הלוואי ויהיו לכן עצות טובות בשביליאנונימית בהו"ל

בעלי המון בפאלפון ועוזר לאחרים על חשבון הזמן שלי, כלומר,בצהריים בעיקרון האחריות שלי להיות עם הילדים כדי לתת לו לעבוד, והוא ממש אם אני צריכה עזרה פה ושם הוא עוזר לי,לא משו מעבר.

אני אמורה ללדת כל רגע, והכל כואב לי וממש קשה לי ללכת ולהתנהל, ולמרות זאת אני ממשיכה לבוא איתו לקניות כדי לעזור לו או לעשות לבד למרות שזו המשימה שלו(בין המשימות היחידות שלו בבית) ומכינה א.צהריים,ולפעמים אפילו יוצאת עם הילדים לפארק או לאנשהו כדי שיהיה לו שקט ויוכל להתרכז, כי הבית שלנו קטן ואין באמת מקום ממש שקט שהוא יכול לעבוד כמו שצריך.

העניין הוא שהוא עוזר לכל מיני אנשים בעבודה שנתקעים בדברים למרות שהוא ממש לא מחוייב,ועוזר להם במשימות שלהם כשהם מבקשים, וכן זה לוקח לו זמן וזה על חשבון הזמן שלי והכוחות שלי כי בסוף הוא מתלונן שלא מספיק לעשות את העבודה שלו ואז אני צריכה גם לתת לו את הצהריים וגם לתת לו שקט בערב עד שעות מאוחרות.

הוא תמיד לא רוצה שאגע לו בפאלפון שבחינתי זו נורה אדומה ענקית וזה היה ככה מאז שהתחתנו,וזה רק הולך ומחריף.

ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו על זה והוא טוען שזה בגלל שהוא מפחד שאני אתעצבן עליו על שטות שהוא רשם בווצאפ או משו ואין לו כח לזה.

אני מאמינה שאם יש דברים ממש בעייתים שהוא יודע שבוודאות שאתעצבן אז הוא מוחק,ואת הדברים היותר סבירים הוא משאיר-והיום הסתכלתי לו וראיתי שהוא עוזר בצהריים על חשבון הכוחות שלי שאני עם הילדים בקושי מצליחה לקום מהספה,ולא רק זה-אלא הוא כל היום מתלונן שהוא לא מספיק כלום והוא בפיגור,ואני לא מצליחה להבין איך,הרי אתה כמעט בכלל לא מדבר איתי,פעם ב יש אינטימיות כי הוא רוצה וכנראה יש לו יצר-למרות שאני המון פעמים מרוחקת רגשית ולא מסוגלת שאפילו הוא יחבק אותי.ואני מרגישה שהוא פשוט הרס לנו את הזוגיות-זה לא הילדים,זה לא הצבא, זה רק דברים שהתחילו אולי את המשבר,זה בעיקר שהוא שם את הזוגיות בתחתית הרשימה.

היום באתי אליו בצורה הכי יפה בעולם וניסיתי לדבר איתו והוא רק התעצבן עוד לפני שבכלל התחלתי לדבר כי הוא הבין למה אני חותרת. נגיד היום נפגעתי ממנו בגלל שהלכתי עם הילדים לאיזה אטרקציה כדי לתת לו שקט,נסעתי באוטובוסים וחזרתי גמורה גמורה!!וכשהגענו לאיזור הבית אז הלכנו בחוץ וקראתי לו כי דאגתי שיאכל והוא בא ואכל אבל היה המון בפאלפון כרגיל.ובמהלך השעות שהייתי איתם בחוץ לא קיבלתי אפילו לא הודעה אחת על איך הולך,ואם אני רוצה שהוא יסיע אותנו הביתה בחזור,ולא כלום!!אני התקשרתי אליו כמה פעמים כדי להתעניין בו ולהראות לו בוידיאו איך הילדים נהנים ועזבו שלחלק מהשיחות הוא לא ענה בטענה שלא היה בפאלפון,אלא גם כשענה לי פעם אחת זירז לסיים את השיחה כי הוא צריך לעבוד והוא לחוץ.וכשאני הסתכלתי לו מקודם בפאלפון אני רואה הודעה שהוא שלח למישהי מעבודה על איך הלך לה איזה משהו שהיה לה היום. וכל כך נפגעתי, עד עומק נשמתי-אני קורעת את עצמי ברמה שזה נראלי כבר מסוכן בריאותית שאני מתרוצצת ככה למרות שכל הגוף שלי כואב,אני מרגישה שכל רגע אני הולכת ללדת,והכל בשבילו,הכל!!ולא רק שאין תודה או הערכה,הוא מתעניין באחרות ולא בי.

עאלק דוס, בעיני זה לא הדוס שהתחתנתי איתו,וגם לא קשור בכלל לדוס-זה לא בעל אכפתי, דואג ותומך, ההפך הגמור!אני מרגישה שאני רוצה ללכת לבד ללידה, ולא אכפת לי שזה יהיה עבורי עצוב ושובר,אני לא מסוגלת לחשוב שהוא יהיה שם בשבילי-גם כי הוא כבר לא שם בשבילי,וגם מבחינה רגשית אני כל כך מרוחקת שאני לא מסוגלת שהוא יראה אותי במצבים כאלה, באלי מישהי/ו שבאמת יתמוך בי ולצערי אין כאלה,אני בקשר סבבה עם אמא שלי אבל היא לא אחת שתרצה להיות בלידה והיא לא כזו חמה,ואני צריכה בעיקר חום ואהבה בלידה,ותמיכה,ואין לי ממי לקבל את זה.

אני כותבת והדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג.

כבר כמה חודשים שבאלי ללכת מהבית עם הילדים,או שהוא פשוט ילך ואני אסתדר מעולה,אני בכל מקרה זו שעושה הכל כמעט בלי עזרה,והוא רק פוגע בי וגורם לי לבכות כל הזמן.

והכי עצוב,שהבכי שלי לא מעניין אותו,לא מזיז לו ברגש!אין לו כבר מצפון על כלום,ולא חשבון נפש.

ולא מגיע לי חיים כאלה,אני אישה יפיפיה, וטובה,ודואגת,ובאמת שאין כמוני, באלי גם בעל שידאג לי כמו שאני דואגת ותומכת, באלי,ממש באלי!

לא מגיע לי להיות אמא כל כך צעירה ועצובה נורא,ולא שלמה עם הבית שלה.

אני יודעת שאם אני אפתח את הדברים מול ההורים שלי כמובן שהם יצדיקו אותי ואני לא רוצה לפגוע בבעלי, במיוחד לא מהכיוון שלהם,ולא רוצה להכניס אותם.

ואני יודעת גם שאם אספר להורים שלו הם נורא יכעסו עליו ויצדיקו אותי,במיוחד אבא שלו, ובעלי אפילו הודה בזה היום כשאמרתי לו את זה.ואין,למרות זאת זה לא מעורר בו שום מצפון ושום כלום.

ואין לי את מי לשתף,ובאלי כבר ללדת אבל לא באלי בצורה הזו.

ואני פשוט לא יודעת מה לעשות,לא באלי לפרק את הבית שלי אבל זה גם לא מגיע לי חיים כאלה עצובים ובודדים.

מי שקרא עד לכאן אני ממש מעריכה,ואשמח לתגובה רק אם יש לכם חיבוק,או משו מועיל להגיד.

אני עוד יותר מאשמח ש @נגמרו לי השמות  תגיב לי ותיתן לי כיוון אמיתי מה לעשות,כי מה שבידיים שלי כבר אני מרגישה שעשיתי.

וואוו, כמה כואביעל...

נשמע שאת באמת מסורה עד אין קץ והפכת להיות"מובנת מאליה" וזה באמת כואב ממש.

במיוחד עם ההורמונים והקושי שלפני לידה..


אז קודם כל חיבוק על המקום והתחושות

וואו חיבוקנעמי28

איזה קשה. ועוד לפני לידה.

את טובה, טובה מידי.

ולגמרי צודקת.

את חייבת להתחיל לשים את עצמך ראשונה, לא לחוג סביבו וסביב הנוחות שלו, לא לחכות שהוא יציע, יזום, ישאל.

כהוא זה שצריך לחוג סביבך בטח בסוף הריון, אבל זה לא המצב, ויקח זמן לשנות אותו אם בכלל.

אז תתחילי לדאוג לעצמך, תפנקי אותך, ובעיקר תדעי ושימי את הגבולות שלך.


זה לא הזמן לדאוג לו, לא לשקט, לא להתרוצץ עם הילדים וגם לא הזמן לצפות ממנו (כי נראה שהוא לא קולט) - תבקשי במופרש.


ואחרי לידה אם מתאפשר לך, זה זמן טוב ללכת עם הילדים להורים.


לדעתי אל תכנסי אפילו לעניין הפלאפון ומה הוא מסתיר (כרגע)

יש כאן עניין גדול שלא רואים אותך- הוא לא רואה אותך, אבל בעיקר את לא רואה אותך.


ואולי תשקלי מטפלת שתעזור לך לדעת איך להציב גבולות, איך לדאוג לעצמך, במיוחד אחרי לידה.


וחיבוק, זה קשה נורא שמישהו שצריך להיות הכי קרוב אלינו לא שם בשבילנו❤️

תודה יקרה על התיוג 🙏נגמרו לי השמות
וואו יקרה חיבוק גדולנגמרו לי השמות

קודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק ענק אישה יקרה שאת

וואו

עם כמה את מתמודדת, איזו סערת רגשות וטלטלה וכאב ותסכול וחוסר אונים וכל זה בזמן כ"כ רגיש של לפני לידה.

ממש רוצה לשלוח לך המון כוחות ותפילה כנה שהקב"ה ישלח לך ישועה שלמה בכל תחום ותחום, הכי בגלוי ובמתיקות שיש ב"ה 🙏

 

כדאי וחשוב מאוד לקבל מענה ראוי, מקיף ועמוק בעולם האמיתי.

מבינה שזה בעייתי מבחינת הזמן כי את אוטוטו צריכה ללדת ב"ה (?)

אבל ברגע שכן יתאפשר, בעיניי כתובת בעולם האמיתי שתאפשר לך בעיקר מקום, ליווי, תמיכה, כלים וכן הלאה מאוד חשובה ויכולה לעזור ב"ה.

נשמע שיש הרבה עומקים בדברים שכתבת, ושזה ממש רק תיאור של טיפה בים מחיים שלמים, וחשוב לקבל לכך מענה הולם.

(הייתי רוצה לומר לך הרבה מאוד, ולהכנס יותר לעומק למשל בעניין הדינמיקה הזוגית שתיארת כאן בהודעתך ולעוד דברים חשובים נוספים, אך לצערי אין באמת אפשרות שתטיב איתך בצורה כזו דרך כתיבת תגובה בפורום,

נדרש כאן באמת יותר עומק ותמונה שלמה ומקיפה ובעיקר מענה הולם ומותאם אלייך ואליכם ספציפית, שלוקח בחשבון את כל הדקויות ואת כל הדברים שאי אפשר להעביר על גבי הפורום, 

שמקבל ממך/מכם פידבק ישיר וסיפור חיים שלם ורק על גביו יכול לדייק את המענה המותאם, ובחזרה את/אתם מגיבים למענה ישירות וכן הלאה... בתקשורת ישירה שמצליחה לאגוד את כל הניואנסים, הנפשות הפועלות, המורכבות, הדקויות ובעצם החיים במלואם וע"י כך להתאים ולדייק יותר במענה).

 

ואולי כרגע כSOS כדאי למצוא לפחות ללידה דמות שכן תרגישי ממנה את החום והדאגה והתמיכה שאת צריכה - אולי ליצור קשר עם דולה רגישה ונעימה עם המלצות?

אולי אחות או חברה טובה?

אולי כן יהיה שייך לנסות לשאול את אמא אם היא תוכל לבוא איתך?

דמות אחרת שאפשר לחשוב עליה?

 

וממש על קצה המזלג ובאופן הכי מתומצת, מול בעלך הייתי מציעה:

1. לתת ניראות *לעצמך* (כלומר קודם כל את לעצמך).

2. להנכיח את עצמך - כלומר לשים בפרונט ובגלוי את מה שאת חווה / צריכה / מבקשת.

3. גבולות. להיות קשובה גם לגבולות שלך, ליכולות שלך, לכוחות שלך. לא לעשות מעבר להם, לתת להם ולעצמך בעצם קשיבות.

קשיבות לגוף. קשיבות לגבולות. ניראות לגבולות. לשרטט את הגבולות. לשים את הגבול.

מתוכך - החוצה.

 

בתנועה ממך אליו. 

את חשובה, ראויה, שווה.

בפני עצמך.

צרכייך חשובים.

