קרע ספו טני יכל להיות באזורים פחות מומלצים, בגודל גדול יותר

ועלולים להשפיע על עוד -ברים

חתך מבוקר כשנעשה במצב שבאמת יש בו צורך שומר עליך שזה יהיה מינימלי..

כמובן כדאי לא לחתוך סתם...חושבת שהיום ברוב המקומות לא ממהרים לעשות חתך יזום ללא סיבה מוצדקת

וושןה גם לבקש

ולשפוך בלידה מלאאא שמן שקדים

ותראי

בתכלס לפעמים זה אכן רק בלידה ראשונה

לפעמים י ש נטיה לגוף ויש תפרים כל לידה

ולפעמים בכלל לא

יש גם כל מיני טיפים טבעיים וטיפות וכו

אבל תכלס לא יודעת אם יש משהו שבאמת מוחלט עוזר..רק מגביר סיכוי אולי

לכן בעיני חבל להשקיע אנרגיות באולי ואם

זה לא הכנה טובה ללידה

ההכנה הכי טובה ללידה

זה לחזק את עצמך

שאת לקראת תהליך מושגח שמדוייק לך ויהיה בהתאם לכוחות שלך

שה' שנתן בך את התינוק ההז גם יעזור לך ללדת אותו

ושהגוף לשך במזן אמת ידע לעשות את זה

רק מחשבות מעצימות

לתת אמון בזה שאת יכולה ומסוגלת

וגם אם בסוף יהיו תפרים- אז את תתמודדי ותעב4י את זה. זה לא חייב להיות נורא ולא חייב להיות בכלל.

פשוט לפעמים יש מקומות שיותר דוחפים לחתך יזום ומאשימים את העובדה שזה עדיף מספונטני כשבמציאות אולי בכלל לא היה סיכון גדול לקרע.

אני יכולה להרגיע אותך שעל אף שברוב הלידות הראשונות יש צורך בתפר או משהו גם אם זה ספונטני  -עדיין זה יכול להיות בקטנה ושלא תרגישי. הרבה פעמים גם אם יש זה רק קרע קטן פנימי שהוא כמעט ולא מורגש ומחלים מהר

לי היה ככה ובהמשך לא היו קרעים בלידות חוזרות בלי עין הרע. ברוך השם

ועדיין יכול להיות שבכלל לא יהיה לך כלום ושתהיה לך גם מיילדת מעולה 

לק"י

אני חושבת שאין בזה אמת מוחלטת.

יש מצבים שחתך מבוקר וקטן כמה שאפשר עדיף על קרע ספונטני רציני. אבל יש מצבים שיש קרע קטן או שאפשר לצאת בלי קרע בכלל.

זה ממש תלוי בהקשר (וחשוב בעיקר להתפלל על שליחים טובים).

א. לא יודעת... לי היה חתך יזום, לא נעים לא נורא. לרוב בלידה ראשונה יש או את זה או את זה ומניסיון של חברות עדיף יזום - פחות תפרים בפועל.

ב. מסקרים שעשו כאן בפורום כמה פעמים עלה אחוז די מרשים של בנות (אפילו רוב, באופן מפתיע) ש*נקרעו דוקא בלידות שעשו עיסויים ובאחרות לא*, או שלא היה הבדל. יש השערה שזה הופך את העור לדק ופריך יותר.

אז תהיי בנחת עם זה לגמרי!

את לא יודעת איפה תחתכי מראש

ולי מהרב הספונטניות בלידה הראשונה לקח  להם לתפור אותי חצי שעה.....

מאז חובה שמן שקדים והחלפתי בית חולים אחרי זה

ואם הן שואלות אם לחתוך אני אומרת שכן...

בהצלחה, בקלות וידיים מלאות

לא בדקתי כמה זמן תפרו אותי, אבל זוכרת שהתפלאתי שזה קרע קטן ותופרים ותופרים, אז הרופא אמר לי שזה כדי לתפור טוב (משהו כזה).

היה קרעים בכל הדרגות מדרגה 1 עד 3

לקח לי 3 שבועות לעמוד על הרגליים

בלידה שניה היה אחד יזום ודי מהר התאוששתי

לק"י

אבל גם לא מחייב שיהיה ככה.

לכן אין בזה אמת מוחלטת, והכי חשוב להתפלל לשליחים טובים שיעשו הכי טוב שאפשר.

חודש אחרי עדיין כאב לי לעמוד יותר מכמה דקות.

ובלידה השנייה היה ספונטני והתאוששתי בטיל.

אני חושבת שההבדל הגדול הוא לידה ראשונה או שנייה.

כן יודעת שיש מקרים שחתך ספונטני עלול לגרום לנזקים לטווח ארוך, ובגדול אני חושבת שצריך לסמוך על המיילדת ולא להיות מקובעים 

לק"י

ממה שקראתי בפורומים זה לא מוכח כמועיל, ויש דיעה שזה עלול לגרום לעור להיות פריך ולהקרע יותר.

עדיף שישפכו בלידה מלא שמן שקדים (אני מביאה מהבית. יש בתי חולים שיש להם).

ומניסיון אישי כדי להרגיע אותך, בלידה הרגילה הראשונה שלי נקרעתי קצת. ובשתי לידות אחר כך לא.

ואני יולדת על הגב, ולא בכריעה או משהו שאמור לעזור למנוע קרעים.

בסיטואציה ובגודל הקרע.

קרעים בדרגה 1-2 קלים יותר מחתך יזום וקרעים בדרגה 3-4 קשים יותר.

המיומנות של המיילדת היא לנסות לצפות האם ובאיזה גודל יהיה קרע ובהתאם לכך להחליט האם לחתוך.

לי בכל הלידות היה קרע אחד בדרגה 2 ושמחתי שלא חתכו אותי כי הרגשתי שההתאוששות יחסית קלה וטבעית. כן מסייגת שאחרי לידה ראשונה היה קצת יותר קשה, אבל גם זה ב"ה הרחק מאחוריי בלי השלכות לעתיד.

ותעזבי את הנושא של עיסוי פרינאום אם זה לא בא לך בטוב. השאלה האם ובאיזה גודל יהיה קרע תלויה בכ"כ הרבה גורמים ( גנטיקה, גודל התינוק, רוחב הנרתיק, מנח התינוק, סוג עור ועוד ועוד )ולא הוכח שזה הדבר שיהפוך את התמונה

בלידה ראשונה נקרעתי דרגה 2-3

בלידה שנייה חתך

בלידה 3 ו4 נקרעתי ממש טיפה

ההחלמה בלידה השנייה עם חתך הייתה משמעותית קלה יותר מהראשונה.

וכאן רוצה לומר שבאופן כללי כל עניין התפרים לא היה לי מאוד נורא. אני יודעת שיש נשים שזה ממש כאבי תופת אבל יש גם כמוני שהיה ממש סביר גם עם תפרים רציניים

לא עשיתי מעולם עיסוי פרינאום

התפרים בלידה הראשונה היו כואבים.  הכל בלידה הזאת היה כואב וטראומתי.

בלידה השנייה המיילדת הסבירה לי שעושה תפר מסוג חדש, לא זוכרת איך קוראים לו - ולא הרגשתי את זה בכלל

ממש לא הרגשתי כלום

לא תפר לא מתיחה לא דקירה של החוטים - כלום!

הרגעתן אותי

זה בין הפחדים שלי מהלידה

גם מהכאב עצמו וגם מההשלכות אחרי

וזה היה נשמע בקורס עניין ממש רציני... דווקא סך הכל קורס טוב, רק שמי שמעבירה אותו דוגלת מאוד בכמה שפחות התערבויות ולידה טבעית וכל זה

תודה שהרגעתן מהתפרים, כי זה היה נראה די קשוח (מי שמעבירה את הקורס מעולם לא נקרעה בלידה לדבריה, אז אולי זה גורם לה להגזים מחוסר ידיעה, לא יודעת)

מה שכן החלטתי באופן כללי להגיע ללידה כמה שפחות החלטית (אני יודעת שזה סותר את עצמו 😅) לתת לעניינים לזרום ופחות להגיע עם תוכניות שאולי ישתבשו, מקווה שאצליח.

המיילדת שזה בגלל המבנה גוף שלי ותמיד אצטרך חתכים

לידה רביעית ילדתי תינוק עם ראש ענק ובמשקל הכי גבוה ללא שריטה.

הרופא אז הסביר לי שזה בעיקר מיומנות וכח רצון של מיילדת.

אם זה לא לידת בזק אין סיבה להקרע

ובהחלט עדיף חתך יזום מבחינת ההחלמה

(לידה ראשונה ההחלמה תמיד קשה כי זה פעם ראשונה וכו'... לידה שניה שעתיים אחרי הלידה עם חתך כבר התהלכתי כאחד האדם. וההחלמה היתה מהירה מאד)

נרשמתי לקורס בהמלצה של כמה שאני סומכת עליהן

יכול להיות שהעצות היו להן טובות, לי חלק ממש מעולות אבל חלק מרגישות לי שהן פחות מתאימות לי אישית

וזה מבאס אותי כי התלבטתי בין זה לבין קורס שעולה חצי מהמחיר ששילמתי ועכשיו אני עוקבת אחרי הסטטוסים שלו אני רואה שיש למנחה שלו הרבה יותר ידע פרקטי לכל מיני מצבים בלידה ובהריון והיא לא מתעסקת בnlp וכאלה.

תבקשי את הכסף חזרה אם את משלמת על הקורס הזה ותדרשי שתלך ללמוד לפני שמעבירה שיעורים.

לא חייב לעשות עיסוי ותלכי ללדה בבית חולים עם צוות שיודע מה הוא עושה.

קרע זה לא בשליטה, אפשר להיקרע במידה חמורה מאוד מכל הלחץ

ממש ממש להיזהר שלא להגיע לזה.

בלידה היתה איתי מישהי בחדר שלא רצתה אפידורל. התמודדה עם כל הצירים ואז בסוף כשהתינוק כבר יצא, המיילדת אמרה לה לא ללחוץ והיא לא הצליחה להימנע. לחצה והכל נקרע.

נתנו לה מהר אפידורל והורידו אותה לחדרי ניתוח כדי לתפור. 

תמיד אהבתי את הרגע הזה, כי ידעתי שאחריו התינוק כבר בחוץ.
הן גם אומרות להשתעל

עכשיו מבינה בדיוק למה.

חושבת שאם יש מיילדת טובה ומקשיבים להוראותיה, לא יהיה קרע טבעי, ומזעזע הסיפור שכתבת, איזה מבאס.

אגב, מישהי יודעת מה זה פתיחת שוליים?
פעם המיילדת צעקה את זה באחת מליידותיי, עד היום זה בראש שלי מנסה להבין מה זה...חחחח

שלא נמחקו מצוואר הרחם. או שהפתיחה היא 99.9 והיא כמעט מלאה.

זה מה שאני הבנתי

קרע טבעי תלוי בעוד הרבה דברים חוץ ממומחיות המיילדת ושיתוף הפעולה של היולדת.

כמובן שמיילדת טובה עושה את המקסימום להימנע מקרעים בכלל ומקרעים דרגה 3-4 בפרט, אבל יש עוד גורמים משפיעים

שלקח לה המון זמן להשתקם אחר כך,

שנה אחר כך עוד עברה ניתוחים לתיקון, ושתי לידות אחר כך ילדה קיסרי כי היה אסור לה ללדת וגינלי.

לא יודעת אם אי פעם השתקמה לגמרי כי נפרדו דרכינו.

אז נכון שזה מקרה חריג ממש

אבל זה בדיוק מה שהחתך היזום בא למנוע..

וזה ממש לא קשור להקשיב למיילדות..

אם היו יכולים להגיד בבירור מה גורם לנשים להיקרע היו יכולים למצוא פתרון גם יותר בקלות.. זה כנראה שילוב של כמה דברים 

לידה ראשונה וואקום וחתך יזום הלכתי למות מכאבים

לידה שנייה קרע והתאוששתי מעולה

בשניהם היו תפרים אגב

ולא מרחתי שום שמן

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

מה עושים שם אבל? מדברים?

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.