השאלה אם הבת החמודה תשתמש בזה או לא.

היתה לי בת כזו שרק שהחזקנו אותה בצורה שתארת היא התקדמה ושקניתי לה הליכון הוא פשוט לא עניין אותה בשום צורה.

אבל משום מה נשמע לי שתינוקת בת 10 חודשים שעומדת ומרימה רגלים היא לא בעיכוב של התפתחות...

גם היא לא זוחלת בכלל.

אני מכירה כמה כאלו שלא זחלו בכלל.

אח שלי לא זחל בכלל וגם לא התאמן בהליכה ויום אחד הוא פשוט נעמד בלי להחזיק והלך...ככה בלי שום הכנה מראש.

טכנית היא בעיכוב, כי בגילה היא אמורה לזחול. (והיא עוד לא ממש נעמדת בעצמה, אף שאת זה היא כן כבר מנסה - בעיקר כשאני לידה על הספה והיא רוצה שאחזיק אותה...)

בפועל - זה ברור שהעיכוב לא נובע מחולשת שרירים, וגם הפיזיותרפיסטית שראתה אותה אמרה שיש לה כוח בשרירים.

את יודעת למה הבת שלך לא התעניינה בהליכון? לכאורה הוא אמור להיות ען משחקים מעניינים, לא?

למרות שיש הרבה זוגות ידיים ב"ה, כבר אין לנו כוח להחזיק אותה כל הזמן... ולצערי אנחנו מקרינים את העצבנות שלנו

אני חושבת שיש באמת משהו שמציק לה, שבגללו היא לא רוצה להיות על הרצפה/רוצה להיות על הידיים. אבל עוד לא הצלחתי לפענח מה...

אני שמה רק ארוך בזחילה

אם למשל יש מזגן או  אפילו בלי מזגן.

או שהרצפה עם מעט לכלוך ( מה שקורה אפילו בבית הכי נקי), זה בטח מציק לתינוק.

תמיד מוזר לי שאין מכנסיים ארוכות בחנות. יש מעט.

ואני לא רוצה לצאת קרציה, כי זה עבד אצלנו ולא בטוח יעבוד לכולם

אבל אני יודעת שזה שווה נסיון. והפיזיותרפסטית שלנו שולחת כמעט את כל התינוקות אליה.

פשוט ככה בדיוק היה הבן שלי, סבל בכל רגע על הרצפה והיה נראה שמשהו מציק לו.

בטיפול קצר הכל הסתדר והוא מאוהב ברצפה כמו שאף ילד אחר אצלי לא היה....

ומתפתח הכי מהר מכולם

הלוואי שתלכי למי שכתבתי לך

זה יכול לחסוך לכם הרבה שעות של עוגמת נפש, דמעות וכספים מיותרים.

אני מתקשרת אליה לקבוע תור... (מקווה שאכן אצליח, כי יש לנו מחר כמה תורים, טלפוניים, בזום ופיזיים)

כי באמת כשל סבל כוחי... וגם כוחו של בעלי... (היא כנראה גם קצת לא מרגישה טוב בימים האחרונים, כי הלילה היא ישנה ברצף לא יותר משלוש שעות... ואנחנו גמורים)

שלווה ונחת

שהמשחקים נמצאים ככה שהמשחק בהם הוא לא בעמידה.

כלומר כדי שיהיה לה מעניין ללכת כדאי להעמיד מישהו/משהו מעניין שהיא תרצה להגיע אליו.

עם משחקים על הפגוש העליון זה רק ההליכון ישיבה שלא מומלץ מבחינת בטיחות והתפתחות.

למעשה אם רוצים שהיא תלך, אז היא צריכה להסתכל קדימה לאן היא הולכת, אם היו משחקים על הפגוש כנראה היא היתה משחקת בהם בעמידה אבל לא מתקדמת.

היה לנו פעם הליכון שהיה בו מקום להושיב בובה, זה מדרבן להליכה, אבל לא בטוח שבגיל עשרה חודשים כבר תתעניין, השתמשנו בגיל יותר גדול.

לא יודעת אם עדיין אפשר להשיג כאלה.

בשביל ללכת יש הליכון, בשביל לעמוד יש שולחן פעילות שהיא יכולה להחזיק ולשחק במה שעליו.

בשביל לשבת אפשר לתלות משחקים על הקיר (כמו כאלה שיש בקופת חולים) באיזה גובה שאת רוצה שהיא תהיה- ישיבה או עמידה.

זה כמו שבשביל לגדל ילד צריך כפר שלם, אז בשביל לעודד ילד לעשות פעולות בסיסיות צריך חנות צעצועים שלמה ;)

ממש מקווה שזה יעבוד וילך בקלות.

ורק בהקשר הכללי שכתבת - ממש מקווה שהפיזיותרפיסטית תבין שילד חי בתוך סיטואציה נתונה שלא כולה מוכוונת רק אליו וההורים מתמודדים עם כמה דברים בחיים.

אני בטוחה שאתם עושים את המיטב שלכם עבור כל ההתמודדויות הקיימות אז אל תרגישי רע לגבי זה.

בהצלחה רבה!

תהיי גאה בעצמך שאת על זה ומטפלת בזה

הבן שלי עכשיו היה בריפוי בעיסוק בשביל חיזוק ודברים ספציפיים ותכלס הוא לא היה חייב את זה בכלל,

הוא בנורמה פשוט בצד הנמוך יותר. ובהתחלה התבאסתי על עצמי והרגשתי מזניחה כי היא עשתה איתו תרגילים מה זה בקטנה וזה ממש ממש קידם אותו, ומה אני אמא עצלנית שאוהבת רק לקרוא סיפורים ולשבת על הספה איתם ולא יכולתי לעשות איתו גם כאלה משחקים?

ואז הבנתי שזה פחות הצד שלי ואיזה יופי שהלכנו לפעילות משותפת עם אשת מקצוע שעזרה לי לקדם אותו בנושא הזה

אז מעולה שאת על זה ויהיה לך זמן קבוע שאת מקדישה לזה ועושה גם קצת שיעורי בית בבית איתה

והיא תלמד אותך טריקים קטנים 

את כבר יודעת מה זה.. את מנוסה יותר מכולנו 

הכל בסדר

לצערי אני גם כמעט לא סתם משחקת איתה כי אין לי כוח...

בכל אופן תודה! גם @שיפור

אני קוראת מהצד ונשמע שיש עליכם המון עומס...

עליך, על בעלך, על האחים הגדולים.

ובנוסף ליום-יום ולחוסר השינה יש דאגות וטרדות והמצב בארץ ובכלל...

מצדיעה לך שאת מחזיקה את הכל!!

האם מצאתם משהו שנותן לכם כוח?

יש היום כל מיני ארגונים ועמותות.

אבל אפשר גם חברים טובים או קרובי משפחה, מישהו שייתן לך (ואולי גם לשאר) לנוח לפעמים. לנשום. שיהיה כוח להמשיך

עוד לא מצליחים אפילו להרים את הראש מעל פני המים כדי למצוא איך להשיג הפוגות... (חוץ מהדרכת הורים שב"ה מצאנו די מהר ועוזרת לנו מאוד)

מקווה שכשתתחיל שנת הלימודים, והילדונת תתייצב במסגרת, גם אנחנו קצת נתחיל להתייצב...

תודה רבה❤️

הבנתי שזה בסדר גמור.

הבעיה עם אלה שמושיבים את התינוק בפנים והוא מזיז את הרגליים וזז אבל זה לא מלמד אותו לכת ומחליש את השרירים

תודה שחידדת לי את ההבדלים בין מה שקיים בשוק (לא הכרתי). אז אם נקנה - נחפש משהו שהוא ממש כמו הליכון של קשישים במבנה, ולא כמו מה שתיארת.

אם את מתכוונת להליכון כמו עגלת בובה אבל יותר יציב, אז הוא מומלץ.

הליכון שהתינוק יושב באמצע הוא בעייתי.

הבן המתוק שלי התחיל לזחול בגיל שנה וחודשיים בערך-זחילת גחון. אני חטאתי בזה ששמתי אותו בהליכון ישיבה ככה הוא היה משוחרר וכמובן משחרר אותי הייתי כבר עם תינוקת נוספת בבית כך שזה היה לי ממש הצלה. הפיזיותרפיסטית שלי הייתה ממש נחרצת שזה לא בריא בכלל אז כן הייתי שמה לזמנים קצרים אבל שוב, לא הייתי מסוגלת אחרת.

יש הליכון שעומדים ומחזיקים איתו שזה מצוין ועוזר להתקדם בהליכה. (שלי פשןט לא ידע לעשות את הפעולה של ההליכה לכן לא היה רלוונטי) בהמשך קניתי משילב הליכון עמידה שיש מעצורים בגלגלים ככה ההליכון לא היה רץ מהר  בעזרת המעצור הוא היה ממש איטי וזה די עזר לו בהמשך.

אצלינו הוא לא דילג על זחילת גחון וזחילת שש כך שבפועל התחיל ללכת בגיל שנה ו 11 חודשים, מקווה שאצלך החא תשלים מהר את הפער

כיום הוא בן שנתיים וחצי כן קיים פער עדיין אבל הןא מתקדם בקצב שלו ב"ה 

יש לי שני ילדים לפניה שלא זחלו (אבל למדו להתקדם בישיבה). אחד הלך בגיל שנה ותשעה חודשים והשנייה בגיל סביר - שנה וחמישה חודשים.

לא אכפת לי שתדלג על זחילה, רק שתמצא דרך להתנייד...

יש לך קישור להליכון ההוא משילב?

מרפאה בעיסוק אמרה לי שיש 2 בעיות-

1. זה לא מחזק את השרירים שחשובים בשביל עמידה.

2. דורש זהירות מבחינת בטיחות. לדוג' שלא יהיה אפשרות להגיע בטעות למדרגה.

האם היא מוכנה לשבת?

מתיישבת?

נשארת בישיבה כשמושיבים אותה?

לגבי ההליכון כבר ענו לך..

מצטרפת לדעות שהליכון שיושבים בו לא מומלץ והליכון שדוחפים בהחלט מומלץ

גילוי נאות- אני פיזיותרפיסטית, אך איני עובדת עם תינוקות ופעוטות

אבל לא מתיישבת לבד.

תודה רבה על התשובה המקצועית!

שלנו דווקא כן הנחתה לתת ללכת עם חפץ כלשהו למשל עגלת בובות/כיסא/הליכון(לא כזה שיושבים בו ו"כאילו" הולכים)

ובהתחלה צריך שהחפץ יהיה עם משקל כבד יחסית כדי שלא יהיה ח'ו מצב של חוסר איזון ונפילה לכיוון הפנים

עד שהילד רוחש איזון וביטחון ותוכלי ללמד אותה דיי מהר ללכת

בערך

פשוט היינו אצלה ממצב שהיא לא זחלה אפילו והכל קרה מהר מאוד

היא הספיקה גם לזחול גם להיעמד וגם ללכת 

אז כל העניין השלב הזה התחיל מאז בעצם שהיא התחילה להיאחז ולעמוד

יש לנו הכיסאות הפלסטיק של הילדים הקטנים או הכיסא אוכל שלה של איקאה היא פשוט גררה אותם בעיקר ממש לא השקעתי בהליכון מיותר לדעתי

ההליכון הזה מרעיש הגלגלים שלו פלסטיק

אותו דבר

אבל עגלת בובות זה רעיון טוב

הבן שלי היה בפיזיו בגלל התפתחות קצת מאוחרת (בדיעבד זה נראה לי שילוב של עקשנות עם בטטיות 😁)

והפיזיותרפיסטית המליצה לו ללכת עם הליכון. אבל כזה שסוחבים, לא זה שנמצאים בתוכו.

אני התקשיתי למצוא הליכון במחיר סביר, אז נתתי לו כסא קטן של איקאה שהוא ממש יציב ושהילדון ממש נהנה להתנייד איתו (אם תרצי אחפש קישור) במעון הוא היה הולך עם הליכון.

אגב, ניסיתי גם עגלה של בובה. הבעיה שעל ההתחלה שכחתי לשים משהו כבד, הוא נשען עליה ונפל, ומאז סירב בכל תוקף להסתכל עליה... (עקשן כבר אמרתי 😍) 

מעניין אם גם אצלה זו רק עקשנות...

זה באמת רעיון - לקנות עגלה יציבה ולהניח עליה בקביעות משהו כבד, במקום לקנות הליכון יקר...

זה עושה רעש אבל הוא מבסוט על היכולת שלו לטייל בבית.

יש לנו ארגז משחקים של מגנטים ושל כלי מטבח וכל פעם הוא הולך עם ארגז אחר ומטייל איתו בבית ובמרפסת.

זה לא נותן לו עדיין ביטחון לנסות לבד אבל זה עוזר לו להתנייד.

אולי פיזיותרפיסטים אומרים היום שזה לא קריטי.  אבל לא הייתי מוותרת... 

הבו שלי זחל מגיל חצי שנה ואפילו קצת לפני

והחגורת כתפיים שלו יחסית חלשה, בנורמה אבל חלשה. בדיוק סיימנו ריפוי בעיסוק על כל מה שכתבת

ותמיד יש יוצאים מהכלל..

עם הבת שלי ממש התעקשנו על השלב של הזחילה כשהייתה תינוקת, החגורת כתפיים שלה לא מאוד חזקה עכשיו, אבל אי אפשר לדעת לאיזה מצב הייתה מגיעה עכשיו בלי הזחילה..

שניהם כותבים יפה ויציב, ואחד מהם גם מוכשר מאוד בציור (מצייר אפילו במחשב בעזרת העכבר!).

כמובן, לא בטוח שהנס הזה יחזור על עצמו, אבל אני באמת פחות דואגת בכיוון הזה...

לדעתי הליכון עם גלגלים עלול להיות מחליק מידי ומסוכן לתינוק, קשה להעמד על זה וזה מחליק קדימה מהר מידי ואז צריך לרוץ או שנופלים על הפנים.

הרבה יותר קל להתחיל עם כסא קטן או שרפרף או משהו כזה, או הליכון שלא מחליק מהר מידי וצריך להפעיל קצת כוח כדי שיזוז.

מדובר בעיכוב התפתחותי קל לדעתן? אין מגבלות נוספות?

אם כן,אין שום בעיה בהליכון חזק, כך אמרה לי פיזיו אחת

את יכולה לקחת עגלה של בובה ולמלא אותה ספרים כבדים וכך לתת לה ללכת

או יחד איתה

בגדול הכי הכי חשוב שהפיזיו תראה את התינוקת במוחש,דרך הטלפון מאוד קשה לקבוע 

כן התחלתי לראות סרטונים לתרגילים שאפשר לעשות

וזה היה טוב כי את חלקם היא גם ממילא נתנה לי לעשות

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק