל מגע ואי אפשר לגשת אליו או להרגיע אותו בכלל. מופע כזה יכול להימשך שעתיים שלמות עד שהוא פשוט קורס מותש ונרדם שוב לכמה שעות בודדות עד הבוקר.
מבחינה פיזית ונשימתית הוא נושם חלק לגמרי, בלי נחירות ובלי פה פתוח.
מישהי חוותה משהו דומה בעוצמות האלה בגיל שנתיים ויודעת להגיד ממה זה נבע? כיוונים של בדיקות דם שחידשו משהו, או אולי מלטונין שעזר לשבור את המעגל הזה? אשמח לכל תובנה או שיתוף, אנחנו כבר ממש קורסים. תודה מראש לכולן!
במהלך היום הוא עייף או סבבה? כמה אנרגיות הוא מוציא במשך היום? כמה זמן זה ככה? נמצא במסגרת? אותה מסגרת שהיתה שנה שעברה? אתם בטוחים שטוב לו? היה שינוי בחופש הגדול?
נראה לי שמה שאת מתארת יכול לנבוע מכל כך הרבה גורמים שונים שכדאי להבין את התמונה המלאה
במהלך היום הוא סבבה, אף פעם לא מראה סימני עייפות, הוא יכול להיות בשיא האנרגיות עד 2 בלילה.
הוא במסגרת, והיה גם שנה שעברה, אני בטוחה לחלוטין שטוב לו שם. אני ממש אוהבת את הגננת שלו, אישה מדהימה, שאוהבת אותו ממש. מסגרת קטנה ותומכת. הקלטתי שנה שעברה אחרי שהחלטתי שההיסטריות בלילה מוגזמות. וגם שם שמעתי דברים טובים ב"ה.
הוא ילד קסם, מצחיק, שובב, מתמסר, מביע, מדבר בלי הפסקה. מתוק דבש בימים, זוועת עולם בלילות.
הוא ככה כבר כמה חודשים ארוכים מאוד, לפרקים לילות יותר טובים ופחות. אבל תמיד משו לא סביר ולא הגיוני.
קודם כל אלופה שבדקת את המסגרת ואיזה נחת לדעת שהוא בידיים טובות ואוהבות!!
יש ילדים שצריכים פחות שינה וזה אולי מסביר את השינה המועטה אבל לא את הבכי והצרחות.
הייתי פונה לרופא ילדים. או שיהה לו רעיון, או שיפנה למעבדת שינה
וללכת לרופא משפחה לשלול דברים פיזיים...
וגם קיבל ליתר ביטחון לפני כמה חודשים, לא היה שום שיפור
אקבע תור לרופא ילדים... למרות שבטח ינפנפו אותי בלי כלום
או בטיפת חלב.
אם כשהוא זקוק לכם בלילה אתם קמים אליו ויושבים לידו, אז לכאורה אין סיבה שייכנס להיסטריה ועוד באופן קבוע.
או שהמענה ניתן לו בשלב "מאוחר מדי" או שיש משהו שמפריע לו וכדי לגלות מהו צריך לערוך בדיקות.
במהלך היום הוא יודע לשבת בשקט? יש לו זמנים שבהם הוא מרגיע את הפעלתנות?
תנסי לשים לו סיפורים בהילוך איטי בפודקאסט, אמבטיות ארוכות. אולי עיסוי. יכול להיות שכמו שכתבת "הוא לא יודע לכבות את עצמו" וצריך ללמד אותו ומה שיעזור לו בתחילת הלילה לעבור מעירות לשינה, יעזור לו גם במהלך הלילה לחזור להירדם.
בכל אופן כדאי לוודא אם יש משהו ספציפי שמציק לו.
שאני סומכת עליו רק ב1 ל11, שאז נחזור סוף סוף לקופה נורמלית.
הוא לא נכנס להיסטריה באופן קבוע, יש הרבה התעוררויות בלילה שעוברות יחסית בסדר. אבל יש הרבה היסטריה... לפחות כמה פעמים בשבוע. ולפעמים כמה פעמים בלילה.
