הלוואי ויהיו לכן עצות טובות בשביליאנונימית בהו"ל

בעלי המון בפאלפון ועוזר לאחרים על חשבון הזמן שלי, כלומר,בצהריים בעיקרון האחריות שלי להיות עם הילדים כדי לתת לו לעבוד, והוא ממש אם אני צריכה עזרה פה ושם הוא עוזר לי,לא משו מעבר.

אני אמורה ללדת כל רגע, והכל כואב לי וממש קשה לי ללכת ולהתנהל, ולמרות זאת אני ממשיכה לבוא איתו לקניות כדי לעזור לו או לעשות לבד למרות שזו המשימה שלו(בין המשימות היחידות שלו בבית) ומכינה א.צהריים,ולפעמים אפילו יוצאת עם הילדים לפארק או לאנשהו כדי שיהיה לו שקט ויוכל להתרכז, כי הבית שלנו קטן ואין באמת מקום ממש שקט שהוא יכול לעבוד כמו שצריך.

העניין הוא שהוא עוזר לכל מיני אנשים בעבודה שנתקעים בדברים למרות שהוא ממש לא מחוייב,ועוזר להם במשימות שלהם כשהם מבקשים, וכן זה לוקח לו זמן וזה על חשבון הזמן שלי והכוחות שלי כי בסוף הוא מתלונן שלא מספיק לעשות את העבודה שלו ואז אני צריכה גם לתת לו את הצהריים וגם לתת לו שקט בערב עד שעות מאוחרות.

הוא תמיד לא רוצה שאגע לו בפאלפון שבחינתי זו נורה אדומה ענקית וזה היה ככה מאז שהתחתנו,וזה רק הולך ומחריף.

ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו על זה והוא טוען שזה בגלל שהוא מפחד שאני אתעצבן עליו על שטות שהוא רשם בווצאפ או משו ואין לו כח לזה.

אני מאמינה שאם יש דברים ממש בעייתים שהוא יודע שבוודאות שאתעצבן אז הוא מוחק,ואת הדברים היותר סבירים הוא משאיר-והיום הסתכלתי לו וראיתי שהוא עוזר בצהריים על חשבון הכוחות שלי שאני עם הילדים בקושי מצליחה לקום מהספה,ולא רק זה-אלא הוא כל היום מתלונן שהוא לא מספיק כלום והוא בפיגור,ואני לא מצליחה להבין איך,הרי אתה כמעט בכלל לא מדבר איתי,פעם ב יש אינטימיות כי הוא רוצה וכנראה יש לו יצר-למרות שאני המון פעמים מרוחקת רגשית ולא מסוגלת שאפילו הוא יחבק אותי.ואני מרגישה שהוא פשוט הרס לנו את הזוגיות-זה לא הילדים,זה לא הצבא, זה רק דברים שהתחילו אולי את המשבר,זה בעיקר שהוא שם את הזוגיות בתחתית הרשימה.

היום באתי אליו בצורה הכי יפה בעולם וניסיתי לדבר איתו והוא רק התעצבן עוד לפני שבכלל התחלתי לדבר כי הוא הבין למה אני חותרת. נגיד היום נפגעתי ממנו בגלל שהלכתי עם הילדים לאיזה אטרקציה כדי לתת לו שקט,נסעתי באוטובוסים וחזרתי גמורה גמורה!!וכשהגענו לאיזור הבית אז הלכנו בחוץ וקראתי לו כי דאגתי שיאכל והוא בא ואכל אבל היה המון בפאלפון כרגיל.ובמהלך השעות שהייתי איתם בחוץ לא קיבלתי אפילו לא הודעה אחת על איך הולך,ואם אני רוצה שהוא יסיע אותנו הביתה בחזור,ולא כלום!!אני התקשרתי אליו כמה פעמים כדי להתעניין בו ולהראות לו בוידיאו איך הילדים נהנים ועזבו שלחלק מהשיחות הוא לא ענה בטענה שלא היה בפאלפון,אלא גם כשענה לי פעם אחת זירז לסיים את השיחה כי הוא צריך לעבוד והוא לחוץ.וכשאני הסתכלתי לו מקודם בפאלפון אני רואה הודעה שהוא שלח למישהי מעבודה על איך הלך לה איזה משהו שהיה לה היום. וכל כך נפגעתי, עד עומק נשמתי-אני קורעת את עצמי ברמה שזה נראלי כבר מסוכן בריאותית שאני מתרוצצת ככה למרות שכל הגוף שלי כואב,אני מרגישה שכל רגע אני הולכת ללדת,והכל בשבילו,הכל!!ולא רק שאין תודה או הערכה,הוא מתעניין באחרות ולא בי.

עאלק דוס, בעיני זה לא הדוס שהתחתנתי איתו,וגם לא קשור בכלל לדוס-זה לא בעל אכפתי, דואג ותומך, ההפך הגמור!אני מרגישה שאני רוצה ללכת לבד ללידה, ולא אכפת לי שזה יהיה עבורי עצוב ושובר,אני לא מסוגלת לחשוב שהוא יהיה שם בשבילי-גם כי הוא כבר לא שם בשבילי,וגם מבחינה רגשית אני כל כך מרוחקת שאני לא מסוגלת שהוא יראה אותי במצבים כאלה, באלי מישהי/ו שבאמת יתמוך בי ולצערי אין כאלה,אני בקשר סבבה עם אמא שלי אבל היא לא אחת שתרצה להיות בלידה והיא לא כזו חמה,ואני צריכה בעיקר חום ואהבה בלידה,ותמיכה,ואין לי ממי לקבל את זה.

אני כותבת והדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג.

כבר כמה חודשים שבאלי ללכת מהבית עם הילדים,או שהוא פשוט ילך ואני אסתדר מעולה,אני בכל מקרה זו שעושה הכל כמעט בלי עזרה,והוא רק פוגע בי וגורם לי לבכות כל הזמן.

והכי עצוב,שהבכי שלי לא מעניין אותו,לא מזיז לו ברגש!אין לו כבר מצפון על כלום,ולא חשבון נפש.

ולא מגיע לי חיים כאלה,אני אישה יפיפיה, וטובה,ודואגת,ובאמת שאין כמוני, באלי גם בעל שידאג לי כמו שאני דואגת ותומכת, באלי,ממש באלי!

לא מגיע לי להיות אמא כל כך צעירה ועצובה נורא,ולא שלמה עם הבית שלה.

אני יודעת שאם אני אפתח את הדברים מול ההורים שלי כמובן שהם יצדיקו אותי ואני לא רוצה לפגוע בבעלי, במיוחד לא מהכיוון שלהם,ולא רוצה להכניס אותם.

ואני יודעת גם שאם אספר להורים שלו הם נורא יכעסו עליו ויצדיקו אותי,במיוחד אבא שלו, ובעלי אפילו הודה בזה היום כשאמרתי לו את זה.ואין,למרות זאת זה לא מעורר בו שום מצפון ושום כלום.

ואין לי את מי לשתף,ובאלי כבר ללדת אבל לא באלי בצורה הזו.

ואני פשוט לא יודעת מה לעשות,לא באלי לפרק את הבית שלי אבל זה גם לא מגיע לי חיים כאלה עצובים ובודדים.

מי שקרא עד לכאן אני ממש מעריכה,ואשמח לתגובה רק אם יש לכם חיבוק,או משו מועיל להגיד.

אני עוד יותר מאשמח ש @נגמרו לי השמות  תגיב לי ותיתן לי כיוון אמיתי מה לעשות,כי מה שבידיים שלי כבר אני מרגישה שעשיתי.

וואוו, כמה כואביעל...

נשמע שאת באמת מסורה עד אין קץ והפכת להיות"מובנת מאליה" וזה באמת כואב ממש.

במיוחד עם ההורמונים והקושי שלפני לידה..


אז קודם כל חיבוק על המקום והתחושות

וואו חיבוקנעמי28

איזה קשה. ועוד לפני לידה.

את טובה, טובה מידי.

ולגמרי צודקת.

את חייבת להתחיל לשים את עצמך ראשונה, לא לחוג סביבו וסביב הנוחות שלו, לא לחכות שהוא יציע, יזום, ישאל.

כהוא זה שצריך לחוג סביבך בטח בסוף הריון, אבל זה לא המצב, ויקח זמן לשנות אותו אם בכלל.

אז תתחילי לדאוג לעצמך, תפנקי אותך, ובעיקר תדעי ושימי את הגבולות שלך.


זה לא הזמן לדאוג לו, לא לשקט, לא להתרוצץ עם הילדים וגם לא הזמן לצפות ממנו (כי נראה שהוא לא קולט) - תבקשי במופרש.


ואחרי לידה אם מתאפשר לך, זה זמן טוב ללכת עם הילדים להורים.


לדעתי אל תכנסי אפילו לעניין הפלאפון ומה הוא מסתיר (כרגע)

יש כאן עניין גדול שלא רואים אותך- הוא לא רואה אותך, אבל בעיקר את לא רואה אותך.


ואולי תשקלי מטפלת שתעזור לך לדעת איך להציב גבולות, איך לדאוג לעצמך, במיוחד אחרי לידה.


וחיבוק, זה קשה נורא שמישהו שצריך להיות הכי קרוב אלינו לא שם בשבילנו❤️

תודה יקרה על התיוג 🙏נגמרו לי השמות
וואו יקרה חיבוק גדולנגמרו לי השמות

קודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק ענק אישה יקרה שאת

וואו

עם כמה את מתמודדת, איזו סערת רגשות וטלטלה וכאב ותסכול וחוסר אונים וכל זה בזמן כ"כ רגיש של לפני לידה.

ממש רוצה לשלוח לך המון כוחות ותפילה כנה שהקב"ה ישלח לך ישועה שלמה בכל תחום ותחום, הכי בגלוי ובמתיקות שיש ב"ה 🙏

 

כדאי וחשוב מאוד לקבל מענה ראוי, מקיף ועמוק בעולם האמיתי.

מבינה שזה בעייתי מבחינת הזמן כי את אוטוטו צריכה ללדת ב"ה (?)

אבל ברגע שכן יתאפשר, בעיניי כתובת בעולם האמיתי שתאפשר לך בעיקר מקום, ליווי, תמיכה, כלים וכן הלאה מאוד חשובה ויכולה לעזור ב"ה.

נשמע שיש הרבה עומקים בדברים שכתבת, ושזה ממש רק תיאור של טיפה בים מחיים שלמים, וחשוב לקבל לכך מענה הולם.

(הייתי רוצה לומר לך הרבה מאוד, ולהכנס יותר לעומק למשל בעניין הדינמיקה הזוגית שתיארת כאן בהודעתך ולעוד דברים חשובים נוספים, אך לצערי אין באמת אפשרות שתטיב איתך בצורה כזו דרך כתיבת תגובה בפורום,

נדרש כאן באמת יותר עומק ותמונה שלמה ומקיפה ובעיקר מענה הולם ומותאם אלייך ואליכם ספציפית, שלוקח בחשבון את כל הדקויות ואת כל הדברים שאי אפשר להעביר על גבי הפורום, 

שמקבל ממך/מכם פידבק ישיר וסיפור חיים שלם ורק על גביו יכול לדייק את המענה המותאם, ובחזרה את/אתם מגיבים למענה ישירות וכן הלאה... בתקשורת ישירה שמצליחה לאגוד את כל הניואנסים, הנפשות הפועלות, המורכבות, הדקויות ובעצם החיים במלואם וע"י כך להתאים ולדייק יותר במענה).

 

ואולי כרגע כSOS כדאי למצוא לפחות ללידה דמות שכן תרגישי ממנה את החום והדאגה והתמיכה שאת צריכה - אולי ליצור קשר עם דולה רגישה ונעימה עם המלצות?

אולי אחות או חברה טובה?

אולי כן יהיה שייך לנסות לשאול את אמא אם היא תוכל לבוא איתך?

דמות אחרת שאפשר לחשוב עליה?

 

וממש על קצה המזלג ובאופן הכי מתומצת, מול בעלך הייתי מציעה:

1. לתת ניראות *לעצמך* (כלומר קודם כל את לעצמך).

2. להנכיח את עצמך - כלומר לשים בפרונט ובגלוי את מה שאת חווה / צריכה / מבקשת.

3. גבולות. להיות קשובה גם לגבולות שלך, ליכולות שלך, לכוחות שלך. לא לעשות מעבר להם, לתת להם ולעצמך בעצם קשיבות.

קשיבות לגוף. קשיבות לגבולות. ניראות לגבולות. לשרטט את הגבולות. לשים את הגבול.

מתוכך - החוצה.

 

בתנועה ממך אליו. 

את חשובה, ראויה, שווה.

בפני עצמך.

צרכייך חשובים.

לא להתנצל עליהם, אלא לומר אותם בפשטות ובבירור.

לתת להם מקום. 

לתת לך מקום.

 

יש כאן עבודה גם אישית וגם זוגית על נתינת המקום הזה. והיא אומנם עבודה אבל היא חשובה ויקרה ומתגמלת מאין כמוה ב"ה.

 

יקרה ❤

שהקב"ה יאיר לך מאורו הטוב ויברכך בכל הברכות הטובות 

המון ברכה והצלחה ב"ה

וואו וואו וואו....באתי מפעם

את מתארת פה הרבה דברים ממש ממש מכאיבים ופוגעים!

אני מציעה לך לפנות לייעוץ, לבדך או יחד איתו. גם לך יש צד שמביא את המציאות העגומה הזו, לא כי את לא טובה, אלא כי את יותר מידי פועלת, יותר מידי בשליטה על הכל, דואגת לכל, דואגת מה שלומו, דואגת לו לאוכל, דואגת לילדים.

תרפי, את לקחת את המושכות לידיים שלך בכל הנושאים אז הוא פשוט השאיר את המושכות אצלך, נח לו וזהו. כשהוא הולך לקניות תגידי לו בפשטות שקשה לך ואת לא באה. לא בעצבים, בנחת. תראי שהוא יסתדר מצוין.

את לא לוקחת שום ילדים לפארק! חם, את בסוף הריון, אל תקחי על עצמך דברים מוגזמים! בהתחלה הוא לא יעשה כלום, אולי קצת יתעצבן, אבל לאט לאט הוא יעשה בעצמו. את תמשיכי לשטוף כלים כל היום, זה ישאר ככה. אם תפסיקי לשטוף, יום, יומיים, שלושה, ארבעה... הוא אולי יתעצבן, תסבירי לו בנחת שאת עמוסה מידי, בסוף, הוא יאלץ לעשות זאת.

חמודה, מי שמתנהגת כמו שפחה, היא גם לא מוערכת, את לא שפחה, את מלכה בבית שלך !

תכבדי *את* את עצמך קודם כל, כי נשמע שאת לא מכבדת את עצמך בכלל, וכך לא תקבלי הערכה, אלא רק יסתכלו עלייך כמובנת מאליה. אל תפני אליו כל רגע מה שלומו, תתרחקי קצת בהרפיה ותני לו לחזר אחרייך הוא לא יחזור אם לא תתני לו את המקום הזה, את צריכה להיות בעמדה של מקבלת ולא בעמדה אמהית כלפיו, שעושה לו, עוזרת דואגת. אני יודעת שזה קשה מאוד מאוד, כי אנחנו תמיד רוצות וחייבות להיות בשליטה ולא סומכת עליו, אז זה מעגל שמזין את עצמו, את לא נותנת בו אמון ולא סומכת עליו שיעזור לך, שיתמוך בך אז הוא גם לא עושה את זה. אני בדיוק עכשיו בלמידה של הנושא הזה אצל יועצת זוגית וזה מדהים ממש כמה אנחנו בתור נשים יכולות לעשות שינוי בזוגיות לבד!! אל תספידי את הזוגיות שלכם כ''כ מהר, בע''ה עם יעוץ מקצועי והכוונה תוכלו לעלות על הגל.

בנתיים שולחת לך חיבוק כי באמת זה ממש כואב לחיות ככה בזוגיות ולהרגיש כ''כ בודדה 💔 ממליצה לך בחום לפנות לייעוץ זוגי . בהצלחה 

שולחת חיבוקהמקורית

והאמת, נראה שמעבר לזה שבעלך לא רואה אותך, גם את לא רואה את עצמך

במצבך, אין שום סיכוי לצאת עם גבר  לקניות כדי לעזור לו (!) ובטח שלא להסתובב באוטובוסים עם ילדים כדי לתת לו שקט בזמן שהוא עושה הכל למען אחרים

את אמורה לנוח ולהקשיב לכח שלך. ובכלל, לעצמך. לא עושים מעבר לכח וליכולת, וזה כמעט לא משנה מה יש לו לעשות כרגע.


נשמע שצריך להגדיר מחדש את הגבולות שנמחקו והוא קבע

מציעה ללכת לייעוץ טוב. גם בנוגע לעניין העבודה והטלפון. זה מכלול בעייתי כמו שאת יודעת.

שולחת חיבוק❤️

ממה שאת כותבתEliana a

את כל הזמן מנסה שיהיה לו טוב

אבל מה

מה את משאירה לו? את גורמת לו לא להתאמץ


תתחילי פשוט לנוח לפי מה שאת מרגישה

לא להתאמץ יותר מידי בשבילו ( זה טוב להיות מסורה אבל לא על חשבונך). תני לו לחזר .

לתת לו להבין שאת לא ברורה מאליו


חיבוק גדול 

חיבוק יקרה! בשלב ראשוןפרח חדש

תפסיקי לצאת עם הילדים בחום הזה בסוף הריון, לבד

ובטח אם המטרה היא כדי שיהיה לו שקט.

שהם ישבו בבית, יקפצו לו על הראש

ואת בינתיים תשכבי במיטה עם מזגן וספר 🙃


מעבר לזה

אחרי הלידה כדאי ללכת לטיפול

אם הוא לא רוצה לבוא

אז לכי לבד, לקבל כלים איך להתמודד עם המצב

ממה שכתבת רואים שאת מבינה כמה את חשובה וכמה מגיע לך יותר

אז זה כבר דבר מצויין

ייעוץ טוב יעזור לך להתקדם לשם


חיבוק והרבה כוחות ❤️

כואב ממש😰לפניו ברננה!

חיבוק ענקי!!

אני לא יודעת איך לגשת ולכתוב בכלל 🩷🩷


 

נראה לי הנקודה המרכזית שאת צריכה לקחת איתך זה שאם בעלך לא רואה אותך - את צריכה לראות את עצמך. אם הוא לא אוהב אותך - את צריכה להרבות אהבה לעצמך.


 

כשאת אוהבת את עצמת - אכפת לך מעצמך ואת לא עושה מעבר לכוחות שלך.

לא לעשות לו שיחות מוסר ומוטיבציה אלא להציב גבול:

אני בסוף הריון וחם לי וקשה לי. לא מסוגלת ל...

זה עובר להיות בתחום אחריות של מישהו אחר. האם אתה מעוניין לעשות את זה או שאני אמצא מישהו שיעשה את זה בתשלום?

זה יכול להיות משהו יומיומי כמו עבודות בית, או להיות עם הילדים שעתיים ביום כדי שתוכלי לישון.

למה לקניות את נוסעת איתו? את לא סומכת עליו שיעשה את זה טוב? אם את לא סומכת עליו - אז תקחי מרווח נשימה של טעות ותאלתרי עם מה שיש. או שתשלחי אותו שוב.. דברים שאת לא בטוחה שהוא יידע תחפשי באינטרנט ותשלחי תמונה של המוצר. ורק תפרגני לו אחרי קנייה! איך היה לך הצלה שהוא עשה את זה בשבילך ושאת כבר לא מסוגלת לעמוד בזה. ביקורת הרבה פעמים סוגרת ומרחיקה את האיש שלך ממך. 

 

מה את חושבת לעשות אחרי הלידה? גם ללכת איתו לקניות ולהוציא את הילדים שיהיה לו שקט?

אם את רואה אותו יותר ממה שאת רואה את עצמך - איך הוא ייראה אותך?

תודה על כל התגובות שלכן!אנונימית בהו"ל

דווקא בקניות אני סומכת עליו 100%,הוא קונה בדיוק מה שאני מבקשת,בודק מבצעים וכו,ואם יש משהו שחסר או שיש לו התלבטות הוא מתקשר לשאול.זה נראלי התחום היחיד שאני באמת סומכת עליו.אבל הוא פשוט מבקש ממני ממש לבוא איתו כי זה יהיה הרבה יותר מהר. ואני כמו סתומה תמיד נענת לזה,והיו אפילו כמה פעמים שנסעתי עם אחד הילדים באוטובוס כדי לעשות קניות כי ריחמתי עליו שהוא בעומס.אפילו האבסורד שאתמול כשהלכנו לקניות יחד היה לי מצפון שהוא בא איתי כי  הוא התלונן נורא שהוא עמוס.

גם בנוגע לילדים-הוא לא יודע להתנהל איתם,מראה להם הרבה מסך למרות שאני מבקשת מראש שלא ואני מנסה להגביל ל40 דקות בגג ובכללי כמה שפחות יותר טוב,ואצלו כמה שיותר יותר טוב ויותר שקט.הוא תמיד מחפש שקט תעשייתי,אני הרבה יותר יודעת להרגיע אותם ולשחק איתם,איתו הם יכולים לצרוח מלא והוא משתגע ולא יודע מה לעשות אז משתיק עם סרט או עם כל דבר אחר שהם רוצים-כאילו אין גבולות.

לצורך העניין הקטן שלנו מאוד אוהב לשחק עם המים בברז ואני לא מסכימה כי הוא שופך הכל החוצה,זה סתם בזבוז של מים,כולו נרטב ומרטיב,והוא גם יכול ליפול מהכיסא,אבל בעלי נותן לו העיקר שיהיה שקט ולא משנה התוצאות.כנל לגבי חטיפים,כנל לגבי מסך,כנל לגבי כל דבר שהם רוצים.אני לצערי לא יכולה לבנות על החינוך שלו ולא משנה כמה דיברתי איתו על הדברים כלום לא עוזר.הוא ישר אומר-"אז תהיה איתם את".סליחה?אני לא צריכה לחנך וגדל לבד.גם כל דבר שאני מבקשת הוא אומר "למה שאת לא תעשי?",אפילו לנהוג ברכב כדי שיהיה לו שקט וזמן להתקשקש בפאלפון וענייני עבודה ואאוטאבר.ואני עונה לו-למה שאתה לא תלד?ותניק?ויתפרו אותך אחרי לידה?למה? לא הכי מספק אותו.וזה ממש מכעיס,כי אני לא אישה שקטה,חלשה ולפלפית,אני קצת פלפלית ואני יודעת לענות, אבל משו בו כל כך חי בסרט שאני שפחה.אצל המשפחה שלו אני כל הזמן אומרת שהוא מתנהג כמו ש'ח ואני שפחה והם מסכימים עם זה, והוא מתעצבן.

כבר אין לי כח.לפחות אתמול התעצבנתי ואמרתי לו שאם הוא רוצה להיות שבת בבית אז שיבשל מה שהוא רוצה ואם יהיה לי כח אבשל מה שיהיה לי כח ושלא יבנה עלי,וישבתי ועשיתי דברים שהייתי צריכה לעשות בעבודה בלי בכלל מצפון קטן.וסופסוף זה עבד עליו והוא קם והכין דברים, תמיד אני צריכה להגיע איתו לפיצוצי שיא ואיומים שאני לא יכולה להמשיך לחיות ככה ואני רוצה ללכת ואז לפעמים זה גורם לו לעזור קצת,לפעמים.או לאיים בחזרה..אני תמיד מרגישה סמרטוט איתו והכי לא מחוזרת בעולם, ובאמת שאני יודעת גם בלב וגם בשכל שאני חלום של הרבה גברים,ולא בקטע משוויץ בכלל,ולא שאני מסתכלת בחוץ,ממש לא!לא מחפשת חתיך,ולא עשיר ולא כלום!והוא באמת לא חתיך ולא עשיר ולא כלום,אני מחפשת לב טוב ונשמה טובה שיראו אותי,זה הכל! באמת בקשה ליגיטימית בזוגיות.

נשמה, ענית לעצמךהמקורית

כשאת מציבה גבול - זה עובד

כשאת משחררת - הוא לוקח אחריות

רק ככה זה עובד לפעמים

אם את רוצה שיהיה איתם, תגדירי שהוא אחראי להשלכות כמו לנקות אחריהם וכו ותשחררי.

זה קצת מאבקי כח בקטע הזה וחבל

תגדירי את הצורך שלך. קחי בחשבון שבהתחלה יהיה לזה מחיר, אבל זו התחלה. ואם הוא איתם אז הוא איצם כמו שנראה לו לנכון. לא חייב לראות עין בעין בדיוק בחינוך. זה הרבה עניין של תעדופים גם

אבל לא תמיד לשחרר עובד ליאנונימית בהו"ל
יותר נכון רוב הפעמים לא עובד לי. אני יכולה להתחנן שישטוף כלים 20 פעם והוא ידחה את זה כל הזמן ויבטיח שעד שהוא ילך לישון הוא יעשה ואני אקום בבוקר וישארו הכלים, ועוד המון דברים.יש לו אדישות יוצאת דופן שכבר אין לי איך להתמודד איתה.
לשחרר זה החלק הכי קשההמקורית

ולשחרר זה לא לבקש 20 אלף פעם

זה להגיד פעם אחת אני מבקשת שתעשה כלים

הוא לא עושה - תשאירי מלוכלך

גם אם שבוע הוא לא יעשה

אל תבשלי ותקני בחוץ אוכל אם כל הכלים מלוכלכים

זה לשחרר באמת - לא עשית, אבל אני ממש לא מתכוונת לעשות. כי זה שלך. יש השלכות? תתמודד

וכל האמצעים כשרים מבחינתי עד שתעשה

זו פשוט לא המשימה שלך. 

במצב דומה וקצת שונה תכניסי לך עזרה מבחוץיש לי רק שאלה

כל מה שאת יכולה אם אפשרי כלכלית כמובן

להתחנן זה לא לשחרריעל...

לשחרר זה לשחרר לגמרי.

בלי להתחנן, פשוט לומר שזה לא ביכלתך.

וללכת.

ולעצום עיניים גם אם אחרי יומיים זה לא שטוף.


וזה שאת אומרת שבמשפחה שלו שהוא כמו שייח ואת שפחה, זו טעות ממש בעיניי.

את מנכיחה את המקום הזה, מעבירה ביקורת ומשיגה תוצאות הפוכות ממה שאת רוצה.


יש דבר כזה שנקרא שיח נשי, ואת כרגע רחוקה משם.

שיח נשי יוצר מצב שהגבר רוצה להעניק לאישה, רוצה לתת לה.


תנסי בשבוע הקרוב רק להחמיא לו על מה שעשה- לומר לו איזה אלוף ש.. ממש שימחת אותי ש.. אין כמוך כי...

זה בהתחלה יהיה קשה, אבל את תראי איך כל פעם כזו גורמת לו לתת לך עוד ועוד..

ממש ככהלפניו ברננה!

ואם את משחררת זה כולל לשחרר את הביקורת על איך שהוא עשה.

תנמיכי סטנדרטים.. הגיוני שמה שחשוב לך לא חשוב דווקא לא.

ברגע שאת מפסיקה איתה את תראי מהר מאוד שיש לו סטנדרטים משלו ושיש דברים שהוא יתחיל להציב לילדים את הגבול בעצמו.


בהמשך אחרי שתתרפאו ממעגל הקסמים השלילי הזה תוכלי גם ללמוד איך להראות לי את הצורך שלך  ולהביע את דעתך לגבי דברים שחשובים לך באופן שבו הוא עושה את הדברים.


כתבו לךתקומה

ממש יפה.

ואני ממש שומעת את הכאב שלך.


אבל אני רוצה רגע להביא עוד כיוון - נשמע שאת מאוד בשליטה. מאוד רוצה שהכל יהיה כמו ש*את* רוצה.

השאלה עד כמה את נותנת לו להיות האבא ש*הוא* רוצה להיות?

ועד כמה אם הוא עושה משהו לא לפי מה שאת חושבת , את מוכנה לקבל את זה כדרך לגיטימית או שאת מסתכלת על בצורה ביקורתית?


לצורך הדוגמה, הילד שמשפריץ מים. אני תופסת את עצמי כאמא טובה, ומתוך מודעות המחשבה אני מרשה לילדים שלי להתלכלך ולהירטב לפעמים. האם זה שקט תעשייתי? לפעמים. אבל זו גם גישה, של לשחרר ולתת לילדים להיות פשוט ילדים.


אם כל מה שהוא מנסה לעשות, את מעבירה על זה ביקורת ולא מוכנה שהוא יהיה כמו שהוא, אז הוא לוקח צעד אחורה.


את רוצה שיראו אותך, ברוררר. זה הכי מובן בעולם. כולנו רוצים שיראו אותנו.

השאלה היא אם את מצליחה לראות אותו?


ולגבי הסוף - אני מציעה לחשוב על התפיסה שלפיה יש קשר בין יופי לאהבה, ובין יופי לבין מה מגיע בזוגיות.

יופי יכול להיות גורם משיכה ראשוני, הוא יכול להוסיף, אבל הוא לא המהות.

חלומו של כל גבר זה לא אישה יפה

כשמדברים על זוגיות לטווח ארוך, היכולת של בני זוג לראות אחד את השני, לכבד אחד את השני - היא זו שהופכת זוגיות לטובה. ולא מראה חיצוני

כשאני מחוברת אליו רגשית הוא מאוד חתיך בעיניאנונימית בהו"ל
גם אם הוא עלה 30 קילו מאז החתונה, אבל כשאני מרוחקת רגשית ובזמן האחרון רוב הזמן אני מרוחקת אז הוא לא חתיך בעיני.זה די הגיוני..אני בתור אישה המראה מחובר לי לרגש.
ברורתקומה

אבל זה מה שאני אומרת,

אין קשר לאיך שהוא נראה או את נראית.

פשוט אני לא חושבת שיש קשר בין "אני יודעת שאני חלומם של הרבה גברים" לבין האם מגיעה לך זוגיות טובה או לא.

המראה הוא לא פקטור כאן בשלב הזה, אבל כן ציינת את זה. ואני חושבת שבשלב הזה של הזוגיות, מה שמניע אותה הוא לא המראה, ולכן זה לא גורם שאמור להיות רלוונטי.

 

הרצון לזוגיות טובה, לזה שיראו אותנו, קשור לכולם. בלי קשר לאיך הם נראים, או ל"כמה נהיה מחוזרים בחוץ" זו מחשבה שבעיניי מסיטה את הקשב מהעניין המהותי.

 

כשכתבתי את זהאנונימית בהו"ל
התכוונתי בעיקר ליחס שלי כלפיו והקרבה הרבה שאני עושה בשבילו שהרבה גברים היו רוצים שהאישה שלהם תדאג להם ככה.המראה במשפט הזה לא היה המהותי.
עכשיו הבנתיתקומה

סליחה שלא הבנתי נכון קודם.


מצטרפת לדברים המהמממים של @אורוש3.

בעיניי הפוקוס עכשיו צריך להיות עלייך.

לחזק את עצמך, לדאוג לעצמך.

לשים את המיקוד בך - מבחינת היכולת שלך לראות את עצמך, לשחרר את מה שאת לא יכולה כרגע לעשות.

ואם כרגע אין מישהו שיתפוס את מה שתשחררי, להעביר את זה באופן מודע לאנשים מבחוץ. בייביסיטר, קיפול כביסה, ניקיון וכו'.

ואחרי הלידה, כשקצת יתייצב, אולי לנסות לעשות עבודת עומק על כל המכלול והדינמיקה. אפילו רק את.

גם על זה הייתי מציבה סימן שאלה..לפניו ברננה!

גבר רוצה להעניק לאשתו.

בסיטואציה שלכם את זאת שמעניקה לו.

אולי זה מה שמרחיק אותו?

אולי הוא מרגיש שאת לא צריכה אותו?

העובדה שהוא מבקש ממך דברים כמו לבוא איתו לקניות לא אומרת שבעומק הלב הוא לא רוצה שתסרבי...

איך את יודעת מה גברים אחרים היו רוצים?אמאשוני

זה מתחבר למה שכתבתי לך בתגובה למטה,

יש מצב שאת מונעת מתוך קול פנימי שאומר לך למה הגבר/ גברים זקוקים לו,

ופחות קשובה למה שבעלך *באמת* זקוק ממך?

זה באמת יכול להיות מבלבל.

זו לא דאגה מהמקום שאת אמורה להיות בוהמקוריתאחרונה

באמת

זו דאגה ממקום אמהי, שהופכת את היוצרות ביניכם וגורמת לו להתנהג כמו ילד

כבר כתבו לך פה יפה על העניין. אל תחשבי מה הוא היה רוצה. תחשבי מה את צריכה קודם. כי כשזה בא על חשבונך בצורה כזו כמו שאת מתארת,זו כבר דאגה לא בריאה בעיניי


הי יקרהתהילה 3>

נשמע ממש ממש כואב❤️


 

זמני קצר אז על קצה המזלג...

1. למה את עושה דברים שמעל לכוחותייך יקרה?

אנחנו כנשים צריכות לראות את עצמנו, וכל כך הרבה מאיתנו לא רואות, עושות דברים שהם מעבר לכל יכולת, ומתפלאות שלא רואים אותנו.

הסוד הוא ללמוד לראות את עצמנו, להעריך ולכבד את עצמנו, ומתוך כך יראו אותנו (אם מעניין אותך כתבתי על זה מדריך חינמי קצת ייתר מורחב שאפשר להוריד פה הורדת מדריך מתנה עם בונוס)

2. שיח רגשי. לשתף במה שאת רוצה, במה שאת מרגישה כשאת מצפה לעזרה ומרגישה שהוא לא קשוב וכו.

3. נשמע שיש כאן המון כאב ויחסית מרוחקים ועמוקים של זמן ארוך מאד, ולכן בעיני ממש לא להסתפק בזה, אלא ללכת לקבל עזרה שתסייע לכם להציל את הנישואין.

4. אני כן אגיד שהרבה פעמים מצבים כאלה נראים מייאשים ממש, כי הרי איך אפשר לשנות מהיסוד אדם אחר? והכל נראה כמו הר גבוה ובלתי עביר, וזה מייאש וכואב מאד.

אבל העומק שבחיים בכלל ובנישואים עוד יותר, זה שהם מזמנים לנו לראות בכל מה שמשתבש ולא עובד טוב, הזדמנות לתיקון שורשי ועמוק יותר.

ובן זוג שלא מספיק מעריך או תומך זו הזמנה עבורך ללמוד להיות מעריכה ותומכת עבור עצמך, ומתוך כך לזמן יחס כזה אלייך (וזה כמובן גם הפוך, כשאדם לא מכבד את עצמו הוא מזמין יחס כזה).

דינמיקה זוגית משובשת, שאין בה קרבה אהבה שותפות וקבלה, אלא כאבים ל2 הצדדים, היא גם הזדמנות לתיקון, למציאה של כל אחד מבני הזוג את המקום המתוקן שלו.

לגבר להיות אחראי ועוזר לאשתו, לך להשען ולקבל תמיכה ואהבה שהרבה פעמים דווקא הדפוסיל של להפוך למבוגר האחראי של הבית כולל על האיש, מונעים אותם.

 

שינויים גם מצד אחד, למשל שלך, יכולים ליצור הבדל משמעיתי מאד מאד, ולהתחיל ליצור תיקון בדינמיקה שלכם.


 

נשמע שלבעלך יש רצון טוב לתת, והוא בוודאי אדם טוב במקור, ומשהו אבד פה בדרך, והוא לא מנתב את הכוחות שלו למי שהוא התחייב לה ולמי שהכי חשוב לתת אותם, וזה באמת לא צריך להיחת ככה, אלא לחזור למקומו.


באמת שחבל לחיות חיים בודדים ועצובים, את אישה מיוחדת ומשקיעה וראויה לגבר תומך אוהב ומעריך.


 

ממש ממש ממליצה, בנקודת הכאב והתסכול הזאת, להחליט שאת מבקשת שינוי ולא מתפשרת על להשאר במקום הזה, אלא הולכת למצוא את העזרה שאת ואתם צריכים כדי ליצור אותו. בעיות שלא מטפלים בהם בדרך כלל מתעצמות ומתפרצות עוד יותר, וכבר עכשיו מספיק כואב❤️


 

מאחלת לך ולכם חיים משמחים ולידה קלה טובה ועטופה בע"ה


 

 


 

 


 

 

 

מצטרפת לעוד שכתבו לךשלומית.

קודם כל תראי את את עצמך!

כשאת נותנת לעצמך להתרוצץ ולעבוד מעבר ליכולתך, גם הוא נותן לך.

את צריכה לנוח? תנוחי. אין לך כח לצאת עם הילדים? תשארי בבית. אין לך כח לנקות? ששאר מלוכלך או תקיים מישהי בתשלום? אין לך כח לבשל? תאכלו מה שיש גם אם זה לחם.

הכי חשוב ש תציבי גבולות ותעשי רק מה שמתאים לך.

אם הוא יצטרף ויעזור לך- מה טוב. אם לא, לפחות את ראית את עצמך ונתת לך את רוב מה שא. צריכה.

אמנם זה עדיין לא פותר את הבדידות והריחוק, אבל לפחות בתור. בסיס דאגת לעצמך ואת מרגישה קצת יותר טוב.

אחרי שיש לך את הצרכים הפיזיים שלך יותר שרי לדאוג גם לצרכים הרגשיים

כאב לי לקראאורוש3

בעיקר את האמא צעירה ועצובה.

באמת קורע לב.

אז קודם כל חיבוק ענק ענק.

אני חושבת שיש פה משהו בדינמיקה שצריך לעשות איתו עבודת עומק כולל בניית אמון מחדש ושבירת דפוסים שהתקבעו.

ואני גם חושבת שבסוף הריון עם הורמונים בשמיים וגוף מפורק וגם אחרי לידה זה לא זמנים לקבלת החלטות מרחיקות לכת. זה זמנים שגם שהכל תותים הכל מרגיש שחור משהו.

אני הייתי מציעה לך כרגע להתחיל בלדאוג לעצמך! להביא נערה בתשלום להכיר את הילדים. שתמצא איתם קצת אח''צ, תבוא אחרי הלידה לעזור לך עם אוכל ומקלחות וכו'. פלוס קובעת מהר מהר עם דולה. חברה שלי הלכה ללדת עם בעל שמסיבות שונות לא היה יכול לתמוך מספיק ומאוד הצטערה. לכי עם דמות שזה המקצוע שלה לתת לך תמיכה מקסימלית.

יכול להיות גם שאם תדאגי לעצמך משהו ישתנה בדינמיקה. וגם אם לא אז לפחות תוכלי להכיל את החיים קצת יותר בטוב.

ואחרי השלב הראשון הזה שהוא באמת סופר דחוף במיידי. מניחה שכבר אמרו, אבל טיפול זוגי, עמוק וטוב. לפרק את הדברים מול איש מקצוע. ולפעמים לא מוצאים מיד את האיש הנכון. ולבנות את הבית שלכם. אל תפרקי. תנסו לתקן ולבנות. זה אפשרי.

חיבוק ענק! 

ונקודה נוספת, אישית הייתי לוקחת מניעה אח''כ עד שדברים מתייצבים פלוס חזרה לכוחות ולשמחה שלך. 

איזו תגובה יפה❤️תקומה
יש כאן המון דברים. קשה להתייחס להכללב אוהב

אבל שווה להתחיל טיפול אישי.

יש כאן גם הרבה את המקום הזוגי.

צריך להתעורר

לא יודעת איך את יכולה לחיות ככה ועוד עם כמה ילדים.

לפעמים זה עניין של נתנו לדברים להיות וזה פשוט התגלגל עם הזמן...

והכדור שלג הזה הפך למימדים דיי גדולים.

כי זה לא הגיוני בחום בחוץ לקראת לידה להסתובב באוטובוסים. אפילו פחות מזה זה לא הגיוני בעיניי

זה לא תקין שהבעל אדיש לקושי של אשתו.

זה פשוט לא תקין, כל מה שתיארת.

זה לא משהו נקודתי וזה לא רק להציב גבול שלך

זה ממש אבני יסוד את מול עצמך ואת בקשר שלך מול בעלך.

אבני יסוד שממש צריך לשבת ולברר אותם ולחשוב מה עושים ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת זה לא הגיוני.

ממש כואב לקרוא. ממש... 

תשחררי איפה שאת יכולהשוקולד פרה.

לאט לאט.

אבל מאוד חשוב שתדאגי לך לעזרה אחרי הלידה. לי הרבה יותר עמוס אחרי הלידה מאשר בהריון. ההנקות, הקימות, זה משבש אותי לגמרי.

אז ממש חשוב שיהיה לך כמה שיותר קל.


