יש לי כלל פשוט

ככל שאני נותנת פחות

הם מעריכים יותר

אין לי בעיה עם הרבה מסך

אצלי הם כן מכינים לעצמם אוכל נורמלי מגיל קטן (אני לרוב לא עומדת להכין למי שמסוגל בעצמו)

בעיקרון אצלנו עדיין לימודים

כשיתחיל יש לי תכנון לשבוע הראשון וזהו

אח"כ אני מזכירה להם שהם כבר בילו כהוגן באותו שבוע 

הם יאכלו ביסקוויטים ולא יכינו משהו מזין

ואני לא יכולה לעשות הכל בבית זה פשוט מתיש

שאחד ההורים יבשל.

לא מצפה שהם יעמדו ויבשלו לעצמם ולשאר האחים.

אפשר בבוקר ובערב שזה לא ממש ארוחה מסובכת לתת להם תפקידים,

להכין טבלה מה אוכלים כל יום

מה כל אחד עושה

אבל בגדול אנחנו ההורים צריכים להוביל.

זה מאוד מאוד אוטופי לחשוב שהם יעשו הכל מעצמם

זה שזה קורה בבתים מסויימים לא אומר שככה יכול להיות בכל בית

לא מכינה לילדים מגיל 8-9 ארוחות בוקר/ ערב

הם מספיק גדולים להכין בעצמם

‏ארוחת צהריים יותר הגיוני להכין וגם בגיל 12 כבר אפשר לעמוד ולהכין צהריים לכולם

יכולים להיות תלויים בי כדי לאכול ארוחה מסודרת וטובה.

אם אתן להם להסתדר לבד, הם יסתדרו

אבל יאכלו קורנפלקס עם חלב

עוגיות

עוגה שנשארה משבת

מבחינתם זה בסדר

ואם מבחינתי לא

כאן אני צריכה להתערב.

השיח על תזונה נכונה קיים מגיל אפס

ככה שאין פה ילד שיבחר באופן קבוע לאכול ארוחת בוקר לא מאוזנת

גם אם אף אחד לא מכין לו

בגיל 8-9 כבר יש מספיק יכולות כדי להכין ארוחות קלות

יש ילדים שגם בגיל 18 לא יודעים להכין

לרוב זה בגלל שהכינו להם כל השנים

ארוחה חמה כל יום!

אני לרגע לא מתנערת מהתפקיד שלי..

וזה מרגיז פי כמה שרק כשאני מכינה הם אוכלים נורמלי, אחרת אין להם כוח.

בוקר למשל, בחיים לא יטגנו חביתה, יפתחו טונה או יחתכו ירק. מצידם יאכלו קורנפלקס 5 פעמים ביום.

וכן חשוב לי שיאכלו בריא ומאוזן אבל נמאס לי לעשות בשבילם.

מתלוננים שרעבים ואין להם כוח להכין

ובכללי לא בא להם להתאמץ בכלל

אם הייתה לך אפשרות, לא היית רוצה איזה גמדון בית שיעשה לך הכל ולא תצטרכי להתאמץ?

לא חושבת שיש מה להתעצבן על זה, זה ממש טבעי והגיוני.

איפה שלא צריך להתאמץ, למה להתאמץ?

גם את איפה שלא צריך, אל תתאמצי.

מפריע לך שהם אוכלים קרונפלקס? אל תקני.

איפה שהן יפסידו מחוסר מאמץ, הם יתאמצו.

כשזה משגע אותך, זה מרחיק אותם מלקחת אחריות.

הם מתלוננים שהם רעבים, תעני להם- גם אני.

מה שאתם מכינים לעצמכם תכינו גם לי.

משעמם להם? תשאלי לאיזה תגובה/ עזרה הם מצפים.

נניח מבקשים שתקני חומרי יצירה, תגידי להם שיכינו רשימה.

נניח מבקשים לצאת לפעילות/ אטרקציה תני להם להוביל פתרון מה הם רוצים שיקרה.

לגבי סדר וניקיון, שמתי לב שאם אני מגדירה לילדים זמן למנוחה, ואומרת מתי נגמר זמן המנוחה ומתי המנוחה הבאה, הם משתפים פעולה יפה. לקטנים אני עושה 10 דקות של כרגע,  מנוחה ועוד עשר דקות של עזרה.

לגדולים רבע שעה ואז עוד רבע שעה, וזה מספיק כי כשהן משתפים פעולה יפה מספיקים הרבה.

לק"י

אצלי 2 הגדולים בני 10.5 ו-7.5 כן מכינים לעצמם לפעמים אוכל בבוקר ובערב. בדרך כלל לחמניה/ פיתה עם גבנ"צ וזיתים וכדומה.

חביתות לרוב אני אכין.

מעצבן אותי העצלות באופן כללי והתחושה שהכל מגיע להם

וכמו שמישהי כתבה מעליי ככל שעושים בשבילם פחות הם מעריכים יותר

וזה כל כך מבאס אותי

כי אני באמת רוצה להיות האמא שעושה לילדים מאהבה ואני משתדלת להעניק בכיף

אבל מגיע הרגע שאני מרגישה מנוצלת

ואז מתהפכת עליהם ולא בא לי לעשות בשבילם כלום

והתחושה הזאת שאני נלחמת בהם לא טובה לי

אבל הם באמת לא מושיטים לי אצבע

ונגמר לי מזה

הילדים שלך מתנהגים כמו כל הילדים וזה לא נכון להתייחס אליהם כמו איזה נצלנים ולצפות שהם ישתנו מעצמם.

זה חלק מהתפקיד של ההורים לנהל את מטלות הבית ולחלק תפקידים בין הילדים.

אני חושבת שאם הילדים ישתתפו במטלות בהתאם לגילם (למשל הורדת כביסה מהחבל, לזרוק את הפח, לערוך שולחן, לפנות כלים מהמדיח ועוד) גם ירדו לך מטלות וגם יהיה לך יותר "כיף" להכין להם ארוחת בוקר (סתם דוגמא).

צריך לדעת שזו עבודה קשה לנהל את המטלות האלה כי רוב בני האדם כולל ילדים לא נהנים מהן. אצלנו למשל ביום שישי אפשר לראות מסכים רק אחרי שמסיימים את המטלות לכבוד שבת וזה לגמרי מקצר תהליכים 😉

להפעיל מייבש

לסדר קניות (מה שלא גבוה להם)

לאסוף משחקים

לנקות עם מגבונים / תרסיס ניקיון כמו תרסיס לחלונות (לנקות שולחן מטבח, אי, כסאות, ארונות מטבח, מקרר, דלת ויטרינה. עד גובה הידיים שלהם כמובן).

אם יש שואב רובוטי או שואב שוטף הם יכולים לנקות איתו

להזיז את הספה כדי להוציא את הצעצועים שנכנסו תחתיה

לק"י

הם כן עושים דברים, אבל לרוב לא ייזמו מעצמם עבודות בית.

ולמרות שאני מבינה שככה זה ילדים, זה עדיין מעצבן...

אולי שווה לעשות איתם ישיבה ולדבר על הדברים, להעלות מה שכתבת, לחשוב על פעילויות לחופש.

את הילדים נכון לחנך לעזור בבית עבור עצמם-שיתחנכו למידות ותכונות טובות של לקיחת אחריות ואכפתיות ועמל והשקענ וכו וכו

ולהבין שזה תהליך למידה וזה הדרגתי ולוקח זמן

לשים לב שיש שוני בין הילדים -יש לכל אחד תחומים שיותר קל לו לעזור ויש שיותר קשה. ולא צריך את הכל יחד או לדרוש רק מה שקשה

אני משתדלת לבקש מהבת הגדולה ששונאת לסדר למשל... לעשות דברים אחרים

זה לא שאף פעם היא לא תצטרך להתאמץ לסדר

אבל הסדר לא מה שחשוב בייני אלא הלמידה שלה לקחת חלק ולפעמים גם להתאמץ ולעשות עבורו משהו שלא קל לה.

וזה גם נחמד שזה עוזר לנו מדי פעם

אבל להציב את כל הציפיות כדי שיעזרו לנו זה לא נכון בעיני

כי את מתערבבת

את נכנסת לזה בפן אישי

מפרשת שזה כנגדך

והאמת שילדים הם לא כנגדנו

הם פשוט בעד עצמם

וזה טבעי

ואנחנו יכולים לנתב אותם

לכוון אותם להגדיל את הכלי..להרחיב את המבט.. ללמוד להרגיש את הסביבה יותר

אבל זה תהליך

אל תצפי ותתאכזבי כל פעם

תתבונני ותלמדי

מה החוזקות של כל אחד

מה הנק' שחלשות

איפה את חושבת שיש לך תפקיד לכוון

ואיפה לא

מה הציפיות שלך- האם הן עבורך או עבורם?

זה מרחב להתבונן וללמוד ממנו

בהסתכלות שהעשייה שלהם היא 'עזרה'

כי אם הם רק עוזרים אז האחריות נשארת עליך והם לא מרגישים מחויבים למשהו

אצלנו אין משימות ואף אחד לא צריך לעזור

אלא הבית מתנהל בשותפות

אם למישהו נשפך משהו

הוא ינקה

גם אם הוא בן 5

הוא ינקה כפי יכולתו

הוא לא יחשוב שמישהו צריך לנקות את מה שהוא לכלך

ככה בהכנת אוכל (בגיל מתאים) ובשאר ההתנהלות של הבית

נראה לי שזה מתחיל בהתנהלות הזוגית

אני לא אחראית על הבית ובעלי עוזר

אלא שנינו שותפים מלאים באחריות

אם יש תפיסה שהאמא אחראית לניהול הבית

כנראה הבעל והילדים לא יקחו אחריות 

בא לך להיות האמא שמעניקה

ומבאס אותך שאת צריכה לבקש ושהם עושים לך פרצופים

אולי את מתבאסת עליהם כי את לא רוצה להיות האמא שדורשת, והם מכריחים אותך להיות כזו.

