הלוואי ויהיו לכן עצות טובות בשביליאנונימית בהו"ל

בעלי המון בפאלפון ועוזר לאחרים על חשבון הזמן שלי, כלומר,בצהריים בעיקרון האחריות שלי להיות עם הילדים כדי לתת לו לעבוד, והוא ממש אם אני צריכה עזרה פה ושם הוא עוזר לי,לא משו מעבר.

אני אמורה ללדת כל רגע, והכל כואב לי וממש קשה לי ללכת ולהתנהל, ולמרות זאת אני ממשיכה לבוא איתו לקניות כדי לעזור לו או לעשות לבד למרות שזו המשימה שלו(בין המשימות היחידות שלו בבית) ומכינה א.צהריים,ולפעמים אפילו יוצאת עם הילדים לפארק או לאנשהו כדי שיהיה לו שקט ויוכל להתרכז, כי הבית שלנו קטן ואין באמת מקום ממש שקט שהוא יכול לעבוד כמו שצריך.

העניין הוא שהוא עוזר לכל מיני אנשים בעבודה שנתקעים בדברים למרות שהוא ממש לא מחוייב,ועוזר להם במשימות שלהם כשהם מבקשים, וכן זה לוקח לו זמן וזה על חשבון הזמן שלי והכוחות שלי כי בסוף הוא מתלונן שלא מספיק לעשות את העבודה שלו ואז אני צריכה גם לתת לו את הצהריים וגם לתת לו שקט בערב עד שעות מאוחרות.

הוא תמיד לא רוצה שאגע לו בפאלפון שבחינתי זו נורה אדומה ענקית וזה היה ככה מאז שהתחתנו,וזה רק הולך ומחריף.

ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו על זה והוא טוען שזה בגלל שהוא מפחד שאני אתעצבן עליו על שטות שהוא רשם בווצאפ או משו ואין לו כח לזה.

אני מאמינה שאם יש דברים ממש בעייתים שהוא יודע שבוודאות שאתעצבן אז הוא מוחק,ואת הדברים היותר סבירים הוא משאיר-והיום הסתכלתי לו וראיתי שהוא עוזר בצהריים על חשבון הכוחות שלי שאני עם הילדים בקושי מצליחה לקום מהספה,ולא רק זה-אלא הוא כל היום מתלונן שהוא לא מספיק כלום והוא בפיגור,ואני לא מצליחה להבין איך,הרי אתה כמעט בכלל לא מדבר איתי,פעם ב יש אינטימיות כי הוא רוצה וכנראה יש לו יצר-למרות שאני המון פעמים מרוחקת רגשית ולא מסוגלת שאפילו הוא יחבק אותי.ואני מרגישה שהוא פשוט הרס לנו את הזוגיות-זה לא הילדים,זה לא הצבא, זה רק דברים שהתחילו אולי את המשבר,זה בעיקר שהוא שם את הזוגיות בתחתית הרשימה.

היום באתי אליו בצורה הכי יפה בעולם וניסיתי לדבר איתו והוא רק התעצבן עוד לפני שבכלל התחלתי לדבר כי הוא הבין למה אני חותרת. נגיד היום נפגעתי ממנו בגלל שהלכתי עם הילדים לאיזה אטרקציה כדי לתת לו שקט,נסעתי באוטובוסים וחזרתי גמורה גמורה!!וכשהגענו לאיזור הבית אז הלכנו בחוץ וקראתי לו כי דאגתי שיאכל והוא בא ואכל אבל היה המון בפאלפון כרגיל.ובמהלך השעות שהייתי איתם בחוץ לא קיבלתי אפילו לא הודעה אחת על איך הולך,ואם אני רוצה שהוא יסיע אותנו הביתה בחזור,ולא כלום!!אני התקשרתי אליו כמה פעמים כדי להתעניין בו ולהראות לו בוידיאו איך הילדים נהנים ועזבו שלחלק מהשיחות הוא לא ענה בטענה שלא היה בפאלפון,אלא גם כשענה לי פעם אחת זירז לסיים את השיחה כי הוא צריך לעבוד והוא לחוץ.וכשאני הסתכלתי לו מקודם בפאלפון אני רואה הודעה שהוא שלח למישהי מעבודה על איך הלך לה איזה משהו שהיה לה היום. וכל כך נפגעתי, עד עומק נשמתי-אני קורעת את עצמי ברמה שזה נראלי כבר מסוכן בריאותית שאני מתרוצצת ככה למרות שכל הגוף שלי כואב,אני מרגישה שכל רגע אני הולכת ללדת,והכל בשבילו,הכל!!ולא רק שאין תודה או הערכה,הוא מתעניין באחרות ולא בי.

עאלק דוס, בעיני זה לא הדוס שהתחתנתי איתו,וגם לא קשור בכלל לדוס-זה לא בעל אכפתי, דואג ותומך, ההפך הגמור!אני מרגישה שאני רוצה ללכת לבד ללידה, ולא אכפת לי שזה יהיה עבורי עצוב ושובר,אני לא מסוגלת לחשוב שהוא יהיה שם בשבילי-גם כי הוא כבר לא שם בשבילי,וגם מבחינה רגשית אני כל כך מרוחקת שאני לא מסוגלת שהוא יראה אותי במצבים כאלה, באלי מישהי/ו שבאמת יתמוך בי ולצערי אין כאלה,אני בקשר סבבה עם אמא שלי אבל היא לא אחת שתרצה להיות בלידה והיא לא כזו חמה,ואני צריכה בעיקר חום ואהבה בלידה,ותמיכה,ואין לי ממי לקבל את זה.

אני כותבת והדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג.

כבר כמה חודשים שבאלי ללכת מהבית עם הילדים,או שהוא פשוט ילך ואני אסתדר מעולה,אני בכל מקרה זו שעושה הכל כמעט בלי עזרה,והוא רק פוגע בי וגורם לי לבכות כל הזמן.

והכי עצוב,שהבכי שלי לא מעניין אותו,לא מזיז לו ברגש!אין לו כבר מצפון על כלום,ולא חשבון נפש.

ולא מגיע לי חיים כאלה,אני אישה יפיפיה, וטובה,ודואגת,ובאמת שאין כמוני, באלי גם בעל שידאג לי כמו שאני דואגת ותומכת, באלי,ממש באלי!

לא מגיע לי להיות אמא כל כך צעירה ועצובה נורא,ולא שלמה עם הבית שלה.

אני יודעת שאם אני אפתח את הדברים מול ההורים שלי כמובן שהם יצדיקו אותי ואני לא רוצה לפגוע בבעלי, במיוחד לא מהכיוון שלהם,ולא רוצה להכניס אותם.

ואני יודעת גם שאם אספר להורים שלו הם נורא יכעסו עליו ויצדיקו אותי,במיוחד אבא שלו, ובעלי אפילו הודה בזה היום כשאמרתי לו את זה.ואין,למרות זאת זה לא מעורר בו שום מצפון ושום כלום.

ואין לי את מי לשתף,ובאלי כבר ללדת אבל לא באלי בצורה הזו.

ואני פשוט לא יודעת מה לעשות,לא באלי לפרק את הבית שלי אבל זה גם לא מגיע לי חיים כאלה עצובים ובודדים.

מי שקרא עד לכאן אני ממש מעריכה,ואשמח לתגובה רק אם יש לכם חיבוק,או משו מועיל להגיד.

אני עוד יותר מאשמח ש @נגמרו לי השמות  תגיב לי ותיתן לי כיוון אמיתי מה לעשות,כי מה שבידיים שלי כבר אני מרגישה שעשיתי.

וואוו, כמה כואביעל...

נשמע שאת באמת מסורה עד אין קץ והפכת להיות"מובנת מאליה" וזה באמת כואב ממש.

במיוחד עם ההורמונים והקושי שלפני לידה..


אז קודם כל חיבוק על המקום והתחושות

וואו חיבוקנעמי28

איזה קשה. ועוד לפני לידה.

את טובה, טובה מידי.

ולגמרי צודקת.

את חייבת להתחיל לשים את עצמך ראשונה, לא לחוג סביבו וסביב הנוחות שלו, לא לחכות שהוא יציע, יזום, ישאל.

כהוא זה שצריך לחוג סביבך בטח בסוף הריון, אבל זה לא המצב, ויקח זמן לשנות אותו אם בכלל.

אז תתחילי לדאוג לעצמך, תפנקי אותך, ובעיקר תדעי ושימי את הגבולות שלך.


זה לא הזמן לדאוג לו, לא לשקט, לא להתרוצץ עם הילדים וגם לא הזמן לצפות ממנו (כי נראה שהוא לא קולט) - תבקשי במופרש.


ואחרי לידה אם מתאפשר לך, זה זמן טוב ללכת עם הילדים להורים.


לדעתי אל תכנסי אפילו לעניין הפלאפון ומה הוא מסתיר (כרגע)

יש כאן עניין גדול שלא רואים אותך- הוא לא רואה אותך, אבל בעיקר את לא רואה אותך.


ואולי תשקלי מטפלת שתעזור לך לדעת איך להציב גבולות, איך לדאוג לעצמך, במיוחד אחרי לידה.


וחיבוק, זה קשה נורא שמישהו שצריך להיות הכי קרוב אלינו לא שם בשבילנו❤️

תודה יקרה על התיוג 🙏נגמרו לי השמות
וואו יקרה חיבוק גדולנגמרו לי השמות

קודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק ענק אישה יקרה שאת

וואו

עם כמה את מתמודדת, איזו סערת רגשות וטלטלה וכאב ותסכול וחוסר אונים וכל זה בזמן כ"כ רגיש של לפני לידה.

ממש רוצה לשלוח לך המון כוחות ותפילה כנה שהקב"ה ישלח לך ישועה שלמה בכל תחום ותחום, הכי בגלוי ובמתיקות שיש ב"ה 🙏

 

כדאי וחשוב מאוד לקבל מענה ראוי, מקיף ועמוק בעולם האמיתי.

מבינה שזה בעייתי מבחינת הזמן כי את אוטוטו צריכה ללדת ב"ה (?)

אבל ברגע שכן יתאפשר, בעיניי כתובת בעולם האמיתי שתאפשר לך בעיקר מקום, ליווי, תמיכה, כלים וכן הלאה מאוד חשובה ויכולה לעזור ב"ה.

נשמע שיש הרבה עומקים בדברים שכתבת, ושזה ממש רק תיאור של טיפה בים מחיים שלמים, וחשוב לקבל לכך מענה הולם.

(הייתי רוצה לומר לך הרבה מאוד, ולהכנס יותר לעומק למשל בעניין הדינמיקה הזוגית שתיארת כאן בהודעתך ולעוד דברים חשובים נוספים, אך לצערי אין באמת אפשרות שתטיב איתך בצורה כזו דרך כתיבת תגובה בפורום,

נדרש כאן באמת יותר עומק ותמונה שלמה ומקיפה ובעיקר מענה הולם ומותאם אלייך ואליכם ספציפית, שלוקח בחשבון את כל הדקויות ואת כל הדברים שאי אפשר להעביר על גבי הפורום, 

שמקבל ממך/מכם פידבק ישיר וסיפור חיים שלם ורק על גביו יכול לדייק את המענה המותאם, ובחזרה את/אתם מגיבים למענה ישירות וכן הלאה... בתקשורת ישירה שמצליחה לאגוד את כל הניואנסים, הנפשות הפועלות, המורכבות, הדקויות ובעצם החיים במלואם וע"י כך להתאים ולדייק יותר במענה).

 

ואולי כרגע כSOS כדאי למצוא לפחות ללידה דמות שכן תרגישי ממנה את החום והדאגה והתמיכה שאת צריכה - אולי ליצור קשר עם דולה רגישה ונעימה עם המלצות?

אולי אחות או חברה טובה?

אולי כן יהיה שייך לנסות לשאול את אמא אם היא תוכל לבוא איתך?

דמות אחרת שאפשר לחשוב עליה?

 

וממש על קצה המזלג ובאופן הכי מתומצת, מול בעלך הייתי מציעה:

1. לתת ניראות *לעצמך* (כלומר קודם כל את לעצמך).

2. להנכיח את עצמך - כלומר לשים בפרונט ובגלוי את מה שאת חווה / צריכה / מבקשת.

3. גבולות. להיות קשובה גם לגבולות שלך, ליכולות שלך, לכוחות שלך. לא לעשות מעבר להם, לתת להם ולעצמך בעצם קשיבות.

קשיבות לגוף. קשיבות לגבולות. ניראות לגבולות. לשרטט את הגבולות. לשים את הגבול.

מתוכך - החוצה.

 

בתנועה ממך אליו. 

את חשובה, ראויה, שווה.

בפני עצמך.

צרכייך חשובים.

לא להתנצל עליהם, אלא לומר אותם בפשטות ובבירור.

לתת להם מקום. 

לתת לך מקום.

 

יש כאן עבודה גם אישית וגם זוגית על נתינת המקום הזה. והיא אומנם עבודה אבל היא חשובה ויקרה ומתגמלת מאין כמוה ב"ה.

 

יקרה ❤

שהקב"ה יאיר לך מאורו הטוב ויברכך בכל הברכות הטובות 

המון ברכה והצלחה ב"ה

וואו וואו וואו....באתי מפעם

את מתארת פה הרבה דברים ממש ממש מכאיבים ופוגעים!

