היה לי פעמיים

פעם אחת הרופא שלח אותי לאקו לב ובפעם השניה הרופא צחק על הרופא ששלח אותי ואמר שזה כלום..

ברוך ה' שני הילדים בריאים 🙏🏻

לק"י

קוראים לזה "סימן רך".

היה לי בהריון אחד, אז עשיתי חלבון עוברי.

וזהו...

לא העצם אף

אבל מוקדים אקוגניחם וגם ריבוי מי שפיר וגם חלק במח מורחב

קיצר היה הריון מתוח וקשוח

אבל ילדה בריאההה ומתוקההה ב''ה🙏🙏❤️

רוצה להתעודד...

יש 2 סימנים אבל עדיין הרופא אמר שרוב הסיכויים שהכל בסדר כי יש גם סימנים לטובה- גפיים ארוכות למשל...

מחכים לייעוץ גנטי. אני במתח קשה

את יכולה להתקשר למכון פועה והם יקשרו אותך עם מחיר מיוחד שלהם.

אמנם זה לא 100% אבל את יכולה לחפש שרשור שהיה פה לא מזמן על הסיכוי שלו לתת תשובה שלילית כוזבת.

באופן אישי עשיתי לא מזמן (לא בגלל ממצאים מדאיגים אלא בגלל סיכויים בינוניים בבדיקות הסקר),

הרופאה אמרה לי שאני צריכה לדעת שזה לא 100%, אז בעקבות הדברים של @פשוט אני..  ידעתי לשאול אותה על מקרים שידועים ברפואה על תשובות שליליות כוזבות,

והיא אמרה שהיה מקרה אחד לפני 7 שנים (בקיצור לא רלוונטי). אז תודה @פשוט אני.. שבזכותך היא לא באמת הלחיצה אותי.

אשתי עשתה בדיקת ניפט, דרך מכון פועה זה עולה 1,800 ש''ח לבדיקה של 7 התסמונות השכיחות פלוס מין העובר (אפשר לשלם 2,500 ש''ח בשביל הבדיקה הכי רחבה שיש), ואם יש ביטוח פרטי עם נספח הריון או ביטוח משלים בדרגה הכי גבוהה של קופת החולים, אז מקבלים את רוב הכסף בחזרה.

תוך 48 שעות קיבלנו תשובה שלילית לכל התסמונות שהם בדקו, וידענו את מין העובר, וכל זה בשבוע 9...

אחר כך הולכים לשקיפות עורפית בראש רגוע יותר, כי גם אם עולה ממצא מחשיד לתסמונת דאון - כבר יודעים שזה חסר משמעות.

עם זאת,

אני מזכיר שני דברים:

א. הבדיקה מעולה לאיתור תסמונת דאון, אבל יש מאות תסמונות אחרות שהיא כלל לא מתיימרת לזהות או שהיא כן מתיימרת אבל עם אחוזי דיוק של 80 עד 90 אחוז, שזה לא מספיק טוב.

מי שרוצה לשלול את כל מה שהמדע יכול לשלול - רק בדיקות מי שפיר או סיסי שילייה יועילו.

עם זאת, בדרך כלל נשלחים לבדיקות האלה רק בגלל החשש לתסמונת דאון, ואם זאת הסיבה היחידה - אז ניפט בהחלט עושה את העבודה בלי לסכן את העובר ובשלב הרבה יותר מוקדם.

ב. יכולות להיות הרבה מאוד בעיות בהריון שהן כלל לא גנטיות. דברים שאפשר לראות בשקיפות ובסקירה ואף בדיקה גנטית לא תוכל לזהות.

כך שתשובה שלילית בניפט או במי שפיר לא מבטיחה לצערי שההריון תקין או הילד בריא, וחשוב ללכת לכל הבדיקות המומלצות.

ובהחלט לא צריך ללכת לכולן בשגרה.

הוודאות אצל בורא עולם

קרו מקרים שאמרו משהו אחד, ומתברר ששום דבר והכל תקין

ומנגד גם הפוך שהכל תקין, והתברר הפוך

כמו מי שפיר וסיסי שילייה.

אין מקרים, בטח לא מהשנים האחרונות, שאמרו משהו שהתברר כשגוי בבדיקות האלה.

ואם יש, זה אחד למאות אלפים או אחד למיליונים.

בכל מה שקשור לסקירות US - יש דברים שאפשר לראות שם בוודאות מוחלטת, ויש דברים שאפשר לפספס. תלוי בסוג הבעיה, במקצועיות של הרופא, במנח של העובר...

אבל זה שהבדיקות האלה לא נותנות ודאות של 100%, לא אומר שמומלץ לוותר עליהן.

לא מסכים עם ההמלצה הגורפת "לא צריך ללכת לכולן בשגרה".

את יודעת בכמה הריונות שגרתיים מצאו דברים מאוד קשים אצל התינוק בבדיקות האלה?

ברוך ה' זה לא המצב השכיח, רוב העוברים בריאים, ועדיין יש מקרים שבהם בהריונות מאוד תקינים פתאום מגלים שלעובר אין גפיים (קרה לשכנה שלנו), שהלב שלו לא בנוי נכון, שהמוח לא התפתח בצורה שמאפשרת חיים ועוד כל מיני מרעין בישין. מה תעשי אם בגלל ההמלצה שלך "לא צריך ללכת לכולן", יוולד תינוק עם פגם מאוד מאוד קשה?

שוב, אני לא מנסה להחליץ וברוב המקרים הכל טוב, אבל יש סיבה שהמדינה מממנת לכל אשה את הבדיקות האלה (ולא, ההנאה של ההורים לראות את העובר היא לא הסיבה) - אלה בדיקות שבאמת מצליחות לאתר מומים.

מאתרות בהכרח פגמים גנטיים, עליהם כתבת

שאין בהם וודאות. ולכן אני עדיין חושבת שלא כל אחת חייבת לעשות אותן

יש גישות שעודף בדיקות מזיק לעובר

עי רבנים גדולים שמבינים בתחום

כך שזה לא רחוק מהאמת

ובכלל הבדיקות הסטטיסטיות לפעמים מאתרות דברים שלא קיימים..

נכון, הן גם צודקות

ולפעמים כשהכל תקין, הכל יוצא לא תקין

סוף דבר אם את מחליטה לעשות את הבדיקות קחי הכל בערבון מוגבל

וודאות יש רק אצל בורא עולם.

לפעמים יש ממצאים חד משמעיים שיש מוטציה מסויימת, אבל לא נדע איך זה ישפיע על התינוק למעשה.

אצלנו למשל היתה שקיפות עורפית עם סיכון גבוה לתסמונת דאון.

עשינו מי שפיר - בדיקת שבב, ויצא תקין.

עכשיו אחרי שהתינוק נולד, היו לו כמה עניינים רפואיים, שבעקבותיהם עשינו בדיקת אקסום (בדיקה גנטית מלאה יותר, לעומת השבב שבודקת רק שינויים כרומוזומאליים).

וכן מצאו משהו, שמסביר את העניינים הרפואיים שלו (לפחות את חלקם), אבל זה עדיין לא מספיק בשביל לדעת מה יהיה איתו כשהוא יגדל. כי בחלק מהמקרים זה משפיע גם על הקוגניציה (יכול להיות ברמה של ליקוי למידה, יכול להיות גם פיגור), ובחלק מהמקרים זה ההשפעה מינורית יותר והילד עם קוגניציה תקינה.

בקיצור, זה ממצא וודאי, אבל לגמרי לא חד משמעי. ואם היינו יודעים על זה בהריון, לא היינו מפילים, אבל היינו עוברים את ההריון עם יותר לחץ וחוסר וודאות שלא באמת היה תורם לנו במשהו...

ויש את הסטטיסטיות שלדעתי פחות אמינות, ולפעמים מלחיצות.

כשהייתי צעירה יותר לא ביצעתי את כולן, בגיל מאוחר ביצעתי כי הסיכונים עולים עם הגיל.

נראה לי, בהריון תקין, לגלות מקרים קשים כפי שתיארת זה אחד למיליון. עושים מה שצריך, ואם הכל בסדר, הכל טוב. לא צריך לעשות גם סיסי ומי שפיר אם הכל תקין...כי אולי בהריון התקין שלי יגלו משהו. 

כי עצם הגילוי מאפשר טיפול, ובזכות הגילוי בהריון אפשר להציל את העובר.

יש דברים הגילוי רק לאחר הלידה עשוי להיות מאוחר מידי.

(ושמעתי ממישהי שאני מכירה, שהיא הכירה אישית סיפור כזה, של מישהי שלא עשתה סקירות בכלל, והתינוק נפטר לאחר הלידה בגלל משהו שאם היו יודעים מראש היו יכולים לטפל בו מיד ולהציל אותו).

ב 2 ילדים, בנוסף מוקד אקוגני וגם ראש מקרופלציה משהו כזה

אקו לב וסקירות מכוונות יצאו תקינות פרט לממצאים הנל. שלחו למי שפיר ולא עשיתי מכיוון שלי יש ראש קטן ואף קטן אז לא התרגשתי ולא הזיז לי בכלל.

ב"ה הילדים יצאו בריאים 🙌

הגודל של האף והראש שלך פשוט לא שייכים...

לא סתם עושים את בדיקת השקיפות העורפית בשלב מאוד מוקדם של ההריון.

בשלב שבו עושים את הבדיקה, יש שונות קטנה מאוד בגודל של העוברים.

גם עובר שנולד להורים בגובה 1.4 מטר עם אף קטנטן, יהיה בגודל של עובר שנולד לשחקן NBA עם אף ארוך.

כשהרופא אומר שיש לעובר אף קטן, הוא לא מתכוון שזה ביחס לאנשים שכבר נולדו שאז יש אלפי גדלים וצורות ומידות, אלא ביחס לעוברים בשבוע הזה של ההריון - כלומר ביחס לעוברים בשלב שבו לגנטיקה של ההורים כמעט ואין השפעה על הפרופורציות של הגוף. 

בקיצור, האף הקטן של ההורים לא מסביר את האף הקטן של העובר בשלב הזה של ההריון, ולא מקטין את ההסתברות שהממצא הזה מעיד על תסמונת דאון.

כמו כן, זה לא שהאף הקטן עצמו מהווה בעיה (רפואית או אסטתית). אנחנו פשוט יודעים שאצל עוברים בריאים רק X אחוז הם בעלי אף קטן בשלב הזה של ההריון, ואילו אצל עוברים עם תסמונת דאון זה 5X (המספרים סתם בשביל הדוגמה, זה תלוי כמה האף קטן...). כנ"ל מוקדים אקוגניים בלב ועוד כל מיני ממצאים שמעלים את החשד.

אם הסיכוי לתסמונת דאון עולה בעקבות הממצאים האלה, ובסוף עושים בדיקה ומגלים שאין את התסמונת (ותסמונות אחרות), אז הממצא הזה הופך להיות חסר משמעות.

אצלי גילו את הממצאים בסקירה, אבל הייתה לי הרגשה ממש טובה שזה כלום מניסיון העבר עם הילד הגדול יותר לכן לא ייחסתי לזה משמעות.

קול פנימי אמר לי להתעלם. וב"ה באמת היה בסדר

כמובן שכל אחת תעשה מה שהיא חושבת שנכון לה

(סתם סתם! בלי עגבניות בבקשה!)

באמת צריך לשים לב למבנה ההורים גם, לפעמים זה פשוט מבנה גוף גנטי.

שפיר במקרה הזה.

כדאי להתייעץ עם מכון פועה. 

כל הדברים שבודקים בשקיפות עורפית כדי להעריך את הסיכון לתסמונת דאון ותסמונות אחרות, הם ממצאים סטטיסטיים.

אם עובי השקיפות גדול, אם האף קטן, אם הגפיים קצרות, אם יש ממצאים בלב, אם משקללים את גיל הביצית* - כל אלה רק נותנים בסוף את הסיכוי הסטטיסטי לתסמונת דאון, בהתבסס על מיליוני עוברים בריאים וחולים בעשרות השנים האחרונות.

כלומר בסוף הרופא (או יותר נכון המחשב שלו) יידע להגיד שבהתבסס על כל הממצאים, הסיכוי לילד עם תסמונת דאון הוא X.

זה בעצם אומר 2 דברים:

1. לא יעזור לשאול ברשת "האם היה לכן את זה ובסוף נולד ילד בריא".

עשו מחקר על מיליוני תינוקות, וגילו שאצל רובם המוחלט נולד ילד בריא, אבל אצל אחוז מסוים כן הייתה תסמונת דאון.

אז גם אם כאן כווווולן יגידו לך שנולד להן ילד בריא, זה לא ישנה את הסטטיסטיקה. הסיכון קיים, שווה לבדוק אותו אם את רוצה להיות בטוחה, הסיכון לא נעלם בגלל שבפורום לכולן נולד ילד בריא.

ולהפך: אם במקרה שתי מגיבות מתוך עשר יגיבו שכן היה להן ילד עם תסמונת דאון, זה לא באמת אומר שהסיכון שלך הוא 20%. הסטטיסטיקה של 5 או 15 או 30 נשים לא מלמדת כלום, לטוב ולרע.

2. כל הממצאים האלה לא מהווים בעיה בפני עצמה, אלא רק אינדיקציה לתסמונות גנטיות מסוימות. אם בבדיקה (או אחרי הלידה) יתברר שהילד לא לוקה באף אחת מהן, אז הממצאים האלה יהפכו להיות חסרי חשיבות. זה לא שיש בעיה רפואית להיות עם אף קטן או עם שקיפות עורפית עבה, זה רק ניסיון לנבא את הסיכון לתסמונות. אם אין תסמונות, כבר אין משמעות לממצאים.

בסוף המטרה של הבדיקות היא לא להפחיד אלא לתת ידע, כדי שתוכלי לקבל בחירה מושכלת לגבי ההמשך.

כמו שבטח הרופא המליץ לך, לדעתי הבחירה המושכלת היא פשוט לבדוק במקום להיות במתח.

*גיל הביצית הוא הקובע ולא גיל האם.

אשה שהקפיאה ביציות או עשתה הפרייה מלאכותית בגיל 25, אם היא תיכנס להריון בגיל 40 מאותה ביצית או מאותו עובר קפוא, הסיכוי לתסמונת דאון יהיה לפי גיל 25 ולא לפי 40.

לא עשיתי לא שקיפות ולא סקירה מוקדמת (לא לזרוק עגבניות עכשיו. מיותר)

ואני בשבוע מתקדם- מעל 20.. בלי פרטים מדויקים..

הממצאים המחשידים הם מהסקירה המאוחרת

זה לא משנה את המהות - קיבלת ממצא שהוא לכשעצמו לא מעיד על שום בעיה רפואית, הוא רק מעלה באחוז מסוים את הסבירות שיש לעובר תסמונות מסוימות.

עדיין רוב הסיכויים הם שהעובר בריא.

אם את רוצה לקבל תשובה ודאית ולא להיות במתח, רק בדיקה (ניפט או מי שפיר, כי סיסי שילייה כבר לא רלוונטי) תועיל.

אם את מעוניינת בניפט - רק תוודאי עם הרופא שהממצאים שעלו לא מעלים את הסיכון לתסמונות שעבורן ניפט לא מוצלח (מוצלח = מעל 99.99% דיוק).

קשה להתווכח עם הגיון נשי... יש לו ישות משל עצמו.

ישראל מעל המזלות ונשים מעל הסטטיסטיקות

אין ישראלים עם תסמונת דאון? הפלות? מחלות גנטיות נוראיות?

אני לא מסכים עם האמירה שנשים הן לא רציונליות...

שנשים הן פחות רציונליות מגברים?

אבל כמו שכתבת, היה שם שמץ של אמת, וזה מאוד מורגש כאן בפורום...

טכנאית האולטרסאונד שעשתה לי אז אולטרסאונד הייתה חכמה ואמרה לי מיד שזה לא אומר כלום, ולחזור שוב אולי זה ייעלם. הייתי מעט בלחץ.

באחד הפעמים שהייתי היא כבר לא ראתה את הממצאים הללו, נולדה תינוקת בריאה ב"ה.

או יותר נכון לא היתה הסתידות  של עצם אף בסקירה המוקדמת. בשקיפות הרופא בכלל לא התיחס לעצם האף. אבל יצאה תוצאה לא משהו בלי קשר לעצם האף .

הלחיצו אותנו מאוד . עשינו מי שפיר.

נולד לנו תינוק מתוק חייכן ובריא ב"ה

על כל אירוע שעובר בשלום, אנחנו נגיד תודה.

לק"י

הבת שלי היתה אמורה לחגוג לפני יותר משבוע, אבל הגננת היתה חולה.

גם זה קורה מסתבר....

ימי שני בד"כ די עמוסים

אשמח אם אפשר מפעם לפעם ברביעי, נוח לי יותר

התלמידים הלכו לישון עם תיק ארוז ומוכן וקמו בבוקר להתרעה ואזעקה...

אחרי שחזרנו ביום שלישי קבעו מחדש את הטיול, למחר... 😬

לק"י

לנו היה אמור להיות בשלישי שעבר. בוטל, למרות שחזרנו לשגרה.

הטיול נקבע לשלישי הבא. ימים יגידו מה יהיה....

עכשיו היא בלחץ שיבטלו לה עוד טיול

ואם מתקיים יש לי תחושת סיפוק כזו, מסמנת וי
יש הצלחנו.
דור הגאולה. דור לא פשוט.

ואני רק מתחזקת בזה יותר ויותר

לצאת

לחגוג

להיפגש

מי יודע מה ילד יום🤷‍♀️

יש לנו בסלון גם שולחן כתיבה, שמשמש לאחסון ולא עובדים עליו.

זה פשוט לא נצרך

הילדים שלי אמנם לא מרבים להכין שיעורי בית, אבל אם כן עושים את זה - אז זה בסלון/פינת אוכל.

ואני חושבת שזה מבורך.. חוץ מהפן הפרקטי שאני זמינה יותר לעזור להם, אחרי צהריים זה הזמן שלנו יחד, אצלנו חדרי השינה כשמם כן הם. משמשים בעיקר בלילה.

אצל הבת שלי, מביאים לכיתה את כל הספרים והמחברות בתחילת השנה ושומרים שם.

מביאים הביתה רק כשיש שיעורי בית או כשמסיימים ספר.

אצל הבן שלי שומרים את הספרים שלא בשימוש בבית, וכל פעם מביאים לכיתה ספר חדש שמתחילים.

צריך שיהיה מקום למכשירי כתיבה ומחברות ספייר, שיהיו עוד למקרה הצורך.

זה תלוי כמה אתם קונים מראש, וכמה תוך כדי השנה.

לנו יש סלסלה עם כל הציוד. בינתיים זה מספיק לשני ילדים.

יש לי מדף בארון לכלי כתיבה ספייר ומחברות וכד' של כל המשפחה 

ואין שולחן כתיבה בחדר אלא כולם עובדים בסלון, גם הגדולות כולל תיכוניסטיות אוהבות לשבת בסלון ולעבוד

על הרצפה \ שולחן אוכל.

מבחינתנו פינת עבודה מיוחדת זה מיותר.

גם ככה בכיתה א' הם יצטרכו ליווי צמוד ממך בשיעורי הבית, אז זה הכי נוח.

לדעתי כדאי מדף למחברות ולספרים, ומגירה עבורך למכשירי כתיבה ומשם כל פעם תתני להם (כל הזמן חסר משהו בקלמר)

קנינו לה כשהתחילה כיתה א'. אחר כך הבנו שבגיל הזה ממש אין צורך בשולחן כתיבה, כי נוח להם יותר לעבוד בסלון ליד אמא ולהיעזר בה...

אצלנו לבנים כמעט אין שיעורי בית בגיל הבוגר. בגיל הצעיר הם עובדים בסלון.

לבת השנייה יש שולחן מתקפל קטנטן ליד המיטה, ולבת השלישית (בכיתה א') יש שולחן ילדים מעץ שבעלי בנה לה פעם. היא דווקא אוהבת לפעמים לעבוד בו, לאו דווקא על שיעורי בית אבל גם עליהם. אבל היא חריגה לגילה...

אז לא צריך לקנות שולחן כתיבה (ואם קונים, אז אפשר לקנות אחד רחב), כן כדאי לחשוב כבר עכשיו איפה יאוחסנו הספרים והילקוטים שלהם (במקום שבהישג ידם).

הבת שבכיתה ז לפעמים יושבת לעבוד לבד בחדר.

לפני זה, זה לא רלוונטי לדעתי

זה לא באמת כיף להם לשבת בחדר לבד

וגם בכיתה א לא עובדים ככ הרבה זמן רצוף בישיבה במקום אחד

שולחן מסודר וכיסא וכו מעצמלה
בפועל- עבדו רק בשולחן בפינת האוכל.
עם הקטנים יותר שעכשיו בבית הספר, אין לנו מכתבה. הכל בפינת אוכל.
יש להם רק מדפים מסודרים לספרים ומחברות...

ומגירות אישיות

אבל

שיעורי בית הן אוהבות להכין בשולחן של פינת האוכל (קניתי מפה שקופה-שעוונית, שמיועדת להכנת ש"ב ויצירות)

בגלל שהן שתיים ורוצות להרגיש שאני נמצאת עם שתיהן, יותר נח להן וגם לי בשולחן האוכל.

אבל באמת הקטנים יותר שצריכים עזרה בשיעורים כן יושבים בסלון

רק לקראת כיתות ט-י הילדים עברו ללמוד בחדרים.

עד אז- רק בסלון.

אז בעיני מיותר לכיתה א'.

אחסון ספרי לימוד- אני גם מפנה לכל ילד מדף בסלון (מאחורי דלת, כי זה מתבלגן...).

שם שמים ספרים שלא בשימוש, מחברות ספייר, וכל מיני דפים במצב ביניים (כמו הטבלה של 'מבצע פסח' במהלך החופשה).

אני אוהבת שזה בסלון ונגיש, כי זה מקל עלי לארגן איתם יחד מערכת (בתחילת היסודי זה מאתגר לבד), ולדחוך לשם פריטים שונים ששייים להם ומסתובבים בסלון.

עם מדפים לספרי לימוד ומגירות לקישקושים וכלי כתיבה

אני רוב הזמן נהננתי ללמוד על הרצפה בחדר עד לכיתה ז

ואחותי היתה במטבח/סלון , היתה צריכה עזרה או נהננתה מהרעש

בכיתה א הבן שלי היה צריך אותי ממש צמוד ולכן היה הכי נוח בספה או במטבח

בכיתה ב בקושי שב וגם אז זה קריאה או טיפה דפי עבודה והוא במטבח או בספה 

אבל לא ברמה הזו של התנהגות יומיומית.
ואם יש לו עוד שם, חשוב לקרוא לו בשני השמות לפחות פעם ביום

וגם אם כן, לדעתי זה לא משנה

בסוף זה הילד

עם האופי העקשן

והאתגר

אין פתרונות קסם בהורות לדעתי

בכל מקרה לדעתי כדאי לקרוא גם בשם השני, כי יש סיבה שקראתם לו כך

אם זה קשור לשם או לא...

יש לך ילד שיותר מורכב הקשר איתו

קשה להשיג שיתוף פעולה ממנו

ההשכבה שלו מאתגרת

הוא נעלם לך פתאום...

אני חושבת שלכל אמא עם שני ילדים ומעלה יש ילד (או כמה) שמאתגר יותר מהשאר.

אישית מאמינה גדולה בהדרכת הורים טובה.

אבל אם יעבוד לך לקרוא בשם השני - מעולה.

גם לי הייתה תקופה שבה חשבתי שיש משמעות לשם של אחד מהילדים שלי. (לכל הילדים שלנו יש שני שמות חוץ מלו ולתאומים. אז הרגשתי שאולי מכיוון שיש לן רק שם אחד הוא לא חברותי כזה, כי לתאומים יש זה את זה ולכל השאר יש שם שני...)

לאחרונה גילינו שהוא על הרצף האוטיסטי.

אבל לפני שהוא אובחן, גם הבת הקטנה שלי אובחנה באותה אבחנה - ולה כן יש שני שמות...

אז למדתי מזה שלשם יש משמעות גדולה לאדם, אבל לאו דווקא המשמעות שאנו מייחסים לו.

וברגע שיש לילד קושי - התפקיד שלנו הוא לא להתעסק בשם שלו, אלא לטפל בו לפי הקשיים שלו.

(דרך אגב, הוא הבן הראשון שלך? יכול להיות ש"פשוט" מדובר בהתנגדות שנובעת מגיל ההתבגרות?)

הרבה כוחות! ובהצלחה❤️

עובדתית, יותר יהודים נרצחים בשל יהדותם בישראל, גם במספרים וגם באחוזים. 
 

פשוט מצניעים סימנים חיצוניים אם מרגישים חוסר נוחות, בפועל יש בלונדון רבתי כ-200 אלף יהודים, מתוכם כ-40 אלף חרדים, שבוודאי אפשר לזהות מקילומטרים שהם יהודים.

אני הייתי טסה לשם..
רק חבל שאין לי אפשרות...

הכל היה מעולה

תסעו ותהנו!

כמובן תזהרו במקומות חשוכים וממליצה לדבר עם הבית חבד לשאול אלו מקומות פחות סימפטים

אולי יהיה לכם נוח יותר לישון באזור היהודי שם בשביל ההרגשה (הוא לא במרכז אבל יש משם רכבת למרכז ואוכל כשר)

לא יודעת מה המצב ספציפית כרגע שם. תהנו!

הייתי שנה שעברה ונהניתי

אישית התארחנו בשכונה יהודית אז לא מפחיד בלילות ובימים חרשנו את לונדון

אנחנו הלכנו שם בחזות יהודית (כיפה וציצית) ורק כיבדו אותנו

אבל נשמע לי ש1000 לשני לילות לא יהיה לך עם בריכה.

לא?

זה תקציב ללילה אחד

..

מקווה שתמצאו מה שתרצו!

פשוט התקציב ל2 לילות באוגוסט עם בריכה פרטית וגם נגיש ולא רחוק מידי מרגיש לא ריאלי.

לא שיש לי המלצה ספציפית אבל לא ראיתי במחירים האלה בעבר, בהצלחה.

אני רק רוצה כיוון לחפש.

אני לא יודעת מחירים ללילה

שווה לך להציץ באתר של המועצה, פעם כשחיפשנו הפנו אותנו לשם והיה נראה טוב (זה היה גם מהמלצה של חברה, אבל אני לא ממליצה מניסיון כי לא נסענו בסוף)

הייתי פותחת אפליקציית אייר בינבי ומחפשת לפח איזורים... ואז בודקת אוטובוסים ואטרקציות..

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

לרצפת האגן ודרך כללית מושלם אפשר לקבל החזר

היא מהרצליה

אם מעניין אותך תכתבי לי באישי

לא הלכתי

לוקחים סכום מופחת

תלכי על מיינקס, זו דיאפרגמה טובה בפער מהאחרות

אמרה לי את זה המתאמת והרגשתי בעצמי

תקשיבי זה נשמע סכום עהק אבל לרוב זו השקעה חד פעמית

ושווה את ההשקעה בגוף כדי להיות בלי הורמונים...

אבל אל תלמדי ממני

1. לא

התאמתי לראשונה לפני 9 שנים ו4 לידות, מאז לא התאמתי שוב. משתמשת באותה דיאפרגמה.

3. בטוח שלא.

לא בגלל הדיאפרגמה.

מותק של ילדים, אגב.

שאני פה בזכות זה שאמא שלי לא הלכה להתאים😅

אז אם זה לא בתכנון שלך כרגע הייתי ממליצה לך בחום להתאים שוב ליתר בטחון

ותודה להוריי שהביאוני עד הלום😂

אחד - היחס של הילדים שלך למשפחות ברוכות ילדים,

השני - היחס של הסביבה למשפחות ברוכות ילדים.

בקשר לעניין השני אין הרבה מה לעשות... אולי רק אם משנים מקום מגורים. (אנחנו גרים בשכונה שבה רוב המשפחות ברוכות ילדים. אנחנו ספציפית גרים בבניין שבו שאר המשפחות מבוגרות יותר ועם פחות ילדים, ובכל זאת אף פעם אין תלונות על הילדים שלנו, פשוט כי זה המקובל פה בסביבה... וגם כי הם שכנים טובים ומתחשבים ב"ה. היו להם רק בקשות ספציפיות וצודקות).

בקשר לעניין הראשון - האם כל הילדים שלך חושבים כך?

יכולה לומר שאני גדלתי במשפחה ברוכה, ותמיד רציתי גם שיהיה לי כך, ואילו האחות שאחריי לא אהבה את זה ותמיד אמרה שלה לא יהיו הרבה ילדים... אז זה לגמרי תלוי באופי, לא ביכולת החינוך של ההורים.

(הילדים שלי בגדול עוד לא לגמרי הביעו רצון ספציפי. כן נראה שטבעי להם שגם להם יהיו משפחות גדולות - שוב, כנראה מכיוון שזה מה שהם מכירים. אמנם יש קרובי משפחה בסגנונות אחרים, אבל עדיין סביבת המגורים משפיעה יותר, כך נראה לי. וכמובן, יש לי עדיין גם ילדים צעירים, אין לדעת מה יחשבו בהמשך)

לא כל הילדים שלי חושבים ככה. וגם כאלה שכן , יחס שלהם משתנה כל הזמן. לפעמים זו דרך שלהם למרוד . או לסחוט משהו. הם טובים בסחיטה רגשית.

לי אישית לא משנה אם יהיה להם ארבעה ילדים או עשרה , העיקר שיהיו בריאים. 

אולי תנסי להראות להם שזה לא מפעיל אותך - תאמרי להם בדיוק מה שכתבת פה, שאת מתפללת לנכדים בריאים ולא משנה מה יהיה מספרם.

ומן הסתם הם עוד יגיעו לדעתם האמיתית כשיהיו מבוגרים...

כשתגדלו תעשו מה שתרצו/ בבית שלכם תעשו מה שתרצו..

זאת אומרת שיש להם בחירה חופשית וזה בסדר לא לרצות משפחה גדולה, לא לכל אחד זה מתאים.

אמא שלי הגיעה ממשפחה ברוכה וממש לא רצתה את זה ואנחנו מעט אחים, אני לא אהבתי שאנחנו קצת ורציתי יותר, גם אם לא משפחה גדולה.

מה הנקודה? כל אחד ומה שמתאים לו! אין מה להתרגש. מותר להם לחשוב אחרת. 

אנחנו גם מעל הממוצע ב"ה
גם מרגישה עיניים כזה בגינה, בבניין...
כל דבר משליכים על זה שאנחנו הרבה ואין תשומת לב לכל ילד.

עם בגדים זה הכי בולט, גם בקרב המשפחה שלי המורחבת.
והאמת? שיחשבו, לא אתחיל לחשוב מה כל אחד חושב.
נכון אני לא יכולה לקחת את הבת ב א' לחוג כי יש לי עוד ילדים, אז היא הולכת לבד ורק עוברת חנייה
ולא יכולה ללכת לסדנאת אימהות של הבן הגדול, כי יש במקביל אסיפת הורים אז אבא הולך לבד וכו...
זה המצב.
 

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.