יעקב איש כפר סמאי.

יש"ו בספר מתי (י, א) מצווה את תלמידיו לעשות פעילות מיסיונרית דרך רפואה, וכך זה מתועד בבבלי ובירושלמי.

על תנא מסויים שדיבר עם אדם מסויים ממקום ידוע (גם פה יש סיפורים שהם רק עם מסר ולא היסטוריים כמו רבי עקיבא שנטרף לו החמור, אבל כאן זה דווקא נראה סיפור אמיתי). מה שאמרתי משלים זה פירושי דרשות על התנ"ך, כמו הפירוש שדוד יודע נגן הכוונה שיודע בפלפולה של תורה, או שדוד שחשק במים מבור בית לחם הכוונה ששכח הלכה על בדיני נזיקין, וכנ"ל עבדי שזה המשיח

למה זה כזה משנה מה הפירוש הנכון?

של המשיח זה להיות מלך ולעשות משפט וצדקה בארץ, לא לכפר על ישראל

מה סולם הערכים שאיתו צריך לנהל מדינה "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', והריחו ביראת ה' ולא למשמע אוזניו ישפוט, ושפט ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימיט רשע. והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו".

גם אם  המשיח מכפר זה עניין צדדי ולא עניינו הראשי, וכמו שאמרתי כמעט בטוח שאם הפירוש עבדי זה על המשיח, אז כפרתו הכוונה שזה שהוא סבל כל חייו תתן לו ענווה להנהיג את המדינה בצורה הכי טובה מבחינת מוסר שיש וכך הוא יטהר את עם ישראל מפגמי תרבות שדבקו בתרבות הקולקטיבית.

זה חשוב כמו לדעת איזה עם זה מגוג

כמלך בית דוד.   בנביאים המשיח בכלל לא נזכר כ"משיח" אלא כ"צמח דוד הצדיק ומלך מלך והשכיל" , "מלך אחד יהיה להם הוא עבדי דוד"  "ודוד עבדי נשיא להם לעולם"  "הנשיא" המתואר ביחזקאל ארוכות כמלך.  "הנה מלכך יבוא לך עני ורוכב על חמור צדיק ונושע ודיבר שלום לגוים"  "שורש ישי"  "חוטר מגזע ישי" המתואר כמלך.

כך שאין לאחר ביאתו ולפני ביאתו - יש רק מצב אחד והוא היותו כמלך. גם בחז"ל ובגמרא מתואר רק את המשיח כמלך ורבי עקיבא סבר שאולי המלך שמעון בר כוזבא (בר כוכבא) הוא המשיח, אחרי שכבש את הארץ ומלך בה 3 שנים. 

"ונחה עליו רוח ה' " מדבר על תקומת מלכות בית דוד כמלך "ויצא חוטר מגזע ישי" ותמיד בית דוד בתנך זה מלכות. קרא עוד פעם נביאים ותסתכל כל פעם שתתקל במלכות בית דוד ובאזכורה. "ויצא חוטר מגזע ישי.. ונחה עליו רוח ... ולא למשמע אזניו *ישפוט* כי אם בהריחו ברוח ה'  "   וכן בתהילים על המשיח "אלוקים צדקתך למלך תן ידין עמך בצדק וגבעות במשפט. וירד (וישלוט) מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. וידכא עושק, מלכי שבא וסבא מנחה יביאו וישתחוו לו כל גויים יעבדוהו, כי יציל נפשות אביונים ועני ואין עוזר לו. מתוך ומחמס יגאל נפשם ויקר דמיו בעיניו. והתברכו בו עמים כל גוים יאשרוהו".

אין שום תפקיד למשיח לפני מלכותו

באותה גמרא כתוב ששמו שילה, יינון חזקיה ומנחם. הכל תכונות שונות של המשיח. אבל הוא עצמו מלך.

רבינו הקדוש היה שליט האוטונומיה היהודית בארץ ושאל פעם את עצמו האם נחשב כמלך עקב כך.   הגמרא דנה על תכונותיו של המלך העתידי של בית דו  -המלך המשיח, האם תכונתו זה ענווה, או קבלת ייסורים, או מסירות נפש או נחמה.   אבל הוא מלך, והשאלה באיזה תכונה ינהיג את המדינה. 