אני מציעה לך לפנות לייעוץ, לבדך או יחד איתו. גם לך יש צד שמביא את המציאות העגומה הזו, לא כי את לא טובה, אלא כי את יותר מידי פועלת, יותר מידי בשליטה על הכל, דואגת לכל, דואגת מה שלומו, דואגת לו לאוכל, דואגת לילדים.

תרפי, את לקחת את המושכות לידיים שלך בכל הנושאים אז הוא פשוט השאיר את המושכות אצלך, נח לו וזהו. כשהוא הולך לקניות תגידי לו בפשטות שקשה לך ואת לא באה. לא בעצבים, בנחת. תראי שהוא יסתדר מצוין.

את לא לוקחת שום ילדים לפארק! חם, את בסוף הריון, אל תקחי על עצמך דברים מוגזמים! בהתחלה הוא לא יעשה כלום, אולי קצת יתעצבן, אבל לאט לאט הוא יעשה בעצמו. את תמשיכי לשטוף כלים כל היום, זה ישאר ככה. אם תפסיקי לשטוף, יום, יומיים, שלושה, ארבעה... הוא אולי יתעצבן, תסבירי לו בנחת שאת עמוסה מידי, בסוף, הוא יאלץ לעשות זאת.

חמודה, מי שמתנהגת כמו שפחה, היא גם לא מוערכת, את לא שפחה, את מלכה בבית שלך !

תכבדי *את* את עצמך קודם כל, כי נשמע שאת לא מכבדת את עצמך בכלל, וכך לא תקבלי הערכה, אלא רק יסתכלו עלייך כמובנת מאליה. אל תפני אליו כל רגע מה שלומו, תתרחקי קצת בהרפיה ותני לו לחזר אחרייך הוא לא יחזור אם לא תתני לו את המקום הזה, את צריכה להיות בעמדה של מקבלת ולא בעמדה אמהית כלפיו, שעושה לו, עוזרת דואגת. אני יודעת שזה קשה מאוד מאוד, כי אנחנו תמיד רוצות וחייבות להיות בשליטה ולא סומכת עליו, אז זה מעגל שמזין את עצמו, את לא נותנת בו אמון ולא סומכת עליו שיעזור לך, שיתמוך בך אז הוא גם לא עושה את זה. אני בדיוק עכשיו בלמידה של הנושא הזה אצל יועצת זוגית וזה מדהים ממש כמה אנחנו בתור נשים יכולות לעשות שינוי בזוגיות לבד!! אל תספידי את הזוגיות שלכם כ''כ מהר, בע''ה עם יעוץ מקצועי והכוונה תוכלו לעלות על הגל.

בנתיים שולחת לך חיבוק כי באמת זה ממש כואב לחיות ככה בזוגיות ולהרגיש כ''כ בודדה 💔 ממליצה לך בחום לפנות לייעוץ זוגי . בהצלחה 

שולחת חיבוקהמקורית

והאמת, נראה שמעבר לזה שבעלך לא רואה אותך, גם את לא רואה את עצמך

במצבך, אין שום סיכוי לצאת עם גבר  לקניות כדי לעזור לו (!) ובטח שלא להסתובב באוטובוסים עם ילדים כדי לתת לו שקט בזמן שהוא עושה הכל למען אחרים

את אמורה לנוח ולהקשיב לכח שלך. ובכלל, לעצמך. לא עושים מעבר לכח וליכולת, וזה כמעט לא משנה מה יש לו לעשות כרגע.


נשמע שצריך להגדיר מחדש את הגבולות שנמחקו והוא קבע

מציעה ללכת לייעוץ טוב. גם בנוגע לעניין העבודה והטלפון. זה מכלול בעייתי כמו שאת יודעת.

שולחת חיבוק❤️

ממה שאת כותבתEliana a

את כל הזמן מנסה שיהיה לו טוב

אבל מה

מה את משאירה לו? את גורמת לו לא להתאמץ


תתחילי פשוט לנוח לפי מה שאת מרגישה

לא להתאמץ יותר מידי בשבילו ( זה טוב להיות מסורה אבל לא על חשבונך). תני לו לחזר .

לתת לו להבין שאת לא ברורה מאליו


חיבוק גדול 

חיבוק יקרה! בשלב ראשוןפרח חדש

תפסיקי לצאת עם הילדים בחום הזה בסוף הריון, לבד

ובטח אם המטרה היא כדי שיהיה לו שקט.

שהם ישבו בבית, יקפצו לו על הראש

ואת בינתיים תשכבי במיטה עם מזגן וספר 🙃


מעבר לזה

אחרי הלידה כדאי ללכת לטיפול

אם הוא לא רוצה לבוא

אז לכי לבד, לקבל כלים איך להתמודד עם המצב

ממה שכתבת רואים שאת מבינה כמה את חשובה וכמה מגיע לך יותר

אז זה כבר דבר מצויין

ייעוץ טוב יעזור לך להתקדם לשם


חיבוק והרבה כוחות ❤️

כואב ממש😰לפניו ברננה!

חיבוק ענקי!!

אני לא יודעת איך לגשת ולכתוב בכלל 🩷🩷


 

נראה לי הנקודה המרכזית שאת צריכה לקחת איתך זה שאם בעלך לא רואה אותך - את צריכה לראות את עצמך. אם הוא לא אוהב אותך - את צריכה להרבות אהבה לעצמך.


 

כשאת אוהבת את עצמת - אכפת לך מעצמך ואת לא עושה מעבר לכוחות שלך.

לא לעשות לו שיחות מוסר ומוטיבציה אלא להציב גבול:

אני בסוף הריון וחם לי וקשה לי. לא מסוגלת ל...

זה עובר להיות בתחום אחריות של מישהו אחר. האם אתה מעוניין לעשות את זה או שאני אמצא מישהו שיעשה את זה בתשלום?

זה יכול להיות משהו יומיומי כמו עבודות בית, או להיות עם הילדים שעתיים ביום כדי שתוכלי לישון.

למה לקניות את נוסעת איתו? את לא סומכת עליו שיעשה את זה טוב? אם את לא סומכת עליו - אז תקחי מרווח נשימה של טעות ותאלתרי עם מה שיש. או שתשלחי אותו שוב.. דברים שאת לא בטוחה שהוא יידע תחפשי באינטרנט ותשלחי תמונה של המוצר. ורק תפרגני לו אחרי קנייה! איך היה לך הצלה שהוא עשה את זה בשבילך ושאת כבר לא מסוגלת לעמוד בזה. ביקורת הרבה פעמים סוגרת ומרחיקה את האיש שלך ממך. 

 

מה את חושבת לעשות אחרי הלידה? גם ללכת איתו לקניות ולהוציא את הילדים שיהיה לו שקט?

