אם את שואלת ספציפית על 2 הדוגמאות שנתת, אני חא היתי נפגעת מהן.

אבל משמע שאצלך זה רגיש, וזה לגמרי לגיטימי, מציעה שתסבירי לו שזה פגע בך.

אם את שואלת ספציפית על מה שכתבת ואת רוצה לדעת אם זה היה פוגע בכל אחת, טז יכולה לענות על עצמי.

קודם כל לגב י חלות. אני לא מכינה בכלל, בדרך כלל קונה. אם הבנות שלי רוצות להכין, וזה קורה מידי פעם, הן מכינות. לא רואה בזה ענין מיוחד להתאמץ עליו.

לגבי הענין של הכנת אוכל בצום, יכול להיןת שהוא רצה להקל עליך , שלא תעבדי קשה בצום, לכן אמר שאין צורך שתתאמצי. ולעומת זאת הבת שלך היא ילדה שמחפשת תעסוקה בצום, אז הוא אמר לה, תכיני משהו , תפנקי אותנו.

באופן כללי, ממש נח לי שהגדולים שלי יודעים לבשל, גם לא מפריע לי לקנות אוכל מוכן אם אני עיפה ביום שישי. ביתי טעים יותר , אז כן משתדלת להתאמץ , אבל אין לי עם זה ענינים רגשים, אם הילדה רןצה להכין חלות , בכייף, לא רואה בזה דוקא תפקיד שלי, העיקר שיש אוכל טעים למשפחה.

אבל את לא אני, יכול להיות שבעלך רואה את הדברים כמוני ולא התכוון לפגוע, מציעה שתסבירי לו מה חשןב לך בענין הזה.

שזה תפקיד של האמא להכין אוכל

לא בקטע של משימה

גם הילדים שלי מכינים אוכל הרבה פעמים

וזה טעים ונהדר וכיף

וכיף להם גם להכין.

אבל התפקיד של האשה להכין לבעלה אוכל טעים

שוב לא בתור משימה אלא במהות.

אבל סיפרת על מקרה שממש נפגעת מזה שבעלך הציע  שהבת שלל תכין אוכל בצום ולא את. וביקשת תובנות.

אז כתבתי שלא בטוח שבעיניו זה פוגע .

אולי אפילו רצה להקל עליך.

ושיש גם דרכים אחרות לראות את זה ואולי בעיניו זה פחות ענין רגשי של - האשה צריכה להכין לבעלה אוכל טעים ואז אם הוא הציע שהבת תכין , זה פוגע בך ובתפקיד שלך כאשה ואמא.

אז כתבתי את הגישה שלי.

בעיני הכנת אוכל זו עוד משימה שצריך לעשות בבית , צריך שיהיה אוכל, כביסה, נקיון,לא משנה מבחינתי מי הכין את האוכל. וגם לא רואה בזה ענין זוגי, של להכין אוכל לבעלי( אם כבר לפעמים הוא מפנק אותי בלהכין לי משהו טעים ).

אולי זה ככה גם בעיניו?

נפגעת כי הרגשת שהוא לא מעריך את האוכל שאת מכינה?

כשאני חושבת על זה , גם בבתים שאני ובעלי גדלנו בהם , בישול הוא לא תפקיד בלעדי של האמא, אז לא מתחברת לאמירה שתפקיד של האשה להכין לבעלה אוכל טעים, זה נחמד להכין לבעלי אוכל טעים( או שהוא יכין לי). אבל לא התפקיד שלי. אולי גם בעיניו זה ככה , ולכן לא הבין מה פוגע במה שאמר.

אומרת בכנות, שלא רק שלא היתי נפגעת מ 2 המקרים שהבאת , היתי רואה בהם התחשבות בי, שהוא מבקש מהילדה לבשל במקומי ולהקל עלי.( ספציפית כרגע אני נחה והבת שלי מכינה אוכל לסוף הצום).

עדין זכותך להפגע, ובעיניך זה אחרת, אבל ביקשת תובנות, אז כתבתי איך זה בעיני, מציעה להסביר לו את תפיסת עולמך בנושא... וכמה זה חשוב לך.

ואגב כן אני מרגישה שהוא לא רואה אותי בעוד דברים.

קצת מורכב להבין ככה את כל התמונה.

האם הוא אוכל את האוכל שלך בשבת? שר לך אשת חיל?

כשהייתי כמה חודשים אחרי לידה

והוא מתעקש ליסוע לבקר חיילים אחרי השביעי באוקטובר

ואני אומרת לו אל תיסע בבקשה

תישאר איתי

למשל

יש עוד דוגמאות

איך המשמעת עם הילדים? איך עם העבודה?

אם אני מחליטה משהו

אז אני מחליטה

אבל כאן אני מדברת על התחשבות מהצד של מישהו אחר

איתך?

לילה בלי שינה ורצון שיעזור עם הילדים למשל?

אחרת, זה לא בהכרח שהוא לא רואה אותך אלא רצונות מנוגדים ולגיטימיים

חסר רקע נוסף כדי להבין מה עומד מאחורי התחושות שלך אבל אני בטוחה שזה לא עומד בריק סתם כך. יכול להיות שיש עוד דברים שאת לא כותבת או מפרטת וזה לגיטימי, אבל בכל אופן - כדאי לשוחח על זה

וחסרים חלקים בתמונה.

באופן אישי לא הייתי נעלבת מהדוגמה שהבאת.

זה רק בנושא האוכל ככה או בעוד תחומים?

אני לא מסכימה עם הגישה הזאת שתפקיד של אישה ואמא הוא בהכרח לבשל.

אפשר להיות אימהית ונשית מאוד וליצור אווירה חמה בבית גם בלי זה, אבל זכותך לאמץ את הגישה הזאת. נראה שהוא רצה פשוט להקל עליך.

נראה שאת רוצה שיראו אותך בצורה מאוד ספציפית.

כדי לשתף אותו איך בדיוק ופחות לצפות שהוא יבין ויראה אותך בעצמו.

ואם כן נפגעת, לשתף ישר ולא לסחוב את זה איתך❤️

הוא ממש רצה להקל מעלייך את הכנת האוכל בזמן הצום.

אולי רצה שהבת תכין גם כדי לתת לה הזדמנות טובה לבשל/לאפות וגם ככה "לחסוך" לך.

מה אתם אוכלים בד"כ אחרי צומות שהוא אמר לך "לא לעשות חגיגה אחרי צום"?

מצד שני את אומרת שהוא לא רואה אותך וזה לא פעם ראשונה ולא רק בתחום הזה. זה חדש או משהו ישן? הוא יודע שאת מרגישה ככה? דיברתם על זה בעבר אם כן? 

עוגות עוגיות לשבירת הצום

ואחר כך ארוחת ערב חלבית (פסטה/ סלט)

שהוא לא רוצה שתהיה חגיגה?

יכול להיות שבאמת רצה לא להעמיס עלייך

הוא הסביר? 

הוא הבין על מה וממה נפגעת?

ורצון למה שאת מכינה, ומצד שני מול הבת - התלהבות. מכירה את זה. אני חושבת שפשוט האבא מתלהב מזה שמתגלים הכשרונות של הבת... 

והאמא - נתפסת בברורה מאליה... זה קורה וכנראה בלי כוונה רעה. וכן הייתי מציפה את הרגשתך בפני בעלך.

וזה כבר קרה הרי בנושא של חלות של שבת

לא מבינה איך הוא טועה בזה שוב.

זה גם חוסר רגישות לדעתי

זה טבע האדם, שאם משהו לא נראה רגיש בעיניו , הוא לא תמיד ישים לב לניואנסים שרגישים אצלך , גם אם כבר הסברת כמה פעמים.

מציעה לא לשמור בבטן , ולהסביר שוב. ואם יקרה שוב , להסביר עוד פעם, ועדין זה יקרה שוב, אולי פחות, אולי לפחות הוא יבין מיד ויסביר את עצמו.  אני יכולה להזכר בהרבה דברים שהסברתי לבעלי שאני לא אוהבת שהוא אומר , והוא אמר אותם שוב , לפעמים אוופן אחר ובסיטוטציה שונה, קורה שאדם מדבר בלי לחשב, או לא מקשר בין החלות, למקרה הזה.

