עברנו דירה לפני כמה שבועות, מקום חדש, קהילה חדשה, כיף. אחרי כמה ימים הלכתי לערב נשים חדורת מטרה לדבר ולהכיר שכנות וחברות. היה נחמד מאוד. תוך כדי היצירה התחיל דיבור על כל מיני דברים ואז מישהי שואלת אותי: "בני כמה הילדים שלך?"
אני: "אין לי ילדים". שקט. אני בולעת רוק.
ממשיכים לדבר, פטפוטים, עוד נשים, חלק קמות, וכו', ואז שאלה ממישהי אחרת: "כמה ילדים יש לך?" אני: "אין לי ילדים". שוב אני בולעת רוק.
וזה כל כך מתסכל! נשים יקרות, אל תניחו שיש לי ילדים! אל תבנו על זה בשיחה! זה לא סוד שאין לי ילדים, אבל אל תשאלו אותי שאלות לא רלוונטיות כמו "הילדים שלך עולים לבית הספר היסודי?" רק בגלל ששאלתי מישהי איפה היא עובדת, והיא ענתה שבבית הספר הזה (גם זה קרה בערב ההוא).
אוף, פשוט קשה לי עם זה. אני מרגישה שהסביבה פה לא מודעת לחוסר שלי, וכאילו, ברור שיש לך ילדים, מה לא?! ובהזדמנות אחרת מישהי שאלה אותי אם השארתי את הילדים עם בייביסיטר ואני עניתי "אין לי ילדים". אחר כך חשבתי לעצמי שאולי היה כדאי לי לענות לה משהו מצחיק כמו "לא, הם מסתדרים לבד מצוין". אבל בזמן אמת הציניות הזאת ממש לא זמינה לי.
פעם הייתי בסדר עם השאלה "יש לכם ילדים?" פעם אחת מורֶה שעבד איתי שאל אותי, וזה היה אחרי הרבה זמן של היכרות, וגם לא היה מרכז השיחה. הרגשתי שזו שאלה עניינית, ולא הפריע לי. עכשיו גם השאלה הזאת (שלא מניחה עלי משהו מראש) מפריעה לי. ובא לי לכתוב לכל הנשים האלה שפגשתי שם (אבל אין לי דרך נעימה להגיד להן אז אני כותבת פה): אם יש לי ילדים, זה יעלה בשיחה. תאמינו לי. אין לי בעיה שתדברו על דברים של אימהות, או עניינים של הילדים. אם יש מישהי חדשה שמגיעה לערב נשים אל תשאלו אותה אם יש לה ילדים. תנו לזה לצוף מאליו. תנו לה לספר על זה. יש עוד כל כך הרבה דברים לדבר עליהם ואם התשובה היא "לא" השאלה הזאת כל כך מעציבה וכואבת.
והאמת היא שהיתה גם סיטואציה מצחיקה עם השאלה הזאת.
בגלל המילואים של בעלי, התארחתי לארוחת ערב אצל משפחה עם שלושה ילדים נחמדים: בת עולה ל-ט', בן עולה ל-ו', ובת עולה ל-ה' (בערך, אני לא בטוחה). הבת הקטנה היתה סקרנית מאוד ובשלב מסוים היא שאלה: את ילדת כבר?
אני: לא.
הגדולה: מה שאלת? (כי היא לא שמעה)
הבן: אם היא ילדה.
הגדולה: מה?
הבן: אם היא כבר ילדה.
הגדולה: מה?!?!
אני: אין לי ילדים.
הגדולה: אההה.
דווקא השיחה הזאת היתה חמודה בעיני. נראה לי שזה קשור לתמימות של הילדה ושלא הרגשתי ממנה שיפוטיות בעניין. לא יודעת.
תודה שקראתן.