אמרת שאת חושדת בו שהוא כותב שטויות בוואצאפ... את חטשדת שהוא מתכתב עם נשים? שווה לדבר אתו על זה או לבדוק. גם אותי זה היה מערבב, ואולי גם זה יושב עלייך ברקע.


בקשר לחינוך של הילדים- פה באמת תרפי. גם בעלי נותן מסכים. אם הייתי משגעת אותו על זה הוא לא היה שומר עליהם בכלל.

אולי תתחיחי לשחרר בכיוון הזה? הרי בכל מקרה אחרי הלידה הוא יהיה איתם יותר.


לגבי האינטימיות ביניכם- את מרגישה שהוא לא רוצה? אולי הוא מפחד לגרום לך ללידה מהירה? את מרגישה בכללי שהוא כן חושק בך?


את נשמעת אישה יפהיחפיה מבפנים ומבחוץ.

אבל נשמע גם שמשהו שם חסר ביטחון או חסר ערך עצמי חזק.

ממליצה לך ממש על קאוצ'ינג.

נשמע שסשן קצר יכול חהביא לך תוצאות טובות.

וואו כואב ממש. חיבוק ענקאונמר

לא כל כך מוצאת מילים.

בטוחה שיש פה נקודה קריטית לעצור ולתת לו להבין שזה לא החיים שאת מתכוונת לחיות.

אני הייתי מכוונת לטיפול.

לא יודעת מה באמת נכון.


חיבוק ענק ותאמיני בעצמך

בעיקר בעיקר תדאגי לעצמך

כשלא דואגים לך מבחוץ זה הזמן לדאוג לעצמך

לא לצאת כדי שיהיה לו שקט. את בסוף היריון וזה קשה ברמות.

מינימום שאת מסוגלת ולפנק את עצמך לתחושה נעימה.


חיבוקקק

חיבוק! לדעתי טיפול זוגי כי שניכם במצוקהירושלמית במקור
אני חושבת שיש פה נדנדה ששניכם מגבירים אחד לשנירקלתשוהנ

את ההתנהגויות


 

קודם כל, שמת לב שאת מתוסכלת שבעלך מגזים עם עזרה ואז נשאר בלי זמן לעצמו, כשאת עוש ה בדיוק את אותו דבר?


 

כשקוראים את מה שכתבת זה פשוט צועק שאתם לא סתם מתנהגים ומתנהלים, אתם מגיבים חזק מאד למתחת ללפני השטח.

את עוזרת לו יותר ממה שצריך, לכאורה זה יפה מאד מצידך, אבל מתחת לפני השטח את צוברת. הוא יודע את זה.


 

את מבקשת ממנו עזרה, מתחת לפני השטח את לא משחררת בכלל, אלא משאירה הוראות מדוייקות איך צריך להתנהל עם הילדים - למרית שהם שלו כמו שהם שלך - והוא יודע את זה, והוא מגיב בחוסר אחריות.


 

את מתקשרת אליו לשאול מה שלומו כשלא צריך, מתחת לפני השטח את צוברת עליי שהוא לא מתקשר, והוא יודע את זה. אולי הוא חושב שאת משגיחה עליו, כי הוא יודע שכשאת מתאמצת לפנות לו את הזמן לעבוד בשקט, מתחת לפני השטח את כועסת שהוא עוזר למישהו אחר...


 

אני חושבת שאת כנראה אישה חרוצה באופן יוצא דופן ועם לב רחב מאד, והברירת מחדל שלך היא לתת ולתת ולתת.

וגם לקחת אחריות, אולי כי את רגילה לזה שאת עושה הכי טוב.

אבל המציאות צועקת לך סטופ.!

אני חושבת שקל להגיד לך לשחרר, וגם את יכולה להגיד את זה אם תקראי ותיראי כמה חוסר איזון יש במשימות ביניכם. אבל אם היית יודעת לשחרר כבר היית עושה את זה

אז אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך, למה את חייבת לתת כל כך הרבה מעבר לגבול שלך? תשובות כמו כי אין על מי לסמוך או כי אחרת לא יהיה - זה פרשנויות שלך שיגרמו להגביר את אותה התנהלות.


 

תשאלי את עצמך מה את מקבלת מזה, שאת מגזימה ומגזימה ואז נסחטת ונגמרת?

מה את מרוייחה מזה?

אולי פשוט להיות הצודקת...

אולח ככה את רגילה שאמהות מתנהלות?

אולח יש לך תפיסה שרק ככה את ראויה לאהבה? שרק התמסרות טוטאלית ראויה לאהבה, ואם את חושבת על עצמך זה פסול?

אולי ככה את לא חייבת לבעלך יחסים כי הוא לא ראוי לזה?

אולי ככה את מוכיחה לעצמך שאת חשובה ונצרכת?


 

אני כמובן לא מכירה אותך, אני סתם זורקת אפשרויות. אבל כשהמציאות צועקת לך כל כך חזק שזה לא אפשרי ככה, כנראה שזה לא אפשרי ככה. אבל קשה להפסיק להתנהג בדרך היחידה שמכירים. אז צריך לנסות להבין מה קורה לך, למה את מגבירה ומגבירה על חשבונך ולא מצליחה להגיד - זהו, מכאן והלאה אני לא מסןגלת, ומותר לי לגמרי לנוח, וזה בסדר גם ככה.


 

כי את צריכה לשים לב, שאת לא סתם מוציאה את עצמך מהתמונה (על פני השטח...מתחת לפני השטח את זועמת על זה שאת לא נספרת בתמונה), את גם ממשיכה לתת מעצמך אחרי זה במקומןת שלא נדרש. למה ללכת עם בעלך לקניות, משימה לא מורכבת, כשזה החלק שלו בבית ואת בסוף הריון? איזה סיבה יש לזה? תשאלי את עצמך.


 

אני יודעת שמה זה קל להגיד, מקווה שלא פגעתי אני כמובן לא מכירה אותך ורוצה הכי טוב בשבילך❤️


 

ודבר אחרון

ברור שבעלך לא בסדר שהוא לא יותר עוזר בזמן של סוף הריון. אבל הרגלים לא משתנים בגלל שהמציאות משתנה, תיראי גם את לא שינית את ההרגלים שלך למרות שאת במצב גופני הרבה יותר דןרש.

את צריכה להבין מה עובר עלייך שגורם לך להתנהל ככה, וכשתוכלי את לשנות את מה שאת צריכה לשנןת, אני בטוחה שהמציאות תגיב בהתאם❤️

איזה תגובה יפה!!!לב אוהב
הי תודה ! רקלתשוהנ
בא לי פשוט לחבק אותך 🥺 וזהו. שולחת לך כוחעדינה אבל בשטח

אבל אני רוצה להגיד לך על עצמי, כי אין לי מושג עליך, שדברים שנראו לי איומים בהריון , כמה חודשים אחרי לידה כבר נראו אחרת..

אבל אני שולחת לך חיבוק , והלוואי והייתי לידך להחזיק לך תיד ולהגיד לך שיהיה יותר טוב. בטוח יהיה יותר טוב , אל תורידי דמעות , תמשיכי להיות אמא מדהימה לילדים שלך, זה ממש לא פייר שככה את מרגישה , לא מגיע לך. הכל יעבור , תמשיכי לחייך, להיות מדהימה ויפה! אל תיפלי לעצבות! ❤️

בעינייoo

במצב שאת לא מרגישה טוב לא חייבים להמשיך סידור שהיה בנוגע לעבודה שלו

‏את יכולה להגיד לו שאת לא יכולה לשמור לבד על הילדים ושימצא פתרון לזה

הגיוני שהוא לא רוצה שתיגעי לו בטלפון גם אני לא מוכנה שיגעו לי בטלפון


‏מבאס מאוד לא לקבל יחס אבל אי אפשר לקבל יחס בכח


‏ההורים לא קשורים לפה הם לא חלק מהקשר שלכם

אם יש בעיות שלא מצליחים לפתור אותם לבד אפשר לפנות לעזרה מקצועית

האמתאמאשוני

בכנות, נשמע שמרוב שאת צריכה אותו נוכח רגשית בעולמך, את רודפת אחריו באופן שמרחיק אותו.

בנוסף, מהכתיבה שלך עולה שאת מרגישה מאוד צודקת.

אין בן אדם שעושה הכל נכון וכל האשמה בדינמיקה שנוצרה היא על צד אחד.

לא יודעת איך נכון לפתור את זה כרגע, רק מציעה להגיע עם מעט סימני שאלה על ההתנהלות שלך סביב האירועים,

לא כי הרצון שלך אינו לגיטימי, אלא הדרך שבה הדברים באים לידי ביטוי בפועל, משיגה תוצאה הפוכה.

בנוסף, אם החלטתם שהחלוקה היא כזו שהוא המפרנס העיקרי ואת עם ילדים בבית,

אז סוף הריון זה משהו שמקשה עלייך בתפקיד שלך, הוא לכאורה יכול למלא את התפקיד שלו כרגיל.

האם דיברתם על זה בעת ההחלטה על ההריון שזה אומר שינוי מסויים בתפקידים והוא הסכים לכך?

בנוסף, את שולחת לו הודעות ווידאו כדי לשתף אותו ונפגעת מכתף קרה שאת מקבלת ממנו. אולי את מנסה לתת לו מה שאת זקוקה לו,

והוא מנסה לתת לך מה שהוא זקוק לו?

זה טעות מאוד מאוד נפוצה.

מי שרוצה התעניינות, מתעניין בשני,

ומי שרוצה שקט נותן שקט לצד השני וכך נוצר מצב שמי שרוצה שקט מקבל וידאו וחפירות,

ומי שרוצה התעניינות מקבל התעלמות.

במובן הזה שניכם עושים את אותה טעות בדיוק, את לא צודקת יותר ממנו בקטע הזה.

לא פירטת על הצבא, אבל מאוד הגיוני שהצבא גרם לו להקצין לאופי "הגברי"

והריון גרם לך להקצין לאופי "הנשי"

ולכן מה שמלכתחילה שם אתכם בחלוקה של מפרנס- מטפלת בילדים, די מתפוצץ עכשיו.

הקיצוניות הזו לא נכונה לכם, אבל אף אחד לא אשם בזה, אלא מה שצריך זה לקרוא את המפה מחדש ולהבין איך גורמים לו להיות יותר מעורב במה שקורה בבית ולך להיות יותר מפרגנת כלפי ההצלחות שלו בעבודה ופחות צרת עין כלפי העזרה שלו לאחרים (שמביאה לו ככל הנראה תחושת ערך עצמי גבוהה)

ועוד מילה על זה, גבר לא מרגיש הערכה כשעוזרים לו בקניות, זה אישה מרגישה ככה,

גבר מרגיש הערכה שאומרים לו ונותנים לו להרגיש וואו איזה גבר אתה!

איך הצלחת לפתור בעצמך את זה ואת זה.. כשמתקשרים לבקש ממנו עזרה בעבודה זה חתיכת סיפוק לאגו הגברי. והוא חי על זה.

אז נגיד במקום לעזור לו בקניות, שהואניעשה קניות לבד, יהיה לו שקט ומרחב בחירה איך לפעול במשימה הזו, וכשהוא חוזר להגיד לו יא תותח!! איך עשית את זה לדבר וואו!


בקיצור למרות שאת סובלת מהמצב, למטבע יש שני צדדים וכדי לעלות חזרה על דרך המלך צריך את שניכם ולא רק צד אחד.

אולי לפני לידה עם חופש גדול לא תהיה לכם הפניות לראות באמת אחד את השני, לבינתיים מה שאת צריכה עזרה פיזית, תגידי אותה במפורש.

אני יוצאת עם הילדים לפה ולשם, נסיים בשעה כך וכך ואתה תחזיר אותנו משם.

רוצה לפרגן לבעליהשקט הזה

נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..


אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.


בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)

יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).


בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..


קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש


אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕


ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-


שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄

אז אני נכנסתי עכשיו למקלחת מפנקתעוד מעט פסח

והאיש זכר לבד לחמם את המרק לפני שבת וגם להכין מיחם.

תוך כדי תפעל את הילדים שיכנסו למקלחות וישמרו על הקטן.

כיף להכניס שבת בנחת בזכותו!

תגידו אתן עושות משהו לרקע ההכנות עם איראן וכל זה?שיח סוד

לא בקטע של להיות בפחדים ולהילחץ,

אני חושבת בעיקר על אם להגדיל את הקניה השבועית בסופר או ציוד ליצירות למקרה ולא יהיה אפשר לצאת בסבבה

למרות שכרגע זה רק דיבורים

מצטיידות או ממשיכות כרגיל?

אין מה להלחץ מזה.... כשזה יגיע יגיע ונלמדשיפור
למישהי יש רעיון מה לשלוח לזוג שצריך להשאר שבת בביתקופצת רגע

חולים עם התינוקת?

בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.


בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח

עוגה/ עוגיות/ פיצוחים/ שוקו/ אייס קפה/ שוקולדיעל מהדרום

לק"י


אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

בתור מישהי שנשארת עכשיו לשבתאנונימית בהו"ל

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

גם אני חשבתי על זה. אבל אין לי כל כך איך לשלוח אתקופצת רגע

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

אולי יש חנות ספרים שם בלובי ואפשר לשלם ולהגיד להםלפניו ברננה!
שאחד מהם ילך לקחת?
אין שם סטימצקי או צומת ספרים או משהו?מרגול

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

וואי ממש!!!אין כמו טאטע!אחרונה
כשהייתי מאושפזת בשבת זה היה חסר לי ממש. ולא היה מאיפה לקחת.זה ממש הצלה
כשאני הייתי באשפוז בשבת עם הבן שלי (במחלקת ילדים)בארץ אהבתי

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

 

 

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

מגש פירות אוליאחת כמוני
סלטים ולחמניות ביתיותאמאשוני

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שאלה מרווקהמים כחולים

שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..

אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?

בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..

אצלי זה היה משהו דומהזמינה

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה


גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו


זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל


חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)


מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻


תודה!מים כחולים

זה עוזר לשמוע..

 

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

 

היה לי משהו דומהשלומית.

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

לא יודעת כמה זה יעזור לך אבל משתפת מהנסיון שליאנונימית בהו"ל

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

 

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

 

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

מסכימה לגבי דחייה/רתיעהמרגול
כלומר, יש לא להימשך, אבל להיות כזה פרווה כלפיו בנושא הזה (לא אוהבת לא סולדת), ויש ממש להירתע מהמראה שלו וכו.


אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.


אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

תודה על הדיוקמים כחולים
באמת אני מרגישה שגם קרבה רגשית אין מספיק כי קשה לו להיפתח רגשית, אז השיח הוא יותר ברמת החוויות והיומיום, עם קצת עומק לפעמים, אבל לא נוצר שם השיח שגורם לאינטימיות רגשית. ואני לא יודעת אם זה בגלל האופי  וזה מה שיכול להיווצר בקשר בינינו בלי קשר, או בגלל המראה שחוסם אותי ואז גם הוא לא מביא את עצמו עד הסוף.. 
כמה פעמים נפגשתם?ממתקית

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

עדיין..מים כחולים

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

נשמע שזה הנקודהרקאני

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

 

אני לא יודעת מה ההגדרה שלך האינטימיות רגשיתזמינה

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין


יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?


בגדול אסור אסור אסור שתהייה דחיה!ממתקית

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

לגבי מציאת חןאישהואימא

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

גםoo

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים


יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי


מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)


גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)


אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

אני מאמינהסטודנטיתאמא

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

תודה לכולןמים כחוליםאחרונה
יש לי גם ליווי ויעוץ, אבל עזר לשמוע מהשיתופים שלכן..
יומולדת חגיגה נחמדתשמחה כפרוייקט

ימי הולדת זה קטע אצלנו. הרמנו רף רציני של השקעות.

הוא עושה לי הפקות וגם אני משקיעה בו ממש. והכל בהפתעה כמובן.

קיצר, אני בתקופה עמוסה בהיסטריה. פשוט שחוקה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי קודם. האמת שאין לי טיפת אנרגיה לזה וגם המוח שלי לגמרי סתום.

אני יודעת שזה לא אמור להיות מתוך לחץ אבל לא רוצה שהוא ייפגע. למען האמת גם אני באה עם ציפיות ואוהבת שהוא משקיע כי זה רק פעם בשנה אז כל השאר תירוצים…

בואו לעזרתי

מציעה רעיוןאיזמרגד1

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

הלוואיישמחה כפרוייקט

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

אפשר לעשות יציאה זוגית שווהמתואמת

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

מצטרפת להצעהואני שר

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)


סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה


לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

אולי בריכה זוגית?שיפור
תודה חברותשמחה כפרוייקט

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

ניווט זוגי- ראיתי המלצות של חוויה מתוכננתיעל מהדרום
לק"י


תחפשי בגוגל.


ובהצלחה!

מציעה בלי קשר ליומולדת הקרובדיאן ד.

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

 

נכון ועוד משהונעומית

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

הרבה הצלחה!מאמינה-בטובאחרונה

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

איזה כיף לגלות פתאם שהמתבגר שלידובדובה

אוהב אותי. או לפחות נראה לי...

הוא בא להראות לי משהו בטלפון ואז ראיתי את השם שלי. ואתן יודעית מה כתוב שם?!

"אימוש היקרה"

ובכלל עברנו איתו עד לפני חצי שנה תקופה לא פשוטה... הוא גמר עלי עם העצבים שלו האגואיזם היה מחובר לחבר'ה שלא השפיעו טוב...

הוא עזב אותם התחבר לילדים חמודים שמשפיעים עליו טוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם להכין לי או לקנות לי משהו טעים... הוא מרבה לדבר איתי לאחרונה.. והכי הכי מרבה לחייך... הוא סיפר לי שכבר חודשיים חבר'ה שלו מהישיבה לא מניחים תפילין כי קשה להם עם הכפיה של הישיבה ושמעיפים הביתה מי שמאחר. הוא אמר לי אמא אמרתי להם מה אין לכם מוח?? מה הקשר שזה גורם לכם להיות באנטי?! ואני פתאם קולטת שכל ההשקעה שלי בו והאהבה והגבולות של בעלי וזה שבעלי למרות הקשיחות משחק ויתחבב עליו בכדורגל בפיפא  בדיבורים על מה שמעניין אותו.. (מי ניצח אתמול בית"ר? את בעלי זה לא מעניין בעליל אבל עשה הכל להראות לו חיבה והתעניינות)אני רואה את הפירות של זה ואיך הוא מחובר אלינו ואוהב אותנו. באמת שנתתי את כולי לילד הזה ועברתי איתו לא מעט הייתי המון בצער על המצב שלו. והנה לקראת 17 אני רואה שינוי. שינוי לטובה עצום. ואני סוף סוף מתחילה לנשום....

והכי חשוב לי לציין שלא הפסקתי לרגע להתפלל

כל ערב שבת בלי סוף על כל ילד על כל דבר כבר שנים. והנה אני רואה שינוי בו ובעוד ילדה.. יש לי כל כך הרבה נחת לאחרונה. לפני רגע לא הפסיקו להתקשר אלי מבית ספר... ופשוט אני רואה אור סוף סוף..ניסי ניסים.

תודה לה'

וואוו.. מרגש ממש ממשיעל...
איזה מרגש זה!יעל מהדרום
לק"י


פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

ב"ה! תודה רבה על השיתוףריבוזום

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

מקסים ממש, תודה ששיתפתממתקית

וטוב שיש תמיד תקווה

וואוו איזה מרגש שהשקעתם בתהליך ואתם קוצרים פירות!שיפור
אני ממש דומעת מהתרגשות🥹
שיתוף ממש מרגש ומחזק! תודה!!בארץ אהבתי
מרגש ממש.אנונימית בהו"ל

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

לא רואה סיבה לכתוב הודעה כזו מאנונימיבארץ אהבתי
בטעות....אנונימית בהו"לאחרונה
עשית לי דמעות. בהחלט אמוש היקרה!באתי מפעם
הרטבות לילה אבל יותר מידיישירה_11

בת עוד שניה שלוש

בחודש האחרון כזה מפספסת כמעט כל לילה בין פעם ל3!!!

כאילו מי הולך לשירותים 3 פעמים בלילה?

וזה מעיר אותה וכל פעם זה לקום להחליף בגדים ואת כל המצעים פוך שמיכה סדינים

התעייפתייי

מזה הדבר הזה?

היא גמולה לגמרי אני כבר אובדת עיצות כל היום תולה מכבסת מייבשת מקפלת ומחזירה

תודה להשם על הכל אבל מה עושים עם זה??

יכול להיות שקר לה?רקאני
^^^אנונימית בהריון

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

היא לבושה עם גופיה ארוכה ופוטרשירה_11

ואני מכסה בשמיכה ופוך

תנסי להוסיף גרביים חמות ואפילו עוד שכבהיראת גאולה

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

יש משהו חדש בחיים שלה?ממתקית

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

התינוק כבר כמעט 7 חודשיםשירה_11
מזה לחישות לילה? 
כשהיא נרדמת, חצי שע הבטווח שלאחר שנרדמהממתקית

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

אצל הבת שלימקלדתי פתח

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.


היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?


פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

לא הבנתישירה_11

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?


איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

זה ממש נכון שתולעים גורמות לפיספוסים.שיפור
אצלי גם ילד בן 5 שכבר היה יבש שנתיים פעם אחת פיספס כמה ימים ברצף, נתתי וורמוקס ועבר
סליחהמקלדתי פתח
שהיא לא צמאה
הייתי שוקלת מעבר לתחתוני לילהשיפור
זה עוזר?שירה_11
אבל היא שוכבת אז זה עדיין מרטיב את המיטה לא? 
זה אמור לספוג כמו טיטולשיפור
אנחנו לוקחים בן 4.5 קבוע לשירותים לפני שאנחנואחת כמוני

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.


לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

כן קמה יבשהשירה_11

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

לגמרי😵‍💫אחת כמוניאחרונה
תבדקי תולעים (אצלנו היה הסיבה להרטבה) ואם קר לה...אמהלה
אז גיליתי הריון...עודהפעם

אני בשבוע 4+4... וכמובן חוץ מבעלי אף אחד לא יודע אז בא לי שמישהו יתרגש איתי.

אני בשוקקקקקק... שמחה מאד וגם בלחץ (היפראמזיסית...)

בשעה טובה, והלוואי יעבור לך בקלות הפעםמתיכון ועד מעון
בשעה טובה!!!!ראשונית

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

מרגש!!! בשעה טובה!בידיים פתוחות
בעז"ה שיהיה הריון קליל ובריא ובידיים מלאות♡
בשעה טובה!!!!רקאני
בשעה טובה, שיעבור ממש בקלות, בנחת ובבריאות מלאהנייקיי
בשעה טובה! שיהיה בקלות ובשמחה!!יעל מהדרום
תודה לכן על ההשתתפות בשמחה,עודהפעם

זה באמת מרגששש

בשעה טובה איזה מרגש.ממתקית

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

היה לי היפראמזיס ב5 הריונות....עודהפעם

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

ממש מבינה אותך!הבוקר יעלה

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

ואי מזדההאור מאיר
מובן ממש.ממתקית

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

תקשיבי אין לי היפראמזיס ב"הכבת שבעים
וזה פשוט נשגב מבינתי איך מסיפורים שאני שומעת, נשים עם היפראמזיס נכנסות שוב להריון. אני פשוט נפעמת!! ❤️
היה לך היפראמזיס קשה בחלק ובחלק כלום?אמא לאוצר❤

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

היה לי 4 הריונות נוראים,עודהפעם

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

נכון, קורה שיש רמות שונותאמא לאוצר❤
אבל לא שאין בכלל... כי ככה הגוף מגיב להריון
איך מתנהג היפרמאזיס רציני? מי החליט?ממתקית

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

לא קשור למי החליט... וגם לא באה להגיד שאין לךאמא לאוצר❤

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

נכון זכיתיממתקית

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

באמת יכול להיות! לגמרי נכון!אמא לאוצר❤אחרונה
לפחות הספקת ללדת כמה לפני שהתחיל לך😉🩷
לי מתוך 3 הריונות היה רק בראשון (קל) ובאחרון (קשה)אנונימיות
השני היה הריון רגיל לגמרי
שיהיה בשעה טובהאנונימית בהריון

ובקלות!

תודה יקרותעודהפעם

כל תגובה משמחת ומחזקת..

וואי בשעה טובה שיהיה כמה שיותר בקלות ובנחת!!!שיפור

אולי יעניין אותך