אם את רואה אותו יותר ממה שאת רואה את עצמך - איך הוא ייראה אותך?

תודה על כל התגובות שלכן!אנונימית בהו"ל

דווקא בקניות אני סומכת עליו 100%,הוא קונה בדיוק מה שאני מבקשת,בודק מבצעים וכו,ואם יש משהו שחסר או שיש לו התלבטות הוא מתקשר לשאול.זה נראלי התחום היחיד שאני באמת סומכת עליו.אבל הוא פשוט מבקש ממני ממש לבוא איתו כי זה יהיה הרבה יותר מהר. ואני כמו סתומה תמיד נענת לזה,והיו אפילו כמה פעמים שנסעתי עם אחד הילדים באוטובוס כדי לעשות קניות כי ריחמתי עליו שהוא בעומס.אפילו האבסורד שאתמול כשהלכנו לקניות יחד היה לי מצפון שהוא בא איתי כי  הוא התלונן נורא שהוא עמוס.

גם בנוגע לילדים-הוא לא יודע להתנהל איתם,מראה להם הרבה מסך למרות שאני מבקשת מראש שלא ואני מנסה להגביל ל40 דקות בגג ובכללי כמה שפחות יותר טוב,ואצלו כמה שיותר יותר טוב ויותר שקט.הוא תמיד מחפש שקט תעשייתי,אני הרבה יותר יודעת להרגיע אותם ולשחק איתם,איתו הם יכולים לצרוח מלא והוא משתגע ולא יודע מה לעשות אז משתיק עם סרט או עם כל דבר אחר שהם רוצים-כאילו אין גבולות.

לצורך העניין הקטן שלנו מאוד אוהב לשחק עם המים בברז ואני לא מסכימה כי הוא שופך הכל החוצה,זה סתם בזבוז של מים,כולו נרטב ומרטיב,והוא גם יכול ליפול מהכיסא,אבל בעלי נותן לו העיקר שיהיה שקט ולא משנה התוצאות.כנל לגבי חטיפים,כנל לגבי מסך,כנל לגבי כל דבר שהם רוצים.אני לצערי לא יכולה לבנות על החינוך שלו ולא משנה כמה דיברתי איתו על הדברים כלום לא עוזר.הוא ישר אומר-"אז תהיה איתם את".סליחה?אני לא צריכה לחנך וגדל לבד.גם כל דבר שאני מבקשת הוא אומר "למה שאת לא תעשי?",אפילו לנהוג ברכב כדי שיהיה לו שקט וזמן להתקשקש בפאלפון וענייני עבודה ואאוטאבר.ואני עונה לו-למה שאתה לא תלד?ותניק?ויתפרו אותך אחרי לידה?למה? לא הכי מספק אותו.וזה ממש מכעיס,כי אני לא אישה שקטה,חלשה ולפלפית,אני קצת פלפלית ואני יודעת לענות, אבל משו בו כל כך חי בסרט שאני שפחה.אצל המשפחה שלו אני כל הזמן אומרת שהוא מתנהג כמו ש'ח ואני שפחה והם מסכימים עם זה, והוא מתעצבן.

כבר אין לי כח.לפחות אתמול התעצבנתי ואמרתי לו שאם הוא רוצה להיות שבת בבית אז שיבשל מה שהוא רוצה ואם יהיה לי כח אבשל מה שיהיה לי כח ושלא יבנה עלי,וישבתי ועשיתי דברים שהייתי צריכה לעשות בעבודה בלי בכלל מצפון קטן.וסופסוף זה עבד עליו והוא קם והכין דברים, תמיד אני צריכה להגיע איתו לפיצוצי שיא ואיומים שאני לא יכולה להמשיך לחיות ככה ואני רוצה ללכת ואז לפעמים זה גורם לו לעזור קצת,לפעמים.או לאיים בחזרה..אני תמיד מרגישה סמרטוט איתו והכי לא מחוזרת בעולם, ובאמת שאני יודעת גם בלב וגם בשכל שאני חלום של הרבה גברים,ולא בקטע משוויץ בכלל,ולא שאני מסתכלת בחוץ,ממש לא!לא מחפשת חתיך,ולא עשיר ולא כלום!והוא באמת לא חתיך ולא עשיר ולא כלום,אני מחפשת לב טוב ונשמה טובה שיראו אותי,זה הכל! באמת בקשה ליגיטימית בזוגיות.

נשמה, ענית לעצמךהמקורית

כשאת מציבה גבול - זה עובד

כשאת משחררת - הוא לוקח אחריות

רק ככה זה עובד לפעמים

אם את רוצה שיהיה איתם, תגדירי שהוא אחראי להשלכות כמו לנקות אחריהם וכו ותשחררי.

זה קצת מאבקי כח בקטע הזה וחבל

תגדירי את הצורך שלך. קחי בחשבון שבהתחלה יהיה לזה מחיר, אבל זו התחלה. ואם הוא איתם אז הוא איצם כמו שנראה לו לנכון. לא חייב לראות עין בעין בדיוק בחינוך. זה הרבה עניין של תעדופים גם

אבל לא תמיד לשחרר עובד ליאנונימית בהו"ל
יותר נכון רוב הפעמים לא עובד לי. אני יכולה להתחנן שישטוף כלים 20 פעם והוא ידחה את זה כל הזמן ויבטיח שעד שהוא ילך לישון הוא יעשה ואני אקום בבוקר וישארו הכלים, ועוד המון דברים.יש לו אדישות יוצאת דופן שכבר אין לי איך להתמודד איתה.
לשחרר זה החלק הכי קשההמקורית

ולשחרר זה לא לבקש 20 אלף פעם

זה להגיד פעם אחת אני מבקשת שתעשה כלים

הוא לא עושה - תשאירי מלוכלך

גם אם שבוע הוא לא יעשה

אל תבשלי ותקני בחוץ אוכל אם כל הכלים מלוכלכים

זה לשחרר באמת - לא עשית, אבל אני ממש לא מתכוונת לעשות. כי זה שלך. יש השלכות? תתמודד

וכל האמצעים כשרים מבחינתי עד שתעשה

זו פשוט לא המשימה שלך. 

במצב דומה וקצת שונה תכניסי לך עזרה מבחוץיש לי רק שאלה

כל מה שאת יכולה אם אפשרי כלכלית כמובן

להתחנן זה לא לשחרריעל...

לשחרר זה לשחרר לגמרי.

בלי להתחנן, פשוט לומר שזה לא ביכלתך.

וללכת.

ולעצום עיניים גם אם אחרי יומיים זה לא שטוף.


וזה שאת אומרת שבמשפחה שלו שהוא כמו שייח ואת שפחה, זו טעות ממש בעיניי.

את מנכיחה את המקום הזה, מעבירה ביקורת ומשיגה תוצאות הפוכות ממה שאת רוצה.


יש דבר כזה שנקרא שיח נשי, ואת כרגע רחוקה משם.

שיח נשי יוצר מצב שהגבר רוצה להעניק לאישה, רוצה לתת לה.


תנסי בשבוע הקרוב רק להחמיא לו על מה שעשה- לומר לו איזה אלוף ש.. ממש שימחת אותי ש.. אין כמוך כי...

זה בהתחלה יהיה קשה, אבל את תראי איך כל פעם כזו גורמת לו לתת לך עוד ועוד..

ממש ככהלפניו ברננה!

ואם את משחררת זה כולל לשחרר את הביקורת על איך שהוא עשה.

תנמיכי סטנדרטים.. הגיוני שמה שחשוב לך לא חשוב דווקא לא.

ברגע שאת מפסיקה איתה את תראי מהר מאוד שיש לו סטנדרטים משלו ושיש דברים שהוא יתחיל להציב לילדים את הגבול בעצמו.


בהמשך אחרי שתתרפאו ממעגל הקסמים השלילי הזה תוכלי גם ללמוד איך להראות לי את הצורך שלך  ולהביע את דעתך לגבי דברים שחשובים לך באופן שבו הוא עושה את הדברים.


כתבו לךתקומה

ממש יפה.

ואני ממש שומעת את הכאב שלך.


אבל אני רוצה רגע להביא עוד כיוון - נשמע שאת מאוד בשליטה. מאוד רוצה שהכל יהיה כמו ש*את* רוצה.

השאלה עד כמה את נותנת לו להיות האבא ש*הוא* רוצה להיות?

ועד כמה אם הוא עושה משהו לא לפי מה שאת חושבת , את מוכנה לקבל את זה כדרך לגיטימית או שאת מסתכלת על בצורה ביקורתית?


לצורך הדוגמה, הילד שמשפריץ מים. אני תופסת את עצמי כאמא טובה, ומתוך מודעות המחשבה אני מרשה לילדים שלי להתלכלך ולהירטב לפעמים. האם זה שקט תעשייתי? לפעמים. אבל זו גם גישה, של לשחרר ולתת לילדים להיות פשוט ילדים.


אם כל מה שהוא מנסה לעשות, את מעבירה על זה ביקורת ולא מוכנה שהוא יהיה כמו שהוא, אז הוא לוקח צעד אחורה.


את רוצה שיראו אותך, ברוררר. זה הכי מובן בעולם. כולנו רוצים שיראו אותנו.

השאלה היא אם את מצליחה לראות אותו?


ולגבי הסוף - אני מציעה לחשוב על התפיסה שלפיה יש קשר בין יופי לאהבה, ובין יופי לבין מה מגיע בזוגיות.

יופי יכול להיות גורם משיכה ראשוני, הוא יכול להוסיף, אבל הוא לא המהות.

חלומו של כל גבר זה לא אישה יפה

כשמדברים על זוגיות לטווח ארוך, היכולת של בני זוג לראות אחד את השני, לכבד אחד את השני - היא זו שהופכת זוגיות לטובה. ולא מראה חיצוני

כשאני מחוברת אליו רגשית הוא מאוד חתיך בעיניאנונימית בהו"ל
גם אם הוא עלה 30 קילו מאז החתונה, אבל כשאני מרוחקת רגשית ובזמן האחרון רוב הזמן אני מרוחקת אז הוא לא חתיך בעיני.זה די הגיוני..אני בתור אישה המראה מחובר לי לרגש.
ברורתקומה

אבל זה מה שאני אומרת,

אין קשר לאיך שהוא נראה או את נראית.

פשוט אני לא חושבת שיש קשר בין "אני יודעת שאני חלומם של הרבה גברים" לבין האם מגיעה לך זוגיות טובה או לא.

המראה הוא לא פקטור כאן בשלב הזה, אבל כן ציינת את זה. ואני חושבת שבשלב הזה של הזוגיות, מה שמניע אותה הוא לא המראה, ולכן זה לא גורם שאמור להיות רלוונטי.

 

הרצון לזוגיות טובה, לזה שיראו אותנו, קשור לכולם. בלי קשר לאיך הם נראים, או ל"כמה נהיה מחוזרים בחוץ" זו מחשבה שבעיניי מסיטה את הקשב מהעניין המהותי.

 

כשכתבתי את זהאנונימית בהו"ל
התכוונתי בעיקר ליחס שלי כלפיו והקרבה הרבה שאני עושה בשבילו שהרבה גברים היו רוצים שהאישה שלהם תדאג להם ככה.המראה במשפט הזה לא היה המהותי.
עכשיו הבנתיתקומה

סליחה שלא הבנתי נכון קודם.


מצטרפת לדברים המהמממים של @אורוש3.

בעיניי הפוקוס עכשיו צריך להיות עלייך.

לחזק את עצמך, לדאוג לעצמך.

לשים את המיקוד בך - מבחינת היכולת שלך לראות את עצמך, לשחרר את מה שאת לא יכולה כרגע לעשות.

ואם כרגע אין מישהו שיתפוס את מה שתשחררי, להעביר את זה באופן מודע לאנשים מבחוץ. בייביסיטר, קיפול כביסה, ניקיון וכו'.

ואחרי הלידה, כשקצת יתייצב, אולי לנסות לעשות עבודת עומק על כל המכלול והדינמיקה. אפילו רק את.

גם על זה הייתי מציבה סימן שאלה..לפניו ברננה!

גבר רוצה להעניק לאשתו.

בסיטואציה שלכם את זאת שמעניקה לו.

אולי זה מה שמרחיק אותו?

אולי הוא מרגיש שאת לא צריכה אותו?

העובדה שהוא מבקש ממך דברים כמו לבוא איתו לקניות לא אומרת שבעומק הלב הוא לא רוצה שתסרבי...

איך את יודעת מה גברים אחרים היו רוצים?אמאשוני

זה מתחבר למה שכתבתי לך בתגובה למטה,

יש מצב שאת מונעת מתוך קול פנימי שאומר לך למה הגבר/ גברים זקוקים לו,

ופחות קשובה למה שבעלך *באמת* זקוק ממך?

זה באמת יכול להיות מבלבל.

זו לא דאגה מהמקום שאת אמורה להיות בוהמקוריתאחרונה

באמת

זו דאגה ממקום אמהי, שהופכת את היוצרות ביניכם וגורמת לו להתנהג כמו ילד

כבר כתבו לך פה יפה על העניין. אל תחשבי מה הוא היה רוצה. תחשבי מה את צריכה קודם. כי כשזה בא על חשבונך בצורה כזו כמו שאת מתארת,זו כבר דאגה לא בריאה בעיניי


הי יקרהתהילה 3>

נשמע ממש ממש כואב❤️


 

זמני קצר אז על קצה המזלג...

1. למה את עושה דברים שמעל לכוחותייך יקרה?

אנחנו כנשים צריכות לראות את עצמנו, וכל כך הרבה מאיתנו לא רואות, עושות דברים שהם מעבר לכל יכולת, ומתפלאות שלא רואים אותנו.

הסוד הוא ללמוד לראות את עצמנו, להעריך ולכבד את עצמנו, ומתוך כך יראו אותנו (אם מעניין אותך כתבתי על זה מדריך חינמי קצת ייתר מורחב שאפשר להוריד פה הורדת מדריך מתנה עם בונוס)

2. שיח רגשי. לשתף במה שאת רוצה, במה שאת מרגישה כשאת מצפה לעזרה ומרגישה שהוא לא קשוב וכו.

3. נשמע שיש כאן המון כאב ויחסית מרוחקים ועמוקים של זמן ארוך מאד, ולכן בעיני ממש לא להסתפק בזה, אלא ללכת לקבל עזרה שתסייע לכם להציל את הנישואין.

4. אני כן אגיד שהרבה פעמים מצבים כאלה נראים מייאשים ממש, כי הרי איך אפשר לשנות מהיסוד אדם אחר? והכל נראה כמו הר גבוה ובלתי עביר, וזה מייאש וכואב מאד.

אבל העומק שבחיים בכלל ובנישואים עוד יותר, זה שהם מזמנים לנו לראות בכל מה שמשתבש ולא עובד טוב, הזדמנות לתיקון שורשי ועמוק יותר.

ובן זוג שלא מספיק מעריך או תומך זו הזמנה עבורך ללמוד להיות מעריכה ותומכת עבור עצמך, ומתוך כך לזמן יחס כזה אלייך (וזה כמובן גם הפוך, כשאדם לא מכבד את עצמו הוא מזמין יחס כזה).

דינמיקה זוגית משובשת, שאין בה קרבה אהבה שותפות וקבלה, אלא כאבים ל2 הצדדים, היא גם הזדמנות לתיקון, למציאה של כל אחד מבני הזוג את המקום המתוקן שלו.

לגבר להיות אחראי ועוזר לאשתו, לך להשען ולקבל תמיכה ואהבה שהרבה פעמים דווקא הדפוסיל של להפוך למבוגר האחראי של הבית כולל על האיש, מונעים אותם.

 

שינויים גם מצד אחד, למשל שלך, יכולים ליצור הבדל משמעיתי מאד מאד, ולהתחיל ליצור תיקון בדינמיקה שלכם.


 

נשמע שלבעלך יש רצון טוב לתת, והוא בוודאי אדם טוב במקור, ומשהו אבד פה בדרך, והוא לא מנתב את הכוחות שלו למי שהוא התחייב לה ולמי שהכי חשוב לתת אותם, וזה באמת לא צריך להיחת ככה, אלא לחזור למקומו.


באמת שחבל לחיות חיים בודדים ועצובים, את אישה מיוחדת ומשקיעה וראויה לגבר תומך אוהב ומעריך.


 

ממש ממש ממליצה, בנקודת הכאב והתסכול הזאת, להחליט שאת מבקשת שינוי ולא מתפשרת על להשאר במקום הזה, אלא הולכת למצוא את העזרה שאת ואתם צריכים כדי ליצור אותו. בעיות שלא מטפלים בהם בדרך כלל מתעצמות ומתפרצות עוד יותר, וכבר עכשיו מספיק כואב❤️


 

מאחלת לך ולכם חיים משמחים ולידה קלה טובה ועטופה בע"ה


 

 


 

 


 

 

 

מצטרפת לעוד שכתבו לךשלומית.

קודם כל תראי את את עצמך!

כשאת נותנת לעצמך להתרוצץ ולעבוד מעבר ליכולתך, גם הוא נותן לך.

את צריכה לנוח? תנוחי. אין לך כח לצאת עם הילדים? תשארי בבית. אין לך כח לנקות? ששאר מלוכלך או תקיים מישהי בתשלום? אין לך כח לבשל? תאכלו מה שיש גם אם זה לחם.

הכי חשוב ש תציבי גבולות ותעשי רק מה שמתאים לך.

אם הוא יצטרף ויעזור לך- מה טוב. אם לא, לפחות את ראית את עצמך ונתת לך את רוב מה שא. צריכה.

אמנם זה עדיין לא פותר את הבדידות והריחוק, אבל לפחות בתור. בסיס דאגת לעצמך ואת מרגישה קצת יותר טוב.

אחרי שיש לך את הצרכים הפיזיים שלך יותר שרי לדאוג גם לצרכים הרגשיים

כאב לי לקראאורוש3

בעיקר את האמא צעירה ועצובה.

באמת קורע לב.

אז קודם כל חיבוק ענק ענק.

אני חושבת שיש פה משהו בדינמיקה שצריך לעשות איתו עבודת עומק כולל בניית אמון מחדש ושבירת דפוסים שהתקבעו.

ואני גם חושבת שבסוף הריון עם הורמונים בשמיים וגוף מפורק וגם אחרי לידה זה לא זמנים לקבלת החלטות מרחיקות לכת. זה זמנים שגם שהכל תותים הכל מרגיש שחור משהו.

אני הייתי מציעה לך כרגע להתחיל בלדאוג לעצמך! להביא נערה בתשלום להכיר את הילדים. שתמצא איתם קצת אח''צ, תבוא אחרי הלידה לעזור לך עם אוכל ומקלחות וכו'. פלוס קובעת מהר מהר עם דולה. חברה שלי הלכה ללדת עם בעל שמסיבות שונות לא היה יכול לתמוך מספיק ומאוד הצטערה. לכי עם דמות שזה המקצוע שלה לתת לך תמיכה מקסימלית.

יכול להיות גם שאם תדאגי לעצמך משהו ישתנה בדינמיקה. וגם אם לא אז לפחות תוכלי להכיל את החיים קצת יותר בטוב.

ואחרי השלב הראשון הזה שהוא באמת סופר דחוף במיידי. מניחה שכבר אמרו, אבל טיפול זוגי, עמוק וטוב. לפרק את הדברים מול איש מקצוע. ולפעמים לא מוצאים מיד את האיש הנכון. ולבנות את הבית שלכם. אל תפרקי. תנסו לתקן ולבנות. זה אפשרי.

חיבוק ענק! 

ונקודה נוספת, אישית הייתי לוקחת מניעה אח''כ עד שדברים מתייצבים פלוס חזרה לכוחות ולשמחה שלך. 

איזו תגובה יפה❤️תקומה
יש כאן המון דברים. קשה להתייחס להכללב אוהב

אבל שווה להתחיל טיפול אישי.

יש כאן גם הרבה את המקום הזוגי.

צריך להתעורר

לא יודעת איך את יכולה לחיות ככה ועוד עם כמה ילדים.

לפעמים זה עניין של נתנו לדברים להיות וזה פשוט התגלגל עם הזמן...

והכדור שלג הזה הפך למימדים דיי גדולים.

כי זה לא הגיוני בחום בחוץ לקראת לידה להסתובב באוטובוסים. אפילו פחות מזה זה לא הגיוני בעיניי

זה לא תקין שהבעל אדיש לקושי של אשתו.

זה פשוט לא תקין, כל מה שתיארת.

זה לא משהו נקודתי וזה לא רק להציב גבול שלך

זה ממש אבני יסוד את מול עצמך ואת בקשר שלך מול בעלך.

אבני יסוד שממש צריך לשבת ולברר אותם ולחשוב מה עושים ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת זה לא הגיוני.

ממש כואב לקרוא. ממש... 

תשחררי איפה שאת יכולהשוקולד פרה.

לאט לאט.

אבל מאוד חשוב שתדאגי לך לעזרה אחרי הלידה. לי הרבה יותר עמוס אחרי הלידה מאשר בהריון. ההנקות, הקימות, זה משבש אותי לגמרי.

אז ממש חשוב שיהיה לך כמה שיותר קל.


אמרת שאת חושדת בו שהוא כותב שטויות בוואצאפ... את חטשדת שהוא מתכתב עם נשים? שווה לדבר אתו על זה או לבדוק. גם אותי זה היה מערבב, ואולי גם זה יושב עלייך ברקע.


בקשר לחינוך של הילדים- פה באמת תרפי. גם בעלי נותן מסכים. אם הייתי משגעת אותו על זה הוא לא היה שומר עליהם בכלל.

אולי תתחיחי לשחרר בכיוון הזה? הרי בכל מקרה אחרי הלידה הוא יהיה איתם יותר.


לגבי האינטימיות ביניכם- את מרגישה שהוא לא רוצה? אולי הוא מפחד לגרום לך ללידה מהירה? את מרגישה בכללי שהוא כן חושק בך?


את נשמעת אישה יפהיחפיה מבפנים ומבחוץ.

אבל נשמע גם שמשהו שם חסר ביטחון או חסר ערך עצמי חזק.

ממליצה לך ממש על קאוצ'ינג.

נשמע שסשן קצר יכול חהביא לך תוצאות טובות.

וואו כואב ממש. חיבוק ענקאונמר

לא כל כך מוצאת מילים.

בטוחה שיש פה נקודה קריטית לעצור ולתת לו להבין שזה לא החיים שאת מתכוונת לחיות.

אני הייתי מכוונת לטיפול.

לא יודעת מה באמת נכון.


חיבוק ענק ותאמיני בעצמך

בעיקר בעיקר תדאגי לעצמך

כשלא דואגים לך מבחוץ זה הזמן לדאוג לעצמך

לא לצאת כדי שיהיה לו שקט. את בסוף היריון וזה קשה ברמות.

מינימום שאת מסוגלת ולפנק את עצמך לתחושה נעימה.


חיבוקקק

חיבוק! לדעתי טיפול זוגי כי שניכם במצוקהירושלמית במקור
אני חושבת שיש פה נדנדה ששניכם מגבירים אחד לשנירקלתשוהנ

את ההתנהגויות


 

קודם כל, שמת לב שאת מתוסכלת שבעלך מגזים עם עזרה ואז נשאר בלי זמן לעצמו, כשאת עוש ה בדיוק את אותו דבר?


 

כשקוראים את מה שכתבת זה פשוט צועק שאתם לא סתם מתנהגים ומתנהלים, אתם מגיבים חזק מאד למתחת ללפני השטח.

את עוזרת לו יותר ממה שצריך, לכאורה זה יפה מאד מצידך, אבל מתחת לפני השטח את צוברת. הוא יודע את זה.


 

את מבקשת ממנו עזרה, מתחת לפני השטח את לא משחררת בכלל, אלא משאירה הוראות מדוייקות איך צריך להתנהל עם הילדים - למרית שהם שלו כמו שהם שלך - והוא יודע את זה, והוא מגיב בחוסר אחריות.


 

את מתקשרת אליו לשאול מה שלומו כשלא צריך, מתחת לפני השטח את צוברת עליי שהוא לא מתקשר, והוא יודע את זה. אולי הוא חושב שאת משגיחה עליו, כי הוא יודע שכשאת מתאמצת לפנות לו את הזמן לעבוד בשקט, מתחת לפני השטח את כועסת שהוא עוזר למישהו אחר...


 

אני חושבת שאת כנראה אישה חרוצה באופן יוצא דופן ועם לב רחב מאד, והברירת מחדל שלך היא לתת ולתת ולתת.

וגם לקחת אחריות, אולי כי את רגילה לזה שאת עושה הכי טוב.

אבל המציאות צועקת לך סטופ.!

אני חושבת שקל להגיד לך לשחרר, וגם את יכולה להגיד את זה אם תקראי ותיראי כמה חוסר איזון יש במשימות ביניכם. אבל אם היית יודעת לשחרר כבר היית עושה את זה

אז אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך, למה את חייבת לתת כל כך הרבה מעבר לגבול שלך? תשובות כמו כי אין על מי לסמוך או כי אחרת לא יהיה - זה פרשנויות שלך שיגרמו להגביר את אותה התנהלות.


 

תשאלי את עצמך מה את מקבלת מזה, שאת מגזימה ומגזימה ואז נסחטת ונגמרת?

מה את מרוייחה מזה?

אולי פשוט להיות הצודקת...

אולח ככה את רגילה שאמהות מתנהלות?

אולח יש לך תפיסה שרק ככה את ראויה לאהבה? שרק התמסרות טוטאלית ראויה לאהבה, ואם את חושבת על עצמך זה פסול?

אולי ככה את לא חייבת לבעלך יחסים כי הוא לא ראוי לזה?

אולי ככה את מוכיחה לעצמך שאת חשובה ונצרכת?


 

אני כמובן לא מכירה אותך, אני סתם זורקת אפשרויות. אבל כשהמציאות צועקת לך כל כך חזק שזה לא אפשרי ככה, כנראה שזה לא אפשרי ככה. אבל קשה להפסיק להתנהג בדרך היחידה שמכירים. אז צריך לנסות להבין מה קורה לך, למה את מגבירה ומגבירה על חשבונך ולא מצליחה להגיד - זהו, מכאן והלאה אני לא מסןגלת, ומותר לי לגמרי לנוח, וזה בסדר גם ככה.


 

כי את צריכה לשים לב, שאת לא סתם מוציאה את עצמך מהתמונה (על פני השטח...מתחת לפני השטח את זועמת על זה שאת לא נספרת בתמונה), את גם ממשיכה לתת מעצמך אחרי זה במקומןת שלא נדרש. למה ללכת עם בעלך לקניות, משימה לא מורכבת, כשזה החלק שלו בבית ואת בסוף הריון? איזה סיבה יש לזה? תשאלי את עצמך.


 

אני יודעת שמה זה קל להגיד, מקווה שלא פגעתי אני כמובן לא מכירה אותך ורוצה הכי טוב בשבילך❤️


 

ודבר אחרון

ברור שבעלך לא בסדר שהוא לא יותר עוזר בזמן של סוף הריון. אבל הרגלים לא משתנים בגלל שהמציאות משתנה, תיראי גם את לא שינית את ההרגלים שלך למרות שאת במצב גופני הרבה יותר דןרש.

את צריכה להבין מה עובר עלייך שגורם לך להתנהל ככה, וכשתוכלי את לשנות את מה שאת צריכה לשנןת, אני בטוחה שהמציאות תגיב בהתאם❤️

איזה תגובה יפה!!!לב אוהב
הי תודה ! רקלתשוהנ
בא לי פשוט לחבק אותך 🥺 וזהו. שולחת לך כוחעדינה אבל בשטח

אבל אני רוצה להגיד לך על עצמי, כי אין לי מושג עליך, שדברים שנראו לי איומים בהריון , כמה חודשים אחרי לידה כבר נראו אחרת..

אבל אני שולחת לך חיבוק , והלוואי והייתי לידך להחזיק לך תיד ולהגיד לך שיהיה יותר טוב. בטוח יהיה יותר טוב , אל תורידי דמעות , תמשיכי להיות אמא מדהימה לילדים שלך, זה ממש לא פייר שככה את מרגישה , לא מגיע לך. הכל יעבור , תמשיכי לחייך, להיות מדהימה ויפה! אל תיפלי לעצבות! ❤️

בעינייoo

במצב שאת לא מרגישה טוב לא חייבים להמשיך סידור שהיה בנוגע לעבודה שלו

‏את יכולה להגיד לו שאת לא יכולה לשמור לבד על הילדים ושימצא פתרון לזה

‏

הגיוני שהוא לא רוצה שתיגעי לו בטלפון גם אני לא מוכנה שיגעו לי בטלפון


‏מבאס מאוד לא לקבל יחס אבל אי אפשר לקבל יחס בכח


‏ההורים לא קשורים לפה הם לא חלק מהקשר שלכם

אם יש בעיות שלא מצליחים לפתור אותם לבד אפשר לפנות לעזרה מקצועית

האמתאמאשוני

בכנות, נשמע שמרוב שאת צריכה אותו נוכח רגשית בעולמך, את רודפת אחריו באופן שמרחיק אותו.

בנוסף, מהכתיבה שלך עולה שאת מרגישה מאוד צודקת.

אין בן אדם שעושה הכל נכון וכל האשמה בדינמיקה שנוצרה היא על צד אחד.

לא יודעת איך נכון לפתור את זה כרגע, רק מציעה להגיע עם מעט סימני שאלה על ההתנהלות שלך סביב האירועים,

לא כי הרצון שלך אינו לגיטימי, אלא הדרך שבה הדברים באים לידי ביטוי בפועל, משיגה תוצאה הפוכה.

בנוסף, אם החלטתם שהחלוקה היא כזו שהוא המפרנס העיקרי ואת עם ילדים בבית,

אז סוף הריון זה משהו שמקשה עלייך בתפקיד שלך, הוא לכאורה יכול למלא את התפקיד שלו כרגיל.

האם דיברתם על זה בעת ההחלטה על ההריון שזה אומר שינוי מסויים בתפקידים והוא הסכים לכך?

בנוסף, את שולחת לו הודעות ווידאו כדי לשתף אותו ונפגעת מכתף קרה שאת מקבלת ממנו. אולי את מנסה לתת לו מה שאת זקוקה לו,

והוא מנסה לתת לך מה שהוא זקוק לו?

זה טעות מאוד מאוד נפוצה.

מי שרוצה התעניינות, מתעניין בשני,

ומי שרוצה שקט נותן שקט לצד השני וכך נוצר מצב שמי שרוצה שקט מקבל וידאו וחפירות,

ומי שרוצה התעניינות מקבל התעלמות.

במובן הזה שניכם עושים את אותה טעות בדיוק, את לא צודקת יותר ממנו בקטע הזה.

לא פירטת על הצבא, אבל מאוד הגיוני שהצבא גרם לו להקצין לאופי "הגברי"

והריון גרם לך להקצין לאופי "הנשי"

ולכן מה שמלכתחילה שם אתכם בחלוקה של מפרנס- מטפלת בילדים, די מתפוצץ עכשיו.

הקיצוניות הזו לא נכונה לכם, אבל אף אחד לא אשם בזה, אלא מה שצריך זה לקרוא את המפה מחדש ולהבין איך גורמים לו להיות יותר מעורב במה שקורה בבית ולך להיות יותר מפרגנת כלפי ההצלחות שלו בעבודה ופחות צרת עין כלפי העזרה שלו לאחרים (שמביאה לו ככל הנראה תחושת ערך עצמי גבוהה)

ועוד מילה על זה, גבר לא מרגיש הערכה כשעוזרים לו בקניות, זה אישה מרגישה ככה,

גבר מרגיש הערכה שאומרים לו ונותנים לו להרגיש וואו איזה גבר אתה!

איך הצלחת לפתור בעצמך את זה ואת זה.. כשמתקשרים לבקש ממנו עזרה בעבודה זה חתיכת סיפוק לאגו הגברי. והוא חי על זה.

אז נגיד במקום לעזור לו בקניות, שהואניעשה קניות לבד, יהיה לו שקט ומרחב בחירה איך לפעול במשימה הזו, וכשהוא חוזר להגיד לו יא תותח!! איך עשית את זה לדבר וואו!


בקיצור למרות שאת סובלת מהמצב, למטבע יש שני צדדים וכדי לעלות חזרה על דרך המלך צריך את שניכם ולא רק צד אחד.

אולי לפני לידה עם חופש גדול לא תהיה לכם הפניות לראות באמת אחד את השני, לבינתיים מה שאת צריכה עזרה פיזית, תגידי אותה במפורש.

אני יוצאת עם הילדים לפה ולשם, נסיים בשעה כך וכך ואתה תחזיר אותנו משם.

מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדשאחרונה

הרגשתי לגמרי כמוך

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️