באמת שואלת לא חלילה לזלזל

צריך שזה ישתלב באמת עם המציאות ולא יבוא על חשבון. לרוב זה בא על חשבון. ואל תשכח שאישה זה דין. ההגבלה הזו שבמידת הדין, יש לה הרי משמעות. כדי שהאישה לא תעשה דברים על חשבון המהות של הבית שלה וטובת בני ביתה. גם לחסד צריך להיות גבול בימינו

לא מזמן היה זרשור בנשואים טריים על אישה בעלת חסד שהכניסה את אח של בעלה לבית לגור איתם, על חשבון ילדיה, ממש הוציאה ילד מהחדר שלו, כדי לעשות חסד ולעזור לאח.

חסד אינסופי לא? בסוף יצא מזה לא מעט קושי ומרמור כי לא נתחם הגבול.

זה מאוד יפה כאידאל,. דה פקטו מאוד קשה לקיים בתוך שגרת חיים עמוסה כל הזמן. אזיש רצון. אבל צריך גם גבול..כי כדי לתת צריך הכלי להיות מלא. היום צריך להשקיע בכלי שלנו הרבה יותר מפעם

וגם, הנשים של פעם לא חיו כמו הנשים של היום. הזוגיות של פעם זה לא הזוגיות של היום, לטוב ולמוטב.

אין בעיה עם אידאל של חסד.ויש המון דרכים לגמול חסד גם בדברים יותר קטנים ממה שהזכרתי, אבל הרבה פעמים זה לא בהלימה ליכולות. ואינסופי הוא מושג שלא שייך בעולם שלנו, שכולו מוגבל. וטוב שכך לדעתי.

לתאר אנוכיות. למחצה, שליש ורביע.

את לא רוצה להיות ככה? אחלה. אל תזלזלי באלו שכן( אם יש איפהשהו). 

אבל חסד אינסופי זה לא הדרכה לכלל כשם שחומרות מופלגות בצניעות או הסתייגות מאכילת מאכלים מותרים אינם הדרכה לכלל.

מה הכלל? "כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם". תפארת זו דרך האמצע, איזון.

למשל: גבורה היא בין פחד לחוסר זהירות. נדיבות היא בין כילות לפזרנות. ענוה היא בין שפלות רוח לגאוה (וכך כתבו המפרשים על המשנה של רבי איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, רמב"ם, רבינו יונה, רבנו בחיי ועוד. עיין ותראה)

לקחת מידה וללכת איתה עד הקצה זה מתאים ליחידי סגולה אבל זו לא הדרכת התורה לכלל ישראל.

ככה שחסד = "נתינה בלי גבול",

או שזה משנה את ההגדרה של חסד בעיניך?

אמא שלי למשל

קצרה היריעה מלכתוב ולפרט, אבל הבית שלה תמיד פתוח לכל מי שרוצה ותמיד היא מחפשת להיטיב ולעשות חסד

במשך שנים הייתה מארחת לארוחת צהריים זוג נשים עריריות מבוגרות ש"ירשה" מסבתא שלי זל, לקחה תחת חסותה דוד ערירי מבוגר שגרנו איתו כעשר שנים וסעדה אותו עד מותו כדי שלא לשלוח אותו לבית אבות, על כל המשתמע מכך. ואז שכן עיוור מבוגר אחר ביקש שתטפל גם בו וגם את זה היא עשתה תקופה

הייתה לנו שכנה לא מאה שכל שישי הייתה פותחת את הדלת בלי לדפוק אפילו ונכנסת עם הסירים שלה והילדים כדי לאכול איתנו ותמיד הייתה מתקבלת בברכה ובמאור פנים

הייתה עוזרת לשכנות שלא יתביישו שאין להן כסף לקנות מתנות לנכדים ומביאה להן

כששולחת אוכל לשבת, זה תמיד לכל הגדוד (חיילה 5 ילדים כבר ב"ה )

אף פעם לא אומרת לא למה שמבקשים ממנה ויש לי עוד המון דוגמאות. ואבא שלי תמיד תומך בה ומוסיף משלו במה שהוא יכול, אבל מדובר על אמהות פה🤭

ההורים שלי הם באמת עץ נדיב השם ישמור אותם. ולא רק כלפי חוץ. ההרגשה היא שזה באמת בנפשם גם אם זה גובה מחירים

אבל זה לא סותר את מה שכתבתי בהודעה אחרת בשרשור. יש אנשים מסוימים שיכולים לנהוג כך. אמא שלי ידועה כבעלת חסד גדול כאמור, וזה היה הרצון שלה האמיתי והיא לא יכלה אחרת כדבריה,  אבל רוב האנשים לא היו עושים רבע מזה כי אין מסוגלות וכוחות. ורוב האנשים סביבנו גם מודים בזה בעצמם. גם אמהות אחרות של פעם.

הן לא כמו האמהות של הלילה

זה אמהות של פעם?

במקומות פחות מגזריים. הישובים נפלאים, אבל לא תמיד זה הולך יחד עם פשטות... לגבי הגבעות מסכים איתך.

מי שגדל/ה במקומות ה"נכונים", ולמד/ה במקומות ה"נכונים" ומהמשפחה ה"נכונה" וכו' וכו' - לא בהכרח יהיה פשוט וירגיש פשוט. פשטות זה לא יח"צ, זה אדם שאומר הנני מבלי להתמקד בעצמו, אלא בתפקידו הנוכחי. איך היה אומר הרב אלישע זצ"ל? אל תקרי פריפריה או ערי פיתוח אלא "העיירות הטבעיות". שם תמצא חיים פשוטים ואמת גדולה

תנסה בפריפריה יש שם אוצרות בחינת הר סיני השפל שכביכול אינו נחשב הרבה ועליו ניתנה תורה דייקא וכו' וד"ל.

אחות שלי בת 17 עוד מעט, 

קמה ב5, עד 7 בבוקר היא מסיימת להתקלח, לקפל כביסה ולהכין פיתות ואז יוצאת לעבודה ואז לעוד עבודה בד"כ. קצת מגזימה אבל לפחות היא חרוצה כמו אשה של פעם.

2. יש משהו בתפקיד שעושה אותך לגדול יותר. כלומר, אתה פוגש בחורות ורואה אצלן רק את המקום שלהן היום כבחורות אבל באמת כשהן יהיו אמהות יהיו הרבה כוחות שלהן שיצאו לפועל ותראה יותר את הגדולה שלהן (בעזרת השם בעיקר את של אשתך). 

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?