אבל אם תתבוננו בזה תראי כשאת מניעה אותם לעשיה את הכי מעניקה להם בעולם -

את מעניקה להם מיומנויות חשובות לחיים,

את מעניקה להם שותפות בבית,

את מעניקה להם סיפוק

את מעניקה להם עצמאות.

וכשאת עושה במקומם כשאת לא רוצה - את לוקחת מהם

כי את מייצרת להם אמא מבואסת מלאת טינה.

אני דוקא חושבת שיש עניין כן לעשות בשביל הילדים גם מה שהם יכולים בעצמם, כן לפנק ולתת להם מעבר. אבל להקפיד לעשות מתוך שמחה. ממש להיות ערנית למקום של מה שאת רוצה לתת ואם לא - אז לסרב באהבה.

אני מרגישה על הילדים שלי שהמון זה דוגמא אישית, אם אני מתלוננת על המצב של הבית ועל זה שצריך לנקות - גם הם לא ירצו לנקות, כי מי רוצה לעשות דבר כל כך מבאס?

ילדים חיים בעולם של משחק, לעשות "כי צריך" זה שייך לעולם המבוגרים. אז קודם כל אפשר לחזור להיות קצת ילדים בעצמנו ולחפש איך אנחנו נהנים מהעשיה, וכדי להפעיל את הילדים כדאי להיות כמה שיותר יצירתיים, להפעיל משחקיות גורמים מעוררי מוטיבציה אחרים (דווקא לא פרסים לדעתי)

אגב אצלנו אחד הדברים הכי מעוררי מוטיבציה זה לשמח את אמא...

דבר ראשון על הכבוד  שבאת וכתבת

ואת שמה את הדברים על השולחן ועוצרת לשים לב שזה לא מה שאת אוהבת  ורוצה לעצמכם...

ממליצה ללכת להדרכת הורים,

הרבה פעמים התשובות נמצאות אצלנו בפנים

אבל עצם זה שיושבים עם בעל מקצוע וחושבים על הדברים מסודר יכול לעשות ניסים ונפלאות.

נשמע שהמצב אצלכם כבר ממש ממש קשה לך והדינימקה היא כבר שבאסה גוררת באסה,

אז אולי כבר כדאי להמשיך למשוך

אלא לתת לזה רגע את ההשקעה בזה ובע"ה יצא מאוד לטובה

ותצמחו בגדול מהמקום הזה!!

אישית אני מאוד אוהבת את התכנים של אורה פולק ומקבלת ממנה,

אבל לא התנסיתי בהדרכה אצלה.

בהצלחה גדולה!!

באמת שקראתי כל תגובה פעמיים. תודה על העצות החכמות! 🫂

אני תוהה לגבי הנושא של תפקידים קבועים. כרגע הססטוס הוא שאני מבקשת לפי הצורך וזה די מעייף אותי אבל בפועל הכי יעיל. אין לי רעיונות לתפקידים קבועים כי הכל בבית דינאמי בעיניי וזה לא יהיה משמעותי עבורי. אני צריכה 'הושטת יד' במהלך היום בכל מיני דברים שצצים ואז מרגישה שאני צריכה להתחנן. משגע אותי שאני מבקשת ואין היענות. השאלה אם תפקיד קבוע יתבצע יותר בקלות לעומת בקשות משתנות בתזמונים שונים…

לק"י

עם פירוט כזה:

- לאסוף 25 פריטים לזבל.

- לאסוף 20 חלקי משחק למקום.

- לבחור משימה נוספת לבחירה.

וכדומה.

במצב שהבית הפוך בהגזמה (כמו שהיה אצלינו לאחרונה) זה לא עזר מאוד, אבל כן הקל. והם שיתפו פעולה יפה (בעיקר 2 הגדולים. בת החמש אספה דברים בלי לספור).

אפשר גם לעשות רשימה של משימות מוגדרות, וכל אחד בוחר 2-3 או יותר משימות:

- לאסוף משחק איקס.

- לשטוף כלים בשריים.

וכו'.

אצלינו לקבל זמן במחשב ביום שישי מותנה גם בלעזור, אז זה גורם לפחות לחלקם לעזור.

ועוד משהו- תבדקי אם יש דברים שגורמים ליותר בלגן בלי לשים לב. אצלינו לצערי זה קורה🤦‍♀️ ואני צריכה להיות נודניקית על זה. דברים כמו: שמשאירים כלים על השולחן בסוף הארוחה, אוכלים חטיף ולא זורקים לפח, לא אוספים דברים בגמר השימוש (לא מדברת על משחקים גדולים שבשימוש יומיומי. יותר דברים קטנים שמתפזרים לכל עבר).

ושלא תחשבי שאני לא מבינה את הצורך להתחלק בעול הזה. הלוואי ויכולתי להביא עוזרת שתאפס פה, ואז הילדים היו נדרשים לעזור יותר בשביל החינוך, ופחות כי חייבים אותם.

תחשבי שגם לך כמבוגר יוצר קל להיענות למשהו שאת מוכנה אליו נפשית מרא

ולא הקפצה- בואי עכשיו תעשי ככה

לכן עדיף לדבר על הדברים בישיבה מסודרת

בזמן טוב ורגוע

ולעשות בנחת תיאום ציפיות

כשלך ברור מה את רוצה

אבל את גם בהקשבה אמיתית לרעיונות שהם מציעים

נגיד לפנות זבל מחדרים

לקלוף תפו"א

הורדת זבל

שטיפת כלים.

ואז כשצץ לך משהו את פונה למי שהמטלה שלו.

זה מה שעובד לנו כרגע 

לגבי זה שככל שנותנים להם הם יותר מפונקים ומתלוננים.

שבת אחת לפני שלושה שבועות אני מוצאת את עצמי מתווכחת עם ילד בן 10 שיפנה את מה שנשאר מהשולחן, אני שוטפת כלים, אני מטאטא, אני מכניסה סלטים לקופסאןת...רק תפנה את בכמה צלחות שנשארו בשולחן שזה ממש 3 צעדים בין השיש לשולחן.

''למה רק אני? " וכו'.

ואז יצאתי על כל הילדים שלי ב200 קמ"ש על כל ההתנהגות הזאת (פיות מומלץ) והודעתי להם חגיגית שאין יותר את זה אצלי בבית.

יש לי לוח מחיק, כל יום אני רושמת לכל ילד משימה, רשימה מסודרת ומקריאה למי שצריך. לפי הגיל שלו, למשל ילד בן 4 להוריד כביסה.

ילדה בת 6 לפנות שולחן ולנקות (בסדר, זה לא הכי נקי..) ילדה בת 8 למשל, לסדר חדר שלה... ילד בן 10 פעם למדתי אותו לנקות שירותים, ממש הסבר מפורט, אז לפעמים דברים כאלה. וגם לפעמים המשימה יכולה להיות לחתוך ירקות לארוחת ערב וכד'. הם יודעים שאם הם לא עושים את המשימה הם לא יכולים ללכת לחברים/ מסך/ בריכה/משחק.... תלוי מה יש באותו יום. מה שאני באה להגיד,  שכשהכל מוגדר, קבוע, מסודר, אז יותר קל להם להפנים שיש לזה תוקף.

אבל לדעתי ממש חשוב לחנך ילדים מגיל צעיר שאין פה משרתים ושום דבר לא נעשה מעצמו

וזה ממש חובה לשאת בעול של הבית ולהיות חלק.

כשהתחתנתי והגעתי לבית של חמותי הייתי בהלם לראות איך היא

מכינה את כל השבת, מארגנת את כל הבית, עורכת את השולחן, מורידה כלים

מגישה מנה הבאה, שוטפת כלים וכו' וכו'

וכולם יושבים להם באיזי בנחת ומדברים.

וכששאלתי את בעלי על זה הוא היה ממש נבוך

הם פשוט מעולם לא חשבו על זה.

כיום בעלי ואני משתדלים לעזור שם הרבה וגם הכלות הבאות שהגיעו.

אבל הילדים בבית לקח המון זמן עד שהבינו שאמא היא לא משרתת ולא אמורה לעשות הכל בעצמה

אבל אם אמא לא אומרת כלום ולא מציבה גבולות אז איך הילדים ידעו.

וגם כשאני הייתי ילדה, היינו כמו הילדים שלך

מתי שרק יכולנו להתחמק מעבודות הבית התחמקנו

כי מה לעשות, קשה לשכנע ילדה בת 10 שזה כייף לשטוף כלים ולסדר סלון

והיו פעמים שהיא עשתה לנו שביתה והבהירה שאצלנו זה לא קביל.

ואם אף אחד לא שטף כלים בשריים מאתמול אז אופס אין לה איך להכין ארוחת צהריים למחרת.

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מידה 2-2-

אז אולי אין כינים?

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..

לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..

ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים

חיבוק על התחושות ♥️

יש לי דודים חילונים שמאלניים.

הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)

בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.

מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..