לא להתנצל עליהם, אלא לומר אותם בפשטות ובבירור.

לתת להם מקום. 

לתת לך מקום.

 

יש כאן עבודה גם אישית וגם זוגית על נתינת המקום הזה. והיא אומנם עבודה אבל היא חשובה ויקרה ומתגמלת מאין כמוה ב"ה.

 

יקרה ❤

שהקב"ה יאיר לך מאורו הטוב ויברכך בכל הברכות הטובות 

המון ברכה והצלחה ב"ה

וואו וואו וואו....באתי מפעם

את מתארת פה הרבה דברים ממש ממש מכאיבים ופוגעים!

אני מציעה לך לפנות לייעוץ, לבדך או יחד איתו. גם לך יש צד שמביא את המציאות העגומה הזו, לא כי את לא טובה, אלא כי את יותר מידי פועלת, יותר מידי בשליטה על הכל, דואגת לכל, דואגת מה שלומו, דואגת לו לאוכל, דואגת לילדים.

תרפי, את לקחת את המושכות לידיים שלך בכל הנושאים אז הוא פשוט השאיר את המושכות אצלך, נח לו וזהו. כשהוא הולך לקניות תגידי לו בפשטות שקשה לך ואת לא באה. לא בעצבים, בנחת. תראי שהוא יסתדר מצוין.

את לא לוקחת שום ילדים לפארק! חם, את בסוף הריון, אל תקחי על עצמך דברים מוגזמים! בהתחלה הוא לא יעשה כלום, אולי קצת יתעצבן, אבל לאט לאט הוא יעשה בעצמו. את תמשיכי לשטוף כלים כל היום, זה ישאר ככה. אם תפסיקי לשטוף, יום, יומיים, שלושה, ארבעה... הוא אולי יתעצבן, תסבירי לו בנחת שאת עמוסה מידי, בסוף, הוא יאלץ לעשות זאת.

חמודה, מי שמתנהגת כמו שפחה, היא גם לא מוערכת, את לא שפחה, את מלכה בבית שלך !

תכבדי *את* את עצמך קודם כל, כי נשמע שאת לא מכבדת את עצמך בכלל, וכך לא תקבלי הערכה, אלא רק יסתכלו עלייך כמובנת מאליה. אל תפני אליו כל רגע מה שלומו, תתרחקי קצת בהרפיה ותני לו לחזר אחרייך הוא לא יחזור אם לא תתני לו את המקום הזה, את צריכה להיות בעמדה של מקבלת ולא בעמדה אמהית כלפיו, שעושה לו, עוזרת דואגת. אני יודעת שזה קשה מאוד מאוד, כי אנחנו תמיד רוצות וחייבות להיות בשליטה ולא סומכת עליו, אז זה מעגל שמזין את עצמו, את לא נותנת בו אמון ולא סומכת עליו שיעזור לך, שיתמוך בך אז הוא גם לא עושה את זה. אני בדיוק עכשיו בלמידה של הנושא הזה אצל יועצת זוגית וזה מדהים ממש כמה אנחנו בתור נשים יכולות לעשות שינוי בזוגיות לבד!! אל תספידי את הזוגיות שלכם כ''כ מהר, בע''ה עם יעוץ מקצועי והכוונה תוכלו לעלות על הגל.

בנתיים שולחת לך חיבוק כי באמת זה ממש כואב לחיות ככה בזוגיות ולהרגיש כ''כ בודדה 💔 ממליצה לך בחום לפנות לייעוץ זוגי . בהצלחה 

שולחת חיבוקהמקורית

והאמת, נראה שמעבר לזה שבעלך לא רואה אותך, גם את לא רואה את עצמך

במצבך, אין שום סיכוי לצאת עם גבר  לקניות כדי לעזור לו (!) ובטח שלא להסתובב באוטובוסים עם ילדים כדי לתת לו שקט בזמן שהוא עושה הכל למען אחרים

את אמורה לנוח ולהקשיב לכח שלך. ובכלל, לעצמך. לא עושים מעבר לכח וליכולת, וזה כמעט לא משנה מה יש לו לעשות כרגע.


נשמע שצריך להגדיר מחדש את הגבולות שנמחקו והוא קבע

מציעה ללכת לייעוץ טוב. גם בנוגע לעניין העבודה והטלפון. זה מכלול בעייתי כמו שאת יודעת.

שולחת חיבוק❤️

ממה שאת כותבתEliana a

את כל הזמן מנסה שיהיה לו טוב

אבל מה

מה את משאירה לו? את גורמת לו לא להתאמץ


תתחילי פשוט לנוח לפי מה שאת מרגישה

לא להתאמץ יותר מידי בשבילו ( זה טוב להיות מסורה אבל לא על חשבונך). תני לו לחזר .

לתת לו להבין שאת לא ברורה מאליו


חיבוק גדול 

חיבוק יקרה! בשלב ראשוןפרח חדש

תפסיקי לצאת עם הילדים בחום הזה בסוף הריון, לבד

ובטח אם המטרה היא כדי שיהיה לו שקט.

שהם ישבו בבית, יקפצו לו על הראש

ואת בינתיים תשכבי במיטה עם מזגן וספר 🙃


מעבר לזה

אחרי הלידה כדאי ללכת לטיפול

אם הוא לא רוצה לבוא

אז לכי לבד, לקבל כלים איך להתמודד עם המצב

ממה שכתבת רואים שאת מבינה כמה את חשובה וכמה מגיע לך יותר

אז זה כבר דבר מצויין

ייעוץ טוב יעזור לך להתקדם לשם


חיבוק והרבה כוחות ❤️

כואב ממש😰לפניו ברננה!

חיבוק ענקי!!

אני לא יודעת איך לגשת ולכתוב בכלל 🩷🩷


 

נראה לי הנקודה המרכזית שאת צריכה לקחת איתך זה שאם בעלך לא רואה אותך - את צריכה לראות את עצמך. אם הוא לא אוהב אותך - את צריכה להרבות אהבה לעצמך.


 

כשאת אוהבת את עצמת - אכפת לך מעצמך ואת לא עושה מעבר לכוחות שלך.

לא לעשות לו שיחות מוסר ומוטיבציה אלא להציב גבול:

אני בסוף הריון וחם לי וקשה לי. לא מסוגלת ל...

זה עובר להיות בתחום אחריות של מישהו אחר. האם אתה מעוניין לעשות את זה או שאני אמצא מישהו שיעשה את זה בתשלום?

זה יכול להיות משהו יומיומי כמו עבודות בית, או להיות עם הילדים שעתיים ביום כדי שתוכלי לישון.

למה לקניות את נוסעת איתו? את לא סומכת עליו שיעשה את זה טוב? אם את לא סומכת עליו - אז תקחי מרווח נשימה של טעות ותאלתרי עם מה שיש. או שתשלחי אותו שוב.. דברים שאת לא בטוחה שהוא יידע תחפשי באינטרנט ותשלחי תמונה של המוצר. ורק תפרגני לו אחרי קנייה! איך היה לך הצלה שהוא עשה את זה בשבילך ושאת כבר לא מסוגלת לעמוד בזה. ביקורת הרבה פעמים סוגרת ומרחיקה את האיש שלך ממך. 

 

מה את חושבת לעשות אחרי הלידה? גם ללכת איתו לקניות ולהוציא את הילדים שיהיה לו שקט?

אם את רואה אותו יותר ממה שאת רואה את עצמך - איך הוא ייראה אותך?

תודה על כל התגובות שלכן!אנונימית בהו"ל

דווקא בקניות אני סומכת עליו 100%,הוא קונה בדיוק מה שאני מבקשת,בודק מבצעים וכו,ואם יש משהו שחסר או שיש לו התלבטות הוא מתקשר לשאול.זה נראלי התחום היחיד שאני באמת סומכת עליו.אבל הוא פשוט מבקש ממני ממש לבוא איתו כי זה יהיה הרבה יותר מהר. ואני כמו סתומה תמיד נענת לזה,והיו אפילו כמה פעמים שנסעתי עם אחד הילדים באוטובוס כדי לעשות קניות כי ריחמתי עליו שהוא בעומס.אפילו האבסורד שאתמול כשהלכנו לקניות יחד היה לי מצפון שהוא בא איתי כי  הוא התלונן נורא שהוא עמוס.

גם בנוגע לילדים-הוא לא יודע להתנהל איתם,מראה להם הרבה מסך למרות שאני מבקשת מראש שלא ואני מנסה להגביל ל40 דקות בגג ובכללי כמה שפחות יותר טוב,ואצלו כמה שיותר יותר טוב ויותר שקט.הוא תמיד מחפש שקט תעשייתי,אני הרבה יותר יודעת להרגיע אותם ולשחק איתם,איתו הם יכולים לצרוח מלא והוא משתגע ולא יודע מה לעשות אז משתיק עם סרט או עם כל דבר אחר שהם רוצים-כאילו אין גבולות.

לצורך העניין הקטן שלנו מאוד אוהב לשחק עם המים בברז ואני לא מסכימה כי הוא שופך הכל החוצה,זה סתם בזבוז של מים,כולו נרטב ומרטיב,והוא גם יכול ליפול מהכיסא,אבל בעלי נותן לו העיקר שיהיה שקט ולא משנה התוצאות.כנל לגבי חטיפים,כנל לגבי מסך,כנל לגבי כל דבר שהם רוצים.אני לצערי לא יכולה לבנות על החינוך שלו ולא משנה כמה דיברתי איתו על הדברים כלום לא עוזר.הוא ישר אומר-"אז תהיה איתם את".סליחה?אני לא צריכה לחנך וגדל לבד.גם כל דבר שאני מבקשת הוא אומר "למה שאת לא תעשי?",אפילו לנהוג ברכב כדי שיהיה לו שקט וזמן להתקשקש בפאלפון וענייני עבודה ואאוטאבר.ואני עונה לו-למה שאתה לא תלד?ותניק?ויתפרו אותך אחרי לידה?למה? לא הכי מספק אותו.וזה ממש מכעיס,כי אני לא אישה שקטה,חלשה ולפלפית,אני קצת פלפלית ואני יודעת לענות, אבל משו בו כל כך חי בסרט שאני שפחה.אצל המשפחה שלו אני כל הזמן אומרת שהוא מתנהג כמו ש'ח ואני שפחה והם מסכימים עם זה, והוא מתעצבן.

כבר אין לי כח.לפחות אתמול התעצבנתי ואמרתי לו שאם הוא רוצה להיות שבת בבית אז שיבשל מה שהוא רוצה ואם יהיה לי כח אבשל מה שיהיה לי כח ושלא יבנה עלי,וישבתי ועשיתי דברים שהייתי צריכה לעשות בעבודה בלי בכלל מצפון קטן.וסופסוף זה עבד עליו והוא קם והכין דברים, תמיד אני צריכה להגיע איתו לפיצוצי שיא ואיומים שאני לא יכולה להמשיך לחיות ככה ואני רוצה ללכת ואז לפעמים זה גורם לו לעזור קצת,לפעמים.או לאיים בחזרה..אני תמיד מרגישה סמרטוט איתו והכי לא מחוזרת בעולם, ובאמת שאני יודעת גם בלב וגם בשכל שאני חלום של הרבה גברים,ולא בקטע משוויץ בכלל,ולא שאני מסתכלת בחוץ,ממש לא!לא מחפשת חתיך,ולא עשיר ולא כלום!והוא באמת לא חתיך ולא עשיר ולא כלום,אני מחפשת לב טוב ונשמה טובה שיראו אותי,זה הכל! באמת בקשה ליגיטימית בזוגיות.

נשמה, ענית לעצמךהמקורית

כשאת מציבה גבול - זה עובד

כשאת משחררת - הוא לוקח אחריות

רק ככה זה עובד לפעמים

אם את רוצה שיהיה איתם, תגדירי שהוא אחראי להשלכות כמו לנקות אחריהם וכו ותשחררי.

זה קצת מאבקי כח בקטע הזה וחבל

תגדירי את הצורך שלך. קחי בחשבון שבהתחלה יהיה לזה מחיר, אבל זו התחלה. ואם הוא איתם אז הוא איצם כמו שנראה לו לנכון. לא חייב לראות עין בעין בדיוק בחינוך. זה הרבה עניין של תעדופים גם

אבל לא תמיד לשחרר עובד ליאנונימית בהו"ל
יותר נכון רוב הפעמים לא עובד לי. אני יכולה להתחנן שישטוף כלים 20 פעם והוא ידחה את זה כל הזמן ויבטיח שעד שהוא ילך לישון הוא יעשה ואני אקום בבוקר וישארו הכלים, ועוד המון דברים.יש לו אדישות יוצאת דופן שכבר אין לי איך להתמודד איתה.
לשחרר זה החלק הכי קשההמקורית

ולשחרר זה לא לבקש 20 אלף פעם

זה להגיד פעם אחת אני מבקשת שתעשה כלים

הוא לא עושה - תשאירי מלוכלך

גם אם שבוע הוא לא יעשה

אל תבשלי ותקני בחוץ אוכל אם כל הכלים מלוכלכים

זה לשחרר באמת - לא עשית, אבל אני ממש לא מתכוונת לעשות. כי זה שלך. יש השלכות? תתמודד

וכל האמצעים כשרים מבחינתי עד שתעשה

זו פשוט לא המשימה שלך. 