הוא לא מקבל את המענה מאוחר מדי. אנחנו באמת בשבילו בלילות. כל הזמן. בפירוש מנסים לצאת כשנרדם, אבל כל פעם שהוא מתחיל לבכות או קורא לנו אנחנו באים.
הוא יודע לשבת בשקט, לא הרבה. מאוד אוהב חיבוקים ומאוד מחובר אלי. ממש הרבה נמצא קרוב קרוב איתי במהלך היום.
אני משתדלת לעשות ערב מרגיע, אבל זה לא תמיד עובד לי עם הילדים הנוספים שברקע.
נולד לו אח קטן לפני כמה חודשים, אבל הוא תינוק רגוע ומתוק, ואנחנו משתדלים לתת לילדון בן השנתיים הרבה מקום ותשומת לב.
אולי ימליצו על דברים כגון שמיכת כובד או טיפול בתרפיה.
בכל מקרה נשמע שכדאי להתייעץ עם רופא זמין ולהתחיל בדיקות
ואם מנפנף אז לחכות לרופא בנובמבר.
מוסיפה עוד כיוונים פיזיים שכדאי לוודא:
טמפ' מותאמת (לוודא שלא חם לו) יש ילדים שחייבים מזגן כדי להירדם
שהוא לא צמא
שהטיטול לא מפריע לו (בין אם בגלל שמלא או שהסוג מציק לו)
שהוא לא מתאפק בלילה מעשיית צרכים
שהתאורה מותאמת
שאין/ יש רעש (יש ילדים שרעש לבן עוזר להם)
אולי יעזור לו לשלב במהלך היום משהו בסגנון של ניע-נוח, לא מנסיון, נשמע לי שעשוי לתת מענה למגע של חיבוק והרגעה (וגם פריקת אנרגיה) שווה להתייעץ.
לפני כמה חודשים הייתה מלחמה, אם ילדת סמוך אליה, אולי התחברו אצלו שני האירועים וגרמו לקושי רב ומתמשך. שווה לברר גם על זה.
בכל אופן נשמע שאת מנסה לתת לו הכל, מה שמחזק שיש משהו ספציפי לאתר ולכן לא להסכים לקבל נפנוף אלא שיפנו אותך לבירורים.
רפואה שלמה!
וזה עזר מאוד
אז תתיעצי על זה עם רופא ילדים שאת סומכת
הבנתי שזה יכול לגרום יקיצות באמצע הלילה, כאילו שזה מה שחסר לנו...
מגיל שנתיים אפשר לתת את הסוג עם האפקט המושהה והוא לא אמור לעשות יקיצות בלילה.
נשמע קשוח ממש!
שינה זה בסיסי, וזה כל כך קשה כשזה נפגע
לחשוף לאור שמש על הבוקר, לעמעם אורות לקראת הערב, לדבר בקול שקט, פעילויות רגועות
להתייעץ עם יועצת שינה מנוסה
ויסות חושי- נראה שיש קושי בתחום? תזוזתי מאוד, מחפש המון מגע, לגעת ולהתעסק במרקמים/או להפך נמנע ממגע במרקמים, כל מיני בגדים מציקים.
אולי לנסות לשחק עם שעות השינה לנסות וריאציות שונות כל פעם לכמה לילות רצוף ולראות אם עוזר- להשכיב יותר מוקדם/ יותר מאוחר/ להוריד שנצ אם אפשרי.
ונשמע סיוווווט!!!! בהצלחה!!! הלוואי שתמצאי משהו שיעזור!
מאז שהוא נולד יש לנו קשיי שינה איתו. הוא לא ישן נורמלי אף פעם.
ניסינו מלא דברים, כולל כל מה שהצעת, לא ראינו קשר ישיר של כלום.
לא רואה איתו בעיה במרקמים... בכללי במהלך היום הוא נראה לי ילד רגיל לחלוטין, לא רואה קושי.
תודה!
אצלי בדר"כ מי שהיה קשוח איתו בלילות זה היה מגיל 0 ועד גיל גדול (9) , ומי שהיה נרדם בקלות בתור תינוק זה המשיך איתו עד גיל גדול.
ניסית להביא אותו כשמתעורר בלילה למיטה לישון יחד איתך?
בכל אופן כמו שזה נשמע כדאי יועצת שינה מקצועית. אמאל'ה זה קשה ממש!! חיבוק והמון כח
הוא לא ילד ראשון, וגם לא אחרון
הילדים שלפניו גם לא היו ילדים שישנים לילה מגיל 0, והתחילו לישון רצוף רק בגיל 3
אבל איןןןן השוואה. קמו בלילה, לקימות הגיוניות וסבירות וחזרו לישון.
לא מתקרב למה שאנחנו חווים איתו. ומהרגע הראשון זה היה ככה.
היתה תקופה לפני איזה שנה שבה הוא בא אלינו למיטה כל לילה, למשך כמה חודשים. אבל עכשיו הוא לא בעניין. ניסינו להציע... וחוץ מזה שיש תינוק אחר במיטה שלנו.
הייתי אצל יועצת שינה עם הילד שלפניו, וזה די עזר לנו... ניסיתי ליישם את הכלים שהיא נתנה לי אז, ולא הרגשתי שיפור בכלל.
תודה!
הסנדלר הולך יחף
בגדול אם אין שום גורם אחר פיזיולוגי וכו' -
התעוררויות מרובות בלילה הרבה פעמים מעידות על בהלה. אבל צריך להסתכל על המכלול.. אין לי ככה לשלוף. זה נשמע מאד קיצוני הפער בין המופע ביום למופע בלילה.
אגב גם יועצת שינה מסתכלת על הסיפור של כל ילד בנפרד, כך שאם ניסיתם את מה שהתאים לילד הקודם זה לא בהכרח רלוונטי. ואם זו יועצת שינה התנהגותית (אימוני שינה) - בכלל לפח.
או שזה לא קשור לנושא הזה 😄
או לא רלוונטי לגיל?
חשבתי בגלל שהפותחת אומרת שזה מאז שהוא נולד אז אולי זה קשור איכשהו.
הקטנה שךי היתה לא רגועה בכללי, לא רק סביב שינה.
ועד היום קשה לו להרדם( כשהיה קטן גם היה מתעורר המון בלילה ובא לישון איתנו והיה לו קשה להרדם חזרה אחרי שהתעורר. עכשיו ב"ה כבר גדול וישן רצוף, אבל עדיין קשה לו להרדם)
נשמע באמת שאתם במעגל קסמים של חוסר שינה שמביא מעצמו לחוסר שינה.
דבר ראשון אצלנו בגיל הזה שנת צהריים כן הפריעה להרדמה בערב, אפילו הפריעה מאוד.
ניסיתם בשבת או כשיש חופש לא להשכיב אותו ולראות א נרדם בערב יותר בקלות?
דבר שני אצלנו כן עזר מלטונין. אבל זה תלוי רופא יש רופאים שממש לא נותנים.
אם יש לך ממי לקחת רק כדי לבדוק, הייתי מנסה, אבל אני לא רופאה, לא לוקחת אחריות.
הייתי גם מנסה באמת שמיכת כובד. לא מנסיון, כמה פעמים כבר כמעט הזמנתי ובסוף לא, אבל במצב הקשה שלכם נראה לי כן הייתי מנסה למרות שזה לא זול.
(אבל בלי ההשתוללות במיטה מצד לצד- שזה אולי כדאי לבדוק ם משהו מציק לו נפשית או גופנית)
הקימות בגיל הזה לא אמורות להיות, אבל די הגיוניות. מתוך כל ילדיי הייתה לי בת כזו שמיום היוולדה היה לנו רק בלאגן איתה בלילות ובשינה.
גיל שנתיים- ישנה מאוחר, קמה הרבה בלילות, ינקה וציפתה לנידנוד בעגלה עד שתירדם ואם לא- סיוט של בכי.
ולמי יש כוח בשלוש לפנות בוקר לנדנד אותה שעה?
עד שהגעתי למסקנה-
היא בנאדם שלא זקוק להרבה שעות שינה!!! יש מבוגרים כאלה וכנראה שגם תינוקות ופעוטות.
לא יודעת אם מסתדר לך, אני הורדתי לה שנות צהריים כבר מגיל שנתיים, הוצאתי אותה מוקדם יותר מהמעון- בדיוק בזמן השינה שם.
הילדה לא הייתה עצבנית ולא הראתה סימני עייפות במהלך היום, מה שגם הוכיח לי שהיא לא זקוקה לשינה הזו...
בלילות היא נרדמה מהר יותר מן הסתם כי היא הייתה ללא שנת צהריים, אבל עדיין קמה במהלך הלילה, אבל חזרה מהר יותר לישון מבעבר כשישנה צהריים.
מציעה לך עכשיו בחול המועד לנסות לדלג כמה ימים על שנת צהריים ולראות אז איך הלילה מתנהל...אם הרבה יותר טוב, כנראה שהוא לא זקוק לשנ"צ הזו.
האם נרדם כשצמוד אליכם פיזית?
(יושב עלייך על כסא נדנדה, או צמוד אלייך במיטה)
אם כן הייתי מתחילה להרדים אותו ככה, בשעה קבועה.
ממש יוצאת איתו לסיבוב ברכב להרדמה, או מרדימה איתי גם במחיר של לישון במיטה שלך / לישון על ספה.
כדי שלפחות יהיה הרגל של שעת שינה,
של לילה,שמגיע בסוף יום.
ובמקביל בודקת את כל הכיוונים שהציעו לך בשרשור...
זה לא פשוט בכלל
משבש את כל הבית
שולחת הרבה כוחות!
זה נשמע מעגל עייפות שמזין את עצמו.
היו לנו לילות דומים עם הבת שלי בסביבות הגיל הזה (לא קיצוני כמו שאת מתארת, אבל הרדמות מאוחרת מאוד, קימות בלילה וכזה) וזה הצליח להסתדר אחרי שהצלחנו להרדים אותה מוקדם כמה לילות...
גם לא ישנה מגיל 0 בערך
ועד גיל מאוד גדול היו אתה ענייני שינה (עכשיו היא מתבגרת והולכת לישון מאוד מאוחר ומתקשה לקום בבוקר..)
בתור תינוקת בקושי הייתה ישנה. זה קשוח ממש ממש!! הייתי מתחננת במעון שלא יתנו לה לישון וזה לא עזר לי בכלל..
הייתי מנסה בחגים לא להשכיב צהריים ולראות איך זה משפיע על הלילה.
בנוסף בערך בגיל הזה גם היו לה התעוררויות בלילה בבכי והיסטריה, ולמרות שביום היא דיברה מגיל מאוד צעיר לא הצלחנו להבין מה הבעיה (חשבנו אולי צליאק, כאבי בטן..)
בסוף כשגדלה קצת הבנו שיש לה כאבי רגליים מאוד חזקים והיינו עושים עיסויים / כרית מתחת לרגליים / אקמול
היו תקופות ששמרנו ממש שתלך עם גרביים בעונות מעבר, שלא תתאמץ מאוד ביום ושלא יהיה לה קר ברגליים וזה עזר ממש. עד היום היא שומרת על עצמה כדי שזה לא יקרה. והבנתי שיש את זה לעוד ילדים…
אולי תנסו לשאול אותו ביום אם כואב לו משהו בגוף בלילה… .
בהצלחה וחיבוק!! זה ממש מאתגר
משהו כרוני שהכאיב לה בלילה? ולכן התקשתה בשינה?
על הרגליים או אמרה באיזשהו שלב.
