החופש הזה מציף לי דברים שאני לא אוהבת.
מרגיש לי שאני מגדלת חבורת מפונקים עצלנים.
רוצים רק לקבל ומעט מאוד לתת, אם בכלל.
גילאי 3-12 מאוד בוגרים לדעתי.
כל היום נדבקים אליי, מלא מלא דרישות.
הם לא יכינו לעצמם אוכל סביר - יאכלו מה שהכי קל ומהיר, גם אם זה זבל. למרוח סנדביץ' או להוציא פרי לא בא להם.
משעמם להם - הם רובצים על ספה/רצפה.
פרצופים חמוצים ומלא עצבים.
רוצים רק מסך ולהתלונן כמה שיותר.
אני מבקשת עזרה, גוררים רגליים ועושים הכי מעפן שיש. או שאומרים אין לי כוח, למה אני.
עייפתי, באמת.
מגיע רגע שאני מתהפכת עליהם ונשבעת לעצמי שזהו, שביתה בבית. לא יוצאת איתם, לא קונה להם, כלום.
אבל זה לא עובד כמובן.
אין לי כוחות
