דרך קופת חולים, או שזה פרטי?

עובדת עם ילדים?

שהיא בשום שלב לא ביקשה שנחפש שירותים.

רק פתאום באוטובוס זה הגיע בפתאומיות.

אני כן המלצתי לה לא לשתות יותר מידי (היא שתתה בקבוק של חצי ליטר בבת אחת). אבל לא חיפשתי מיוזמתי שירותים.

אני מודעת לקושי שלה.

בדרך כלל מזכירה לה ללכת לשירותים לפני שיוצאים ולשים לב כמה היא שותה. 

ביום קיץ חם כשמסתובבים בחוץ דווקא חשוב לשתות הרבה.

ובגיל הזה גם אצלי הם לרוב נזכרים רק כשצריכים דחוף.

אני בדרך כלל דואגת מעצמי לחפש מקומות שאפשר להיכנס בהם לשירותים, ומציעה לילדים להיכנס (וממליצה להם לנסות גם אם הם לא מרגישים שהם צריכים, כי אחר כך לא תהיה עוד הזדמנות נוחה).

(כמובן לא סותרת את המחשבה ללכת לפיזיו' רצפת אגן. אבל חושבת שבכל מקרה לא כדאי ללמד ילדה לא לשתות הרבה מחשש שתצטרך לשירותים).

להם לווסת את עצמם עד גיל קצת יותר גדול מאחרים, גיל שמונה זה לא מאוד גדול לכך בעיני.

כשאת יוצאת איתה, שימי לעצמך טיימר מנטלי שכל שעתיים למצוא שירותים. או כל שעה וחצי לא יודעת כמה מתאים לה.

ובאמת לא סותר למצוא טיפול רפואי אם נראה לך שצריך. 

לא לשתות הרבה אני אומרת בעיקר לפני נסיעות ארוכות בלי אפשרות לעצירה באמצע.

זה קשה בלי שום קשר

מתכוונת להגיד שלא בטוח בכלל שיש לה בעיה..

לא יודעת אם זאת בעיה פיזית,

או שהיא מחכה לרגע האחרון, ואז כבר קשה להתאפק,

או דפוס שתיה לא טוב.

אבל זה לא משהו רגיל.

היא שונה בזה מהאחים הקטנים שלה.

בכל מקרה, אני מחפשת דרך לאבחן מה באמת הבעיה, ואיך לטפל.

כי את מתארת פה עוד כמה דברים חוץ מהקושי להתאפק, ואולי בכלל הבעיה היא לא ברצפת האגן אלא במשהו אחר...

מכיוון שתורים להתפתחות הילד הם רחוקים, את כן יכולה בינתיים להתחיל התייעצות עם פיזיותרפיסטית פרטית, אבל כן כדאי ללכת גם להתפתחות הילד, ששם יש כמה סוגים של אנשי מקצוע, שיוכלו לבדוק על מה יושבת הבעיה...

בהצלחה!❤️

אם אני צריכה משהו ספציפי, אולי אני יכולה לקבוע תור ישירות, ולא לחכות לתור בהתפתחות הילד?

ואגב, היא עשתה בעבר אבחון בהתפתחות הילד, וקיבלה טיפול של ריפוי בעיסוק.

באותו זמן זה לא עלה, כי היא היתה יותר קטנה וזה עוד לא היה מאוד חריג.

ואם אני פונה להתפתחות הילד, אני צריכה למלא שאלונים, ולתת למורה שלה למלא? המורה שהיתה השנה מודעת לעניין (בעיקר לשים לב לזמנים שירותים בטיולים).

ואם לפרטי- איך אני מגיעה לפיזיותרפיסטית שמתעסקת בזה? וכמה עולה ייעוץ כזה?

ילד. כי הוא גדל, והקשיים שלו השתנו... (אם כי יכול להיות שכן יש קשר בין הקשיים, נדע את זה רק באבחון)

וכן, המחנכת שלה צריכה גם למלא. כדאי שהיא תמלא גם אם היא לא ממשיכה לשנה הבאה איתה, כי היא מכירה אותה טוב יותר. תבקשי ממנה אם היא מוכנה.