ואני עדין חושבת שלפחות אצל בעלי זה לא מחוסר רגישות אלי, אלא סוג של הרגלים וחוסר מחשבה באותו רגע( וגם אני עושה לפעמים דברים שהוא לא אוהב ).

הסברתי לבת שלי מלא פעמים ששוטפים ידיים לפני שמכינים אוכל

והיא שכחה שוב ושוב לעשות את זה.

זה חוסר רגישות בעיני

אמרתי לה שאם זה היה לה מספיק חשוב היא היתה זוכרת.

ואני שואלת

איך אפשר לשכוח דבר כזה?

אחרי שאני אומרת כמה וכמה פעמים שלפני שמכינים אוכל שוטפים ידיים

לדעתי זה משהו שאומרים פעם אחת

יש ילדים, גם בגיל הנערות, שלא בכוונה חוזרים על אותם דפוסי התנהגות שלהם גם אם אמרנו להם הרבה.

אני מסכים איתך שמה שאמרת לה חשוב ובסיסי, ועדיין זה יכול לקרות, וכן, מבין אותך מאוד שזה מעצבן.

בעניינים אחרים היא כן קשובה ומיישמת?

נ.ב - את אחלה אמא שמאפשרת לילדים לבשל ולאפות. זה רק יעשה טוב להם ולך

הם נהנים מאוד להיות במטבח

זה תורם הרבה לדעתי להתפתחות 

אשרייך ממש

לא מובן מאליו

שרק ימשיכו ככה

יש דברים שאני אומרת שנים... לבעלי , לילדים ולא מפנימים. דברים שישמעו לאנשים מסומים בסיסים.

כמו- להחזיר חפצים למקום אחרי שימוש...

אני יכולה לנאום עשרות פעמים כמה שזה יעזור לכולנו לשמור על בית מסודר, ולא נצטרך לסדר כל ערב את הבלאגן. מסכימים איתי , אבל ההרגלים חזקים מהכל...אולי נרשם שיפור קל במעל 20 שנות נישואין( לפחות יש מודעות לסדר בערב, אז אולי עזר במשהו...)

ולא מדברת על שטיפת ידים לפני הכנת אוכל, לא שמעו על זה אצלנו...

למה זה ככה? כי זה טבע של אנשים. הציפיה שתאמרי משהו פעם אחת והוא יקרה מעכשיו לתמיד היא לא ראלית. לא עם הבעל, וודאי שלא עם ילדים.

אני לא לוקחת את זה למקום של פגיעה, זה מעצבן, אבל אני יודעת שזה לא נגדי, זה לא חוסר רגישות. פשוט טבע האדם.

את משנה הרגלים אחרי שמעירים חל פעם אחת?

אני לא. 

חוזרת להתנהגותי הקודמת, גם אם מקובלת עלי ההערה. ממש קשה לשנות הרגלים.

אני ממש שמה לב

למזלי מישהו אומר לי שהוא לא אוהב גלידה בטעם מסויים אין מצב שאני אקנה לו את הטעם שהוא לא אוהב

והוא לא יצטרך להגיד לי יותר מפעם אחת

ולפי מה שאמרת אוכל הוא אחת הדרכים שלך להביע אהבה, אז ממש חשוב לך ואת שמה לב מה כל אחד אוהב.

תנסי לחשב על משהו שממש לא נראה לך משמעותי וחשוב, והתרגלת לעשות בו אחרת

ולבעלך חשוב שתשני אותו. זה יכול להיות בדברים קטנים. האם פעם אחת שבה הוא יבקש ממך תספיק?

קחי את הדוגמא שנתת, אבל הפוך. אם בעלך יאמר, שחררי מהאוכל, ממש לא משנה לי מי מכין אותו, העיקר שיש אוכל.

זהו? מייד תשחררי? כנראה שממש לא.

