אני מחפשת עבודה, וכרגע בשלב של ראיונות לכמה מקומות. אני בשבוע 16, והעבודות אליהן אני מתראיינת מתחילות בספטמבר, כלומר כשאהיה בשבוע 22.
מצד אחד, אני לא מחוייבת חוקית לספר כרגע על ההריון, וסביר שזה יפגע לי בסיכויי הקבלה. מצד שני, לספר שבועיים לפני תחילת העבודה בפועל בטח יצטייר רע מאוד מאוד ואולי עלול להשפיע על היחס של המעסיק אליי, או לחילופין חיזלוש של ההעסקה ברגע האחרון.
מה הייתן עושות? מספרות בראיון? מספרות כשחותמות חוזה? מספרות רק כשחייבות חוקית?
אשמח לעצות 🙏
אם את בשבוע 16 כבר אז בראשון לספטמבר לכאורה תהיי כבר בשלב שבו את צריכה חוקית לספר למעסיק...
גם אם חוקית את בסדר, כמו שאמרת - בוסים לא יאהבו את זה שלא סיפרת...
הייתי מספרת בראיון
ויודעת מראש שיתכן מאוד והמנהלים יביאו לי רק מילוי מקום לחל"ד/משרה קטנה.
חיבוק גדול, זה באמת דורש הרבה אומץ לחפש עבודה בהריון ♥️
אגב עם המחסור של המורים היום אני כן מאמינה שיביאו לך משרה, אבל כנראה שהמשרה תהיה רק מילוי מקום לחל"ד. סתם השערה.
אלא אם את ממש בטוחה שיקבלו בכל זאת
צה 'אני עושה- מחכה ישעדכנו שהתקבלתי
ובדר''כ אחרי זה יש איזו םגישה או ישחה ראושנית כזאת של הסבר על התפקיד וכדומה-
ואז כן מספרת
אבל לא מציגה באופן לש
חיכיתי להתקבל כדי להודיע
אלא מסבירה שבזמן הראיון היתי בשלב מוקדם כדי לספר..אבל חשןב לי לעדכן מראש כדי שיהיה מספיק זמן להערך🙏
שיכולים לא לקבל אותך לעבודה בגלל הריון
אז אם לא רואים עלייך עדיין את לא אמורה לספר על ההריון..
בסוף חוק זה חוק ואת לא משקרת כאן חלילה
מכירה הרבה שסיפרו בראיונות ופשוט לא התקבלו לעבודה .. אז לדעתי לא שווה להיות נחמדים על חשבון הרווחה הכלכלית של המשפחה שלך.
כמובן, אם את לא חייבת לעבוד והמשכורת שלך היא אקסטרה ואת לא מרגישה בנוח עם לא לספר אז המציאות שונה ..
לא יפה להעלים דבר כזה
חוויתי את זה כמה פעמים עם קולגות והשנה גם כמעסיק בעצמי,
זה מבאס פוגע באמון.
את בהריון, אחלה תניחי את זה בינינו בסוף הריאיון. לא בטוח שלא תתקבלי בגלל זה, אבל אולי יכוונו אותך לתפקיד שמשקיעים פחות בהכשרה או לפחות ידעו להעריך לזה.
לדעתי - לא ישר לא לשתף (עזבי רגע את החוק.. באינטראקציה בין אנשים, זה מבאס) ובעיניי גם פוגע ולא נעים. כשמישהי לא מספרת - כמעסיקה- זה מוריד לי ממנה. חבל להתחיל ככה.
זו דעתי
קוראת פה בשרשור שיש אומרות ש''אל תתני ללא נעים לפגוע ברווחה של המשפחה שלך'' לא יודעת.. בעיניי להיות בנאדם זה הבייסיק, ולא מפסידים מזה.
בהצלחה!!
זה לא פייר להנחית עליהם בספטמבר שאת שם רק לעוד ארבעה חודשים או שלושה...
הייתי אומרת בסוף הראיון שאני ממש בתחילת הריון.
אולי לא הייתי מספרת באיזה שבוע אני, למרות שגם שם אם היו שואלים אז אין דרך לשקר
ומאחר וזה קורה המון ..
יכולה להעיד שבעבודה אחת
בראיון היתי בשבוע 5-6
בקושי אני ידעתי שאני בהריון.. עוד לא ראיתי דופק
אז כמובן לא סיפרתי
סיפרתי בהמשך.. הבוסית כ''כ התעצבנה
ומצד שני הודתה בפה מלא שטין סיכוי שהיתי מתקבלת אם היתה יודעת
וואלה זכותי לעבוד ולהתפרנס
ואם לאנשים זה לא ברור אז אני לא חושבת שנכון שאני לא אעבוד בגלל זה
למה לדעתך עשו את החוק הזה. ? שלא חייב לספר עד חודש חמישי ?
בדיוק בגלל זה שהריון פוגע בתעסוקת נשים ומעסיקים לא מקבלים נשים בהריון כי אין להם כוח להתעסקות הזו .. הרי בסוף אם יש לך עובדת שנכנסה להריון את מקבלת את זה נכון?
אני לא מתעלמת מהקושי של המעסיקים אבל אם מחפשים עובדת לטווח ארוך ולא לשנייה וחצי אז זו תקופה מסוימת שהם סופגים וזו לא הכשרה לחינם ..
אני אישית הייתי באותו מצב ובאמת לא מצאתי סטאז כמורה כי חיפשו עובדת למשרות של מילויי מקום וכאן הייתי הוגנת כי חיפשו למשל לחצי שנה החלפה ואני לא יכולתי למלא את כל התקופה אז ברור שהמצב כזה סיפרתי. אבל אם היו מחפשים למשרה קבועה לטווח ארוך לא הייתה סיבה שאספר כי כמו שמתמודדים עם מורות שיוצאות לחופשת לידה אז כנל ..
אבל יש לציין שהמשפחה שלי באותה תקופה יכלה להתמודד עם זה שאמשיך לעבוד במשהו פשוט שעבדתי בו תוך כדי הלימודים בלי לקרוס כלכלית ..
והייתי ישרה וסיפרתי והמעסיק קיבל אותי ופשוט התעלל בי. אז סורי, יש זכויות בעולם ומותר להשתמש בהם.
היתה לי שיחה ארוכה על זה עם שכן מנהל בית ספר שרוב המורות דתיות והוא אמר שיש דיבורים חופשיים בחדר המורות איך הן מתכננות את ההריון ככה שיהיו בהריון/בתקופה מוגנת נגיד חלד או אחרי לידה בחודש מאי (הייתי בהלם הוא אמר שרובן חרדיות, הייתי בשוק שמדברות על זה ככה בחופשיות), כי זה החודש של השיבוצים. וגם מי שבתחילת הריון בחודש מאי ישר מספרת כי זה החודש של השיבוצים לשנה הבאה ואז הוא מחוייב לתת להן אותם שעות והכל וזה די דופק אותו, והוא ממש תהה בינו לבין עצמו אם זה בסדר או לא (ברור שחוקית הוא לא מחסיר מהן פסיק, אבל בסוף זה דופק אצ המערכת וממה שהוא אמר גם את הילדים. וראיתי את זה גם בעצמי כאמא בכמה פעמים).
ואמרתי לו שלדעתי בתקופה של פעם שמפרנס אחד הספיק אז וואלה צודק מי שרואה בזה משהו לא הגון, כי באמת לא חייבים את המשכורת הזו ועדיף להיות פחות "מתחכמים" ו"מנצלים את המערכת", אבל בימינו שאי אפשר בלי שתי משכורות אז מצטערת, יש תחומים שגם ככה אני בעמדת נחיתות כאישה דתיה, ואם אצטרך לספר כל פעם שאני בהריון פשוט לא אעבוד בחיים. וגם המורות האלה, נשים חרדיות, יולדות כל שנה וחצי בממוצע. אם הוא לא יתן להן את הפרנסה מי יתן להן? נכון זה לא צריך להיות על גב המערכת, אבל במקרה הזה המערכת היא על גב הנשים. לא יתכן שכאמא את צריכה לתפקד במאה אחוז בבית, קשה ממש (לפחות בתחום שלי) למצוא משרה חלקית, אז את עובדת משרה מלאה וגם אם את שמה בגן בשניה שנפתח ומוציאה אחרי הצהרון אי אפשר להסתדר עם כל השעות בעבודה, בטח לא אם יש כמה ילדים במוסדות שונים. אני מרגישה שפשוט מכריחים אותי לקרוס.
אז עם כל הכבוד כשרצו שנשים יצאו לעבוד נתנו להן הקלות כמו לא לספר על הריון בהתחלה - אז כן שישתמשו בזה כי אחרת הן דופקות את המשפחה שלהן.
שסתם לא רוצים להתעסק בלהעסיק אישה בהריון.
היו לי פעמיים ראיונות לעבודות שזה לא היה אמור להשפיע עליהן (אחת למילוי מקום, התלמ היה אחרי סוף המילוי מקום, ואחת שהתלמ היה בחופש הגדול...) ובשתי הפעמים קיבלתי תשובה מפורשת שלא התקבלתי בגלל ההריון. באחת המנהל אפילו כתב לי את זה בהודעה בלי להתבייש....
זה לא חוקי, מעצבן, ולא נעים בכלל....
מאז מספרת למעסיקים רק בשבוע 19-20.
כנראה שלא סתם זה הזמן שקבעו בחוק.
התוצאה של זה הייתה שנה וחצי בלי עבודה.
היא כבר התקבלה הייתה עם חוזה וחיכתה לתאריך תחילת עבודה (מקום ממשלתי - כל התהליך לקח 5 חוד')
ואז רצתה להיות הוגנת וסיפרה על ההריון
החברה בלי להתבלבל ביטלה את החוזה וסגרה לה את התקן.
בשלב הזה של ההריון היא כבר לא מצאה, אחרי שכבר קודם חיפשה מלא זמן עבודה.
הייתה צריכה לחכות ללידה ועוד חופשת לידה שלא קיבלה בה שקל ורק אז מצאה עבודה אחרת.
אז לדעתי אל תהיו תמימות ואל תהיו ישרות על חשבון הלחם והחלב שלכן, כל עוד אפשר עדיף לספר רק אחרי שמתחילים לעבוד בפועל.
כן מסייגת שאם זה תפקידים בכירים של משרות אימון אז כמובן לספר מראש.
ובדר"כ אז גם פחות קשה למצוא עבודה. וגם לא יוותרו כ"כ בקלות על מישהי שראו אותה כמתאימה.
לעבודה מהסגנון הזנ
זה הרבה סיעתא דשמייא, אבל יש גם מקרים כאלו
רק באמצע שביעי
ולדעתי קיבלו אותי אפילו לפני שישי, עכשיו כשאני נזכרת. לדעתי תחילת חמישי. אבל זה היה על השולחן שאני בהריון מן הסתם
עבודה.
כשאני הייתי בהריון ממש סבלתי בעבודה וזה גם היה עבודה פיזית וכאב לי כל הגוף, השעות לא היו טובות ועוד..
חיפשתי עבודה אבל ברגע ששמעו/ראו שאני בהריון - אף אחד לא קיבל אותי. אחרי כמה ראיונות התייאשתי ולא היתה לי ברירה נשארתי לעבוד במקום שסבלתי עד הלידה וזה השאיר לי צלקות נפשיות על תקופת ההריון.
אנחנו פשוט עוברים דירה באוגוסט, ואני אמורה ללדת בתחילת ינואר...
ולהשאר בלי עבודה לארבעה חודשים זה יאתגר אותנו כלכלית מאוד מאוד מאוד.
אין לי מושג מה לעשות 
בזמן אישות שורף בנרתיק נוראאא
ואחרי שיש זרע.. בכלל מרגישה כאילו שפכתי לשם בקבוק אלכוהול..
חוץ מזה אין שום דרך להנות ככה וגם לא מגיעה לשיא בכלל.
מבאס ממש.
שילכו לעזאזל כל המניעות האלו
לא מבינה מה הרעיון
לסרס את הנשים
לקלקל את הגוף שלהן
הכל כדי שהגברים יוכלו להנות בכיף שלהם בלי השלכות בשטח ( הריון..)
לפני שתתנו לי רעיונות לגבי התקנים
לא יכולה
ניסיתי כבר כמה סוגים כל אחד והבעיה שלו (המשותף לכולם = פגיעה בגוף שלי).
לא מקצועיות
לא רגישות
לא סבלניות
(לא כולם הכל ביחד חח..)
סיוט סיוט סיוט
רק צריך למצוא אותם
אין ברירה
ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא
אפשר גם באפליקציה
לתאר מה את מרגישה בדיוק
בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה
ואולי זו איזו רגישות לטבעת
שמטפלת בכאבים ביחסים
אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל
מירושלים
היא יקרה כי היא פרטית
ברור לי שקשור לטבעת
אבל אין לי מניעה אחרת....
אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.
החלפתי כבר כמה רופאות
לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה
כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת
ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל
נורא נורא נורא
אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.
בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.
האמת שגם את אמורה להנות
אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה..
אבל זה חלום.
מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות
במבחר?
או באוניברסיטת חיפה?
לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...
אבל אולי מתישהו
אאמין בעצמי שאני יכולה
ויסתדר לא על חשבון המשפחה
וכו'...
בקיצור:
1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי? (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)
2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון
שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו
ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.
אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.
אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?
תודה
יום אחד אמצא את מקומי.
סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים
אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה
וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...
ובכל זאת
החלום לעזור למתמודדים עם אומנות
נשאר.
אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה
ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...
ועלות של לימודים גם איכשהו.
קיצור
אשמח לתובנות מניסיון.
זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.
בהצלחה עם החלום!!
כן... חשבתי אולי השתנה.
מנסיון כואב
בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני..
באסה שנופלים בין הכיסאות.
כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .
רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.
אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…
אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?
כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.
חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת.
לק"י
אין בעיות צניעות בקורסים.
כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.
באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.
עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.
הדיבור, אירועים, וכו
יש כאלה שלא מפריע להם
אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע
יש מצב לדבר איתה?
אם זה בסדר...
שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש
הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית
ולא יודעת אם זה מתאים לך..
אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.
יש תואר די חדש
בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי
אם עשית בגרויות.
יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.
ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.
כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.
יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.
כלא חרדים.
בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.
מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.
אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).
אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).
היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,
כנראה שהייתה לך בעיה קשה.
אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.
פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.
ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.
למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה
לא סמינר גדול
אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי
אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים
יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)
אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)
רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית
באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי
תתקשרו לשם לשאול.
זו הוראה של המל"ג.
אני התקבלתי למבחר
ועשיתי בגרות מלאה
זה הסוג מוסד
למדתי בסמינר ולא באולפנה
גלויההחכמתי.
(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות
ולשנות את עצמי
כדי להתקבל...
אבל זה נותן אופק).
אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)
ש
אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)
בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים
אז איך זה ישתלב
והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.
ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם
כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...
ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה
ולממן עוד תואר...
קיצור
דימיון.
שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.
לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.
ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.
זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.
מרגישה שאין לי כבר כח
אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים
ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד
והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד
וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים
אין לי כח להיות הגמח של השכונה
בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות
אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש
או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה
אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל
ואין לי כבר כח
אוףף
זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים
אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים
חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר
וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו
לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים
וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית
(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)
סופריקה
הן לא מפחגדות עליהם?
כנראה סומכות עלייך...חחח
הייתי מעדכנת אותן בעדינות בסכנה, אפילו שהן חברות טובות.
אולי זה כביש צדדי ללא רכבים, אז הן מרשות לעצמן? (שזה גם סכנה!!!)
ולא מבינה איך בחוצפתם הם נכנסים לגינה שלך??? הזוי.
הייתי שמה שער וגדר אתמול.
זה לא לעניין
טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..
ערב שביעי של פסח, אני לא ככ מרגישה טוב, בחילות והרגשה כללית מגעילה. בבוקר גם הקאתי.
במקביל אני מתלבטת אם התחילו לי טפטופים של ירידת מים. לא בטוחה. ממש לפני הצפצוף של החג אזעקה ואנחנו בממד לאיזה רבע שעה. אח''כ מתקשרת לדולה והיא אומרת לי מה לעשות כדי לבדוק האם אכן ירידת מים. בכל מקרה מציעה לחכות לצירים. אני מנסה את מה שהיא אמרה, לא בטוחה אם ירידת מים או לא. מעדיפה לחכות. אבל מרגישה במתח.
ב 5 בבוקר (אחרי קימה ב 2 מאזעקה) מתעוררת מציר, מבינה שמתחילים צירים, בתחילה כל 20 דק אחכ כל 10 דק. בעלי לא הולך לתפילה כי לא יודעים איך זה יתקדם.
כשעתיים צירים כל 10 דק, אחכ שקט. וככה לאורך היום צירים למשך כשעתיים, ושקט למשך כשעה - שעה וחצי. זה טוב כי זה נותן לי זמן לישון בין לבין, וגם לבעלי..
סביב 17:00 אחהצ הצירים מתחילים להצטופף, כשבמשך שעה יש לי ציר כל 5 דק והם מתחילים להתחזק, אני מבקשת מבעלי לקחת את הילדים להורים שגרים קרוב. הוא חוזר ואני מתקשרת לעדכן את הדולה ולשאול מה היא חושבת. מציעה לצאת לבית חולים ומעדכנת שהיא מתארגנת ויוצאת גם.
מתקשרים לנהג גוי, מגיע אחרי רבע שעה ונוסעים.
בשעה 19:00 בערך במיון יולדות רגוע והאחיות מקסימות. מחברים למוניטור, בודקים פתיחה - 3.5. מציעים לי להתקדם עוד קצת לפני כניסה לחדר לידה. רואים שאני קצת מיובשת וממליצים לי לאכול ולשתות כדי שיהיה לי כח בלידה. אני מבקשת לידת מים ומבטיחים לי ששומרים לי חדר.
פותחים לנו חדר צדדי ליד המיון ושם אני, בעלי והדולה מעבירים את הזמן ואת הצירים, מוציאות את החג, אני סופרת ספירת העומר. בין הצירים מפטפטות , רוקדות. בצירים עושות כל מיני תרגילים.
אחרי כשעה וחצי מורגש שהצירים מתחזקים. הולכים למיון יולדות ואני עוברת לחדר לידה- השעה בערך 21:00. מיילדת עם אנרגיות טובות מקבלת אותנו.
היא בודקת פתיחה- 3.5 אני דיי מאוכזבת. מציעה לי סטריפינג ועושה בהסכמתי- זה כאב נורא!
בינתיים מחברת למוניטור. קוראת לרופא שיאשר לידת מים. הרופא שומע את הרקע שלי (שתי לידות שהסתיימו בוואקום, ובלידה ראשונה איבוד דם) וגם במוניטור כעת היו פעמיים ירידות דופק. לא מאשר לידת מים.
אני נשברת מזה, נורא פוחדת מהכאב של הלידה, דמיינתי שבמים הכל יהיה קל יותר.
המיילדת והדולה עוזרות לי להתגבר על זה ומעודדות להיכנס למקלחת עם מוניטור נייד.
אני במקלחת, מתכסה בסדין, בעלי לידי.יושב על האסלה. הזרמים של המים החמים על הגב מקלים.
לא יודעת כמה זמן ביליתי שם. מידי פעם המיילדת באה לסדר לי את המוניטור כי לא קורא טוב, התינוקת כבר יורדת כלפי מטה והזוית של המוניטור לא ככ קולטת את הדופק..
אני מרגישה צירים חזקים ממש. אולי אפילו לחץ. מעדכנת את המיילדת שמציעה לצאת להיבדק , וגם לסדר את המוניטור.
בבדיקה- פתיחה 5. אני מרגישה שאני נשברת. כמה זמן זה עוד ייקח. הצירים כואבים נורא. מתחילה להתלבט על אפידורל, מציעים לי לקחת כרבע שעה ואז לקבל החלטה. אני מרגישה שהדולה שלי לא בעד (טוב, היא גם יודעת שאני לא הייתי בעד מראש ואולי זה טוב שהיא החזיקה את הקול הזה). אחרי כמה זמן אני מבקשת אפידורל. המיילדת אומרת שתבדוק אותי- פתיחה 8, מציעה לפקוע מים, בינתיים המים פוקעים לבד והיא אומרת לי "את יולדת. קדימה".
- בלידה הראשונה הייתי עם אפידורל. בלידה השניה בלי , אבל בשלב של צירי לחץ עשו וואקום מהיר בגלל מצוקה חדה של העובר, אז לא ידעתי איך תכלס זה מרגיש ללחוץ את התינוק החוצה..
ואמאלה, זה כואב נורא נורא. איבדתי את זה, בכיתי וגם צעקתי כמו שלא חשבתי שיקרה לי.
אבל ב"ה אחרי 7 דק' מאז שהמים פקעו התינוקת המהממת שלנו היתה בחוץ.
וב"ה ללא קרעים ותפרים.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
איזה גיבורה את
זה כל כך מרגש המסע הזה
מעריצה אותך על כל השעות הארוכות
מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️
איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!
איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!
ומאוד ניסי. פלא ה'
ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים..
תודה רבה על השיתוף!
המון נחת והתאוששות קלה❤️
באמצע הלילה ביקשתי מבעלי להשכיב את התינוקת שבת חודשיים כי לא יכולתי כבר מרוב עייפות להיות איתה והלילות האחרונים קשים
לקח לו הרבה זמן להחזיר אותה לישון והבוקר אני מרימה מהמיטה ורואה את הסדין עם כתמי דם ופצע דם בצורת שריטה בפנים שלה
בעלי לא שם לב אבל זה ברור שזה מניסיונות ההשכבה שלו. הויסות שלו לא מאוזן וכשהוא עייף כנראה לא נזהר מספיק
אני עם מצפון מטורף!! אם הייתי איתה אני זה לא היה קורה
מצפון על הבכי האומלל בלילה בלי מענה לשריטה או אפילו חיבוק קטן.
אוף
זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן
באסה
יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.
ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...
שנשברה לי הציפורן
והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת
היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר
תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח
🫂🫂🫂
זה מניעה שידועה עם אחוזי מניעה נמוכים
בעיקר מכיוון שהשימוש בה צריך להיות מאד זהיר ולפי הכללים.
אם את מעוניינת במניעה אמיתית, כדאי ללכת על סוג אחר....
אבל אצלי זה עבד הכי טוב בתור מניעה.
גם עם שקפים
כדאי ללמוד לזהות את תקופת הביוץ ובאיזה ימים מתוכם(3-5 ימים) להימנע ממש גם לא לנסות עם נרות או שקפים
זה מניעה מקומית שלא משפיעה לאורך זמן
וילדתי ב"ה ילדים מהממים 😅
זה לא אמצעי מניעה בטיחותי בכלל....
צריך לדעת להשתמש לפי ההוראות בשביל הגנה טובה
ולקחתי 2 נרות כל פעם
כנראה שנשמה שצריכה לבוא לעולם שום דבר לא יכול נגדה..
בתקופה האחרונה המחזור שלי נע בין 28 ל35 יום,
אבל יש בקביעות 16 יום בין הביוץ לוסת.
עשיתי בדיקת דם לוודא שהביוץ עבר ב12.4 למניינם.
(אלה הערכים שיצאו:
פרוגסטרון: 8.9
אסטרדיול: 980
LH: 8.2)
הai טען בהתחלה שזה אומר 2-4 ימים מהביוץ, וכשנתתי לו בהשוואה לבדיקות קודמות טען שהביוץ בכלל ביום הבדיקה...
בכל מקרה, היו לי כמה ימים בתחילת שבוע של הפרשות ממש ממש פוריות, בכמויות, למרות שהביוץ לכאורה היה, ואתמול התחילו לי כתמים ורודים חומים וטיפה אדמדמים. זה לא נראה מחזור ולא דומה, אבל מצד שני מה זה כן...
זה בערך בין 10 ל14 יום מהביוץ לפי מה שהai אומר...
בתחושה שלי ההורמונים עוד גבוהים (רגישות בחזה כמי שיש לי כשהפרוגסטרון עולה).
מתחילה לחשוב שאולי שיבוש הורמונלי או ביוץ לא מוצלח?
אולי ביוץ נוסף?
אין לי כח לעשות מחר בדיקת דם. בינתיים אנחנו מתרחקים אך לא אסורים ממש... לא מרגישה כל כך בהריון למרות שעד הכתמים הייתי בטוחה שכן, ובכל מקרה אין לי כרגע בדיקה ביתית, יכולה מחר לנסות להשיג.
בקיצור הצילו.
ד"א, התוצאות של הבדיקת דם מראות שהביוץ היה כמה ימים לפני כן
אז הכתמים ממשיכים, ועשיתי היום שוב בדיקת דם... ואלה התוצאות:
אסטרדיול (Estradiol): 811 pmol/L
פרוגסטרון (Progesterone): <1.6 nmol/L
FSH: 1.40 mIU/mL
LH: 5.78 mIU/mL
בטא שלילי.
הצ'אט טוען שהגוף מנסה שוב לבייץ בקרוב בימים הקרובים ממש.... אני כמובן לא רוצה לפספס את הביוץ... ומצד שני כתמים ממשיכים כבר כמה ימים, מזל שעשיתי בדיקת דם כי כבר שקלתי להאסר ודי.
יש לי עכשיו שאלה על כתם בניגוב 
מקווה שתסתדר... ובכלל מה לעשות לגבי יחסים.
מישהי נתקלה בזה?
מישהי מבינה מהבדיקה משהו אחר?
אבל מנסיוןאמהלהאישי כשהפרוגסטרון בירידה זה אכן סימן למחזור קרב מאד....
חיבוק גדול
שאלתי גם רופא נשים שאמר שהאסטרדיול הגבוה לא מתאים לוסת...
ושצריך לבדוק אותי כדי להבין מה המצב בעצם...
אבל אין לי רופא נשים זמין מהיום למחר...
ונשמע לי מוזר ללכת למרכז בריאות האישה בשביל זה אולי לא יקבלו אותי.
ובעיקר אנמ מתלבטת אם לחכות שהכתמים יעלמו לגמרי כדי לקיים יחסים ולא לפספס ביוץ או שלא, ולא הצלחתי גם לקבל תשובה נורמלית מרב שניסיתי להתייעץ איתו
להיות בערך 40-60
כאשר הערכים פחות מזה משמעותית
אז מקובל לתת תוספת פרוגסטרון כדי לעזור בקליטה להריון או כדי להאריך את הזמן שבין הביוץ למחזור.
בדרך כלל... לכן לא ממש ברור מה קרה פה.
גם רופא נשים שעונה לשאלות אמר שבגלל האסטרדיול הגבוה זה לא נראה וסת.
אני חוששת להחמיץ את הביוץ. וניסיתי לשאול רב ביום שישי לגבי זה והוא היה מאד לא נעים ולא מביח ולא יודעת מה לעשות
הוא היה 8.8 בבדיקה הקודמת. כל הערכים מראים שזה טרום ווסת.
לא שזה לפני ביוץ. זה מהאתר של אודי לוריא.תראי כאן....
יכול להיות שזה פשוט ווסת נורא חלשה?
אבל באמת זה ערכי אסטרדיול של ביוץ... בקיצור יש פה נתונים סותרים. כן היו לי הפרשות פוריות בימים שלפני הכתמים, ומצד שני לפני הבדיקת דם הקודמת של הביוץ לא היו לי סימנים של היוץ ותר מדי.
כנראה שהיה איזה שיבוש הורמונלי בחודש הזה, השאלה היא מה המצב עכשיו...
הכתמים היו ורודים וחומים ובסוף היו כמה כתמים קטנים בודדים ממש אדומים וזה דעך.
בקיצור בעיקר לא רוצה לפספס ביוץ אם ישנו עכשיו...
סדירים ואת רוצה US
אין יותר מזה מה לעשות כרגע כי בדיקות דם עשית.
לפי הUS אולי יוכלו לראות מה המצב, גודל זקיקים, עובי רירית הרחם וכו'
אל תחששי ללכת למרכז בריאות האישה, בשביל זה הם קיימים.
מבחינה הלכתית אני לא יודעת מה לומר לך, אני קצת "נרוויסטית" בעניין נותנת לבעלי לדבר עם הרב והוא אומר לי מה לעשות
סבלתי שנים מדימומים לא סדירים וכתמים בזמנים הזויים כך שמבינה אותך מאד!!!!!!
