גם בשבוע יותר מתקדם.

האמת שלא ניסיתי לשאול רב.

שתיתי הרבה לפני, בתשעה באב עצמו לא זזתי מהמזגן והשתדלתי כמה שיותר לנוח וב"ה עבר בטוב.

כמובן שבעלי עזר בכל מה שהיה צריך.

אבל מודה שזה לא גורם שהפעם לא אדאג מתשעה באב שמתקרב 😅

אבל את מכירה את עצמך בצומות, מכירה את מצב ההריון שלך, את יכולה להתייעץ עם הרופא ואז ללכת לרב ולשאול אותו.

בעיקרון מתחילים לשתות איזה יומיים שלושה לפני, אבל ממש לשתות. 3 ליטר ביום בערך.

השנה הצום יוצא מוצש אז אפשר לאכול סעודה שלישית טובה, אפילו בשרית אם רוצים.

לאכול פירות- אבטיח, ענבים..

וכמובן בצום עצמו להיות במזגן, לא להתאמץ ולהיות קשובה לגוף שלך, אם יש צורך לשבור את הצום. 

אלא אם יש סיבה שלא.

ואם במהלך הצום יש קושי, יש אפשרות לשבור את הצום.

כדאי כמה ימים לפני להתכונן עם הרבה שתייה.

ולהתייעץ עם רב כדי לדעת כמה לצום ובאיזה שלב להפסיק.

אני צמתי תמיד ההריונות, עבר בשלום.

גם לא בכיפור

אני לא יכולה לצום בהריונות

כי גם בלי צום אני מרגישה גרוע

(הקאות וחולשה/ צירונים מוקדמים)

צום ט באב הוא יחסית קל להקלות בהריון

אני אהיה בחודש תשיעי שהבנתי שבו פחות מקלים

כמובן שאשאל רב, אבל אשמח לשיתוף ממישהי שחוותה

גם עכשיו אני בתשיעי

חשוב להכניס הרבה נוזלים לגוף בימים לפני

ענבים,מיץ ענבים

.

אולי לקחת כדורי קל צום או של פוראוור

ולנוח

אני רק במיטה רוב היום

ובעלי עם הילדים

אחרת לא מסוגלת

יצא לי גם לשבור באמצע אם את מרגישה חולשה וסחרחורות שמתגברים ובטח אם מתחילים צירים

גם בתשיעי כי נכון אפשר ללדת אבל לא בריא לגוף להגיע מיובש ללידה צריך כח

וגם צריך חלב לתינוק😉

וקיבלתי הנחיות מתי ואיך לשבור את הצום.

זה צום חמור יותר מתשעה באב, ועדיין יש בו מצבים ששוברים אותו גם בחודש תשיעי.

תעשי שאלת רב. כי יש בזה הרבה הנהגות.

בכ"א אם כן תצומי-

לא מתייבשים כ"כ  מהר...

שותים הרבה לפני

מתכוננים כראוי

נמצאים כל היום במזגן ואח"כ משלימים....

כמובן אם לא מרגישים טוב/לא מרגישים תנועות וכד' מיד שותים. זה לא יום כיפור

ביום כיפור האחרון הייתי כמה ימים לפני התאריך

צמתי את כל הצום כאילו אני בחורה צעירה

ממש בשעה האחרונה של הצום היו לי טיפ טיפה צירים שעברו ברגע ששתיתי

ילדתי 3 שבועות אחרי....

די בהתחלה עוד בלילה

כי התחילו לי צירים

תשאלי רב

תהיי במנוחה

וקשובה לגוף שלך

שום צום בשום שלב בהריון.

יש רבנים שמקלים יותר יש רבנים שמחמירים יותר.

כמו הרבה נושאים תלוי את מי תשאלי.. 

ויש שפוסקים שנשים בהריון לא צריכות לצום כלל צום נדחה

תבדקי מול הרב שלך

(אני באופן גורף לא צמה בהריונות בגלל קרישות...)

כמובן שצריכים להתכונן היטב לפני כן ..

ובצום עצמו לנוח בחדר ממוזג עד כמה שניתן.

כשאני הייתי בהריון אחרי קיסרי ורופא אמר לי שעדיף שאשתה..

שאלנו רב והרב אמר לבעלי שהוא יהיה אחראי על הילד הגדול וייתן לי לנוח בחדר ממוזג.

אם לא ארגיש טוב חלילה- אז לשתות.

אבל צמתי במון פעמים בהריון בתשעה באב וביום כיפור. גם בחודש תשיעי וגם באמצע הריון וגם בתחילה.

החכמה היא להכין את הגוף בייומיים לפני כן, לשתות המון מים, לאכול ענבים

והמלצה שלי: לשתות מיץ ענבים של קידוש (תירוש). עוזר מאוד. והשנה אפשר לשתות כי ערב תשעה באב זה בשבת אז אין איסור בשבת לשתות מיץ ענבים..

ובצום עצמו לנוח כמה שיותר בחדר ממוזג.

(יותר קשה זה לצום כשאת מניקה. במיוחד כשמדובר בתינוק קטן שרק יונק.

ועברתי את זה גם כמה פעמים כם תינוק בן חודשיים. זה מאתגר ומחליש ממש.

אבל גם כאן למדתי להתכונן טוב לפני כן...)

בהצלחה ובשורות טובות

לפי הפסיקה שלנו צמים. אל תתכנני לעשות כלום חוץ מלשכב במזגן.

אם יש חולשה קיצונית, הקאות או צירים אז יש פעמים שצריך להפסיק את הצום. אני צמתי פעמיים, עבר סביר במנוחה מוחלטת. הייתי חלשה ממש אבל לא נגרם נזק להריון.

אם את ב"ה לא בהריון בסיכון.
הריחון בסיכון- זה משהו אחר.
לא מתייבשים ממחסור של שתיה ביום וחצי... צריך גם לדעת להיערך בהתאם לפני הצום...
ב"ה צמתי בהצלחה ברוב ההריונות שלי, גם כיפור. לא קיבלתי היתרים כי הריונותיי ב"ה היו תקינים (כמובן צמתי רק יוה"כ ו9 באב, לא צומות קטנים...)

לפחות שלושה ימים לפני, להרוות את הגוף בנוזלים - אפשר ממש לעשות טיימר כל 30-45 דקות, וכשהוא מצפצף אז לשתות ולכוון אותו מחדש.

לי זה עזר מאוד במקומות שצמתי (ובכל זאת היה לי יו"כ אחד שהתחילו לי צירים לקראת הסוף אז כן שתיתי).

גם אני קצת בלחץ מהצום. עם תינוק בהנקה מלאה (שיונק הרבה...) ועוד גדולה יותר שגם עוד מתפנקת לפעמים עם הנקה (אצלה אפשר יותר לצמצם, אבל יום שלם זה עשוי להיות קשה).

לק"י

(תירוש). זה גם יכול לעזור.

ובצום לנוח במזגן כל היום. אם יש ילדים- לדאוג להם מראש לאוכל שיוכלו לקחת לבד (או שמבוגר אחר ייתן להם), ברבוקי מים, משחקים זמינים.

וממליצה גם לשאול רב עם הפרטים שלך (אם יש הקאות/ בחילות/ ברזל נמוך וכו').

ואם הוא אומר לצום, תשאלי באיזה מקרים צריך לשבור את הצום.

לשתות המון מים

ללקק כפית דבש לפני הצום

לאכול ענבים שלושה ימים לפני

כנל אבטיח

בארוחה המפסקת להפחית מלח

בדכ אכלתי מרק, קוסקוס ועוף.

לשבת במזגן ולא להתאמץ

שכדאי לנסות לפני הצום, כי לא לכולן זה עושה טוב.

במידה ונפסק לך לצום ולשבור במידת הצורך, צריך לברר מה הדין לגבי הבדלה (כי כשתשעה באב יוצא בשבת אז ההבדלה במוצאי תשעה באב, אבל עם אוכלים צריך לעשות הבדלה קודם).

בזמנו אמרו לי שאם אני שוברת את הצום אז לעשות הבדלה על בירה שחורה, כי תירוש בעייתי בתשעה באב, בסוף לא היה צורך כי צמתי כל הצום.

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר