הלוואי ויהיו לכן עצות טובות בשביליאנונימית בהו"ל

בעלי המון בפאלפון ועוזר לאחרים על חשבון הזמן שלי, כלומר,בצהריים בעיקרון האחריות שלי להיות עם הילדים כדי לתת לו לעבוד, והוא ממש אם אני צריכה עזרה פה ושם הוא עוזר לי,לא משו מעבר.

אני אמורה ללדת כל רגע, והכל כואב לי וממש קשה לי ללכת ולהתנהל, ולמרות זאת אני ממשיכה לבוא איתו לקניות כדי לעזור לו או לעשות לבד למרות שזו המשימה שלו(בין המשימות היחידות שלו בבית) ומכינה א.צהריים,ולפעמים אפילו יוצאת עם הילדים לפארק או לאנשהו כדי שיהיה לו שקט ויוכל להתרכז, כי הבית שלנו קטן ואין באמת מקום ממש שקט שהוא יכול לעבוד כמו שצריך.

העניין הוא שהוא עוזר לכל מיני אנשים בעבודה שנתקעים בדברים למרות שהוא ממש לא מחוייב,ועוזר להם במשימות שלהם כשהם מבקשים, וכן זה לוקח לו זמן וזה על חשבון הזמן שלי והכוחות שלי כי בסוף הוא מתלונן שלא מספיק לעשות את העבודה שלו ואז אני צריכה גם לתת לו את הצהריים וגם לתת לו שקט בערב עד שעות מאוחרות.

הוא תמיד לא רוצה שאגע לו בפאלפון שבחינתי זו נורה אדומה ענקית וזה היה ככה מאז שהתחתנו,וזה רק הולך ומחריף.

ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו על זה והוא טוען שזה בגלל שהוא מפחד שאני אתעצבן עליו על שטות שהוא רשם בווצאפ או משו ואין לו כח לזה.

אני מאמינה שאם יש דברים ממש בעייתים שהוא יודע שבוודאות שאתעצבן אז הוא מוחק,ואת הדברים היותר סבירים הוא משאיר-והיום הסתכלתי לו וראיתי שהוא עוזר בצהריים על חשבון הכוחות שלי שאני עם הילדים בקושי מצליחה לקום מהספה,ולא רק זה-אלא הוא כל היום מתלונן שהוא לא מספיק כלום והוא בפיגור,ואני לא מצליחה להבין איך,הרי אתה כמעט בכלל לא מדבר איתי,פעם ב יש אינטימיות כי הוא רוצה וכנראה יש לו יצר-למרות שאני המון פעמים מרוחקת רגשית ולא מסוגלת שאפילו הוא יחבק אותי.ואני מרגישה שהוא פשוט הרס לנו את הזוגיות-זה לא הילדים,זה לא הצבא, זה רק דברים שהתחילו אולי את המשבר,זה בעיקר שהוא שם את הזוגיות בתחתית הרשימה.

היום באתי אליו בצורה הכי יפה בעולם וניסיתי לדבר איתו והוא רק התעצבן עוד לפני שבכלל התחלתי לדבר כי הוא הבין למה אני חותרת. נגיד היום נפגעתי ממנו בגלל שהלכתי עם הילדים לאיזה אטרקציה כדי לתת לו שקט,נסעתי באוטובוסים וחזרתי גמורה גמורה!!וכשהגענו לאיזור הבית אז הלכנו בחוץ וקראתי לו כי דאגתי שיאכל והוא בא ואכל אבל היה המון בפאלפון כרגיל.ובמהלך השעות שהייתי איתם בחוץ לא קיבלתי אפילו לא הודעה אחת על איך הולך,ואם אני רוצה שהוא יסיע אותנו הביתה בחזור,ולא כלום!!אני התקשרתי אליו כמה פעמים כדי להתעניין בו ולהראות לו בוידיאו איך הילדים נהנים ועזבו שלחלק מהשיחות הוא לא ענה בטענה שלא היה בפאלפון,אלא גם כשענה לי פעם אחת זירז לסיים את השיחה כי הוא צריך לעבוד והוא לחוץ.וכשאני הסתכלתי לו מקודם בפאלפון אני רואה הודעה שהוא שלח למישהי מעבודה על איך הלך לה איזה משהו שהיה לה היום. וכל כך נפגעתי, עד עומק נשמתי-אני קורעת את עצמי ברמה שזה נראלי כבר מסוכן בריאותית שאני מתרוצצת ככה למרות שכל הגוף שלי כואב,אני מרגישה שכל רגע אני הולכת ללדת,והכל בשבילו,הכל!!ולא רק שאין תודה או הערכה,הוא מתעניין באחרות ולא בי.

עאלק דוס, בעיני זה לא הדוס שהתחתנתי איתו,וגם לא קשור בכלל לדוס-זה לא בעל אכפתי, דואג ותומך, ההפך הגמור!אני מרגישה שאני רוצה ללכת לבד ללידה, ולא אכפת לי שזה יהיה עבורי עצוב ושובר,אני לא מסוגלת לחשוב שהוא יהיה שם בשבילי-גם כי הוא כבר לא שם בשבילי,וגם מבחינה רגשית אני כל כך מרוחקת שאני לא מסוגלת שהוא יראה אותי במצבים כאלה, באלי מישהי/ו שבאמת יתמוך בי ולצערי אין כאלה,אני בקשר סבבה עם אמא שלי אבל היא לא אחת שתרצה להיות בלידה והיא לא כזו חמה,ואני צריכה בעיקר חום ואהבה בלידה,ותמיכה,ואין לי ממי לקבל את זה.

אני כותבת והדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג.

כבר כמה חודשים שבאלי ללכת מהבית עם הילדים,או שהוא פשוט ילך ואני אסתדר מעולה,אני בכל מקרה זו שעושה הכל כמעט בלי עזרה,והוא רק פוגע בי וגורם לי לבכות כל הזמן.

והכי עצוב,שהבכי שלי לא מעניין אותו,לא מזיז לו ברגש!אין לו כבר מצפון על כלום,ולא חשבון נפש.

ולא מגיע לי חיים כאלה,אני אישה יפיפיה, וטובה,ודואגת,ובאמת שאין כמוני, באלי גם בעל שידאג לי כמו שאני דואגת ותומכת, באלי,ממש באלי!

לא מגיע לי להיות אמא כל כך צעירה ועצובה נורא,ולא שלמה עם הבית שלה.

אני יודעת שאם אני אפתח את הדברים מול ההורים שלי כמובן שהם יצדיקו אותי ואני לא רוצה לפגוע בבעלי, במיוחד לא מהכיוון שלהם,ולא רוצה להכניס אותם.

ואני יודעת גם שאם אספר להורים שלו הם נורא יכעסו עליו ויצדיקו אותי,במיוחד אבא שלו, ובעלי אפילו הודה בזה היום כשאמרתי לו את זה.ואין,למרות זאת זה לא מעורר בו שום מצפון ושום כלום.

ואין לי את מי לשתף,ובאלי כבר ללדת אבל לא באלי בצורה הזו.

ואני פשוט לא יודעת מה לעשות,לא באלי לפרק את הבית שלי אבל זה גם לא מגיע לי חיים כאלה עצובים ובודדים.

מי שקרא עד לכאן אני ממש מעריכה,ואשמח לתגובה רק אם יש לכם חיבוק,או משו מועיל להגיד.

אני עוד יותר מאשמח ש @נגמרו לי השמות  תגיב לי ותיתן לי כיוון אמיתי מה לעשות,כי מה שבידיים שלי כבר אני מרגישה שעשיתי.

וואוו, כמה כואביעל...

נשמע שאת באמת מסורה עד אין קץ והפכת להיות"מובנת מאליה" וזה באמת כואב ממש.

במיוחד עם ההורמונים והקושי שלפני לידה..


אז קודם כל חיבוק על המקום והתחושות

וואו חיבוקנעמי28

איזה קשה. ועוד לפני לידה.

את טובה, טובה מידי.

ולגמרי צודקת.

את חייבת להתחיל לשים את עצמך ראשונה, לא לחוג סביבו וסביב הנוחות שלו, לא לחכות שהוא יציע, יזום, ישאל.

כהוא זה שצריך לחוג סביבך בטח בסוף הריון, אבל זה לא המצב, ויקח זמן לשנות אותו אם בכלל.

אז תתחילי לדאוג לעצמך, תפנקי אותך, ובעיקר תדעי ושימי את הגבולות שלך.


זה לא הזמן לדאוג לו, לא לשקט, לא להתרוצץ עם הילדים וגם לא הזמן לצפות ממנו (כי נראה שהוא לא קולט) - תבקשי במופרש.


ואחרי לידה אם מתאפשר לך, זה זמן טוב ללכת עם הילדים להורים.


לדעתי אל תכנסי אפילו לעניין הפלאפון ומה הוא מסתיר (כרגע)

יש כאן עניין גדול שלא רואים אותך- הוא לא רואה אותך, אבל בעיקר את לא רואה אותך.


ואולי תשקלי מטפלת שתעזור לך לדעת איך להציב גבולות, איך לדאוג לעצמך, במיוחד אחרי לידה.


וחיבוק, זה קשה נורא שמישהו שצריך להיות הכי קרוב אלינו לא שם בשבילנו❤️

תודה יקרה על התיוג 🙏נגמרו לי השמות
וואו יקרה חיבוק גדולנגמרו לי השמות

קודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק ענק אישה יקרה שאת

וואו

עם כמה את מתמודדת, איזו סערת רגשות וטלטלה וכאב ותסכול וחוסר אונים וכל זה בזמן כ"כ רגיש של לפני לידה.

ממש רוצה לשלוח לך המון כוחות ותפילה כנה שהקב"ה ישלח לך ישועה שלמה בכל תחום ותחום, הכי בגלוי ובמתיקות שיש ב"ה 🙏

 

כדאי וחשוב מאוד לקבל מענה ראוי, מקיף ועמוק בעולם האמיתי.

מבינה שזה בעייתי מבחינת הזמן כי את אוטוטו צריכה ללדת ב"ה (?)

אבל ברגע שכן יתאפשר, בעיניי כתובת בעולם האמיתי שתאפשר לך בעיקר מקום, ליווי, תמיכה, כלים וכן הלאה מאוד חשובה ויכולה לעזור ב"ה.

נשמע שיש הרבה עומקים בדברים שכתבת, ושזה ממש רק תיאור של טיפה בים מחיים שלמים, וחשוב לקבל לכך מענה הולם.

(הייתי רוצה לומר לך הרבה מאוד, ולהכנס יותר לעומק למשל בעניין הדינמיקה הזוגית שתיארת כאן בהודעתך ולעוד דברים חשובים נוספים, אך לצערי אין באמת אפשרות שתטיב איתך בצורה כזו דרך כתיבת תגובה בפורום,

נדרש כאן באמת יותר עומק ותמונה שלמה ומקיפה ובעיקר מענה הולם ומותאם אלייך ואליכם ספציפית, שלוקח בחשבון את כל הדקויות ואת כל הדברים שאי אפשר להעביר על גבי הפורום, 

שמקבל ממך/מכם פידבק ישיר וסיפור חיים שלם ורק על גביו יכול לדייק את המענה המותאם, ובחזרה את/אתם מגיבים למענה ישירות וכן הלאה... בתקשורת ישירה שמצליחה לאגוד את כל הניואנסים, הנפשות הפועלות, המורכבות, הדקויות ובעצם החיים במלואם וע"י כך להתאים ולדייק יותר במענה).

 

ואולי כרגע כSOS כדאי למצוא לפחות ללידה דמות שכן תרגישי ממנה את החום והדאגה והתמיכה שאת צריכה - אולי ליצור קשר עם דולה רגישה ונעימה עם המלצות?

אולי אחות או חברה טובה?

אולי כן יהיה שייך לנסות לשאול את אמא אם היא תוכל לבוא איתך?

דמות אחרת שאפשר לחשוב עליה?

 

וממש על קצה המזלג ובאופן הכי מתומצת, מול בעלך הייתי מציעה:

1. לתת ניראות *לעצמך* (כלומר קודם כל את לעצמך).

2. להנכיח את עצמך - כלומר לשים בפרונט ובגלוי את מה שאת חווה / צריכה / מבקשת.

3. גבולות. להיות קשובה גם לגבולות שלך, ליכולות שלך, לכוחות שלך. לא לעשות מעבר להם, לתת להם ולעצמך בעצם קשיבות.

קשיבות לגוף. קשיבות לגבולות. ניראות לגבולות. לשרטט את הגבולות. לשים את הגבול.

מתוכך - החוצה.

 

בתנועה ממך אליו. 

את חשובה, ראויה, שווה.

בפני עצמך.

צרכייך חשובים.

לא להתנצל עליהם, אלא לומר אותם בפשטות ובבירור.

לתת להם מקום. 

לתת לך מקום.

 

יש כאן עבודה גם אישית וגם זוגית על נתינת המקום הזה. והיא אומנם עבודה אבל היא חשובה ויקרה ומתגמלת מאין כמוה ב"ה.

 

יקרה ❤

שהקב"ה יאיר לך מאורו הטוב ויברכך בכל הברכות הטובות 

המון ברכה והצלחה ב"ה

וואו וואו וואו....באתי מפעם

את מתארת פה הרבה דברים ממש ממש מכאיבים ופוגעים!

אני מציעה לך לפנות לייעוץ, לבדך או יחד איתו. גם לך יש צד שמביא את המציאות העגומה הזו, לא כי את לא טובה, אלא כי את יותר מידי פועלת, יותר מידי בשליטה על הכל, דואגת לכל, דואגת מה שלומו, דואגת לו לאוכל, דואגת לילדים.

תרפי, את לקחת את המושכות לידיים שלך בכל הנושאים אז הוא פשוט השאיר את המושכות אצלך, נח לו וזהו. כשהוא הולך לקניות תגידי לו בפשטות שקשה לך ואת לא באה. לא בעצבים, בנחת. תראי שהוא יסתדר מצוין.

את לא לוקחת שום ילדים לפארק! חם, את בסוף הריון, אל תקחי על עצמך דברים מוגזמים! בהתחלה הוא לא יעשה כלום, אולי קצת יתעצבן, אבל לאט לאט הוא יעשה בעצמו. את תמשיכי לשטוף כלים כל היום, זה ישאר ככה. אם תפסיקי לשטוף, יום, יומיים, שלושה, ארבעה... הוא אולי יתעצבן, תסבירי לו בנחת שאת עמוסה מידי, בסוף, הוא יאלץ לעשות זאת.

חמודה, מי שמתנהגת כמו שפחה, היא גם לא מוערכת, את לא שפחה, את מלכה בבית שלך !

תכבדי *את* את עצמך קודם כל, כי נשמע שאת לא מכבדת את עצמך בכלל, וכך לא תקבלי הערכה, אלא רק יסתכלו עלייך כמובנת מאליה. אל תפני אליו כל רגע מה שלומו, תתרחקי קצת בהרפיה ותני לו לחזר אחרייך הוא לא יחזור אם לא תתני לו את המקום הזה, את צריכה להיות בעמדה של מקבלת ולא בעמדה אמהית כלפיו, שעושה לו, עוזרת דואגת. אני יודעת שזה קשה מאוד מאוד, כי אנחנו תמיד רוצות וחייבות להיות בשליטה ולא סומכת עליו, אז זה מעגל שמזין את עצמו, את לא נותנת בו אמון ולא סומכת עליו שיעזור לך, שיתמוך בך אז הוא גם לא עושה את זה. אני בדיוק עכשיו בלמידה של הנושא הזה אצל יועצת זוגית וזה מדהים ממש כמה אנחנו בתור נשים יכולות לעשות שינוי בזוגיות לבד!! אל תספידי את הזוגיות שלכם כ''כ מהר, בע''ה עם יעוץ מקצועי והכוונה תוכלו לעלות על הגל.

בנתיים שולחת לך חיבוק כי באמת זה ממש כואב לחיות ככה בזוגיות ולהרגיש כ''כ בודדה 💔 ממליצה לך בחום לפנות לייעוץ זוגי . בהצלחה 

שולחת חיבוקהמקורית

והאמת, נראה שמעבר לזה שבעלך לא רואה אותך, גם את לא רואה את עצמך

במצבך, אין שום סיכוי לצאת עם גבר  לקניות כדי לעזור לו (!) ובטח שלא להסתובב באוטובוסים עם ילדים כדי לתת לו שקט בזמן שהוא עושה הכל למען אחרים

את אמורה לנוח ולהקשיב לכח שלך. ובכלל, לעצמך. לא עושים מעבר לכח וליכולת, וזה כמעט לא משנה מה יש לו לעשות כרגע.


נשמע שצריך להגדיר מחדש את הגבולות שנמחקו והוא קבע

מציעה ללכת לייעוץ טוב. גם בנוגע לעניין העבודה והטלפון. זה מכלול בעייתי כמו שאת יודעת.

שולחת חיבוק❤️

ממה שאת כותבתEliana a

את כל הזמן מנסה שיהיה לו טוב

אבל מה

מה את משאירה לו? את גורמת לו לא להתאמץ


תתחילי פשוט לנוח לפי מה שאת מרגישה

לא להתאמץ יותר מידי בשבילו ( זה טוב להיות מסורה אבל לא על חשבונך). תני לו לחזר .

לתת לו להבין שאת לא ברורה מאליו


חיבוק גדול 

חיבוק יקרה! בשלב ראשוןפרח חדש

תפסיקי לצאת עם הילדים בחום הזה בסוף הריון, לבד

ובטח אם המטרה היא כדי שיהיה לו שקט.

שהם ישבו בבית, יקפצו לו על הראש

ואת בינתיים תשכבי במיטה עם מזגן וספר 🙃


מעבר לזה

אחרי הלידה כדאי ללכת לטיפול

אם הוא לא רוצה לבוא

אז לכי לבד, לקבל כלים איך להתמודד עם המצב

ממה שכתבת רואים שאת מבינה כמה את חשובה וכמה מגיע לך יותר

אז זה כבר דבר מצויין

ייעוץ טוב יעזור לך להתקדם לשם


חיבוק והרבה כוחות ❤️

כואב ממש😰לפניו ברננה!

חיבוק ענקי!!

אני לא יודעת איך לגשת ולכתוב בכלל 🩷🩷


 

נראה לי הנקודה המרכזית שאת צריכה לקחת איתך זה שאם בעלך לא רואה אותך - את צריכה לראות את עצמך. אם הוא לא אוהב אותך - את צריכה להרבות אהבה לעצמך.


 

כשאת אוהבת את עצמת - אכפת לך מעצמך ואת לא עושה מעבר לכוחות שלך.

לא לעשות לו שיחות מוסר ומוטיבציה אלא להציב גבול:

אני בסוף הריון וחם לי וקשה לי. לא מסוגלת ל...

זה עובר להיות בתחום אחריות של מישהו אחר. האם אתה מעוניין לעשות את זה או שאני אמצא מישהו שיעשה את זה בתשלום?

זה יכול להיות משהו יומיומי כמו עבודות בית, או להיות עם הילדים שעתיים ביום כדי שתוכלי לישון.

למה לקניות את נוסעת איתו? את לא סומכת עליו שיעשה את זה טוב? אם את לא סומכת עליו - אז תקחי מרווח נשימה של טעות ותאלתרי עם מה שיש. או שתשלחי אותו שוב.. דברים שאת לא בטוחה שהוא יידע תחפשי באינטרנט ותשלחי תמונה של המוצר. ורק תפרגני לו אחרי קנייה! איך היה לך הצלה שהוא עשה את זה בשבילך ושאת כבר לא מסוגלת לעמוד בזה. ביקורת הרבה פעמים סוגרת ומרחיקה את האיש שלך ממך. 

 

מה את חושבת לעשות אחרי הלידה? גם ללכת איתו לקניות ולהוציא את הילדים שיהיה לו שקט?

אם את רואה אותו יותר ממה שאת רואה את עצמך - איך הוא ייראה אותך?

תודה על כל התגובות שלכן!אנונימית בהו"ל

דווקא בקניות אני סומכת עליו 100%,הוא קונה בדיוק מה שאני מבקשת,בודק מבצעים וכו,ואם יש משהו שחסר או שיש לו התלבטות הוא מתקשר לשאול.זה נראלי התחום היחיד שאני באמת סומכת עליו.אבל הוא פשוט מבקש ממני ממש לבוא איתו כי זה יהיה הרבה יותר מהר. ואני כמו סתומה תמיד נענת לזה,והיו אפילו כמה פעמים שנסעתי עם אחד הילדים באוטובוס כדי לעשות קניות כי ריחמתי עליו שהוא בעומס.אפילו האבסורד שאתמול כשהלכנו לקניות יחד היה לי מצפון שהוא בא איתי כי  הוא התלונן נורא שהוא עמוס.

גם בנוגע לילדים-הוא לא יודע להתנהל איתם,מראה להם הרבה מסך למרות שאני מבקשת מראש שלא ואני מנסה להגביל ל40 דקות בגג ובכללי כמה שפחות יותר טוב,ואצלו כמה שיותר יותר טוב ויותר שקט.הוא תמיד מחפש שקט תעשייתי,אני הרבה יותר יודעת להרגיע אותם ולשחק איתם,איתו הם יכולים לצרוח מלא והוא משתגע ולא יודע מה לעשות אז משתיק עם סרט או עם כל דבר אחר שהם רוצים-כאילו אין גבולות.

לצורך העניין הקטן שלנו מאוד אוהב לשחק עם המים בברז ואני לא מסכימה כי הוא שופך הכל החוצה,זה סתם בזבוז של מים,כולו נרטב ומרטיב,והוא גם יכול ליפול מהכיסא,אבל בעלי נותן לו העיקר שיהיה שקט ולא משנה התוצאות.כנל לגבי חטיפים,כנל לגבי מסך,כנל לגבי כל דבר שהם רוצים.אני לצערי לא יכולה לבנות על החינוך שלו ולא משנה כמה דיברתי איתו על הדברים כלום לא עוזר.הוא ישר אומר-"אז תהיה איתם את".סליחה?אני לא צריכה לחנך וגדל לבד.גם כל דבר שאני מבקשת הוא אומר "למה שאת לא תעשי?",אפילו לנהוג ברכב כדי שיהיה לו שקט וזמן להתקשקש בפאלפון וענייני עבודה ואאוטאבר.ואני עונה לו-למה שאתה לא תלד?ותניק?ויתפרו אותך אחרי לידה?למה? לא הכי מספק אותו.וזה ממש מכעיס,כי אני לא אישה שקטה,חלשה ולפלפית,אני קצת פלפלית ואני יודעת לענות, אבל משו בו כל כך חי בסרט שאני שפחה.אצל המשפחה שלו אני כל הזמן אומרת שהוא מתנהג כמו ש'ח ואני שפחה והם מסכימים עם זה, והוא מתעצבן.

כבר אין לי כח.לפחות אתמול התעצבנתי ואמרתי לו שאם הוא רוצה להיות שבת בבית אז שיבשל מה שהוא רוצה ואם יהיה לי כח אבשל מה שיהיה לי כח ושלא יבנה עלי,וישבתי ועשיתי דברים שהייתי צריכה לעשות בעבודה בלי בכלל מצפון קטן.וסופסוף זה עבד עליו והוא קם והכין דברים, תמיד אני צריכה להגיע איתו לפיצוצי שיא ואיומים שאני לא יכולה להמשיך לחיות ככה ואני רוצה ללכת ואז לפעמים זה גורם לו לעזור קצת,לפעמים.או לאיים בחזרה..אני תמיד מרגישה סמרטוט איתו והכי לא מחוזרת בעולם, ובאמת שאני יודעת גם בלב וגם בשכל שאני חלום של הרבה גברים,ולא בקטע משוויץ בכלל,ולא שאני מסתכלת בחוץ,ממש לא!לא מחפשת חתיך,ולא עשיר ולא כלום!והוא באמת לא חתיך ולא עשיר ולא כלום,אני מחפשת לב טוב ונשמה טובה שיראו אותי,זה הכל! באמת בקשה ליגיטימית בזוגיות.

נשמה, ענית לעצמךהמקורית

כשאת מציבה גבול - זה עובד

כשאת משחררת - הוא לוקח אחריות

רק ככה זה עובד לפעמים

אם את רוצה שיהיה איתם, תגדירי שהוא אחראי להשלכות כמו לנקות אחריהם וכו ותשחררי.

זה קצת מאבקי כח בקטע הזה וחבל

תגדירי את הצורך שלך. קחי בחשבון שבהתחלה יהיה לזה מחיר, אבל זו התחלה. ואם הוא איתם אז הוא איצם כמו שנראה לו לנכון. לא חייב לראות עין בעין בדיוק בחינוך. זה הרבה עניין של תעדופים גם

אבל לא תמיד לשחרר עובד ליאנונימית בהו"ל
יותר נכון רוב הפעמים לא עובד לי. אני יכולה להתחנן שישטוף כלים 20 פעם והוא ידחה את זה כל הזמן ויבטיח שעד שהוא ילך לישון הוא יעשה ואני אקום בבוקר וישארו הכלים, ועוד המון דברים.יש לו אדישות יוצאת דופן שכבר אין לי איך להתמודד איתה.
לשחרר זה החלק הכי קשההמקורית

ולשחרר זה לא לבקש 20 אלף פעם

זה להגיד פעם אחת אני מבקשת שתעשה כלים

הוא לא עושה - תשאירי מלוכלך

גם אם שבוע הוא לא יעשה

אל תבשלי ותקני בחוץ אוכל אם כל הכלים מלוכלכים

זה לשחרר באמת - לא עשית, אבל אני ממש לא מתכוונת לעשות. כי זה שלך. יש השלכות? תתמודד

וכל האמצעים כשרים מבחינתי עד שתעשה

זו פשוט לא המשימה שלך. 

במצב דומה וקצת שונה תכניסי לך עזרה מבחוץיש לי רק שאלה

כל מה שאת יכולה אם אפשרי כלכלית כמובן

להתחנן זה לא לשחרריעל...

לשחרר זה לשחרר לגמרי.