וכן, בינתיים תבררו אצל פיזיותרפיסטית רצפת אגן באופן פרטי. אם היא מקצועית, יכול להיות שבעצמה היא תזהה אם הבעיה היא פיזיולוגית בלבד או לא. (אני לא מכירה את התחום הזה ספציפית בשביל לדעת מחירים. נראה שיש כאן בשרשור כאלה שכן מכירות)

השאלה היא ספציפית על התחום הזה.

בשאלון של המורים, אין שום התייחסות.

בשאלון להורים יש שאלה אחת על שליטה בצרכים.

מרגיש לי טיפשי למלא שאלון שלם רק בשביל זה.

אני מבינה שאת טוענת שאולי הבעיה נובעת ממשהו אחר, שאולי יעלה מסעיף אחר בשאלון. אבל בכל זאת נראה לי שזה יותר ממוקד.

אני תמיד משלבת כמה הפסקות שירותים

שכל אחד ילך מתי שהוא צריך

למה צריך להתאפק שעות?

זה ממש ליצור בעיה יש מאין

וזה יכול לקרות גם בהרבה פחות זמן.

קרה שברח לה בדרך מחברה שגרה שתי דקות מאיתנו.

כנראה התביישה ללכת שם לשירותים, אבל היא לא הצליחה להתאפק את הכמה דקות עד הבית.

הגיוני ללכת לשירותים כל שעתיים שלוש

לא צריך להתאפק יותר בגלל שנמצאים בחוץ/ נסיעות

פשוט לתכנן הפסקות שירותים במקומות רלוונטיים 

זה די אומר שהיא התאפקה הרבה. אולי התביישה לבקש, אולי הוסחה מכל הדברים המעניינים ואז באוטובוס זה היכה בה.

אבל כמובן אפשר להתייעץ עם פיזיותרפיה רצפת האגן לילדים. יש מקומות שיש בקופה. או פרטי. 

אני בכל סיבוב קניות מספיקה כמה פעמים ללכת לשירותים...

ככה אני... וגם תמיד אומרת לילד/ה שאיתי גם אם מרגיש שלא צריך ללכת אחרת הם נזכרים תמיד באוטובוס

כי אז זה הפוגה מכל האטרף ופתאום מרגישים שוב את הגוף...

לדעתי זה לא קשור בגיל הזה להתפתחות הילד, תבקשי הפנייה מרופא ילדים ודברי עם הנציגת קשרי לקוחות כדי להבין ממנה איך מקבלים פיזי'

בתור ילדה הייתי מרטיבה בלילה עד גיל די גדול (כיתה ז' בערך), וגם ביום הייתי לפעמים מפספסת טיפה (לא תמיד שמתי לב ללכת לשירותים כשלא הייתי צריכה דחוף, וכשהייתי צריכה דחוף היה בורח לי לפעמים, לא הכל אבל ברמה של עיגול רטוב על החצאית...).

מאמינה שהיה עוזר לי אם היו לוקחים אותי לפיזיו' רצפת אגן. אבל אמא שלי כנראה לא הכירה או לא חשבה על הכיוון.

מה שאני כן זוכרת זה כשהייתי כבר די גדולה (סביב כיתה ז' כבר) אמא שלי אמרה לי לעצור את השתן כל פעם כשאני בשירותים - לעשות 10 הפסקות בזרם. ואחרי תקופה שעשיתי את זה באמת ההרטבות בלילה הפסיקו, וגם הפספוסים הקטנים במהלך היום.

היום אני יודעת שלא ממליצים לתרגל תוך כדי נתינת שתן, אבל כן אפשר ללמוד את הפעולה של הכיווץ ההתנסות פעם אחת תוך כדי נתינת שתן, ואחר כך לתרגל 'על יבש' כדי לחזק את השרירים.

אבל אולי באמת עדיף כן לעשות את זה בצורה מסודרת עם פיזיותרפיסטית מקצועית.

יכול להיות שהיא מפספסת דווקא כי רצפת האגן שלה מכווצת מידי-

אם היא מתאפקת המון שעות יכול להיות שרצפת האגן שלה בכיווץ יתר ולכן בורח לה.

ולכן להגיד לה עוד לכווץ רק יחמיר את המצב.

להרגיש שהשלפוחית מתמלאת ושאצטרך בקרוב להתפנות וגם זה מטפלים בפיזיותרפיה רצפת אגן

כשרצים מהר מהר כי פתאום מרגישים, אחרי שהתאפקה כמה שעות ולא הרגישה צורך, יכול לפעמים להיות קשור למודעות ולתחושה

אולי בדוגמא שנתתי, באמת היה הגיוני שהיא לא הצליחה להתאפק. אבל זה קורה בעוד הרבה מקרים בשגרה.

אני כן חושבת שזה קושי אמיתי. זה משהו שתמיד היה, מאז שנגמלה. ולא קיים אצל הילדים האחרים.

לפעמים זה צורך בשירותים בתדירות גבוהה, או צורך פתאומי להתפנות דחוף.

@אור10 מה שכתבת יכול להיות ממש בכיוון. זה באמת נראה שהיא לא מרגישה בזמן את הצורך להתפנות, אלא רק ברגע האחרון.

@רננה 11 היא לא סובלת מעצירויות. וכן היו לה גם הרטבות לילה. כנראה אצלינו זה משהו אחר.

אז אני מבינה שכדאי להתחיל מלבקש הפניה מרופא הילדים. ואז לקבוע תור לפיזיותרפיה של רצפת האגן.

מישהי יודעת איפה אפשר לקבוע תור? מעדיפה דרך הקופה, במאוחדת.

אני צריכה לברר במוקד קביעת תורים, או במכונית פיזיותרפיה?

החלטנו לא לפנות לטיפול פיזי כי בעיני זה אילוף של הגוף זה לא פותר באמת את הבעיה

גם כי ידענו שכנראה זה יושב על משהו רגשי-שלא רואים אותה והיא צריכה יותר תשומת לב

וגם בנוסף הסתבר שזה אחד התסמינים לעניין של קשב

עם הזמן אנחנו היינו צריכים לעשות עבודה כלפיה רגשית, ובמקביל הטיפול לעניין הקשב ולעניין של ההרטבות כבר נצפה שינוי מאוד טוב

ואגב דווקא ממה שכתבת נשמע שהיא בגדול בכלל לא מפספסת זה רק כמו בסוף הגמילה כשיש עוד מידי פעם פספוסים

לפעמים לנו אחרי כל מה שעברנו איתם תקוםה מאוד ארוכה זה מדליק נורה אדומה של 'רק שלא יתחיל שוב כל עניין ההרטבות, צריך למצוא עכשיו פתרון לעצור את הבעיות שלא יצוצו' וזה בעצם סהכ חדפ

אלא באמת פיזי או תחושתי.

נכון שזה לא קורה הרבה.

אבל נראה לי שהיא בגיל שכבר כדאי שלא יקרה בכלל.

אין לי שום בעיה אם פעם בכמה חודשים היא מרטיבה בלילה.

אבל אם למשל היא לא תצליח להתאפק בטיול בבית הספר, זה יהיה מאוד לא נעים.

בעיקרון תרגילי פה וקול יכולים לעזור כי זה מפעיל יחד את השרירים הטבעתיים

לקפוץ המון עוזר, אז אפשר בטרמפולינה או לתרגל קפיצות פתח-סגור

זה מה שבדרכ עושים עם ילדים

וגם יש עניין של אברים בגוף שצריכים ניקוי זה בא לידי ביטוי בעניין הזה גם של בריחת שתן

טוב בסוף זה גם מתקשר לעניין רגשי

פחד זו אנרגיה של למטה בריחות שתן, עניינים של ברכיים, כליות...

חיזוק שרירי עם אפקט תחושתי.

קצת קשה לי שמשליכים דברים לעניין רגשי.

עלולים לפספס דברים.

הציעו למעלה עצירות, זה גורם נפוץ להרטבת לילה, וכדי לשלול את זה צריך מעקב שבועיים על היציאות, וגם אז האבחנה עלולה להתפספס. עצירות כ"כ נפוצה בילדים בארה"ב, שמאבחנים על ידי רנטגן, זה נחשב כמגיפה הבאה. עכשיו אפשר לומר שעצירות זה רגשי, התאפקות, הימנעות מכאב, חוסר שיתוף ושיח וכו. ולדבר איתו ולהעצים אותו. זה נחמד.  אבל אפשר גם לבדוק מה הילד אוכל ושותה ולשנות הרגלי חיים. וזה פרקטי.

גם לגבי פיספוסים, אפשר לומר שזה רגשי, ולפעמים אם הילד היה גמול מעל לחצי שנה ופתאום יש התדרדרות זה בהחלט נורה אדומה, אפשר יהיה גם לשים לב להיבטים פיזיולוגיים שפתאום השתנו וחלה החמרה פיזית ובמקביל גם לברר המקום הרגשי ולטפל פסיכולוגית.

אבל אפשר גם להתייחס פרקטית, לשרירים, לעצבים, להורמונים וכל המערכות המעורבות, להשפיע על הרגלים, להעלות המודעות לכל הנושא הזה שלא מדברים עליו, לנרמל צורך להתפנות. ועוד דברים שעושים בפיזיותרפיה של רצפת האגן. זה לא שולל להתייחס לילד כמכלול עם היבטים רגשיים. אבל לא לפסול גם התבוננות פיזית רפואית.

אולי בכלל היא נרתעת משירותים ציבוריים ולכן מתאפקת עד שמתפוצצת, אז אפשר פרקטית לצייד אותה במגבונים ושיטות להתרוקן בלי לגעת וכו, ולא רק לחפור מה קרה לה פעם כשהיתה קטנה בשירותים ציבוריים שהשאיר עקבות טראומה....

על רגשי!

פועלים הכל ביחד...

על רקע תזונתי יש הרבה מה להגיד אבל זה עניין של חינוך מחדש לאכילה: איך, מה, כמה, למה?

אגב 'למה' לאכול זה עניין רגשי נטו

יש פה מכלול היבטים שצריך לתת עליהם את הדעת.

כתבתי שעניין פיזי זה אילוף של הגוף הכוונה לא לתרגילים שציינתי אלא לשימוש בזמזם ובספריי בשאיפה שעובד הורמונלית על הגוף

רגשי זה לא תמיד לחפור ולמצוא מה קרה.. ייתכן וזה בגילאים שהילד בכלל לא זוכר להגיד אבל הזיכרון שמור בתאים ומעמיס רעלים ברקמות

אז העניין לפנות את מה שהצטבר, לנקות, נכון אמרת את העניין התזונתי אבל בשביל זה אי אפשר לתת פתרון על גבי פורום, צריך להגיע לייעוץ נקודתי בעניין

מבינה אותך מאוד!!!

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי

אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות

אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך

אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..

ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.

וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?

בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

וספציפית לחצבת

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.

לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

ואז אני תולה על זה

זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימית ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.

עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

גם אנחנו שמים לב לזה אצל התאומים שלנו

בכל אופן, אם הייתם בהדרכת הורים בשביל הילד השני, אז בהחלט כדאי עכשיו ללכת להדרכת הורים על הילד הנוכחי. וזה בעצם יהיה על שניהם, כי אי אפשר לנתק אחים זה מזה.

ובהדרכת ההורים תוכלו להתייעץ אם כדאי ללכת איתו לאבחון או לטיפול רגשי...

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם

שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').

אפשר קרקרים או פריכיות.

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

אשמח לעוד

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי