לא הצלחתי לעשות הפסק היוםרוני_רון

מישהי שטבלה פעם במוצאי תשעה באב-

איך עושים את זה??

מותר להתחיל הכנות רק אחרי צאת הצום?

ועוד משהו-

אני כמובן אשאל את בעלי, אבל בנתיים מהרהרת האם יש טעם לעשות הפסק בשבת אם אסור לטבול במוצש או שדוחים את ההפסק?

 

אם טובלים בתשעת הימים- הכנות כרגיל עם מים חמים?

 

וואי אף פעם לא חשבתי על זה. תמיד יצא לי הריון או הנקה נקיה בשלב הזה.

 

והמעצבן הוא שלא חשבנו על זה ואנחנו תיזמנו את המחזור לעכשיו...

הפסק בשבתכי כל פה

זה טבילה בשבת, לא? ולא בתשעה באב..

ומבאס ההתעסקות הזאת😶

הפסק בשבת זה טבילה במוצשרוני_רון

מוצאי שבת זה ליל תשעה באב...

התכוונתי הפסק בליל שבתכי כל פה
ואז הטבילה בליל שהת..
טכנית ההפסק הוא ביום שישי...רוני_רון

אבל צודקת, משום מה לא עמד לי בראש שיש עוד אופציה..

הלוואי שאצליח מחר לעשות הפסק!

יצא לי פעמיים ברצף😊Sheela

עושים את כל ההכנות בסוף הצום.

זה מעצבן כי זה יוצא מאד מאוחר, וגם כי קשה להתכונן כמו שצריך אחרי צום.

וגם המקווה מאד עמוס כי מגיעות נשים של שני לילות..


אז תנשמי עמוק לפני, כל מה שאת יכולה לעשות בחמישי שישי תעשי, יש הרבה דברים שמקצרים את התהליך.

וטיפ ממני- היה לי מאד קשה ההמתנה במקווה עצמו כי לא הספקתי לאכול נורמלי אחרי הצום. בפועל היה חכם אם הייתי לוקחת מיץ או משהו שקל לנקות מהשיניים במהירות, כדי שייתן אנרגיות בזמן הזה. 

למה לעשות את כל ההכנות בסוף הצום?יעל מהדרום

לק"י


אלא אם כן נוהגים לא לגזור ציפורניים ולהוריד שיער וכו' בתשעת הימים (יש כאלה שנוהגים שמותר).

וגם אז, הייתי שואלת רב. ייתכן שבשביל מקווה מותר לעשות מיום שישי.

זה מה שעתבתי, להתחיל לפני כל מה שאפשר..Sheela
וואו אשרייך!רוני_רון

באמת נשמע מורכב...

תודה על הטיפים!

רגע מה עם שישי?דפני11

יש עוד הזדמנות....

לגבי הפסק- אין שום תאריך שמעכב לעשות. גם בתשעה באב עצמו.

לעומת זאת טבילה כן צריך לדחות למוצאי הצום..

נכון! שכחתי מיום שישי!רוני_רון

מן הסתם שאין מניעה, אבל השאלה היא אם יש עניין..

כאילו אולי אם בית המקדש יבנה ויתבטל ט' באב אוכל לטבול יום קודם רק בתנאי שאעשה הפסק בזמן..

 

כי אני בד"כ עם שאלות בבדיקות של היום הראשון (בחירה שלי לנסות מוקדם יחסית)

כך שלעשות הפסק יום אחכ, יחסוך לי את השאלות האלו ככל הנראה.

יצא לי כמה פעמיםשושנושי

יש לי משהו עם טבילה במוצאי תשעה באב, יום כיפור יצא לי פעמיים (תכלס למי שיש מחזור סדיר יכול להיות ככה הרבה פעמים..)

וגם יצא לי מלא טבילות בשבת


 

בקיצור לענייננו

אני ממליצה להתחיל כמה שיותר מוקדם עם ההכנות להשאיר לליל טבילה את המינימום ההכרחי.

להכין גם תיק לטבילה מראש.

לנסות לעבור את הצום הכי בטוב שיש גם מול הילדים כדי לא להגיע ללילה גמורה (אם זה אפילו זמן מסך לילד שייתן לך קצת זמן לישון ולאגור כח)

כדאי גם לדבר על זה מראש, שאולי אם אחד מכם ירגיש רע אחרי הצום אולי רק תטבלי ולא מעבר.. ככה שאף אחד לא יהיה מופתע ברגע האמת.


 

לגבי הפסק בשישי, אני הייתי מנסה

גם אם זה יוצר שאלות לכי תדעי אולי הפעם זה יעבור בטוב, אמן!

ותוכלי ללכת לבית המקדש טהורה!!! וואו מתרגשת מלכתוב את זה.


 

משהו אחרון שנזכרת בו עכשיו,

יש מקוואות שקובעים  תור מראש ומי שמגיעה בלי תור נכנסת בין התורים אם מתפנה וכו' 

אולי שווה לך לשקול לנסוע קצת רחוק יותר למקווה כזה ככה תכנסי ממש כמו ליידי בלי המתנה. 

תודה!!רוני_רון

ניסיתי הפסק בשישי, נחכה למחר בבוקר לשמוע אם הוא בסדר או לא...

 

מה אפשר לעשות מראש חוץ מציפורניים? שזה חוסך אבל לא כ"כ הרבה זמן...

וגם מראש הכוונה יום שישי? כשהטבילה ראשון בלילה?

 

וואו איזה אלופה את עם התזמונים של הטבילות.

אני האמת בקושי טבלתי, וכשטבלתי, זה היה בעיקר בשבתות

אבל אף פעם לא יצא לי משו מורכב באמת.

הלוואי שהצלחתכי כל פה

חשבתי עליך בשבת!

ובעז"ה שהכל יהיה בנחת ושמחה עם הרבה כח😀

לא הצלחתירוני_רון

היה כתמון פצפון בצבע אסור

מאכזב מאוד מאוד

 

ותודה שזכרת אותי!

ציפורניים להוריד שיערשושנושי

לא להתאפר בשבת כבד מידי (למרות שעד ראשון ערב זה אמור לרדת גם ככה)

שיישאר לך רק אמבטיה שיניים עיון וזהו בערך.

מבינה?


אצלי תמיד הטקס של הציפורניים והשיער יכול לקחת נצח לכן מבחינתי אם עושה את אלה מראש חסכתי חצי חחח 

את יודעת אולי לכוון אותי למקווה שמזמינים בו מקוםרוני_רון

מראש?

באזור ירושלים?

בגבעת שאולרקאניאחרונה
אפשר להתקשר ולקבוע מראש
להוריד שיער לוקח הרבה זמן!Sheela

אישית אני עושה גם חפיפה טובה לפני שבת, זה לא מחליף את החפיפה של הטבילה אבל כן מקל עליה. אולי זה פסיכולוגי

אני עשיתי לייזררקאני

ומה שנשאר אני לא מורידה

הבנתי שאם זה לא מפריע לי ביומיום לא צריך להוריד למקווה

אז ההכנות ממש קלות

ציפורניים מראש וזהו חפיפה והכל זה סבבה

את צודקת.. עשית בחוכמהSheela
אני גם עשיתי בקר לייזר לפני איזה 12 שנהשושנושי

והרוב חזר עם השנים ממש מעצבן

בינתיים לא הסרתי שוב.. 

היום זה נהיה יותר זול ויותר בקלותרקאני

יש מכשירים ביתיים

וגם במכונים זה זול יותר

וזה מקל על החיים בטירוף

אני עשיתי לייזררוני_רון

יש לי בערך 4 או 5 שערות להוריד בכל אזור, לא לוקח לי הרבה זמן בכלל

אבל אני באמת אוריד את זה לפני רק כדי להוריד ממני את העול..

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

אז אולי שתהיה בחדר של אחד הגדוליםשיפור

עד שהקטנה נרדמת. יותר סיכוי שהייתי מאפשרת לה סרט מאשר לפיצית.

שאלה בקשר להתארגנות בוקר עם הילדים.אליה:)

אז ככה אשמח שתגידו לי מה דעתכן,

בעלי מתחיל עבודה בתשע, מרחק של 10 דקות נסיעה מהבית, אין פקקים.

קם בשמונה בנחת אוכל א.בוקר, מתאמן וכו' מתארגן ויוצא.

אני- קמה בשש וחצי מארגנת את שתי הבנות עם הלחץ והטירוף והצרחות של התינוקת ובחירת הבגדים של הגדולה שתמיד רוצה משהו אחר ממה שבחרה בערב, ויוצאת בשבע ארבעים מהבית עם הלשון בחוץ..

בכל הזמן הזה בעלי פשוט ישן.

מבחינתו אין לו שום סיבה לקום לעזור כשהוא מתחיל בתשע, לקום בשבע לא בא מבחינתו בחשבון.

הוא לא מבין למה אני צריכה עזרה ולמה אני חושבת שהוא בכלל צריך לטרוח לקום. חייבת לציין שביום החופשי שלי אני גם זו שקמה לארגן לבד והוא עדיין קם מאוחר ולא נותן לי בוקר אחד קצת לישון...(חוץ מזה ששעות העבודה שלו ממש נוחות, לפעמים מסיים בשתיים לפעמים ב12- הכוונה לצהריים.. אני עובדת יותר ממנו..)

תעזרו לי לתווך לו את זה שהוא חי בסרט.

זו כבר שנה שנייה שאני בלופ הזה והוא לא מבין( אפילו בחופשת לידה הייתי קמה לארגן את הגדולה אחרי לילה בלי שינה והוא היה קם בנחת...)

זה שזה החזיק בעבר אפילו לקצתקל"ת

זה כבר טוב;)

ממה שאני למדתי וחווה גבר נותן כאשר הוא רואה שיש הערכה ו "תמורה" למה שהוא נותן. מציעה לך שכשהוא נותן יד במשהוא לתת לו אחכ פידבק חיובי על זה- משהוא יותר ספציפי. לדוגמא: "ממש עזר לי שהלבשת היום את הבנות, זה נתן לי מרווח זמן לשבת לשתות קפה בנחת". כשגבר מוערך על מה שהוא עושה זה נותן לו מוטיבציה להמשיך לעשות את מה שהוא עושה. אם על המינימום שהוא עושה הוא יקבל רק טרוניות ונזיפות שזה לא טוב ולא מספיק (לא אומרת שכך אצלך חלילה), אז גם את המינימום יפסיק לעשות.

טיפים לשלווה נפשית כשהילדים גדלים והולכים לישוןאנוונימית1

מאוחר יותר- מישהי?

הגדולה שלי מתחילה ללכת לישון מאוחר יותר, ואני אשכרה בחרדה מזה. מההבנה שזה ימשיך להתאחר ובשלב כלשהו היא תהיה ערה במהלך כל הערב שלי לעצמי. זה עושה לי מחנק בנפש.

יכול מאוד להיות שזה בגלל שיש לה הפרעת התנהגות ואולי זה קשור... ואולי אף אחת לא תזדהה איתי כאן.

אבל אני חייבת חייבת חייבת את השקט הזה בסוף היום. במיוחד אחרי יום מאתגר. ובמיוחד שעכשיו בעלי במילואים והערב לעצמי הזה נותן לי מרחב נשימה.

אני פשוט לא יכולה לסבול את המחשבה שהיא תסתובב לי בין הרגליים מעבר ל19:30 בערב.

כשהיו קטנים יותר, הרגשתי שגם אם היה יום קשוח, לפחות יש לי כמה שעות של שקט בערב לעצמי/עם בעלי.

ולמשל עכשיו כשבעלי ואני רוצים לשבת לאכול בנחת ולהחליף כמה מילים בפרטיות- היא מפריעה לנו בלי סוף, נכנסת למטבח ומתיישבת ולא נותנת לנו לדבר לבד לרגע. ואז גם לשלוח אותה לישון זה בכלל סרט כל ערב כי היא מתנגדת באופן קבוע וכל הזמן יוצאת מהחדר.

ואיןןןןןןן לי כוחות נפש לזה!!

די באיזשהו שלב אני מרגישה שאני לא יכולה לראות אותה או אף אחד מילדיי (שאני אוהבת ביותר, כן?) עד מחר בבוקר.

אני כזאת שממש ממש צריכה את הספייס, את השקט שלה בסוף יום.

להיות ספונה בחדר שלנו זה אולי נחמד לחלק מהזמן. אבל אני בסוף עושה כל מיני דברים אחרים במטבח, מתקתקת כביסה וכו'. גם זה בשבילי זמן שקט. שאפשר להכניס מכונה בלי צרחות ברקע או לבשל בנחת בלי ריבים בין אחים... בקיצור עצם הנוכחות שלה ממש מאתגרת אותי בזמן הזה..

אשמח לשמוע אם מישהי מזדהה עם חלק מהתחושות ולשתף מה עזר לכן להתמודד עם השלב הזה♥️

אני מזדהה מאודהמקורית

והילדים שלי ישנים ב20 והיום ספציפית ישנו גם יותר מאוחר

וכן, גם לי יצא לחשוב על זה

אבל מצד אחד, עיקר הקשר שלי איתם הוא במהלך הערב

ובאמת מצד שני,מגיע השלב שרוצים את הבית שקט

אני רק יכולה להגיד שאין לי הרבה פתרונות פרקטיים כי בסוף יגיע השלב שהם ישתלטו לי על הבית🤭

מצד אחד זה משמח אותי. זה בריא. בטח גם יהיו פה חברים בערב בשלב מתקדם יותר

מצד שני אני מבינה שאני כנראה צריכה לעבור דירה כדי לאפשר את כל העולמות ולחיות עם זה בטוב. מקווה שהשם יזכנו

יש את האופציה של לעמוד על זה שתהיה בחדר שלה.

ועוד משו - את כנראה עמוסה מאוד במהלך היום. בימים שאני פחות עמוסה, פחות קריטי לי מתי בדיוק הלכו פה לישון ואני נהנית מהם יותר. כדאי לחשוב גם על הכיוון הזה

וחיבוק על ההתמודדות♥️

ברור שזה מוכר ומובן מאודבאתי מפעם

כשהיה חופש גדול ובעלי היה במילואים הילדים הלכו לישון כל ערב מאוחר ממש, והרגשתי שאני פשוט מאבדת את עצמי , כי הם פשוט היו סביבי 24/7.

ביומיום כשמגיע הערב-

קודם כל אני מחשיכה אורות בבית, משאירה אור קטן איפה שאני נמצאת,

דבר שני, דיבורים בלחש. ממש משגע אותי לשמוע צעקות או דיבורים בלהט כאילו זה אמצע היום.

דבר נוסף, אם כבר נניח נשאר מישהו מסתובב בין הרגליים שלי, (נגיד כי עשה שנ"צ) אני אומרת לו - קשה לי לשמוע דיבורים של ילדים בלילה, אם אתה פה אתה יושב בספה בשקט עם ספר. לא לפנות אליי.

בת כמה הילדה? יכול להיות שהיא לא עייפה לישון אבל יכולה פשוט לעלות למיטה עם ספר.

תחכי לגיל ההתבגרות ואז בכלל...😅קל"ת

מזדהה ממש עם התחושות.

האם את עובדת כל ימות השבוע מהבוקר?

אולי לנסות לחשוב על בוקר שאת לבד בבית כשהילדים במסגרות.

את אשר יגורתי בא ליפרח חדש

זה באמת מעבר לא פשוט ולא קל

וזה חסר לי

אבל כך דרכו של עולם.. וב"ה שהם גדלים ומתפתחים

בסוף הם רוצים להיות גדולים כמונו ואולי גם נהנים מהשקט בערב שהקטנים כבר ישנים..

הבן שלי הבכור בן 14.5 חוזר מהישיבה ב10 בערב וטז צריכה לתת לו תשומת לב, ארוחה טובה

ואז מתחילה הסאגה ללכת לישון בשעה סבירה כדי שיצליח לקום שוב ב6:30 (אני קמה איתו..)

זה מאוד חסר לי השקט בערבים

בינתיים מה שעושה לי טוב זה להיכנס לחדר שלי לסגור דלת ולהיות שם עם עצמי, לשוחח בטלפון או לצפות משהו בטלפון

פרטיות עם בעלי, יוצאים פעם בשבוע לדייט זוגי

אני כן מגבילה שוטטות בבית אחרי השעה 11 בערב

הם יכולים להיות במיטה, לקרוא לדבר בשקט ביניהם אבל לא כאילו זה אמצע היום

וואי קשוח להתחיל להתייחס ב10 בלילה!אנוונימית1

אין לי מושג איך יש לך סבלנות לזה... באמת שאפו.

ואם כבר העלית את הקטע הזוגי- לצאת לדייטים זה אחלה. אבל איך אפשר פרטיות בתוך הבית? אני ממש לא יכולה לדמיין איך אפשר להיות באינטימיות עם הבעל בזמן שהילדים ערים בחדר ליד. אני ממש חוששת שזה יפריע ברמה הזוגית הידיעה הזאת.

יש עוד זמן עד שזה יגיע לשעות האלה אצלנו אבל זו גם מחשבה שעלתה לי בראש...

להכל מתרגליםפרח חדש

נועלים את הדלת ושוכחים ממה שקורה בחוץ.. אני כן צריכה שהבית יהיה כבר יחסית שקט אבל לאו דווקא שכולם ישנים

לגבי עומס- אני דווקאאנוונימית1

לא עובדת במשרה מלאה.. אז יש לי בקרים לעצמי בשגרה.

אבל אני עם (חלק) מהילדים מ14:00. ככה שבין אם היה יום טוב או פחות, אני עדיין צריכה את השקט שלי אחרי 5-6 שעות רצופות איתם.

בסוף זה טבעי בגילאים האלה שיש יותר רעש/בלאגן/בכי/מריבות... ואני צריכה לאפס את המערכת שלי בסוף היום כדי למלא מצברים.

אני גיליתי שזמן לעצמי לפני שכולם ישנים גם עובדיראת גאולה

או לפני ההשכבות, או אחרי שהקטנים ישנים, אני נכנסת עם קפה ושוקולד לחדר, או מתקלחת, וזה נותן לי אוויר הלאה.

מבינה אותך ממש!!

אצלנו הבית חשוך חלקית, ואז מי שרוצה להישאר ער בד"כ קורא ספר.

נראה לי הגיוני להגדיר שעה שאחריה אי אפשר להסתובב בבית. אני לא יודעת אם ואיך זה יעבוד עם הפרעת התנהגות... תלוי כמובן גם בתנאים בבית, בד"כ הם קוראים או מכינים ש"ב / לומדים למבחן.

היא יכולה לשמור על הקטנים כשהם ישנים?אמאשוני

אם כן את יכולה לצאת להליכה לבד/ עם בעלך.

לגבי קיפול כביסה אפשר לשים אוזניות.

בכללי יש זמן שצריך שקט, ויש זמן אחרי השקט שזה נחמד להיות עם המתבגרים.

בכללי 2, גם הילדים הגדולים רוצים שקט ממהורים 😄

לא יודעת מה זה אומר בפועל הפרעת התנהגות,

אבל נשמע לי שדווקא יש פה פוטנציאל יקר ערך לזמן איכות איתה בחלק מהערבים.

אולי תתקךחי מקלחת טובה, תנוחי קצת כשאת מרדימה את הקטנים

ואז אחרי שעה כזה תצאי בנחת, אחרי הפוגה, תאכלו משהו ביחד או תאכלו לבד,

ואז קצת להיות ביחד וקצת לבד.

היא כבר בשלב שיש לה גישה למחשב? כי בשלב מסויים הם בעצמם בורחים לחדרים למחשב/ טלפון.

איזה קשה זה שרק רוצים שקטטטKayom

מבינה אותך מאוד. יש לך מקום בבית להסתגר בו לבד גם אם הם ערים?

וואי איזה שלב קשוח זהלאזוכרת

בת כמה היא?

אצלי יש גדולים שהולכים לישון אחרי וכשאני ממש צריכה שקט אני הולכת לחדר, לפעמים אפילו אוכלת שם משהו קטן

במקרים נדירים יותר אני אומרת לגדולים שעכשיו אני צריכה שקט ומעדיפה שלא לדבר עכשיו

גם עוזר שאני מכבה חלק גדול מהאורות לקראת השכבת הקטנים יותר ואז זה עושה אווירה יותר רגועה ושקטה

הילדים שלי בני 5 ו- 2 ונדיר שלפני תשע ישנים פה 🤭דיאן ד.

ופעמים רבות גולש לעשר ובגדול מיד אחרי שהם ישנים אני גם מתארגנת לישון.

הלוואייי והיה לי קצת זמן שקט בערבים.

הרבה פעמים הם מתקלחים ואוכלים א. ערב עד השעה שבע וחצי

ואז אנחנו נותנים להם לשחק או לצייר והם עסוקים בענייניהם עד שמתחילים להתעייף ולוקחים אותם לישון.

הרבה פעמים זה הזמן השקט שלי.

עבודות בית אני תמיד עושה תוך כדי שהם ערים כי אחרי שהם ישנים אין לי כח לזוז.

אני בדיוק כמוך בצורך הזה..אבל אני מתנהלת אחרת..אולי תדעו

אצלינו יש כלל.. מגיל מסויםאכן הולכים לישוןמאוחר יותר..כל גיל לפי ענינו..

אבל בזמן הזה- הם אחרי ארוחת ערב ואירגונים..הם קוראים ספר או משחקים יחד בשקט..לא בסלון..

או בחדר שלהם.. או בחלל אחר בבית שיש מקום..

נכון הרבה פעמים הגדולים חוזרים מאוחר מפעולה בסניף וכדומה אז הם מכינים לעצמם ארוחת ערב ומסתובבים בסלון נכון..אבל זה לא קבוע.

כשאני רוצה ערב זוגי עם בעלי בסלון ונגיד לאכול יחד איתו ובחדר לא מתאפשר אני לגמרי אומרת לגדולים שלי שעכשיו ילכו לחדר לקרוא ..שגם אמא או אמא ואבא רוצים קצת זמן לדבר..

בעיני זה חינוך טוב לזוגיות..

וכמובן שלא תמיד זה ככה

וכמובןןןן שעוד מעט כשכולם יגדלו יותר אז הכל ישתנה והסלון לרשותם ואנו רק נעלה לחדר או נצא לסיבוב

כרגע זה עוד ביניים..שיש קצת גדולים אבל לא מאוד..אז עדיין יש אוירת ערב שקט

וגם בעליבמילואים ואני חייבתתתת את זה פי כמה אז מבינה מאוד

כל כך יכולה להבין..עדינה אבל בשטח

אני חושבת שזה פשוט שלב שעוברים, שאת מבינה שהילדים גדלו והם משכיבים אותך לישון, את פשוט נכנסת לזה, ומבינה שיותר אין לך פרטיות יותר מידי, חוץ מהחדר שלך, (זה בערך בשלב שבו דאגתי לעצמי לחדר שהוא יחידת הורים עם מקלחת ושירותים כי מבחינתי זה היה כבר לא אפשרי) את יכולה ללכת לישון עם בית מסודר ולקום לבית קומדי קומסה, המטבח גם יפעל אחרי שתילי לישון, בקיצור.. החיים משתנים ומתרגלים לזה לאט לאט..

צריך לעשות סוויץ בחשיבהooאחרונה

במקום שזמני השקט יגיעו אוטומטית בערב

צריך לייצר אותם

אפשר ליצור אותם באופן יומיומי בהתחלה/ באמצע/ בסוף יום

או גם וגם וגם

לקחת הפסקות/ לצאת למרפסת/ לשבת בחדר לבד/ לצאת החוצה

זה אפילו יותר מוצלח מרק שקט בערב

שמ"פאנונימית בהו"ל

אני חצי שנה אחרי לידה בהנקה מלאה. ועוד לא קיבלתי מחזור.

עכשיו החלטתי שאני רוצה למנוע כמה חודשים קדימה (בערך 3)

מאוד לא רוצה לקחת כדורים.

אני יודעת שזאת לא תהיה מניעה הרמטית, ולא קרוב לשם ולא צריך להגיב לי את זה.

אך אשמח לשמוע מהמנוסות איך בכל זאת אפשר לעשות את ההשתדלות להימנע מהריון. (בלי להימנע מיחסים)

תודה!

נראה לי שכדאי לחשוב על דיאפרגמההריון ולידה

אם לא קיבלת עדיין מחזור אז את לא באמת תדעי מתי הביוץ יגיע.

כאילו אפשר לנסות לראות הפרשות, אבל זה לא יהיה מספיק

תודה!אנונימית בהו"ל

זה השקעה כספית והרבה התעסקות רק בשביל כמה חודשים ספורים...

בדיקות ביוץ ביתיות יעזרו משהו?

יש לך נסיון בשמ"פ? כי קשה לזהות ביוץ ראשוןשמש בשמיים

אחרי הנקה, יש גם הרבה פעמים נסיונות של הגוף לבייץ והפרשות מבלבלות.

בדיקות ביוץ ביתיות יגלו לך מאוחר מדי, את תדעי יום או יומיים לפני הביוץ אבל הזרע מסוגל לשרוד גם יותר מזה ואז זה לא מונע הריון...

אם הריון לא אופציה נורא גרועה מבחינתך אני הייתי הולכת על זה, כי סיכוי סביר שבכלל לא תבייצי בשלושה חודשים הקרובים וגם אם כן אולי תצליחי לזהות ולהימנע, וגם אם לא ותהיו יחד בזמן הפורה עדיין רוב הסיכויים שלא תיקלטי כי בכל ביוץ הסיכוי הוא סביב 25% אז בשילוב כל אלה זה יוצא סיכוי די נמוך להריון אבל עדיין הגיוני למדי ומניעה גרועה למדי, אז הכל שאלה של כמה סיכון את מוכנה לקחת.

אבל אם זה מעודד אותך אז זה אפשרישמש בשמיים

אני זיהיתי את הביוץ הראשון אחרי שנה של הנקה, פעמיים (ולא פיספסתי אותו אף פעם, בילד השלישי הוא לא הגיע עדיין)

אבל זה כן היה קשה ומבלבל יותר לזהות, לעומת המחזוריות הרגילה

וואו איזה כיף לךאנונימית בהו"ל

זה כזה נשי ומחובר

לא מספיקאנונימית בהו"ל

קראתי על שמפ קצת והתחברתי, כי אני אוהבת להיות מודעת לגוף שלי

איפה אפשר ללמוד את זה?

אז לא בטוח שהנקה זה זמן טוב להתחילשמש בשמיים

גם אני לא למדתי רשמית בשום מקום, רק מקריאה בכל מיני אתרים ופה מהפורום, אבל תירגלתי הרבה חודשים של מחזוריות רגילה עד שידעתי לזהות היטב (אצלי זה היה בשביל נסיון כניסה להריון, לא מניעה) אני לא חושבת שהיה לי סיכוי ללמוד את זה בהנקה כי בהנקה הגוף מאוד לא עקבי, ההפרשות לא עקביות, צוואר הרחם מאוד דינמי, זה נורא קשה לזהות ככה.

ובשביל מניעה צריך לגלות אפילו מוקדם יותר.

לא חושבתהריון ולידה

בדיקת ביוץ תגלה אחרי שכבר יש תנאים לביוץ

ואת רוצה לדעת לפני

חוץ מזה שעם שימוש בבדיקות ביוץ זה כבר לא יהיה ''מודעות לפוריות''

יכול להיות שעדיף לך באמת לעקוב אחרי הפרשות ולא לעשות משהו מעבר.

אבל כן צריך לקחת בחשבון את הסיכוי שיתכן שביוץ יגיע בלי שתשימי לב

למה בדיקות זה לא מודעות?אנונימית בהו"ל

אשמח אם תסבירי לי

כי נראה לי שכל הקטע של מודעות לפוריותהריון ולידה

זה להסתמך על הסימנים של הגוף.

לא על בדיקות חיצוניות שלא תמיד מדייקות.

בנוסף לזה כשאת עוקבת אחרי ההפרשות את מזהה את הסימנים לקראת הביוץ.

בבדיקות את תזהי יותר את היום עצמו של הביוץ בד''כ. אבל אם התנאים מתאימים הזרע יכול להשמר גם כמה ימים קודם.

ברמה העקרונית כשיש לך הפרשות שקופות שנמתחות בין האצבעות כמו חלבון של ביצה זה הפרשות פוריות.

בנוסף לזה כשכבר המחזור חוזר בודקים בד''כ או חום או רמה של פתיחת צוואר הרחם. כי אם רוצים לדייק לא מספיק לעקוב אחרי סימן אחד.

העניין הוא שכשעוד לא היה הביוץ הראשון אחרי הלידה אז קשה לזהות במדוייק את הסימנים.

כשזה חוזר על עצמו כל חודש זה יותר קל לעקוב.

אם את מוכנה לקבל את זה שיכולות להיות טעויות את יכולה לנסות לעקוב גם עכשיו.

וגם כשמקבלים מחזור- בד''כ הימים שכבר בטוח לא פוריים זה הימים אחרי הביוץ.

אבל הימים לפני הביוץ (נניח למי שלא שומרת שבעה נקיים או מי שהמחזור שלה ארוך מאד) זה ימים בעייתיים שאי אפשר לסמוך רק על ההפרשות. כי יכול להיות מצב שתקיימי יחסים ומייד אחכ יתחילו ההפרשות הפוריות. אז אי אפשר להבטיח ב100% שהזרע לא ישרוד.

יש מדריכות שמעבירות סדנאות על זה.

אני ממש בעבר למדתי אצל מיכל שונבורן אבל מאז נוספו הרבה מדריכות בשיטה.

ממה שאני יודעת שמפ פחות רלוונטי בהנקההמקורית

ללא ווסת כי אין את המחזוריות הרגילה של הגוף

אבל כדי להיכנס להריון צריך מחזוריות, לא?אנונימית בהו"ל

כאילו אני אמורה לחזור לבייץ כדי להיכנס להריון.. אז למה לא רלוונטי?

אמת. אבל בהנקה ההפרשות שונותהמקורית

ממה שאני יודעת

שמפ זה אומר הימנעותגיברת

בתוספת כל מה שאמרו לך כאן.

לא יודעת אם עוד יש היום שקפים/נרות

כמובן, אני רוצה להימנע בזמנים בעייתיםאנונימית בהו"ל

התכוונתי בלי להתנזר עכשיו שלושה חודשים...

דיאפרגמהAvigailh1

משתמשת כבר חצי שנה

לא מסובך מדיי ,לא מרגישים את זה ביחסים. פשוט צריך להכניס לפני עם קוטל זרע ולהוציא אלרי 8 שעות. צריך ללכת למתאמת שתתאים מידה ולקבל הסברים על השימוש וכו באופן חד פעמי והדיאפרגמה היא לכל החיים אלא אם כן ירדת מלא במשקל ואולי השתנתה המידה ואז צריך לבצע התאמה מחודשת ודם יכול להיות שעדיין תהי באותה המידה. בקיצור שווה. בלי כדורים ,בלי הורמונים,בלי עצם זרה תקועה ברחם. שווה כל שקל. וזה אחרי שלא קיים בעולם מניעה שלא ניסיתי ולא התאימה לי.

מצטרפתפרח חדש

אני שמחה לדעת כבר עכשיו שאחרי הלידה הבאה בעז"ה לא אצטרך להסתבך עם מניעות ששבעתי מהם ובגללם טבלתי 3 חודשים אחרי לידה

ושיבשתי את הגוף שלי, וביטלתי את כל הטבעיות שלו, והתגרדתי מפטריות וסבלתי מכאבי ראש ולא היה לי חשק להתקרב לבעלי, וקיבלתי זיהום באגן פעם אחר פעם

תודה לה על האפשרות ושהרב התיר לי את זה

שעה ניסיתי להבין מה הקשר לשירות מילואים פעיל חחחח^כיסופים^

בהמשך השירשור הבנתי שזה ר"ת אחרים😂

חחחשמ"פ

אני עקבתי עם שמפשמ"פאחרונה

אבל כבר קיבלתי וסת אז היה יותר קל לעקוב בחודשים הראשונים נמנעתי יותר כי פחדתי שלא זיהיתי וכו'

בימים הפוריים נמנענו ממש כי מבחינתי שקפים וכו' לא היו מספיק בהגנה גבוהה בהמשך עברתי להתקן לא הורמונלי

מרגישה כשלוןלאזוכרת

וצריכה לפרוק ואין אף אחד בעולם האמיתי שאני יכולה לספר לו

אני מרגישה כשלון גדול בכל היבט של החיים שלי

נתתי מכה לבת הקטנה שלי, היא התעצבנה על משהו ונשכבה לידי וצעקה ובעטה וממש הכאיבה לי ובלי לחשובנתתי לה מכה כדי שתפסיק. אני בהלם מעצמי. היא גם היתה כל כל בשוק שפשוט התחילה לצרוח והעירה את התינוק שבדיוק נרדם והיתה ממש מסכנה. אני מרגישה רע ממש עם עצמי וגם התינוק עכשיו צורח ולא נרגע

בעבודה עשיתי טעות גדולה שמשפיעה על עוד אנשים. גם פה אני מרגישה כשלון גמור. בהלם מעצמי שעשיתי את הטעות הזאת ולא יודעת איך להתמודד איתה, יודעת שמעכשיו ההתנהלות בעבודה תהיה אחרת ומממש קשה לי עם זה

מבחינה זוגית- בעלי כל הזמן עסוק וגם כשכבר יש לו טיפה פנאי הוא נמצא בבית עם אוזניות, מקשיב לכל מיני דברים ואי אפשר לדבר איתו. כבר דיברתי איתו שזה מפריע לי ושום דבר לא השתנה. אני מרגישה לא חשובה ולא אהובה

יש לי גם עניינים עם הילדים הגדולים יותר. כולם ילדים טובים ומתוקים במיוחד אבל לכל אחד כמעט מהם יש איזשהו עניין ספציפי שדורש התמודדות (לכל אחד משהו אחר)

גם מבחינת המשפחה המורחבת יש איזשהו עניין לא נעים מול אחד מהאחים ועוד עניין רפואי עם בן משפחה אחר

פעם הם היו הכתובת העיקרית שלי לדיבורים והתייעצויות ועכשיו כשאין את זה זה ממש קשה לי

וגם מבחינת אמונה, מרגישה שאין לי כוח ורצון להתפלל ולדבר עם ה אפילו שזה הבסיס של החיים שלי וגם פה אני מאוכזבת מעצמי

גם מבחינת אוכל לא הולך לי ועברה כמעט שנה מהלידה ואני לא מצליחה לחזור לעמי ולא מתלבשת יפה לטעמי כי אני מניקה

בקיצור מרגישה שכלום כלום כלום לא הולך לי למרות שהחיים שלי מלאים בכל כך הרבה טוב

הקושי העיקרי זה העניין הזוגי

אני מרגישה כל כך לבד, אם בעלי היה שותף איתי הייתי יכולה להתמודד הרבה יותר טוב עם שאר העניינים. אתמול הייתי כל כך זקוקה לדבר עם איתו אבל כשניסיתי הוא היה שוב אמצע להקשיב למשהו ואפילו לא שמע ויצא לי החשק

אווווווף

חיבוק, נשמע שבעיקר דבר אחד הוביל לאחריםירושלמית במקור

אז זה לא "כשלון בכל תחום"... זה לא מנותק... סביר, למשל, שהטעות בעבודה נגרמה בגלל מחשבות על הזוגיות וחוסר ריכוז, ובגלל התקלה הזו בעבטדה היית עצבנית על הילדה... מבינה? זה יכול להיות גם כל השתרשרות אחרת...

ואם בעצמך ציינת שהמוקד זה האירוע הזוגי אז שווה להתחיל ממנו ואז להתמקד רק בו, בלי לחשוב על יתר הדברים. סביר שהם יסתדרו כשיטופל המוקד...

אני לא מרגישה ממש שהדברים קשורים אחד לשנילאזוכרת

חוץ מהעצבנות על הילדה שזה ברור לי שזה בגלל התחושות הקשות שאני מרגישה כל היום

פשוט אם רק הייתי מרגישה שבעלי לידי ואיתי זה היה עוזר לי להתמודד עם שאר הקשיים

יא מאמי את לא כישלון!!Kayom

זה נשמע עמוס בטירוף ככה הכל! את לא כישלון!!

אבל עמוס בטירוף זה תמיד אצלילאזוכרת

ופתאום עכשיו שום דבר לא מצליח

ויותר מלא מצליח.. מרגישה כל מה שאני קשורה אליו מתקלקל ונהרס

חיבוק♥️המקורית

קודם כל,אם יש משו שהמנהל שלי לימד אותי בעבודה הקודמת - כל עוד את לא כירורג בחדר ניתוח וכד - רוב הטעויות לגיטימיות וברות תיקון

מבטיחה לך שכל טעות יכולה לקרות לכל אחד. באמת לכל אחד. אז קצת מביך אבל לא סוף העולם. מה שקובע את הטון בסוף זה לא אם טעית או לא אלא איך את לוקחת אחריות על העניין

דבר שני נשמע שיש שינוי מבחינת חיי חברה / הרגלים וכד שזה גם קשוח. אם אין לי עם מי לדבר בערב ולפרוק קצת גם לי קשה האמת

ואת לא כשלון בכלל. זה רק היצר הרע שמכסה הכל בענן אפור סמיך. את יהלום בת של השם יתברך שנשמתה חקוקה מתחת לכסא הכבוד. . תתגברי נק טובות. נסי לצאת לקפה עם חברה טובה שתקשיב לך

לגבי הבעל - אם לא עוזר שאת מדברת ומבקשת קשב, לפעמים צריך לקחת את זה רמה אחת מעל. אל תישארי עם זה ככה

חיבוק♥️

וואי איזו הודעה מתוקהלאזוכרת

האמת שהכישלון במקצוע שלי הוא לא תמיד בר תיקון ולפעמים יכול לעשות נזק ממש, לפגוע באמת באנשים. עוד לא בטוחה שזה המצב אבל בכל מקרה הטעות היא טעות גדולה אז גם המבוכה מקשה וגם המחשבות על הנזק האפשרי.

ולגבי הבעל, מה הכוונה לקחת רמה אחת מעל? איך?

בכל עבודה יכול להיות נזק כזה או אחרהמקורית

כי בכל עבודה יש את הגורם האנושי

אין 100 אחוז

כמו שאמרתי - מבוכה ואי נעימות, נכון. ועדיין - לקיחת אחריות והפקת לקחים ובסוף זה יעבור מבטיחה לך ♥️

לגבי רמה אחת מעל - קודם כל נראה שהביטחון העצמי/ הערך העצמי שלך לא וואו כרגע. זה דבר ראשון לעבוד עליו

דבר שני, לגבי הבעל - את אומרת לו בצורה מפורשת: בעלי היקר, זה מפריע לי. לא מתאים. מבחינתי אתה לא שומע אוזניות עד שאנחנו לא יושבים לדבר בערב.. אני צריכה אותך. אני צריכה את הזמן איתך.

חיבוק❤️צלולה

אני רואה שלפעמים אלו דברים שבאים בגלים. פתאום יש גל שהכל נראה גרוע והמון כישלונות, ואז לאט לאט נהיה יותר טוב...

אין לי עצות, רק רוצה לומר לגבי הבעל, שגם בעלי מסתובב עם אוזניות כמעט כל הזמן. הוא יודע שזה מפריע לי, ובמשך השנים מצאנו כמה פתרונות, כל דבר בתקופה אחרת.

קודם כל הוא קנה אוזניות שיושבות מחוץ לאוזן, ככה שהאוזן לא חסומה והוא כן יכול לשמוע ברמה מסוימת מה שקורה סביבו בלי להתנתק מהאוזניות.

אבל בעיקר מה שנשמע לי רלוונטי פה, אני למדתי לקבל את העובדה שהוא עם אוזניות, גם אם אני חושבת שזו טעות- זה שלו. כשאני רוצה שהוא יקשיב לי אני נותנת הקדמה ומפנה אותו אלי, מחכה שהוא יסגור / יוריד את האוזניות ורק אז מדברת. זה שחרר ממני את הצורך שהוא יענה לי מיד כשקראתי לו. אני עושה את זה הרבה- על כל דבר שאני רוצה שהוא יקשיב, אני לא מחכה שיצטברו לי דברים.

מקווה שהכל יעבור ותרגישי יותר טוב מהר❤️

מצטרפת רק להמלצה של לבקש את תשומת הלב שלואונמראחרונה

בעלי לא עם אוזניות. אבל עם הפרעת קשב חביבה מאד, ולמדתי מזמן ממש לבקש שישים לב.

מאמי שומע?

ומחכה שיעזור את ה' שהוא באמצע. זה יכול ממש לקחת כמה שניות או חצי דקה. ואני לא על קוצים בזמן הזה, אני מבינה באמת שזה הגיוני שהוא באמצע משו בראש שלו ויקי לו כמה שניות להיות איתי, ואם לא עבד אז אומרת שוב.

מאמי תהיה איתי רגע..

הגיע למצב שמוזר לי לשמוע את אחותי מדברת עם בעלה בלי לבקש את תשומת ליבו. הוא חייב להיות זמין לך 24/7? חח זוכרת ממש שהיה לי מוזר שהיא מצפה שהוא יהיה ההקשבה אליה כל היום כל החיים ולא הראש שלו יהיה עסוק. ובטח שאחרי זה מלא פעמים פתאום היה להם 'איך לא שמעת אבל ביקשתיייי'

שיגרת לחלל האויר. לא ביקשת ממנו.

קיצור נשמע לי האוזניות זה אותו סיפור...

איך אפשר להנחיל יותר משימות בכיתה א' ולהקל עלינו?אובדת חצות

נותנים להם מלא שיעורים- אנחנו חייבים לבדוק גם אם עשו בצהרון כי יש טעויות, זה לוקח זמן+ צריך לחתום אחרי ששומעים אותם קוראים כמה פעמים קריאה.

בנוסף מרגישה שקשה לדרוש מהם עוד לארגן את הקלמר ולחדד עפרונות כי גם ככה עשו המון זמן שיעורים והם רק מחכים לטלויזיה או מחשב אח"כ או לזמן אישי ובצדק אחרי יום עמוס.

ואז הכול נופל עלינו: לשטוף קופסאות אוכל של הבוקר, עכשיו גם קבלו צלחות רב פעמיות לצהרון מפלסטיק שכל יום צריך לשטוף עם סכו"ם כשהם מחזירים מלוכלך מארוחת הצהריים, וגם לארגן להם קלמרים, וגם את התיק שמתבלגן כל הזמן ומתפקע מעומס, וגם להכין קופסאות אוכל בבוקר (לא מצליחה להכין מהערב מעדיפה טרי) וגם למלא להם בקבוקי מים או לשים מגבת לנטילת ידיים.

בקיצור-אינסוף מטלות על ההורים שקשורות לבית הספר שממש מעמיסות ופחות "זורמות" לי.

אני מרחמת עליהם ועושה בעצמי, ואז הכל נופל עלינו חוץ מארגון הבית, כלים, כביסות וקיפול, חוגים, הסעות, עניינים, פעילויות, מחויבויות, קלינאית תקשורת לשניהם, חברים.

ואז אם אנחנו מכניסים משהו לעצמנו כמו חוג ספורט לי או לבעלי או אפילו יציאה, אנחנו גמורים מעייפות.

הם כן יודעים לשים תיק במקום כשנכנסים הביתה אבל זה בערך מה שהם עושים.

מרגיש שהכל כל אחה"צ סובב סביבם ואין לי זמן למטלות הבית (כי עושה איתם שיעורים מלא זמן) ואז כבר נהיה ערב, וצריך להכין אוכל, ומטלות הערב מקלחות, להשכיב, קשיי הערב גם עם ההרדמות ואין מצב לדבר על לעבוד או לעשות משהו לעצמי. פשוט אין מצב. מגיעה לערב ונופלת מהרגליים.

ובבוקר שוב אחריות להכין אוכל טרי ומגוון ושונה לפי הרצונות שלהם.

איך לוקחים את זה בפרופורציה? בעלי אומר חכי חכי, כשיהיו מבחנים ושיעורי בית אמיתיים בעוד המון מקצועות, כרגע זה בעברית וחשבון בלבד ואנחנו כבר נקרעים. אנחנו חנונים ואובסיסיביים שיעשו הכל ויצליחו.

מה עושים????????????? ואיזה תפקידים נותנים בכיתה א'?

ואיך אמור להיות לי זמן לעצמי כשהכול סביבם ואנחנו אמורים לעזור ולבדוק שעשו הכול ושהם מוכנים והכל מוכן להם כל הזמן?

והאם זה טבעי שזה מציף? ועמוס? ומעייף כל כך.

טבעי בהחלטהמקורית

השנה הבת שלי בכיתה ב וקניתי לה יותר מקופסת אוכל אחת כי לא תמיד מספיקה לשטוף את שלה האמת.זה מקל.

בקבוקים אפשר למלא מהערב. ראיתי שאני לא מספיקה והבת שלי ממלאת (ככה כותבים @מתואמת ? תמיד מסתבכת עם המילה הזו ועם המילה לטאטא🤭) לעצמה או בבית הספר. הבן שלי לוקח בקבוק מים מינרליים כל כמה ימים חדש וזהו.

גמני מכינה קופסאות בבוקר, הרבה פעמים גם צהריים לילדון מכינה בבוקר, וכן זה מתיש לפעמים ודורש. אבל די התרגלתי.

לגבי שיעורים - אני לא ישבתי כל יום על שיעורים האמת, מודה, עשינו מרוכז פעמיים שלוש בשבוע אבל זה התאים גם מול המורה שתיאמתי מולו ציפיות ואמרתי שאני מוודאת הבנה ולא חשוב לי שיסיימו בדיוק בדיוק את כל המשימה דווקא בגלל שהיום ארוך + צהרון והם סהכ ילדים ולא סטודנטים למדעי המח

אוכל בצהריים - את יכולה לקנות מדי פעם? פיצה/ פלאפל וכד. וגם - הם אוכלים בצהרון כתבת לא? (מה נסגר עם להחזיר לכם כלים מלוכלכים?? בעע) למה בנוסף ארוחת צהריים מבושלת? אפשר לדחות ? אם לא אז דברים קלי הכנה בנינג"ה נניח עובר מסך?

וכן זה לופ אחר שצריך להתרגל אליו. אני תמיד אומרת שיותר קל לי בימים שהם צריכים להיות בבית.

בעלך לא יכול להוריד ממך קצת?

כתבת נכוןמתואמת

מה שטבעי זהאמאשוני

שהורים לבכור (במקרה שלכם בכורים) לוקחים ברצינות רבה מדי הכנת ש"ב.

את האמא ואת יודעת מה נכון לילדים שלך במכלול השיקולים.

אל תפחדי לשים את הגבולות שלך גם מול מערכת החינוך.

תזכרי שלכל מערכת יש אינטרסים וגם אם בגדול היא פועלת לטובת הילד, בדקויות רק את רואה מה נכון לכם.

את יכולה למשל להגדיר 20 דקות להכנת ש"ב,

מה שמספיקים יופי.

לא צריך לתקן ש"ב מהצהרון. כדאי לעבור ולהבין מה הם יודעים 6מה לא, אבל לא בשביל להגיש למורה.

בכללי, כדאי לעשות הפרדה בין לימוד לבין ביצוע המטלות.

את הלימוד עצמו (חשבון עברית) לעשות בזמנים ובדרך שיותר נוחה (כמו משחקים בשבת)

ומשימות לעשות את העיקר בלי לרדת לפרטים.

חבל על התסכול שלכם ושל הילדים. וגם להעמיס עליהם זה מתכון בטוח שהם ישנאו בי"ס, וישנאו ללמוד, ואז עוד פחות ילמדו.

צריך לזהות מה נקודת שיווי משקל בין עוד השקעה= קידום והצלחה

לבין עוד השקעה= הגדשת הסאה, איבוד מוטיבציה ורגרסיה בלמידה.

גם לימוד למבחנים בא' ובב' לא צריך להיות דרמה. עוברים על דף חזרה 10 דקות, קצת מהמחברת, קצת משחקי למידה במחשב ושלום.

תרגול חשבון אנגלית ועברית אפשר בשישי ומוצ"ש לתת להם מתוכנות למידה במחשב.

קלמר ותיקים לדעתי זו אחריות ההורים.

המלצה שלי- ציוד נפרד לבית וקלמר לכיתה שפותחים רק בכיתה. ככה פחות שוכחים להחזיר לתיק וכו'.

איזו תגובה יפהאפונה

לשבת שעות על שיעורי בית זה ביג נו נו.

ובעלך טועה

זה לא יהיה יותר קשה ככל שהם יגדלו. הם בתחילת כתה א'... בהמשך הם יהיו יותר עצמאיים, שיעורי הבית יהיו ממוקדים יותר ואתם גם תתייחסו לכל העניין בפרופורציות מתאימות.

ממש הייתי מגבילה את שיעורי הבית.

תרגול קריאה אפשר לעשות בשבת בנחת.

בכלל הייתי בודקת איפה כל אחד מהם נמצא ולפי זה ממננת. מי שקורא טוב לא צריך 3 חזרות על כל טקסט...

ללמוד לעשות לא הכל ולא מושלם זה לימוד חשוב בחיים, גם בשבילך וגם בשביל הילדים שלך.

ובשאר הדברים - לבדוק מה אפשר לעשות קצר ו/או יעיל יותר, ולזכור שאתם עדיין בהסתגלות ועם הזמן זה ישתפר.

וואי עומס ממש.חושבת לעצמי

אבל מה הקטע הזה ששולחים לכם כלים מהצהרון? יש מצב לשלוח איתם חד פעמי?

לא- זה עניין של קיימות של כל העירייהאובדת חצות

עוד עבודה להורים

אז שהעיריה יקנו מדיחטארקו

איזה הזיה

סליחה , זה ממש לא בסדראביול

אם חשוב להם הקיימות, שיחקנו מדיח או ישלמו יותר לצוות ישטוף כלים.

נשמע לי הזוי

הזוי ומופרך בעיני. אצלנו בגנים התקינו מדיחיםחושבת לעצמי

נשמע שאת גרה במקום עם אוכלוסייה חזקה.

יש על מה לדבר עם האחראיות שם של הצהרון בעירייה?

בעיני זו בקשה הזויה ולא לגיטימית בכלל.

אמנם הבנות שלי לא בצהרוןהשקט הזה

אבל גם בגנים אצלנו זה ככה, ואני גרה בעיר אחרת.

כשמתרגלים לצורת החשיבה הזו זה לא כזה מופרך. זה כמו ששולחים ילד עפ קופסה לא. בוקר והיא חוזרת מלוכלכת אז גם ה"קופסה" של הא. צהריים חוזרת מלוכלכת. ההבדל היחיד שאת הכלים של אחהצ אני לא שולחת בבוקר מלאים.

מודה שאני הייתי מוותרת גם על קופסה לבוקריעל מהדרום

לק"י

וחוזרת לאוכל בשקית כמו שהיה בתקופתינו.

ובתוך מה שמים את הכלים המלוכלכים בתיק?

מקווה שלא בתוך שקית נילון שהולכת לפח🤭

טיפים לקופסה- לשים את האוכל על נייר או בתוך שקית, שילכלך פחות (מניחה שאף אחד לא יעיר על זה).

ואם זה דברים יבשים והקופסה די נקיה, כשאין לי כח אני מנגבת אותה עם נייר רטוב.

כן, אבל האוכל של הבוקר לא מלוכלך כ"כדיאט ספרייט

פחות שומני,

אין בו רוטב.

זה נראה לי מאוד מאוד מוזר ולא שייך להגיע בערב ולשטוף צלחת שחיכתה לי מהצהריים עם שומן של פסטה של ילדים.

ובכל מקרה לך הפותחת הייתי ממליצה לשלוח ארוחת בוקר בשקית ולא בקופסה.

שקית עם סנדוויץ'.

שקית עם ירקות חתוכים קשים שלא יתפרקו וינזלו.

אגב, אפשר גם את כל זה לשים בתוך הקופסה.

חוסך את השטיפה של זה לפחות.

אצלנו מכיתה ד' אין הזנהאמאשוני

שולחים ארוחת צהריים בקופסאות. כולל רטבים וכו'. הילדים שלי לוקחים בקופסאות רב פעמיות.

האמת גם אני הייתי לוקחת ככה ללימודים.

האמת שנכון. גם אני והבת שלי לוקחות בקופסהיעל מהדרום

לק"י

נראה לי שזה פשוט פחות מקובל לקבל כלים מלוכלכים מהצהרון.

והאמת שלו יכולתי הייתי זורקת הכל במקום לשטוף. אנחנו משתמשים כמעט ורק בחד פעמי בבית.

צודקת אני גם לא מכירה שבצהרוןאמאשוני

אוכלים ברב פעמי

אבל כן מכירה שאוכלים צהריים ברב פעמי ובערב שוטפים אז מהבחינה הזו אין הרבה הבדל.

בכל מקרה, עם כל זה שזה חריג, זה לא מה שישנה את את התמונה מבחינת העומס.

לנו אין הזנה עכשיו בכיתה בבוקר אור

זה פחות מגעיל מלשטוף כלים של אוכל שלא אתה בישלתי טבל לא מוסיף הרבה מבחינת עומס (רק לדאוג שיהיה לה אוכל לקחת)

גם אצל הבן שלי אין הזנההמקורית

קניתי קופסאות ממקס ממש זולות שאני שמה בתוך זיפ לוק עם מזלג חדפ והולך לפח

הוא לא יעמוד בלהחזיר את זה נקי

גם אופציה לשלוח חדפ כל יוםאמאשוניאחרונה

לא מאמינה שהצהרון יסרבו לתת אוכל כי זה לא רב פעמי. אבל זה כן אולי יגרום לילדים לצאת דופן אם הם באוכלוסיה שמאוד מקפידה על זה.

בכל אופן, אני דווקא שלחתי עם קופסאות איקאה איכותיות. הייתי מנקה בשיטת הנייר סופג שמשקשקים בקופסה סגורה, וואלה באמת עבד..

חח לא יודעת, אני גם ככה רק בערב שוטפתהשקט הזה

את הכלים של הצהריים והן אוכלות בבית, לא במסגרת😅

@יעל מהדרום לא יודעת איך אצל הפותחת, אצלנו הילדים מקבלים בתחילת שנה מעין תיק עם שרוך כזה שהוא רב פעמי אבל עשוי מסןג של פלסטיק. שמעתי מאמהות של הגן שהן מכניסות גם את התיק למדיח..

לגבי הכלים המלוכלכים מהצהרון - הלם 🤢קופצת רגע

לגבי שיעורי בית, אל תעבירי להם את הפרפקציוניזם שלך. עשו בצהרון - מה שעשו זה מספיק. קריאה שאתם צריכים לחתום, אם זה רק קריאה ולא לתקן את כל שיעורי הבית זה לא אמור לקחת הרבה זמן. ואם גם זה מעיק, תתאמי עם המורה שתעשו את זה פעמיים בשבוע ועוד פעם בשבת, או משהו כזה.

קלמר - תעברי פעם בשבוע ותשלימי חוסרים.

לעשות איתם טבלה של מה שמים בסנדוויצים כל יוםאיילה12

וגם איזה פירות

יש לכל יום משו קבוע ואז גם זה צפוי ואפשר לארגן על השיש בערב לפני את מה שצריך

גם הם בחרו אז את יודעת שאוהבים

וגם מגוון כי חוזר לעצמו רק פעם בשבוע

ושיעורי בית בכיתה א זה הכי סיוט אח"כ ממש יורד מההורים והילדים עושים בעצמם

לא הייתי נותנת להם לתקן את מה שעשו בצהרון זה ממש מייאש, רק עוברת בלעדיהם לראות ואם יש בעיה שחוזרת על יממה לעבוד על זה בזמן רגוע כמו שאמרו, אבל בכללי לא לעבור שוב על משהו שעשית, זה מוריד ממש

לשחרר את הש.ב. נראה לי זה מה שיפנה הכי הרבה זמןהשקט הזה

אמנם עוד אין לי ילדים בבי"ס אבל נשמע לי ששם טמון הכלב.

אפשר לעבור ברפרוף ולראות אם יש איזו שגיאה רצינית שכדאי לתקן. משימות קריאה כדאי לעשות,

אבל לא להשתעבד לזה! בטח אם הם עושים בצהרון. מקסימום יעשו עם טעויות- יתקנו בכיתה. בנחת.

וואי זה נשמע המון שיעורי ביתילד בכור

גם הילד שלי בכיתה א והשיעורי בית ממש קצרים

והוא לא עושה בצהרון אח רק בבית

זה דף קריאה כל יום, מקסימום יושבים עשר דקות

קופסאות אוכל מכינים מהערב- אם זה טוסט אז מכינים הכל ובבוקר שמים בטוסטר

מה שעוזר זה שהחלטנו ביחד עם הילדים מה כל אחד לוקח כל יום וזה טבלה קבועה ואז לא מסתבכים בלחשוב מה להכין

הבן שלי מסודר אז ממש פעם ב עוברת על הקלמר, לדעתי זה ממש משהו שההורה צריך להיות עליו אחראי ואולי ללמד את הילד תוך כדי שהוא עושה שיראה מה הוא עושה כדי שילמדו הרגלי סדר..

ביניי כמה שיותר זמן בית אחרי בית ספר, פחות לצאת פחות הסעות פחות חוגים

גם זה פחות מציף לשני הצדדים וגם יותר רגוע בלוז

תקין לא להרגיש עדיין תנועות? שבוע 21, היריון שניירושלמית במקור

השליה אחורית, וגם אין עודף משקל.

(ילדתי פעם, ולמעשה מדובר בהיריון חמישי, אבל השלושה הקודמים הסתיימו עד שבוע 11 כך שלא חשתי עדיין תנועות)

מהאתר של שיבא מבינה שעדיין הגיוני אבל האם יצא למישהי לבדוק את זה על עצמה? נניח לשאול רופא

ברור. לרוב התחלתיאריאל765

רק להרגיש בשבוע 22

אני בשבוע 21 בהריון גם לא הרגשתי תנועותלאזוכרת

זה היה אחרי הרבה הריונות תקינים, שיליה אחורית וכו

ככל הזכור לי הלכתי לבדוק (כבר בשבוע 18-19) אצל רופאת נשים י היה לי מוזר שאני לא מרגישה

כן, תקין והגיוני.נעמה301

לא הרגשתי עד שבוע מתקדם יותר (לא זוכרת איזה) ונלחצתי אבל הכל היה תקין.

חיבוק על השלושה שהסתיימו ובע"ה שיהיה בידיים מלאות, בקלות ובשמחה!

כמה שזכור לי עד שבוע 24רקאני

זה תקין

כן זה תקין...טארקו

אם כי מבאס

אני התחלתי להרגיש בשבוע 22רוני_רון

באחד ההריונות

וחיבוק לך, קשה לחכות לשלב הזה...

בשיליה אחורית מרגישים בשלב מאוחר יותראמאשוני

אז זה כן מסביר.

בשלב שלך לדעתי אם מרגישים משהו, זה יותר תחושה של בועות מאשר של תנועות.

בכל אופן אם העובר זז באולטרסאונד ואת לא מרגישה את התנועה, אז לא צריך לשאול רופא, זה מה שקורה בפועל.

נראה לי דווקא הפוךהשם שלי

עם שילייה קדמית מרגישים יותר מאוחר.

אופס יש מצבאמאשוני

תכלס יותר הגיוני שאם השיליה קדמית התינוק מאחור פחות מרגישים.

משום מה זכרתי הפוך.

תודה על התיקון.

גם אני קראתי שהפוך...ירושלמית במקור

וכן ברור שהא"ס מרגיע פשוט לא היה לי אחד לאחרונה, ואז התעורר לי גם החשש (כי התחלתי לקרוא)

מבינה ❤️אמאשוני

זה באמת קשה לא לדעת מה הולך בפנים אחרי שעברת חוויות קשות.

תתעודדי שעברת את השלב הבעייתי של שליש ראשון,

ומעכשיו בע"ה המשך הריון בריא ומשעמם בע"ה!

אמן בע"ה, תודה...ירושלמית במקור

תודה רבה לכולן! הרגעתן. מחר בכל מקרה יש א"סירושלמית במקור

אני יכולה להגיד לך שבשלב הזה זה מאוד הפכפךאולי תדעו

אפשר להרגיש יום אחד הרבה תנועות

ואז בכלל לא

ואז נגיד רק פעם ביום

ושלל וריאציות..

אבל..

האם בכלל לא הרגשת? האם את במעקב? מתי נבדקת לאחרונה?

האם את יודעת איךאמורים להרגיש?

בהתחלה זה כמו בועיות קטנות כאלה או מן דגיגוןקטן שלרגע מתנועע ..קשה להגדיר אבל זה לא מתחיל כבעיטות ממש

אחר כך מרגישים כן בעיטה קטנה לרגע

או אפילו מן תזוזה בבטן לא רגילה של עיכול..

הכל משתנה לפי התנוחה של העובר ובשלב כזה הם זזים המון ומשנים תנוחה המון

אני בשבוע 22 והריון לא ראשון ולא שני ...והרגשתי לסרוגין כל התקופה הזאת..רק השבוע יותר מורגש ועקבי..אבללל שיליה קדמית..באחורית כן הרגשתי מוקדם וטוב יותר

היא אומרת שזה לא הריון ראשוןרוצה לשאול שאלהאחרונה

אז היא יודעת איך זה מרגיש.

אני חושבת שזה עדיין תקין למרות זאת.

וגם אצלי כמוך אני מרגישה יותר מוקדם אבל כן בהחלט יש ימים שלא ממש הרגשתי

זה מוזר אבל ממש משמעותי לי אם העובר עכוז או מצג ראש.... תמיד בתקופה שאני מרגישה העובר עכוז וכשאני פחות מרגישה הוא ראש.... לא יודעת אם קשור אבל סתם מעניין... (שיליה קדמית)

שבוע טוב אשמח לעצות בקשר לעזרה בביתירדנית

2 הגדולים שלי בני 14 ו13

הבכורה אחת כזאת שרואה איפה צריך עזרה ולוקחת על עצמה, אם מחלקים תפקידים לפני שבת תקח את התפקידים שאף אחד לא רוצה, אחרי שכולם יפרשו והיא תראה שאני ממשיכה לעבוד תתן יד, גם אם טני אומרת לה שאני מסתדרת היא ממשיכה.

אחותה ההפך הגמור, שקועה מאוד בעצמה, בטוחה שהיא עושה הכי הרבה, גם את התפקידים שלוקחת על עצמה אחרי תחנונים עושה כלאחר יד (לא מעירה על זה).

מוצאי שבת לדוגמא יש חצי שעה ארבעים דקות שתריך לתת יד, לפנות, לסדר לשטוף כלים ולשטוף סלון מטבח.

הגדולה מתחילה לפנות, אני מבקשת מהשניה לקום לעזור היא ממשיכה לשבת, השניה מסיימת לפנות מתחילה לסדר ולארגן לשטיפה ובסוף גם שטפה והכינה טוסטים לכולם כשהיא בכלל לא אוהבת.

אני באמת מנסה לא להשוות, אבל זה זועק.

היא רואה את כולם עובדים וממשיכה לשבת, במעט שהיא עושה היא גם בטוחה שהצילה את העולם.. אני יודעת שהיא מרגישה ככה וזה באמת קשה לה אבל אני לא מצליחה להישאר שלוות נפש מול זה.

זה משפיע עליי שלא רוצה לפנק אותה, ומצד שני רוצה לפנק את הגדולה. וגם דואגת שהיא גדלה להיות אנוכית ואגואיסטית.

אני מאוד לא רוצה ליצור את ההפרדה הזאת ביניהן ולתת לכל אחת לעשות מה שהיא רוצה ויכולה, ומצד שני היא חיה בבית זה לא יכול להיות שלא תתן יד.

וזה לא שיש מיליון עבודות, אין לי כבר תינוקות ואני די משתלטת על כל העבודה שיש ובכל זאת מצד החינוך חושבת שכולם צריכים לעזור..

גם לגדולה אני דואגת שהיא מרגישה אחריות יותר מדי לעשות את כל העבודות שהשאר לא עושים ולוקחת על עצמה יותר מדי.

זאת הנקודה שאני לא מבינהירדנית

אם זה הגבול שאני צריכה ללמד אותה, או להמשיך לתת לה.

אני באמת כמעט תמיד לא מצליחה להגיד את זה בשיווין נפש כמו שתיארת.