בלי להתחנן, פשוט לומר שזה לא ביכלתך.

וללכת.

ולעצום עיניים גם אם אחרי יומיים זה לא שטוף.


וזה שאת אומרת שבמשפחה שלו שהוא כמו שייח ואת שפחה, זו טעות ממש בעיניי.

את מנכיחה את המקום הזה, מעבירה ביקורת ומשיגה תוצאות הפוכות ממה שאת רוצה.


יש דבר כזה שנקרא שיח נשי, ואת כרגע רחוקה משם.

שיח נשי יוצר מצב שהגבר רוצה להעניק לאישה, רוצה לתת לה.


תנסי בשבוע הקרוב רק להחמיא לו על מה שעשה- לומר לו איזה אלוף ש.. ממש שימחת אותי ש.. אין כמוך כי...

זה בהתחלה יהיה קשה, אבל את תראי איך כל פעם כזו גורמת לו לתת לך עוד ועוד..

ממש ככהלפניו ברננה!

ואם את משחררת זה כולל לשחרר את הביקורת על איך שהוא עשה.

תנמיכי סטנדרטים.. הגיוני שמה שחשוב לך לא חשוב דווקא לא.

ברגע שאת מפסיקה איתה את תראי מהר מאוד שיש לו סטנדרטים משלו ושיש דברים שהוא יתחיל להציב לילדים את הגבול בעצמו.


בהמשך אחרי שתתרפאו ממעגל הקסמים השלילי הזה תוכלי גם ללמוד איך להראות לי את הצורך שלך  ולהביע את דעתך לגבי דברים שחשובים לך באופן שבו הוא עושה את הדברים.


כתבו לךתקומה

ממש יפה.

ואני ממש שומעת את הכאב שלך.


אבל אני רוצה רגע להביא עוד כיוון - נשמע שאת מאוד בשליטה. מאוד רוצה שהכל יהיה כמו ש*את* רוצה.

השאלה עד כמה את נותנת לו להיות האבא ש*הוא* רוצה להיות?

ועד כמה אם הוא עושה משהו לא לפי מה שאת חושבת , את מוכנה לקבל את זה כדרך לגיטימית או שאת מסתכלת על בצורה ביקורתית?


לצורך הדוגמה, הילד שמשפריץ מים. אני תופסת את עצמי כאמא טובה, ומתוך מודעות המחשבה אני מרשה לילדים שלי להתלכלך ולהירטב לפעמים. האם זה שקט תעשייתי? לפעמים. אבל זו גם גישה, של לשחרר ולתת לילדים להיות פשוט ילדים.


אם כל מה שהוא מנסה לעשות, את מעבירה על זה ביקורת ולא מוכנה שהוא יהיה כמו שהוא, אז הוא לוקח צעד אחורה.


את רוצה שיראו אותך, ברוררר. זה הכי מובן בעולם. כולנו רוצים שיראו אותנו.

השאלה היא אם את מצליחה לראות אותו?


ולגבי הסוף - אני מציעה לחשוב על התפיסה שלפיה יש קשר בין יופי לאהבה, ובין יופי לבין מה מגיע בזוגיות.

יופי יכול להיות גורם משיכה ראשוני, הוא יכול להוסיף, אבל הוא לא המהות.

חלומו של כל גבר זה לא אישה יפה

כשמדברים על זוגיות לטווח ארוך, היכולת של בני זוג לראות אחד את השני, לכבד אחד את השני - היא זו שהופכת זוגיות לטובה. ולא מראה חיצוני

כשאני מחוברת אליו רגשית הוא מאוד חתיך בעיניאנונימית בהו"ל
גם אם הוא עלה 30 קילו מאז החתונה, אבל כשאני מרוחקת רגשית ובזמן האחרון רוב הזמן אני מרוחקת אז הוא לא חתיך בעיני.זה די הגיוני..אני בתור אישה המראה מחובר לי לרגש.
ברורתקומה

אבל זה מה שאני אומרת,

אין קשר לאיך שהוא נראה או את נראית.

פשוט אני לא חושבת שיש קשר בין "אני יודעת שאני חלומם של הרבה גברים" לבין האם מגיעה לך זוגיות טובה או לא.

המראה הוא לא פקטור כאן בשלב הזה, אבל כן ציינת את זה. ואני חושבת שבשלב הזה של הזוגיות, מה שמניע אותה הוא לא המראה, ולכן זה לא גורם שאמור להיות רלוונטי.

 

הרצון לזוגיות טובה, לזה שיראו אותנו, קשור לכולם. בלי קשר לאיך הם נראים, או ל"כמה נהיה מחוזרים בחוץ" זו מחשבה שבעיניי מסיטה את הקשב מהעניין המהותי.

 

כשכתבתי את זהאנונימית בהו"ל
התכוונתי בעיקר ליחס שלי כלפיו והקרבה הרבה שאני עושה בשבילו שהרבה גברים היו רוצים שהאישה שלהם תדאג להם ככה.המראה במשפט הזה לא היה המהותי.
עכשיו הבנתיתקומה

סליחה שלא הבנתי נכון קודם.


מצטרפת לדברים המהמממים של @אורוש3.

בעיניי הפוקוס עכשיו צריך להיות עלייך.

לחזק את עצמך, לדאוג לעצמך.

לשים את המיקוד בך - מבחינת היכולת שלך לראות את עצמך, לשחרר את מה שאת לא יכולה כרגע לעשות.

ואם כרגע אין מישהו שיתפוס את מה שתשחררי, להעביר את זה באופן מודע לאנשים מבחוץ. בייביסיטר, קיפול כביסה, ניקיון וכו'.

ואחרי הלידה, כשקצת יתייצב, אולי לנסות לעשות עבודת עומק על כל המכלול והדינמיקה. אפילו רק את.

גם על זה הייתי מציבה סימן שאלה..לפניו ברננה!

גבר רוצה להעניק לאשתו.

בסיטואציה שלכם את זאת שמעניקה לו.

אולי זה מה שמרחיק אותו?

אולי הוא מרגיש שאת לא צריכה אותו?

העובדה שהוא מבקש ממך דברים כמו לבוא איתו לקניות לא אומרת שבעומק הלב הוא לא רוצה שתסרבי...

איך את יודעת מה גברים אחרים היו רוצים?אמאשוני

זה מתחבר למה שכתבתי לך בתגובה למטה,

יש מצב שאת מונעת מתוך קול פנימי שאומר לך למה הגבר/ גברים זקוקים לו,

ופחות קשובה למה שבעלך *באמת* זקוק ממך?

זה באמת יכול להיות מבלבל.

זו לא דאגה מהמקום שאת אמורה להיות בוהמקוריתאחרונה

באמת

זו דאגה ממקום אמהי, שהופכת את היוצרות ביניכם וגורמת לו להתנהג כמו ילד

כבר כתבו לך פה יפה על העניין. אל תחשבי מה הוא היה רוצה. תחשבי מה את צריכה קודם. כי כשזה בא על חשבונך בצורה כזו כמו שאת מתארת,זו כבר דאגה לא בריאה בעיניי


הי יקרהתהילה 3>

נשמע ממש ממש כואב❤️


 

זמני קצר אז על קצה המזלג...

1. למה את עושה דברים שמעל לכוחותייך יקרה?

אנחנו כנשים צריכות לראות את עצמנו, וכל כך הרבה מאיתנו לא רואות, עושות דברים שהם מעבר לכל יכולת, ומתפלאות שלא רואים אותנו.

הסוד הוא ללמוד לראות את עצמנו, להעריך ולכבד את עצמנו, ומתוך כך יראו אותנו (אם מעניין אותך כתבתי על זה מדריך חינמי קצת ייתר מורחב שאפשר להוריד פה הורדת מדריך מתנה עם בונוס)

2. שיח רגשי. לשתף במה שאת רוצה, במה שאת מרגישה כשאת מצפה לעזרה ומרגישה שהוא לא קשוב וכו.

3. נשמע שיש כאן המון כאב ויחסית מרוחקים ועמוקים של זמן ארוך מאד, ולכן בעיני ממש לא להסתפק בזה, אלא ללכת לקבל עזרה שתסייע לכם להציל את הנישואין.

4. אני כן אגיד שהרבה פעמים מצבים כאלה נראים מייאשים ממש, כי הרי איך אפשר לשנות מהיסוד אדם אחר? והכל נראה כמו הר גבוה ובלתי עביר, וזה מייאש וכואב מאד.

אבל העומק שבחיים בכלל ובנישואים עוד יותר, זה שהם מזמנים לנו לראות בכל מה שמשתבש ולא עובד טוב, הזדמנות לתיקון שורשי ועמוק יותר.

ובן זוג שלא מספיק מעריך או תומך זו הזמנה עבורך ללמוד להיות מעריכה ותומכת עבור עצמך, ומתוך כך לזמן יחס כזה אלייך (וזה כמובן גם הפוך, כשאדם לא מכבד את עצמו הוא מזמין יחס כזה).

דינמיקה זוגית משובשת, שאין בה קרבה אהבה שותפות וקבלה, אלא כאבים ל2 הצדדים, היא גם הזדמנות לתיקון, למציאה של כל אחד מבני הזוג את המקום המתוקן שלו.

לגבר להיות אחראי ועוזר לאשתו, לך להשען ולקבל תמיכה ואהבה שהרבה פעמים דווקא הדפוסיל של להפוך למבוגר האחראי של הבית כולל על האיש, מונעים אותם.

 

שינויים גם מצד אחד, למשל שלך, יכולים ליצור הבדל משמעיתי מאד מאד, ולהתחיל ליצור תיקון בדינמיקה שלכם.


 

נשמע שלבעלך יש רצון טוב לתת, והוא בוודאי אדם טוב במקור, ומשהו אבד פה בדרך, והוא לא מנתב את הכוחות שלו למי שהוא התחייב לה ולמי שהכי חשוב לתת אותם, וזה באמת לא צריך להיחת ככה, אלא לחזור למקומו.


באמת שחבל לחיות חיים בודדים ועצובים, את אישה מיוחדת ומשקיעה וראויה לגבר תומך אוהב ומעריך.


 

ממש ממש ממליצה, בנקודת הכאב והתסכול הזאת, להחליט שאת מבקשת שינוי ולא מתפשרת על להשאר במקום הזה, אלא הולכת למצוא את העזרה שאת ואתם צריכים כדי ליצור אותו. בעיות שלא מטפלים בהם בדרך כלל מתעצמות ומתפרצות עוד יותר, וכבר עכשיו מספיק כואב❤️


 

מאחלת לך ולכם חיים משמחים ולידה קלה טובה ועטופה בע"ה


 

 


 

 


 

 

 

מצטרפת לעוד שכתבו לךשלומית.

קודם כל תראי את את עצמך!

כשאת נותנת לעצמך להתרוצץ ולעבוד מעבר ליכולתך, גם הוא נותן לך.

את צריכה לנוח? תנוחי. אין לך כח לצאת עם הילדים? תשארי בבית. אין לך כח לנקות? ששאר מלוכלך או תקיים מישהי בתשלום? אין לך כח לבשל? תאכלו מה שיש גם אם זה לחם.

הכי חשוב ש תציבי גבולות ותעשי רק מה שמתאים לך.

אם הוא יצטרף ויעזור לך- מה טוב. אם לא, לפחות את ראית את עצמך ונתת לך את רוב מה שא. צריכה.

אמנם זה עדיין לא פותר את הבדידות והריחוק, אבל לפחות בתור. בסיס דאגת לעצמך ואת מרגישה קצת יותר טוב.

אחרי שיש לך את הצרכים הפיזיים שלך יותר שרי לדאוג גם לצרכים הרגשיים

כאב לי לקראאורוש3

בעיקר את האמא צעירה ועצובה.

באמת קורע לב.

אז קודם כל חיבוק ענק ענק.

אני חושבת שיש פה משהו בדינמיקה שצריך לעשות איתו עבודת עומק כולל בניית אמון מחדש ושבירת דפוסים שהתקבעו.

ואני גם חושבת שבסוף הריון עם הורמונים בשמיים וגוף מפורק וגם אחרי לידה זה לא זמנים לקבלת החלטות מרחיקות לכת. זה זמנים שגם שהכל תותים הכל מרגיש שחור משהו.

אני הייתי מציעה לך כרגע להתחיל בלדאוג לעצמך! להביא נערה בתשלום להכיר את הילדים. שתמצא איתם קצת אח''צ, תבוא אחרי הלידה לעזור לך עם אוכל ומקלחות וכו'. פלוס קובעת מהר מהר עם דולה. חברה שלי הלכה ללדת עם בעל שמסיבות שונות לא היה יכול לתמוך מספיק ומאוד הצטערה. לכי עם דמות שזה המקצוע שלה לתת לך תמיכה מקסימלית.

יכול להיות גם שאם תדאגי לעצמך משהו ישתנה בדינמיקה. וגם אם לא אז לפחות תוכלי להכיל את החיים קצת יותר בטוב.

ואחרי השלב הראשון הזה שהוא באמת סופר דחוף במיידי. מניחה שכבר אמרו, אבל טיפול זוגי, עמוק וטוב. לפרק את הדברים מול איש מקצוע. ולפעמים לא מוצאים מיד את האיש הנכון. ולבנות את הבית שלכם. אל תפרקי. תנסו לתקן ולבנות. זה אפשרי.

חיבוק ענק! 

ונקודה נוספת, אישית הייתי לוקחת מניעה אח''כ עד שדברים מתייצבים פלוס חזרה לכוחות ולשמחה שלך. 

איזו תגובה יפה❤️תקומה
יש כאן המון דברים. קשה להתייחס להכללב אוהב

אבל שווה להתחיל טיפול אישי.

יש כאן גם הרבה את המקום הזוגי.

צריך להתעורר

לא יודעת איך את יכולה לחיות ככה ועוד עם כמה ילדים.

לפעמים זה עניין של נתנו לדברים להיות וזה פשוט התגלגל עם הזמן...

והכדור שלג הזה הפך למימדים דיי גדולים.

כי זה לא הגיוני בחום בחוץ לקראת לידה להסתובב באוטובוסים. אפילו פחות מזה זה לא הגיוני בעיניי

זה לא תקין שהבעל אדיש לקושי של אשתו.

זה פשוט לא תקין, כל מה שתיארת.

זה לא משהו נקודתי וזה לא רק להציב גבול שלך

זה ממש אבני יסוד את מול עצמך ואת בקשר שלך מול בעלך.

אבני יסוד שממש צריך לשבת ולברר אותם ולחשוב מה עושים ולא להמשיך לחיות בצורה כזאת זה לא הגיוני.

ממש כואב לקרוא. ממש... 

תשחררי איפה שאת יכולהשוקולד פרה.

לאט לאט.

אבל מאוד חשוב שתדאגי לך לעזרה אחרי הלידה. לי הרבה יותר עמוס אחרי הלידה מאשר בהריון. ההנקות, הקימות, זה משבש אותי לגמרי.

אז ממש חשוב שיהיה לך כמה שיותר קל.


אמרת שאת חושדת בו שהוא כותב שטויות בוואצאפ... את חטשדת שהוא מתכתב עם נשים? שווה לדבר אתו על זה או לבדוק. גם אותי זה היה מערבב, ואולי גם זה יושב עלייך ברקע.


בקשר לחינוך של הילדים- פה באמת תרפי. גם בעלי נותן מסכים. אם הייתי משגעת אותו על זה הוא לא היה שומר עליהם בכלל.

אולי תתחיחי לשחרר בכיוון הזה? הרי בכל מקרה אחרי הלידה הוא יהיה איתם יותר.


לגבי האינטימיות ביניכם- את מרגישה שהוא לא רוצה? אולי הוא מפחד לגרום לך ללידה מהירה? את מרגישה בכללי שהוא כן חושק בך?


את נשמעת אישה יפהיחפיה מבפנים ומבחוץ.

אבל נשמע גם שמשהו שם חסר ביטחון או חסר ערך עצמי חזק.

ממליצה לך ממש על קאוצ'ינג.

נשמע שסשן קצר יכול חהביא לך תוצאות טובות.

וואו כואב ממש. חיבוק ענקאונמר

לא כל כך מוצאת מילים.

בטוחה שיש פה נקודה קריטית לעצור ולתת לו להבין שזה לא החיים שאת מתכוונת לחיות.

אני הייתי מכוונת לטיפול.

לא יודעת מה באמת נכון.


חיבוק ענק ותאמיני בעצמך

בעיקר בעיקר תדאגי לעצמך

כשלא דואגים לך מבחוץ זה הזמן לדאוג לעצמך

לא לצאת כדי שיהיה לו שקט. את בסוף היריון וזה קשה ברמות.

מינימום שאת מסוגלת ולפנק את עצמך לתחושה נעימה.


חיבוקקק

חיבוק! לדעתי טיפול זוגי כי שניכם במצוקהירושלמית במקור
אני חושבת שיש פה נדנדה ששניכם מגבירים אחד לשנירקלתשוהנ

את ההתנהגויות


 

קודם כל, שמת לב שאת מתוסכלת שבעלך מגזים עם עזרה ואז נשאר בלי זמן לעצמו, כשאת עוש ה בדיוק את אותו דבר?


 

כשקוראים את מה שכתבת זה פשוט צועק שאתם לא סתם מתנהגים ומתנהלים, אתם מגיבים חזק מאד למתחת ללפני השטח.

את עוזרת לו יותר ממה שצריך, לכאורה זה יפה מאד מצידך, אבל מתחת לפני השטח את צוברת. הוא יודע את זה.


 

את מבקשת ממנו עזרה, מתחת לפני השטח את לא משחררת בכלל, אלא משאירה הוראות מדוייקות איך צריך להתנהל עם הילדים - למרית שהם שלו כמו שהם שלך - והוא יודע את זה, והוא מגיב בחוסר אחריות.


 

את מתקשרת אליו לשאול מה שלומו כשלא צריך, מתחת לפני השטח את צוברת עליי שהוא לא מתקשר, והוא יודע את זה. אולי הוא חושב שאת משגיחה עליו, כי הוא יודע שכשאת מתאמצת לפנות לו את הזמן לעבוד בשקט, מתחת לפני השטח את כועסת שהוא עוזר למישהו אחר...


 

אני חושבת שאת כנראה אישה חרוצה באופן יוצא דופן ועם לב רחב מאד, והברירת מחדל שלך היא לתת ולתת ולתת.

וגם לקחת אחריות, אולי כי את רגילה לזה שאת עושה הכי טוב.

אבל המציאות צועקת לך סטופ.!

אני חושבת שקל להגיד לך לשחרר, וגם את יכולה להגיד את זה אם תקראי ותיראי כמה חוסר איזון יש במשימות ביניכם. אבל אם היית יודעת לשחרר כבר היית עושה את זה

אז אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך, למה את חייבת לתת כל כך הרבה מעבר לגבול שלך? תשובות כמו כי אין על מי לסמוך או כי אחרת לא יהיה - זה פרשנויות שלך שיגרמו להגביר את אותה התנהלות.


 

תשאלי את עצמך מה את מקבלת מזה, שאת מגזימה ומגזימה ואז נסחטת ונגמרת?

מה את מרוייחה מזה?

אולי פשוט להיות הצודקת...

אולח ככה את רגילה שאמהות מתנהלות?

אולח יש לך תפיסה שרק ככה את ראויה לאהבה? שרק התמסרות טוטאלית ראויה לאהבה, ואם את חושבת על עצמך זה פסול?

אולי ככה את לא חייבת לבעלך יחסים כי הוא לא ראוי לזה?

אולי ככה את מוכיחה לעצמך שאת חשובה ונצרכת?


 

אני כמובן לא מכירה אותך, אני סתם זורקת אפשרויות. אבל כשהמציאות צועקת לך כל כך חזק שזה לא אפשרי ככה, כנראה שזה לא אפשרי ככה. אבל קשה להפסיק להתנהג בדרך היחידה שמכירים. אז צריך לנסות להבין מה קורה לך, למה את מגבירה ומגבירה על חשבונך ולא מצליחה להגיד - זהו, מכאן והלאה אני לא מסןגלת, ומותר לי לגמרי לנוח, וזה בסדר גם ככה.


 

כי את צריכה לשים לב, שאת לא סתם מוציאה את עצמך מהתמונה (על פני השטח...מתחת לפני השטח את זועמת על זה שאת לא נספרת בתמונה), את גם ממשיכה לתת מעצמך אחרי זה במקומןת שלא נדרש. למה ללכת עם בעלך לקניות, משימה לא מורכבת, כשזה החלק שלו בבית ואת בסוף הריון? איזה סיבה יש לזה? תשאלי את עצמך.


 

אני יודעת שמה זה קל להגיד, מקווה שלא פגעתי אני כמובן לא מכירה אותך ורוצה הכי טוב בשבילך❤️


 

ודבר אחרון

ברור שבעלך לא בסדר שהוא לא יותר עוזר בזמן של סוף הריון. אבל הרגלים לא משתנים בגלל שהמציאות משתנה, תיראי גם את לא שינית את ההרגלים שלך למרות שאת במצב גופני הרבה יותר דןרש.

את צריכה להבין מה עובר עלייך שגורם לך להתנהל ככה, וכשתוכלי את לשנות את מה שאת צריכה לשנןת, אני בטוחה שהמציאות תגיב בהתאם❤️

איזה תגובה יפה!!!לב אוהב
הי תודה ! רקלתשוהנ
בא לי פשוט לחבק אותך 🥺 וזהו. שולחת לך כוחעדינה אבל בשטח

אבל אני רוצה להגיד לך על עצמי, כי אין לי מושג עליך, שדברים שנראו לי איומים בהריון , כמה חודשים אחרי לידה כבר נראו אחרת..

אבל אני שולחת לך חיבוק , והלוואי והייתי לידך להחזיק לך תיד ולהגיד לך שיהיה יותר טוב. בטוח יהיה יותר טוב , אל תורידי דמעות , תמשיכי להיות אמא מדהימה לילדים שלך, זה ממש לא פייר שככה את מרגישה , לא מגיע לך. הכל יעבור , תמשיכי לחייך, להיות מדהימה ויפה! אל תיפלי לעצבות! ❤️

בעינייoo

במצב שאת לא מרגישה טוב לא חייבים להמשיך סידור שהיה בנוגע לעבודה שלו

‏את יכולה להגיד לו שאת לא יכולה לשמור לבד על הילדים ושימצא פתרון לזה

הגיוני שהוא לא רוצה שתיגעי לו בטלפון גם אני לא מוכנה שיגעו לי בטלפון


‏מבאס מאוד לא לקבל יחס אבל אי אפשר לקבל יחס בכח


‏ההורים לא קשורים לפה הם לא חלק מהקשר שלכם

אם יש בעיות שלא מצליחים לפתור אותם לבד אפשר לפנות לעזרה מקצועית

האמתאמאשוני

בכנות, נשמע שמרוב שאת צריכה אותו נוכח רגשית בעולמך, את רודפת אחריו באופן שמרחיק אותו.

בנוסף, מהכתיבה שלך עולה שאת מרגישה מאוד צודקת.

אין בן אדם שעושה הכל נכון וכל האשמה בדינמיקה שנוצרה היא על צד אחד.

לא יודעת איך נכון לפתור את זה כרגע, רק מציעה להגיע עם מעט סימני שאלה על ההתנהלות שלך סביב האירועים,

לא כי הרצון שלך אינו לגיטימי, אלא הדרך שבה הדברים באים לידי ביטוי בפועל, משיגה תוצאה הפוכה.

בנוסף, אם החלטתם שהחלוקה היא כזו שהוא המפרנס העיקרי ואת עם ילדים בבית,

אז סוף הריון זה משהו שמקשה עלייך בתפקיד שלך, הוא לכאורה יכול למלא את התפקיד שלו כרגיל.

האם דיברתם על זה בעת ההחלטה על ההריון שזה אומר שינוי מסויים בתפקידים והוא הסכים לכך?

בנוסף, את שולחת לו הודעות ווידאו כדי לשתף אותו ונפגעת מכתף קרה שאת מקבלת ממנו. אולי את מנסה לתת לו מה שאת זקוקה לו,

והוא מנסה לתת לך מה שהוא זקוק לו?

זה טעות מאוד מאוד נפוצה.

מי שרוצה התעניינות, מתעניין בשני,

ומי שרוצה שקט נותן שקט לצד השני וכך נוצר מצב שמי שרוצה שקט מקבל וידאו וחפירות,

ומי שרוצה התעניינות מקבל התעלמות.

במובן הזה שניכם עושים את אותה טעות בדיוק, את לא צודקת יותר ממנו בקטע הזה.

לא פירטת על הצבא, אבל מאוד הגיוני שהצבא גרם לו להקצין לאופי "הגברי"

והריון גרם לך להקצין לאופי "הנשי"

ולכן מה שמלכתחילה שם אתכם בחלוקה של מפרנס- מטפלת בילדים, די מתפוצץ עכשיו.

הקיצוניות הזו לא נכונה לכם, אבל אף אחד לא אשם בזה, אלא מה שצריך זה לקרוא את המפה מחדש ולהבין איך גורמים לו להיות יותר מעורב במה שקורה בבית ולך להיות יותר מפרגנת כלפי ההצלחות שלו בעבודה ופחות צרת עין כלפי העזרה שלו לאחרים (שמביאה לו ככל הנראה תחושת ערך עצמי גבוהה)

ועוד מילה על זה, גבר לא מרגיש הערכה כשעוזרים לו בקניות, זה אישה מרגישה ככה,

גבר מרגיש הערכה שאומרים לו ונותנים לו להרגיש וואו איזה גבר אתה!

איך הצלחת לפתור בעצמך את זה ואת זה.. כשמתקשרים לבקש ממנו עזרה בעבודה זה חתיכת סיפוק לאגו הגברי. והוא חי על זה.

אז נגיד במקום לעזור לו בקניות, שהואניעשה קניות לבד, יהיה לו שקט ומרחב בחירה איך לפעול במשימה הזו, וכשהוא חוזר להגיד לו יא תותח!! איך עשית את זה לדבר וואו!


בקיצור למרות שאת סובלת מהמצב, למטבע יש שני צדדים וכדי לעלות חזרה על דרך המלך צריך את שניכם ולא רק צד אחד.

אולי לפני לידה עם חופש גדול לא תהיה לכם הפניות לראות באמת אחד את השני, לבינתיים מה שאת צריכה עזרה פיזית, תגידי אותה במפורש.

אני יוצאת עם הילדים לפה ולשם, נסיים בשעה כך וכך ואתה תחזיר אותנו משם.

אני מטאטאת ערימה ענקית של בלגן לכיוון הכניסה לביתתודה לה''
מכל הסלון והחדרים,


בעלי פותח את הדלת ומסמן לי להמשיך עם הטאטוא- קדימה, החוצה לחדר מדרגות🤣🤣🤣


מי זורמת על שרשור יציאות של הבעל (על משקל פניני ילדים)?

חחחח יואו איך צחקתישושנושי
גם אני🤣🤣🤣תודה לה''
הוא גאון! אולי לשכנים יהיה חשק לסדר לנו😂😂יעל מהדרום
כן אה.. אני אמרתי לו שנגיד לכולם שהשהשכנים הוציאותודה לה''
ואיזה לא יפה זה😅😅🤣😂🤭🤭
😅😅מתואמת

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭


בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

צודקת אבל די אין איפה לדרוך זה חונק אותי...תודה לה''

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח


אבל תודה על התזכורת!!

מבינה אותך... אבל לפחות באמת תני לו לאסוף🤭מתואמת
חחח מבחינתי שתישאר שם בחודש הקרובתודה לה''

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

😅 העיקר שמסודר לך בעיניים...מתואמת
לפני עשור בערך בית מלא צפופים ב"ה ורצפה שחורהאנונימית בהו"ל
ברגע של שקט אמרתי יאללה  נרים כיסאות ונשטוף קצת, בסוף אחד הקטנים התעורר והורדתי את הכיסאות בלי לשטוף ובלי כלום והרצפה חיכתה שחורה בסבלנות.  


יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??


מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

אוי קורעעעעע😂😂😂😂תודה לה''
האמת שגם בעלי לא היה מבדיל אם כבר שטפתייעל מהדרום
לק"י


או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

מזכיר לי משהו חכם ששמעתי פעם124816
הייתי בשרות לאומי והתארחתי אצל מישהי עם ילדים קטנים והכיסאות היו למעלה, אחרי שטיפה, הצעתי לה שאני הוריד את הכיסאות, אז היא אמרה לי, אני משאירה אותם למעלה בכוונה, בעלי חוזר בערב מהעבודה, עד שהוא יגיע הילדים כבר יספיקו ללכלך את הרצפה, אם הכסאות למעלה הוא לפחות ידע ששטפתי וצריך לפרגן...
יצירתי😂יעל מהדרום
בדיוק!!גלויה

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

 

חחחחחחחחשירה_11

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

נכוןןןןן בחיים לא היה עולה על דעתי..תודה לה''
לא נעים לי להגידבאתי מפעם
כשהייתי ילדה ביסודי הייתי תורנית בכיתה ובסוף הלימודים צריך לטאטא את הכיתה, אני וחברה טיטאנו ובסוף הופנו הכל החוצה לפרוזדור 🫣🫣🫣
הילדים שלי עושים את זה כמעט קבוע בחדרים שלהם🤭מתואמתאחרונה
אני רוצה לפרוקשושנושי

סיפרנו לגדול (3.3) לפני יומיים שסבתא מגיעה לערב לביבות,

שעתיים אחרי מתחיל להתלונן על כאבי בטן ממש מתכווץ מכאב

אחרי כמה התקפי צרחות עם תלונה על כאבים הולכים למוקד לילה

מחכים שעות עד שיואיל בטובו בכלל לשתות קצת מים כדי לעשות בדיקת שתן.

דם צילום הכל תקין.

חוזרים לבית עם המלצה לבדיקה בקופה

אני לוקחת יום חופש ונשארת בבית וכל שעה שעה וחצי שוב התקף צרחות

רצה לקופת חולים הרופא אומר שבסהכ אם אין חום שלשלוים הקאות - להמשיך לעקוב.

בבית הוא כל היום על יוטיוב ורק זה מצליח קצת להסיח את דעתו מהכאבים (למרות שעדיין מידי פעם מתכווץ מחדש).

לאורך כל הזמן הזה התלבטתי אם יש קשר לרגשי כי באופן כללי קשה לו עם יציאה מהשגרה.

וגם אני לפני אירועים מתהפכת לי הבטן מהלחץ וההתרגשות (לא אוהבת בכלל בכלל אירועים)

בקיצור סבא סבתא וכל הדודים הגיעו, היה ב"ה מדהים וטעים (לראשונה חמותי מתארחת אצלי מאז החתונה , ולא התחתנתי לפני שנתיים..)

אני ובעלי היינו ממש בטוב. הזמנו אותם מתוך מקום שלם שזה הבית וזה האוכל - זה לא שנכנסנו לאיזה טירוף סביב ההכנות.

אחרי שהם הולכים הילד אוכל לראשונה מזה יום וחצי שלא אכל כלום לא בבית ולא בגן - 2 לחמניות ועוד מלא תוספות.

5 דקות לאחר מכן אומר לי זהו כבר לא כואבת לי הבטן.

היום בבוקר מתעורר שואל על הרגע הראשון סבא וסבתא מגיעים היום? 

לא. 

אז לא כואבת לי הבטן.

 

אין לי כח לאתגרים.

מיציתי.

 

וואייי חיבוק💙ואז את תראי

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?


יוצא לכם לראות אותם הרבה?

שאלתי אותו אם רוצה שלא יגיעושושנושי

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

 

וזה קורה רק עם סבא וסבתא האלו? איזה חמודיPandi99
מעולם לא נתקלתי בתופעה כזאת, ככה שכן - רק איתם.שושנושי
הייתי כן מעוררת אותו לשיח מותאם לגיל בנושאPandi99
האם יש משהו בסבתא הזו שמאיים או מפחיד?
הסבתא הזו שהיא חמותי ברור שבעיניי היא בלתי חחחשושנושי

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

יש זמנים שהיא עם הילדים לבד?כורסא ירוקה

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.


ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

אני לא מצליחה לחשוב על סיטואציה כזאתשושנושי

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

 

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

 

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

 

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

 

 

 

זה לא פתרון לא להפגישתודה לה''

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

הוא במפגשים גם ככה איתנו כל הזמןשושנושי

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

 

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

סורי שאני אולי נשמעת תוקפניתשושנושי

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

את לא נשמעת תוקפניתתודה לה''

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

זה לא הכיווןשושנושי

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

אתם נשמעים אלופים!!!תודה לה''
לא אמרתי לא להפגישכורסא ירוקה
אנחנו מפגישים ודואגים שלא ישארו איתה לבד, ככה שזה גם מפחית סיטואציות בעייתיות, וגם במידה ומשהו נאמר אנחנו יכולים לשים גבול במיידי. כבר יצא לי להעיר לה מול הילד כי היא העירה לו משהו שמבחינתה היה בדיחה אבל הוא לא הבין ונעלב עד עמקי נשמתו כי אם זה היה משפט מאיתנו זה היה נזיפה קשה והוא באמת לא עשה שום דבר. 
וכן יכול להיות שזה משהו שקרה מזמןכורסא ירוקה
אין מה לעשות. פשוט לתת לו את הזמן ולהתעקש שגם היא תיתן לו. וגם אם יקח עוד הרבה פעמים לתקן את הקשר ביניהם, בסוף זה יקרה
איזה חמודיאורוש3
צריך לאט ללמד אותו שיח רגשי. הוא עוד קטן,אבל מלא דוגמא אישית. אני ממש מתרגשת לחזור היום לעבודה אחרי חופש, זה קצת מפחיד אותי כי התרגלתי לחופש. אני קצת עצובה היום כי..., היום ממש שמחתי בעבודה כי... לחשוף לחשוף לחשוף. לדעת שהוא ''מועד'' להתרגשויות משינויים ולדבר את זה. אני רואה שאתה קצת לא מרגיש טוב, אתה יודע שלפעמים כואבת לי הבטן כשאני מתרגשת? זה בסדר, בא נכין תה חם. זה לא שזה קסם. זה תהליך. היו לנו כמה חתונות קרובות בטווח של כמה שנים קרובות. אחד הילדים שלי היה פשוט מעלה חום. לפני החתונה האחרונה דברנו מלא על כמה זה מרגש ומה הולך להיות, המחזנו בבית את החופה. וואלה היה שמח והרגיש מעולה... 
יש בבית מלא שיח רגשישושנושי

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

וואו, איזה ילד רגיש!מתואמת

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

קראתי על זה קצת - בדיוק מה שקורה אצלנושושנושי

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

אויש, חיבוקמתואמת

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)


בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

מהההשירה_11

וואוו

לא ציפיתי


יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור


חיבוק ענק בטח את בשוק

נשמע לי שזה ההמון, לא הסבתארקלתשוהנ

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

 

מעודד לשמוע על הילדון שהיו כאבי בטן רק כשהיו אורחישושנושי

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

דיייי...באתי מפעםאחרונה

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

אירוע ברית במשפחה ממש קטנהאנונימית בהו"ל

יש לנו משהו כמו 15-20 מוזמנים

מצד אחד ממש הייתי רוצה לחגוג, לשמוח על הנס המדהים הזה

ומצד שני חושבת איפה לעשות וכמה להשקיע כי קייטרינג לא יעשה מספר כל כך מצומצם של מנות וגם לשכור אולם זה לא זול.


לצערי אין לנו עזרה של משפחה. אני ובעלי והקב"ה, אז צריכים לחשוב קצת מראש מה עושים ואיך.

לעשות ברית בבית זה פחות אופציה כי אחר כך נשאר לנו כל הבאלגן לסדר וגם אין לנו חצר וכאלה.


כל כך הייתי רוצה גם להביא צלם ולעשות קיר בלונים וכו אבל מרגישה שזה יהיה בזבוז...


אשמח לכל דעה או רעיון

קלאסי למסעדה. וזה גם הכי כיףירושלמית במקור
ובחדר פרטי שם תוכלו לקשט קיר כרצונכםירושלמית במקור
מה עם לסגור מקום בבית קפה או מסעדה?ואני שר

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

אנחנו עשינו במסעדה לכמות של 20 איששושנושי

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

אפשר לשאול איזו מסעדה?אנונימית בהו"ל

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

רודריגז בהר חוצבים ירושליםשושנושי

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

כמה עולה דבר כזה? סתם מעניין אותיתודה לה''
ברית שהיתה לנו בגודל כזה בערך הזמנו מהולי ביייגל כמה מגשי אירוח עלה 2000 בערך לדעתי 
יצא לנו באזור ה 4שושנושי

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

 

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

 

 

אה לא זול...תודה לה''
יותר זול מלקחת אולם קייטרינגשושנושי

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

ילדת כבר או שאת במחשבות מראש?איכה
אם עוד לא ילדת, אפשר להזמין עיצובי בלונים וכל מיני דברים כאלו משיין ואליאקספרס.


זה זול ומרשים.


ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

למשל -איכה

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

איך אני אוהבת את הדברים האלו 😍איכה

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות


אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

אפשר גם להזמין טייק אווי ממסעדה לאולםאחת כמוני
רק לקחת בחשבון כלים, עריכה ומילצור
לפעמים יש נשיםבאתי מפעםאחרונה

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

איפה ממליצות לקנות מתנות לילדים דרך ביימי אול?תודה לה''

מצאתי רק את טויסאראס והם יקרים פחד...


יודעת שיש את צומת ספרים...

אשמח לעוד רעיונות..

סטימצקי אם מקבליםכורסא ירוקה

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

אגב לסטימצקי וצומת יש גם משחקיםכורסא ירוקה
מהמון סוגים - בובןת, משחקי קופסה הרכבה וכו 
רעיון מעוללההתודה לה''
תודה רבה!! רוצה לקנות להם דמי חנוכה..תודה לה''
אולי yolo,ביגודחילזון 123
אגב את יכולה אולי להתקשר אליהם ולבקש להמיר את זה לשובר שלהם מסוג אחר
מה התכוונת שובר אחר? ותודה!תודה לה''
יש לביימי כמה סוגי שוברים תראי באתר שלהםחילזון 123
כאילו ביימי אול וביימי בייבי וכזה?תודה לה''
לא נראה לי שבסוג אחר יהיה יותר מבחרהשם שליאחרונה
פחות יש שם חנויות צעצועיםהשם שלי

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.


אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.


או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.


יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

ממש תודה על הפירוט!תודה לה''
ואני צריכה לקנות סידורים ולהבדיל תחבושות רב פעמיותתודה לה''

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?


סליחה שאני חופרת 🤭

הערות על המשקלאין לי הסבר

"וואי, איך את כל כך שמנה?"

"ממש רואים שהיית בהריון"

"את נהיית הר''

.

.

.

הערות צובטות, נכון?

לכל אישה שעיניה בראשה ברור שהיא לא תעיר למישהי על כך ששמנה לאחרונה, או שהיא נראית אחרי לידה.

אז למה כשזה לצד השני זה מותר?

למה זה לגיטימי בעיני מרבית הנשים להגיד לי ''איך את כל כך רזה?'', ''לא רואים שילדת!''.

.

.

.

זה לא לגיטימי, בדיוק כמו שלא לגיטימי להעיר על הצד השני.

לתת הערות על משקל, כל משקל שהוא, זה בעייתי.

זה נושא רגיש.

גם אצל מישהי ששוקלת מעט.

.

.

.

אתן לא יודעות מה ההתמודדות של אותה אחת.

אולי יש לה הפרעות אכילה? אולי היא בדיכאון?

אולי היא בטיפולים רפואיים שגורמים לכך?

.

.

.

משערת שאצל הרוב יש ''כוונה טובה'' ומבחינתן זו ''מחמאה''.

אז שתדעו- לפעמים זה לא.

לפעמים זה יושב על פצע פתוח, ולפעמים זה פצע שכבר הגליד.

אבל ''משקל'' זה עקב אכילס גם אם את שמנה וגם אם את רזה.

.

.

.

והלוואי שהצלחתי להאיר עיניים.

והלוואי שאפסיק לקבל 5 הערות כל יום בעבודה על כך שאני רזה.

כי מבחינתי

זו לא

מחמאה.


 

 

חג שמח🌟

עכשיו הבנתי אין לי הסבר

בד''כ זה לא ''את נראית טוב'' אלא הערות על המשקל עצמו...

תודה שהבהרת את כוונתך❤️

הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדולל
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
מהניסיון שליואני שראחרונה

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.


ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

למה לא לחשוף ילדים למסכים?אנונימית בהו"ל

אשמח ממש לתובנות..

למאמרים, להכל.

אני שמעתי שזה גורם לקשב וריכוזכבתחילה
אלימות, שיעמום מדברים אחרים/מיצוי מהר של דברים אחרים. 
ממש לא בריא למוחDoughnut
זה גירוי חזק מדי למוח וגורם לנזקים מגוונים. יש הרבה מידע ברשת אם מעניין אותך.
ציפייה לא ריאלית למענה שיתן לך כאן רשימות וקישוריםאלישבע999

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  


בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  


בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

אני רק אגיד שאני ממש רואהואילו פינו

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

בול!שושנושי

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

מצרפת קישורoo

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא


 

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת


 

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות


 

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

 

מצרפת מצגת שהכנתי באיזה קורסתודה לה''
ואפשר גם להקשיב לפודקאסט של לוקחים אחריות בספוטיפיתודה לה''
זה הנושא שהם עוסקים בו- מסכים
אני לא רוצה שיהיה לי טריגר לעימותים מולםדיאן ד.

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

 

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

אני רוצה להגידתקומה

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.


נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

מעניין ממש. תודה!תודה לה''
המסכים היום זה לא מה שהיה פעםהמקוריתאחרונה

כל התכנים זמינים כל הזמן

אני זוכרת שאחי הקטן היה בן 3 וידע שאבא שלי צריך לחזור מהעבודה כשמסתיימת תכנית x, והוא איחר והילד נלחץ

מאזעברו הרבה מים בנהר ויש vod וטאבלט ונייד וכל הזמן יש מה לראות וזה מפתה וממכר

כשהייתי ילדה היו תכניות קבועות בשעות קבועות וזה מה שהיה ובנוסף היו לנו חיים מחוץ למסך והיום זה שונה והכל יותר זמין

אז כן צריך להפעיל שיקול כי בסוף יש לזה השלכות

גם כמבוגרים

כמה אנשים היום מדברים בטלפון? נפגשים פנים אל פנים? הרבה פחות מפעם

וכהורים - היום המסך בקלות הופך לבייביסיטר בכל שעה ביום וזה מרחיק מאיתנו ההורים התמודדות מול הילדים לדעתי וגם האפשרות לפקח על תכנים ומינון נשחקת עם הזמן כי זה נח ונותן שקט


אצלי באופן אישי אין מסכים לילדים כרגע . אולי פעם בכמה שבועות מראים להם סרטון מצחיק וזה בסדר בעיניי

הגיע הזמן לשרשור חדש ובו גם יוזמה יפה לחנוכה!זמן רנה


מתחברים בחנוכה תשפ"ו


מוזמנות להצטרף וגם לספר לנו פה איך היה.. וכמובן גם לקחת זמנים נוספים 🙂

בע"ה בלנד מעכשיו עד 19פצלשהריון

אולי יעניין אותך