אז גם הפוך, יכול להיות שמבחינת בעלך אוכל הוא אוכל ולא דרך להראות אהבה( או לפחות זה פחות חשוב לו מאשר לך). האם פעם אחת.שבה הסברת לו שחשוב לך להכין את החלות לשבת בעצמך תספיק לו להבין את זה? ממש ממש לא. גם לא פעמים ושלוש.

אולי אם תשבי ותסבירי לו לעומק שזו שפת אהבה בשבילך ודוגמאות קונקרטיות , למה זה אומר , ומה בדיוק פוגע בך. אולי זה יעזור וגם לא ב 100 אחוז, הוא ישתדל אבל עלול גם לשכח או לא לשים לב תמיד לניואנסים. כי הוא לא את, וגם אם את חשובה לו הוא בן אדם ולפעמים לא מדייק. 

אבל שינוי הרגלים (גם אם בעינייך זה לגיטימי לשטוף ידיים לפני הכנת אוכל. וגם בעיניי) אינו דבר פשוט

ואת שופטת לחומרה בעיניי וגם מסתכלת בעין מאוד ביקורתית.

יש לי תחושה, לפי דרך הכתיבה שלך,  שאת נוטה לראות דברים דרך שחור ולבן. נענו לבקשתי או לא. תוצאה. אבל יש הרבה (הרבה) אפור. בכל מיני גוונים.

והחיים דרך שחור ולבן עוברים דרך קיצוניות של רגשות - חסר התחשבות/ רגישות מול רגיש/ מתחשב. אבל זה לא באמת ככה.

אנשים מועדים. כולם. גם את. גם אני. גם בעלך. גם בעלי. כולם.

היכולת לראות את המכלול הטוב שבכל אדם עוברת דרך לצאת מריכוז עצמי גבוה (שחור/ לבן) ליכולת לראות כלפי חוץ. (כל גווני האפור)  וזה הכרחי כדי לחיות בטוב עם עצמנו קודם כל, וגם עם זולתנו. ובראש ובראשונה הבעל והילדים.

אם את נוטה לראות כך דברים,בצורה שכתבתי, אז כדאי לשנות לדעתי. וזה מתחיל בך. כמו שכתבת - הנוקשות הזו של אישה מכינה אוכל לבעלה וככה זה, יכולה להיות עיקרון יפה מאוד שעומדים בו בטוב, או סימפטום של הסתכלות צרה וחוסר גמישות מחשבתית שהינה פתירה

אם אני מסתכלת על דברים כשחור או לבן

למשל אני מאוד גמישה בזה שהילדים במטבח

ברור לך שהמטבח לא נשאר נקי אחר כך..

וכן אני מאוד זורמת עם זה

יש קטעים שאני מאוד זורמת בהם

אבל לגבי שטיפת ידיים לפני אוכל זה נראה לי מובן מאליו

כמו שמובן מאליו שמברכים לפני אוכל (כן זה לא אותו דבר כמובן)

הרבה יותר מובן מאליו שמברכים לפני שאוכלים

אנחנו אף פעם לא רק..

ז"א יכול להיות שאת גמישה בדברים מסוימים, אבל לא באחרים. הכל תלוי בגבול ששמת לעצמך וכמה את מרשה לעצמך להרחיב את היריעה בעצם

לגבי שפת האהבה. אז חייבת לומר שזה נורא מוכר לי. גדלתי בבית כזה והייתי כזו בעצמי ובעלי גדל בבית ממש הפוך אז היה שם איזה שבר. אבל לטובה. מצאנו איזה אמצע שהתאים לנו ב"ה

אולי זה לא נוקשות

אלא שפות לאהבה כמו שהזכירו כאן בעבר

אני רואה בהכנת אוכל דרך להביע אהבה

יכול להיות שזה פחות מרגש את בעלי 

במה שכתבת כאן את עונה למה ששאלת בהתחלה.

נפגעת ממנו כמה פעמים בעניין אוכל וכנראה לע סתם כי עבורך זה דרך להביע אהבה אליו ודווקא בזה יצא שהוא פגע בך אז עוצמת הפגיעה גדולה יותר כי את רגישה לנושא הזה (ואני חושב שבלי קשר יש בך רגישות מעל הממוצע, וזה יפה בעיניי).

יש דברים אחרים שכן מרגשים אותו? אולי שם הוא כן רואה אותך? 

שהוא כן מדבר איתי דרך אוכל..

למשל היתה פעם אחת שהיה בא לו שאני אכין לו משהו טעים בשעה מאוחרת

והכנתי לו בכיף והוא ממש העריך את זה ושמח

ונזכרתי שכשהכרנו הוא אמר לי שאוכל ממש משמח אותו

אתה יודע מה אני מבינה מכל מה שאני כותבת?

שבאמת זוגיות זה דבר כל כך מורכב

אפילו הזוג עצמו לא יכול להבין את כל ההרכב הזה שנוצר.

לא יודעת...

אולי הכל מבוסס על תקשורת טובה 

הנה הבאת דוגמא שהוא כן רואה אותך (ברוך ה) ומעריך את הבישול שלך. מה גם שהוא אמר במפורש שאוכל משמח אותו. אם הוא רואה בזה ביטוי לאהבה צריך לשאול אותו או להרגיש ממנו, זה את יכולה לומר.

וצודקת לגמרי, זוגיות זה דבר מורכב, מאוד, חיבור של איש ואישה הוא מיוחד וגם מורכב כי מראש מדובר בשני אנשים שונים במהותם.

תקשורת טובה? ברור שזה אחד הבסיסים החשובים ביותר

ביקשת מאיתנו תובנות והגעת בעצמך 

שמחנו לעזור 😉

ובאמת בהצלחה

ממש מובן וגם מוכר כל המורכבות הזאת

אגב זה שחלק הגיבו לי:

שזה מוכר

זה גם עוזר.

לי אלף פעם..

מצטרפת לכל דברי החוכמה שלך לכל אורך השרשור, כתבת מדהים

גם אישתי לא רואה אותי.

היא אמרה לי "חלאס עברו כבר חודשיים, צא מהמחבוא".

כאלה וגם אחרות, יושבות בדרך כלל על פצע קדום או עמוק יותר.

הרבה פעמים הצד השני לא מתכוון, או לפחןת לא מתכוון לעורר שום דבר ברמה שהתעוררה, ועדיין דברים מטלטלים, פוגעים, מציפים אותנו.

למה?

פגיעה מתרחשת כשנוגעים בפצע עמוק שכבר קיים בנו, שכבר כואב בנו.

לכל אחד יש פצעים אחרים.

אולי קוראים לפצע

לא אוהבילם אותי, או לא רוצים אותי, או אני לא מספיק טובה, או מעדיפים אחרת על פני...

מה שמייחד את הפצעים האלה, שהם מתעוררים שוב ושוב, לפעמים גם מאמירה או מבט קטנים או אפילו אקראיים,

ומציפים בנו כאב גדול.

כאב של שנים של תחושה שמעדיפים אחרת על פני, או שאני לא מוצלחת, או כל דבר אחר.

והאמת שלא סתם ה' טבע כך במציאות,

זה לא באג אלא הזדמנות שהוא נותן לנו לזהות את השורשים הכאובים שלנו, ולתת להם רפואה.

לא פלסתר מקומי או סליחה בחצי פה, אלא הכרה עמוקה בחוויה הזאת שאני לא מוצלחת,

ורפואה כי הנשמה שלי מרגישה שייכת למקום אחר, שבו אני מוצלחת טובה ואהובה.

האם בעלך התכוון או לא?

קשה לדעת, אבל זה שזה העיר בך מקום כאוב פנימי ועצמי, זה יותר פשוט לזהות. לעשות עבודה עצמית קודם כל, משם גם העבודה הזוגית תהיה בע"ה יותר פשוטה ומבוררת.

עד שתקבעו טיפול רגיל בין בקופ"ח ובין בפרטי.

זה יכול להיות טיפול ראשוני עד שתתארגנו על עצמכם.

שירגיש שהוא לא לבד.

נשמע שאת מאוד תומכת בו, קשובה לו, הוא זכה.

גם את כנראה זקוקה לעצה מיקצועית איך להתמודד.

הוא עבר איזה משבר אישי לאחרונה? משהו שיכול לגרום לדיכאון?

דברו שניכם על חשיבות השליטה העצמית.

בלי הלקאה, בלי ייסורי אשם, בלי לשנוא את מה שהיה.

כי הנטייה להתפרצות היא חלק ממנו, ואם הוא ישנא את הנטייה הזאת ואת החלק הזה בעצמו, במצב דחק היא תתעורר וביתר עוצמה.

בעיניי חשוב שהוא יבטא גם מה המחשבה מאחורי ההתפרצות:

אולי היא "אני כל כך לבד בעולם הזה, בא לי לברוח מכל המחויבויות ותחומי האחריות שלי"

או שהיא אומרת "אני לחוץ כל כך, לא יכול לשאת עוד מיליגרם של לחץ"

או "אין לי כוח להשקיע בחיים ולכן מה שעולה בי מוציא החוצה"

חשוב שתדברו ביניכם לעומק. תנסו להבין את העולם הפנימי שלו.

וכמובן- ליצור לילד חוויה טובה עם אבא. חווייה בונה ביטחון.

אם הילד בר דעת ממש לדבר אתו על שליטה עצמית ולהגיד לו שהוא מבטיח לשלוט בעצמו.

לא רק לטייח, אלא גם לתת מרפא לשריטה שנוצרה.

הסיטואציה לא ברורה לגמרי.

קורה שיש לחצים ועצבים בחיים.

מה זה אומר זרק?

זרק כדור? זרק מלחיה? כדור שלג? זרק מילה?

את לא צריכה להשתלט על הסיטואציה..

את לא אשת מקצוע ואת לא צריכה לאבחן אותו לדכאון.

לדכאון יש תסמינים כללים ותסמינים אישיים.

אתן דוגמא:

אני אוהב מאוד ללמוד תורה.

אבל, יש אנשים שאומרים שכשאני לומד חומר מסויים זה אומר שאני לא בסדר.

בפועל, כשדיברתי עם רופא המשפחה על זה הוא אמר לי שזה לא סימן, להיפף זה סימן שאני בריא.

לכן מאוד חשוב להאציל במקרה הזה את הסמכות של ההכרעה והבדיקה וההתעייצות לאיש מקצוע.

למה לרוץ לטיפול? אולי רופא המשפחה יכול לתת כיוון?

הוא יודע מה הוא עובר בחיים ואת לא. את לא יודע מה העבר והווה משליכים על נשמתו...

ועם כל הדאגה, ער"ן זה לא הפתרון למקרים כאלו לדעתי.

הייתי מתחיל ברופא בהתייעצות משותפת על רופא המשפחה ואז לפי הגישה הכללית שלכם.

יש אנשים שבשבילהם "רב" הוא דמות שהם יכולים לסמוך עליה בנושא.

ויש אחרים שמדברים עם משפחה (אני ממש לא ממליץ) ויש שעם חברים.

אגב, תני לו קצת מרחב..

רק תקחי בחשבון שכנראה לי שאם הוא לחוץ, אולי זה לא הזמן לעוד ילדים במשפחה? (היספור על הרב עם זה שחסר מקום בבית..)

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

זכית בבן זוג נדיר

לא יודע איך ממלאים כזה חסרון, אבל ה יתברך גדול מכולנו...

שבת שלום

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

של סוגי השנים (מעוברות ולא, שנ"ד ושנ"ה ימים) כחזל תקנו לוח קבוע וקידשו את השנים מכאן והלאה(בימי רבי הלל? לא זוכר) אז יצרו בכוונה כדי שראש השנה לא יצא באד"ו?

צר לי לומר שלא הבנתי את השאלה.

ואם התכוונת להצביע על כך שיש פרשנויות בנושא בין חכמי ישראל - זה דבר מפורסם בין העוסקים בסוגיא זו.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