כל הכבוד לך שבדקת אפילו שזה משהו שלא בא לך בטבעיות!

מאחלת לך שהבת שלך תמיד תהיה עטופה רק באהבה

אני מאוד מתלבטת אם להקליט ואם כן איך.

הקטן שלי נמצא אצל מטפלת פרטית שאנחנו מכירים כבר שנים!

אני בעצמי הייתי אצלה, כל האחים שלי.

כל מי ששולח אליה זה רק כאלה שאחים של ההורים היו או אחים של הילדים.

והיא אישה מהממת ממש

אבל

אא לשאול אותה יותר מידי, היא ישר משדרת שכאילו מה זה אני לא סומכת עליה? היא תמיד תענה כמובן אבל מורגש שהיא לא מידי אוהבת את זה

וזה תמיד היה ככה, כל השנים

וגם אמהות אחרות מרגישות ככה

הילדים תמיד היו מאוד מבסוטים אצלה, עם תאבון בריא, שמחים, רגועים, נרדמים די בקלות, מתפתחים יפה, חוזרים עם טיטול נקי תמיד!

היא מאוד אחראית ומסורה וחמה ואוהבת

עברתי על העמוד של המטה למאבק למען הילדים ושום דבר מהדברים האדומים לא מתרחשים למעט מצלמות שאין אצלה.

אז למה לשלוח מקליט?

כי נתקלתי בקרוב משפחה שלה שאמר לי שהיא כבר גמורה מהעבודה וקשה לי כי היא בזה המון שנים אבל במצב שלה היא לא יכולה להרוויח יותר במקומות אחרים.

אמאלה

וזה ממש לא מורגש לי ביומיום.

הבעיה שאם חס חס וחלילה היא תופסת את המקליט היא תכעס מאוד מאוד.

היא מהדור של פעם, פעם אף אחד לא היה שולח מקליט, מבחינתה אנחנו סומכים עליה במאה אחוז, יש לה כל שנה בערך 400 אחוזי רישום. היא באמת משהו מיוחד.

ואני לא רוצה לוותר עליה

אז בבקשה בלי תגובות של שחור לבן כי לא הכל ככה בחיים.

היא חשובה לי ואני אוהבת אותה אבל את הילד שלי עוד יותר

מתלבטת אם יש דרך לבדוק את הדברים ולהרגיע את עצמי בדרך שהיא לא מקליט

מקווה שהצלחתי להעביר את הסיטואציה כמו שצריך ואת המורכבות.

(אני מידי פעם מגיעה באמצע היום בלי להודיע לה ומאוד שמחה ממה שאני רואה).

זה שהיא גמורה מהעבודה לא אומר בהכרח שזה מתבטא על הילדים. אבל כמובן שיכול להיות..

אפשר לבוא בזמנים היותר קשים - האכלה/הרדמה ולשמוע מה קורה מבחוץ.

אפשר לגלגל איתה שיחה ולשאול איך הולך לה ואם זה נהיה מעייף עם השנים ואם היא חושבת להכניס איתה עוד עובדות - ולראות איך היא מגיבה. הרבה פעמים מי שיש לה מה להסתיר או תתגונן או תבטל את החששות.

אם חשוב לך דוקא מקליט אפשר לחשוב על דרכים להסתיר.. יש היום גם הרבה מקליטים שממש לא נראים כמו מקליטים. מוזמנת לפרטי אם בא לך פירוט 

לפעמים היו בכיות (שזה בסדר בעיניי), אבל שמעתי אותה מרגיעה ומדברת ברכות לילד שבכה.

ולפעמים היה ממש רגוע וכשנכנסתי באמת הכל היה נראה שליו.

אולי אני צריכה לכוון להגיע בשעות הכי לחוצות באמת.

ולגבי שיחה, אני מדברת איתה הרבה. יכולות גם סתם להתכתב בוואצאפ לפעמים.

היא כן אומרת שכואב לה הגב ויותר קשה להרים את הילדים אבל נגיד בשטיפה שלהם אחרי ארוחה היא מצאה לעצמה שיטה ובמקום להרים כל ילד היא מביאה לכל אחד קערה והוא טובל את הידיים שלו ואז שוטפת להם פנים. מבחינתי אחלה שמצאה דרך להקל על עצמה ועדיין הילדים נקיים.

ואני יודעת שיש מקליטים שבקושי נראים, כבר דיברתי עם המטה למאבק אבל משהו מרגיש לי מאוד לא נח והפחד הזה שאולי איכשהו היא תגלה, מרגיש לי על גבול הבגידה🙈

יש בה משהו ממש מנרמל❤️

אני עוד במחשבות על זה, אבל עזרת לי

ו@אוהבת את השבת בעיקר בגלל המשפט ההוא של הקרוב משפחה על זה שהיא כבר מותשת וקשה לה...

אבל אני באמת לא יודעת כמה זה נצרך ואפ זה הדבר הנכון

רק כי היא לא אוהבת שאלות?

גם 4ני לא אוהבת שאלות שמנסים לבדוק אותי כזה..

להחביא אותם ברוך השם.

תתייעצי עם המטה.

אז מה אם היא תכעס? עדיף תמיד להיות בלב שקט

תמיד צריך לפתוח עיניים ובטח שיש חשד סביר

תמיד להיות עם יד על הדופק

במקרה כמו שלך הילדה לא היתה רגועה והיו סימנים כמו שיינת

אבל לשלוח מלכתחילה עם מקליט??

סוג של אמון בסיסי שאם אין אז לא היתי שמה בגן

הבת שלי לדוגמא העלו אותה לכתת האמצע של הגן מכיתת תנוקות

ולא היה יום שלא היתה בוכה

היה איזה יום שיא אחד שחזרה מוזנחת שיא ואמרתי למנהלת עד כאן או שחוזרת לתנוקות או שמחר היא לא בגן!

ולא היתי צריכה מקליט בשביל זה

ורק אז להקליט? על זה אני אוכלת את הלב

כמה סבל הייתי חוסכת ממנה

ובואי המצב היום במעונות לא מזהיר, ככה שעדיף להקליט מראש

אם כבר שמים מקליט, אז יש יותר היגיון לשים בתחילת שנה, כשעוד לא מכירים את המטפלת.

גם כדי לדעת כמה שיותר מוקדם אם יש התנהלות בעייתית.

וגם כי אחרי שמכירים יותר ונוצרים יחסי אמון, אז לשים מקליט עשוי להיות יותר פוגע.

אבל בתחילת שנה זה בעיני יותר מובן שאת באמת לא מכירה ולא יודעת איך המטפלת, ואת רוצה לשמוע קצת את הלך הרוח בגן ולהיות רגועה בהמשך השנה.

(דווקא תחילת שנה זה זמן שמן הסתם יהיה הרבה בכי כי זה זמן הסתגלות. אבל בכי זה לא מדד למשהו לא תקין. עיקר השאלה היא איך המטפלת מתייחסת לבכי).

כותבת לא מניסיון. באופן אישי ב"ה זכיתי למטפלות מדהימות לילדים שלי, שאני באמת סומכת עליהן בעיניים עצומות, ויודעת שטוב לילדים שלי אצלן.

לא מערער אותך השרשורים שנפתחו לאחרונה?

כאלה שסמכו על המטפלות אבל גילו דברים לא טובים עם המקליט?

אבל לא יודעת אם הייתי מרגישה ככה עם כל מטפלת.

ב"ה זכיתי למטפלות באמת מיוחדות. שולחת אליהן בלב שקט לגמרי...

יש נשים באמת מיוחדות, נשות קודש.

שהקב"ה ישלח להן שכרן

שרשורים כאלה

יש המון מטפלות שלא מתאימות לתפקיד

גם אני לא שמתי מקליט

אני יכולה להתרשם ממטפלת בשיחה פשוטה

מטפלת שמתאימה ואוהבת את העבודה

תעשה אותה כראוי

הילדה שלי אצל שכנה

שהיא חברה מאוד מאוד טובה

וגם כשיש ימים קשים היא משתפת אותי וואי היום אחד הילדים בכה מלא או הייתי רעבה ולא היה לי דקה לאכול

וכאלה שיתופים שאני יודעת שאם היה לה מה להסתיר היא לא הייתה משתפת....

וגם פעם ישבתי אצלה בזמן של הגן ולמדתי כי לא היה לי חשמל בבית

וראיתי את ההתנהלות

ואין לי שום עניין במקליט...

האמת כששמתי אותה תקופה אצל מישהי אחרת, לא אהבתי אותה, לא הייתה לי סיבה אמיתית ויכול להיות שהיא מהממת אבל לא הייתי רגועה ואחרי שבוע הוצאתי אותה

ואיך לעשות את זה?

באמת יש לי ילדה שבוכה המון בלילות. אבל השבוע מסיימת את המעון אז לא רלוונטי. אבל ממש אשמח לשמוע לשנה הבאה!

לא יודעת אם בעלי יהיה בעניין אבל אני אשכנע אותו.

בכל אופן אשמח ממי שעשתה שתגיד לי איפה שמה את התקליט ואיפה קנתה.

וכל מה שצריך לדעת. תודה!!

עם הימים שעברו עד שהחלטת לחתוך ולהחזיר לכיתת התינוקות? ימים שאין לך מושג מה עבר עליה ואין דרך לדעת איך התייחסו אליה?

ואיך את בטוחה שבכיתת התינוקות טוב לה? מדובר בסוף על אותה מנהלת. אולי בכיתת הבוגרים המצב ממש מזעזע ובכיתת התינוקות אין הזנחה אבל יש צעקות וחוסר סבלנות או דברים אחרים שאין לך דרך לראות? רוב הסיכויים שהכל בסדר אבל למה לקחת סיכון של אפילו יום אחד?

האמת שהדוגמאות שלך רק מחזקת אותי שצריך לשים מקליט בהתחלה. ברור שאם יש סימנים ברורים כמו בכי כל יום אז מוציאים, אבל למה להגיע לשם? זה אומר שהתינוק כבר למד והבין שזה מקום לא טוב, וזה לא קורה ממקרה אחד בודד.

אמון זה דבר חשוב. כמו שכתבתי כמה פעמים בשרשור הקודם- לדעתי אני יכולה לתת אמון ועדיין להיות עם יד על הדופק ולבדוק פעם-פעמיים. אגב באופי שלי הכי קל לי לתת אמון ולעצום עיניים... לא פשוט לי להקליט. אבל בשכל אני מבינה שזה יותר חשוב.

זה משהו שקשה נפשית להתמודד איתו

אין הרבה שיבחרו לעבוד במעון- אנשים שבאמת אוהבים ילדים קטנים ונהנים מהעבודה במעון...

ועם השנים זה שוחק

אז אולי קיבלתי המלצות ממשהי מעולה לפני 5 שנים, אבל היום היא כבר שחוקה נפשית וקשה להכיל בכי של 6 תינוקות במקביל

אפילו לאמא יש רגעי משבר, אבל אמא עדין תראה קודם את הילד

מה שמטפלת יכולה להרגיש שהתינוק תוקף אותה, היא מתחילה להרגיש את זה כדבר אישי נגדה

זה לא אומר שיגיע לכדי אלימות אבל כן שמים לב בהרגשה של התינוק

תינוק צריך את החום ואהבה, שקשובים לצרכים שלו. זה לא אידיאלי לשים תינוק במעון אבל כולנו צריכים את זה

אני למשל עם תאומים, לא יכולתי יותר. ברחתי לעבודה. אפילו עם אחת היה לי קשה בחופשת לידה. בסופו של דבר עשה לי טוב לחזור לעבודה.

אבל זה לא האידיאלי לתינוק

עם כל הרצון הטוב של המטפלות, אחת על 5-6 תינוקות זה מאוד לא פשוט. כשהתינוק לא בסביבה המוכרת לו, שמפתחים חרדת נטישה או תחושות שלא מקבלות מענה.

זה לא אומר שאני לא נותנת אמון, זה פשוט שאני מבינה שיש פה משהו די בעייתי גם אם מאוד נצרך לנו כאנשים עובדים

יותר נכון פחדתי לשים, שמא יגלו.

בסוף שמתי, ועכשיו אנחנו מנסים לתקן נזקים כדי שהילד שלי יוכל להתחיל שנה יותר בטוב ממה שהוא עכשיו.

אז אני הייתי חכמולוגית וחשבתי שאסתדר בלי, ואז כשהבנתי שמשהו קורה שמתי מקליט והוצאתי מהגן.

אם הייתי שמה מההתחלה הבן שלי לא היה ניזוק כנראה....

מאז לא מעניין אותי אם זה מוסרי או לא ומה יקרה אם יגלו כל הילדים שלי הולכים עם מקליט בגילאי הגן.

אני שומעת רק במקרה שרוצה לדעת מה קרה בגן באותו יום, אם לדוגמא הגננת אומרת שהתנהג לא יפה או שהילד מספר משהו שאני רוצה להבין מה באמת קרה.

ואגב הילד שאיתו זה קרה בן 4.

לשאלות שלי על הגן הוא לא התלהב לשתף אבל הוא בכללי אחד כזה שלא משתף (ככה חשבנו עד שנגמר הגן ואז גילינו שהילד מדבר יותר מהגובה שלו)

מראש והייתי מונעת ממנו את זה.

כבר קניתי מקליט ולא שמתי כי לא רציתי לפגוע בהן, בסוף פגעתי בילד שלי.

ועכשיו הלוואי שנצליח לתת לו כלים לבנות את האמון מחדש בצוות ולחזור לשחק יפה עם חברים, רק לא יודעת איך לגרום שהחברים יראו שהוא חזר להיות החבר הטוב ויתנהגו אליו יפה

מקווה שההפסקה הארוכה מהגן תעשה את שלה וגם החברים ישכחו איך הוא היה כשהציק להם

מבינה אותך מאד.

אם הצוות מתחלף והצוות יהיה טוב - גננת טובה יכולה לעשות קסמים. ממש ככה.

מבחינת הילדים אם יש לך דיבור עם אמהות של ילדים שהיו חברים שלו(והן לא חטטניות) אז אפשר להגיד שהיתה לו תקופה קצת קשה והיית רוצה שיחזור יותר לקשר עם החברים, להפגיש בבית ביחד, לתווך אם צריך, לפרק זמן קצר, אחכ להאריך וכו

חשבתי רק על גילאים צעירים יותר.

מה גרם ךך לחשוד?

שתמיד אמרו שהוא מצטיין ומקבל פרסים ורק שבחים פתאום הוא הפך להיות המופרע של הגן

ואז זה התחיל גם בבית וראיתי שממש ממש קשה להשתלט עליו אז שאלתי אותן איך מתמודדות ואמרו שמסתדרות ומוצאות דרכים להרגיע אותו

ולא הפסיקו לשאול מה השתנה בבית שגרם לזה

וכששאלתי את הילד לא הסכים לדבר על מה שקורה בגן

הסייעת פלטה לי משהו על דרך ההתמודדות ושאלתי את הילד על זה ולא הסכים לדבר.

אז שמתי מקליט וגיליתי שזה עוד יותר גרוע ממה שאמרה, ואחכ כשעימתתי אותה עם זה היא טענה שזה לא היה. (היא וכל שאר הצוות)

ואז כשאמרתי לילד שאני יודעת (לא כשאלה, אלא כעובדה) שזה מה שהסייעת עושה הוא כבר סיפר לי מעצמו

אבל - שלא תדעי חלילה, ילדים חזרו מתוקתקים הביתה,חיבקו את המטפלת בבוקר ומאחורי הדלת השם ישמור

אז כן מקליט לדעתי

שזה לא יתגלה

הבן שלי מרגיש לי ממש בטוב עם המטפלת שלו, ויש עוד המון אנשי צוות מסביב... עדיין ממליצות?
ועל מה שמות את המקליט? העלד מגיע רק הוא, עם בגדים וזהו....

וקשה להתמודד איתם

זה לא אומר שהגננות לא מספיק טובות

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..