פיזיותרפיה רצפת אגן לילדיםאנונימית בהו"ל

הבת שלי בת 8.

מאז שנגמלה, יש לה קושי להתאפק.

כילדה קטנה היו לה הרבה פספוסים.

כיום יש לעיתים מאוד רחוקות.


לפני כשנה פנינו לטיפול אצל אורולוג, בגלל הטבות לילה. אבל בפועל לא התמקדנו בטיפול והיא התגברה על זה לבד. עדיין יכולה לפספס, אבל קורה ממש מעט.


היום הייתי איתה בסידורים בעיר.

הסתובבנו כמה שעות בלי שירותים.

בדרך חזרה נסענו באוטובוס והיא היתה חייבת לשירותים.

היא לא היתה מצליחה להתאפק עד הבית.

היה לי טיטול בתיק, אז הבאתי לה אותו והיא השתמשה בו.


בעקבות זה, אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול.

חושבת שהיא אולי צריכה פיזיותרפיה של רצפת אגן.


מישהי יודעת מה התהליך בשביל לקבוע תור?

צריך הפניה מרופא ילדים?

דרך התפתחות הילד? מכון פיזיותרפיה?


במאוחדת באזור ירושלים.


שתי מיליםמדברה כעדן.
לאה טנא. היא אלופה ברמות!! 
איפה היא מקבלת?אנונימית בהו"ל

דרך קופת חולים, או שזה פרטי?

עובדת עם ילדים?

ועוד משהומדברה כעדן.
לראות את הקושי שלה, וכן, כרגע לעשות סיבובים ארוכים בלי לחשוב על כמה קשה לה להתאפק, עלול לגרום לה להרגיש "לא יוצלחית" כזו... כאילו היא לא בסדר... זה נכון שאפשר לתת לה כלים להתמודד אבל זה באמת לקחת אותה קצת לקצה... מדמיינת את עצמי עצבנית ועוזבת הכל למצוא שירותים. ברמה של ללכת למסעדה להזמין לי משהו כדי שארגיש בנוח להשתמש בשירותים.. בלי שיש לי בעיות התאפקות. פשוט כי זה לא נעים להתאפק כ"כ הרבה זמן. 
אולי חלק מהבעיהאנונימית בהו"ל

שהיא בשום שלב לא ביקשה שנחפש שירותים.

רק פתאום באוטובוס זה הגיע בפתאומיות.

אני כן המלצתי לה לא לשתות יותר מידי (היא שתתה בקבוק של חצי ליטר בבת אחת). אבל לא חיפשתי מיוזמתי שירותים.


אני מודעת לקושי שלה.

בדרך כלל מזכירה לה ללכת לשירותים לפני שיוצאים ולשים לב כמה היא שותה. 

האמת שלהמליץ לא לשתות יותר מידי זה לא נכון בעיניבארץ אהבתי

ביום קיץ חם כשמסתובבים בחוץ דווקא חשוב לשתות הרבה.

ובגיל הזה גם אצלי הם לרוב נזכרים רק כשצריכים דחוף.

אני בדרך כלל דואגת מעצמי לחפש מקומות שאפשר להיכנס בהם לשירותים, ומציעה לילדים להיכנס (וממליצה להם לנסות גם אם הם לא מרגישים שהם צריכים, כי אחר כך לא תהיה עוד הזדמנות נוחה).


(כמובן לא סותרת את המחשבה ללכת לפיזיו' רצפת אגן. אבל חושבת שבכל מקרה לא כדאי ללמד ילדה לא לשתות הרבה מחשש שתצטרך לשירותים).

גם אני חושבת כך. יש ילדים שצריכים אותנו שנעזורקופצת רגע

להם לווסת את עצמם עד גיל קצת יותר גדול מאחרים, גיל שמונה זה לא מאוד גדול לכך בעיני.


כשאת יוצאת איתה, שימי לעצמך טיימר מנטלי שכל שעתיים למצוא שירותים. או כל שעה וחצי לא יודעת כמה מתאים לה.

ובאמת לא סותר למצוא טיפול רפואי אם נראה לך שצריך. 

את צודקתאנונימית בהו"ל

לא לשתות הרבה אני אומרת בעיקר לפני נסיעות ארוכות בלי אפשרות לעצירה באמצע.

ילדים לא תמיד חושביםמדברה כעדן.
הם מוסחים בפעילות הכיפית ולא תמיד ישר אומרים... דווקא בגיל הזה (בגיל הקטן יותר תמיד הצרכים הבסיסיים "עוצרים" הכל) 
אני חושבת שכמה שעות בלי שירותים לילדה בת 8פרח חדש

זה קשה בלי שום קשר

מתכוונת להגיד שלא בטוח בכלל שיש לה בעיה..

זה קורה גם בהרבה פחותאנונימית בהו"ל

לא יודעת אם זאת בעיה פיזית,

או שהיא מחכה לרגע האחרון, ואז כבר קשה להתאפק,

או דפוס שתיה לא טוב.


אבל זה לא משהו רגיל.

היא שונה בזה מהאחים הקטנים שלה.


בכל מקרה, אני מחפשת דרך לאבחן מה באמת הבעיה, ואיך לטפל.

אני שוב אומר🤭 ממליצה ללכת לאבחון בהתפתחות הילדמתואמת

כי את מתארת פה עוד כמה דברים חוץ מהקושי להתאפק, ואולי בכלל הבעיה היא לא ברצפת האגן אלא במשהו אחר...

מכיוון שתורים להתפתחות הילד הם רחוקים, את כן יכולה בינתיים להתחיל התייעצות עם פיזיותרפיסטית פרטית, אבל כן כדאי ללכת גם להתפתחות הילד, ששם יש כמה סוגים של אנשי מקצוע, שיוכלו לבדוק על מה יושבת הבעיה...

בהצלחה!❤️

השאלה אם אפשר לקצר את זהאנונימית בהו"ל

אם אני צריכה משהו ספציפי, אולי אני יכולה לקבוע תור ישירות, ולא לחכות לתור בהתפתחות הילד?


 

ואגב, היא עשתה בעבר אבחון בהתפתחות הילד, וקיבלה טיפול של ריפוי בעיסוק.

באותו זמן זה לא עלה, כי היא היתה יותר קטנה וזה עוד לא היה מאוד חריג.


 

ואם אני פונה להתפתחות הילד, אני צריכה למלא שאלונים, ולתת למורה שלה למלא? המורה שהיתה השנה מודעת לעניין (בעיקר לשים לב לזמנים שירותים בטיולים).

 

ואם לפרטי- איך אני מגיעה לפיזיותרפיסטית שמתעסקת בזה? וכמה עולה ייעוץ כזה?

גם אנחנו עכשיו מילאנו פעם שנייה שאלונים על אותו ילמתואמת

ילד. כי הוא גדל, והקשיים שלו השתנו... (אם כי יכול להיות שכן יש קשר בין הקשיים, נדע את זה רק באבחון)

וכן, המחנכת שלה צריכה גם למלא. כדאי שהיא תמלא גם אם היא לא ממשיכה לשנה הבאה איתה, כי היא מכירה אותה טוב יותר. תבקשי ממנה אם היא מוכנה.

וכן, בינתיים תבררו אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן באופן פרטי. אם היא מקצועית, יכול להיות שבעצמה היא תזהה אם הבעיה היא פיזיולוגית בלבד או לא. (אני לא מכירה את התחום הזה ספציפית בשביל לדעת מחירים. נראה שיש כאן בשרשור כאלה שכן מכירות)

גם אני מילאתי פעמיים (על ילד אחר)אנונימית בהו"ל

השאלה היא ספציפית על התחום הזה.

בשאלון של המורים, אין שום התייחסות.

בשאלון להורים יש שאלה אחת על שליטה בצרכים.

מרגיש לי טיפשי למלא שאלון שלם רק בשביל זה.


אני מבינה שאת טוענת שאולי הבעיה נובעת ממשהו אחר, שאולי יעלה מסעיף אחר בשאלון. אבל בכל זאת נראה לי שזה יותר ממוקד.

אז אולי באמת תתייעצי קודם עם פיזיותרפיסטית פרטיתמתואמת
לרצפת האגן...
לדעתי זה לא קשור להתפתחות הילדממשיכה לחלום
כי יש פה קושי ממוקד סביב ניהול צרכים, חושבת שצריך להתחיל מרופא ילדים טוב שיפנה לפיזיו רצםת אגן
ביציאות של כמה שעותoo

אני תמיד משלבת כמה הפסקות שירותים

שכל אחד ילך מתי שהוא צריך

למה צריך להתאפק שעות?

זה ממש ליצור בעיה יש מאין

זה לא היה כל כך הרבה שעותאנונימית בהו"ל

וזה יכול לקרות גם בהרבה פחות זמן.

קרה שברח לה בדרך מחברה שגרה שתי דקות מאיתנו.

כנראה התביישה ללכת שם לשירותים, אבל היא לא הצליחה להתאפק את הכמה דקות עד הבית.

אבל היא התאפקה אצל החברהoo
הבעיה היא לא חוסר היכולת להתאפק אלא הבושה שלה ללכת לשירותים/ מודעות ללכת בזמן לשירותים ועל זה צריך לעבוד
בקשר לשעותoo

הגיוני ללכת לשירותים כל שעתיים שלוש

לא צריך להתאפק יותר בגלל שנמצאים בחוץ/ נסיעות

פשוט לתכנן הפסקות שירותים במקומות רלוונטיים 

כמה שעות בלי שרותים ואז חייבת לא נשמע לי חריגאורוש3

זה די אומר שהיא התאפקה הרבה. אולי התביישה לבקש, אולי הוסחה מכל הדברים המעניינים ואז באוטובוס זה היכה בה.

אבל כמובן אפשר להתייעץ עם פיזיותרפיה רצפת האגן לילדים. יש מקומות שיש בקופה. או פרטי. 

גם לי היה קשה להתאפק אחרי כמה שעותאמהלה

אני בכל סיבוב קניות מספיקה כמה פעמים ללכת לשירותים...

ככה אני... וגם תמיד אומרת לילד/ה שאיתי גם אם מרגיש שלא צריך ללכת אחרת הם נזכרים תמיד באוטובוס

כי אז זה הפוגה מכל האטרף ופתאום מרגישים שוב את הגוף...

 

לדעתי זה לא קשור בגיל הזה להתפתחות הילד, תבקשי הפנייה מרופא ילדים ודברי עם הנציגת קשרי לקוחות כדי להבין ממנה איך מקבלים פיזי'

לא יודעת אם זה יעזור לך, אבל משתפת מניסיוניאנונימית בהו"ל

בתור ילדה הייתי מרטיבה בלילה עד גיל די גדול (כיתה ז' בערך), וגם ביום הייתי לפעמים מפספסת טיפה (לא תמיד שמתי לב ללכת לשירותים כשלא הייתי צריכה דחוף, וכשהייתי צריכה דחוף היה בורח לי לפעמים, לא הכל אבל ברמה של עיגול רטוב על החצאית...).

מאמינה שהיה עוזר לי אם היו לוקחים אותי לפיזיו' רצפת אגן. אבל אמא שלי כנראה לא הכירה או לא חשבה על הכיוון.

מה שאני כן זוכרת זה כשהייתי כבר די גדולה (סביב כיתה ז' כבר) אמא שלי אמרה לי לעצור את השתן כל פעם כשאני בשירותים - לעשות 10 הפסקות בזרם. ואחרי תקופה שעשיתי את זה באמת ההרטבות בלילה הפסיקו, וגם הפספוסים הקטנים במהלך היום.

היום אני יודעת שלא ממליצים לתרגל תוך כדי נתינת שתן, אבל כן אפשר ללמוד את הפעולה של הכיווץ ההתנסות פעם אחת תוך כדי נתינת שתן, ואחר כך לתרגל 'על יבש' כדי לחזק את השרירים.


אבל אולי באמת עדיף כן לעשות את זה בצורה מסודרת עם פיזיותרפיסטית מקצועית.

חשוב מאוד לעשות את זה בליווי כדי למנוע כיווץ יתרממשיכה לחלום

יכול להיות שהיא מפספסת דווקא כי רצפת האגן שלה מכווצת מידי-

אם היא מתאפקת המון שעות יכול להיות שרצפת האגן שלה בכיווץ יתר ולכן בורח לה.

ולכן להגיד לה עוד לכווץ רק יחמיר את המצב.

לפעמים הקושי הוא בתחושהאור10

להרגיש שהשלפוחית מתמלאת ושאצטרך בקרוב להתפנות וגם זה מטפלים בפיזיותרפיה רצפת אגן

כשרצים מהר מהר כי פתאום מרגישים, אחרי שהתאפקה כמה שעות ולא הרגישה צורך, יכול לפעמים להיות קשור למודעות ולתחושה

וואו הבת שלי עד גיל 10 ברח להרננה 11
היינו בכל הבירורים האפשריים.. פיזיו רצפת אגן, אורולוג, דיאטנית וכו. יש לי המון תובנות לכתוב לך את יכולה גם בפרטי בשמחה. מה שהבנו בסוף כל הבירורים- הכל כמעט יושב על עצירות מולדת. תנסי להיזכר בתקופה של הינקות- האם היתה לה יציאה כל יום או פעמים שדאגת שלא יוצא לה בכל יום? עקרונית אם בלילה אין הרטבה אז אין בעיה פיזיולוגית אלא פשוט העצירות ממלאת את האיזור ויוצא קצת שתן מרוב שקשה להתאפק.. מה שעזר לנו זה פשוט לטפל בעצירות.. להקפיד על שתיה ועל פעילות גופנית, פירות וירקות וגם אבקת נורמלקס בתקופות. יכולה להגיד שעכשיו סוף סוף עבר לה. עדיין יש עצירות לפעמים אבל היא כן מצליחה להתאפק, כנראה פשוט גדלה ויש ייתר מקום.. בהצלחה!!
עונה לכולןאנונימית בהו"ל

אולי בדוגמא שנתתי, באמת היה הגיוני שהיא לא הצליחה להתאפק. אבל זה קורה בעוד הרבה מקרים בשגרה.

אני כן חושבת שזה קושי אמיתי. זה משהו שתמיד היה, מאז שנגמלה. ולא קיים אצל הילדים האחרים.


לפעמים זה צורך בשירותים בתדירות גבוהה, או צורך פתאומי להתפנות דחוף.


@אור10 מה שכתבת יכול להיות ממש בכיוון. זה באמת נראה שהיא לא מרגישה בזמן את הצורך להתפנות, אלא רק ברגע האחרון.


@רננה 11 היא לא סובלת מעצירויות. וכן היו לה גם הרטבות לילה. כנראה אצלינו זה משהו אחר.


אז אני מבינה שכדאי להתחיל מלבקש הפניה מרופא הילדים. ואז לקבוע תור לפיזיותרפיה של רצפת האגן.

מישהי יודעת איפה אפשר לקבוע תור? מעדיפה דרך הקופה, במאוחדת.

אני צריכה לברר במוקד קביעת תורים, או במכונית פיזיותרפיה?

לדעתי זה דווקא בהתפתחות הילדאורוש3
ככה באזור שלי. או במכוני הסדר. הייתי מבררת אצל מנהל סניף שמכיר טוב את הקופה. זה לא טיפול שיש בכל מקום. 
כאילו כתבת אותיבשורות משמחות

החלטנו לא לפנות לטיפול פיזי כי בעיני זה אילוף של הגוף זה לא פותר באמת את הבעיה

גם כי ידענו שכנראה זה יושב על משהו רגשי-שלא רואים אותה והיא צריכה יותר תשומת לב

וגם בנוסף הסתבר שזה אחד התסמינים לעניין של קשב

עם הזמן אנחנו היינו צריכים לעשות עבודה כלפיה רגשית, ובמקביל הטיפול לעניין הקשב ולעניין של ההרטבות כבר נצפה שינוי מאוד טוב

 

ואגב דווקא ממה שכתבת נשמע שהיא בגדול בכלל לא מפספסת זה רק כמו בסוף הגמילה כשיש עוד מידי פעם פספוסים

לפעמים לנו אחרי כל מה שעברנו איתם תקוםה מאוד ארוכה זה מדליק נורה אדומה של 'רק שלא יתחיל שוב כל עניין ההרטבות, צריך למצוא עכשיו פתרון לעצור את הבעיות שלא יצוצו' וזה בעצם סהכ חדפ

זה לא נראה לי משהו רגשיאנונימית בהו"ל

אלא באמת פיזי או תחושתי.


נכון שזה לא קורה הרבה.

אבל נראה לי שהיא בגיל שכבר כדאי שלא יקרה בכלל.

אין לי שום בעיה אם פעם בכמה חודשים היא מרטיבה בלילה.

אבל אם למשל היא לא תצליח להתאפק בטיול בבית הספר, זה יהיה מאוד לא נעים.

גם תחושתי נכוןבשורות משמחות

בעיקרון תרגילי פה וקול יכולים לעזור כי זה מפעיל יחד את השרירים הטבעתיים

לקפוץ המון עוזר, אז אפשר בטרמפולינה או לתרגל קפיצות פתח-סגור

זה מה שבדרכ עושים עם ילדים

 

וגם יש עניין של אברים בגוף שצריכים ניקוי זה בא לידי ביטוי בעניין הזה גם של בריחת שתן

טוב בסוף זה גם מתקשר לעניין רגשי

פחד זו אנרגיה של למטה בריחות שתן, עניינים של ברכיים, כליות...

התרגילים בפסקה הראשונה הם לגמרי פיזיאור10

חיזוק שרירי עם אפקט תחושתי.

קצת קשה לי שמשליכים דברים לעניין רגשי.

עלולים לפספס דברים.

הציעו למעלה עצירות, זה גורם נפוץ להרטבת לילה, וכדי לשלול את זה צריך מעקב שבועיים על היציאות, וגם אז האבחנה עלולה להתפספס. עצירות כ"כ נפוצה בילדים בארה"ב, שמאבחנים על ידי רנטגן, זה נחשב כמגיפה הבאה. עכשיו אפשר לומר שעצירות זה רגשי, התאפקות, הימנעות מכאב, חוסר שיתוף ושיח וכו. ולדבר איתו ולהעצים אותו. זה נחמד.  אבל אפשר גם לבדוק מה הילד אוכל ושותה ולשנות הרגלי חיים. וזה פרקטי.

גם לגבי פיספוסים, אפשר לומר שזה רגשי, ולפעמים אם הילד היה גמול מעל לחצי שנה ופתאום יש התדרדרות זה בהחלט נורה אדומה, אפשר יהיה גם לשים לב להיבטים פיזיולוגיים שפתאום השתנו וחלה החמרה פיזית ובמקביל גם לברר המקום הרגשי ולטפל פסיכולוגית.

אבל אפשר גם להתייחס פרקטית, לשרירים, לעצבים, להורמונים וכל המערכות המעורבות, להשפיע על הרגלים, להעלות המודעות לכל הנושא הזה שלא מדברים עליו, לנרמל צורך להתפנות. ועוד דברים שעושים בפיזיותרפיה של רצפת האגן. זה לא שולל להתייחס לילד כמכלול עם היבטים רגשיים. אבל לא לפסול גם התבוננות פיזית רפואית.

אולי בכלל היא נרתעת משירותים ציבוריים ולכן מתאפקת עד שמתפוצצת, אז אפשר פרקטית לצייד אותה במגבונים ושיטות להתרוקן בלי לגעת וכו, ולא רק לחפור מה קרה לה פעם כשהיתה קטנה בשירותים ציבוריים שהשאיר עקבות טראומה....

לא משליכיםבשורות משמחותאחרונה

על רגשי!

פועלים הכל ביחד...

על רקע תזונתי יש הרבה מה להגיד אבל זה עניין של חינוך מחדש לאכילה: איך, מה, כמה, למה?

אגב 'למה' לאכול זה עניין רגשי נטו

יש פה מכלול היבטים שצריך לתת עליהם את הדעת.

כתבתי שעניין פיזי זה אילוף של הגוף הכוונה לא לתרגילים שציינתי אלא לשימוש בזמזם ובספריי בשאיפה שעובד הורמונלית על הגוף

 

רגשי זה לא תמיד לחפור ולמצוא מה קרה.. ייתכן וזה בגילאים שהילד בכלל לא זוכר להגיד אבל הזיכרון שמור בתאים ומעמיס רעלים ברקמות

אז העניין לפנות את מה שהצטבר, לנקות, נכון אמרת את העניין התזונתי אבל בשביל זה אי אפשר לתת פתרון על גבי פורום, צריך להגיע לייעוץ נקודתי בעניין

יש לה הפרעת קשב?רינת 35
אצלנו ריטלין פתר גם את הבעיה הזאת…
רוצה לפרגן לבעליהשקט הזה

נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..


אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.


בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)

יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).


בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..


קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש


אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕


ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-


שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄

אז אני נכנסתי עכשיו למקלחת מפנקתעוד מעט פסח

והאיש זכר לבד לחמם את המרק לפני שבת וגם להכין מיחם.

תוך כדי תפעל את הילדים שיכנסו למקלחות וישמרו על הקטן.

כיף להכניס שבת בנחת בזכותו!

תגידו אתן עושות משהו לרקע ההכנות עם איראן וכל זה?שיח סוד

לא בקטע של להיות בפחדים ולהילחץ,

אני חושבת בעיקר על אם להגדיל את הקניה השבועית בסופר או ציוד ליצירות למקרה ולא יהיה אפשר לצאת בסבבה

למרות שכרגע זה רק דיבורים

מצטיידות או ממשיכות כרגיל?

אין מה להלחץ מזה.... כשזה יגיע יגיע ונלמדשיפור
למישהי יש רעיון מה לשלוח לזוג שצריך להשאר שבת בביתקופצת רגע

חולים עם התינוקת?

בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.


בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח

עוגה/ עוגיות/ פיצוחים/ שוקו/ אייס קפה/ שוקולדיעל מהדרום

לק"י


אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

בתור מישהי שנשארת עכשיו לשבתאנונימית בהו"ל

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

גם אני חשבתי על זה. אבל אין לי כל כך איך לשלוח אתקופצת רגע

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

אולי יש חנות ספרים שם בלובי ואפשר לשלם ולהגיד להםלפניו ברננה!
שאחד מהם ילך לקחת?
אין שם סטימצקי או צומת ספרים או משהו?מרגול

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

וואי ממש!!!אין כמו טאטע!אחרונה
כשהייתי מאושפזת בשבת זה היה חסר לי ממש. ולא היה מאיפה לקחת.זה ממש הצלה
כשאני הייתי באשפוז בשבת עם הבן שלי (במחלקת ילדים)בארץ אהבתי

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

 

 

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

מגש פירות אוליאחת כמוני
סלטים ולחמניות ביתיותאמאשוני

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שאלה מרווקהמים כחולים

שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..

אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?

בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..

אצלי זה היה משהו דומהזמינה

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה


גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו


זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל


חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)


מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻


תודה!מים כחולים

זה עוזר לשמוע..

 

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

 

היה לי משהו דומהשלומית.

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

לא יודעת כמה זה יעזור לך אבל משתפת מהנסיון שליאנונימית בהו"ל

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

 

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

 

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

מסכימה לגבי דחייה/רתיעהמרגול
כלומר, יש לא להימשך, אבל להיות כזה פרווה כלפיו בנושא הזה (לא אוהבת לא סולדת), ויש ממש להירתע מהמראה שלו וכו.


אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.


אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

תודה על הדיוקמים כחולים
באמת אני מרגישה שגם קרבה רגשית אין מספיק כי קשה לו להיפתח רגשית, אז השיח הוא יותר ברמת החוויות והיומיום, עם קצת עומק לפעמים, אבל לא נוצר שם השיח שגורם לאינטימיות רגשית. ואני לא יודעת אם זה בגלל האופי  וזה מה שיכול להיווצר בקשר בינינו בלי קשר, או בגלל המראה שחוסם אותי ואז גם הוא לא מביא את עצמו עד הסוף.. 
כמה פעמים נפגשתם?ממתקית

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

עדיין..מים כחולים

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

נשמע שזה הנקודהרקאני

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

 

אני לא יודעת מה ההגדרה שלך האינטימיות רגשיתזמינה

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין


יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?


בגדול אסור אסור אסור שתהייה דחיה!ממתקית

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

לגבי מציאת חןאישהואימא

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

גםoo

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים


יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי


מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)


גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)


אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

אני מאמינהסטודנטיתאמא

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

תודה לכולןמים כחוליםאחרונה
יש לי גם ליווי ויעוץ, אבל עזר לשמוע מהשיתופים שלכן..
יומולדת חגיגה נחמדתשמחה כפרוייקט

ימי הולדת זה קטע אצלנו. הרמנו רף רציני של השקעות.

הוא עושה לי הפקות וגם אני משקיעה בו ממש. והכל בהפתעה כמובן.

קיצר, אני בתקופה עמוסה בהיסטריה. פשוט שחוקה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי קודם. האמת שאין לי טיפת אנרגיה לזה וגם המוח שלי לגמרי סתום.

אני יודעת שזה לא אמור להיות מתוך לחץ אבל לא רוצה שהוא ייפגע. למען האמת גם אני באה עם ציפיות ואוהבת שהוא משקיע כי זה רק פעם בשנה אז כל השאר תירוצים…

בואו לעזרתי

מציעה רעיוןאיזמרגד1

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

הלוואיישמחה כפרוייקט

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

אפשר לעשות יציאה זוגית שווהמתואמת

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

מצטרפת להצעהואני שר

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)


סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה


לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

אולי בריכה זוגית?שיפור
תודה חברותשמחה כפרוייקט

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

ניווט זוגי- ראיתי המלצות של חוויה מתוכננתיעל מהדרום
לק"י


תחפשי בגוגל.


ובהצלחה!

מציעה בלי קשר ליומולדת הקרובדיאן ד.

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

 

נכון ועוד משהונעומית

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

הרבה הצלחה!מאמינה-בטובאחרונה

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

איזה כיף לגלות פתאם שהמתבגר שלידובדובה

אוהב אותי. או לפחות נראה לי...

הוא בא להראות לי משהו בטלפון ואז ראיתי את השם שלי. ואתן יודעית מה כתוב שם?!

"אימוש היקרה"

ובכלל עברנו איתו עד לפני חצי שנה תקופה לא פשוטה... הוא גמר עלי עם העצבים שלו האגואיזם היה מחובר לחבר'ה שלא השפיעו טוב...

הוא עזב אותם התחבר לילדים חמודים שמשפיעים עליו טוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם להכין לי או לקנות לי משהו טעים... הוא מרבה לדבר איתי לאחרונה.. והכי הכי מרבה לחייך... הוא סיפר לי שכבר חודשיים חבר'ה שלו מהישיבה לא מניחים תפילין כי קשה להם עם הכפיה של הישיבה ושמעיפים הביתה מי שמאחר. הוא אמר לי אמא אמרתי להם מה אין לכם מוח?? מה הקשר שזה גורם לכם להיות באנטי?! ואני פתאם קולטת שכל ההשקעה שלי בו והאהבה והגבולות של בעלי וזה שבעלי למרות הקשיחות משחק ויתחבב עליו בכדורגל בפיפא  בדיבורים על מה שמעניין אותו.. (מי ניצח אתמול בית"ר? את בעלי זה לא מעניין בעליל אבל עשה הכל להראות לו חיבה והתעניינות)אני רואה את הפירות של זה ואיך הוא מחובר אלינו ואוהב אותנו. באמת שנתתי את כולי לילד הזה ועברתי איתו לא מעט הייתי המון בצער על המצב שלו. והנה לקראת 17 אני רואה שינוי. שינוי לטובה עצום. ואני סוף סוף מתחילה לנשום....

והכי חשוב לי לציין שלא הפסקתי לרגע להתפלל

כל ערב שבת בלי סוף על כל ילד על כל דבר כבר שנים. והנה אני רואה שינוי בו ובעוד ילדה.. יש לי כל כך הרבה נחת לאחרונה. לפני רגע לא הפסיקו להתקשר אלי מבית ספר... ופשוט אני רואה אור סוף סוף..ניסי ניסים.

תודה לה'

וואוו.. מרגש ממש ממשיעל...
איזה מרגש זה!יעל מהדרום
לק"י


פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

ב"ה! תודה רבה על השיתוףריבוזום

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

מקסים ממש, תודה ששיתפתממתקית

וטוב שיש תמיד תקווה

וואוו איזה מרגש שהשקעתם בתהליך ואתם קוצרים פירות!שיפור
אני ממש דומעת מהתרגשות🥹
שיתוף ממש מרגש ומחזק! תודה!!בארץ אהבתי
מרגש ממש.אנונימית בהו"ל

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

לא רואה סיבה לכתוב הודעה כזו מאנונימיבארץ אהבתי
בטעות....אנונימית בהו"לאחרונה
עשית לי דמעות. בהחלט אמוש היקרה!באתי מפעם
הרטבות לילה אבל יותר מידיישירה_11

בת עוד שניה שלוש

בחודש האחרון כזה מפספסת כמעט כל לילה בין פעם ל3!!!

כאילו מי הולך לשירותים 3 פעמים בלילה?

וזה מעיר אותה וכל פעם זה לקום להחליף בגדים ואת כל המצעים פוך שמיכה סדינים

התעייפתייי

מזה הדבר הזה?

היא גמולה לגמרי אני כבר אובדת עיצות כל היום תולה מכבסת מייבשת מקפלת ומחזירה

תודה להשם על הכל אבל מה עושים עם זה??

יכול להיות שקר לה?רקאני
^^^אנונימית בהריון

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

היא לבושה עם גופיה ארוכה ופוטרשירה_11

ואני מכסה בשמיכה ופוך

תנסי להוסיף גרביים חמות ואפילו עוד שכבהיראת גאולה

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

יש משהו חדש בחיים שלה?ממתקית

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

התינוק כבר כמעט 7 חודשיםשירה_11
מזה לחישות לילה? 
כשהיא נרדמת, חצי שע הבטווח שלאחר שנרדמהממתקית

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

אצל הבת שלימקלדתי פתח

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.


היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?


פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

לא הבנתישירה_11

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?


איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

זה ממש נכון שתולעים גורמות לפיספוסים.שיפור
אצלי גם ילד בן 5 שכבר היה יבש שנתיים פעם אחת פיספס כמה ימים ברצף, נתתי וורמוקס ועבר
סליחהמקלדתי פתח
שהיא לא צמאה
הייתי שוקלת מעבר לתחתוני לילהשיפור
זה עוזר?שירה_11
אבל היא שוכבת אז זה עדיין מרטיב את המיטה לא? 
זה אמור לספוג כמו טיטולשיפור
אנחנו לוקחים בן 4.5 קבוע לשירותים לפני שאנחנואחת כמוני

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.


לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

כן קמה יבשהשירה_11

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

לגמרי😵‍💫אחת כמוניאחרונה
תבדקי תולעים (אצלנו היה הסיבה להרטבה) ואם קר לה...אמהלה
אז גיליתי הריון...עודהפעם

אני בשבוע 4+4... וכמובן חוץ מבעלי אף אחד לא יודע אז בא לי שמישהו יתרגש איתי.

אני בשוקקקקקק... שמחה מאד וגם בלחץ (היפראמזיסית...)

בשעה טובה, והלוואי יעבור לך בקלות הפעםמתיכון ועד מעון
בשעה טובה!!!!ראשונית

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

מרגש!!! בשעה טובה!בידיים פתוחות
בעז"ה שיהיה הריון קליל ובריא ובידיים מלאות♡
בשעה טובה!!!!רקאני
בשעה טובה, שיעבור ממש בקלות, בנחת ובבריאות מלאהנייקיי
בשעה טובה! שיהיה בקלות ובשמחה!!יעל מהדרום
תודה לכן על ההשתתפות בשמחה,עודהפעם

זה באמת מרגששש

בשעה טובה איזה מרגש.ממתקית

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

היה לי היפראמזיס ב5 הריונות....עודהפעם

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

ממש מבינה אותך!הבוקר יעלה

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

ואי מזדההאור מאיר
מובן ממש.ממתקית

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

תקשיבי אין לי היפראמזיס ב"הכבת שבעים
וזה פשוט נשגב מבינתי איך מסיפורים שאני שומעת, נשים עם היפראמזיס נכנסות שוב להריון. אני פשוט נפעמת!! ❤️
היה לך היפראמזיס קשה בחלק ובחלק כלום?אמא לאוצר❤

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

היה לי 4 הריונות נוראים,עודהפעם

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

נכון, קורה שיש רמות שונותאמא לאוצר❤
אבל לא שאין בכלל... כי ככה הגוף מגיב להריון
איך מתנהג היפרמאזיס רציני? מי החליט?ממתקית

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

לא קשור למי החליט... וגם לא באה להגיד שאין לךאמא לאוצר❤

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

נכון זכיתיממתקית

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

באמת יכול להיות! לגמרי נכון!אמא לאוצר❤אחרונה
לפחות הספקת ללדת כמה לפני שהתחיל לך😉🩷
לי מתוך 3 הריונות היה רק בראשון (קל) ובאחרון (קשה)אנונימיות
השני היה הריון רגיל לגמרי
שיהיה בשעה טובהאנונימית בהריון

ובקלות!

תודה יקרותעודהפעם

כל תגובה משמחת ומחזקת..

וואי בשעה טובה שיהיה כמה שיותר בקלות ובנחת!!!שיפור

אולי יעניין אותך