זה לא אומר שכל אדם שסבל בהיסטוריה הוא המשיח. הרי גם שבתאי צבי טען שהוא המשיח וסבל הרבה

אבל תפקידו היחיד הוא להיות מלך.   זה כמו שרופא צריך ללמוד מתמטיקה כדי שיהיה ראוי לרפא, אבל בעבודתו כרופא הוא לא מתמטיקאי

תפקיד על לפני מלכותו. רק כתוב שלפני מלכותו הוא בעל יסורים אבל זה לא תפקיד אלא הכנה למלכות.

כשם שנדודי דוד ובריחתו משאול הכינו אותו למלוך. אבל זה לא תפקידו לברוח משאול אלא להנהיג את העם.

לא הבאת אף פסוק.      הפסוק המדבר על המשיח כמתייסר (אם זה באמת הפירוש שזה המשיח) הוא יחיד מתוך מאות אזכורים כמשיח כמלך ,  וגם שם זה לא הפשט, "עבדי" בישעיהו זה תמיד עם ישראל או ישעיהו עצמו או אולי נביא אחר.

הגמרא שאומרת זאת על המשיח כדרך דרש, מעולם לא אמרה שזה תפקידו, אלא שהכנה למלכותו זה שייתייסר

גם משיחה זה הכנה למלוכה בפועל על ישראל ולא רק תואר סתמי.   קרא את כל ספר שמואל שוב.

כדי שיוכל להנהחג את העם בצורה טובה הוא צריך לעבור דרך נדודים ,  לכן אין לו צורך לנדוד לפני המשיחה, כי עדיין לא מנהיג את העם.

מריח ודן זה לא מהלך רוחני אלא פוליטי,   הוא שופט ושולט על המדינה על פי רוח הקודש. זה הכי פוליטי בעולם

את בר כוכבא כמריח ודן כשכבר היה מלך וכבש את כל יהודה, וכשראו שהוא לא מריח ודן אז קטלוהו, זה היה אחרי 3 שנים למלכותו ("קטלוהו" זה משל כי הרי הרומאים הרגוהו, אלא שהסירו את תמיכתם בו ואז במילא הרומאים ניצחו אותו)

ש*מאוד אולי* הוא המשיח, רק בגלל שהיה מלך

סתם מלך,  אלא צריך שידע לשלוט על המדינה לפי הערכים שידע ברוח הקודש ("והריחו ביראת ה'" לכן מריח).  הוא לא סתם מריח, הוא מריח ודן - כלומר שופט בפעולה פוליטית על פי רוח הקודש שיש לו.

עניינו של המלך המשיח זה לשלוט על המדינה ולהנהיגה על פי הערכים שידע לפי רוח הקודש,     כי אם אנחנו רוצים סתם שליט יעיל אפשר לקחת כל אדם. הסיבה שלקחנו את המשיח זה כי יש לו רוח הקודש לדעת מה סולם הערכים שעל פיו שולט "ונחה עליו רוח ה' רו חחכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'... ושפט בצדק דלים"

פשוטו" ולכן זה לא משל, אלא אם כן רואים זאת מההקשר כמו "מוט תמוט הארץ תתנודד כשיכור" על מפלת אשור שזה לא כפשוטו שהארץ מתמוטטת, וכדומה.

מה שכתוב בחז"ל זה לעיתים משל.

והריחו ביראת ה' כתוב במפורש בפסוקים.

ייסוריו לא כתוב, כי בפשט זה על ישראל או ישעיהו או נביא אחר, לא מוזכר שם קשר למלך בית דוד

"עבדי" אין אזכור וחצי אזכור לבית דוד או מלך.   עבדי זה ישראל בישעיהו, ולעיתים גם כינוי לנביאים

הוא לא סבר שתפקידו להתייסר. עובדה שבפרקים יא יב בהלכות מלכים שם הוא מתאר את המשיח בפרוטורוט , הוא מעולם לא הזכיר ייסורים ולא דבר דומה. ואמר שהמשיח לא עושה ניסים (והוא כותב שמי שחושב שחייב לעשות ניסים הוא טיפש), קרא פרקים יא יב הלכות מלכים לרמבם, הוא מדגיש את זה שוב ושוב.

הוא אומר שם מתאר את המשיח רק כמלך שבונה מקדש ונלחם מלחמות ה' ונחה עליו רוח הקודש ומתקן במלכותו את כל העולם לעבוד את ה'

הלכה א

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן.

הלכה ב

אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

הלכה ג

בימי המלך המשיח כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו' ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל הרי הוא אומר ויאמר התרשתא להם וגו' עד עמוד כהן לאורים ולתומים הנה למדת שברוח הקודש מייחסין המוחזקין ומודיעין המיוחס ואינו מייחס ישראל אלא לשבטיהם שמודיע שזה משבט פלוני וזה משבט פלוני אבל אינו אומר על שהן בחזקת כשרות זה ממזר וזה עבד שהדין הוא שמשפחה שנטמעה נטמעה.

הלכה ד

לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא כמו שביארנו בהלכות תשובה.

הלכה ה

ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

הוא מתייסר ובזכות זה הוא מלך טוב כשינהיג את העם.

זה כמו שדוד יודע לרעות צאן זה עוזר לו לרעות  את ישראל, אבל זה לא תפקידו לכלל ישראל לרעות צאן

כמוך, ש*תפקיד* המלך המשיח זה להתייסר ולכפר, מקסימום זו תכונה שיש לו, כמו שאין תפקידו של דוד להיות אדמוני

(א) המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות, ככל מִצְוָתָן האמורה בתורה.

וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו – לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה מעידה עליו, שנאמר: "ושב יי אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יי אלהיך ומשם יקחך. והביאך יי אלהיך..." (דברים ל', ג'-ה'). ואֵלו הדברים המפורשין בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

אף בפרשת בלעם נאמר, ושם נִבָּא בשני המשיחים: במשיח ראשון, שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשו.

ושם הוא אומר (במדבר כד יז-יח):

• "אראנו ולא עתה" – זה דוד;
• "אשורנו ולא קרוב" – זה מלך המשיח.
• "דרך כוכב מיעקב" – זה דוד;
• "וקם שבט מישראל" – זה מלך המשיח.
• "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד, וכן הוא אומר: "ויך את מואב וימדדם בחבל" (שמואל ב ח ב);
• "וקרקר כל בני שת" – זה המלך המשיח, שנאמר בו: "ומשלו מים עד ים" (זכריה ט י).
• "והיה אדום ירשה" – לדוד, שנאמר: "ותהי אדום לדוד לעבדים..." (שמואל ב ח יד; דברי הימים א יח יג);
• "והיה ירשה שעיר איביו" – זה המלך המשיח, שנאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" (עובדיה א כא).

(ב) אף בערי מקלט הוא אומר: "ואם ירחיב יי אלהיך את גבולך... ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה" (דברים יט ח-ט). ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו. אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים מדבר זה.

(ג) אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו זה. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

ועיקרי הדברים ככה הן: שהתורה הזאת – אין חוקיה ומשפטיה משתנים לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן. וכל המוסיף או גורע, או שגילה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן – הרי זה בוודאי רשע ואפיקורוס.

(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות יי – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי.

ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד" (דניאל יא לה).

אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.

אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד" (צפניה ג ט).

כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

כי תמיד שמוזכר המשי חהוא מוזכר כמלך או קקשור לדוד וישי.   אם היה כתוב "עבדי בן ישי" היית צודק, אבל לא כתוב, ולכן אין שום קשר למשיח, באותה מידה עבדי יכול להיות נביא מצאצאי שמשון הגיבור

תפקידו להיות מלך. הייסורים עוזרים לו להיות מלך טוב 

לכן בפשט אין קשר.

הראשונים שאמרו שזה על המשיח לא הזכירו את תפקיד ייסוריו והרמבם מפורש מתאר מה תפקיד המשיח.

חז"ל גם לא אמרו שזה תפקידו אלא שיש לו ייסורים

אין שום ראיה לחילוק שהצגת או לכך שיש למשיח תפקיד אחר מלבד היותו מלך.

הפשט לא מדבר על המשיח, ובאותה מידה יכול לדבר על נביא מצאצי שמשון הגיבור. אין אפילו רמז וחצי רמז לכך שעבדי קשור בקשר כלשהו למלכות בית דוד,

הראשונים שאמרו זאת על משיח לא הזכירו שעניינו של המשיח לכפר על העם, אלא שהוא מתייסר. הרמבם במפורש מציג את המשיח רק כמלך ולא אומר עליו שום דבר.

ועוד שהרמבם מזכיר אדם מסוים באותו פרק, אדם שלא היה מלך אבל טען על עצמו שכיפר על חטאי ישראל, והרמבם מפורש אומר שהוא לא המשיח והמשיח לא כדוגמתו:

רמבם שם:

(ד) ואם יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף בה כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות יי – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח, ונצח כל האומות שסביביו, ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בוודאי.

ואם לא הצליח עד כה, או נהרג – בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם, ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד" (דניאל יא לה).

אף ישוע הנצרי, שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר: "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" (דניאל יא יד). וכי יש מכשול גדול מזה? שכל הנביאים דיברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוָתן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי יי.

אבל מחשבות בורא העולם – אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח, ולתקן העולם כולו לעבוד את יי ביחד, שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יי לעבדו שכם אחד" (צפניה ג ט).

כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב, והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה. אלו אומרים: מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים: דברים נסתרים יש בהן ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא, מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.

כלומר הרמבם אומר שמכיוון שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ואילו ישוע הנוצרי לא עשה זאת אלא אחריו עם ישראל השתעבד לאומות העולם ללא מלכות, אז הוא לא קרוב להיות המשיח.   הרמבם היה צריך להזכיר שהמשיח מכפר על ישראל כמו שישוע הנוצרי טען על עצמו, אבל לא מזכיר זאת

ועוד ראיה:  אם מדובר על המשיח, היה צריך לומר "לכן ימלוך ואצמיח לו שורש ישי וישב על כסאו" במקום זה כתוב: 

יראה זרע יאריך ימים וחפץ יהוה בידו יצלח .מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל . לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל.              

אין אזכור על מלכות.

המלך המשיח.

לא כתוב שייסוריו בגלות משפיעים על עם ישראל, אלא שהוא מתייסר לפני מלכותו כהכנה אליה.

ברור שזה משל שם - כתוב שאמורא מסוים פגש את המשיח בשערי רומא.   איך הוא פגש אותו לפני 1500 שנה? הכוונה זה משל שאמורא השיג את מגמת המשיחיות בישראל והבין שהיא עוברת דרך ייסורים ושעבוד לאדום עד שמגמה זו תתגלה בסוף במלך המשיח עצמו. כמו ש כתוב שבזמן שיוסף נמכר לעבדות ה' ברא את אורו של משיח

איני יודע אם זה טרול כל כך נודניק, או שזה באמת מיסיונר שמנסה דרך טרוליות מגושמת לטפטף את הרעל שלו, אבל לנהל עם אחד ששמות הניקים שלו נוטפים את הזיוף של המינים, כמו דעותיו,דיון על פשט מקור זה או אחר - ממש לא מומלץ.

..

שמחייבים אותך ללכת לטיפול ודווקא עם מטפלות שלהם.

בוא נגיד שהגעת למצב מוזר ביותר שהצליחו לחייב אותך ללכת לטיפול, באיזה קטע הם מרשים לעצמם לבחור את המטפל שלך? בלי קשר להאם הוא גבר או אשה.

אני הייתי שוקל למצוא עבודה במקום אחר.

לגיטימי לגמרי

חוץ מזה שבמעונות יש עוד שבועיים, ובהרבה מקומות יש קייטנה שבוע הבא.

במקומות שיש שתי אזעקות ביום ותמיד יש התרעה מוקדמת הסכנה להחזיר את הלימודים נמוכה.

בשביל להוביל מאות תלמידים לממדים בבטחה.

יקשה המקשה - התמודדנו שנים ארוכות עם אזעקות ללא כל התרעה מוקדמת, אז 6 דקות לא יספיקו?

והתשובה היא כמובן שגם כאשר היו אזעקות בלי התרעות, אז למרות כל התרגולים וכל ההבטחות, בפועל רבים רבים בבתי הספר נשארו מחוץ לממד. אי אפשר לנייד בדקה וחצי מאות תלמידים למרחבים מוגנים בכל בית ספר.

וזה עוד לפני שדיברנו על המורים עצמם, שצריכים לעזוב את הילדים שלהם לבד בבית, כאשר לפעמים המורים גרים במקום שבו עוד לא החזירו את הלימודים אבל מלמדים במקום שבו כן החזירו, או שסתם יש להם ילדים בני 9-10 שעוד לא חוזרים ללמוד כי מחזירים רק את הקטנים. לחלקם/ן יש בני/ות זוג מגויסים וכו', כך שאין מי שיישאר עם הילדים בבית בתקופה שבה אין יום ללא אזעקות.

לק"י

ובהתחשב בזה שכולם ירדו בצורה מסודרת, ויקשיבו להוראות.

והדרכים גם הן מסוכנות כרגע. לא בכל מקום יש מרחב מוגן.

אני שמחה מאוד שאני כרגע עוד בחל"ד. כך שגם אם יחזירו אצלינו, אני אוכל להשאיר בבית.

בעבר הורים לילדים מתחת לגיל 14 שלא היתה להם מסגרת/ מי שישמור עליהם, יכלו להשאר בבית.

ברוך ה' ירדו קצת מהעץ.. ונקווה בעזרת ה' שימשיך כך ולא ינסו שוב להחזיר למסגרות.

(אני חושבת שבעיקר הכעס שלי) זאת הציפייה מצוותי החינוך להגיע וללמד/ להדריך סיטואציה כזאת.

למרות שגם שמעתי קולות של אנשי חינוך שמאוד מתלהבים על חזרה (לא מצליחה להבין את זה.....)

כל כך מתסכל!

אם כבר אז שיפתחו למי שניגשים לבגרויות, כי זה באמת קריטי - אבל גנים? יסודי בנמוכים? דווקא ילדים קטנים? אני תוהה אם מצב כזה לא יגביר חלילה חרדות אצל הילדים

הקבוצות היישוביות ממש סוערות על זה

יגביר חרדות, במיוחד בגילאים קטנים שצוות חינוכי של מורה ואולי מדריכה/סייעת צריכים להיות על 30 ילדים וכו'

בעיקר הדרכים נראות לי בעיתיות 

וגילאי הגן והיסודי הצעיר (א-ג) זה אפילו גרוע מכך.

כי כיום הבסיס של הלמידה בגילאי יסודי וגן, זה ה"בייביסיטר" שהם מספקים, לפני אפילו הלמידה.

והבייביסיטר הזה נדרש להרבה הורים כדי לצאת לעבוד,

כיום מה שקורה זה שיש מורים (בעיקר בתיכון עם לחץ בגרויות) שמנסים ללמד. ותיכונסטים שלא ממש מצליחין ללמוד (מסיבות רגשיות. מהפרעות סביבה וכו')

בגילאים הצעירים יותר ממה שהתרשמתי. אפילו לא מנסים ללמד אלא לכל היותר ליצור שיח רגשי מרגיע אולי פעילות הפוגתית וכו'

מי שכן מנסה ללמד, עושה את זה תוך רתימת ההורים ללמד את הילד. לרוב ההורים זה רק יוצר יותר רעש בראש מאשר שקט וחלקם מעדיפים לוותר על כך.

היה נכון יותר להחליט שעכשיו 3 שבועות בין פורים לפסח מערכת החינוך סגורה.

ולהאריך את שנת הלימודים בשבוע-שבוע וחצי.

לחלופין. להקדים את פתיחת שנה"ל שנה הבאה.

המצב כיום, זה לא פייר כלפי אף אחד.

לא הורים. לא תלמידים ולא מורים.

לכאב פיזי

צריך טיפול

דחוף

עדיף דרך קופת החולים, אבל אפשר גם דרך סה"ר או ער"ן. 

ואו מכל דבר קטן כואב לי כזה בלב

עוזר לי ממש לבכות וככה להוציא תכאב החוצה... וגם לכתוב הכל פשוט מה שיוצא וגם אני נותנת לעצמי לכאוב, מותר.. אבל אחכ משתדלת לעשות משו כיףף ומשמח♥️

ויושבת על משהו.

על מה זה יושב אצלך?

לטווח רחוק ובכללי יכול לעזור לתחם את הכאב ולתת לו ביטוי בזמנים קבועים ביום בצורה ממוקדת ןמתוך שליטה, וממילא כנראה שהוא פחות יצוץ בשאר היום בצורה קיצונית

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

באמת קטונתי מההבנה במקור הזה...

מקום לעולם. לפי קבלת האר"י. (לא מבינה בזה כלום כמובן, סתם, עלתה לי האסוציאציה הזו);

אולי כדי שמשהו יוכל להיכנס, צריך שיווצר איזשהו סדק בשלמות....

אסוציאציה נוספת שעלתה לי: הבן שלי אמר לי שחייבת להיות מידת הדין

בעולם; הוא דיבר על גמרא שמסופר בה על עזים שחורות.....לא זוכרת בדיוק

איך ומה..... משהו שאי אפשר שרק מידת החסד  והרחמים תהיה בעולם.

 רק שלם וטוב כי אז ייקרע לגזרים.

מאוד אבין אם יגיבו כאן: מה הקשר?!

לא יודעת בדיוק, אבל יש לי הרגשה שיש איזה קשר במה שהבאתי.

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

דווקא מתוך הריחוק והמריבה אז האישה זוכה להיפקד

נכון... התוס' שם...

על כל פנים זה לא נראה שזה דחייה גמורה אלא יותר הכרעה

הגמרא בברכות לא ב מביאה את 2 הצדדים בתור מאן דאמר

אז אולי כן יש בחינה מסוימת שבה דברי לרבי עקיבא התקבלו ועל פיה הסיפור

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

זה לא מתנגש עם רימון? חוסם גם מה דאינו פרסומות? 

לא כמו vpn שזה ממש להעביר את כל האינטרנט שלך דרך ספק הvpn

dns זה דומה לספר טלפונים, שאתה כותב כתובת של אתר או לוחץ על קישור לכתובת של אתר, הdns יודע לנווט אותך לIP שזה המקבילה של המספר טלפון המדויק של מי שאתה מחפש

כלומר adguard במקרה הזה, יכולים לדעת רק לאיזה אתרים ניסית להיכנס, ולא מה קורה בתוכם או דברים שהעלית סיסמאות וכו'

וadguard היא חברה מוכרת עם הצהרת פרטיות שהם לא מוכרים את המידע של איפה אתה גולש

אז כן זה נחשב בטוח אם אתה לא עובד על איזה משהו מאוד סודי/מסווג שאז אולי יש נהלים סופר מחמירים

על איזה רימון אנחנו מדברים? אפליקציית הגנה?

או גם שהספק של האינטרנט בבית זה רימון ואתה גולש על הוויפי?

מבחינת האפליקציה זה לא אמור להתנגש הם עובדות במקביל, רימון תסנן תוכן וadguard יחסום פרסומות

עם הוויפי זה כן יכול להתנגש במובן של זה שלא יהיה לך גישה לאינטרנט, ותקפוץ לך התראה כזאת

ואז פשוט אפשר לחזור להגדרות, dns, ולהחזיר לאוטומטי ואינטרנט יחזור לעבוד כרגיל

אני לא אומר שזה נוח לעשות את זה עכשיו כל פעם

אלא שזה פשוט לא איזה משהו בלתי הפיך

זה הגדרה שאתה משנה בשנייה

תודה רבה על המידע.

מה זה קליקבייטים? 

הכוונה לכותרות שבנויות לגרות את הסקרנות, אבל כשנכנסים פנימה אין באמת תוכן אלא סתם להג.

למשל "ילד בן 8 רצח את אחיו בן 5" ואז כשאת נכנסת את מגלה שזה בכלל סיפור מחו"ל, חסר פרטים והקשר, שלא מעניין אף אחד.

אז פיתו אותך להיכנס לכתבה ובכך ליצור תנועה דיגיטלית בתוך האתר, ולמעשה רימו אותך.

או כמו ש"פשוט אני" הדגים עם הכותרת שלו כאן למעלה. כותרת של פיתרון קסם שמפנה לטקסט אחר חסר ערך מוסף.

אלא גניבת הדעת שאת חושבת דבר אחד ואז מגלה דבר אחר.

המטרה בקליקבייט היא עצם התנועה הדיגיטלית שעשית, לא שתקני משהו או שתקבלי החלטה.

קליקבייט נועד לגנוב את לחיצת העכבר שעשית. לא למכור, לא לשכנע, לא כלום.

זה כמו שמישהו קורא בשם שלך, וכשאת שואלת "מה?", אז הוא אומר "כלום".

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

על משהו שלמדת, לחשוב על כל מיני דברים המעניינים אותך.......  הכל בראש כמובן.

לתרגל כל מיני דברים וכו'....

אבל לבטח את יכולה לעשות או ללמוד או לחשוב או משהו שמעניין אותך.

החי צומח - אני הייתי עושה את זה לפעמים בלילות כאלה, או מתרגלת בראש משהו שלמדתי,

וכאלה.

מה עם פשוט לקום ולעשות משהו? לכרסם משהו טעים במטבח? לקרוא ספר מעניין/משעמם - עד שתיפול

עלייך תרדמה?  לישון עם חיית מחמד נחמדה ונקייה? לשתות חלב חם (לסיסרא זה די עזר....). עם דבש?

לא מתמצאת בריטאלין, אבל יכול להיות שאפשר ליטול אותו רחוק מזמן השינה? אולי הוא מעורר מדי?

חס ושלום

אצלנו לא רלוונטי להתעורר...

ואני לא מדבר רק על הימים הקרובים כמובן...

התרגלנו לסבבים מול עזה, עכשיו נתחיל להתרגל לסבבים מול איראן.