אני לא יודעת ולא בטוחה שזה קשור
נראה לי שזה יותר טמפרמנט שצריך פחות שעות שינה
בקשר לרגליים זה כן משהו כרוני שגם הרופאים לא ידעו להסביר (לא כאבי גדילה כי היא הייתה קטנה מדי)
שהוא נמצא במיטה ככ הרבה שעות
גם ילדים בלי בעיות שינה
לא בהכרח ישנים סמטרי
ויכולים להיות ימים שהם ישנים 8-9 שעות וימים של יותר
שהייה במיטה סתם
יכולה להכניס לתסכול וליצור בעיות חדשות סביב השינה
לפני שלושה שבועות קיבלתי מהם הודעה שהמשלוח שלי אמור להגיע לנקודת איסוף ואני יכולה לשנות את הנקודה, אבל עד שראיתי את ההודעה (כמה שעות אחרי שהיא הגיעה אלי) כבר לא היה אפשר לשנות.
הנקודה שהם בחרו לי במרחק של קרוב לשעה נסיעה מהבית שלי, וממש לא במקום שאני עשויה לעבור סתם ככה.
באותו יום פניתי אליהם בוואטסאפ, הגעתי לבוט שמאפשר להשאיר פניה, וכתבתי להם שאני רוצה לשנות את נקודת האיסוף. כתבו לי שאקבל תשובה תוך שלושה ימים עסקים.
אחרי שלושה ימים קיבלתי הודעה שהמשלוח מחכה בנקודה שהם בחרו לי.
פניתי שוב, באותו וואטסאפ, הפעם לא היה תשובה של הבוט אז פשוט כתבתי את הפניה ישר, אחרי כמה שעות קיבלתי תשובה אנושית עם הצעה לשנות את המשלוח למשלוח עד הבית, בלי תוספת חיוב.
מיד אחרי ההודעה הזו היתה הודעה נוספת שהפניה נסגרה...
כתבתי שאני רוצה לשנות למשלוח עד הבית. למחרת שאלו אותי מה הכתובת וכתבתי להם, ומאז אני מחכה... (כמעט שלושה שבועות).
במהלך השלושה שבועות ניסיתי עוד כמה פעמים לכתוב להם, כל פעם קיבלתי מענה של בוט, כשבדקתי דרכו מה סטטוס המשלוח היה כתוב משהו לא לגמרי ברור (המשלוח שלך במחסני החברה... פרטי הנקודה: שם הנקודה: העברה לעד הבית כתובת הנקודה: ישוב נסיון 1, ישוב שגוי)
ניסיתי לשלוח שוב פניה להבין מה קורה, שכמובן לא קיבלה שום תגובה...
היום שוב ניסיתי לכתוב להם, הפעם לא הופיע המענה של הבוט אז כתבתי שוב ואני מקווה שמתישהו יהיה סוף סוף מענה אנושי כמו בפעם שעברה שכתבתי ככה בלי הבוט.
הסיפור הזה כבר די מתסכל...
אם יש למישהי ניסיון עם החברה הזו, וגילתה איך להגיע למענה אנושי שאפשר גם לדבר איתו, אני אשמח...
(וסליחה על המגילה, פשוט זה באמת כבר סיפור ארוך...)
בשורה התחתונה ידוע לך איפה החבילה כרגע?
שאני מתכוונת לדווח על כשל תמורה לחברת האשראי ולבטל את העסקה אם הם לא מסדרים את זה
אחריות שלנם לוודא שהמשלוח עם המוצרים ששילמת להם עבורו יגיע לכתובת שציינת בזמן סביר
בסוף היום קיבלתי תשובה שבה שוב שאלו מה הכתובת וכתבתי שהמשלוח יצא בימים הקרובים..
לא הבנתי מה קרה עד עכשיו.
אבל מתלבטת אם לתת להם הזדמנות לעוד כמה ימים...
אוף, אין לי באמת כוח להתעסק עם זה.
שהמשלוח בדרך (עם הכתובת הנכונה).
מה שלא היה בפעם קודמת...
אז נראה שיש מקום לאופטימיות שהוא באמת יגיע הפעם.
מזל שזה לא דברים שהיו לי דחופים (דברים לקראת מעבר שגם ככה מתעכב...).
סתם תוהה אם יש איפשהו להתלונן על השירות לקוחות הנוראי שלהם. זה ממש מתסכל שאין עם מי לדבר, ורק במזל לפעמים אני מקבלת מענה אנושי אם הבוט החליט לא להגיב הפעם...
שידעו שלא כדאי לשלוח דרכם כי זה יכול לפגוע בשמם הטוב
ולא הכי איכפת להם הם עובדים עם מלא חברות אבל יש סיכוי שיתנו לך קופון או משהו לרכישה הבאה. או החזר על הנוכחית. מתסכל ממש.
סליחה שלא מעודדת..
בישוב פה מתארגנים על תביעה ייצוגית...
משתעמם מאוד מאוד בשיעורי קריאה וחשבון...
*בנושאים תורניים- משנה או הלכה נגיד...
*בנושאים מדעיים
*אולי אם יש תחומי דעת נוספים...
חוברות שיוכל לעבוד בהן עצמאית בגדול ויהיו מסקרנות...
יש למישהי המלצה??
נשמח מאודדדדד!!!
יש גם את התלמוד הישראלי לילדים, לא יודעת אם זה לגילו אבל אם כן אז נהדר.
התקדמות, ובכלל שיהיה גם שלב של עיבוד בכתיבה...
ותודה יקרה על התגובה!
כי איך הוא ידע שהוא הבין נכון והתשובות נכונות?
בסוף המורה יצטרך לתת מענה אם תהיה לו שאלה או משהו במהלך השיעור אז כדאי לברר איתו.
גפ יש מורים שפחות מתלהבים מזה שיש ילדים שעובדים על חומר שונה
היא היצה בכיתה א, אבל יש להם רמות גבוהות יותר. אם מעניין אותך אבדוק לך את השם
אם כן זה לא ככ מעניין אותו הסגנון הזה.. קצת רדוד..
רוצה לכתוב לי מה היה שם בערך שאגיד לך אם רלוונטי שלא תטרחי סתם..?
יש למשל קופצים כיתה, קנגרו..
אצלי הוא מאוד אוהב מתמטיקה אז זה בעיקר מה שהתמקדנו בו, גם קצת עברית/אנגלית. אבל בעיקר מתמטיקה ופיתוח חשיבה.
תורני אני לא מכירה חוברות אתגר אז עוקבת אם יתנו לך רעיונות טובים
ומוסיפה משהו לא בדיוק מה ששאלת- חשוב לדבר עם המורה שתעודד אותו להשתמש בחוברות ולחשוב איתה מתי זה מתאים(למשל לא תמיד נכון להתעקש עם ילד כזה שיפתור הכל בחוברת של הכיתה לפני שעובר למה שבאמת מאתגר אותו, לפעמים זה סתם מפתח תסכול)
וצריך לדעת שהמעקב על מה הוא עושה, לעבור שפתר נכון והבין את השאלות וכו הוא עליכם וצריך להיות על זה.. מנסיון.
וגם על התוספת!!
חשוב ממש...!!
לק"י
אולי גם המורים של הבן שלך יכירו דברים מוצלחים.
או שאת רוצה לבית ולאו דוקא לכיתה?
אנסה לשאול..
שתפו איך עבר אצלכם
שעתיים אחרונות היה קשההה
חשבתי שאני הולכת להתעלף כל דקה
והייתי לבד עם הילדים
ולא היה לי איך לקרוא לבעלי
איך היה לך?
בין אם להביא נערה צעירה לעזרה, בין אם להיות ביום כיפור במקום שיש לך בו עזרה, בין אם שבעלך יתפלל במקום קרוב ויקפוץ מדי פעם לראות מה שלומך... (זה מה שבעלי עשה, אף שיש לי ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...)
איך עכשיו את מרגישה?❤️
זה פעם ראשונה שאנחנו בבית
הבית כנסת קרוב אבל לא היה לי כוח ללכת לשם
וכל הבוקר הוא שמר עליהם ונתן לי לישון
לכן הוא היה בטוח שאני בסדר
אבל בסוף היה קשוח...
כל הכבוד לך שאיפשרת לבעלך להתפלל ככה, באסה שלא היה איך לקרוא לו בסופו של דבר
לי היה טוב ב''ה, מעל הציפיות
אבל מניקה חלקית
איך עבר עליכן הצום?
סחרחורות מטורפות והקאות. בסוף בשעה 17 בערך התחלתי שתייה ואכילה לשיעורין. (מניקה מלא)
חיבוקקקק ושתהיה התאוששות טובה🩷🩷
איזה מלכההה
האמת היה לי ממש נס, אני סובלת מאוד מאוד מבחילות, כ"כ חששתי מהצום וב"ה לא היה בחילות בכלל! לא האמנתי...
כן היה לי בשעות האחרונות כאבי ראש פיצוצים וחולשה אבל לפחות לא הבחילות! מה שמדהים שקצת אחרי צאת הצום הבחילות חזרו .. עובר צדיק וחמוד, לא רצה להפריע ביו"כ ☺️
ממש מתחשב העוברוני
קצת חולשה אבל ממש בגבול הסביר.
אבל עכשיו סיוטטט.. מפורקת לגמרי
יש לי נסיעה ארוכה ופשוט אין לי כח
זה לגיטימי לקחת מחלה 🤔
אם אקום כמו שאני עכשיו אין לי סיכוי לתפקד..
בקיצור, אם תקומי גמורה נראה לי לגיטימי לגמרי
יש לי בחילות וכאב ראש
זה לא סיוט כמו אתמול אחרי הצום אבל מרגישה שאין לי כל לזוז ולהסחב
אמרתי שאולי אני יכולה לעבוד מהבית אבל מעדיפים שאקח מחלה
חששתי שאצטרך לתת יותר מטרנה.
עד שסופסוף עברנו להנקה כמעט מלאה.
ב"ה רק לקראת הסוף הבאתי קצת מטרנה, בעיקר כדי שאוכל לדאוג קצת לעצמי.
אבל יחסית ממש סביר. הבאתי נערה שהילדים מכירים שתעזור, וזה ממש אפשר לי לא להתאמץ. אפילו הצלחתי ללכת עם הילדים לנעילה ברוך ה'!
אני מרגישה שעכשיו הגוף שלי נוקם בי
מושבתת במיטה מהבוקר
יום רביעי שעבר ב"ה ראינו דופק, עובר תואם שבוע 6+3. הריון ראשון שלנו, ולצערי קראתי יותר מידי גם פה ובכללי, וממש נכנסת לסרטים.. נהרסה לי קצת התמימות. נרגעתי קצת אחרי שראינו דופק, ויום אחרי כבר הרגשתי שאני שוב לא יודעת מה קורה
וגם נרגעו קצת הבחילות מאז יו"כ וזה בכלל מגביר את החרדה. וממש לא באלי לעבור ככה את החודשים הבאים
בתכלס אי אפשר לדעת, אלא אם כן אני אעשה א"ס כל יום😏 איך אפשר להרגע קצת??? דופק ראשוני זה סימן טוב?
אוף עם החרדות האלההה
יש דופק! וזה ממש מרגש!
ובטח שזה סימן טוב!
ומה זה יעזור אולטרא סאונד כל יום? ומה עם כמה שעות אחרי האולטרא סאונד חלילה יקרה משהו? אין לזה סוף.....
הריון זה שיעור חשוב בלשחרר,
אני אחת שהכל חייב להיות בשליטה ופתאום ההריון הזה מלמד אותי מה זה להיות בצניחה חופשית מוחלטת כל הזמן,
את רק בחסדיו של הבורא, וגם הילדון הזה שצומח בך.
ומה שאמור לקרות-יקרה. בין אם ניהיה כל הזמן בחרדה ובין אם לא. תשנני כל הזמן- מה שצריך לקרות- יקרה. ובעזרת ה' יהיה סוף טוב.
טכנית-
מה שלי עזר ועוזר לשחרר זה פשוט להסיח את הדעת.
להיות שקועה בשגרה, בדברים שכיף לך, עכשיו בחגים אם את בחופש אז ממש לבנות לך לוז או משהו ללכת לעשות ספורט (במסגרת מה שמותר לך), לטייל, לבקר, לארח. מה שעושה לך טוב.
רק לא למצוא את עצמך בגלגולים אינסופיים או מלא זמנים מתים. תהיי בחברת אנשים, תקראי ספרים, אפייה, כתיבה, יצירות, סידור הבית....
לי זה עשה פלאים,
תנסי לחשוב מה מעסיק אותך ועושה לך טוב ואת מסוגלת לעשות עכשיו ותתמקדי בזה.
במילים שלך
והחזרת לי את הנשימה
אולי כי בעלי במילואים אז גם אין לי ככ עם מי לעבד את ההריון הזה, וגם יש יותר זמן לגלול ולחשוב.. מאמינה שזה גם איכשהו קשור
תודה רבה! ❤️👸
לעומת גילאים מבוגרים. זה מרגיע אותך? אם כן, אז בכיוון הזה קל ללכת עוד דרך - לראות באתר משרד הבריאות או הקופה שאת ממילא גם לא עונה על גורמי הסיכון שמגבירים הפלות (אני מקווה) נניח עישון, ובכלל לקרוא מספרים וסטטיסטיקות ולהבין שהסיכוי קטן... שוב, כל אחת היא אחרת אבל אותי זה היה מרגיע.
אם כן יש איזו מחלה ידועה או גורם סיכון אחר (ותכלס גם בלי) אז מתארת לעצמי שאפשר לבקש מעקב צמוד, כל שבוע נניח, וגם זה רק אם יש טעם... למשל כי דחוף לך לדעת מייד כשזה קורה... לי למשל היה דחוף לדעת מיד, כי הגיל יחסית מבוגר (אז הייתי כבר קובעת מיידית תורים וכאלה)
ומאד מבינה אותך, עברתי 3 הפלות ובהיריון הנוכחי הייתי בחרדות כל יום מחדש, אבל כעת ב"ה זה פחת לגמרי כי בשכל מבינה שעברתי את השלב הכי מסוכן (כעת שבוע 13)
ממש מרגיע
מאיזה שבוע הסיכון יורד משמעותית?
וב"ה אני צעירה... ואין איזה רקע או משהו
מבינה אותך ממש ממש
בהריון ראשון הלכתי כל 7-10 ימים לאולטראסאונד בגלל החרדות האלה ( פעם היה לי ורוד בניגוד ובכל הייתי היסטרית וב"ה הכל היה תקין )
אין לי ככ עצות אבל ב"ה עם השבועות יותר נרגעתי
ובהריון השני היה לי פחות זמן להתעסק כי ב"ה היה ילדון בבית
בהצלחה
הסיכוי להפלה נמוך
לא מוצאת עכשיו מקור, אבל זוכרת שראיתי את זה בהריון הראשון שלי וזה ממש הרגיע אותי
באמת קןראים פה סיפורים קשים אבל צריך לזכור שהרוב והבדרך כלל זה בסדר!
אני את ההריון הראשון העברתי בלי הרבה לקרוא פה והיה ככ טוב התמימות, כמעט לא הייתי לחוצה..
מה שאמור לקרות לנו יקרה, בלי קשר לאם נקרא פה או לא.. אז עדיף לא סתם להחשף לסיכונים שידאיגו. כל אחת עם המסלול שלה ורוב מה שנקרא פה בכלל לא קשור אלינו ולא יפגוש אותנו..
לצערי התחלתי לקרוא פה יותר אבל אני באמת מצטערת על זה..
פה את המקרים הקשים שזה נגמר לא טוב.
רב ההריונות שורדים יופי!
ותסתכלי סביבך כמה אנשים... אינסוף... כולם היו הריונות ששרדו☺️