במצב דומה וקצת שונה תכניסי לך עזרה מבחוץיש לי רק שאלה

כל מה שאת יכולה אם אפשרי כלכלית כמובן

להתחנן זה לא לשחרריעל...

לשחרר זה לשחרר לגמרי.

בלי להתחנן, פשוט לומר שזה לא ביכלתך.

וללכת.

ולעצום עיניים גם אם אחרי יומיים זה לא שטוף.


וזה שאת אומרת שבמשפחה שלו שהוא כמו שייח ואת שפחה, זו טעות ממש בעיניי.

את מנכיחה את המקום הזה, מעבירה ביקורת ומשיגה תוצאות הפוכות ממה שאת רוצה.


יש דבר כזה שנקרא שיח נשי, ואת כרגע רחוקה משם.

שיח נשי יוצר מצב שהגבר רוצה להעניק לאישה, רוצה לתת לה.


תנסי בשבוע הקרוב רק להחמיא לו על מה שעשה- לומר לו איזה אלוף ש.. ממש שימחת אותי ש.. אין כמוך כי...

זה בהתחלה יהיה קשה, אבל את תראי איך כל פעם כזו גורמת לו לתת לך עוד ועוד..

ממש ככהלפניו ברננה!

ואם את משחררת זה כולל לשחרר את הביקורת על איך שהוא עשה.

תנמיכי סטנדרטים.. הגיוני שמה שחשוב לך לא חשוב דווקא לא.

ברגע שאת מפסיקה איתה את תראי מהר מאוד שיש לו סטנדרטים משלו ושיש דברים שהוא יתחיל להציב לילדים את הגבול בעצמו.


בהמשך אחרי שתתרפאו ממעגל הקסמים השלילי הזה תוכלי גם ללמוד איך להראות לי את הצורך שלך  ולהביע את דעתך לגבי דברים שחשובים לך באופן שבו הוא עושה את הדברים.


כתבו לךתקומה

ממש יפה.

ואני ממש שומעת את הכאב שלך.


אבל אני רוצה רגע להביא עוד כיוון - נשמע שאת מאוד בשליטה. מאוד רוצה שהכל יהיה כמו ש*את* רוצה.

השאלה עד כמה את נותנת לו להיות האבא ש*הוא* רוצה להיות?

ועד כמה אם הוא עושה משהו לא לפי מה שאת חושבת , את מוכנה לקבל את זה כדרך לגיטימית או שאת מסתכלת על בצורה ביקורתית?


לצורך הדוגמה, הילד שמשפריץ מים. אני תופסת את עצמי כאמא טובה, ומתוך מודעות המחשבה אני מרשה לילדים שלי להתלכלך ולהירטב לפעמים. האם זה שקט תעשייתי? לפעמים. אבל זו גם גישה, של לשחרר ולתת לילדים להיות פשוט ילדים.


אם כל מה שהוא מנסה לעשות, את מעבירה על זה ביקורת ולא מוכנה שהוא יהיה כמו שהוא, אז הוא לוקח צעד אחורה.


את רוצה שיראו אותך, ברוררר. זה הכי מובן בעולם. כולנו רוצים שיראו אותנו.

השאלה היא אם את מצליחה לראות אותו?


ולגבי הסוף - אני מציעה לחשוב על התפיסה שלפיה יש קשר בין יופי לאהבה, ובין יופי לבין מה מגיע בזוגיות.

יופי יכול להיות גורם משיכה ראשוני, הוא יכול להוסיף, אבל הוא לא המהות.

חלומו של כל גבר זה לא אישה יפה

כשמדברים על זוגיות לטווח ארוך, היכולת של בני זוג לראות אחד את השני, לכבד אחד את השני - היא זו שהופכת זוגיות לטובה. ולא מראה חיצוני

כשאני מחוברת אליו רגשית הוא מאוד חתיך בעיניאנונימית בהו"ל
גם אם הוא עלה 30 קילו מאז החתונה, אבל כשאני מרוחקת רגשית ובזמן האחרון רוב הזמן אני מרוחקת אז הוא לא חתיך בעיני.זה די הגיוני..אני בתור אישה המראה מחובר לי לרגש.
ברורתקומה

אבל זה מה שאני אומרת,

אין קשר לאיך שהוא נראה או את נראית.

פשוט אני לא חושבת שיש קשר בין "אני יודעת שאני חלומם של הרבה גברים" לבין האם מגיעה לך זוגיות טובה או לא.

המראה הוא לא פקטור כאן בשלב הזה, אבל כן ציינת את זה. ואני חושבת שבשלב הזה של הזוגיות, מה שמניע אותה הוא לא המראה, ולכן זה לא גורם שאמור להיות רלוונטי.

 

הרצון לזוגיות טובה, לזה שיראו אותנו, קשור לכולם. בלי קשר לאיך הם נראים, או ל"כמה נהיה מחוזרים בחוץ" זו מחשבה שבעיניי מסיטה את הקשב מהעניין המהותי.

 

כשכתבתי את זהאנונימית בהו"ל
התכוונתי בעיקר ליחס שלי כלפיו והקרבה הרבה שאני עושה בשבילו שהרבה גברים היו רוצים שהאישה שלהם תדאג להם ככה.המראה במשפט הזה לא היה המהותי.
עכשיו הבנתיתקומה

סליחה שלא הבנתי נכון קודם.


מצטרפת לדברים המהמממים של @אורוש3.

בעיניי הפוקוס עכשיו צריך להיות עלייך.

לחזק את עצמך, לדאוג לעצמך.

לשים את המיקוד בך - מבחינת היכולת שלך לראות את עצמך, לשחרר את מה שאת לא יכולה כרגע לעשות.

ואם כרגע אין מישהו שיתפוס את מה שתשחררי, להעביר את זה באופן מודע לאנשים מבחוץ. בייביסיטר, קיפול כביסה, ניקיון וכו'.

ואחרי הלידה, כשקצת יתייצב, אולי לנסות לעשות עבודת עומק על כל המכלול והדינמיקה. אפילו רק את.

גם על זה הייתי מציבה סימן שאלה..לפניו ברננה!

גבר רוצה להעניק לאשתו.

בסיטואציה שלכם את זאת שמעניקה לו.

אולי זה מה שמרחיק אותו?

אולי הוא מרגיש שאת לא צריכה אותו?

העובדה שהוא מבקש ממך דברים כמו לבוא איתו לקניות לא אומרת שבעומק הלב הוא לא רוצה שתסרבי...

איך את יודעת מה גברים אחרים היו רוצים?אמאשוני

זה מתחבר למה שכתבתי לך בתגובה למטה,

יש מצב שאת מונעת מתוך קול פנימי שאומר לך למה הגבר/ גברים זקוקים לו,

ופחות קשובה למה שבעלך *באמת* זקוק ממך?

זה באמת יכול להיות מבלבל.

זו לא דאגה מהמקום שאת אמורה להיות בוהמקוריתאחרונה

באמת

זו דאגה ממקום אמהי, שהופכת את היוצרות ביניכם וגורמת לו להתנהג כמו ילד

כבר כתבו לך פה יפה על העניין. אל תחשבי מה הוא היה רוצה. תחשבי מה את צריכה קודם. כי כשזה בא על חשבונך בצורה כזו כמו שאת מתארת,זו כבר דאגה לא בריאה בעיניי


הי יקרהתהילה 3>

נשמע ממש ממש כואב❤️


 

זמני קצר אז על קצה המזלג...

1. למה את עושה דברים שמעל לכוחותייך יקרה?

אנחנו כנשים צריכות לראות את עצמנו, וכל כך הרבה מאיתנו לא רואות, עושות דברים שהם מעבר לכל יכולת, ומתפלאות שלא רואים אותנו.

הסוד הוא ללמוד לראות את עצמנו, להעריך ולכבד את עצמנו, ומתוך כך יראו אותנו (אם מעניין אותך כתבתי על זה מדריך חינמי קצת ייתר מורחב שאפשר להוריד פה הורדת מדריך מתנה עם בונוס)

2. שיח רגשי. לשתף במה שאת רוצה, במה שאת מרגישה כשאת מצפה לעזרה ומרגישה שהוא לא קשוב וכו.

3. נשמע שיש כאן המון כאב ויחסית מרוחקים ועמוקים של זמן ארוך מאד, ולכן בעיני ממש לא להסתפק בזה, אלא ללכת לקבל עזרה שתסייע לכם להציל את הנישואין.

4. אני כן אגיד שהרבה פעמים מצבים כאלה נראים מייאשים ממש, כי הרי איך אפשר לשנות מהיסוד אדם אחר? והכל נראה כמו הר גבוה ובלתי עביר, וזה מייאש וכואב מאד.

אבל העומק שבחיים בכלל ובנישואים עוד יותר, זה שהם מזמנים לנו לראות בכל מה שמשתבש ולא עובד טוב, הזדמנות לתיקון שורשי ועמוק יותר.

ובן זוג שלא מספיק מעריך או תומך זו הזמנה עבורך ללמוד להיות מעריכה ותומכת עבור עצמך, ומתוך כך לזמן יחס כזה אלייך (וזה כמובן גם הפוך, כשאדם לא מכבד את עצמו הוא מזמין יחס כזה).

דינמיקה זוגית משובשת, שאין בה קרבה אהבה שותפות וקבלה, אלא כאבים ל2 הצדדים, היא גם הזדמנות לתיקון, למציאה של כל אחד מבני הזוג את המקום המתוקן שלו.

לגבר להיות אחראי ועוזר לאשתו, לך להשען ולקבל תמיכה ואהבה שהרבה פעמים דווקא הדפוסיל של להפוך למבוגר האחראי של הבית כולל על האיש, מונעים אותם.

 

שינויים גם מצד אחד, למשל שלך, יכולים ליצור הבדל משמעיתי מאד מאד, ולהתחיל ליצור תיקון בדינמיקה שלכם.


 

נשמע שלבעלך יש רצון טוב לתת, והוא בוודאי אדם טוב במקור, ומשהו אבד פה בדרך, והוא לא מנתב את הכוחות שלו למי שהוא התחייב לה ולמי שהכי חשוב לתת אותם, וזה באמת לא צריך להיחת ככה, אלא לחזור למקומו.


באמת שחבל לחיות חיים בודדים ועצובים, את אישה מיוחדת ומשקיעה וראויה לגבר תומך אוהב ומעריך.


 

ממש ממש ממליצה, בנקודת הכאב והתסכול הזאת, להחליט שאת מבקשת שינוי ולא מתפשרת על להשאר במקום הזה, אלא הולכת למצוא את העזרה שאת ואתם צריכים כדי ליצור אותו. בעיות שלא מטפלים בהם בדרך כלל מתעצמות ומתפרצות עוד יותר, וכבר עכשיו מספיק כואב❤️


 

מאחלת לך ולכם חיים משמחים ולידה קלה טובה ועטופה בע"ה


 

 


 

 


 

 

 

מצטרפת לעוד שכתבו לךשלומית.

קודם כל תראי את את עצמך!

כשאת נותנת לעצמך להתרוצץ ולעבוד מעבר ליכולתך, גם הוא נותן לך.

את צריכה לנוח? תנוחי. אין לך כח לצאת עם הילדים? תשארי בבית. אין לך כח לנקות? ששאר מלוכלך או תקיים מישהי בתשלום? אין לך כח לבשל? תאכלו מה שיש גם אם זה לחם.

הכי חשוב ש תציבי גבולות ותעשי רק מה שמתאים לך.

אם הוא יצטרף ויעזור לך- מה טוב. אם לא, לפחות את ראית את עצמך ונתת לך את רוב מה שא. צריכה.

אמנם זה עדיין לא פותר את הבדידות והריחוק, אבל לפחות בתור. בסיס דאגת לעצמך ואת מרגישה קצת יותר טוב.

אחרי שיש לך את הצרכים הפיזיים שלך יותר שרי לדאוג גם לצרכים הרגשיים

כאב לי לקראאורוש3

בעיקר את האמא צעירה ועצובה.

באמת קורע לב.

אז קודם כל חיבוק ענק ענק.

אני חושבת שיש פה משהו בדינמיקה שצריך לעשות איתו עבודת עומק כולל בניית אמון מחדש ושבירת דפוסים שהתקבעו.

ואני גם חושבת שבסוף הריון עם הורמונים בשמיים וגוף מפורק וגם אחרי לידה זה לא זמנים לקבלת החלטות מרחיקות לכת. זה זמנים שגם שהכל תותים הכל מרגיש שחור משהו.

אני הייתי מציעה לך כרגע להתחיל בלדאוג לעצמך! להביא נערה בתשלום להכיר את הילדים. שתמצא איתם קצת אח''צ, תבוא אחרי הלידה לעזור לך עם אוכל ומקלחות וכו'. פלוס קובעת מהר מהר עם דולה. חברה שלי הלכה ללדת עם בעל שמסיבות שונות לא היה יכול לתמוך מספיק ומאוד הצטערה. לכי עם דמות שזה המקצוע שלה לתת לך תמיכה מקסימלית.

יכול להיות גם שאם תדאגי לעצמך משהו ישתנה בדינמיקה. וגם אם לא אז לפחות תוכלי להכיל את החיים קצת יותר בטוב.

ואחרי השלב הראשון הזה שהוא באמת סופר דחוף במיידי. מניחה שכבר אמרו, אבל טיפול זוגי, עמוק וטוב. לפרק את הדברים מול איש מקצוע. ולפעמים לא מוצאים מיד את האיש הנכון. ולבנות את הבית שלכם. אל תפרקי. תנסו לתקן ולבנות. זה אפשרי.

חיבוק ענק! 

ונקודה נוספת, אישית הייתי לוקחת מניעה אח''כ עד שדברים מתייצבים פלוס חזרה לכוחות ולשמחה שלך. 

איזו תגובה יפה❤️תקומה
יש כאן המון דברים. קשה להתייחס להכללב אוהב

אבל שווה להתחיל טיפול אישי.

יש כאן גם הרבה את המקום הזוגי.

צריך להתעורר

לא יודעת איך את יכולה לחיות ככה ועוד עם כמה ילדים.

לפעמים זה עניין של נתנו לדברים להיות וזה פשוט התגלגל עם הזמן...

והכדור שלג הזה הפך למימדים דיי גדולים.

כי זה לא הגיוני בחום בחוץ לקראת לידה להסתובב באוטובוסים. אפילו פחות מזה זה לא הגיוני בעיניי

זה לא תקין שהבעל אדיש לקושי של אשתו.

זה פשוט לא תקין, כל מה שתיארת.

זה לא משהו נקודתי וזה לא רק להציב גבול שלך

זה ממש אבני יסוד את מול עצמך ואת בקשר שלך מול בעלך.

אבני יסוד שממש צריך לשבת ולברר אותם ולחשוב מה עושים ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת זה לא הגיוני.

ממש כואב לקרוא. ממש... 

תשחררי איפה שאת יכולהשוקולד פרה.

לאט לאט.

אבל מאוד חשוב שתדאגי לך לעזרה אחרי הלידה. לי הרבה יותר עמוס אחרי הלידה מאשר בהריון. ההנקות, הקימות, זה משבש אותי לגמרי.

אז ממש חשוב שיהיה לך כמה שיותר קל.


אמרת שאת חושדת בו שהוא כותב שטויות בוואצאפ... את חטשדת שהוא מתכתב עם נשים? שווה לדבר אתו על זה או לבדוק. גם אותי זה היה מערבב, ואולי גם זה יושב עלייך ברקע.


בקשר לחינוך של הילדים- פה באמת תרפי. גם בעלי נותן מסכים. אם הייתי משגעת אותו על זה הוא לא היה שומר עליהם בכלל.

אולי תתחיחי לשחרר בכיוון הזה? הרי בכל מקרה אחרי הלידה הוא יהיה איתם יותר.


לגבי האינטימיות ביניכם- את מרגישה שהוא לא רוצה? אולי הוא מפחד לגרום לך ללידה מהירה? את מרגישה בכללי שהוא כן חושק בך?


את נשמעת אישה יפהיחפיה מבפנים ומבחוץ.

אבל נשמע גם שמשהו שם חסר ביטחון או חסר ערך עצמי חזק.

ממליצה לך ממש על קאוצ'ינג.

נשמע שסשן קצר יכול חהביא לך תוצאות טובות.

וואו כואב ממש. חיבוק ענקאונמר

לא כל כך מוצאת מילים.

בטוחה שיש פה נקודה קריטית לעצור ולתת לו להבין שזה לא החיים שאת מתכוונת לחיות.

אני הייתי מכוונת לטיפול.

לא יודעת מה באמת נכון.


חיבוק ענק ותאמיני בעצמך

בעיקר בעיקר תדאגי לעצמך

כשלא דואגים לך מבחוץ זה הזמן לדאוג לעצמך

לא לצאת כדי שיהיה לו שקט. את בסוף היריון וזה קשה ברמות.

מינימום שאת מסוגלת ולפנק את עצמך לתחושה נעימה.


חיבוקקק

חיבוק! לדעתי טיפול זוגי כי שניכם במצוקהירושלמית במקור
אני חושבת שיש פה נדנדה ששניכם מגבירים אחד לשנירקלתשוהנ

את ההתנהגויות


 

קודם כל, שמת לב שאת מתוסכלת שבעלך מגזים עם עזרה ואז נשאר בלי זמן לעצמו, כשאת עוש ה בדיוק את אותו דבר?


 

כשקוראים את מה שכתבת זה פשוט צועק שאתם לא סתם מתנהגים ומתנהלים, אתם מגיבים חזק מאד למתחת ללפני השטח.

את עוזרת לו יותר ממה שצריך, לכאורה זה יפה מאד מצידך, אבל מתחת לפני השטח את צוברת. הוא יודע את זה.


 

את מבקשת ממנו עזרה, מתחת לפני השטח את לא משחררת בכלל, אלא משאירה הוראות מדוייקות איך צריך להתנהל עם הילדים - למרית שהם שלו כמו שהם שלך - והוא יודע את זה, והוא מגיב בחוסר אחריות.


 

את מתקשרת אליו לשאול מה שלומו כשלא צריך, מתחת לפני השטח את צוברת עליי שהוא לא מתקשר, והוא יודע את זה. אולי הוא חושב שאת משגיחה עליו, כי הוא יודע שכשאת מתאמצת לפנות לו את הזמן לעבוד בשקט, מתחת לפני השטח את כועסת שהוא עוזר למישהו אחר...


 

אני חושבת שאת כנראה אישה חרוצה באופן יוצא דופן ועם לב רחב מאד, והברירת מחדל שלך היא לתת ולתת ולתת.

וגם לקחת אחריות, אולי כי את רגילה לזה שאת עושה הכי טוב.

אבל המציאות צועקת לך סטופ.!

אני חושבת שקל להגיד לך לשחרר, וגם את יכולה להגיד את זה אם תקראי ותיראי כמה חוסר איזון יש במשימות ביניכם. אבל אם היית יודעת לשחרר כבר היית עושה את זה

אז אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך, למה את חייבת לתת כל כך הרבה מעבר לגבול שלך? תשובות כמו כי אין על מי לסמוך או כי אחרת לא יהיה - זה פרשנויות שלך שיגרמו להגביר את אותה התנהלות.


 

תשאלי את עצמך מה את מקבלת מזה, שאת מגזימה ומגזימה ואז נסחטת ונגמרת?

מה את מרוייחה מזה?

אולי פשוט להיות הצודקת...

אולח ככה את רגילה שאמהות מתנהלות?

אולח יש לך תפיסה שרק ככה את ראויה לאהבה? שרק התמסרות טוטאלית ראויה לאהבה, ואם את חושבת על עצמך זה פסול?

אולי ככה את לא חייבת לבעלך יחסים כי הוא לא ראוי לזה?

אולי ככה את מוכיחה לעצמך שאת חשובה ונצרכת?


 

אני כמובן לא מכירה אותך, אני סתם זורקת אפשרויות. אבל כשהמציאות צועקת לך כל כך חזק שזה לא אפשרי ככה, כנראה שזה לא אפשרי ככה. אבל קשה להפסיק להתנהג בדרך היחידה שמכירים. אז צריך לנסות להבין מה קורה לך, למה את מגבירה ומגבירה על חשבונך ולא מצליחה להגיד - זהו, מכאן והלאה אני לא מסןגלת, ומותר לי לגמרי לנוח, וזה בסדר גם ככה.


 

כי את צריכה לשים לב, שאת לא סתם מוציאה את עצמך מהתמונה (על פני השטח...מתחת לפני השטח את זועמת על זה שאת לא נספרת בתמונה), את גם ממשיכה לתת מעצמך אחרי זה במקומןת שלא נדרש. למה ללכת עם בעלך לקניות, משימה לא מורכבת, כשזה החלק שלו בבית ואת בסוף הריון? איזה סיבה יש לזה? תשאלי את עצמך.


 

אני יודעת שמה זה קל להגיד, מקווה שלא פגעתי אני כמובן לא מכירה אותך ורוצה הכי טוב בשבילך❤️


 

ודבר אחרון

ברור שבעלך לא בסדר שהוא לא יותר עוזר בזמן של סוף הריון. אבל הרגלים לא משתנים בגלל שהמציאות משתנה, תיראי גם את לא שינית את ההרגלים שלך למרות שאת במצב גופני הרבה יותר דןרש.

את צריכה להבין מה עובר עלייך שגורם לך להתנהל ככה, וכשתוכלי את לשנות את מה שאת צריכה לשנןת, אני בטוחה שהמציאות תגיב בהתאם❤️

איזה תגובה יפה!!!לב אוהב
הי תודה ! רקלתשוהנ
בא לי פשוט לחבק אותך 🥺 וזהו. שולחת לך כוחעדינה אבל בשטח

אבל אני רוצה להגיד לך על עצמי, כי אין לי מושג עליך, שדברים שנראו לי איומים בהריון , כמה חודשים אחרי לידה כבר נראו אחרת..

אבל אני שולחת לך חיבוק , והלוואי והייתי לידך להחזיק לך תיד ולהגיד לך שיהיה יותר טוב. בטוח יהיה יותר טוב , אל תורידי דמעות , תמשיכי להיות אמא מדהימה לילדים שלך, זה ממש לא פייר שככה את מרגישה , לא מגיע לך. הכל יעבור , תמשיכי לחייך, להיות מדהימה ויפה! אל תיפלי לעצבות! ❤️

בעינייoo

במצב שאת לא מרגישה טוב לא חייבים להמשיך סידור שהיה בנוגע לעבודה שלו

‏את יכולה להגיד לו שאת לא יכולה לשמור לבד על הילדים ושימצא פתרון לזה

‏

הגיוני שהוא לא רוצה שתיגעי לו בטלפון גם אני לא מוכנה שיגעו לי בטלפון


‏מבאס מאוד לא לקבל יחס אבל אי אפשר לקבל יחס בכח


‏ההורים לא קשורים לפה הם לא חלק מהקשר שלכם

אם יש בעיות שלא מצליחים לפתור אותם לבד אפשר לפנות לעזרה מקצועית

האמתאמאשוני

בכנות, נשמע שמרוב שאת צריכה אותו נוכח רגשית בעולמך, את רודפת אחריו באופן שמרחיק אותו.

בנוסף, מהכתיבה שלך עולה שאת מרגישה מאוד צודקת.

אין בן אדם שעושה הכל נכון וכל האשמה בדינמיקה שנוצרה היא על צד אחד.

לא יודעת איך נכון לפתור את זה כרגע, רק מציעה להגיע עם מעט סימני שאלה על ההתנהלות שלך סביב האירועים,

לא כי הרצון שלך אינו לגיטימי, אלא הדרך שבה הדברים באים לידי ביטוי בפועל, משיגה תוצאה הפוכה.

בנוסף, אם החלטתם שהחלוקה היא כזו שהוא המפרנס העיקרי ואת עם ילדים בבית,

אז סוף הריון זה משהו שמקשה עלייך בתפקיד שלך, הוא לכאורה יכול למלא את התפקיד שלו כרגיל.

האם דיברתם על זה בעת ההחלטה על ההריון שזה אומר שינוי מסויים בתפקידים והוא הסכים לכך?

בנוסף, את שולחת לו הודעות ווידאו כדי לשתף אותו ונפגעת מכתף קרה שאת מקבלת ממנו. אולי את מנסה לתת לו מה שאת זקוקה לו,

והוא מנסה לתת לך מה שהוא זקוק לו?

זה טעות מאוד מאוד נפוצה.

מי שרוצה התעניינות, מתעניין בשני,

ומי שרוצה שקט נותן שקט לצד השני וכך נוצר מצב שמי שרוצה שקט מקבל וידאו וחפירות,

ומי שרוצה התעניינות מקבל התעלמות.

במובן הזה שניכם עושים את אותה טעות בדיוק, את לא צודקת יותר ממנו בקטע הזה.

לא פירטת על הצבא, אבל מאוד הגיוני שהצבא גרם לו להקצין לאופי "הגברי"

והריון גרם לך להקצין לאופי "הנשי"

ולכן מה שמלכתחילה שם אתכם בחלוקה של מפרנס- מטפלת בילדים, די מתפוצץ עכשיו.

הקיצוניות הזו לא נכונה לכם, אבל אף אחד לא אשם בזה, אלא מה שצריך זה לקרוא את המפה מחדש ולהבין איך גורמים לו להיות יותר מעורב במה שקורה בבית ולך להיות יותר מפרגנת כלפי ההצלחות שלו בעבודה ופחות צרת עין כלפי העזרה שלו לאחרים (שמביאה לו ככל הנראה תחושת ערך עצמי גבוהה)

ועוד מילה על זה, גבר לא מרגיש הערכה כשעוזרים לו בקניות, זה אישה מרגישה ככה,

גבר מרגיש הערכה שאומרים לו ונותנים לו להרגיש וואו איזה גבר אתה!

איך הצלחת לפתור בעצמך את זה ואת זה.. כשמתקשרים לבקש ממנו עזרה בעבודה זה חתיכת סיפוק לאגו הגברי. והוא חי על זה.

אז נגיד במקום לעזור לו בקניות, שהואניעשה קניות לבד, יהיה לו שקט ומרחב בחירה איך לפעול במשימה הזו, וכשהוא חוזר להגיד לו יא תותח!! איך עשית את זה לדבר וואו!


בקיצור למרות שאת סובלת מהמצב, למטבע יש שני צדדים וכדי לעלות חזרה על דרך המלך צריך את שניכם ולא רק צד אחד.

אולי לפני לידה עם חופש גדול לא תהיה לכם הפניות לראות באמת אחד את השני, לבינתיים מה שאת צריכה עזרה פיזית, תגידי אותה במפורש.

אני יוצאת עם הילדים לפה ולשם, נסיים בשעה כך וכך ואתה תחזיר אותנו משם.

למהה אין מסגרות בימים האלה??לב לבן

מישהו מצליח להבין אץ הראש של משרד החינוך?

אני מחורפנת לחלוטין

זקוקה לימי נחת ןלא חירפון

אני גם השארתי יומיים את הקטן בביתיעל מהדרום

לק"י

יום אחד שלחתי כדי להספיק דברים ושלא ישכח לגמרי את המטפלת....

אבל כל השאר בבית גם ככה.

(האמת שאם היה צהרון לשני הבינוניים, כנראה שהייתי שולחת אותם לחלק מהימים, כדי להספיק דברים נוספים. אבל לא היה בסוף. שזה נחמד, כי יחזירו לי כמה מאות שקלים).

איך אתן עם סוכות?אובדת חצות

מחשבות, רגשות, תכננונים?

עמוס...שיפור

בעלי לחוץ לסיים את כל המטלות בעבודה לפני החג. ובינתיים לא בנה סוכה. אז מתלבטים אם להתארח כל החג. וברוך ה' חמי וחמותי שמחים לארח אותנו כל החג, אבל זה אומר לארוז לכולם לשבוע. ומתלבטת אם באמת יהיה לנו נוח ואם זה לא יחרפן את הילדים.

מניסיון אישי,אין כמו להיות בביתמולהבולה

זה לא כמו פסח,זה רק לבנות סוכה

אני מעדיפה את זה על פני לארוז לשבוע ולהיות תלויה לשבוע באחרים

אם יש איפה לבנות סוכההשקט הזה

לא תמיד יש את האופציה

ברורררמולהבולה

אבל היא לא כתבה שאין לה אופציה

מנסיוני וכוד ללא ילדים דאזשירה_11

לא חוזרת על זה בחיים

ממליצה בחום רב לבנות סוכה.

כמה רחוקים הם מכם?

יש לכם בנים גדולים?

הוא יכול רק לישון אצליהם?

ברוך ה' הסוכה בבנייה!שיפור

אלופים!כורסא ירוקה.

גם אם תסכו, אין כמו לדעת שהבית מחכה לכם מוכן

ממליצה בחום לבנות סוכהתוהה לעצמי

מקסימום שיעשה את זה בחול המועד..

בגדול אוהבת את סוכות.יעל מהדרום

לק"י

אבל יצא לי עמוס, ורציתי להספיק עוד דברים...

לרוב זה חגoo

שחביב עלי

השנה הוא מגיע בתקופה מורכבת בשבילי

אז בעיקר לעבור אותו בשלום

יש לי בלו"ז תורנויות בעבודה

וביקור משפחתי אם יתחשק לי

ובטח אני אצא לטייל בספונטניות בקטנה

קשה לי קצת עם הירידה לסוכה, מודההמקורית

אם היא הייתה במרפסת זה היה נראה אחרת כנראה

מכל מקום בדרכ עובר בסדר למרות..

השנה אני חייבת לעבוד בחול המועד שלא כהרגלי אבל זה בסדר מבחינתי כי זה מהבית

וגם - השנה ערב החג לא נאכל בסוכה שלנו אלא נלך לחמתי ואצלה זה בגינה וזה אחרת

לא מתכוונת לטייל את עצמי לדעת כי אני עובדת כאמור ואני דווקא בסדר עם זה. בעלי יהיה עם הילדים רוב הזמן

לי גם חסרה סוכה שצמודה לביתיעל מהדרום

לק"י

ככה החג הרבה יותר מורגש לי. ולא רק כשיורדים לאכול בסוכה.

(רוב חיי היינו בחג בבית של סבא וסבתא שלי, ששם הסוכה בחצר שלהם. אז הסוכה הרבה יותר זמינה).

כן נחמד לי לפגוש שכנים כשגם יוצאים לסוכות. אבל רוב השכנים שהיו חברים טובים עזבו, אז זה כבר פחות נחמד לי (יש הרבה שכנים נחמדים, וחלק חברים הרמה מסויימת, אבל זה לא זה...).

עמוס מאד!!!!!!!!!!ניק חדש2

אין אוויר כבר

עמוס אבל כיףרקאני

יש לנו השנה סוכה גדולה ויפה

חג ראשון אנחנו לא בבית אבל כל חול המועד כן ושמחת תורה גם בעז"ה

סוכות זה חג שמחמתואמת

והכי שמח לי שהבת הגדולה שלי בבית, והיא זו שתבשל בעיקר😅

סתם, אני הכי שמחה שבסוף אנחנו יכולים לבנות את הסוכה במקום הקבוע שלנו (חששנו שיהיו לנו בעיות, כי יש שכן חדש בבניין), אז תהיה לנו סוכה גדולה כמו תמיד ולא רק קטנה במרפסת. (למרות שאני עדיין חולמת על דירה עם גינה גדולה ומקום קבוע לסוכה...)

יש כמה דברים מלחיצים במהלך חול המועד השנה (בעצם דבר אחד גדול), ואני מתפללת שהכול יעבור בשלום...

(אבל אני חייבת לסיים כמה דברים בעבודה לפני סוכות, כי בחול המועד אני לא עובדת, ובמקום זה אני כאן🙄)

בע"ה שיעבור בשלום.ממתקית

אמן❤️מתואמת

שונאת את החג ואת התכנונים אליו. מצפה שיעבור מהר...נפש חיה.

חיבוק ♥️שמשית123

השנה בעלי בנה את רוב הסוכה עוד לפני יוכואילו פינו

אז נשאר פינישים שזה לפעמים הכי מעצבן...

אבל מתכננת לבשל הכי פשוט כדי שאהיה פנויה לתלות קישוטים וכו...

אחד החגים האהובים עלינעמי28

במיוחד שיש הרבה חול המועד

אבל גם עומס

ה-חגעוד מעט פסח

אוהבת אותו בטירוף.

יצרנו לעצמנו מסורות משפחתיות (שלא אכתוב פה כי אאוטינג מדי), שמביאות לזה שכמעט כל ערב יש לנו תוכנית כיפית אצלנו בסוכה.

יוצאים לפעמים לטיול אחד קרוב לבית, אבל רוב מוחלט של היום פשוט שורצים בסוכה ונהנים עד הסכך.

בראש השנה, איך שסיימתי הדלקת נרות וברכות ''שנה טובה'' לכולם, אחת הבנות אומרת- 'אם עכשיו ר''ה- אז עוד שבועיים סוכות, נכון?' וכולם התחילו לקפץ מאושר...

סיקרנת..שיפור

הייי תגלי לנוווושירה_11אחרונה

מאד אוהבת את החגרינת 24

וממש שמחה בו.

השנה לצערי אצטרך לעבוד בחוה"מ אז קצת צובט לי…

בנוסף, לפני החג תמיד יש לי נאחס כזה של למה כולם כבר בנו סוכה ורק אנחנו מחכים לרגע האחרון (עוד לא התחלנו לבנות עדיין) אבל בסוף בונים אותה צ'יק צ'אק והכל מסתדר…

עד ה7.10 אהבתי מאוד מאוד!חזקה בעורף
עבר עריכה על ידי חזקה בעורף בתאריך י"ג בתשרי תשפ"ז 22:02

יש לנו חצר גדולה, הסוכה צמודה לבית אז זה מאוד נוח❤️

בעלי אוהב ממש את כל העניין של בניית סוכה, משקיע ומחזק כל פעם את הדפנות והכל.

שנה אחרי ה7.10, הוא הוריד את הדפנות וזה עשה לי ממש ממש רע. החזיר אותי לתקופה החשוכה הזו😔

שהסוכה נשארה שבועות כמו קוץ בעין על זה שהוא לא נמצא. ועד שאזרתי אומץ לבקש עזרה מאחרים שיבואו לפרק, היה להם מורכב לפרק (כאמור, הוא ממש משקיע בבנייה ובחיזוקים שלה😅) והכל היה מורכב כ"כ.

וגם שנתיים אח"כ פתאום הרגשתי שאני כ"כ לא רוצה את החג הזה (ברמה שידענו שיש לו צו באיזור החגים וממש קיוויתי שיפול על סוכות רק כדי לא לבנות שוב סוכה😬)

השנה ב"ה מרגישה במקום אחר. החלטנו לארח ולמלא את חול המועד בדברים טובים, ומרגישה שניגשת לחג ממקום הרבה יותר טוב❤️ ואפילו ממש נהנית מהסוכה היפה שמלאה בקישוטי ילדים ססגוניים 🤭😅

תרימי לעצמךשירה_11

זה לא מובן מאליו ככה להתעלות מעל עצמינו

מחכה, החג האהוב עלי.שיח סוד

לא מידי תכנונים, משפחה רוגע זרימה..

בנוותתתת מה עושים שאין לחול המועד עליוניות לבנותפומלה

לא מוצאת בשום חנות מקוונת חוץ משיין

וגם פיזית הלכתי והעליוניות הלבנות מבדים שתוך רגע צריכים גיהוץ ואני ממש לא בקטע! בדים לא משהו..

אה. לא.מוריה

עזרה מהמנוסות בשייןהשם שלי

אני מנסה להזמין לבת שלי שמחה מדיין, ולא הצלחתי למצוא משהו נורמלי.

שמלה לבנה לאירוע לילדה בת 5.

שתהיה ארוכה, עוקפת את הברך +, אבל עדיף לא ממש עד הרצפה, שלא יהיה מסורבל מידי.

עדיפות לשמחה עם שרוול ארוך ופתח צוואר סגור, אבל אפשר גם עם חולצת בסיס מתחת. (פחות מתאים שמלה עם כל הגב חשוף).

אני רוצה משהו יפה אבל נוח, פחות שמלה נפוחה שאי אפשר לזוז בתוכה.

אם יש שמלה תואמת או דומה גם לילדה בת 9, אז מעולה.

מישהי יכולה לעזור לי למצוא?

מציעה קודם למדוד את הילדה ולבדוק איזה גדלים צריךכבתחילה

מדדתיהשם שלי

אני מניחה שהמידה המדויקת יכולה להשתנות מפריט לפריט, אבל זה אמור להיות סביב מידה 5-6.

מחפשת פריטים שיהיו מתאימים, ואז אני אבדוק מול טבלת המידות הספציפית של הבגד.

מנסהאפרסקה

קודם כל, ממליצה לך לרשום בחיפוש "שמלה לבנה בנות" ואז לסנן לפי אורך שרוול. עשיתי את זה ועלו לי כמה כאלה לדוגמא:

Souflis Souflis שמלת סוודר לבנה עם סרט לילדה צעירה, שמלת סריג עם צווארון עגול, שרוול ארוך ועיטורי רפאל חמודים, סגנון נסיכה לבובה, לאמא ובת, לסתיו ומסיבת בייבי שאוור !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב Souflis Souflis שמלת סוודר לבנה עם סרט לילדה צעירה, שמלת סריג עם צווארון עגול, שרוול ארוך ועיטורי רפאל חמודים, סגנון נסיכה לבובה, לאמא ובת, לסתיו ומסיבת בייבי שאוור

זה יש לבנות שלי, מגיע לברך ומהמם, אבל זה סריג מתאים לחורף

DAZY שמלה ארוכה עם שרוולים אלגנטיים וחמודים בצבע אחיד עם אפליקציה לילדה צעירה !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב DAZY שמלה ארוכה עם שרוולים אלגנטיים וחמודים בצבע אחיד עם אפליקציה לילדה צעירה

שמלת סתיו עם שרוולים ארוכים וקשירה חמודה לילדות צעירות, אופנתית, בגדי קז'ואל, בגדי אביב לילדות צעירות !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב שמלת סתיו עם שרוולים ארוכים וקשירה חמודה לילדות צעירות, אופנתית, בגדי קז'ואל, בגדי אביב לילדות צעירות

עכשיו אני רואהאפרסקה

שאת מחפשת לאירוע.. אז בטח את מחפשת חגיגי יותר

תודה רבההשם שלי

הראשונה והשלישי באמת פחות חגיגיות.

השנייה יותר בכיוון, אבל אני חוששת שיהיה קצר מידי.

יש לי קישור טוב אז מגיבה כדי להזכיר לעצמיהמקורית

לשלוח לך. אנסה עוד מעט

קישור בפניםהמקורית

Anewsta שמלת ילדה חמודה עם שרוולים ארוכים וצווארון פיטר פן !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב Anewsta שמלת ילדה חמודה עם שרוולים ארוכים וצווארון פיטר פן

איכותית ממש

בכלל בחנות הזו השמלות לילדות וגם לנשים איכותיות ממש. אם לא אהבת את זו יש עוד המון דוגמאות

מצאתי עם חולצת בסיס אבל לדעתי זה שווהעל הנס
עבר עריכה על ידי על הנס בתאריך י"ג בתשרי תשפ"ז 16:10

שמלת נסיכה לבנות, שמלת פנינה אלגנטית יוקרתית לילדת פרחים, מסיבת חתונה, שמלת ערב ליום הולדת, שמלת סאטן באורך ברך לתינוקות בנות !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב שמלת נסיכה לבנות, שמלת פנינה אלגנטית יוקרתית לילדת פרחים, מסיבת חתונה, שמלת ערב ליום הולדת, שמלת סאטן באורך ברך לתינוקות בנות

שמלת נסיכה אלגנטית לילדות צעירות עם תחרה, שרוול ארוך, פפיון ורשת, מתאימה למסיבת יום הולדת, סרט לראש לא כלול !בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב שמלת נסיכה אלגנטית לילדות צעירות עם תחרה, שרוול ארוך, פפיון ורשת, מתאימה למסיבת יום הולדת, סרט לראש לא כלול

חשוב שתסתכלי בתגובות לראות איך זה מגיע בפועלבאתי מפעם

מציעה -*אורחת

אני תמיד מזמינה הרבה סוגים והרבה מידות,

ההחזרות חינם וזה שווה את זה..

רעיוןהשם שלי

אין תשלום מכס, נכון?

איך זה עובד עם החזרות?

אם אני מקבלת את המשלוח לנקודת חלוקה, אני צריכה להחזיר באותה נקודה, או שאני יכולה לבחור לאן?

את יכולה גם לבקש שליח עד הביתהמקורית

גמני עושה את זה האמת ומזמינה יותר ממידה אחת

איך מבקשים שליח עד הבית?השם שלי

אפשר לעשות את זה בכל מקום, או שזה תלוי איפה אני גרה?

לא יודעת לענות אני גרה בעיר גדולההמקורית

כשאני מחזירה נותן אוםציה לנק איסוף/ שליח עד הבית

אפשר בכל מקוםשמש בשמייםאחרונה

תסתכלי בתגובותטארקו

הרבה פעמים השמלה נראית ממש נפוחה ואז בתגובות רואים שהדוגמנית עם תחתית מנפחת..

אני מסתכלתהשם שלי

אבל קצת קשה לי להבין איך זה במציאות.

ברור שזה לא מדויק אבל זה נותן כיוון..טארקו

וגם אני ממליצה להזמין יותר ולהחזיר..

תודה לכל מי ששלחה קישוריםהשם שלי

חלק יותר רלוונטיים חולק פחות.

אני אזמין כמה דברים, כמו ש @*אורחת הציעה.

מקווה שמתוך זה אני אמצא את הכי טוב.

איך קונים מלטונין בהכשר מהודר ובזול?מתואמת

הרופא נתן לנו מרשם לאחד הילדים, אבל אמר שאי אפשר לקנות בקופה. הלכנו לבית מרקחת פרטי, והם אמרו שזה עולה הון ושכדאי לנו להזמין מחו"ל.

אשמח להסבר איך לעשות את זה...

תודה!

יש בIHerbפאף

אבל אני לא יודעת בדיוק מה הכשרות...

תודה! אשמח לשמוע ממי שיודעת...מתואמת

באתר שלהם אפשר לראותהריון ולידה

את הכיתוב על המוצר

אפשר לראות כמו צילום כזה מכל הכיוונים

תבדקי אם יש כשרות

מניחה שבד''כ זה יהיה ou

גם אני מכירה באיי הרב, יש שם כאלה עם כשרותקופצת רגע

של המשלוש k רלב"ג, שלא נראה לי שהיא מהודרת...

לא יודעת אם יש שם עוד כשרויות, יכול להיות המגוון שם מאוד רחב. אולי תשאלי איזו בינה מלאכותית.

בכל מקרה, הייתי בודקת עם פוסק שמקובל עליכם לגבי מוצר ספציפי, כי בתוספי מזון לפעמים מקלים, והרבה מהמוצרים האלה הם גם צמחוניים/טבעוניים כך שאין בעיה של ג'לטין מהחי למשל.

אני מכירה מנסיון את המוצר הזה, הכשרות של המשלוש כאמור, והוא גם טבעוני

Now Foods‏, מלטונין, 1 מ"ג, 100 טבליות

תודה לשתיכן! נבדוק...מתואמת

אגב, אנחנו צריכים סירופ ולא כדורים...

בסירופ זה כבר יותר בעיה ממה שאני יודעתהמקורית

בתוספי מזון אבל זה מאוד תלוי ברכיבים ובסוג המוצר

יצא לי להתייעץ עם הרב זריצקי בעניין. מציעה גם לך האמת

התייעצנו איתו כמה פעמים על כשרות של תרופותמתואמת

הוא סובר שכל דבר בלי טעם - לא משנה מה הוא מכיל, זה בסדר לקחת אותו.

בעלי קצת חלוק על זה, אז רק במקרים נצרכים מאוד אנחנו הולכים לפיו.

אז צריך להחליט אם גם פה זה מקרה נצרך מאוד...

טוב, אומר לבעלי.

תודה רבה!

אם זה סירופהשם שלי

אז כנראה שיש טעם.

הבנתי מרוקח קליני שרוב הכדורים לא כשריםמרגול

מבחינת רכיבים. מכילים רכיבים מהחי בשביל הסגירה של הכדור או משהו כזה.

אבל רכיבים מהחי…

אז אם כבר חולקים על הדעה, לדעתי הסיפור הוא יותר האם זו תרופה נצרכת או תוסף תזונה וכו.

אם מתכוונת ספציפית למלטונין?המקורית

כי באייהרב יש הרבה מוצרים שגם הקפסולה לא מרכיבים מן החי והם טבעוניים לחלוטין

באייהרב ממש כתוב בפירוש אם יש או אין רכיבים מהחיטארקו

יש סוכריות ג'לי של מלטונין בiherbמדברה כעדן.

תודה! ואת יודעת מה ההכשר?מתואמת

אי אפשר אולי לרסק את הכדור?חילזון 123

אנחנו קונים כשר ב אייהרבהבוקר יעלה

לא הצלחתי לצרף קישור אבל תחפשי באתר melatonin bluebonnet

ושם את יכולה לבחור כמה מג את צריכה, אז תוודאי מול הרופא.

אני לא יודעת אם זה כשרות מהודרת, מהתחקיר שעשיתי בזמנו, זה היה היחידי שכשר שם. ואין מצב שאשלם את המחיר בארץ, רצו על בקבוק סירופ משהו כמו 400₪

באייהרב יש עם כשרותטארקו

לא יודעת לגבי מהודר... אבל זה כדורים בלי טעם/עם טעם מר, אתם פוסקים שצריך הכשר מהודר דווקא גם לזה?

רןאה שהכוונה לסירופטארקו

יש סירופ ויש סוכריות גומי

ואני מנחשת שמדובר אם ככה בילד שהוא מתחת גיל מצוות ואולי אפילו גיל חינוך?

הייתי מתייעצת עם רב על המקרה הספציפי.

מצאתי לך סוכריות גומי עם כשרותטארקו
גם איזו כשרות לא מסובך לראותחילזון 123

בוחרים באופציה של 360מעלות ואפשר להגדיל את התמונה ולראות

ממש ממש תודה! עזרת לי!מתואמת

למה אי אפשר בקופה?עכבר בלוטוס

את בכללית? עם אישור נוירולוג מקבלים סלנייטו

עורכת, זה כדורים קטנטנים קטנטנים. לא סירופ

זה מה שהרופא אמר🤷‍♀️מתואמת

שווה לנו לנסות ללכת לנוירולוג בשביל זה?

מה זה סלנייטו? זה סוג של תחליף למלטונין?

לא ללכת, תור טלפוניעכבר בלוטוס

זה מלטונין בשחרור מושהה לאורך הלילה ולא רק בוסט בתחילת הלילה שמרדים

(מה שמאפשר שינה רציפה וטובה)

אם זה ילד מרוצף, הוא אמור להיות זכאי

זה לא בשביל אחד מהמרוצפים שלנו...מתואמת

השאלה אם עדיין יש טעם לדבר עם נוירולוג, והאם לא צריך הפניה מרופא ילדים בשביל זה.

אולי כדאי לשאול את רופא הילדים לפניעכבר בלוטוס

זו תרופה יקרה, נכון ללפני שנה היא הייתה רק למרוצפים

נכון, בבית המקקחת הפרטי אמרו לנו שהיא יקרהמתואמת

והם עצמם המליצו שנזמין מחו"ל...

למי שזכאי היא מסובסדתעכבר בלוטוס

לנו יש מאייהרב כי המרוצף לא הסכים לקחת את הכדורים

יש לי קישור לכמו סוכריה טעימה כזו שהוא ממש אוהב

תוכלי לשלוח לי את הקישור?מתואמת

תודה רבה!מתואמתאחרונה

איך עושים את זה?ניקזמני

ערב חג עם אורחים

כל הילדים בבית

עומס מטורף

בעלי חולה, אתמול ושלשום עוד די תפקד אבל אתמול בלילה היתה התקפה והוא לא יכל לישון כל הלילה

את התוצאות אני יודעת מראש - עכשיו הוא ישן והכל עלי ולא יעזור כלום

עכשיו זה לא הוא, זה המחלה הארורה הזאת אבל קשה לי גם לא לכעוס כאילו זה יעזור משהו

וזה סוכות! זה החג שהסוכה והארבעת המינים עליו, אין לי איך לטפל בזה - והוא כנראה יגיע לזה מתישהו

אבל זה יהיה על חשבוני כי המתישהו הזה יהיה מתי שאני צריכה אותו כמו בלקלח ילדים וקניות

רציתי שישמור על הילדים הבוקר כדי שאני יוכל לעשות קניות נחוצות לחג.. זה לא יקרה

יהיה עוד יום מבוזבז ואז כל העומס ייפול עלינו בבת אחת

ה' שלח לו רפואה שלימה

מוסיפה עוד משהו על מה שכתבו פההרקולסית

ההפסק לא חייב להיות יום לפני השבעה נקיים. אז אם שוכחים להתחיל את השבעה נקיים אחרי שכבר עשינו הפסק, לא צריך לעשות שוב הפסק

כמה זמן ריסוס מחזיק בבית?shiran30005

עשינו הדברה לפני כמעט 4 חודשים, היום נכנס מקק הביתה ה' יודע מאיפה כל הבית מרושת

הילדים שהיו בסלון ראו אותו נבהלו ונכנסו לחדר לאיזה שעתיים עד שחזרנו מהעבודה. מאז לא מוצאים, ריססתי קצת בפתחים וכל מיני מקומות והיא לא יצא

4 חודשים אחרי הדברה מקצועית החומר עדיין נשאר? הסיכוי שהוא ימות לבד גדול? אני מתה מפחד , כנל הילדים

הפחד שהוא נכנס לחדרים האחרים שהילדים היו בחדר...

אם ההדברה באמת היתה מקצועיתעדינה אבל בשטח

הוא אמור למות לבד בפינה שהוא נכנס אליה, או שמצאו אותו על הגב מתי שהוא..

לנו ההדברה החזיקה הרבה יותר מכמה חודשים, יותר לכיוון של שנים

מה זה מקצועית?.shiran30005

הבאתי מדביר לבית

אצלי זה כמה חודשים לא כמה שנים

מצד שני, ניקיתי מאז חלונות פעמיים (בהנחה שנכנס מהחלון) וכמובן שטפתי את הבית

אני יכולה להיות רגועה? במקום להתכונן לחג שבת אני כל הזמן משוטטת עם העניים שלי בכל מקום

אם אין ספ לדלת הכניסה ויש רווח אפילוהמקורית

קטו הוא עכול להיכנס

אבל עם הדברה הוא אמור למות

ופעם הבאה אגב תבקשי שידבער גם קצת מחוץ לבית זה גם אמור לעזור

אמור להחזיק לפחות שנהרקאני

אני עושה כל שנה בתחילת הקיץעכבר בלוטוס

בערך אחרי עשרה חודשים הם מתחילים לחזור לאט לאט

אז אני יכולה להיות רגועהshiran30005

שהוא ימות בתווך הזמן הקרוב? וואי זה סיוט

ולמה אני כזאת פחדנית?

כן כן יכולה להיות רגועהיראת גאולה

קצת מגעיל למצוא מקק מת, אבל אין סיכוי שהוא לא מת מההדברה.

עדיף מת מאשר להיבהל מיצורshiran30005אחרונה

כזה חי מטייל פתאום בבית

כן הוא ימות בעז"העכבר בלוטוס

ילודה וזמן לעצמכןאובדת חצות
עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ז 14:49

עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ז 14:44

עבר עריכה על ידי אובדת חצות בתאריך י"ב בתשרי תשפ"ז 14:42

עוד ידיד שלי נולד לו ילד 3, כל חברותיי בנות ה-40 פלוס אפילו מביאות שלשה, ב"ה, איזו שמחה.

למה רק לי זה נראה שאני מרגישה שאם אפשר היה לשלם על שעות נוספות ביממה הייתי עושה זאת?

אני הולכת לישון נורא מאוחר כי הכל חשוב לי, שהחדרים יהיו מסודרים, הכביסות מקופלות, שאלבום לופה יהיה מוכן עבורם-, לכתוב חוברת ולסכם דגשים שאני קוראת, מאזינה ולומדת על הורות על איך לשפר ולעשות רשימת רעיונות לבילויים וזמן איכות או פודקאסט על גבולות, אתמול ישבתי עד 1 בלילה להכין אלבום לופה מהמם ומיוחד לסכם תקופת זמן עד כיתה א'.

חשוב לי לקפוץ איתם להגיד שלום לצהרון של הגן עכשיו שהם בכיתה א', חשוב חוגים ועוד ועוד ועוד.

אני לא מצליחה לעשות עבודות בית איתם כי משקיעה בזמן איכות, ללמד, להביא חבר, לשבת איתם על המחשב ואז הכל נדחה ללילה. ועד שאני לוקחת אותם מהקייטנה של הביצפר אני מנסה להספיק מליון דברים שאני יכולה לסיים כדי להתפנות להיות איתם באמת. אז רוצה לקחת אותם ברגע האחרון אבל לוקחת לפני כדי שיהיה להם נעים.

לכל אחד מהם שהוא עולם ומלואו יש את הדברים שלו, והקייטנה שלו, ומה שצריך אצלו ואני לא מבינה איך מסנכרנים בין שלי לשלהם, כלומר משקיעה בהם ואז אוטומטית הזוגיות נדחקת או שאני שוכחת סידורים שלי, זה מה שקורה. אז איך עם שלשה ילדים ומעלה (אני בעד ורוצה לשמוע איך עושים זאת) אנשים מסתדרים עם סנכרון ובעיקר לא להזניח את עצמם?

אני פשוט מרגישה שאני חרדתית ופרפקציוניסטית ופחות "זורמת" כמו כל מי שמביא ופחות חושב על הכל, ואני כן רוצה להביא עוד ילד רק שאפילו המחשבות מכבידות עלי.

סתם למשל לכאורה אני עכשיו מורה בחופש שזה מדהים ויש זמן! אבל אלבום לופה דורש שעות וימים, הבית דורש תחזוקה יומיומית של שעות מצטברות, להכיןו דברים לעבודה זה לא זבנג וגמרנו (נניח שבדקתי הכתבות, הידד אבל אני יכולה לכאורה לנצל זמן להכין מבחנים מראש, הכתבות נוספות, להכין את השנה)-כל דבר כזה דורש שעותתתתת ארוכות אם לא ימים.

וכל פעם יש דברים אחרים, חגים ושבתות שדורשים דברים משל עצמם, בישולים וסידורים לי ולכולם וזמן משפחתי משותף ומשפחה והתייחסות- וזה לכאורה "מפריע" בשגרה וגם דורש את שלו.

בקיצור- אין עוד נשים שפחות טובות בלשלב הכל, או לחוצות כמוני או חוששות מפחות זמן אישי? מצטערת שתמיד יוצא לי לא אידיאליסטי כמו כולן פה, אלא אנוכי וילדותי אבל זה מה יש זו אני.

פשוט מרגישה שאני לא יעילה ולא עושה כלום שלי בזמן שאני איתם.

את נשמעת אמא משקיעה מאודנעמי28

+אמא עובדת + תחזוקת בית ברמה גבוהה כמו שאת מתארת + תאומים

האמת שאי אפשר הכל מהכל, זאת האמת הפשוטה.

מציעה לעשות לעצמך רשימה מסודרת ומתוכה לבחור במודע, על מה לוותר, מה חשוב לך ולכם, ומה מהדברים הם לחץ חברתי / דפוסים מהבית שכבר לא משרתים אותך / דברים שיכולים להידחות למועד אחר כשיש זמן (לופה למשל?)

להתחיל לשלוט על החיים וחלק גדול הוא דווקא לשחרר שליטה.

ולא רק למען ילד נוסף, למען חיים מאוזנים יותר שיש בתוכם מקום לעצמך ולזוגיות.

לא כל אמא שולחת לחוגים, והילדים גדלים נפלא.

אני שולחת, והנסיעות וההחזרות מתישות נורא, אני שוקלת לוותר. לזמן איכות רגוע בבית יש יתרונות לא פחות מחוג.

שימי לב מה מוציא לך את רוב האנרגיה והאם זה משתלם.

אני למשל גם לא עובדת הרבה (ביחס לכוחות שלי לא אכפת לי מה נחשב הרבה לסביבה)

אני גם לוקחת עזרה באופן קבוע, אפילו מבחורה לקיפול כביסה, אי אפשר הכל מהכל.

וגם מרגיש לי שעם ההורותאובדת חצות

אני פחות זורמת ונהנית, כל הזמן מסתכלת מפריזמה של הספק משימות ומרגישה במירוץ שליחים, במקום להביט על כמה טוב אני עושה ומה כן מספיקה איכשהו המבט מופנה על מה עוד יש וזה מלחיץ ומכביד. אשמח לנסות לשנות את זה ולאמץ מבט מיטיב ומרגיע. במקור אני טיפוס שמתנהל בנחת וברוגע אבל מרב להיות מנהלת ומתכללת נהייתי משימתית מדי.

אני באה לכל דבר כולל ההורות ברצינות כזו, ורק ללמוד את זה כמו שאני אוהבת לעשות זה זמן ומשאבים ולהיות מוצפת בזה רגשית כמו שאני גם זה גם דורש ממני. וההסתכלות החוצה מה אחרים עושים ומה עוד יש לעשות זה ממש מכלה את הכוחות. רוצה להנות כמו ילדה אבל אחריות זה משקל מבחינתי.

מאוד עזרתקומה

לי להבין שאין דבר כזה 100% בהכל. ואם אני אנסה אני אקרוס

עוד תובנה שעזרה לי, זה להבין שיש לי בחירה ואני יכולה לתעדף את הדברים לפי החשיבות שלהם עבורי.

כשחייתי בתחושה שהכל חשוב, ולכן אין לי ברירה אלא להספיק הכל, זה גרם לי להרגיש במרדף אין סופי. חסרת אונים מול קצב החיים שאני יצרתי לעצמי.

רק כשהסכמתי לערער על הנחות המוצא שלי, להבין שגם הדברים החשובים הם בחירה, ויש מחיר לניסיון להחזיק את כולם, הצלחתי להתחיל גם להנות ולנשום.

זה לא אומר שלא עמוס

אבל הרבה יותר קל כשהדברים הם בחירה מודעת

שלא מרגישים שאנחנו קורבן של המציאות

קשה לחיות בתודעת "אין ברירה ולכן אני נחנקת"

מציעה לך בחום, לעשות עצור ולחשוב עם עצמך.

אני חושבת שאת חיה לפי המון הנחות ואקסיומות שלא משאירות הרבה מרחב תמרון, ואז באמת את נחנקת.

אם תצליחי לעצור רגע ולחשוב מה את באמת רוצה, להתאים את קצב החיים למסוגלות ולא למה שאמור להיות, זה יכול מאוד להקל.

אני חושבתשלומית.

שלא הכל כ"כ חשוב.

למעשה, רוב הדברים הם לא קריטיים ואפשר לוותר או להגמיש אותם, ולהחליט מה סדרי העדיפויות שלך.

ברור שאי אפשר הכל, זה לא אנושי...

לי למשל מאוד חשוב פעם בשבוע לצאת לבד לבית קפה.

ואני עושה את זה גם אם הבית מבולגן/ יש כביסה וכו' וכו'. וגם אני עובדת פחות ימים בשביל לאפשר את זה לעצמי. מצד שני, גם העיקרון הזה הוא לא ברזל, ולמשל בחופשות אני מוותרת עליו לפעמים.

קיצור, הרעיון הוא להבין שהכל טוב, רוב הדברים בחיים לא קריטיים, וככה יש מרחב בחירה יותר גדול ויותר אמיתי שלא מושפע מלחצים מוגזמים

התשובה היא פשוט שלא מספיקים הכלהשקט הזה

אין לילדים שלי אלבומים בכלל

הבית שלי לא מסודר כל יום

ואני גם לא הכי משקיעה בבניית שיעורים וכו'.

יש את הדברים שהם חובה-

שיהיו כליפ לאכול בהם

שתהיה כביסה נקייה (היא לא חייבת להיות מקופלת או בארון)

שיהיה מה לאכול

ובעיני חובה גם זמן מוגדר לזמן זוגי כי זה הבסיס להכל.

ובפן של העבודה-

בדיקת מבחנים, שאני אדע את החומר לשיעור.

כל דבר אחר- בעיני הוא מעבר.

אם יש לי זמן לקפל כביסה ולהכניס לארון, מצויין

אם יש לי זמן לסדר איזו פינה או להקדיש כמה דק' לפרוייקט, אחלה.

וכן הלאה.

אי אפשר להיות כל הזמן 100% בהכל.

גם בעבודה שלי, אני אישית מעדיפה שיעור שהוא לא משוייף עד הסוף, בתמורה לזה שהלכתי לישון בשעה שפויה, שאני אמא סבלנית יותר, שאני מחנכת סבלנית יותר. בסוף הבנות לא יזכרו את החומר אלא איך הייתי איתן (זה נכון גפ לבנות הפרטיות שלי וגם לתלמידות שלי)

וספציפית לגבי שיעורים- יש היום ים חומרים וכלי עזר של אינטרנט ובינה שפשוט אין סיבה לעבוד יותר מידי קשה סביב זה.

נראה לי שהפרפקציוניזם הוא מה שמקשה עלייך...מתואמת

אי אפשר להיות מושלמת בכול. גם אישה רווקה בלי עול של עבודה תובענית לא יכולה להיות מושלמת.

אז הצעד הראשון שנראה לי שכדאי לך לעשות - הוא עבודה על הפרפקציוניזם. כנראה שעדיף בליווי אישי טיפולי.

הצעד השני הוא למפות את הצרכים שיש בחיים שלך, ולהחליט באמת מה הכי חשוב ומה פחות. (למשל, לשבת עם הילדים ולעשות איתם דברים - חשוב מאוד. לעשות אלבום לופה - פחות... יכולה לומר לך שאני אמא כבר כמעט 19 שנים, ויש לנו רק אלבום כיסים אחד של שני הגדולים, שגם הוא כבר קרוע... לפני כמה שנים התחלתי לעצב בעצמי אלבום לכל הילדים יחד, וזה נזנח מחוסר זמן... זה בסדר, הילדים גדלים טוב גם ככה)

והצעד השלישי - הוא לעשות לך רשימה של כל הדברים שאת אוהבת לעשות, ולהתחיל להכניס אותם בלו"ז השבועי והחודשי שלך. (זו בעיה ידועה אצל נשים, שהן אפילו לא יודעות לומר מה עושה להן טוב... אבל הקלישה של "כשטוב לאמא טוב למשפחה שלה" היא בהחלט נכונה❤️ יכול להיות שגם זה דבר שטוב לעשות בליווי טיפולי)

והאמת - עצם זה שאת מוצאת זמן לכתוב בפורום, כבר אומר שיש לך זמן לעצמך אז תוכלי לנצל אותו לעוד דברים שעושים לך טוב!

חלק מהדברים שאת מציינתפרח חדש

קשורים לפרפקציוניזם. את יכולה להחליט שזה מה שאת צריכה וזה מה שעושה לך טוב ולמצוא את הדרך לשמר את הפרפקציוניזם הזה.

אבל, את מבינה בעצמך שאלו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים.

עכשיו השאלה מה יותר חשוב לך? כי אי אפשר את הכל. אין לנו יותר מ24 שעות ביממה

וגם הכוחות שלנו מוגבלים.

אם את שואלת אותי, יש דברים שחשובים לך ואני מכבדת את זה

אבל אני במקומך מעדיפה להזניח אותם בשלב הזה של החיים עם הילדים הקטנים כדי להספיק דברים אחרים שאחכ כבר מאוחר מידי..

כמו למשל

הבחירה להביא יותר ילדים. הלחץ שלך והיום העמוס לא מאפשר לחשוב על האופציה בכלל כי איך תכניסי עוד ילד למשוואה?? אני מעדיפה להוריד פרופיל בעבודה, מעגלת פינות בחלק מעבודות הבית ויש לי חשק לעוד ילדים וגם מסוגלות.

אני מעדיפה להיות פחות עייפה וככה יותר פנויה ובכיף עם הילדים. לנקות הרבה ולסדר ולקחת ולהחזיר מחוגים מאוד מעייפים. אז אני בוחרת לנקות פחות או מביאה עוזרת וחוגים רק לילדים שהולכים כבר לבד..

אני מעדיפה להיות פחות לחוצה ביום יום. זה שהכל צריך להיות מאוד מסודר ומדויק ומחושב מכניס הרבה לחץ אז אני כאמור פחות מדייקת איפה שזה מכניס אותי ללחץ.. רק מה שבא בקלות ובכיף

זה לא גזרת הגורל, יש פה נקודות רבות של בחירה ותיעדוף

וזה משהו שרק את יכולה להחליט עבורך, ואם צריך גם לעשות את השינוי הנצרך לצורך העניין

את לא אנוכית וילדותית בכללהמקורית

את פשוט חיה בקצב אחר

לי יש שני ילדים לצורך העניין ואלבום חתונה עדיין אין לי😅

גם אני לא מבינה איך עושים את החיים נוחים עם יותר ילדים, וגם אני way behind מבחינת קצב ילודה לעומת שאר החברים שלנו. אני כבר אדישה לתפילות ולאיחולים מכל הלב כי בטוחים שיש לנו בעיה

התשובה שלי לכל זה - אנשים מתעדפים דברים על פני דברים אחרים. בדיוק כמו שאני ואת עושות

נראה שאת כל הזמן ב-doing, ולא מצליחה להנותד' הוא האלוקים

מה- being. תהני רגע ממה שהספקת, את כל הזמן במרדף אחרי מה שעוד לא עשית...

כשזה נוסף לפרפקציוניזם באמת אין מקום לשום דבר נוסף..

דבר ראשון הייתי מציעה לשחרר בנפש, (וזה חתיכת עבודה)

לא לחפש כל הזמן מה עוד לא עשית, או מה עוד לא מושלם, וללמוד להנות מהרגע.

אחרי זה יהיה לך גם מקום לחשוב על עוד ילדים.

אגלה לך סודשוקולד פרה.

שממש כדאי להפנים אותו- את אף פעם לא יודעת מה באמת קורה אצל אחרים.

גם כאלה שנראים לך הכי משקיעים בעולם.

חברה סיפרה לי שאמא שלה הייתה מכינה להם כקיים סופק מושקעים לבית הספק, שכולם ידעו ויראו כמה היא אמ משקיעה

אבל...

ברגע שהם חזרו הבייתה

ואחד מהם פת"ח דלת של מקרר בלי רשות

אסור היה עליו לאכול כלום באותו יום. כלום.

שתביני כמה מראית עין היא עניין מתעתע.

אוי ואבוי ריבוזום

אמאלה. לבכות שימושית

לפעמים כשרואים בילד אוור השקעה, זה כנראה לפעמיםממתקיתאחרונה

פיצוי על מה שקורה במציאות הביתית.

את ברמה גבוהה מאודממתקית

בתחילת דרכי כאם גם הייתי ככה, הכל תקתקתי, כפית לא הייתה בכיור, גרב לא הייתה בודדה אי שם. הכל נקי ומבריק ולי היה זמן וכו

עם ילדים שנוספו תודה לה'- הסטנדרט שלי ירד בהרבה. ערימות כלים בכיור בסוף יום, כביסות, בלאגן, סיוט. לא אוהבת, אין ברירה

אבל את אני מבינה צעירה עם תאומים (הבנתי נכון?) תורידי ציפיות תהני מהם ותהני מהרגע.

תביאי בייביסיטר ותיצאי לוולות עם בעלך, תהנו מהחיים.

מה זה אלבום לופה? לא הבנתי...חחחח

אני גם חולמת על ריכוז תמונות לכולם באופן מסודר- אולי אגיע לזה בפנסיה, לגדולים שלי- יש אלבומים מסודרים עם כיתוב.

זה מראה כמה הורדתי ציפיות עם השנים, לצערי, אין מה לעשות.

להשקיע בעצמי ובזוגיות תוך כדי אימהותשיפור

זאת ממש עבודת חיי כרגע. זה באמת לא פשוט בכלל.

אבל אני רק אגיד שאני עושה הרבה פחות ממך. החדרים אצלי לרוב לא לגמרי מסודרים. הכביסה מחכה כמה ימים להתקפל. בחיים לא הכנתי אלבום לילדים. אני לא תמיד נוכחת מאה אחוז עם הילדים כשאני איתם. אף פעם לא לקחתי ילד לבקר גן של שנה שעברה. וכן הלאה...

וזה בסדר. לא נורא אם לא תמיד מספיקים הכל.

אבל אני יכולה להבין את המקום שלך. גם לי לפעמים יש מין תמונה בראש של המושלמות המתוקתקת שהייתי רוצה. ולפעמים אני מתבאסת שאני לא מצליחה לעמוד בה.

אין כזה דבר מושלםהבוקר יעלה

יש תיעדוף.

אני לדוגמה נכנסתי עכשיו למיטה והבית במצב לא משהו בלשון המעטה. כביסות על הספה, נעליים מפוזרות, אבק והבלאגן מבורך ב"ה.

אלבומים לא עיצבתי כבר חמש שנים. דוחה ודוחה..

חוגים שולחת מינימום.

כן משתדלת להוציא מוקדם ממסגרות

לא משקיעה כמוך בזמן על כל ילד שזה מהמם ומבורך, וזה דבר ששווה עולם..

אני גם מורה, ומבחנים לדוגמה גם עוד לא בדקתי. מבחנים מכינה רק לפני כשאני יודעת את החומר המדויק. שיעורים זורמת עם החומר, בכל זאת מורה ותיקה.

בישולים משתדל להתחיל חמישי בלילה.

כמובן בהכל בעלי איתי לגמרי.

תראי, כשמצטרף עוד ילד למשפחה זה מטלטל בהתחלה אבל לאט לאט לומדים להסתדר.

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך האם את רוצה עוד ילד?

אם כן, לומדים לשחות עם הזרם.

אם זה בגלל שאחרים מביאים ואת מרגישה מאחור, ובכן, לא מביאים בגלל לחץ חברתי..

אשתףבשורות משמחות
עבר עריכה על ידי בשורות משמחות בתאריך י"ג בתשרי תשפ"ז 8:14

שזה בא בגלים התחושות האלו וזה קשור אליי אני מבינה שעכשיו חייב להיות בכאן ועכשיו

פה נבחרתי להיות וזה התפקיד שיועד לי להיות אמא ולחוות את החווייה במלואה אז כל המסביב לא קיים עכשיוכל המשימות יורדות מסדר העדיפויות ואני איתם למשל אני מקפידה על ארוחות ביתיות והכל אבל אם תכננתי איתם פעילות ולהכין גםמארוחת זה כבד עליי ויגרום לפעילות איתם להתפקשש אז אני אעדיף להזמין אוכל מוכן אבל בפעילות אני איתם!

וגם אי אפשר כל הזמן להיות איתם מצד שני לכן הם גם יודעים להעסיד את עצמם רוב הזמן ואני יכולה להתפנות לשאר המשימות היומיומיות שלי

זה הכל עניין של תכנון וסדר עדיפויות ותלוי ציפייה

אני גם לא מהססת להביא בייביסיטר בעת הצורך כדי לצאת לסידורים שלי/זוגיות

למשל אני בהחלט יכןלה לתכנן שנצא לטיול ותגיע בייביסיטר לאסוף ולישון איתם ולפזר למסגרות ואנחנו אוספים איתם למחרת מהחזרה מהטיול

למה? כי זוגיותמזה חשוב מאוד הורים רגועים ושמחים נותנים ביטחון ומאים דוגמא לילדיםמאיך להתנהל בטוב

לתקתק משימות בעיני זה מאוד תלוי עד כמה זה נצרך שאהיה בה 100 אחוז כרגע ואם לא אז אני לא אקפיד בה מעדיפה שיהיה לי הכוח להיות ולהנות מהרגע ולא להספיק ולהספיק ובסוף להרגיש שאולי עשיתי המון אבל בסוף לא הספתי כלום... אז מה כל זה היה שווה??

אני חושבת שלא הכל צריך להיות מושלם כדי להרגיש שהכל מושלם

הרבה אנשיםoo

מתעדפים את הזמן העצמי שלהם ברמה מאד נמוכה

ולא מגיעים אליו בתדירות ראויה

לחוסר השקעה עצמית

יש מחיר

עכשווי ועתידי

שכדאי לקחת אותו בחשבון

לי אישית הזמן העצמי

חשוב יותר מכל דבר אחר

כששמתי אותו בתיעדוף הנכון

החיים הפכו למשהו הרבה יותר טוב נכון ומדויק

יכולה להרחיב?אובדת חצות

על מה ממה שכתבתי?oo

איך את שמה את הזמן שלך בתיעדוף נכון?אובדת חצות

מה השיטה?

אני מתחילה ממנוoo

הלוז שלי מסודר

קודם כל עם זמן לעצמי

אחכ כל השאר

לכולנו יש 24 שעות ביממה

כולנו מתכננים אותם

עם שימת לב או בלי שימת לב

מבחינתי אם לופה לא משאיר בי טעם של סיפוקאמאשוני

אז זה לא יקרה.

יש לי ב"ה 4 ילדים

עברנו ב"ה בר מצווה ובת מצווה ויש לי התקן עם התמונות

אבל אין לנו אלבום מסודר אחד.

הבית לא מתוקתק כל יום, בטח לא כשהיו קטנים.

אז אולי אני אמא מזניחה במובן של הדברים החיצוניים, אבל אני אמא מאושרת. והילדים שלי מאושרים ב"ה!

מה שלא חשוב להתפתחות שלהם, הוא לא הכרח.

אם את לא מרגישה תחושת סיפוק מכל ההספקים שלך. תשאלי את עצמך למה את עושה את זה,

יכול להיות שיש פה הנחה שגויה (אולי אפילו לא מודעת) שאמא טובה= בית מתוקתק, לקחת לחוגים ולהכין אלבום לופה. ואז לא נשאר לך זמן לעצמך.

אם אכן כך, את זה עוד שעות ביממה לא יפתרו.

פתאום תרצי לעצב את החדר, ולהכין עוד קישוט לסוכה, ועוד קינוח לחג. אין לזה סוף אף פעם.

את צריכה לבנות את הלוז ולתעדף משימות באופן שיתן לך באמת תחושת סיפוק ומשמעות וערך עצמי.

לגבי מספר הילדים את לא בתחרות עם אף אחד.

רק רוצה להגידצלולה

ממה שכתבת את נשמעת פשוט מדהימה!!!

ואני גם קצת מקנאה בך שאת ככה משקיעה בילדים.

אז יכול להיות שאחרים רואים אותך מבחוץ ומעריכים ממש, ואת רק לא רואה את זה כי את רואה גם את החסרונות...

אולי יעניין אותך